ביום רביעי (29/9/2016) המשכנו אלי שחר (תל יצחק) ואני לתור במשבצת נוספת בדרום השרון והפעם הצטרפו אלינו שניים מאנשי העמק: יעקב פרומן (מולדת) וזהר ולדמן (עפולה).

 

את המסלול תכנן בתיאום איתי אלי. הוא יצא לרכיבה מקדימה ובטיול הוא הוביל אותנו. לצורך הטיול נעזרנו במפת המסלולים המומלצים למטה המופיעה בספר "השרון וכל נתיבותיו" שכתבו רינה (ריניץ) אידן ועירית עמית וערך ניר מן ויצא בהוצאת יד יצחק בן צבי בשנת 2013.

 

 

מסלול הטיול, מעגלי עם כיוון השעון

 

רכבנו ברחבי העיר הוד השרון שהוקמה על בסיס איחוד ארבע
מושבות חקלאיות שהוקמו בתקופת היישוב טרם הקמת המדינה.

הוד השרון הוקמה על ידי איחודם של ארבעה יישובים: מגדיאל, רמתיים, כפר הדר ורמת הדר בשנת 1964 והוכרזה כעיר בשנת 1990. שטח שיפוטה 20,000 דונם, מחצית מגודלה של תל-אביב, האוכלוסייה בעיר כ-50.000 תושבים ואוכלוסיה המתוכננת לשנת 2025 כ-80,000 תושבים. הוד-השרון היא העיר הכפרית הגדולה במדינה. בעייני ראשיה ותושבים היא נחשבת העיר בירוק, דוגמא לאומית לצמיחה עירונית המשלבת פיתוח מהיר ובנייה יחד עם שמירה קפדנית על ערכי טבע ונוף. כמחצית משטחה של העיר היא בנייה צמודת קרקע. צפיפות האוכלוסייה בהוד השרון היא הנמוכה ביותר בערי השרון והנתון הזה יהיה תקף גם בעתיד.

דיוושנו במרחב הפתוח החקלאי סביבה, בתוך היישובים הכפריים
שרובם הוקמו באותה עת וגם בשדות ובפרדסים ביניהם
וכעת מאורגנים מוניציפלית במסגרת המועצה האזורית דרום השרון.

המועצה האזורית דרום השרון משתרעת על שטח של כ-95 אלף דונם וגובלת עם 22 רשויות אחרות והוקמה בי"ג ניסן תש"ם, 30 במרץ 1980, בעקבות איחוד שלוש  מועצות אזוריות שפעלו אז:
מועצה אזורית השרון התיכון  שכללה את שלושה עשר יישובים הבאים: אייל, צור נתן, גן חיים, צופית, שדה ורבורג, רמת הכובש, ניר אליהו, קלמניה, בית ברל, נווה ימין, שדי חמד, תל אשר וירחיב;
מועצה אזורית ירקון  שכללה שבעה יישובים והם: גבעת ח"ן, כפר מל"ל, עדנים, גני עם, ירקונה, נווה ירק ואלישמע
מועצה אזורית מפעלות אפק  שכללה אחד עשר יישובים והם גני יהודה, כפר מע"ש, גת רימון, מגשימים, כפר סירקין, גבעת השלושה, עינת, נחשונים, חורשים, חגור וסביון.
שמה של המועצה נגזר ממיקומה הגאוגרפי באזור השרון הדרומי. סמלה עוצב תוך שילוב שלושת היסודות של המועצות המרכיבות את המועצה האזורית: ירקון – נחל ירקון,  מפעלות אפק – מבצר אנטיפטרוס  והשרון התיכון  – עץ פרי הדר  המועצה האזורית דרום השרון.

 

*******

 האזור הגאוגרפי,
קצה דרום השרון 

רוב השטח נמצא בתחום גבעות החול האדום,
במקום בו נמצאים יובלים היורדים אל נחל הירקון

 

ההיבט היישובי אזור שעבר תמורות רבות בעת החדשה

תמונת מצב יישובית היום

 

חלק מהטיול היה
חלקו בתוך המרחב העירוני הבנוי
וחלק במרחב הכפרי הצמוד אליו ובו משבצות חקלאיות

 

היום חלק ממטרופולין  תל אביב
הכולל עיר ויישובים כפריים פרווריים

בשלהי המאה ה-19,
אזור ריק מיישובי קבע שהיה
מרחב בו נמצאו בדואים משבט אבו קישק

 

