בטיול זה (9/10/2015) החלטנו להתמקד בארץ פלשת, אזור הנמצא בתפר בין גבעות השפלה הנמוכה במזרח (140 מ' מפני הים) ובין מישור החוף במערב (70 מ' מעל פני הים).

 

 

מסלול הטיול היה במרחב שבין רבדים בצפון, כפר מנחם במרכז, ומאגר תימורים בדרום. חלק מהאזור בו טיילנו, כמוצג במפה, נמצא באגן הניקוז של נחל תמנה שהוא אחד מיובליו של נחל שורק הנשפך לים באזור פלמחים והחלק האחר נמצא באגן הניקוז של נחל האלה שהוא אחד מיובליו המרכזיים של נחל לכיש הנשפך לים מצפון לאשדוד.

 

המציאות בעת הנוכחית בה נתונה המדינה בתחומים רבים היא עגומה. בימים האחרונים חדשות רעות רודפות אותנו שעה שעה. אם ניתן להתנתק מכל אלה ולקחת פסק זמן (וכדאי בהחלט), ניתן  לראות את הטוב. חזרנו לשגרה אחרי חגי תשרי. החורף הגיע לביקור קצר השבוע. החום בוטל לזמן מה (מבטיחים שיחזור בשבוע הבא). נעשה קריר. היורה ירד! הגשם הרב ניקה את האוויר והסיר את אבק הקיץ הרב מהעצים והצמחים שהצטבר ביתר שאת בגל העכור לפני חודש. אפילו בשמים נראים ענני החורף. בקיצור, היה לנו היום מזג אוויר אידיאלי לטיול.

 

קבענו את נקודת המפגש בכניסה לקיבוץ רבדים שהוא מקום נגיש ויש לו היסטוריה מעניינת מאוד ועל כך יורחב בסיום הדף. בשעת בוקר מוקדמת הגענו למקום: בן ציון זיידמן (רחובות), מיכאל סופר (תל אביב), עמית פינקלשטיין וחברו אור (באר יעקב) ואני (ממבשרת ציון). כשהגענו שער המשק היה סגור. עדיין היה חושך. שהשער נפתח באקראי התכנסנו וחשבנו מה יהיה המקום הראוי בו נחנה את מכוניתנו, נתארגן וממנו נצא לדרך. באופן טבעי נסענו לרחבת "עידן אופן", חנות ומרכז טיולים של עידן הילל. שם הצטרף אלינו משה יפה (חולון) שנגדיר אותו פליט של קבוצה אחרת שהתכוונה לצאת לטיול ממקום זה אך, ברגע האחרון בוטל, והוא ידע על כך בדיעבד.

 

לפני שיצאנו לדרך, עידן הילל עדכן אותנו על כמות הגשם הרבה שירדה בימים האחרונים, 40 מ"מ! וגם על היתכנות של בוץ כבד בחלק מהמסלול שימנע רכיבה. חששנו מעט מאזהרותיו ויצאנו לדרך בשעה 06:50.

 

מבחינת תוואי השטח מסלול הטיול התחלק (במקרה כמו כל דבר בצה"ל) לשלושה קטעים ובכל קטע שני חלקים. מהלך הקטע הראשון מקיבוץ רבדים ועד כביש 383 המחבר בין צומת עזקה וצומת מסמיה כמוצג במפה זו.

 

בחלק א' של הקטע הראשון יצאנו מהשער הצפון מזרחי של רבדים ורכבנו על הדרך (סימון שבילים ירוק). התקדמנו והיה לא מעט בוץ שהכביד על הרכיבה. נאלצנו לסטות מהציר החוצה את השדה ורכבנו בדרך הצמודה למאגר מים שנמצאת במפלס גבוה יותר והייתה פחות בוצית. הרכיבה בקטע הדרך המקבילה לכביש 6 הייתה סבירה היות וחלקה כבוש.

 

הגענו לנחל תמנה שמצפון ליישוב יד בנימין מצטרף לנחל מקנה ושניהם יחד מתלכדים עם נחל שורק. חצינו את נחל תמנה לגדה הצפונית.

