בין רבדים ובין חולדה19 באפריל 2016

קובץ GPX להורדה GPSies Trailze מרחק: 36 ק"מ טיפוס-מצטבר: 150 מטר גלריית תמונות

 

ביום שבת בבוקר,  יחד חברי לוי אבנון, הצטרפנו לעשרה חברים של "קבוצת עידן אופן" מקיבוץ רבדים לטיול באחד ממסלולי הבית אותו הוביל יואב לבני.

 

אזור הטיול הוא התפר הגאוגרפי בו נמצא חלק מאגן הניקוז של נחל שורק במרחב המשתרע בין שוליו המזרחיים של מישור החוף הדרומי הנקרא גם מישור חוף יהודה או מישור חוף פלשת ובין האזור המערבי של השפלה הנמוכה.

מסלול הטיול

 

למעשה מסלול הטיול היה בפרוזדור האזרחי של "הארץ בחאקי" בין מתקנים ביטחוניים עתירי גודל.

מסלול הטיול בין המתקנים הביטחוניים

 

בין המתקנים הביטחוניים

 

יצאנו לדרך ממתחם עידן אופן בשולי קיבוץ רבדים.

קיבוץ רבדים שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. אוכלוסייתו מונה 620 נפש ומתוכם 320 חברים. קיבוץ רבדים הוקם לראשונה בפברואר 1947 בגוש עציון על קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין. המתיישבים הראשונים היו חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר. מאז תחילת מלחמת העצמאות ב-29 בנובמבר 1947 גוש עציון היה נתון במצור ע"י הלגיון הירדני ובעת זו תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית שבין חבריה נמנו עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין.  ב-14 במאי 1948 נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד 24 בפברואר 1949. חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי תנועת השומר הצעיר יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח וב-28 בנובמבר 1948 עלו חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע והתמקמו באתר הנטוש של בית חוות שנלר הגרמנית, במקום המוצג בתמונה. חווה זו הייתה פעילה ככל הנראה עד מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מבית היתומים הסוריים שהקים בידי יוהאן לודוויג שנלר בירושלים בשנת 1860. חווה זו נמצאת בסמוך לשרידיו של הכפר הערבי הנטוש אל-חימה כ-2.5 ק"מ מהאתר הנוכחי. מספר חודשים מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי.
עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי. בשנת 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. בשנת 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.
מאז שנות ה-60' הקיבוץ קלט גרעינים מהארץ ומחו"ל וכן  משפחות ובודדים ובמקביל במשך הזמן רבים גם עזבוהו. בשנת 1994 עם השתלבות דור הבנים בניהול המשק נכנס הקיבוץ למהלך שינוי שבו החליט לעבור לדפוסי ניהול עסקיים. הקיבוץ הפריד את המשק מהקהילה והסדיר את היחסים ביניהם, העביר יותר אחריות ניהולית לענפים והעביר את אחריות הפרנסה מסידור עבודה לכל חבר וחבר.
בשנת 1996 החל הקיבוץ במהלך להגדרת אופיו על רקע השינויים ובסיומו הוכן המסמך "ערכי רבדים" המבטיח את ליבת ההסכמות בקהילה והקמת צוותים לקידום שינויים משמעותיים יותר באורחות חיי הקיבוץ. בשנת 2000 למרות השינויים הארגוניים, שקע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה בשל מבנה עסקי שלא היה מותאם יותר למציאות הכלכלית בארץ ובקיבוץ. על רקע המשבר הפעיל הקיבוץ תכנית חירום בה גם החליט להאיץ את מהלכי השינוי בכל התחומים. הקיבוץ עבר  למודל הקושר את ערך העבודה של החברים לתקציבם, הופרטו תקציבים רבים והקיבוץ החל לעבוד על אופיו העתידי. בשנת 2002 נחלץ הקיבוץ מן המשבר הכלכלי והוא נמצא בתנופת שינויים גם בתחום המשקי וגם בתחום החברתי ופיתוח חיי הקהילה. בעשור אחרון הקיבוץ קלט כ- 100 משפחות לקיבוץ המתחדש. רוב התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. יתר התושבים מתפרנסים מ: חקלאות [רפת, גידולי שדה, לולי הודים (בהשכרה)] תיירות, לינה כפרית, הרחוב הפלשתי המשוחזר , מפעל לתכשיטים "ספירים", שירותים ועסקים קטנים וגם מספר אומנים.
מקור אתר הקיבוץ

