ביום שישי (27/11/2015) כמיטב המסורת שהחלה להתפתח בשבוע שעבר, ביתי רוני רווה ואני יצאנו לטיול רכיבה בשעות שלפני כניסת השבת. יצאנו מגן שמואל לכיוון צפון ורכבנו סביב ובתוך פרדס חנה.

 

 

המסלול של הטיול היה במשבצת ארץ שטרם רכבנו בה ורצינו להכיר אותה uשכוללת את שטח המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור ושטחי המועצה אזורית מנשה. השטח ברובו מישורי הכולל את השטחים הבנויים ואת השטחים הפתוחים, רובם מטעים, פרדסים ושדות.

 

תכננתי מסלול מעט ארוך בהנחה שנצא שעה קודם  אולם, נאלצנו לקצר אותו. סיימנו עם רדת החשיכה.

 

 

התחלנו את הטיול מגן שמואל, מקום ששורשיו נטועים עמוק באדמת הארץ ושיש לו היסטוריה ארוכה ומרתקת.

גן שמואל – קיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית מנשה שבעבר היה שייך לתנועת השומר הצעיר ומאז שנת 2000 לתנועה הקיבוצית המאוחדת ומתגוררים בו כ-1000 תושבים. ראשיתו הייתה כחוות ובה מטע אתרוגים בגודל 50 דונם שהוקמה על ידי מתיישבי המושבה חדרה הסמוכה בשנת 1896 לזכרו של הרב שמואל מוהליבר מראשי תנועת חובבי ציון. רבים הקשיים שעברו על החווה בשנותיה הראשונות, לא פעם עמדה על סף חיסול וחידלון. בשנת 1918 הוצע ל"ועד הצירים", שישב בהאג לחסל את הנקודה, כי לדעת מומחים לא תוכל לקיים יותר מ- 10 מתיישבים. בשנת 1920, בראשית העלייה השלישית הגיעה למקום צעירים, יוצאי השומר הצעיר מפולין, גליציה ואוסטריה, ולאט לאט התלכדו כאן לחבורה עובדת ויוצרת ובדצמבר 1921 הכריזו על עצמם כקבוצת גן שמואל שהשתייכה לחבר הקבוצות. בשנת 1933 הצטרפה לגו שמואל קבוצת חברי "פלוגות בנימינה" מיוצאי תנועת השומר הצעיר (השוה"צ) בפולין אשר שהו מספר שנים בבנימינה ובעין שמר. הצטרפותו של גוף חברתי שמנה 40 חברים שינה בבת אחת את הקבוצה הקטנה והפכה לקיבוץ גדול המונה קרוב ל-80 חבר. עם כניסת חברי בנימינה בשנת 1935, הצטרף קיבוץ גן שמואל לקבוץ הארצי – השומר הצעיר. בשנה זו ולאחריה  הצטרף ונקלט גוף תנועתי חדש שכלל חברי קיבוץ מעפילים יוצאי השומר הצעיר בצ'כוסלובקיה. בשנות ה-40 הראשונות קלט הקבוץ את ראשוני הבנים שסיימו את לימודיהם במוסד החינוכי במשמר העמק ויחד איתם הצטרפו לגן שמואל חברי גדוד "השדה", חניכי התנועה הארצישראלית, ולאחריהם הצטרפו חברי תנועות הנוער: "הוינאים" שהתחנכו במקום. בשנות ה-50 קלט הקיבוץ קבוצת עולים גדולה מארגנטינה ובהמשך השנים נקלטו בנים וחניכים של המוסד החינוכי בגן-שמואל, אנשי הארץ ועולים חדשים בוגרי האולפן.
פרנסת הקיבוץ מהענפים הבאים: תעשייה: " גן שמואל מזון בע"מ " – מפעל לייצור חמרי גלם לתעשיית המשקאות בארץ ובעולם; מסחר: דוכן גן שמואל – סופרמרקט המשתרע על פני כ- 2100 מ"ר; פארק מסחרי: כ-20 אלף מ"ר שטחי מסחר להשכרה שיש הטוענים כי הוא מבין מהמוצלחים בישראל; חנות אופניים:  "טרק גן שמואל"; Gan-pro:  עסק להפקה  ומדידה של אירועי ספורט המוניים וחקלאות הכוללת גידולי שדה, פרדס, רפת, לול הודים, מדגה, מכון דגי נוי. בגן שמואל נמצא אולם אזורי ובית תרבות על שם אורי אילן, גלריה לאומנות , מבנים משוחזרים מראשית הישוב וגם שלושה עצי אקליפטוס בני יותר ממאה שנה.
מקור והרחבה על גן שמואל ניתן לקרוא באתר הקיבוץ.

