בתוך וסביב קריות המפרץ ובשפך הקישון28 באוגוסט 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 43 ק"מ טיפוס-מצטבר: 40 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

בשבת (27/8/2016) משה כץ (קיבוץ אפק) ואני המשכנו בטיולים להכרת מישור החוף הצפוני והמורדות המערביים של הגליל התחתון. יצאנו לתור בדרום מערב מישור מפרץ חיפה ואלינו הצטרף יואל יפה (בית השיטה).

 

זה היה הטיול החמישי שלנו מאז התחלנו לפני מספר חודשים את הטיולים האלה. הטיולים הקודמים היו אלה הבאים: הראשון, סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה; השני, עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא; השלישי, במישור מפרץ עכו ובמורדות הגליל התחתון המערבי, מאפק לטמרה וכבול והלאה ליסעור, עין המפרץ וכפר מסריק; הרביעי, מגוש זבולון, דרך פיתול נחל ציפורי אל הרדוף וחזרה דרך גבעות חורש קריית אתא.

 

טיול עירוני בקריות המפרץ ובשפך נחל קישון

 

 

 

 

 

אזור הטיול
מישור מפרץ חיפה שהוא חלק ממישור החוף הצפוני 

 

מסלול הטיול במישור חוף הצפוני

מישור חוף מפרץ חיפה נקרא גם בשם עמק זבולון. אולם, שמו של עמק זבולון יסודו בטעות, שכן עמק זבולון של ימינו היה שייך לפי תיאורי גבולות הנחלות שבספר יהושע לנחלת שבט אשר, בעוד שבט זבולון שכן באזור עמק יזרעאל. .מקור הטעות הוא בפרשנות מוטעית לפסוק בברכת יעקב לזבולון: "זבולון לחוף ימים ישכון" שממנו נשמע כאילו נחלת שבט זבולון היא בחוף הים. שמו הערבי של עמק זבולון הוא ואדי ג'ידרואו ג'ידרו, על שם "חירבת ג'ידרו" שהייתה במקום בו שוכן היום כפר ביאליק. זכר לשם זה נשמר בנחל גדורה ואדי פוארה.

 

 

אורכו של מישור חוף מפרץ חיפה כ-15 ק"מ ורוחבו כ-10 ק"מ והוא משתרע בין מורדות רכס הכרמל בצד דרום ודרום מערב ובין קו פרשת המים לאורך כביש 85 מצומת אחיהוד והשטח בו נמצאת העיר עכו בצפון; בין חוף הים במערב ובין רגלי מורדות גבעות אלונים – שפרעם ושלוחות רכסי הגליל התחתון במזרח ובעצם לאורך כביש 70.

עיון בניתוח פרי עטו של הגאוגרף יהודה קרמון על מבנהו ואופיו של מישור חוף מפרץ חיפה מצביע על כך שהוא משתרע באזור שקיעת היבשה הכולל גם את העמקים וחלקיו המרכזיים נמצאים בגובה שאינו עולה על 10 מ' מעל פני הים. כתוצאה משקיעת האזור כוסו רכסי הכורכר בשלמותם והם חשופים רק בקטע קטן ליד תל אפק ובית העלמין הישן של הקריות. גם מפרץ חיפה נוצר משקיעה זו והוא רדוד כמעט לכל אורכו. רדידות זו  מאיטה את זרם החוף של הים, גורמת להשקעת חול אשר הגלים מביאים אל היבשה ויצרה קשת של חוליות נמוכות שרוחבה 2 ק"מ. חוליות אלה חסמו את מוצא הניקוז של כל המפרץ. נחל הקישון נסתם  ויצר שטח נרחב של ביצות בדרומו של עמק זבולון שהוא המשכו של עמק יזרעאל מערבה. נחל נעמן הוטה צפונה לאורך השוליים הפנימיים של החולות  והוא מגיע אל הים מדרום לעכו במקום שבו הולכים החולות ומדלדלים. קרוב למוצאו אל הים מתחבר אליו נחל חילזון  המנקז את החלק הצפון מערבי של הגליל התחתון. אפיקו של נחל נעמן אינו מסוגל לקלוט את תוספת המים של נחל חילזון ולכן מתפשטים מים אלה ויוצרים שטח ביצות העולה בהיקפו על ביצות נחל הקישון . כך נוצרה בחלק המרכזי של מישור חוף המפרץ  ביצה גדולה. רק בשליש המזרחי של מישור חוף זה יש אזור יבש המתאים לעיבוד חקלאי. גם כאן העדיפו היישובים המנצלים שטחים אלה להתמקם  במדרון הגבעות. בימי קדם היו קיימים גם בתוך העמק יישובים שמוקמו על מחשופי הכורכר והבולטים הם תל אפק ותל כיסן. החוליות והביצות מנעו את המעבר ברוב חלקי מישור מפרץ חיפה  ודרכים היסטוריות קדומות עקפו אותו ממזרח.

על אופיו הגאוגרפי הפיסי של אזור מישור מפרץ חיפה אפשר ללמוד מעיון בשתי מפות מהמאה ה-19 בעת שהאזור לא היה מיושב. מפת ז'קוטן שהוכנה עבור צבא נפוליאון שכבש את הארץ ב-1799 ומפת הקרן לחקירת ארץ ישראל המלכותית הבריטית (P.E.F) שסקרה ומיפתה את הארץ בשנות ה-70' של מאה זו.

 

 

מישור מפרץ חיפה, בין נחל הקישון ובין נחל נעמן

 

אזור מפרץ חיפה עבר תמורות רבות במאה החמישים השנים האחרונות
מארץ לא נושבת שבה יש חול, אדמת סחף וביצות (אין יישובים ערביים) 
הפך להיות אזור מיושב בצפיפות
מרביתו מכוסה שלמת בטון ואספלט וחלקו שדות חקלאיים מעובדים

ברבע האחרון של המאה ה-19

תקופת השלטון הבריטי

ערב מלחמת העצמאות

מיד לאחר מלחמת העצמאות

עשור ראשון

סוף עשור שני

תמונת מצב עדכנית

החלק הצפוני של מישור מפרץ חיפה בשימוש ביטחוני

פיצול מוניצפאלי רב בשטח מישור מפרץ
חמש הערים: חיפה, קריית ביאליק, קריית אתא, קריית מוצקין וקריית ים
שתי מועצות אזוריות: זבולון ומטה אשר השכנות לשתי עיריות ערביות שפרעם וטמרה

מסלול הטיול: מעגלי, עם כיוון השעון
התחלה וסיום בקיבוץ אפק
 

מסלול הטיול

 

 

קטעי המסלול והמקומות לאורכם

 

קטע ראשון, קריית ביאליק, קריית מוצקין וכפר ביאליק


יציאה קיבוץ אפק
– שרידי "עיר המפרץ"
– למול שכונת גבעת הרקפות
– חציית כביש עוקף קריות
– קריית ביאליק – רח' קרן היסוד.
– קריית ביאליק – מגדל המים ברח' אפרים
– חציית כביש חיפה – עכו (כביש 4) ומעבר לקריית מוצקין
– למול מקום שכונת הצריפים ואנדרטת שיירת הנשק
– חזרה לקריית ביאליק – אנדרטת זכרון לנופלים שד' ירושלים.
– מתחם עיריית קריית ביאליק
– מעבר ליד פנימיית אהבה
– מעבר במושב כפר ביאליק

 

מסלול קטע ראשון

 

הזריחה מעל קבוץ אפק

 

התקדמנו למול שכונת גבעת הרקפות

שכונת גבעת הרקפות נמצאת בתחום השיפוט של קריית ביאליק וממוקמת בצדה הצפון מזרחי של העיר. השכונה מנותקת מהעיר וממוקמת ממזרח לכביש עוקף קריות. הערכות הן כי על הגבעה צמחו רקפות ומכאן שמה, בדומה לשכונות אחרות בעיר כגבעת הסביונים וגבעת הכלניות. השכונה הוקמה מתוך רצון להמשיך את פיתוח העיר תוך יצירת שכונות חדשות שימשכו אליהן אוכלוסייה חזקה מהעיר ומחוצה לה. שכונת גבעת הרקפות נבנתה בראשית שנות 2000 על קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל בשטח של כ-500 דונם ובו נבנו בתחילה כ-850 דירות. התכנון האדריכלי של השכונה נעשה בצורה מעגלית. במרכז השכונה ישנו מרכז מסחרי וכמה מוסדות ציבור, מסביבו בניינים בני 5 קומות ומסביבם מעגל נוסף של בניינים בני 9-10 קומות. המבנים כוללים לובי גדול ומרווח, ובהם דירות גדולות של 4, 5 ו-6 חדרים בשטח של 115, 135 ו-165 מ"ר, בהתאמה. לכל דירה צמודה מרפסת בשטח של 8-14 מ"ר. כמו כן, נבנו בבניינים דירות פנטהאוז המשתרעות על 150-170 מ"ר שלהן מרפסת צדית בשטח של 14 מ"ר ומרפסת נוספת בשטח של כ-90 מ"ר. השכונה ממשיכה להתרחב עד היום. מיתוג השכונה כשכונה למעמד הגבוה משך אליה אוכלוסייה חזקה, ועם העליות בביקושים עלו גם המחירים. עם זאת, על המשך עליות המחירים בשכונה איים כביש עוקף קריות שנסלל כ-100 מטר מרחוב יקינטון בחלקה המערבי. מלבד הרעש וזיהום האוויר, הכביש, לכאורה, ניתק עוד יותר את השכונה מהעיר. מסתבר שהמציאות חזקה יותר. רמות הביקוש לקניית דירות גבוהות יותר ובעיקר בחלק המזרחי של השכונה הפונה אל המרחב החקלאי.

מבט אל שכונת גבעת הרקפות מכיוון צפון

 

שהתקדמנו לעבר שכונת גבעת הרקפות חלפנו על פני מספר מבנים חד קומתיים שהיוו את עיר המפרץ.

עיר המפרץ  מקבץ של שמונה בתים ישנים משנות ה 30 לערך שהיוו רחוב ראשי של עיר  עתידית שהייתה אמורה להיבנות ונקראה "עיר המפרץ". השטח בהיקף של כ 1,600 דונם נרכש ע"י חברת הנוטע בשנת  1933. כל השטח תוכנן להקמת ישוב עירוני וחולק לחלקות של דונם ושטחים ציבוריים המיועדים לכבישים וככרות והכל נרשם בטאבו. בפינה הדרום מערבית של שטח הנוטע הוקמו הבתים הראשונים. החלקות נמכרו בשנות השלושים ליהודים מגרמניה במסגרת הסכמי העברה בכוונה לאפשר קליטה טובה של יהדות גרמניה בפלשתינה א"י לכשיאלצו לעזוב עם עליית הנאצים לשלטון. בשלב מסוים הועברה הקרקע לידי הקרן הקיימת. רוב רובם של רוכשי החלקות נרצחו בשואה. הניסיון להקמת עיר המפרץ נכשל. בהמשך השנים, שימש המקום לאימון לאנשי ההגנה. בשנת 1942 התברר לחברי קיבוץ משמר הים שאין אפשרות לקיים ישוב על חוף הים מול עכו. הם התחילו להתארגן ולחפש מקום חליפי להקמת נקודת קבע חדשה לקיבוץ. במסגרת התארגנות זאת הציעה להם הקרן הקיימת את שטח הקרקע שרכשה הנוטע במטרה לשמור עליו ע"י עיבודו. חברי משמר הים שהחלו לעבד את שטח הנוטע בשנת 1942 התגוררו בבתים תקופה מסוימת עד להקמת הקיבוץ מחדש בשנת 1947 במקומו הקבוע ואז שמו שונה לקיבוץ אפק. למעשה משנת 1942 ועד ימינו השטח מעובד ברציפות ע"י קיבוץ אפק ולמרות הרישום בטאבו השטח מוגדר מאז ועד היום כקרקע חקלאית. לאחר הקמת המדינה הישוב "עיר המפרץ" במקום גרו מספר משפחות במשך העשור הראשון ובהמשך הזמן המקום נטש והבתים עומדים שוממים עד היום. המידע נמסר על ידי משה כץ

 

הבתים הבודדים שנותרו מעיר המפרץ

 

עברנו מול הכניסה לגבעת הרקפות, התקדמנו לעבר כביש עוקף קריות וחצינו אותו.

