אחד האזורים בלב מטרופולין תל אביב שזמן רב אני סקרן להסתובב בין דרכיו ומשעוליו ולהכיר את יישוביו הוא בקעת אונו. ביום שבת (12/3/2016) זכיתי לתור באזור זה התחום בין כביש 4 במערב, כביש 471 בצפון, כביש 40 במזרח  וכביש 461, כביש 412 ונחל איילון בדרום.  בטיול זה השתתפנו שישה: יונה בקלצ'וק (גני תקווה) ורובי שבת (קריית אונו) שהובילו את הטיול, לני מידן (גבעתיים), מיכאל סופר ועמיקם פריס (תל אביב) ואני (מבשרת ציון).

 

 

מסלול הטיול בבקעת אונו הוא מעניין כי חלקו הוא מסלול אורבני וחלקו הוא מסלול שטח כמוצג במפה להלן.

 

המסלול עבר בתוך קריית אונו, גני תקווה, סמוך למושב מעש, בשולי  סביון, מושב מגשימים ויהוד ולא רחוק מאור יהודה, על הדרך המתפתלת לאורך הגדה הצפונית של נחל יהוד למול גדרות מתחם נמל התעופה בן גוריון (נתב"ג), לאורך הגדה הצפונית של  נחל איילון, בתוך רמת פנקס, סמוך למרכז הרפואי שיבא, מול רמת אפעל, בתוך כפר אז"ר, בתוך השכונה קריית קריניצי ושוב בקריית אונו.

 

 

*******

מקור השם "בקעת אונו" קדום ומוזכר כבר במקרא.

השם בקעת אונו מצויין בבספר נחמיה, שם מתואר כי סנבלט החורוני וגשם הערבי הציעו לנחמיה להיפגש עימם ב"כפירים", מקום הנמצא ב"בקעת אונו": "וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ" (נחמיה ו' ב'). העיר "אונו" הייתה עיר יהודית קדומה, הנזכרת בתנ"ך, במשנה ובתלמוד, ואשר שמה השתמר בשם "כפר עאנה", בדרום קריית אונו של ימינו.

מבחינה גאוגרפית בקעת אונו היא יחידת משנה של מישור החוף המרכזי.

מישור החוף המרכזי הוא אזור משנה של מישור החוף המשתרע בין השרון, שנחל הירקון המהווה את גבול תיחומו הדרומי ובין מישור חוף יהודה שנחל שורק מהווה את גבול תיחומו הצפוני. במישור החוף המרכזי בו נמצא חלק ניכר מהשטח הבנוי של גוש דן, כמו השרון ומישור חוף יהודה, נמצא את חולות החוף, את רכסי הכורכר, את גבעות החול האדום ואת הבקעות ביניהן ובהן אדמות סחף. את בקעת אונו מנקזים מכיוון צפון אל כיוון דרום שני נחלים והם נחל אונו ונחל יהוד. שניהם מהווים חלק מאגן הניקוז הגדול של נחל איילון ואליו הם מתחברים. בקעת אונו היא בעצם הרחבה של עמק לוד המשתרע משני צדדיו של נחל איילון לאורך קו שבר גיאולוגי בציר בין יפו במערב ורמלה במזרח.

 

 

את הטיול התחלנו וסיימנו בתוך קריית אונו.

