בין גבעות אלונים-שפרעם ולאורך נחל ציפורי17 במאי 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 34 ק"מ טיפוס-מצטבר: 400 מטר גלריית תמונות

 

ביום שבת שאחרי יום העצמאות תשע"ו (14/5/2016), שמזג האוויר היה חם מהרגיל לעונת האביב, יצאנו לטיול אותו יזם, תכנן, ארגן והוביל חברי אדוארדו אוקסמן. היה זה טיול מיוחד ויוצא דופן.  שילוב רב של גורמים השפיע על טיול זה והם מהות האזור, טיב המסלול, גיוון המקומות, מזג האוויר (חם בסיום). יותר מכל, לאנשים שהשתתפו בו וללכידות החברתית שנוצרה ביניהם, הייתה תרומה מכרעת. על הכל ניצח ביד אמונה, מקצועית, אנושית וחברית אדוארדו. דף טיול זה מוקדש באהבה ובידידות לאדוארדו ולכל החבורה מופלאה שהתגבשה ברגע שיצאנו לדרך! דף טיול מורכב משני חלקים: הראשון, רקע גאוגרפי והיסטורי והשני, מהלך המסלול ותיאור המקומות בו.

 

לפני שנה הכרתי את אדוארדו אוקסמן דרך Facebook. מהר, על רקע אהבתנו המשותפת לרכיבה באופניים, הפכנו להיות חברים אמתיים (הסתבר בדיעבד שיש לנו עוד קשר). בתחילת הדרך וגם בהמשכה הוא התנדב להיות יועץ שלי לעולם טיולי אופניים אליו נכנסתי לפני מספר מועט של שנים. במהלך השנה גם טיילנו יחד בשלושה טיולים. לטיולים אחרים מסוימים הוא גם כתב את הדפים המשולבים באתר זה. במהלך השנה הוא גם הבטיח לטייל איתי באזורי צפון הארץ שאני מכיר היטב אבל, טרם רכבתי במסלולים בהם. הוא קיים וזה היה אחד הטיולים.

 

כך הוא כתב לחבריו לקבוצה אותם הזמין לטיול זה: "רוכבים יקרים מסלול קווי (לא מעגלי) שונה מהמסלולים הרגילים של קבוצת EDU TEAM  לטובת אירוח של עמירם אורן וחבריו. המסלול נטול סינגלים ויתנהל בקצב רכיבה בינוני ויהיה רווי הסברים על תא השטח והאטרקציות שבו. לאורך המסלול יהיו מקומות טבילה ונראה כי מזג האוויר החם שיהיה בשבת ייזמן לנו טבילה אחת לפחות (הביאו בגדי ים)".

 

קצת אחרי השעה שש וחצי, לאחר איסוף הנהגים שהשאירו את רכבם בנקודת הסיום והתארגנות במגרש החנייה ליד עיינות ציפורי, יצאנו לדרך. היינו קבוצה של ארבע עשר אנשים שמרביתם הגיעו מאזור חיפה ואלה הם (לפי סדר א"ב): אדוארדו אוקסמן (חיפה), גיא קרני (חיפה), טניה אס (יקנעם), יואל שדה (מצפה אבי"ב), לוי אבנון (חמדיה), לני מידן (גבעתיים), מיכאל אייזנשטיין (נהריה), משה כץ (אפק), עמיקם ברמן (כפר מונש), עמירם אורן (מבשרת ציון), עמית דהן (יקנעם), רפי חורפי (חיפה), שלום הוד (חיפה), תמי ישראלי (כפר יהושוע).

 

בניגוד למרבית הטיולים שאני מטייל בהם, אפשר לומר אפילו כמעט כולם, מסלול טיול זה היה קווי. הכוונה בתכנון המסלול, הייתה ליצור תוואי שמהלכו יהיה בתאי שטח רבים ומגוונים בהיבט התבליט והתכסית ויהיו לאורכו מקומות מעניינים רבים כפי, שיפורט בהמשך. התחלנו לרכב בעיינות ציפורי במזרח וסיימנו בשכונת טל בקריית אתא במערב וזה היה המסלול.

 

מסלול הטיול

 

מעט גאוגרפיה

מסלול הטיול היה בפינה הדרום מערבית של הגליל התחתון המערבי  שתחומו הכולל את רכסי ההרים, הגבעות והרמות גובל בארבעת עבריו באזורים הבאים: בדרום, בעמק חרוד, בעמק יזרעאל ובהמשכו משער העמקים עד יגור; בצפון בבקעת בית הכרם; במזרח בבקעת הירדן ובנגב כנרות והכנרת ובמערב, במישור חוף מפרץ חיפה.

 

 

 

האזור בו נערך הטיול הוא גבעות אלונים-שפרעם והוא החלק המערבי של הרי הגליל התחתון, החלק המרכזי שלהם כולל את הרכסים והבקעות ביניהם והחלק המזרחי את רמות הבזלת והנחלים ביניהן.

 

התרשים באדיבות יואל שדה

 

התרשים: באדיבות יואל שדה

 

אזור גבעות אלונים–שפרעם מתנשא לגובה ממוצע של 200 – 300 מ' מעל פני הים. מבחינה גאולוגית אזור זה הוא המשך של רמת מנשה. גבעות אלה בנויות מסלע גיר קרטון לבן ורך מגיל האיאוקן (גיר גאולוגי "צעיר",  60 מיליון שנים) ונטויות בשיפוע נוח משוליהן המזרחיות ( 280 – 300 מ') אל המערב (180 – 200 מ' המסלע הגבעות הוא רך אינו עומד בתהליכי סחיפה ולכן יצרו בו את מערכות הנחלים נוף מתון למדי של גבעות מעוגלות, מדרונות בעלי שיפועים מתונים ועמקי נחלים רחבים). בצד המערבי הגבעות תחומות במתלול שנוצר משקיעתו של מישור חוף מפרץ חיפה. במתלול זה חפרו הנחלים עמקים צרים ותלולים. את גבעות הקרטון הלבנות של אזור אלונים – שפרעם מכסה קרום נוקשה המכונה נארי. קרום זה אוטם את הקרקע ומונע חלחול. לכן, אזור זה של הגליל התחתון נחשב אזור ירוד מבחינה חקלאית. מאידך, התפתח בגבעות אלה יער צפוף של עצי אלון תבור. מרבית שטחו של אזור זה מנוקז על ידי נַחַל צִיּפוֹרִי  שאורכו 32 ק"מ מתנקז אל נחל קישון ועל כך יורחב בהמשך. נחל אבליים מנקז את צפון האזור אל עבר נחל נעמן.

 

המערך היישובי

בהיבט יישובי, האזור שטיילנו בו הוא צפוף וגדוש, פרוסים בו ובשוליו יישובים רבים בסמוך אליהם או בתוכם עברנו בטיול ואליהם נתייחס בהמשך. את אזור זה מקיפה רשת של כבישים ארציים וגם ממנה לא נתעלם.

 

"הגודש" היישובי באזור זה הוא צעיר מאוד, בן עשרות שנים בלבד. בשלהי המאה ה-19 ועוד מאות שנים קודם לכן, באזור זה נמצאו מעט מאוד יישובי קבע.

 

 

 

בטיול זה היה לנו הכבוד לתור בחבל ארץ שמקומותיו מוזכרים במקרא. עברנו בקטעים של נחלות השבטים זבולון ואשר שבספר יהושע מובא התיחום הגאוגרפי שלהן:

נחלת שבט זבולון: וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי, לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, עַד-שָׂרִיד. עָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע, אֶל-הַנַּחַל, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם. וְשָׁב מִשָּׂרִיד, קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת, תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ. וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה, גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין; וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר, הַנֵּעָה. וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל, מִצְּפוֹן חַנָּתֹן; וְהָיוּ, תֹּצְאֹתָיו, גֵּי, יִפְתַּח-אֵל. טו וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן, וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם: עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן. (י"ט,י'-ט"ו).
נחלת שבט אשר: "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי, לְמַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. כה וַיְהִי, גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי, וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף. וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד, וּמִשְׁאָל; וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה, וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת. וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, בֵּית דָּגֹן, וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח-אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק, וּנְעִיאֵל; וְיָצָא אֶל-כָּבוּל, מִשְּׂמֹאל. וְעֶבְרֹן וּרְחֹב, וְחַמּוֹן וְקָנָה, עַד, צִידוֹן רַבָּה. וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה, וְעַד-עִיר מִבְצַר-צֹר; וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, ויהיו (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה. וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב: עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַצְרֵיהֶן. (י"ט,כ"ד-ל).

 

 

אחת מתקופות הזוהר היישובי של משבצת ארץ שבה התקיים הטיול הייתה תקופת המשנה והתלמוד. כידוע, עם חורבן בית המקדש השני וחורבן ירושלים נמלטו יהודים רבים מיהודה והתיישבו בגליל שהפך להיות מרכז התורה. הסנהדרין גלתה בתחומו מאושא לשפרעם, לבית שערים לציפורי ולטבריה. אזור זה היה מיושב בצפיפות וחלק דגול משמות מהכפרים מאותה עת נשמר בשמות היישובים הערביים עד עצם היום הזה!

 

 

כאמור בעטיו של אופיו הגאוגרפי של אזור הטיול, בשלהי המאה ה-19 הוא היה דליל אוכלוסין ויישובי הקבע נמצאו בשוליו. כך גם בתקופת היישוב טרם הקמת המדינה בימי השלטון הבריטי. זו הייתה המפה היישובית.

