יער רכס כפר החורש ועיי הכפר מעלול במורדותיו8 בפברואר 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 11 ק"מ טיפוס-מצטבר: 280 מטר גלריית תמונות

הטיול ביום שישי (5/2/2016) היה בגליל התחתון המרכזי, אזור בו טרם רכבתי. מדובר על רכס כפר החורש שהוא חלק מהרכס הרי נצרת התוחם את עמק יזרעאל מצפון כמוצג במפה להלן.

 

אזור הטיול

 

רכס הרי נצרת שקצהו הצפוני הוא הר יונה, הרכס הדרומי מבין רכסי הגליל התחתון המרכזי שציר כיוונם הוא מערב – מזרח וביניהם נמצאות בקעות שגם כיוונן הוא כזה במוצג במפה  להלן.

אזור הטיול

 

מסלול הטיול היה ברכס שהוא אזור שצורתו מעיין מלבן המשתרע בין היישובים הבאים: כפר החורש ויפיע במזרח, מגדל העמק מדרום, תמרת ומזריב במערב, וגבעת אלה ועילוט בצפון.

מסלול הטיול

 

מקום ההתכנסות בו החל והסתיים הטיול הוא משטח כורכר הסמוך וצמוד למתקן מקורות שנמצא ממערב לצומת כפר החורש, מאות מטרים בודדים מצפון לכביש 75 והגישה אליו היא בנסיעה בדרך עפר היוצאת ממנו.

מקום ההתכנסות

 

זה המקום לציין שהפנייה לדרך זו מכביש 75 אפשרית רק בנסיעה בכיוון מערב בגלל פס לבן העובר לאורכו של הכביש. לפיכך, אלה המגיעים בנסיעה בצומת נהלל בכיוון מזרח  נדרשים להמשיך עד צומת הכניסה לכפר החורש ושם לבצע פניית פרסה של 180 מעלות כמוצג במפה.

הכניסה לתחילת המסלול

הכניסה לתחילת המסלול

 

הקבוצה שהתכנסה לטיול הייתה גדולה (15 אנשים) וכללה את עמרי בונה, המדען הראשי של קק"ל שיזם את הטיול, אחיו (שאיני זוכר שמו), גיל עצמון מנהל אזור הגליל התחתון בקק"ל ואשתו טלי, אילן שחם הכותב ומצלם לאתר מסלולי אופניים של קק"ל אליו הצטרפו רוני מרקוביץ ושניים נוספים (שגם את שמותיהם איני יודע) וחבריי לטיולי האופניים: מיכאל סופר, ארז בלשאי, משה יפה ויונה בקלצ'וק. את הטיול הובילו שאלי בן ישי איש קק"ל שתכנן את חד שביל (סינגל) כפר החורש והישאם בשאראת רכז הספורט של המועצה המקומית יפיע שסייע בהכשרתו  ועל כך יורחב להלן.

 

שאלי בן ישי, איש קק"ל יערן הרי נצרת ועמק יזרעאל. היערות שהוא אמון עליהם הם גם יערות אורבניים. לכן, בנוסף לתפקיד המסורתי של יערן, הוא נדרש לנהל את הקהלים השונים ביער. מתוקף אהבתו לרכיבת אופניים, הוא התחיל להתעניין בהתוויית ובתכנון שבילי אופניים. לצורך כך למד והשתלם והפך ״מתכנן שבילי אופניים״. לימוד התחום הוא בהתאם לעקרונות האיגוד העולמי לרכיבת אופני שטח (IMBA)) שקק״ל ואיגוד האופניים יזמו. הסינגלים שהיה מעורב בתכנון והכשרה הם סינגל יער בית קשת, סובב שמשית, סובב הסוללים, סובב גבעת אלה , סינגל ריש לקיש וסינגל יער כפר החורש. הכשרת חלק מהסינגלים הייתה שיתוף מלא עם האוכלוסייה של היישובים הסמוכים שמשית, הסוללים וגבעת אלה.

