טיול אתמול (23/11/2015) במישור החוף הדרומי באזור המשתרע שבין מושב ביצרון וגן יבנה במזרח ובין מוצא נחל לכיש לים באשדוד במערב. זו במשבצת ארץ שמזמן רציתי להסתובב ולהכיר אותה ואת תוכה.

 

 

מסלול הטיול עבר בתוך היישובים החקלאיים, בתוך תחומי היישובים העירוניים, בשטחים החקלאים ובשטחי הבור כפי שניתן לראות בתצלום האוויר.

 

שטח משבצת הארץ בה טיילנו נכלל בתחומי חמש רשויות מוניציפליות (לא פחות) ולפי סדר המסלול בתחומי המועצה האזורית באר טוביה, המועצה האזורית גדרות, המועצה האזורית חבל יבנה, שטח השיפוט של העיר אשדוד ושטח שיפוט של המועצה המקומית גן יבנה. מדהים איך בתא שטח כזה קטן מצטלבים שטחים של כל כך הרבה רשויות מקומיות.

 

הטיול התקיים לכאורה הרחק מהכרך הגדול והרחק מהפיגועים שהתרחשו באותו יום. הטיול היה בעצם כל כך קרוב לאלה. היה זה טיול לא שגרתי ומעניין במיוחד. לטיול יצאנו ארבעה רוכבים הצמאים להכיר את הארץ: חיים רובינציק (מושב ביצרון) שהוביל את הטיול, עופר צינדר (מודיעין), יואב מלין (יד בנימין) ואני (מבשרת ציון). בטיול זה למדנו הרבה על אותה משבצת ארץ ובדרך גם פגשנו אנשים נחמדים.

 

יצאנו לדרך ממרכז ממקום מגוריו של חיים במושב ביצרון.

בצרון- מושב שהוקם בשנת 1935 ומשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית באר טוביה. בביצרון מתגוררים היום למעלה כ-1,200 תושבים. מקימיו היו קבוצת אסירי ציון מערים שונות ברוסיה שהתארגנו בשנת 1929 ונקראה "קרים תל חי" והגיעה לארץ בשנת 1932. בתחילה הגיעו מייסדי בצרון לגן-יבנה לאחר שנענו להצעת המוסדות המיישבים שתמורת עבודתם בפרדסים יקבלו שטח אדמה שעליו יקימו מושב. שלוש שנים מאוחר יותר, עזבו חברי הגרעין את גן יבנה ועלו להתיישב על אדמות הקרן הקיימת הסמוכות. הם קראו לישוב – בצרון "שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכריה ט' י"ב). בתחילה כלל היישוב 30 נחלות משק, 5 דונם לכל נחלה. החברים המשיכו לעבוד בפרדסי גן-יבנה ועם זה לבנות את משקיהם. בין השנים 1942 – 1945 הגיעה קבוצת הרחבה ראשונה, היו אלה נוטרים ממשטרת היישוב (גפירים) אשר גרו במזכרת בתיה (על יד עקרון) והופנו ע"י הסוכנות להתיישבות. בתיהם הוקמו בפאתי המושב ונקראו "שכונת העקרונים". בשנת 1949 הגיעו לביצרון חיילים משוחררים חברי גרעין "בתלם" וזאת בעקבות הצעתו של אברהם הרצפלד-להתיישב במקום ולהגשים בכך אידיאל של עבודת אדמה. וכך נוספו עוד 30 צריפים, 30 משקים וגם רחוב- "רחוב החיילים". אל רחוב החיילים הצטרף מאוחר יותר "רחוב העולים" שנקרא גם "רחוב הבולגרים", שאוכלס ברובו מעולים חדשים שהגיעו מבולגריה ומארצות אירופה נוספות. על שטח אדמה שהוקצה להם במרכז הכפר הוקמו אוהלים שפונו מיושביהם כעבור זמן קצר בשל השיטפונות והשלג של חורף 1950 שהיה קשה במיוחד. הוותיקים קלטו לבתיהם את מפוני האוהלים עד להקמת צריפי המגורים. בשנות ה-60 נבנו בתים ונעלמו הצריפים. משנות ה-90 חלו שינויים רבים בחיי המושב. בנים ובנות מצאו את  דרכם במשק ההורים והיו לבנים ממשיכים וגם משפחות חדשות הצטרפו והמושב זכה לתנופה של פיתוח וגידול.. במושב 108 נחלות, ו-108 בתים בשכונות הרחבות הנקראות "נוריות" ו"נרקיסים", כ 50% ממתיישבי ההרחבות הינם בני המקום, והשאר משפחות שהגיעו מכל הארץ. מקור אתר היישוב

