הדפסה

בבוקר 12 ביוני 2015 יצאנו שלושתנו – עופר צינדר, שרון בן חיים ואני – לטיול רכיבת אופניים בגבעות השפלה הצפונית. המטרה העיקרית של הטיול, בנוסף לרכיבה ופעילות הספורט, הייתה להמשיך לתור חבל ארץ מעניין הנקרא גם ארץ החשמונאים או ארץ המכבים והם ממתתיהו הכהן ובניו אנשי מודיעין.

קצת היסטוריה – בתקופה מאז הקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים, אזור זה היה אזור ספר נידח במרכז הארץ. במפת האזור משנת 1966 בקנה מידה 100,000 ניתן לראות את הריק היישובי באותה עת המשתרע מול שטח ההפקר וקו שביתת הנשק עם ירדן. חדי העין יוכלו להבחין שעיי היישובים הערבים שהתקיימו עד מלחמת העצמאות ונכבשו במהלכה, אינם מסומנים במפה זו ולא במקרה.

גבעות מודיעין עד 1967

לאורך הקו הירוק בקטע זה סיירתי לפני כעשרים שנה במסגרת מחקר שטח עצמאי שבצעתי בזמן שירותי באגף התכנון במטכ"ל (ללא רשות ממפקדיי) וזאת, במסגרת ההיערכות לקראת המשא ומתן  להסדר קבע עם הפלסטינים. לכך אתייחס אולי פעם אחרת.

בשעת בוקר מוקדמת יצאנו לדרך ממקום מגוריו של עופר בשכונת הפרחים בעיר מודיעין. הכוונה המקורית שתכננו את המסלול הייתה להגיע לנחל מודיעין בקטע שנמצא למרגלות העיר החרדית מודיעין עילית (בזמן הקמתה נקראה קריית ספר).

נחל מודיעין הוא אחד היובלים המרכזיים של נחל איילון. ראשיתו של הנחל היא בקו פרשת המים במעלה הרי בנימין באזור רמת גבעון. טיפת גשם היורדת בנחל מודיעין ושאינה מחלחלת בקרקע, ממשיכה דרכה עם הטיפות האחרות בזרימה בו עד הנקודה בה הוא מתלכד עם נחל נטוף וביחד חוברים בהמשך באזור שדה התעופה לוד לנחל איילון. נחל מודיעין הוא אחד הגורמים הבולטים ביצירת שיטפונות גאות בנחל איילון המתרחשים מעת לעת ובחורף גשום.

המסלול בו רכבנו בתחילה עבר ברחובות העיר מודיעין ומהם טיפסנו לגבעת טיטורה, עליה כבר כתבתי ולכן לא אחזור. לאחר הירידה ממנה הגענו לצומת מכבים רעות בכביש 443 ואותו חצינו.

בדרך, שבסמוך לה נמצאת הכלבייה של אגודת "תנו לחיות לחִיות", המשכנו צפונה עד שהגענו לכביש הגישה ליישוב כפר רות.

כפר רות הוקם כמושב עובדים בשנת 1977 ע"י בני מושבי פרוזדור ירושלים ועיסוק העיקרי של חבריו היה גידול ורדים ליצוא וגידולים חקלאיים שונים. היישוב נקרא על שם היישוב קדום כפר רות או כפרותה הנזכר במפת מידבא מהתקופה הביזנטית ושמו נשתמר בשם ח'רבת כפר רות שנמצאת על הגבעה ממזרח ליישוב שאליה לא עלינו אלא רק צפינו שרכבנו בכביש ההיקפי של היישוב.

המשכנו דרך מעבר בגדר ועברנו לרכוב בישוב הסמוך לפיד

השער המחבר בין כפר רות ולפיד

לפיד הוא יישוב קהילתי הנקרא כך על שם הלפיד שהיו מודיעים באמצעותו על מולד החודש בתקופת בית שני. היישוב נבנה בראשית שנות ה-90' במסגרת תכנית "יישובי הכוכבים" אותה הגה ולמימושה פעל שר הבינוי אז אריאל שרון. מטרת התוכנית הייתה עיבוי הנוכחות הישראלית באמצעות יישוב העירוני ממערב ובצמוד לקו הירוק.

