לטיול זה יצאנו ביום שישי (22/11/2019) בעיצומו של סתו יבש שגשם כמעט ולא ירד וגם לא נראה באופק.

טיול זה היה באחד ממסלולי הבית של משה כ"ץ (אפק) והוא שהוביל את רובו של של המסלול והצטרף להובלה גם ניר עמית (שער העמקים).

השתתפו בטיול גם פיפ רותם (סאסא), מיכאל עוזרמן (נתניה), דורון גולדנצוויג (גני תקווה) ואני (מבשרת ציון) וגם צביקה אסף (אפק) שהיה בחצי טיול.

הטיול נמשך כחמש וחצי שעות. יצאנו קצת אחרי השעה 06:30 מקיבוץ אפק קצת אחר השעה 12:00. הרכיבה נטו הייתה פחות שלוש ורבע שעות ושעתיים ורבע עצירות למטרות הסבר, תצפית, תיקון תקלה, חציית כבישים והפסקת אוכל.

המסלול מעגלי,
נגד כיוון השעון,

מאפק לעבר קריית ביאליק,
לאורך טיילת נחל גדורה,
מזרחה לאורך שביל כביש 781,
ממערב ומדרום לשולי קריית אתא,
טיפוס לעבר רמת יוחנן,
בתחילה בתוך הקיבוץ ובהמשך במטעים,
המשך טיפוס,
חציית כביש 70,
חורש קריית אתא,
הלאה לדרום שפרעם,
גלישה למישור וחזרה לאפק
דרך שדותיו ממזרח ומצפון

***

*****

קטעי המסלול חופפים, זהים או קרובים לטיולים קודמים באזור שתועדו והם:

* במישור בקרבת וסביב העיר עכו ובתוכה יוני 2019  
* אביב בעמק עכו, בין שדות, מטעים, כרמים ונחלים, מאי 2019
* מאפק ליגור, הלאה דרך גדות הקישון לכפר חסידים וחזרה דרך גוש זבולון וקריית אתא, יולי 2017
* בתוך וסביב קריות המפרץ ובשפך הקישון, אוגוסט 2016
* מגוש זבולון, דרך פיתול נחל ציפורי אל הרדוף וחזרה דרך גבעות חורש קריית אתא, אוגוסט 2016
* עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא, יוני 2016
* סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה, מאי 2016

בתיעוד טיולים ניתן למצוא, עוד מידע על המקומות ועל האזור

****

המסלול על רקע המציאות בשנות ה-40' טרם הקמת המדינה

הגיאוגרפיה: מישור וגבעות

*****

הגדרת האזור הגיאוגרפי
בשני קני מידה ארצי ואזורי

המישור
קנה מידה ארצי: 
מישור חוף הגליל שהוא חלק מישור החוף הצפוני

קנה מידה האזורי: 
עמק זבולון שהוא חלק ממישור חוף מפרץ חיפה 
שכולל גם את מישור עכן

****

הגבעות

קנה מידה ארצי: 
גבעות הגליל התחתון המערבי

קנה מידה אזורי:
מערב גבעות שפרעם,
וגבעות רמת יוחנן וקריית אתא

*****

אורכו של מישור חוף מפרץ חיפה כ-15 ק"מ ורוחבו כ-10 ק"מ והוא משתרע בין מורדות רכס הכרמל בצד דרום ודרום מערב ובין קו פרשת המים לאורך כביש 85 מצומת אחיהוד והשטח בו נמצאת העיר עכו בצפון; בין חוף הים במערב ובין רגלי מורדות גבעות אלונים – שפרעם ושלוחות רכסי הגליל התחתון במזרח ובעצם לאורך כביש 70.
עיון בניתוח פרי עטו של הגאוגרף יהודה קרמון על מבנהו ואופיו של מישור חוף מפרץ חיפה מצביע על כך שהוא משתרע באזור שקיעת היבשה הכולל גם את העמקים וחלקיו המרכזיים נמצאים בגובה שאינו עולה על 10 מ' מעל פני הים. כתוצאה משקיעת האזור כוסו רכסי הכורכר בשלמותם והם חשופים רק בקטע קטן ליד תל אפק ובית העלמין הישן של הקריות. גם מפרץ חיפה נוצר משקיעה זו והוא רדוד כמעט לכל אורכו. רדידות זו  מאיטה את זרם החוף של הים, גורמת להשקעת חול אשר הגלים מביאים אל היבשה ויצרה קשת של חוליות נמוכות שרוחבה 2 ק"מ. חוליות אלה חסמו את מוצא הניקוז של כל המפרץ. נחל הקישון נסתם  ויצר שטח נרחב של ביצות בדרומו של עמק זבולון שהוא המשכו של עמק יזרעאל מערבה. נחל נעמן הוטה צפונה לאורך השוליים הפנימיים של החולות  והוא מגיע אל הים מדרום לעכו במקום שבו הולכים החולות ומדלדלים. קרוב למוצאו אל הים מתחבר אליו נחל חילזון  המנקז את החלק הצפון מערבי של הגליל התחתון. אפיקו של נחל נעמן אינו מסוגל לקלוט את תוספת המים של נחל חילזון ולכן מתפשטים מים אלה ויוצרים שטח ביצות העולה בהיקפו על ביצות נחל הקישון . כך נוצרה בחלק המרכזי של מישור חוף המפרץ  ביצה גדולה. רק בשליש המזרחי של מישור חוף זה יש אזור יבש המתאים לעיבוד חקלאי. גם כאן העדיפו היישובים המנצלים שטחים אלה להתמקם  במדרון הגבעות. בימי קדם היו קיימים גם בתוך העמק יישובים שמוקמו על מחשופי הכורכר והבולטים הם תל אפק ותל כיסן. החוליות והביצות מנעו את המעבר ברוב חלקי מישור מפרץ חיפה  ודרכים היסטוריות קדומות עקפו אותו ממזרח.
על אופיו הגאוגרפי הפיסי של אזור מישור מפרץ חיפה אפשר ללמוד מעיון בשתי מפות מהמאה ה-19 בעת שהאזור לא היה מיושב. מפת ז'קוטן שהוכנה עבור צבא נפוליאון שכבש את הארץ ב-1799 ומפת הקרן לחקירת ארץ ישראל המלכותית הבריטית (P.E.F) שסקרה ומיפתה את הארץ בשנות ה-70' של מאה זו.

****

****

אזור גבעות אלונים–שפרעם מתנשא לגובה ממוצע של 200 – 300 מ' מעל פני הים. מבחינה גאולוגית אזור זה הוא המשך של רמת מנשה. גבעות אלה בנויות מסלע גיר קרטון לבן ורך מגיל האיאוקן (גיר גאולוגי "צעיר",  60 מיליון שנים) ונטויות בשיפוע נוח משוליהן המזרחיות ( 280 – 300 מ') אל המערב (180 – 200 מ') מסלע הגבעות הוא רך ולכן תהליכי הסחיפה יצרו בו מערכות הנחלים נוף מתון למדי של גבעות מעוגלות, מדרונות בעלי שיפועים מתונים ועמקי נחלים רחבים. בצד המערבי הגבעות תחומות במתלול שנוצר משקיעתו של מישור חוף מפרץ חיפה. במתלול זה חפרו הנחלים עמקים צרים ותלולים. את גבעות הקרטון הלבנות של אזור אלונים – שפרעם מכסה קרום נוקשה המכונה נארי. קרום זה אוטם את הקרקע ומונע חלחול. לכן, אזור זה של הגליל התחתון נחשב אזור ירוד מבחינה חקלאית. מאידך, התפתח בגבעות אלה יער צפוף של עצי אלון תבור. מרבית שטחו של אזור זה מנוקז על ידי נַחַל צִיּפוֹרִי  שאורכו 32 ק"מ מתנקז אל נחל קישון ועל כך יורחב בהמשך. נחל אבליים מנקז את צפון האזור אל עבר נחל נעמן.

****

מרבית מרחב הטיול
בתחום המועצה האזורית זבולון

*****

מועצה אזורית זבולון שיישוביה נמצאים בעמק זבולון וסביבתו ושעל שמו היא נקראת. יישוביה נקראו בעבר גם גוש זבולון. המונח "גוש" הוא תחום של ההגנה המרחבית בשנותיה הראשונות של המדינה שארגונו היה לפי יחידות משנה שנקראו גושים (זכורים המונחים גוש דן, גוש מגן, גוש באר שבע ועוד) בתחומי המועצה האזורית זבולון שקיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950 ארבע עשר יישובים, כמעט מכול צורות ההתיישבות וביניהם הקיבוצים: אושה, יגור, כפר המכבי, רמת יוחנן, ושער העמקים והמושבים: כפר ביאליק וכפר חסידים א'.

******

קטעי המסלול, המקומות ומראות הדרך

*****

חלק ראשון של המסלול

מאפק לעבר קריית ביאליק,
לאורך טיילת נחל גדורה,
מזרחה לאורך שביל כביש 781,

*****

****

תחילת הדרך בתוך קיבוץ אפק

****

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה: "מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

מבט מזרחה משדות אפק

למול עיי "עיר המפרץ" וגבעת הרקפות (קריית ביאליק)

עיר המפרץ  מקבץ של שמונה בתים ישנים משנות ה 30 לערך שהיוו רחוב ראשי של עיר  עתידית שהייתה אמורה להיבנות ונקראה "עיר המפרץ". השטח בהיקף של כ 1,600 דונם נרכש ע"י חברת הנוטע בשנת  1933. כל השטח תוכנן להקמת ישוב עירוני וחולק לחלקות של דונם ושטחים ציבוריים המיועדים לכבישים וככרות והכל נרשם בטאבו. בפינה הדרום מערבית של שטח הנוטע הוקמו הבתים הראשונים. החלקות נמכרו בשנות השלושים ליהודים מגרמניה במסגרת הסכמי העברה בכוונה לאפשר קליטה טובה של יהדות גרמניה בפלשתינה א"י לכשיאלצו לעזוב עם עליית הנאצים לשלטון. בשלב מסוים הועברה הקרקע לידי הקרן הקיימת. רוב רובם של רוכשי החלקות נרצחו בשואה. הניסיון להקמת עיר המפרץ נכשל. בהמשך השנים, שימש המקום לאימון לאנשי ההגנה. בשנת 1942 התברר לחברי קיבוץ משמר הים שאין אפשרות לקיים ישוב על חוף הים מול עכו. הם התחילו להתארגן ולחפש מקום חליפי להקמת נקודת קבע חדשה לקיבוץ. במסגרת התארגנות זאת הציעה להם הקרן הקיימת את שטח הקרקע שרכשה הנוטע במטרה לשמור עליו ע"י עיבודו. חברי משמר הים שהחלו לעבד את שטח הנוטע בשנת 1942 התגוררו בבתים תקופה מסוימת עד להקמת הקיבוץ מחדש בשנת 1947 במקומו הקבוע ואז שמו שונה לקיבוץ אפק. למעשה משנת 1942 ועד ימינו השטח מעובד ברציפות ע"י קיבוץ אפק ולמרות הרישום בטאבו השטח מוגדר מאז ועד היום כקרקע חקלאית. לאחר הקמת המדינה הישוב "עיר המפרץ" במקום גרו מספר משפחות במשך העשור הראשון ובהמשך הזמן המקום נטש והבתים עומדים שוממים עד היום. המידע נמסר על ידי משה כץ

*****

שכונת גבעת הרקפות נמצאת בתחום השיפוט של קריית ביאליק וממוקמת בצדה הצפון מזרחי של העיר. השכונה מנותקת מהעיר וממוקמת ממזרח לכביש עוקף קריות. הערכות הן כי על הגבעה צמחו רקפות ומכאן שמה, בדומה לשכונות אחרות בעיר כגבעת הסביונים וגבעת הכלניות. השכונה הוקמה מתוך רצון להמשיך את פיתוח העיר תוך יצירת שכונות חדשות שימשכו אליהן אוכלוסייה חזקה מהעיר ומחוצה לה. שכונת גבעת הרקפות נבנתה בראשית שנות 2000 על קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל בשטח של כ-500 דונם ובו נבנו בתחילה כ-850 דירות. התכנון האדריכלי של השכונה נעשה בצורה מעגלית. במרכז השכונה ישנו מרכז מסחרי וכמה מוסדות ציבור, מסביבו בניינים בני 5 קומות ומסביבם מעגל נוסף של בניינים בני 9-10 קומות. המבנים כוללים לובי גדול ומרווח, ובהם דירות גדולות של 4, 5 ו-6 חדרים בשטח של 115, 135 ו-165 מ"ר, בהתאמה. לכל דירה צמודה מרפסת בשטח של 8-14 מ"ר. כמו כן, נבנו בבניינים דירות פנטהאוז המשתרעות על 150-170 מ"ר שלהן מרפסת צדית בשטח של 14 מ"ר ומרפסת נוספת בשטח של כ-90 מ"ר. השכונה ממשיכה להתרחב עד היום. מיתוג השכונה כשכונה למעמד הגבוה משך אליה אוכלוסייה חזקה, ועם העליות בביקושים עלו גם המחירים. עם זאת, על המשך עליות המחירים בשכונה איים כביש עוקף קריות שנסלל כ-100 מטר מרחוב יקינטון בחלקה המערבי. מלבד הרעש וזיהום האוויר, הכביש, לכאורה, ניתק עוד יותר את השכונה מהעיר. מסתבר שהמציאות חזקה יותר. רמות הביקוש לקניית דירות גבוהות יותר ובעיקר בחלק המזרחי של השכונה הפונה אל המרחב החקלאי.

עוד מהט מזרחה

לאורך טיילת נחל גדורה

נחל גדורה, המוכר לוותיקי הקריות בשם "הפוארה", הוא אחד מיובליו של הקישון. הערוץ עבר תמורות ניכרות במהלך השנים ומהווה למעשה תעלת ניקוז. למרות זאת, שמר הערוץ (שמקור מימיו בעיקר מי תהום גבוהים, אליהם נלווים לעיתים מי שפכים), על מגוון של מיני חי וצומח, והוא משמש כ"מסדרון אקולוגי" המקשר בין נחל נעמן ובין נחל קישון ומאפשר תנועת בעלי חיים והפצת צמחים בין הנחלים. כיוון שמקור המים העיקרי בנחל הוא מי תהום, הרי שבחודשי הקיץ הנחל עשוי להתייבש.

נחל גדורה שכיוון זרימתו מצפון לדרום ומתחבר אל הקישון

קריית ביאליק היא עיר ששטח שיפוטה הוא 8,000 דונם. היא גובלת בקריית מוצקין במערב, במועצה האזורית זבולון במזרח, בחיפה בדרום, ומצפון מפריד שטח של המועצה האזורית מטה אשר בינה ובין עכו. העיר מתייחדת בצורתה הארוכה והצרה: אורכה הוא 8.5 ק"מ, ורוחבה בין 3 ק"מ ל-400 מטר.
ראשיתה של קריית ביאליק הייתה אחוזה פרטית, מייסודו של אפרים כ"ץ, עולה מרומניה, ונקראה על-שם אשתו, סביניה. בשנת 1918 אפרים כ"ץ רכש כ-100 דונם בחולות השוממים של עמק זבולון, ובשנת 1924 הביא את אשתו וחמשת ילדיו, שכנם בחיפה, והקים את בתו ומשקו החקלאי שכלל פרדס אשכולית, מטעי אגס  ותפוח וכרם גפן היין. היבולים נועדו לצריכה עצמית ולא נמכרו לאחרים, כדוגמא ומופת לדרך בה יש להקים משקים חקלאיים.  במאורעות תרפ"ט (1929), ניצלו הערבים את היעדרותו ובזמן שהותו עם משפחתו בחיפה, התנפלו על האחוזה, העלו באש את הבית והרסו את כל שהיה בה בחלוף שנה, מכרה אשתו את כל תכשיטיה ובכסף הזה בנו מחדש את ביתם ועברו להתגורר בו, אך לא הקים עוד את משקו החקלאי. כאשר הוחלט ליישב את עמק זבולון מכרה המשפחה את אדמותיה לקק"ל ולאנשים פרטיים, והקדישה את אחוזתה ובתה ליישוב שעתיד לקום (כיום משמש הבית בית-תרבות עירוני, בית כ"ץ).
קריית ביאליק נוסדה ביולי 1934 כשכונה בסמיכות לחיפה שהוקמה על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה ושמה הראשון היה "שכונת עולי גרמניה". כוונת המייסדים הייתה להקים יישוב שיקלוט עולים יהודים בארץ ישראל, ובמקום הוקם גם מרכז תעשייתי, שבו עבדו חלק מהתושבים. קבוצה מבין העולים, שעברה הכשרה חקלאית ושאפה לעסוק בחקלאות, ייסדה את הכפר. משנפטר חיים נחמן ביאליק, הוחלט לקרוא על שמו את שני היישובים הסמוכים, קריית ביאליק וכפר ביאליק. בעת מלחמת העולם השנייה הופצץ חלק מן היישוב בשל קרבתו לבתי הזיקוק הסמוכים. בזמן מלחמת העצמאות סבלו תושבי היישוב מהתנכלויות של הערבים באזור.
בתחילת שנות ה-50 הוקמה ממזרח מעברת "עיר המפרץ" (נקראה גם "כורדני א'") ובה נקלטו בין השאר כ-100 משפחות של עולים מהודו. המעברה סופחה לשטחה של קריית ביאליק בשנת 1960. ב 1976 הוכרזה קריית ביאליק כעיר, כך גם שכנותיה קריית מוצקין וקרית ים. בשנת 1989 הוקם בעיר, על חורבות מפעל הטקסטיל "אתא", מרכז הקניות "הקריון". הרחבה אתר העירייה 

*****

בכניסה לכפר ביאליק

כפר ביאליק הוקם בשנת 1934, עם התחלת העלייה החמישית. הקרן הקיימת לישראל העמידה לרשות הכפר חמש מאות דונם קרקע במפרץ חיפה. המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית, בהנהלת ד"ר ארתור רופין, הציעה שעל הקרקע יעלו מתיישבים שיתאגדו לקואופרטיב חקלאי.  זמן קצר אחר כך  הפכו התכניות למעשים והכפר נוסד על ידי 28 משפחות עולים מגרמניה, שהתיישבו על אדמות הקרן הקיימת לישראל וכל אחת  קיבלה שבעה עשר דונם קרקע .אליהם הצטרפו גם מספר מדריכים חקלאים. כאשר התלבטו המייסדים כיצד לקרוא ליישוב שלהם, עלתה הצעה, להנציח את המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שנפטר חודש לפני העלייה לקרקע. כפר ביאליק נחשב אז, כפרבר של היישוב העירוני קרית ביאליק, אך הוא משתייך למועצה החקלאית ומוגדר כהתיישבות של המעמד הבינוני. להרחבה באתר המושב

קריית ביאליק וכפר ביאליק, בשנות ה-40' טרם הקמת המדינה

בראשית 2016 החלו תושבי הכפר במאבק על רקע כוונות המדינה, להפקיע באמצעות רשות מקרקעי ישראל עוד ועוד נתחים מתוך האדמה החקלאית של הכפר. למתיישבים נודע שכפר ביאליק עומד לאבד את רוב אדמותיו או את כולן ועלול לאבד גם את עצמאותו, כיישוב כפרי חקלאי עצמאי. החשש שלהם שכפר בקריית ביאליק יטמע ביישוב העירוני הסמוך קריית ביאליק כפי שהתרחש בעבר בקריית חרושת בטבעון, במושבה נהריה בנהריה ועוד. הם יחד עם הקיבוצים רמת יוחנן, אושה, וכפר מכבי מוחים נגד כוונות הממשלה להפקיע אלפי דונמים חקלאיים באזור, לטובת בנייה במספר מתחמי בנייה ענקיים בקריית אתא ובקריית ביאליק. חלק ניכר מתכניות בנייה אלו לא היו מוכרות להם עד לאחרונה. הם חושדים כי קיימות תכניות בנייה נוספות שהם אינם מכירים, כשם שלא ידעו על תכנית הבנייה בקרית אתא דרום ובקרית אתא מערב. הרחבה ראו באתר המושב. בעקבות זאת חקלאי כפר ביאליק הגישו עתירה לבג"ץ  נגד כנסת ישראל, שר האוצר משה כחלון, רשות מקרקעי ישראל, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) ונגד הוועדה לדיור לאומי (וד"ל). העתירה היא דרישה לתקן את החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, כך שלא יתאפשרו מצבי קיצון שבהם נלקחות מיישוב אחד רוב אדמותיו עד כדי חיסולו כישות חקלאית ועד כדי נישול חקלאים, שבחרו בחירה ערכית בעבודת האדמה, ממקצועם וממשלח-היד שבו בחרו. העתירה ביקשה מבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, לחייב את תיקון החוק, כדי שחקלאים שבחרו להיאחז בקרקע ולדבוק בדרכי אבותיהם לא יישארו ללא מקור פרנסה. בעתירה הודגש כי קבלתה ומניעה של חיסול כפר ביאליק לא יגרעו אף יחידת דיור אחת מתוך תוכניות המדינה לקידום הבנייה לזוגות צעירים באזור הקריות. לשם כך הציגו חקלאי כפר ביאליק אלטרנטיבות בדוקות ומקצועיות לבנייה במתחם האורבני של הקריות, מבלי לפגוע באף רפת, לול מטעים או שדות. בעתירה טוענים העותרים כי באמצעות החקיקה ובאמצעות פעולות המדינה עשוי להיווצר מצב שבמסגרתו יילקחו מן הכפר 75% משטחי העיבוד, שהם כ-62% מכלל שטחי המשבצת של הכפר, והכפר ייוותר ללא קרקעות לעיבוד, ללא קרקעות התומכות גידולים חקלאיים אחרים וללא פרנסה לחבריו. מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי שכפר ביאליק חבר בה עו"ד דודו קוכמן, התייחס לעתירה ואמר: "הוד"ל והותמ"ל הן תוכניות דורסניות שנעשות בחופזה בלי לשמוע את הנפגעים. חוק הותמ"ל מהווה פגיעה קשה במערכת התכנון ובמערך האיזונים והבלמים באופן קבלת ההחלטות התכנוניות בישראל. הותמ"ל הינה תכנית דורסנית שנעשית בחופזה, תוך התעלמות מפגיעה קשה בפרנסה של חקלאים היושבים על הקרקע שנים רבות לפני הקמת המדינה. התוכנית שנגדה עתרה אגודת כפר ביאליק היא תוכנית שלגביה כבר הוכח כי קיימות עתודות קרקע ותוכניות לעוד שנים רבות הן בקריית ביאליק והן בקריית אתא, ולמרות זאת מתברר כי לא נעשתה כל פעולה אמיתית לבדיקת הנתונים, ולכן לא נותרו לאגודה ולחבריה אלא לבקש סעד מבית המשפט". ביוני 2016  בית המשפט דחה העתירה בית המשפט קבע כי הוועדה שקלה ואיזנה את הפגיעה הצפויה בחקלאים בקביעתה כי יוכלו להמשיך בפעילות החקלאית עד לפיתוח השטח.
ההערכה האישית שדחיית העתירה מסמנת אולי (ויש לקוות שלא) את ראשית התהליך שיימשך עוד מספר שנים ובסופו של כפר ביאליק כמושב חקלאי. סביר להניח שלנוכח היקף הקרקע הזמינה וגידול הביקוש לבנייה למגורים, הפוליטיקאים, מוסדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל ימשיכו לנגוס בשטחי המושב ויקיפו אותה בבניית מגדלי דירות. התקווה היא שמישהו יקבל שכל ויעצור את הסחף!

