מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" הגיע באוגוסט 2022 ל"ישורת האחרונה" ואז התחלתי במסע להכרת הקהילות הנוצריות בנצרת.
נָצְרַת, כמו גם ירושלים ובית לחם, היא עיר חשובה ומרכזית בעולם הנוצרי המשיחי.
לפי האמונה הנוצרית, בנצרת בישר המלאך גבריאל למרים כי היא נושאת ברחמה את ישוע בן האלוהים; בה עבד יוסף הנגר ובה בילה ישוע הצעיר את ימי נעוריו; נצרת הוא המקום שבו גדל ישוע מינקות ועד לתחילת משרתו. זאת ועוד בעיר זו דרש את דרשתו בבית הכנסת ביום שבת. כל הנוכחים בבית הכנסת נתמלאו כעס בשמעם את הדברים האלה. הם קמו והוציאו אותו אל מחוץ לעיר, והובילוהו אל ההר אשר עירם בנויה עליו, כדי להשליכו למטה. אך הוא עבר ביניהם והלך לו (הבשורה על פי לוקס פרק ד', 28 -30) בעניין זה יש להעיר כי טעות נפוצה היא (שאין ידוע מקורה) שתושבי העיר רצו לסקל אותו בהר הקפיצה (בקצה רכס הרי נצרת) ושם נעשה לו נס והוא קפץ וניצל.
נָצְרַת היא העיר הערבית הגדולה בישראל שכיום רובה מוסלמית.
נכון לסוף מאי 2022 (לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מתגוררים בה 77,800 תושבים, מהם כ-72% מוסלמים וכ-28% נוצרים.
אחוז הנוצרים בקרב אוכלוסיית העיר יורד בהדרגה ובהתמדה, כמו במקומות אחרים בישראל ובפלסטין,
בשנת 1949 היוו הנוצרים 60% מכלל אוכלוסיית העיר, בשנת 1972 מנו 53% ובשנת 1983 הנוצרים הפכו למיעוט בעיר, עת מנו 40% בלבד מכלל האוכלוסייה. כיום, אמור, הנוצרים מהווים 28% בלבד.
למרות הירידה המתמדת של האוכלוסייה הנוצרית בעיר, ולמרות שהקהילה הלטינית היא רק שלישה בגודלה (הראשונה, הקהילה היוונית- אורתודוכסית והשנייה, הקהילה היוונית – קתולית), הפן הלטיני של העיר הוא מאוד דומיננטי וניכר ברחבי העיר ובעיקר במרכזה.
הפן הלטיני של העיר כולל כנסיות, מנזרים, בתי ספר, בתי חולים, בתי אירוח, מוסדות רווחה, סיעוד ועוד.
*********
הכנסייה הרומית קתולית (הלטינית) ומרכיביה בארץ הקודש
הכנסייה הרומית-קתולית במזרח התיכון מכונה הכנסייה הלטינית על שם השפה שבה נערכו בעבר תפילותיה. האפיפיור, שמקום מושבו ברומא הוא הסמכות העליונה של כנסייה זו בכל ענייני הדת, הרוח והמנהל. למרות שמרכזה הדתי והמנהלי של הכנסייה הרומית-קתולית נמצא ברומא, ירושלים היא המרכז רוחני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שמעידים המוני הצליינים, הנזירות והנזירים ותלמידי הדת הנוהרים אל העיר.
למעשה, הכנסייה הלטינית היא רק ביטוי טקסי אחד מתוך כמה נוסחי תפילה אחרים (לא לטיניים) של הכנסייה הקתולית. בישראל שהיא ארץ הקודש בפרט ובמזרח התיכון בכלל הערבית, היא השפה הנפוצה ביותר בטקסי הכנסייה הקתולית. השימוש המלא בלשון זו ה החל בשנת 1975, לאחר שמועצת הוותיקן השנייה החליטה על שימוש בשפות המקומיות במקום בלטינית.
הנוכחות לטינית בארץ הקודש, התחילה, כנראה במאה הרביעית– האב הירונימוס הקים אז מנזר בבית לחם. מסוף המאה ה-11 ואילך, בעת שלטון הצלבנים בארץ-ישראל, החלו להגיע לארץ הקודש הצליינים הראשונים מאירופה המערבית והדרומית. במאה ה-12 השליטו הצלבנים את הנצרות הלטינית על ארץ הקודש במשך כמעט מאתיים שנה עד כיבוש הארץ על ידי המוסלמים, הממלוכים. אף שלבסוף גורשו על ידי המוסלמים, הנוכחות הלטינית בארץ הקודש מעולם לא נעלמה לחלוטין והתקיימה גם בזמן השלטון העות'מאני מאז המאה ה-16..
גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש הלך וגבר במאה ה-19 בין היתר בעקבות היחלשות האימפריה העות'מאנית. בשנת 1847 פורסם צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.
כיום מייצגים את הנצרות הלטינית בארץ הקודש ארבעה גורמים:
* הפטריארכיה הלטינית בענייני שירותי דת, חברה וקהילה;
* מסדר הפרנציסקנים – מקומות קדושים;
* המשלחת האפיפיורית – נציגות פוליטית של מדינת ותיקן;
* מסדרי נזירים ונזירות רומיים-קתוליים – המחזיקים ומפעילים מנזרים, בתי הארחה ומוסדות חינוך, סעד ורווחה ועוד.
הפטריארכיה הלטינית –הצלבנים הקימו את הכנסייה הלטינית ההיררכית בירושלים. כאשר הגיעו אליה ב-1099 הם גירשו את הפטריארך היווני-אורתודוקסי ומינו תחתיו את הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ארנולף הראשון. בשנת 1187, עם הגיע הצבאות המוסלמיים, גורש הפטריארך הלטיני מירושלים והפטריארך היווני-אורתודוקסי שב אליה. בעקבות מסעי הצלב הגיעו לארץ הקודש נציגי המסדר הפרנציסקני כדי להגן על המקומות הקדושים (ראו להלן).
גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.
הכנסייה הלטינית הקימה במהלך השנים בארץישראל קהילות בערים ובכפרים רבים ופעלה במיוחד להכשרת כהונה דתית ערבית-מקומית לשירות הקהילות. הכנסייה מספקת שירותים רב-לשוניים לצליינים הבאים לארץ הקודש ולתושבים זרים.
