לאורך ובסביבת הנחלים שורק וגמליאל, בין רבדים לבין פלמחים21 ביולי 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 56 ק"מ טיפוס-מצטבר: 232 מטר גלריית תמונות

 

כבר לפני מספר חודשים עידן הלל ואני תכננו לצאת לשטח ולתעד מסלול זה לצורך יצירת מאגר מסלולי טיול ליציאה ממרכז עידן אופן שברבדים. ביום שלישי (19/7/2016), לאחר מספר דחיות יצאנו וממשנו את התכנית. את המסלול תכננו יחד עידן ואני והוא, הבקיא והמכיר את השטח, הוביל.

 

היינו חבורה של ארבעה שיצאה לדרך. הזמנתי את רז גורן. הוא שמח להצטרף להזדמנות, לדבריו, לטייל באזור שאינו מכיר וכמעט ולא הגיע אליו. לשמחתי ולהפתעתי הצטרפה לטיול גם נורית שפרעם מרבדים.

 

מסלול הטיול היה מעגלי והוא הרחבה ניכרת של מסלול דומה של טיול בקיץ שעבר בין גדרה ליבנה בין הנחלים שורק, גמליאל ועקרון. כאמור, התחלנו וסיימנו במתחם עידן אופן ברבדים. זה היה המסלול והוא יתואר בהרחבה לפי תשעה הקטעים שבו.

 

מסלול הטיול

 

הגאוגרפיה של אזור הטיול

אזור הטיול הוא במישור חוף יהודה.

מיקום אזור הטיול במישור החוף.

 

מסלול הטיול היה חתך אלכסוני במישור חוף יהודה כמוצג להלן.

אזור הטיול במישור חוף יהודה

.

מישור חוף יהודה הוא חלק ממישור החוף הדרומי  (הכולל גם מישור חוף פלשת מישור חוף הנגב) אורכו כ – 70 ק"מ ורוחבו נע בין 15 ק"מ בצפון ל – 30 ק"מ בדרום. הוא משתרע בין חוף הים במערב ובין גבעות השפלה הנמוכה במזרח. התיחום הצפוני של מישור חוף יהודה, כלומר של מישור החוף הדרומי, שנוי במחלוקת וישנן שתי גרסאות לקביעתו. לפי האחת, נחל הירקון מהווה את קצה התיחום הצפוני ולפי השנייה נחל איילון הוא קצהו הצפוני. לכן לפי גרסה זו המרחב של מטרופולין תל אביב המשתרע בין הירקון ובין נחל איילון נקרא מישור החוף המרכזי וגם מישור חוף דן. תיחומו הדרומי של מישור יהודה הוא ערוץ נחל לכיש היוצא לים בין העיר אשדוד ובין הנמל. יש המרחיבים את חומו וכוללים בתוכו את מישור חוף פלשת ולפיכך נחל שקמה הוא קצה תיחומו הדרומי וממנו והלאה משתרע מישור חוף הנגב. חוף הים במישור חוף יהודה חולי ואין בו את המתלול והמצוק שמצוי בשרון. פני השטח במישור החוף הדרומי הם גבנוניים, הדבר בולט בעיקר ברכסי הכורכר החוצים את האזור לאורכו. בדרך כלל גובהם לא עולה על 70-80 מטר, חוץ מאזור קריית גת, שבו יש התרוממות עד לגובה של למעלה מ-100 מטרים. באזור מישור החוף הדרומי, ניתן להבחין בארבע רצועות המשתרעות ממערב למזרח: רצועת החולות, רצועת רכסי הכורכר, רצועת גבעות חמרה, רצועת קרקעות הסחף

 

תחום מישור חוף יהודה

תחום מישור חוף יהודה

רצועת החולות  – אורכה של רצועת החולות במישור החוף מגיעה לרוחב של 5 – 6 קילומטרים, ונקטעת לחמש יחידות משנה רוחביות על ידי עמקי הסחף שיוצרים ערוצי הנחלים בדרכם אל הים, ההולכים ונעלמים מתחת לשטחי הבנייה של הערים הגדולות: חולות אשקלון (בין נחל שקמה לאשקלון); חולות ניצנים (בין אשקלון לאשדוד); חולות אשדוד (בין אשדוד לנחל לכיש); חולות יבנה (בין נחל לכיש לנחל שורק); חולות חולון-ראשון לציון (בין נחל שורק לתל אביב-יפו)

רצועת רכסי הכורכר – רכסי הכורכר באזור זה אינם בולטים בנוף, משום שאינם רצופים ומכוסים בחלקם בחולות. באזור זה ניתן להבחין בארבעה או חמישה רכסי כורכר ולא בשלושה כמו בשטח שמצפון לירקון. הם מקבילים זה לזה, אך בשל המרחק הרבה ביניהם והכיסוי החולי קשה לעתים להבחין בהם, בייחוד בחלקו הדרומי של האזור. למרות אי הרציפות של הרכסים ניתן להבחין בשטח בסידור של גבעות הכורכר הפזורות בשורות. הרכס המערבי יוצר, במגעו עם קו המים, חוף, מצוקת וכפים, שנוצלו בתקופות שונות לבניית מעגנים ונמלים, דוגמת אשקלון הימית ויבנה ים, רכס זה מכוסה כמעט לכל אורכיו בחוליות, המגיעות עד חולון בצפון. ממזרח לו משתרע רכס הכורכר, שעליו שוכנת ראשון לציון ונס ציונה, הוא מפוצל ליחידות אורך משניות, ובינו לבין הרכס המערבי והחוליות הוא יוצר את האבוס. הרכס המזרחי בנוי כשורת גבעות מפוצלות, הנמשכות מרמלה דרך אזור רחובות, לגדרה והלאה לעזריקם וגברעם ובואכה עד באר. בשל גובהם הגדול יחסית של גבעות הכורכר, נבנו עליהם יישובים הצופים על מישור החוף והדרכים שמובילות אל הים, ובמאה ה-20 הותקנו מחצבות כורכר לבניה וסלילת כבישים. גם האבוסים שבין רכסי הכורכר מכוסים בחולות וניקוזם לים גרוע. בשל שטחי החולות הוסטו שפכי הנחלים צפונה, לעומת כיוון זרימתם בהגיעם למישור. תופעה זו ייחודית למישור החוף הדרומי שבו נוטה קו החוף לכיוון מערב בצורה קשתית.

 

 

רצועת גבעות החמרה –  שכבת אדמת חמרה לכודה בין שתי שכבות כורכר.  תפוצת גבעות החמרה מגיעה לשיאה בצפונו של האזור. הן מהוות גוש רחבה משתרע בין נחל שורק בדרום ונחל איילון בצפון. ובו כלולות סביבות היישובים ראשון לציון, רמלה ורחובות. קרקע זאת נפוצה גם בדרום, בעיקר בחלקו המערבי של האזור, ברכסי הכורכום ובחולות.

רצועת אדמות הסחף – עמקי האורך שיוצרים נחלי האזור בולטים רק בחלקו המערבי, הם מהווים את המרזבה של מישור החוף הדרומי. בניגוד לאבוסים שבאזור השרון, המקבילים למרזבה בהיותם מצויים בין רכסי הכורכר, המרזבה במישור החוף הדרומי היא רחבה, גבוהה יותר (25-30 מטר מעל פני הים) וניקוזה יעיל וכמעט אינו יוצר שטחי ביצות. לאורכה של המרזבה נמשכים כביש החוף ומסילת הברזל לעזה (בקטע שמדרום ליבנה). קרקעיתה בנויה אדמות סחף שהורבדו על ידיד הנחלים, הבולטות בצבען הכהה.

החולות ופשטי הנחלים – המרחב אליו מתפשטים מי הנחל בשעת גאות ובו שוקע סחף הנחל –  תופסים את מרבית השטח בחוף הדרומי. צורתו של קו החוף והקרבה למקור אספקת החול בדלתת הנילוס, מאפשרת לזרמי הים ולגלים לצבור כאן חולות והם אלה שגרמו לשינוי זרימת הנחלים המגיעים מהר והשפלה  מכיוון מזרח – מערב לדרום – צפון. לארבעה נחלי מישור החוף הדרומי והנחלים המצטרפים אליהם (נחל שורק ונחל גמליאל המצטרף אליו, נחל לכיש ונחל אלה ונחל גוברין המצטרפים אליו ונחל שקמה ונחל אדוריים המצטרף אליו) אופיינית זרימה בערוצים נפרדים עד למרזבה, לרגלי החוליות ורכסי הכורכר המערביים מתלכדים ויוצרים ערוצים נפרדים לערוצים הראשיים ומוסיפים לזרום צפונה לאורך כמה קילומטרים עד שהם פורצים להם דרך מערבה, לעבר הים. כך הם יוצרים, במעבר מן המרזבה אל חוף הים, קשת גדולה, המנתקת את אזורי החולות לגושים בודדים.