שמה של קריית אונו  לקוח משם העיר שנבנתה על ידי שמר מצאצאי בנימין: "וּבְנֵי אֶלְפַּעַל, עֵבֶר וּמִשְׁעָם וָשָׁמֶד; הוּא בָּנָה אֶת-אוֹנוֹ, וְאֶת-לֹד וּבְנֹתֶיהָ" (דברי הימים א ח' י"ב).
תחילת קריית אונו הייתה כיישוב חקלאי שנקרא "כפר אונו" שהוקם בשנת 1940 על ידי 38 משפחות בלב סביבה ערבית עוינת.  וכלל 40 משפחות. היישוב הוקם על קרקעות שנרכשו מהתושבים הערבים של כפר עאנה וחירייה. האישור ליישוב המקום התעכב מחשש להקים ישוב יהודי בלב אוכלוסייה ערבית צפופה. המגמה הייתה להקים יישוב חקלאי למחצה, אשר יקלוט עובדים מן הערים הסמוכות. בשנת 1950 קליטת גלי העלייה הגדולה מספר תושביה הגיע לכ-4,000 נפש. רוב תושביה היו יוצאי עיראק, אליה נוספו יוצאי רומניה, תימן וצפון אפריקה. בשנה זו כפר אונו אורגן במסגרת "מועצה אזורית אונו" אליה צורפו כפר אז"ר, רמת אפעל ורמת פנקס. מאז שנת 1954 נותק היישוב מהאזור החקלאי הסובב אותו, ומגמת תכנונו ופיתוחו העצמאי הפכה להיות עירונית מובהקת. בשנה זו כפר אונו פורש מן המועצה האזורית והופך למועצה מקומית בשם קריית אונו. בשנה זו סופח שטח המעברה אל שטח קריית אונו וכן עוד מספר שכונות בסביבתה של קריית אונו. מאז התפתחות קריית אונו תאפיינה בשלושה תהליכים: האחד, חיסול המעברה וקליטת תושביה בכל מערכות חיי הקריה, השני, בניית שכונת "קראון", בין השנים 1962 ל-1967, כשכונה המבוססת על בניה לגובה עם הרבה שטחים ירוקים והשלישי, הפיכת שכונת המגורים הותיקה "גבעת ברכה" לשכונת מגורים מודרנית. בשנת 1992 הוכרזה קריית אונו כעיר. בשנת 2001- נפתח קניון קריית אונו, הקניון הראשון בעיר. מאותה עת התחילה להתאכלס שכונת רייספלד שנבנתה במקום הפרדס ששכן במקום. בשנים 2003 – 2004 נמשכה הבניה בצפון העיר (שכונת פסגת אונו) ובדרומה (שכונת עבר הירדן). בשנת 2007 נפתח חלקו השני של קניון קריית אונו ובכך הופך לאחד הקניונים הגדולים באזור. עם פירוק המועצה האזורית אפעל ב-2008 נוסף לעיר שטח בין כפר אז"ר, כביש גהה וצומת בר-אילן. בשנת 2008 נוסף לקניון קרית אונו שטח חדש (קניון קרית אונו החדש).
שטח שיפוט של קריית אונו מגיע ל- 4,000 דונם ואוכלוסייתה מונה כ-35,000 נפש. העיר מדורגת 8 מתוך 10 בדירוג החברתי-כלכלי. מקור