שאלי ואיש קק"ל בעת בניית החד שביל

שאלי ואיש קק"ל בעת בניית החד שביל

 

הישאם בשאראת, גיל 51, יליד נצרת, גדל והתחנך ביפיע. נשוי ואב לשתי בנות שלומדות הנדסת חשמל בטכניון. 30 שנים ברציפות הוא מנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית יפיע. במשך השנים יזם כל פעילויות ספורט במסגרת אגודות ספורט, מועדוני שכונות, מועדונים בית ספריים, אירועים עממיים ותחרותיים. בשנים האחרונות גילה ביפיע כמו בכל רחבי הארץ את הפוטנציאל הגדול בתחום האופניים והחל לפעול בקרב אוכלוסיית היישוב.

הישאם מוביל את נערי יפיע

הישאם מוביל את נערי יפיע

בראשית 2015, נודע להישאם שקק"ל ביחד עם מתנדבים מהאזור התחילו לפתח חד-שביל (סינגל)אופניים ביער כפר החורש הסמוך ליפיע. אז הכיר את נדב המאירי וביחד אתו יזמו גיוס מתנדבים מיפיע, נהלל והישובים הסמוכים, והתחילו לסלול יחד, ובתמיכת והכוונת שאלי בן ישי את סינגל כפר החורש. להישאם היה חשוב להעביר את הסינגל דרך שרידי הכפר מעלול שנהרס בעת מלחמת העצמאות בשנת 1948 בתוך יער כפר החורש הפסטוראלי.

הכשרת הסינגל

הכשרת הסינגל

הכשרת החד שביל

הכשרת החד שביל

 

********

 

אחת המטרות של הטיול עליהן חשבתי טרם היציאה אליו הייתה להכיר משבצת ארץ שעד כה טרם רכבתי בה – כאמור, רכס כפר החורש הנמצא ממול ומדרום להר בהרן ולגבעת תמרת. בחלקים ממשבצת ארץ זו הסתובבתי לפני עשרות שנים. בתקופת היותי ילד בזמן לימודיי בבית הספר העממי (כיתה ו' עד ח') והיותי נער בזמן לימודי בתיכון (כיתה ט' עד י"ב), הייתי חניך, מדריך ורשג"ד בשבט צופי רמת גן ששמו הלך לפניו. כל קיץ, משנת 1967 ועד 1973, ימים רבים שהייתי ב"מחנה הגדול" ביער כפר החורש. בטיול אופניים זה חזרתי אל האזור והמקום  ואל וזיכרונות הילדות והנערות הטובים והמענגים. בטיול הם חזרו אלי בהבזקים קצרים.

 

רכס כפר החורש שהוא חלק מרכס הרי נצרת הוא הרכס הדרומי ביותר בגליל התחתון המרכזי ורכס כפר החורש הוא חלקו המערבי. כיוונו הכללי של הרכס מזרח – מערב. רכס זה הוא מבין הרכסים הנמוכים של הגליל התחתון המרכזי גובהו נע בין 200 ל-400 מ' מעל פני הים.

