בין בני עטרות ומקורות נחל הירקון והלאה לאורכו29 בספטמבר 2015

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 48.3 ק"מ טיפוס-מצטבר: 155 מטר גלריית תמונות

טיול ערב חג סוכות (27/9/2015) מעניין ביותר במזרח מטרופולין באזור שבין מושב בני עטרות בדרום ובין מקורות נחל הירקון והלאה לאורכו עד לגשר בסמוך למחלף הירקון (כביש 5 וכביש 40) בצפון יחד עם חברי עופר צינדר. בתכנון ובהובלה השתתפנו שנינו.

 

אזור הטיול אינו נחשב אטרקטיבי מובהק למעט, גן לאומי ירקון הכולל את מקורות הירקון ותל אפק (אנטיפטרוס). כולנו חולפים בשוליו בדהירה בנסיעות התכופות בקו צפון-דרום בכביש 6 וכביש 40 ובקו מערב-מזרח בכביש 471 מצומת נחשונים לפ"ת וכביש 483 מראש העין לפ"ת.

 

המאפיין את האזור שרכבנו בו הוא מרחב פתוח המהווה את אגן הניקוז הדרומי של הירקון ובו ערכי טבע רבים ויישובים כפריים השייכים למועצות האזוריות חבל מודיעין ודרום השרון וסביבם שטחים חקלאיים. בטיול זה, מרבית מסלול הטיול היה בעיקר בשטחים הפתוחים ומעט בתוך היישובים, רכבנו בדרכי עפר ראשיות, בדרכים צדדיות, בדרכי רגבים בשולי השדות, נקלענו לשדה קוצים אותו עברנו בגבורה.

מבני עטרות למקורות הירקון 27-9-2015-

מבני עטרות למקורות הירקון 27-9-2015-

 

עוד לפני הצגת מסלול הטיול כדאי להדגיש ולציין שבשני העשורים הראשונים מאז הקמת המדינה אזור זה היה סמוך לקו שביתת הנשק ישראל-ירדן. מי יודע ומי זוכר? אולי המבוגרים…אולי הלמדנים… היישובים, בחלקם עברנו היום, היו יישובי ספר שהיוו את "חגורת המגן" של הליבה היישובית של המדינה שעד מלחמת ששת הימים בשנת 1967, במינוח הביטחוני נקראה "גוש דן", אחד מגושי ההגנה המרחבית של המדינה. כדאי להזכיר למי ששכח שכביש 6 הוא צעיר ולא נולד בימי בראשית. הכביש נסלל באמצע שנות ה-90. לכן, שנים רבות האזור היה נידח, לא היה כל כך אטרקטיבי לטיול או סיור וגם לא היווה אזור מגורים נחשב ומעודף כפי שהוא כיום. אלה שהתמידו ויישבו במקום מאז אינם מצטערים על כך. היום, יש להם ביד נדל"ן שערכו גבוה. תקנו אותי אם אני טועה!

קו ירוק במרכז הארץ עד שנת 1967

קו ירוק במרכז הארץ עד שנת 1967

אזור הטיול מול הקו הירוק עד 1967

אזור הטיול מול הקו הירוק עד 1967

 

כמוצג במפה למטה, החלק הראשון, הדרומי, של מסלול הטיול היה בין נקודת ההתחלה והסיום בבני עטרות בין המעבר מתחת לכביש 471 סמוך למחלף נחשונים.

מבני עטרות למחלף נחשונים-

מבני עטרות למחלף נחשונים-

 

יצאנו לדרך בשעה 06:45 ממושב בני עטרות, מקום יפה במיוחד שיש לו היסטוריה מעניינת.

