ביום שישי, ערב ערב שבועות תשע"ו (10/6/2016) ירדנו לנגב המערבי. כמתוכנן בשעת בוקר מוקדמת, הגענו לקבוץ אורים ארבעה חברים: לזר קוברסקי (קיבוץ שובל), אריה טלמור (מקיבוץ ניר עם), רוני ברוכין  (ירושלים) ואני (מבשרת ציון). החבר החמישי, יונה בקלצ'וק (גני תקווה) שהתכונן לצאת לדרך, צלצל אלי והודיע שהוא לא יגיע בגלל חשש שאחד מהצמיגים לא ישרוד את הטיול. במגרש החניה של הקיבוץ פגשנו את חיים מדינה המתגורר במקום. התארגנו ליציאה לטיול בהדרכתו של חיים.

 

חיים מדינה, חבר קיבוץ אורים, מדריך רכיבה מוסמך בעל B.A  במדעי החברה מטעם האוניברסיטה הפתוחה (עם התמקדות בפסיכולוגיה וחינוך) הקים את ענף האופניים בקיבוץ  כחלק מהגשמת חלומו ורצונו לקדם את ענף האופניים בחבל הבשור בנגב המערבי, בקרבה לפארק אשכול ולצרשביל (סינגל) הבשור. הוא מאמין שחווית הרכיבה לקבוצות ויחידים צריכה להיות ייחודית. המיזם שלו כולל הובלת טיולי אופניים מודרכים לקבוצות, תלמידים, תנועות נוער, מקומות עבודה, משפחות ואירועים משפחתיים, תיירים, משלחות נוער וסטודנטים; השכרת אופניים חדישים עם הדרכה וגם הדרכת רכיבה לכל הרמות: לימוד רכיבה למתחילים; כניסה מודרכת לרכיבת שטח או כביש; לימוד רכיבה אתגרית וטכנית למתקדמים

 

זה מסלול הטיול.

 

זה בעצם המשך לטיול קודם לפני כחודשיים באזור שיצאנו בהובלתו של חיים: חבל אשכול, מקיבוץ אורים אל נחל הבשור ולאורך גדותיו.

 

אזור הטיול למרות שהוא חלק מהנגב הנגב הוא בקצה הדרום מזרחי של מישור החוף.

 

לכן בהיבט הגאוגרפי-פיסי, אזור זה נקרא מישור חוף הנגב

 

.

מישור חוף הנגב משתרע מנחל שקמה בצפון עד רכסי הנגב הצפוני בדרום, ובין חבל עזה במערב עד בקעת באר שבע במזרח. כאן מגיע מישור החוף לשיא רוחבו – כ-30 ק"מ. חלקו הצפוני והמזרחי של אזור זה מכוסה באדמת לס שמקורה בסחיפת אבק ממדבר סהרה, בחלקו המערבי נמצאים רכסי הכורכר חלקם מכוסים לס. גבעות הכורכר ומישורי הלס והחול משתרעים עד לקו באר גהר-מגן- צאלים. חלקו הדרומי של מישור חוף הנגב, מקו מגן-צאלים דרומה עד חולות חלוצה ועגור ואזור נצנה מכוסה דיונות. יחידת נוף בולטת ונפרדת היא זו של ערוץ נחל הבשור ובו נערך טיול זה.

 

 

בהיבט הגאוגרפי פיסי רצועת עזה, שאינה בתחום ישראל מאז ההתנתקות בשנת 2005, היא למעשה חלק ממישור חוף הנגב.

 

בהיבט הגיאוגרפי יישובי אזור הטיול היה בחבל אשכול הנמצא תחום שיפוט המועצה אזורית אשכול ומשתרע על שטח של כמיליון דונם רובם קרקע חקלאית ושמורות טבע. מרחב זה נמצא בין קיבוץ בארי בצפון, אפיק נחל הבשור במזרח, חולות חלוצה ועגור בדרום והגבול הבין לאומי עם מצרים וגבול רצועת עזה במערב. המועצה האזורית אשכול היא המועצה המאוכלסת ביותר בנגב, המונה כ- 14,500 תושבים המתגוררים בקיבוצים, במושבים ובישובים קהילתיים.

 

 

 

אזור הטיול נמצא בתוך משולש בין הכבישים, כביש 241 בין צומת אורים וצומת מעון; כביש 232, בין צומת מעון וצומת רעים; וכביש 234 בין צומת רעים וצומת אורים. על כבישים אלה יפורט בהמשך.

 

 

מסלול הטיול היה בערוץ נחל הבשור מצפון לפארק אשכול.