מערכת הדרכים באזור התבססה בעבר על תוואים טבעיים, כגון דרך חוף הים, שעלתה מעזה צפונה לאורך המרזבה (בקירוב בתוואי מסילת הברזל לוד-חיפה וכביש החוף) "הדרך הדרומית" שעברה לרגלי גבעות השפלה מלוד דרומה, וצירי רוחב שעברו בעמקי הנחלים.  מאז קום המדינה נסללו הכבישים בהתאם לצורכי התעבורה, וכמעט ללא התחשבות בתוואים הטבעיים. בייחוד בולט הדבר בכביש המהיר תל אביב-אשדוד ובדרכי רוחב רבות שנסללו בעיקר בצפון מישור החוף הדרומי  באזור גבעות החמרהר.

 

הטיול היה באזור שהוא חלק מאגן הניקוז של נחל שורק שנחל גמליאל הוא אחד מיובליו.

 

 

.

נחל שורק הוא הוא אחד הנחלים המרכזיים החוצה את הארץ לרוחבה מהר ועד הים ואורכו כ-70 ק"מ.  שם הנחל נזכר לראשונה בספר שופטים ט"ז, בסיפורי שמשון הגיבור – "וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק ;שְׁמָהּ, דְּלִילָה." משמעות המילה "שורק" היא אחד מזני הגפנים, כפי שמוזכר בברכת יעקב אבינו לבנו יהודה – "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" המעידה על שפע הגפנים בנחלת יהודה וחוזקן המאפשר לקשור אליהן חמורים.

אגן ההיקוות של נחל שורק משתרע במורדות ההר, בגבעות השפלה ובמישור החוף. התוואי ההררי של הנחל מפותל עד סמוך לבית שמש והוא צירוף של שלושה יובלים מרכזיים: נחל שורק, נחל רפאים ונחל כסלון. החלק המישורי של תוואי הנחל נמצא בערוצים ובעמק בין גבעות השפלה ובמישור החוף. המים הזורמים בנחל הם מי נגר עילי מהרי ירושלים ומגבעות השפלה, מי תהום המתנקזים לאפיק, מי קולחין  (שפכים מטוהרים) שלא נוצלו להשקיה חקלאית, ובחורף מי שיטפונות.  סמוך לשפך אל הים, מים מלוחים נובעים אל הנחל. בעקבות הזרמת מי ביוב ושפכים מהערים הסמוכות לנחל, הוא הפך למקור לכלוך וריחות רעים. בשנים האחרונות, בעקבות לחץ ציבורי, נעשו בנחל שורק עבודות ניקוי וטיהור. ובמעלה הנחל הוקמו מתקני טיהור שפכים.

 

בתוואי המישורי של נחל שורק נמצאים שני קטעים מזרחי ומערבי. הקטע המזרח הנמצא בין גבעות השפלה הנמוכה אליו מתנקזים נחלים היורדים מהן נחל בית שמש, נחל ישעי, נחל פלאי, נחל מנוח ונחל הראל. קטע המערבי נמצא במישור החוף אליו מצטרפים נחלים שמקורם גם הוא בגבעות השפלה ובמישור החוף והם נחל מקנה, נחל ענות, נחל אל תקה, נחל שחם .

 

 

 

נחל גמליאל  הוא אחד מיובליו של נחל שורק וראשיתו באזור גבעות השפלה הגבוהה ליד תל גזר וכרמי יוסף. הוא אוסף אליו את נחל עקרון, נחל השלושה, נחל חולדה וערוץ נוסף בלי שם מאזור נצר חזני  ליד יסודות.

 

 

 

המערך היישובי באזור הטיול עבר תמורות רבות. אלה היו הכפרים הערבים בשלהי התקופה העות'מאנית ברבע האחרון של המאה ה-19, ערב ההתיישבות הציונית כפי שצוינו במפת הקרן הבריטית המלכותית לחקירת ארץ ישראל בשנות ה-70' של מאה זו.

 

 

 

זו הייתה דמותו היישובית של האזור בשנות ה-30 של המאה הקודמת שנכלל במחוז רמלה בעקבות ההתיישבות הציונית עד אז ופיתוח הדרכים ומסילות הברזל על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית.

 

באדיבות אוסף מפות לאור של בית הספרים הלאומי

 

אלה היו המערך היישובי ורשת הדרכים ומסילות הברזל בשנים הראשונות לקיום מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות, כיבוש הריסת הכפרים הערבים והקמת היישובים החדשים.

 

 

מסלול הטיול

מסלול הטיול היה ארוך מעט מהרגיל בטיולים כאלה, 56 ק"מ וכאמור היה מורכב מתשעה קטעים כפי שיפורט להלן. תוואי המסלול, מהלכו, התכסית בו, המקומות והמראות כל אלה נבעו מאופיו הגאוגרפי של מישור חוף יהודה וממהלך הנחלים שורק וגמליאל והמעברים לחצייתם. תוואי המסלול נגזר והושפע ממיקום היישובים העירוניים ומהפריסה של היישובים הכפריים והשדות והמטעים ביניהם. מערך הכבישים (ארציים, האזוריים והמקומיים), הגשרים מעליהם והמעברים תחתיהם כמו גם תוואי מסילת הברזל היו מרכיב במסלול.

מסלול הטיול ביחס למערך הכבישים

 

מערך תשתיות אלה עוצב בתקופת שלטון המנדט ובעשורים הראשונים של המדינה.

דמות האזור בסוף העשור הראשון

 

תוואי המסלול הוכתב גם מעט מגדרות המתקנים ביטחוניים ושטחי האימונים בסביבה.

 

תוואי המסלול והמתקנים הביטחוניים בסביבתו

 

המסלול עבר בתחומי מספר רב של רשויות מוניציפליות ביחס לגודל השטח.

במפה להלן מוצגות הרשויות לפי מהלך המסלול: מוא"ז יואב, מוא"ז נחל שורק, מוא"ז ברנר, מוא"ז חבל יבנה, מוא"ז גן רווה, עיריית יבנה ומ.מ. גדרה.

 

תחומי הרשויות המוניציפאליות במסלול הטיול

 

 

מהלך המסלול בתשעת קטעיו,
המקומות והמראות בו

 

הטיול התחיל בקיבוץ רבדים.

קיבוץ רבדים שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. אוכלוסייתו מונה 620 נפש ומתוכם 320 חברים. קיבוץ רבדים הוקם לראשונה בפברואר 1947 בגוש עציון על קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין. המתיישבים הראשונים היו חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר. מאז תחילת מלחמת העצמאות ב-29 בנובמבר 1947 גוש עציון היה נתון במצור ע"י הלגיון הירדני ובעת זו תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית שבין חבריה נמנו עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין.  ב-14 במאי 1948 נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד 24 בפברואר 1949. חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי תנועת השומר הצעיר יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח וב-28 בנובמבר 1948 עלו חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע והתמקמו באתר הנטוש של בית חוות שנלר הגרמנית בסמוך לשרידיו של הכפר הערבי הנטוש אל-חימה כ-2.5 ק"מ. חווה זו הייתה פעילה ככל הנראה עד מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מבית היתומים הסוריים שהקים בידי יוהאן לודוויג שנלר בירושלים בשנת 1860. מספר חודשים מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי. עם הקמתו מחדש, ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי. בשנת 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שתרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. בשנת 1953 הצטרף גרעין בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ. מאז שנות ה-60' הקיבוץ קלט גרעינים מהארץ ומחו"ל וכן  משפחות ובודדים ובמקביל במשך הזמן רבים גם עזבו אותו. בשנת 1994 עם השתלבות דור הבנים בניהול המשק נכנס הקיבוץ למהלך שינוי שבו החליט לעבור לדפוסי ניהול עסקיים. הקיבוץ הפריד את המשק מהקהילה והסדיר את היחסים ביניהם, העביר יותר אחריות ניהולית לענפים והעביר את אחריות הפרנסה מסידור עבודה לכל חבר וחבר. בשנת 1996 החל הקיבוץ במהלך להגדרת אופיו ולקידום שינויים משמעותיים יותר באורחות חיי הקיבוץ. בשנת 2000 למרות השינויים הארגוניים, שקע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה. אז הפעיל הקיבוץ תכנית חירום בה גם החליט להאיץ את מהלכי השינוי בכל התחומים ועבר למודל הקושר את ערך העבודה של החברים לתקציבם, הופרטו תקציבים רבים והקיבוץ החל לעבוד על אופיו העתידי. בשנת 2002 נחלץ הקיבוץ מן המשבר הכלכלי והוא נמצא בתנופת שינויים גם בתחום המשקי וגם בתחום החברתי ופיתוח חיי הקהילה. בעשור אחרון הקיבוץ קלט כ- 100 משפחות לקיבוץ המתחדש. רוב התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. יתר התושבים מתפרנסים מענפי החקלאות (רפת, גידולי שדה, לולי הודים), תיירות, לינה כפרית, הרחוב הפלשתי המשוחזר , מפעל לתכשיטים "ספירים", שירותים ועסקים קטנים וגם מספר אומנים.