בני עטרות, מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ומוניציפלית נמצא בתחום המועצה האזורית חבל מודיעין. המושב הוקם בשנת 1948 בבתים ועל חלק מאדמות המושבה הטמפלרית (לשעבר) וילהלמה.
המושבה וילהלמה הוקמה בשנת 1902 כחלק ממפעל ההתיישבות של הטמפלרים הגרמנים. היא נקראה על שמם של הסולטאן התורקי עבדול חמיד השני, ועל שם שני מלכים ששמם וילהלם   -וילהלם השני מלך וירטמברג (1848-1921), כהוקרה על תמיכתו הרעיונית והכספית בהתיישבות הטמפלרים, שרבים מהם באו מממלכת וירטמברג ווילהלם השני קיסר גרמניה שביקר בארץ ישראל בשנת 1898. ביקור זה סימל, לדעת הטמפלרים, את הידידות שנרקמה בין הקיסרות הגרמניה והאימפריה העות'מאנית באותם הימים, ולכן נקראה המושבה בזמן השלטון העות'מאני וילהלמה-חמידיה. המושבה נבנתה סביב שתי דרכים, שיצרו צורת צלב. דרך אחת, באורך של 1,200 מטר, נמשכה מצפון-מזרח לדרום-מערב, ומשני צדיה נבנו בתי המושבה, 26 בתים בכל צד. בחלקו האחורי של כל בית הייתה חלקת אדמה ברוחב 40 מטר ובאורך 250 מטר. הדרך השנייה, שחצתה את הראשונה במרכזה, קישרה את המושבה ליישובים הסמוכים.
בשנת 1936 נבנה בסמוך למושבה שדה התעופה שנקרא  בשם שדה התעופה וילהלמה וממנו בזמן מלחמת העולם השנייה יצאו מפציצים של חיל האוויר המלכותי למשימות הפצצה במזרח אירופה שנכבשה על ידי צבאות הגרמנים. בימי מלחמה זו הפכה המושבה למחנה הסגר לתושביה הגרמנים שתמכו בנאצים בפיקוח שוטרים יהודים ובפיקוד קצינים בריטים. לפי תכנית החלוקה של האו"ם (29/11/1947) הייתה המושבה מיועדת להפוך לחלק מן המדינה היהודית. ייתכן שהבריטים חששו לחיי התושבים ולכן החליטו לפנות את אוכלוסיית וילהלמה עוד לפני תום המנדט. ב-20 באפריל 1948 הועברו כל תושביה לחיפה ומשם נשלחו לקפריסין ומאוחר יותר הוגלו אלה אוסטרליה. לאחר פינוי התושבים הפך היישוב למחנה צבא בריטי ועם יציאתו מהארץ לקראת סיום המנדט הוא העביר את השליטה במקום לידי הליגיון הירדני.
ביולי 1948 במסגרת מבצע דני נכבשה וילהלמה על ידי כוחות של חטיבה 8  וחטיבת אלכסנדרוני. מטרת מבצע דני הייתה להרחיק את הלגיון הירדני משטחי המישור המזרחיים של גוש דן, סביב הישובים היהודיים, על ידי כיבוש כל שרשרת הכפרים הערביים, מראש העין ועד לערים לוד ורמלה ולהרחיב את השליטה הישראלית במרחב בין תל אביב וירושלים. המבצע התנהל בשתי זרועות: דרומית, מאזור גזר לכיוון בן שמן בה לחמה חטיבת פלמ"ח "יפתח", וזרוע צפונית, בה פעלה חטיבת אלכסנדרוני מאזור ראש העין ועד לאזור שוהם היום. בשלב השני תוכנן כיבוש מובלעת לטרון ורמאללה אך, הוא לא יצא לפועל.
באוגוסט 1948, זמן קצר לאחר מכן, החלו להתיישב במקום קבוצות פליטים מיישובים יהודיים שפונו במהלך מלחמת העצמאות והם:  מפוני המושב עטרות שנבנה בשנת 1919 מצפון לירושלים אשר נפל בידי הלגיון הירדני במלחמת העצמאות ונחרב, ביום הקמת המדינה (14/5/1948); קבוצת מפוני היישוב "נחלים"  שפונה מאצבע הגליל (שבמקומו הוקם מאוחר קיבוץ הגושרים)שנקראה "וילהלמה ב'"; קבוצת מפוני קיבוץ בארות יצחק במישור חוף הנגב שנחרב בימי המלחמה  ונקראה "וילהלמה ג'". מפוני המושב שאר יישוב מהגליל העליון שפונה מיושביו עקב ההפגזות הקשות של הסורים. משנת 1952 במקום נשארו מפוני עטרות שקראו לו על שם יישובם שפונה בשם בני עטרות אליהם הצטרפה קבוצה גדולה של עוזבי קיבוצים וכן מספר משפחות מבן שמן.
כיום במושב כ-220 בתי אב, ב- 66 נחלות משק (מטעי פרי, ירקות, ענפי ירק לקישוט ולול) בחלקן ניבנה בית לבן ממשיך ובשטח שטח ההרחבה – "שכון בנים".

אחד ממבני המושבה הטמפלרית וילהלמה בשימוש תושבי בני עטרות

אחד ממבני המושבה הטמפלרית וילהלמה בשימוש תושבי בני עטרות

יצאנו לדרך מצפון מושב בני והקפנו את שטח ההרחבה ורכבנו לכיוון מזרח לעבר קו מסילת הברזל.

מבט על בני עטרות מצפון

מבט על בני עטרות מצפון

רכבנו מעט צפונה במקביל למסילת הברזל ופנינו שוב מערבה ובקו האופק מעבר לשדות ראינו את הבתים הגבוהים של יהוד.