 

ירדנו בין שדות קיבוץ רבדים, חצינו את נחל תמנה ועברנו דרך מעבר תחתי לכביש 6 ולמסילת הברזל, התקדמנו לעבר הפינה הצפון מערבית של מחנה נחל שורק ליד כביש 3.

 

 

מחנה נחל שורק, מחנה עתיר שטח, המשמש את צה"ל הוא אחד מהמחנות הגדולים שהותיר הצבא בריטי בארץ ישראל ונקרא מחנה ואדי צ'ארר לאחר שעזב אותה בשנת 1948. המחנה נבנה במסגרת היערכות עוצבות צבא הוד מלכותו במזרח התיכון לקראת מערכה אפשרית עם צבאות גרמניה נאצית ובנות בריתה. המחנה נבנה בסמוך לצומת מסילת הברזל. עם עזיבת הבריטים את הארץ המחנה נמסר לכוחות הערבים ונכבש על ידי כוחות ההגנה במסגרת מבצע נחשון, להלן.

 

 

המשכנו ורכבנו מעט מזרחה בשולי כביש 6. ירדנו לדרך עפר מדרום לנחל שורק הנמצאת במרחק מועט מגדר המתקן הביטחוני. רכבנו לאורך הדרך מזרחה ובקטעים מסוימים צמחיית החורף כיסתה אותה. ניכר שאיש לא עבר בה עד כה בחורף זה.

 

קטע המסלול מכביש 3 לעבר חולדה

 

הגענו לשער מחנה נחל שורק, חצינו את כביש 3 ועלינו לגשר מעל נחל שורק ממזרח למסילת הברזל.

על הגשר מעל נחל שורק

אפיק נחל שורק ממול לכניסה למתקן הביטחוני

 

חצינו את הגשר לכיוון צפון והתחלנו לטפס לעבר גבעות חולדה,

לאחר חציית הגשר לעבר גבעות חולדה

 

בקצה העליה מצפון לנחל שחם ממנו נשקף מראה גבעות השפלה הנמוכה.

מבט לכיוון דרום מזרח לעבר טל שחר והלאה לעבר הרי יהודה

 

מבא מזרחה לעבר כרמי יוסף ותל גזר

 

התקדמנו לעבר כביש 411 לכיוון יער חולדה ממזרח לקבוצת חולדה

,

 

חצינו את כביש 411 ורכבנו  בשולי יער חולדה

יער חולדה הוא גן לאומי לרווחת הציבור שמנוהל על-ידי קק"ל ומשתרע על פני למעלה מ-200 דונם מצפון לכביש 411 וממערב לנחל שחם בתוכו חניונים ובהם שולחנות פיקניק, ברזי מים. היער נטע במקום בו הוקמה חוות חולדה בראשית המאה ה-20 והוא אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות התיישבות הציונית. החווה שוקמה בשנת 1976 והוקם בה מרכז שדה של משרד החינוך ושל הקרן הקיימת  ובשנת 2000 היער נפתח למבקרים.

 

 

עברנו בשולי בית הרצל, לא התעכבנו אבל דברנו מעט על תולדות חוות חולדה וקורותיה, על הקמת קבוצת חולדה ועל מבצע נחשון