*****

חלק שני של המסלול

בשולי מערב ודרום קריית אתא

****

מזרחה לאורך כביש 871

העיר קריית אתא מונה כיום כ- 55,000 תושבים ומתעתדת בקרוב להפוך לעיר בת 100,000 תושבים. שם הישוב הוא פרי  מיזוגן של המועצות המקומיות קרית בנימין וכפר – אתא, לרשות מוניציפלית אחת ב-28 אוקטובר 1965. קריית אתא הוקמה בשנת 1925, על ידי חברת "עבודת ישראל", כמושבה בשם "כפר עטא" – על שמו של כפר האריסים הערבי "כופרתא", שאדמותיו נקנו בראשית שנות ה-20' מהאפנדי סורסורק. במאורעות תרפ"ט נפגעה קשות על ידי פורעים ערבים וננטשה כמעט כליל. בשנת 1930 חזרו אליה התושבים וחידשו את היישוב במקום. בשנת 1934 הקימו במקום בית חרושת להכנת אריגים שנקרא "אתא" (ראשי תיבות של "אריגים תוצרת ארצנו"), ולכן שונה שם המושבה ל"כפר אתא". בשנת 1941 הוכרזה כפר אתא כמועצה מקומית. בזמן מלחמת העצמאות שימשה כבסיס היציאה של הכוחות הלוחמים ב"מבצע דקל". בשנות ה-50 הוקמו במקום שלוש מעברות – מעברת כפר אתא, מעברת קריית נחום ומעברת שפרעם (נקראה גם מעברת גילעם). מעברת שפרעם סופחה בשנת 1958 לשטח היישוב כפר אתא. בשנת 1965 הוחלט על איחודה עם המועצה המקומית קריית בנימיןהסמוכה והיישוב המאוחד נקרא קריית אתא. בשנת 1969 הוכרזה קריית אתא כעיר. בשנת 1985 נסגר בית החרושת את"א חברה לטקסטיל. בשנת 1995 הורחבה העיר עם בניית השכונות גבעת טל וגבעת רם.

תחום שיפוט קריית אתא

הקריות של קריית אתא בשנות ה-40' טרם הקמת המדינה

קריית בנימין

קריית בנימין

בשדה ממזרח לקיית בנימין

באר אושה שבעבר הייתה מוגנת על ידי מגדל השמירה

****

עוד מבט לקיית בנימין

מבט לקריית אתא במקום שהיה כפר אתא

******

חלק שלישי של המסלול,

יישובי גוש זבולון,
מעבר בתוך קיבוץ רמת יוחנן
הלאה טיפוס למטעים,
אנדרטת קרבות יוחנן,
המשך טיפוס,
דרך מאגר המים החדש
ותצפית מעל כביש 70
לעבר גבעות אושה 

****

****

מבט אל רכס הכרמל ובצד שמאל עוספייה

מבט אל הכרמל ולמטה משמאל נשר

שטח הרחבה של קיבוץ רמת יוחנן

****

קיבוץ רמת יוחנן נוסד בשנת 1931 על הקרקע שרכשה קק"ל כמה שנים קודם לכן באמצעות יהושע חנקין מידיו של האפנדי הנוצרי מלבנון, סורסוק. רוב מקימיו של הקיבוץ היו ישראלים בני המושבות וכן עולים חדשים שעלו בילדותם ולמדו במקווה ישראל ובביה"ס החקלאי לבנות בנהלל. קבוצת המייסדים, "קבוצת הצפון", היתה מורכבת גם מחברים מ"קבוצת כרמל", "גלעד" ואז"י שהצטרפו אליה שנתיים קודם וכן קבוצת האמריקאים. ראשוני העולים הגיעו למג'דל (כיום חוות הצופים) בסוכות תרצ"א (1931) ועד לפסח הגיעו כולם. כ-40 חברים ו-6 ילדים. ב-1932 התחילה בניית נקודת הקבע – "רמת הצפון" שאח"כ קיבלה שם רשמי "אושה". החברים לא הסכימו לשם זה וב-1935 בעקבות תרומה נכבדה של יהודי דרום-אפריקה ניתן למקום השם רמת-יוחנן, על שם ראש ממשלת דרום-אפריקה הגנרל ין סמאטס שהיה ידיד הציונות. הפרנסה העיקרית באותם ימים היו נטיעת היער, גן ירק וגידולי שדה, עם התפתחות הרפת והלול. קבוצת צעירים גדולה מגרעין השומר הצעיר "פלנטי" שהצטרפה לרמת יוחנן בשנת 1934 במגמת חיזוק וגידול של הקיבוץ, גרמה  לסכסוכים ושלשלת אירועים שהסתיימו ב"טרנספר" המשולב בין בית אלפא לרמת יוחנן בשנת 1940: אנשי מפא"י עברו לרמת יוחנן ואילו אנשי השומר הצעיר עברו לבית אלפא. בשנת 1948 בקרב על רמת יוחנן שהיה חלק ממערכה נרחבת שהתחוללה באזור מול צבאות קאוקג'י והדרוזים, עמד הקיבוץ במבחן ועבר בהצלחה למרות מספר הרוגים מקרב חבריו ותושביו. הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית הביא לרמת יוחנן בשנת 1952 קבוצה של 16 חברים וחברות מקיבוץ "שפיים" יחד עם 20 ילדים, קבוצה שהשתלבה במהלך השנים במארג האנושי של רמת יוחנן. כחלק מהשתתפות הקיבוץ במאמץ הלאומי החברתי נקלטה ברמת יוחנן קבוצת נערים ונערות מיוצאי העלייה הגדולה, ושם ניתן לה –"ניות ברמה".
המפולת הכלכלית של התנועה הקיבוצית בשנת 1985 לא פסחה על רמת יוחנן אבל הקיבוץ הפגין חוסן ויציבות ונחשב כאחד הקיבוצים החזקים בתנועה הקיבוצית.
בשנת 2015 מנתה אוכלוסיית רמת יוחנן כ- 920 נפש, בהם קרוב ל-400 חברים וחברות. כיום מתגאה הקיבוץ שהוא חברה רב-דורית מאוזנת ומתחדשת, שמצליחה להמשיך ולהוות מוקד משיכה לבניה הצעירים, שרבים מהם עם בני זוגם בונים כאן את ביתם ועתידם. רמת יוחנן מצליחה עד היום ליצור ולפתח פעילות כלכלית וחברתית רחבה ומגוונת, שמייצרת איכות חיים גבוהה מאוד בהרבה מאוד מדדים, ובכל קנה מידה. הרחבה אתר הקיבוץ

גוש זבולון וסביבתו

****

****

****

מגדל המים

הסבר על הקרבות, צילום משה כץ

קרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות נערך ב-16 באפריל 1948 בין כוחות חטיבת כרמלי ובין גדוד דרוזי מצבא ההצלה של קאוקג'י בעמק זבולון. הקרב הסתיים בנסיגת הדרוזים מאזור רמת יוחנן ובעקבותיו הושג הסכם אי התקפה עם הדרוזים למשך כל מלחמת העצמאות.
נקדים ונציין שאת תחילת הקרב על רמת יוחנן יש ליחס לאירוע שקדם ב- 10 שנים למלחמת השחרור. מדובר על יום קרב בשדות רמת יוחנן שבמהלכו נהרג שומר השדות ממייסדי הקיבוץ, אמציה כהן ז"ל .
מתחילת מלחמת העצמאות נעשו על ידי מפקדת צבא ההצלה נסיונות לגייס שכירים דרוזים בהר הדרוזים בסוריה. מנהיג הר הדרוזים סולטאן אל-אטרש התנגד לכך מתוך דאגה לגורל תושבי ארץ ישראל הדרוזים במקרה של ניצחון יהודי. למרות התנגדותו נמצא קצין שהסכים תמורת תשלום לעמוד בראש יחידה דרוזית בצבא ההצלה. זה היה שכיב והאב, קפטן לשעבר בצבא הסורי כבן 60. מסביבו התלכדו 400-500 לוחמים דרוזים שכירים שהתגייסו בגלל הרעב והאבטלה שהיו אז בהר הדרוזים. הגדוד הדרוזי נקרא ג'בל אל ערב לאחר שמנהיג הר הדרוזים התנגד לקרוא לו ג'בל אל דרוז. שכיב והאב שלחם נגד הצרפתים במרד הדרוזי בשנות ה-20 של המאה ה-20 ואחר כך הצטרף לצבא הסורי הקולוניאלי אמר לחייליו כי אין להם ייעוד דרוזי במלחמה זו וכי הם אינם אלא שכירים המקבלים משכורת וחייבים למלא את המוטל עליהם. הגדוד הגיע ארצה ב-28 במרץ 1948 והתמקם בשפרעם בהיותה מיושבת בחלקה דרוזים ושוכנת בין ריכוזי הדרוזים בגליל ובכרמל.
ב-4 באפריל 1948 פתח קאוקג'י בהתקפתו על קיבוץ משמר העמק. הוא שלח קריאות לעזרה לשכיב והאב כדי שיתחיל בהתקפות ויקטין את הלחץ מעליו אולם והאב היסס. רק לקראת סיום הקרבות במשמר העמק ותבוסתו של קאוקג'י פתח והאב בהתקפות על אזור קיבוץ רמת יוחנן.

אזור הקרב ערב מלחמת העצמאות

ב-12 באפריל 1948 תפסו הדרוזים את הכפרים הושה וח'ירבת אל-קסאייר החולשים על אזור רמת יוחנן והחלו משעות הבוקר לירות על העובדים בשדות באש רובים ומקלעים. באותו יום לא הושבה אש ולא היו נפגעים. בלילה פונו ילדי רמת יוחנן לקריית ביאליק.
למחרת, ב-13 באפריל 1948 הגבירו הדרוזים את הירי, ובחילופי האש באותו יום נהרגו שני לוחמים ואחדים נפצעו. בלילה, אור ל-14 באפריל 1948, חיבלו הדרוזים בשני מעבירי מים בכביש כפר חסידים-קריית אתא (כביש 70) שהיה עורק תנועה יחיד בין חיפה לעמק לאחר שהכביש הראשי נחסם על ידי ערביי בלד א-שיח'.‏ מצב חירום הוכרז באזור ומפקד חטיבת כרמלי משה כרמל, החליט ליטול את היוזמה מידי הדרוזים ולפתוח בפעולה התקפית. הוחלט לתפוס גבעה צפונית- מזרחית לכפר עטה (כיום בתחומי קריית אתא) המכונה "תל שרעה", ממנו נהגו הדרוזים לצלוף. לביצוע הפעולה הורכבה פלוגה מיוחדת מגדוד 21. מפקדי המחלקות הגיעו אך מקרוב לגדוד לאחר סיום קורס מפקדי מחלקות. הנשק הורכב מרובים צ'כיים, אנגליים ועוד, וכן מקלעים מסוגים שונים. בבוקר ה14 באפריל 1948 נערכו מספר אימונים ובשעה 16.00 יצאה הפלוגה לפעולה. הדרוזים זיהו את הכוח היהודי והתקיפו אותו מפסגת הגבעה. הלוחמים נפגעו וניתנה פקודת נסיגה כשהמפקדים מחפים באש מקלעים. אחד המפקדים זוהר דיין (אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין), חיפה על אנשיו עד שנהרג. בקרב נהרגו ששה לוחמים ונפצעו רבים. גופות הלוחמים נשארו בשטח. 'הסיבוב הראשון' בקרבות רמת יוחנן הסתיים בניצחון הדרוזים. לאחר כישלון ההתקפה הראשונה, השתרר בגזרה שקט, והוא נוצל בחטיבה להתארגנות למבצע מקיף שהיה מכוון לפתור את בעיית הגוש באופן יסודי, וזאת על ידי כיבוש הכפרים הושה וקסאייר, החולשים על גוש רמת יוחנן, ששימשו כבסיס לכח הדרוזי. החזקת כפרים אלה נועדה להעניק שליטה על המרחב ובסיס לפעולה כנגד שפרעם. מכיוון שכפרים אלה היו מרוחקים מכבישים ראשיים, היה יסוד לשער שהבריטים לא יתערבו. המשימה הוטלה על פלוגות מגדוד 21 ו-22 של חטיבת כרמלי.

****

ב-16 באפריל 1948 בשעה 04.40 יצאו הכוחות מרמת יוחנן ותוך זמן קצר השתלטו על שני הכפרים שהיו ריקים מאדם, והחלו להתבצר בהם. כעבור זמן קצר התחילו הדרוזים בהתקפתם, תחילה בהושה ולאחר מכן בקסאייר. הדרוזים היו לוחמים נועזים, והתפתחו קרבות פנים אל פנים עם אבדות כבדות לשני הצדדים. תשע התקפות נערכו באותו יום. הדרוזים נהנו מאספקת תחמושת וכוח אדם משפרעם ומצב חיילי חטיבת כרמלי הלך ורע. התחמושת הלכה ואזלה. לקראת ההתקפה התשיעית נתקבלה הודעה כי בידי כל איש ארבעה כדורים ונתבקשה רשות לנסיגה. המפקדה ברמת יוחנן ענתה כי "יש להחזיק מעמד, גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד". הדרוזים התכוננו להתקפה המכריעה על קסאייר. בינתיים הגיעה לרמת יוחנן מכונת ירייה עם תחמושת רבה. היא הועמסה על משוריין שפרץ לקסאייר בשעה שהדרוזים ערכו את הסתערותם התשיעית והקשה ביותר, וחלקם הגיעו עד בתי הכפר. אש לוחמי כרמלי הייתה דלה וחלק מהחיילים החלו מתוך יאוש לזרוק אבנים במסתערים. במועד הנכון והאחרון קפץ אחד החיילים מהמשוריין הציב את מכונת היריה במרכז הכפר ופתח באש מהירה וקטלנית לעבר הדרוזים המסתערים. האש עשתה שמות במסתערים וההתקפה נהדפה. בינתיים ירדה חשיכה שנוצלה להתבצרות, פינוי נפגעים ואספקת תחמושת ליום הקרב הבא, אולם הדרוזים נסוגו לשפרעם ולא חידשו את התקפותיהם.

משה מצביע על זירת קרובות רמת יוחנן

קטע המסלול על ציר תנועת הכוחות בקרבות יוחנן, אפריל 1948.

שטח האנדרטה מוזנח ומזוהם

צילום משה כ"ץ

והדגל קרוע ולא בראש התורן. בושה!

הלאה בתוך המטעים

תקלה באמצע הטיפוס

מראה למטה לעבר קריית אתא

המשך הטיפוס

מראה הסתו

בשולי ח' כסיאר

הכפר כסאייר הוקם בשנת 1925 כקילומטר וחצי מרמת יוחנן על גבול מטע האבוקדו של הקיבוץ כיום, על ידי עריסים של סורסוק שישבו בכופרתא היא כפר אתא, לאחר שנעקרו מאדמתם. הכפר כסאייר, כמו הושא, היווה באפריל 1948 בסיס קדמי למתקפה על רמת יוחנן ובקרבות קשים ועקובים מדם במערכה על רמת יוחנן גם הוא נכבש, נהרס וננטש.  קבוצה נוספת של אריסים שישבו במג'דל -גבעת שמיר של היום, הקימה את הישוב ראס-עלי במעלה נחל ציפורי והוא קיים עד ימינו.

*****

ככרה בונים מאגר מים

תצפית לעבר גבעות אושה, צילום משה כ"ץ

תצפית לעבר גבעות אושה מעל כביש 70

כביש 70 (בחלקו הדרומי מכונה בטעות "דרך ואדי מילֶ‏ק" וצ"ל דרך וואדי מילח) הוא כביש ארצי שאורכו 76 ק"מ שכיוונו משתנה מתחיל במחלף זכרון יעקב בדרום ומסתיים בשלומי בצפון. כביש 70 הוא אחד משני עורקי התנועה העיקריים החוצים את הכרמל תוך שהם מחברים בין מישור החוף הצפוני לעמק יזרעאל (האחר הוא כביש 65 הידוע גם ככביש ואדי עארה). כביש 70 ממשיך צפונה דרך מישור חוף מפרץ חיפה (עמק זבולון) למרגלות הרי הגליל המערבי, ומשמש כציר אורך מקביל לכביש החוף הצפוני הקרוב יותר אל החוף. הכביש משמש בפועל כציר מהיר העוקף את חיפה והקריות. הקטע מזכרון יעקב לצומת העמקים (צומת ג'למה) היה קיים עוד בימי המנדט הבריטי. הקטע הצפוני, מיגור לטמרה נסלל רק בשנות ה-70' ונפתח לתנועה בשנת 1979. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הורחב הכביש לכביש דו-מסלולי, בחלק שמצומת פוריידיס עד לטמרה. בשנת 2018 קטע כביש 70 שבין צומת יגור בדרום ומחלף סומך בצפון שנה את דמותו עם השלמת סלילת קטע 3  של כביש 6.

המסלול על רקע המציאות בעשור הראשון, קטע כביש 70 עדין לא קיים

******

חלק רביעי של המסלול 

לאחר חציית כבי70,
טיפוס לחורש קריית אתא,
גלישה לאתר אבן תחום שבת,
המשך וטיפוס לחלק הדרומי של שפרעם,
לאתר קבר יהודה בן בבא,
צפונה לעבר שפרעם,
גלישה לכיוון צפון מערב
לעבר המישור 
עד צומת אבליים

*****

****

בכניסה לחורש קריית אתא

ח' אוּשָׁה נקרא גם ח' הוּשָׁה – חורבה על כתף שלוחה (נ"ג 128). האתר מזוהה עם אוּשָׁה של ימי התלמוד, מקום מושב הסנהדרין. רובו של האתר מכוסה בהריסותיו של כפר ערבי נטוש, ובהם שפע של פריטי בניה קדומים בשימוש משני. הובחן גם שימוש מאוחר בקירות קדומים (אלה ניכרים באבניהם המסותתות הגדולות, לעומת האבנים הקטנות ששימשו בבניה בדורות האחרונים וכן בזמננו). בצפון האתר אותרו שרידיו של מבנה נרחב (בית כנסת?), ובהם שברים של ספים ומזוזות. במרחק של 50 מ' ממערב לשרידי המבנה אותרו שרידי בריכה מעוגלת, טוחה (קוטרה 2.6 מ', עומקה 3 מ'). שרידיו של עוד מבנה נרחב אותרו בדרום-מערב האתר; נמצאו בהם מכתש משיש, אבן פותה ומשקולת. בקרבת מקום נמצאו שתי כותרות (אחת מהן בשימוש משני בחלון של מבנה מאוחר). עוד נמצאו באזור זה שתי חוליות עמודי אבן ושתי אבני פריכה של בית בד (האחת קוטרה 1.6 מ' ועוביה 0.7 מ', השניה קוטרה 0.8 מ').
במערב האתר נמשכת גדר אבנים, ששולבו בה פריטי בניה קדומים, בכללם חוליות עמודים ואבן מחורצת. בגדר משולבת גם באר הרוסה (נראה שהיתה זו הבאר הראשית של הכפר הערבי; שרד ממנה קטע קיר, שרוחבו 2 מ' וגובהו 4 מ'). במזרח האתר נמצאו אבן פריכה של בית בד (קוטרה 1.7 מ') ומערכת של שלוש גתות, שלהן בור איגום משותף. בקרבתה של מערכת זו נחצב בסלע בור (2.45×2.4×1.8 מ'), ששימש, כנראה, לאחסון התירוש. בדופן הבור הותקנו מדרגות, המוליכות אל קרקעיתו, ודפנותיו טויחו בשכבת טיח עבה, ששוקעו בה שברים של כלי חרס מן התקופה הרומית או מן התקופה הביזנטית. הבור כולו, לרבות קרקעיתו והמדרגות, רוצפו פסיפס לבן, גס, וכן משטח סלע ממזרח לו. במדרון שמצפון ומצפון-מערב להריסות הכפר אותרו חציבות בסלע ויסודות של מבנים קדומים. הלאה צפונה נמצאו שתי כתובות חקוקות בסלע; אפשר שהן ציינו את תחום השבת של אוּשָׁה התלמודית. ממצא: חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית. אתר 74 מפה 24 סקר ארכיאולוגי של ישראל

במעבה "היער" צילום משה כ"ת

גלישה צפונה לעבר אבן תחום שבת

****

צילום משה כ"ץ

****

אבן תחום שבת היא סלע (טבעי) עליו כתובת יוונית, אשר סימן כנראה את תחום השבת של אושה העתיקה. הסלע ליד השביל (בצד המנוגד לשפרעם). בהלכה, תחום שבת הוא שטח פיזי תחום, המציין את השטח שבו מותר לאותו אדם להלך ברגליו בשבת, ביום טוב וביום הכיפורים, בלי לעבור על איסור מדרבנן של יציאה מחוץ לתחום שבת. שטח זה מתחשב באופן כללי באמצעות מדידת 2000 אמות (כ-1 ק"מ) לכל כיוון סביב לנקודה (או היישוב) בה שהה האדם בעת כניסת שבת, שעת בין השמשות של יום שישי, אולם ישנם פרטים הלכתיים רבים לגבי מדידת תחום שבת במקרים שונים.