בתקופת היישוב (המנדט הבריטי),
החל משנות ה-20' אזור התיישבות יהודי

בסוף המאה ה 19 נחשב השרון לחבל ארץ נידח, אזור שוליים. מצב זה נמשך למעשה עד אחרי מלחמת העולם הראשונה. כניסתו של הגורם היהודי לאזור ומלחמת העולם הראשונה שינתה את פניו ללא הכר. עוד לפני המלחמה נמכרו אדמות בשרון לידי חברות יהודיות כמו הכשרת היישוב וחברת גאולה. מכירה זו סימנה את כניסתה של ההתיישבות היהודית לאזור. גוש הקרקעות הגדול, קרקעות אבו קישק, נקנה מידי אפנדים מיפו שהיו בעלי הקרקעות של הכפר ביר עדס. אחרי המלחמה הושלמה הקנייה מאפנדים ופלחים בכפר. רכישת הקרקעות באזור נמשכה גם אחרי שהוקמה המושבה הראשונה בשרון הדרומי – מגדיאל. מאמצע שנות ה-20 ועד פרסום המדיניות הבריטית שהגבילה את מכירתן של אדמות ליהודים בארץ-ישראל, בעקבות מאורעות 1929 ("הספר הלבן" מאוקטובר 1930), היו 61% מן הקרקעות שרכשו היהודים בארץ-ישראל באזור השרון – ורובן הגדול בשרון הדרומי.

 

האזור נמצא משני צדדי כביש תל אביב -חיפה,

מבחינה מנהלית שלטונית,
אזור בקצה הצפון המזרחי של מחוז יפו 

אזור "שנהנה" מכך שזמן מלחמת העצמאות
בקרבתו הסמוכה היה רק כפר עוין אחד

אזור ספר (פחות מ-10 ק"מ מהקו הירוק)
במשך תקופה של שני עשורים
מראשית ימי המדינה ועד מלחמת ששת הימים

*******

קטעי המסלול והמקומות לאורכו

*******

קטע ראשון, גבעת חן, רמות השבים וכפר מל"ל

* יציאה מחורשת היער הקטן בקצה רחוב ארלוזרוב רעננה
* חציית גשר כביש 531
* בתוך מושב גבעת חן
* שכונת המדגרה רמות השבים
* חציית כביש 4 ממערב למזרח במעבר תת קרקעי
* סיבוב ברמות השבים
* מעבר לחלקו המערבי של כפר מל"ל
* חציית כביש 402
* סיבוב חלקו המזרחי של כפר מל"ל

 

 

גבעת ח"ן הוא מושב השייך למועצה אזורית דרום השרון. שטחו כ-1,300 דונם.. היישוב הקרוי על-שמו של חיים נחמן ביאליק, הוקם בחג הסוכות, ב-15 באוקטובר 1933, בידי 41 משפחות עולים ותיקים מליטא, פולין ורוסיה, וזאת כחלק מהתיישבות האלף. מאוחר יותר הגיעו גם עולים מגרמניה. היישוב נועד להגנה על רעננה מדרום מפני תושבי אבו כישק, ובתי המתיישבים הוקמו מבטון מזוין. עוד הוקמו במקום בניין בן שתי קומות המשמש כמזכירות היישוב ומגדל מים ועליו זרקור איתות. בעת המאורעות שימש הזרקור כתחנת איתות בין רעננה ופתח תקווה. בשנים 1945‏-1947 היה מושב לבסיס לפעולות הפלמ"ח ולנקודות קליטה למעפילים אשר ספינותיהם נחתו בחופי השרון. ביישוב פעלה תחנת השידור של תנועת המרי העברי.
בשנותיו הראשונות של היישוב ענפי החקלאות העיקריים שלו היו רפתות לולים וירקות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 החל להתפתח ביישוב ענף הפרדסנות במקביל להתפרקות הרפתות. כיום עדיין שומר המושב על צביונו החקלאי וענפי החקלאות העיקריים הם ירקות, תות שדה, לול, פרחים, פרדסים, כבשים ודבורים.