חלקיה של קריית אונו:
קריית אונו הוותיקה – ממוקמת בצפון העיר, בין כביש 471 מצפון ורחוב מיכאל וולך בדרום. מהווה את הלב ההיסטורי של קריית אונו. בשכונה הוקמו המבנים הראשונים של העיר, בתחילת שנות ה-40. בין המוסדות החשובים בשכונה: בית העירייה הישן, מגדל המים הישן של העיר וכן מגרש הכדורגל העירוני ובריכת השחייה העירונית. בלב השכונה נמצא מרכז דראכטן, המשרת את תושבי השכונה, ולצדו בית הספר היסודי הראשון בעיר "ניר". כמו כן השכונה מאכלסת את הקונסרבטוריון העירוני. במזרח השכונה ממוקם הפארק ע"ש אביבה ורשה.
גני אילן – ממוקמת בצפון מערב העיר, בין דרך בן-גוריון וקציר במערב וקרית אונו הוותיקה ממזרח. הוקמה בשלהי שנות ה-80 ומאופיינת בעיקר בבתים צמודי קרקע ומעט בנייה רוויה.
שכונת מגדל המים – ממוקמת בצפון מזרח העיר, בין היישוב גני תקווה במזרח ודרך לוי אשכול במערב. שמה ניתן לה עקב הימצאותו של מגדל המים המודרני של העיר. מאופיינת בעיקר בבנייה נמוכה. שבט הצופים העירוני נמצא בשכונה.
פסגת אונו – הוקמה בשנות ה-2000 וממוקמת בצפון מזרח העיר. השכונה מאופיינת בבנייה רוויה ובבינוי צפוף, המקיף פארק עירוני. במקור תוכננה לשמש כמוקד למגורים, מסחר ותעסוקה במקביל. בפועל, תוכניות שטחי המסחר בשכונה טרם הבשילו, והשכונה משמשת בעיקר למגורים. מוסדות חשובים בשכונה: בית העירייה החדש, הספורטק העירוני ומועדון הקאנטרי קלאב החדש של העיר. תוכניות עתידיות לשכונה כוללות שטחי מסחר מצומצמים בעיקר לאורך כביש מכבית, וכן הקמת מבנה חדש לתנועת הצופים.
רייספלד (קריית אונו החדשה)- הוקמה בסוף שנות ה-90, וממוקמת במרכז העיר, בין רחוב בין גוריון ממזרח לקיראון ממערב. מאופיינת בבנייה רוויה ובמעט צמודי קרקע. במרכזה מצוי "פארק רייספלד", הפארק הגדול בעיר בשטח של 40 דונמים. בשכונה ממוקמת הספרייה העירונית ובית הספר היסודי עלומים. תוכניות עתידיות לשכונה: הקמת שטחי ציבור ומסחר במרכז השכונה, בסמוך לפארק, שיכללו היכל תרבות עירוני ומבני ציבור נוספים. בעבר נרשמו מאבקים בין תומכי מבני ציבור ומסחר אלה לבין תושבי השכונה המתנגדים לבנייתם.
קיראון – אחת השכונות הוותיקות בעיר. תוכננה על ידי האדריכל ישראל לוטן ונבנתה במהלך שנות ה-60. הבנייה בשכונה מאופיינת בסגנון ברוטליסטי שהיה נפוץ בתקופה זו. הדבר מתבטא בחזיתות בטון חשופות ובקווים ישרים של בנייני השכונה. בשנים האחרונות חלק מבתי השכונה הועלו כמועמדים לשימור. במרכז השכונה נמצא פארק צה"ל הכולל שבילים רבים להולכי רגל ושטחים ירוקים רבים. גבולות השכונה אינם אחידים. יש הרואים גם בשכונות מצפון לרחוב שלמה המלך, בואכה קניון קריית אונו וצפונה ממנו, חלק מהשכונה.
שער הקריה – שכונה חדשה בדרום מערב העיר, שהבנייה בה בעיצומה. השכונה מאופיינת בעיקר בבנייה רוויה, וצמודה למחנה הצבאי תל השומר ולמתקני הבקו"ם.
עבר הירדן – שכונה חדשה בדרום מערב העיר. מאופיינת בבנייה צמודת קרקע ומעט בנייה רוויה. גובלת ברחוב צה"ל במזרח ובשכונת שער הקריה ממערב. השכונה צמודה לקריה האקדמית אונו, השוכנת מדרום לה.
רימון – השכונה הדרומית בעיר. גובלת בסביון במזרח ובדרך לוי אשכול במערב. בדומה לקיראון גם היא תוכננה על ידי האדריכל ישראל לוטן. השכונה נבנתה בשנות ה-70 , ומאופיינת בבנייה רוויה בסגנון ברוטליסטי. הבניינים בשכונה בנויים בצורה מעגלית סביב פארק רחב ידיים המתוחזק על ידי תושבי השכונה, בשונה מהפארקים האחרים בעיר. בשכונה מרכז מסחרי וגני ילדים. בתחילת שנות ה-2000 נבנו בשכונה מספר בניינים חדשים.
שכונת אריאל שרון – שכונה שעתידה לקום בשטח שסופח לעיר ממ.א. אפעל בשנת 2008. השכונה נמצאת בין כביש גהה לאוניברסיטת בר-אילן, ונמצאת בשלבי תכנון מתקדם. השכונה יועדה בתחילה להיות עתודת המסחר של העיר, אך לבסוף הוחלט על בניית שלושה מתחמי מגורים ועל הקצאת 7 דונם בלבד לבניין משרדים בודד.
שכונת האקליפטוס – שכונה שמתוכננת להיות מוקמת כחלק מצבר השכונות הדרומיות של העיר, על שטחי בסיס תל השומר, לכשיפונו. השכונה הנ"ל תאופיין בבנייה רוויה. שטח וגודל השכונה עודנו לא ברור, עקב מחלוקות לגבי עתיד השטח מבחינה מוניציפלית – בשנים האחרונות התגלעו סכסוכים בין עיריית קריית אונו לעיריית אור יהודה לגבי עתיד שטחי המחנה הצבאי, והדבר עודנו נדון בוועדות השונות.

 

*******

נקודת התחלה והסיום של הטיול הייתה במתחם תחנת דלק פז קרית אונו בצומת דרך לוי אשכול ודרך יצחק רבין. מסלול הטיול היה לכיוון מזרח כמוצג במפה.