מבט ממזרח לכיוון מערב

מבט ממזרח לכיוון מערב

 

המשכנו צפונה בשדות, עברנו בתוך נופך ועברנו בתוך מושב מזור בסמוך לרנתיה.

נופך, ישוב קהילתי כפרי המשתייך מוניציפלית למועצה האזורית חבל מודיעין. מקור השם- אחת מאבני החושן (שמות כח', יח'). היישוב הוקם בשנת 1949 ויושב בעולים שהגיעו בעיקר מצפון אפריקה. היישוב הוקם ככפר חוצבים ומעבר והכנה להתיישבות חקלאית באזור. היישוב נבנה על אדמות כפר ערבי רנתיה שננטש במלחמת העצמאות. האזור שימש להתארגנות של חטיבת אלכסנדרוני ביציאה למבצע "בתק" בתאריך 11-12 ליולי 1948 לכיבוש ראש העין מידי הצבא העיראקי. בחפירות הצלה במקום  נמצאו שרידי של רחוב צלבני ומתקופות מאוחרות. ביישוב קיימים עדיין מבנים שנשתמרו מהתקופה הצלבנית והעותמאנית, ומשמשים למגורי התושבים

מזור, מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ומוניציפלית למועצה האזורית חבל מודיעין. השם סמלי, בעקבות צליל שמו של הכפר הנטוש אל – מוזירע. נוסד בשנת  1949, על ידי עולים מצ'כיה ומהונגריה וילידי הארץ, ונקרא בתחילה "מזרע הר". שטחו כ- 2,300 דונם. דרומית – מזרחית למושב בצמוד לכביש 444 נמצא מאוזוליאום רומי מן המאה ה- 3. אחד המבנים היחידים מן התקופה הרומית בארץ – ישראל שממערב לירדן ששרד בשלמותו עד לקומה השנייה. כנראה משום ששימש תקופה ארוכה מקאם מוסלמי – א – נבי – יחיא. בקרבת מקום נמצאו שרידי בניין ורצפת פסיפס מן התקופה הביזנטית.

רנתיה, מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ומוניציפלית למועצה האזורית חבל מודיעין.מקור השם-בעקבות שמו של הכפר הנטוש "רנתיה" שעל אדמותיו נוסד ב-1949 בידי יוצאי מרוקו וטוניס, אליהם הצטרפו במשך השנים תושבים חדשים מתפוצות שונות. שטחו כ-2,000 דונם. במקום שרידי יקבים חצובים בסלע.

 

התקדמנו מזרחה לעבר מסילת הברזל ונאלצנו לחצות אותה ולהתקדם צפונה בדרך המקבילה ממזרח בגלל חשש שהדרך המקבילה ממערב תהייה חסומה בערימות עפר בגלל עבודות הנחת הקו הארצי להולכת גז. התקדמנו עד נחל מזור וחצינו מתחת לגשר המסילה שנבנה בתקופת השלטון הבריטי.

גשר מסילת הברזל החוצה את נחל מזור

גשר מסילת הברזל החוצה את נחל מזור

 

התקדמנו  הלאה חצינו את כביש 471 ובנקודה זו החל הקטע המרכזי של מסלול הטיול כמוצג במפה.

המסלול סביב כפר סירקין, גבעת השלושה ומחנה סירקין

המסלול סביב כפר סירקין, גבעת השלושה ומחנה סירקין

 

התקדמנו צפונה בדרך המקבילה למסילת הברזל והצמודה לכביש 6 במזרח ובין כפר סירקין במערב. חצינו בגשר אירי את נחל שילה שהוא אחד מיובליו העיקריים של הירקון ועליו יורחב בהמשך. החלטנו לסטות ממסלול הטיול, לחצות במעבר עילי מעל כביש 6 ולהיכנס לקיבוץ עינת ודרכו להגיע לבית העלמין כדי לפקוד את קברו של אבי המנוח.