 

 

בסוף שנות ה-40' ההתיישבות היהודית הייתה בשוליי האזור. במדרונות המערביים נמצאו הקיבוצים רמת יוחנן, אושא וכפר מכבי, במדרונות הדרומיים לכיוון העמק נמצאו הקיבוצים אלונים ושער העמקים וטבעון ושני היישובים הטמפלרים בית לחם הגלילית וולדהיים. שני היישובים הערביים הגדולים בשולי אזור הטיול היו סאפוריה ושפרעם ושניהם נכללו בתחומי המדינה הערבית שנקבעה בהחלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. שניהם כמו כל היישובים בגליל התחתון לרבות העיר נצרת נכבשו ע"י צה"ל ב"מבצע דקל" ב"קרבות עשרת הימים" שנערך בימי יולי 1948, לאחר חודש ההפוגה שנקבע לאחר קרבות בלימת צבאות ערב שפלשו לארץ. מטרת מבצע זה הייתה כפולה: למגר את צבא ההצלה של קאוג'י שעדין נותר בגליל התחתון ולהרחיב את תחום השטח בשליטת מדינת ישראל. שתי המטרות הושגו.

 

 

לאחר הקמת המדינה המפה היישובית השתנתה במעט. הכפר סאפוריה נעלם ובאזור הוקמו מושב ציפורי וקיבוץ הסוללים.

 

 

התמונה היישובית באזור לא השתנתה בצורה דרמטית בשנות ה-60' למעט התחלת הקמת יישובי הקבע עבור הבדואים ועל כך יורחב בהמשך. זו הייתה המפה באותה עת.

 

המשך השינוי וראשית הצמיחה היישובית היה בשנות ה-80' כפי שמעידה מפה זו.

מהלך המסלול והמקומות לאורכו.

בטרם יוצג המסלול מן הראוי להדגיש שבגבעות אלונים – שפרעם השתרע בעבר יער האלונים רציף מאזור ציפורי לעבר היישוב רכסים והיום הוא מפוצל למספר גושים, שחלקם נשמרו בשמורות טבע: שמורת אלונים וביערות קק"ל במכלול יער ציפורי שיער קריית אתא הוא חלק ממנו.

מסלול הטיול כלל שלושה חלקים. מהלך החלק הראשון היה מעיינות ציפורי דרך גבעת רבי לערוץ יובל נחל ציפורי (ללא שם) ועד מעבר כביש 77 כמוצג במפה זו.

 

החלק הראשון של מסלול הטיול מעיינות ציפורי ועד מעבר כביש 77

 

מסלול הטיול החל לידי השרידים הארכאולוגים בעיינות ציפורי שהן מקבץ המעיינות הגדול והחשוב ביותר בנחל ציפורי, הנובעים כל השנה. המעיינות נמצאים כ- 2 ק"מ דרומית לעתיקות ציפורי. כביש הגישה למושב ציפורי ולגן הלאומי עובר בסמוך למבנה המעיין שעבר שימור וחישוף. 

ליד עיינות ציפורי

 

ליד המעיינות  קיבלנו מיואל שדה הסבר מפורט מאוד על חשיבות המקום בדברי ימי הארץ. כאן הייתה, על פי התיעוד ההיסטורי, נקודת הכינוס של צבא הצלבנים טרם צאתם לקרב קרני חיטין. 

יואל מספר לנו צילום: לני מידן.

 

השכם בבוקר ב-3 ביולי 1187 יצא הצבא הצלבני מעיינות ציפורי לכיוון טבריה. ביום זה ולמחרת נערך קרב קרני חיטין שבו הביס צבא מוסלמי בראשות צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אחד הקרבות היותר מפורסמים שהתקיימו אי פעם על אדמת ארץ ישראל. תוצאותיו היו מרחיקות לכת בטווח הקצר, בטווח הבינוני ובטווח ארוך. הצבא הצלבני הושמד למעשה בקרב, וצלאח א-דין ניצל את ההצלחה וכבש כמעט את כל הממלכה הצלבנית שנותרה חסרת לוחמים. הצלבנים לא ויתרו, וכעבור מספר שנים שבו וכבשו שטחים משמעותיים מידיו של צלאח א-דין, בעיקר לאורך החוף. עם זאת, למרות שהם נשארו באזור עד 1291, הם מעולם לא הצליחו לשוב לקומם את ממלכת ירושלים.

בעיינות ציפורי, הנמצאים מדרום לעיי הכפר הערבי סאפוריה, נערכו מאז שנות ה-90 חפירות ארכאולוגיות רבות וניתן ללמוד על ממצאיהן מהתקופות הקדומות הרבות בסקר ארכיאולוגי של ישראל

ספוּ‏רִיֶ‏ה, עד מלחמת העצמאות עיירה ערבית שנכללה בנפת נצרת שבמחוז הגליל והייתה בגודל בינוני ובה התגוררו למעלה מ-5,000 תושבים בכמעט 1,200 מבנים. השם ספוריה ניתן למקום לאחר כיבושו ב-1263 בידי הממלוכים בראשות הסולטאן בייברס ושימר את שמה של העיר היהודית הקדומה ציפורי שהייתה שם בעבר.‏ בשנת 1516,  בעקבות קרב מרג' דאבק, עברה ארץ ישראל, ובכלל זה ספוריה, לשליטת האימפריה העות'מאנית . בסוף המאה ה-16 הייתה ספוריה גדולה מנצרת הסמוכה. במאה ה-18 הפך שליט הגליל דאהר אל עומר את מצודת ציפורי החרבה לבית ספר לילדי העיירה. בתקופת מלחמת העצמאות הושיטו אנשי הכפר סיוע ללוחמיו של פאוזי אל-קאוקג'י והתנכלו להתיישבות היהודית באזור. העיירה נכבשה במסגרת קרבות "מבצע דקל" בבוקר ה-16 ביולי 1948. בחודשים שלאחר מכן החלו מאות מהתושבים לחזור לבתים. תושביה המשיכו להתגורר בה באישור המדינה עד ינואר  1949 אז הוחלט לפנות את המקום. חלק מתושביו הועברו אל מעבר לגבול והיתר עברו לנצרת הסמוכה (שם התיישבו במה שהפך לימים לשכונת צפפרה) והשאר הגיעו לעילוט, לריינה ולכפר כנה. בינואר 1949 הוקם בקרבת מקום בו שכנו בתי העיירה המושב ציפורי. השטחים החקלאיים שהיו שייכים לתושביה ניתנו למושב ציפורי וקיבוץ הסוללים. מאוחר יותר הוקמו ישובים נוספים על אדמות הכפר הם אלון הגליל (1980) הושעיה (1981) וחינתון (1984). כיום נותרו רק מעט בתים על תילם מהכפר.

 

חצינו את כביש 79 עלינו לעבר שולי יער ציפורי אל גבעת רבי בו מתפתל גם צרשביל (סינגל) שמשית.

כביש 79 נסלל על תוואי דרך קדומה שהובילה בין נצרת לעכו. בין שפרעם לעכו הדרך העתיקה ביצעה עיקוף קל מצדה המערבי של ביצת עין אפק בשל הקושי לחצות דרכה. הכביש, שנקרא כביש נצרת-שפרעם, נסלל עוד בימי המנדט הבריטי. בשנות ה-50 תחזוקתו הייתה ירודה ביותר‏. בשנת 1971 נתקבל מלווה מהבנק העולמי לצורך שדרוג הכביש, שעד אז הוביל כ-1000 כלי רכב ביממה, נועד לאפשר מעבר של כ-7000 כלי רכב ביממה על הכביש, ובכך להקל את עומס התנועה על כביש 75 שנשא עליו את עיקר התנועה בין חיפה וטבריה. העבודות החלו במחצית הראשונה של 1972‏ והכביש נחנך בתחילת 1975. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלה החברה הלאומית לדרכים לשדרג את כביש 79 באמצעות הרחבתו לכביש דו-מסלולי ודו-נתיבי. העבודות כללו ביטול צמתים מרומזרים והקמת ארבעה מחלפים קטנים וסדרת מעברים חקלאיים. ביולי 2011 נחנך מחלף המוביל שהיה אחד מהצמתים העמוסים בצפון וכך נוצרה הפרדה בין מפלס כביש 79 וכביש 77. באותו חודש נפתח גם מחלף סומך. עד אמצע העשור השני של מאה זו, הוקמו לאורך הכביש 9 מחלפים חדשים והכביש שודרג באופן משמעותי.

 

 

מעל הדרך בה רכבנו נמצא אתר ארכאולוגי שנקרא גבעת רבי.

אתר גבעת רבי  נמצא בחלקה העליון של כיפת הקרטון מוארכת, בשני השלישים המזרחיים שלה. במקום היה יישוב גדול, כפי הנראה עיר, המוקף בסוללות, שנראות כהריסות של חומות מאבן. הסוללות מזדקרות מעל לפני הקרקע ותוחמות שטח של 120 × 350 מ'. הביצור תוארך לאלף הג' לפנה"ס, לתקופת הברונזה הקדומה ב'-ג'. היישוב ניטש לפרק זמן ארוך, יושב מחדש בתקופת הברזל ב' ולאחר מכן יושב ברציפות עד לתקופה הרומית. לצד האתר ישנם רגמים גדולים, שכפי הנראה מסתירים מתחתיהם מגדלים או מצודות. מרבית החומר הוא מתקופת הברונזה הקדומה ב'. שטחה המשוער של העיר כ-40 דונם. בשוליים המזרחיים ניכרים שרידי יישוב עם מערות וחציבות מתקופת בית שני. מערות דומות, מתקופת המשנה, מצויות במערב. הממצא הקרמי באתר כולל, בין היתר, שברי קנקנים, שעליהם טביעות חותם גליל מתקופת הברונזה הקדומה ב'. המקור: אתר 24 מפה 29 סקר ארכיאולוגי של ישראל

 

בדרכינו ממול ראינו את השכונות המערביות של נצרת.

