הדפסה

טיול, סוף הקיץ ביום שישי בין יום הכיפורים וסוכות (25/9/2015) ברום הרי יהודה באזור בר גיורא ונס הרים ומרביתו על הרכסים שבין נחל שורק בצפון ובין נחל מערה. בטיול השתתפנו חמישה אנשים שהתקבצנו ממספר מקומות: בן ציון זידמן (רחובות), ארז בלשאי (תל מונד), עמית פינקלשטיין (באר יעקב) ושרון בן חיים ואני (ממבשרת ציון).

אמנם "רשמית" הסתיו כבר החל, אבל עדין היה חם מאוד.  הרכיבה התנהלה בטיול בנחת ובנועם ובמהלכו עצרנו הרבה פעמים לתצפיות הזדהות – השתדלנו לראות רחוק ככל שניתן למרות האובך הקל. העצירות נועדו גם להסברים על השטח, למנוחה קצרה להסדרת הנשימה ולשתייה וגם להפסקת קפה מרנינה. בקטעים בהן היו ירידות תלולות ודרדרת ובעליות ששיפוען תלול קצת נאלצנו ללכת ברגל.

בר גיורא וסובב נס הרים 25-9-2015

יצאנו לדרך מבר בהר וירדנו לעבר דרך הנוף המתפתלת לאורך המצוק הדרומי מעל נחל שורק המסומנת שחור במפת סימון השבילים. רכבנו מערבה והשמש בעורפנו. היא האירה את הרכס הר טייסים ורמת רזיאל שממול.

מראה מדרך נוף הדרומית

באחת הנקודות בהן עצרנו במהלך הרכיבה על הדרך הנופית  לצורך תצפית דברנו על המבנה של הרי יהודה ובמיוחד הרחבנו על נחל שורק שהוא הוא אחד הנחלים המרכזיים החוצה את הארץ לרוחבה מהר ועד הים ואורכו כ-70 ק"מ. אגן ההיקוות של נחל שורק משתרע במורדות ההר, בגבעות השפלה ובמישור החוף.