הנציג הרומי-קתולי העליון בארץ הוא הפטריארך הלטיני של ירושלים היושב ברובע הנוצרי בירושלים (סמוך לשער החדש) ומנהל את ענייני הכנסייה. הוא משמש ארכיבישוף אך נושא את התואר המזרחי פטריארך.
לצד הפטריארך הלטיני של ירושלים יש עוד שלושה ארכיבישופים לטינים המחזיקים בתואר פטריארך, בליסבון, ונציה וגואה שבהודו. בכנסיות הקתוליות המזרחיות עוד פטריארכים רבים אלא שלהם יש עצמאות רבה, ואוטונומיה של קהילות בבחירתם, לצד כפיפות לאפיפיור כמו למשל הכנסייה היוונית – קתולית.
ב-4 בדצמבר 2020, נכנס הארכיבישוף פיירבטיסטה פיצאבלה באופן רשמי וחגיגי אל קתדרלת הקבר הקדוש וקיבל באופן מלא את סמכותו כפטריארך הלטיני של ירושלים. מאז שנת 2016 הוא שימש כאדמיניסטרטור מטעם האפיפיור (Apostolic Administrator) וניהל בפועל את הפטריארכיה כארכיבישוף, בתפקיד הזמני. קודם, מאז שנת 2004 שימש כקוסטוד, ראש מסדר הפרנציסקנים בארץ הקודש, וניהל את המסדר בתחומי, חינוך, רווחה, דיור, תעסוקה וכן שמירה על המקומות הקדושים ודאגה לצליינים.
ראוי לציין עד סוף שנות ה-90' של המאה העשרים כל הפטריארכים ששרתו בעיר מאז כינונה מחדש של הפטריארכיה הלטינית בירושלים 1847 היו ממוצא איטלקי. בשנת 1997 מונה הפטריארך מישל סבאח, יליד נצרת, ערבי, בוגר הסמינר של הפטריארכיה שפועל עד היום בבית ג'אלה. הפטריארך מישל סבאח כיהן עד שנת 2008. עבור הקהילה הערבית של ישראל היה זה צעד משמעותי ביותר המקרב את ההנהגה הכנסייתית אל צאן מרעיתה. כהני הדת כמעט כולם ערבים, הבישוף בירדן, הבישוף הנוכחי בישראל (שיושב בנצרת), ערבים, האדמיניסטרציה כולה כמעט מנוהלת על ידי ערבים. מינוי הארכיבישוף פיירבטיסטה פיצאבלה שאינו ערבי, נתפס כנסיגה בתהליך הערביזציה של הכנסייה הקתולית לטינית דאגה להדגיש את שההנהגה הכנסייתית היא ערבית, בדומה לכנסיות הלותרנית והאנגליקנית, אל מול השמירה של הנהגת הכנסייה היוונית בידי אנשי דת ממוצא יווני.
הפטריארך הלטיני של ירושלים נעזר בארבעה סגנים שהם בישופים, הממונים על ארבעה מרכזים בהם נמצאות קהילות לטיניות שבתחום אחריותו:
ישראל (מושב הבישוף בנצרת), מאז 30 באפריל 2022 משמש בתפקיד הבישוף רפיק נהרא
השטחים הפלסטיניים (מושב הבישוף בירושלים),
ירדן (מושב הבישוף בעמאן)
קפריסין (את הפטריארך מייצג כוהן דת פרנציסקני).
מאז 2003 פועל בישראל גם סגן הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית הנמצאות בכמה ערים בארץ.
מאפריל 2018, פועל וויקריאט למהגרים ומבקשי מקלט Vicariate for Migrants and Asylum Seekers (VMAS)
בכנסייה הלטינית משרתים כוהני דת מלאומים שונים, רבים מהם ערבים (בעיקר ירדנים ופלסטינים).
המסדר הפרנציסקני (שומרי ארץ הקודש) – פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (כפר במחוז אומבריה באיטליה) הגיע לארץ הקודש בזמן מסעי הצלב. הנזירים הפרנציסקנים החיים לפי תפיסת עולמו מקיימים נוכחות רצופה בארץ הקודש משנת 1333. צו אפיפיורי משנת 1342 הקנה להם את הסמכות לשמור על ארץ הקודש מטעם הכנסייה הקתולית, ולפיכך מכונה המסדר המקומי קוסטודיה די טרה סנטה – משמרת ארץ הקודש.
עד המאה ה-19 שימש המסדר הפרנציסקני נציגות קתולית יחידה בארץ הקודש. הקמת הפטריארכיה הלטינית ב-1847 יצרה מתחים בינה לבין המסדר הפרנציסקני, שייצג עד אז את הכנסייה הלטינית. הפטריארך הלטיני אחראי אמנם על קהילתו הלטינית, אולם ראש המסדר הפרנציסקני, הקוסטוס (שומר) של ארץ הקודש, מחזיק בידיו את הזכויות במקומות הקדושים. מעבר לתפקידם של חברי המסדר בשמירה על המקומות הקדושים, בניהול הטקסים הנערכים בהם ובשמירה על נגישותם לצליינים פועלים חברי המסדר למען האוכלוסייה הנוצרית המקומית. הם הקימו רשת בתי ספר (המכונה טרה סנטה), דואגים לארגון פעילות חינוכית בלתי פורמלית ומושיטים סיוע כספי ורפואי.
המשלחת האפיפיורית (נציגות הוותיקן) – הוותיקן הקים את הנציגות האפיפיורית בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובראשה עומד בישוף. בשנת 1993 כוננו יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן. הבישוף העומד בראש הנציגות מכונה הנונציו (תואר מקביל לשגריר) במגעיו עם ישראל והנציג האפיפיורי במגעיו עם הרשות הפלסטינית. המשרד במנזר פטרוס הקדוש ביפו משמש את שגרירות הוותיקן בישראל; מטה הנציגות האפיפיורית נמצא על הר הזיתים בירושלים.
מסדרי נזירים ונזירות קתוליים– ארץ הקודש היא גם ביתם של מסדרים דתיים רומיים-קתוליים רבים המפעילים מנזרים, בתי הארחה לצליינים, בתי התבודדות, מוסדות סעד, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה.
מוסדות החינוך הקתוליים (שמספרם בארץ הקודש קרוב ל-80) נמנים בין בתי הספר הטובים ביותר במגזר הערבי, ובהם מוסדות של מסדר טרה סנטה, האחיות סנט ג’וזף, אחיות המחרוזת, מוסדות של הנזירים הכרמליטים, האחיות הסלזיאניות, אחיות סנטה אנה ועוד. בבית לחם פועלת אוניברסיטה קתולית המנוהלת על ידי אחי בית הספר הנוצרי (“פרייר”).