יצאנו לדרך ממרכז עידן אופן ורכבנו לעבר שער בגדר הקיבוץ. המשכנו מזרחה והתקדמנו לדרך המקבילה לנחל נחל תמנה. המשכנו וחצינו במעבר תחתי את נתיב כביש 6 לכיוון דרום, המשכנו מתחת מתחת למסילת הברזל, עברנו גם מתחת לנתיב המזרחי של כביש 6 לכיוון צפון. סטינו לעבר מעבר נחל תמנה להתרשם ממעבר העץ שבנה עידן במקום. חזרנו ועברנו מתחת לנתיב המזרחי של כביש 6. פנינו צפונה ורכבנו בדרך עפר במקבילה ממזרח למסילת הברזל.

 

קטע 1 של המסלול

 

בדרך ממזרח למסילת הברזל

 

בדרך זו בה רכבנו עברנו מתחת לשני כבישי רוחב, כביש 3 וכביש 7 שהחיבור ביניהם עם כביש האורך, כביש 6, יוצר את מחלף שורק.

כביש 3 הוא כביש רוחב, המחבר בין אשקלון בדרום-מערב, דרך קריית מלאכי עד צומת הכניסה ליישוב מבוא חורון, דרומית-מזרחית למודיעין-מכבים-רעות. בין צומת מלאכי לצומת ראם חופף הכביש לאורך כ-4 קילומטרים לתוואי של כביש 40. כביש 3 הוא כביש מרכזי המחבר את דרום הארץ לירושלים, דרך מחלף לטרון וכביש 1. החברה הלאומית לדרכים  שידרגה את הכביש והפכה אותו לדו-נתיבי ורב-מסלולי. רכבת ישראל ביצעה בעשור האחרון הפרדה מפלסית בין הכביש לבין מסילות הרכבת לירושלים ולבאר שבע החוצות אותו. למרות זאת, הכביש אינו כביש מהיר כיוון שהוא משמש ככביש הגישה היחיד לרבים מהיישובים שבצידו.

כביש 7 הוא כביש רוחב המקשר את הכבישים 6 (חוצה ישראל) ו-3 עם כבישי מישור החוף. אורכו של הכביש כ-14 קילומטר ממחלף אשדוד במערב עד המפגש עם כביש 3 בין היישובים יסודות ויד בנימין במזרח. בדרכו חוצה כביש 7 את כביש 40 ואת כביש 6 במחלף שורק. הכביש מתחיל את דרכו ככביש מהיר צפונית-מזרחית לאשדוד, עובר מדרום לגדרה ומצפון ליישובים חפץ חיים, בית חלקיה ויד בנימין. במערב, הוא נמשך עוד כיברת 3 ק"מ כקטע מרומזר ממחלף אשדוד לשערי נמל אשדוד. קטע מכביש 7, ממחלף אשדוד עד מחלף גדרה, נקרא עד שנת  2014 כביש 41. גם המשכו של כביש 41, בין נמל אשדוד ועד מחלף אשדוד, מתוכנן להיקרא בעתיד כביש 7, לאחר התאמה של הדרך לתקנים של כביש מהיר. לפי תוכנית המתאר הארצית לדרכים, בעתיד כביש 7 יגיע מזרחה עד למחלף לטרון ויתחבר עם כביש 1, כאשר הוא מחליף את כביש 3 בקטע שבין מחלף שורק ומחלף לטרון. במסגרת שינוי זה צפויה הסבת קטע הדרך לכביש מהיר, ומתוכננת העתקת מחלף לטרון כקילומטר צפונה.

מחלף שורק – מחלף שורק הוא אחד המחלפים בכביש 6 הוא נמצא בסמוך לנחל שורק ומכאן שמו. המחלף מחבר את כביש 3, כביש 6 וכביש 7 שחלקו המזרחי מסתיים במחלף. המחלף מורכב משני חלקים שכל אחד מהם מורכב ממחלף יהלום ולולאה. הוא נפתח לתנועה בשנת 2004 עם פתיחת החלק המרכזי של כביש 6 והוא מהווה את קצהו הדרומי של קטע זה. בשנת 2007  נפתח לתנועה קטע נוסף בכביש 6 ממחלף זה והממשיך דרומה.

 

מן הראוי לציין שבתוואי דרך זו עברנו לצד תוואי מסילת הברזל התורקית שנבנתה בימי מלחמת העולם הראשונה ובשולי מחנה נחל שורק שנקרא קודם לכן מחנה וואדי צארר

 

מחנה נחל שורק, מחנה עתיר שטח, המשמש את צה"ל הוא אחד מהמחנות הגדולים שהותיר הצבא בריטי בארץ ישראל ונקרא מחנה ואדי צ'ארר לאחר שעזב אותה בשנת 1948. המחנה נבנה במסגרת היערכות עוצבות צבא הוד מלכותו במזרח התיכון לקראת מערכה אפשרית עם צבאות גרמניה נאצית ובנות בריתה. המחנה נבנה בסמוך לצומת מסילת הברזל. עם עזיבת הבריטים את הארץ המחנה נמסר לכוחות הערבים ונכבש על ידי כוחות ההגנה במסגרת מבצע נחשון.

 

 

מאות מטר לאחר שעברנו מצפון למחלף שורק הגענו לנחל שורק ופנינו שמאלה ומערבה ורכבנו על הגדה הדרומית תוך מעבר מתחת למסילת הברזל והנתיב המערבי של כביש 6.

המעברים בתחתיים

 

חצינו את נחל שורק שבקיץ יבש לחלוטין לגדה הצפונית.

חצייה צפונה, צילום רז גורן

 

המשכנו התקדמו על דרך ביטון בגדה הצפונית של הנחל

בדרך על הביטון

 

כפי שניתן להתרשם בערוץ הנחל נעשו עבודות נרחבות על מנת להסדיר את הזרימה בו. אלה נעשו על ידי רשות ניקוז ונחל שורק ולכיש. שגם סמנה והסדירה את הדרך בה רכבנו.

 

רשויות הניקוז הן רשויות סטטוטוריות שהוקמו על פי חוק חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח 1957. בעקבות החקיקה הוקמו 23 רשויות ניקוז, אשר גבולותיהן התייחסות לגבולות קבוצות רשויות מוניציפליות, שחפצו בהקמתן מתוך התייחסות לנחלים כאל תעלות שמטרתן לנקז את מי הגשמים ביעילות הגבוהה ביותר מבלי לפגוע בשטחים בנויים או בשטחי חקלאות. בדצמבר 1996 חל רה ארגון במערך הרשויות. תחומיהן כמוצג במפה למטה נקבעו על בסיס אגני או מעטפת אגני היקוות, שהוא התחום הרלוונטי לטיפול בנושא. נקבע שנחל יהיה באחריות רשות ניקוז אחת, החל מיובליו העליונים ועד למוצאו. כל הרשויות המצויות בתחום מחויבות להיות שותפות ברשות הניקוז, בין אם היא רשות ציבורית, פרטית או ממשלתית. התורם לבעיות הניקוז, היושב במעלה, שותף כמו המקבל והסובל היושב במורד. הטיפול לאורך כל תחום הזרימה, בין אם הוא תחזוקה ובין אם הוא הסדרה, משרת את כולם. מוטלת מכסת ניקוז על כל השותפים על פי חלקם היחסי. המדינה תורמת את חלקה בגין קרקעותיה, על פי מפתח זהה לזה שנקבע לכלל הקרקעות. המכסות מוטלות ומועברות לרשות הניקוז ע"י הרשות המקומית. המכסות המוטלות על המדינה, מועברות ישירות לרשויות הניקוז באמצעות רשות מקרקעי ישראל. שינוי מערך רשויות הניקוז נועד לבסס את מעמדן ולהקנות להן כלים לפעילות עצמאית ורחבה, בהתאם לצרכים של כל רשות ורשות מתוך ה-11 הפועלות כיום.

 

 

שר החקלאות הוא האחראי על ביצוע חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות ולו סמכויות על רשויות הניקוז, כאשר "זרועו הארוכה" הוא מנהל רשות המים בנציבות המים. הכלים העיקריים של השר לפקח על רשויות הניקוז הם אישור תקציבן, ובכלל זה, אישור המכסות ואישור תוכניות להקמת מפעלי ניקוז. לשר סמכויות פיקוח נוספות, כמו להורות בצו לרשות ניקוז לבצע פעולות לשם ביצוע תפקידה, אישור חוקי עזר וקביעת הוראות בדבר הרכבה והתנהלותה של רשות ניקוז. בנוסף, לשר סמכויות עצמאיות כמו קביעת רצועות מגן לעורק וסמכויות חירום

 

הרכיבה לאורך נחל שורק ממחלף שורק ממערבה הייתה הקטע השני של מסלול הטיול.