*****

בשולי חורש קריית אתא

בעלייה לעבר שפרעם

****

****

רבי יהודה בן בבא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה. אחד מעשרת הרוגי מלכות. רבי יהודה בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא, והיה חברו הטוב של רבי עקיבא. כשרבי עקיבא הוצא להורג על ידי הרומאים – אסר על שימוש בבשמים, לאות אבל. הוא מוגדר בתלמוד כחסיד, בתלמוד מובאות מספר מעשיות המתחילות במילים "מעשה בחסיד אחד" ובמקום אחר מובא כי הכוונה היא תמיד לאחד מהשניים, או לרבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי. בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הם הכירו בחשיבות הסמיכה להמשכיות ההנהגה הרוחנית של עם ישראל, ואסרו אותה. רבי יהודה בן בבא, שהכיר בחשיבות זו, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס. בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב. וסמך שם חמישה זקנים: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. הוא נתפס על ידי הרומאים. הוא הוצא להורג, אבל אף עיר לא נהרסה ואנשים נוספים לא הוצאו להורג מאחר שהמקום לא שייך לא לאושה ולא לשפרעם. מחלף סומך על כבישים 70 וכביש 79 נקרא על שם הסומך רבי יהודה בן בבא.

****

****

****

****

*****

למול המצודה בשפרעם

בטיול זה רק עברנו בשפרעם ולא התעכבנו להרחבה ראו עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא,

*******

חלק חמישי של המסלול

מערבה במישור בשדות אפק,
חציית תעלת ניקוז
שהיא היובל העליון
של נחל נעמן
(קרוי גם נחל אפק)
וחזרה לקבוץ אפק 

****

****

*****

****

למול ערוץ נחל נעמן

חלקו העליון של נחל נעמן שראשיתו בגבעות שפרעם, במישור הוא תעלת ניקוז

מבט על קיבוץ אפק מצפון

*********

סוף דבר,

היה זה עוד טיול מענג
עם חבורה מתעניינת וסקרנית
באזור שרובו
אינו על מפת המסלולים המועדפים
אבל, הוא מעניין בכל היבט:
גיאוגרפי, יישובי, נופי ומורשת,
תמיד יש מה לראות ומה ללמוד
והפעם היה גם בונוס
מופע ענני הנוצה (צירוס) 

****
תודה למשה כ"ץ שהוביל והסביר
תודה לניר עמית שהוסיף
והראה לנו מקצת מהחידושים באזור
תודה לפיפ, מיכאל ודורון וצביקה
שהשלימו את החבורה המדוושת

עניינו של תיעוד זה הוא הקהילות האוונגליות בחיפה ואליהן נחשפתי במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז).

ביום שני 11/11/2019 הגעתי עם ד"ר שולי לינדר, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה, אל כנסיית עמנואל. .

הכנסייה נמצאת בשכונת חיפה אל-עתיקה ההיסטורית שהיום היא "כלואה" בין מסילת הברזל ובין הנמל.

על קיומה למדתי ממנה יום לפני כן.

כנסיית עמנואל שייכת לאחת מהקהילות האוונגליות בעיר, חלקן הוקמו בעשורים האחרונים.

במתחם פועלת הכנסייה הקטנה, בית לחייל המשיחי וביניהם נמצאים בתי המשפחה המורחבת.

בשעות אחר הצהריים התארחנו אצל נג'יב עטייה, ראש הקהילה ואשתו אליזבת. בשיחה איתם למדנו שבחיפה פועלות שש קהילות אוונגליות קטנות של דוברי ערבית,

קודם עברנו למול מבנה הקהילה הבפסטיסית  שנמצא במושבה הגרמנית. יומיים לאחר מכן, ד"ר שולי לינדר עברה למול מבנה קהילת נזארין אשר נמצא באותו רחוב כמו הקודמת.

תיעוד זה כולל הצגה של היכלי שלוש הקהילות בלבד, אל אחת יכולנו להגיע ושתיים אחרות לראות מבחוץ. לשלוש אחרות לא ניתן היה להגיע.

האוונגלים בחיפה – כאמור, שבחיפה פועלות שש קהילות אוונגליות קטנות של דוברי ערבית.

 

בכל אחת מהקהילות עשרות מאמינים ובראשה עומד 'רועה הקהילה'. תפקידו לקבץ מאמינים, לייעץ בנושאים שונים, לתמוך בחברי הקהילה ולקיים קשרים עם רועי הקהילות האחרות.

 

בשנים האחרונות מתגברת התופעה של הקמת קהילות ורועי הקהילות מקיימים קשרים ביניהם על מנת לקדם את מעמדם ברמה הארצית.

 

מרבית הקהילות נתמכות על ידי קהילות אוונגליות מאירופה או מארה"ב.

 

כל הקהילות נמצאות בעיר התחתית ובהדר, ולכן היכלי התכנסות הקהילות נמצאים בבניינים פרטיים. ומיקומם מוצנע, לרוב אינו מפורסם.

***********

קהילת עמנואל
ברחוב המכס 57
בחיפה אל עתיקה

*****

הכניסה להיכל הקהילה

***

****

בית החיל משיחי בחסות קהילת עמנואל

הקהילה הבפטיסית בחיפה
מיקום: רחוב גנים 38
מושבה הגרמנית

*****

****

****

****

"קהילת נזרין"
מיקום: רחוב הגנים 16
מושבה הגרמנית

****

*****

צילום שולי לינדר

צילום שולי לינדר

The Nazarene Church in Haifa Dedicates New Building on New Year

*******

שלוש קהילות נוספות נמצאות
בהדר הכרמל ובעיר התחתית 
והן אינם נגישות
מעטים יודעים על קיומם ומיקומם

******

120

בשנה זו החלטתי שהגיעה העת ללמוד ולהכיר את העיר לוד יותר ממה שידעתי עד. לכן בחודשים מרץ – מאי ביקרתי ארבע פעמים בעיר:
* בפעם הראשונה, סיור ברגל במרכז העיר העתיקה,
* בפעם השנייה, סיור ברגל וברכב בעיר הישנה,
* בפעם השלישית, דיווש בתוך העיר, לאורכה ולרוחבה *
* בפעם הרביעית סיבוב בשכונת הרכבת 

כבר בפעם הראשונה הבנתי שלימוד העיר לא יהיה מלא אם לא אשתתף ב-16 בנובמבר ב"חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד".

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.
החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.
אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.
לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה
מקור והפניות

על מנת לא להחמיץ את מועד החג, ציינתי אותו ביומני.

ביום שבת, 16 בנובמבר הגעתי בשעת בוקר מוקדמת למתחם כנסיית סנט ג'ורג' בעיר על מנת להיות נוכח בחגיגות.

בתחילה ציפיתי מחוץ לכנסייה ובתוכה באלפי החוגגים, בני העדה האורתדוקסית.

חלקם הגיע מהארץ, מרביתם הערים: לוד, רמלה, חיפה, נצרת, שפרעם, עכו ומיעוטם מהיישובים האחרים וחלקם הגיעו מחוץ לארץ, מיוון, קפריסין, רוסיה, גיאורגיה, רומניה ועוד.

נכחתי בתוך הכנסייה בזמן המיסה החגיגית שערך הפטריארך הפטריארך תיאופילוס השלישי מירושלים שהוא הפטריארך של הכנסייה היוונית אורתודוקסית בירושלים ותוארו הרשמי הוא "פטריארך עיר הקודש ירושלים וכל ארץ ישראל, סוריה, ערב, עבר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה".

אחרי המיסה הסתובבתי בין החוגגים באזור שמחוץ לכנסייה.

בין היתר ראיתי את ההפגנה  של בני העדה נגד הפטריארך שלטענתם מוכר את קרקעות ההקדש (הוואקף) במחיר נמוכים ומבלי שאנשי העידה זוכים לתמורה.

לקראת הצהרים צפיתי במצעד של חניכי הצופים הערבים האורתודוקסים.

המצעד החל מהרחבה הסמוכה לבניין העירייה בקצה הדרומי של שדרת צה"ל (שנבנתה בעיר בתקופת השלטון הבריטי).

הצעדה הייתה לאורך השדרה עד מתחם הכנסייה. מרבית הצועדים היו של תזמורות השבטים מלוד, רמלה ויפו וגם מבית לחם.

עניין רב  היה לי לצלם. כך במשך יותר מארבע וחצי שעות שהייתי במקום וצלמתי ללא הרף. "היבול" היה של מאות צילומים.

תיעוד זה מוקדש להצגת צילומים נבחרים ומיצגים של המראות ובעיקר האנשים שראיתי.

בתחילה מובא רקע קצר אודות הכנסייה והקדוש סנט ג'ורג'.

*************

מנזר וכנסיית
גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") היא כנסייה נוצרית אורתודוקסית. הכנסייה נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. הכנסייה שוכנת במתחם "פארק השלום" בעיר העתיקה של לוד, ליד מסגד אל-עומרי ובית הכנסת "שערי שמיים". לכנסייה נודעת חשיבות רבה, בעיקר בקרב נוצרים אורתודוקסים וארמנים

****

הכנסייה וסביבתה

בניית הכנסייה בתקופת הקיסר קונסטנטינוס הראשון (306-337) נבנתה באתר כנסייה שלא הוקדשה עדיין לגאורגיוס הקדוש. המסורת הקושרת אותו אל העיר התפתחה רק במאה ה-5 או ה-6. על פי ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה, שם הקדוש לו הוקדשה הכנסייה לא פורסם בתחילה מחשש לרדיפות. בהיות גאורגיוס למגן הדת הנכונה, סימלה הכנסייה המוקדשת לו את ניצחון הנצרות על אויביה, ולכן הפכה ליעד לכל מי שביקש לפגוע בנצרות ובנוצרים.
הכנסייה נהרסה בשנת 614 בידי הסאסאנים. היא הוקמה שנית ונהרסה בשנת 1010 בפקודתו של השליט הפאטמי אל-חאכם. הצלבנים שייסדו בלוד את הבישופות הלטינית הראשונה בארץ ישראל הקימו את הכנסייה השלישית במקום באמצע המאה ה-12 וזו בוצרה. ב-25 בנובמבר 1177 צרו כוחותיו של סלאח א דין על לוד והצלבנים גברו עליהם והניסו אותם; אולם ב-24 בספטמבר 1191, במהלך מסע הצלב השלישי, הצליח צלאח א-דין להרוס את הכנסייה. בתקופת הממלכה הצלבנית השנייה, נבנתה הכנסייה שוב, אך עם הכיבוש הממלוכי של לוד בשנת 1260 החריב אותה בייברס, והותיר חלק קטן ממנה בהריסותיה, ככל הנראה כדי לבזותה ברבים. בשטח הכנסייה שהרס ציווה בייברס להקים מסגד, ובהקמתו עשו הממלוכים שימוש באבני הגזית, בעמודי הגרניט והשיש ובכותרות הכנסייה ההרוסה. בשטח המסגד שוכנים שרידים של הכנסייה הביזנטית, ובהם גם עמוד ועליו כתובת ביוונית.
במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר העות'מאנים החלו מעבירים שטחים בארץ ישראל לידי מעצמות אירופה, השטח שלא נכלל במסגד הועבר לממשלת יוון, וזו העבירה אותו לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית אשר קוממה את הכנסייה ב-1872 בעזרת משפחות מונייר וחבש בנות העיר. לצד הכנסייה הוקם גם מנזר.
מקור 

*****

הכנסייה בראשית המאה ה-20', מקור

מאחר שבחלק משטחה של הכנסייה הצלבנית שכן המסגד, שוקמו רק הספינה המרכזית ומעבר האורך הצפוני, ושני האפסיסים שבקצותיהם. בשל מגבלות המקום נוצר בית רוחב, שבו רק שני מעברים: המעברים המרכזי והצפוני של הכנסייה ההיסטורית. רק שני האפסיסים, חלק מהקיר הצפוני ושני העמודים נותרו מהמבנים הקדומים, וכתוצאה מכך חלק מהקירות המודרניים מודבקים אל הקירות המקוריים, ורק על אלה המקוריים נראית פטינה.

מקור 

מעל הכניסה אל הכנסייה קבוע תבליט אבן המתאר את הקדוש קוטל את הדרקון, ועל דלת הכניסה מופיעה המילה היוונית "NIKA" (ניצחון) בשל כך שהכנסייה מסמלת את ניצחון הנצרות.איקונוסטאזיס מפואר חוצץ בין אולם התפילה לאזור המקודש ובו נראים, בין היתר, דמויותיהם של גאורגיוס הקדוש קוטל את הדרקון, מרים, אם ישו אוחזת בישו הילד, ישו המורה, יוחנן המטביל ואיקונין המתאר את הקמת הכנסייה.
במרכז האולם תלויה נברשת זהב גדולה שנתרמה על ידי קהילה יוונית, והיא זהה לזו הנמצאת בכנסיית הקבר. שני גרמי מדרגות במעבר המרכזי מוליכים אל הקריפטה שבה שוכנת מצבת שיש מהמאה ה-19. לפי המסורת קבור ראשו של הקדוש מתחת למצבה, ועליה תבליט של הקדוש במרכזו של אגן שמן לצד הכיתוב ביוונית "ὁ Ἅγιος Γεώργιος ὁ τροπαιο φόρος". ("גאורגיוס הקדוש, מגדלור מאיר").

*****

****

התיבה בה לפי האמונה בה נמצאים עצמות גופתו של גאורגיוס

*******

*****

********

המאמינים בכנסייה
לפני המיסה

****

****

****

********

בוא הפטריארך

מחכים לפטריארך

*****

*****

****

******

המאמינים בזמן המיסה

*****

הגברת הגיעה מגיאורגיה

****

****

*****

****

****

****

***

*****

*****

*****

*****

****

****

*****

המיסה, התפילה והשירה

****

****

*****

****

****

*****

****

****

*****

****

****

******

מחוץ לכנסייה לאחר המיסה
עוד מאמינים מגיעים

****

****

****

****

*****

****

******

ההפגנה נגד הפטריארך
מקלקלת את החגיגה

****

בני העידה האורתדוכסית בחיפה, ולא רק בה, אינם רואים עין בעין ונמצאים ב"עימות" וויכוח עם הפאטרכיה הייוונית בארץ הקודש, שמקום מושבה בירושלים, בכל הקשור לחייה לענייני נדל"ן, כלכלה וחברה. אנשי העידה בחיפה, כמו במקומות אחרים, רואה בעיניים כלות כיצד הפטריארך מוכר את נכסי הנדל"ן של הכנסייה במחירים זולים במיוחד. ב-28 באוקטובר 2017 הפגינו בני העדה בחיפה נגד מכירת קרקעותיה על ידי הפטריארך היווני האורתודוקסי, תיאופילוס השלישי. הייתה זו הפגנה נוספת בשורה של אירועי מחאה נגד "מכירת החיסול" של קרקעות העדה הערבית האורתודוקסית על ידי הפאטריכיה. באותה עת נחשפו מספר עסקאות נדל"ן שביצעה הכנסייה בירושלים, יפו וקיסריה ובהן נמכרו קרקעות ומבנים במחירים נמוכים ביותר שמעוררים תהיות לחברות שרשומות במקלטי מס, שלא ידוע מי עומד בראשן. מצד גורמי הפטריארכיה נטען שמחאת העדה האורתודוקסית נובעת משיקולים הקשורים לדרישה שלהם ל"ערביזציה" של הכנסייה. כלומר, לדרישה להכניס אנשי כמורה ערבים למשרות בכירות בפטריארכיה שנשלטת היום בידי כמורה יוונית.

*****

*****

*****

*****

מצעד שבטי הצופים והתזמורות

****

****

****

****

*****

*****

ראש המשלחת שהיגיעה מבית לחם

*****

*****

*****

****

****

****

*****

****

****

****

*****

*****

****

****

****

******

סוף דבר

למדתי עוד פרק מרתק אודות
הכנסייה היוונית אורתדוכסית
ואודות הדבקות של המאמינים
שהגיעו מקרוב ומרחוק,

******

התפעלתי מהשקעה העצומה
בבני הנוער של העידה בכלל
ובכל הקשור למוסיקה ולנגינה בפרט

******

למדתי גם שישנם מבני העידה הערבית
החולקים על ההתנהלות
של הפטריארך תאופיליוס השלישי
בענייני נדל"ן
ורואים בו "אישיות לא רצויה",
ממש כך!

*****

חשבתי שחבל
שאירוע זה לא זכה
לחשיפה בתקשורת הישראלית

******

תהיתי אם דבר קיומו ידוע בכלל
לציבור שאינו נוצרי אורתודוקסי

*****

לא ראיתי ולא שמעתי שום נציג מהממשל
וגם לא מהעירייה המארחת.
גם השלט שהכינה העירייה יכל להיות מכובד יותר.

הוי כמה עלוב השלט שהכינה העירייה.

******

מומלץ להגיע פעם לחגיגות אלה

*****

לטיול דיווש זה יצאנו בבוקר יום שישי (15/11/2019).

היוזמה לטיול היתה של עמית פינקלשטיין (באר יעקב) , שיום קודם הציע שהפעם נדווש באזור מגוריי שבהרי יהודה אחד ממסלולי הבית שלי

.

שמחתי שהוא העלה ההצעה זו כי מזמן מזמן לא רכבתי בהרי יהודה וזו הזדמנות לצאת לטייל בלי לשנע את האופניים.

להצעת טיול הצטרפו גם איל גזית ודוד פרידברג (משמר הנגב) ומיכאל עוזרמן (נתניה).

בשעת בוקר יצאנו לטיול זה מבייתי שברכס חלילים שבמבשרת ציון.

משך זמן טיול זה היה כמעט חמש ורבע שעות, מתוכן הדיווש שלי (האיטי בחבורה) היה שלוש וחצי שעות, שעה שלוש רבעי השעה הייתה עצירה למטרות תצפית והסבר והפסקת אוכל.

אצל חבריי שרכבו מהר יותר היחס סין הרכיבה והעצירה היה שונה במעט.

התיעוד להלן כולל מפות וצילומי אוויר של קטעי המסלול וצילומים של מראות הדרך ומעט מידע על המקומות.

המסלול מעגלי,
נגד כיוון השעון
התחלה וסיום ברכס חלילים
שבצפון מזרח מבשרת ציון

קטעי המסלול דומים, חופפים או קרובים
למסלולים אחרים ברכסי הרי יהודה  

***

*****

עליה מרכס חלילים
לעבר מרכס הראל
ירידה ממנו לנחל כסלון עליון,
דיווש לאורכו נחל כסלון
מבית נקופה דרך עין ראפה
הלאה בנחל כסלון
סביב ברכס גבעת יערים
ועליה בשוליו לעבר רכס צובה
והלאה לאורכו חזרה לרכס הראל

****

****

קטעי המסלול ומראות הדרך

קטע ראשון של המסלול,
עליה מרכס חלילים אל רכס הראל
וחצייתו וגלישה לנחל כסלון עליון עליון 

*****

*****

על רכס הראל בשולי מבשרת ציון מעל נחל כסלון עליון

למול גדר ההפרדה ומעל הכפר בית סוריק

*****

גלישה מרכס הראל אל נחל כסלון עליון

בקצה הירידה אל נחל כסלון, צילום דוד פרידברג

רגע של פורטרט

קטע שני של המסלול גלישה
במורד נחל כסלון עליון
אל בית נקופה
וחציית כביש מספר 1

******

****

ממשיכים במורד נחל כסלון

האתר הארכיאולוגי מעל נחל כסלון למול כביש 1, עיי הכפר עין נקובה

אתר עין נקעה שהפך לעין המסייעת

****

בריכת עין מסייעת מקום טבילה חדש לקיץ לחובבי הז'אנר. מעניין איך ישאר הניקיון במקום נגיש זה.

המשך הדרך לצד נחל כסלון שהפך לתעלה בצד כביש 1

בית נְקוֹפָה הוא מושב בסמוך לאבו גוש, ושייך למועצה אזורית מטה יהודה. קור השם ביישוב נוּקְבְתָא שבבנימין הנזכר בתלמוד וממנו באה משפחת כוהנים שנשאה את אותו שם (גם רבי יהודה הנשיא העיד על עצמו שזה מוצאו). לפי הסברה, השם העתיק השתמר בשם הכפר הערבי ששכן במקום, בית נַקּוּבָּא. מקור השם בנקבָּה ארוכה ועמוקה, חצובה בסלע, בראש ההר. המושב הוקם בשנת 1949 על ידי שבעה זוגות אשר עלו מיוגוסלביה לאחר מלחמת העולם השנייה. בהמשך צורפו אליו עולים ממרוקו. הוא משתייך לתנועת המושבים. המושב הוקם על חורבות הכפר הערבי בית נקובא, שתושביו עזבו אותו ב-1948, ולא הורשו לחזור אליו לאחר מכן. ב-1962 הורשו תושבי הכפר המקורי להקים את הכפר עין נקובא על חלק מאדמותיהם, דרומית ליישוב סמוך לעין ראפה.
מקור 

מעל כביש 1 במחלף עין חמד, כאן הכביש חוצה את נחל כסלון

קטע שלישי של המסלול,
הלאה על מדרכת הכביש
במורד נחל כסלון עליון
לעבר כין נקובה ועין ראפה ל
עבר עין לימור (נקרא גם עין לימון)

*****

****

בירידה לעין נקובה ועין ראפה

עין נקובא הוא כפר ערבי הנמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה.. היישוב הוקם בשנת 1962 על ידי פליטים מהכפר בית נקובא שתושביו עזבו אותו במלחמת העצמאות, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה (על מקומו נבנה המושב בית נקופה). התושבים ישבו בקרבת היישוב עין ראפה ובשנת 1976 התפצל היישוב והוכר כיישוב בפני עצמו.

עין ראפה

עין ראפה

עין ראפה הוא כפר ערבי, הנמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה בנחל כסלון מדרום לכביש 1 ואבו גוש מצפון לצובה. הכפר נקרא על שם המעיין "עין ראפה" הנמצא במרכזו. בדומה למעיין "עין לימון" (לַמוּר) הסמוך, גם מקורו של השם "ראפה" הוא צרפתי. תושבי הכפר מספרים שבאחת מקבוצות הנזירים שפקדו את המקום, היה כומר בשם "ראפה". הכומר אמר לתושבי הכפר, שאם יחפרו בנקודה מסוימת ימצאו נביעה. התושבים חפרו באותו המקום ומצאו את הנביעה, שנקראה מאז "עין ראפה" על שם אותו כומר. הכפר הוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי שלושה אחים מהכפר סובא הסמוך. מייסד הכפר מוסא ברהום רכש חלקה מבני אבו גוש בנה את ביתו ובניו שבגרו, ובני בניו הוסיפו בתים מסביבו וכך צמח הישוב. במלחמת העצמאות הציעו בני הכפר לכרות ברית בין היהודים לערבים, אך התנגדות שכניהם הערבים מנעה זאת. בעקבות כך נאלצו לנטוש את בתיהם ועברו לאבו גוש. בתום המלחמה חזרו לבתיהם. כיום, כל  תושבי הכפר הינם בני משפחת מוסה ברהום.  בשנת 1949 תושבי הכפר קיבלו תעודות זהות ואזרחות ישראלית. בשנת 1962 בקשו נציגי התושבים לקדם את סלילת דרך הגישה לכפר.

