סובב בר גיורא ברכסים ובערוצי נחלים ביניהם9 במאי 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 18.5 ק"מ טיפוס-מצטבר: 400 מטר גלריית תמונות

 

 

ביום שבת (7/5/2016) יצאנו לטיול בהרי יהודה שהתחיל ושהסתיים במתחם בר בהר מול מושב בר גיורא. היינו שלושה אנשים: גידי בשן איש קק"ל (רכז קהילה ויער סטף אזור ההר), עמית פינקלשטין (שמעת לעת כשרק יכול מצטרף לטיולים) ואני. מסלול הטיול שכבר עברתי בו מספר פעמים, הוא קצר, לאורכו מספר עליות ובקטעים קצרים ממנו הרכיבה קשה מאוד עד בלתי אפשרית.

 

המאמץ שהשקענו בטיול היה שווה! מסלול זה הוא מעניין. ברכיבה לאורכו, לנוכח מראות הדרך והשיחות שקיימנו למדנו בטיול זה על מהותו הגאוגרפית של חבל ארץ זה, על החורש הטבעי ומדיניות הייעור של קרן קיימת ועל המערך היישובי בחבל ארץ זה בתקופה משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות ובתמורות שחלו בו בתקופה שמאז הקמת המדינה.

 

גאוגרפיה

אזור הטיול הוא בלב הרי יהודה שבשדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל המערבית.

 

אזור הטיול

בתקופה שבין מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים, אזור הטיול בפרוזדור ירושלים היה בעצם אזור ספר.

 

 

זה מסלול הטיול

מסלול הטיול

 

הרי יהודה, החבל הארץ בו טיילנו מתאפיין בנוי רכסים שכיוון חלקם מזרח – מערב  וחלקם בכיוון דרום-דרום-מערב  אל צפון-צפון-מזרח וביניהם ערוצי הנחלים, חלקם מוכסים בחורש טבעי, חלקם נטועים כרמים ועל פסגותיהם ומדרוניהם גם יער נטוע.

 

המערך היישובי

מאז שלהי התקופה העות'מאנית ועוד במאות הקודמות קודם לכן ועד מלחמת העצמאות בסוף שנות ה-40' של המאה הקודמת לא היו באזור זה יישובים עבריים אלא רק יישובים ערבים. מבחינה מנהלית אזור הרי יהודה היה שיך לסנג'ק (מחוז) ירושלים והכפרים באזור הטיול היו חלק מנחיית (נפת) בני ערקוב.

 

 

כל הכפרים באזור זה נזכרים בספרות הנוסעים המערביים שעברו בארץ ישראל במאה ה-19 ונסקרו על ידי הקרן הבריטית המלכותית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F) אך, אין ידוע ממתי התקיימו במקום.

 

אלה הכפרים במרחב הטיול שהתקיימו עד מלחמת העצמאות ובעיי אתריהם ההרוסים והנעלמים עברנו בטיול.

 

כפרים אלה כמו שאר הכפרים באזור נכבשו בשלהי מלחמת העצמאות ב"מבצע אל ההר".

מבצע ההר מבצע ההר נקרא גם מבצע אל ההר ונערך בין 19 באוקטובר ל-22 אוקטובר 1948 נגד הכוחות המצריים בחזית הרי יהודה, דרומית לנחל שורק ועד לבית גוברין. הוא היה בעצם חלק ממבצע יואב למיגור הכוחות המצרים ממישור החוף הדרומי וההר ופריצת הדרך לנגב. מטרות המבצע היו ריתוק הכוחות המצריים כסיוע למבצע יואב והרחבת השליטה הישראלית בפרוזדור ירושלים בכיוון דרום על חשבון הנוכחות המצרית.  יעדי המבצע היו יומרניים ורחבים יותר מאשר נעשה בפועל. הם היו תמיכה במבצע 'יואב' באגפו המזרחי, פתיחת כביש בית-ג’ברין כדי שישמש דרך נוספת לנגב, כיבוש בית-ג'אלה ווהסרת האיום על ירושלים מדרום, כיבוש מחדש של גוש-עציון והשתלטות על הר חברון, ניתוק קוו האספקה של הלגיון הירדני בדרך ירושלים-יריחו. מבצע החל בלילה בין ה-19 וה-20 באוקטובר בכיבוש המשלט המשותף ( שעל חורבותיו נבנתה העיר בית שמש). בהמשך נכבשו הכפרים על הרכסים ובשפלה הגבוהה  כוחות חטיבת הראל בפיקודו של יוסף טבנקין נעו מכפר לכפר במשך שלושה ימים וכמעט לא נתקלו בהתנגדות. הכוחות שעמדו מולם הורכבו ממקומיים ומכ-600 חיילים מצריים ללא מפקדיהם שנטשו אותם בעקבות התקדמות מבצע יואב בדרום שגרם לניתוקם מעיקר הכוח המצרי בנגב. הלגיון הערבי שלח פלוגת לוחמים בפיקוד קצין בריטי כדי לחלץ את הלוחמים הערביים, אך נראה שהניסיון כשל. עם תחילת המבצע פינו תושבי את הכפרים הערבים את מקומם ובהמשך עברו מזרחה לבית לחם והרי חברון. במהלך המבצע פוצצו חלק מהבתים בכפרים כדי למנוע את תפיסתם חזרה בידי האויב. בעקבות המבצע הורחב "פרוזדור ירושלים" עד עמק האלה והגבול הורחק מהדרכים לירושלים. רוב הכוחות המצריים עברו מבית לחם לחברון ואת מקומם תפס הלגיון הירדני. הקו אליו הגיעו הכוחות הישראלים במבצע ההר נקבעו כקו שביתת הנשק בין ישראל ירדן בהסכמי רודוס שנחתמו במרס – אפריל 1949. ראוי לציין עוד שעם סיום המבצע, מנע דוד בן גוריון את בקשת מפקדי הפלמ"ח להמשיך להתקדם ולכבוש מחדש את גוש עציון ולהמשיך לכבוש את גב ההר בואכה חברון. הוא אף דרש לפנות את הכפר חוסאן. בן-גוריון חשש מתגובת העולם והאו"ם להמשך הכיבוש ורצה למנוע את כניסתם של לוחמי הלגיון הירדני לקרבות.