קטע 2 של המסלול

 

התקדמנו בדרך ורכבנו בין השדות של חוות אגירגדרה השייכת לחברת זרעים גדרה

זרעים גדרה היא אחת מהחברות מהמובילות בעולם בטיפוח זני מכלוא של ירקות. החברה עוסקת בטיפוח, פיתוח ושיווק של זני פלפל,עגבנייה, מלפפון, אבטיח, מלון וקישוא במספר מדינות בעולם. משרדיה הראשיים של החברה ממוקמים על יד צומת רבדים והיא מפעילה סניפים נוספים בארצות הברית, ספרד, טורקיה ומקסיקו. חברת "זרעים גדרה" הוקמה על ידי שבע משפחות מגדרה בשנת 1952. בשנותיה הראשונות עסקה החברה בעיקר בעבודה ידנית בה לקחו חלק עולים ממדינות שונות. בשנת 1963 הצטרפה לחברה משפחה נוספת. באותה שנה נוסדה זרעים גדרה כחברה בע"מ. לאחר מלחמת ששת הימים החלה החברה להרחיב את פעילותה המקצועית, השיווקית והאגרוטכנית תוך כדי שיתוף פעולה בתחום המחקר והטיפוח עם מכון ויצמן למדע, הפקולטה לחקלאות ומכון וולקני. בשנת 1973 החלה החברה לייצא את זניה לאירופה וארצות הברית. בהמשך התרחב הייצוא למדינות נוספות ובמקביל ועד היום מושקעים משאבים רבים בפיתוח וטיפוח הזנים. בשנת 2000 זרעים גדרה בע"מ התפצלה לשתי חברות: "זרעים גדרה" (ירקות) ו"אגרידרה" (גידולי שדה). בשנת 2005 רכשה קרן מרקסטון את השליטה בזרעים גדרה מידי המייסדים ובשנת 2007 מכרה קרן מרקסטון את זרעים גדרה לקבוצת סינג'נטה.

 

בשולי חוות אגריגדרה

 

לאחר שעברנו את תחום החווה רכבנו מערבה תוך חצייה של ערוץ נחל שורק פעמיים, בתחילה מצפון לדרום ובהמשך מדרום לצפון.

 

חצייה לכיוון דרום על מעביר מים

חצייה לכיוון צפון דרך חלוקי הנחל

 

תוך התקדמות מערבה רכבנו מצפון לערוץ נחל שורק למול שדה תל נוף

ערוץ נחל שורק למול שדה תל נוף

 

עברנו מול השטח בו נמצא עד מלחמת העצמאות הכפר הערבי שחמה שעייו נכללים בתחום שדה תעופה הצבאי תל נוף.

פני האזור טרם מלחמת העצמאות

 

שחמה – הכפר נמצא כקילומטר מצפון-מזרח לואדי אל-סֿראר (נחל שורק) בתחום מחוז רמלה. מצפון לכפר הקים בימי מלחמת העולם השניה חיל המלכותי הבריטי את שכן שדה התעופה עקיר שלימים נתפס על ידי חטיבת גבעתי ואחרי מלחמת העצמאות הועבר לחיל האוויר, שמו הוסב לשדה עקרון ואחר לשדה תל נוף והוא משמש אותו עד היום. הכפר שחמה נזכר לראשונה בכתובים בסוף המאה ה-19 ומצוין במפת הקרן הבריטית המלכותית לחקירת ארץ ישראל הרבע האחרון של המאה ה-19 שקטע ממנה הוצג לעייל. ב-1931 נמנו בכפר, שהוגדר ככפריר במרשם היישובים הבריטי, 150 תושבים שהתגוררו ב-34 בתים. ב-1944-45 חיו בכפר 280 תושבים מוסלמים, ואדמותיו השתרעו על 6,875 דונם, מתוכם נמכרו 220 ליהודים. כלכלת הכפר התבססה על חקלאות, בעיקר גידול דגנים, ובמידה פחותה גם על גידול בעלי חיים. מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינן ידועות אולם, סביר להניח שכנבש עם ההשתלטות על שדה עקיר. על אדמות הכפר לא הוקמו ישובים ישראליים. אתר הכפר, כאמור סופח לאזור מגודר שבו מנחת צבאי. מבחוץ, ניתן להבחין באתר בשיחי צבר.

 

כאשר התקדמנו מערבה לאורך תוואי נחל שורק רכבנו סמוך ומול מושב קדרון

קדרון  מושב עובדים שנמצא בתחום המועצה אזורית ברנר. המושב הוקם בשנת 1949 ע"י עולים מיוגוסלביה ומרומניה. מקור שמו הוא בתנ"ך – ע"ש נחל קדרון היוצא מירושלים; שֵׁם שנזכר גם בספר חשמונאים – כשם עיר שהייתה במקום; השם נשתמר בשם הכפר הערבי הנטוש קַטְרָה, שבתחומו הוקם המושב ועליו יורחב בהמשך. מספר התושבים: 1,200 נפשות. שטח המושב מתפרס על כ-4,000 דונם, שמתוכם כ-3,500 דונם מעובדים. כלכלת היישוב מתבססת על חקלאות (גידולי שדה, מטעים, רפת ,לול), משתלות ומעט עסקים קטנים. חברים רבים עובדים מחוץ למושב. תנופת בניה בהרחבות הגדילה משמעותית את מספר הנפשות ביישוב וכיום מתגוררות בו כ-400 משפחות. המושב משמש כמרכז חינוכי למועצה ובו נמצאים גני-ילדים ובית הספר היסודי האזורי 'בית-אור'; ילדי המושב פעילים בתנועת הנוער "בני המושבים

 

ואלה המראות בשעת הבוקר המוקדמת בדרך לצד דרום מול מושב קדרון ולצד צפון למול שדה תל נוף.

 

שדה כותנה על רקע הזריחה

למול שדה תל נוף

עצירה לצילום "משולש" הדדי

ממשיכים מערבה

 

לאחר שהמשכנו עוד מאות מטרים עזבנו את הדרך המקבילה לערוץ נחל שורק ופנינו צפונה ורכבנו לצד תעלת ניקוז המחברת בינו ובין נחל גמליאל.

 

עצירה ביציאה מתוואי נחל שורק

בדרך צפונה לאחר עזיבת תוואי ערוץ נחל שורק

 

המשכנו מערבה בחלק זה של המסלול נכנסנו לתחום המועצה האזורית ברנר.

מועצה אזורית ברנר נקראת על שם היישוב שבו היא ממוקמת, קיבוץ גבעת ברנר, הקרוי על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר. המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950 והייתה לה זיקה לתנועות ההתיישבות של מפא"י. תחום שיפוטה של המועצה כולל 7 יישובים וממוצע המרחקים ביניהם הוא 8 ק"מ: קיבוץ גבעת ברנר, קבוצת שילר (גן שלמה), מושב קדרון, מושב בית אלעזרי,  מושב בניה, כפר גיבתון ושיכון המשפחות בבסיס תל נוף.

תחום המועצה האזורית ברנר

 

ממול לכיוון צפון מערב ראינו את רכס הכורכר שמדרונותיו נמצא עד מלחמת העצמאות הכפר הערבי מעאר

מבט לעבר רכס מעאר

 

לכיוון דרום ראינו את החלק הצפוני של גדרה

למול גדרה

 

בקצה קטע זה של המסלול הגענו לכביש 40 ורכבנו לעבר הגשר אותו הוא חוצה. אנחנו ירדנו מתחת לגשר והמשכנו בדרך הנמשכת מהצד השני של הכביש.

כביש 40 – הוא הכביש השני (אחרי כביש 90) באורכו בישראל (אורכו 300 קילומטר). הוא נמתח מצומת קטורה שבערבה, לאורך הנגב ומישור החוף הדרומי עד כפר סבא שבדרום השרון. קטע הכביש בין גדרה לקסטינה היה בימי המנדט הבריטי חלק מהדרך הראשית מיפו לעזה.  בתקופת היישוב, בזמן מלחמת העצמאות ושנים רבות לאחר הקמת המדינה קטע כביש זה שימש עורק התחבורה הראשי ממרכז הארץ אל הנגב. ראשיתו הייתה בצפון בצומת בית דגן והוא חצה את מושבות יהודה שנקראו אז גם מושבות הדרום: ראשון לציון, מולדת, נס ציונה, רחובות והמשכו דרך צומת ביל"ו לגדרה. לאורך הכביש נמצאו מספר כפרים ערבים עוינים שנכבשו בימי מלחמת העצמאות. למסלול טיול זה רלוונטיים הכפרים מעאר וקטרה שיוצגו להלן.

 

גשר כביש 40 מעל נחל שורק

 

לפני חציית הכביש יכולנו לראות מקרוב יותר את רכס מעאר.

מבט לכיוון צפון מערב על רכס מעאר

 

בתכנית טיול זה לא נכלל טיפוס לרכס מעאר. החמצנו תצפית מרהיבה על כל האזור. ידעתי מראש שכך יהיה. למרות מעט הצטערתי. התנחמתי בכך כשנזכרתי שעליתי לתצפית זו בשני טיולים קודמים: הראשון בטיול בקיץ שעבר בין גדרה ליבנה בין הנחלים שורק, גמליאל ועקרון והשני בטיול בסתיו לפני כמעט שלוש שנים בין גבעת ברנר ומזרח יבנה ונחל שורק תחתון שאותו תיעדתי רק בצילום.

 

לאחר שחצינו מתחת לגשר כביש 40 את ערוץ המשנה של נחל שורק עלינו לעבר דרך הצמודה לגדה הדרומית של נחל גמליאל שאף אותו חוצה כביש 40 מעל גשר מאות מטרים מצפון באזור צומת הכניסה למושב בית אלעזרי ושדה תל נוף כמוצג במפה

 

לאורך נחל גמליאל

 

העליה מערוץ הנחל

בתחילת הדרך הצמודה לגדה הדרומית של נחל שורק

 

כאן החל הקטע השלישי של מסלול הטיול, כאמור לצד הגדה של נחל גמליאל, בתחילה הגדה הדרומית ובהמשך הגדה הצפונית כמוצג במפה.