 

 

 

קטע כביש מצומת מורשה לצומת רעננה  הוא קטע חדש וצעיר ונסלל לפני פחות מ-50 שנים בלבד. הוא מהווה חלק מכביש 4 שהוא אחד הכבישים הארוכים ביותר בישראל, אורכו 201  קילומטר והוא אחד העמוסים שבכבישי הארץ. הכביש נמשך ממחסום ארז בגבול רצועת עזה בדרום, עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. הכביש עובר לכל אורך מישור החוף, ויש לו המשך מעבר לגבול לבנון בצפון, וברצועת עזה ובמצרים בדרום.
בעבר כביש זה כלל את כביש יפו – חיפה, דרך פתח תקווה לסיבוב רעננה והלאה צפונה לאורך השרון שנסלל במהלך שנות ה-30 בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול כדי לחבר את תל אביב וחיפה שלא דרך טול כרם, שכם וג'נין ונקרא היום כביש תל אביב – חיפה הישן. קטע הכביש מצומת גהה לצומת המטאורולוגיות נסלל לאחר קום המדינה קטע הכביש מצומת גהה והלאה לצומת רעננה נסלל רק בתחילת שנות ה-70. במפה למטה מאמצע שנות ה-60 קטע כביש זה אינו מסומן.  לצורך סלילת קטע כביש זה היה צורך ל"חתוך" בשטח מתחם תע"ש. בצד המערבי של הכביש נמצא מרבית השטח ובצד המזרחי החלק הקטן שלו. לאחר סלילת קטע זה הפך הכביש בין פתח תקווה לסיבוב רעננה לכביש 402. הכביש המהיר לאשדוד, מראשון לציון לאשדוד, שנסלל בשנות ה-70 של המאה ה-20 וכביש אשדוד – אשקלון – ארז – עזה.

 

 

לאחר חציית הכביש המשכנו לרכב בתחום רמות השבים.

רמות השבים הוא כפר במועצה אזורית דרום השרון שטח היישוב כ-2,300 דונם והוא משתרע משני צדדי כביש 4. רמות השבים נוסד ביום א' כסלו תרצ"ד, 19 בנובמבר 1933 ככפר שיתופי בידי בני העלייה החמישית מגרמניה בהתארגנות עצמית שיזם אריך דב מוזס, על-פי תוכניותיו של דייוויס טריטש וללא סיוע מהמוסדות המיישבים  ולא מטעם ארגון או תנועה מיישבת.

הרקע להקמת התיישבות החקלאית השיתופית של עולי גרמניה בני המעמד הבינוני

המקור: עמירם אורן (1988)"רמות השבים  – היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות",
בתוך יהושע בן אריה, יוסי בן ארצי וחיים גורן (עורכים),
מחקרים בגאוגרפיה היסטורית -יישובית של ארץ ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 152 – 165
ושם הרחבה על היוזמה להקמת היישוב, רכישת הקרקע, קווים מנחים לייסוד היישוב, ארגון המתיישבים,  הקמת היישוב והבעיות הראשונות של המתיישבים,

בשנת 1951 הוכרז היישוב רמות השבים  כמועצה מקומית. בשנת 2003, במסגרת התוכנית הכלכלית לצמצום מספר הרשויות המקומיות בישראל, המועצה המקומית בוטלה, היישוב הוכנס למועצה אזורית דרום השרון, והוקם לו ועד מקומי. ביולי 2006 פנו תושבי המקום לבית המשפט בבקשה שמבנים שהוקמו על ידי התושבים – בית העם, הבריכה, מבנה המזכירות וגן טריטש – יירשמו בבעלות התושבים ולא יעברו מבעלות "מועצה מקומית רמות השבים" לידי 'מועצה אזורית דרום השרון'.

בעשורים האחרונים ערך הנדל"ן ביישוב עלה ואוכלוסייה חדשה ובעלת אמצעים נוספה, אך עם זאת, המקום שומר על שורשיו ואופיו החקלאי. מתקיימת בו פעילות שוטפת של תנועת הנוער האיחוד החקלאי והסניף במקום מכונה "הלול" (ענף המשק המרכזי עליו התבסס היישוב הוא הלול).

 

 

 

 

 

מלון ברנדייס – רובם של המתיישבים הראשונים בישוב עסקו בגידול תרנגולות וחקלאות עזר. משפחת ברנדייס שלא הייתה בעלת לול בישוב, הקימה בביתה בשנות ה-30, בית מלון ומסעדה. במקום ניתן היה למצוא חדרים ללינת לילה וארוחות. בין האורחים היו תושבי רמות-השבים ויישובי הסביבה וגם חיילי הצבא הבריטי ואחרים, שבאו לבלות ולרקוד ברחבת הריקודים שהייתה במקום. במסעדת המלון הגישו את עוגת התפוחים הידועה (אפפלשטרודל) ועוגות מסורתיות אחרות. עוד על סיפורו של המלון