 

המשכנו מערבה לעבר מושב גן הדרום

גן דרום – מושב שהוקם בשנת 1951 על ידי עולים, שעלו מעיראק במבצע עזרא ונחמיה. המתיישבים הראשונים בגן הדרום שוכנו במעברה בגן-יבנה הסמוכה עד השלמת הכנת התשתיות במושב למגורים. בעת הקמת המושב נציגי רשויות השלטון הציעו את השם "משולם" בעקבות עברות ח'רבת סלם הסמוכה למקום. המתיישבים התנגדו והציעו את השם הנוכחי משום היותם ממוקמים בין היישובים גן-יבנה ובני דרום. מושב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי ונמצא בתחום המועצה אזורית גדרות שכל מושביה משתייכים לתנועת התיישבות זו.

 

יצאנו מכביש הגישה של המושב גן דרום ומשם שאטנו לעבר מחלפי הכבישים והגשרים מעל מסילת הברזל בכניסה הצפונית של אשדוד.

 

את הכבישים והמחלפים עברנו בבטחה במעברים  תת קרקעיים ואת מסילת הברזל בגשר עילי.

 

המשכנו הלאה והגענו לשמורת טבע של השיטה המלבינה המשתרעת צפונית-מערבית למחלף אשדוד, בין מסילת הרכבת לנמל אשדוד ותחנת מיתוג של חברת החשמל.

 

שמורת השיטה המלבינה אשדוד נקראת גם שמורת מבוא אשדוד ושטחה כ-860 דונם ובה צומח הריכוז הגדול בישראל של העץ שיטה מלבינה. עץ זה, ממוצא אפריקאי, יוצר נוף סוואנה וגדל בארץ בכתמים שונים (בעיקר במישור החוף הדרומי). העץ אינו מתרבה בארץ מזרעים, אלא מרבייה וגטטיבית בלבד, כך שכל ריכוז שלו זהה לחלוטין מבחינה גנטית. בשמורת מבוא אשדוד, נמצא הריכוז הגדול ביותר בישראל של עץ זה, על פני מאות דונמים בחולות. ניתן לפגוש בשמורה מספר עצים נוספים – שקמים ואקליפטוסים, ושרידי בוסתנים – רימונים ומשוכות צבר. כמו כן גדלים בשמורה מיני צומח נוספים, ביניהם נדירים כמו אירוס הארגמן, היפוכריס קרח וגלונית פלישתית, ואחרים כמו רותם המדבר, אטד החוף וטבורית נטוייה. העונה המומלצת לביקור בשמורה היא פברואר-אפריל, כאשר השמורה שופעת פריחה, ובפרט שיחי רותם המדבר הניכרים בפריחתם הלבנה והריחנית, מרבדי סביונים (פריחה צהובה) ופירות אדומים של חומעה עטוייה. בין בעלי החיים בשמורה בולטים הצבאים וניתן להבחין ב"תחנות הריח" שלהם הפזורות בשמורה. כמו כן נמצאים באזור מגוון מכרסמים וזוחלים של אזורי חולות החוף.
בשנת 2006 סומנו שבילי טיול בשמורה: דרך הגישה לשמורה מסומנת בשחור, ובשמורה עצמה מסומן שביל הליכה טבעתי ירוק-כחול. אורכו של המסלול הטבעתי כ- 3 ק"מ (לא כולל 400 מ' דרך הגישה מהכביש הראשי עד פינת השמורה). מקור ולהרחבה על השמורה

 

למעבה השמורה לא נכנסנו בגלל החול והחשש מקוצי השיטה. אבל גם תצפית אל השמורה ורכיבה בשוליה מרשימה ביותר.

 

רכבנו בדרך הצמודה לפאה הדרומית של השמורה עד שהתחברנו עם דרך גישה לשמורה ולתחנת המיתוג יוצאת מכביש 41, מעט ממערב למחלף אשדוד. הדרך עוברת בצמוד וממזרח לתחנת המיתוג, וממשיכה לאורך גבולה המזרחי של השמורה. עצוב לראות איך תשתיות החשמל מגיעות עד השמורה ממש. נראה שהן חונקות אותה.