קטע 3 של המסלול

 

טרם היציאה לדרך יכולנו לראות כבר את פאתיה המזרחיים של העיר יבנה ותל יבנה נמצא מדרום לה.

מבט לעבר יבנה

 

יצאנו לדרך לצד גדת נחל גמליאל

יצאנו לדרך

 

חלפנו מול לגבעה שנקראת ח' חברא. לפי מפת עמוד ענן על הגבעה יש היום מבנים "מודרניים" המשמשים את חקלאי גבעת ברנר. לא חשפו שם בית כנסת אבל מצאו ממצאים המעידים על היות בית כנסת עתיק במקום.

 

התקדמנו מערבה,  ועברנו למול המושב בית גמליאל הממוקם בין נחל גמליאל בצפון ובין נחל שורק בדרום ונמצא בתחום המועצה האזורית חבל יבנה

מועצה אזורית חבל יבנה – בתחומי המועצה 8 יישובים, וממוצע המרחקים ביניהם 6 ק"מ. שטח שיפוטה כ-31,000 דונם, המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי באוגוסט 1950. יישובי המועצה היו בזיקה לתנועת הפועל המזרחי ולמפלגת מפד"ל ותושביה ברובם חקלאים שומרי מצוות ברוח התורה והעבודה: קבוצת יבנה, המושבים בית רבן, בית גמליאל ובן זכאי, המושבים השיתופיים בני דרום וניר גלים, וכפר הנוער הדתי גבעת וושינגטון וישיבת ההסדר "כרם ביבנה".

 

  

בֵּית גַּמְלִיאֵל הוא מושב עובדים של הפועל המזרחי, שנוסד בשנת 1949 ונמצא בתחום המועצה האזורית חבל יבנה בין הערים רחובות ויבנה. בתחילה נקרא "יבנה ב'", אך לאחר מכן שונה שמו, על שם רבן גמליאל דיבנה, נשיא הסנהדרין ביבנה אחרי חורבן בית שני, שקבור בעיר יבנה הסמוכה.

 

התקדמנו לעבר כביש 410 ועברנו במעבר תחת הגשר אותו הוא חוצה את נחל גמליאל.

כביש 410, זה כביש אזורי קצר שאורכו 7 ק"מ ומחבר את צומת יבנה בכביש 42 עם כביש 412 ברחובות. לכביש זה שני קטעים. קטע אחד באורך 4.5 ק"מ בין צומת גבירול לצומת הכניסה ליבנה בכביש 410 הורחב לדו-מסלולי, שני נתיבים לכיוון. לשיפור הבטיחות בוצעה הפרדה מפלסית במפגש הרכבת עם כביש 410. במסגרת הפרויקט נבנה גשר מעל נחל גמליאל בכביש 42, הוסדרה הכניסה לעיינות, נבנו חמישה  צמתים מרומזרים, והוסדרה מערכת ניקוז אשר מנקזת את העיר רחובות ונחלים סמוכים.

 

למול גשר כביש 410 מעל נחל גמליאל

 

המעבר תחת גשר כביש 410

 

לאחר המעבר של כביש 410 המשכנו הלאה לצד נחל גמליאל בקטע הרביעי של המסלול עד כביש 42.

 

תוך כדי התקדמות צפונה יכולנו להמשיך לראות ממערב את פאתי העיר יבנה

מבט לעבר צפון יבנה

מבט לעבר צפון מזרח יבנה

 

לכיוון מזרח, למול השמש, ראינו את פאתי העיר רחובות

למול רחובות

 

בקטע רביעי זה של המסלול דיוושנו בתחום המועצה האזורית גן רווה מאות מטרים המושב גאליה

 

מועצה אזורית "גן-רווה" נמצאת בתחום מחוז המרכז. היא קבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1952. גבולות שטח שיפוטה: בדרום – מועצה אזורית חבל יבנה והעיר יבנה, בצפון העיר ראשון-לציון, במזרח הערים נס-ציונה ורחובות והמועצה אזורית ברנר. במערב, חוף הים. המועצה כוללת בתוכה תשעה יישובים, מהם שישה מושבים. בשטח המועצה מטעים רבים, בעיקר של פרי הדר, והפעילות החקלאית בה רבה. המועצה. ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 7.3 ק"מ. בשטח המועצה מתגוררים כ-5,500 נפש. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2010, המועצה האזורית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. בתחומה נמצא בית הספר "גן-רווה" שהיה בעבר בבית-חנן וכיום הוא בעיינות.

 

תחום המועצה האזורית גן רווה

תחום המועצה האזורית גן רווה

 

 

גאליה – מושב בתחום המועצה האזורית גן רווה שנוסד בשנת 1948. השם גאליה ניתן ע"י הסוכנות היהודית. הבחירה נעשתה כהודיה על כך שמרבית יהדות בולגריה ניצלה מרדיפות הנאצים.  המושב נוסד ע"י קבוצה של 23 עולים חדשים מבולגריה שאורגנה ע"י סמי מאיר ז"ל מבית חנן והתיישבה זמנית ב"יבנה" הנטושה על מנת להקים מושב עובדים. בדצמבר 1948 ניתן ליישוב השם "יבנה א", ב- 1951 עברו לנקודת הקבע וב 1952 ניתן למקום השם "גאליה".

 

למול מושב גאליה עצרנו לרגע. השמש התחילה מעט להכות והחברים התמרחו בקרם הגנה

 

התקדמנו לאורך תוואי נחל גמליאל, קטע הדרך נחסם על ידי קוצים. לא הייתה ברירה חצינו אותו.

חציית שדה קוצים לקראת מעבר גשר כביש 42

 

עברנו מתחת לגשר כביש 42

כביש 42 הוא כביש אורך במישור החוף במרכזה של ישראל, המוביל ממחלף אשדוד בדרום ועד מחלף גן רווה בצפון. אורכו של הכביש 19 ק"מ והוא עובר מזרחית לכביש 4 ובמקביל אליו. עד צומת רחובות מערב (כביש 410). הכביש כולל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. מרחובות מערב צפונה הכביש כולל שני נתיבים לכל כיוון והפרדה בין המסלולים

מתחת לגשר עצרנו להפסקה קצרה.

התקדמנו מתחת הגשר לקראת הפסקה

מבט על נחל גמליאל מתחת לכביש 42 ומימיו זכים

 

לאחר ההפסקה המשכנו בקטע החמיש של מסלול הטיול. בתחילה בדרך לאורך הגדה הדרומית של נחל גמליאל

בדרך לצד נחל גמליאל לאחר ההפסקה

 

התקדמנו וחצינו את נחל גמילאל מהגדה הדרומית לגדה הצפונית.

נורית בדרך לאחר שעידן ורז כבר עמדו במשימת הצליחה

נורית "צולחת" את נחל, צילם רז גורן

תורי לצלוח, צילם רז גורן

 

זה היה המסלול של הקטע החמישי, חלקו רכבנו בו בכיוון הלוך וגם בכיוון חזור ובו חצינו בגשר מתחת לכביש 4.

קטע 5 של המסלול

 

בקטע זה רכבנו לאורך נחל שורק אליו התחבר נחל גמליאל.

 

הקטע של נחל שורק לאחר האיחוד עם נחל גמליאל לפני היציאה לים

 

התקדמנו לעבר כביש 4 בקטע של הכביש המהיר מתל אביב לאשדוד.

כביש 4 הוא אחד הכבישים הארוכים ביותר בישראל, אורכו 201 קילומטר והוא אחד העמוסים שבכבישי הארץ. הכביש נמשך ממחסום ארז בגבול רצועת עזה בדרום, עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. הכביש עובר לכל אורך מישור החוף, ויש לו המשך מעבר לגבול לבנון בצפון, וברצועת עזה ובמצרים בדרום. הקטע בין מחלף חולון מזרח לבין מחלף אשדוד מוגדר ככביש מהיר.
כביש 4 הוא צירוף של מספר כבישים: כביש חיפה – עכו – ראש הנקרה, שהיה חלק מכביש חיפה-ביירות ונסלל בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20; כביש יפו – חיפה, דרך פתח תקווה בקטע שבין רעננה לחיפה, שנסלל במהלך שנות ה-30 בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול כדי לחבר את תל אביב וחיפה שלא דרך טול כרםשכם וג'נין; כביש גהה, שהתפתח בשנות ה-50 וה-60 וחובר לכביש יפו-חיפה ליד רעננה בשנת 1968; הכביש המהיר לאשדוד, מראשון לציון לאשדוד, שנסלל בשנות ה-70 של המאה ה-20; כביש אשדוד – אשקלון – ארז – עזה.