למול מערב נצרת

 

בירידה מגבעת רבי לערוץ יובל נחל ציפורי (ללא שם)

 

ראשית המסלול

 

התקדמנו בערוץ יובל הנחל ממערב לכפר עילוט למול היישוב גבעת אלה.

בדרך מול גבעת אלה

 

עילוט בעבר כפר והיום יישוב עירוני שלמעשה מהווה פרוור של נצרת שמאורגן מוניצפלית על ידי מועצה מקומית שכוננה בשנת 1991. שטח שיפוט במועצה כ-3,350 דונם ואוכלוסייתה כ- 5,300 תושבים. ביישוב נמצאו חרסים, המעידים על התיישבות באתר החל מתקופת הברונזה הקדומה.  ישנם המזהים את המקום עם היישוב המקראי אילון בנחלת שבט זבולון והיישוב עיתלו מתקופת המשנה והתלמוד. לאחר מלחמת העצמאות התיישבו בכפר חלק מתושבי הכפר הסמוך ספוריה, שגורשו ממקומם. במרכז היישוב שוכן מסגד א-נבי עילוט, שבו, על-פי המסורת, מצוי קברו של לוט, אחיינו של אברהם. בשנת 1992  הוקם ביישוב אצטדיון עילוט המשמש גם קבוצות כדורגל מיישובים סמוכים ובעיקר מהמגזר הערבי.

 

המשכנו ברכיבה בערוץ הנחל בין היישובים שמשית מצפון וגבעת אלה מדרום.

קטע המסלול בין שמשית לבין גבעת אלה

 

גבעת אלה הינו ישוב קהילתי חילוני הנמצא בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב ממוקם על שתי גבעות בגובה 250 – 300 מ' מעל פני הים, כ- 5 ק"מ מצומת נהלל ומכביש חיפה נצרת (כביש 75), ובמרחק כ- 3 ק"מ מכביש רמת ישי  צומת המוביל (כביש 77). הישוב הוקם בשנת 1988 ביוזמת גרעין מתיישבים מאזור חיפה ומיישובי עמק יזרעאל ובסיוע המועצה האזורית. הממשלה החליטה על הקמת היישוב בדצמבר 1983 במסגרת המאמץ להרחיב את האחיזה הטריטוריאלית היהודית באזור מול מטרופולין נצרת המתפשט מערבה. ההחלטה שיהיה זה יישוב קהילתי שיוקם ביוזמה פרטית‏. טקס הנחת אבן פינה התקיים בספטמבר 1986‏. במסגרת שלב א' התיישבו ביישוב כ־190 משפחות‏ שבנו את בתיהן בבניה מרוכזת של מספר דגמי בתים בעלי סגנון אחיד. במהלך העשור הראשון נבנו עוד כ־170 בתים נוספים תוך שמירה על הצביון הכפרי. בשנת 2009 החל שיווק המגרשים של שכונת הרחבה. כיום מונה היישוב 480 משפחות הכוללות 1950 תושבים  שהם חברים באגודה שיתופית שהיא גם חלק מהרשות המוניציפלית הפועלת מכח תקנון המגדיר את תפקידה ואת דרך ניהולו של הישוב.

 

בפאתי צרשביל שמשית

 

שמשית הוא יישוב קהילתי,חילוני בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל והגדול ביותר בה. בשנת 2015 התגוררו בו כ- 2,750 נפשות. היישוב קרוי על שם חורבת שמשית‏ שנמצאת באזור אלון הגליל וטרם נחפרה ולכן אין הסבר מדויק לשם, משערים שהוא לקוח מלשון "שמש" או "שמשון'. בעבר נקרא גבעת שמשית או גבעת אלה ב' בגלל קרבתו לגבעת אלה. היוזמה הראשונה להקמת הישוב הייתה בראשית שנות ה-90, ויצאה מהמועצה האזורית עמק יזרעאל בראשות מולה כהן שחברה למחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. בעזרתם ובתמיכת משרד השיכון שראה בהקמת היישוב כחלק מתכנית "קדמת הגליל" ליישוב הגליל (תכנית שמטרתה ליצור רצף ישובים קהילתיים שיהוו יחידת שכנות המתפקדת ופועלת במסגרת אחת ויגבירו את האחיזה הטרטוריאלית מול מטרופולין נצרת), הוקמה אגודה שריכזה את פעילות ההקמה. הגופים הירוקים התנגדו אך המועצה הארצית לתכנון ולבניה שדנה בהתנגדויות דחתה אותן ואישרה את הקמת הישוב. היישוב עלה על הקרקע בקיץ 2000  וכלל 550 המשפחות.

 

התקדמנו ברכיבה בערוץ הנחל לכיוון מערב.

 

קטע המסלול לאחר הכניסה לערוץ נחל ציפורי בפאתי חורש הסוללים עד מעבר כביש 77

 

חצינו את יובל נחל ציפורי והתחלנו לרכב על הדרך מצפון לתוואי הנחל.

חציית ערוץ נחל ציפורי המגיע מצפון

 

ממול יכולנו לראות את פאתי היישוב זרזיר.  

זרזיר  הוא יישוב בדואי שהוא אחד מיישובי הקבע הראשונים שנבנו בגליל התחתון. היישוב מאורגן כמועצה מקומית שהוכרזה בשנת 1996. אוכלוסיית היישוב המונה כ-7,500 נפש מורכבת מבני חמישה שבטים:  שבט אלהייב אבו סיאח, שבט מזאריב, שבט גריפאת, שבט עיאדאת ושבט ג'ואמיס.

 

למול זרזיר

 

מוצא מרבית שבטי הבדואים בגליל הוא מהחורן (סוריה) והגולן. מיעוטם הגיע לגליל ממצרים, צפון­ אפריקה ומזרח הירדן. חדירתם החלה בראשית המאה ה­שש עשרה ונמשכה עד שנות ה-30  של המאה העשרים. רוב הבדואים אשר חדרו לגליל היו שברי שבטים, ולעתים אפילו עד כדי משפחות בודדות שנמנו עם שבטים גדולים, אשר עזבו את סביבתם הטבעית מסיבות שונות: נקמת דם, שוד, מריבות בלחי פוסקות, בצורות תכופות שאילצו אותם לחפש שטחי מרעה חדשים. חדירת שבטי בדואים לגליל התאפשרה עקב אי ­יישובם של שטחים רבים, או כאלה שהיו מיושבים בדלילות. השבטים הגדולים שהגיעו לצפון הארץ העדיפו בדרך כלל להתיישב בסמוך לשטחי ביצות, בעמקים שלא נוצלו על ­ידי הכפריים, לדוגמה: עמקי יזרעאל, החולה, בית שאן וזבולון. לעומת זאת שבטים קטנים העדיפו מקומות דלילי אוכלוסין, אך קרוב יותר לכפרים הערביים, כגון: אלונים­ שפרעם והר מירון. בהתחלת ההתיישבות הם היו מעטים מאוד, ולא ניתן היה לדעת מספרם בתקופה העות'מאנית.
עם תחילת השלטון הבריטי החלו תהליך קיבוע של הבדואים במקומם וצמצום טווח הנדידה לצורכי מרעה. במקביל, חלק מהם השתלב בשוק העבודה השכירה. גורמים רבים השפיעו על הבדואים להתקבע ואפילו להתחיל להתיישב והם: (1) צמצום שטח המחיה בעקבות הגידול באוכלוסייה הערבית (כפרית) ובאוכלוסייה היהודית (2) המגע ההדוק עם הפלאחים גרם לחיקויים בתחומים שונים וגם בתחום בניית בתי הקבע. (3) עליה ברמת החיים בעקבות המעבר לתעסוקה בשכר. (4) רכישת הקרקעות על­ ידי הקק"ל עבור יישובים יהודיים. ראשית מעברם של הבדואים ליישובי קבע מתבטא בבניית פחונים, צריפים ואפילו בתי אבן, שהושפעו הן משיפור כללי במצבם הכלכלי, וההכנסה מעבודה שכירה בתעשיה ובעיקר במחנות הצבא הבריטי, שיזם עבודות בינוי רבות.
במלחמת העצמאות ברחו רוב הבדואים הגליל לארצות ערב והמיעוט שנותר בארץ התרכז באזורים הבאים: גבעות אלונים -­שפרעם, שולי בקעת בית נטופה; בקעת סח'נין ובעיקר סביב שטח אש תשע; סביב הר התבור ובאזור בין ביר אלמכסור ליודפת. מאותה עת תהליך ההתיישבות הספונטני, אשר החל בתקופת המנדט, נמשך ביתר שאת. בשנות ה­50' נרתעו הבדואים מלבנות מבני בטון אבל מספר הפחונים והצריפים גדל במהירות רבה, בין היתר עקב חיסול מעברות העולים. בניית הקבע החלה בשנות ה­60' וההתיישבות הספונטנית הלכה והואצה עקב העליה ברמת ­החיים. חלק גדול מהמבנים ניבנה על אדמות מדינה, ללא תכנון וללא רישוי. השטח אליו פלשו הבדואים הלך וגדל. כדי למנוע התרחבות השתלטות על אדמות המדינה הוחלט לבנות לבדואים יישובי קבע. בשלב ראשון הוקמו ארבעה יישובים: בוסמת – ­טבעון בגבעות אלונים–שפרעם וביר אלמכסור בשוליהן, איבטין מול מישור מפרץ חיפה וואדי חמאם בשולי בקעת גינוסר. בשנות ה- ­70' הוקמו עוד חמישה יישובים: זרזיר, כעביה­ טבאש בגבעות אלונים שפרעם, ואדי סלאמה בנחל צלמון וטובא במפתן כורזים. בשנת 1970 הוקמה ועדת הבדואים העליונה במשרד ראש הממשלה והחליטה על הקמת עוד שמונה יישובי קבע לבדואים. בהמשך השנים הוקמו יישובים נוספים וכיום מספרם עשרים וחמישה והם: אבטין, אום אל-גנם, בועיינה-נוג'ידאת, ביר אל-מכסור, שכונה בשפרעם, בסמת טבעון, בענה, דהרה, דמיידה, ואדי אל-חמאם, זרזיר, חוסנייה, סוואעד חמירה, טובא-זנגרייה, כעביה, כמאנה, מנשייה זבדה, מקמאן, סלאמה, ערב אל עראמשה, ערב אל נעים, שיבלי, ראס אל עין, רומת אל-הייב, אום מתנאן. מקור