חוות חולדה בראשיתה
1904 – מיד לאחר מות בנימין זאת הרצל החליטה קק"ל על מפעל  "תרומת עצי זית": קרן שתאסוף כספים לטובת רכישת נחלות ונטיעת עצי זיתים.
1905 – בנק אנגלו פלשתינה רכש עבור הקרן הקיימת משבצת של כ-2000 דונם מאדמות הכפר ח'ולדה הנמצאים במרחק של 2 ק"מ מתחנת הרכבת בואדי צראר (תחנת נחל שורק).
1908 – החליט ארתור רופין מנהל המשרד הארצישראלי על הקמת החווה שתכשיר את העולים לעבודת האדמה ולהתיישבות. ההחלטה על הקמת החווה בנוסף לחוות בן שמן שהוקמה באותה עת, נבעה מהחשש שהקרקע בלתי מעובדת תופקע ובגלל שלא נמצא חוכר שישקיע מהונו הפרטי באדמה החרבה.
1909 – נבנתה החווה בה שוכנו קבוצות פועלים שעסקו בנטיעות עצי זית ביער הרצל, בחווה נבנה בית המפואר שנקרא על שם הרצל. מאוחר יותר הוקף המבנה בחומה להגנת החצר. בתחום החצר נבנה מאגר אליו הובאו המים על ידי עגלה רתומה לפרדה מביר א-שחמה (באר שמנה הנקראת היום באר שחם) הנמצאת במרחק כ-300 מ' באפיק נחל שחם ובה החזיקו תושבי הכפר הערבי חולדה. בראשיתה החווה נוהלה על ידי האגרונום לואי בריש, שהתגורר בגפו בקומה השנייה של הבית ולפועלים הותיר את קומת המרתף הצפופה. חוסר ניסיון ומיעוט ידע על תנאי האזור הקשו על עבודת הנטיעות. מתוך 12,000 שתילי הזית, נקלטו רק 3000, האווירה בין המנהל לפועלים הייתה עכורה. מחליפו, האגרונום יצחק וילקנסקי, שינה את המקום והפך את החווה לחוות לימוד. לכרמי הזיתים נוספו עצי בוסתן, חורש ויער, וביניהם שקדים, אורנים, שיטים, ברושים וחרובים, יחד עם לול, רפת, שדות פלחה ותעשייה חקלאית מקומית שהפכו את המקום למשק מעורב.
1912 – תוגברה הנקודה על ידי קבוצה של חלוצים שהקימו בחצר משק חקלאי. אז נעשה ניסיון למצוא מקור מים חלופי לבאר שחם כדי לבטל את התלות בערביי חולדה. בצד נחל שחם נקדחה באר בעומק כ-180 מטרים. הבאר הפיקה מים עשירים בגופרית ובאיכות ירודה.
1914 – עם תחילת  בימי מלחמת העולם הראשונה עזבו מרבית הפועלים או גורשו, והחווה שממה. הפועלים המעטים שנותרו בחווה התמודדו עם מחסור קשה במים.
1915 – הארבה שפשט בארץ כילה גם את הנטיעות החווה.
1918 – בתום המלחמה התיישבו בחוות חולדה קבוצות של חלוצים שהביאו עמם את רעיון הייעור לשם  כיסוי שטחים חשופים. ביער ניטעו בעיקר אורנים, שגידולם עלה יפה. הקבוצות שהו בחולדה פרקי זמן שונים, במהלכם קיבלו הכשרה מקצועית וטיפחו את החווה וענפי החקלאות והייעור שבה.