יער כפר החורש  המשתרע על רכס כפר החורש הוא אחד מהיערות הראשונים שנטעה הקרן הקיימת בגליל התחתון המרכזי. נטיעת היער החלה על ידי קק"ל באמצע שנות ה-30' של המאה הקודמת, מספר שנים לאחר הקמת קיבוץ כפר החורש ומטרתה הייתה לתפוס חזקה על האדמות שרכשה קק"ל באזור ולספק פרנסה למתיישבי כפר החורש. הנטיעות הראשונות היו של אורנים חרובים וברושים. הנטיעות העיקריות של יער כפר החורש הייתה בשנים שלאחר הקמת המדינה, בשנות ה-50' המוקדמות של המאה הקודמת ובהן הועסקו גם המתיישבים הראשונים של מגדל העמק. מין הייעור העיקרי ביער כפר החורש היה אורן ירושלים, כמו ברוב אזורי הארץ. באותה עת רוב חלקי הארץ היו ערומים וחשופים מעצים, בארץ בה הקיץ חם וקשה. אורן ירושלים שהוא מין טבעי בארץ ובעל עמידות גבוהה ליובש, גדל במגוון קרקעות, והוא בעל קצב צימוח מהיר  נבחר להיות המין העיקרי בייעור. אני זוכר שבסוף שנות ה-60'  וראשית שנות ה-70' החורש היה צפוף והעצים בו היו בוגרים. בעשור שנות ה-90' עצי אורן ירושלים נתקפו במזיקים שונים, אחד החשובים שבהם הוא איצרית האורן. כנימה זו שגדלה בבסיס קבוצת המחטים ופועלות כל השנה, מתפתחות בתנאי יער צפוף ובלחות גבוהה, גרמה לתמותת אורנים רבים. לכן, היה צורך לכרות את עצי אורן ירושלים ולטעת חלקים מהיער מחדש.  עצי אורן ברוטיה, מין קרוב לאורן ירושלים, שלא נתקפו ע"י איצריית האורן ממשיכים לפאר את היער, כאשר הגדול שבהם קוטרו 86 ס"מ וגובהו 18 מ', מצוי ממש על תוואי הסינגל (מתחת למאפיה). החל מסוף שנות ה-90  נטעו במסגרת חידוש חלקות אורן ירושלים שנפגעו ביער כפר החורש מיגוון של מינים מחטניים ורחבי עלים. כמו כן מן הראוי לציין שבחלקים רבים של היער הוותיק התפתחו בהדרגה בצל החלקי של האורנים, מיני חורש טבעי ובעיקר אלון מצוי ואלון התבור, כך שלאחר כריתת האורנים שנפגעו מאיצריית האורן, תפסו עצים אלה את מקומם של האורנים.

 

מסלול הטיול היה מעגלי וכיוונו "עם השעון" והיו בו שני קטעים. הקטע הראשון הוא במגמת עליה ומהלכו על המדרון הצפוני של רכס כפר החורש מעל ואדי כפר החורש.

הקטע הראשון של החד שביל במגמת עליה

הקטע הראשון של החד שביל במגמת עליה

ואדי כפר החורש, הוא חלק מאגן הניקוז של נחל הקישון. יובליו הראשונים מתחילים במדרונות המערביים של הר צמרת הסמוך לנצרת והוא מצטרף לנחל צבי באזור שמצפון מערב למגדל העמק. נחל צבי זורם בכיוון דרום מערב ומתחבר אל נחל הקישון במקום שנמצא כשלושה ק"מ ממערב לכפר ברוך.

 

בתחילת הקטע הראשון מנקודת הכינוס רכבנו כמה מאות מטרים על דרך אספלט ובסופה בצד שמאל ממוקמת חוות הבקר. פנינו ונכנסנו לתוך החד שביל המתפתל על המדרון מעל ואדי כפר החורש.

קטע החד שביל בחורש מעל ואדי כפר החורש

 

השביל עולה בהדרגה בכיוון צפון מזרח עד לפנייה דרומה והמשך הטיפוס לרום הרכס.

הפנייה והמשך הטיפוס

 

מול כפר החורש החד שביל חוצה את הכביש וממשיך הלאה במגמת טיפוס.

המשך החד שביל ליד כפר החורש

 

כפר החורש הוא קיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) ונמצא בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב הוקם בשנת 1930 על-ידי חברי ארגון כפר של תנועת המושבים. ב-1933 עברו תושביו לכפר חיים ואת מקומם תפסו חברי קבוצת גורדוניה ג' מגליציה אשר ישבה עד אז בנס ציונה. בתקופה הראשונה לאחר ההתיישבות, עסקו המייסדים בעבודות נטיעה, מכאן שם הישוב: "חורש", מלשון חורשה. לאחר מלחמת העצמאות, שבמהלכה היה הישוב מכותר תקופה ארוכה, נותרו רק מעטים במקום. מייד לאחר מכן הצטרפה קבוצת "צאלים" שבנגב, שאנשיה היו חברי "המכבי הצעיר" מהונגריה וחברי הגרעינים א' ו ב' שעלו ארצה כמעפילים. כיום, כפר החורש הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) שרבים מחבריו עובדים מחוצה לו. ענפי המשק העיקריים שלו הם מאפיית "אורנים-אנג'ל" וגידולי שדה. אתר הקיבוץ