 

אחרי מלחמת העצמאות וקביעת קו שביתת הנשק הוקמו בראשית שנות החמישים מספר יישובים שלימים הוגדרו יישובי "מזלג פרוזדור ירושלים" והם: נס הרים, בר גיורא, מטע, צור הדסה ומבוא ביתר שהיום נמצאים בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. במפה הבאה ניתן לראות את אתריהם ביחס לכפרים שנכבשו ונהרסו במלחמה.

 

מסלול הטיול

מסלול הטיול, הגם שהיה קצר כלל ארבעה חלקים. החלק הראשון החל ביציאה ממתחם בר בהר מול מושב בר גיורא. גלשנו בירידה לעבר חלקו העליון והמתון של ערוץ דולב. עברנו ליד בית העלמין האזורי ודיוושנו במורד המעט תלול שהרכיבה בו על גבי האבנים לא הייתה נעימה. ירדנו לעבר הכרמים מדרום למושב נס הרים.

 

נס הרים מושב הוקם בשנת 1950 ויושבו בו עולים ממכוריסטאן. מקור שמו של היישוב בספר ישעיהו: "כנשא נס-הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" והוא הוצע על ידי זאב וילנאי. בעבר התפרנסו תושבי המושב מענף הלול ומטעים. האחריות על הלול ומשק הבית הייתה מוטלת על האישה, והגברים יצאו לעבוד במטעים ובשמירה תמידית על המושב מפני גניבות של ערבים שגרים באזור. כיום ישנן מספר משפחות שעדיין ממשיכות להתפרנס מענף הלול, אך רבים מהלולים הפכו למפעלים קטנים. חלק מתושבי היישוב עוסקים במקצועות חופשיים ובענפי פרנסה נוספים. נס הרים היה במקור מושב מסורתי, אולם בהרחבה החדשה של המושב הוחלט על הפיכתו למושב מעורב, ההרחבה מונה כ-80 משפחות, מחציתן דתיות ומחציתן חילוניות. כיום המושב מונה כ-250 משפחות כ-1200 תושבים.

 

 

התקדמנו ועלינו לעבר מתחם עין חוט שכנראה שיש את תושבי הכפר הסמוך בית עיטאב.

מתחם עין חוט

בריכת עין חוט

 

התקדמנו מעט ועלינו לפתח מערת קולבריום שיתכן ושימשה מקום מילוט של המבצר הצלבני  הקדום.

למול פתח המערה

 

המשכנו וטיפסנו דרומה על האוכף בין עצי החורש.

לפני העליה

 

ממערב לאוכף נמצא מתחם ח' בית עיתאב בו חורבותיו של יישוב ערבי נטוש. החלטנו הפעם לא להיכנס למקום אותו אנחנו מכירים.