המשך התפתחות חוות חולדה וראשיתה של קבוצת חולדה
קיץ 1929 – עם תחילת מאורעות תרפ"ט ולאחר טבח חברון, התקפות על יישובים העבריים ופינוי כפר אוריה, הותקפה גם חוות חולדה. הנשים והילדים פונו מבעוד מועד ובמקום נשארו 16 בחורים, שתי נשים ושני ילדים. אחד מאנשי המקום הגיע למפקדת "ההגנה" בתל אביב וביקש עזרה וזו החליטה לשלוח למקום את יעקב אברמסון איש 'השומר', ואת אפרים צ'יזיק שהדריכו את אנשי החווה וארגנו אותם להגנה עליה. ההתקפה על חולדה מצד תושבי הכפרים בסביבה נפתחה ב- 28 באוגוסט לפנות ערב. בתחילה הפורעים העלו את הגורן באש והמשיכו והקיפו את מתחם המשק והחלו לפרוץ אליו. אפרים צ'יזיק פקד לסגת לבית האבן בזחילה. הוא ניהל בעצמו את פעולת הנסיגה מהחצר לבית בלוותו את האנשים. בצאתו בפעם האחרונה מהבית לחצר פגע בו כדור והוא נהרג במקום. המגינים תפסו עמדות סמוך לחלונות הקומה השנייה וצלפו על הערבים הבוזזים. בחצות הגיע כוח הבריטי ודרש להפסיק את האש, משסירבו הערבים להפסיק את ההתקפה פתחו עליהם הבריטים באש ביחד עם המגינים. 40 גופות ערבים נספרו במקום. הבריטים פינו את המגינים אבל סירבו לקחת את גופתו של אפרים צ'יזיק. רק אחרי מספר ימים  חזרו לחולדה כמה מהמגינים ביחד עם בני משפחתו של אפרים והביאו את גופתו החרוכה לקבורה באדמת חולדה. המשק נשרף ונחרב עד היסוד.
1931 – החווה חזרה לפעול כאשר במקום התיישבה קבוצת גורדוניה א' שחבריה עלו בסוף 1929מפולין גליציה ולטביה והתיישבו עם הגעתם לארץ בחדרה, שם המתינו לאפשרות להתיישבות קבע. אנשי הקבוצה החלו בעבודות שיקום החווה ונטיעות ביער השרוף, במטעי הזיתים והפרי ובשדות הפלחה. באותה עת נפטרה המשוררת רחל לזכרה נטעה במקום חורשת עצים.
1936 – עם פרוץ המאורעות פונו ילדי הקיבוץ לקיבוץ נען השכן מחשש של התקפה נוספת על נקודת הישוב, המצויה בלב היער ומוקפת ישובים ערביים. באותה עת ועד סיום המאורעות בשנת 1939הושבתה אספקת אבן ממחצבות ערביות בארץ וחברת סולל בונה פיתחה בחולדה מחצבה כדי לספק חצץ לסלילת דרכים וכבישים. מאוחר יותר ניצלו לוחמי ההגנה את המחצבה לצורך אימוני ירי.
1937 – החליטו יחד מוסדות היישוב וחברי "גורדוניה אנשי הקיבוץ לעזוב את יער הרצל לבנות את המשק בגבעה סמוכה ממערב שהייתה נוחה יותר למגורים ולפיתוח משק חקלאי.
1938 – הוחל בהקמת הנקודה החדשה של קבוצת במקום הנוכחי ובהדרגה החלו חברי הקבוצה לעבור אליה. המעבר נמשך שלוש שנים. אולם, המצב הביטחוני לא השתנה וקבוצת חולדה המשיכה להיות מבודדת ומוקפת ישובים ערביים עוינים עד הקמת המדינה. ארבעה מחבריה נהרגו בדרכים בהתקפות של ערביי הסביבה.
בתחילת אוקטובר 1943 – למחרת ראש השנה תש"ד, הוקפה חולדה ע"י מאות חיילים ושוטרים בריטים ונערך בה חיפוש אחר נשק אשר העונש על אחזקתו היה מות. במהלך החיפוש, התפתחה  קטטה בה לקחו חלק חברים וחברות. נמצאה תחמושת וכתוצאה מכך נאסרו שבעה חברים, נערך להם משפט מתוקשר היטב, בבית המשפט בירושלים. החברים נדונו לשנתיים ועד שש שנות מאסר, אותן ריצו עד ששוחררו עם תום מלחמת העולם השנייה.
1948 – במלחמת העצמאות, עם חסימת הדרך לירושלים, הייתה קבוצת חולדה לתחנת יציאה והתארגנות הכוחות לפורצי הדרך לירושלים ובאזורה נערך אחד משלושת הגדודים שהשתתפו במבצע נחשון בתחילת חודש אפריל.