שני היישובים הסמוכים דרכם עברנו, כפר רות ולפיד, נמצאים בתחומי הקו הירוק בשטח הנושק אליו ושייכים מוניציפלית למועצה האזורית חבל מודיעין. לעומת זה, היישוב הצמוד אליהם כפר אורנים אליו המשכנו נמצא מעבר לקו הירוק. כפר אורנים הוא יישוב קהילתי חילוני ומגוררים בו כ-500 משפחות ושייך מוניציפלית למועצה האזורית מטה בנימין. מבחינת אופיים שלושת היישובים כפר רות, לפיד, וכפר אורנים הם בעצם פרוור של העיר מודיעין אך כאמור אינם משתייכים אליה

בכניסה לכפר אורנים

עברנו עד הקצה הצפוני של כפר אורנים מתוך כוונה לגלוש במדרון אל נחל מודיעין. לא הצלחנו. אין דרך ואין שביל במדרון התלול, המסולע והמיוער זה. התנחמנו במראה העיר מודיעין עלית שנראתה לנו בין צמרות עצי החורש

מבט על העיר מודיעין עילית מתוך כפר אורנים

בלית ברירה, חזרנו לכניסה של היישוב ומשם אל הכביש המתחבר לכביש האזורי 446.

צומת הכניסה ללפיד וכפר האורנים בכביש 446

חצינו את הכביש, ובדרך הצמודה אליו המשכנו צפונה ואט אט גלשנו לתוך נחל מודיעין.

לאחר שחזרנו שרון בן חיים העיר כי בתצ"א (גוגל) ראה שאם היינו מגיעים לרח' נחל מודיעין שבכפר האורנים וממשיכים עד סופו, שם יש ירידת עפר סבירה לנחל מודיעין. והוסיף כי פעם הבאה נוכל לתקן את הטעות. על כך ענה עופר צינדר ששרון צודק בקשר לירידה לנחל מודיעין. עוד הוסיף כי לבושתו טעה בנווט ב 128 מטר. בתכנון המקורי (ע"פ תצ"א גוגל) היינו אמורים לרדת מרחוב נחל מודיעין ולעבור בגשר שמתחת לכביש 446. בציור שצרף עופר נראה המסלול המתוכנן (וורוד) היורד מרח' נחל מודיעין לעומת מה שרכבנו (תכלת) והפרש המרחק (צהוב) בין תכנון לביצוע.

הערת עופר

עופר ציין שהמסקנה שלו היא לפני החלטה על הכוון הנכון בין שבילים צפופים יש להגדיל מאד את תצוגת הנתיב המתוכנן שלא לדבר על כך שבשטח עירוני צריך גם להסתכל על שם הרחוב שאליו צריך לפנות……..!!! עוד הוסיף שמאידך, אחרי שירדנו בדרך אחרת בחן את הגשר והסתבר לו שאינו מיועד למעבר אדם אלא למים בלבד, ויתכן שהיינו צריכים לחזור את כל הדרך בחזרה לרח' נחל מודיעין (קריעה!!).

המשכנו הלאה ורכבנו בתוך נחל מודיעין בדרך המסומנת שחור ומעלינו היישוב חשמונאים הנמצא מעבר לקו הירוק שעל פי התכנית המקורית תכננו לרכוב דרכו.

בתוך נחל מודיעין ןמעל היישוב חשמונאים

התקדמנו ברכיבה בתוואי נחל מודיעין והשמש מאירה אותנו.

בתוך נחל מודיעין

האזור הזה מתאים גם לגולשי סנפלינג – מצד דרום של תוואי הנחל נמצאים מצוקים אנכיים יורדים אליו. ראש המצוקים מהווה נקודה אליה מתכנסים חובבי הגלישה (סנפלינג). עצרנו ושאלנו עצמנו מה הכיף שבעניין? אולם, כנראה שאין אנו מבינים בכך. טוב שיהיה.

גולשי הסנפלינג במצוק נחל מודיעין

המשכנו וראינו שמצפון ומעל הנחל ראינו את דרך המערכת של גדר ההפרדה שנבנתה לפני קצת יותר מעשר שנים בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. דרך זו נושקת לכפר אל מידיה, שיש הטוענים ששמו משמר את שם היישוב מודיעין, המקום בו התגוררה משפחת המכבים בראשה עמד מתתיהו הכהן.

מדהים היה לראות את היקף העבודות שנדרשו לסלילת הדרך וכמובן את החותם שלהם ובעיקר פגיעתם בנוף, לדיראון עולם.

גדר הביטחון למרגלות הכפר מידייה

המשכנו ברכיבה עד הגדר שלפני הגשר העצום של דרך המערכת שחוצה את נחל מודיעין ותחתיו שער ברזל אדיר.

גשר דרך הביטחון מעל נחל מודיעין

עזבנו את תוואי נחל מודיעין וטיפסנו מערבה במעלה הדרך עפר טובה שהיא מעט תלולה. בקטע זה הרכיבה הייתה מעט מאומצת, אורכו 1.1 ק"מ והעליה הייתה בגובה אנכי של כ-52 מ'. השיפוע כ-10%. בסיום העלייה עברנו ליד האתר שיש הטוענים שהוא קברות המכבים. עד למלחמת ששת הימים נהגה תנועת המכבי הצעיר לשאת את לפיד חנוכה עד למקום זה שבו נראה הכפר אל-מידיה.