 

והמשכנו מזרחה בדרך מתחת לכביש 6 ולמסילת הברזל לכיוון דרום חצינו שוב את נחל תמנה במקום שיש בו זרימת מים מהמעיין הנובע בסמוך. חלקנו רכב על גשר העץ שהתקין במקום עידן הילל לפני כחודש כדי למנוע החלקות.

 

התקדמנו בדרך לאורך נחל תמנה ואט אט טיפסנו לתל מקנה בדרך מסומנת (אדום במפת סימון שבילים).

 

תל מקנה נמצא בקצה המערבי של גבעות השפלה הנמוכה מעל מישור החוף. גודלו כ-200 דונם ומזוהה עם עקרון הקדומה. התל מורכב משני חלקים: עיר עליונה (40 דונם) ועיר תחתונה מוקפת סוללה (160 דונם). התל שלט על רשת הדרכים הקדומה מאשדוד במישור החוף לכיוון נחל שורק ובית שמש ולכיוון גזר.
ראשית ההתיישבות במקום הייתה בתקופת הברונזה התיכונה. ממצאי חפירות שנערכו במקום מלמדים על יישוב שהתקיים כאן כמעט ברציפות מאז האלף הרביעי לפנה"ס ועד המאה השישית לפנה"ס.
בתקופת הברזל נבנתה עקרון והייתה אחת מחמש ערי הפלשתים [אשדוד, עזה, אשקלון, גת (תל צאפי)] ונהרסה במאה העשירית לפנה"ס. במאה השביעית נבנתה העיר מחדש ותחומה נכלל בכל שטח התל ואף התפשט מעבר לגבולותיו. בספר יהושע נזכרת עקרון ברשימת ערי יהודה כחלק מ"הארץ הנשארת". היא נזכרת גם בספר שופטים, אך עם הסתייגות שממנה משתמע ששבט יהודה לא כבש את ערי פלשת. עקרון מילאה תפקיד מרכזי בתקופת השופטים. כאשר נפל ארון הברית לידי הפלישתים, הוא נלקח גם לעקרון ומשם הובל לבית שמש. לאחר ניצחון דוד על גוליית רדפו בני ישראל אחרי הפלישתים עד "שערי עקרון". במאה התשיעית לפנה"ס, בימי המלוכה, נפל המלך אחזיה, שמלך בישראל דרך סבכה בארמונו ונפצע. בעקבות התאונה, שלח המלך שליחים להיוועץ ב"בעל זבוב" אלוהי עקרון. הנביא עמוס במאה השמינית לפנה"ס ניבא נבואת חורבן על עקרון ועל ערי פלשתים אחרות בשל חטאיהן.
במאה השביעית לפנה"ס חזרה עקרון לשיא גודלה, תעשיית השמן היה ענף מרכזי בכלכלתה המשגשגת. בתל תגלו למעלה מ-110 בתי בד, כמויות גדולות של גלעיני זיתים ומאות קנקנים וכלים אחרים. בסוף המאה השביעית לפנה"ס נבוכדנאצר מלך בבל כבש והחריב את ערי השפלה וביניהן נכללה גם עקרון. הכיבוש הבבלי היה מהלומה שממנה התרבות הפלשתית לא התאוששה מעולם. לאחר שארץ פלשת ועריה חרבו, תושביה שנותרו בחיים נתפזרו או הוגלו. הפלשתים, כולל תושבי עקרון שנעדרו מורשת וחיוניות תרבותית עצמית, נטמעו בסביבתם.
בתקופה ההלניסטית, בשנת 147 לפנה"ס, נזכרת עקרון במלחמות החשמונאים, עקרון נמסרה על ידי אלכסנדר באלאס לידי יונתן החשמונאי כתמורה על נאמנותו. האזכור האחרון של עקרון הוא בתקופה הביזנטית באונומסטיקון של אויסביוס (המאה ה-4 לסה"נ). יישוב לא סדיר התקיים גם בתקופה המוסלמית.
מקור ועוד על העיר והממצאים הארכאולוגיים בתל וראו גם סקר צפית, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם, דש"א דמותה של ארץ, פברואר 2011