 

הנקודה הראשונה בה עצרנו הייתה אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי הצמודה למתחם תחנת דלק קריית אונו

אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי, ברייאן טמפלר ברטון, מרגימנט הפרשים האוסטרלים הקלים השישי, שנהרג ב-3 בדצמבר 1917, היא אבן זיכרון שנמצאה במהלך שנות השבעים בגבול קריית אונו – פתח תקוה. החייל נהרג במסגרת הקרב על קו שתי העוג'ות, אשר עבר בקרבת מקום. עיריית קריית אונו הודיעה כי המצבה המקורית נהרסה. העירייה ביצעה שיחזור של המצבה.
לא ברור מתי הוצבה אבן הזיכרון ועל ידי מי. בתחילת שנות השבעים, מטיילי החברה להגנת הטבע ברמת גן, ששוטטו בין הפרדסים על גבול קריית אונו – פתח תקוה, גילו לפתע אבן גדולה בצד הדרך. מרכזם, יהושע הדר, מצא עליה כתובת באנגלית: Brian Templer Barton, Nanima, Wellington, New South Wales Fell here in action 1917
He lies at Ramleh. Underneath are the everlasting arms. משמעות השורה האחרונה מבחינה מילולית (כפי שתרגם צבי אילן) היא "יהי האל מחסה לנפטר", ובתרגום חופשי זהו ציטוט המילים "מתחת זרועות עולם" מספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ז. אכן בבית הקברות הצבאי הבריטי נמצא קברו. על הקבר כתוב: בריאן היה בן 28, בנם של צ'ארלס ואנני ברטון מניו סאות' ויילס. מקומה המקורי של אבן הזיכרון היה בדרך כורכר שהובילה מיפו לראש העין. ניתן היה לזהות את מקומה באמצעות איתור חורשת אקליפטוסים ליד צומת הדרכים לוי אשכול ובר-אילן בקרית אונו. עם הבנייה החדשה נעלמה האבן. עיריית קריית אונו שחזרה את אבן הזיכרון והניחה אותה בגינה קטנה ליד תחנת הדלק ברחוב לוי אשכול.
ראו מקור, סיפורו של בריאן  סיפורו של הקרב

 

התקדמנו בחלק הצפוני של קריית אונו

 

הגענו ל"דרך המערכת" בגבול המזרחי של קריית אונו למול גני תקווה.

 

הגענו לשער הכניסה המערבי והמרשים של גני תקווה.

 

גני תקווה – יישוב עירוני המשתרע על שטח של כ-2200 דונם, ומונה  מעל 17,000 תושבים. היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי הסוכנות היהודית כיישוב עולים בפאתי פתח תקווה סמוך למושב היובל (כפר מע"ש של היום), שאדמותיו היו שייכות בחלקן לקק"ל ובחלקן לבעלים פרטיים. היישוב הוכר בשם "שיכון היובל". הוא קלט כאלף משפחות מלוב, מרומניה, מפולין, מתימן וממרוקו ואלו שוכנו ב-240 צריפים שבדיים, ארבע דירות בכל צריף, בהן חדר אחד ופינת בישול. בשנות ה-50, היישוב לא היה מחובר לרשת החשמל הארצית והיה מחסור במים ובתחבורה ציבורית – האוטובוסים הגיעו רק עד כפר מע"ש והתושבים נאלצו לעשות דרכם ברגל משם. חברת מקורות הניחה תשתית לכ – 15 ק"מ צינורות מים ושנה לאחר מכן היישוב קיבל את אספקת המים שלו ממקור זה. את החשמל קיבל היישוב לראשונה ביום העצמאות של שנת 1952.  בשנת 1954 שונה שם היישוב לגני תקווה, והיישוב קיבל מעמד מונציפלי של מועצה מקומית. בשנת -1958 נבנו בתים חד-קומתיים ודו-קומתיים על ידי חברת עמידר, ובכך החל פיתוחו המשמעותי של היישוב. בשנים  1962 עד 1965 נבנתה במערב גני תקווה, השכונה הדתית "ישמח משה" על ידי משפחת האדמו"ר מסאסוב. שכונת "גוברניק", שיכון לעולים חדשים, נבנתה ממערב לשיכון היובל ב-1968. לימים שונה שמה לשכונת "הרמה".  בשנת 1972 החלה חברת אפריקה ישראל להשקעות לבנות את אחד הפרויקטים הראשונים שלה – שכונת "גבעת סביון" ממערב ליישוב. באותה תקופה החל היישוב לעבור תהליך פיתוח נרחב שבעקבותיו הוכפלו האוכלוסייה ושטח היישוב. לאחר הבחירות בשנת 1993 החל הישוב לשנות את פניו ללא הכר. הוחלפו רוב תשתיות המים, הביוב והניקוז בישוב. הוקמו כ- 20 כיכרות להגברת הבטיחות בישוב, רמת ההשקעה בחינוך ותרבות עלתה בצורה משמעותית, כולל השקעות בפיתוח ריאות ירוקות ובפיסול סביבתי. בשנת 1995 נבנתה שכונת "גבעת סביון החדשה", שכונת מגורים חדשה במזרח היישוב בגבול עם כפר מעש. השכונה כוללת בתים צמודי קרקע ומאופיינת בבנייה רוויה. במסגרת תכנית זו הוקם מרכז תרבות הכולל היכל תיאטרון, גלריה בשם "מרכז הבמה", קאנטרי קלאב ומרכז מסחרי.  שנה לאחר מכן, בשעת 1996 החלה בנייתה של שכונת "נוף סביון", במערב היישוב, שכונה בעלת אופי דתי. בשנת 2006 החלה מצפון ליישוב בנייה של שכונה חדשה – שכונת "גנים", הכוללת  כ- 400 יחידות דיור בבנייה רוויה, . זוהי השכונה הראשונה שנבנתה בשטחים שסופחו לגני תקווה מפתח תקווה בסוף שנות ה-90 , סיום איכלוס השכונה התרחש לאחרונה ובמקביל החל איכלוס שכונת "גנים צפון" ועתידות להצטרף להן שכונות נוספות שבתכנון. מקור