 

המשכנו הלאה ונכנסנו לתוך מושב בני דרום

 

בני דרום הוא מושב שיתופי של הפועל המזרחי הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית חבל יבנה. המושב נוסד בחודש אדר תש"ט – 1949 כקיבוץ על ידי חברי גרעין "נתיבות כפר דרום", אשר נאלצו לנטוש את יישובם המקורי – כפר דרום, לאחר קרבות עזים מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות. בתחילה כונה היישוב "קבוצת נתיבות"‏. לגרעין המייסד הצטרפה קבוצה נוספת שנקראת גרעין "מורשה"  (מיוצאי אמריקה ודרום אפריקה). מרבית חברי גרעין זה לא התרגלו לאורח החיים הקיבוצי ועזבו את היישוב (חלקם הקים את שכונת בית חזון הסמוכה לכפר הרא"ה). בשנת 1960 הגיע הקיבוץ לידי משבר לאחר שחברים רבים עזבו אותו על רקע ויכוח על לינה משותפת, וגם מגרעינים שהגיעו למקום נשארו רק בודדים. בעקבות זאת ביקש הקיבוץ ליהפך למושב שיתופי אך נתקל בהתנגדות של תנועת הקיבוץ הדתי ושל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית‏. לבסוף בשנת 1961 הפך בני דרום למושב שיתופי על אף ההתנגדויות, והוא נותר כזה עד היום.

 

במושב בני דרום עלינו לגבעה בה נמצאים שרידי חאן סוכריר

 

חאן סוכריר נקרא על שם הכפר הערבי הסמוך שהיה סמוך למקום. הגבעה שעליה ניצב הח'אן היא  "ח'  סוכריר",  בה נמצאו שרידים המעידים על קדמותו. מקור השם איננו ידוע.  קיימת הצעה לזהותו עם  "שכרונה"  המופיע בתיאור גבולה הצפוני של נחלת יהודה : "ויצא הגבול אל כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר הבעלה ויצא יבנאל והיו תוצאות הגבול ימה" (יהושע טו יא). אולם, כפי שניתן להבין מהפסוק,  יש לחפש את שכרונה ממזרח ליבנה,  כפי שהציעו רוב החוקרים. האתר לא נחפר מעולם וכל הידוע על הממצא הארכיאולוגי שאוב מסקר,  שפרטיו מופיעים בילקוט הפרסומים ומתייחסים למעשה לח'אן עצמו, ללא כל תארוך.  השרידים הנראים כיום בשטח שייכים למכלול  הח'אן. לפי הדעה המקובלת הוקם ח'אן סוכריר בשלהי התקופה הממלוכית, כחלק מפעולת שיקום מערכת הדרכים בארץ ישראל, אולם נפקד שמו מרשימות הח'אנים במקורות המוסלמיים,  מה שמעיד שהוא מאוחר יותר. הח'אן הוקם במקום קרוב לדרך הרוחב שקישרה בין חוף אשדוד לרמלה.  ח'אן סוכריר, להבדיל מח'אנים אחרים בדרך העולה מעזה לרמלה,  היה נטול כל זיקה לישוב כלשהו. הישוב הקרוב ביותר אליו הוא כאמור, חורבת סוכריר שהיה ריכוז של מספר בקתות קטן בסמוך לגדת נחל לכיש.  לאתר מסוג זה המספק שרותי דרכים בלבד,  ללא ישוב הנמצא בעורפו,  המתפרנס ממנו ומזין אותו בשרותים הנדרשים, אין זכות קיום משל עצמו. בסמוך לח'אן,  כ-9  ק"מ מדרומו,  נמצא ח'אן גדול אחר,  הוא ח'אן איסדוד (אשדוד) שהיה פעיל יותר. המרחק בין ח'אן איסדוד לתחנה הבאה  רמלה  הוא כ-30  ק"מ שזה מהלך כיום רכיבה,  ללא צורך בחניית ביניים. סמיכותם של שני הח'אנים גרמה, ודאי לפיחות במעמדו ובשימושו של הקטן שביניהם, ח'אן סוכריר ולכן הלך וננטש, כנראה במחצית השנייה של המאה ה-19.
המקור: אבי ששון ח'אן סוכריר – בבני דרום בתוך עליון לרכז טיולים בהוצאת החברה להגנת הטבע, מאי-יוני 2002
הרחבה: ששון א., תשס"א, 'ח'אן סוכריר', א. שילר וג. ברקאי, עורכים, ליקוטי ארץ-ישראל (אריאל 147-148), ירושלים 2001, עמ' 26-31

 

הכוונה בהמשך הייתה לצאת מבני דרום בכיוון דרום לעבר נחל לכיש אבל, הדבר נמנע מאתנו בגלל הגדר ההיקפית של היישוב. חזרנו על עקבותינו. בדרך תקלה קטנה, פנצ'ר באופניים של חיים שתוקן חיש מהר.