 

לאחר עלייה לתל, תצפית ממנו והתרשמות מגודלנו ירדנו דרומה לדרך המסומנת החוצה את שדה גידולי שדה. לאחר המעבר מתחת לקו מתח ירדנו מהדרך שהייתה בוצית והתקדמנו בדרך מקבילה בשולי הפרדס ודרכה טיפסנו לעבר מאגר המים.

 

 

לאחר עליה לתצפית קצרה על סוללה המאגר ירדנו והמשכנו דרומה בדרך הגישה אל אתר מחזור דלילה.

אתר מחזור קומפוסט דלילה, החל לפעול בדצמבר 2002 בשותפות של קיבוץ נחשון וחברת שחם גבעת עדה. הוא הוקם בשדות נחשון בתחום המועצה האזורית מטה יהודה, הגובלים עם שטחי המועצה האזורית יואב והקיבוצים כפר מנחם ורבדים. האתר קלט בוצה (חומר מוצק ממאגרי ביוב), זבל אורגני מרפתות ופסולת אורגנית ביתית, וייצר מהם קומפוסט לשימושים חקלאיים. לדברי מנהלי האתר, הוא הוקם על פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר למניעת מפגעים סביבתיים. לצורך הקמתו בעלי האתר קיבלו מהמועצה האזורית מטה יהודה היתר לעשר שנים לשימוש חורג בקרקע החקלאית.
בעקבות טענות של תושבי רבדים וכפר מנחם על מפגעי ריח קשים העולים מהאתר, ומגיעים אליהם עם הרוחות המנשבות באזור, הם הקימו בתחילת שנת 2012 מטה מאבק. המאבק זכה לתמיכת המועצה האזורית יואב, והחל להתמקד בטענות כי לאתר אין את רישיונות התכנון והבנייה הדרושים מבחינה חוקית, וכי הוא פוגע באיכות החיים של התושבים, ומהווה מפגע בטיחותי ותחבורתי בשל המשאיות הכבדות המובילות את החומרים ממנו ואליו. בעלי אתר דלילה טענו כי ניתוח משטר הרוחות באזור העיד על כך, שמפגעי הריח לא הגיעו ממנו אלא מגורמים אחרים. ביולי 2012 פנה מטה המאבק לגורמים שונים ולבסוף נקבע שהאתר יחדל לפעול בשנת 2013.
מקור והרחבה

 

המשכנו דרומה וחצינו כרם זיתים גדול ואותו חוצה נחל אביקוס המתנקז לנחל חרובית וביחד מהווים יובל של נחל ברקאי ועליו יפורט בהמשך.

 

הגענו בהמשך הדרך לגבעה מיוערת בדלילות בו נמצאה בעשור הראשון של המדינה מעברת חרובית שמעט משרידיה נותרו בשטח וממזרח לה במרחק כ-1 בתוך יער חרובית נמצאים שרידי הכפר אִדְנִבָּה.

מעברת חרובית הוקמה בשנת 1955 ופורקה בשנת 1959 וסופית בשנת 1964. המקום היה  דגם כלאיים בין מעברה ליישוב ותושביו עבדו בעיקר בנטיעת יער קק"ל במקום בנוסף לייעור המנדטורי שכבר היה קיים כאן. במקום היו 150 בתים גדולים עם חצרות. עם פירוק המעברה העולים הועברו והקימו את מושב עוצם בחבל לכיש וחלקם עבר לקריית גת. מקור, הרחבות והפניות