 

זה תוואי המסלול בתוך גני תקווה.

 

אלה מעט מהמראות מהרכיבה ברחובות גני תקווה.

 

 

יצאנו מהצד המזרחי של גני תקווה וזה היה המשך המסלול.

 

בתחילה בטרם יצאנו צפינו מזרחה

 

מעש הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית דרום השרון, האחראית עליו בתחום המוניציפלי, חיי היומיום מנוהלים בו ע"י ועד מקומי והאגודה החקלאית. היישוב הוקם בשנת 1949 מאיחוד של שני מושבים: "בהדרגה" ו"היובל". וכיום מתגוררים בו כ-780 תושבים. במקור, התגוררו במושב חקלאים, אך כיום מתגוררת בו אוכלוסייה מעורבת של חקלאים לצד תושבים שאינם עוסקים בחקלאות. אתר היישוב

 

המשכנו דרומה בשולי השדות והפרדסים על מדרונות גבעות החול האדום.

 

בטיול זה החליט יונה המוביל שלא נכנס לתוך סביון אלא נעבור בשוליו ולכן רכבנו בקצה השכונה המזרחית

 

התקדמנו לעבר יהוד

 

גם לתוך יהוד עצמה החליט יונה לא להיכנס ולכן רכבנו בשוליים הצפוניים והמזרחיים של היישוב למול מושב מגשימים.

 

 

בדרום העיר יהוד, סמוך לכניסה המזרחית אל העיר, בפינת כביש מספר 461 עם רחוב אלטלף, מוצבת האנדרטה לזכר נחשון וקסמן וניר פורז. אתר ההנצחה ממוקם בקצה גן ציבורי הנטוע לאורך כביש מספר 461. הוא מעוצב כמשטח מרוצף ובו משולבים מרכיבים שונים. לצד האנדרטה, בצידה הצפוני, מותקן שלט הסבר.

 