 

המשכנו ועברנו דרך מתחם הישיבה התיכונית הרצוג ודרך השדות לידה הגענו לנחל לכיש. שם יואב שהיה קצר בזמן עזב וחזר.

 

המשכנו ברכיבה לאורך הדרך הצמודה לגדה הדרומית של נחל לכיש

 

נחל לכיש הוא נחל אכזב ברובו, וזורמים בו בעיקר מי שיטפונות. אורכו הוא כ 70 ק"מ ואגן היקוותו משתרע על 1,020 קמ"ר. יובליו הראשיים של הנחל הם: נחל גוברין, נחל האלה ונחל ברקאי. הנחל מתחיל את דרכו במורדות המערביים של הרי חברון.  אגן הניקוז של הנחל מורכב מארבע יחידות נוף אורכיות הנחצות ע"י נחל לכיש ויובליו והן מורדות ההר, גבעות שפלת יהודה, מישור החוף הצפוני ורצועת החול. נחל האלה הוא אחד מיובליו העיקריים של נחל לכיש והוא מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ ותחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו  נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד. יובליו  העיקריים הנוספים מצפון לדרום הם נַחַל דִּכְרִין שראשיתו בגבעות ממזרח לבית ניר; נחל עוזרר שראשיתו בגבעות מדרום לבית ניר; נחל גוברין שראשיתו בהדום הר חברון באזור תרקומיא ואליו מתחבר נַחַל פּוֹל שראשיתו בגבעות מצפון למרישה והמתנקז אל נַחַל גַּת; נַחַל מָרֵאשָׁה ואליו מתנקז נחל שחריה; נחל יואב שראשיתו בגבעות מזרום מזרח לקריית גת המתחבר לנחל דגנים באזור נגבה. הנחל נשפך לים בחוף אשדוד בין הנמל ואזור התעשיה בצפון ובין השטח העיר

 

קטע זה של נחל לכיש בו רכבנו נמצא בתחום המוניציפלי של העיר אשדוד ומחלק אותה לשניים. מצפון נמצא הנמל והשטחים הייעודים סביבו ותחנת הכוח של חברת חשמל, ומדרום משתרע השטח הבנוי.

 

לאחר שעברנו מתחת לגשר בני ברית הגענו הגענו לפל"א: פארק לכיש – אשדוד.