 

 

 

כפר מל"ל נוסד בשנת 1912 כמושב פועלים  על קרקע שנרכשה על ידי אגודת חובבי ציון באודסה, חברת הכשרת הישוב ובנק אפ"ק. שמו הערבי, חיר אל חיא (מאורת הנחשים), הוסב לשם עין חי. בינואר 1914 הוחלט באסיפה הכללית של המושב לשנות את שמו לכפר מל"ל על שם משה לייב לילינבלום (1910-1843) מראשי חובבי ציון באודסה. במאי 1918 גרשו הטורקים את חברי המושב יחד עם תושבי כפר סבא לצפון הארץ לקראת העימות הצבאי עם הצבא הבריטי שחנה מדרום לנחל הירקון. ארבעה חודשים מאוחר יותר, ב-19 בספטמבר 1918, כבש הצבא הבריטי את אזור כפר מל"ל ובהמשך את כל צפון הארץ. חברי המושב חזרו אליו ביולי 1919 בתמיכת המרכז החקלאי והקימו בתים והחלו לעבד את חלקות הקרקע שלהם. בתחילת 1919 התפרסם הספר "לייסוד מושבי העובדים" שחובר על ידי איש הציבור אליעזר יפה, לימים חבר מושב נהלל. בספרו קבע כי ארבעת העקרונות העיקריים שעליהם הושתת מושב עובדים הם: עבודה עצמית; המושב חייב להיות על אדמת הלאום; עזרה וערבות הדדית ו שיווק משותף של התוצרת ורכש משותף של תשומות חקלאיות. ב-25 בדצמבר 1920 הושלמה רכישת הקרקעות של כפר מל"ל על ידי הקק"ל וכך הפכו הקרקעות של כפר מל"ל לקרקעות הלאום והוא קיבל מעמד של מושב עובדים. ב-3 במאי 1921 פרצו מאורעות תרפ"א וכל חברי כפר מל"ל וכפר סבא פונו לפתח תקווה הסמוכה. הפורעים הרסו את בתי המושב ובזזו את הרכוש. באוקטובר 1921 חזרו החברים לאזור, התיישבו בכפר סבא, והחלו לעבד את אדמותיהם. בפברואר 1922 עברו חברי כפר מל"ל והשתכנו שוב בשטח המושב ומאז החל המושב לשגשג ולהתפתח. במושב יש כיום 56 משקים ו-20 משקי עזר. במושב פעל מאז 1938 בית הספר היסודי ע"ש אהרונוביץ ברח' הפרדס עד 2010 ואז הועבר לקריית החינוך של דרום השרון סמוך לנווה ירק. כיום פועל במתחם ברח' הפרדס החל מ-2011 ביה"ס האנתרופוסופי. הרחוב הראשי המחבר את כפר סבא עם הוד השרון (כביש 402) נקרא עד היום רחוב עין חי. במושב פעל גם בנק עין-חי של תנועת המושבים בין 1924 ל-1986. במסגרת חגיגות יובל ה-100 של המושב בשנת 2012 נחנך בו מוזיאון כפר מל"ל שתפקידו לשמר את מורשת המושב. מקור

 

 

מוזיאון "עין חי" – כפר מל"ל הוא מוזיאון מרחבי השוכן במבנה שנקרא "הבית הציבורי" (הידוע גם בשם "בית העם") של המושב. המוזיאון מאגד בתוכו תחומי עניין העוסקים בהיסטוריה של כפר מל"ל – מושב המייצג את ההתיישבות בארץ ישראל בשנים 1960-1910. המוזיאון מציג את סיפור ההתיישבות בארץ ישראל ותפקידם של מושבי הפועלים, שבלעדיהם לא ניתן להבין את נסיבות התהוותם של מושבי העובדים. סיפור ההתיישבות מוצג באמצעות אוסף צילומים, מסמכים וחפצים, צריף ששוחזר וחצר המשק שלידו, ונקודות היסטוריות נוספות במושב

 

*******

קטע שני, חלקה המזרחי של הוד השרון והמושבים בדרומה

* כניסה לתחומי הוד השרון 
* סיבוב במגדיאל
* יציאה לשדות מדרום
* ניסיון לחצות את ערוץ נחל הדס
* סיבוב במושב עידנים
* מעבר לשכונת נווה נאמן
* מעבר במושב ירקונה
* מעבר למושב גני עם
* הגעה לכביש 403 במרכז הוד השרון 