 

התקדמנו לאורך פאתי חורש האלונים שבצפונו נמצא קיבוץ הסוללים

בפינה למול סוללת כביש 77

.

הסוללים הוא קיבוץ ושמו מסמל את רצונם של המתיישבים לסלול את דרכם להתיישבות בארץ ישראל. הקיבוץ עלה לקרקע בשנת 1949 כקיבוץ, כאשר המייסדים היו גרעין מתנועת מכבי הצעיר שהתאחד עם פלוגת עלייה מארה"ב. במשך שנים רבות, היה בנוסף לישוב ציפורי, ישוב יהודי מבודד באזור עד הקמת אלון הגליל, גבעת אלה, שמשית בשנות השמונים. בסוף שנות התשעים נבנתה שכונה קהילתית של 115 יחידות דיור בצמוד לקיבוץ ונקראה נוף אלונים, ואכלוסה הסתיים עד שנת 2003. הישוב מונה כ- 900 נפש, ובו חברי קיבוץ מתחדש, ושכונה קהילתית המהווים יחד ישוב אחד. ענפים בקיבוץ וביישוב כוללים – לול, מדגרה, גידולי שדה, מטה זיתים, בקר, ומתחם תעשייה ובו כעשר חברות, מרביתן בבעלות תושבי היישוב. ביישוב כ- 80 בעלי עסקים קטנים. עם זאת, רוב התושבים עובדים מחוץ ליישוב.

 

עצרנו במקום לקבל עוד הסבר מיואל שדה על האזור.

 

תוך כדי העצירה להסבר הבטנו גם לנוף הקסום ממול.

טוסקנה בישראל?!

 

המשכנו הלאה. רכבנו לצד הסוללה של כביש 77 לכיוון המעבר מתחת לקטעו בין צומת ישי לצומת המוביל.

לקראת חציית כביש 77

 

כביש 77 הוא כביש רוחב החוצה את הגליל התחתון מצומת ישי עם כביש 75 סמוך לרמת ישי ועד לטבריה, ואורכו 42 קילומטר. הקטע ממחלף המוביל לרמת ישי נסלל בין השנים 1983 ו-1984, בין היתר בעקבות מסקנות ועדת אגרנט שהצביעה על רשת הדרכים המוגבלת בגליל עליה שונעו עוצבות צה"ל במלחמת יום הכיפורים. הכביש נפתח לתנועה בשנת 1985. ביולי 2009 החלו עבודות לשיפור והרחבת הכביש לארבעה נתיבים, ובינואר 2011 הפך הכביש (בקטע מצומת ישי למחלף המוביל, שהפך ביולי 2011 למחלף), לאחד מראשוני הכבישים שהמהירות המותרת בו עומדת על 100 קמ"ש, אף על פי שאינו כביש מהיר. כאמור, ביולי 2011 נפתח מחלף המוביל לתנועה, ויצר הפרדה מפלסית בין כביש 77 לכביש 79 המאפשרת נסיעה רציפה בשני הכבישים ללא רמזורים. צומת זה היה אחד הצמתים העמוסים והקטלניים בצפון ישראל. נכון לזמן זה צומת ישי מהווה את קצהו הדרומי של כביש 77. בשנים הקרובות מתכוונת נתיבי ישראל להאריך את כביש 77 דרום מערבה מצומת ישי לצומת התשבי ובכך לחבר אותו לכביש 6 שקטעו באזור זה נסלל כעת.

 

לאחר חציית כביש 77 החל החלק השני של הטיול בין גבעות אלונים-שפרעם מחוץ לנחל ציפורי.

 

בתחילה רכבנו קטע קצר בערוץ נחל ציפורי מדרום ולא רחוק מאלון הגליל.

אלון הגליל הינו יישוב קהילתי כפרי שהוקם בשנת 1980 כמושב של תנועת המושבים ותוכנן להכיל 80 משקים חקלאיים. 600 דונם של אדמות חקלאיות נתרמו להקמתו ע"י מושבי הסביבה. משבר המושבים בשנת 1984 פגע באלון הגליל והביא את הישוב לחובות גדולים וכמעט לסף פירוק. במקום נותרו 23 משפחות בלבד ורק ל- 15 מהן היו אמצעי יצור מספיקים. בתנאים אלה, הוחלט להפכו לישוב קהילתי תוך שמירת הסקטור החקלאי. במשך הזמן הישוב הפך להיות מבוקש מכמה סיבות: נופו המיוחד בתוך חורש אלונים הצופה בין היתר לנחל ציפורי ולכרמל, שילוב של משקים חקלאיים בתוך ישוב קהילתי, מיקומו הגאוגרפי (צומת המוביל) וקרבתו היחסית לחיפה (כ- 30 ק"מ). בישוב היום מתגוררות יותר מ- 190 משפחות והוא נמצא בימים אלה בעיצומה של הרחבה בעוד כ- 72 יחידות דיור. על דגלו של היישוב חרוטים מעורבות התושבים וניהול עצמי: ביישוב קיימות כ- 13 וועדות של תושבים מתנדבים אשר מובילות את העשייה בתחומים שונים: נוער, חינוך, איכות סביבה, בניה, ביטחון, קליטה ועוד. בשנת 2015 חיים באלון הגליל כ- 1,015 תושבים.

 

חצינו את נחל ציפורי מגדתו הצפונית אל גדתו הדרומית.

חציית נחל ציפורי

 

עזבנו את ערוץ הנחל ורכבנו לעבר בית לחם הגלילית.

בדרך לבית לחם הגלילית

 

קטע הדרך אל בית לחם הגלילית

 

נכנסנו לתוך בית לחם הגלילית.

בית לחם הגלילית הינה מושב עובדים השייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל ובו חיים כ-800 תושבים. לצד היישוב הוותיק נבנתה שכונה במסגרת הרחבה קהילתית.
בעת העתיקה התקיים במקום יישוב ישראלי עתיק בשם בית לחם שמקומו בגליל מוזכר לראשונה בספר יהושע: "ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (פרק י"ט פסוק ט"ו). בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", דבר שעורר בעיה בנושא ההבדל בינה ובין העיר היהודית האחרת, בית לחם שליד ירושלים. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון". לפי עדויות היסטוריות התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני ובתקופה הביזנטית זוהה המקום כמקום מושבה של משמרת הכהנים מלכיה, אחת מכ"ד משמרות הכהנים. בתלמוד הירושלמי מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צוריה" בגלל היותה חלק ממלכת צור תקופה מסוימת. בימי הביניים התקיים במקום יישוב נוצרי שבשלב מסוים ננטש. על פי דעת אחד הארכאולוגים, אשר חפר את האתר, בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות. עד המאה ה-19 היו מצויים במקום שרידיהם של בית כנסת וכנסייה.
היישוב המודרני הוקם במקור על ידי הטמפלרים ב-1906, בתוך יער אלוני תבור על מקומו של כפר ערבי נטוש שאת קרקעותיו רכשו מבעליו האפנדי. הטמפלרים חיו במקום עד שנת 1939 חיי תרבות מלאים, שעם קום הרייך השלישי הפכו בחלקם לבעלי אופי נאצי. הם הפעילו בין השאר את תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי. במהלך אותה שנה עצרו הבריטים את תושבי המושבה בתואנה של סיוע לאויב והיותם גיס חמישי, הבריטים גירשו את רובם לאוסטרליה לאחר ריכוזם במחנות מעצר. ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבה ואחרוני הטמפלרים גורשו לאוסטרליה. עם הגירתם של תושבי המקום, התיישבו בו יהודים עובדי אדמה והקימו במקום מושב עובדים. החל משנות ה-90 הפך המושב לאתר תיירותי.
האתר העתיק של בית לחם הגלילית נמצא בשוליים המערביים של המושב ובניני מושבת הטמפלרים. בית־הספר של היישוב ממוקם במרכז התל. בשטחו מצויים שפע של שרידי יסודות ממבני גזית, עמודים, בסיסים וחלקי בית־בד. בסקר ארכאולוגי שבוצע בעת השלטון המנדטורי אובחנו כאן שרידי כנסיה. ממערב, במדרון, נחשף מבנה ביזנטי שנחתך ע"י כביש הגישה למושב, ובו רצפת פסיפס, הנמצאת עתה בשלבי הרס מתקדמים. בתוך שטח המגורים, בחלק המערבי של המושב, נמצאים שרידי בורות איסום מדופנים בבניית אבן, יסודות מבנים, חלקי עמודים, בסיסי עמודים ובית־בד מבזלת. מקור: אתר 54 מפה 28  סקר ארכיאולוגי של ישראל

 

 

התכנסנו בחצר המבנה ששמש את הטמפלרים ככנסייה וחנינו להפסקה קצרה ושם קיבלנו עוד סקירה מעניינת מיואל שדה על קורות הטמפלרים והקמת מושבותיהם בצפון.