מבצע נחשון הוא אחד מהמבצעים שנערך במלחמת העצמאות בין ליל 5-6 באפריל ובין 15 באפריל 1948. מטרתו הייתה לפרוץ את המצור החלקי על ירושלים שהכנעתה עשויה הייתה להיות מכה אנושה ליישוב היהודי, ליצור ציר מאובטח, לארגן ולאבטח שיירות אספקה ותגבורת לירושלים. תכנון המבצע וביצועו החל אחרי 'שבוע השיירות' בסוף חודש מרס 1948, השבוע שבו נגרמו אבדות כבדות ונהרגו 84 לוחמים בשלוש שיירות: שיירת יחיעם – ליישובי הגליל הערבי, שיירת חולדה – לירושלים ושיירת נבי דניאל – לגוש עציון. שבוע זה הוכיח ששיטת השיירות נכשלה לחלוטין, ושיש להשתלט על הדרכים בהקדם האפשרי. בראש המבצע עמד מפקד חטיבת גבעתי, שמעון אבידן. המבצע נקרא על שם נחשון בן עמינדב, שלפי המדרש היה הראשון מבני ישראל שנכנס לים סוף ביציאת מצרים, והפך לסמל של ראשוניות וחלוציות. בנוסף, המבצע נקרא על שם נחום שושני, שכינויו בהגנה היה "נחשון", שנהרג באותה שנה. כוח המבצע כלל שלושה גדודים: גדוד בפיקודו של חיים לסקוב, שהוצב בגזרה המערבית (חולדה הערבית, דיר מוחיסין). גדוד בפיקודו של יוסף טבנקין, שהוצב בגזרה שבין שער הגיא לקריית ענבים. גדוד ששימש כעתודה ובראשו אלדד אוארבך-אבידר. הכוח יצא מחולדה, חסם את כבישי הגישה וחיבל בדרכים הצדדיות ובאותו זמן חלק מהכוח יצא לתקוף את חולדה הערבית ואת הכפר דיר מוחיסין. בחצות הלילה (5/6.4) נעה מחולדה שיירת נחשון הראשונה בת 62 כלי רכב וחולדה הערבית נכבשה ללא התנגדות. האזור המערבי היה שקט יחסית עד גמר מבצע נחשון לעומת האזור המזרחי (הקסטל), שלבסוף נפל לאחר שמונת ימי קרב הקסטל שפתח את הכביש לתנועה. על אף שעברו רק שלוש שיירות בשמונת ימי המבצע, מבצע זה הוגדר כהישג צבאי על שום עצם פריצת המצור על ירושלים והעברת היוזמה לידי כוחות המגן העבריים.

מיד לאחר פריצת הדרך, יצאה שיירה של 200 משאיות מחולדה לירושלים. בסיומו של המבצע ב־15 באפריל, דווח מעברן הבטוח של ארבע  שיירות לעיר הנצורה, אך מיד עם תומו הדרך לירושלים נחסמה שוב. על אף שהמצור הערבי על ירושלים נפרץ לפרק זמן קצר בלבד, הייתה למבצע חשיבות רבה: הועברו כמויות גדולות של מזון ואספקה לירושלים העברית, שאפשרו לה להחזיק מעמד במצור (שחודש לאחר תום המבצע) עד לפריצת דרך בורמה ביוני 1948.
במבצע זה, לראשונה במלחמת העצמאות, היה איגוד עוצבות. במהלכו השתלטו כוחות ההגנה והפלמ"ח על הכפרים הערביים בין חולדה במערב וקריית ענבים במזרח והרסו את בתיהם, סימן מפנה במדיניות ההגנה. עד אז, המדיניות הייתה להשאיר על תילם כפרים שלא גילו התנגדות. במבצע זה, בעקבות חזרת הכוחות הערביים לאל-קסטל, ננקטה מדיניות לפיה כפרים באזורים אסטרטגיים או לאורך כבישים חשובים ייהרסו גם אם נכבשו ללא קרב.

 

התקדמנו ועצרנו ליד מתחם קברו של אפרים צ'יזיק.