קהילות – לפטריארכיה הלטינית של ירושלים יש בתחום מדינת ישראל שתים עשרה קהילות דוברי ערבית והן:
* יפיע– יפו מנצרת (כנסיית יוחנן השליח הקדוש),
* מוקבילה (כנסיית טרנספגורציה),
* ראמה (כנסיית אנתוני הקדוש),
* ריינה (כנסיית סנט יוסף העובד),
* טבריה (כנסיית פטרוס הקדוש),
* רמלה (כנסיית נקדימון הקדוש),
* נצרת (כנסיית הבשורה),
* יפו (כנסיית אנטוניוס הקדוש מפדובה),
* חיפה (כנסיית סנט יוסף),
* כפר כנה (כנסיית הנס הראשון),
* עכו (יוחנן המטביל)
* שפעאמר (כנסיית סנט יוסף),
* באר שבע (כנסיית אברהם הקדוש),
* אילת (כנסיית משה ואליהו הקדושים)
בפטריארכיה הלטינית של ירושלים בתחום מדינת ישראל נכללות חמש קהילות דוברי עברית והן:
* קהילת ירושלים
* קהילת חיפה
* קהילת באר שבע
* קהילת תל אביב – יפו
* קהילת טבריה
וגם קהילות דוברות רוסית
חלק מהקהילות מנוהלות על ידי כהני דת של הפטריארכיה הלטינית, בעוד שאחרות מנוהלות על ידי כהני דת פרנציסקנים ממסדר "משמרת של ארץ הקודש". קהילת חיפה מנוהלת על ידי כוהני הדת של מסדר הכרמליתים.
בכל האזור, בפטריארכיה הלטינית יש לא רק כנסיות, אלא גם בתי ספר ומרכזים לפעילויות חברתיות-חינוכיות וספורטיביות, כמו גם מגרשי משחקים, מגרשי ספורט ובתי קהילה. עשרים בתי ספר מנוהלים על ידי הכנסייה הלטינית בישראל (לא כולל ירושלים). חלקם מנוהלים על ידי הפטריארכיה הלטינית, בעוד האחרים מנוהלים על ידי הפרנציסקנים וקהילות דתיות שונות אחרות ובעיקר מסדרי נזירות. כמו כן פועלים שני מוסדות לחינוך מיוחד, האחד בנצרת והשני בחיפה.
מאז שנת 2011 הפטריארכיה הלטינית החלה לפעול בקרב מהגרי העבודה ומבקשי המקלט בישראל ובאפריל שנה זו הקימה גוף התיאום The Coordination for the Pastoral among Migrants (CPAM). גוף זה החל לפעול בארגון וקישור האוכלוסייה הנרחבת של המהגרים הרומאים-קתולים בישראל, במיוחד אלה שאינם מטופלים על ידי גופי כנסייה אחרים או מסדרים וקהילות דתיות. באפריל 2018, גוף זה הפך להיות לוויקריאט למהגרים ומבקשי מקלט Vicariate for Migrants and Asylum Seekers (VMAS) באחריות של כהן דת מטעם הפטריארכיה. באחריותו נמצאות ארבע כנסיות של מהגרים שכוננו בין השנים 1990 ל-2013 שמוצאם פיליפינים, הודו, סרילנקה וג'אז. בנוסף, ישנם כהני דת שפועלים בקרב הקהילות של אלה שהגיעו מרומניה, פולין, ארצות אמריקה הלטינית, ארצות אפריקה דוברות אנגלית ודוברות צרפתית, קוריאה ועוד. כמו כן הפטריארכיה מלווה באמצעות כהני דת את הקהילות הלבנוניות-מרוניות והאוקראיניות-ביזנטית. בנוסף לטיפול הפטריארכיה הניתן על ידי כהני הדת בענייני ליטורגיה, תפילה ופעילות חברתיות, ניתנת תשומת לב מיוחדת לדור הבנים ובנות של מהגרים, וזאת באמצעות פעילויות שונות, כגון טיפול בתינוקות, צהרונים ותכניות נוער. ולמטרה זו הוקמו מספר מרכזים פסטורליים: המרכז הפסטורלי גבירתנו אשת חיל (תל אביב), מרכז סנט ג'וזף (תל אביב) ומרכז סנט רחל (ירושלים).
******
קיצור תולדות הנוכחות הלטינית בנצרת
על פי הברית החדשה בימי בית שני, הייתה נצרת ביתם של מרים, אם ישוע ושל בעלה יוסף הקדוש. בה התרחשה הבשורה למרים עת בישר לה המלאך גבריאל כי היא נושאת ברחמה את בן האלוהים, והיא המקום שבו גדל ישוע מינקות ועד לתחילת משרתו.
עד המאה ה-4 הייתה נצרת מיושבת ביהודים בלבד. רק במאה ה-5 החלה העיר למשוך צליינים נוצרים ומאז קמו בה הכנסיות הביזנטיות הראשונות – בזיליקת הבשורה וכנסיית גבריאל הקדוש הראשונה ליד מעיין מרים.
בשנת 614 כבשו הסאסאנים את ארץ ישראל, וטבחו באוכלוסייה הנוצרית המקומית והרסו את כנסיותיה. הביזנטים חזרו כבשו את ארץ ישראל בשנת 630.
עם הכיבוש הצלבני בשנת 1100 לערך, עלתה קרנה של נצרת, ובשנת 1108 בלדווין הראשון הקים בה דיוקסיה קתולית עצמאית והפך אותה לעיר-מחוז. הארכיבישוף של נצרת חלש על העיר ועל עשרה מכפרי הסביבה, בין ציפורי לכפר כנא. באתר בזיליקת הבשורה הוקם מבנה חדש ומפואר מקודמו, והנוצרים האורתודוקסים נושלו ממעמדם הם בנו את כנסיית גבריאל הקדוש בסמוך למעיין מרים. למרות חשיבות העיר, נותרה נצרת קטנה והיא לא בוצרה.
בעקבות קרב קרני חיטין ב-1187 כבש צלאח א-דין את נצרת ללא התנגדות, והורה על גירוש הכמורה הקתולית מהעיר, שהורשתה לשוב אליה בעקבות הסכם יפו בשנת 1192. לאחר מכן התחדשה גם תנועת הצליינים אל העיר.