עוקף קריות (כביש מס' 22) הוא כביש באורך 14 ק"מ ובו שלושה נתיבים לכל כיוון וחמישה מחלפים לאורכו ונסלל על מנת להקל על עומסי התנועה באזור מפרץ חיפה. הוא כביש פרוורי במטרופולין חיפה המשמש ציר התחבורה הראשי במטרופולין, בדומה לנתיבי איילון במטרופולין תל אביב ודרך בגין במטרופולין ירושלים. הוא מקשר את העיר התחתית בחיפה עם צפון הקריות ועם עכו. הוא נפתח לתנועה מלאה במחצית הראשונה של 2013 והפך לחוט השדרה המרכזי של מטרופולין חיפה והקריות. הכביש, באורך 14 ק"מ, משמש כחלופת נסיעה נטולת רמזורים, במהירות נסיעה של 110 קמ"ש ובשלושה נתיבים לכל כיוון. עוקף קריות על חמשת המחלפים שלאורכו, מנקז אליו נסיעה אל יעדים רבים: כביש ההסתדרות (כביש 4), מנהרות הכרמל וכבישי הגישה לעיר התחתית בחיפה, קרית אתא, קרית ביאליק, קרית מוצקין, קרית ים, עכו, נהריה, יישובי מטה אשר, זבולון והגליל המערבי. המקור אתר נתיבי ישראל.

על כך הוסיף אדוארדו אוקסמן: כביש 22 גרם למהפכה במפרץ חיפה. נסיעה של יותר משה מהצ'ק פוסט לעכו, הפכה היום לנסיעה של כ-15 דקות. הנסיעה הארוכה דרך כביש 4 או בשמו המקומי: שדרות ההסתדרות, הייתה ארוכה ומייגעת עקב הרמזורים. היום כביש 4 הפך להיות "כביש שרות" המשרת את האוכלוסיה המקומית, בתי עסק וכו' אך רק לנסיעות מקומיות. לנסיעה ארוכה אל תוך או מחוץ למטרופולין, כביש 22 בא לעזר רב. ככה גם ציר ההסתדרות הפך לשפוי יותר. יחד עם כביש 22, לאורך ציר ההסתדרות הוקמה המטרונית שגם היא גרמה למהפכה בתחבורה הציבורית במפרץ ובחיפה.

 

כביש 22, עוקף קריות

 

מבט אל כביש עוקף קריות ממזרח לגבעת הרקפות

החורשה הצמודה לכביש 22

מבט על קריית ביאליק על הגשר מעל כביש עוקף קריות

 

לאחר חציית הגשר המשכנו מערבה ונכנסנו לתחום קריית ביאליק

קריית ביאליק היא עיר ששטח שיפוטה הוא 8,000 דונם. היא גובלת בקריית מוצקין במערב, במועצה האזורית זבולון במזרח, בחיפה בדרום, ומצפון מפריד שטח של המועצה האזורית מטה אשר בינה ובין עכו. העיר מתייחדת בצורתה הארוכה והצרה: אורכה הוא 8.5 ק"מ, ורוחבה בין 3 ק"מ ל-400 מטר.
ראשיתה של קריית ביאליק הייתה אחוזה פרטית, מייסודו של אפרים כ"ץ, עולה מרומניה, ונקראה על-שם אשתו, סביניה. בשנת 1918 אפרים כ"ץ רכש כ-100 דונם בחולות השוממים של עמק זבולון, ובשנת 1924 הביא את אשתו וחמשת ילדיו, שכנם בחיפה, והקים את בתו ומשקו החקלאי שכלל פרדס אשכולית, מטעי אגס  ותפוח וכרם גפן היין. היבולים נועדו לצריכה עצמית ולא נמכרו לאחרים, כדוגמא ומופת לדרך בה יש להקים משקים חקלאיים.  במאורעות תרפ"ט (1929), ניצלו הערבים את היעדרותו ובזמן שהותו עם משפחתו בחיפה, התנפלו על האחוזה, העלו באש את הבית והרסו את כל שהיה בה בחלוף שנה, מכרה אשתו את כל תכשיטיה ובכסף הזה בנו מחדש את ביתם ועברו להתגורר בו, אך לא הקים עוד את משקו החקלאי. כאשר הוחלט ליישב את עמק זבולון מכרה המשפחה את אדמותיה לקק"ל ולאנשים פרטיים, והקדישה את אחוזתה ובתה ליישוב שעתיד לקום (כיום משמש הבית בית-תרבות עירוני, בית כ"ץ).
קריית ביאליק נוסדה ביולי 1934 כשכונה בסמיכות לחיפה שהוקמה על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה ושמה הראשון היה "שכונת עולי גרמניה". כוונת המייסדים הייתה להקים יישוב שיקלוט עולים יהודים בארץ ישראל, ובמקום הוקם גם מרכז תעשייתי, שבו עבדו חלק מהתושבים. קבוצה מבין העולים, שעברה הכשרה חקלאית ושאפה לעסוק בחקלאות, ייסדה את הכפר. משנפטר חיים נחמן ביאליק, הוחלט לקרוא על שמו את שני היישובים הסמוכים, קריית ביאליק וכפר ביאליק. בעת מלחמת העולם השנייה הופצץ חלק מן היישוב בשל קרבתו לבתי הזיקוק הסמוכים. בזמן מלחמת העצמאות סבלו תושבי היישוב מהתנכלויות של הערבים באזור.
בתחילת שנות ה-50 הוקמה ממזרח מעברת "עיר המפרץ" (נקראה גם "כורדני א'") ובה נקלטו בין השאר כ-100 משפחות של עולים מהודו. המעברה סופחה לשטחה של קריית ביאליק בשנת 1960. ב 1976 הוכרזה קריית ביאליק כעיר, כך גם שכנותיה קריית מוצקין וקרית ים. בשנת 1989 הוקם בעיר, על חורבות מפעל הטקסטיל "אתא", מרכז הקניות "הקריון". הרחבה אתר העירייה 

 

תחום שיפוט קריית ביאליק

 

רכבנו בתוך קריית ביאליק לאורך רחוב קרן הייסוד בקצהו נמצא בית כ"ץ עד רחוב אפרים בו נמצא מגדל המים.

 

בית כ"ץ

 

יצאנו מרחוב אפרים והגענו לצומת בכביש חיפה – עכו שבעבר היה כביש ארצי והיום הוא כביש פרוורי בו נמצא תוואי אחד מקווי המטרונית.

כביש חיפה – עכוראש הנקרה, היה חלק מכביש חיפה-ביירות ונסלל בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. היום הוא מהווה חלק מכביש 4 הוא אחד הכבישים הארוכים ביותר בישראל, אורכו 201  קילומטר והוא אחד העמוסים שבכבישי הארץ. הכביש נמשך ממחסום ארז בגבול רצועת עזה בדרום, עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. הכביש עובר לכל אורך מישור החוף, ויש לו המשך מעבר לגבול לבנון בצפון, וברצועת עזה ובמצרים בדרום. קטעי הכביש הנוספים הם: כביש יפו – חיפה, דרך פתח תקווה בקטע שבין רעננה לחיפה, שנסלל במהלך שנות ה-30 בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול כדי לחבר את תל אביב וחיפה שלא דרך טול כרם, שכם וג'נין ונקרא היום כביש תל אביב – חיפה הישן; כביש גהה, שהתפתח בשנות ה-50 וה-60 וחובר לכביש יפו-חיפה ליד רעננה ב-1968; הכביש המהיר לאשדוד, מראשון לציון לאשדוד, שנסלל בשנות ה-70 של המאה ה-20 וכביש אשדוד – אשקלון – ארז – עזה.

המטרונית – מערכת הסעת ההמונים של מטרופולין חיפה. מערכת זו הוקמה על מנת להתגבר על העומס התחבורתי הפוגע באיכות החיים של תושבי המטרופולין הנובע מהצורך לנייד כרבע מיליון נוסעים הגודשים מדי יום את קווי התחבורה הציבורית המחברים בין  חיפה, הקריות, נשר וטירת כרמל, באמצעות אוטובוסים, רכבות ומוניות.  משרד התחבורה באמצעות חברת "יפה נוף", יזם את הקמתה של מערכת תחבורה ציבורית עתירת נוסעים  הפועלת כיום בהצלחה רבה בעשרות ערים מתקדמות ברחבי העולם, ובקרוב ב-3 צירים מרכזיים בין חיפה והקריות. המטרונית או (BRT (Bus Rapid Transit, מבוססת על שלושה רכיבים עיקריים: אחד, כלי רכב חדשניים, מרווחים ובעלי 4 דלתות, המצוידים במנועים מתקדמים ומנועים היברידיים, ומסוגלים להסיע למעלה מ-110 נוסעים בו זמנית; שני, נתיבים בלעדיים והעדפה ברמזורים, מאפשרים נסיעה רציפה, אמינה ומהירה יותר. ושלישי, תחנות חכמות ונגישות המצוידות במערכת כרטוס מתקדמת, בגובה מפלס הרכב להבטחת נגישות קלה לבעלי צרכים מיוחדים, ומערכות מידע בזמן אמת אודות האוטובוס הבא. מערכת "המטרונית" מורכבת מ-שלושה קווי שירות: הראשון – מאזור צפון הקריות, דרך כביש 4 והעיר התחתית של חיפה ועד מרכזית חוף הכרמל הפועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע; השני – מקרית אתא למסוף בת גלים דרך כביש 4  והעיר התחתית של חיפה. השלישי – מקרית ים וקרית חיים להדר בחיפה. יתרונות ה"מטרונית" הם: תדירות גבוהה – זמן המתנה קצר בתחנות; – אמינות – מאפשרת תכנון זמני יציאה והגעה; התחשבות בסביבה – מפחיתה זיהום אויר ורעש; קדמה טכנולוגית – כלי רכב מתקדמים ונוחים, המשפרים את חוויית הנסיעה; על מנת לשפר את נגישות תושבי האזור לתוואי המטרוניות, שודרג בהתאמה מערך קווי השירות של האוטובוסים במטרופולין, כך שיאפשר הזנת נוסעים יעילה מהשכונות השונות אל צירי המטרונית.

 

צומת כביש חיפה – עכו מבט לכיוון צפון במרכז נתיב המטרונית

 

עם חציית כביש חיפה – עכו עברנו ברחוב אושיקין, נכנסנו לתחום קרית מוצקין.

 

צומת רחוב אושיקין עם כביש 4 בתחום קריית מוצקין

 

קריית מוצקין – אחת מערי המפרץ העיר נוסדה ב-9 באוקטובר 1934 (תרצ"ה), ונקראה על שם ליאו-לייב מוצקין, מיוזמי הקונגרס העולמי הציוני, שנפטר בשנת 1933. קריית מוצקין הוקמה על ידי חיפאים מהמעמד הבינוני, והתבססה על עקרונות קואופרטיביים ועל עזרה הדדית, תוך מתן חופש פעולה ליוזמה חופשית בתחומי הבינוי והשירותים. היא הוכרזה כעיר בשנת 1976 ומתגוררים בה למעלה מ-40,000 תושבים. בקריית מוצקין גובלות השכונות החיפאיות קריית חיים וקריית שמואל במערב, קריית ים בצפון-מערב, וקריית ביאליק במזרח, כשבתווך, בין קריית מוצקין וקריית ביאליק, עובר כביש 4.

 

תחום שיפוט קריית מוצקין

 

הרעיון להקמת שכונה למעמד הבינוני בסביבות חיפה עלה בשנת 1932. הימים ימי העלייה החמישית בעת  שהערים הגדולות הכפילו את מספר תושביהן ושכונות עירוניות הורחבו. מחירי הדירות בערים ומחירי הקרקעות שבסביבתן האמירו מאוד. עלותם הגבוהה יחסית של הקרקעות והבתים בשכונות חיפה, שנחשבה כבר אז למטרופולין, לא אפשרו לאנשי המעמד הבינוני לרכוש בה מגרש או חלקת אדמה על מנת לבנות עליה את ביתם. קבוצה חיפאית בשם ארגון המעמד הבינוני ביקשה למצוא פתרון לסוגיה. הם  מצאו כי האפשרות היחידה בה יוכלו אנשי הארגון לממש את חלומם לבניית שכונת מגורים עירונית אך "צמודת קרקע" ונבדלת בקרבת חיפה, תהיה רכישת מגרשים במחירים ההולמים את יכולתם על אדמות הקק"ל. זאת כמובן, במידה וקק"ל אכן תיאות להקצות ולהעמיד לרשות היזמים את הקרקעות הנדרשות. בחודש פברואר 1933 נאותה הנהלת הקק"ל להעמיד לרשות "ארגון המעמד הבינוני" שטח אדמה בן 300 דונם ממזרח למסילת הברזל. בקיץ אושרה הקצאת הקרקע ונעשתה חלוקת המגרשים הראשונה. השמועה בדבר השכונה העממית החדשה, של משפחות שאינן חברות בהסתדרות העובדים, המוקמת ורוקמת עור וגידים, התפשטה "כאש בשדה קוצים בחוגי המעמד הבינוני החיפאי". ככל שהתקרב מועד הגרלת המגרשים ותחילת העבודות, התארכה רשימת המועמדים המעוניינים. בתחילת 1934 עמדה רשימת המבקשים על כ 400  משפחות. המספר המפתיע והבלתי צפוי של המבקשים והלחץ שנוצר בעקבותיו, הצריכו שינוי בתכניות. השטח שהוקצב להקמת השכונה הוגדל משמעותית והועמד על 444 מגרשים, 3\2 הדונם ליחידה. ב א' ראש חודש חשוון תרצ"ה (09.10.1934) הונחה אבן הפינה להקמת קריית מוצקין. ב 1935 השתכנו במקום המשפחות הראשונות. שכונת מוצקין הייתה לעובדה קיימת. הקריה צמחה במהירות בתחילת שנת 1936 מנתה האגודה 450 נפש – בסוף אותה שנה מנתה 1,233 ! הגידול המהיר נבע מהמאורעות (1936-1939) שהפכו את הקריה למקלטן של משפחות שהתגוררו בסביבה ערבית, בעיקר בעכו, ונמלטו מאימת הפורעים. בשנת 1939 כבר מנתה הקריה 634 בתי אב שמרבית פרנסתם הייתה מחוץ לקריה. ביוני 1940  מונתה ע"י השלטונות הבריטיים המועצה המקומית הראשונה. בשנה שלאחר מכן בדצמבר 1941 נבחר בפעם הראשונה ראש המועצה ע"י התושבים. לתפקיד נבחר יו"ר האגודה השיתופית אריה לייב גרושקביץ שכיהן כראש מועצה ברציפות עד 1958. בתום מלחמת העולם השניה התרחבה קריית מוצקין ונבנו "בתי השבים" לקליטת שארית הפליטה משואת אירופה, "השיכון לחיילים משוחררים" (מהצבא הבריטי) ובתי "רסקו". כל אלה היו הבניינים הראשונים בקריה שלא היו חד קומתיים ופרטיים.