חנייה להוספת אנרגיה

 

יצאנו לדרך לאחר ההפסקה אבל לא לפני צילום קבוצתי למזכרת

צילום על רקע המבנה המרשים

 

חצינו את בית לחם הגלילית לאורכה וגלשנו לכיוון דרום.

בתוך בית לחם הגלילית

 

כאן המקום לעצור לרגע ולהציג את המערך היישובי באזור התפר בין גבעות אלונים-שפרעם ובין עמק יזרעאל

 

יצאנו בדרך דרומה במורד הגבעות בתוך יער האלונים.

בדרך למול האלונים

 

בעצם גלשנו בעמק לעבר מתחם באר אבא בצל האקליפטוס.

גולשים לעמק

מתקדמים ולני מנציח בצילום את החברים

 

הגענו לבאר אבא.

בור באר אבא

באר אבא נקרא גם בִּיר אֶ-סַמַנְדוּרָה האתר כנראה היה חווה על תואי הדרך מאלוני־אבא לרמת־ישי, כ- 800 מ' ממערב לאפיק נחל בית־לחם. הבאר מתבססת על קבוצות מעיינות קטנים ליד אפיק ואדי, בתוך שטח של אדמת סחף רדודה, על גבי גיר קירטוני. באזור המעיינות הריסות בית אבן, קבוצת עצי אקליפטוס ודקל. מסביב פזורות שפע אבני בניין. ממצא הארכאולוגי דל ביותר ובעיקר חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית, הערבית, הצלבנית־ממלוכית והעות'מאנית. כמה חרסים נראים כקדומים יותר, אך קשה לתארכם בוודאות. מקור אתר 47 מפה 28, סקר ארכיאולוגי של ישראל.

 

המשכנו בדרך והגענו למתחם עין חזין,

 

חוּרבת חַזִין נקרא גם חִ'רְבֶּת בִּיר אֶל־בֶּיְדַר זה תל הנמצא מדרום־מזרח לגבעות אלונים ובמרחק של כחצי קילומטר משוליהן, בלב שטח חקלאי. שטחו העליון של התל כשלושה דונם. צורתו המלבנית של התל, נובעת משני שלבי ביצור שציר האורך שלהם דרום־מערב — צפון־מזרח. חפירות שוד, כולל שוד אבני בניין, חשפו קטעים מהחומה וממבנים אחרים בעיקר בצפון־מערב ובצפון־מזרח התל. הבנייה הייתה בניית גזית יבשה וניכרים שלושה שלבי בניין שונים. במערב התל נחשפה אמבטיית אבן, אולי ביזנטית? לרגלי התל, במזרח, מעיין ועליו באר בנויה. הממצא מצפון לתל שברי חרסים וכלי בזלת מהתקופה הכלקוליתית ועל התל, במדרון הדרומי, חרסים מהתקופות הישראלית II, הפרסית, ההלניסטית והרומית III-II על פני התל שבו עיקר הממצא מהתקופות הביזנטית והערבית. מקור אתר 40 מפה 28 סקר ארכיאולוגי של ישראל.

 

 

 

מטבע הדברים, העניין של החברים לא היה בעדויות והממצאים הארכאולוגים אלא בטבילה בברכת המעיין.

טובלים ונהנים

 

השמחה במקום הייתה גדולה עם צינון הגוף וגם לאחר שליית המשקפים של שלום הוד שנפלו בטעות לתוכה והיה חשש שלא ניתן יהיה להגיע אליהם. החבר'ה התארגנו לקראת תזוזה.

אחד מביטויי השמחה

שביעות הרצון של המוביל נכרת על פניו

 

יצאנו לדרך ורכבנו בין מטעי קיבוץ אלונים שהוא מבין היישובים הישראלים הוותיקים באזור שהוקם עוד בתקופת היישוב טרם ייסוד המדינה. למרות שלא נכנסנו אליו, מן הראוי לתת לו את הכבוד ולציין את קורותיו.

קיבוץ אלונים המשתייך לתק"ם נוסד בשנת 1935 בקרית חרושת ע"י הנוער העובד ובתמיכתו של הקיבוץ המאוחד, בעקבות קריאתו של אלכסנדר זייד להקים קבוצת רועים. קבוצה זו הייתה קשורה לסכסוך קשה על קרקעות בין יהודים לערבים, אדמות "קוסקוס-טבעון" שבסביבה. בסכסוך הואשם השומר יצחק חנקין בהריגה ונידון ל-10 שנות מאסר. בשנת 1936 הצטרפה קבוצה של עליית הנוער שהייתה הראשונה מבין חברות הנוער שעלתה מגרמניה וסיימה את הכשרתה בעין חרוד. היה זה הקיבוץ הראשון שהקימו חניכי עליית הנוער, והשלישי שהוקם ע"י הנוער העובד. עם הזמן הלך וגדל הקיבוץ והחלה בעיה של תעסוקה בקרב חבריו, יחד עם מחסור באדמות חקלאיות עבור ענפי הקיבוץ. בינואר 1938 נחרשו אדמות קוסקוס (טבעון) במבצע התגייסות של טרקטורים רבים ושל עשרות זוגות בהמות שהגיעו מרבים מיישובי הצפון. ובאותה השנה עלו למקום הקבע, ל"תל קצקץ", כישוב חומה ומגדל. בתקופה הראשונה התפרנסו מעבודות חוץ במקומות מרוחקים יחסית, בנמל חיפה, נטיעות ביקנעם והנחת קו חשמל בואדי ערה. בשנים שלפני הקמת המדינה שימש הקיבוץ בסיס למטה הפלמ"ח, למחלקה הערבית של הפלמ"ח ולקורסים של ההגנה. חצי שנה לאחר מכן, בכ"א בסיוון תרצ"ח, 20 ביוני 1938, החלו חברי הקיבוץ להתיישב בקוסקוס תחתית (אזור הכניסה לקיבוץ של ימינו). הקבוצה חייתה בשתי נקודות, בקוסקוס תחתית ובשייך אבריק. מצב זה נמשך כשנתיים וגרם לקשיים רבים בתחומי החיים השונים. ב-11 ביולי 1938 נרצח אלכסנדר זייד בדרכו לאסיפה בשייך אבריק. מספר חודשים לאחר מכן, ב- 18 באוקטובר 1938, הונחה אבן הפינה לחומה בנקודת הקבע על הגבעה ב"קוסקוס עילית". החומה הגנה על אוהלי המגורים, אוהל חדר האוכל, צריף המרפאה וטנק המים. מחוץ לחומה הוקם בית הביטחון (הבית הלבן) וחמש עמדות מבוצרות. מאוחר יותר הוקם מגדל השמירה באזור רמת הדסה לאבטחת הסביבה, וגם מגדל המים באלונים, המהווה עד היום את הסמל של הקיבוץ. באותה עת רבים מחברי הקיבוץ השתלבו במסגרות הביטחוניות. חלקם של החברים התגייס למסגרות הלגאליות: חיל הנוטרים, משטרת החופים ופלוגות הלילה המיוחדות וחלקם למסגרות הבלתי לגאליות: חיל המשמר, חיל השדה ופלוגות השדה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצאו חברים אחדים לשירות בצבא הבריטי על יחידותיו השונות. חברים אחדים הצטרפו לשורות הפלמ"ח. בשנים 1943-1946 התמקם מטה הפלמ"ח באלונים והאזור שימש כמקום אימונים ומסתור של רבות מפלוגות הפלמ"ח בתקופות שונות. באותה התקופה גדל הקיבוץ והצטרפו חברים נוספים מארצות רבות.

התקדמנו צפונה לעבר אלוני אבא.

בדרך לעבר אלוני אבא

 

חלפנו בתוך ים השיבולים שמסביב ואז מאחד הטלפונים בקעה המוסיקה הנפלאה של הגבעתרון. המלצה: כדאי לעשות אתנחתא בקריאה ולהתענג עליה.

חייבים להצטלם

 

אחרי "עליה ראשונה" נכנסנו לתחום היישוב אלוני אבא והתכנסו בחצר הכנסייה ששימשה את הטמפלרים.