בֵּית עִטָאבּ או בֵּית עַטָאבּ – הכפר שכן על הר בגובה של 675 מטרים מעל פני הים מעל נחל דולב שמצפון ונחל מערה שמדרום. הכפר נבנה על אתר קדום של מקום שזוהה עם אֶנאדַבּ, שמופיעה ברשימת העיירות בארץ ישראל שהוכנה במאה הרביעית לספירה, והצלבנים כינו אותו בֵּיתַ'הָתַפּ.
בראש ההר במקום נמצאים שרידי מתחם מלבני (40×50 מ' בקירוב). שרידי מבנים הערוכים מסביב לחצר מרכזית. במתחם, שפתחו פונה לדרום, שרדו חלקי קמרונות של קירוי. במרכז החצר – שרידי מבנה מן התקופה העות'מאנית. מחוץ למתחם – שרידי מבנים דלים ובית קברות מן התקופה העות'מאנית. בסקר שנערך באתר בשנת 1989 תועדו שרידיו של בית אחוזה נרחב מן התקופה הצלבנית (שני שלבים). במדרונות ההר אותרו שני מתקני קולומבריום חצובים בסלע. מדפנו של אחד מהם נמשכת מנהרה קרסטית (מֻעָ'ארַת בִּיר אֶל-חַסוּתָא), שאורכה עשרות מטרים. בקרבת האתר נובע בגיא מעיין מתוך נִקְבָּה חצובה; לאורכה נבנו שלושה פירים (1.5 מ' בערך קוטרו של כל פיר), המגיעים אל פני הקרקע.
מקור אתר 67, מפה 104 סקר ארכיאולוגי של ישראל.
אדוארד רובינסון ביקר בכפר בֵּית עִטָאבּ ב-1838 והעריך שחיו בו אז 600-700 תושבים בבתי אבן שנבנו סביב שרידי מבצר צלבני. ב-1855 התקיימו במקום קרבות עזים בין משפחת לחאם מהכפר ששלטה ב-24 כפרים באזור, לבין משפחת אבו ע'וש היריבה. ב-1931 התגוררו בכפר 606 תושבים ב-187 בתים, וב-1944-45 ירד מספר התושבים ל-540. אדמות הכפר, שצורתו כצורת קשת, מנו באותה עת 8,757 דונם והשתרעו לכיוון דרום-מערב עד נחל מערה. חקלאות היתה מקור הקיום העיקרי של תושבי הכפר, שעסקו גם בגידול חיות-משק. הגידולים כללו דגנים, ענבים, עצי זית ועצי פרי נוספים. בנוסף, היו בבעלות התושבים שטחים נרחבים במישור החוף עליהם גידלו דגנים. הגידולים הושקו מי גשמים ובמי מעיינות, שסיפקו גם מים לשתיה. במהלך תקופת המנדט הופקעו חלק מאדמות הכפר על מנת ליצור אזור מיוער גדול בבעלות ממשלתית.
מושב נס הרים הוקם על אדמות הכפר ב-1950, מצפון לאתר הכפר. האתר מכוסה עיי חורבות רבים מבתי הכפר ההרוסים, ושרידי המבצר הצלבני בולטים במקום. ממזרח וממערב לכפר יש שני בתי קברות. עצי שקד, חרוב וזית גדלים באתר הכפר, ושיחי צבר גדלים בקצהו הדרומי.

 

בין עיי ח' בית עיטאב

 

ירדנו בדרך מזרחה למתחם. בקטע אחד הירידה הייתה תלולה וכמעט בלתי רכיבה. אני חוזר שבפעם קודמת לפני מספר חודשים מצב הדרך לא היה כך. ייתכן ונהרסה ונרמסה תחת גלגלי הטרקטורונים או כלי הרכב רבי מינוע הפוקדים את האזור. גלשנו לעבר נחל מערה והתקדמנו בו לכיוון מערב. שוב פנינו דרומה והתחלנו לטפס על השלוחה המפרידה בין נחל מערה לנחל אוזן. גם בעלייה זו היה קטע תלול ודרדרתי שלא הצלחתי לרכוב בו וחבריי התקשו בטיפוס.

ירדנו לנחל אוזן והתקדמנו לעבר עין אוזן.

מתחם עין אוזן נמצא מתחת שיחי האלה סביב משטחי הסלע הלבנים. כדי לראות את המעיין  יש להיכנס לתוך מקבץ שיח זה ואז נראה פתח של מערה חצובה, בתוכה נובע המעיין. המערה בנויה מחלל כניסה ומשני חדרים קטנים. מספרים שאלה מלאים במים צלולים ונקיים. גידי סיפר לנו שטבל בהם לפני מספר שנים בעת שעסק בכיבוי שריפה באזור ביום קיץ לוהט. כנראה שזמן החורף המעיין מלא עד גדותיו ולכן לא ניתן להיכנס אל החדר השני אלא בצלילה. הכניסה אל החדר השני אסורה מכיוון שלא ניתן לדעת האם יהיה מקום להוציא את הראש מעל פני המים במצב זה.