עינת קיבוץ הנכלל במסגרת התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) ומשתייך מוניציפלית למועצה האזורית דרום השרון. הקיבוץ שמקור שמו נגזר מהקרבה למעיינות הירקון. הוקם ב-1952 כתוצאה של של הפילוג בתנועה הקיבוצית, ע"י חברים שפרשו מהקיבוצים גבעת השלושה ורמת הכובש. כיום עינת נחשב קיבוץ "מתחדש" שעבר תהליך שינוי ארוך ומהותי. לאחר שנים ארוכות שבהם לא התקיימה קליטה, החליט הקיבוץ לפני כשני עשורים על מהלך של קליטה והתחדשות שבו פתח מחדש את שעריו לבניו ובנותיו וכן לכמה עשרות משפחות חיצוניות. בשנת 2005 הוחל תהליך השינוי והחל משנת 2007 החלה הקליטה במהלכה הכפיל הקיבוץ ואף יותר את מספר חבריו. הקיבוץ עבר התחדשות ובניה מסיבית הכוללת בניית שכונה חדשה לאכלוס הנקלטים. כיום מתגוררים בעינת כ-350 חברים וכ- 250 ילדים ונערים.  כלכלת הקיבוץ מתבססת על חקלאות, מפעלים (מאפיית עין-בר, עינת תעשיות מזון), השכרות נדל"ן, תחנת דלק ומרכז מסחרי עינת-אלון, בית עלמין לקבורה חילונית ועוד מגוון של עסקים קטנים. בתחומי הקיבוץ נמצאים גני ילדים ובית ספר יסודי "מעבר-אפק".

לאחר סיבוב בקיבוץ עינת חזרנו וחצינו שוב את כביש 6. התקדמנו מערבה בין שדות הכותנה לעבר קיבוץ גבעת השלושה והמשכנו בדרך מקבילה לו ממזרת והתקדמנו עד למול הכניסה למבצר אפק בכביש 483.

שדות הכותנה בסמוך לקיבוץ גבעת השלושה

שדות הכותנה בסמוך לקיבוץ גבעת השלושה

גבעת השלושה, קיבוץ הנכלל במסגרת התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) ומשתייך מוניציפלית למועצה האזורית דרום השרון. הקיבוץ נקרא על שם שלושה מפועלי פתח תקווה – מנחם גרויליך, שמואל שטרייפלר ואייזיק מרינג – אשר הואשמו במהלך מלחמת העולם הראשונה בריגול, נשלחו על ידי השלטון העותמאני לכלא דמשק, עונו ומתו שם בשנת 1917. אנדרטה לזכרם נמצאת בכניסה לקיבוץ עינת.
הקיבוץ נוסד ב-1 במאי 1925 על ידי גרעינים שהשתייכו לתנועת "החלוץ": גרעין 'אחווה', פלוגת עין חרוד וקבוצת 'מעבר'. בסוף שנות ה-20 וראשית ה-30 הצטרף לקיבוץ גרעין גדול של פועלים מהעיר קלוסובה שבפולין. מיקומו המקורי של הקיבוץ היה ממערב לפתח תקווה, באזור שנמצא כיום בתוך העיר (בערך בפינת הרחובות ארלוזורוב וצה"ל). ליד הקיבוץ המקורי פעל בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן – בית ספר חקלאי על יסודי – כיום החווה החקלאית העירונית שברח' קפלן וכן סמינר למורים. כיום פועל בשטח הקיבוץ הישן מוסד גריאטרי. בקיבוץ פעל אחד מחדרי האוכל הגדולים ביותר בארץ ישראל שהיו קיימים באותה העת, שתוכנן על ידי האדריכל אריה שרון, שתכנן בקיבוץ עוד מספר מבנים. מבנה חדר האוכל הוכרז כמבנה המיועד לשימור
בתקופה שקדמה להקמת המדינה היה גבעת השלושה אחד הקיבוצים שבהם התאמנו ועבדו הכשרות הפלמ"ח, ובסליקים שבקיבוץ הוסתר נשק של ההגנה. לפיכך הבריטים פשטו עליו, ועל קיבוצים נוספים, באירועי ה"שבת השחורה". עם עליית שארית הפליטה קלטה גבעת השלושה חברות נוער רבות במסגרת מפעל עליית הנוער. בשיאו (חצי יובל להיווסדו) מנה הקיבוץ כ-900 חברים.
בראשית שנות ה-50 התרחבה פתח תקווה וסגרה על הקיבוץ מכל עבריו. לפיכך, הוחלט לעזוב את המקום ולעבור לאדמות החקלאיות. בשנת 1952 הקיבוץ התפלג, כמו קיבוצים נוספים בארץ, כחלק מהפילוג בתנועה הקיבוצית. חברי הקיבוץ שעברו לתנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים" לאחר הפילוג, עזבו וכאמור  הקימו את קיבוץ עינתן. בשנת 1953 עבר קיבוץ גבעת השלושה למיקומו הנוכחי, בסמוך לאדמותיו החקלאיות – "נזלה" בערבית. תוכנית הקיבוץ נעשתה על ידי האדריכל שמואל ביקלס, אשר תכנן בו גם את מבני הציבור המרכזיים: חדר האוכל ובית התרבות ע"ש בנדור הנקרא כיום "בית בנדורי".