 

 

 

התחלנו את הטיול בתוך תחום קבוצת אורים

 

קבוצת אוּרִים משתייכת לתנועה הקיבוצית המאוחדת (בעבר לתנועת חבר הקבוצות לאחר מכן לאיחוד הקבוצות והקיבוצים) ונמצאת בתחום שיפוט המועצה האזורית אשכול מאז בשנות השבעים עת עבר מהמועצה האזורית מרחבים, אליה השתייך עד אז. קבוצת אורים הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז, 1946, במבצע עליית אחת עשרה בנגב. הגרעין המייסד שהורכב מנוער יוצא בולגריה, חניכי תנועות הנוער גורדוניה והמכבי הצעיר, ישב מספר שנים לפני העלייה לקרקע ברעננה. העלייה לקרקע הייתה באזור גריין ליד קיבוץ גבולות. עקב הקשיים בהם נתקלו המתיישבים במקום, הם עברו מאוחר יותר לנקודה הסמוכה לצאלים וב-1948 עברו המתיישבים למקום הקבע במשטרת עימארה שנתפסה על ידי חטיבת הנגב לאחר שהשוטרים הבדווים ששרתו בה, נטשו את המשטרה עם סיום המנדט הבריטי במאי 1948.‏ בראשית שנות החמישים נקלטו בקיבוץ גרעיני נוער, יוצאי צפון אמריקה, של תנועת הבונים והחל מאמצע שנות החמישים ועד ראשית שנות השמונים נקלטו בקיבוץ גרעינים של התנועה המאוחדת, הנוער העובד והלומד וגרעינים נוספים של תנועת הבונים. בתחילת שנות השישים היה אורים אחד מראשוני הקיבוצים אשר בהם עזבו הילדים את הלינה המשותפת, בניגוד לעמדת התנועה. עימות נוסף של הקיבוץ עם הנהגת התנועה היה באמצע שנות השישים, עת נשלחו נערי הקיבוץ ללמוד באשל הנשיא (שבו למדו באותה עת בני מושבי האזור וילדי פנימייה) ולא בבית ספר קיבוצי.

 

פנינו אל השער החקלאי במערב הקיבוץ ודרכו יצאנו.

 

זה היה הקטע הראשון של המסלול, חלקו בצד שדות המשק וחלקו לצד כביש 241 .

 

 

 

כביש 241, המכונה גם כביש הרעב, הוא כביש רוחב אזורי במישור חוף הנגב המוביל מיישובי עוטף עזה ליד קיבוץ מגן לאופקים והלאה לצומת גילת בכביש 25 מגבול הרצועה ליד נחל עוז ועד באר שבע. אורכו כ-21 ק"מ. הכביש הוא דו-מסלולי לכל אורכו ודו-נתיבי בקטע שבין אופקים ובין צומת גילת. בחורף תרצ"ט (1938/39) ידע הנגב שנות בצורת רצופות , שנמשכו כמעט לכל אורך שנות מלחמת העולם השניה . כבר באביב תש"ב ( 1942 ) נותרו הבדווים באזור ללא אמצעי מחיה . ממשלת המנדאט הבריטי ביקשה לסייע להם ככל יכולתה. מחלקת עבודות ציבוריות החלה לסלול דרך כדי למצוא תעסוקה לבדווים הרעבים. סלילת כביש זה חלק מכוונת ממשלת ארץישראל המנדטורית ביקשה לסלול כביש אסטרטגי בין חאן יונס לבאר שבע כחלק מההכנות והיערכות כוחות הממלכה המאוחדת בחזית המזרח התיכון. הדרך נסללה כדרך "סולינג" מרוצפת אבנים בלבד ללא ציפוי אספלט. אף כי היתה זו דרך סלולה לכל דבר לא נעשתה בה מלאכת גימור — גם לא כיסוי בשכבה עליונה של חצץ דק, והיא לא היתה נוחה למעבר מכוניות. תוואי הכביש חייב חציית שני נחלים ואדי פטיס ( נחל אופקים ) וכן ואדי שלאלה (נחל הבשור) שם כבר היה קיים "גשר אירי" על גבי צינורות , שנבנה על ידי יחידות רכובות של חילות אנז"ק ( צבא אוסטרליה וניו זילנד ) בימי מלחמת העולם הראשונה. לאחר הסלילה ולאחר תום סכנת "מאתיים ימי החרדה" מפלישת יחידות הצבא הגרמני בפיקודו של הגנרל ארווין רומל לארץ ישראל, בסוף 1942, נותר הכביש ללא שימוש מעשי.