מורד הדרך אל נחל כסלון

עין לימור

החניון לטובת רוכבי הסינגל

יופי של משולש

קטע רביעי של המסלול
במורד נחל כסלון
מצפון לשלוחת גבעת יערים,
טיפוס בשוליה המערביים והדרומיים
לעבר שלוחת צובה

*-****

*****

במורד הנחל וממעל גבעת יערים

למול וממעל קריית טלז סטון

מתחילים לטפס של שלוחת גבעת יערים

***

למול שורש

****

גלישה מעל נחל טייסים אל דרך נוף דרומית מעל נחל כסלון

למול דרך נוף דרומית וממעל מושב רמת רזיאל

הגעתי לתחילת הטיפוס לגבעת יערים

הכרמים על שלוחת גבעת יערים

קטע חמישי של המסלול
טיפוס לשולחת צובה,
בתחילת סביב הקיבוץ,
הלאה צפונה לתל צובה
ודרך כרמי הקיבוץ
אל דרום מבשרת ציון 

***

*****

פלמ"ח צובה הינו קיבוץ שיתופי, הנמצא בתחום שיפוטה של המועצה האזורית "מטה יהודה" ושייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת (בעבר – הקיבוץ המאוחד). שם הקיבוץ מבטא את מורשת הפלמ"ח ואת מיקומו ההיסטורי של הישוב המקראי צוֹבה. הקיבוץ עלה לקרקע באוקטובר 1948 ומייסדיו היו יוצאי פלמ"ח מחטיבות "יפתח" ו"הנגב" – ילידי הארץ, ניצולי שואה ועולים מתורכיה. מאוחר יותר הצטרפו בוגרי חברות נוער עולה, חברים מקיבוץ "ארז" שעזבוהו עם הפילוג, וחברי גרעינים יוצאי תנועת הנוער המחנות העולים ואחרים. במהלך השנים נקלטו בקיבוץ בודדים ומשפחות, מהארץ ומחו"ל, ובני משק שבחרו להמשיך בדרך הוריהם.
הקיבוץ הוא קיבוץ שיתופי אשר הבעלות על הרכוש בו היא משותפת וחיי התושבים מבוססים על שוויון ושיתוף בהכנסות. זהו אחד הקיבוצים האחרונים בהם משכורות החברים והכנסות רבות נוספות נכנסות לקופת הקיבוץ, אשר מחלק מחדש את ההכנסות כדי לספק את השירותים הדרושים לכלל התושבים בצורה שוויונית. כיום מורכב הקיבוץ בעיקר מבני משק ממשיכים, משפחות שביקשו להצטרף אל הקיבוץ ועוד. אוכלוסיית הקיבוץ מונה : כ-300 חברים ומועמדים, כ-200 ילדים וגם חיילים (בני הקיבוץ) בנים במסלול עצמאות כלכלית ותלמידי אולפן.
הקיבוץ מספק את כל השירותים הדרושים לתושביו, ובכלל זה גם חדר אוכל כמתבקש מקיבוץ שיתופי. מלבד אלה יש במקום בריכה, מוסדות חינוך ואפילו מרפאת שיניים. מזה כ-30 שנה מתקיימת בקיבוץ מסגרת של אולפן, בו מתחנכים צעירים – תיירים ועולים חדשים – תוך שילוב של עבודה ולימודים. מאות צעירים רכשו כאן ידע בסיסי בשפה העברית ובהכרת הארץ.
כלכלת הקיבוץ: ענפי החקלאות של הקיבוץ: מטע- בו עצי פרי שונים, כרם יין וזית-שמן; לול – המייצר בעיקר פטימים; רפת – הפועלת בקיבוץ צרעה, במסגרת שותפות עם שני קיבוצים נוספים; ענף גידולי שדה בשפלה, גם הוא במסגרת שותפות אזורית; מוסך ותחנת דלק – המשרתים את רכבי הקיבוץ ומאות לקוחות בסביבתנו. כ-40% מחברי הקיבוץ עובדים בעבודת חוץ, חלקם במשרות בכירות במקומות עבודתם. כמנהג הקיבוץ השיתופי משכורותיהם מועברות במלואם לקיבוץ. בראשית שנות ה-80 הוקם המפעל התעשייתי "אורן" המייצר שמשות בטיחות מסוגים שונים, שמשות לארכיטקטורה ושמשות ממוגנות נגד ירי. מפעל "אורן" הוא הענף הגדול והמרכזי בקיבוץ. המפעל גדל והתפתח מאד בשנים האחרונות, הוקמה שלוחה בארצות הברית והשנה הולך ומוקם מפעל "אורן ב" האמור להכפיל את שטח הייצור. המפעל מעסיק חברי קיבוץ רבים ועשרות עובדים מיישובי האזור, מרביתם עולים חדשים. בשנים האחרונות תופס תאוצה תחום התיירות: "קיפצובה" – מרכז הבילוי המשפחתי הגדול והאיכותי באזור ירושלים. משנת 2000 פועל "מלון צובה" ובו 64 חדרים משפחתיים ומבנה מרכזי המאפשר קיום כנסים ואירועים שונים. יקב צובה – הוקם בשנת 2005 כיקב בוטיק המייצר 60,000 בקבוקים בשנה מענבי הכרמים של הקבוץ. חדר האוכל הישן שודרג ונבנה מחדש כאולם כנסים והסעדה ואולם לאירועים משפחתיים עד כ- 180 איש. הוא גם משמש לאירועי תרבות וחברה לחברי הקיבוץ וקבוצות תיירים. בשנת 2013, הוקם בצובה סניף חדש של גליתא – חוות השוקולד.

מבט מהקצה דרומי של שלוחת צובה אל הר חרת

מבט מצפון על תל צובה

בתל צובה נמצאים שרידי מצודה צלבנית בלמונט (ההר היפה) שהיא חלק ממערך מצודות לאורך הדרך מירושלים למישור החוף. המקום מזוהה גם עם צובה המקראית ממנה הגיע אחד מנאמני דוד המלך יגאל בבן נתן. עד 1948 נמצא במקום הכפר הפלסטיני סובה שנכבש סופית בקרבות עשרת הימים ביולי שנה זו. מיד עם תום המלחמה הקימו חיילים משוחררים במקום את הקיבוץ פלמ"ח צובה.

הכפר סובה

כרמי צובה

מאזני הצדק בכרמי צובה, צילום איל גזית

כרמי צובה

קטע שישי לאורך מבשרת ציון
מדרום אל צפון
וגלישה לרכס חלילים
וסיבוב קצר בו לשתי תצפיות 

*****

*****

טיילת האופניים הקצרצרה ביותר במבשרת ציון

חוצים בקסטל

מבשרת ציון – יישוב פרוורי במחוז ירושלים ומוניציפאלית מוגדר מועצה מקומית. הבינוי ברוב חלקי היישוב הוא על מורדות הרכס שגובהו הממוצע 750 מ' ומאופיין בבניה צמודת קרקע ובניה רוויה בצפיפות נמוכה. שטח היישוב משתרע משני צדדי של כביש מס' 1 הראשי לירושלים, כ- 6 ק"מ של כביש מערבית לכניסה לירושלים. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-6,500 דונם  וכולל כ – 6,300  יחידות דיור ב- 15 שכונות בהן מתגוררים כ-25,000 תושבים.

****

היישוב מבשרת ציון הוקם מאיחוד שלושה יישובים שנבנו בקצה המזרחי של פרוזדור ירושלים בואכה העיר במחצית הראשונה של שנות ה-50' במאה שעברה: הראשון, מעוז ציון א' יישוב הוקם בשנת 1951 באזור הקסטל מדרום לכביש ירושלים תל-אביב, בתחילה כמעברת עולים יוצאי כורדיסטאן ועיראק ואחר כך כיישוב בעל אופי כפרי המשלב משקי עזר. מרבית מהתושבים עבדו במחצבה שהייתה בחלק הדרומי של היישוב. השני, מעוז ציון ב' יישוב שהוקם בשנת 1954 ממזרח למעוז-ציון א' ואף הוא אוכלס על ידי עולים מכורדיסטאן.  שני היישובים נקראו שנים רבות גם בשם "קסטל" והשלישי, מבשרת ירושלים יישוב שהוקם בשנת 1956 מעברו הצפוני של כביש ירושלים-תל אביב ואוכלס על ידי עולים יוצאי צפון אפריקה. שלושת היישובים תוכננו כיישובים בעלי אופי כפרי עם בתים בני קומה אחת ומשק עזר לידם. ראו עוד על הקמת היישוב. בשנת 1963 אוחדו שלושת היישובים למועצה מקומית אחת שנקראה מבשרת ציון, שם שהוא שילוב השמות מעוז ציון ומבשרת ירושלים. גם בשנים שבאו אחר-כך נשמרה, במידה רבה, ההפרדה בין יוצאי עיראק, פרס וכורדיסטאן מצד אחד לבין העולים מהרי האטלס, מצד שני… גשר הראל שנבנה בתחילת שנות ה-70 מעל כביש מספר 1 סימל את תחילת השילוב בין האוכלוסיות השונות. האוכלוסייה החדשה שהגיעה ליישוב החל משנת 1978 היא ברובה אוכלוסייה חילונית שיצאה מירושלים וחיפשה מפלט משאון הכרך, אך עדיין חיפשה את קרבת העיר כמקור פרנסה ושירותים. החל משנת 1980 החל היישוב להתפתח בקצב מואץ. מאז ועד היום נמצא היישוב בתנופת פיתוח ללא הפסק, כ-11 שכונות חדשות נבנו בישוב, הוקמו מרכזים מסחריים ונבנה "קניון הראל" – כמרכז המסחרי הגדול אשר משרת את תושבי היישוב ויישובי הסביבה. תושבי מבשרת ציון מעוניינים בשמירת אופיו של היישוב כעצמאי, המספק צרכי תושביו, בעל צביון כפרי ובנייה נמוכה, יישוב עם פארקים ושטחים פתוחים המצוי בלב אזור ירוק ושומר על ערכי טבע ונוף. זו אחת הסיבות שתושבי מבשרת ציון התנגדו למספר ניסיונות בעשורים האחרונים לספח את היישוב לתחום ירושלים.

פעם הייתה כאן מלחמה

מצפה הילה

מצפה הילה ברכס חלילים, צילום דוד פריברג

מבט מרכס חלילים לגשר הרכבת לירושלים מעל מחל לוז והכניסה למנהרה הרביעית.

******

לסיום מעט היסטוריה

אם הדיווש היה מתקיים
בסוף תקופת המנדט
כך היו פני הארץ
היינו עוברים בין הכפרים הערביים,
חלקם כבר לא קיים

****

אם הדיווש היה מתקיים
בעשור הראשון של מדינת ישראל
כך היו פני הארץ
אזור הטיול היה
בספר מול קו שביתת הנשק 

****

*****

לאחר הטיול,
אורחים הגיעו
לקפה ומאפה,
מרפסת הבית מקום ראוי

צילום סמדר בן דור

******

סוף דבר

טיול סתו נעים בהרי יהודה
במזג אויר מתאים
עם מראות יפים
והשקעת אנרגיה בטיפוסים.
נהנינו מאוד!

במסגרת ההיערכות למיזם פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), התבקש לנסות ולהגיע גם למתחמי היהדות המשיחית שהטענה לגביה שהיא בעצם זרם בנצרות.

הקהילה משיחית בחיפה הוקמה כבר עם קום המדינה כשרוב חבריה אז היו ניצולי שואה. כיום פועלות בעיר כמה קהילות ובכל אחת בין עשרות למאות חברים.

כאמור, על חלקן של קהילות אלה נודע במסגרת ההיערכות למיזם "נוצרים בחיפה". רק לחלק מהן התאפשרה נגישות ורק באחת ניתן היה לבקר מקום משכנה.

ביום שלישי 11/11/2019, יצאתי, יחד עם ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה לבקר במתחמי קהילות היהדות המשיחית.

בתחילה בקרנו במתחם קהילת בית אליהו שנמצא במושבה הגרמנית. הביקור התאפשר הודות לתיאום טלפוני מוקדם עם ראש הקהילה שמואל עווידה והמנהל האדמינסטרטיבי שלה שי פנחסי והוא גם שאירח אותנו המקום.

אחר כך המשכנו למתחם קהילת בית חסדא שאף הוא נמצא במושבה הגרמנית. לא יכולנו להיכנס אליו. לא ניתן לתאם ביקור עם מישהו מאנשי הקהילה מסוגרת זאת שמספר הטלפון שלה חסוי. הסתפקנו מהתרשמות מחוץ לבניין הקהילה.

המשכנו לשכונת קריית אליהו לבניין משרדים בו שוכן אולם קהילת שבי ציון. גם כאן לא התאפשר ביקור בגלל חוסר יכולת לתאם מראש עם מי מאנשי הקהילה.

הכוונה לעלות למרכז הכרמל לבקר במתחם קהילת כרם – אל לפחות לראות את משכנה בוטל. גם בקהילה זו לא התאפשר ביקור בגלל חוסר יכולת לתאם מראש עם מי מאנשיה.

בסיור ובשיחות אחריו, עם כמה עמיתים מחיפה, התברר שיש בעיר עוד מספר קהילות משיחיות, חלקן של יהודים משיחיים שהגיעו מארצות ברית המועצות לשעבר וחלקן גם יהודים משיחיים שהגיעו מאתיופיה. אולם זהותן אינה ידועה, קל וחומר גם מיקומן.

בתיעוד זה כולל רקע אודות היהדות המשיחית בכלל ובישראל בפרט וגם את הביקור במקומות שצוינו לעיל.

*****

יהדות משיחית

יהדות משיחית היא תנועה דתית השואפת לשלב בין אמונה בישו לזהות יהודית. הזרם הוא ענף של הנצרות האוונגליסטית שקם בשנות ה-1970, ושורשיו עוד בתנועה "העברית הנוצרית" של המאה ה-19, שביקשה להקים כנסיות ייעודיות ליהודים מומרים בהן יוכלו לשמור על זהותם.
היהודים המשיחיים תופשים את עצמם כחלק מן היהדות, סוברים שיהודי המצטרף אליהם איננו מתנצר או ממיר את דתו, ועומדים על כך שיהיה גוף יהודי נפרד בתוך כלל מאמיני ישו. כמה קבוצות מקרבם אף רואות עצמן כיורשות הכיתות היהודיות-נוצריות העתיקות, שפעלו בטרם התהוות הנצרות כדת השוללת את התורה ולא מצריכה גיור.
שום קבוצה יהודית אחרת לא מכירה בלגיטימיות שלהם, והממסד היהודי רואה אותם כמעט באופן גורף כהונאה הפועלת בשירות המיסיון. גם בתוך המחנה האוונגליסטי יש מבקרים המאשימים אותם בהתייהדות ושוללים מהם לגיטימיות.
אמונתם של המשיחיים למעשה זהה  לזו של הנוצרים האוונגליים, כולל קבלת הברית הישנה והברית החדשה ככתבי קודש, וראיית ישו כבן האלוהים השותף בשילוש הקדוש, שהתגלם בבשר וכיפר על חטאי האנושות בקרבנו על הצלב. המאפיין המבדיל את היהודים המשיחיים מזרמים נוצריים סטנדרטיים הוא הדגשת מאפיינים מסוימים מן המסורת היהודית, בפרט חגים, מנהגים וסממנים הנפוצים בה.

**************

היהודים המשיחיים בישראל מפוצלים. היום פועלים בארץ כ-90 סניפים של הכת הנקראים "קהילות" ובראש כל קהילה עומד רועה הקהילה (באנגלית פאסטור). הפעילויות כוללות מפגשים בכל ימות השבוע ובשבת נערכת אסיפה כללית בה משתתפים כולם. חברי הכת קוראים לעצמם יהודים. ההבדלים העיקריים ביניהן הם באופן ההתכנסות ונוסחי התפילה הקהילתית ושיטות הבישור. רוב היהודים המשיחיים בישראל מדברים עברית כשפת אם ומשרתים בצה"ל.
הקהילה המשיחית ביפו הוקמה באמצע שנות השלושים של המאה העשרים. קהילות נוספות פועלות בישראל, בין היתר בירושלים, בתל אביב, בחיפה, באשדוד בכרמיאל וביד השמונה בבאר שבע ועוד.. חלק מהקבוצות מכילות בעיקר יהודים בלידתם שהגיעו לאמונה בישו, ואחרות – בעיקר אנשים שאינם יהודים, אך למרבית הקבוצות אופי מעורב.
חברי הקהילה בקהילות משיחיות נקראים "אחים", ומנהיג הקהילה נקרא "רועה הקהילה". הרועה אחראי על הצדדים המנהליים והכספיים של הקהילה ועל ארגון הכינוסים השבועיים שלה. בהיעדרו של הרועה יהיו לרוב "אחים אחראים" המנהיגים את הקהילה. ברוב הקהילות מוטל איסור על האחים ללמוד חומר הכופר באמונה המשיחית. כנגד אח העובר על האיסור, וברבות מהקהילות מתייחסים אליו כאל זר ונמנעים מלומר לו שלום.
חלק מקהילות היהודים המשיחיים בישראל מאוגדות בעמותה בשם "עדות משיחית לישראל". ישנן קהילות שבהן נהוג לתת תרומה (מעשר), על פי רצונו של כל מאמין, למימון הוצאות הקהילה, וישנן קהילות המקבלות תרומות מחו"ל.
קהילת היהודים המשיחיים בישראל מפעילה אתר וערוץ Youtube בשם iGod, המציגים חומרים מיסיונריים והסברתיים.
מקור, הרחבה והפניות

טענה:
יהדות משיחית
היא זרם בנצרות

המושג "יהודי משיחי" מוטעה ומטעה מאוד, מאחר ומדובר בנצרות לכל דבר ועניין. כאשר הגיעה הכת לראשונה לארץ בסוף שנות השישים, החליטו חבריה בחוכמה רבה לקרוא לעצמם בשם זה מאחר וידעו כי שם זה יתקבל בהבנה ובסלחנות מצד הציבור הישראלי, שלו סלידה טבעית והיסטורית מנצרות בכלל וממיסיון בפרט (בחו"ל קראו להם "עברים נוצרים"). היא אינה שונה מן הנצרות האוונגליסטית ובעצם היא מהווה חלק ממנה. החברים בה נקראים "מאמינים" או פשוט נוצרים ורק בארץ הוסב כאמור המושג נוצרים ל"משיחיים.
הרוב המכריע של הקהילות אין כל סממן יהודי: הם אינם שומרים על מצוות, מחללים את השבת ואינם אוכלים כשר. שמירת מצוות היהדות נתפסת בעיניהם  כדבר מיושן ומיותר כיוון שהברית החדשה ביטלה למעשה את הישנה (הִנֵּה כְּשֶׁאָמַר בְּרִית חֲדָשָׁה יִשֵּׁן אֶת־הָרִאשׁוֹנָה וּמַה־שֶּׁהוּא נוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרַב קִצּוֹ׃ אג' אל העברים ח', 13). בעיני הנוצרים שבכת שמירת מצוות אף נתפסת כחילול הקודש כיוון שהיא רק מעכבת את הגאולה ומסמלת חוסר אמונה בכוחו הבלעדי של המשיח.
הטענה היא שאנשי הכת עושים מאמצים אדירים וראויים לציון ולהדגיש את העובדה שיהדות משיחית היא זרם של יהדות ולא זרם בנצרות: מקום המפגש של הכת נקרא "קהילה" ולא כנסייה- למרות שהנוצרים שבכת ממשיכים לקרוא למקום כנסייה;  האסיפה הכללית נעשית בשבת ולא ביום ראשון על מנת לחקות את בית הכנסת; האסיפות בשבת נקראות "אסיפה" במקום המושג הנוצרי "service" שפירושו כינוס כנסייתי. מושג שהנוצרים בכת ממשיכים להשתמש בו; מנהיג הכת נקרא "רועה" ולא "פאסטור" שפירושו כומר בפטיסטי; בימי השבוע נערכות קבוצות לימוד תנ"ך על מנת להוכיח שהכת לא התנתקה מהברית הישנה למרות שכאמור הם רואים בה דבר שאבד עליו הכלח; בכת נערכים טקסי קבלת שבת וכמו כן הם מציינים את החגים היהודיים- כמובן בדרך משלהם ולא כדרך היהדות. על הצעירים בכת מופעל לחץ אדיר להתגייס לצה"ל ולהוכיח שהם יהודים כשרים התורמים למדינה כמו כולם. הצעירים בכת מתגייסים לצבא לא על מנת לשרת את המדינה אלא על מנת לפעול כמיסיונרים בתוך הצבא ולנצר כמה שיותר חיילים יהודים.
מקור  ביקורת נוספת ראו "10 העובדות ש"יהודים משיחיים למען ישו" אינם רוצים שיהודים ידעו" וגם היהודים המשיחיים: זרם ביהדות או קהילה משיחית?

******

יהודים משיחיים אינם נחשבים ליהודים לעניין חוק השבות (הם נחשבים כ"בני דת אחרת"). יהודים משיחיים שאמם יהודיה לפי ההלכה אינם נחשבים ל'לא יהודים', אלא ליהודים מומרים, כלומר – יהודים שהמירו את דתם במוצהר לדת אחרת, וגם אינם מקיימים מצוות עיקריות, כמצוות שבת.