 

לאחר חציית כביש המחבר בין פתח תקווה וראש העין נגלה המראה של מבצר אפק (כביש 483)

מבט מדרום על מבצר אפק מכיוון כביש ראש העין פתח תקווה.

מבט מדרום על מבצר אפק מכיוון כביש ראש העין פתח תקווה.

 

עצרנו מול האנדרטה של לוחמי חטיבת אלכסנדרוני והאצ"ל שהשתתפו במערכות על כיבוש ראש העין במלחמת העצמאות.

המערכה על ראש העין – ב- 5 במארס 1948 פונו מחצבות מגדל צדק, שהיו הספקיות הגדולות של חומרי הבנייה והופעלו על ידי חברות יהודיות. הגנה על המחצבות ועובדיהן וכן הבטחת התחבורה אליהן, חייבו ריתוק כוחות גדולים שלא היו בנמצא. כל אזור מגדל צדק וראש העין היה בלב שטח ישובים ערביים צפוף. המטה הכללי של ההגנה ייחס חשיבות רבה לכיבוש ראש העין, בגלל מקורות הירקון ומכוני השאיבה ממנו. אולם, גם למטרה חשובה זו לא ניתן היה להקצות כוחות, כי באותה עת ניהלה חטיבת אלכסנדרוני קרבות רבים בגזרות חשובות וקריטיות אחרות.
ב- 30 במאי 1948נכבשה ראש העין על ידי יחידות האצ"ל, שצוידו בנשק ותחמושת של החטיבה, אולם למחרת הם נסוגו לאחר התקפת נגד, בה איבד האצ"ל 12 לוחמים. לאחר קרב זה, נכנס הצבא העיראקי לראש העין ומגדל צדק והיווה איום על פתח תקווה, כפר סירקין והסביבה.
רק בחודש יולי 1948 ניתן היה להקצות כוחות למשימה החשובה הזאת. במבצעים המשולבים של מבצע "דני" ומבצע "בתק", בלילה שבין 11 ל- 12.7.48, כבש גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני את מגדל צדק. המבצע הסתיים בהצלחה רק לאחר שיחידות הגדוד שתוגברו ע"י פלוגות ב' ו- ג' מגדוד 145, הדפו התקפות נגד כבדות של העיראקים על המשלטים הצפוניים. כתוצאה מהלחץ, פינו העיראקים את ראש העין ללא קרב, לאחר שפיזרו מוקשים והניחו מטעני נפץ במכוני השאיבה. עם כניסתם, הספיקו כוחות אלכסנדרוני למנוע את הפעלת המטענים במכוני השאיבה ופינו את המוקשים. לאחר ייצוב וביסוס עמדותינו במגדל צדק וראש העין, המשיך הצבא העיראקי בהתקפותיו והפגזות מתותחיו, ללא הצלחה.
36 לוחמים נפלו בכל קרבות ראש העין ומגדל צדק במהלך קרבות מלחמת הקוממיות ולהם מוקדשת האנדרטה בכניסה למבצר אפק.

האנדרטה לזכר לוחמי חטיבת אלכסנדרוני והאצ"ל שהשתתפו במערכה על כיבוש ראש העין במחלמת העצמאות

האנדרטה לזכר לוחמי חטיבת אלכסנדרוני והאצ"ל שהשתתפו במערכה על כיבוש ראש העין במחלמת העצמאות

 

בנקודה שלאחר חציית הכביש החל הקטע הצפוני של מסלול הטיול, מרביתו לאורך הירקון כמוצג במפה

לאורך הירקון

לאורך הירקון

 

מסלול הטיול הקיף את הגן הלאומי ירקון עברנו את הכניסה המזרחית שלו לעבר מבצר אפק – אנטיפטריס.

גן לאומי ירקון- מקורות הירקון ומבצר אפק

גן לאומי ירקון- מקורות הירקון ומבצר אפק

 

חלפנו על פני מבנה תחנת הרכבת הישן ושרידי מבנה התחנה המנדטורית שנקראה תחנת ראס א-עין.

תחנת הרכבת הייתה צמודה למחנה בריטי של חיל האוויר המלכותי, שנקרא מחנה ראס אל עין ששימש כמרכז לוגיסטי של שדה התעופה הסמוך (היום מחנה סירקין). לאחר המלחמה שימש מחנה ראס אל עין מעברת העולים ראש העין בה נקלטו עולים מתימן שהתפתח ליישוב פרבר נידח עד מלחמת ששת הימים ואחריה הסמוך לפתח תקווה ולפני כשלושה עשורים גדל והיה לעיר משגשגת שממשיכה להתרחב והצפי שיהיו למעלה מ-100,000 תושבים.