למאבקה של הקריה על זהותה הנבדלת הייתה גם חזית חיצונית: הצעה ישנה של קק"ל,  מ 1935, לאחד את קריות המפרץ לעיר אחת, חזרה והועלתה לשולחן הדיונים ב 1940, הפעם ע"י המושל הבריטי של חיפה והסוכנות היהודית, שלא הסכימו לקיומה של הישות המוניציפאלית לא ברורה. הנהלת הישוב התלבטה קשות: היא הייתה מעדיפה לשמר את המבנה הקואופרטיבי, המגן על נכסיה ואופייה מפני תושבי השכונות שאינם חברי האגודה. מאידך, היה קיים חשש שאם יעמדו בסירובם יאולצו להסתפח אל חיפה "הפועלית" או להתאחד עם קריית חיים "האדומה"… להרחבה על קריית מוצקין ב-24 שנותיה הראשונות.

מאז הקמת המדינה קריית מוצקין המשיכה והתפתחה וכיום היא כוללת את אזורי המשנה הבאים: לב מוצקין: שכונת רבי קומות במרכז העיר, בה נמצאים רבי הקומות הגבוהים ביותר צפונית לעיר חיפה (18 עד 24 קומות), בשכונה מצוי ה"רַבְמַד" (הלחם של המילים "רב ממדים"), מרכז מסחרי המכיל עשרות חנויות ובתי כלבו, וסניף דואר וגם התיכון "אורט קריית מוצקין" אולפנה "סגולה" והחטיבות הממלכתיות "יצחק רבין" ו"יונתן נתניהו"; מוצקין הוותיקה: גרעין ההתיישבות הראשוני של העיר משנות ה-30 וה-40, בעיקרה בנייה נמוכה צמודת קרקע; מוצקין הצעירה: שכונה שנבנתה במודל מיוחד (בניינים בני 5–7 קומות – מסביב מרכז נופש צמוד שאינו פעיל עוד), ממוקמת בצפון העיר. נווה אביבים: שכונת וילות צמודות קרקע, בסמוך שכונה נוספת דומה – בנייה רוויה צמודת קרקע. נווה גנים: מצויה בצפון העיר, בניינים בני 4–6 קומות ובצידם מגדלי מגורים בני 12–15 קומות. בקצה השכונה נמצא גשר בגין, המחבר את הקריה עם קריית ים. משכנות אמנים: השכונה החדשה ביותר בעיר. ממוקמת במקום בו שכן בעבר המחנה הצבאי "כורדני". בעיר שכונות נוספות משנותיה הראשונות: שכונות (שיכוני) "רסקו" ו"עמידר", "שיכון צ'כי" ושכונת "פנטגון".

 

עברנו ליד יד הזיכרון לשכונת הצריפים.

 

המשכנו ברחוב כצלנסון בתחילתו ובצמוד ליד שכונת הצריפים נמצא האתר לזכר הפגיעה בשיירת הנשק הערבית במלחמת העצמאות

תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין היא קרב שאירע ב־17 במרץ 1948 ובו תקפו כוחות ההגנה שיירת נשק ערבית ליד קריית מוצקין והצליחו להשמיד אותה. בפרוץ מלחמת העצמאות היה מצב הנשק של המשמרות הלאומיים הערביים בערים ובכפרים בכי־רע. בידי הערבים המקומיים היו כלי נשק פרטיים רבים אבל מקולקלים בגלל תחזוקה לקויה וחוסר בחלקי חילוף. סוריה ועיראק סיפקו נשק לצבא ההצלה של קאוקג'י ולא ללוחמים המקומיים. גם עבר הירדן, מצרים וסעודיה עמדו מהצד. סגן ראש הוועדה הלאומית בחיפה, מוחמד נימר אל־חטיב כתב כי עד אמצע פברואר 1948 היו בידי בני עירו רק רובים מקולקלים עם כדורים עקרים, ציוד שנשאר במדבריות לוב מימי מלחמת העולם השנייה. הוא נסע לסוריה, נפגש עם הנשיא ורכש נשק. במחצית הראשונה של מרץ 1948 העביר שירות הידיעות של ההגנה (הש"י) ידיעה למפקדת חטיבת כרמלי ובה נאמר כי מפקד הכוחות הערביים בחיפה, מוחמד אל חמד אל־חוניטי, יצא לסוריה כדי להביא תחמושת וחומרי נפץ וכן כסף לתשלום משכורות ללוחמים הערבים בחיפה. בבוקר יום ה־17 במרץ 1948 נסע אל־חוניטי מדמשק בראש שיירה של שתי משאיות גדולות עמוסות בשנים עשר טון של נשק ותחמושת – 550 רובים צרפתיים וכמאה עשרים אלף כדורים וכן שני טון חומר נפץ. בצידון הצטרפה לשיירה מכונית נושאת נשק ותחמושת מתנת אנשי העיר. השיירה הגיעה לראש הנקרה משם התקשר אל־חוניטי בטלפון לעמיתיו בחיפה והודיע שהוא בדרך. כל תנועותיו ושיחת הטלפון שלו נקלטו על ידי אנשי הש"י שהעבירו מיד את הידיעות למפקדת החטיבה. מפקד חטיבת כרמלי, משה כרמל, הורה למפקד גדוד 21 של החטיבה בן עמי פכטר לעצור את השיירה ולהחרים את נשקה.
הוחלט שהמארב יוצב בשני מקומות: ליד משק עין שרה בסביבות נהריה (כיום ניצב במקום בית ליברמן), ובנוסף בכניסה הצפונית לקריית מוצקין. ההחלטה על הצבת המארב סמוך לבתים בקריית מוצקין נתקבלה למרות הסיכון לאוכלוסייה אזרחית, וזאת מפני שהשטח בין עין המפרץ לקריית מוצקין היה חשוף ואי אפשר היה למקם בו מארב מבלי שיתגלה. כדי לשמור על הפעולה בסוד לא הוזהרו דיירי הסביבה על העלול להתרחש ולא פונו מבתיהם. היות שאנשי גדוד 21 היו עסוקים בפעילות מבצעית ביקש מפקד גדוד 21 ממחלקה מהגדוד הראשון של הפלמ"ח שחנתה ברמת יוחנן לבצע את המארב בקריית מוצקין. המארב בעין שרה זיהה מונית ואחריה מכונית משא והניח בטעות שזו השיירה. הם פתחו באש על המכונית והרגו את הנהג הערבי. המכונית הועברה לחוף הים ושם נקברה בחולות כדי לא לעורר חשד. לאחר מכן נסוגו במהירות לנהריה. אל־חוניטי הגיע עם שיירתו לעכו שם הוזמן לארוחת צהרים. מארחיו הפצירו בו להעביר את תכולת השיירה דרך הים לחיפה כי יש חשש שהיהודים יטמינו לו מארב, אולם הוא סירב. לאורבים היה קושי רב לזהות את השיירה כי לא היו כל סימנים מובהקים למכוניותיה. בנוסף לכך התנועה על הכביש הייתה רבה וכללה מכוניות בריטיות, ערביות ויהודיות. הפתרון היה הצבת רוכב אופנוע מעולה מחיילי גדוד 21 בחצר בית החרושת היהודי "נעמן", דרומית לעכו. הוא הודרך לזהות את השיירה המורכבת משתי משאיות ומספר מכוניות קטנות ואז לחלוף על פניה, להגיע למקום המארב ולהזעיקו. השיירה זוהתה על ידי רוכב האופנוע בדרכה דרומה. בשעה 15:30 הוא הגיע למקום המארב וצעק: "הם באים, הם באים". מיד נחסם הכביש בחביות זפת ואנשי המארב פתחו באש. המכונית הראשונה הצליחה להתחמק לעבר חיפה אבל שאר המכוניות נעצרו. אנשי המארב פגעו בכל מי שניסה לקפוץ ממכוניות השיירה. גם הערבים השיבו אש. החייל אברהם אביגדורוב הצליח להשתלט על שני מקלעי ברן והחייל עמנואל לנדאו הסתער לעבר המשאית הראשונה בכוונה להוביל אותה לרמת יוחנן. המכונית האחרונה בשיירה הצליחה להסתובב על הכביש ולברוח לכיוון עכו. בעברה ליד בית החרושת נעמן הבחינו נוסעיה שואפי הנקם בפועלים יהודים שחיכו בדרך לאוטובוס ופתחו עליהם באש. פועל אחד חבר קיבוץ "היוצרים" (היום שמרת) נהרג ובחורה אחת נפצעה. לפתע נשמעה התפוצצות אדירה. ייתכן שאחד הרימונים שנזרקו או הכדורים, פגעו בחומר הנפץ. בפיצוץ נהרג עמנואל לנדאו. אברהם אביגדורוב נפגע קשה בראשו ונחשב בתחילה כמת. רק לאחר שלושה שבועות חזר להכרתו. אחד הפצועים, נועם פסמניק נפטר כעבור מספר שעות. מספר בתים בסביבה נפגעו מהפיצוץ. תינוקת נהרגה בשנתה מקיר שקרס עליה ומספר אזרחים נפצעו. אחד מהם נפטר לאחר מכן מפצעיו. מהערבים נהרגו 17 ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה מוחמד אל-חוניטי ורבים מאנשי מטהו. כל הנשק שהיה בשיירה הושמד בפיצוץ.
השמדת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין נחשבה כהצלחה למרות אסון הפיצוץ. הכוחות הערביים בחיפה נשארו ללא פיקוד ובמחסור בנשק. החלה דמורליזציה קשה והחלה התמוטטות והתפרעויות בין פלגים שונים בעיר. קיצה של חיפה הערבית החל להיראות באופק. מבחינת היהודים זו הייתה אחת ההצלחות הבודדות והמעודדות בחודש מרץ 1948 רצוף הכשלונות זו הייתה הפעולה היחידה במלחמת העצמאות שבה שניים ממשתתפיה, עמנואל לנדאו ואברהם אביגדורוב, קיבלו את עיטור גיבור ישראל.

 

 

המשכנו ברחוב כצלנסון והלאה ברחוב דבורה לרחוב גושן  שהוא אחד מרחובותיה הראשיים של קריית מוצקין.

אחד הכיכרות בשדרות גושן

 

המשכנו בשדרות גושן מזרחה. חצינו את כביש חיפה – עכו. המשכנו בשדרות ירושלים מזרחה. לאחר חציית הכביש נכנסנו שוב לתחום קריית ביאליק. עברנו ליד בניין העירייה והאנדרטה לזכר בני העיר שנפלו במערכות ישראל.

 

בניין עיריית קריית ביאליק

בית ספר ביאליק הצמוד לבניין העירייה

 

המשכנו מזרחה בשדרות ירושלים וסטינו לראות את הכניסה למוסד אהבה.