 

במהלך המסלול נתקלנו בהפתעות – גדרות ושערים רבים, יותר ממה משחשבתי שיהיו בעת שתכננתי את המסלול. חלקם אף לא היו מסומנים במפה. או שהתעכבנו במעבר דרכם או שנאלצנו לשנות את המסלול.

 

זה התחיל באחד השערים הנעולים בגדר המקיפה את קיבוץ גן שמואל. למזלנו אחד התושבים פתח לנו את השער. יצאנו את חצר המשק

 

המשכנו ורכבנו בדרך בשולי השדה והמשכה הדרך הצמודה ממערב לקו מסילת הברזל בין חדרה ובין בנימינה.

 

בנקודה מסוימת פנינו מזרחה ונכנסנו לשטח הבנוי ורכבנו על המדרכה צפונה בדרך במסילה.

 

הגענו לאתר ההנצחה ומורשת הנח"ל.

אתר ההנצחה ומורשת הנח"ל –  חדר זיכרון צנוע לחללי הנח"ל הוקם לפני עשרות שנים במחנה 80 שבפאתי פרדס חנה, המחנה בו עברו ועוברים מתגייסי הנח"ל לדורותיהם טירונות. בשנת 1982 פנה החבר לוי מנשה  במכתב למפקד פיקוד הנח"ל דאז, תת אלוף יורם גלבוע, וביקש להקים אתר להנצחת חללי הנח"ל. העמותה הוקמה ע"י מספר משפחות, כשזו חיפשה מקום להקמת אתר הנצחה פנתה באופן טבעי למועצת פרדס חנה שהקצתה לפרויקט שטח בן 39 דונם. מטרת העמותה הייתה אחת: הקמת אתר הנצחה שיכבד את זכר הנופלים אך ישמש גם כמקום "חי, נושם ופעיל", ואכן כזה הוא המקום, הפתוח לקהל הרחב מאז 1995.
אתר ההנצחה עוצב כסמל החטיבה וממעוף הציפור קל להבחין כי מבני הבטון הענקיים מוצבים בצורת המגל והחרב. במרכז האתר מתנוסס מגדל התצפית ("החרב") שגובהו כעשרים מטרים. כדאי מאוד לטפס לראשו כיוון שביום בהיר ניתן לראות ממנו אפילו את החרמון. חלקו התחתון של המגדל הוא כותל השמות, עליו חקוקים בשיש שחור שמות 1,008 חללי החטיבה ועוד כ-50 חללי חיל החינוך.
לב האתר הוא אולם ההנצחה בו שוכנים תיקי הנופלים. על אחד הקירות מוקרנות כל העת תמונות מתחלפות ובהן פרטים אישיים של חללים. לאורך הקיר המרכזי תצוגה תלת מימדית של תולדות החטיבה ומורשתה, הכוללת תמונות מן הקרבות השונים, כמו גם מהווי הקמת ההיאחזויות והפעילות הקהילתית.
לנוחות המבקרים הוקמו פינות ישיבה סביב שולחנות זכוכית עגולים, שבסיסם עמודי גרנית, שחם ובזלת – כשם גדודי חטיבת הנח"ל. צמוד לאולם הנצחה אודיטוריום גדול המשמש לכינוסים שונים וכבית כנסת.
להרחבה על האתר ועל מורשת הנח"ל לדורותיו.