 

פתח הבריכה מעל עין אוזן

 

מאחר ולאורך המסלול עד כה ליווה אותנו מראה היער והחורש, שוחחנו על ההבדל בין החורש הטבעי הים תיכוני ובין היער הנטוע.

חורש ים-תיכוני הוא חברה אקולוגית המאפיינת אזורים בעלי אקלים ים-תיכוני בעולם. החורש הים-תיכוני נפוץ בשישה אזורים בעולם: באגן הים התיכון, בדרום אפריקה, בקליפורניה, בצ'ילה, בדרום-מערב אוסטרליה ובדרום אוסטרליה. בדרך כלל, מתכוונים במושג חורש לתצורה של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים במעורב. שולטים בו צמחים קשי עלים וירוקי-עד, בכיסוי רציף וצפוף. כתוצאה מכך, נוצר נוף סבוך בעל שכבתיות בלתי ברורה. בארץ החורש הים תיכוני נפוץ בחמישה אזורים: גליל עליון, גליל תחתון, כרמל, שומרון והרי יהודה.
שלושה פרמטרים אקולוגיים עיקריים משפיעים על יחידות הצומח של החורש הים תיכוני בארץ: רום החורש – ההשפעה היא בעיקר דרך הטמפרטורה; הטופוגרפיה של האזור – כמות קרינה תלוית מפנה במדרונות, מאזן המים, ערוצים מוצלים וקרירים; השפעת המסלע והקרקע – ההשפעה היא דרך ממשק המים והמינרלים.
היחידה הטיפוסית בתא השטח של הטיול היא חורש אלון מצוי והיא מאופיינת בחברת צומח אלון מצוי – אלה ארץ ישראלית. החברה מופיעה לרוב על סלעי גיר ודולומיט וקרקע טרה רוסה, ברום 300 – 1000 מ'. החורש המצוי לאורך דרך הנוף בה רכבנו מייצג היטב האת החברה אלון מצוי – אלה ארץ ישראלית. הצומח כולל כמובן את העצים אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, קטלב, ומעט עצי אורן ירושלים (בניגוד לדעה הרווחת, כל מיני האורן הגדלים בארץ (כולל אורן ירושלים, ואורן הצנובר = אורן הסלע) אינם גדלים בר בארץ אלא הובאו ע"י האדם מארצות אחרות). שיחים ובני-שיח  עיקריים הם אלת המסטיק, לוטם שעיר ומרווני, קורנית, צתרה ורודה, ומרווה.

הייעור בישראל הוא אחד ממפעליה של הקרן הקיימת לישראל. עם ראשית ההתיישבות הציונית בראשית המאה הקודמת מרבית שטחי הארץ היו ללא עצים. בשנת 1904, שלוש שנים לאחר שקק"ל נוסדה,  במקביל לפעילותה בתחום רכישת הקרקעות, היא יזמה נטיעת עצי זית על אדמות בן שמן וחולדה שזה עתה נרכשו. המחשבה מאחורי יוזמה זו היתה לטעת עצים הנותנים פרי וכן מצטיינים בחיוניותם. פעילות זו ציינה את ראשית מפעל הייעור של קק"ל שנמשך עד עצם היום הזה. מאז הקמתה קק"ל נטעה למעלה מ- 240 מיליון עצים על פני 920 אלף דונם. בנוסף, קק"ל אחראית לטיפול בכ-400,000 דונם חורש טבעי וכן אחראית לגידור והסדרה של כ-400,000 דונם אדמת מרעה. להרחבה באתר קק"ל
מטרות הנטיעה השתנו ומשתנות בהתאם לתקופה. בעבר נטיעת היערות באה לענות על צרכים מידיים כמו הגנה על שטחי קרקע נרחבים ושימור הקרקע. כיום, ליערות תפקידים מגוונים נוספים. מדיניות הייעור של קק"ל מבוססת על עקרונות של פיתוח בר-קיימא: גישה אקולוגית שפועלת עם המערכות הטבעיות ולא נגדן; שיקול חברתי לפיו היער משרת את הציבור והקהילות; קידום שימושים ויוזמות כלכליות הכוללים: פיתוח תיירות, מרעה, תעשיות עץ ועוד. פתיחת היערות לציבור ללא תשלום וללא מגבלות נגישות, מתוך עקרון שוויון תוך-דורי. שמירה על היקף שטחי היער ואיכותם מתוך דאגה לדורות הבאים.  קק"ל מחויבת לביצוע אמנות בינלאומיות שעליהן חתמה מדינת ישראל בתחום הייעור ובתחומי שמירת הסביבה מכאן שמטרות הייעור הן: שיפור הנוף וגיוונו; אספקת שטחי נופש, טיולים ואתרי בילוי לציבור; שימור וחיזוק של המערכות האקולוגיות והתהליכים הטבעיים על מנת לאפשר ליערות לקיים את השירותים האקולוגיים; הגברת נטיעות עצים בידי הציבור והגדלת זיקתו ליער; הגדלת השימוש הכלכלי של היערות ושל שטחים אחרים הנטועים בעצי יער; קליטת תעסוקה יזומה בעיתות משבר כלכלי; הגנת אילנות; השתתפות בשמירת השטחים הפתוחים במדינת ישראל. להרחבה באתר קק"ל