 

 

 

בשנות החמישים, לאחר מלחמת העצמאות הוקמו בצד כביש 241 מספר מושבי העולים של המועצה האזורית מרחבים והם פטיש, מסלול, רנן, פדויים, בטחה וגילת ועיירת הפיתוח אופקים והכביש הפך לציר מרכזי עבורם.  שם הכביש הוסב ל"כביש מרחבים" והוא הורחב בשנת 1956 משלושה מטר לחמישה מטר. בחלקו המערבי (בין צומת מעון לצומת אורים) הכביש תוחם מצפון את פארק אשכול והבשור. הכביש משמש כקו הבצורת הדרומי – גבול השטח שמצפונו זכאים החקלאים לפיצוי עבור גידולי הבעל במידה והוכרזה על ידי המדינה "שנת בצורת.

 

לאורך צד כביש 241 רכבנו כקילומטר עד גשר אברהם העובר מעל נחל הבשור בסמוך לכניסה לגן לאומי אשכול.

 

גשר אברהם  נקרא על שמו אברהם יפה ('יופה') (22 באוקטובר 1913 – 11 באפריל 1983) היה אלוף בצה"ל, חבר הכנסת, ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ומנהל רשות שמורות הטבע. הגשר נקרא כך עוד בימי חייו, מעת שהוקם לראשונה ב-1962 על ידי צה"ל כגשר ביילי בעת שיפה שימש כאלוף פיקוד הדרום.

 

ירדנו מהכביש ופנינו צפונה לעבר ערוץ נחל הבשור.

 

לנחל בשור שאורכו כ-80 ק"מ יש אגן ניקוז ענק המשתרע על 3,650 קמ"ר בין שלוחות הדרומית של הר חברון בצפון ועד רמת עבדת ושדה בוקר בדרום. אגן ניקוז זה הוא גדול יותר מכל נחל אחר בישראל שנשפך לים התיכון.

 

 

היובלים הרבים של נחל הבשור מתנקזים אליו בתופעה ייחודית. כמעט כולם נשפכים אליו מצפון מזרח ורק באזור רכסי הכורכר נשפכים אליו ערוצים מעטים מדרום. יובליו העליונים יורדים מקו בפרשת המים הארצית ברמת עבדת ממערב למדרשת בן גוריון. מכאן הוא יורד צפונה דרך קער המפריד בין רכס חלוקים לרכס בוקר עד מפגשו עם נחל הרועה ונחל בוקר. אחר מפגש זה פונה הנחל חדות מערבה וחוצה את קמר בוקר ואת כתף שיבטה בשני מפערי מים (דייקה) מרשימים.  כ- 2 ק"מ מדרום למושב אשלים יוצא הנחל מתחום הר הנגב הצפוני אל מישור חולות חלוצה ולאחר כ- 15 ק"מ נוספים הוא עובר בסמוך לחלוצה הקדומה. בדרך מצטרפים אליו נחל רביבים ונחל אטדים. ליד באר אסנת, כ- 5 ק"מ ממזרח לקיבוץ צאלים, נשפך אליו נחל באר שבע שראשיתו בדרום הר חברון ובמורד מדרום לרמת חובב מצטרף אליו נחל סכר. ומשם ממשיך נחל הבשור בנופי הבתרונות של אדמת הלס. מצפון לתל ג'מה (ליד רעים) מצטרפים אליו מדרום נחל אסף ומצפון נחל גרר המנקז את הרי חברון ואת גבעות להב ושאליו הצטרפו נחל פטיש ונחל שובה. ממערב לבארי ממשיך נחל הבשור אל רצועת עזה ונשפך אל הים התיכון בתחומה, כ- 1.5 ק"מ מדרום לעיר עזה.

 

 

נחל בשור הוא שריד מנהר קדמון ענקי, שסחף בעבר שברי סלעים ואבנים ויצר בנגב המערבי שכבה של חלוקי נחל בעובי עשרות מטרים ("אקוויפר החלוקים"). שכבה זו מתמלאת כל שנה מחדש במי שיטפונות והיא אוצרת בקרבה כמויות מים גדולות. במשך השנים התכסתה שכבת החלוקים בכסות עבה של משקעי לס, ונוצרו המישורים הנרחבים של הנגב המערבי. נחל בשור מתחתר במשקעי הלס, ובמקומות שבהם ערוצו מעמיק עד שכבת החלוקים, כפי שקורה בכמה מקומות במורד הנחל, פורצים מים. רוב הנביעות הן עונתיות.
באפיק נחל הבשור, כמו בנחלים אחרים במדבר, עוברים בחורף שיטפונות רבים. הגורם העיקרי לכך הוא מבנה פני השטח של אגן היקוות שלו: סלעים חשופים ושטחי לס שכמעט ואינם מחלחלים את המים. כמעט כל גשם הופך לנגר עילי הזורם בערוצים ובערוצי המשנה הרבים של הנחל.