*****

קהילה משיחית בית אליהו ,
רחוב רוטברג 43,
מושבה הגרמנית

*****

****

*****

****

המרכז הקהילתי "בית אליהו" הוקם בשנת 1970 על ידי ארגון שליחות הנורווגית בישראל (להלן). במשך הזמן הפכה להיות קהילה משיחית עצמאית עם הנהגה מקומית. קהילה זו מונה כ-220 איש. אנשיה מאמינים "שהמשיח המובטח של עם ישראל כבר בא. שמו ישוע! אנחנו זקוקים לו כי הוא תקוותנו היחידה לחיים אותם ייעד הבורא שנחיה." זאת ועוד לשיטתם ""אלוהים ברא אותנו בצלמו למערכת יחסים אישית ונצחית, כאשר אנחנו מוקפים באהבתו וחיים בשלום עם כל בריאתו. אין צורך לתאר כמה זה רחוק מהמציאות של כולנו. התנ"ך אומר לנו בבירור מה היא הסיבה – החטא. שורש המילה חטא הוא ח.ט.א, שלמעשה אומר שאנחנו מחטיאים מטרה מיועדת וחווים את ההשלכות ההרסניות ביותר. כל ניסיון מצדנו לטפל בבעיית החטא (או להתעלם ממנה) כושל – אם זה בעזרת השכל, הרגשות, או כל סוג של רוחניות או דתיות."
נדבך באמונתם הוא "​כפי שהתנ"ך מתאר את עומק הבעיה, כך הוא גם מתאר את הסיכוי היחידי לפתרון: המשיח – זה שיביא גאולה לכל, זה שיהיה שה הכפרה התמים, אשר ייקח על עצמו את מחיר החטא. למי שבוטח בו, מבטיח אלוהים סליחת חטאים מלאה, שלום אמיתי וחיי נצח.
הצדקה לקיומם: ​אנחנו פה היום כי ה' אלוהי אברהם, יצחק ויעקב קיים את הבטחתו!
המקור אתר בית אליהו

*****

היכל העידה

***

****

****

****

השליחות הנורבגית בישראל,
The Norwegian Church Ministry to Israel
(NCMI)

משרד השליחות הנורווגית בישראל בבית אליהו

השליחות הנורבגית בישראל, (NCMI) נוסדה בשנת 1844 בסטוונגר, נורבגיה. זה ארגון שבסיסו הוא לותרני ומטרתו היא לעורר מאמינים בקרב הגויים לאחריותם כלפי העם היהודי, להכריז את הבשורה בקרב העם היהודי ולשרת אותם באהבת המשיח.
בתחילה הארגון שירת את הקהילות היהודיות במזרח אירופה, בעיקר ברומניה והונגריה, באמצעות חינוך, עזרה חברתית ועדות על המשיח. הפעילויות במדינות אלו הסתיימו עם תום מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1949 החל הארגון את פעילותו במדינת ישראל שזה עתה נולדה. פעילות הארגון, המוגדר על ידו שירות, התרכז בעיקר על עולים חדשים מרומניה ומאמינים יהודים אחרים בישוע. לארגון הוקנתה הסמכות והאחריות על הנכסים הלותרניים בתל-אביב-יפו וחיפה השייכים לפדרציה הלותרנית העולמית.
על קרקע בבעלות הארגון במושבה הגרמנית הוקם בשנת 1970 המרכז הקהילתי "בית אליהו"  שהפך כאמור לקהילה משיחית עצמאית עם הנהגה מקומית. בסמוך אל מתחם בית אליהו הוקם בשנת 1976 בית האבות "אבן העזר" כדי לספק למאמינים היהודים ששרדו את השואה בית בזקנתם.  הבית משרת את המשיחיים בישראל, דיירים שרובם יהודים וחלקם ערבים.
מקור והרחבה אודות הארגון, נכסיו ופעילותו באתר השליחות הנורווגית בישראל 

*****

****

קהילה בית חסדא 
דרך אלנבי 59
המושבה הגרמנית

*****

****

קהילת "בית חסדא" הינה קהילת אחים משיחית  שנוסדה בשנת 1927. שנה קודם לכן, הגיע לעיר המסיונר הניו זילנדי קלאפהם (Clapham), והתיישב בטחנת הקמח הישנה במושבה הגרמנית (היום אלנבי 59). הוא הפך את מבנה הטחנה לבית קהילת היהודים המשיחיים, שקרא לה בית חסדא. א. אנגלהרדט, מעשירי העיר תמך בקהילה, והיא זו ששיפצה את המבנה.

*****

הקהילה פועלת  למען הפצת האמונה המשיחית לשיטתה, כפי שעולה מהתנ"ך ומהברית החדשה ובכל האמצעים התואמים את עקרונות העמותה:
* כתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) הם דבר אלוהים המושלם שנכתב בהשראת רוח אלוהים.
* יש אלוהים אחד בלבד שבו שלוש אישויות: אב, בן ורוח הקודש.
* ישוע המשיח הוא אלוהים, שנולד לבתולה, ששפך את דמו כדי לכפר על חטאי הנבחרים, שהוקם מהמתים, שעלה השמימה, שישוב לקהילתו לפני שאלוהים ישפוך את חמתו על העולם החוטא, שיקים את מלכותו וימלוך מהר ציון.
* קיומו של השטן שנברא מושלם, בחר לחטוא והפך לאויב של אלוהים ושל הבריאה. במותו ובתקומתו ניצח ישוע המשיח את השטן, אחת ולתמיד.
* כל בני האדם חוטאים מטבעם ואינם יכולים להיוושע אלא אם פועל בהם רוח הקודש ומוליד אותם מחדש. אנחנו מאמינים שאנשים נצדקים בחסד בלבד דרך אמונה בקורבן המכפר של המשיח.
* רוח הקודש שוכן בלב המאמינים, מקדש אותם, מעניק להם כישרונות ומכשיר אותם כדי שישרתו את אלוהים, ומאפשר להם לחיות בקדושה על פי כתבי הקודש.
* שהמאמין נושע לנצח ושמי שמת בחוסר אמונה יאבד לנצח.
* העולם נברא על ידי אלוהים בשישה ימים כפי שמתואר בספר בראשית.
* תפקידה של קהילת המשיח הוא לפאר את אלוהים, להפיץ את בשורתו וללמד את המאמינים את כתבי הקודש ואת הדרך לחיות על פיהם.
מקור אתר עמותת בית חסדא

******

הקהילה משיחית בשם "בית חסדא" שהיא עמותה רשומה שהוקמה בשנת 1983. היא המחזיקה בנכס ברחוב אלנבי 59 בחיפה. הנכס משמש ברובו כבית תפילה, שבו מתכנסים חברי הקהילה בכל יום רביעי ובכל שבת באופן קבוע, ובימים אחרים לא קבועים לתפילה וללימוד בכתבי קודש. הנכס כולל אולם קהילה שהוא בית תפילה ויש לו כניסה נפרדת. בחלק נוסף של הבניין ישנו מרתף, קומת קרקע וקומת חדרי לימוד לילדים מגיל הגן עד כיתה ז'.

*****

במאי 2015 נערך ביקור מטעם מפקח מטעם העירייה, שכתב בדוח כי קיימת כניסה נפרדת לגן ילדים מבית התפילה, ושאת הגן פוקדים ילדים שהוריהם באים להתפלל. על כן הודיעה עיריית חיפה לעמותה כי עליה לשלם ארנונה על החלק של הגן הנפרד מבית התפילה תחת סיוג "פעוטון". בפברואר 2016 הגישה העמותה השגה על החיוב, ולאחר שההשגה נדחתה הגישה ערר לוועדת הערר של עיריית חיפה. הטענה העיקרית כי המרתף משמש ביום שבת שעה אחת ביום לשמירה על ילדי המתפללים באולם הקהילה הנמצא סמוך למרתף על ידי מתנדבים, וכי לא היה מקום לחייב את המרתף בסיווג עצמאי של "פעוטון" ויש לראות בו חלק המשמש לצרכים של העמותה הנובעים מקיום תפילה ולימודי דת שלה. למרות זאת קבעה ועדת הערר בספטמבר 2017 כי המרתף אינו עונה על הגדרת שטח הפטור מארנונה וקיבלה את עמדת עיריית חיפה כי המרתף שוכן בבניין נפרד מבית התפילה, ולמרות שלא מדובר בפעילות עסקית, השימוש במרתף אינו נלווה לבית התפילה, כאשר הפטור מוענק רק לנכס שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה.
העמותה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ובה נטען כי העמותה ביקשה לאחד את שתי היחידות, וכי מדובר באותה חלקה ובאותו בניין וכי "לא ניתן לקיים תפילה כאשר תינוקות בוכים ולכן נדרשת שמרטפייה בה שומרות על התינוקות מתנדבות מהקהילה".
שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה ברכה בר-זיו קיבלה את הערעור וקבעה כי העמותה זכאית לפטור מארנונה למרתף. בפסק הדין הכיר בית המשפט ב'שמרטפייה' שנועדה לשמור על ילדי המתפללים, שממוקמת באותו הנכס, וקבע שהיא מהווה חלק מהפעילות הכוללת של בית התפילה.
מקור ההורים בבית תפילה, הילדים בשמרטפייה. מי צריך לשלם ארנונה?

****

קהילת כרם -אל,
התשבי 122
מרכז הכרמל

קהילת כרם-אל נוסדה בשנת 2009 וממוקמת בלב מרכז הכרמל שבחיפה. כרם-אל היא קהילה משיחית-ישראלית תוססת ודינאמית הכוללת חברים מכל רבדי האוכלוסיה הישראלית: צברים ועולים, ספרדים ואשכנזים, אקדמאים ופועלים, שהגורם המאחד אותם הוא האמונה באלוהי אברהם, יצחק ויעקב, ובישוע – המשיח המובטח מאת ה' בכתבי הקודש, התנ"ך. אמונה זו במשיח באה לידי ביטוי במורשת עשירה שכוללת את מועדי ישראל, ביניהם כמובן השבת וחגי ישראל. אנשיה מאמינים שהמשיח שעליו מדברים התורה, הנביאים והכתובים בעשרות ואף במאות נבואות הוא ישוע מנצרת, אשר חי והתהלך כאן בארץ לפני כאלפיים שנה. אנו מתאספים מדי שבת כדי ללמוד מדבר אלוהים (התנ"ך והברית החדשה) לשיר מזמורים לאלוהינו, להתפלל . מלבד אסיפות השבת אנחנו מקיימים במהלך השבוע מפגשים נוספים ללימוד מדבר ה' לתפילה, שירה ופעילויות שנועדו להוות ברכה לעיר חיפה.
כרם-אל היא קהילה ובעלת מגוון רחב של פעילויות וקבוצות שונות. בכל יום שבת בערב אנשיה מתאספים בבית הקהילה למפגש המרכזי שכולל מוזיקה ושירה, תפילות, לימוד בנושאים מגוונים מתוך התנ"ך והברית החדשה ופעילויות לילדים בזמן הדרשה. הקהילה פעילה בקרב סטודנטים מהטכניון ואוניברסיטת חיפה בארגון אירועים, טיולים, פעילויות לימוד, ערבי שירה והלל וחיבור עם צעירים מקהילות משיחיות אחרות ובכלל. כמו כן קבוצת ותיקי כרם-אל כוללת את הבוגרים מעל גיל 60 שנפגשים אחת לחודש.
אתר הקהילה 

קהילה משיחית שבי ציון
תל אביב 11
שכונת קריית אליהו
בעיר התחתית

****

****

Shavei Tzion is a Messianic Jewish congregation. For those who have never heard what this actually means, probably the best way to describe it would be to draw a parallel with the New Testament’s description of the followers of the Messiah, namely an assembly of the Jewish believers in the first century. Back then it was called an ecclesia in Latin or the Hebrew equivalent kahal, which means a community of people united by the same belief.

אתר הקהילה 

******

קהילה "מלך הכבוד"
שדרות ההסתדרות 90
מפרץ חיפה

קהילת "מלך הכבוד" הינה קהילת יהודים משיחיים בחיפה שממתכנסת  כל שבת בשעה 11:00 כדי להלל יחד ולשמוע מדבר אלוהים חברי הקהילה והמבקרים שלנו מגיעים מכל איזור הצפון
האסיפות שלנו מתקיימות בשפות רוסית ועברית 
אתר הקהילה 

עמותת לחם החיים,
תד. בחיפה, ללא כתובת

עמותת לחם החיים היא עמותה ישראלית שנוסדה בשנת 1985. מטרת העמותה היא "לקדם, להפיץ, להסביר, ללמד ולהקנות את דעת אלוהים ומשיחו באמצעות הפצת כתבי-הקודש, הן התנ"ך והן הברית החדשה." "ויאמר להם יֵשוּעַ: 'אנוכי הוא לחם החיים. כל הבא אלַי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד.'" (בשורת יוחנן פרק ו' פסוק 35). העמותה קוראת לציבור להזמין כתבי-הקודש וספרות אחרת באמצעות הזמנה בדואר או באמצעות טופס מקוון. אתר העמותה

*******

ייתכן וקיימות עוד
הקהילות יהודיים משיחיים,
זהותן אינה ידועה

*******

במסגרת המיזם פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), הגעתי לבקר במתחמי העדה האנגליקנית ביום שלישי 11/11/2019.

שם ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה שהצטרפה אלי ואני היינו אורחו של ראש העדה חאתם שחאדה.

הקשר הראשון עם חאתם שחדה נוצר באדיבות שחאדה שחאדה סגן מנהל בית הספר האורתודוקסי

בתחילה שוחחנו עם חאתם שחאדה במשרדו. הוא סיפר לנו בקצרה על הכנסייה האנגליקנית בישראל, על העדה בחיפה ועל בניית שתי הכנסיות בעיר: כנסיית סנט לוקס, כנסיית יוחנן הקדוש, ובית הספר יוחנן הקדוש שנמצא במפוצל במתחמי שתי הכנסיות.

אחר כך חאתם שחאדה אירח אותנו בכנסיית סנט לוקס. לאחר מכן נרדין (שם משפחתה לא זכרתי), מזכירת בית הספר הובילה אותנו לביקור במתחם כנסיית יוחנן הקדוש ובית הספר הנמצא בו.

*******

מעט רקע 

הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה – Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16.

 

הכנסייה האנגליקנית מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה).

הכנסייה
האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה. בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.

מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים.

הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש. כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.

לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.  כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

******

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים.
הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.

*****

הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים שנקראת גם דיוסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.

מקור

להרחבה אודות התפתחות הכנסייה האנגליקנית בארץישראל ובמזרח התיכון 

סמל העדה האנגליקנית

*****

משרדי הבריאות והחינוך של הכנסייה פעילים וצומחים בכל האיזורים באמצעות בתי חולים, מרפאות, מרכזי שיקום ובתי ספר. לצד משרדים אלה ממשיכה מחלקת השלום והפיוס הדיוקוסי לפעול לחיזוק הדיאלוג הבין דתי עם אחינו היהודים והמוסלמים.
הבישוף האנגליקני מנהל את ענייני הכנסייה בסיוע  כוהני דת המשמשים את קהילות ירושלים,  נצרת, חיפה, שפרעם, כפר יאסיף, עכו,  יפו.ורמלה ובדגה המערבית רמאללה, ביר-זית,שכם, רמאללה, וזבאדדה (ליד שכם).
בפעילותה של הכנסייה האנגליקנית בארץ נעשה שימוש באנגלית ובערבית.

*******

הכנסיות האנגליקניות האחרות במדינת ישראל הן  שפרעם, כנסיית סנט פול; ריינה, כנסיית המשפחה הקדושה; רמלה, כנסיית עמנואל; נצרת, כנסיית המשיח; כפר יאסיף, כנסיית המושיע; יפו, כנסיית סנט פטרוס; עכו, כנסיית המושיע;

*******

מתחם כנסיית 
סנט לוקס
רחוב סנט לוקס 4
סמוך לבית הגפן.

מבט מבחוץ מכיוון מזרח משדרות הציונות

****

****

מבנה הכנסייה

הכנסייה נבנתה בשלהי התקופה העות'מאנית (לא ידועה השנה), היא תוכננה על ידי האדריכל גוטליב שומכר ונבנתה מאבני כורכר ואבני גיר וכוסתה בגג רעפים. בתקופת השלטון הבריטי היא שמשה את האנגליקנים  דוברי אנגלית, דהיינו פקידי הממשל של ממשלת ארץישראל המנדטורית וקציני וחיילי צבא הממלכה מאוחדת ששירותי בבסיסים בעיר ובסביתה.

פנים כנסיית סנט לוקס

*****

****

המתחם הכולל גם את
מעון ראש הקהילה בחיפה
ואת מזכירות העדה

מטה העדה (קומה ראשונה), מעון ראש העדה (קומה עליונה)

****

ה 

האב חאתם שחאדה במשרדו

הבניין הצמוד לכנסיית סנט לוקס

הבניין הצמוד לכנסיית סנט לוקס שימש בית החולים בין השנים 1889 ל-1928 ששירת בעיקר את האוכלוסייה הערבית בעיר. בזמן פעילותו עבדו בו רופאים ואחיות בריטיים, יהודים וערביים בכפיפה אחת. מאוחר יותר הוסב המבנה למעונות לסטודנטים שלמדו באוניברסיטת חיפה ובטכניון וגם אז, מכל המגזרים והיישובים.

הבניין הצמוד לכנסייה שהיה בעבר בית חולים

ציון הקדשת הבישוף של לונדון של בניין בית החולים

******

כנסיית יוחנן הקדוש
רחוב חורי 30
ואדי ניסנאס

****

כנסיית יוחנן הקדוש היא כנסייה אנגליקנית השוכנת בוואדי ניסנאס ברחוב יוחנן הקדוש פינת רחוב חורי בעיר התחתית שבחיפה.
המבנה הוקם בשנת 1938 בסגנון התחייה הגותית. חזיתו מחולקת לשלושה אגפים – אגף תווך בן שתי קומות, ושני אגפי צד בני שלוש קומות כל אחד. על האגף הצפוני ניצב מגדל פעמונים נושא צריח מחודד.
הכנסייה נבנתה עבור הקהילה האנגליקנית של דוברי הערבית בחיפה שבשיאה בשנת 1948 לפני כיבוש חיפה כללה 1,500 אנשים
הכנסייה משמשת בימי חול את בית הספר היסודי השוכן במתחם, שבו לומדים נוצרים, דרוזים ומוסלמים, ואת העדה האפיסקופאלית בימי חגים ובאירועים מיוחדים. בנוסף היא משמשת לקונצרטים שונים בהם אירועים של החג של החגים.

פנים הכנסייה

****

****

****

בית הספר יוחנן הקדוש
במתחם
כנסיית יוחנן הקדוש

*****

****

בית ספר יוחנן הקדוש בחיפה הוא הבית הספר הראשון שהוקם בעיר חיפה (1868), ושרת בזמנו את תושבי העיר (ערבים ויהודים). כיום מונה בית הספר כ-800 תלמידים בגילאי שלוש עד הבוגרים, תלמידי כיתות ח'. מאפיין ייחודי של האוכלוסייה הוא היותה מגוונת מאוד כתוצאה מהרכב האוכלוסייה – תלמידינו הבאים מחמשה עשר כפרים וערים (מערי המשולש עד עכו). תלמידיו של בית הספר שסיימו את לימודיהם בו ומעוניינים ויש להם ציונים מתאימים, ממשיכים ללמוד בבית הספר האורודוקסי הערבי.
בית הספר נמצא בשני מתחמים האחד בניין יוחנן הקדוש שהוא הבניין הראשי, והשני בניין סנט לוקס אשר בעברו שימש כבית החולים הראשון ליולדות עבור כל תושבי העיר חיפה.

****

בית ספרנו השייך לכנסייה האפיסקופלית – האנגליקנית, משרת את באי בית הספר לפי ערכי כתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה)  ונוטע בתלמידיו את אהבת האל ואהבת האחר, שואף להיות מקור נאמן לחינוך כמו שציין ישוע: "אתם אור העולם  שיאיר מול האנשים כדי שיראו את מעשיכם הטובים ויברכו את אביכם בשמים", כמו כן, בית ספרנו הולך לפי העיקרון: "התנהגו עם אנשים כמו שהייתם רוצים שיתנהגו עמכם".

מקור אתר בית הספר

*****

בית הספר האפיסקופלי יוחנן הקדוש האוונגלי בחיפה מיישם מתודולוגיה של חינוך לשלו"ם (שלווה ומצוינות). תכנית שפותחה ע"י צוות ביה"ס ומכילה היבטים הנוגעים לחיי הפרט והחברה. אנו מאמינים כי לחינוך לשלו"ם ישרה השפעה חיובית של שלוות נפש ומצוינות בקרב כל אלה שמאמצים אותה.
להרחבה משחקי השלום, דרכון לשלום ומועדי השלום – כך לומדים שלום בבי״ס יוחנן הקדוש, חיפה, אתר מו״פ, ניסויים וויוזמות, המנהל הפדגוגי משרד החינוך

****

******

עניינו של תיעוד זה הוא במוסדות קתוליים: חינוך, בריאות, רווחה ואירוח שכמעט כולם מופעלים על ידי מסדרי נזירות הפועלות בארץ הקודש. אל מוסדות אלה הגעתי בשלוש ביקורים במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז),.

הביקור הראשון היה ביום שלישי 29/10/2019. הביקור אז בחלק מהמוסדות תואם מראש עם ג׳יהאן נופי (פסיכולוגית) שהיא פעילה בקהילה ומכירה בעלי תפקידים רבים שיוכלו לפתוח לי דלתות.

כפי שכבר צוין, בתיעודים קודמים, הקשר איתה נוצר באמצעות עמיתתה, הפסיכולוגית אמירה שהלא, שהיא חברה של הבת שלי ואותה הכרתי לפני כשנה.

הביקור הראשון שהיא תאמה היה עם עם הנזיר הכרמליטי אבונה פרנצסקו ניגרל ראמוס. האב פרנצסקו הוביל אותי בביקור בבית ספר כרמל הנמצא מתחם הכנסייה הלטינית בשדרות המגינים. אחר כך המשיכנו והלכנו יחד לגן ילדים סנטה אנה הסמוך. 

בשעת ערב, באותו יום, ג'יאהן ואני המשכנו לביקור קצר בבית החולים האיטלקי. שם לאחר תיאום מוקדם את אחות בית החולים, נזירה החברה במסדר הנזירות הפרנצסקנים, האחות בושרה יוחנא איוב עיסו  הובילה אותנו ברחבי בית החולים.

הפעם השנייה הייתה ביום שלישי 5/11/2019. אז הצטרפה אלי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה.

בשעת הצהרים נכנסנו לבקר במתחם בית הארחה סנט צ'רלס הוספיס גסט האוס בדרך יפו.

בשעות אחר הצהרים הצטרף אלינו אבונה פרסנצקו והוא הוביל אותנו לביקור במתחם המוסד החינוכי נזירות נצרת. לאחר מכן המשכנו איתו לביקור קצר בבית הספר האיטלקי שנקרא בעבר גם בית ספר נזירות כרמלית. 

הפעם השלישית הייתה ביום שלישי 11/11/2019. אז הצטרפה אלי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה.

בבוקר חזרנו שוב במתחם בית הארחה סנט צ'רלס הוספיס גסט האוס בדרך יפו.

בשעת צהרים הגענו למתחם "הלב הקדוש" המופעל על מסדר האחיות. הביקור והצילום במקום הודות להסכמת מנהלת המעון האחות מרסל שנענתה לפניית אבונה פאקו שסייע לתאם את הביקור.