אנדרטה במתחם הקבר של אפרים צ'יזיק

 

 האנדרטה הנקראת אנדרטת העבודה והגנה הוצבה על קברו של אפרים צ'יזיק בשנת 1937. זה פסל אבן, מעשה ידיה של הפסלת בתיה לישנסקי המתאר את  דמויותיהם של אפרים צ'יזיק, אחותו שרה צ'יזיק ודמות נוספת לזכר הנופלים במערכות ישראל. המצבה כמו פסל האריה השואג בתל חי שהוקם ב-1934 מסמלת את עמידת היישובים העבריים מאז תל חי ועד חולדה. בפסל משולבים כלי עבודה, המסמלים את הקשר של מגיני היישוב לחקלאות.

 

רכבנו לאורכה של שדרת הושינגטוניה מקצה הדרומי לקצה הצפוני

 

בקצה השדרה

 

דקל ושינגטוניה – המין Washingtonia robusta (וושינגטוניה חסונה) הוא מין של דקל בסוג וושינגטוניה. מקור העץ הוא מקסיקו. גובהו 25 – 35 מ', עלי הוושינגטוניה הם בעלי פטוטרת שאורכה עד מטר, וטרף שאורכו אף הוא עד מטר. אורכה של התפרחת הוא עד שלושה מ', ועליה מספר רב של פרחים קטנים שצבעם לבן ורדרד בהיר שמדיפים ריח מתקתק. צורת הפרי עגולה, קוטרו 6- 8 מ"מ, וצבעו שחרחר. הפרי אכיל, טעמו מתוק ומזכיר מעט את טעם פרי התמר המצוי. משערים כי הוושינגטוניות הראשונות הובאו לארץ על ידי אהרון אהרונסון וניטעו ליד חוות הניסיונות שלו בעתלית, שדרת הוושינגטוניות הזו קיימת עד היום וניתן לראותה מכביש החוף. שדרות עצי וושינגטוניה נמצאות גם בכניסה למקוה ישראל מדרך יפו רמלה, בשדרות ארלוזרוב בעפולה וגם בעמק המעיינות בין טירת צבי ושדה אליהו לאורך הדרך שחיברה בין חוות הטמפלרים. ייתכן ושדרות כאלה נמצאות במקומות נוספים בארץ.

המשכנו צפונה בדרך בין הכרמים שהיא בעצם חלק מהדרך הישנה והמקורית בין החווה ובין רמלה.

בין הכרמים

 

מסלול הטיול בגבעות חולדה

 

 

בהמשך הדרך עקפנו חצינו את נחל השלושה

 

נחל השלושה שהוא אחד מיובלים של אגן הניקוז של נחל שורק בשפלה הנמוכה מנציח בשמו את שלושת חברי חולדה אברהם קוצר, יהודה קליינר ונחמן בלוישטין, שנהרגו בהתקפה על רכבם בשובם מהעבודה לקיבוץ בשנת 1938.

 

 

בהמשך חצינו מתחת לקו מסילת הברזל בין ירושלים ומישור החוף, חצינו את כביש 411 והתקדמנו לעבר מתקן מקורות "דיזל חולדה"

 

מתקן מקורות "דיזל חולדה" הוא אתר המתעד את תולדות אספקת המים לירושלים מימי המנדט הבריטי ועד ימינו. באתר נמצאת תחנת שאיבה שהקימה בשנת 1950, לאחר מלחמת העצמאות,חברת מקורות. תחנת השאיבה דיזל – חולדה היא תחנת שאיבת מים תת קרקעית שפעלה מתוך בונקר, שמטרתה לספק מים לירושלים. התחנה, ששמה מעיד על מנוע הדיזל שהיווה את ליבתה, דחפה את המים לצינור שהונח מיד לאחר המלחמה. הצינור, באורך 31 ק"מ ובקוטר 24 אינץ', מכונה הקו השני לירושלים והמים בו הגיעו בתחילה מבריכות מרר ומקידוחי גבעת ברנר ובהמשך גם מקו ירקון נגב מזרחי. הקו הראשון הוקם על ידי הבריטים בשנת 1936 ובו מקור המים היה מעיינות הירקון. מאז נוספו תחנות, נוסף קו שלישי, רביעי וכעת החמישי בשלבי הקמה. תחנת דיזל חולדה שנשתמרה במלואה, פעלה לסירוגין ובהתאם לצורך עד שנות ה-80.