 

נביעות נחל בשור שימשו בסיס להתיישבות אדם על גדות הנחל כבר בתקופות פרהיסטוריות. בתקופת הברונזה התיכונה (1750­-1550 לפנה"ס) קמו ערים מבוצרות לאורך הנחל בתל פַרְעָה ("שרוחן"), בתל גַּמָּה (ג'מה) ובתל עג'ול שברצועת עזה. השם נחל הבשור נזכר במקרא. על פי המסופר דוד המלך רדף אחר העמלקים שפשטו על צקלג (מזוהה עם תל שרע שבנחל גרר): "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר" (שמואל א', ל' 9). אין ודאות שנחל הבשור שנזכר בתנ"ך הוא נחל בשור של ימינו. אדרבא, רוב החוקרים נוטים לזהותו עם נחל גרר של ימינו. היישובים התקיימו על גדות הנחל עד התקופה ההלניסטית (מאה 2 לפנה"ס), ומן התקופה הרומית ואילך ניכרת התרחקות ממקורות המים. הארכיאולוג דן גזית משער שהסיבה לכך היא המלריה – מחלה שפגעה במתגוררים בקרבת הביצות שהמעיינות יצרו בתקופה ההיא. בפברואר 634 התחולל בסביבת עין הבשור קרב דָּתִין. גדוד מוסלמי בפיקודו של עמר אבן אלעאץ (לימים כובש מצרים), שכנראה ניסה לחדור לארץ ישראל דרך הנגב, נתקל בגדוד ביזנטי וגבר עליו. מקומה המדויק של דתין, אם אכן מדובר ביישוב, אינו ידוע. במלחמת העולם הראשונה מילא נחל בשור תפקיד חשוב. פעמיים, במרס ובאפריל 1917, נכשל הצבא הבריטי בכיבוש עזה מידי התורכים. למודי אכזבות החליטו הבריטים שהמתקפה הבאה תהיה על באר שבע. הם התכוננו למערכה כחצי שנה ועד כיבושה של באר שבע ב-31 באוקטובר 1917 הם ייצבו קו חזית בנחל בשור, ואת המרכז הלוגיסטי שלה קבעו בעין בשור. מקור

 

נכנסנו אל הקטע הראשון של תחילת המסלול בתחום השטח של חוות מקנה דקל.

חוות מקנה דקל  חוות בודדים צפון הנגב בבעלות משפחת גלעד. סוג המשק גידול כבשים לבשר ובקר לבשר המשווק לקבוצת משקי "חי בריא" וגודלו 850 כבשים ו- 150 פרות. המשק היחיד בארץ שיש לו כבשים מזן שארולה.

 

עלינו בעצם על צרשביל (סינגל) הבשור. חיים סיפר לנו שלפני חודש עזר לטל שמיר ועמל קשה לפנות את הצמחים הקוצניים שכיסו את הצרשביל.

 

וזה היה מסלול לאורך הגדה המערבית

 

אלה מראות הדרך בקטע זה.

 

הגענו לאגם וחכינו לאריה טלמור שבושש להגיע.  אז הוא צלצל והודיע לנו שנקרעה לו השרשרת. חיים הציע לו לתקן אבל הוא דחה את ההצעה. הוא היה מרוחק מאיתנו לא ידוע אם היו חוליות לחיבור השרשרת. הוא לא רצה לעכב אותנו. בלית ברירה הסתובב וחזר ברגל לאורים בצר שביל, מרחק של 9 ק"מ. הצטערנו! נשארנו ארבעה.

 

לאחר חציית גשר האגם עברנו לצד המזרחי והתקדמנו בין בתרונות הלס בקטע מסלול זה.

 

ואלה המראות מקטע זה.

 

חצינו שוב את נחל הבשור ועברנו שוב לגדה המערבית

הגענו לבאר אנטילה

 

באר האנטילה שאין לה שם היא אחת ממספר בארות המוכרות באזור הבשור. חלקן היו פעילות עוד לפני הכיבוש הבריטי במלחמת העולם הראשונה. בארות אלו התאפיינו במתקני שאיבה מטיפוס אנטיליה, בברכות אגירה ובשקתות להשקיית עדרים. ניצול הבארות הקיימות וחפירת בארות נוספות בנקודות שונות באפיק ואדי הבשור ועדו להתגבר על המחסור במים לכוחות צבא הממלכה המאוחדת בלחימה בחזית זו.

 

ליד הבאר עצרנו להפסקה קצרה וניצלנו את הזמן גם לתצלומי מזכרת.

 

לאחר ההפסקה שהתכוננו להמשיך התברר שאחד הקוצים הרבים עליהם  גרמו לכך שמצמיג אחד מגלגלי האופניים של לזר יעלם האוויר. חיים ולזר במהירות פעלו להחלפת הפנימית.

 

בדיעבד הסתבר שהחלפת הפנימית פתרה את הבעיה, אבל רק לזמן מוגבל.