 

אתר אנדרטת חטיבת נח"ל

 

המשכנו צפונה ונתקלנו בשערים של מטעי האגודה החקלאית של פרדס חנה אותם עברנו ורכבנו בדרך צפונה בין הפרדסים והשדות.

 

 

 

 

הכוונה המקורית הייתה להמשיך צפונה להיכנס לתחומי שמורת אחו בנימינה ולחצות אותה מדרום לצפון עד נחל ברקן.

אחו בנימינה הוא שמורת טבע ששטחה כ-200 דונם, אחד מהשרידים האחרונים של ביצות שכיסו בעבר חלקים ניכרים ממישור החוף. זו גם הסיבה שיש בשטח עצי אקליפטוס גדולים שהובאו בתחילת המאה שעברה מאוסטרליה, במחשבה שיסייעו לייבש את הביצה. אין בשמורה שבילים מסומנים. האחו נמצא מערבית לכביש 652, ק"מ דרומית לצומת עדה בשוליים הדרומיים-מערביים של בקעת הנדיב, בין נחל עדה בצפון לאזורי חולות וחמרה בדרום. רוב שטח השמורה שאינה מוכרזת סטטוטורית נמצא בין הכביש למסילת הרכבת, אך יש לה שלוחה מעבר למסילת הרכבת, וכן הרחבה ממזרח לכביש 652. קו מתח גבוה תוחם את האחו מדרום, ולאורכו עובר דרך עפר בה ניתן להיכנס לתחום האחו. דרך נוספת נמצאת לאורך גבולו הצפוני של האחו בצמוד ומדרום לנחל עדה. בחלקים גדולים משטח האחו המוצע להפוך לשמורת טבע מגודרים באינטנסיביות ומתקיים בהם מרעה בקר.
באזור זה יש מי תהום גבוהים ואף נביעות בחלק המערבי, המקיימות מגוון בתי גידול לחים, שדומים להם נכחדו ברוב חלקי הארץ. בתא שטח זה תועדו כ- 20 מיני צומח בסכנת הכחדה בישראל. הקטע המרשים ביותר של האחו נמצא ממערב למסילת הרכבת, באזור נביעות היוצרות אחו ביצתי המוצף ברוב חודשי השנה. שטחי השמורה ממזרח למסילת הרכבת נטועים חורשת אקליפטוסים שעברה כריתה והתחדשות. בחורשה זו נמצאים בין היתר תורמוס צהוב, ערבז צהוב, קיצנית אשכולית וסחלב הביצות. קידומה התכנוני של השמורה נתקל בקשיים בשל בעלות הקרקעות הפרטית באזור זה.
מקור והרחבה

 

הדרך הגדר החשמלית המקיפה את שמורת אחו בנימינה מנעה מאתנו כניסה אליה ושוב נאלצנו לשנות את המסלול.

 

רכבנו מזרחה לאורכה של הדרך המקבילה לגדר הדרומית של השמורה עד  כביש פרדס חנה – בנימינה (כביש 652), חצינו אותו ועברנו עוד שער.

 

נכנסנו בעצם לתחום חוות בקר שנמצאת מדרום לשמורת אחו בנימינה.

 

גדרות וכלבים לא נחמדים בתחום החווה חייבו אותנו שוב לשנות את המסלול.

 

שינוי המסלול הוביל אותנו לדרך צדדית וזנוחה בתוך החורש שכנראה מזמן רגל אדם לא דרכה בה. נהינו לרכב בין העצים שהחלו את תהליך השלכת.

 

שער עם גדר היו לנו גם בשתי קצוות הדרך לאורך הגדה הדרומית של נחל משמרות, את השער המערבי והגדר מעליו אחד עקפנו מסביב. רכבנו לאורך הגדה הדרומית של התעלה בה זורם נחל משמרות.