כפר ילדים ונוער "אהבה" הוא כפר נוער הנמצא בקריית ביאליק ומופעל על ידי "כפר ילדים ונוער אהבה אגודה לטובת הכלל (ע"ר – עמותה רשומה)". הכפר כולל: פנימיית ילדים, בית ספר לחינוך מיוחד, פנימיית יום לילדים מהקהילה הקרובה, בית חם לבוגרי המקום בני 18+. הילדים השוהים ב"אהבה" הם בגילאים 6-18, ילדים אלו הוצאו ממשפחותיהן בגלל סיכון וחוויות טראומטיות קשות. "כפר הנוער אהבה" הוקם בברלין שבגרמניה. בשנת 1914 נשים ציוניות, הקימו מטבח, בחינם – עבור ילדים יהודים טעוני טיפוח בברלין  בכתובת Auguststrasse 14-16. בשנת 1916 התכנית התרחבה, המקום החל לשמש גם כמקלט עבור ילדים יהודים. בשנת 1922 המקום הפך להיות פנימייה לילדים, ונקבע השם "אהבה". גברת באטה ברגר נקבעת כמנהלת המקום. בשנת 1924 באטה ברגר עלתה לישראל, ורכשה 12 דונם, בעמק זבולון. בשנת 1934 קבוצות ראשונות של ילדים וצוות הגיעו מגרמניה לישראל, והתגוררו בדירות זמניות בחיפה. בשנת 1938  הוחל בבניית מבני מוסד "אהבה" בישראל. שנה לאחר מכן קבוצות אחרונות של ילדים וצוות הגיעו מגרמניה ואליהם הצטרפו ילדים, פליטים מאוסטריה הכבושה. בשנת 1945 אוכלוסיית הכפר גדלה, והוא מונה  180 ילדים. בין השנים 1948 – 1960 הכפר התרחב, ילדים ונוער מצטרפים לכפר דרך ארגון עליית הנוער. מאז 1960 ועד היום: הכפר הוא פנימייה לילדים בסיכון גבוה. ילדים שהוצאו מהבית בגלל בעיות סוציואקונומיות קשות או מקרי סעד שונים. מקור

 

 

המשכנו מזרחה. יצאנו מתחום השטח הבנוי וחצינו את נחל גדורה

נחל גדורה, המוכר לוותיקי הקריות בשם "הפוארה", הוא אחד מיובליו של הקישון. הערוץ עבר תמורות ניכרות במהלך השנים ומהווה למעשה תעלת ניקוז. למרות זאת, שמר הערוץ (שמקור מימיו בעיקר מי תהום גבוהים, אליהם נלווים לעיתים מי שפכים), על מגוון של מיני חי וצומח, והוא משמש כ"מסדרון אקולוגי" המקשר בין נחל נעמן ובין נחל קישון ומאפשר תנועת בעלי חיים והפצת צמחים בין הנחלים. כיוון שמקור המים העיקרי בנחל הוא מי תהום, הרי שבחודשי הקיץ הנחל עשוי להתייבש.

 

הגשרון מעל תעלת נחל גדורה

 

נחל גדורה במערך ניקוז נחל הקישון ויובליו

 

המשכנו מזרחה ונכנסנו לתחום המושב כפר ביאליק שנמצא בתחום המועצה האזורית זבולון.

כפר ביאליק הוקם בשנת 1934, עם התחלת העלייה החמישית. הקרן הקיימת לישראל העמידה לרשות הכפר חמש מאות דונם קרקע במפרץ חיפה. המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית, בהנהלת ד"ר ארתור רופין, הציעה שעל הקרקע יעלו מתיישבים שיתאגדו לקואופרטיב חקלאי.  זמן קצר אחר כך  הפכו התכניות למעשים והכפר נוסד על ידי 28 משפחות עולים מגרמניה, שהתיישבו על אדמות הקרן הקיימת לישראל וכל אחת  קיבלה שבעה עשר דונם קרקע .אליהם הצטרפו גם מספר מדריכים חקלאים. כאשר התלבטו המייסדים כיצד לקרוא ליישוב שלהם, עלתה הצעה, להנציח את המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שנפטר חודש לפני העלייה לקרקע. כפר ביאליק נחשב אז, כפרבר של היישוב העירוני קרית ביאליק, אך הוא משתייך למועצה החקלאית ומוגדר כהתיישבות של המעמד הבינוני. להרחבה באתר המושב

בראשית 2016 החלו תושבי הכפר במאבק על רקע כוונות המדינה, להפקיע באמצעות רשות מקרקעי ישראל עוד ועוד נתחים מתוך האדמה החקלאית של הכפר. למתיישבים נודע שכפר ביאליק עומד לאבד את רוב אדמותיו או את כולן ועלול לאבד גם את עצמאותו, כיישוב כפרי חקלאי עצמאי. החשש שלהם שכפר בקריית ביאליק יטמע ביישוב העירוני הסמוך קריית ביאליק כפי שהתרחש בעבר בקריית חרושת בטבעון, במושבה נהריה בנהריה ועוד. הם יחד עם הקיבוצים רמת יוחנן, אושה, וכפר מכבי מוחים נגד כוונות הממשלה להפקיע אלפי דונמים חקלאיים באזור, לטובת בנייה במספר מתחמי בנייה ענקיים בקריית אתא ובקריית ביאליק. חלק ניכר מתכניות בנייה אלו לא היו מוכרות להם עד לאחרונה. הם חושדים כי קיימות תכניות בנייה נוספות שהם אינם מכירים, כשם שלא ידעו על תכנית הבנייה בקרית אתא דרום ובקרית אתא מערב. הרחבה ראו באתר המושב. בעקבות זאת חקלאי כפר ביאליק הגישו עתירה לבג"ץ  נגד כנסת ישראל, שר האוצר משה כחלון, רשות מקרקעי ישראל, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) ונגד הוועדה לדיור לאומי (וד"ל). העתירה היא דרישה לתקן את החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, כך שלא יתאפשרו מצבי קיצון שבהם נלקחות מיישוב אחד רוב אדמותיו עד כדי חיסולו כישות חקלאית ועד כדי נישול חקלאים, שבחרו בחירה ערכית בעבודת האדמה, ממקצועם וממשלח-היד שבו בחרו. העתירה ביקשה מבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, לחייב את תיקון החוק, כדי שחקלאים שבחרו להיאחז בקרקע ולדבוק בדרכי אבותיהם לא יישארו ללא מקור פרנסה. בעתירה הודגש כי קבלתה ומניעה של חיסול כפר ביאליק לא יגרעו אף יחידת דיור אחת מתוך תוכניות המדינה לקידום הבנייה לזוגות צעירים באזור הקריות. לשם כך הציגו חקלאי כפר ביאליק אלטרנטיבות בדוקות ומקצועיות לבנייה במתחם האורבני של הקריות, מבלי לפגוע באף רפת, לול מטעים או שדות. בעתירה טוענים העותרים כי באמצעות החקיקה ובאמצעות פעולות המדינה עשוי להיווצר מצב שבמסגרתו יילקחו מן הכפר 75% משטחי העיבוד, שהם כ-62% מכלל שטחי המשבצת של הכפר, והכפר ייוותר ללא קרקעות לעיבוד, ללא קרקעות התומכות גידולים חקלאיים אחרים וללא פרנסה לחבריו. מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי שכפר ביאליק חבר בה עו"ד דודו קוכמן, התייחס לעתירה ואמר: "הוד"ל והותמ"ל הן תוכניות דורסניות שנעשות בחופזה בלי לשמוע את הנפגעים. חוק הותמ"ל מהווה פגיעה קשה במערכת התכנון ובמערך האיזונים והבלמים באופן קבלת ההחלטות התכנוניות בישראל. הותמ"ל הינה תכנית דורסנית שנעשית בחופזה, תוך התעלמות מפגיעה קשה בפרנסה של חקלאים היושבים על הקרקע שנים רבות לפני הקמת המדינה. התוכנית שנגדה עתרה אגודת כפר ביאליק היא תוכנית שלגביה כבר הוכח כי קיימות עתודות קרקע ותוכניות לעוד שנים רבות הן בקריית ביאליק והן בקריית אתא, ולמרות זאת מתברר כי לא נעשתה כל פעולה אמיתית לבדיקת הנתונים, ולכן לא נותרו לאגודה ולחבריה אלא לבקש סעד מבית המשפט". ביוני 2016  בית המשפט דחה העתירה בית המשפט קבע כי הוועדה שקלה ואיזנה את הפגיעה הצפויה בחקלאים בקביעתה כי יוכלו להמשיך בפעילות החקלאית עד לפיתוח השטח.
ההערכה האישית שדחיית העתירה מסמנת אולי (ויש לקוות שלא) את ראשית התהליך שיימשך עוד מספר שנים ובסופו של כפר ביאליק כמושב חקלאי. סביר להניח שלנוכח היקף הקרקע הזמינה וגידול הביקוש לבנייה למגורים, הפוליטיקאים, מוסדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל ימשיכו לנגוס בשטחי המושב ויקיפו אותה בבניית מגדלי דירות. התקווה היא שמישהו יקבל שכל ויעצור את הסחף!

 

בכניסה לכפר ביאליק חלפנו ליד המשק של אורי שגיא שעוסק בהפקת שמן זית.

 אוּרי שגיא (איזנברג)  – נולד ב-5 באוגוסט 1943 במושב כפר ביאליק, דור שביעי בארץ ישראל ודור רביעי לחקלאים. הוא אלוף לשעבר בצה"ל, שכיהן בתפקידו האחרון כראש אמ"ן בשנים 1991 – 1995.

 

 

קטע שני, פאתי מזרח קריית אתא ובתוך מערבה לעבר קריית חיים המזרחית

– יציאה מכפר ביאליק 
– חציית גשר מעל כביש 22 לעבר פאתי קריית אתא
– לאורך דרך זבולון
– אנדרטת חללי הלח"י
– מעבר ליד מחלף מוטה גור בצומת קריית אתא
– צפונה לאורך כביש חיפה – עכו ולמול משטרת זבולון
– חציית צומת קריית חיים (צומת הצריף)
– כניסה לקריית חיים המזרחית ברחוב אח"י אילת
– גן בית העם, אנדרטה לזכר הנופלים, בית העם
– רחוב השיירה
– דרך יצחק בן צבי
– חציית מסילת הברזל
– רחוב חלוצי התעשיה עד פינת רח' יגאל ידין

 

קטע שני של המסלול

 

חצינו את מושב כפר ביאליק ממערב למזרח ועלינו על הגשר העובר מעל כביש עוקף קריות עליו גם עברנו בכיוון הפוך בטיול סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה

מבט מהגשר מערבה לעבר כפר ביאליק

מבט מהגשר לכיוון דרום בכביש עוקף קריות

מבט מהגשר מזרחה לעבר קריית אתא

 

התקדמנו דרך השדות לפאתי קריית אתא.

על הדרך בפאתי המערביים של חלקה קריית אתא

 

בטיול זה החלטנו לא להכנס לקריית אתא. בפאתיה עברנו בטיול סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה ובתוכה רכבנו בטיול עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא

העיר קריית אתא מונה כיום כ- 55,000 תושבים ומתעתדת בקרוב להפוך לעיר בת 100,000 תושבים. שם הישוב הוא פרי  מיזוגן של המועצות המקומיות קרית בנימין וכפר – אתא, לרשות מוניציפלית אחת ב-28 אוקטובר 1965. קריית אתא הוקמה בשנת 1925, על ידי חברת "עבודת ישראל", כמושבה בשם "כפר עטא" – על שמו של כפר האריסים הערבי "כופרתא", שאדמותיו נקנו בראשית שנות ה-20' מהאפנדי סורסורק. במאורעות תרפ"ט נפגעה קשות על ידי פורעים ערבים וננטשה כמעט כליל. בשנת 1930 חזרו אליה התושבים וחידשו את היישוב במקום. בשנת 1934 הקימו במקום בית חרושת להכנת אריגים שנקרא "אתא" (ראשי תיבות של "אריגים תוצרת ארצנו"), ולכן שונה שם המושבה ל"כפר אתא". בשנת 1941 הוכרזה כפר אתא כמועצה מקומית. בזמן מלחמת העצמאות שימשה כבסיס היציאה של הכוחות הלוחמים ב"מבצע דקל". בשנות ה-50 הוקמו במקום שלוש מעברות – מעברת כפר אתאמעברת קריית נחום ומעברת שפרעם (נקראה גם מעברת גילעם). מעברת שפרעם סופחה בשנת 1958 לשטח היישוב כפר אתא. בשנת 1965 הוחלט על איחודה עם המועצה המקומית קריית בנימין הסמוכה והיישוב המאוחד נקרא קריית אתא. בשנת 1969 הוכרזה קריית אתא כעיר. בשנת 1985 נסגר בית החרושת את"א חברה לטקסטיל. בשנת 1995 הורחבה העיר עם בניית השכונות גבעת טל וגבעת רם.

 

תחום שיפוט קריית אתא

 

התקדמנו לעבר חלקה המערבית של קריית אתא.

מבט לעבר קריית בנימין, במערב קריית אתא.

 

המשכנו מערבה לאורך דרך זבולון. ממול ראינו את מפעלי הדשנים.

מבט מדרך זבולון דרומה לעבר מפעלי הדשנים

 

הגענו לאתר זיכרון ללוחמי הלח"י

ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה בוצעה ב-17 ביוני 1946 על ידי אנשי ארגון לח"י במסגרת תנועת המרי העברי נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. זו הייתה הפעולה הגדולה ביותר של לח"י נגד הבריטים אבל היא הייתה גם הפעולה עם מספר הנופלים הגדול ביותר. בהתקפה זו על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה פוצצו מכונות, קטרים ומתקנים. בדרכם חזרה נתקלו אנשי לח"י במחסום טנקים בריטי, וספגו 11 הרוגים ו-22 שבויים. כאשר הועמדו לדין הם סירבו לשתף פעולה במשפט, נידונו שלא בפניהם למוות אך העונש של כולם הומתק למאסר עולם. פחות משבועיים אחרי שגזרי הדין של הנידונים למוות הומרו למאסר עולם, חידש לח"י את פעולותיו

 

המשכנו מערבה באזור מלאכה והמסחר של קריית אתא, חלפנו ליד מתחם איקאה ועברנו מתחת לגשר של כביש עוקף קריות.