אדנבה כפר ערבי שנבנה על אתר של ישוב רומי בשם דאנובה. בשלהי המאה ה-19 תואר אִדְנִבָּה ככפר שבתיו בנויים מאבן ובוץ, מוקף בגדרות צבר, עם מטע תאנים בדרומו. ב-1931 חיו בו 345 תושבים ב-87 בתים שנבנו בצפיפות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-490, מוסלמים כולם. באותה עת השתרעו אדמות הכפר על 8,103 דונם, מתוכם 1,082 שנרכשו בידי יהודים. רוב התושבים התפרנסו מחקלאות (בעיקר גידול דגנים, אך גם זיתים) ומגידול בעלי חיים שנהנו, בעיקר באביב, מכרי המרעה המצוינים של הכפר. כוחות מחטיבת גבעתי כבשו את אִדְנִבָּה במהלך קרבות עשרת הימים ביולי 1948. מקור: אתר זוכרות

 

בקטע זה של הרכיבה נאלצנו לתת מענה לתקלה הראשונה בטיול. אור שהגיע עם אופני downhill  לא יכול היה להמשיך לרכב בגלל כמויות הבוץ האדירות שהצטברו על אופניו. הצענו לו שיחזור לרבדים. נפרדנו ממנו בצער.

 

לאחר השלמת המעבר בחורשה הגענו לכביש 383 וחצינו אותו בצומת הדרך המובילה ליער חרובית ותחנת הכוח של חברת חשמל. בנקודה זו החל הקטע השני של מסלול הטיול שהתחיל על הכביש והמשכו על הדרך ממערב לו כמוצג במפה.

 

חלק א' של הקטע השני היה בחלקו  המערבי של יער חרובית שהוא ממערב לכביש ולאזור שיש בו מסלולי רכיבה רבים.

 

הדרך בחלק א' של הקטע השני בה רכבנו הייתה עם מעט עליות ולמעשה מהווה את קו תפר בין מטעי השקד ממערב ובין החורש הטבעי והנטוע במזרח. עברנו ממזרח למחצבה הנטושה מול כפר מנחם והמשכנו עד לצומת הדרכים בין מאגר כפר מנחם ובין מתחם מתקן צפית של חברת חשמל.

 

אל כפר מנחם לא נכנסנו אבל כדאי להתייחס אליו לאור חשיבותו בהיסטוריה היישובית של האזור.

כפר מנחם קיבוץ שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב, ואוכלוסייתו מונה היום קרוב ל-1,000 נפש (כולל שטח ההרחבה). הקיבוץ הוקם על אדמות שנקנו מתושבי הכפר הערבי איד'ניבה והיו ממוקמות במובלעת בתוך שטחו. לראשונה המקום הוקם בשנת 1935 כמושב "ארגון מנחם" על ידי קבוצת פועלים שהתארגנה ברחובות  ונקראה "ארגון מנחם" על שם מנחם אוסישקין. עם פרוץ מאורעות 1936 המקום נעזב ונהרס בידי הערבים. ביום 28 ביולי 1937 הוקם מחדש המושב במסגרת יישובי חומה ומגדל" אך לא החזיק מעמד. בשנת 1939 המוסדות המיישבים הוציאו את חברי "ארגון מנחם"  ביום 31 באוקטובר ש.ז. הקימו את מושב כפר ורבורג. למקום ששמו שונה לכפר מנחם, עלו לקרקע ב-6 בדצמבר ש.ז. חברי גרעין "קיבוץ כרית" (חלוצים חברי ארגון השומר הצעיר מארצות הברית ונמצאו בהכשרה במושבה כפר הדר, ליד רמתיים) והקימו יחד עם בני הארץ את הקיבוץ. בסוף שנת 1940 הם עברו מהאתר "חומה ומגדל" והקימו מדרום לו על גבעה סמוכה את ישוב הקבע.
לאחר מלחמת העצמאות התרחב הקיבוץ על כ- 9,000 דונם מאדמות הכפר הערבי אדניבה שתושביו נמלטו ממנו במהלך המלחמה.
היום בצמוד לכפר מנחם נמצא בית הספר העל יסודי האזורי של המועצה האזורית יואב "צפית". בכפר נמצא גם "מוזיאון השפלה" ובו אוסף ארכיאולוגי מהממצאים באזור, תערוכות מתחלפות ומרכז חינוכי ולידו שחזור חומה ומגדל במקום שבו נוסד הקיבוץ.
המקור כל מקום ואתר בארץ ישראל בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור, מהדורת 2001
להרחבה ראו אתר הקיבוץ וגם באתר המועצה האזורית יואב