 

 

קרחת היער על שיא הכיפה שגובה 400 מ' ממערב לכפר החורש והיא הנקודה הגבוהה ביותר על רכס כפר החורש היה המקום לתצפית הזדהות והסבר קצר על האזור.

קרחת היער,

קרחת היער

 

לאחר ההפסקה הקצרה ירדנו מהכיפה וכאן החל החלק השני של מסלול הטיול לאורך החד שביל שהיה במגמת ירידה כמוצג במפה.

החלק השני של המסלול הטיול

החלק השני של המסלול הטיול

 

עבורי התחלת הירידה מהכיפה הייתה בעייתית בגלל השיפוע החד ומדרגות הסלע. לא נורא צעדתי מעט ברגל. המשכנו לכיוון למטה ורכבנו קטע קצר על שביל רחב. דווקא שם ארעה תקלה. יותר נכון לומר תאונה. אחד מחבריי נפל מהאופניים, התהפך ונחבל. הנפילה הייתה תוצאה של כמעט התנגשות עם רוכב אחר שבא בדהרה מהצד וכמעט נכנס בו. חברי ששדה הראיה שלו  לצד שמאל מוגבל לא העריך נכון את מקומו של הרוכב שדהר לקראתו. הוא עצר בפתאומיות כנראה על אבן גדולה שגרמה לנפילתו. המכה שקיבל בצלעות הייתה חזקה. לאחר שהתאושש מהנפילה הוא המשיך ברכיבה. הכאבים לא עזבו אותו עוד מספר ימים לאחר מכן.

 

בהמשך הירידה עברנו בתוך חלונות בחורש דרכם יכולנו לצפות לעבר מגדל העמק מדרום

בחלון החורש

החלון במלוא הדרו

 

לאחר הצילום בחלון נשארתי אחרון בטור. השביל התפתל בירידה עם שיפוע מעט תלול. שנייה של חוסר תשומת לב מצידי וגם אני התעופפתי לפנים. הסלטה הייתה מושלמת והבלימה גם. כמעט ולא נחבלתי אלא רק בכרית כף היד. כמו בנפילות קודמות, הבנתי שנפילה אפשרית ברכיבה במורד מסולע. אולי הייתי צריך להקדים ולהעריך את הדרך ובקטע קצר זה לרדת מהאופניים וללכת ברגל. זו חוכמה לאחר מעשה אבל, לא כך עשיתי. לא נורא המשכתי ברכיבה.

 

המשך החד שביל עברנו לצד מכלאת בקר

מכלאת בקר בצד הדרך

 

בירידה לכיוון מטה הייתה על המדרון בו נטוע כרם זיתים.

מדרון הכרם

הירידה לאורך מדרון הכרם

 

המשך החד שביל היה בקטע קצר  לאורך גדר המתקן הביטחוני. התקדמנו במורד ובעצם רכבנו בין עיי הכפר הערבי הנטוש מעלול עד שהגענו לרחבה מול שתי הכנסיות במקום ועליהם יורחב ולהלן.

רחבת הכנסיות בעיי הכפר מעלול

 

מעלוּל (معلول) היה היה כפר ערבי שאוכלוסייתו ברובה הייתה נוצרית והתקיים עד מלחמת העצמאות. יישוב זה היה אחד מארבע הכפרים ממערב לנצרת ובשלהי התקופה העותמאנית היו חלק מפלך עכו והם יאפא (יפיע), מוג'דל, מעלול ועילוט.