 

המשכנו הלאה בדרך לצד הנחל

 

זה קטע המסלול

 

 

הגענו לכביש 232 סמוך לצומת רעים.

כביש 232 הוא כביש אורך אזורי בנגב המערבי והוא הארוך שבכבישים האזוריים בישראל. הכביש נמתח לאורך 80 ק"מ ממפגשו עם כביש 10 (כביש הגבול המערבי) שבסמוך למסוף כרם שלום בגבול עם מצריםורצועת עזה – עד לצומת אשכולות שעל כביש 4, בסמוך לניצנים וחולות ניצנים. כביש זה מהווה כביש גישה לרבים מיישובי עוטף עזה, בהם יישובי המועצה האזורית אשכול. הכביש נסלל בשנת 1951 על פי המלצת צה"ל כדי לחבר את יישובי הנגב המערבי: בארי, מגן, תל רעים, כיסופים, עין השלושה, נירים ויישובי מועצה אזורית מרחבים בכביש אורך. הכביש נמשך בסלילתו עד כביש הרעב בדרום. בשנים 1954-1955 הוארך הכביש עד ניר יצחק ובשנת 1959 הוארך הכביש מניר יצחק עד כרם שלום. לאחר מלחמת ששת הימים נסלל בהמשך הכביש ליד כרם שלום כביש באורך כ-6 קילומטר שהתחבר לכביש החוף בסיני. כביש זה שימש את התנועה הישראלית לסיני בסוף 1969, כאשר בעקבות פיגועים רבים נחסם כביש 4 ברצועת עזה לתנועה אזרחית ישראלית. בעקבות זאת, הרחיבה מע"ץ את הכביש. באמצע שנות ה-80 נסלל כביש 10 וכן נסלל חיבור מהכביש, ליד סופה, אל רצועת עזה לכיוון מורג וגוש קטיף, אולם השימוש בו היה יחסית מועט בגלל ריחוקו ממרכזי האוכלוסייה בישראל. ביולי 1991 נחנך המשך כביש 242 מכיסופים לכביש 4 ורוב התנועה לגוש קטיף עברה לכביש 232, במיוחד לאחר הקמת הרשות הפלסטינית והעברת השלטון אליה ברצועת עזה. לאחר סגירת מעבר קרני ומעבר ארז, כלל המשאיות הנושאות סחורה המיועדת לרצועת עזה מופנות למעבר כרם שלום, דבר אשר יצר עומסי תנועה כבדים בכביש ועורר מחאה מצד תושבי חבל אשכול.

 

 

לאחר חציית כביש 232 התקדמנו לעבר תל גמה

 

תל ג'מה שוכן על הגדה המערבית של נחל בשור (ואדי עזה), כ-12 ק"מ דרומית מעזה וכ-11 ק"מ דרומית-מזרחית מחוף הים. לתל ג'מה צורת חרוט קטום ובמהלך השנים סבל התל מארוזיה בצדו הצפוני בו חתר נחל בשור ומוטט חלקים ממנו לערוץ. בצדו הצפוני-מזרחי והדרומי ניכרת סחיפה חזקה כתוצאה מנגר עילי ומאתר ששטחו המקורי היה כ-50 דונם, נותרו כיום רק כ-5 דונם. רום התל נמצא 62 מ' מעל פני הים, 26 מ' מעל אפיק הנחל. האתר נחפר לראשונה ב-1922 מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF) על ידי פיתיאן אדמס, בשנים 1927-1926 חפר במקום פטרי (Petrie 1928) ומשנת 1970 חפרה בתל משלחת אמריקנית בראשות ון ביק (ון ביק 1992). שני החופרים הראשונים זיהו באתר את 'גרר' עירו של אבימלך מלך פלישתים (בראשית כא, כו) בין היתר על סמך דמיון שמות לחורבה מהתקופה הביזנטית – ח' אום ג'רר – הנמצאת כ-4 ק"מ מהתל במורד הואדי. הזיהוי המקובל כיום הוא 'ירזה', עיר הנזכרת במקורות מצריים מתקופת הממלכה החדשה ו'ארצה' של המקורות האשוריים מהמאה השביעית לפנה"ס. שתי דרכים שעברו סמוך לתל ג'מה  העניקו לו את יתרונו האסטרטגי באזור, האחת עברה בנתיב הסחר מדרום ערב  לחוף הים התיכון, לנמלי תל אל עג'ול ועזה והתנהלה לאורך נחל בשור. השנייה, דרך רוחבית שקשרה את "דרך הורוס", בשמה המקראי: "דרך ארץ פלשתים" (שמות י"ג : 17) ולימים: "דרך הים", עם דרום הר חברון ושדרת הרי יהודה עברה בחלקו התחתון של נחל בשור ליד תל ג'מה, חצתה את מישורי הלס מזרחה לנחל גרר, עברה אל האתרים שלאורכו, תל הרור (תל אבו הורירה) ותל שרע (שריעה) והמשיכה לאורך אפיק הגרר לעבר דרום שפלת יהודה ותל חליף בואכה לדרום הר חברון. באתר נחשפו שכבות ישוב מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה ההלניסטית. הרחבה אתר סקר ישראל אתר מספר 10 במפת נירים מס' 112