ליד כנסיית אלוני אבא

 

אלוני אבא – מושב שיתופי השייך לתנועת העובד הציוני שגם הוא נמצא בתחומי המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב נקרא על שם הצנחן הארץ-ישראלי אבא ברדיצ'ב, אחד משבעה צנחנים ארץ-ישראליים שנפלו בשבי הנאצי במלחמת העולם השנייה והוצאו להורג. בצד המושב השיתופי, המונה כיום כ-43 בתי אב מוקמת הרחבה קהילתית בה מתגוררות כ-80 משפחות שאינן שייכות למושב השיתופי. הרחבה נוספת של כ- 100 יחידות דיור בתהליך מתקדם. ראשוני המתיישבים באזור אלוני אבא היו אנשי כת הטמפלרים הגרמניים, אשר בחלומם ליישב את ארץ הקודש, הקימו בשנת 1907 מושבה חקלאית קטנה ושמה "ולדהיים" (Waldheim, בגרמנית: "נווה יער") בסמוך ליישוב הטמפלרי בית לחם הגלילית והתקיים עד לגירושם של הגרמנים בשנת 1948. היישוב אוכלס מחדש בשנת 1948 על ידי גרעין של תנועת הנוער הציוני, שנוצר מאיחוד של חניכים מרומניה, גרמניה ואוסטריה. לאחר ארבע שנים של גיבוש ועבודה במושבה הרצליה עלה הגרעין להתיישבות ביישוב הגרמני "ולדהיים", שנכבש על ידי כוחות חי"ש של ההגנה במלחמת העצמאות. לאחר שלוש שנים בנקודת הקבע הוחלט לאמץ צורת חיים של מושב שיתופי. אחד הסממנים המיוחדים הקיימים באלוני אבא הוא הכנסייה האוונגלית שהוקמה בשנת 1916. בשנת 2015 התגוררו במושב כ- 1,040 תושבים. מרבית חברי המושב השיתופי היום הם פנסיונרים או חברים העובדים מחוץ למושב, החקלאים מתפרנסים בעיקר מענפי החקלאות הבאים: פלחה, ענבי יין, רפת ולול.

 

עברנו לאורכו של היישוב, יצאנו משערו הצפוני אל עבר כביש 7513 כביש הגישה ליישובים אלוני אבא ובית לחם הגליליתוגלשנו בו לכיוון צפון בקטע קצר של מאות מטרים.

בלישה צפונה בכביש 7513

 

פנינו בדרך צפונה ונכנסנו לתוך שמורת אלוני אבא.

בדרך בשמורת אלוני אבא

 

שמורת אלוני אבא היא השריד הגדול ביותר ליער אלונים אשר כיסה בעבר את כל השטח שבין הרי נצרת וטבעון בצפון, ועד חדרה וקיסריה בדרום. השמורה, כמו היישוב, נקראת על שם הצנחן הארץ-ישראלי אבא ברדיצ'ב, אחד משבעה צנחנים ארץ-ישראליים שנפלו בשבי הנאצי במלחמת העולם השנייה והוצאו להורג. רוב רובו של יער זה נכרת על ידי התורכים במלחמת העולם הראשונה כדי לשמש כדלק לקטרים. ההתנגדות העיקשת של המתיישבים הטמפלרים היא שהביאה לשמירת חלק זה של היער. שמורה זו משתרעת דרומית לכפר בסמת טבעון, צפונית לכביש 7513.  יער אלוני התבור זה רציף עד לשנות ה- 1980, כאשר בותר בעקבות פיתוח מואץ בו בעטיו של הקמת היישובים בדוויים והיהודיים החדשים (נופית, כעביה – טבאש, אלון הגליל ואחרים). חלקים מתחום היער הוכרזו או מוצעים כשמורות טבע, השומרות על המעט שנותר. שמורת אלוני אבא הוא "יער פארק" המאופיין במרווחים בין העצים ולעיתים קרחות יער של ממש. העצים השכיחים (אלון התבור ולבנה רפואי) עומדים בשלכת בחודשי החורף. בין העצים פורחים שפע גיאופיטים, וביניהם כלנית מצויה בגוונים שונים, בעיקר בעמקים שבין הגבעות.

 

בתוך שמורת אלונים

 

לאחר טיפוס נוסף אל לב השמורה ירדנו בדרך לעבר היישוב חלף טאבש.

בעליה לחלאף טבאש

 

המשכנו וטיפסנו לעבר כעביה.

כעביה-טבאש-חג'אג'רה הוא יישוב בדואי נוסף המאורגן כמועצה מקומית שהוכרזה בשנת  1996 ואוכלוסייתה מונה כ-5,000 נפש. המועצה המקומית כעביה כוללת בתוכה שלושה שבטים עיקריים בשלושה מתחמים: כעביה בו מתגורר שבט כעביה, טבאש בו מתגורר שבט טבאש וחג'אג'רה בו מתגורר שבט חג'אג'רה.

 

משם גלשנו צפונה לעבר ערוץ נחל ציפורי.

אי אפשר לוותר על הנצחת מראה שכזה בירידה אל ערוץ נחל ציפורי

תחילת הרכיבה שוב בנחל ציפורי

נחל ציפורי (שנקרא גם ואדי אלמלכי) הוא הציר המרכזי המנקז את אזור הגליל התחתון המערבי ואגן הניקוז שלו משתרע על שטח נרחב של כ 290 קמ"ר. הנחל מנקז חלק מהרי נצרת, את גבעות אלונים – שפרעם וחלק נרחב מבקעת בית נטופה והר תורען באמצעות נחל יפתחאל שהוא יובלו העיקרי. ראשיתו של הנחל במעינות א-רינה בהרי נצרת משם הוא זורם מערבה לאורך כ 32 ק"מ עד למפגשו עם נחל קישון בעמק זבולון  5 ק"מ לפני שפך הקישון לים. לנחל ציפורי מאפייני נוף יחודי המבדילים אותו מנחלי הגליל המערבי האחרים. כאמור, בראשיתו מתחתר הנחל בהרי נצרת הבנויים מסלע קרטוני רך מתקופת הסנון והאיאוקן וזורם בעמק אלוביאלי רחב למדי, שרוחבו הממוצע כ 150 מטר ובמקומות אחדי מגיע לכ 400 מטר. בהמשך, מכעביה במזרח ועד יציאת הנחל למישור האלוביאלי של מישור מפרץ חיפה (עמק זבולון) במערב, אזור הנחל נמצא בין גבעות אלונים– שפרעם הקמורות הבנויות מסלע קרטוני אאוקני מכוסה קרום נארי ואופיו הנופי דומה לנחלי רמת מנשה שמדרום לו. למרבית אורכו הוא נחל איתן. חלקו העליון של הנחל אכזב והוא ניזון גם ממספר מעיינות השופעים בעיקר בחורף וביניהם עין רבי, עין אבינועם, עין מהיל, עין גת חפר, עין אמת אבל, עין לפידות ועין תורעאן. בנחל ציפורי זרימה רציפה מתקיימת הודות למספר מעיינות הנמצאים לאורכו והם  מעינות ציפורי, עינות יפתחאל ועין יבקע. ערוץ הנחל נמצא בעומק 150 מ' מתחת למפלס הגבעות. יובליו מבתרים את הסלעים הרכים לסבך של גבעות מעוגלות. בשנים גשומות זרימת המים בקיץ רציפה בדרך כלל ובשנים שחונות הזרימה מקוטעת, בהתאם לשפיעת המעיינות המזינים את הנחל וניצול המים להשקיית חלקות חקלאיות, בעיקר בקטע הנחל שמצפון מזרח לשמשית ובקטע שבין כעביה לראס עלי הכולל את עין יבקע.
בשנים האחרונות רשות המים, רשות הטבע והגנים,  המשרד להגנת הסביבה ורשות ניקוז נחלים קישון פועלים יחד עם משרד החקלאות להשגת מכסות מים ממקור חיצוני להשקיית החלקות החקלאיות לאורך הנחל, זאת במטרה לשחרר את כל מי המעיינות לזרימה חופשית בנחל לטובת שיקום המערכת האקולוגית, על החי והצומח שבה . בימות החורף מתווספת לזרימת הבסיס זרימה שיטפונית בסדר גודל של כ-6 מלמ"ק. עוצמת השיטפונות בנחל נמוכה בדרך כלל למעט אירועים קיצוניים בה הספיקה עשויה להגיע לכמה עשרות מ"ק/ שניה במורד הנחל.
בעבר, נחל ציפורי סבל מזיהום חמור של מימיו, שאיבת מים ופגיעה בגדותיו ובמערכות החיים לאורכו. הנחל הטבעי והיפה, הפך לחצר האחורית של הישובים לאורכו ,קלט אל תוכו שפכים, פסולת והושפע מתשטיפים חקלאיים וריסוסים ומתנועת רכבי שטח. במקטעים מסוימים, נעלמה לחלוטין צמחיית הגדות האופיינית לנחל. כיום, נמצא נחל ציפורי בתהליך רחב היקף של שיקום אקולוגי וסביבתי בשיתוף קהילות הנחל. מי הנחל כיום הם נקיים, קיימת תכנית לשחרור מעיינות והפסקת השאיבה לאורכו וגדותיו מטופלים לשיקום פיזי והשבה של מינים. מעשה השיקום במקביל לעבודת חינוך והסברה, מאפשרים את ההכרה בחשיבותו של משאב זה לאדם ואת השבת החיים לנחל  לאורך זמן .המבקרים בנחל יכולים לפגוש נחל בעל מגוון של בתי גידול ומורכבות מבנית גבוהה, הנדירה בין נחלי הארץ בשל הסדרה אינטנסיבית של נחלים. המקור: רשות ניקוז ונחלים קישון

 

בדרך לאורך נחל ציפורי

הפסטורליה בהתגלמותה, צילום: לני מידן

 

למעשה עם הכניסה לערוץ נחל ציפורי החל הקטע השלישי של הטיול

הקטע השלישי של המסלול לאורך נחל ציפורי לעבר יער קריית אתא

 

התחנה הבאה הייתה במתחם עין יבקע

מתחם עין יבקע

כשהגענו היה כבר חם מאוד. אבל, קודם נעמדנו מכל כיוון להנציח את שפעת המים.