*****

בית הספר האיטלקי
נקרא בעבר
בית ספר נזירות כרמלית
 (.La scuola Italiana Carmelite (S.I.C.
רחוב האיטלקים 10

****

*****

בית הספר נוסד רשמית בשנת 1919 בסיוע Ansmi "האגודה לעזרה למיסיונרים איטלקים", אגודה דתית איטלקית שהוקמה במטרה לסייע לאוכלוסייה נזקקת במזרח התיכון ומתן שירות לצליינים, בעיקר מאיטליה, בעת ביקורם בארץ הקודש. האגודה, בראשות המיסיונר ארנסטו סקיפרלי, הקימה בתי ספר, בתי יתומים, בתי חולים בביירות ובקהיר ומאוחר יותר את בתי החולים האיטלקיים בחיפה, בנצרת ובירושלים.
כאשר עלה הצורך בהקמת בית הספר, פנה סקיפרלי לנזירה תרזה, שהגיעה בחודש מאי 1907 לארץ ישראל, בברכת האפיפיור פיוס העשירי, במטרה להקים מנזר נשים של מסדר האחים של הבתולה הברוכה מריה מהר הכרמל בחיפה.

הנזירה תרזה הסכימה להרחיב את פעילותה החינוכית, ויחד עם הנזירות הכרמליתית של הקדוש תרזה מפירנצה הקימה בית ספר במבנה המנזר. תוך ארבע שנים צמח בית הספר למוסד שחינך למעלה מ-300 תלמידים ברוח דתית מצד אחד, ושואפת להשכלה ולפתיחות לעולם מצד שני. בשנת 1968 נפתח בית הספר התיכון.

****

****

עם השנים התרחב בית הספר וכולל היום למעלה מ-1000 תלמידים מגיל הגן ועד תום כיתה י"ב. בית הספר קלט תלמידים בני דתות שונות, וכיום נחשב כבית ספר יוקרתי בעל אחוזי הצלחה גבוהים בבחינות הבגרות המחנך את תלמידיו למעורבות בקהילה ונתינה. בית הספר מגיש 100% מתלמידיו לבחינות הבגרות. מתוכם, קרוב ל-90% עוברים את הבחינות בהצלחה.

******

בשנת 2007 חגגו המנזר ובית הספר את שנת המאה להווסדו והקיים טקס מיוחד לרגל מאורע זה שהתקיים במרכזי הקונגרסים. שבע שנים לאחר מכן, בשנת 2014 הוחלפה הבעלות של בית הספר והוא הועבר מאחריות וניהול הנזירות האיטלקיות הכרמליתיות לידי הפרנצסיקנים אולם, שמו של בית הספר נשאר "בית הספר האיטלקי של הכרמיליטים",

****

****

בית ספר זה נחשב אחד מבתי הספר המקיפים הטובים בארץ בו לומדים היום כ- 900 תלמידים מכתה (א) עד (י"ב ). בחטיבה העליונה מציע בית הספר לתלמידיו מגמות לימוד שונות ברמה של חמש יחידות  כמו ביולוגיה , פיזיקה , כימיה , מדעי מחשב , מתמטיקה, מדעי חברה, מדעי מדינה ולימודי סביבה בנוסף מציע בית הספר לימוד שתי  שפות כבחירה נוסף לאלה הנלמדות כחובה (איטלקית וצרפתית ) ובכך יכול התלמיד ללמוד חמש שפות
מקור אתר בית הספר La scuola Italiana – Carmelite וגם בית הספר האיטלקי של הכרמליטים הינו פרנציסקאני כעת

החזית האחורית של בית הספר

בית ספר כרמל,
המתחם הלטיני
בשדרות המגינים 76 -80
 

מתחמים הלטינים בשדרות המגינים

מבט אל מבנה בית הספר כרמל

מבנה בית הספר הלטיני "כרמל" קדם למבנה כנסיית סנט ג'וזף הוא צמוד לה ממזרח והוא נבנה על ידי מסדר הנזירים הסילאזניים בשנת 1921. המבנה בן שתי הקומות עשוי אבן, והוא נושא קומה שלישית קטנה יותר שמעליה גג רעפים. מעל הכניסה, מתחת לגמלון קטן, קבוע פסיפס של הבתולה, ובלונטה שמעליו נראה סמלו של המסדר הכרמליטי. מעל הגמלון, בקומה השלישית, בתוך חלון ביפורי, שני פסיפסים נוספים שבהם שב וחוזר מוטיב השמש. בית הספר מנוהל על ידי הנזירים הכרמליתים.

****

מבנה בית הספר בשנות ה-30' עשור אחרי הקמתו

קטע מחזית הבניין

בית ספר כרמל נחשב לבית ספר יוקרתי ובין המצטיינים בחיפה שלומדים בו כ-600 תלמידים שרמת הלימוד בו גבוהה.  והוא מבוקש מאוד בקרב האוכלוסייה הנוצרית בחיפה. הוא כולל בית ספר יסודי א' – ח' (כ-400 תלמידים) ובית ספר תיכון ט' – י"ב (כ-200 תלמידים כחציים בנים וחציים בנות) שהוקם בשנת 1988

קטע החצר הקדמית

הצד השני

הריצוף המקורי מלפני כמעט מאה שנים

פתגמי תבונה על המדרגות

האב פרנצסקו ניגרל ראמוס בהשער לחצר מאחורי הבניין

*****

האודיטוריום הענק של בית הספר

בנות סנטה אנה
מנזר וגן ילדים
פינת רחוב מאירי ושדרות המגינים
צמוד למתחם הכרמיליתים

שער הכניסה למתחם

בנות סנטה אנה – מנזר וגן ילדים – מנזר וגן ילידם לגילאי 3-5 גן ערבי נוצרי מוסלמי גם לדוברי אנגלית . גן פרטי בפיקוח משרד החינוך.

*****

זהו גן מקצועי מחבק ואוהב את הילדים ומקנה להם חינוך מסורתי.

אם המנזר האחראית ומנהלת הגן

*****

****

****

*******

מוסד "הלב הקדוש"
מנוהל על ידי מסדר
בנות הצדקה של הקדוש ונסט דה-פול
רחוב אלנבי 13

מיקום מנזר הלב הקדוש

הלב הקדוש הוא מעון פנימייתי ציבורי, אשר נוסד בשנת 1976 ע"י נזירות ממסדר בנות החסד של הקדוש ונסט דה-פול (Daughters of Charity of St. Vincent De Paul).

******

מסדר בנות החסד הקדוש ונסט דה-פול  "Filles de la Charité"  שנקרא גם מסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול" הוקם בצרפת על ידי האב ונסן דה פול במאה ה-17 בשנת 1629. מסדר זה כולל היום כ-21 אלף נזירות הפועלות במוסדות רווחה וצדקה רבים. בישראל פועל גם מעון סנט וינסנט ובית הספר לחינוך מיוחד "המעיין" בעין כרם (ירושלים), גם מנזר סן ונסן דה פול, בשכונת ממילא בירושלים, בית החולים בבית לחם, מעון בביתני (אל עזריה) ןבית החולים הצרפתי בנצרת

*****

מעון הלב הקדוש" נמצא בתוך מבנה מנזר עתיק ויפהפה, המיועד לשימור, ומעוצב בצורת האות ח´ והוא כולל קירות עתיקים, קשתות המעוצבות באבן וגג הרעפים מסוגנן, אשר נבנו ברבע האחרון של המאה ה-19.

*****

*****

*****

המעון מיועד לילדים ונערים עם פיגור שכלי קשה ועמוק, יהודים וערבים, מגיל שנה ועד גיל 21 המגיעים מכל רחבי הארץ. דיירי "הלב הקדוש" הם בעלי מגוון רחב של מוגבלויות ומרביתם סיעודיים מורכבים התלויים באחרים בכל תחומי החיים. 60 דיירי במעון חיים באווירה חמה, נעימה וביתית תוך שימת דגש על נוחות ופרטיות.
כל זאת מתאפשר ע"י חדרי הפעילות ומגורים המצוידים במכשור חדיש המאפשר נגישות והתייחסות לכל צרכי הדיירים. וצוות של כ- 90 עובדים בתפקידים שונים הכולל: הנהלה, רופאים, אחיות, מטפלות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, עו"ס, רכזת חינוך, תזונאית, מורות, סייעות, מדריכי פנאי ועוד.
בנוסף, הנזירות, המנהלות את המעון, מהוות מודל לחיקוי עבור כל הצוות בשל מסירותן ונתינן ללא גבולות וללא תמורה. אופי עבודתן ואופיין של הנזירות משרה אוירה של רוגע, שלווה ואמונה הבאים לידי ביטוי בתגובת הדיירים ומשפחותיהם.
צוות העובדים של מעון "הלב הקדוש" אמונים על מתן שירות איכותי ומקצועי המאפשר לדיירינו לחיות באווירה ביתית וחמה ובאיכות חיים גבוהה המשולבת באיכות סביבתית, המותאמת לצורכיהם הייחודיים
המקור: אתר מעון הלב הקדוש

****

מתוך אתר המעון ניתן ללמוד עליו על מגוון רחב של שירותים טיפוליים, רפואיים, פרא רפואיים וחינוכיים:
סביבת המעון מאופיינת באווירה ביתית וחמה עם דגש על נוחות ופרטיות. אגפי המגורים, חדרי הטיפול והפעילויות, אולם הפיזיותרפיה, חדר הסנוזלן ועוד, מצוידים במכשור חדיש המאפשר נגישות והתייחסות לכל צרכי הדיירים.
צוות המעון כולל כ 85 עובדים, בתפקידים שונים המספקים מגוון רחב של שירותים רפואיים, פרא-רפואיים, מנהליים, טיפוליים , חינוכיים וקהילתיים:
בית ספר לחינוך מיוחד – זה מיוחד, מוכר שאינו רשמי. ביה"ס שנוסד ב 1989 ומשרת את דיירי במעון בלבד.
שירותים רפואיים – במעון פועלת מרפאה המספרת שירות רפאי לדיירי המעון, 24 שעות ביממה.
פיזיותרפיה – צוות הפיזיותרפיה מספק טיפולים המותאמים באופן אישי לכל דייר במטרה לשפר ולקדם את יכולותיו המוטוריות והבריאותיות.
ריפוי בעיסוק – צוות הריפוי בעיסוק הפועל על מנת לעודד את השתתפות של הדיירים בהקשרי החיים השונים כמו טיפול עצמי, למידה, פנאי ופעילות משפחתית.
קלינאות תקשורת –  שיפור יכולת תקשורתית ושפתית ושימוש בתקשורת תומכת וחלופית.
טיפול בסביבת הסנוזלן – חדר הסנוזלן מספק גרייה חושית מגוונת לשיפור כישורים חברתיים והספקת אפשרויות למידה בצורה בטוחה ומהנה.
תרבות פנאי – הדיירים זוכים למגוון רחב של חוגים המותאמים ליכולותיהם ומעודדים הנאה ואנטראקציה עם הסביבה הפיזית והחברתית בה הם חיים.
קשר עם המשפחות:  דגש מיוחד מופנה לעידוד משפחות הדיירים לקחת חלק בחיי ילדיהם החיים במעון על מנת לתרום לאיכות חייהם של הדיירים.

*****

אבונה פקו מצטרף אלינו ומסייע בביקור השלישי

בית החולים האיטלקי
שדרות המגינים 108

בית חולים המופעל על ידי נזירות פרנציסקניות
ומתמחה באונקולוגיה, כירורגיה ואורתופדיה.

*-****

חזית בית החולים בשעת חשיכה

מיקום בית החולים האיטלקי

בית החולים נוסד בשנת 1907 במימון  "האגודה לאומית לעזרה למיסיונרים איטלקים"), (Associazione Nazionale per Soccorrere i Missionari Italiani). זוהי אגודה דתית איטלקית שהוקמה במטרה לסייע לאוכלוסייה נזקקת במזרח התיכון ולמתן שירות לצליינים, בעיקר מאיטליה, בעת ביקורם בארץ הקודש. האגודה, בראשות המסיונר ארנסטו סקיפרלי, הקימה בתי ספר, בית יתומים, בתי חולים דומים בביירות ובקהיר ומאוחר יותר את בתי החולים האיטלקיים בנצרת ובירושלים.

*****

בעת שהוקם, במיקומו הקודם שברחוב שיבת ציון, היה בית החולים הכירורגי היחיד בצפון הארץ. בית החולים עבר למקומו הנוכחי והמרווח יותר בשדרות המגינים 106 בשנת 1932 ונפתח ב-11 באוקטובר 1933. בשנת 1940, בזמן מלחמת העולם השנייה,  הפך הבניין לבית חולים צבאי של כוחות הממלכה המאוחדת ובסיום המלחמה הוחזר לבעליו. בשנת 1948, מיד לאחר עזיבת הבריטים את הארץ, נתפס בניין בית החולים על ידי צה"ל שהפכו לבית חולים צבאי, (בית חולים 10). שנת 1953 המבנה "שוחרר, ונפתח מחדש כבית חולים אזרחי לאחר עבר שיפוץ.

******

******

היום יש בבית החולים, הנמצא בפיקוח משרד הבריאות, כ-100 מיטות אשפוז המשרתות ארבע מחלקות: אונקולוגיה, כירורגיה כללית, פנימית ושיקום אורתופדי. כל הרופאים הפועלים בו מוסמכים לעסוק ברפואה בישראל. צוות האחיות מורכב מתמהיל של אחיות-נזירות ממסדר הפרנציסקנים, (Franciscan Missionaries of the Immaculate Heart of Mary) שרובן אף מתגורר במקום ואחים ואחיות שכירים.

קפלת בית החולים

****

האחות בושרה יוחנא איוב עיסו שאירחה והובילה אותנו ברחבי בית החולים

בבית החולים תנאי אשפוז ברמה גבוהה לרבות חדרי אשפוז פרטיים ויש לו מוניטין ייחודי בזכות הטיפול והיחס הניתן לחולים ולבני המשפחה.
מקור: 

מסדרון בית החולים

******

סנט צ'רלס הוספיס גסט האוס
 דרך יפו 105

*****

סנט צ'רלס הוספיס גסט האוס האכסניה של הכנסייה הקתולית דרך יפו 105. בית הארחה שמארח תיירים מאז 1880, על ידי נזירות גרמניות , לכן קראו לו אז "בית הארחה גרמני" . בשנת 1987 הנזירות הגרמניות עזבו , ובמקומן הגיעו נזירות רוזרי, והחליפו השם ל- "סנט צ'ארלס גסט האוס". כיום מנוהל המקום על ידי צוות זעיר של שלוש נזירות המתחלפות מדי פעם וצוות עובדים קטן ולבבי העוזר להן.

מיקום גסט הוס סנט צ'רלס

****

מבנה ההוספיס במחצית שנות ה-30'

ריצוף מקורי

מבואת הקפלה

קפילת בית האירוח

*****

*****

*****

****

חזית אחורית

****

****

בית הספר אחיות נצרת
רחוב עבס 7
מתחם חינוך הכולל
גן ילדים,
בית ספר יסודי א' -ח'
בית ספר תיכון ט' -י"ב 

מיקום בית הספר אחיות נצרת

****

בית הספר נזירות נצרת נוסד בצרפת ב-1822, וכעבור כמה עשורים נפתח בנצרת סניף של בית הספר. ב-1858 נבנה הסניף החיפאי של בית הספר לנזירות ברחוב קינג ג'ורג בקרבת נמל חיפה של אותה תקופה. בשנות העשרה של המאה ה-19 עבר בית הספר לבניין גדול ממדים  במיקומו הנוכחי ברחוב עבאס (שבזמנו היה אחד מבתי הבטון הראשונים בחיפה). שטח המבנה היה כ-17 דונם מוקף חומה גבוהה שהכיל בית ספר, גן ילדים, פנימייה, כנסייה ומנזר לנזירות.

אבונה פרמצסקו והאחות אנילה ממסדר האחיות מנצרת שהגיעה מהודו

מסדרון הקומה העליונה

***

כנסיית בית הספר

****

****

****

****

אולם הספורט שהיה אחד ממאגרי המים של הבניין

מבנה גן הילדים

המתחם החדש ההולך ונבנה למול המתחם הקיים

מבנה בית הספר התיכון

ביום שישי  (8/11/2019) יצאנו לרכיבה זו יונה בקלצ'וק ואני.

החלטה לצאת לשטח הייתה ערב קודם.

הגדרנו שהפעם זה לא יהיה טיול אלא "רכיבה לחילוץ ולמתיחת איברים" אחרי ישיבה ממושכת מול המחשב בימים שלפני.

מאחר והיה חם קבענו שלא נאריך בזמן ובמרחק.

סכמנו שנהייה בשטח בין שלוש לשלוש וחצי שעות, נרכוב במרץ ולא נתעכב ונעצור לצילום בלבד.

כך היה היינו בשטח כשלוש ורבע שעות. מתוכן רכבנו שעתיים וחצי.

למרות רכיבה נמרצת ובקצב מהיר ביחס לרגיל, עצרנו במצטבר במשך כשלוש רבעי שעה.

בעצם החלטנו שתהייה זו רכיבת הכנה לקראת טיול גדול יותר בראש העין והסביבה ונלמד את הדרכים הרלוונטיות.

לאור זאת, תיעוד  הרכיבה, אינו מפורט וכולל בעיקר מפות קטעי הדרך וצילומים אבל ללא הסברים.

המעוניין לקרוא רקע על האזור ועל המקומות, ימצא את המידע בתיעוד טיולים קודמים באזור שקטעי מסלוליהם דומים, או סמוכים למסלול רכיבה זו.
* פתח תקווה, בדרום העיר, במזרחה ובמרכזה, מרץ 2019
* בין יובלי הירקון שסביב פתח תקווה ובתוך ראש העין, אוגוסט 2018
* מעינת למערב נחל שילה והגבעות שמדרום לראש העין, נובמבר 2017
* מגני תקווה אל נחשונים וחזרה דרך גבעת כ"ח ובני עטרות, יוני 2017
* סובב פתח תקווה, אוקטובר 2016
* מזרח מישור חוף דן, בין גני תקווה לבין בני עטרות, מאי 2016
* בקעת אונו, במרחב עירוני ובשטחים הפתוחים, מרץ 2016
* בין בני עטרות ומקורות נחל הירקון והלאה לאורכו, ספטמבר 2015

*****

המסלול מעגלי
נגד כיוון השעון,
יציאה וסיום גני תקווה

*****

****

בשני העשורים הראשונים של המדינה הייתה זו רכיבה באזור ספר.

******

מראות הדרך

קטע ראשון חציית מושב כפר מעש ממערב למזרח

****

דרך חקלאית בשדות כפר מעש

מבט משדות כפר מעש מערבה, רצועות רצועות

מעבר בשדות כפר מעש לעבר כביש 40

הדרך היורדת מזרחה בשדות כפר מעש לעבר כביש 40

מעבר מזרחה לרוחב נחלים צפון

לאחר חציית נחל מזור לעבר מסילת הברזל וכביש 6

ערוץ נחל מזור (יובל של נחל שילה) מצפון מזרח לנחלים

פעם זה היה מעבר בנחל מזור

המשך ערוץ הנחל

שרידי קבר שיח' נבי טארי מדרום לכביש 471 בין כפר סירקין לבין נחלים

בסוף המאה ה-19 היה זה כפר שצוין בסקר P.R.F

בשנות ה-40' הכפר כמעט ואינו קיים

מעבר מדרום לחמלף נחשונים: מסילת הברזל מתחת, כביש 6 ממעל וכביש 444 מתחת

מעבר מסילת הברזל והגשר המנדטורי ממערב לנחשונים

קטע המסלול הצמוד לקיבוץ נחשונים ולמחציבה בדרך צפונה אל נחל שילה

גשר מעל ערוץ נחל שילה

דרך הנוף בפארק החדש גן לאומי מגדל צדק

מטעי אבוקדו הצמודים לגדת נחל שילה וסמוך למחציבה ומגרסה

יונה מדגמן

שרידי מחציבת מגדל צדק ממנה נלקחה אבן לבניית פתח תקווה והסביבה בשנותיה הראשונות של המדינה

עוד הדגמה של יונה

המסלול בגן לאומי מגדל צדק ההולך ונבנה

****

היום גן לאומי מגדל צדק לפני 1948 הכפר מג'דל יבא

עיי הכפר הערבי מג'דל יבא המשולבים בגן הלאומי

למרגלות מגדל צדק

המשך העלייה בפארק

"מגדלי אפק", החלק החדש של ראש העין הנבנה על הגבעות במקום שעד שנות ה-90' היה שטח אימונים של צה"ל סמוך לקו הירוק

אחת הכניסות לגן הלאומי החדש

מנהרת כביש העליה למגדלי אפק

האנדרטה לזכר חללי חט' אלכסנדרוני שנפלו בקרב לכיבוש מגדל צדק במלחמת העצמאות, האנדרטה על גבעה מנותקת ליד צומת הכניסה הדרומית לראש העין.

קטע המסלול בשדות עינת ומצפון למשק

שער הגשר על מעבר הדרך החקלאית כביש שש המותר לחקלאי עינת בלבד!

קטע המסלול ממזרח לכפר סירקין, המושב והבסיס הצבאי

מעינת לכפר סירקין

בוסתן קהילתי בין עינת לגבעת השלושה

שדות גבעת השלושה ממערב לכביש 6 אולי בעצם של עינת

חציית ערוץ נחל שילה מכיוון דרום לצפון

גשר במסילה המנדטורית מעל נחל שילה

אפרסמונים במטעי כפר סירקין

לאורך תוואי נחל מזור מדרום לשכונת עמישב בדרום מזרח פתח תקווה

שיכוני עמישב בדרום מזרח פתח תקווה, ממש אבל ממש על גדת נחל מזור

קפה ומאפה לאחר סיום הרכיבה

*****

סוף דבר,

ברכיבה זו הייתה תאימות
בין הציפייה והתכנון
ובין הרכיבה בפועל,

*****

הייתה זו הכנה ראויה
לטיול מקיף וארוך
בראש העין וסביבתה
שנעשה בהמשך החורף.

*****

תודה ליונה
שהראה לי את החידושים
והיה קשוב לכוונות

******

ביום שבת (9/11/2019) התקיים בבית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים טקס הזיכרון השנתי לחללי האימפריה הבריטית, מושבותיה, הדומיניונים שלה והמדינות שלחמו לצדה בארץ ישראל ובסיני.

מועד הטקס תמיד הוא ביום השבת הקרוב ביותר ל-11 בנובמבר, יום סיום מלחמת העולם הראשונה שהפך להיות יום הזיכרון של הממלכה המאוחדת לזכר חלליה במלחמות העולם ראשונה והשנייה במלחמות האחרות, ביניהן ואחריהן.