מגשר "בני ברית" ועד לשפך הנחל לים ניזון נחל לכיש ממי תהום גבוהים, ולכן בשלושת הקילומטרים האחרונים שלו הנחל מלא מים כל ימות השנה, רוחבו מגיע בקטע זה כדי 20 מטרים. תופעה נוספת בנחל האופיינית לנחלי חוף היא: חדירתם של מי ים בנקודת המפגש של הנחל והים, הגורמת לעליית מליחות המים בנחל.
לנחל מתחברים מוצאי מערכת הניקוז שתפקידם לנקז את מי הגשמים לעבר הנחל בחורף, וכן דליפות מים ותקלות שונות כל ימות השנה.
מצפון לשפך הנחל משתרעים מתקני נמל אשדוד ואזור עורף הנמל. סמוך לנחל שוכן גם אזור התעשייה הכבדה. במשך שנים רבות סבל הנחל מזיהומים חוזרים ונשנים מתעשייה זו ומתקלות מכוני הביוב העירוניים, שקרסו מעומס התפתחותה המואצת של העיר. נגרמו מפגעים אקולוגיים לנחל ופגיעה באיכות הסביבה. בחורף 1992-1991 עלה נחל לכיש על גדותיו, הציף שכונות בעיר וגרם לנזקים כבדים. הייתה זו נקודת השפל שלאחריה הוחלט בעיר להתחיל ולתקן את ששובש. ב- 1996 החלה עיריית אשדוד בשיתוף גורמים ציבורים, ממשלתיים והתעשייה המקומית, לשקם את חלק הנחל הקרוב לים. במשרדי האיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד וחבל יבנה הוקמה מנהלת ייעודית לפרויקט השיקום והקמת פארק לכיש- אשדוד. במסגרת פעולות השיקום הופסקה הזרמת השפכים לנחל, האפיק נוקה והגדה הדרומית של הנחל יוצבה וטופחה. זהו למעשה פארק לכיש – אשדוד (פל"א) – רצועת ירק צרה שהפכה לאתר בילוי ונופש, וריאה ירוקה לעיר אשדוד. איכות מי הנחל הלכה והשתפרה, אולם, גם לאחר פתיחתו של הפארק לציבור, יחלפו עוד כעשור וחצי עד שיגיעו לכדי טווח נגיעה לקריטריון הניקיון הדרוש לצורך קיום שיט בנחל. איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד- חבל יבנה, שליווה מקרוב את פעולות השיקום, ממשיך מזה שנים בניטור קבוע של מי הנחל, ומתן תמונת מצב עדכנית לפרנסי העיר על מצבו האקולוגי. מגוון הבדיקות הגדול מוכיח כי בחומש האחרון חל שיפור נוסף, המציב את נחל לכיש בשורת נחלי החוף הנקיים בארץ (וזאת על אף הקושי הגדול בהיעדר זרימת מים טבעית בנחל). לאור השיפור באיכות המים, יש לצפות כי בשנים הקרובות תתאפשר גם חזרת פעילות השיט בנחל לכיש.
המקור ולהרחבה ראו איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד חבל יבנה

 

המשכנו ורכבנו לאורך דרכי הפארק העירוני .

 

הגענו עד שפך הנחל לים.

 

בסככה בשפך הנחל – בערך מחצית הדרך – עצרנו להפסקה פגשנו את דפנה עטיה-שלום מגן יבנה שהסתובבה להנאתה בשעת צהרים על החוף. בקשנו שתצלם אותנו שתהייה לנו תמונה למזכרת.

 

דפנה כך הייתה נחמדה ולפני שנפרדנו בקשנו והיא הסכימה שתצטלם אתנו למזכרת. תמיד כיף לפגוש בטיול אנשים מאירי פנים!

 

כשסיימנו את ההפסקה, היה מאוד מפתה ומתבקש לרכוב לאורך טיילת חוף אשדוד. חיים שלל את האפשרות וטען שרכיבה זו צריכה להיות בטיול אחר שיוקדש לעיר עצמה. לא הייתה לי ברירה וויתרתי. חיים היה המוביל! חזרנו על עקבותינו ורכבנו שוב לאורך הדרך הצמודה לנחל לכיש עד גשר עד הלום.

 

המראות מהרכיבה לאורך הנחל בו מים רבים יפים ומרשימים ובמיוחד בעונה זו שהכל סביב ירוק.

 

הגענו לגשר עד הלום

גשר עד הלום הוא גשר על נחל לכיש  החוצה את כביש 4 ליד אשדוד, 35 ק"מ דרומית מתל אביב, סמוך למחלף אשדוד דרום של ימינו. זהו המקום הצפוני ביותר שאליו הגיע הצבא המצרי שפלש לארץ ישראל במלחמת העצמאות. לאחר התנגשותו בצה"ל נעצר בגשר, ומכאן שמו "עד הלום". הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 מעל אפיק הנחל בדרך בין יבנה ומג'דל על יסודות גשר שנבנה בתקופה הרומית ובתקופה. בגלל מיקומו של הגשר,כ-3 ק"מ מצפון לעיירה איסדוד ונקרא בשם ג'סר איסדוד.

 

עצרנו  ודברנו על אירועי מלחמת העצמאות. על אתר גשר עד הלום והקרבות שנערכו ניתן לקרוא גם בבלוג של משה הרפז

 

ראינו את העמדה (פילבוקס) שבנו הבריטים בתקופת המרד הערבי 1936 -1939 על גדת הנחל להגן על גשר מסילת החוף.

 

ראינו ממול את האובליסק של האנדרטה שבנו המצרים לאחר חתימת הסכם השלום. יש כזו נוספת גם ליד חמי יואב מול מצודת עיראק-סואדן.