אדוארדו כבר משיל את התרמיל

לני ומיכאל "תופסים ראש". בדיעבד, ברור שעוד לא ידעו מה יחכה להם בהמשך!

 

מתחם עֵין יִבְקַע נקרא גם רָאס אֶל-עֵין הוא בעצם גם אתר ארכיאולוגי ונקרא גם מעיין הסוסים. במקום נמצאת חורבה (כשני דונמים וחצי) על מדרון גבעה, שעֵין יִבְקַע נובע לרגליה; בחלק העליון של החורבה אותרו שרידי מבנה, שנבנה באבני גוויל, המכוסים גל של אבנים מסוקלות. לרגלי החורבה, במקומה של נביעת המעיין, נבנתה באבנים מסותתות ובאבני גוויל בריכת אגירה (3×2.9 מ'). בדופן הדרומית של הבריכה שולב סכר קדום (רוחבו 2 מ' בערך); הוא נבנה בשתי שורות של אבנים מסותתות (מידותיהן על פי רוב 0.7×0.6 מ') ונשתמר כדי שני נדבכים. במרחק של 40 מ' בערך ממזרח לבריכה נמצאת  גת חצובה בסלע, שלה זרבובית חצובה. הממצאים במקום הם כלי צור מן התקופות הפליאוליתית התחתונה והתיכונה ומן התקופה הכלקוליתית; חרסים מתקופות אלה: הברונזה הביניימית (בחלקו הדרומי של האתר), הברונזה התיכונה ב', שלב ב', הברזל ב', הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הממלוכית והעות'מאנית. מקור אתר מס' 127 מפה 24 סקר ארכיאולוגי של ישראל.

 

גם במקום זה מה שעניין את החברים ובצדק הייתה הטבילה במים הצוננים בגלל שכבר היה חם מאוד.
הכיף והצחוקים היו רבים! צריך היה להיות במקום כדי להבין על מה מדובר!

 

הבילוי נגמר מתארגנים לקראת המשך הטיול במורד הנחל.

 

אבל, היה לנו עיכוב. לא תקר אחד אלא שניים בשני זוגות. החברים מתארגנים בזריזות לתקן את התקלה.

אחד הצוותים בפעולה נמרצת. צילום: לני מידן

 

יצאנו לדרך לאורך ערוץ הנחל ואלה המראות

חוצים בתחילה לגדה הצפונית

חוצים שוב לגדה הדרומית

כולם עברנו בשלום

מתחילים לנוע במקום שהיה בחורף בוץ טובעני

ממשיכים בדרך הסלולה

שוב נכנסים לקטע קצר בתוך הערוץ שאינו רכיב

שוב על דרך המלך מול הבוסתנים

 

ברכיבה בקטע זה של נחל ציפורי עברנו לרגלי שני ישובים צעירים הרדוף על הרכס מצפון ונופית מדרום.

הרדוף קיבוץ שהוקם בשנת 1982 על ידי חסידי תורתו של רודולף שטיינר, ובראשם ישעיהו בן אהרון. חברי הקיבוץ קיבלו על עצמם לפעול על פי התורה האנתרופוסופית בתחומים מגוונים ושונים, ביניהם מתבלט הקיבוץ בפועלו בתחום התזונה. עדות לכך היא תעשיית המזון האורגני הקיימת בקיבוץ. חברי הקיבוץ הם חלוצי יוזמות חינוכיות מתנועת חינוך ולדורף. במסגרת יוזמות אלו הקימו בשנות השמונים בית ספר הפועל בשיטות אלה. בראשיתו כלל בית הספר כיתה אחת. כיום פועל בהרדוף בית ספר ולדורף על-אזורי, המפעיל כיתות א' עד יב', ובו לומדים כ-550 ילדים. כמו כן פועלים בקיבוץ שלושה גני ילדים. בקיבוץ נעשה ניסיון באינטגרציה קהילתית של אוכלוסיות ילדים, נערים ומבוגרים הזקוקים לסעד נפשי מיוחד. בקיבוץ פועלת קהילה שיקומית 'טוביה' לילדים בעלי מוגבלויות, 'בית אלישע' לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, ובי"ס אזורי יסודי ותיכון ברוח וולדורף – מבוסס על עקרונותיו של רודולף שטיינר, המאפשרים לאדם להשתלב בסביבה באופן נכון. בשנת 2015 חיים בקיבוץ כ-550 תושבים

נופית היא יישוב קהילתי כפרי בתחום המועצה האזורית זבולון הנמצא רכס קושט, בגובה  213.5 מ' מעל פני הים, כארבעה ק"מ צפונית מערבית לקריית טבעון. נופית – כשמה כן היא, נטועה בחורש הטבעי וצופה לחמדות נוף נחל ציפורי ממזרח ומצפון, חיפה ומפרץ חיפה ממערב, גבעות אלונים וטבעון – מדרום. הישוב הוקם ב- 9 בנובמבר 1987, ביוזמת גרעין משפחות, להקמת יישוב כפרי, בדגש חברתי קהילתי. היישוב נקרא בתחילה פי-נר, על שמו של לודוויג פינר, מראשי חברת רסקו שפעלה ליישוב בני המעמד הבינוני מקרב עולי גרמניה. שם היישוב הוחלף בהמשך ל"נופית" בגלל קונוטציה לא נעימה. ציינקים אומרים שכדאי היה לקרוא לרחוב ההיקפי הטבעת. שלב ב' של היישוב, נבנה החל משנת 1997. כיום מונה היישוב 700 בתי אב, וכ- 2,900 תושבים. מחוץ ליישוב מקיף אותו "שביל אוהד סובב נופית", על שם אוהד זך – בן הישוב אשר נפל בלבנון. השביל משקיף על הוואדיות הסובבים את היישוב ועל מפרץ חיפה, ומקושר לשביל ישראל.

 

התקדמנו במורד הנחל לעבר טחנת הנזירים.

מבט על טחנת נזירים

 

טחנת הנזירים נמצאת במרחק של כשני קילומטרים מערבית למעיין עין יבקע. הטחנה נבנתה במאה הי"ט בידי נזירים מן המרכז הכרמליטי שעל הר הכרמל והופעלה בכוח המים, שהוזרמו אליה מעֵין יִבְקַע. הטחנה פעלה עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ולאחר מכן ננטשה. המקום עדיין שייך לכנסייה הקתולית, אשר החכירה אותו לישראלים. אלה שפצו את המבנה ופתחו במקום בית הארחה. ליד הטחנה גשר אבן שלו שתי קשתות הנטוי מעל הנחל. בשנת 2011 השכיר מנזר הכרמליטים את טחנת הנזירים לרשות ניקוז ונחלים קישון הפועלת לשיקום נחל ציפורי המקדמת תכנית להפיכת מתחם הטחנה למרכז ההדרכה הראשון בארץ לנושא של שיקום נחלים. בשנת 2014 הוצתה הטחנה על ידי אלמונים.

 

עין יערה

 

המשכנו הלאה במורד הנחל לאורך הטיילת החדשה שנבנתה בשנת 2014 חלק משיקום הנחל והנגשתו לציבור

לאורך הטיילת 

 

הגענו לצומת הדרך עם כביש הגישה ליישוב רס עלי למול טחנות ראס עלי.

ראס עלי הוא כפר ערבי הנמצא על גבעה קטנה המוקפת כמעט מכל צדדיה על ידי אפיקו של נחל ציפורי. הכפר נוסד בשנת  1927 וכנראה שתושביו הם יוצאי כפרי האריסים אל-מג'דל וכופרתא שחזרו לאזור לאחר שאדמותיהם נקנו על ידי משפחת סורסוק הלבנונית בשנת 1925‏‏‏.  על שרידי אל-מג'דל הוקמה מאוחר יותר חוות הצופים ליד קיבוץ רמת יוחנן‏‏. מספר תושבי הכפר היום הוא כ-600 והם מוסלמים ושייכים היום למועצה אזורית זבולון. בכפר יש בית ספר משותף לראס עלי ואל-ח'וואלד, הסמוך שבו לומדים ילדים מגן חובה ועד כיתה ח'.

 

מול טחנות ראס עלי

 

טחנות ראס עלי  הנקראות טחנות עליל או טחנות מרפוקה, הן שתי טחנות קמח הממוקמות זו מעל זו ושנבנו בתקופה העותמאנית השוכנות על הגדה הדרומית של הנחל. הטחנות  הונעו על ידי מימיו של מעיין עין יבקע השוכן במעלה הנחל במרחק של כשלושה קילומטרים מהן שהגיעו אליהן באמצעות אמת מים. לרגלי מבנה הטחנה התחתונה התגלו שרידים צלבניים מוקדמים יותר. את הטחנות מאפיינת ארובה בגובה של 12 מטר, שהיא כנראה הגבוהה בכל טחנות הקמח הידועות בארץ ישראל והייתה בשימוש עד שנות ה-30 של המאה ה-20, והתחתונה עד 1946

 

למעשה בצומת זו הגענו לקטע הלפני האחרון של  מסלול הטיול. לפני העליה הישרנו מבט דרום- מערבה על המשך ערוץ הנחל.