 

בשיחה שהתפתחה גידי בשן סיפר לנו מקצת על עבודת המחקר שכתב בשנת 2014 בנושא השפעת הייעור על שינוי הנוף בפרוזדור ירושלים מ-1917 ועד 1967, במסגרת לימודיו לתואר שני במכון שכטר. המעוניין לעיין בעבודה זו יוכל לפנות אליו או לספריית מכון שכטר.

 

יצאנו ממתחם עין אוזן והתחלנו לטפס על השלוחה בין נחל אוזן ובין נחל זנוח. כל הדרך לווה אותנו מראה הרכסים והמדרונות המכוסים בחורש הטבעי.

מבט ממזרח על נחל אוזן

 

המשכנו מזרחה על הרכס וטיפסנו מעל עיי הכפר עלאר מול מושב מטע.

עלאר – הכפר שכן על המורד הרכס בין נחל אוזן מצפון ונחל זנוח מדרום. הכפר מצוין במפת ה-P.E.F  מהרבע האחרון של המאה ה-19.  ב-1944-45 חיו בכפר 440 תושבים מוסלמים בבתי-אבן ברחובות צרים ומתפתלים, בהם נבנו חנויות קטנות. תושבי הכפר החזיקו ארבעה אתרי-דת בקרבת הכפר, שאדמותיו השתרעו באותה עת על 12,356 דונם. ילדי הכפר למדו בבית-הספר היסודי של הכפר. התושבים התפרנסו בעיקר מחקלאות וגידלו דגנים, ירקות, זיתים וענבים. רוב הגידולים הושקו במי-גשמים וחלקם במי-מעיינות שהיו מצויים סביב הכפר, כולל עין אל-תנור. צמחית בר גדלה אף היא על אדמות הכפר. בשנת 1950 הוקם מושב מטע בקצה הדרומי של אתר-הכפר, ומושב בר גיורא הוקם באותה שנה מצפון-מזרח לאתר, שניהם על אדמות-הכפר. לוחות-בטון ומוטות ברזל פזורים בעיי-חורבות האתר, כמו גם שרידי טרסות וקירות אבן. מבנה אבן בעל כיפה, בו שכן בית-הספר עדיין עומד על תלו. על הטרסות שבמורדות שצופים לעבר אתר-הכפר גדלים עצי ברוש, שקדיות ושיחי-צבר. במקום נמצאה אתר 102, גת חצובה חציבה גסה בסלע בקרבתה של פסגת גבעה: משטח דריכה מעוין (1.2×2.8 מ' בקירוב), בור איגום סגלגל (1.1×1.4 מ') וחציבה קטנה, רבועה, בקרבת הבור, אתר 102 במפה 104 סקר ארכיאולוגי של ישראל

מטע מושב נמצא על קו הרכס בגובה 625 מטר מעל פני הים סמוך לכביש 375 בקטע שבין צור הדסה לבין קיבוץ נתיב הל"ה. המושב הוקם בשנת 1950באדמות הכפר הערבי עלאר שהיה במקום עד למלחמת העצמאות על ידי עולים מתימן, אשר נטשו אותו כעבור שנתיים, וקלט מאוחר יותר עולים מצפון אפריקה. המושב משתייך לזרם הפועל המזרחי אך כיום רוב אוכלוסייתו חילונית. השם ניתן למושב על שם המטעים בסביבה ומבוסס על הפסוק (יחזקאל ל"ד, כ"ט): "והקימותי להם מטע לשם, ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ ולא ישאו עוד כלימת הגויים". בעבר, המושב התבסס על מטעי נשירים ועל לול, אך כיום רוב תושביו אינם עוסקים בחקלאות. כיום מונה היישוב כ-240 בתי אב וכ-800 נפשות.

 

המשכנו לטפס מעט ברגל אל ח' דורבן.