בשנת 1229 הושבה נצרת לשלטון הצלבנים מכוח הסכם יפו בין פרידריך השני לבין סולטאן המצרי אל כאמל. עם זאת העיר הוגדרה כאזור מפורז מנוכחות צבאית ורוב תושביה היו נוצרים בני העדות המזרחיות. העלייה לרגל אל העיר החלה נושאת אופי טקסי והכנסייה הקתולית העניקה מחילת עוונות למשתתפים בה.
ב-1263 נכבשה נצרת על ידי הסולטאן הממלוכי ביברס, אשר הורה להרוס את כנסיית הבשורה ואת כנסיית גבריאל הקדוש. תנועת עולי הרגל אל נצרת התמעטה, והעיר ירדה מגדולתה והייתה לכפר עני.
התקופה העות'מאנית בארץ ישראל החלה בבראשית המאה ה-16 וסימנה שינוי לטובה בארץ ישראל כולה וגם בנצרת.
כאשר כבש הנסיך הדרוזי פחר א-דין השני את הגליל בראשית המאה ה-17 (בשנת 1610), החלה תקופת שגשוג בנצרת. פחר א-דין נודע באהדתו לאוכלוסייה הנוצרית, ואפשר לה חופש פולחן מלא. בשנת 1620 הוא מסר את מערת הבשורה לחזקת המסדר הפרנציסקני , והתיר לנזירים להקים במקום כנסייה ומנזר. אולם, הדבר לא גרם לגידול משמעותי באוכלוסיית העיר שהייתה פחות מ-1,000 איש ומרביתה הייתה מוסלמית.
לאחר מותו של פחר א-דין ב-1635 שוב התדרדר מצבה של העיר. עד תחילת המאה ה- 18 נצרת ועמק יזרעאל היו תחת שליטתם של מנהיגי הרי שכם, שהשתייכו לפרובינציית דמשק . אנשי שכם קנו בנצרת את כל צורכיהם, ועשו בה ובסביבותיה כבתוך שלהם .
שינוי במצב העיר חל בשנים 1730 – 1775,בימי דאהר על עומר שליט הגליל. בשנת 1735 הוא כבש את העיר אז, הפכה נצרת למרכז המסחר בין עכו לדמשק. הוא התעניין בגידול הכותנה באדמות עמק יזרעאל, שעליהן משקיפה נצרת . סחורה זו הייתה מבוקשת מאוד בשווקי אירופה, מחירה עלה בהתמדה, והיא הייתה כדאית לייצוא באמצעות הסוחרים הצרפתיים.
הנזירים הפרנציסקנים ותושביה הנוצרים של נצרת חיו תחת חסותם של הסוחרים הצרפתים שקנו כותנה מדאהר וסיפקו לו נשק ואבק שריפה . לצד חסות זו, לפקידיו הנוצרים של דאהר היה תפקיד חשוב ביחסיו הטובים עם הנוצרים ובפיתוח מעמדם . השגשוג הכלכלי והשלטת הביטחון הביאו לחיזוק מעמדה של נצרת, שמשכה אליה מהגרים רבים — בתוכם נוצרים מסוריה, לבנון ועבר הירדן . הסובלנות הדתית שגילה דאהר כלפי נוצרים הייתה יוצאת דופן באותה תקופה באמפריה העות'מאנית, ואִפשרה בניית מוסדות דת והקמת כנסיות לעדות שונות .
ב- 1730 השיג דאהר לנזירים הפרנציסקנים היתר לבנות מחדש את כנסיית הבשורה מעל בית מרים, ומצבם בנצרת השתפר . דאהר אל עומר סיים את המחלוקת בין העדות הנוצריות בעיר וחילק ביניהן את כנסיותיה, מצב שהשתמר עד היום: הקתולים שמרו על חזקתם בכנסיית הבשורה; האורתודוקסים זכו בכנסיית גבריאל הקדוש; ליוונים-הקתולים נמסרה כנסיית בית הכנסת; למרונים ניתנה הרשאה להקים כנסייה משל עצמם.
ברבע האחרון של המאה ה-18 (בשנת 1775) תפס אחמד אל-ג'זאר את מקומו של אל-עומר והשתלט על העיר. תחילה נותר מצבה של נצרת ללא שינוי. אל-ג'זאר אף התיר לפרנציסקנים להקים קפלה באתר שבו הוקמה לימים כנסיית מנזה כריסטי, אולם בעקבות סכסוכו עם הסוחרים הצרפתים בעכו ב-1791, הכביד את זרועו על נתיניו האירופים ועל הנוצרים בכלל.
תושבי העיר צידדו בנפוליאון כאשר ניסה לכבוש את עכו מידיו של אל-ג'זאר ב-1799, והראשון אף שהה בעיר לאחר קרב תבור. כשנפוליאון נסוג ביקש אל-ג'זאר לטבוח בתושבי העיר, ורק התערבות בריטית מנעה זאת. תחת זאת העלה אל-ג'זאר את המיסים ודלדל את כלכלת העיר.
תקופת שלטונו של סולימאן פאשה בראשית המאה ה-19 (בשנים 1805 – 1819) שוב עמדה בסימן של שגשוג לעיר. אולם בימיו של השליט הבא עבדאללה פאשא (מושל סנג'ק עכו כוואלי של צידון בשנים 1819 – 1831).שוב סבלה העיר הנוצרית.
בהמשך המאה ה-19 השתפר המצב בעיר לאין ערוך, היא גדלה והתרחבה פיסית וכלכלית לקראתה סופה מנתה כבר 8,000 נפש.
גידול העיר לווה בתהליך של בינוי והתרחבות, הן של רבעי מגורים והן של מוסדות דת ורווחה. בעיר התגבשו שלושה רבעים – הרובע היווני (חרת א-רום) בצפונה, הרובע הלטיני (חרת אל-לטין) בצידה הדרום-מערבי והרובע המוסלמי (חרת אל-אסלאם) במזרחה (כיום מכונה "השכונה המזרחית").
חלקי העיר בסוף המאה ה-18, מקור המפות אפרים שטרן (1966) "צמיחתה של נצרת מכפר לעיר חדשה בעת החדשה" עבודת דוקטוראט, המחלקה לגיאוגרפיה אוניברסיטה העברית
מבין הגורמים הרבים שהשפיעו על תהליך זה בלטה הפעילות הדתית-נוצרית, שהונעה על-ידי התחרות בין העדות השונות בעידוד המעצמות האירופיות שחדרו לארץ ישראל וחיזוקו את מעמד נתיניהן .