מבט על נחל ציפורי מצומת העלייה לראס עלי

 

לאחר שחצינו את נחל ציפורי התחלנו לטפס בעליה לעבר יער קריית אתא. כך נראה האזור בעבר.

 

הייתה זו עליה באורך של 2 ק"מ בשיפוע סביר כמוצג במפה

במעלה הדרך ליער קריית אתא

 

החום בשעה זו היה כבד מאוד. התאמצתי בדיווש. לקראת סוף העליה הדופק שלי עבר את המותר. גם נגמר לי האוויר ולא היה לי כוח. את מאתיים המטרים האחרונים סיימתי בהליכה. אבל הדרמה האמיתית הייתה של לני שכמה ימים אחרי הטיול כתב ברשומה בפייסבוק "הרגשתי שאני בסוף היכולות שלי, אבל בגלל עיקשות מטופשת משכתי את עצמי אל מעבר ליכולות שלי. Big mistake. הרגליים קרסו!" את תחושותיו הוא הטיב לתאר שם.

 

בקצה העליה בחניון ישבה החבורה ואני הצטרפתי אליהם. לאחר התאוששות קצרה ולאחר סקירה מעניינת נוספת של יואל שדה הוספתי עוד כמה משפטים על האזור. אי אפשר היה לוותר על צילום למזכרת מקטע זה של הטיול.

צילום אחרון למזכרת

 

מקום ישיבתנו בחניון היה סמוך לח' אושא.

חורבת אושה, זה כנראה המקום בו נמצא משכן הקבוע הראשון של הסנהדרין לאחר שנדד לגליל בעקבות מרד בר כוכבא (132 – 35 1 לספירה).  כאן נתכנסה שארית החכמים שחידשו את הסנהדרין והתקינו את התקנות הידועות  "כתקנות אושה".

 

אודה על האמת בגלל החום והעייפות לא היה לנו כוח וחשק להגיע אליה. מן הסתם שעוד נחזור למקום בהזדמנות קרובה.

 

לאחר ההפסקה ולאחר שלני הגיע והתאושש יצאנו אל הקטע האחרון של הטיול. רכבנו בדרך החוצה את יער קריית אתא. הגענו למעבר מתחת לקטע כביש 70 שבין צומת יגור בדרום ומחלף סומך בצפון.

הקטע האחרון של הטיול, חציית כביש 70 לעבר שכונת טל בקריית אתא

 

כביש 70 (בחלקו הדרומי מכונה בטעות "דרך ואדי מילֶ‏ק" וצ"ל דרך וואדי מילח הוא כביש ארצי שאורכו 76 ק"מ שכיוונו משתנה מתחיל במחלף זכרון יעקב בדרום ומסתיים בשלומי בצפון. כביש 70 הוא אחד משני עורקי התנועה העיקריים החוצים את הכרמל תוך שהם מחברים בין מישור החוף הצפוני לעמק יזרעאל (האחר הוא כביש 65 הידוע גם ככביש ואדי עארה). כביש 70 ממשיך צפונה דרך מישור חוף מפרץ חיפה (עמק זבולון) למרגלות הרי הגליל המערבי, ומשמש כציר אורך מקביל לכביש החוף הצפוני הקרוב יותר אל החוף. הכביש משמש בפועל כציר מהיר העוקף את חיפה והקריות. הקטע מזכרון יעקב לצומת העמקים (צומת ג'למה) היה קיים עוד בימי המנדט הבריטי.  הקטע הצפוני, מיגור לטמרה נסלל רק בשנות ה-70' ונפתח לתנועה בשנת 1979. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הורחב הכביש לכביש דו-מסלולי, בחלק שמצומת פוריידיס עד לטמרה. בעוד מספר שנים קטע כביש 70 שבין צומת יגור בדרום ומחלף סומך בצפון ישנה את דמותו עם השלמת סלילת קטע 3  של כביש 6.

 

 

לאחר חציית כביש 70 הגענו אל שכונת טל בקריית אתא .

שכונת גבעת טל קריית אתא החלה להבנות בשנת 1996 ביוזמת משרד הבינוי והשיכון להרחבת העיר והאחיזה הטירטויראלית באזור. היא מאופיינת במספר גדול של בתים פרטיים. כל הרחובות בשכונה קרויים על שם אומנים מהתקופה המודרנית.

 

שם הסתיים הטיול. התארגנו במהירות והצטוותנו לכלי הרכב שהיסיעו אותנו לנקודת ההתחלה. טניה נשארה לשמור על האופניים עד שנחזור. אז התחוללה הדרמה השנייה עליה למדנו בדיעבד. כך היא כתבה יומיים אחרי: "סיפור אמיתי… סוף יום רכיבה עם המדריך הנהדר אדוארדו…. החבר'ה יוצאים להקפצת רכבים… אני נשארת לבד באזור לשמור על 14 זוגות אופניים… נאמר לי שההמתנה כחצי שעה… רק לא נאמר למה… מתיישבת לי בכיף ובסבבה מתחת לעץ רענן בצל… פותחת את הפייסטוש… באחוזים האחרונים של הסוללה השובקת חיים… כעבור כרבע שעה מגיעה ונעצרת מולי עגלה יפיפייה לאופניים… ירקרקה ומצוחצחת… הנהג מסתכל עלי…. אני מסתכלת על הנהג… נוצר קשר עין… ואני מתחילה לגלגל בראש שאני מעמיסה עכשיו על העגלה 14 זוגות אופניים… אדוארדו לא הדריך אותי, אבל כנראה זאת הייתה הכוונה… אני קמה להתחיל להעמיס ומוודא ליתר בטחון מול הנהג שהוא הגיע עבורינו לקחת את כל הזוגות… איזה מזל שזה היה דני לוי המקסים והאמין…הוא הסביר לי בעדינות שאין בכוונתו לקחת את כל האופניים… וגם לא הגיע עבורנו… אלא לעניינים משלו… אדוארדו, בפעם הבאה לא לסמוך עלי בשום פנים ואופן… זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת… מזל שנפלתי על איש עדין והוגן…" טוב שכך. קשה היה לחשוב מה היה מתרחש אם היינו מגיעים חזרה והאופניים שלנו כבר נסעו למקום אחר. כנראה בלי שוב.

 

 

מבט תלת ממד  דינמי של המסלול

 

אפילוג

היה זה טיול מעניין, מגוון במקומות, במראות בחוויות. על כך מגיעה מלוא הערכה  לאדוארדו שתכנן את המסלול תוך הכרת השטח והבנה כיצד צריך להיות המסלול.

 

 

הטיול היה ארוך. יצאנו לדרך קצת אחרי 06:30 וסיימנו לקראת השעה 13:00.  חלק גדול מזמן העצירות, שעתיים ושלוש רבעי מתוך שש ורבע שעות, הוקדשו לשתי רחצות/טבילות כמו שמקובל אצל רבים בטיולי הקיץ ואלה סייעו לרענן/לצנן את הגוף החם.  בשעתיים האחרונות היה חם מאוד מאוד. לא נורא אבל התגברנו! הקרטיבים שקיבלנו בקצה העלייה האחרונה והמעט קשה מאדוארדו היו טעימים ומרעננים במיוחד!

 

 

במהלך העצירות לאורך המסלול נדרשנו יואל שדה ואני בקיצור נמרץ לנושאים רבים. אי אפשר היה שלא להתייחס לגאוגרפיה של גליל התחתון בכלל, וגבעות אלונים-שפרעם, בפרט. דברנו מעט היסטוריה – מספר אירועים דרמטיים שתרחשו באזור. ניסינו לצייר תמונה תמציתית של התפתחות המערך היישובי באזור. התייחסנו גם לכל היישובים או שעברנו בתוכם או לידם וגם ליערות הנטועים ושמורות הטבע, למעיינות ולאתרים הארכאולוגיים.

 

 

שוב אחזור ואציין שאת הטיול הוביל בכישרון רב, כמו תמיד, אדוארדו שהקפיד על לכידות הקבוצה. סייע לו בכך מיכאל אייזנשטיין שהיה במאסף ונשאר תמיד עם הרוכבים האחרונים כמוני שעצרתי לצלם ללא הרף. הטיול עם חבורה גדולה זו, 14 אנשים, היה כיף גדול ועל כך נכתב הרבה ברשת הפייסבוק אחרי הטיול. מן הסתם עוד נצא יחד לטיולים שכאלה. כך אני מאמין ומקווה. אדוארדו לא יאכזב!

 

  • Eduardo Oxman

    וואווו… כמה חומר… כתבת על כל יישוב, כל חורבה, כל נחל כל טבילה ומעיין. אוכלוסיה, מפות הסטוריות. לדעתי זה לא תיאור של מסלול רכיבה, אלא עבודת גמר לתואר גבוה. אזור זה שמשמש חצר אחורי להרבה רכיבות עם הקבוצה שלי, הוא עשיר בכל טוב, כפי שנראה בתיאורים ובתמונות של המאמר… טיילתי באזור עשרות פעמים, לרוב בטיולים מעגליים. לטיול קווי, יש את הקסם משלו. למדתי המון על תא השטח הכל כך מוכר לי. לא, אני לא אאכזב… יהו עוד!!!! תודה עמירם על ההשקעה האדירה בכתיבה כה עמוקה וזורמת גם יחד. שניפגש על הדרכים.

  • amiramoren

    אדו, עונג היה לי ללמוד עוד, לכתוב ולשתף שכולם יהנו.