 

אזור תל גמה היה מוקד היערכות צבא הממלכה המאוחדת בחבל הבשור שמילא תפקיד מפתח באירועי שנת 1917 ,שנה שבתחילתה התגוששו הצבאות סביב עזה. במקביל, לאחר מכן ובמשך חודשים רבים התחפרו ונערכו הצבאות זה מול זה בחבל הבשור, ובסיומה של השנה הושגו הבקעה והכרעה בריטיות בקרבות בדרום הארץ.

 

קצת היסטוריה – באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה בין מעצמות המרכז , גרמניה ואוסטריה-הונגריה, למעצמות ההסכמה, בריטניה, צרפת ורוסיה. תורכיה נותרה תחילה ניטרלית לכאורה, אם כי חתמה בחשאי על חוזה הגנה עם גרמניה, וב 5 – בנובמבר 1914 , שלושה חודשים לאחר פרוץ הקרבות, הצטרפה רשמית למלחמה. עם הצטרפותה הוטל עליה להקל את העומס בחזית המערבית, באמצעות ריתוק כוחות של מעצמות ההסכמה בקווקז ובחזית המזרחית ואיום על הנתיבים החיוניים להן בתחבורה הימית: מצרי הדרדנלים ותעלת סואץ . באמצע ינואר 1915 יצא מהארץ לעבר תעלת סואץ כוח תורכי שכלל כ 20,000- חיילים ו 12,000- בהמות, במטרה לצלוח את התעלה ולהעביר את המלחמה למצרים. בקרבות שהתחוללו ליד התעלה ב 3 – בפברואר 1915 ספגו התורכים מפלה, ניסיונם לחצות את התעלה לא צלח, והם נסוגו . במשך כשנה וחצי, עד אוגוסט 1916 , נותר חלק מהכוח התורכי במחנות בסיני וביצע פעולות פשיטה והטרדה בתעלה. פעולות אלו הסתיימו לאחר כישלון המסע הצבאי השני לעבר התעלה והמפלה שנחלו התורכים בקרב רומני ב 4- באוגוסט 1916 . הניצחון ברומני היווה נקודת מפנה, וממנו ואילך נותרה היזמה ההתקפית בידי הבריטים, ואילו התורכים נסוגו בהתמדה. ב 9 – בינואר 1917 כבשו הבריטים את רפיה. ח'אן – יונס, שפונתה על ידי התורכים ללא קרב, נפלה לידיהם ב 28- בפברואר. ב 5 – במרס פונה מתחם השלאלה שבוואדי עזה על מעיינותיו השופעים, גם הוא ללא קרב, והכוחות התורכיים נסוגו ונערכו להגנה בקו עזה-באר-שבע . ניסיונם של הבריטים להמשיך במתקפה, לכבוש את עזה ולהתקדם צפונה, נכשל; שני הקרבות על העיר, ב 26- במרס וב 19- באפריל 1917 , הסתיימו במפלה צורבת ובאלפי אבדות. מתאריך זה ואילך, מאפריל ער תחילת נובמבר 1917 , התחפרו אלה מול אלה מאות אלפי לוחמים של שני הצבאות למעין מלחמת חפירות, בדומה  מלחמה שהתחוללה באותה עת באירופה. להרחבה בקיצור

 

 

בנתיב פרשי אנז"ק הלחימה בנגב ובשערי ארץ ישראל ב־1917 הייתה גדושה במעשים הרואיים של חיילי שני הצדדים הלוחמים, אך במרבית המקרים אין לאירועים אלה ביטוי בשטח. ב־31 באוקטובר 1917 תקפו כוחות צבא אלנבי את באר שבע, ושיאו של הקרב היה הסתערות פרשים על העיר מעורפה, ממזרח. תוואי מסע האיגוף של הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים שוחזר ושולט תחת השם "נתיב אנז"ק" ואפשר לטייל לכל אורכו – מבארי דרך תל גמה, נחל אסף, ח'רבת שלאלה, תל שרוחן, באר אסנת, חורבות חלוצה, גשר עסלוג', בור משש ועד חאשם זאנה. אנשי עמותת הפרשים הקלים האוסטרלים, צאצאיהם של הפרשים שרכבו ולחמו בנגב ב־1917 ,מגיעים לישראל מדי כמה שנים ומשחזרים את האירועים, כשהם לבושים במדים אוסטרליים מלאים ורכובים על סוסים. בשנת 2017 ,עת ימלאו מאה שנה למלחמה בארץ ישראל ולהסתערות על באר שבע, מתוכננת להגיע קבוצה אוסטרלית גדולה לישראל ולנגב, אשר תשוב ותפקוד את האתרים שבהם לחמו אבותיהם של חבריה.