אתר להנצחת זכרם של סרן ניר פורז וסמל נחשון וקסמן – על רקע המאמצים להשגת שלום בין ישראל והפלשתינים, בסתיו 1994, הגבירו מוסלמים קיצונים את פעילות הטרור. ביום ראשון ה-9.10.1994, בשעות הערב, סמל נחשון וקסמן, חייל מיחידת "עורב" גולני, עמד בצומת זה, לאחר ביקור בבית חברו ליחידה מיהוד. מחבלים, שהתחזו ליהודים חובשי כיפה, הציעו לנחשון הסעה וחטפוהו. נחשון ניסה להתנגד ולהפעיל את נשקו במהלך הנסיעה, אך מאמציו עלו בתוהו. החוטפים פרסמו קלטת וידאו, בה מציג נחשון דרישתם לשחרר מחבלים אסירים ולא, יהרגוהו.
במהלך ההתרחשויות, התאחד העם בציפייה ובחרדה, והתפלל לשחרורו של נחשון בשלום. הבית בו הוחזק נחשון אותר בכפר הערבי ביר נבאללה. ביום שישי 14.10.94, שעות ספורות לפני מועד פקיעת האולטימטום, פרצו אל תוך הבית המבוצר, תוך חירוף נפש וגבורה אישית, חיילים מסיירת מטכ"ל בפיקודו של סרן ניר פורז, שהוזעק מחופשה. הקרב היה קצר. הכוח חיסל את המחבלים. נחשון נמצא הרוג, כשידיו ורגליו כפותות בשלשלאות ברזל. שניים עשר מלוחמי הסיירת נפצעו. סרן ניר פורז, שפרץ בראש הכוח, נפל בפעולה זו. על אומץ ליבו קיבל צל"ש הרמטכ"ל. ניר נקבר ליד אביו הטייס, שנפל במלחמת יום הכיפורים. במקום ממנו יצא האחד, לדרך ממנה לא שב, בצומת שכיוון להפגיש גורלם של שני העלמים הצעירים, הוקם, ביוזמתה של מועצת יהוד, אתר להנצחת זכרם. נובמבר 95.

 

 

המשכנו וחצינו את כביש 461 והתקדמנו בזהירות מירבית ורכבנו קטע קצר בשוליו.

 

 

מכביש 461 החל הקטע הדרומי של מסלול הטיול שהיה בשטח הפתוח. בעצם רכבנו בדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל יהוד למול נווה מונסון שבהמשך המורד מתחבר אליו מצפון נחל אונו ומדרום מחבר אליו נחל בית עריף. הדרך בה רכבנו מקבילה לכביש 412 מול אור יהודה. סמוך לגשר מעל כביש 412 נחל יהוד מצטרף אל נחל איילון. בהמשך רכבנו בדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל איילון עד לגשר מעל כביש 4 למול אתר חירייה. משם עלינו צפונה לעבר רמת פנקס.

 

 

 

 

לאחר ההפסקה המשכנו מערבה בדרך הצמודה לנחל איילון.

 

בקצה השדות נכנסנו לרמת פנקס

רָמַת פִּנְקָס הנמצאת ממזרח לצומת מסובים היא היום שכונה בתחום אור יהודה. שמה הקודם היה גבעת חמד וגבעת מרדכי‏. השכונה הוקמה בשנת 1952 כיישוב עבור עולים מלוב ומעיראק ממעברות כפר ענה, סקיה וחיריה, על קרקעות של רשות הפיתוח. בסוף 1954 הודיע ועד היישוב על הרחבה והקמת בתים חד משפחתיים עם משקי עזר, באמצעות חברת רסקו‏, והיישוב הגיע להיקף של כ-150 יחידות דיור‏. היישוב נקרא על שמו של דוד צבי פנקס, ממנהיגי הפועל המזרחי ושר התחבורה השני. בשנת 1955 הוא חובר לרשת החשמל. עד שנות השבעים המוקדמות הוכר היישוב כישוב דתי אשר הכניסה אליו לא הייתה מותרת בימי שבתות וחגים. מצב זה השתנה וכיום מתגוררת בשכונה אוכלוסייה מגוונת. בתחילת שנת 1996 אושרה תוכנית מתאר המאפשרת הכפלת היישוב לכיוון מערב‏, אולם ההרחבה טרם מומשה. היישוב נתקל בקשיים כלכליים בשנת 1969 והועלתה אז ההצעה לספח את היישוב לאור יהודה, הצעה שלא יצאה אז אל הפועל‏. בשנת 1971 הועלתה הצעה להקים איגוד ערים שיטפל במשותף בחלק מהשירותים המוניציפליים של אור יהודה, רמת פנקס, נוה מונוסון ויהוד, אך גם הצעה זאת לא הבשילה. בשנת 2003 המליצה הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות לאחד את היישוב עם אור יהודה הסמוכה, אך תושבי היישוב התנגדו לכך וההמלצה לא יושמה. בתחילת 2008 לאחר שפורקה המועצה אזורית אפעל, רמת פנקס סופחה לאור יהודה ביחד עם כל שטחי המועצה שמדרום לכביש 461. מקור

 

לאחר המעבר ברמת פנקס חצינו שוב את כביש 461.