נכנסנו להוד השרון מכיוון כפר מל"ל

 

הוד השרון  גובלת בדרום עם פתח תקווה, במערב עם רמת השרון ועם הרצליה ומצפון-מזרח עם כפר סבא. בנוסף, היא גובלת במספר מושבי המועצה האזורית דרום השרון מצפון-מערב וממזרח – גני עם, ירקונה, עדנים, רמות השבים, כפר מל"ל, וגבעת ח"ן. גבולה הפיזי מדרום הוא נחל הירקון. שטחה המונציפלי של העיר כולל שטחים ממערב לכביש 4, אך אזור זה אינו כולל יחידות דיור, אלא בית עלמין ושטחים חקלאיים בלב.

 

 

 

מגדיאל הוקמה בשנת 1924 ע"י אנשי העלייה הרביעית, בעיקר אנשי פולין וליטא. התנופה היישובית בארץ בין בשנים 1928-1924, שנות "העלייה הרביעית", נשאה אופי ייחודי בנוף ההתיישבותי: לא חלוצים חסרי כול שעבדו את אדמת הלאום שנרכשה בכספי הקרן הקיימת לישראל ומוסדות אחרים, ואף לא בעלי הון בינוני וגדול שפיתחו את המושבות ואת הערים, כי אם בעלי הון זעיר, עצמאיים שביקשו להקים בית ומשק חקלאי שיפרנס אותם, אם אפשר בלי לקבל סיוע מן המוסדות המופקדים על ההון הלאומי. רוב העולים פנו להתיישבות בערים כמו תל אביב וחיפה וחלקם פנה להתיישבות חקלאית חדשה בשרון ובשומרון, במושבות הוותיקות או בעמק יזרעאל. לרבים מהעולים שחיפשו את ההתיישבות הכפרית לא התאימה צורת החיים בקיבוצים ומצד שני גם לא במושבות הוותיקות. על כן פנו רבים מהם למושבים או להקמת מושבות חדשות.
בשנת 1924 פנתה קבוצה של עולים בני העלייה הרביעית שנפגשו באקראי ביפו והתקשרו עם חברת הכשרת היישוב וביקשו מחנקין שירכוש עבורם אדמה להקמת מושבה. חנקין הציע להם את אדמות ביר עדס, דרומית מזרחית לכפר מל"ל, אדמות חמרה טובות לחקלאות. שנהנתה גם מיתרונות הקרבה למוקדי יישוב יהודיים קיימים. הקבוצה החליטה לרכוש את האדמות וכך הונח הבסיס למושבה מגדיאל.
מקור ולהרחבת קריאה על הקמת מגדיאל תולדותיה באתר עיריית הוד השרון

 

 

ביאר עדס היה כפר ערבי קטן שהוקם כנראה באמצע המאה ה-19 על ידי אריסים מוסלמים שעיבדו אדמות של תושבי קלקיליה. הכפר יושב בנקודה חשובה במערך הדרכים העתיקות בארץ ישראל, צומת הדרכים העתיקות דרך הים ודרך יפו – שכם, ומעט ממערב להרי השומרון. ב-4 ביוני 1924 רכשה חברת "הכשרת היישוב" באמצעות נציגה,יהושע חנקין, 4,197 דונם ממערב לביאר עדס, מהשייח' של אבו כישכ, תמורת 3.5 לירות ארץ-ישראליות לדונם, ועל אדמות אלו הוקמה המושבה מגדיאל. במהלך המרד הערבי הגדול תקפו תושבי ביאר עדס את המושבה. בעקבות מידע על המצאות כנופיות בכפר פשטו 25 לוחמים של האצ"ל בפיקודו של משה מולדבסקי על הכפר ב-28 במאי 1939. הם ירו על בתים במרכז הכפר ועל פי ההודעה הרשמית הרגו גבר וארבע נשים ופצעו שלושה. בעקבות זאת פשט הצבא הבריטי על כפר סבא וביצע מעצרים. בסוף פברואר 1948 נהרג יהודי מאש שנורתה ממארב בזמן שהיה בדרכו לעבודה בפרדסי מגדיאל. בעקבות זאת התפתחו חילופי אש בין כוחות ערבים שהתמקמו בכפר לבין אנשי מגדיאל וחיילי חטיבת אלכסנדרוני, בהן נהרגו 2 יהודים וכ-9 ערבים. בלילה שבין ה-4 ל-5 במרץ 1948, תחת גשם שוטף ובאזור בוצי, תקפו חיילי אלכסנדרוני את הכפר הרגו כ-15 איש ופוצצו בו עמדות ירי, אולם הכוונה לפוצץ בתים שולטים בכפר לא הושגה. חיילי אלכסנדרוני לא כבשו את הכפר מחשש להתערבות של הבריטים לחיילי אלכסנדרוני היו מספר פצועים, אחד מהם מת לאחר מכן מפצעיו. למחרת נמשכו חילופי האש ושניים ממגיני מגדיאל נהרגו. אולם בעקבות הקרב נטשו הלוחמים הערבים את ביאר עדס ותושבי המקום עזבו עמם. לאחר הקרב הושג הסכם הפסקת אש ותושבי הכפר שבו לבתיהם. אולם הפסקת האש לא האריכה ימים. אנשי הלח"י תקפו את הכפר ופוצצו בו כ-30 בתים והכפר ננטש שוב. הקרן הקיימת לישראל, בהוראתו של יוסף וייץ, הרסה את בתי הכפר ביוני 1948. על חורבות הכפר הוקמה שכונת "שיכון עולים" של הוד השרון והמושבים עדנים ואלישמע. מקור: וגם אתר חטיבת אלכסנדרוני 