הגשר הסמוך לצומת קריית אתא

המשכנו מערבה עד צומת קריית אתא שדרות ההסתדרות (כביש חיפה – עכו) עם דרך זבולון. פנינו ימינה והמשכנו צפונה. עבורנו ממול למבנה משטרת זבולון.

מבנה משטרת זבולון הוא אחד מתוך 65 מבני מצודות הטיגרט שנבנו על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ בעקבות הלקחים שהופקו לאחר סיום המרד הערבי הגדול בראשית שנות ה-40 של המאה הקודמת. להרחבה מאמר מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת ומאמר נוסף תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

 

מבנה משטרת זבולון

 

התקדמנו צפונה בשדרות הסתדרות עד צומת קריית חיים

צפונה בשדרות ההסתדרות

בצומת קריית חיים, חצינו שוב את כביש חיפה – עכו ונכנסנו לתחום קריית חיים

תחנת קו המטרונית בצומת קריית חיים

 

רכבנו מערבה באחד מרחובות הראשיים, רחוב אח"י אילת

בכניסה לרחוב אח"י אילת

 

קריית חיים היא שכונה בתחומי העיר חיפה ונקראת על-שם חיים ארלוזורוב, שנרצח בתל אביב ב-1933 ומתגוררים בה למעלה מ-35,000 תושבים. קריית חיים ממוקמת בין חוף הים התיכון במערב, לבין שדרות ההסתדרות (כביש 4, כביש עכו-חיפה) וקריית ביאליק במזרח, קריית מוצקין, קריית שמואל וקריית ים בצפון, ואזור התעשייה של מפרץ חיפה בדרום. במרכז השכונה עוברת מסילת הרכבת חיפה-נהריה המחלקת את קריית חיים לשכונה מזרחית ושכונה מערבית. על מסילה זו נמצאת תחנת הרכבת קריית חיים.

 

 

קריית חיים בתחום חיפה

 

את אדמת ג'ידרו, הקרקע שעל חלקה הוקמו קריית חיים, קריית ים, קריית מוצקין ושכונת "עיר גנים" בקריית אתא, התכוונה לרכוש הקרן הקיימת אולם לא היה בקופתה די כסף לכך. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ ישראל מספר גופים שעסקו בגאולת קרקעות, בהם קהילת ציון אמריקאית, חברת "משק", שהוקמה בגליציה כחברה כלכלית ב-1923 לשם רכישת קרקעות והתיישבות בארץ ישראל, וחברת "קדם" של יהודי גרמניה. כאשר עלתה האפשרות לרכוש את אדמות ג'ידרו הוקמה, ביוזמת יוסף לוי ובניהולו של מיכאל אלייניקוב, "חברת הכשרת מפרץ חיפה" שאיגדה את שלושת הגופים במטרה לרכוש אדמות אלו ממשפחת סורסוק. האדמות נרכשו בשנת 1924 אולם המשבר הכלכלי שבא שנתיים אחר כך, והוצאות הפיתוח הגדולות שהיו כרוכות בהכשרת הקרקע, הביאו את החברה למכור את האדמות לקרן הקיימת ולחברת PEC ‏(Palestine Economic Corporation; במאה ה-21, "החברה הכלכלית לישראל"). לאחר מאורעות תרפ"ט החלה להתארגן קבוצה של פועלים שביקשו לעבור מהשכונות המעורבות לאזור שכולו יהודי. הקק"ל ביקשה ליישב את אדמותיה ועל כן ארגנה פרויקט בנייה לפועלים מאזור התעשייה בעמק זבולון. הוחלט לחכות עד להרשמה של 200 משפחות, ועל כן הבנייה החלה רק בשנת 1932 ו-160 המתיישבים הראשונים, שנשארו לאחר שחלק מהנרשמים פרשו, נכנסו לבתיהם בתחילת 1933, ובכך הייתה קריית חיים לשכונה העירונית הראשונה בעמק זבולון, והבסיס להקמתן של יתר ה"קריות". חברת הבנייה הייתה שיכון עובדים ההסתדרותית. קריית חיים תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן כשכונת פועלים, ונועדה להיות מימוש של רעיונות אוטופיים סוציאליסטיים-עירוניים. מאפייני קריית חיים הסוציאליסטית היו הצרכניה (קואופרטיב מזון), אגודת המים, העזרה ההדדית ומשקי העזר. הבתים בראשית ימי הקריה היו בנויים בצורה אחידה, עד כי אחדים מהתושבים הוותיקים מעידים כי היו מתבלבלים בין בתיהם לבתי השכנים. לאחר רצח ארלוזורוב הוחלט לקרוא לשכונה על שמו.

בין קריית חיים ובין קריית מוצקין, הקריות השכנות, שרר מתח אידאולוגי רב, למרות הדמיון הפיסי והאדריכלי. קריית חיים החליטה לחזק את קו הגבול שלה עם קריית מוצקין על ידי הושבת הכשרות קיבוצים לאורך ה"גבול", על מנת שיהוו מחסום אידיאולוגי חזק מפני סכנת ה"פלישה" של הרעיונות הבורגניים ועל מנת למנוע את המעבר הפיזי בין הקריות…עדת חקירה ממשלתית מונתה כדי לבדוק את שאלת סיפוחן של כל הקריות לחיפה. נפתח משא ומתן מייגע שנמשך כמעט שלוש שנים וסופו פשרה: קריית מוצקין תהפוך למועצה מקומית.

בראשית שנת 1948 היו בקריית חיים כ-8,300 תושבים ובכך היא הייתה הקריה הגדולה ביותר במפרץ חיפה. כמעט כל תושביה היו חברי ההסתדרות. בשנת 1951 סופחה קריית חיים לחיפה יחד עם שכנתה קריית שמואל, אך שנים רבות נשארה "קריית חיים האדומה" – שכונת פועלים המשתייכים לזרם השמאלי הסוציאליסטי דאז. שריד לתקופה זו הוא בית מפלגת העבודה השוכן בקריית חיים המזרחית, אם כי מאז ראשית המאה ה-21, דפוסי ההצבעה של הקריה אינם שונים מהותית מאזורים אחרים בארץ.
כיום, קריית חיים מנוהלת כמנהלת מקומית שלה אוטונומיה מסוימת במסגרת עיריית חיפה, והיא מהווה רובע שכולל את קריית שמואל, קריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית, ובכך היא הרובע הצפוני ביותר של חיפה, אולם גם מופרדת מהעיר על ידי האזור התעשייתי הענק שקוטע את הרצף האורבני מדרום. על אף היותה חלק מחיפה, הקשר בין השכונה לחיפה, מבחינת חיי התושבים, אינו שונה מזה של כל פרוור לעיר, ובפרט מזה של ה"קריות" האחרות לחיפה, אך כדי לקרב את השירותים העירוניים אל התושבים הוקמו משרדים של עיריית חיפה בשדרות אח"י אילת. במהלך שנת 2012 הועברה המנהלה העירונית לקריית חיים מערבית לצד בית הספר דגניה "עירונית קריית חיים". בשנות ה-70 נעשה ניסיון להפריד את קריית חיים מחיפה, כך שתהיה מועצה מקומית עצמאית. ניסיון זה לא צלח אולם מאז, מדי כמה שנים עוררו התושבים את המאבק למען הפיכת הקריה לעצמאית. "ועד קריית חיים" (בפי העירייה: ה"מורשון"), שהוא במקור אגודת מים, הוא בסיסה של המינהלת המקומית, ובו 101 חברים. בידיו כספים הנגבים מהתושבים באמצעות "מס השקל" לטובת השקעה ביישוב. בשנת 2014 עומד בראש הוועד עורך הדין אביתר גושן, ראש ועד ממונה מטעם רשם האגודות השיתופיות, אשר נכנס לתפקידו בעקבות מחלוקות פוליטיות-קואליציוניות בוועד.

 

תחילת הסיבוב שלנו בקריית חיים היה בקריית חיים המזרחית.

קריית חיים המזרחית – בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמה קריית חיים במקום הקרוי כיום "קריית חיים המזרחית". כאשר נוסדה, היו כל בתיה בתים חד-קומתיים וחד-משפחתיים שהונחו על החול ללא חפירת יסודות עמוקים. לכל בית הוצמדה חלקת אדמה, אף על פי שלא תוכננו משקי עזר. ב-1939 נוסדה "קריית חשמל" של עובדי חברת החשמל לצד קריית חיים, והקריה נהנתה מעצמאות מוניציפלית. במהלך שנות ה-60 חלו שני שינויים באופי השכונה: נבנו שיכונים, שבהם השתכנו בעיקר עולים חדשים ומפוני מעברת קריית חיים; החל תהליך – שנמשך עד היום – של הוספת קומה למבנים קיימים, בניית בית נוסף על המגרש הקיים, לעתים בית של קומה אחת ולעתים יותר, והוחל בהריסת בתים קיימים על מנת לבנות במקומם בתים גדולים יותר, לרוב בעלי מספר קומות. בקריית חיים מזרחית מתגוררים כ- 20,000 נפש.

 

נכנסנו  לגן בית העם ועברנו ליד אנדרטה לזכר הנופלים, בית העם

האנדרטה לזכר בני קריית חיים

התותח הצמוד לאנדרטה

המשכנו דרומה ברחוב השיירה

השדרה הנאה בשדרת השיירה, נינוח של פעם

 

יצאנו לדרך יצחק בן צבי ורכבנו מערבה,  חצינו את את מסילת הברזל

 

הגענו לרחוב חלוצי התעשייה עד פינת רח' יגאל ידין

בצומת רחוב יגאל ידין ורחוב חלוצי התעשייה

 

קטע שלישי, פאתי מזרח קריית אתא ובתוך מערבה לעבר קריית חיים המזרחית

מעבר באזור תעשיה קריית חיים ברחוב יגאל ידין לצד חומת שדה התעופה ובית הספר הטכני
– מעבר ליד שער בית הספר הטכני של חיל האוויר ומול בית המלאכה של רכבת ישראל
– מעבר ליד שער אתר נמל המפרץ ההולך ונבנה
– כניסה למעגן הקישון
– פארק הקישון בשפך הקישון (מנוחה)
– יציאה מהמעגן
– ליד שער שדה התעופה
– למול הכניסה למספנות ישראל ונמל הקישון
– מעבר באזור תעשיה קריית חיים
– רחוב האצטדיון למול האצטדיון ומול חוות מכלי  הדלק חברת תשתיות אנרגיה (תש"ן)

 

קטע שלישי של המסלול

 

סביב השדה תעופה ובית הספר הטכני של חיל האוויר

פני האזור בשנות השלושים של המאה שעברה

 

עברנו  באזור תעשיה קריית חיים ברחוב יגאל ידין לצד חומת שדה התעופה ובית הספר הטכני

לצד החומה


המשכנו מול בית המלאכה של רכבת ישראל ופנינו ברחוב משה דין ימינה ומול יכולנו לראות מתחם בתי הזיקוק

למול מתחם בתי הזיקוק

 

התקדמנו וחלפנו ליד שער בית הספר הטכני של חיל האוויר

המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר והחלל (או בשמה הנוסף "בית הספר להנדסאי תעופה") היא בית ספר תיכון ומכללה של חיל האוויר, אשר תפקידם להכשיר טכנאים והנדסאים למערך הטכני של חיל האוויר. התלמידים בבית ספר זה מוגדרים כשוחרים ואת לימודיהם הם מתחילים בכיתות ט' או י' ומתקיימים במסגרת יום לימודים ארוך. בי"ס תיכון טכנולוגי – מקצועי הוא רב מסלולי המוכר ע"י משרד החינוך ומקנה תעודת בגרות, תעודה טכנולוגית, תעודת טכנאי ותעודת הנדסאי. המכללה מציעה שלוש מגמות לימוד עיקריות: הנדסת מכונות תעופה, הנדסת מערכות בקרה ואנרגיה, הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. 
כיום ישנן מספר שלוחות לבית הספר, כאשר השלוחה הראשית נמצאת בחיפה, בבח"א 21, בו ממוקם ביסל"ט – "בית הספר למקצועות הטכניים של חיל האוויר". בית הספר הוקם בחיפה בשנת 1949. כיום מפעיל בסיס הטכני מערך רחב של שוחרים ובו יש גם מערך של סדירים ושל אזרחים עובדי צה"ל. הבסיס מפעיל שני בתי-ספר: בית- הספר להנדסאי תעופה ובית-הספר למקצועות הטכניים. בבתי-הספר יש מסלולים שונים. עד 2015, צפוי בסיס הטכני לפנות את מקום מושבו בחיפה. בית הספר להנדסאי תעופה בו לומדים השוחרים יעבור לכרמיאל, ובית הספר לטכנאים יעבור דרומה לבסיס נבטים.