 

התקדמו בדרך הצמודה לגן הלאומי ובאחד משעריה נכנסו לבריכת הנופרים

בריכת הנופרים

בריכת הנופרים, צילום: עופר צינדר

בריכת הנופרים

בריכת הנופרים

בריכת הנופרים

בריכת הנופרים

 

התקדמנו הלאה וחצינו את נחל שילה במקום בו הוא מצטרף לנחל הירקון.

נחל ירקון– הוא הגדול שבנחלים הנשפכים לים התיכון בישראל כל יובלי הירקון הם נחלי אכזב וקטעו מראשיתו במעיינות ראש העין הוא נחל איתן. הנחל מנקז חלק מהרי יהודה והרי השומרון, מהר גריזים שבצפון ועד אזור מעלה החמישה בדרום. שטח אגן הניקוז של הירקון כ- 1800 קמ"ר, כשמחצית משטח זה-815 קמ"ר מנוקזת על-ידי הגדול יובליו: נחל איילון. כמות המשקעים הממוצעת באגן ההיקוות של הנחל היא כ- 600 מ"מ בשנה.
נחל הירקון הוא גבול גאוגרפי הדרומי של השרון והגבול הגיאוגרפי של אזור מטרופולין תל אביב הכולל את חולות החוף, רכסי הכורכר, גבעות החול האדום ועמק לוד ובקעת אונו.
מוצאו של הנחל במזרח, במעיינות ראש העין, וערוצו הפתלתל חוצה את המטרופולין הגדול ביותר במדינת ישראל בדרכו אל הים התיכון.
ראשיתו של הירקון באזור מעיינות ליד ראש העין המשתרע על פני כ- 200 דונם, בהם נבעו קרוב ל- 2000 מעיינות, שאוחדו עם הקמת מפעל ירקון-נגב. מעיינות אלו מהווים אחד משני המוצאים הטבעיים העיקריים לאקוות ההר (המוצא השני נמצא באזור נחל תנינים, ונמצאים כיום באזור תפעולי סגור של חברת "מקורות").
המרחק בקו אווירי ממקורות הירקון עד הים התיכון הוא 14.5 ק"מ, אולם הנחל זורם בפיתולים רבים שנתנו לו את השם הערבי נהר אל עוג'א – המפותל, ומאריכים את הזרימה ל- 27.5 ק"מ (לא כולל מתחם הנביעות). בתחומי הגן הלאומי נכללים כ- 18.5 ק"מ (כולל אזור הנביעות), והיתרה נמצאת בתחומי פארק הירקון בערים תל אביב – יפו, רמת גן ובני ברק, שאינו חלק מהגן הלאומי.
יובלי הנחל העיקריים של הירקון שמוצאם משדרת הר הם: נחל שילה, נחל רבה ונחל קנה הם נשפכים אליו כמעט מנקודה אחת. לשלושת נחלים מערכת ניקוז דמוית מניפה ומבנה זה שלה מגדיל את עוצמת הגאויות מאחר ושיאי הזרימה מגיעים מנחלים אלה בעת ועונה אחת. יובלי של הירקון המגיעים אליו מגבעות השפלה הם נחל מזור ונחל עזר. בקטעו המישורי של הירקון מתחברים אליו היובלים שראשיתם בגבעות החול האדום בדרום השרון והם: נחל תאנים, נחל הדס, נחל הדר, נחל פרדס, נחל הדרים, נחל פרדסים (נווה שרת) ונחל אחיה. לירקון יש פיתולים רבים, ושיפועו הממוצע כ-0.06% שיפוע נמוך זה. כמויות המים הרבות המגיעות לירקון בחורף דרך יובליו גרמו בעבר להצפות. בקטע התחתון של הנחל לאורך כ-4 ק"מ זורמים בנחל מי ים שמשמשים גם לקירור תחנת הכוח שלידו וזהו מקור הזרימה העיקרי בירקון התחתון במשך מרבית השנה.
מבחינת איכות המים נחלק הירקון לשלושה חלקים: החלק העליון והנקי, שאורכו 7 ק"מ, מתחיל באתר מקורות הירקון וזורם בשטח הגן הלאומי עד למפגש עם נחל קנה. בקטע זה זורמים, כאמור, מי מקור הנשאבים מאקוויפר ההר. בימים האחרונים/בעת האחרונה הוחל בהזרמה של מים מסוחררים ממפגש עם נחל קנה. פרויקט זה נועד להגביר את מהירות הזרימה בנחל. רשות הטבע והגנים עוקבת אחר ההשפעה של הפרויקט על איכות המים ועל בית הגידול. החלק האמצעי, שאורכו 17 ק"מ, מתחיל מהמפגש עם נחל קנה ומגיע עד לסכר שבע טחנות. בחלק זה מתווספים למים הנקיים מהמעלה מי קולחין בכמה דרגות של טיהור בספיקה של כ-1400 מ"ק שעה. החלק האחרון הוא אזור שפך הירקון, הוא מתחיל במורד סכר שבע טחנות ונגמר בים התיכון. מימיו של החלק התחתון, שאורכו 4 ק"מ, הם תערובת של מי הנחל מהמעלה ומי ים החודרים לנחל בשל המבנה האופייני לנחלי החוף בישראל, מבנה שבו קרקעית הנחל באזור השפך נמוכה מפני הים.
בעבר היה נחל הירקון נחל החוף בעל הזרימה הגדולה ביותר בישראל ומעיינותיו שפעו כ-220 מיליוני מ"ק לשנה. ואולם, ב-1955 החלו לשאוב מי שתייה מהירקון לנגב דרך המוביל הארצי, הירקון איבד מעוצמתו וכמות מי המעיינות הזורמים בו הלכה ופחתה. הירידה בכמות המים פגעה בכושר הטיהור העצמי של הירקון. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלה תנופת בנייה סביב הנחל – בנייתן של ערי גוש דן ושל היישובים האחרים, והם החלו להזרים אל הנחל שפכים תעשייתיים וביתיים וגרמו לזיהום חמור של המים. לקראת שנות ה-70 הוקמו באזור מתקני טיהור לטיפול בשפכים, אך הקולחין היו באיכות ירודה וזיהום הירקון נמשך. כיום, במסגרת פרויקט גאולת הירקון, שודרגו מתקני הטיפול בקולחין והוקמה מערכת של אגנים ירוקים לליטוש של הקולחין בטרם הגיעם לנחל. השדרוג והליטוש שיפרו  את איכות הקולחין ואת המצב בנחל בכלל. עם זאת, מדי פעם קורות תקלות ואיכות המים וספיקתם אינה יציבה. רשות הטבע והגנים סבורה ששיקום נחלים צריך להתבצע עם מי מקור בלבד.