 

 

 

 

 

עדנים הוא מושב עובדים המשויך לתנועת המושבים ונמצא  בשטח השיפוט של מועצה אזורית דרום השרון. המושב הוקם בשנת 1950 על אדמות הכפר הערבי ביאר עדס, שתושביו ברחו ונטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות. המושב נקרא תחילה "ירקונה הרחבה" ורק לאחר מספר חודשים הוחלף השם ל"עדנים". השם סמלי ומבוסס על הפסוק "ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם" (תהילים לו ט). תחילתו של המושב ב-1949 כהרחבה למושב ירקונה הסמוך. כעבור שנה הפך המקום למושב בעל מעמד עצמאי. המייסדים היו 27 משפחות צעירות, עולים חדשים ניצולי שואה מפולין, רומניה וצברים ילידי הארץ שהתגוררו בפחונים במקום עד אשר נבנו בתי הקבע. שטח המושב כ-1,850 דונם, מספר התושבים כ-500 נפש, ענפי משק עיקריים הם גידולי שדה, מטעים, ירקות (בעיקר ירקות שורש), פרדס, לול פטימים ודיר. את המושב חוצה מצפון לדרום נחל הדס, שמוצאו במזרח הוד השרון והוא מתמזג עם נחל הירקון בסמוך לצומת ירקון מדרום. בנוסף למושב גבול טבעי נוסף, נחל קנה שהתוואי שלו מדרום למושב. כיום במושב 47 משקים חקלאיים (נחלות) ועוד 47 בתים בשכונת ההרחבה שהוקמה באמצע שנות התשעים של המאה ה-20. מקור

 

 

ירקונה הינו מושב (תנועת המושבים) הנמצא בתחום למועצה האזורית דרום השרון. היישוב הוקם בשנת 1932 בידי פועלים חקלאיים במסגרת התיישבות האלף. ב-23 באוגוסט 1950 נרצחה בפרדס בירקונה בת המושב תמר אורן בידי מסתננים ערביים. במקום הרצח הונחה אבן זיכרון לזכרה.
בירקונה כ-100 בתי אב. שמו של היישוב הוא כשם נחל הירקון הזורם ליד היישוב. שטח המושב הוא 1250 דונם. ענפי המשק העיקריים: פרדס, לול ומכוורת

 

 

 

חזרנו שוב לתחום הוד השרון ועברנו בשכונת נווה נאמן.

נווה נאמן היא שכונה הממוקמת בגבולו הדרומי של מושב ירקונה וממערב למושב עדנים. שטח האדמה עליו שוכנת השכונה היה בבעלות קאדי ערבי שהציע את אדמתו למכירה. הקרן הקיימת לישראל הייתה מעוניינת בקנייתה, אך האדמה נמכרה לבסוף לגרמנים תושבי ארץ ישראל. הגרמנים נטעו פרדס, חפרו באר מים ובנו בריכת מים. אולם עם השנים נזנח הפרדס ושטחו עמד שומם, עד אשר החלו בבניית השכונה בחנוכה בשנת 1951. המתיישבים הראשונים היו עולים חדשים מפוני מעברת רמתיים. ב-23 באוגוסט 1950 נרצחה תמר אורן, בת מושב ירקונה הסמוך על ידי מסתננים ערבים ליד מיקום השטח שיועד לשכונה. בתחילה נקראה השכונה "נווה תמר" על שם הנרצחת, אולם בהמשך שונה השם ביוזמת הסוכנות היהודית שהחליטה לקרוא לשכונה על שם הלורד נאמן מאנגליה, אשר תרם כספים לפיתוחה של השכונה. עיריית פתח תקווה קיבלה פניה במסגרתה הוצע שהשכונה תצורף לשטח שיפוטה, אך היא סירבה. המועצה המקומית רמתיים הסכימה לקבל את השכונה וזו צורפה לאזור שיפוטה, ולאחר איחודה יחד עם שאר המושבות לכדי יצירת העיר הוד השרון, הפכה נווה נאמן אף היא לחלק מן העיר. מקור