בעליה לח' דורבן

 

חורבת דורבן נקראת גם ח' אֶ-שֵּׁיח' אִבְּרָאהִים וגם ח' אֶ-שִּׁחַ'תַה. זו חורבה שגודלה כשלושים דונם המשתרעת על ראש גבעה בולטת (נ"ג 682). נמצאים בה  גדרות אבנים, מערות (מהן ששימשו לקבורה), כבשן סיד ושרידי מבנים מן הדורות האחרונים. על הקרקע פזורים שברים של כלי חרס ואבני פסיפס. במצבור חרסים מאחת המערות במורד הצפוני-מערבי של הגבעה נערכה חפירת בדיקה בשנת 1963. נמצא, שהמערה שימשה כבר בתקופת הברזל ב' (הממצאים כללו ידית הנושאת טביעה 'למלך'); רוב הממצאים מן המערה – מכלול אחיד ועשיר למדי, ובו שבר של כלי זואומורפי ושברים של כלי חרס הנושאים אותיות חרותות – יוחס לשלבה המוקדם של התקופה הפרסית (שלהי המאה הו' והמאה הה' לפני סה"נ). מקור אתר 103 מפה 104 סקר ארכיאולוגי של ישראל.

 

רכבנו לאורך השלוחה ומצפון ממול יכולנו לראות את מושב בר גיורא

 

בר גיורא מושב עובדים נוסד ב1950 ויושבו עולים ממרוקו ומשתייך לארגון משקי חירות-ביתר. המקום נקרא על שם בר גיורא ממנהיגי המרד הרומי. המקום בו נמצא היום המושב היה בתקופת המנדט מחנה נופש של הצבא הבריטי שהוקם לאחר המערה במדבר המערבי בשם "מחנה עַלַאר" כשמו של הכפר הסמוך עַלַאר שנמצא בסמוך למקום בו הוקם המושב מטע. בר גיורא הוקם בתחילה כמחנה עבודה בשם "איתנים" שהפך להיות מושב בשנת 1954. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. בתחום המחנה הבריטי לשעבר נמצאה שנים רבות אכסניית נוער שאינה פעילה היום וגם בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע שעבר בראשית שנות ה-70 להר גילה.

 

המשכנו מזרחה וירדנו מהגבעה עליה נמצאת ח' דורבן.

 

המשך המסלול

 

בירידה דרך יכולנו לראות את מושב בר גיורא מכיוון צפון.

בירידה למול מושב בר גיורא

 

עצרנו ליד מספר בורות מים הצמודים לשביל.

ליד בורות המים

 

התקדמנו מזרחה על השלוחה מדרום מעל חלקו העליון של נחל זנוח ומצפון השלוחה בה נמצא מושב נס הרים.

למול נס הרים

 

התקדמנו במורד הדרך. התקדמנו מהר. עצרנו וחזרנו מעט על מנת להתבונן של שרידי מבנה קבר שיח אחמד אל חובני.

קבר אֶ-שֵּׁיח' אַחְמַד אֶל-חוּבַּאנִי נקרא גם ח' חוּבִּין – מבנים ושרידי מבנים (כארבעה דונמים) על כתף שלוחה, מסביב לקבר שיח', שנבנה על חלקם של השרידים הקדומים. עוד באתר מערות ששימשו למגורים, גדרות אבנים ובורות מים. בשרידי המבנים ניכרים סימני שימוש מאוחר, כנראה בתקופה העות'מאנית. המבנה של קבר השיח' כולל חצר קטורה וחדר מלבני טוח: תקרתו היא קמרון חביתי, ובראשו כיפה בולטת. בקיר מול פתח החדר – גומחה מפויחת. הקמרון המוליך מן החצר אל החדר מעוטר בציורים באדום – דגמי צמחים, אדרות, ריבועים ומלבנים – וכן בנקודות כחולות ובטביעות של כפות ידיים ('חמסה') בסיד לבן. בקרבת המבנה – עצי אלון. על מדרון השלוחה – מדרגות עיבוד. חרסים שנמצאו במקום מהתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית (רוב הממצא – משתי התקופות המאוחרות). המקור: אתר 107 מפה 104סקר ארכיאולוגי של ישראל.

מבנה קבר שיח אחמד אל חובני

 

ירדנו בדרך אל עבר ערוץ נחל זנוח ופנינו מזרחה במעלה הדרך בתוכו בטיפוס שהוביל אותנו אל כביש 3866 המחבר בין צומת בר גיורא וצומת צור הדסה. חצינו את הכביש ונכנסנו לתחום החורש ממול שם החל הקטע הרביעי של מסלול הטיול. נכנסנו לתחום פארק בגין.