 

 

לאחר חציית הכביש החל הקטע האחרון של מסלול הטיול. רכבנו בצמוד לגדר המערבית של מתחם המרכז הרפואי שיבא (תל השומר) וממזרח ומצפון לרמת אפעל. חצינו את הכביש ונכנסנו לתחום כפר אז"ר. עברנו דרכו. משם חלפנו על פני הכניסה כניסה למתחם הרובע ע"ש מאיר עמית שנמצא בתחום רמת גן. חצינו את שכונת תל ליטוינסקי אף היא בתחום רמת גן ונכנסנו שוב לקריית אונו להשלמת המסלול עד נקודת הסיום.

 

ואלה המראות בקטע זה

 

רמת אפעל היא כיום שכונה במזרח העיר רמת גן, שעד שנת 2008 הייתה יישוב קהילתי במעמד ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית אפעל. ביום 2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל ועל סיפוחו של היישוב, ביחד עם היישוב הצמוד כפר אז"ר, לעיריית רמת גן.
מקור שמה של רמת אפעל הוא ראשי תיבות של ארגון פועלים עבריים לאומיים (אפע"ל). במרוצת השנים, סימן הגרשיים ירד מהמילה "אפעל". השכונה הוקמה על אדמות קיבוץ אפעל שהתפרק בשנת 1952. בשנת 2003, במסגרת פרויקט איחוד הרשויות, המליצה ועדת שימוע של משרד הפנים על סיפוחה של רמת אפעל לרמת גן, תוך הקמת ועד רובע עירוני ביישוב, בדגם שיושם לאחר מכן ביישובים הקהילתיים נוה מונוסון ומכבים-רעות. בשל מאבקה המוצלח, באותה עת, של המועצה אזורית אפעל כנגד פירוקה, ירדה הצעה זו מהפרק. הודעת משרד הפנים מ-2 במרץ 2007 לא העניקה ליישובי המועצה האזורית (רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס, העתידה להסתפח לעיר אור יהודה), אפשרות להקים ועד רובע עירוני. לנוכח התנגדותה על עיריית רמת גן להענקת מעמד סטטוטורי של רובע עירוני ליישוב, הפכה רמת אפעל, בחודש פברואר 2008, לשכונה מן המנין של העיר רמת גן, בדומה לשכונות קריית קריניצי ורמת חן הסמוכות, כאשר כפר אז"ר שומר על מעמדו כמושב עובדים בתחום השיפוט של העירייה. מקור

 

 

כפר אז"ר היה מושב עובדים להתיישבות חקלאית וכיום הוא כלול בשטח השיפוט של עיריית רמת גן. כפר אז"ר מוקף על ידי שכונות העיר רמת גן ממזרח (קריית קריניצי), מדרום (רמת אפעל) וממערב (כביש גהה והחלק העיקרי של העיר), ואילו מצפון גובל בשטחה של עיריית קריית אונו. שטחו כ-1,000 דונם ומתגוררים בו כ-500 איש.
המושב קרוי על שם הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' ועלה על הקרקע בחודש דצמבר 1932 במסגרת התיישבות האלף. כפר אז"ר הוקם על ידי שני ארגונים חלוציים: 'ברנר' ו'מע"ש'. המתיישבים הראשונים רכשו את האדמות מהכפר הערבי הסמוך אל חירייה, והקרן הקיימת השלימה את הרכישה על ידי הלוואות למתיישבים. בשלב מסוים העבירו תושבי המקום, מתוך דחף לאומי, כנראה, את הבעלות על האדמות לקק"ל. איחוד שני הארגונים הביא לגיבוש שם היישוב: כפר אז"ר, על שם אז"ר שהיה באותה העת עוד בחיים, וזאת כהוקרה על פועלו ותמיכתו בתנועת הפועלים. ביישוב אף הוקם לכבודו בית שנשא את שמו, ולהקמתו נאספו תרומות מאת ראשי היישוב ובהם יצחק בן צבי, זלמן שזר, הסופר יהודה בורלא ועוד. בית העם נחנך במהלך מלחמת העצמאות ושימש את להקת הצ'יזבטרון בחזרותיה, ובמקום אף הציגה הלהקה את הופעת הבכורה שלה. כמו כן הופיעו במקום שחקני תיאטרון הבימה, האוהל ועוד.
בשנות ה-30 וה-40 היווה היישוב קו חזית שהגן על היישובים רמת גן, בני ברק וגבעתיים מפני השכנים הערבים, בעודו סופג התקפות יומיומיות. בשל בידודו היחסי התקיימו בין פרדסיו אימוני לוחמי "ההגנה". במהלך מלחמת העצמאות הוקמה ביישוב 'פלוגת משמר' מיוחדת אשר הגנה על המרחב, ובראשה עמד קצין שערק מהצבא היווני ושהה בכפר תחת השם החסוי 'נתן אלחנני'. לאחר המלחמה צורפו ליישוב שטחים של הכפר השכן,אל-ח'ירייה, שתושביו נסו בזמן מלחמת העצמאות, בעקבות התקפת ההגנה, ולא הורשו לחזור לאדמותיהם מאוחר יותר. האדמות הועברו לבעלות המדינה לפי חוק נכסי נפקדים, וצורפו לאדמות היישוב.
ב-2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל, שאליה השתייך היישוב, ועל סיפוחו של היישוב לעיר רמת גן, יחד עם רמת אפעל. הפירוק התבצע בפועל בתחילת 2008. האדמות שמצפון ליישוב סופחו לעיריית קריית אונו, בנקודת החיבור של עירייה זו עם מחלף בר-אילן, לתקופת ניסיון של 3 שנים. נציגות הכפר תמכה בפירוק המועצה האזורית אפעל ובסיפוח היישוב לרמת גן, בתנאי שהיישוב ימשיך להתנהל כמושב עובדים.
כיום, כפר אז"ר הוא היישוב החקלאי  היחיד בישראל הכלול בשטחה של עירייה, שריד להתיישבות החקלאית ששגשגה באזור. כיום אופי המקום משתנה בהדרגה והוא הולך והופך לפרבר עירוני בעל נחלות גדולות במיוחד, בהשוואה לשכונות של בתים צמודי-קרקע בסביבה. מקור  להרחבה ראו אתר המושב