 

אזור הטיול בסוף העשור הראשון, הכביש המהיר בין תל אביב טרם נסלל. זו הייתה תקופה בה החלה העיר אשדוד להיבנות

 

הצורך בכביש מהיר מתל אביב לאשדוד עלה עם תכנון נמל אשדוד, אבל העניין התנהל בעצלתיים וקודם בתחילת 1969 רק לאחר שנוצרו עומסי תנועה כבדים בכביש 42 ששימש עד אז את התנועה לאשדוד. בתחילה עלה הרעיון שהכביש המהיר ייסלל ככביש אגרה , אולם הרעיון נזנח. תכנון הכביש מראשון לציון לאשדוד הושלם בשנת 1969 . במאי 1971 אושרה תוכנית הכביש שסלילתו בקטע מראשון לציון לאשדוד הייתה אמורה להסתיים ב-1973, אך העבודות התעכבו בגלל מלחמת יום הכיפורים והסתיימו לאחר המלחמה. בשנת 2013 הורחב קטע הכביש ממחלף גן רווה עד מחלף אשדוד לשלושה נתיבים בכל כיוון.

 

לפני כביש 4 עברנו ליד מערכות מערכת צינורות.

למול גשר כביש 4

מתקדמים לאורך הנחל המאוחד

 

חצינו מתחת לגשר כביש 4 מעל נחל שורק והתקדמנו מערבה כבר בתוך הגן הלאומי נחל שורק.

חלקו המערבי של קטע 5

 

לאחר חציית כביש 4 ראינו משמאלנו את השלט הבא.

אל קבר ראובן

 

קבר ראובן הוא קבר שיח נבי רובין שנמצא בגדה הדרומית של ואדי רובין (נחל שורק) שלושה ק"מ ממזרח לחוף הים במרכז הכפר הערבי שהתקיים עד מלחמת העצמאות באותו שם.

אלנַבִּי רוּבִּין – לכפר נודעה משמעות רבה בקרב ערביי ארץ ישראל מפני שניצב בו אתר מקודש לזכר אל-נבי (הנביא) רובין, שלכבודו נערכה מדי שנה עלייה לרגל ("זיארה) במהלכה  נערכו חגיגות אסלאמיות ועממיות. רובין זוהה במסורת הערבית עם ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה.
קיימת סברה שאתר אל-נבי רובין נבנה במקום בו ניצב בעבר מקדש כנעני, וכי  מקורותיה של הזייארה הם פגאניים. היא התקיימה בנבי רובין מדי שנה מיולי ועד ספטמבר ומשכה מבקרים מיפו, לוד, רמלה וכפרי האזור. הם נהגו לשיר שם שירים דתיים ועממיים, לרקוד דבקה ולערוך טקסי דִ'כּר – תרגילי תפילה מוסלמיים שהונחו בידי מיסטיקנים סוּפיים. כמו כן צפו הבאים במרוצי סוסים ובמופעי קסמים והאזינו למטיפים ולמשוררים עממיים. העולים לרגל לנו באוהלים ואכלו בבתי קפה ומסעדות ארעיים. סחורות שונות נמכרו על דוכנים שהוצבו במקום.
בכפר אל-נבי רובין ישבו בני השבט הבדואי אבו סֿוַיְרִיָה, צאצאיהם של הבדווים משבט אל-מאלחה מסיני. אדמות הכפר הוגדרו כהקדש מוסלמי (וַקְף) והיו חוליות ברובן. ב-1944-45 הן השתרעו על 31,002 דונם. באותה עת נמנו בכפר 1,420 תושבים, מוסלמים ברובם הגדול, שעבדו בחקלאות ובגידול בעלי חיים. הם גידלו בעיקר דגנים, הדרים ופירות כגון תאנים, ענבים ובננות. חלק מבתי הכפר ניצבו בתוך מטעי הפירות. תושבי הכפר גם סיפקו שירותים ומזון למבקרים בתקופת הזיארה. מי הכפר סופקו מבארות וממעיינות. בקצה הדרום-מערבי של אדמות הכפר ניצבה מנארת רובין ("מגדלור ראובן"), שנבנתה על חורבות הנמל הישן של יִבְּנַה. חפירות ארכיאולוגיות גילו באתר סוללת עפר רבועה באורך 800 מטרים, מתקופת האלף השני לפני הספירה.

 

 

במלחמת העצמאות הכפר נבי רובין נכבש בשלב השני של מבצע ברק בידי חטיבת גבעתי ולאחר מכן תושבי הכפר גורשו,  שלושה ימים לפני שתושבי הכפר הסמוך יבְּנַה אולצו לעזוב את בתיהם. לאחר מלחמת העצמאות, הוקם קיבוץ פלמחים על אדמות החוף של הכפר, מדרום לשפך נחל שורק. בשנת 1950 הוקם מושב. גן שורק 3.5 ק"מ ממערב למקדש, על אדמות הכפר.

פלמחים – קיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית גן רווה בשנת 1949 ע"י יוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח, חברי גרעין הצופים ד'.  המקום הנבחר להתיישבות על ידי המוסדות המיישבים וחברי הגרעין היה נקודת חוף ליד הים, ליד שפך נחל שורק. האזור נחשב אזור ספר על החוף מישור חוף יהודה בו לא נמצא באותה עת שום ישוב יהודי עד גבול רצועת עזה. החל מהקמת הישוב מצאו  חברי פלמחים את פרנסתם מקרבתם לים תחת הסיסמה: "ים הוא גם כן לחם". בשנת 2004 הופרט הקיבוץ ומוגדר כיום כקיבוץ מתחדש.

 

מבנה נבי רובין נמצא בשדה בור  ובו שלוש כניסות מקושתות מתנשא מעל אחת מפינותיו. ליד המקדש ניצב מבנה בטון נטוש בן חדר אחד. מספר מקדשים קטנים הבנויים מאבנים גדולות נותרו אף הם. הגישה למקום היא בדרכי חולות. בטיול זה לא הגענו אליו.

 

מבנה נבי רובין, המקור אתר זוכרות

.

המשכנו צפונה ורכבנו בשולי כביש 4311, הגענו עד הגשר אותו הוא חוצה את נחל שורק, עלינו על הסוללה לעבר הכביש וחצינו את הגשר לכיוון מערב.

כביש 4311 – כביש אזורי מקומי המחבר בין צומת עין הקורא בכביש 42 ומוביל לקיבוץ פלמחים, לחוף פלמחים ובסיס חיל האוויר. טרם בניית הגשר בעקבות הגשמים, מעת לעת שנחל שורק עלה על  גדותיו כביש 4311 היה מוצף ונסגר לתנועה.

 

חציית הגשר

הירידה לחורשת האיקליפטוסים מדרום לנחל

קדימה לחורשה לקראת הפסקה

הגעתי אחרון למקום ההפסקה

 

ישבנו בחורשה להפסקה. אודה על האמת למרות צל העצים, לא היה נעים לשבת במקום מזוהם זה.

זוהה שלא במקומה.

 

במהלך ההפסקה עידן המשיך בעבודה ונאלץ לפרוש לשיחה עסקית.

עידן "עובד"

 

לאחר ההפסקה יצאנו מהחורשה. חזרנו  לכביש 4311 ורכבנו בו לכיוון מזרח. לאחר שחצינו את הגשר ירדנו חזרה לדרך והמשכנו בזו הקרובה יותר לערוץ  הנחל. הרכיבה בדרך זו לא הייתה נעימה. אלה שחרשו את השדה הצמוד לה המשיכו וחרשו גם אותה.

 

בדרך חזרה צמוד לגדה הצפונית של הנחל

 

המשכנו הלאה וחצינו שוב מתחת לכביש 4 באותו מקום כמו בדרך הלוך. הגענו לנקודת החיבור בין נחל גמליאל ובין נחל שורק שגם אותה עברנו בדרך הלוך. חצינו את ערוץ נחל גמליאל.

 

חציית נחל גמליאל מצד צפון לצד דרום

 

לאחר חציית הנחל נכנסנו לקטע השישי של מסלול הטיול. המשכנו בדרך קרובה יותר לנחל שורק והלאה בדרך לאורך הנחל דרומה ממזרח לגדה שלו כמוצג במפה

 

קטע 6 של המסלול

 

בתחילת קטע זה אני התעכבתי מאחור לצורך צילום. יכולתי להתענג למראה חברי המתקדמים בדרך לצד העצים העבותים לאורך גדת הנחל.

 

 

לאורך הדרך המופלאה

החברים מתקדמים ואני מרחוק נהינה לראותם ולצלם

המשך הדרך המופלאה

 

התקדמנו והגענו לפאתי מתחם אנטנות של בזק הסמוכות למושב כפר הנגיד המוכרות בשם אנטנות יבנה.

על רקע מתחם האנטנות

 

כפר הנגיד – מושב הנמצא בתחום המועצה האזורית גן רווה הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מבולגריה. הישוב נקרא ע"ש רבי שמואל הנגיד, מצביא, משורר, מדינאי ואיש רוח שפעל בספרד בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד במאה ה- 11. הישוב הוקם על חלק מאדמות העיירה הערבית  יבנה.

 

המשכנו בדרך וממערב לכפר הנגיד עברנו ליד שדה גידול דשא. המראה המגלנים  והאנפות בשדה היה מרהיב.