 

תל גמה החולש על כל סביבתו ובעיקר על המפגש בין נחל הבשור ובין נחל גרר.

 

 

הטיפוס אל ראשו היה עוד תרגיל ברכיבה תלולה וגם הליכה ברגל (שלי) במעלה ההר.

 

הטיפוס היה שווה הנוף פשוט מדהים וגם אותו ניתן לראות ממקבץ התמונות להלן.

 

קיבוץ רעים הינו קיבוץ שיתופי המשתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת, מונה 400 תושבים מתוכם 182 חברים ונמצא בתחום המועצה אזורית אשכול  קיבוץ רעים נוסד בשנת 1949, על ידי גרעין הצופים ו', תחילה נקרא תל רעים על שם תל ג'מה שליד היישוב (הקלישאה מספרת שהתל נשאר בנגב והג'מה עזבו לתל אביב). מאוחר יותר הוסב שמו לרעים, לזכר חברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות. בטקס העליה על הקרקע באוקטובר 49 נתלה שלט גדול "אנחנו כאן – עוד יבואו"….ומאז באים. לאורך השנים עיקר הצמיחה והגדילה של רעים התבססה בעיקר על קליטת גרעיני נח"ל מתנועות הנוער השונות: הצופים, הנוער העובד, מחנות העולים, גרעינים פרטיים, גרעיני חו"ל וכדומה. לצד אלו קלט רעים עולים חדשים ממדינות שונות. בשנים האחרונות עיקר הגדילה של רעים מתבססת על קליטת משפחות צעירות המחפשות איכות חיים בקהילה שיתופית, המגיעות ממקומות שונים בארץ ומחו"ל, לצד בנים החוזרים לרעים לבנות בו את ביתם. רעים הינו קיבוץ שיתופי איתן כלכלית, המבוסס על חקלאות ותעשיה. ניהול הקיבוץ הוא בגישה של "הפרדת משק מקהילה", ניהול הצד העסקי של הקיבוץ, בנפרד מניהול הקהילה. חברי הקיבוץ הם הבעלים של עסקים אולם ניהולם נעשה בצורה מקצועית ובנפרד מניהול הקהילה. הפרדה זו שומרת על חוסן הקהילה והעסקים: התנהלות עסקית תקינה לצד היכולת לנהל קהילה שעומדת בזכות עצמה. התחום העסקי מנוהל על ידי הנהלה כלכלית שבראשה עומד יו"ר עסקי. הנהלה כלכלית שמפקחת על התאגידים ההנהלות והענפים העסקיים, מביאה את התוכנית העסקית השנתית לפני אסיפת החברים. ההנהלה הכלכלית מדווחת על התוצאות העסקיות לפני הבעלים – חברי הקיבוץ. הקהילה המתקיימת מהכנסותיה, מנהלת את עצמה עצמאית. הקהילה מנהלת תקציב הנותן ביטוי לרמת ואיכות השירותים אותם היא מספקת לעצמה בתחומים רבים כגון: בריאות, חינוך, רווחת החבר, תרבות וכדומה. ניהול הקהילה שבראשה עומד המזכיר נעשה באמצעות מזכירות, הנהלות וועדות הממונות לתחומים שונים. מרכיבי תעסוקה תעסוקה בקיבוץ וסביבתו: חקלאות: שחרו"ר – ענף גידולי השדה, פרדס. ענפי בעלי חיים: רפת ולול. שונות: אדריכלות, טיפול פסיכותרפי וכדומה. תעשיה: מפעל ישרלייזר לעיבוד חומרים בקרן לייזר ובסילון מיים. מפעל ישראביג להכנת מבלטים. ענף עובדי החוץ: העובדים בו מועסקים אצל מעסיקים שונים מחוץ לקיבוץ כגון: משרד החינוך, מועצה, מפעלים אזוריים, מעסיקים פרטיים, יועצים וכדומה. ענפי הקהילה: ענף מזון, ענף החינוך, בריאות, יזמויות ועסקים קטנים, ענפי שירות וענפי עזר. להרחבה אודות הקיבוץ.

 

 

ירדנו מהתל ופנינו חזרה לקיבוץ אורים.

 

על פי בקשתו של לזר, שחשש מתקר בגלגל. הוחלט שהרכיבה תהייה לאורך כביש 234 בין צומת רעים לצומת אורים.