******

טקס הזיכרון אורגן ע"י הקונסוליה הבריטית במזרח ירושלים, האמונה על הגדה המערבית (כלומר שטחי הרשות הפלסטינית)  ורצועת עזה (שטחי שליטת החמאס).

*****

בית הקברות הצבאי הבריטי
נמצא בחלקו המערבי של רכס הר הצופים ב
צמוד למתחם בית החולים הדסה.

****

*******

בית קברות צבאי בירושלים הוא אחד משיבעה בארץישראל המערבית בהם טמונים חללי מלחמת העולם הראשונה מבריטניה ובנות בריתם. הנוספים הם אלה הנמצאים בדיר א-לבלח, עזה, באר שבע, רמלה וחיפה. בשכונת תלפיות בירושלים (ברחוב קורא הדורות 24) נמצא בית עלמין השביעי. זה גן קטן בו טמון אפר החיילים הודיים, שנשרפו לפי אמונתם.
במהלך כיבוש סיני וארץ ישראל ובשנות המנדט הבריטי איבדה האימפריה הבריטית 14,493 חיילים: 12,197 – ממלחמת העולם הראשונה (תוכם, 9,703, שהם 80%, זוהו והשאר, 2,494 שהם 20%, לא זוהו), ועוד 2,296 מתום מלחמת העולם הראשונה, עד תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. 
חלק בתי קברות צבאיים בריטיים בארץישראל לא נועדו להיות בתי קברות צבאיים בהם נקברים חיילים באופן רגיל, אלא נתפשו כפעולה חד פעמית לשם קבורת חללי מלחמת העולם הראשונה בלבד. בבתי הקברות בבאר שבע, הר הצופים ודיר אל בלח נקברו רק חללים ממלחמת העולם הראשונה. בבתי הקברות ברמלה, בעזה ובחיפה נקברו גם חללים בריטיים שנהרגו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בין השאר בזמן המרד הערבי הגדול וכתוצאת מפעולות תנועת המרי העברי ובמלחמת העולם השנייה – סך הכל 2,296 חללים, מתוכם 1,933 בריטים. מבין הסך הכולל היו 561 חיילים שלא מתו עקב פעילות מלחמתית. ברמלה נקברו חללים כמעט עד לתום השלטון הבריטי בארץ ב-15 במאי 1948. חללים בריטיים מאז ועד 30 ביוני 1948 נקברו בבית הקברות הצבאי חוף כיאט בחיפה.
בית הקברות הצבאי השביעי בארץ ישראל הוא בית בית הקברות לחיילים הגרמנים הנמצא בתחום בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת ושבו קבורים 261 חיילים ומפקדים גרמנים ממלחמת העולם הראשונה, אשר נלחמו בארץ ישראל לצד האימפריה העות'מאנית במסגרת מעצמות המרכז.
ראוי לציין שרחבי ארץישראל המערבית אין בתי קברות צבאיים בהם טמונים חללי האימפריה עות'מאנית שנטמנו או באזורי הקרבות או בתי קברות מוסלמיים בקרבתם.  

*******

Commonwealth War Graves Commission  – הועדת חבר העמים לקברי מלחמה אחראית על בית קברות זה. וועדה זו היא ארגון בינלאומי שבו חברות שש מדינות, אשר תפקידה המרכזי הוא לסמן, לתעד ולתחזק את קברי אנשי הכוחות המזוינים של מדינות חבר העמים הבריטי שנפלו בשתי מלחמות העולם, ואת האנדרטאות שעל גביהן מונצחים שמותיהם.
הוועדה נוסדה בצו מלכותי ב-1917 בשם הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה ששונה לשם הנוכחי בשנת 1960. הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. בתי קברות אלו נקראו war cemeteries והם נתפסו כאנדרטאות זיכרון למלחמת העולם הראשונה. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית הקברות שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם.
במסגרת המנדט שלה, על הוועדה להנציח את חללי המלחמה של חבר העמים באופן אישי ושיוויוני. לשם כך חללי המלחמה מונצחים בשמם על גבי מצבה, במקום קבורה מוגדר, או – בנוגע לנעדרים – על גבי אנדרטה. הם מונצחים באופן אחיד ושיוויוני, ללא קשר לדרגתם הצבאית, מעמדם האזרחי או גזעם.
כיום אחראית הוועדה על הנצחתם של 1.69 מיליון חללי הכוחות המזוינים של חבר העמים וגם על הנצחת שמות אזרחי מדינות חבר העמים אשר נהרגו עקב פעולת אויב במלחמת העולם השנייה. מאז ייסודה הקימה הוועדה למעלה מ-2,500 בתי קברות צבאיים ומספר רב של אנדרטאות. הוועדה אחראית כיום על אחזקת קברי מלחמה הממוקמים ב-23,000 אתרי קבורה נפרדים בסך הכל ושל יותר מ-200 אנדרטאות, הפזורים כולם בשטחיהן של 150 מדינות. הוועדה פועלת על בסיס התמיכה הכספית של שש המדינות החברות בה: בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, הודדרום אפריקה. הנשיא הנוכחי של הוועדה הוא הנסיך אדוארד, דוכס קנט.

****

בארץ ישראל הועברה האחריות לניהול בתי הקברות הבריטיים מידי הצבא לוועדה האימפריאלית בשנת 1920. סימון הקברים בזמן המלחמה בארץ נעשה באמצעות צלבי עץ זמניים. המקבצים הגדולים ביותר של הקברים היו סמוך לאזורי הלחימה העיקריים באתרים מסודרים יחסית, ולאחר שקיבלה הוועדה האימפריאלית את האחריות לאתרי הקבורה בארץ היא הפכה את הריכוזים לבתי קברות.
בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים  היה האחרון שהושלם, בשנת 1927. בית הקברות היה מחוץ לגבול המוניציפלי של ירושלים הבריטית ומהמבנים הראשונים במרחב של הר הצופים. מיקום בית הקברות בירושלים נבחר בתחילה משיקולים פרגמטיים כגון ריכוז של קברים ארעיים וקרבה למפקדה, אך ערך מוסף ניתן על ידי הנוף שנשקף מהר הצופים אשר נתן ביטוי מוחשי לקונוטציות היסטוריות ודתיות של ירושלים, המקרינה מקדושתה על בית הקברות.

מבט על ירושלים בשנת 1917 ובו סימון המקום בו נקבע מספר שנים לאחר מכן שטח בית הקברות

מיקום בית הקרבות כמוצג על גבי מפה משנת 1926

בית הקברות ומתחמים סביבתו בהר הצופים בשנות ה-30' של המאה הקודמת

מיקום בית הקברות ליחס לתחום השתרעות העיר בתום תקופת השלטון הבריטי

******

בין השנים 1949 ל-1967, נמצא בית הקרבות בתחום מובלעת הר הצופים שהייתה שטח מפורז

******

בבית הקברות בירושלים נטמנו 2,515 חללים (מהם 100 לא זוהו) מרביתם חללי מלחמה מבריטניה. בנוסף לקברים נמצאת בו מצבת זיכרון ל-3,300 חללים שלא נודע מקום קבורתם שנהרגו בארץ ישראל ובמצרים. בסך הכל, הונצח בבית הקברות הצבאי בירושלים זכרם של 5,815 חללי מלחמת העולם הראשונה. אין בבית הקברות חללים שנהרגו לאחר מלחמה זו.

מבט על בית העלמין

שער הכניסה לאתר הוא למעשה מצבת זיכרון ליחידות חיל המשלוח המצרי, אשר תגיהן מסותתים באבן מצדי השער. מעליו יש כתובת הקדשה באנגלית, עברית וערבית. בעברית חקוק: "חלקת השדה שעליה הוקם בית הקברות הלזה נתנה במתנת עם מאת בני פלשתינה (א"י) להיות מקום מנוחת עולמים לחיילי ההסכמה אשר נהרגו במלחמה 1914-1918 יהי זכרם לברכה".

****

מול השער עומדת מצבת זיכרון לחללים האוסטרליים שנהרגו בקרבות על ארץ ישראל. בשדרה המרכזית ניצבים צלב ההקרבה ואבן הזיכרון, שני מונומנטים סמליים הקבועים בכל בתי העלמין הצבאיים הבריטיים. צלב ההקרבה מורכב על פי ביטויו של רודיארד קיפלינג מ"חרב שלופה הנחה בחיקו של הצלב" והוא סימל את ההקרבה בקרב. אבן הזיכרון מעוצבת כמזבח ועליה חקוק פסוק שהציע קיפלינג, שהיה חבר בוועדה האימפריאלית ושכל את בנו היחיד במלחמה: "Their Name Liveth for Evermore" ("שמם יחיה לדור ודור"), הלקוחה מספר בן סירא, פרק מ"ד, פסוק י"ג.

****

*****

בקצה השדרה עומדת קפלת זיכרון ל-3,300 הלוחמים שנהרגו במצרים ובארץ ישראל בקרבות מלחמת העולם הראשונה ומקום קבורתם לא נודע. שמות החללים חקוקים לאורך קירות הקפלה. מעל לקפלה פסלו של סנט ג'ורג' נלחם בדרקון. סנט ג'ורג', הפטרון הקדוש של אנגליה, שהוצא להורג בלוד, היה לוחם באימפריה הרומית במאות השלישית-רביעית. כאשר דיוקלטיאנוס הוציא צו לרדיפת הנוצרים סנט ג'ורג' צידד בנוצרים על כן ערפו את ראשו. ב"מקראת הזהב" מסופר על עיר שבקרבתה התגורר דרקון שהקריבו לו קורבנות אדם וביום בו היו אמורים להקריב לו את נסיכה הופיע סנט ג'ורג', הרג את הדרקון והציל את הנסיכה. הפירוש התאולוגי רואה בדרקון את השטן ובנסיכה את הכנסייה.

****

הצלב, האבן בצורת מזבח, ופסלו של סנט ג'ורג' מקשרים את בית הקברות לדת הנוצרית ומרמזים על הקשר בין הנופלים לבין ההקרבה הנוצרית על תקוות תחיית המתים הגלומה בה.

קיר חללים שמקום קבורתם אינו נודע

הציר המרכזי של בית הקברות פונה לעיר העתיקה ולמקומות הקדושים, ועל ציר זה עומדים האלמנטים הארכיטקטוניים: לפני השער יש מרפסת עגולה שממנה אפשר לצפות אל הנוף, ממול ניצבת הקפלה ובחזיתה אבן הזיכרון. ציר הרוחב חוצה את ציר האורך באופן שיוצר צלב, ובנקודת הצטלבות השבילים ניצב צלב ההקרבה.

מקור

בית הקברות ירוק, צבע ההולם את סביבתו הטבעית אנגליה המשופעת במשקעים ולא את האקלים המקומי השחון. טבע פסטוראלי מרמז על בריטניה הפוסט-תעשייתית, והקישור עם הטבע מסמל את העל-זמניות.
בית הקברות מוקף חומה. מחשש לוונדליזם דתי הציע הארכיטקט הראשי לעצב את בתי הקברות כגנים סגורים בחומה, להצניע את הצלבים ולהימנע מהקמת צלב ההקרבה המונומנטלי. למרות זאת, הקימו בירושלים את צלב ההקרבה. הארכיטקט שלכאורה ביקש להצניע את הצלב עשה את ההפך והטיל על ירושלים צלב ענק בצורת השבילים החוצים את בית הקברות.

*****

בבית הקברות קבורים 2,515 חללים. אבני המצבה אחידות: בראשן חקוק תג היחידה של הנופל, שמו, מספרו האישי, גילו ותאריך נפילתו. על גבי מצבות רבות חקוק סמל דתו של החייל, ומתחתיו רשאית המשפחה לנסח כתובת אישית קצרה. במערב בית הקברות מצויות עשרים וארבע מצבות לחיילים יהודיים (מגן דוד) ומצבות נוספות לחיילים איטלקים, טורקים וגרמנים (המצבות בעלות קצה גלי הן מצבות של מוסלמים, בעלות קצה מחודד- של גרמנים).
ציון אישי על קברו של חלל מלחמה וגם הנצחת שמות חללים על מצבת זיכרון הן תופעות בנות פחות ממאה שנה. עד למאה ה-19 לא יוחסה חשיבות לקבורה אישית ומכאן שלא היה ציון אישי על קברי חללי מלחמות ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה נתקבע הנוהג, כאשר תנאי הקרב אפשרו, לייחד קבר אישי לכל חלל, ומעליו ציון אישי. ההקרבה הנוראית שדרשה מלחמה זו עוררה את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה.  החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר, פעיל בצלב האדום הבריטי

*****

המשתתפים מכנסים

****

****

*****

*****

****

*****

****

***** 

הטקס 

*****

דברי אזכרה, ותפילות
ונגינת חמת חללים

****

****

****

****

*****

*****

*****

****

*****

*****

הנחת זרים בידי
נציגי המדינות וארגונים שונים.

****

****

****

****

****

*****

פיזור לאחר הטקס

*****

****

*****

****

*****

הטקס היה מכובד ומרשים! 

******

הערה לסיום

גם השנה, בשנים קודמות,
בטקס לא השתתף נציג רשמי של ממשלת ישראל.
הקונסוליה הבריטית במזרח ירושלים
המוגדרת כקונסוליה ב"שטחים הכבושים"
אינה מכירה בריבונות ישראל
על מזרח ירושלים והגדה המערבית.
לכן, לא הוזמן נציג הממשלה.
בטקס לא השתתפו גם לא נציג עיריית ירושלים
וגם לא נציג ארגוני ווטרנים ישראלים.

***********

ביום ראשון, יום למחרת הטקס
מתקיים טקס בבית הקברות הבריטי המרכזי ברמלה.
בטקס זה המאורגן על ידי
שגרירות הממלכה המאוחדת במדינת ישראל
משתתפים נציגי מדינת ישראל:
צה"ל, משטרה, עיריית רמלה ועוד.

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (5/11/2019) בשני מתחמי הכנסייה האורתודוקסית הערבית: הראשון כנסיית יוחנן המטביל והשני בית הספר האורתודוקסי הערבי.

שבוע קודם לכן ביום שלישי (29/10/2019) ביקרתי מחוץ לכנסייה הראשונה של העדה , כנסיית מאר אליאס שנמצאת בעיר העתיקה.

הביקור בשני מתחמים אלה תואם מראש עם שחאדה שחאדה, סגן מנהל בית הספר ומלמד בו וגם פעיל במועצת העידה. הקשר אליו נוצר באמצעות הפנייה של הפסיכולוגית אמירה שהלא, שהיא, כפי שכבר צוין בתיעודים קודמים, חברה של הבת שלי ואותה הכרתי לפני כשנה. היא הציעה לי לפנות אליו וכתבה "שחאדה שחאדה, סגן מנהל הבית ספר האורתודוקסי, יש לו מלא ידע על כל הכנסיות בחיפה ויוכל לסייע לך"

כבר בשיחת הטלפון הראשונה שהצגתי לו בשיחת טלפון את מטרת מיזם "נוצרים בחיפה", הוא התלהב מהמיזם והסכים "להתגייס"  לסייע לי, בתחילה בתיאום המפגש במתחם הכנסייה ובהמשך בבית הספר.

בביקור זה הגיעה איתי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה.

תחילת הביקור היה במתחם בית הספר. שם שחאדה שחאדה הפגיש אותנו לשיחה קצרה עם המנהל אדואר שיבאן מנהל בית הספר שסיפר לנו אודותיו והואיל להעביר לי מצגת שסייעה לי בכתיבת תיעוד הביקור.

לאחר מכן נסענו שלושתינו, שחאדה, שולי ואני לכנסיית יוחנן המטביל. שם הוא הציג לנו את המתחם, הסביר אודות הכנסייה. שם ביקרנו גם במשרדי העידה.

לאחר הסיור שאחדה שחאדה בשיחה טלפונית והתכתבות השלים פערי מידע .

באדיבותו הוא גם יצר את הקשר עם מהא פרח בלאן, האדריכלית שהכינה את תכנית בניית כנסיית יוחנן המטביל. יומיים לאחר הביקור שוחחתי איתה. היא סיפרה לי על תחרות האדריכלים לקבלת תכנון הכנסייה, התכנון עצמו. שוחחנו גם על העדה האורתודוקסית הערבית בחיפה.

מהא בלן שלחה לי גם שתי מצגות האחת: המורשת הבנויה של הקהילה הנוצריות אורתודוקסית בחיפה והשנייה מועצת הקהילה האורתודוקסית בחיפה והפעילות שלה במשך דורות. שתי מצגות אלה סייעו בהכנת התיעוד .

.התיעוד להלן כולל את הביקור בשני מתחמים אלה וגם הצגת כנסיית מאר אילא, הכנסייה הקודמת, הראשונה של העדה, אותה ראיתי בביקור שבוע קודם, ביום שלישי (29/10/2019).

העידה האורתודוקסית בחיפה

העידה האורתודוקסית בחיפה כוללת כ-6,000 איש המגדירים עצמם אורתודוקסים ערבים. חלק מבני העידה הם צאצאים של תושבי העיר עוד מהתקופה של טרם הקמת המדינה. מרביתם הם אלה שהגיעו לחיפה במשך השנים מכפרי הגליל במסגרת הגירה מהכפר אל העיר.
בני העידה מתגוררים ברחבי העיר ובעיקר בוואדי ניסנס, סטלה מאריס, כרמל צרפתי, עין הים (ואדי ג'מל), הדר ובמקומות אחרים נוספים. חלק ניכר מהם משכילים ועוסקים במקצועות רפואה, חינוך, משפטים, חינוך, רווחה, מחקר אקדמי ועוד.

******

העידה אינה רואה עין בעין ונמצאת ב"עימות" וויכוח עם הפאטרכיה הייוונית בארץ הקודש שמקום מושבה בירושלים בכל הקשור לחייה לענייני נדל"ן, כלכלה וחברה. העידה בחיפה, כמו במקומות אחרים, רואה בעיניים כלות כיצד הפטריארך מוכר את נכסי הנדל"ן של הכנסייה במחירים זולים במיוחד. ב-28 באוקטובר 2017 הפגינו בני העדה בחיפה נגד מכירת קרקעותיה על ידי הפטריארך היווני האורתודוקסי, תיאופילוס השלישי. הייתה הפגנה נוספת בשורה של אירועי מחאה נגד "מכירת החיסול" של קרקעות העדה הערבית האורתודוקסית על ידי הפאטריכיה. באותה עת נחשפו מספר עסקאות נדל"ן שביצעה הכנסייה בירושלים, יפו וקיסריה ובהן נמכרו קרקעות ומבנים במחירים נמוכים ביותר שמעוררים תהיות לחברות שרשומות במקלטי מס, שלא ידוע מי עומד בראשן. מצד גורמי הפטריארכיה נטען שמחאת העדה האורתודוקסית נובעת משיקולים הקשורים לדרישה שלהם ל"ערביזציה" של הכנסייה. כלומר, לדרישה להכניס אנשי כמורה ערבים למשרות בכירות בפטריארכיה שנשלטת היום בידי כמורה יוונית.

*****

בניין מועצת קהילה האורתודוקסית הלאומית – חיפה הצמוד לכנסייה

 

העידה מנהלת את ענייניה בצורה עצמאית ובלתי תלויה
באמצעות מועצה העידה בחיפה
שנקראת מועצת הקהילה האורתודוקסית הלאומית – חיפה
(National Council of the Orthodox community – Haifa)
בראשה עומד היום יוסף חורי.

******

מועצת הקהילה האורתודוקסית בחיפה, היא עמותה ששייכת לקהילה האורתודוקסית נוצרית בעיר, נוסדה בשלהי התקופה העותומנית. היא התחילה את פעילותה הראשונה ביום ראשון 9 במרץ 1908. בזמן טקס התפילה שהתקיים בכנסיה העתיקה הקטנה האורתודוקסית של אליהו הנביא ברחוב פל ים בחיפה ליד מתחם כיכר פריז, הופקדו בידי מספר מכובדים מהקהילה נכסיה וגם הכנסייה. אז, בצעדים ראשונים אלה אלה החלו מכובדי הקהילה בהקמת קופה שהופקדה בנאמנותו של אחד החברים של המועצה הראשונה.
בשנים הראשונות צעדי המועצה היו זעירים ומדודים. אחת המטרות העיקריות הייתה: מציאת ויצירת נכסים שיהיו בבעלות הקדש (הווקף) האורתודוקסי בחיפה. בתחילה נרכשה חנות קטנה בשוק העתיק ושני בנייני קמרונות מאבן שהיו קיימים על אדמת בית הקברות האורתודוקסי העתיק. בשנת 1910 נאספו כספים מחסכונות והכנסות הנכסים הצנועים של הקהילה, ונבנה מבנה אבן (קמרון) נוסף על אדמת בית הקברות . שאר הכסף בסך 200 לירות זהב עותמאניות, הושקעו בנכס נוסף באזור המזרחי.

******

בין השנים 1914 ל-1918, בזמן מלחמת העולם הראשונה ירדו הכנסות של הכנסייה לרכישת הנכסים  ועלו הוצאות לסיוע נזקקים. עם תחילת שלטון המנדט הבריטי, בשנת 1920, נערכו בחירות דמוקרטיות למועצת הקהילה האורתודוקסית בחיפה ואז ניתן לה שמה מועצת הקהילה האורתודוקסית הלאומית – חיפה. בשנת 1921 חזרה המועצה להתארגן בהסכמה עם מועצת העיר מקומית, ובתיאום עם הפטריירכיה סוכם לרכוש בית בכרמל אולם העסקה בוטלה. בהמשך התברר שהסיבה לביטול העסקה הייתה קיום של הכנס האורתודוקסי הערבי הראשון שנערך בעיר שהיה לצנינים בעייני ראשי הפאטריירכיה. בהמשך השנים מועצת הקהילה האורתודוקסית רכשה עוד נכסים בעיר ביוזמת נבחרי הקהילה, ובעזרת כל מי שתמך בפעילות הזאת וללא קשר עם כל גוף אחר. הנכסים נרשמו על שם מועצת הקהילה האורתודוקסית.
לאחר כיבוש חיפה באפריל 1948 ועזיבת תושבים רבים את העיר ומיד לאחר הקמת המדינה הפכו נכסי הקהילה האורתודוקסית לנכסי נפקדים. ב-12 לספטמבר 1948 , התכנסו 46 נוצרים אורתודוקסים, והחליטו להחזיר ולארגן את פעילות הקהילה . ב-1 בינואר נערכו  בחירות ונבחרה ועדת קהילה חדשה והפעילות הראשונה והחשובה שלה הייתה  החזרת נכסי הקהילה מהמדינה. וכך היה, וכל הדיירים שהתגוררו בנכסיה  נחשבו כדיירים מוגנים . בשנת 1952 נערכו עוד בחירות בקהילה, ונבחרו עוד חברי מועצת הקהילה.