אזור אגן ההיקוות של נחל שורק

השם נחל שורק נזכר לראשונה בספר שופטים ט"ז, בסיפורי שמשון הגיבור – "וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק ;שְׁמָהּ, דְּלִילָה." משמעות המילה "שורק" היא אחד מזני הגפנים, כפי שמוזכר בברכת יעקב אבינו לבנו יהודה – "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" המעידה על שפע הגפנים בנחלת יהודה וחוזקן המאפשר לקשור אליהן חמורים.
המים הזורמים בנחל הם מי נגר – מים הזורמים על הקרקע – מהרי ירושלים, מי תהום המתנקזים לאפיק, מי קולחין  – שפכים מטוהרים –  שלא נוצלו להשקיה חקלאית, ובחורף מי שיטפונות.  סמוך לשפך אל הים, מים מלוחים נובעים אל הנחל. בעקבות הזרמת מי ביוב ושפכים מהערים הסמוכות לנחל, הפך הנחל למקור לכלוך וריחות רעים. בשנים האחרונות, בעקבות לחץ ציבורי, נעשו בנחל שורק עבודות ניקוי וטיהור. והוקמו מתקני טיהור שפכים במעלה הנחל.
לתוואי נחל שורק יש שני חלקים הררי ומישורי. החלק ההררי של התוואי מפותל עד סמוך לבית שמש והחלק המישורי נמצא בין גבעות השפלה ובמישור החוף. מוצא הנחל לים התיכון בחולות פלמחים.
אגן ההיקוות של הנחל בהר כולל את שלושת יובלים מרכזיים:
נחל שורק ויובליו המשניים היורדים אליו מרמת בנימין (נחל עטרות, נחל רמות, נחל שמואל ונחל לוז), מרכס ירושלים (נחל הצופים, נחל סנהדריה, נחל חיל, נחל רוממה נחל מי נפתוח, נחל רבידה נחל עין כרם), ויובליו המשניים היורדים אליו מרכס קריית יובל-אורה-עמינדב-שלמון, יובליו המשניים היורדים אליו מרכס הראל–הר חרת-הר איתן, מרכס צובה (נחל צובה) והמשכו רכס הטייסים-רזיאל-כסלון;
נחל רפאים שראשיתו באזור מתחם התחנה הראשונה בעמק רפאים בירושלים ויובליו המשניים היורדים אליו מירושלים (נחל רחביה, נחל בית הכרם ועוד) ויובליו המשניים היורדים אליו מהרכס המרכזי של הרי יהודה (נחל גילה, ואדי חלס, נחל בתיר, נחל קובי ונחל קטלב) מרכס גילה-בתיר-רפאים-גיורא.
לאחר החיבור בין נחל שורק ונחל רפאים תוואי הנחל הוא מפותל והסיבה לכך אינה ברורה. ייתכן שהאפיק הוא נחל קדום שהתחתר במקביל להתרוממות ההרים. בקטע ההררי המפותל של נחל שורק יורדים אליו מכיוון רכס גיורא-הר יעלה מספר יובליו (הבולטים נחל קטלב ונחל יעלה).
נחל כסלון ויובליו המתנקזים אליו (ביניהם נחל טייסים, נחל רזיאל ונחל כרמילה) והוא מתחבר לנחל שורק בקו התפר בין מורדות שלוחות הרי יהודה ובין גבעות אשתאול שבשפלה.
מכיוון שלוחות הרי יהודה מגיעים לנחל שורק נחלים נוספים המתחברים אליו באזור בית שמש (נחל מחסיה, נחל דולב, נחל מערה ונחל זנוח).
בתוואי המישורי של נחל שורק שני קטעים: המזרחי הנמצא בין גבעות השפלה הנמוכה אליו מתנקזים נחלים היורדים מהן (נחל בית שמש, נחל ישעי, נחל פלאי, נחל מנוח, נחל הראל) וקטע המערבי נמצא במישור החוף אליו מצטרפים נחלים שמקורם גם הוא בגבעות השפלה ובמישור החוף (נחל מקנה, נחל ענות, נחל אל תקה, נחל שחם, נחל חולדה, נחל השלושה, נחל עקרון ונחל גמליאל).

תופעה גאומורפולוגית הבולטת במראה מדרך הנוף היא ה"כתפיים" הרחבות. אלה בעצם מדרגות רחבות ברום כ- 100 מ' מעל לאפיק הנחל. ב"כתף" הדרומית הנקראת שלוחת יער נמצאים עיי הכפר דיר א-שייח', ועל גבעה בולטת נמצא אתר העתיקות חורבת טורה – שרידי מצודה מהתקופה ההלניסטית, ולצידה מספר מאגרי מים חצובים בסלע וה"כתף" הצפונית הבולטת היא הר פיתולים.

תצפית לכיוון צפון מדרך הנוף לאורך מצוק דרומי של נחל שורק

בתחילת שנות ה-1870 דווח שבכפר דיר א-שייח' חיים בו כ-400 תושבים. הכפר ננטש עד 1881, משום שתושביו עקרו, או נפגעו במגפת הטיפוס של 1874. ב-1931 התגוררו בכפר 155 תושבים ב-26 בתים שנבנו בעיקר מאבן. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-220, מרביתם מוסלמים, מלבד עשרה נוצרים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 6,781 דונם. היה בכפר מקאם (אתר מקודש) ומסגד לזכר שיח' סולטן בדר, וכן מספר חנויות קטנות. באר ממערב סיפקה מי שתייה לתושבים, אשר עסקו בחקלאות בעל, כולל גידול דגנים, ירקות ועצי פרי. אדמות הכפר הדרומיות שימשו כאזורי מרעה. ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו בכפר כללו  שרידי קירות ועמודים, יסודות, בורות מים, אתרי קבורה ובתי בד. כפר זה נכבש בתחילת "מבצע ההר" שנערך לקראת סוף ההפוגה השנייה, בלילה שבין ה-18-19 באוקטובר 1948 בידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל ואחר ננטש. על אדמות-הכפר לא הוקמו ישובים ישראלים. מושב נס הרים הוקם ב-1950 קילומטר מדרום-מערב לאתר הכפר. אחד ממבני הכפר שנותרו על תלם הוא מקאם אל-שיח' סולטן בדר, מבנה לבן עם שתי כיפות, פתחים מקושתים וחצר.