 

 

קריית קריניצי – שכונה בתחום שיפוט רמת גן שהוקמה בשנת 1972 מצפון לבית החולים תל השומר שאוכלסה במהרה על ידי משפחות עובדי בית החולים תל השומר ואוניברסיטת בר-אילן הסמוכה. השכונה מאופיינת בשטחים ירוקים נרחבים.

 

המשכנו ונכנסנו שוב לתחום קריית אונו. עצרנו בתוך פארק רייספלד.

 

 

לסיום דוושנו ברחובות קריית אונו, עברנו בגרעין היישוב

 

בהמשך עצרנו באתר הזיכרון בן קריית אונו אילן  לובודה שנפצע במלחמת לבנון הראשונה ונפטר מספר שנים אחריה. 

 

האתר האחרון בו ביקרנו הוא גן הפסלים לזכר המשוררת יונה וואלך בת קריית אונו שהייתה בולטת בהשפעתה ובייחודה. ראו בהרחבה עליה ועל שירתה

 

 

לאחר הסיור הקצר בגן חזרנו לנקודת ההתחלה שם הסתיים הטיול.

 

********

 

טיול זה  בבקעת אונו נמשך כארבע ושלוש רבעי שעה. כפי שניתן להתרשם מדף הטיול מראות הדרך מעניינים ומגוונים. בטיול זה נחשפנו לאזור מעניין והתחלנו ללמוד עליו ועל התפתחותו היישובית. עבורי מסלול טיול זה היה חידוש מלא. היה זה כיף גדול…

 

 

 

טיול זה נועד לפתוח צוהר לאזור זה. לא יכולנו במסגרת טיול זה להגיע לכל היישובים בבקעת אונו ובשוליה, היישובים העירוניים: סביון, יהוד, נווה מונסון ואור יהודה והיישובים החקלאיים: גת רימון, כפר מעש ומגשימים. גם לא העמקנו ללמוד את קורות האזור במלחמת העצמאות. לא עסקנו בשני המתחמים עתירי הגודל בבקעת אונו: מחנה תל השומר שיתפנה בשנים הקרובות והמרכז הרפואי שיבא. בנוסף, לא מיצינו את הדיון על הארגון מוניצפיאלי המורכב והמפוצל של היישובים בחבל ארץ זה. אין ספק שבזמן הקרוב נבקש לחזור ולהעמיק את הלימוד לפחות בעוד טיול אחד.

 

 

לסיום,  תודה מגיע ליונה בקלצו'וק שיחד עם רובי שבת תכנן את המסלול, הוביל את הטיול, שיתף אותנו בידע וסייע בהכנת דף טיול זה.