המשכנו ונכנסנו לתחומי מושב גני עם

גנֵּי עָם הוא מושב עובדים הנמצא בתחום המועצה האזורית דרום השרון  נוסד בשנת 1932  שטח היישוב 350 דונם. התושבים הראשונים היו יוצאי גרמניה, חברי תנועת העובד הציוני. כיום המושב אינו חקלאי, ומשמש רק למגורים.

 

*******

קטע שלישי, חלקה המערבי של הוד השרון

* חציית כביש 402
* מעבר בתחומי כפר הדר
* המשך ברמתיים
*דרומה לרמת הדר
* פאתי שכונת נווה הדר

 

 

 

כפר הדר – בשנת תרפ"ז 1927, רכשו קבוצת חלוצים אדמות, אשר היו שייכות בעבר לבני השבט הבדווי אבו קישק. אותם אנשים שהיו בעברם עירוניים, ביקשו להקים כפר חקלאי יהודי, המתבסס על גידול פרי ההדר – פרדסים מעין אלו נחשבו לענף שיוכל להבטיח פרנסה למתיישבים ומתאים גם לאדמת המקום. בנוסף לכך עסקו המתיישבים גם בבניית לולים ובמשק החי, כאשר המאבק למען עבודה עברית מלווה אותם כבר מתחילת הדרך. בתחילת שנות ה-40 הגיעו אל כפר הדר עולים מתימן והתיישבו במקום אשר ברבות הימים נקרא "שיכון התימנים" של הדר וכיום מהווה חלק משכונת גני צבי בעיר. להרחבה וגם אתר עיריית הוד השרון 

 

רמתיים -1924 התגבשה בעין גנים קבוצת חלוצים, אנשי העלייה הרביעית, חלקם מהארץ וחלקם מהולנד, לרכישת שטח אדמה משטחי השבט הבדווי, אבו כישכ. רמתיים הוקמה כמושבה המבוססת על משקי בית פרטיים והסתייעה בתמיכתו של הנדבן ההולנדי האוטאקר. בקיץ 1925 הוקמה המושבה. במהלך שנות הארבעים והחמישים נוספו לה השכונות שכונת פועלים א' 1934, שכונת פועלים ב' (לפני 1948), נווה הדר 1949, שכון גיורא 1962 ועוד. המושבה רמתיים הייתה המועצה הראשונה שהוכרזה לאחר קום המדינה. בנובמבר 1951 אוחדו (מרצון) רמתיים והיישוב הסמוך כפר הדר למועצה מקומית. המועצה המקומית שכונתה בשם "הדר- רמתיים" מנתה כ- 8,000 תושבים והשתרעה על שטח של כ- 15,500 דונם.
מקור והרחבה על תולדות המושבה באתר עיריית הוד השרון

 

 

רמת הדר נוסדה בדצמבר 1938 כיישוב חומה ומגדל בידי עולים מגרמניה בני העלייה החמישית. הכפר החדש נבנה על רמה סמוכה לכפר הדר ובקרבת רמתיים וכביש פ"ת-רמתיים. ההתיישבות במקום הושתתה על הרעיון של משקים קטנים חד ענפיים או דו ענפיים כאשר ענף הלול מהווה בו מרכיב מרכזי שהתפתח עם הזמן. הידע והניסיון שרכשו חברי רמת הדר יחד עם השתכללותה של האגודה החקלאית במקום, הביאו לידי שיווק תנובת המשקים ליישובי הסביבה בצורה עצמאית ללא עזרת המוסדות, דבר אשר היה חריג באותה תקופה.
אתר עיריית הוד השרון

 

 

 