עקב אופיו המתון של קטע הנחל ההררי, הועברה לאורכו ב- 1892 מסילת הברזל הראשונה בישראל, מיפו לירושלים, והוקמה תחנת הרכבת של דיר א-שייח'. התחנה הוקמה מסיבות תפעוליות, כדי לנצל את מי עין קטלב.
בשנים האחרונות, נמחק כמעט לחלוטין תוואי המסילה ההיסטורית, ונגרם נזק נופי משמעותי לנחל, כתוצאה משדרוג מסילת הרכבת הנוכחית. תחנת הרכבת ההיסטורית באפיק הנחל הנקראת כיום תחנת בר-גיורא והיא עדיין קיימת

בהמשך רכיבה בדרך הנוף הדרומית יכולנו להתרשם מהחורש הים תיכוני שסביבה.

תוואי דרך נוף הדרומית לכיוון מערב

חורש ים-תיכוני הוא חברה אקולוגית המאפיינת אזורים בעלי אקלים ים-תיכוני בעולם. החורש הים-תיכוני נפוץ בשישה אזורים בעולם: באגן הים התיכון, בדרום אפריקה, בקליפורניה, בצ'ילה, בדרום-מערב אוסטרליה ובדרום אוסטרליה. בדרך כלל, מתכוונים במושג חורש לתצורה של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים במעורב. שולטים בו צמחים קשי עלים וירוקי-עד, בכיסוי רציף וצפוף. כתוצאה מכך, נוצר נוף סבוך בעל שכבתיות בלתי ברורה. בארץ החורש הים תיכוני נפוץ בחמישה אזורים: גליל עליון, גליל תחתון, כרמל, שומרון והרי יהודה.
שלושה פרמטרים אקולוגיים עיקריים משפיעים על יחידות הצומח של החורש הים תיכוני בארץ: רום החורש – ההשפעה היא בעיקר דרך הטמפרטורה; הטופוגרפיה של האזור – כמות קרינה תלוית מפנה במדרונות, מאזן המים, ערוצים מוצלים וקרירים; השפעת המסלע והקרקע – ההשפעה היא דרך ממשק המים והמינרלים.
היחידה הטיפוסית בתא השטח של הטיול היא חורש אלון מצוי והיא מאופיינת בחברת צומח אלון מצוי – אלה ארץ ישראלית. החברה מופיעה לרוב על סלעי גיר ודולומיט וקרקע טרה רוסה, ברום 300 – 1000 מ'. החורש המצוי לאורך דרך הנוף בה רכבנו מייצג היטב האת החברה אלון מצוי – אלה ארץ ישראלית. הצומח כולל כמובן את העצים אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, קטלב, ומעט עצי אורן ירושלים (בניגוד לדעה הרווחת, כל מיני האורן הגדלים בארץ (כולל אורן ירושלים, ואורן הצנובר = אורן הסלע) אינם גדלים בר בארץ אלא הובאו ע"י האדם מארצות אחרות). שיחים ובני-שיח  עיקריים הם אלת המסטיק, לוטם שעיר ומרווני, קורנית, צתרה ורודה, ומרווה.