רכבנו בדרך המקבילה לפיתולים של הירקון ממזרח ומצפון התקדמנו וחצינו את כביש 5. חלק מהדרך היה בשביל בין הקנים ובמקומות מסויימים רכבנו בשולי השדות.

בדרך בין הקנים

בדרך בין הקנים

בדרך השדות הצמודים לירקון

בדרך השדות הצמודים לירקון

 

התקדמנו עוד מספר קילומטרים לאורך הגדה הצפונית של הירקון עד גשר הכביש המחבר בין צומת ירקון והוד השרון. בנקודה זו החלטנו לחזור וחצינו באחד המעברים את הנחל.

חציית הירקון מצפון לדרום

חציית הירקון מצפון לדרום, צילום עופר צינדר

המשכנו דרומה וחצינו במעבר תחתי את כביש 5 והתקדמנו מזרחה חזרה לגן הלאומי של הירקון. המשכנו ורכבנו בדרך הצמודה ליד כפר הבפטיסטים אליו לא נכנסנו. הגענו לצד המערבי של שמורת הנופרים והמשכנו דרומה לעבר כביש ראש העין – פתח תקווה. חצינו אותו ונכנסנו לקיבוץ גבעת השלושה ויצאנו מדרומו. פנינו היו לכיוון מחנה סירקין. נצמדנו' לספק דרך, לאורך נחל עזר והתקדמנו דרומה והמשכנו והתפלנו לאורך דרך הרגבים בשולי השדות הצמודים לגדר המערבית של מחנה סירקין למול השכונות המזרחיות של פתח תקווה.

מחנה כפר סירקין נבנה בראשית שנות ה-40 על ידי חיל האוויר המלכותי הבריטי. בשנים הראשונות של מדינה נמצא בית ספר לטיסה הראשון של חיל האוויר. משנת 1954 ועד שנת 1966 נמצא בית הספר לקצינים עד מעברו למיקומו הנוכחי במצפה רמון. במחנה גדול זה נמצאו מחסני חירום של מספר יחידות לוחמות מקרב מערך המילואים ויחידות נוספות מהמערך הקרבי הסדיר. הבסיס נמצא בלב אזור מאוכלס ומוקף בשכונות בילינסון, קריית אלון, יוספטל, עמישב, הדר גנים ומושב כפר סירקין, תלונות רבות נשמעות מצד שכני הבסיס על הרעש הרב והפגיעה באיכות החיים. שטח הבסיס הוא נכס נדל"ן יקר ערך ושנים רבות מיועד לפינוי לטובת בניה אזרחית. בין משרד הביטחון ועיריית פתח תקווה מתנהל קרב איתנים על התוכנית של הבניה לאחר פינוי המתחם. משרד הביטחון דורש הקמת 12,000 יחידות דיור תמורת פינוי המתחם, לעומת עיריית פתח תקווה שמעוניינת בהקמת 6,000 יחידות דיור בלבד, יחד עם שטחים פתוחים, פארקים ומכללה.