 

כביש 234 הוא כביש אורך אזורי במערב הנגב הצפוני המוביל מצומת צאלים דרך צומת אורים לצומת רעים. אורכו כ-23.5 ק"מ. קטע שבין צומת צאלים ובין אורים נסלל בסוף שנות ה-50. הגשר האירי שנסלל בערוץ נחל הבשור, בסמוך לצומת צאלים, הוצף תדיר בשטפונות בחורף וחסימת הכביש על ידי ההצפה הביאה לניתוק צאלים. הקטע הקצר, כקילומטר אורכו, בין אורים ובין צומת אורים, נסלל רק לקראת סוף שנות ה-90. עד סלילת קטע זה עברה הדרך מכביש 241 (כביש הרעב) אל אורים ואל צאלים מצומת הנמצא כ-2 ק"מ מזרחית לצומת אורים הנוכחי. כיום, סגור צומת זה לתנועה. הקטע שבין צומת אורים ובין צומת רעים נסלל בשנות ה-70 ומכונה לעתים "כביש טל אור" בשל החווה החקלאית "טל אור" הנמצאת במחצית הדרך בקטע כביש זה. כביש זה נסלל כדי לאפשר לישובי חבל אשכול תנועה לכיוון באר שבע בזמן שנחל הבשור הציף את כביש הרעב בסמוך לגן לאומי אשכול. כאמור, בשנת 1962 הוקם במקום גשר ביילי שכונה "גשר אברהם", אך גם גשר זה נהרס מספר פעמים בשטפונות עזים ועל כן נסלל כביש 234 ככביש עוקף.

 

 

עם תחילת הרכיבה על כביש 234 התרחשה עוד תקלה. תקר נוסף באופנים של לזר.

 

הפעם כבר לא הייתה לליזר פנימית חליפית לקוטר גלגל האופניים. חיים הציע לו להחליף פנימית בגודל שונה שהייתה ברשותו. ליזר לא הסכים. חיים כיבד את בקשת לייזר לא להחליף לו פנימית. אז התאפשר טרמפ עם סמדר בלדיגה (אחראית על החוגים והספורט במועצה אזורית אשכול) שעברה במקום ופינתה את לזר לצומת אורים. נשארנו שלושה: חיים, רוני ואני. "פתחנו מבערים אחוריים" והתחלנו בדהרה על הכביש מרחק של כ-8 ק"מ כמוצג במפה

 

 

לא האמנתי שארכב במהירות גבוהה ובדופק שהגיע ל-95% מהמותר לי. קטע רכיבה זה הסתיים בשער קיבוץ אורים עם הרגשת סיפוק והנאה. שם הסתיים הטיול

 

אפילוג

אורכו של טיול זה, ששני שליש שלו היו טיול-טיול ושליש טיול-אימון, היה 32.5 ק"מ ונמשך ארבע ורבע שעות ומתוכן כמעט שעה וחצי לעצירות לצמצום רווחים והסדרת הנשימה, לתצפית, לצילום, להסבר, לשתיה והוספת אנרגיה ולתיקון תקלות.

 

מסלול הטיול שהיה לאורך נחל הבשור מאורים לתל גמה היה גם מתאגר מעט מבחינה טכנית וגם רווי מראות נוף הייחודיים לאזור הלס. רכבנו בעצם על צרשביל (סינגל) הבשור לסירוגין בין גדות הנחל שהוא משולט לא ניתן לטעות בו. היה תענוג לרכב בצרשביל זה באזור המופלא של נחל הבשור.

 

טיול זה הייתה הדגמה נוספת לתפיסתי אודות טיולים בכל עונות השנה. לכל עונה יש את היופי הייחודי המקרין על מראה הנוף ודמותו והוא גם משתנה במשך היום בהתאם לתאורת השמש..

 

טיול זה היו לאורכו מספר תקלות. אילו לא היו מתרחשות ניתן היה לומר שהטיול יהיה כמעט מושלם.

 

לקראת סוף הטיול גם הבנתי שוב שלפעמים ובעיקר שאין ברירה, לא נורא לרכב על כביש ובעיקר אם הוא שטוח ושענן מלווה אותך מלמעלה ומכסה פניך מהשמש. 

 

אני יכול לומר בסיפוק שהיה זה כיף לטייל בחוף הנגב המערבי ביום קיץ זה בו מזג אוויר האיר פנים. שמחתי לטייל עם  שני עמיתים נחמדים וחביבים חיים מדינה (קיבוץ אורים) ולזר קוברסקי (קיבוץ שובל) אותם היכרתי דרך הרשת החברתית.

 

לסיום אומר תודה לחיים מדינה ששוב הזמין אותי ואת החברים לרכוב במסלול שטרם רכבתי בו באזור מגוריו. אני כבר מחכה להזמנה הבאה.