המשכנו הלאה ובקצה הדרך הנופית. רכבנו מאות מטרים על כביש 3866 המחבר בין צומת נס הרים וצומת מחסיה ודרכו עלינו עלינו למצפה הר יעלה שגובהו 650 מ' מעל פני הים שנמצא בעיי הכפר הערבי  הכפר דֵיר אל-הַוַא. בראש ההר ניצב מגדל תצפית של קק"ל, המשמש בקיץ את צופי האש המתריעים מפני שרפות. לא ניתן לעלות למגדל מטעמי בטיחות. מפסגת הר זה תצפית מרהיבה לעבר שפלת יהודה ומישור החוף. אומרים שביום חורף בהיר ניתן להבחין במגדלים הגבוהים של מטרופולין תל אביב. אנחנו בגלל האובך המועט לא ראינו אותם.

מצפה הר יעלה

הכפר דֵיר אל-הַוַא נבנה על אתר ארכיאולוגי והשתמש באבני בנייה ועמודים שנמצאו במקום. היום ניתן להבחין מחלק מהשרידים ובעיקר בטרסות בצדדי האתר מכוסות בעצי זית וחרוב, ושיחי צבר גדלים בקצהו הדרומי. הכפר נזכר לראשונה בספרות הנוסעים שביקרו בארץ ישראל בסוף המאה ה-19.בשנת 1931 נמנו בכפר  47 תושבים ב-11 בתי בוץ ואבן צפופים, מופרדים בסמטאות צרות. בשנים 1944-45 עלה מספר התושבים ל-60, כולם מוסלמים, ואדמותיו השתרעו על 5,907 דונם. תושבי הכפר התפללו במסגד בחלק המערבי של הכפר, בו היה גם אתר מקודש לזכר שיח' סולימן, מורה מקומי. שתי בארות, מדרום-מזרח וממערב לכפר, סיפקו מי שתיה. רוב האדמות החקלאיות היו הרריות, מלבד קרקעית העמק, בה נשתלו דגנים. עצי פרי, שהניבו תפוחים, זיתים, תאנים ושקדים ניטעו על המורדות. כל הגידולים הושקו במי גשמים. במלחמת העצמאות, הכפר, כמו שאר הכפרים בסביבתו, נכבש בתחילת "מבצע ההר" שנערך לקראת סוף ההפוגה השנייה, בלילה שבין ה-18-19 באוקטובר 1948 בידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל ואחר ננטש. על עיי הכפר לא נבנו ישובים ישראלים בסמוך אליהם הוקם בשנת 1950 מושב נס הרים.

נס הרים הוקם בשנת 1950 ויושבו בו עולים ממכוריסטאן. מקור שמו של היישוב בספר ישעיהו: "כנשא נס-הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" והוא הוצע על ידי זאב וילנאי. בעבר התפרנסו תושבי המושב מענף הלול ומטעים.  האחריות על הלול ומשק הבית הייתה מוטלת על האישה, והגברים יצאו לעבוד במטעים ובשמירה תמידית על המושב מפני גניבות של ערבים שגרים באזור. כיום ישנן מספר משפחות שעדיין ממשיכות להתפרנס מענף הלול, אך רבים מהלולים הפכו למפעלים קטנים. חלק מתושבי היישוב עוסקים במקצועות חופשיים ובענפי פרנסה נוספים. נס הרים היה במקור מושב מסורתי, אולם בהרחבה החדשה של המושב הוחלט על הפיכתו למושב מעורב, ההרחבה מונה כ-80 משפחות, מחציתן דתיות וומחציתן חילוניות. כיום המושב מונה כ-250 משפחות כ-1200 תושבים.

בירידה חזרה מהר יעלה בצומת הכביש לכיוון מערת הנטיפים התעכבנו מול האנדרטה לזכר שבעה אסטרונאוטים שנהרגו באסון התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר מ-28 בינואר 1986, 73 שניות אחרי שהמריאה ממרכז החלל קנדי בפלורידה.