 

עברנו ליד שער אתר נמל המפרץ ההולך ונבנה

נמל המפרץ– מיזם תשתית מהחשובים למשק שיצא לביצוע במהלך שנת 2015 והקמתו צפויה להסתיים במהלך שנת 2021. עם הפעלתו תתווסף תשתית חיונית לסחר הישראלי, תחל תחרות בענף הנמלים ועמה התייעלות ושיפור השירות ליצואנים, ליבואנים, לתעשיינים ולספנות. הכוונה שמיזם תשתית עתיר השקעה זה יהווה מנוע צמיחה חדש לעיר חיפה, לקריות, לישובים באזור ולצפון כולו. סביבו יתמקמו מרכזים לוגיסטיים בפארקי תעשייה מודרניים,  והוא יתרום ליצירת מקומות תעסוקה רבים באזור.  הנמל החדש מתוכנן להגדיל את קיבולת נמלי הים של ישראל במענה לגידול בסחר ולצרכי המשק.  בנוסף, יאפשר הנמל החדש את פקידתן של אניות הענק החדישות והידידותיות לסביבה. אניות גדולות שאינן יכולות לפקוד את ישראל כיום בשל גודלן, וזאת כשנמלים אחרים באזור כבר ערוכים להן. המטענים המיועדים לישראל המצויים באניות אלה יפרקו בנמלים אחרים באזור ומשם ישונעו ארצה באניות קטנות יותר המכונות אניות הזנה, הליך המייקר את שינוע הסחורות . נמל המפרץ יבטיח את מזעור תלותה של ישראל בנמלים זרים באזור.
החברות שזכו במכרז הבינלאומי לביצוע העבודות הימיות להקמת הנמל החדש , בהן הקמה והארכה של שוברי גלים ורציפי הנמל החדש, הן החברות אשטרום ושפיר הנדסה. העבודות החלו במהלך שנת 2015  ונכון לסיומה, הן כוללות: הכשרת רציף העבודה (ברציף קישון מזרח) לשינוע חומרי גלם להקמת הנמל, פריסת מערך הניטור הסביבתי שהוקם על בסיס תסקירי השפעה על הסביבה, הכשרת דרך גישה לאתר ההקמה הימי, התחלת העבודות להקמת שובר גלים משני, ביצוע עבודות מקדימות להארכת שובר גלים קיים בנמל חיפה, המשך אגירת אבן וייצור אנטיפרים (קוביות בטון) להקמת שוברי הגלים והגנה עליהם, ועוד. הנמל החדש יופעל ע"י חברת הפעלה בינלאומית- חברת SIPG – Shanghai International (Group) Co משנגחאי,  מן המובילות בעולם בתחום הפעלת מסופי מכולות ומטענים

 

 

אחת הסוגיות השנויות במחלוקת נוגעת להקמת נמל המפרץ היא שלא מוקם לו עורף לנמל, האזור שמצויים בו מתקן ענק לאלפי משאיות ביום, בתי מלאכה לציוד, מוסכים, מחסנים ואתרים לוגיסטיים כמו בית קירור, אחסון ייצוא חקלאי ועוד. להרחבה

 

נכנסנו למעגן הקישון והמשכנו לתוך פארק הקישון בשפך הקישון ושם עצרנו להפסקה

קטע במסלול

 

נמל הקישון משתרע מזרחה לנמל הראשי, סביב לשפך נחל הקישון. הנמל כולל ארבעה רציפים למטען כללי ומטען בתפזורת, שני מסופי כימיקלים, מעגן דיג, מעגן ספורט, מסוף עורפי לאחסון ושינוע מכולות, ואת מספנות ישראל העוסקות בתכנון, ייצור ואחזקת כלי שיט. בצמוד לנמל נמצאים שטחים המיועדים להקמת אזור סחר חופשי. הנמל נבנה מיד לאחר קום המדינה כנמל עצמאי במטרה להוות נמל עזר לייצוא פרי הדר, נמל דיג, ומוצא ימי למבדוק שהוקם. בשנת 1961 סופח הנמל לתחום נמל חיפה. נמל הקישון מהווה שלוחה עצמאית ללא רצף טריטוריאלי לנמל חיפה המראשי וקיימים בו כל האמצעים והשירותים הנדרשים, כולל שלוחה של מחלקת ציוד לטיפול בעגורנים ובציוד הנייד. נמל הקישון מקושר לשירות מסילות הברזל, ויכול לשמש כעורף ימי לפעילויות שונות

 

 

מעגן "שביט" – מרינה ומעגן דיג ממוקם ממזרח לנמל חיפה על גדות נחל הקישון סמוך לשפך הנחל לים. מעגן "שביט" משמש כנמל הדיג המרכזי בארץ וכמרינה הצפונית לכלי שייט פרטיים ומשרת באופן קבוע כ- 400 כלי שיט וסירות דיג . מעגן "שביט" הינו מעגן מוכרז. מעגן "שביט" הוקם בשנת 1958 על ידי משרד התחבורה ומשרד החקלאות שניהלו  עד שנת 1995 , אז הועבר לניהול ופיתוח "רשות הנמלים". "רשות הנמלים" הרחיבה המעגן ולצד מעגן הדיג הוקמה מרינה לכלי שיט פרטיים. מאז שנת 2005, עת פורקה "רשות הנמלים", מנוהל המעגן והמרינה ע"י "חברת נמלי ישראל" המקדמת תכנית לפיתוח המעגן ומשקיעה משאבים רבים בשיפור השירות למשתמשי המעגן והבאים בשעריו. בעשור האחרון הושקעו כ- 40 מיליון ₪ בפיתוח המעגן וסביבתו ובשיפור השירות. במסגרת השקעה זו בוצעו שורה של מיזמי פיתוח במעגן, בהם: שיקום רציפי הדיג, בניית רציפים ליאכטות, הקמת מערכות מים וביוב, תשתיות בטיחות חשמל ותאורה, פיתוח סביבתי וגינון, בטיחות שיט ופעולות לשמירה על הסביבה, בכלל זה ניקוי מי המעגן מצופת.

 

סביב המעגן

במעגן ראינו את שוכנת הקבע לבנית קטנה ממשפחת האנפתיים. למרות שנחשבה בעבר נודדת, כיום יש אוכלוסיה יציבה, במעגן הקישון ובמדגים בגליל המערבי. סימני הכר בולטים: ציצית נוצה בראש, כפות רגלים צהובות כאשר כל הרגל שחורה. להרחבה

 

צילום: משה כץ

 

פארק הקישון בשפך הנחל למפרץ חיפה, משתרע לאורך חצי הק"מ האחרון של הנחל, על שטח של 33 דונם בתחום העיר חיפה. בפארק גבעות דשא מגוננות ומטופחות הצופות לנחל רחב הידיים. בעונת הנדידה ניתן לצפות במאות עופות המים, ביניהן הקורמורן הגדול, אגמיות, אנפות, מגלנים ועוד, המגיעות למורד הנחל, ליהנות משלל הדגים המצויים בו. רשות נחל הקישון מקיימת מעת לעת סיורים ללא תשלום ופעילויות לקהל הרחב. הסיורים המודרכים לאורך מורד הנחל מלווים בהסברים אודות היסטורית הנחל, על היותו בעבר תעלת ביוב חסרת חיים ועד לעת בה הוקמה רשות נחל הקישון אשר הטיבה לשקמו ולהפכו לנחל שוקק חיים ומוקד משיכה למטיילים רבים. הפעילויות המתקיימות כוללות סדנאות צפרות במסגרתה מתבצעת סקירה על ציפורי הקישון, סדנאות יצירה בחיק בטבע, סדנאות לגוף ולנפש, טקסי קבלת שבת ועוד. הפארק פתוח לציבור והכניסה אליו ללא תשלום!

 

סיבוב בפארק לאחר החנייה

 

לאחר הפסקה יצאנו מהמעגן ועברנו ליד שער שדה התעופה חיפה 

נמל התעופה חיפה הממוקם בכניסה המזרחית לעיר חיפה, סמוך לנמל הקישון ולמספנות ישראל, נבנה בשנת 1934, כנמל התעופה הבינלאומי הראשון בישראל במובנה המצומצם. למעשה, ועל כך למדתי מדן גזית, שדה התעופה הבין-לאומי הראשון בארץ ישראל (המנדטורית) היה זה של עזה (שנוגע בקצהו המזרחי במעבר קרני) שהוכרז ככזה כבר ב-1927 ואפילו הונפקה חותמת-דואר מיוחדת לציון האירוע; זהו פריט בולאי מאוד מיוחד ויקר. כשנתיים-שלוש לאחר מכן החלו כבר לנחות מטוסי-ים בכנרת ובים המלח (!) בעיקר לשם תדלוק בדרך להודו ואז ירדה קרנם של שדות התעופה היבשתיים.
נמל התעופה בחיפה ספק מענה לצרכי הצבא הבריטי בארץ-ישראל ולחברת הנפט המשותפת: עירק – בריטניה (APS). נמל התעופה זה נקרא על שם אורי מיכאלי (סרמן 1976-1900), מחלוצי הטיס העברי וממייסדי תחום התעופה בארץ. אורי מיכאלי היה מנהל חברת "אווירון" לפני קום המדינה, ראש האגף לתעופה אזרחית במשרד התחבורה ומנכ"ל המועצה הלאומית לתעופה אזרחית לאחר קום המדינה. נמל התעופה חיפה הנו היום נמל בינלאומי והוא משמש כנמל לטיסות פנים ארציות לאילת ולשדה דב, כמו גם לטיסות צ'רטר בינלאומיות, של חברות ושל אזרחים פרטיים, ליעדים קרובים באזור אגן הים התיכון כמו; קפריסין, רודוס, כרתים ועוד. טיסות הצ'רטר והיעדים אינם קבועים ומתוכננים מעונה לעונה, על ידי חברות התעופה הפועלות בנמל, בהתאם לביקוש. בשנת 1998 נחנך טרמינל חדש ומודרני למען באי הנמל. בשנת 2014 נחנכה מבואה חדשה בכניסה הצפונית לטרמינל. בשנת 2016 עתידה להסתיים בניית רחבת חנייה חדשה למטוסים קלים באזור הצפון מזרחי של הנמל. בנמל פועלות שתי חברות תעופה; ארובט וכנפי פז המספקות שירותי תעופה שונים כמו: לימודי טיס פרטיים, שירות להשכרת מטוסים, טיסות בשמי הארץ, מוניות אוויר בארץ ולחו"ל.

 

 

התקדמנו מול הכניסה למספנות ישראל ונמל הקישון

חברת מספנות ישראל נוסדה בשנת 1959 כחברה ציבוריות שנועדה לבנות ולתקן כלי שיט צבאיים ואזרחיים. החברה היתה בבעלות ממשלתית עד שנת 1995, אז הופרטה ונמכרה לאנשי עסקים פרטיים. החברה ממוקמת בשטחים שבתחום אחריותה של חברת נמלי ישראל .  מספנות ישראל, שהיא המספנה היחידה בישראל, ממוקמת בסמוך לשפך נחל הקישון על שטח שלכ- 335 דונם, ובה רציפים באורך 900 מטר, עם עומק מים של 12 מטרים. חברת מספנות ישראל פועלת במסגרת הסכמים חוזיים שראשיתם בימי רשות הנמלים דאז, וכאלה שניתנו ע"י חברת נמלי ישראל כיום.
טרם הרחבת פעילותה לתחום שינוע המטענים, להלן, פעלה החברה ופועלת בשלושה תחומים עיקריים: בניית כלי שייט – במספנות נבנות אוניות בדחי מ-500 עד 10,000 טון לצרכים צבאיים ואזרחיים. בשנים האחרונות התמקדה  מספנות ישראל בבניית כלי שייט צבאיים בינוניים וקטנים המיועדים לחיל הים הישראלי וללקוחות זרים. בתחום האזרחי נבנות גוררות, דוברות וסירות רב תכליתיות. לאחרונה החלו המספנות בפרויקט לבניית אניות מטען כללי בעלות של כ-50 מיליון דולר. תיקון אניות – החברה קשורה בהסכמים עם מדינות וחברות ספנות שונות, בכלל זה אניות חיל הים הישראלי, הצי השישי, מנו ספנות, קצא"א, חברות הנמל בארץ, נמל חדרה וחברות ספנות בישראל ובעולם. לצורך זה מפעילה החברה מבדוק צף בכושר הרמה של 4,500 טון. יצור מוצרי תשתית – החברה מרכיבה ומייצרת חלקים למנופים לפריקת מכולות ומנופי רציף,ועוסקת גם בתחום מיכלי התפלה, מתקנים לשימוש בגז טבעי, שרוולים לנתב"ג, מיכלי לחץ ומבני פלדה גדולים, כמו גם המזח לתחנת הכח בחדרה.
בשנת 2007 החלו לראשונה מספנות ישראל בשינוע מטענים נמליים, עם קבלת היתר מחברת נמלי ישראל לפריקה וטעינה של מטעני סוכר בלבד. הדבר נעשה במסגרת הסכמי הרפורמה בנמלים ויצא לפועל עם קבלת כתב הסמכה משרי האוצר והתחבורה. בינואר 2008 הורחב ההיתר שהעניקה חברת נמלי ישראל ,לפריקת כל סוגי המטענים שהוגדרו בהסכמי הרפורמה בנמלים, בכך הפכה מספנות ישראל לנמל הראשון בישראל בניהול פרטי. מהלך זה נכנס לתוקפו עם מתן כתב הסמכה משרי האוצר והתחבורה במרס 2008 .