השליטה המסורתית בעיר זו הייתה בידי שתי העדות הוותיקות במזרח, היוונים-אורתודוכסים והלאטינים, ולצדן המיעוט היווני-קאתולי. ואולם קדושתה של נצרת ומעמדה בעולם הנוצרי הניעו את יתר העדות לפעול למען תפיסת אחיזה כלשהי בעיר.
בראשית המאה הי "ט היו בנצרת רק שתי כנסיות 'הבשורה' ו'גבריאל הקדוש' , ובסופה כבר היו ארבע עשרה כנסיות ובצדן מנזרים , בתי-הארחה ושירותי-דת אחרים. חלק מהכנסיות הוקמו באתרים קדושים לנצרות ועל חורבות כנסיות עתיקות (כנסיית בית הכנסת, כנסיית מנזה כריסטי וכנסיית בית המלאכה) ואחרות הוקמו כתוצאה מפעילות מסיונרית.
התקופה העיקרית של בניית הכנסיות היא המחצית השנייה של המאה ה-19 והיא קשורה בתנועת הצליינות המוגברת.
תוצר-לוואי של התחרות על ההשפעה בקרב האוכלוסייה המקומית היו מוסדות הרווחה המרובים שהוקמו בעיירה קטנה זו: בתי-חולים (ביה"ח הצרפתי סן ונסן דה פול, וביה"ח האיטלקי המשפחה הקדושה), בתי-יתומים ובתי-ספר שהיוו את המכשיר העיקרי ל'ציד הנפשות' שניהלו מוסדות המיסיון בנצרת.
אלה יש להוסיף את בתי-המלון (ה"קאזה נובה" שליד המנזר הפרנציסקני וה"מוסקוביה" הרוסית), מבני הממשל ועבודות שיפור הדרכים אל העיר.
במלחמת העולם הראשונה שכנה בנצרת המפקדה המשולבת של צבא גרמניה והצבא העות'מאני. העיר נכבשה בידי הצבא הבריטי ב-20 בספטמבר 1918.
בתקופת המנדט קמו בעיר מספר מבנים חדשים ובהם בית החולים האנגלי שנחנך ב-1924 והכנסייה הסלזיאנית שבנייתה הסתיימה ב-1923.
בשנות ה-30 התחדשה צמיחתה של נצרת והשלטון הבריטי הפך אותה לבירת נפה ובשנת 1944 לבירת מחוז הגליל. בשנת 1947, ערב מלחמת העצמאות, התגוררו בעיר כ-17,000 תושבים.
בתקופת מדינת ישראל התקבעה הנוכחות הלטינית בעיר, עברה מעט שינויים.
*******
התחלת "המסע"
להכרת הפן הלטיני של העיר
עם תחילת המסע להיכרות הקהילות הנוצריות בנצרת, פניתי לגב' ג'יהן נופי, שסייעה לי בהכרת ולימוד מקומות הקתוליים בחיפה. ביקשתי ממנה שתעזור במציאת איש קשר שיסייע בפתיחת דלתות למוסדות הלטינים בנצרת.
להפתעתי, חזרה תוך זמן קצר והציעה לי שאפנה לבישוף הלטיני של נצרת אבונה ראפיק נאהרה ועל כך נתונה לה תודתי.
לא הכרתי אותו ובקשתי ללמוד מיהו.
אבונה ראפיק נאהרה נולד באיסמעיליה מצרים (1959), הוריו לבנונים מרונים.
התמונה מתוך אתר הפטריארכיה הלטינית
החל ללמוד בסמינר (1987)
הוסמך ככהן דת בפאריס (1992)
השלים לימודים ברומא (06/1994 – 06/1992)
המשיך לפעול בפאריס מנהל רוחני ופרופסור, אקול קתדרלה (9/1994 – 9/2001) וכהן דת של הקהילה, הקדוש פרנסואה דה מוליטור (9/2001 – 9/2007)
למד לתואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ירושלים ושירות פסטורלי בכנסיית סנט ג'יימס והכנסייה המארונית בירושלים (9/2004 – 9/2007)
פרופסור, מכללת ברנרדין בפריז ושירת בויקארט של קתולים דוברי עברית (9/2007 – 9/2011)
לימודי דוקטורט במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ירושלים ובמקביל כהן דת של קהילה דוברת עברית בירושלים (9/2011 – 9/2014)
אחראי על הקהילה דוברת העברית בירושלים (9/2014)
רכז – תיאום פסטורליה בקרב מהגרים (9/2017)
סגן הפטריארך האחראי על הקתולים דוברי עברית בישראל (10/2017 – 8/2021)
סגן הפטריארך האחראי על מהגרים ומבקשי מקלט בישראל ( 2018 – 8/2021)
כומר פטריארכלי לישראל (15/8/2021)
הוסמך לבישוף האחראי על הקהילות הלטניות דוברי ערבית בישראל (30/4/2022)
מקור
מיד, יצרתי עם הבישוף אבונה ראפיק נאהרה קשר, סיפרתי לו בקצרה על המיזם וביקשתי ממנו שיפנה אותי לאיש קשר שיסייע לי במסע להכרת הפן הלטיני של נצרת.
אבונה ראפיק נאהרה נענה בשמחה לבקשתי ועל כך אני מוקיר לו תודה.
הוא הפנה אותי לאיש מטעמו, אבונה אלי קורזום. שהתקשרתי אליו הוא כבר ידע על מה מדובר.
שנפגשנו, הבנתי שאבונה אלי קורזום, איש נעים הליכות, הידען שכולו נתינה, הוא האדם המתאים והראוי ויסייע לי במשימה של הכרת הפן הלטיני של העיר.
אבונה אלי קורזום ששמו המלא אלי ג'מיל סיימון קרזום (1963), יליד חיפה. עד כיתה ז' (1966 – 1976) למד בבית הספר היסודי, אחיות כרמליתיות (ביום ביה"ס טרה סנטה) חיפה. בנערותו (1976 – 1981) עבר ללימוד בסמינר של הפטריארכיה הלטינית בית ג'אלה
הצטרף (1981) למסדר נזירים "כוהני הלב הקדוש של ישו מבתראם" (Prêtres du Sacré-Cœur de Jésus de Bétharram) ועבר לקהילת המסדר בעיר מונצה במחוז מילאנו שבלומברדיה בצפון איטליה ושהה שם שנתיים (1981 – 1982).