המקור: יהודע בן אריה ועמירם אורן (1983), "יישובי הגליל ערב מפעל התיישבות הציוני," בתוך אבשלום שמואלי, ארנון סופר ונורית קליאוט (עורכים), ארצות הגליל, עמ' 315 – 352

תת פלך נצרת, המקור, כנ"ל, עמ ' 337

 

על פי סקר ארכאולוגי שבוצע באזור, התקיים יישוב באתר בתקופות קדומות החל מתקופת הברונזה הקדומה  ועד התקופה הביזנטית. בקרבת היישוב הקדום נמצאה "כתובת שבת" שלדעת החוקרים ציינה את תחום השבת של היישוב הקדום או של תל שמרון הסמוך. יש סברה שבתקופת המשנה והתלמוד שכן במקום היישוב היהודי מהלול אשר זוהה על ידי חז"ל עם היישוב המוזכר במקרא פעמיים נַהֲלָל שבנחלת שבט זבולון. זיהוי זה הוביל לבחירת שמו של המושב נהלל הסמוך.

ב-1869 מכרה הממשלה העת'מאנית את אדמות מעלול, עם עוד מספר כפרים אחרים בעמק אבן עאמר (יזרעאל) לפאודלים וסוחרי קרקעות לבנונים, המפורסם מביניהם היה נקולא סורסק. זה אומר שתושבי מעלול לא היו הבעלים של האדמות שעיבדו, אלא חכרו אותה ממשפחת סרסק. ב-1921, מכרה משפחת סרסק את כל אדמות מעלול, מלבד 2000 דונם, לחברה ציונית בשם "חברת פיתוח אדמת פלסטין"  The Palestine Land Development Company (PLDC). ה-2000 דונם, בעיקר אדמות המרעה ושטחי המגורים, שנותרו בידי תושבי מעלול לא הספיקו לקיום חיים סבירים בכפר. הממשלה הבריטית התערבה וסיכמה עם חברת PLCD להחכיר 3000 אלפים דונם נוספים לתושבי מעלול עד 1927. ניתנה, על פי אותו הסכם, לתושבי מעלול האופציה לרכוש את האדמות עד תום הסכם החכירה. ב 1927 פנו תושבי הכפר כדי לרכוש את ה- 3000 דונם אך החברה טענה שהם איחרו את המועד וכי הם מכרו את האדמה לקרן הקיימת לישראל. למרות זאת, החברה אפשרה לתושבי מעלול להמשיך ולעבד את האדמות הללו.
ב-1931, ביקשה הקק"ל מתושבי מעלול דמי חכירה. תושבי הכפר טענו שהם עדיין יכולים לקנות את האדמה. ב-1937 הממשלה הבריטית התערבה שוב והציעה שהיא תקנה את ה- 3000 דונם ותחכיר אותם לתושבי מעלול, תמורת מכירת אדמות לקק"ל באזור ביסאן (בית שאן). הממשלה הבריטית לא הצליחה לקיים את העסקה ותושבי מעלול המשיכו לעבד את האדמות השנויות במחלוקת תמורת דמי חכירה שישולמו לקק"ל. עד שב-1945 ביקשה הקק"ל להוציא את תושבי מעלול מהאדמות. הממשלה הבריטית שוב התערבה ב-1946 והציעה שוב לקק"ל לוותר על 3700 דונם במעלול תמורת 5433 דונם ליד ביסאן. גם