 

הגענו לכביש 4713 והתקדמנו בו מזרחה לעבר מושב כפר סירקין אותו חצינו וממנו פנינו דרומה ובין שדותיו לעבר חצית כביש 471 באותה נקודה בה עברנו בתחילת הטיול.

כפר סירקין, מושב עובדים הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית דרום השרון. היישוב נקרא על שמו של נחמן סירקין, שהיה מראשי תנועת העבודה הציוניתהמושב גובל בשכונות עמישב ושיכון בילינסון ממערב ומצפון נמצא מחנה סירקין. בתוך השטחים החקלאים המזרחיים של הכפר עוברים כביש חוצה ישראל (מס' 6) ומסילת ברזל. השטחים הדרומיים של הכפר תחומים על ידי כביש 471. אדמות הכפר נקנו על ידי הקרן הקיימת באוגוסט של שנת 1934 מבעלי הקרקע הערבים – עומר אל ביתר ואחרים.  המייסדים היו פועלי בנין ופועלים חקלאים  אליהם הצטרפה קבוצת עולים מגרמניה, עלו לקרקע ביום 1.4.1936. בשנים 1936-1939 הכפר שימש כמאחז יהודי במשך המרד הערבי הגדול, וההגנה השתמשה בו במאבקה בערבים בסביבתו, ולהסלקת כלי נשק בלתי חוקיים. כן שימש הכפר, עד למלחמת השחרור כמוצב החוץ המזרחי של  פתח תקוה והיווה חיץ בין המושבה לבין אזורי ההר שהיה מאוכלסים בכפרים ערבים עויינים.
שטח המשבצת של הכפר כ – 2,000 דונם. כמחצית השטח מהווה אזור המגורים המכונה חלקות א'. המחצית השניה הם השטחים החקלאים הנמצאים בהיקף הכפר. בכפר יש 186 חלקות מגורים בשטח 5 דונם כל אחת (למעט 5 חלקות קטנות יותר). ל – 55 חברים המאוגדים במסגרת האגודה החקלאית קמה יש חלקות נוספות המכונות חלקות ב' ששטחן נע בין דונמים בודדים (לאור הפקעת שטחים) ועד 30 דונם.
כיום מתגוררות במקום כ- 250 משפחות. והוא עומד בפני הרחבה שתכפיל את מספר המשפחות בכפר.

 

לאחר חציית כביש 471 התקדמנו מערבה בדרך המקבילה אליו. הגענו לנחל מזור וכאן טעינו. במקום לחצות אותו להמשיך מערבה ולעבר קצה הצפוני של נחלים, פנינו דרומה לאורך הגדה המזרחית של הנחל. שהתקדמנו הבנו שטעינו וחצינו לעבר ערוץ הנחל בכוונה לעבור לצידו המערבי. נגמרה לנו הדרך ומצאנו עצמנו בתוך שדה קוצים. היה כבר חם. לי נגמרו המים. הלכנו ברגל בשדה הקוצים בסופו של דבר הגענו למטעים של מושב מזור ונכנסנו לחלקו הצפוני. יהודי טוב באחד הבתים מילא את חסרוננו במים. המשכנו הלאה בחזרה לנקודת ההתחלה. אולם מאחר ולא רצינו לרכב באותה דרך שהגענו פנינו בתוך מושב מזור. בין המטעים והחממות, בשביל ובאין שביל הגענו לחלקו הדרומי של מושב נחלים. הגענו לכביש 4623 המחבר את כביש 40 עם מכלול היישובים מזור, נופך ורנתיה. חצינו את הכביש ועברנו בשולי בארות יצחק. התקדמנו דרומה וחזרה לעבר מושב בני עטרות שם הסתיים הטיול.

מבני עטרות לירקון

מבני עטרות לירקון

מבני עטרות למקורות הירקון 27-9-2015-

מבני עטרות למקורות הירקון 27-9-2015-

לסיכום, הטיול במשבצת ארץ זו היה מעניין ביותר. אזור זה חסר לי במפת הטיולים וזמן רב הייתי סקרן להכיר אותו יותר. בטיול זה הייתה לי הזדמנות מופלאה לממש את סקרנותי וללמוד אותו באמצעות דיווש באופניים. נותרו עוד כמה מקומות שרציתי להגיע אליהן. לא נורא! עוד אחזור לטייל באזור זה.