המשיך עבר ללמוד פילוסופיה BA אוניברסיטת לטראן ברומא (1982 – 1984).
חזר לישראל והמשיך לימודי תיאולוגיה בסמינר בית ג'אלה (1984 – 1988).
ב- 16 ביוני 1988 הוסמך בכנסיית הבשורה בנצרת להיות כהן דת לטיני.
חזר לירושלים ללמוד תנ"ך במכון הפרנציסקני בירושלים מאסרו של ישו ובמקביל שימש עוזר לכהן הדת עוזר בקהילת יפו, תל אביב ( 1988 – 1989). המשיך בלימוד התנ"ך בירושלים ובמקביל עבר להיות עוזר כהן הדת בקהילת רמאללה (1989 – 1990). המשיך בהוראה בבית הספר שמידט ובאחיות אספניול בירושלים עוזר כהן דת בקהילות רמאללה ויפו ובמשרד החינוך הנוצרי של הפטריארכיה (1990 – 1992). נ
שלח לשנתיים להיות כהן דת בחוף השנהב (1992 – 1994).
שחזר לארץ שימש שבע שנים מזכיר הארכיבישוף הלטיני של נצרת, הארכיבישוף פול מרקוצו (1994 – 2001) אז התגורר במנזר בית ארם בנצרת. הוא גם שימש כהן דת של קהילות ג'נין והכפרים מוקיבלה, בורקין וכפר קוד (1994 – 2000).
המשיך ושימש מורה לחינוך נוצרי בבית הספר הפטריארכיה הלטינית בריינה ובמקביל שימש כהן דת של הקהילה הלטינית באילת (2001 – 2006). המשיך ובמשך שנתיים ליווה צליינים במסעותיהם בארץ הקודש והמשיך להיות כהן דת של הקהילה באילת (2006 – 2008).
עבר לירדן למשך שש שנים ושימש קהילת צפון זרקא בממלכת ירדן (2008 – 2014).
חזר לארץ ומאז 2014 ועד ימינו משמש כהן דת של הקהילה הלטינית בשפרעם.
בשנת 2017 מונה להיות מנכ"ל בית ספר "אחיות נצרת" בחיפה ובשנת 2019 מונה להיות גם מנכ"ל בית ספר "האחיות מנצרת" בשפרעם. בשנת 2020 עזב את מסדר בית אראם והצטרף לפטריארכיה הלטינית לשנה אחת. בשנת 2021 מונה מנהל בתי הספר של הפטריארכיה בגליל.
בשנת 2022 עזב את מסדר למסדר הנזירים "כוהני הלב הקדוש של ישו מבתראם" והצטרף לצמיתות לפטריארכיה הלטינית.
המסע המשותף התחיל ביום שני 12 בספטמבר 2022.
בשעת בוקר הגענו שולי לינדר – ירקוני ואני למעונו של אבונה אלי קרזאם במתחם כנסיית סנט ג'וזף בשפרעם. לאחר שיחת היכרות קצרה, בה סיפר לנו על עצמו נסענו יחד לנצרת.
הגענו לנצרת מכיוון עילוט והתחלנו לעבור בין המתחמים הלטינים שבדרך.
הגענו למתחם מנזר בית אראם ושם פגשנו שני חברים נוספים חיים מלמן ויצחק פיפ רותם.
לאחר ביקור במתחם בית אראם, שמשמש היום בית הארחה לצליינים (ראו תיעוד בנפרד), המשכנו בנסיעה בין המתחמים הלטינים הנוספים.
הגענו למתחם בית אבות סנט פרנסיס. בטרם נכנסנו לבקר בו עמדנו לתצפית על העיר וזהינו את המקומות דרכם עברנו עד כה ודרכם עברנו בהמשך.
לאחר מכן המשכנו בנסיעה בעיר ועברנו בין מתחמים נוספים.
ביום שני 3 באוקטובר 2022 נפגשנו עקי בלייר ואני עם הבישוף ראפיק נהרא במעונו בנצרת. הפגישה הייתה לצורך היכרות הדדית ובסיומה קיבלתי ממנו את ברכת הדרך להמשך המסע להכרת הפן הלטיני של נצרת.
******
מתחמי הכנסייה הלטינית בנצרת כיום
בזיליקת הבשורה – הידועה בדרך כלל בכינוי כנסיית הבשורה הוקמה על אתר שבו, על פי המסורת הנוצרית קתולית, ניצב ביתה של מרים, אם ישו, ואשר בו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה כי היא צפויה להרות ולשאת ברחמה את ישו, בן האלוהים. הבזיליקה היא אחת הכנסיות החשובות בעולם, והיא הייתה לסימן ההיכר המזוהה ביותר עם העיר. החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קדומות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישוע. האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה, נחשפו בחפירות גם שרידים של מבני מגורים, בארות מים ואסמים. המבנה הנוכחי תוכנן עבור מסדר הפרנציסקנים (משמורת ארץ הקודש) על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, והכנסייה נחנכה בשנת 1969.
כנסיית יוסף הקדוש היא כנסייה נאו-רומנסקית הוקמה בשנת 1914. לפי מסורת מימי הביניים, היא הוקמה במקום שבו שכנה הנגרייה של יוסף הקדוש, בעלה של הבתולה, ולפי גרסה מאוחרת יותר גם ביתו.
המנזר הפרנציסקני כולל את בי"ס "טרה סנטה", בית הדין של העדה הקתולית בעיר ומוזיאון קטן ונמצא בין בזיליקת הבשורה מדרום לכנסיית יוסף הקדוש מצפון.
המנזר הנזירות "האחיות הפרנציסקניות" בי"ס "טרה סנטה" (יסודי ותיכון),
מנזר "נזירות (אחיות) נצרת" נמצא בסמוך לכנסיית הבשורה ומשמש היום בית הארחה אכסניה לצליינים. מסדר אחיות נצרת נוסד בצרפת בשנת 1814 והן הגיעו לעיר בשנת 1855. הנזירות קנו מספר חנויות בשוק והחלו בהקמת המנזר בשנת 1863. תוך כדי תהליך הבנייה נחשפו במקום ממצאים ארכיאולוגיים רבים: אולם גדול ומעליו קשת יפה, מערות קבורה, בורות מים, פסיפסים ומזבח של כנסייה עתיקה. החפירות נמשכו לאורך השנים בתמיכת תרומות של עולי רגל וחודשו בשנים 1940 – 1963. אחת ההשערות היא שמדובר במערכת קבורה יהודית (כוכים) מתקופת בית שני ובתקופה מאוחרת יותר הפכו הקברים לבורות מים ואף לחדרי מגורים. יתכן גם שמערכת הקבורה קדומה בהרבה לתקופת בית שני, ונעשה בה שימוש מאוחר יותר.