אנדרטה לזכר אסון התפוצצות ספינת החלל צלנגר

ממול האנדרטה חצינו את הכביש וירדנו בדרך המסומנת אדום לעבר נחל מחסיה בתחילה לכיוון דרום ובהמשך לכיוון מערב. בתחילה ניתן היה לרכוב בדרך אולם בהמשך לנוכח השיפוע החד ודרדרת האבנים נאלצתי לרדת ברגל. חברי הנמרצים ובעיקר האמיצים ירדו ברכיבה, חלקם את כל הדרך וחלקם את מרביתה. הגענו לצומת שבילים. עזבנו את בשביל האדום וטיפסנו בשביל השחור לעבר השלוחה הצפונית מעל הקטע הקניוני של נחל דולב. העליה הייתה תלולה ואת מרביתה עלינו ברגל.

בעליה לעבר נחל דולב

ירדנו מהשלוחה אל קטעו המתון של נחל דולב בו נמצאים כרמים. על פי התכנון המקורי התכוונו לרכב בדרך המקיפה את הכרמים מצפון. בגלל שער נעול נאלצנו להכנס לכרם בקטע הפרוץ של הגדר ולהתקדם בשולים הדרומיים של הכרם. שם הגענו לשער נוסף בגדר הפרוצה גם כן ואז טיפסנו על השלוחה המפרידה בין נחל דולב ובין נחל מערה. העלייה בתחילה הייתה תלולה אך סבירה לרכיבה תוך כדי מאמץ. עברנו ליד עין סִפְלה הנקרא על שם הכפר הערבי במקום.

ספלא היה כפר קטן שנמצאו עדויות ארכיאולוגיות לנוכחות  צלבנית. ב-1931 ניצבו בכפר עשרה בתים שרובם בנויים אבן וחלקם עוצבו בצורת מערה. ב-1944-45 התגוררו בכפר 60 תושבים מוסלמים ואדמותיו השתרעו על 2,061 דונם. אתר מקודש לזכר אל-שיח' מֻוַנִּס המקומי ניצב בצד המערבי של הכפר. התושבים צרכו מים לשימוש ביתי משני מעיינות שנבעו בדרום-מזרח [עין סִפְלה] ובצפון-מזרח הכפר, וגידלו דגנים, עצי פרי, עצי זית וגפנים שהושקו במי גשמים. חלק מאדמות הכפר שימשו כאזורי מרעה. גם כפר זה נכבש בתחילת "מבצע ההר" שנערך לקראת סוף ההפוגה השנייה, בלילה שבין ה-18-19 באוקטובר 1948 בידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל ואחר ננטש. על אדמות-הכפר לא הוקמו ישובים ישראלים. גלי-אבנים מבתי הכפר פזורים במקום שהפך לשטח מרעה פתוח. מבנים דמויי מערה אשר שימשו בעבר למגורים מצויים באתר, ושיחי צבר גדלים בין ההריסות. בית הקברות של הכפר נמצא ממזרח לאתר, ומטעי שקד וזית גדלים ממערב ומצפון.

כפרים ערביים עד 1948 במרחב הרי יהודה

המשכנו בטיפוס בדרך ונכנסנו לתחומי הגן הלאומי בית עיתאב על ראש השלוחה בגובה 675 מ' מעל פני הים ובתחומה נמצאים עיי הכפר הערבי הגדול בית עיתאב. האתר מכוסה עיי חורבות רבים מבתי הכפר ההרוסים, ושרידי המבצר הצלבני בולטים במקום. ממזרח וממערב לכפר יש שני בתי קברות. עצי שקד, חרוב וזית גדלים באתר הכפר, ושיחי צבר גדלים בקצהו הדרומי. חלק מהאדמה החקלאית שמסביב מעובדת בידי חקלאים  ישראלים.