 

משני נערים חרדים שעברו במקום בקשנו שיצלמו אותנו לעוד מזכרת. התמונה יצאה טובה!

 

נפרדנו מנחל לכיש והמשכנו לעבר גן יבנה בדרך חזרה.

 

גן יבנה גן-יבנה נוסדה כמושבה חקלאית שעיקר פרנסתה על הפרדסים, שפריים יוצא לאירופה דרך נמל חיפה. גן יבנה הוקמה על אדמות המרעה של הכפר הערבי "ברקה", על ידי חברת "אחוזה אלף ניו יורק", אשר בבסיסה משפחות יהודיות מרוסיה, פולין ומרכז אירופה, שהיגרו לארה"ב. אחרי המשבר הכלכלי הגדול בשנת 1929, בחיפוש אחר מקורות השקעה חדשים, אפשרויות חדשות וכמיהת היהודים לארץ ישראל, החליטו אנשי חברת "אחוזה אלף" לרכוש אדמות בארץ ישראל, ולשלוח אנשים שיכינו את הקרקע לעת צרה. "אחוזה אלף" קנתה בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-20 אדמות ברעננה וחילקה אותן. כאשר התברר שיש חוסר באדמות, קנתה "אחוזה אלף" גם את אדמות המרעה בברקה במגמה ליישב בה את אנשיהם, שכן אדמות ברקה היו זמינות מחד, וקרובות לתל-אביב מאידך. עם סיום רכישת האדמה, בשנים 1929-1930 הגיעו לאדמות ברקה שמונה משפחות מניו-יורק. מאחר ולאנשי "אחוזה ניו-יורק" לא היה מושג בחקלאות, בניין, הגנה ויתר נושאים מקצועיים, צירף אליהם הישוב המאורגן את גרעין "תל-חי-קרים", גרעין חלוצי-סוציאליסטי שהוקם במסגרת פעולותיו של יוסף טרומפלדור לארגון גרעיני התיישבות ברוסיה לגיבוי תל-חי. חברי הגרעין היו בוגרי גימנסיה שיצאו להכשרה בעבודת החקלאות והבניין, שהגיעו לתגבר את תל-חי המשוועת למגינים ועובדי אדמה. תל חי נפלה בשנת 1928, ולכן חברי הגרעין קיבלו את דין המוסדות והגיעו לארץ ב-1929 להקים את גן-יבנה.
גן-יבנה היתה חלק מהישוב המאורגן. הישוב המאורגן כלל מערכת ניהול: הסוכנות היהודית, קרן היסוד, ההסתדרות על מחלקותיה, לשכת עבודה, מערכת חינוך לילדי עובדים, מערכת שיווק ואספקת תנובה והמשביר; היחידה הישובית, צרכניה על אגפיה, אספקת מזון למשק החי, אספקת מזון וצרכי בית לתושבים, מחלבה לאיסוף החלב ושליחתו לתנובה, ביציה לאיסוף הביצים ושליחתם לתנובה, איסוף ושילוח תוצרת גני הירק והפרי דרך תנובה ועוד. המערכת הפיננסית גובתה על ידי בנק ניר, בנק קופת עם ובנק אפק, לימים בנק הפועלים ובנק לאומי. מכך גם בתחום ההגנה ההיקפית והמקומית, דרכי הגישה ועוד, מתוך תפישת המוסדות המיישבים שיש להקים בכל מקום אפשרי "אשכול יישובים" המחוברים זה לזה, מהווים יחידה ביטחונית אחת וניזונים ממוסדות משותפים כאמור. גם גן-יבנה תוכננה על פי תפישה זו, כמרכז יישובי על שטח שנפרש מצומת "מבטח" דהיום, דרך ביצרון, דרך "רמת השניים" ועד גבעה 11. אשכול הישובים כלל את: תפארת ישראל, ביצרון, רמת השניים, שכונת השוטרים, גן יבנה כישוב מרכזי, גבעת 11 – מול בריכת המים בגן העיר מול המתנ"ס, שהוא גבול גן-יבנה עד מלחמת השחרור.
זמן קצר אחרי הקמת גן יבנה הבינו אנשי גרעין תל חי, שאינם רוצים להישאר פועלים לנצח. לכן דרשו וקיבלו את אדמות הקרן הקיימת והקימו בשנת 1935 את מושב ביצרון. גן-יבנה וביצרון התפתחו בנקודה בה התיישבו, והתרחבו ברבות השנים. תפארת ישראל לא הצליחה לפרוץ את גבול ארבע המשפחות ולימים חוברה לביצרון. רמת השניים שנבנתה כשכונת פועלים עם משקי עזר ושכונת השוטרים, הפכו במהרה לחלק מגן-יבנה. גבעת 11 התפזרה והפסיקה להתקיים כיחידה עצמאית כבר ב-1938.