 

בקשנו לשבת להפסקה באחד מספסלי העץ ושולחנות פיקניק בצל עצי הזית שנמצאים באתר מטופח היפה שבשולי המתקן. הלכלוך והזוהמה שהשאירו מטיילים במקום הבריחו אותנו. עלינו והתיישבנו על הגבעה קטנה שמתחתיה נמצא הבונקר.

הגבעה מעל הבונקר

 

בגבעה זו מוצגים חמשת הצינורות שממחישים את ההבדלים בין קווי המים לאורך השנים ובעיקר את יכולת הקיבולת והשינוע של המים.

תצוגת קווי המים

 

זה הנוף הנשקף מערבה מהגבעה.

מבט מערבה מהגבעה לעבר כביש 6 והלאה לכיוון מזכרת בתיה

 

מבט נוסף מערבה מהגבעה

 

לאחר ההפסקה המשכנו דרומה לעבר נצר חזני ויסודות, המשכנו לעבר כביש 3 ורכבנו מערבה וצפונה עד גשר כביש 6 מעל נחל שורק.

מעבר מדרום לנחל שורק מתחת לכביש 6

 

עצרנו לרגע תחת גשר נחל שורק ושם הכרתי שני אנשים נחמדים מגדרה, אורן לוי וגדי אפרתי ונהיינו חברים בפייסבוק. לפני כן הצטלמנו למזכרת.

 

 

לאחר חציית כביש 6 רכבנו מערבה בדרך המקבילה לכביש 7 ואותו חצינו מתחת לגשר מעל נחל תמנה

בין כביש וכביש 7

 

 

בדרך חזרה לרבדים עברנו בין יישובי המועצה האזורית נחל שורק יד בנימין, בית חלקיה, חפץ חיים, גני טל ובני ראם. מאחר והטיול היה בשבת לא חשבנו להיכנס ולעבור דרכם.

 

המועצה האזורית "נחל שורק" משתרעת על 28,000 דונם בגבול המחוזות: מרכז, דרום וירושלים. כביש מספר 3 תוחם את גבול המועצה מדרום וכביש מספר 40 במערב. ממערב למזרח כביש מספר 7 חוצה בתוך המועצה ומצפון לדרום כביש מספר 6. מחלף שורק הוא הקטע הדרומי ביותר בכביש 6. המועצה מאגדת בתוכה שבעה ישובים של אוכלוסייה חרדית ודתית לאומית, ובתור שכזו היא המועצה האזורית הדתית- חרדית היחידה בארץ. שניים מיישוביה הוקמו אחרי פינוי גוש קטיף, עבור תושבי אותם ישובים שפונו. גני טל ונצר חזני שמרו על שם היישוב ממנו פונו. סך כל תושבי המועצה 9,000 ועוד כ – 1,200 תלמידי חוץ הלומדים במוסדות חינוך של המועצה.

 

קצת לפני שהחל החום, חזרנו למרכז עידן אופן בקיבוץ רבדים ושם הסתיים הטיול. התענגנו על כוס הקפה בצל הסככה.

 

 

 

הטיול נמשך כשלוש וחצי שעות מתוכן שעתיים וחצי רכיבה ושעה עצירות למטרות שונות.

כיף גדול היה לטייל היום עם חברי קבוצת עידן אופן שאנשיה נעימים וצנועים.

היה נחמד לדווש בתוך הנופים החקלאיים המשתנים בחלקו המזרחי של מישור חוף פלשת ובחלקה המערבי של השפלה הנמוכה.
וגם לחצות את הנחלים באגן הניקוז של שורק ולא רחוק ממספר מאגרי מים גדולים. 

לא הפריעה לנו העובדה שטיילנו במרחב האזרחי התחום בין כבישים ארציים, שמסילת הברזל לירושלים חוצה אותו ומשני צדדיו נמצאים שני מתקנים צבאיים עתירי גודל.

המרחב שטיילנו הוא אחד מעניין ונעים שמציעה לנו ארצנו הקטנטונת.

.