 

נחל משמרות הוא אחד הנחלים של מפעל "נחלי מנשה"

מפעל "נחלי מנשה" הוא מפעל מים שתכנן על ידי תה"ל (תכנון המים בישראל) והוקם ומופעל על ידי חברת מקורות מאז מחצית שנות ה-60'. מפעל זה האוסף את מי הנגר של הנחלים היורדים מרמות מנשה מערבה והם נחל תנינים, נחל עדה, נחל ברקן, ונחל משמרות . המפעל מנצל את המבנה הטופוגרפי של רמות מנשה, שקו פרשת המים  שלה עובר קרוב מאוד לשוליה המזרחיים, כך שכשלושה רבעים ממי הגשמים היורדים באזור (כ-600 מ"מ בממוצע שנתי) זורמים אל נחלים אלה מערבה, לעומת רק כרבע הזורמים מזרחה לנחל הקישון. המים מוזרמים בתעלות  הטיה למאגר שיקוע בחולות קיסריה. מהמאגר המים מחלחלים לאקוויפר מתקופת הפלייסטוקן שמתחת לחולות. קידוחי הפקה מאפשרים שאיבת מים מהאקוויפר במשך כל חודשי השנה.
מקור והרחבה: מסמך יחידת דוברות של חברת מקורות משנת 1994

 

רכבנו עד הסכר בו מתפצל נחל משמרות לשתי תעלות ולידו נמצא עץ האלון מרשים.

 

בקצה הדרך הגענו לשער השני וגדר מעליו. עברתי אותם בזחילה מתחתיהם.

 

 

 

מנחל משמרות פנינו וחצינו את משמרות בשוליו. לצערי לא היה לנו זמן לשוטט בתוכו.

משמרות הוא קיבוץ הנמצא בסמוך למושבה פרדס חנה-כרכור, השייך למועצה האזורית מנשה. היישוב הוקם בשנת 1933. הוא נקרא על שם הגרעין שהקים אותו, שהורכב מעולים מרוסיה, מליטא ומלטביה. הקיבוץ מופרט, ובשנים האחרונות נבנו בו שכונת בנים והרחבה קהילתית. שהתפרסם בין היתר בשלוש המוסיקאים המופלאים שגדלו בו (מאיר אריאל ז"ל, שלום חנוך וחנן יובל יבדל"א).
להרחבה אודות הקיבוץ באתר 

 

בחצי השעה האחרונה לפני רדת החשיכה עברנו בתוך פרדס חנה עצמה.