עסקה זאת לא צלחה. תושב הכפר, נעמה עואד, אחד העשירים של הכפר, קיבל מנקולא סרסק ויתור על ה- 2000 דונם שנשארו בבעלותו לטובת תושבי מעלול. נעמה עצמו הצליח להשתלט על כשני שליש מאדמות אלה. תושבי הכפר ונעמה עואד הגיעו להסכם שהחלק שלו יהיה בעמק, והחלק של שאר התושבים יהיה אדמת הטרשים, ההר, המעיין והחלקות שליד המעיין. זה היה המצב ב 1948.
במחצית הראשונה של שנת 1948 נדמה היה שהמלחמה פחות או יותר פסחה על מעלול. אך תוכניות ההנהגה הציונית ולאחר מכן של ממשלת ישראל לגבי האזור, שעל פי תוכנית החלוקה של האו"ם אמור היה להיכלל במדינה הערבית, כבר התבררו. באפריל 1948 הצהיר דוד בן-גוריון: "לא נוכל לעמוד במערכה אם לא נאכלס, תוך כדי המלחמה, את הגליל העליון והתחתון, המזרחי והמערבי, את הנגב וסביבות ירושלים, ולו גם באופן מלאכותי – באופן צבאי … המלחמה תביא בעקבותיה גם שינוי גדול בחלוקת האוכלוסייה הערבית." בפגישה ב-22 באפריל 1948 עם יוסף ויץ, האחראי לרכישת קרקעות מטעם קק"ל, הודיעו מפקדי ה"הגנה" על נכונותם להעמיד כוח אדם וציוד להקמת שישה ישובים חדשים על אדמה בבעלות יהודית או לא-ערבית, וביניהם אדמות סמוכות למעלול. ב-21 ביוני 1948 הוקם על אדמות מעלול היישוב תימורים, שעבר ב-1954 לאזור באר טוביה, ובמקומו הוקם ב-1981 היישוב  תמרת.
ב-15 ביולי 1948, שעות ספורות לפני אלמג’ידל, נכבש מעלול על ידי הצבא הישראלי, במהלך השלב השני של מבצע דקל. לפני כיבושו היו מספר תקריות ירי על הכפר וממנו. כוחות ישראלים התמקמו על הגבעה בתימורים וירו מדי פעם משם לכיוון הכפר. חמשה תושבים וכמה חיילים של צבא ההגנה הערבי נהרגו בתוך הכפר. בתוך אוירה של פחד, הן מהירי לעברם והן מהידיעות על כיבושים נוספים וטבח דיר יאסין, תושבי מעלול נאלצו ברובם לעזוב. ביום הכיבוש עצמו היו בכפר כמה אנשים, החיילים הישראלים אספו אותם תחילה בכנסיה ואחר כך גירשו אותם מהכפר. לאחר מכן ישראל הרסה את כל בתי הכפר מלבד שתי הכנסיות והמסגד. פליטי מעלול התיישבו בעיקר בנצרת וביפיע. כתריסר משפחות ברחו ללבנון וסוריה.
כיום נותרו באתר שתי כנסיות האחת של העדה היוונית – אורתודוקסית יוונית שנבנתה בשנת 1886, והשניה של הכנסייה היוונית-קתולית שנבנתה בשנת 1936, ומסגד קטן הרוס למחצה. כמו כן נותרו בשטח בתי הקברות המוסלמי והנוצרי, בארות מים ובתי מגורים. מקור והרחבה