 

בצומת הדרכים בין מאגר כפר מנחם ובין מתחם מתקן צפית של חברת חשמל עצרנו והתלבטנו אם נעלה לתל צפית. הערכת הזמן הייתה שאם נעלה נחרוג מזמנינו. החלטנו לוותר וקבענו שנגיע בהזדמנות קרובה בטיול שנצא אליו מכיוון לוזית. הסתפקנו רק במבט מרחוק על התל המרשים הזה.

 

מכאן ירדנו דרומה לעבר נחל האלה חצינו אותו ועלינו על הדרך המקבילה לו המסומנת שחור ורכבנו מערבה לעבר האיקליפטוס הגדול הסמוך לבאר לופית.

נחל האלה מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ והוא יחד עם נחל גוברין ונחל ברקאי מהווים את שולשה היובלים העיקריים של נחל לכיש. תחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו  נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד.

 

המשכנו לרכב בדרך הצמודה לנחל האלה ועברנו תחת לכביש 6.

 

לאחר המעבר תחת כביש 6 התחיל הקטע השלישי של מסלול הטיול שעבר כולו במישור החוף בין כביש 6 במזרח וכביש 40 וכביש 3 במערב ובצפון. אפשר לומר בהכללה שכביש 6 באזור הוא הקו המסמן את תחום מורדות השפלה והחיבור למישור החוף.

 

הרכיבה בחלק א' של של הקטע השלישי בתחילה הייתה בכיוון דרום לאורך כביש 6. עצרנו להפסקה מתחת לעץ השיזף המצוי (עץ הדומים) הגדול בצד השדה. לאחר הפסקה רכבנו לרוחב השדה. לא היה הרבה בוץ. כנראה שירד במקום פחות גשם. במעבר מים חצינו את מסילת הברזל. התקדמנו מערבה בתוך מטעים שקדים נרחב והמשכנו עד למרגלות מאגר תימורים. כפי שניתן לראות במפה משום מה בקטע זה חסר מידע. אשמח לקבל הסבר לכך?

 

שהגענו למאגרי תימורים נכונה לנו אכזבה גדולה. לא יכולנו לעלות לסוללה המקיפה אותו. השער היה נעול. בלית ברירה ולאור העובדה שהזמן דחק התחלנו ברכיבה בחלק השני של הקטע השלישי והאחרון. עברנו בין השדות, הכרמים והמטעים ממזרח לקו היישובים תימורים – ערוגות – ינון – כפר הרי"ף – רבדים כמוצג במפה.

 

במהלך הרכיבה בקטע זה התקרבנו לכפר על עזי שהוא מעניין ביותר.

הכפר אל עזי הוא תופעה גאוגרפית יישובית ופוליטית יוצאת  דופן. זה הכפר הערבי היחיד שנותר במישור החוף הדרומי לאחר מלחמת העצמאות. השאלה היא מדוע? יש כנראה סיבה מוצקה לכך והנושא מחייב בירור מעמיק. באתר המועצה האזורית יואב מצוין שהכפר אל עזי משתייך אליה מצוין נכתב שזהו כפר מוסלמי השוכן מדרום לכפר מנחם. כל תושבי הכפר, כ-140 נפש, הם בני משפחה מורחבת אחת – משפחת אל עזי. מתפרנסים בעיקר מחקלאות וגידול צאן ובקר ומעסק : חלפי אל עזי, חלקי חילוף לרכב . משפחת אל עזי ירדה מהר חברון לפני כ-300 שנה, המשפחה צברה רכוש, בעיקר אדמות . את האדמות קבלה המשפחה מהסולטאן התורכי. בני המשפחה ישבו בעיקר בבית ג'וברין ובמסמייה. לאחר עשרות שנות מגורים באזור, ואחרי מאבק קשה של המועצה האזורית יואב, הוכר אל עזי כיישוב ישראלי בשנת 2001.