 

פארק בגין מנציח את זכרם של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל, ושל רעייתו עליזה משתרע על כ-8,000 דונם נחל רפאים, מיובלי נחל שורק, מציין את גבולו הצפוני של הפארק. בערוץ הנחל עוברת מסילת הברזל הישנה שמובילה לירושלים. בדרום גובל בפארק כביש 375 ובמערב – כביש 386. הקו הירוק מציין, פחות או יותר, את גבולו המזרחי של הפארק. בתחומי הפארק נמצאים שני נהרים ששיאיהם מתנשאים לרום של יותר מ-700 מ' מעל פני הים: הר רפאים והר גיורא. ערוצים עמוקים מבתרים את ההרים ומעניקים לנוף נופך דרמטי. הפארק מאופיין ביער קק"ל, בחורשים טבעיים, בטרסות חקלאיות ישנות ובמעיינות קטנים, שמימיהם נאספו לבריכות אגירה ומשם הובלו לחלקות השלחין. לפארק יש שני שערי כניסה ראשיים: אחד,  שער בר גיורה – השער נמצא ליד התחנה לכיבוי אש, כקילומטר ממזרח לכניסה ליישוב בר גיורה (כביש 386 ליד סימן ק"מ 15)   והשני  שער מבוא ביתר – השער נמצא כ-700 מ' ממזרח לכניסה ליישוב מבוא ביתר (כביש 375 ליד סימן ק"מ 8). הרחבה אתר קק"ל.

 

גם בתוך פארק בגין טיילתי לא פעם. החלטנו בהזדמנות זו לרכב בשביל שאינו מוכר לנו ובדרך ממול יכולנו לראות את פאתי היישוב מבוא ביתר.

מבוא ביתר הוא מושב קהילתי שכאמור שייך למועצה אזורית מטה יהודה ומהווה חלק מיישובי המזלג (בר גיורא, נס הרים, מטע וצור הדסה). השם ביתר נגזר משם העיר העתיקה "ביתר" ששכנה בסמוך בעת העתיקה ו מלאה תפקיד חשוב במרד בר-כוכבא וכן הייתה מבצרו ומעוזו האחרון של שמעון בר כוכבא. העיר ביתר מוזכרת פעמים אחדות בתלמוד ובמקורות היהודיים.
המושב הוקם ב-24 באפריל 1950 כמושב שיתופי על ידי שני גרעיני עליה, האחד מה בשם "חד נס", ביתרים אמריקאים והשני בשם "נילי" ביתרים דרום אמריקאים. ב – 1953 ילידי הארץ הצטרפו לישוב במסגרת שרותם הצבאי כגרעיני נח"ל של ביתרים וב- 1954 הצטרפו לישוב הביתרים הטוניסאים. טרם מלחמת ששת הימים היה יישוב ספר הקרוב לגבול עם ירדן. עד למשבר הכלכלי שפקד את המגזר החקלאי בשנות ה-80, מבוא ביתר היה מושב שיתופי.בשנים האחרונות המושב נמצא בתהליכי התחדשות, הן מבחינת ההרחבה שהחלה להתאכלס והן מבחינה קהילתית. במושב כ- 250 משפחות המורכבות מאוכלוסייה מגוונת ומעורבת, עדתית ואמונתית משפחות דתיות ,מסורתיות ומשפחות חילוניות., קהילת המושב מונה את הוותיקים בנים ממשיכים והמשפחות החדשות. אתר היישוב

 

המשכנו בדרך עלינו לכיוון ח' כפר צום.

ח' כפר צום, נמצאת בראש גבעה המתנשאת לגובה 735 מ' מעל פני הים, תחומה מצפון ומדרום בגיאיות עמוקים הנשפכים לנחל שורק ולנחל רפאים. החורבה סמוכה ממערב לחורבות ביתר (ח'רבת אל-יהודי) וח'רבת קובי, כקילומטר אחד מצפון לתוואי הדרך הרומית שקישרה בין ירושלים לבית גוברין. באתר שרידי כפר ערבי הבנוי על חורבות יישוב עתיק ובחלקו הדרומי מבנה גזית ששימש קבר שיח'. בשרידי היישוב העתיק שרידי מבנים, בורות, מתקנים חצובים ובריכה גדולה. מזה שנים רבות האתר הוא יעד מבוקש לשודדי עתיקות. בחודשים נובמבר 2011 וינואר 2012 תועדו שני מקוואות טהרה חצובים ומטויחים בח' כפר צום בעקבות פעילות פיקוח של מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות. במקום מנם לא התגלו ממצאים העשויים לתארך את המתקנים, אך האדריכלות האופיינית והטיח המכסה את הדפנות מלמדים על חציבה ושימוש במהלך התקופה הרומית הקדומה. מקוואות טהרה אלו הם עדות ארכיאולוגית ראשונה לכך שבאתר ישבו בתקופת בית שני יהודים שהקפידו על דיני טהרה. להרחבה חדשות ארכיאולוגיות

 

בשולי הגבעה עצרנו להפסקה קצרה.