מעון ומטה הבישוף הלטיני של נצרת
קזה נובה (פרנציסקנים) – בית הארחה לצליינים
הכנסייה הסלזיאנית או כנסיית ישוע הנער שוכנת על הגבעה הגבוהה שמצפון-מערב למרכז העיר. מהגדולות והמפוארות שבכנסיות נצרת. הכנסייה הוקמה בין השנים 1906–1923 כנסייה מתאפיינת בחזית רומנסקית מרשימה. בניין בית היתומים צמוד לכנסייה ממערב ופעל כבית יתומים עד 1972 ומאז הוא משמש את "בית הספר הטכנולוגי ישוע הנער דון בוסקו".
מנזר "נזירות (אחיות) הסליזיאן "בי"ס נזירות הסיליזיאן (גן ילדים, יסודי ותיכון)
כנסיית מנסה כריסטי ( "שולחן המשיח"; בלאטת אל מסיח ("אבן המשיח"), או אל-בלאטה – "האבן") הוקמה בשנת 1861 והיום אינה פעילה. היא נבנתה במקום שלפי המסורת בו ניצב שולחן אבן שאליו הסבו ישו והשליחים, עת נגלה אליהם בקומו מן המתים. בסמוך לכנסייה נבע בעבר "מעיין השליחים" (או "מעין ישוע"), ובערבית "עין אל ג'דידה", היינו, "המעיין החדש", בשל כך שזרימתו התחדשה מידי חורף, אך הוא יבש בשנת 1921. המעיין העניק לכנסייה גם את השם הערבי העממי: "כניסה אל נבעה".
מנזר בית אראם בית הארחה לצליינים שהוקם על ידי מסדר הנזירים "כוהני הלב הקדוש של ישו מבתראם" (Prêtres du Sacré-Cœur de Jésus de Bétharram) וראו נצרת, מנזר בית אראם
מנזר נזירות "האחיות הכרמליתיות". המנזר נמצא במקום נישא במערב העיר ומוקף בחומה גבוהה המזכירה מבצר. המנזר נבנה בשנת 1909.
מנזר סנט צ'רלס בורמין היום נמצאות בו "אחיות רוזרי", משמש בית הארחה
מנזר סנט קליר נמצא מאז 1968 על הגבעה הסמוכה מדרום מזרח למתחם המנזר הישן. המנזר נקרא בפי התושבים מנזר "הנזירות הכלואות" מאחר שחלק מהנזירות המסדר אינם נמנעות מלצאת לרחוב או לקיים כל מגי עם עולם החיצון. המסדר החל פעילותו בנצרת בשנת 1884. במלחמת העולם הראשונה גורשו הנזירות למלטה והמנזר שימש כבית סוהר של הכוחות העות'מאניים והגרמנים. הם חזרו אליו בראשית תקופת המנדט.
בית אבות סנט פרנציס (מלכ"ר – חברה ללא מטרות רווח) בו משרתות הנזירות "אחיות סנט אנה" נמצא על הגבעה בה נמצא מנזר סנט קליר וראו נצרת, בית האבות סנט פרנסיס
ביה"ס המשפחה הקדושה לחינוך מיוחד שהוקם בשנת 1975 ומנוהל על ידי מסדר נזירים איטלקי דון גואנללה Opera don Guanella. בית הספר הוא הוא אחד מתוך עשרים מרכזים של המסדר המפוזרים ברחבי עולם ומספקים שירותים לבעלי הצרכים המיוחדים. בית הספר נמצא במתחם הישן של מנזר סנט קליר שהוקם בשלהי המאה ה-19 והכנסייה בו הוקמה בשנת 1913.
מנזר אחיות ישוע הצעירות (נקרא גם מנזר שארל דה פוקו) גם הוא נמצא במתחם הישן של מנזר סנט קליר לעיל.
מנזר נזירות "האחיות סנט ג'וזף" כולל בי"ס נזירות סנט ג'וזף (גן ילדים, יסודי ותיכון). המתחם נמצא בקרבת בית החולים האיטלקי ממערב לדרך המובילה לטבריה. המנזר מצטיין בגודלו בצורתו המרשימה, מוקף בבוסתנים וגנים מטופחים. בראשית שנות השבעים עברו הכיתות התיכוניות מהמקום הישן בעיר למנזר הנוכחי.
בית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה – שוכן בשכונת נמסאווי בצפון-מזרחה של העיר. הוא הוקם בשנת 1882 על ידי על ידי הפלג האוסטרי של מסדר הנזירים "האחים ההוספיטלרים של ג'ון של האלוהים". ראשיתו בבית צנוע במרכז העיר וקרוב לכנסיית הבשורה. בתחילה הוקם כמרפאה ובשנת 1884 נחנכה מחלקת אשפוז עם ארבע מיטות והוקם מנזר וכנסיה. בשנת 1893 נסגר בית החולים בשל מחסור במשאבים ונפתח מחדש בשנת 1899 עם 30 מיטות אשפוז. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שימש כבית חולים לצבא הגרמני, החילים הגרמניים שנהרגו נקברו בקרבת מקום. בשנת 1918 חזר לתפקד ועם פרוץ למלחמת העולם השניה הופסקה הפעילות , הנזרים שבו רק בשנת 1958 ומאז הוכר ע"י משרד הבריאות כבית חולים ציבורי כללי. בית החולים פועלות אחיות ממסדר נזירות איטלקיות "האחיות מריה במבינה"
בית החולים הצרפתי – בית החולים הצרפתי, שנקרא בית החולים סנט וינסנט דה פול, נוסד בשנת 1898 על ידי האחות הנזירה "לאוני שיאון" האחראית על מוסדות "האחיות של צדקה" בארץ הקודש. משלחת של נוצרים בנצרת ובכירי העירייה יצאה לירושלים כדי לבקש את עזרתה של האחות ליאוני לחולים ולנזקקים, מאוכלוסיית נצרת והגליל. בקשתם נתמכה על ידי הפטריארך שנתן את ברכתו להקמת בית החולים
בית שבט הצופים קתולים
מרכז בנדיקטוס – מועדון ומרכז קהילתי
*****
התמצאות
ומעט מראות ממעל ומבחוץ
****
****
מבט צד על כנסיית הבשורה בצד הכנסייה למתחם מנזר האחיות מנצרת
******
****
****
על ראש הרכס הכנסייה סילזאנית ישוע הנער ומתחם בית הספר
הכנסייה לבית הספר הטכנולוגי ישוע הנער דון בוסקו
למול מנזר נזירות סילאזינות
*******
****
מבט על בית אראם ומנזר הכרמליתיות
הכניסה למתחם מזר בית אראם
למול מנזר הכרמלתיות
*******
****
מבט על בית החולים הצרפתי
הכניסה לבית חולים הצרפתי, צילום חיים מלמן
חזית בית החולים הצרפתי
צילום חיים מלמן
למול כנסיית הבשורה ולמטה מתחם בית הספר המשפחה הקדושה שבו נמצא עד 1968 מנזר קליר הקדושה
*****
מנזר סנט קליר (שמאל) ובית האבות סנט פרנציס (מימין)
****
הכניסה לבית אבות סנט פרנציס, צילום חיים מלמן
******
צילום חיים מלמן
*****
***
מתחם דון גוונאלה צילום חיים מלמן
*****
****
מתחם מנזר נזירות סנט ג'וזף כולל בית הספר וגן הילדים
מתחם בית חולים האיטלקי הלב הקדוש
*******
המשך הלימוד
כעת לאחר שמתחילה להיווצר "התמונה" של הפן הלטיני של נצרת כך שניתן להתקדם במסע להכרתה.