המשכנו צפונה מערבה בדרך שהסימון שלה אדום התחנה הבאה הייתה בנין קבר שייך שנמצא על גבעה בגובה 219 מ'. במלחמת העצמאות היה במקום משלט שנקרא משלט 219. המקום נכבש במסגרת מבצע דני בקרבות עשרת הימים והוחזק, כמו כל המשלטים באזור, על ידי יחידות מחטיבת קרייתי.

חודשים לאחר כיבושו כוח מהלגיון הירדני התקיף את המשלט ובקרבות נפלו 26 לוחמים. יום למחרת, בהתקפת נגד נכבש המקום חזרה. במקום הוצבה אנדרטה רק בשנת 1979! חבל, אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא.

קבר ש'יח או אתר קבורה של החשמונאים? נחזור רגע לקבר השייך ולתופעה מעניינת שראינו במקום. הקבר הוא על שם הש´יח ע´רבאווי (השיח' המערבי). המבנה הוא מוסלמי שנבנה על שרידי מבנה גדול מן התקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). יש הסבורים כי כאן, ולא באל-מידיה, היה אתר הקבורה הגדול של החשמונאים. מטבעות מן התקופה החשמונאית שנמצאו כאן, מחזקים זיהוי זה. לפיכך ולאור זאת, החליט מי שהחליט, לייהד את קבר הש'יח המוסלמי וקבע שהמקום הוא מקום קבורתו של מתתיהו הכהן אותו כבר הזכרנו. התופעה של ייהוד קברי ש'יח מוסלמים אינה חדשה ואנחנו מכירים אותה מקברי הצדיקים ברחבי הארץ, ביהודה, בשומרון ובגליל והנה לנו דוגמה נוספת.

מנוחה קלה וצילום – אחרי הביקור במקום, הגיעה שעת התה והתמרים. בחניון סמוך עצרנו להפסקה קלה וצילום של שלושתנו למזכרת. אי אפשר בלי!

אחרי ההפסקה המשכנו והדרך התקרבה לגדר מתחם נאות קדומים שהוא מחוץ לתחום לרוכבי האופניים.  חבל מאוד מאוד!

מגדר נאות קדומים חצינו בגשר את כביש 443 והגענו ליער בן שמן ובדרכים שהכשירה קרן קיימת רכבנו בכיוון כללי דרום.

הגענו לבקעת הנזירים שבשוליה נמצאת מערה צרה ( 20 מ' אורכה ו-1.5 מ' רוחבה) ששימשה כנראה עולי רגל נוצרים בדרכם לירושלים במעלה בית חורון. במדרגות החצובות בסלע ניתן לראות את מדרגת האבן שהיוותה דרגש השינה ולידם הצלבים.

בקעת הנזירים

מבקעת הנזירים המשכנו למרכז ליגד וממנו במדרכה הצמודה לכביש נענו לכיוון העיר. חתכנו חזרה לשטח. טיפסנו מזרחה דרך יובלי נחל ענבה לגבעות שבמרכזן נמצאים עיי הכפר הנטוש ברפיליה. כפר ערבי זה כמו האחרים סביבו, ביר מעין, אל בורג' ואחרים, נכבש בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות. עיי כפר זה היוו את המוקד של שטח אימונים 207 שהתקיים באזור ועליו כתבתי בהרחבה בסקירה על הטיול בתוך העיר מודיעין וסביבתה. הוותיקים זוכרים אותו גם בשם העממי "ש"א בריפליה".

גבעות ברפילייה

אודה על האמת, הרבה אנרגיה הושקעה בעלייה. במספר מקומות (2 – 3) נאלצתי אף לרדת וללכת ברגל. התאמצתי אבל לא נקרעתי! סביר בהחלט לטיולים שכאלה בהחלט לא נורא.

אבל המאמץ היה שווה – בקצה העלייה נגלה נוף מדהים לכיוון מערב לעבר גבעות השפלה והלאה למישור החוף.

גבעות ברפיליה

תוך מבט על הנוף חשבתי לתומי, האם נוף בתולי זה הסמוך כל כך לעיר, יישאר כך? כנראה שלא.  בעתיד, הקרוב או הרחוק, הבולדוזרים יעלו על הגבעות ושם ייבנו שכונות חדשות של העיר. אולי אחת תזכה לשם ברפיליה. אבל סביר יותר שימצא לה כבר שם אחר בעברית שיסייע בשיווק השכונה החדשה ומכירת הדירות. ימים יגידו…

מהגבעה גלשנו לשטח הבנוי. לאחר דיווש במדרכות העיר וטיפוס במעלה דרך העירונית שנקראת רחוב עמק בית שאן הגענו לנקודת ההתחלה. אחרי ארבע שעות ו-45 דקות, הסתיים טיול מעניין ביותר.

יופי של טיול וחברה נעימה ומה צריך עוד האדם בבוקר שישי.