 

המשכנו צפונה באזור תעשיה קריית חיים רחוב האצטדיון למול האצטדיון ומול חוות מכלי  הדלק חברת תשתיות אנרגיה (תש"ן)

אצטדיון קריית חיים הוא אצטדיון כדורגל הממוקם בקריית חיים שבחיפה. האצטדיון שימש בעבר כאצטדיון הכדורגל הביתי של הקבוצות הישראליות הפועל חיפה, מכבי חיפה והפועל קריית חיים. עם הקמת אצטדיון קריית אליעזר ב-1955 פחת השימוש באצטדיון בקריית חיים, עד שבשנת 1991 עברה גם הפועל חיפה באופן סופי לאצטדיון הגדול והחדש יותר. מאז אצטדיון קריית חיים אינו מארח עוד משחקי כדורגל בוגרים; והוא משמש כמגרש האימונים של הקבוצה הבוגרת ושל מחלקת הנוער של הפועל חיפה. שמו הרשמי הוא "אצטדיון ד'אלסנדרו", על שם ראש עיריית בולטימור שביקר במועצת פועלי חיפה בתחילת שנות ה-60. בעבר הייתה תוכנית לבנות במקום האצטדיון בנייני מגורים, אולם זו לא הבשילה לעת עתה לכדי מעשה וכיום משוחקים במגרש זה משחקי הבית של קבוצת הנוער של הפועל חיפה.


מול חוות המיכלים

 

חברת תשתיות אנרגיה (תש"ן)  – שורשיהן של חברת "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ" (תש"ן) ושל חברת הבת "קו מוצרי דלק בע"מ (קמ"ד), נטועים עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל. הממשלה הבריטית ששלטה בארץ ישראל ראתה חשיבות כלכלית ואסטרטגית באזור נמל חיפה, בין היתר כנקודת מוצא לייצוא נפט ותזקיקי נפט למדינות אירופה. בשנת 1931 נחתם בין הנציב הבריטי העליון בארץ ישראל לבין חברת הנפט העיראקית  (I.P.C) הסכם להעברת נפט מעיראק דרך עבר הירדן לחיפה, מהלך של כ-1100 ק"מ, ולהסדרת זכויותיה של החברה בפלשתינה (א"י). כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1934, השלימה חברת I.P.C את הנחת קטע צינור הנפט מכירכוך שבעיראק ועד לחיפה. ובחסות הממשלה הבריטית הקימה חברת I.P.C באזור מפרץ חיפה מתקני אחסון לצד מערך של קווי דלק ונמלי דלק לנפט גולמי ולתזקיקים, המשמשים אותנו עד עצם היום הזה.  בשנות ה-50, עם הטלת החרם הערבי על ארץ ישראל, הקימה ממשלת ישראל חברה ממשלתית בשם "שירותי נפט", אשר הפכה בסוף שנות ה-50, עם עזיבת הבריטים את ניהול בית הזיקוק בחיפה, ליורשת החוקית של הזכויות והנכסים של חברת הנפט העיראקית I.P.C. במהלך השנים, עם התפתחותה הכלכלית של המדינה, גבר הצורך של המשק בדלק וכן בפיתוח תשתית הדלק במרכז הארץ ובאזוריה הדרומיים, בהם התפתח מרכז הכובד הכלכלי והתעשייתי. על מנת לעמוד בצרכים המשתנים הגדילה החברה את כושר האחסון שלה, הרחיבה את קווי ההולכה והקימה מסופי דלק חדשים, נמלים ומסופי ניפוק. בשנות ה-90 שונה שמה של החברה ל"חברה לתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ "ומאז היא פועלת במתכונתה הנוכחית עד היום.
תחומי פעילות  של תש"ן ושל קמ"ד: פעילות בנמלים – שירותי נמל הכוללים פריקה וטעינה של נפט גולמי ושל מוצריו; אחסון – אחסון של נפט גולמי ומוצריו: מזוט, סולר, קרוסין ובנזין; הולכה – הזרמה של הנפט הגולמי ושל מוצריו ברשת קווים ארצית המקשרת בין בתי הזיקוק, אתרי האיחסון והצרכנים הגדולים; ניפוק – ניפוק מוצרי דלק לחברות השיווק השונות.

פינוי חוות מיכלים – תכנית קרקעות הצפון הנה יוזמה אותה מובילה חברת תש"ן בתמיכת משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, בתמיכת המשרד להגנת הסביבה, בתמיכת משרד הבריאות וכן בתמיכת הגורמים המוניציפליים המובילים באזור מטרופולין חיפה. מטרת התוכנית הינה לפנות את חוות מיכלי הדלק בקריית חיים ("טרמינל") בשטח בן כ-870 דונם, חוות מיכלי הדלק בקריית טבעון ("אלרואי") בשטח בהיקף של כ-300 דונם וכן חלק מחוות מיכלי הדלק המצויה בתחום בנמל חיפה כ-30 דונם ולרכז את כולן בתחום חווה חדשה בשם "קרקעות הצפון" המצויה ממזרח למתחם בזן, בשטח בהיקף של כ-600 דונם. במסגרת הפרויקט הקרקעות אותם תפנה תש"ן יוחזרו למדינה ויופנו ככל הנראה לצרכי בנוי – תחת האחריות של מנהל מקרקעי ישראל ובשיתוף עם ועדות התכנון המקומיות והמחוזיות. על פי הערכות שנעשו, חטיבת הקרקע אותה עתידה לפנות תש"ן במתחם הטרמינל תאפשר בנוי של אלפי יחידות דיור לתושבי העיר חיפה וזאת באזור אטרקטיבי מאד הסמוך לחוף הים, בקריית טבעון ניתן יהיה לבנות בשטח המתפנה מאות יחידות דיור ואילו השטח שיתפנה בתחום נמל הדלק ישמש את חברת נמל חיפה או להרחבת ערוגות המכולות אשר גם כיום הן מצויות בצמצום באזור או לחלופין לשדרוג התשתית התחבורתית בתחומי נמל.

 

 

קטע רביעי, קריית חיים מערבית ולאורך החוף עד קריית ים

מעבר ברחוב דגניה בקריית חיים מערבית לעבר חוף הים.
– חוף נאות, חוף קריית חיים
– לאורך החוף
– רח' פנחס ספיר בטיילת חוף הים בקריית ים עד פסל בת הים
– מזרחה בשדרות הפלמ"ח ומעבר ליד שכונת סביוני ים

 

קטע רביעי של המסלול

 

לאחר שחלפנו על פני  האצטדיון פנינו לרחוב דגניה בקריית חיים המערבית.

בכניסה לרחוב דגניה

 

קריית חיים המערבית כשמה כך היא נמצאת ממערב לקריית חיים המקורית, המזרחית וממערב למסילת הברזל. בשנותיה הראשונות של המדינה, בעקבות העלייה ההמונית נוצר צורך להרחיב את קריית חיים וכך קמה קריית חיים המערבית.  קריית חיים איבדה את צביונה המקורי, ובהדרגה איבדה גם את הדיונות שבין מסילת הברזל לים, שהיוו חלק חשוב מן ההווי בקריה. בקריית חיים מערבית מתגוררים למעלה מ-10,000 תושבים. מרבית בתי קריית חיים המערבית הם שיכונים ואליהם הגיעו רבים מהעולים מארצות חבר המדינות הסובייטיות ש בידם לא היה דיי ממון לרכוש דירה  במקום טוב יותר.

 

המשכנו מערבה לאורך רחוב דגניה לעבר חוף הים.

בדרך דגניה לעבר חוף הים

 

ברכיבה ברחוב דגניה יכולנו להתרשם מהבתים בשכונה. התמונות מדברות בעד עצמן. עצוב!

 

 

הגענו לחוף הים, שנקרא חוף נאות ע"ש יהודית נאות ובעבר נקרא חוף קריית חיים.

יהודית נאות (4 באפריל 1944 – 16 בדצמבר 2004) הייתה פרופסור למיקרוביולוגיה בפקולטה לרפואה של הטכניון, חברת הכנסת ושרה לאיכות הסביבה בממשלת ישראל השלושים בראשות אריאל שרון. ב-16 בדצמבר 2004 הכריעה אותה מחלת הסרטן. לאחר מותה ולאחר ששופץ בסכום של למעלה מ-10 מיליון שקלים, נקרא על שמה חוף קריית חיים, "חוף נאות".

 

מבט מחוף נאות לעבר חיפה והכרמל

כל אחד והכלי שלו

 

המשכנו צפונה לאורך החוף ונכנסנו לתחום קריית ים.

 

קריית ים נוסדה בשנת 1941 והוכרזה כעיר בשנת 1976. אוכלוסיית קרית ים מונה כיום כ- 48.000 תושבים, רבע מהם עולים חדשים שנקלטו בעיר בשנות ה- 90. תחום שיפוטה של העיר הוא כ- 5000 דונם. העיר מחולקת לארבעה רובעים עיקריים: א' – ד', עם שכונות מגורים שחלקן נבנו בשנות ה- 50 וחלקן חדשות שנבנו בשנות ה- 90 ובתחילת שנות ה- 2000. עיקר הבנייה כיום היא בשתי שכונות חדשות ויוקרתיות: סביוני ים בצפון העיר,שם נבנה בקצב מזורז השלב השני של השכונה שבסופו של דבר תאכלס כ- 1200 משפחות ופסגות ים, גם שם נמשכת תנופת הבנייה.
בשנת 1928 נקנו 9,000 אקרים (כ־37,000 דונם) באזור מפרץ חיפה, על ידי החברות East Palestine Coperation והקרן הקיימת לישראל. ברוב האזור היו ביצות נגועות במלריה, ושתי החברות החלו במלאכת הייבוש, התכנון והפיתוח. בשנת 1939 חברת הבנייה "גב ים" רכשה חלק מהאזור והחלה בבניית השכונה הראשונה. בשלב הראשון נבנו 60 יחידות דיור, ש-40 מתוכן הועמדו לרשות הצבא הבריטי, והשאר הוצעו למכירה. גרעין המתיישבים הראשון כלל עשר משפחות, שהגיעו למקום החל מינואר 1941. ראשוני התושבים באו לקריה מסיבות שונות: חלק מהנוטרים, אשר הוצבו בתחנת הנוטרים מתוקף תפקידם, בחרו להתגורר ביישוב ולהיות לתושבי קבע. עם קבוצה אחרת של מתיישבים נמנו חיילים יהודים, אשר שירתו בצבא הבריטי ולאחר שחרורם החליטו להישאר ולהתיישב במקום. קבוצה שלישית כללה את משוחררי הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה אשר בשנת 1946 באו לקריית ים ובנו בה את ביתם. קבוצה רביעית כללה בעיקר זוגות צעירים יוצאי אירופה. חלק מהמתיישבים רכשו את דירותיהם ב"דמי מפתח", השכונה הראשונה, קריית ים א', היא בדרום הקריה, צפונית לקריית חיים מערבית. מערבית להם היו דיונות חול אשר נעלמו עם התקדמות הבניה מערבה. בשנות השישים והשבעים החלה הבנייה לכיוון חוף הים במקביל התפתחה הקריה לכיוון צפון. עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 לא היה ברור מהו שם היישוב החדש: "קריית ים" או "גב-ים". מקור הטעות היה בשלטים של חברת הבנייה "גב-ים" שהתנוססו על אתרי הבנייה במקום. לפיכך, תושבי הקריה כמו גם אנשי הערים הסמוכות קראו לקריה בשם "גב ים".
מיקומו של היישוב היווה נקודה אסטרטגית חשובה עבור הבריטים, זאת בעיקר לשם הגנה על נמל חיפה ובתי הזיקוק בשנות מלחמת העולם השנייה ועל כן הוצבו על החוף מגדלי תצפית וסוללה בת שני תותחים בני שישה אינץ' כל-אחד. לפני הקמת היישוב הוקם בשטחו בית ספר לתותחנים של הצבא הבריטי. ביולי 1940 הפציצו מטוסי איטליה הפאשיסטית את חיפה ואזור בתי הזיקוק. אחת הפצצות נפלה בחולות קריית ים.
במהלך השנים נקלטו עליות רבות בקרית ים: עולים מארצות המזרח שהגיעו במבצע 'מרבד הקסמים', מעיראק וצפון אפריקה. גלי העלייה הגדולים חייבו את המדינה במתן פתרונות מהירים לאכלוס וכך נולדו שכונות עם יחידות דיור קטנות וצפופות. המפנה החשוב ביותר בתולדות העיר החל עם הכרזת מדינת ישראל, עד נפתחו שערי הקריה לקליטת אלפי עולים חדשים. אז הפך המחנה הצבאי הבריטי הנטוש שהיה בסמוך לקריית ים הפל להיות מעברה, שקלטה עולים. המעברה נשאה את השם הצבאי הבריטי "הקמפ" (מחנה באנגלית). עם הקמת "מכון 3" של רפא"ל בצפון הקריה, התגוררו רבים מעובדי המכון ומהנדסיו בקריה. כמו כן מצאו בה את מקומם ימאים רבים שעבדו באוניות צי הסוחר או שרתו בחיל הים. התפתחות דרמטית נוספת חלה בשנות ה- 90 כאשר בעיר נקלטו מעל 17.000 עולים, רובם מחבר המדינות ומקצתם מאתיופיה וארגנטינה. אוכלוסיית העיר גדלה ב- 30%.