כאמור, ביום שני 3 באוקטובר 2022 בפגישה עם הבישוף ראפיק נהרא במעונו בנצרת, קיבלתי ממנו את ברכת הדרך להמשך המסע.
בזמן הקרוב אגבש עם אבונה אלי קורזום את התכנית להמשך ויחד איתו, או מישהו מטעמו, אבקש להגיע למקומות הבאים:
כנסיות
בזיליקת הבשורה הידועה בדרך כלל בכינוי כנסיית הבשורה שהוקמה על אתר שבו, על פי המסורת הנוצרית קתולית, ניצב ביתה של מרים, אם ישו, ואשר בו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה כי היא צפויה להרות ולשאת ברחמה את ישו, בן האלוהים.
כנסיית יוסף הקדוש שלפי מסורת מימי הביניים, היא הוקמה במקום שבו שכנה הנגרייה של יוסף הקדוש, בעלה של הבתולה, ולפי גרסה מאוחרת יותר גם ביתו.
הכנסייה הסלזיאנית או כנסיית ישוע הנער שוכנת על הגבעה הגבוהה שמצפון-מערב למרכז העיר והיא מהגדולות והמפוארות שבכנסיות נצרת.
כנסיית מנסה כריסטי ( "שולחן המשיח"; בלאטת אל מסיח ("אבן המשיח"), או אל-בלאטה – "האבן") שנבנתה במקום שלפי המסורת בו ניצב שולחן אבן שאליו הסבו ישו והשליחים, עת נגלה אליהם בקומו מן המתים. והיום אינה פעילה
מנזרים ובהם בתי ספר
המנזר הפרנציסקני כולל את בי"ס "טרה סנטה", בית הדין של העדה הקתולית בעיר ומוזיאון קטן ונמצא בין בזיליקת הבשורה מדרום לכנסיית יוסף הקדוש מצפון.
המנזר הנזירות "האחיות הפרנציסקניות" בי"ס "טרה סנטה" (יסודי ותיכון),
מנזר "נזירות (אחיות) הסליזיאן "בי"ס נזירות הסיליזיאן (גן ילדים, יסודי ותיכון)
מנזר נזירות "האחיות סנט ג'וזף" כולל בי"ס נזירות סנט ג'וזף (גן ילדים, יסודי ותיכון).
מנזרי נזירות
מנזר נזירות "האחיות הכרמליתיות".
מנזר סנט צ'רלס בורמין שהיום נמצאות בו "אחיות רוזרי", משמש בית הארחה
מנזר סנט קליר, נקרא בפי התושבים מנזר "הנזירות הכלואות" נמצא מאז 1968 על הגבעה הסמוכה מדרום מזרח למתחם המנזר הישן.
מנזר אחיות ישוע הצעירות (נקרא גם מנזר שארל דה פוקו) הנמצא בשולי המתחם הישן של מנזר סנט קליר.
מנזר "נזירות (אחיות) נצרת" נמצא בסמוך לכנסיית הבשורה ומשמש היום בית הארחה אכסניה לצליינים.
בתי הארחה לצליינים
קזה נובה (פרנציסקנים)
נוספים שאיני מכיר עדין
בתי ספר נוספים
"בית הספר הטכנולוגי ישוע הנער דון בוסקו" הנמצא בבניין בית היתומים צמוד לכנסיית ישוע הנער
ביה"ס המשפחה הקדושה לחינוך מיוחד שומנוהל על ידי מסדר נזירים איטלקי דון גואנללה ונמצא במתחם הישן של מנזר סנט קליר שהוקם בשלהי המאה ה-19
בתי חולים
בית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה שהוקם על ידי על ידי הפלג האוסטרי של מסדר הנזירים "האחים ההוספיטלרים של ג'ון של האלוהים" ובו פועלות אחיות ממסדר נזירות איטלקיות "האחיות מריה במבינה"
בית החולים הצרפתי שנקרא בית החולים סנט וינסנט דה פול,
אחרים
בית שבט הצופים קתולים
מרכז בנדיקטוס – מועדון ומרכז קהילתי של העדה הלטינית
בית הקברות לחיילים הגרמנים בו נטמנו שרידיהם של 261 חיילים גרמנים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה.
נוספים שאינם ידועים עדין
אני מקווה שאצליח לממש את הכוונות ולבקר בכל המקומות
*******
בשלב זה ברצוני
להודות מקרב לב לאבונה אלי קורזום
שהקדיש מזמנו
ויצא איתנו לסיור הכנה,
אחרי הסיור אירח במעונו בשפרעם
את שולי ואותי
בלבביות ונדיבות
וגם העיר לטיוטה ראשונה.
אני מקווה להמשך שיתוף פעולה
*****
תודה לכם חבריי שולי, חיים ופיפ
שהצטרפתם לתחילת המסע
צילום חיים מלמן