חרבת בית עיתאב

הכפר בית עיתאב המקום זוהה עם אֶנאדַבּ, שמופיעה ברשימת העיירות בפלסטין שהוכנה במאה הרביעית לספירה, והצלבנים כינו אותו בֵּיתַ'הָתַפּ. אדוארד רובינסון ביקר בכפר ב-1838 והעריך שחיו בו אז 600-700 תושבים בבתי אבן שנבנו סביב שרידי מבצר צלבני. ב-1855 התקיימו במקום קרבות עזים בין משפחת לחאם מהכפר ששלטה ב-24 כפרים באזור, לבין משפחת אבו ע'וש היריבה. ב-1931 התגוררו בכפר 606 תושבים ב-187 בתים, וב-1944-45 ירד מספר התושבים ל-540. אדמות הכפר, שצורתו כצורת קשת, מנו באותה עת 8,757 דונם והשתרעו לכיוון דרום-מערב עד ואדי מע'רה [נחל מערה]. חקלאות היתה מקור הקיום העיקרי של תושבי הכפר, שעסקו גם בגידול חיות-משק. הגידולים כללו דגנים, ענבים, עצי זית ועצי פרי נוספים. בנוסף, היו בבעלות התושבים שטחים נרחבים במישור החוף עליהם גידלו דגנים. הגידולים הושקו מי גשמים ובמי מעיינות, שסיפקו גם מים לשתיה. במהלך תקופת המנדט הופקעו חלק מאדמות הכפר על מנת ליצור אזור מיוער גדול בבעלות ממשלתית.
בּית עִטַאבּ היה אחד משרשרת כפרים בפרוזדור ירושלים אשר נכבשו לאחר ההפוגה השנייה של המלחמה ב-21 באוקטובר 1948 במהלך מבצע ההר, שנערך בידי חטיבות הראל ועציוני ובפיקוד יגאל אלון. מטרת מבצע זה הייתה להרחיב את פרוזדור ירושלים שבשליטה ישראלית ולחברו להרי חברון. במהלך המבצע תקפו הכוחות הישראלים כוחות מצרים שישבו בהרי ירושלים וברוב הכפרים באזור, אילצו אותם לסגת וכבשו כפרים רבים מדרום-מערב לירושלים. אוכלוסיית האזור גורשה או ברחה, בעיקר לכיוון בית-לחם או הרי חברון. מושב נס הרים הוקם על אדמות הכפר ב-1950, מצפון לאתר הכפר.

סוף הקיץ במלוא הדרו

לאחר הפסקת קפה עלינו למקום הגבוה ביותר לתצפית ולהסברים וכמובן גם לצילום למזכרת.

תמונת מזכרת מהטיול בחרבת בית עיתאב

לאחר ההפסקה רכבנו מזרחה וצפונה במעלה הדרך המסומנת בכחול החולפת בפאתי למושב בר גיורא לעבר נקודת ההתחלה.

בר גיורא מושב עובדים נוסד ב1950 ויושבו עולים ממרוקו ומשתייך לארגון משקי חירות-ביתר. המקום נקרא על שם בר גיורא ממנהיגי המרד הרומי. המקום בו נמצא היום המושב היה בתקופת המנדט מחנה נופש של הצבא הבריטי שהוקם לאחר המערה במדבר המערבי בשם "מחנה עַלַאר" כשמו של הכפר הסמוך עַלַאר שנמצא בסמוך למקום בו הוקם המושב מטע. בר גיורא הוקם בתחילה כמחנה עבודה בשם "איתנים" שהפך להיות מושב בשנת 1954. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. בתחום המחנה הבריטי לשעבר נמצאה שנים רבות אכסניית נוער שאינה פעילה היום וגם בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע שעבר בראשית שנות ה-70 להר גילה.

בר גיורא וסובב נס הרים 25-9-2015-

בבר בהר אחרי כארבע שעות הסתיים הטיול שהיה קצר במרחק, אמנם קצר מאוד, אבל עשיר במראות ובתוכן והושקעה בו לא מעט אנרגיה לטיפוס. נהינו מאוד והבטחנו לעצמנו שנחזור לטייל באזור שוב בחורף וזאת על מנת ליהנות מיופיו בעת הפריחה.