צילום רז גורן

 

 

 

נהינו לראות, אולי כמו ילדים קטנים, את קציר הדשא

 

אהבנו גם את מראה קרני השמש החודרות בין העננים ביום קיץ חם באמצע חודש יולי

תמונה זו צולמה לפי הצעתה של נורית וכל הקרדיט מגיע לה.

 

התקדמנו בדרך כשהתקרבנו לפאתי כפר הנגיד באמצע השדה ראינו מספר עצים. רכבנו אליהם והגענו לבית קברות קטן ובו שבעה קברים של אנשים נקברו כאן בתחילת שנות ה 50 של המאה הקודמת. בירור אחרי הטיול העלה שזהו בית הקברות בו נקברו מקימי כפר הנגיד.

 

ליד בית הקברות צילום רז גורן

צילום רז גורן

בדרך לאחר ביקור במקום

 

יצאנו מהשדה חזרה לדרך לצד הנחל.

ממשיכים הלאה לעבר יבנה

 

המשכנו ברכיבה על הדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל שורק למול הקצה הצפוני של העיר יבנה מעבר לנחל ובצמוד לדופן של מושב כפר הנגיד .

מבט על צפון יבנה מעבר לערוץ נחל שורק

חממות בקצה מושב כפר הנגיד מצפון לדרך

 

רכבנו בדרך עד שהגענו לכביש 42. עלינו עליו כי לא הייתה כל אפשרות אחרת לחצות את נחל שורק לעבר הגדה הדרומית.

עליה לכביש 42 לצורך חציית נחל שורק לגדה הדרומית

 

רכבנו בשוליים הצרות של כביש 42 לעבר הכניסה הצפון  מזרחית של יבנה. זה היה לא נעים, מסוכן  ואפילו מפחיד. זה היה קצר ונגמר. חצינו את כביש 42 ומצידו השני נכנסנו לשביל אופניים סלול בשולי העיר שהוביל אותנו עד מול הגשר הממלוכי שעל כביש 410 בצומת היציאה מיבנה לעבר רחובות.

 

למול הגשר הממלוכי

 

חצינו את כביש 410. וכאן התחיל הקטע השביעי של המסלול. המשכנו בשביל סלול בשולי היישוב והתקדמנו בדרך המובילה לגשר מסילת הברזל ולצידו עמדת המשמר פילבוקס.

 

הפילבוקס הניצב מעל מסילת הרכבת של יבנה, כמו רבים אחרים כמוהו, נבנה על ידי ממשלת ארץישראל המנדטורית כנראה בתקופת המרד הערבי הגדול אולי לפני כן. הוא שימש כנקודת משמר והגנה על גשר מסילת הברזל מרמלה לעבר עזה מעל נחל שורק. המבנה נקרא פילבוקס, משום צורתו הדומה לקופסת גלולות.

 

 

מערך הדרכים ומסילת הברזל בתקופת השלטון הבריטי באזור הטיול בכלל ובסביבת יבנה בפרט

 

העירה יבנה וסביבתה לצידה קו מסילת הברזל והכביש המגיע אליה מכיוון יפו ועל גשר הרכבת מוצבת  עמדת השמירה

 

למול הפילבוקס

התקדמנו לעבר מסילת הברזל

 

עברנו מתחת גשר מסילת הברזל והתקרבנו ועליה על הגבעה בה מוצבת העמדה.

 

 

ירדנו והמשכנו הלאה וממול יכולנו לראות את תל יבנה ומשוכות הצבר בין עיי העיירה יבנה. התכנית  המקורית הייתה לעלות לתל אולם לנוכח  העובדה שהטיול התמשך ויתרנו על הרעיון.

 

תל יבנה הוא מקומה של יבנה הקדומה ושל יבנה הערבית. במקום נותרו שרידים דלים של המבצר הצלבני איבֶּלין. מדרום להם נמצא צריח מסגד שהוקם בתקופה הממלוכית, על יסודות כנסייה צלבנית, והוא השריד היחיד שנותר ממסגד הכפר. העיירה יבנה נכבשה במלחמת העצמאות תוך כדי קרבות הבלימה של הצבא המצרי שהתקדם בציר החוף במהלך החלק השני של מבצע ברק. העיירה נכבשה ללא קרב. תושביה נטשו את המקום  מפחד הכוחות שהתרכזו באזור וברחו דומה לעבר עזה. קבוצת יבנה ומושב בית רבן נבנו על אדמות שנרכשו מהכפר יבנה בשנים 1941 ו-1946, בהתאמה. בתום המלחמה יושבו עולים חדשים בבתי הכפר הנטוש יבנה ובמעברה שהוקמה לידו (מעברת יבנה) וביחד היוו את הבסיס לעיירה יבנה שלימים גדלה והתרחבה הפכה להיות לעיר. המושבים כפר הנגיד ובית גמליאל נוסדו על אדמות הכפר בשנת 1949, ועל אדמותיו נוסדו גם מושב בן זכאי בשנת 1950, המושב כפר אביב בשנת 1951, מוסד צופיה בשנת 1955 והמוסד החינוכי כרם יבנה בשנת 1963.

 

 

למול תל יבנה

 

המשכנו  בדרך בקטע השביעי של המסלול כמוצג במפה להלן.

קטע 7 של המסלול

 

רכבנו בדרך לצד הגדה הדרומית של נחל שורק.

על הדרך לאחר שעזבנו את עמדת הפילבוקס, צילום רז גורן

ממשיכים לאורך הגדה הדרומית של נחל שורק

 

ממול למושב בית גמליאל חצינו את הנחל ועברנו לדווש בגדה הדרומית של הנחל.

מראה נחל במעבר מגדה לגדה

 

התקדמנו  בדרך למול המושבים  בניה וכפר מרדכי שנמצאים  מעבר לגדה הדרומית של נחל שורק הראשון  בתחום המועצה האזורית  ברנר והשני בתחום המועצה האזורית גדרות.

 

המועצה אזורית גדרות – הוקמה בשנת 1953 כמועצה אזורית של יישובי המעמד הבינוני השייכים לתנועת האיחוד החקלאי. בתחומי המועצה 7 יישובים מהם 6 מושבים חקלאיים: גן הדרום, כפר אביב, כפר מרדכי, מישר, משגב דב, שדמה ועשרת שהוא יישוב קהילתי, ממוצע המרחקים בין היישובים הוא 5.9 ק"מ.

 

תחום המועצה האזורית גדרות

 

בניה, מושב עובדים. בתחילה נקרא המושב בשם "יבנה הדרומית", אך כדי לייחד אותו מיבנה הסמוכה לו הוחלט לשנות את שמו לבניה. המושב נוסד בשנת 1949 ע"י יוצאי מזרח אירופה; ניצולי שואה מרומניה, פולין וצ'כיה, אך כיום קיים במושב מיזוג גלויות ומתגוררים בו תושבים בני עדות רבות. מספר תושביו כ-750 נפשות. השטח המושב מתפרס על כ-2,600 דונם, שמתוכם 2,300 מעובדים. פרנסת תושבי המקום נחלקת בין חקלאות (מטעים, רפת, פרדס) ובין עבודות מחוץ למושב. מחצית מתושביו הם תושבי ההרחבה שהושלמה במחצית השנייה של שנות ה-90. המושב משתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית ברנר.

 

כפר מרדכי מושב הנקרא על שם מרדכי עליאש, הציר הראשון של מדינת ישראל בבריטניה. את היישוב הקימו עולים מאנגליה, מסקוטלנד ומדרום אפריקה, בשנת 1950. כיום הכפר מונה כ-56 משקים חקלאיים ועוד כ-60 בתים פרטיים. חלק מועט מתושבי הכפר עדיין עוסק בחקלאות הכוללת בעיקר מטעים ולולים. רוב התושבים מוצאים פרנסתם מחוץ לכפר. המושב שייך לתנועת האיחוד החקלאי ונמצא בתחומי המועצה האזורית גדרות.

 

 

בדרך למול כפר מרדכי

 

בהמשך הדרך עברנו לצד מקשת אבטיחים.

צילום נורית שפרעם

 

בתחילה היינו  אדישים. די מהר  "נשברנו" והחלטנו לטעום ולהשתתף  בחגיגה. היה אדום ומתוק .  ככה נראינו.

תצוגה הממצא

אבטיח נוסף נפתח

רז מתענג

עידן ביקש גם להנציח אותי משתתף בחגיגה

 

החגיגה נגמרה התקדמנו מזרחה מאות מטרים ושוב חצינו את נחל שורק מהגדה הצפונית לגדה הדרומית. מנקודה זאת עזבנו את הדרכים שבצד נחל שורק. נפרדנו ממנו בשלום.

 

התקדמנו דרומה לצד מטע רימונים גדול 130 דונם שטחו ששיך לסבו ושהוריש אותו לאביו ולדודיו. עידן סיפר לנו איך היה ילד חקלאי שעבד ונטע את עצי הרימון במטע של משפחתו שהתגוררה בגדרה. עצוב היה לראות שמטע גדול זה ועמוס פרי  ניטש בגלל חוסר כדאיות כלכלית בעקבות התרסקות השוק בגלל עודף היצע והאיסור שהטילה ארה"ב על ישראל  ליצא לרוסיה תוצרת חקלאית בגלל החרם שהוטל עליה בעקבות האירועים באוקראינה וכיבוש חצי האי קרים.