 

ברכיבה בקטע זה נאלצנו להתמודד עם תקלה נוספת. הגלגל הקדמי באופניו של עמית נתקע ולא הסתובב (השד יודע למה) והיה צורך לפתור לו את הבעיה. החברים בתושייתם הטכנית וכלים מתאימים סדרו את העניין.

 

לאחר פתרון התקלה התקדמנו צפונה. חצינו את השדות מול כפר הרי"ף.

כפר הרי"ף מושב עובדים המשתייך לתנועת האיחוד החקלאי ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. היישוב שהוקם בשנת 1956 נקרא לזכר הרב רבי יצחק פאסי (אלפאסי) מהעיר פאס שבמרוקו שהיה מגדולי חכמי ישראל והפוסקים בימי הביניים. כפר הרי"ף נבנה במקור עבור יוצאי צפון אפריקה וכלל תחילה 65 משקים עם בתים צמודים. העולים שהגיעו למקום היו אמידים והם שילמו עבור המשק שהקימו. רובם הגיעו למקום מפני שהוצע להם בית מסודר בגודל של 48 מ"ר (שנחשב לגדול בתקופה ההיא) וחלקם רצו לחיות בבית פרטי. כאשר הפסיקה העלייה מצפון אפריקה, החלה עלייה ממזרח אירופה, וחלק מהמשקים נמכר לעולים החדשים שזה מקרוב באו. המושב החל להתפתח והעולים הפכו לחקלאים והתפרנסו מחקלאות. רוב העולים מצפון אפריקה, שהרגישו שעבודת החקלאות אינה מתאימה להם, מכרו את המשקים ועזבו את המושב לטובת העיר. היום המושב נמצא בעיצומו של תהליך הרחבה. בשכונה שנבנתה ממזרח לישוב הוותיק, כבר אוכלסו כמעט כל המגרשים מתוך 100, רובם ע"י בנים . אוכלוסיית המושב מונה היום מעל 760 נפש. רוב התושבים עובדים מחוץ למושב. 61  חברים בני המושב התאגדו יחד ל"אגודת רם" המעבדת את האדמות בשותפות – 100% עיבוד. עוסקים בעיקר בגידולי שדה: חמניות, חימצה, חיטה ואבטיח. מקור

חצינו את דרך הסולינג המחברת בין כפר הרי"ף וכפר ועברנו בתוך מטע רימונים ושיצאנו ממנו עצרנו לזלילת רימונים כאלה שאין בסופר מאחר והם מיועדים ליצוא. בנצי אמר: שאי אפשר לסיים טיול כזה בלי לטעום אותם.

 

המשכנו מערבה בדרך המקבילה לנחל ברקאי עד כביש הכניסה לכפר הרי"ף.

נחל ברקאי הוא אחד מיובלי נחל האלה ואגן הניקוז שלו נמצא בגבעות חרובית וכפר מנחם ואליו מתנקזים מצפון נחל חרובית אליו התנקז נחל אביקסוס ומדרום נחל הרי"ף.

חצינו שוב את כביש 383 ובין השדות והלולים דהרנו חזרה לקיבוץ רבדים ושם סיימנו את הטיול. אבל אי אפשר לסיים בלי להתייחס לקיבוץ רבדים שיש לו היסטוריה מפוארת.