פַּרְדֵּס חַנָּה–כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית במחוז חיפה שנוצרה בשנת 1969 מאיחוד שתי המועצות המקומיות פַּרְדֵּס חַנָּה שנוסדה בשנת 1929 וכַּרְכּוּר שנוסדה בשנת 1913. מקור השם: חנה – על שמה של חנה רוטשילד אשתו של הברון נתן מאיר רוטשילד,  דודו של הנדיב הידוע, הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. המלה פרדס מתייחסת להדרים, שהיו ענף הפרנסה העיקרי שתוכנן לתושבי היישוב החדש שהוקם על ידי חברת פיק"א בתחילת שנת 1929 בו השתכנו בתחילה 15 משפחות. כחלק מתוכנית היישוב הכשירה פיק"א שטח – היום רח' הראשונים בפרדס חנה – שבו נבנו בתים צנועים עבור פועלים, שתפקידם היה לעבוד בהכשרת השטח החקלאי. בנוסף הוכשרו שני אזורים סמוכים זה לזה ומקבילים, שנועדו לבעלי הון. בשטח אחד – היום חלק מרח' הנדיב – קבוצת ה-800, בשל 800 לא"י שהמתיישבים התחייבו לשלם לפיק"א בתמורה לשטח שהם רוכשים ממנה במושבה, וקבוצת ה-500 – היום רח' הדקלים בקטע שבין רח' החרובים לסוף "גן איתין" – מאותה סיבה. בשנת 1931, נוסדו שכונות תל צבי (הצפונית והדרומית), על שם צבי פרנק, המנהל הכללי של פיק"א. השכונות נוסדו בשיתוף פעולה בין פיק"א לבין "בנק משכנתאות ואשראי", ונועדו למגורי פועלים חקלאים, שיעברו תקופת ניסיון בדרך אל התיישבות הקבע.
עם עליית הנאצים לשלטון פנתה הנרייטה סאלד לוועד המושבה כדי לעזור באימוץ קבוצת בני נוער שבאה מגרמניה. קבוצה זו נקלטה בין משפחות המושבה. באותה שנה, 1933 הוקמה בפרדס חנה שכונת מגד. שכונה זו נוסדה בתחילה כחווה – אחוזת מגד יוזמה של ד"ר זאב ברין, מייסד חברת מטעי פרי ההדר "מגד". בשנת 1939 הצטרפה החווה לפרדס חנה והייתה לחלק אינטגרלי מהישוב. בשנת 1937-8, הוקמה שכונה ברחוב הבטנים, שנועדה לקליטת עולים שברחו מגרמניה. שכונה נוספת שהוקמה באותה תקופה הייתה תל שלום, שנבנתה על ידי משפחת מאייר.
בזמן מלחמת העולם השנייה נבנו סביב פרדס חנה וכרכור מספר מחנות של הצבא הבריטי מתוכם נשארו בשימוש צה"ל מחנה 80 ושדה התעופה עין שמר.
בשנת 1943 הגיעה לפרדס חנה קבוצת יהודים מתימן, שהגיעה דרך הים בעתלית. באפריל 1944 פנה ועד המושבה לפיק"א, וזו נענתה לבקשתו והקצתה שטח אדמה שעליו הוקמה שכונת מגורים לעולים מתימן שנחנכה בראשית שנת 1946.
שכונה יוצאת דופן באופן הקמתה היא שכונת נווה אשר, בדרום פרדס חנה. באמצע שנות ה-40 השיבה פיק"א בשלילה על בקשתו של הוועד להקצות שטח לבניית בתים לפועלים השכירים ולפקידים, וזאת משום שהם אינם גורם יצרני, והדבר סתר את מטרות המושבה על פי התוכנית של פיק"א. אנשי המושבה לא אמרו נואש, ופנו לקרן הקיימת, אשר רכשה עבורם אדמה מידי ניסן רוטמן, תושב חדרה. השכונה קרויה על שמו של אשר ברודצקי, חבר הנהלת הסוכנות בלונדון. כעבור כעשור, שוכנו בשכונה גם עולים חדשים שפונו ממרכז העולים.
בשנת 1945 הוקמה במושבה מדרשיית נעם, הישיבה התיכונית ובה גם פנימייה, נחשבה במשך שנים רבות לאחד המוסדות היוקרתיים בציבור הדתי.
בשנים הראשונות של המדינה הוקם מחנה עולים באחד מהבסיסים הנטושים של הצבא הבריטי ומעט מאוחר הוקמה מעברה שבמרוצת השנים נכללה בשטח היישוב. כמו כן סופחו ליישוב גם היישובים הזעירים תל שלום ונווה אפרים.
בשנת תשכ"ט- 1969 ביוזמת "מרכז השלטון המקומי" אוחדו שתי מושבות והפכו ליישוב אחד, פרדס חנה כרכור.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לדצמבר 2014, התגוררו בפרדס חנה-כרכור 36,715 תושבים. אוכלוסיית היישוב מגוונת למדי, ומורכבת מעולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה, לצד יקים ועולים ותיקים מפולין ומרוקו. נהירת משפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני-גבוה מהמרכז אל פרדס-חנה-כרכור היא תופעה ידועה בעשור ומחצה האחרון. המושבה היא היישוב הגדול ביותר בישראל שלא הוכרז כעיר (מונה כ-פי 2 אוכלוסייה מאור עקיבא שנחשבת לעיר), ולפי הצפי תגיע לכ 40,000 תושבים עד שנת 2020.
המקור והרחבה

 

המשכנו אך על התכנית לשוטט בתוך כרכור מפאת קוצר הזמן ויתרנו. עקפנו ממזרח ומדרום את הבית ספר החקלאי.