עידן לצד המטע הנטוש עמוס הפרי. עצים שהוא נטע לפני כארבעים שנים

 

התקדמנו  והמשכנו לשוחח בעניין.

רוכבים ומשוחחים

 

התקדמנו לעבר גדרה וחלפנו למול המבנה הנטוש משטרת קטרה שנבנתה ליד הכפר הערבי  קטרה שהתקיים עד מלחמת העצמאות.

 

קטרה – הכפר שכן על גבעת כורכר כקילומטר מדרום לנחל שורק. המקום זוהה עם העיירה ההלניסטית קדרון, שנקראה גם סֶדרוֹן או גֶדרוּס,  והיתה עיירה גדולה בתקופה הרומית והביזנטית. קטרה המודרנית נבנתה על האתר הרומי והביזנטי, אשר הותיר רצפות פסיפס, יסודות בניינים ושברי חרס. ב-1596 נמנו בקטרה 336 תושבים. בתקופת המנדט נקרא הכפר גם קטרת אסלאם, להבדילו ממה שכונה קטרת יהוד הלוא היא המושבה גדרה. ב-1931 נמנו בכפר 882 תושבים שהתגוררו ב-175 בתים שנבנו מבוץ וקש או מבטון. ב-1944-45 חיו בו 1,210 תושבים, רובם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 7,853 דונם, מתוכם נמכרו 2,509 ליהודים. כלכלת הכפר התבססה בעיקר על חקלאות, בשל מי התהום הרבים והאדמה העשירה. התושבים גידלו מגוון יבולים, כולל דגנים, פירות וירקות, שהושקו במי גשמים ובארות.

 

המרחב בין גדרה ובין מעאר ערב מלחמת העצמאות

 

בצמוד לקטרה  הקימה ממשלת  ארץ ישראל  בראשית שנות ה-40 של המאה הקודמת את מבנה המשטרה מדגם מצודת טיגרט. מצודת טיגרט זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ בעקבות הלקחים שהופקו לאחר סיום המרד הערבי הגדול. להרחבה מאמר מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת ומאמר נוסף תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל. באפריל 1948 יחידה מחטיבת גבעתי נכנסו למצודת המשטרה של קטרה אחרי שזו פונתה בידי הבריטים. מספר ימים לאחר מכן יחידות של חטיבת גבעתי כתרו את הכפר ודרשו מהתושבים למסור את נשקם. לאחר מכן, עשרות חמושים ניסו לצאת מהכפר, אך נהדפו בידי לוחמי גבעתי. זמן קצר מאוחר יותר הכפר נכבש. לאחר כיבוש הכפר מבנה המשטרה שמש את מטה חטיבת שלחמה בחזית מול  המצרים ומקיץ שמש את מטה חזית הדרום  בפקודו של יגאל אלון שניהלה את  קרבות ההכרעה בסתו תש'ט. לאחר המלחמה במשך שנה אולי יותר במקום שכנה מפקדת פקוד הדרום עד שעברה מאוחר יותר למחנה קסטינה. המושבה גדרה נוסדה ב-1884 מדרום וצמוד לקטרה וכיום רבים מבתיה שוכנים על אדמות הכפר. מושב קדרון הוקם על אדמות הכפר בשנת 1949. רק בית הספר ומספר בתים נטושים נותרו מהכפר. מספר עצי דקל ושיחי צבר גדלים באתר הכפר, והאדמות מסביב מעובדות בידי ישראלים.

 

המבנה הנטוש של מצודת טיגרט קטרה בסמוך לעיי הכפר הנטוש

 

המשכנו וחצינו את כביש 40 ונכנסנו לתוך גדרה

בכניסה הצפונית

 

פה החל החלק השמיני של המסלול כמוצג במפה. מאחר וכבר השעה הייתה מאוחרת לא התעכבנו. המטרה היה לעבור דרכה חזרה. מן הסתם עוד נקדיש טיול מפורט בה.

קטע 8 של המסלול

 

רכבנו ברחובות גדרה. הכוונה הייתה להגיע ברכיבה לרחוב הביל"וים אבל חסימה של אתר בניה מנעה זאת מאיתנו עלינו במדרגות הגענו לרח' הבילויים למול  בתי המתיישבים הראשונים והצריף ששומר. 

רחוב הבילויים

 

מרחוב הבילויים המשכנו ברחובות גדרה עד קצה הדרומי של היישוב. חצינו בכביש מתחת לגשר כביש 7.

הכביש מתחת לגשר כביש 7

מבט אל דרום גדרה לאחר המעבר מתחת לכביש 7

 

לאחר חציית כביש 7 החל הקטע התשיעי והאחרון של מסלול הטיול , כמוצג במפה להלן.

 

קטע 9 והאחרון של המסלול

 

מרבית קטע זה של המסלול עבר בתחום המועצה האזורית נחל  שורק לאורך כביש  3933.

המועצה האזורית "נחל שורק" משתרעת על 28,000 דונם בגבול המחוזות: מרכז, דרום וירושלים. כביש מספר 3 תוחם את גבול המועצה מדרום וכביש מספר 40 במערב. ממערב למזרח כביש מספר 7 חוצה בתוך המועצה ומצפון לדרום כביש מספר 6. המועצה מאגדת בתוכה שבעה ישובים של אוכלוסייה חרדית ודתית לאומית, ובתור שכזו היא המועצה האזורית הדתית- חרדית היחידה בארץ. שניים מיישוביה הוקמו אחרי פינוי גוש קטיף, עבור תושבי אותם ישובים שפונו. גני טל ונצר חזני שמרו על שם היישוב ממנו פונו. סך כל תושבי המועצה 9,000 ועוד כ – 1,200 תלמידי חוץ הלומדים במוסדות חינוך של המועצה.

 

תחום המועצה האזורית נחל שורק

תחום המועצה האזורית נחל שורק

 

מרבית  הרכיבה בקטע זה היה על שביל אופניים  בין המדרכה ובין הכביש. לא התעכבנו ולא נכנסנו לתוך היישובים. יש מה לראות בהם ולכך  נקדיש טיול טיול משולב  גם בגדרה.

 

חלפנו מול הכניסה לקיבוץ חפץ חיים ומושב גני טל.

 

בהמשך סטינו לדקות בודדות לראות את שרידי הגת הסמוכה.

 

בקצה בשביל אופניים המסודר המסומן על המדרכה ממש לפני חיבור של כביש האזורי, כביש 3933 עם  כביש 3 נתקלנו  במעשה חלמאות ועיוולת של חברת נתיבי ישראל – חסימת שביל האופניים על  ידי מעקה בטיחותי. כל מילה נוספת מיותרת.

 

רז מציג את מעשה העוולת: אין ספק מעקה הבטיחות נבנה אחרי שבנו את שביל האופניים

 

חצינו את כביש 3 במעבר החצייה בצומת ורכבנו בצידו השני עד הכניסה לכיוון רבדים

בדרך לקראת סיום הטיול

 

עברנו את השער הכניסה של קיבוץ רבדים והמשכנו עד מתחם עידן אופן ושם סיימנו את הטיול. שם זכינו לאירוח בקפה עידן הלל. ארוחת הבוקר שהכינה לנו טל (הבת של עידן) הייתה כמו שאומרים, מפנקת וטעימה. היה לנו נעים במקום וזו הסיבה שלא הזדרזנו לעזוב. המשכנו את השיחות.

 

כמו כל דבר טוב גם טיול זה הסתיים. לקראת צהרים התפזרנו כל איש לדרכו. החלטנו שבשבוע הבא נפגש שוב ונצא יחד ממרכז עידן אופן למסלול אחר.

 

אפילוג 

הטיול נמשך כמעט שש וחצי שעות, מתוכן כמעט ארבע שעות בתנועה וכשעתיים בעצירות. התחלנו בשעה חמש ורבע וסיימנו לקראת רבע לצוהרי היום.

 

למזלנו הרב זכינו למזג אוויר נוח ונעים. הקרירות של שעת הבוקר נמשכה שעות רבות. עננים רבים כיסו את השמיים. סוף היה קצת חם מאוד, בשעה האחרונה אולי לפניה.

 

הטיול התנהל באווירה חברית ונעימה. במהלך הטיול השיחות על ידיעת הארץ והכרתה היו מעטות. על נושאים רבים אחרים דברנו. היה הרבה על מה לשוחח. לחלק מהאנשים זו הייתה פגישה ראשונה.

 

לטיול עצמו עם חבורה נחמדה, מבחינתי הייתה לו מטרה כפולה שהושגה במלואה: חשבתי שהגיעה העת להכיר לרז גורן אזור שלדבריו את רובו ככולו אינו מכיר. שמחתי לתעד את המסלול, לצלם את המראות ולכתוב את הסיפור ולצרפו לאוסף המסלולים היוצאים ממרכז עידן אופן ברבדים. 

 

לסיום, עונג רב  הוא לי לומר תודה לעידן שהוביל את הטיול ואירח אותנו אצלו וגם לנורית לרז שיחד איתו היוו חבורה נעימה לטייל בחבל ארץ זה במישור  חוף יהודה. 

 

השאר תגובה