 

רבדים שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. אוכלוסייתו מונה 410 נפש ומתוכם 250 חברים. קיבוץ רבדים הוקם לראשונה בפברואר 1947 בגוש עציון על קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין. המתיישבים הראשונים היו חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר. מאז תחילת מלחמת העצמאות ב-29 בנובמבר 1947 גוש עציון היה נתון במצור ע"י הלגיון הירדני ובעת זו תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית (עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין).  ב-14 במאי 1948 נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד 24 בפברואר 1949. חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי תנועת השומר הצעיר יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח וב-28 בנובמבר 1948 עלו חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע והתמקמו באתר הנטוש של בית חוות שנלר הגרמנית. חווה זו הייתה פעילה ככל הנראה עד מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מבית היתומים הסוריים שהקים בידי יוהאן לודוויג שנלר בירושלים בשנת 1860. חווה זו נמצאת בסמוך לשרידיו של הכפר הערבי הנטוש אל-חימה כ-2.5 ק"מ מהאתר הנוכחי.
מספר חודשים מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי. עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי. בשנת 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. בשנת 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.
מאז שנות ה-60' הקיבוץ קלט גרעינים מהארץ ומחו"ל וכן  משפחות ובודדים ובמקביל במשך הזמן רבים גם עזבוהו. בשנת 1994 עם השתלבות דור הבנים בניהול המשק נכנס הקיבוץ למהלך שינוי שבו החליט לעבור לדפוסי ניהול עסקיים. הקיבוץ הפריד את המשק מהקהילה והסדיר את היחסים ביניהם, העביר יותר אחריות ניהולית לענפים והעביר את אחריות הפרנסה מסידור עבודה לכל חבר וחבר.
בשנת 1996 החל הקיבוץ במהלך להגדרת אופיו על רקע השינויים ובסיומו הוכן המסמך "ערכי רבדים" המבטיח את ליבת ההסכמות בקהילה והקמת צוותים לקידום שינויים משמעותיים יותר באורחות חיי הקיבוץ. בשנת 2000 למרות השינויים הארגוניים, שקע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה בשל מבנה עסקי שלא היה מותאם יותר למציאות הכלכלית בארץ ובקיבוץ. על רקע המשבר הפעיל הקיבוץ תכנית חירום בה גם החליט להאיץ את מהלכי השינוי בכל התחומים. הקיבוץ עבר  למודל הקושר את ערך העבודה של החברים לתקציבם, הופרטו תקציבים רבים והקיבוץ החל לעבוד על אופיו העתידי. בשנת 2002 נחלץ הקיבוץ מן המשבר הכלכלי והוא נמצא בתנופת שינויים גם בתחום המשקי וגם בתחום החברתי ופיתוח חיי הקהילה. בעשור אחרון הקיבוץ קלט כ- 100 משפחות לקיבוץ המתחדש. רוב התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. יתר התושבים מתפרנסים מ: חקלאות [רפת, גידולי שדה, לולי הודים (בהשכרה)] תיירות, לינה כפרית, הרחוב הפלשתי המשוחזר , מפעל לתכשיטים "ספירים", שירותים ועסקים קטנים וגם מספר אומנים. מקור אתר הקיבוץ

 

שסיימנו וחזרנו לרבדים עידן הילל קיבל אותנו בסבר פנים יפות. הוא הציע שנשטוף את האופניים מהבוץ שהצטבר  עליהם. בחפץ לב מימשנו את הצעתו (רצינו לחזור לבית עם אופניים מצוחצחים. למיכאל סופר הוא תיקן ליקוי קטן באופניים. לי, שלא מיהרתי לעזוב, הגיש קפה. בהחלט קבלת אורחים ראויה. יותר מזה, הוא גם הזמין אותנו לקבוע את מקומו כנקודת ריכוז לטיולים נוספים באזור. הוא אמר שבמידה ולא יהיה נוכח במקום, אם יהיה צורך נוכל להרוות צימאון, לשטוף את האופניים ולמלא אוויר חסר בגלגלים.

 

 

, אפשר לומר בהנאה היה לנו טיול של תחילת חורף באזור יפה מאוד שכדאי לתת עוד מבט עליו.

 

הטיול נמשך חמש ורבע שעות מתוכן, שעה וחצי עצירות להסבר, להתמצאות, להפסקה, להמתנה לאחרונים (לא אני הפעם), לתיקון תקלות ולסיום לזלילת רימונים.

 

המסלול מומלץ מאוד!