 

תחום שיפוט קריית ים

 

המשכנו לאורך רח' פנחס ספיר בטיילת חוף הים בקריית ים עד פסל בת הים

בכניסה לקריית ים

לאורך הטיילת בקריית ים

קטע חמישי, מצפון קרית ים לצפון קריית מוצקין, שכונת צור שלום וחזרה דרך שמורת עין אפק

 

– מזרחה בשדרות הפלמ"ח ומעבר ליד שכונת סביוני ים
– מעבר בגשר מעל מסילת הברזל
– כניסה לשכונת נווה גנים בקרית מוצקין
– אתר בניה מחנה כרודני לשעבר
– מעבר דרך קריית ביאליק לשכונת צור שלום
– פאתי בית הקברות הישן למול אתר בניית שכונת נאות אפק קריית ביאליק
– פאתי שמורת עין אפק
– חזרה לקיבוץ אפק

 

קטע חמישי של המסלול

 

המשכנו מזרחה בקריית ים בשדרות הפלמ"ח ועברנו ליד שכונת סביוני ים ומול גדרות מתקן רפא"ל

אחת הכניסות לשכונת סביוני ים

גדרות מתקן רפא"ל הנושקות ליישוב. סתם לא נעים!


המשכנו ועברנו בגשר מעל מסילת הברזל בקו חיפה – נהריה

 


המשכנו ונכסנו שוב לתחומי קריית  מוצקין וכעת כניסה לשכונת נווה גנים. עברנו ליד בניה בשטח מחנה כרודני לשעבר. המשכנו מזרחה. חצינו את כביש חיפה – עכו ונכנסנו לתחום ך קריית ביאליק ועברנו בתחום שכונת צור שלום.

שכונת צור-שלום נבנתה מחוץ לתחום המוניציפאלי של קרית-ביאליק, אדמות השכונה נרכשו מהערבים שהיו בעלי הקרקע ע"י יהודים דתיים מחלקה ההונגרי של רומניה (טרנסילבניה) לפני מלחמת העולם השנייה. אותם יהודים דתיים רכשו את האדמות באמצעות עמותת "צור שלום" (צור – שמו של אלוהים , שלום – הכמיהה לשלום אחרי המלחמה הנוראה). לאחר שעלו ארצה הם בחרו את השם לשכונה "צור שלום". השכונה צורפה לשטחה של קרית-ביאליק בשנת 1952 והשם שניתן לה ע"י הרוכשים נשמר עד עצם היום הזה.

 

המשכנו למול אתר בניה ענק במקום בו נמצאו בעבר בריכות הדגים של קיבוץ  אפק

מתחם ענק בו מבוצעות עבודות תשתית להקמת שכונה חדשה בשם "נאות אפק" של קריית ביאליק בה יבנו 4,735 יח"ד. בשטח זה נמצא בעבר המדגה של קיבוץ אפק. הקרקע הוחזרה למנהל מקרקעי ישראל במסגרת הסדר הקיבוצים

 

 

 

עברנו פאתי בית הקברות הישן

בית העלמין "צור שלום" שירת במשך שנים את תושבי הקריות, עד שנסגר בעשור הראשון של המאה ה-21, בשל מיצוי שטחו. בראשית שנת 2014 אושרו תכניות להרחבת המקום, על מנת שניתן יהיה להכשיר בו מקומות ל-1,800 קברים נוספים. בית העלמין הוכשר על השטח בו נמצא כנראה עד ראשית שנות ה-20' הכפר הקטן ח' כורדני הסמוך לתל אפק.

 

חלפנו  בפאתי שמורת  עין אפק

שמורת עין אפק כוללת הן את המעיינות והביצות המהווים את מקורו של נחל נעמן והן את האתר הארכאולוגי תל אפק. השמורה הוכרזה ב-1979 והיא משתרעת על פני 660 דונם. ב-1996 הוכרה השמורה כ"אתר רמסר" בהתאם לאמנת רמסר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים. מקור שם השמורה בתל בו נמצאו שרידים של עיר קדומה בשם אפק, שנזכרת במקרא כחלק מנחלת שבט אשר: "לְמַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם… וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב" (יהושע י"ט). מקור השם באפיקי המים הרבים באזור (נחל נעמן). הביצות שבשטחה של השמורה הן השריד האחרון לביצות שכיסו כ-20,000 דונם באגן הניקוז של נחל הנעמן. במפות מ-1799, ששרטט פייר ז'אקוטן, נקרא המקום "ביצת כורדני" (Marais de cherdani). שטחי הביצות מופיע בבירור גם במפות הקרן לחקירת ארץ ישראל מהרבע האחרון של המאה ה-19.
לאחר הקמתם של הקיבוצים עין המפרץ, כפר מסריק ואפק בסמוך לביצות, הוחל בייבושן, במטרה להדביר את יתושי האנופלס נושאי המלריה. הייבוש נמשך בין 1937 ל-1939.בסקר שערכו הבריטים בשנת 1920 נמצאו 35 נביעות של מעיינות. מעיינות אלה נוקזו לתעלות במהלך ייבוש הביצות, והתעלות הן שמוליכות את המים לנחל הנעמן, שממשיך לזרום צפונה לאורך 9 ק"מ, עד שנשפך לים, דרומית לעכו. החל מ-1960 הוחל בשאיבת מים באזור. כתוצאה משאיבת יתר, יבשו חלק מהמעיינות. ואיכות מימיהם של המעיינות שנותרו נפגעה. בשנים שחונות, נערכות בשמורה חפירות שנועדו להעמיק את גופי המים בה עד מי התהום, וכן מוזרמים אליה מים מהקידוחים הסמוכים, שכן רבים מבעלי החיים והצמחים בה אינם יכולים לשרוד ללא המים.
היונק הגדול ביותר בשמורה הוא התאו. עדרים של תאו שהובאו ממצרים בידי בדואים בני שבט ע'ורנה בתקופת השלטון העות'מאני חיו בעבר בשולי הביצות, אך נכחדו. ב-1991 הובאו משמורת החולה שבעה פרטים של תאו, במטרה לשמור על אופי האחו בחלקה הצפוני של השמורה. רעיית התאואים מונעת התפתחות של עצים באזור, ובכך נשמר האופי הפתוח, המתאים לצמחיית האחו הלח. יונקים נוספים המצויים בתחום השמורה הם: נמייה מצויה, נוטריות, דרבן מצוי, חתולי ביצות, חזירי בר ותן זהוב. בשמורה עופות מים רבים, ובהם אגמית מצויה, אנפת הלילה, ברכיה, לבנית קטנה, מגלן חום, סיקסק והשרשיר. לצדם חיים בשמורה גם ציפורי שיר כגון צופיות ובולבול צהוב. אוכלוסיית הזוחלים בפארק כוללת, לצד נחשים ולטאות גם צבי ביצה מצויים וצבים רכים. עם הדגים בשמורה נמנים מיני אמנונים שונים, גמבוזיה מצויה, קרפיון מצוי ושפמנון מצוי. כן חיים בה סרטנים ובהם קפיצונים, שטצדאים שונים וסרטן הנחלים. להרחבה על השמורה

 

 

חזרנו לקיבוץ אפק ושם הסתיים הטיול.

 

 

סוף דבר

טיול זה נמשך כמעט חמש שעות.

 

שמחתי על ההזדמנות לטייל באזור שהכרתי אותו באופן כללי. זמן רב חיכיתי לה. 

 

בטיול זה ניתנה הזדמנות לעבור בין כל קריות המפרץ ובשטחי התעשייה הכבדה והתשתיות הלאומיות באזור חוף הים סמוך לשפך הקישון.

 

מעניין היה לראות כיצד חבל ארץ זה, שהיה לפני כמאה וחמישים שנה, ארץ לא נושבת שהיו בה חולות וביצות, הפכה לאזור מפותח ברמה הגבוהה ביותר והיום הוא חלק מהמטרופולין השלישי בגודלו בארץ – מטרופולין חיפה.

 

בטיול זה גם התוודענו לעובדה ידועה – הפיצול המוניציפלי הרב בין קריות המפרץ שכביש מפריד ביניהם. מנקודת מבט של ההווה אין בפיצול  זה שום היגיון. כל קריות המפרץ והשכונות של חיפה הנמצאות בו יכלו להיות עיר אחת. כל בר דעת מבין שזוהי תולדה היסטורית ואין שום כח ושום איש בעולם שישנה מצב זה. פיצול זה יישאר לעד (פוליטיקה, כח, כיבודים, השפעה, תקציבים, מקומות עבודה = חוסר יעילות לאומית).

 

יכולנו להתרשם מהטיפוח והנוי של הרחובות והכיכרות באזורי המגורים לעומת העליבות החיצונית וההזנחה של אזורי המסחר התעשייה והמלאכה. חבל. אין סיבה שגם הם לא יראו מטופחים.

 

דבר נוסף שיכולנו ללמוד בטיול זה על החמדנות של המדינה ושל כרישי הנדל"ן שלא חוסכים שום מאמץ לנגוס בקרקע החקלאית שבשולי הקריות. אולי ללא שום צורך. השאלה אם תהליך זה יימשך או ייפסק. 

 

לסיכום, טיול מעניין ומרתק. מלמד ושניתן לצבור בו שפע של מראות בטיול אופניים. בסיומו אני יכול להגיד לעצמי שאני מכיר את מפרץ חיפה וקריותיו  בצורה רחבה יותר.

 

תודה, למשה שהכין את המסלול ובחן אותו לפניו ואפשר דיווש רציף ללא טעויות.

  • Moshe Katz

    הטיול היה מעולה, מסיפור הטיול שכתב עמירם למדתי דברים רבים חדשים שלא הכרתי על ההיסטוריה והגאוגרפיה של האזור למרות שאני חי בו את כל חיי. כילד, נער ובחור שחי בקיבוץ בפאתי הקריות לא הייתי מודע להיסטוריה המעניינת של הקמת הקריות השונות. בזמנו חיפה הייתה עיר המחוז שלנו והקריות היו רק מעבר הכרחי בדרך לחיפה. כיום הקריות ובעיקר ק. ביאליק הן עיר המחוז שלנו לקניות סידורים ובילויים, לחיפה כמעט שלא מגיעים.
    אחד מוותיקי הקיבוץ העיר את תשומת ליבי, שלאחרונה מכל מקום בקבוץ או בשדותיו רואים איזה שהוא מגדלי שיכון של אחת הקריות. יתכן בהחלט שבתוך 2 או 3 הדורות הבאים, ק. ביאליק תתרחב מזרחה עד שתבלע את קבוץ אפק אל קרבה.
    תודה לעמירם שביקש ממני להכין את המסלול ורכב איתי ועם יואל בכיף.

    • amiramoren

      משה, היה אכן טיול מעניין. טיול זה החמישי בסדרה שעשינו במישור מפרץ חיפה ובמורדות הגבעות היורדות אליו. למדתי הרבה. אין ספק שניתן להמשיך להעמיק בהכרה באזור. נמשיך הלאה
      ונרחיב את תחום הטיולים צפונה למישור חוף הגליל מעכו ועד ראש הנקרה

  • דוד אזולאי

    באמת מעניין יש הרבה דברים שלא ידעתי וטיול מעניין כל הכבוד

    • amiramoren

      נכון, בגלל שיש הקבה דברים מעניינים ולא ידועים יצאנו לתיור זה בו בקשנו ללמוד על האזור והמקומות בו

  • Pingback: לאורך נחל נעמן ובין בריכות הדגים, המטעים והשדות במישור עכו | עמירם במשעולי ישראל()

  • Pingback: שיטוט ברגל בשמורת אפק בשעת בין ערבים בשלהי החורף | עמירם במשעולי ישראל()