*******

קטע רביעי, ממערב לכביש 4 בפאתי גדרות תע"ש

* חציית כביש 4 ממזרח למערב
* מערבה לפאתי גדרות תע"ש
* בדרך צפונה המקבילה לגדרות
* בפאתים המערבים של רמות השבים
* בתוך גבעת חן
* חציית כביש 531
* חזרה  לנקודת ההתחלה

 

 

 

 

כביש 531 החדש הוא פרויקט תשתיות הכבישים הגדול ביותר הנבנה כיום בגוש דן ועתיד לשדרג את איכות החיים של כל תושבי השרון. הכביש החדש יהיה אחד מכבישי הרוחב המרכזיים באזור השרון שיחליף את מסלולי הנסיעה בתוך הערים ויחבר את התנועה מכביש החוף לכביש חוצה ישראל, דרך נתיבי איילון. הכביש יקשר בין כביש החוף (מספר 2), כביש 4, וכביש חוצה ישראל (כביש 6), במרכזו ייסלל קו רכבת חדש ולצדו יוקמו שלוש תחנות רכבת חדשות. בנוסף לשילוב הכבישים והמסילות, ייבנו בפרויקט 12 מחלפים, 36 גשרים ומנהרות, שבילי אופניים ומסלולים להולכי רגל. עם סיום הפרויקט, ייהנו תושבי השרון מפחות תנועה וזיהום בתוך הערים וקשר רציף ומהיר למטרופולין דן וכבישי האורך של מדינת ישראל.

 

 

הפרויקט מחולק למספר תתי-פרויקט שחלקם כבר הושלם.
(1) צומת כביש 531/444 – מחלף ג'לג'וליה: מחלף בעל שני מפלסים שבנייתו הסתיימה בפברואר 2013.
(2) בין כביש 40 לכביש 402: סלילת כביש דו-מסלולי בין כפר סבא להוד השרון, משולב עם מסילת רכבת ושני מחלפים סלילתו הסתיימה הסתיימה בשנת 2008.
(3) מחלף רעננה דרום: הקמת מחלף תלת-מפלסי, כולל הנחת מסילת רכבת ובנית תחנת נוסעים. צפי סיום אוקטובר 2017.
(4) קטע בין מחלף שמריהו למחלף רעננה דרום: סלילת הקטע המרכזי של כביש 531, באורך של כ-3.8 ק"מ, סלילת מסילות והקמת תחנת רכבת רעננה סיום הבנייה בסוף 2015 . (5) כביש 20 – ממחלף שבעת הכוכבים ועד כביש 531: סלילת דרך 20, באורך של כ-4 ק"מ, בקטע שבין מחלף שבעת הכוכבים ועד למחלף 531/20, כולל הקמת מחלף בחיבור הכבישים. מסילות החוף יועתקו אל בין מסלולי כביש 20 ויונחו 2 מסילות נוספות. במסגרת הפרויקט תוסדר כניסה מערבית לתחנת הרכבת הרצליה ממערב לכביש האיילון (מס' 20) מועד סיום צפוי – יולי 2017.
(6) כביש 20 – מאזור שפיים ועד כביש 531: סלילה כביש 20 בקטע שבין מחלף 531/20 ועד לכביש 2 ועד בכלל. סלילת הכביש כוללת הקמת מערכת קירות תומכים וקירות אקוסטיים, הקמת 5 גשרים ומעברים תחתיים. צפי סיום הובטח אוגוסט 2016 אולם כנראה מאוחר יותר.
המקור חברת נתיבי ישראל

 

 

*******

סוף דבר

טיול זה נמשך פחות מארבע שעות מתוכן יותר משעה עצירות במזג אוויר סתווי נוח ביותר

היה זה טיול נינוח בחברותא נעימה וזו הזדמנות להודות למשתתפים בטיול: יעקב, זוהר ואלי שתכנן והוביל את הטיול. 

רכבנו באזור שעבר תמורות רבות ובעיקר בכל הקשור להתפתחות היישובית ובניית תשתית הדרכים.

מרבית היישובים באזור הטיול הוקמו בשנות ה-20 וה-30 כיישובים חקלאים – מושבות, מושב פועלים, כפר שיתופי ומושב עובדים. חלק מהם גדלו וצמחו והיו להוד השרון שהיא עיר ואם בישראל וממשיכה להתפתח אחרים נשארו יישובים כפריים פרווריים שהחקלאות היא ענף משני בה.

שמחנו על הזדמנות שהייתה לנו להסתובב ולהכיר קצת יותר לעומק משבצת זו של דרום השרון.

*******