 

המשכנו בסיבוב ברכס בדרך מעל נחל יואל.

מסלול הטיול בפארק בגין

 

בדרך יכולנו מעל נחל יואל לראות את הגבעה המיוערת בהם נמצאים עיי הכפר ראס אל עמאר ממול למתחם עין יואל

ראס אבו עמאר – הכפר ניצב על גבעה מוארכת בגובה 625 מטרים, מוקף משלושה צדדיי מורדות תלולים: מדרום וממערב לנחל יואל ומצפון לנחל רפאים. הכפר מצוין במפת ה-P.E.F  מהרבע האחרון של המאה ה-19. ב-1944-45 נמנו בכפר 620 תושבים, מוסלמים כולם שהתגוררו בעיקר בבתי אבן, ושטחו עמד על 8,342 דונם. רחוב ראשי חילק את הכפר, שצורתו כמלבן, לשני חלקים. היו בכפר בית-ספר יסודי ומספר חנויות קטנות במרכזו, וכמה אתרים מקודשים לזכר שיח'ים מקומיים. אדמות הכפר שימשו לחקלאות ולמרעה. מעיינות סיפקו לתושבי הכפר מים לשתייה ולהשקיית גפנים, ובאמצעות מי גשמים גידלו תושבי הכפר דגנים, ירקות ועצי פרי, כולל עצי זית. בשנת 1960 הוקם הישוב צור הדסה על חלק מאדמות הכפר. במקום נמצאים עדין גלי אבנים מבתי הכפר צמחיית בר גדלה בין ההריסות, בנוסף לעצי שקד, זית וחרוב. שיחי צבר גדלים בדרום מזרח ודרום מערב האתר. בניין אבן בן שתי קומות.

 

עין יואל – מעיין קטן הנובע מתוך סבך משוכות פטל קדוש. המעיין נודע בעבר בשם עין אבו עמאר, כשמו של הכפר הסמוך שהיה כאן. השם "עין יואל" מנציח את יואל בן יהודה פוטופוביץ', שהיה חבר בגרעין שעלה למושב הסמוך מבוא ביתר. יואל נרצח בשנת 1959 בידי ערבים כשיצא עם חברו לשאוב מים מהמעיין והוא בן 17. עין יואל הוא מעיין נקבה. מימיו מוזרמים בצינור פלסטיק אל בריכת אגירה עגולה מבטון. המים, ששימשו בעבר את תושבי מבוא ביתר, זורמים כיום בפלג דק לנחל יואל הסמוך. סמוך למעיין נראות טרסות יפהפיות הנושאות עצי בוסתן.

המשכנו בסביב למרגלות הר גיורא, גם על טיפוס עליו ויתרנו בטיול זה. השלמנו את הסיבוב וחזרנו בדרך מערבה תוך כדי טיפוס אל עבר צומת בר גיורא והלאה למתחם בר בהר שם הסתיים הטיול.

מבט על

אפילוג

טיול זה היה במזג אוויר מופלא ונעים, אביב חורפי וקריר.
הוא נמשך כארבע ורבע שעות ומתוכן יותר משעה וחצי של שיחות בנושאי תוכן ונוספים.

בטיול זה הושקע מאמץ פיסי בחלק מהרכיבה.
כרוכבי האופניים חשנו את המוכר והידוע:
הטופוגרפיה היא אחד המרכיבים החשובים ממנו נגזרים אופי הרכיבה וטבעו של הטיול.
התבליט קובע את מהלך תוואי המסלול ובעיקר את שיפועיו
והתכסית היא שמגדירה את מצע המסלול ואיכות הדיווש בו.

בטיול היו לנו קטעי מסלול שהיו בהם שילוב של שביל תלול  עם דרדרת אבנים גם בעליה וגם בירידה.
בקטעים אלה טיול האופניים הפך לטיול עם אופניים!
לעיתים נדמה היה שלקחנו את האופניים לטיול ואני נעזרתי בהם כמשען בטיפוס ובירידה.
לא נורא היה כדאי! 

דרך טיול יכולנו לעמוד שוב על מהותם הגאוגרפית של הרי יהודה ועל חבל הארץ שנקרא פעם "פרוזדור ירושלים".

דברנו בהרחבה על החורש הטבעי ומדיניות הייעור של קרן קיימת

נושא נוסף שעניין אותנו היה המערך היישובי בהרי ירושלים בתקופה משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות
והתמורות שחלו בו בתקופה שמאז הקמת המדינה עם ייסוד היישובים. 

לסיכום: טיול מענג ומלמד עם חברה נעימה 

 

  • אבי

    נהנה כל פעם מחדש לקרוא את התיאור והאינפורמציה על אזור הטיולים .שאפו