גן-יבנה וביצרון היו מוקפות יישובים ערביים, כאשר במעגל הקרוב היו סוכריר – ממערב, ברקה – מדרום ויסור – ממזרח. רחוק יותר ניתן למנות את אשדוד בדרום-מערב, בתני בדרום, בית דרס בדרום-מזרח, בשית מצפון וקטרה – הנושקת לגדרה – גם היא מצפון. במלחמת השחרור הייתה גן-יבנה מוצב קדמי מול הכוח המצרי, אשר התקדם מכיוון עזה לעבר תל-אביב.

בשנת 1950 זכתה גן-יבנה למעמד של מועצה מקומית בישראל. בשנות החמישים נקלטו בגן-יבנה עולים מתימן במבצע "מרבד הקסמים" ובשנות ה-60 עולים מצפון אפריקה ומכורדיסטאן. לקראת סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 כאשר התמלאה הארץ שיכונים, המעברות התחסלו ותושביהם קלטו את הבאים אחריהם. כך בכל רחבי ישראל וכך כמובן גם בגן-יבנה. כיום מתגוררים בגן יבנה כ-25,000 תושבים אולי פחות. שטח השיפוט של גן יבנה משתרע על 10,580 דונם מתוכם מוגדרים 4,800 כאזורי מגורים ו-600 כאזור תעשייה. 5,180 דונם מוגדרים כשטחים חקלאיים, כולל שטחים ציבוריים ושטחים המיועדים לבנייה בעתיד.
המקור על גן יבנה והרחבה אודות היישוב אתר המועצה המקומית גן יבנה.

 

ביקשתי מחיים שיוביל אותנו דרך הגרעין הוותיק של המושבה וזה המסלול בו רכבנו.

 

הגענו לבית המועצה המקומית ששוכן באחד מהמבנים הראשונים. עמדתי וצלמתי.

 

אז נגשו אלי שניים שהתפלאו על כך שאני מצלם לכאורה מבנה סתמי. סיפרתי להם על הטיול ועל הרצון להכיר את המקום. התברר שאחת מהשנים הייתה מרסל הדר דוברת המועצה. לאחר שיחה קצרה קבענו שנהייה בקשר ואגיע לסיבוב יסודי יותר בגן יבנה.

 

חזרנו למושב ביצרון ושם הסתיים הטיול שאורכו היה 41 ק"מ ונמשך ארבע ורבע שעות מתוכן שלוש שעות רכיבה מהירה!

 

 

בביצרון הסתיימה הרכיבה אבל לא הטיול. שם התחיל החלק השני שלא ידענו עליו מראש – ביקור בחוות הבופאלו שהיא היחידה בארץ. זהו עסק משפחתי וחיים הוא אחד מבעליה.

 

 

חיים כיבד אותנו בגלידה וביוגורט מחלב הבופאלו. זה היה טעים… טעים…..

 

ביקרנו גם בחנות והתכבדנו בגבינת ריקוטה חמה חמה טבולה בשמן זית ומצופה עלי ריחן. זה היה הורס.

 

לסיום הביקור ירדנו לרפת העגלות בנות השנתיים. בופאלו הוא בעל חיים ידידותי  להפליא.

 

גם חלק זה של הטיול הסתיים. למדנו הרבה, וגם נהנו מהטעימות. היה שווה. תודה לחיים על ההפתעה שהכין לנו. כאן עופר ואני נפרדנו מחיים שחזר לעבודה.

 

 

בדרך לבית קפצנו לעידן הלל ברבדים. שם שוחחנו על הא ודא. שיצאנו ממנו השמש החלה דרכה לים ומראה תחילת השקיעה היה מרהיב. ראו בתמונות.

 

 

******

בשעת ערב חזרנו שמחים ומרוצים לביתנו מיום מופלא שהיה לנו. החדשות על אירועי פיגועי הטרור באותו היום העיבו על מצב הרוח. מתי כבר יהיה שקט בארץ הזו?