בית הספר החקלאי נוסד ב-1934 ע"י התאחדות האיכרים (ד"ר זאב ברין, משה סמילנסקי) ובית הספר הריאלי בחיפה (ד"ר ארתור בירם)על קרקע שניתנה להם למטרת הקמת מוסד חינוכי חקלאי ע"י הברון בנימין אדמונד רוטשילד (הנאמנים: חברת בית הספר החקלאי פרדס חנה – חברה לתועלת הציבור). בית הספר שכן תחילה בחוות ברין (אחוזת מגד), ביתו של ד"ר זאב ברין  ועבר ב-1935 למיקומו הנוכחי על הציר הראשי בין מושבות פרדס חנה וכרכור. המתחם שגודלו כ-174 דונם כלל מבני כיתות ומעבדות, אולם התעמלות ומגרש ספורט ,בנייני מגורים לתלמידים ולצוות,מגורים למנהל ובריכת מים , חדר אוכל, מועדונים, בריכת שחיה, מרפאה, מכבסה, ספריה ואנדרטה להנצחת בוגרי ומורי ביה"ס.הכפר כולו טבל בירק ובמדשאות ושדרות עצים עיטרו אותו. תלמידי בית הספר למדו במהלך חמישה ימים ויום אחד היה מוקדש לעבודה והתמחות בענפי המשק החקלאי שכלל: רפת, לול, אורווה, מטעים, פרדסים, גידולי שדה, משתלה ונוי.
בעשורים האחרונים דעך בית הספר החקלאי. התאחדות האיכרים (בשם חברת בית הספר החקלאי) והמועצה המקומית פרדס חנה -כרכור יזמו תכנית בנין עיר בה יוכלו להשתמש בקרקע על מנת להתאימה לצרכים ומטרות התכנון העדכניות של הישוב וכן להסדיר תקציבית את פעילותו של בית הספר ולהעבירה לניהול המועצה המקומית ומשרד החינוך. ההסדרה זו באה על חשבון ייעודו המקורי של בית הספר כבית ספר חקלאי ומקומו במורשת החקלאית ההולכת ונעלמת מן הנוף הישראלי. בשנת 2013 קבוצה מבוגרי ועובדי בית הספר בסיוע עמותת אומ"ץ עתרה לבג"צ להילחם בהחלטה הראשונית למכור את המקום למטרות רווח. ככל הידוע הדיון בבית המשפט העליון כנגד מכירתן השנויה במחלוקת של אדמות בית הספר והפסקת פעילותו כבית ספר חקלאי טרם הוכרע.
להרחבה על עמדת המועצה לשימור אתרים

 

ברכיבה בין רחובות המושבה הרגשנו כיצד השבת נכנסת אט אט. מולנו חלפו אלה השומרים שבת שהיו בדרכם לבית הכנסת.

 

 

 

בדקות האור האחרונות שלפני השקיעה רכבנו בפרדסים מדרום למושבה.

 

 

ממש בחושך חזרנו לרכב שחנה במגרש החנייה בכניסה לקיבוץ גן שמואל ושם הסתיים הטיול שנמשך שלוש שעות.

 

 

*******

היה לנו יופי של טיול סתיו בשעות אחרי הצהרים המאוחרת ולפנות ערב בפרדס חנה וסביבתה – אזור שלו ופסטורלי. התחושה שלנו בסיום הייתה שלא מיצינו את הטיול בכל סביבה זו ומן הסתם באחת הזדמנויות קרובות נשוב אליו.