 

 

התכנסנו ברחבה ממול לשתי הכנסיות של הכפר הצמודות זו לזו.

הכנסייה היוונית אורתודכסית במעלול המגודרת סביב

הכנסייה היוונית קתולית

פנים הכנסייה היוונית – קתולית

 

 

התכנסות להפסקה והסבר

 

במקום זה סיפר לנו הישאם בשאראת על תפיסת עולמו המנחה את פעילותו ולדבריו:

"לי היה מאוד חשוב להעביר את הסינגל דרך מעלול, כך בדרכי אני תורם לשימור המורשת של העידה הנוצרית ערבית, וכך בדרכי אני תורם לעידוד המפגש היהודי ערבי דרך רכיבה משותפת לכל האוכלוסיות מכל הגילאים מכל הארץ.
האני מאמין: לא להתעלם מהעבר, להיפך, כן לדבר עליו, כן לספר את הסיפור, ובו בזמן להשתמש בטעויות העבר כדי לבנות מחדש אמון בין יהודים וערבים, וכדי להבטיח שזה לא יקרה שוב, וכדי לבנות לכולנו חיים יותר טובים ובטוחים.
עוד הוסיף וסיפר לנו על מיסת מיסת מעלול – פעם אחת בשנה- פעם אחת בשנה, ביום השני של חג הפסחא, מתקיימת בכניסייה הקתולית במעלול מיסה שבה משתתפים מאות מתפללים נוצרים, תושבי המקום בעבר ואורחיהם מכל העידות, מוסלימים וגם יהודים שרקמו חברויות עם שכיניהם הערבים.
בעיניו היופי והפסטוראליות של יער כפר החורש, וגם שרידי הכפר מעלול, וגם מיסת הפסחא שמסמלת מפגש תרבויות ומורשת, וגם העבודה המשותפת והרכיבה המשותפת, הופכים את סינגל כפר החורש מעלול לאחד השבילים המיוחדים בארץ.

 

בסיום דבריו של הישאם בשאראת בקשתי להוסיף עוד מספר משפטים על האזור והמקום.

קשובים להסבר

 

אי אפשר היה לסיים את הביקור במקום לצילום ללא מזכרת של מרבית חברי הקבוצה בחזית הכנסייה.

צילום למזכרת

 

אחרי הביקור במקום המשכנו בחד שביל בטיפוס קטן לקראת הירידה לנקודת ההתחלה.

המשך הטיפוס

 

*****

 

לאחר קצת יותר משלוש שעות הסתיים הטיול שלנו. אורך המסלול היה קצר יחסית. היה נעים לרכב בחד שביל זה מתפתל בתוך יער כפר החורש, כמו שאומרים הרוכבים, זורם. הקטעים הטכניים בו מועטים. למרות, זאת השקעתי הרבה אנרגיה, בעיקר בטיפוס. בנקודות מסוימות בודדות הלכתי ברגל. יער כפר החורש כולו בזמן הטיול היה ירוק, ירוק של העצים וירוק של הצמחייה החד שנתית. אבל, למצער הפריחה ביער מועטה ביותר.

 

בסיכומו של יום היה לנו טיול מעניין ביותר באזור מרהיב ונעים. לי (אולי לא רק לי) היה זה טיול מאתגר מבחינה פיסית .

מפה כללית של מסלול הטיול

מבט כולל על אזור הטיול ממעוף הציפור

 

בטיול זה למדנו גם עוד פרק קטן על דו קיום אפשרי  יהודי–ערבי שתורם לכל המטיילים ביער. למדנו גם איך הקהילה הערבית נוצרית ביפיע משמרת את העבר במתחם הכנסייה בין עיי הכפר מעלול למען עתיד טוב יותר.

 

שוב ראוי להדגיש כי חד שביל (סינגל) כפר החורש בו רכבנו הוא חדש וטרם נחנך רשמית.  המיוחד בו הוא השיתוף הפעולה היוצא דופן של קרן קיימת עם הקהילה הרוכבת של יפיע ובתי הספר. שאלי בן ישי מאמין שסינגלים עשויים מקצועית, שיפועים נכונים, זרימה ועוד… מהווים הנאה מושלמת לרוכב. ומצד שני שומר על ערכי הטבע ונוף. והוסיף והעיד שרוכבי האופניים הם השגרירים הנאמנים לקק,ל מדווחים על שריפות , אשפה וכריתות לא חוקיות ודחיקה משמעותית של המבקרים הלא רצויים ביער.

  • משה

    כמו תמיד אני נהנה לקרוא את טיוליך המפורטים, המשלבים מלבד טיול גם רקע היסטורי. אם יורשה לי הערה מעט טרחנית בעברית: השימוש במילה "למצער" אינו נכון. פרוש המילה אינו "למרבה הצער" או "לצערי" אלא "לכל הפחות".

  • amiramoren

    תודה על התודה. אני תמיד שמח ללמוד ובמיוחד בשפה העברית. אתקן טעות זו שכמובן שבעתיד לא תקרה.