*****

מועצת הקהילה האורתודוקסית פועלת מאז יסודה ועד היום, מנהלת ענייני הקהילה בעיר בצורה עקבית, עצמאית, שקופה ודמוקרטית ולפי החוק. מועצה מממנת עצמה בלי כל תמיכה כספית משום גוף,
ומספקת שירותים חברתיים קהילתיים תרבותיים וחינוכיים,  בנוסף לשירותים דתיים לבני הקהילה . מועצת הקהילה מתחזקת הכנסיות האורתודוקסית, החדשה והישנה ובתי קברות, הישן והחדש. המועצה מממנת את הפעילויות שלה דרך כספי תרומות והכנסות שמניבים הנכסים הצנועים של מועצת הקהילה בעיר. מועצת הקהילה תומכת במשפחות חלשות ואוכלוסיה שנמצאת במצוקה. גם תומכת ותורמת בפרויקטים חברתיים. המועצה מתמידה להפיץ מידע ודוחות אודות פעילותיה בין בני הקהילה בחיפה בפרט ובכל הארץ בכלל לשם שקיפות ולטובת הכלל.
התנהלות של המועצה היא  לפי חוק העמותות ומנוהלת באופן תקין דמוקרטי ומבוקר. עמותה יש חוקה פנימית שעל פיה מתנהלת באופן תקין. בכל ארבע שנים מתקיימת בקהילה האורתודוקסית בחיפה מערכת בחירות דמוקרטיות, בני הקהילה בוחרים את חברי מועצת הקהילה האורתודוקסית. המועצה כוללת  32 חברים (הנבחרים מתוך מקרב כ-70 מתמודדים). מקרב חברי המועצה נבחר וועד מנהל הכולל 8 חברים. למועצה יש יו"ר (היום הוא יוסף חורי), סגן, מזכיר ונאמן כספי ציבור. הועד המנהל קובע תקציבים והם מאושרים על ידי מועצת הקהילה בישיבותיה השבועיות שדבריהן מתועדות בפרוטוקולים. מועצה בוחרת וועדות שונות שמנהלות באופן תקין ועצמאי את נכסי הקהילה והפעילויות השונות הקשורים לה. ולכל ועד משנה יש היררכיה דומה.

*****

******

המועצה מפעילה תשע וועדות ייעודיות שבכל אחת חברים 5 – 9 חברים.
– ועדת החינוך (החשובה מבין הוועדות) בראשה עומד ד"ר דיאב מוטלק. הוועדה אחראית על ניהול בית הספר התיכון הערבי האורתודוקסי.
– ועד הנכסים : מנהל כל נכסי הקהילה , מתחזק משכיר, ויוזם פיתוח וקידום לנכסים דרך מכרזים ופרויקטים שונים.
– ועד פעילות חברתית תרבותית : יוזם פעילויות בשיתוף פעולה עם שאר הוועדים: כנסים, הרצאות, קונצרטים, טיולים, מועדוני נשים זקנים, מסיבות וקרנבלים בחגים ובאירועים השונים  עיר.
– ועד צדקה : סיוע לנזקקים, ולקהילה החלשה לפי קריטריונים קבועים.
– ועד בתי הקברות : מתחזק ומפתח המגרשים במתחם בתי הקברות, במיוחד זה שבכפר סמיר, נותן שירותים מלאים לאנשי הקהילה לכל טקסי הקבורה והתחזוקה בבתי הקברות.
– ועד הכנסייה : שירות לקהילה בענייני דת וטקסים של חתונות, חגים , אבל, חגיגות בעונות השונות, ויוצר קשרים עם אנשי הכמורה והכנסייה.
– ועד בניית הכנסייה החדשה והמרכז הקהילתי ע"ש יוחנן המטביל: הועד הוקם לשם הקמת הפרוייקט החדש, ניהל כל  התהליכים מקבלת החלטות ראשונות, השגת היתרי בנייה עד סיום הבנייה וחניכת המתחם בשנת 2010 .

*****

המועצה האורתודוקסית כגוף מעסיק  – מועצת הקהילה האורתודוקסית בנוסף לשירותים הקהילתיים שהיא נותנת, היא גם גוף מעסיק, אנשים רבים תושבי העיר מכל העדות והמגזרים,מועסקים במוסדותיה ובעבודותיה. מורים בבית הספר, פקידים לשירות הקהילה, עורכי דין, קבלנים, מהנדסים, ואנשי כלכלה ושירותים פיננסים שונים כולל יועצים בכל התחומים.
כל חברי המועצה נותנים שירותים בתרומה ומזמנם הפרטי לשירות הקהילה ללא תמורה.

****

אולם המועצה

*****

האב הרוחני של העדה האורתודוקסית בחיפה, האב דימיטריוס סמרה והוא מתפקד זמנית גם כראש הכנסייה בעיר. בזמן הקרוב אמור להגיע ראש הכנסייה שהוא יווני אבל עדיין זה לא סופי

*******

כנסיית יוחנן המטביל
רחוב הפרסים 3

הכנסייה שוכנת במיקום חשוב מרכזי
במרקם אורבני היסטורי
בגבול בין שוכנת ואדי אל-נסנאס
ובין המושבה הגרמנית,
מתחם המרכז האורתודוקסי משיק
למתחמי הקהילה הבהאית ולקהילה הפרוטסטנטית.

*****

אחרי קום המדינה המועצה איבדה  חלק גדול מנכסיה. הכנסייה הקטנה מאד בעיר התחתית לא יכלה להכיל יותר ממאה איש. היה צורך דחוף למקום יותר מרווח לקיום הפעילויות הציבורית הקהילתית.

*****

הכנסייה נבנתה ביוזמת הקהילה הנוצרית אורתודוקסית בחיפה ובמימונה ונועדה לענות על צרכיה העכשוויים. הקרקע, כ-5000 מ"ר עליה נבנתה הכנסייה הוקצאה על ידי מנהל מקרקעי ישראל. הכנת תוכניות הבנייה ותהליך רישוי הבניה נמשך כשנה וראשיתו בשנת 2000. הבנייה בפועל החלה בשנת 2001 ונמשכה כעשור. חנוכתה הייתה בשנת 2010  עלות הבנייה 22 מליון ש"ח
המתחם כולל כנסייה, אולם רב תכליתי, ספרייה, דירות למגורי כמרים ושתי קומות חנייה תת קרקעית בנוסף לחצרות ושטחים פתוחים.

*****

טקס הנחת הפינה ב-9 בספטמבר 1999. במרכז עומד מר' מג'דלאני שכיהן בתפקיד יושב ראש מועצת הקהילה האורתודוקסית עד יומו האחרון. הוא היה אהוב על כולם. הטקס החגיגי של אבן הפינה נערך לכבודו שבוע ימים לפני פטירתו . מצד ימין עומד ראש העיר חיפה, אז עמרם מצנע שסייע בהשגת הקרקע ממנהל מקרקעי ישראל, ומצד שמאל עומד יוסף ח'ורי יו"ר המועצה האורתודוקסית היום. הצילום נמסר על ידי מהא באלן. הצילום שנלקח מחוברת שהוכנה על ידי המועצה עם הנחת אבן הפינה. הצלם לא ידוע.

****

בני העידה מתגאים ובמתחם הכנסייה:
"זו כנסייה של העדה ולא של הפטריארך".

הצילום באדיבות מהא באלן

מבט על, התשריט באדיבות מהא באלן

מהא פרח בלאןהיא האדריכלית שתכננה את הכנסייה האורתודוכסית החדשה וצוות תכנון: אסעד דאוד. בשנת 2000 שקיבלה את משימת התכנון היא הייתה צעירה עם ניסיון מעשי של מספר שנים. בשנת 1992 היא סיימה את לימודי האדריכלות בטכניון. אחריהם עבדה במשרד טבעוני מהנדסים ואדריכלים בנצרת בראשות דר' מחמוד טבעוני. תוך כדי עבדה זו התחילה לעבוד כעצמאית בשנת 1995 ועברה לחיפה בשנת 1997 ושם הקימה את משרדה.
בשנת 2000 יזמה מועצת העדה תחרות בין האדריכלים לבניית הכנסייה. כללי התחרות דרשו כנסייה בהשראת יוחנן המטביל שתהיה גם ביזנטית אבל גם ללא עמודים, והקצו למתמודדים חודש ימים. התחרות הייתה אנונימית ונשפטה על ידי ארבעה שופטים. מהא הדהימה את שלושת מתחריה, כשזכתה בתחרות. אז הורמו כמה גבות לאור גילה הרך והובעו ספקות לגבי היותה אישה. הרינונים נמשכים עד עצם היום הזה. על כתפיה הוטלה משימת התכנון והעיצוב שעלות מימושו היה -23 מליון שקלים, סכום עתק שחסכה העדה במשך עשרות שנים.

מבט על, התשריט באדיבות מהא באלן

נצילום האדיבות מהא באלן

*****

"קונספט או רעיון תיכנוני : מבנה הכנסייה הוא מונומנטאלי, תוכנן בצורה פונקציונלית עם קומפוזיציה מודרנית, אשר באה לתת מענה לצרכים חיוניים לחיים העירוניים של הקהילה הנוצרית אורתודוקסית (כנסייה ובית לכמרים) ולשאר הפעילות החברתית תרבותית בחיפה (מרכז קהילתי).
בבניין קיימת אווירה של גיוון ורב תרבותיות בולטת בפרויקט שמודגשת בעיצוב המבנה דרך שילוב אלמנטים ומוטיבים מסורתיים בהשראה ביזנטית .(כיפה מרכזית וחלל ביזנטי), בעיבוד מודרני מיקומי ומופשט. גושים תלת ממדיים טהורים וברורים מרכיבים את החללים הגדולים הנקיים מעמודים, שמספקים נפח ועוצמה. עוד אלמנטים קונסטרוקטיביים וצורות מופשטות מזכירות נצרות ומסורת בגישה חדשנית. לאלמנט האור אפקט להדגשת הרעיונות האדריכליים והסמליות הדתית (פינת  הטבילה לדוגמא).יש הטוענים שהמבנה נוטה לאקלקטיות עדינה, אך הכוונה היא למבנה כנסייה מודרנית שמשלבת בין צורות מהמורשת הנוצרית הביזנטית המזרחית והמקומית לבין הצד האישי והכוונות של המתכנן."
המקור האדריכלית מהא באלן 

*****

זה מבנה שכולל צורות גיאומטריות נקיות ואין בו העתק משום כנסייה קיימת ביוון או ברומא. האדריכלית שתכננה אותה טוענת: "זה מבנה ייחודי אין עוד כמוהו בעולם.
מתחם הכנסייה כולל את המבנה המרכזית של כנסייה, מתחתיו נמצאות קומת האולמות ושתי קומות חניונים וסביבו חצרות ודירות למגורים. מבנה הכנסייה המרשים המונומנטלי נמצא בגבול ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית. הוא בעל מוטיבים ביזנטיים (כיפה מרכזית וחלל ביזנטי) בעיבוד מודרני מקומי ואפקטים של תאורה טבעית להדגשת הסמליות הדתית.

דגם הכנסייה. הצילום באדיבות מהא באלן

מבט צד, התשריט באדיבות מהא באלן

****

*****

קיר האיקונסטזיס

ציור הסעודה האחרונה מעל דלת האיקונוסטזיס

מזכרת משחאדה שחאדה

העליה למפלס הכנסייה

דלת הכניסה הראשית

קדושי הכנסייה היוונית – אורתודוקסית

****

סנט ג'ורג' מכה בדרקון

קיר הויטראג'ים למול אולם הטבילה

אולם הטבילה בצד האולם הראשי

אולם הטבילה

אגן הטבילה

האולמות מתחת למפלס הכנסייה

*****

כנסיית מר אליאס הישנה
בחארת אל-כנאיס (שכונת הכנסיות)
שברובע הנוצרי של חיפה
נבנתה במאה ה-19 בשנת 1869
הכנסייה שימשה את העדה האורתודוכסית בחיפה
עד כיבוש חיפה בשנת 1948

מיקום הכנסייה בעיר העתיקה של חיפה באמצע שנות ה-30'

היום שדרות פלי"ם 11

****

*****

לאחרונה הכנסייה שופצה והיום היא משמשת את אנשי הכנסייה האורתודוקסים הסלביים ופרובוסלבים, בעיקר דוברי רוסית מקרב העולים הלא יהודים שהגיעו מארצות החבר העמים הסובייטי וגם ועובדים זרים מארצות מזרח אירופה.

*****

*****

בית המועצה הישן
בבניין שבפינת רח' אלנבי 45
ורחוב הפרסים, ליד מתחם הכנסייה החדשה

הצילום באדיבות מהא באלן

היה זה משכן כנסיית העידה
בשנת 1948,
לאחר נטישתה את הרובע העתיק
והפסקת פעילות כנסיית מאר אליאס.

בבניין זה כאן הוקם בית הספר האורתודוקסי בשנות החמישים, וגם שירת בהמשך את צורכי הקהילה: בית המועצה, מגורי הכומר, ומושב הצופים ומועדון…ועוד.
לבניין ערך חשוב בהיסטוריה ובמורשת של הקהילה בעיר.
לבניין גם ערך האדריכלי. הוא נקרא בית חלל מרכזי  ונבנה ע"י גריס כרכבי בעשור הראשון של המאה ה- 20, כנראה בשנת  1905.

הצילום באדיבות מהא באלן

******

התיכון הערבי האורתודוקסי
יצחק שדה 32

*****

****

בית הספר האורתודוקסי ששמו המלא הוא "בית ספר אורתודוקסי ערבי", שוכן ברחוב יצחק שדה, מאחורי המושבה הגרמנית בעיר התחתית. מאז היווסדו שאף בית הספר להיות מוסד לימודי מצטיין שייתן מענה לכל תלמידיו הבאים מכל כפר ועיר מהדרום ועד לצפון.
בית הספר מנוהל אדמנסטרטיבית וכלכלית ע"י עמותת ועד החינוך האורתודוקסי של העידה חיפה בראשו עומד היום ד"ר דיאב מוטלק, הוא שייך לקטגוריה של בתי ספר מוכרים לא רשמיים ונמצא תחת הפיקוח המלא של משרד החינוך

*****

בית הספר הוקם ב-1952 על ידי העדה הנוצרית היוונית-האורתודוקסית בחיפה והיה מחמשה בתי ספר תיכון ערביים שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה. האחרים הוקמו בראמה, כפר יאסיף, נצרת וטייבה.
משנת 1952 ובמשך מספר שנים פעל בית הספר בבניין המועצה הישן ברחוב אלנבי 45. בשנת 1960 נבנתה הקומה הראשונה של בית הספר במקומו החדש ברחוב יצחק שדה 32. היום כולל בית הספר שני בניינים גדולים וחצר. ויש מחשבה רצינית לפיתוח והקמת עוד אגפים ובניית בית ספר יסודי בעיר.

*****

ועדת החינוך של העדה האורתודוקסית שכאמור, הקימה את בית הספר ואחראית על התנהלותו, החליטה מלכתחילה שהוא ישרת את כלל הציבור הערבי. הכוונה של העדה האורתודוקסית היא שלכל ערבי בישראל צריכה להיות זכות להתמודד על מקום בבית הספר. כך משפחות ערביות מכל הארץ שואפות שילדיהן ילמדו בבית הספר זה ששייך לעדה האורתודוקסית אבל בין מחצית לבין שני שלישים מתלמידיו מוסלמים.

התמונה באדיבות מנהל בית הספר אדואר שביאן

מבט ממגרש החנייה הצמוד

מתוך המצגת שהעביר לי מנהל בית הספר מר אדואר שיבאן ניתן ללמוד את הדברים הבאים.

חזון בית הספר כולל ארבעה מרכיבים:

* להיות מוסד חינוכי מוביל ומתווה דרך בחברה הערבית בפרט ובחברה הישראלית בכלל
* להקנות לתלמידיו ערכים הומנים ודימוקרטים המושתתים על מורשת תרבותית רבת שנים
* לטפח מצוינות אינטלקטואלית, חברתית, ורגשית אצל התלמידים, המורים, וכל צוות העובדים
* לאפשר לתלמידיו להגיע למימוש היכולות האישיות המגוונות תוך התחשבות בשונות ובצרכים של כל תלמיד

*****

מספר התלמידים בשנת 2019/2018 : 588 הלומדים בארבעה שכבת לימוד ט' -י"ב ובכל אחת ארבע כיתות ממוצע תלמידים בכיתה 34.
צוות ההוראה כולל 47 מורות ומורים, חציון ותק הוראה 23 שנים, שיעור המורים בעלי תואר שני ומעלה 72%
קצת יותר ממחצית התלמידים הם מוסלמים ומעט ממחציתם נוצרים. יותר ממחצית התלמידים מגיעים באים משלושים ותשעה יישובים: בואדי ערה, במשולש, בגליל תחתון, בגליל מערבי. כמחצית מהתלמידים מגיעים מחיפה. מחויבות בית הספר לקהילה האורתודוקסית היא רק לקלוט בוגרים של בית הספר היסודי יוחנן הקדוש של הקהילה בעיר.

*****

מגמות לימוד בכיתות י'- י"ב: שילוב של מקצוע מדעי ברמה של 5 יח"ל (ביולוגיה/ פיזיקה/ כימיה) עם מגמה טכנולוגית ברמה של 10 יח"ל (מדעי מחשב/ אלקטרוניקה/ ביוטכנולוגיה/ תקשורת). כל התלמידים לומדים אחד מהמקצועות המדעיים ברמה 5 יח"ל + מקצוע טכנולוגי ברמה של 10 יח"ל. מקצועות לימוד נוספים לפי בחירה הם מתמטיקה (3-5 יח"ל), ערבית (3-5 יח"ל), עברית (5 יח"ל) לכל התלמידים, אנגלית (4-5 יח"ל), היסטוריה 2 יחידות, אזרחות 2 יחידות, השכלה כללית, מורשת וחינוך גופני

*****

פעילויות נוספות הן פעילות חברתית שוטפת המאורגנת על ידי רכזי  החינוך החברתי ויועצות בה"ס (גיבוש, דימוקרטיה, בריאות, אקטואליה, תחרויות, התנדבות, התרמה, הכוון לקראת לימודים אקדמאים, אומנות…; מחויבות חברתית ואישית; שילוב תלמידים בתוכניות האקדמיה לתלמידי תיכון באונ' חיפה, בטכניון, ובאונ' תל-אביב; שילוב תלמידים בתעשיה: מדעי מחשב/ אלקטרוניקה/ ביוטכנולוגיה; השתתפות תלמידים בפרויקטים שונים: רחפנים/רובוטיקה/ הקאתון/MUN …השתתפות ענפה בפרויקטי ספורט …..ועוד!

מנהל בית הספר, המנהל אדואר שיבאן (חולצה כחולה) וסגנו שחאדה שחאדה ס

בית ספר זה נחשב לאחד מבין חמשה עשר בתי ספר התיכונים המצטיינים בארץ. אחוז הבוגרים זכאים לבגרות מתקרב למאה וממוצע ציוני רבים מהם בבגרות הוא  100 ויותר. כל התלמידים לומדים מדעים וטכנולוגיה וניגשים לבגרות במקצועות אלה כ-80% מהתלמידים ניגשים ל 32 יח"ל בגרות ואף יותר. כ 6000 בוגרים רובם המכריע המשיך את לימודיו באקדמיה בארץ ובחו"ל וחלקם הגיעו למעמד מקצועי גבוה במקצועות הנדסה, רפואה, מקצועות פארא רפואיים, עבודה סוציאלית ומשפטים.

*******

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (5/11/2019) במתחם הכנסייה של קהילת הקתוליים דוברי עברית בחיפה. כן יש קהילה כזאת בחיפה! 

הביקור במקום תואם עם כהן הדת, האב הרוחני וראש הקהילה בעיר האב וויטק רדומסקי שאליו הגעתי דרך אתר הקהילה.

לביקור זה הצטרפה אלי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה.

אלינו הצטרף אבונה פרסנצקו ממסדר הכרמליתים שהיה איתנו בביקור במתחם המוסד החינוכי נזירות נצרת ואחר כך בבית הספר האיטלקי

מאחר האב וויטק רדומסקי הוא פולני ששוהה בארץ מספר שנים ואינו שולט בשפה העברית ולא מכיר את תולדות הקהילה בחיפה, הוא זימן את האחות סטלה,  יהודיה בעברה שהתנצרה והייתה במשך שנים נזירה כרמלית.

תיעוד הביקור מבוסס על שיחה עם האב וויטק רדומסקי, האחות סטלה והמידע באתר הקהילת הקתוליים דוברי עברית בישראל. 

**********

מי הם הקתולים דוברי עברית

קהילת הקתולים הדוברים עברית בישראל (הנקראת נציגות יעקוב הצדיק) , המשתייכת לפטריארכיה הלטינית של ירושלים. קהילה זו כוללת את הקתולים הדוברים עברית החיים בישראל, אלה השייכים לעם היהודי ואלה אחרים מאומות העולם וביניהם נוצרים מקומיים ומהגרים. הם משולבים בחברה הישראלית היהודית הדוברת עברית ורואים באפיפיור כסמכות הדתית העליונה.
מקור הסקירה אתר הקהילה 

*****

מפעל יעקב הצדיק הוקם בשנת 1955 כהתאגדות קתולית המוקדשת לפיתוח קהילות קתוליות דוברות עברית במדינת ישראל וכאמור, מהווה נציגות עצמאית  בתוך הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. היא נקראת על שם יעקב הצדיק עמד בראש קהילת המאמינים בישוע בירושלים בימי השליחים. כיהודי ירא שמיים, הוא פעל לבנות קהילה מאוחדת המורכבת מיהודים ולא-יהודים (ספר מעשי השליחים טו).
כיום ישנן קהילות דוברות עברית בשש הערים הגדולות בישראל: ירושלים, תל אביב – יפו, חיפה, באר שבע, טבריה ונצרת. בנוסף הנציגות כוללת קהילות דוברות רוסית. הכוהנים והמאמינים עובדים בשיתוף פעולה מלא עם תיאום עבודת הכנסייה עם המהגרים בישראל, ומשרתים גם כן את הקהילות הגדולות של מהגרי העבודה ומבקשי המקלט הנפוצות ברחבי הארץ.

לנציגות יעקב הצדיק שלושה אתגרים עיקריים:
א. "מסירת האמונה מדור לדור" – טיפוח הקהילות הקתוליות הדוברות עברית במדינת ישראל לטובת המאמינים הקתולים השייכים לעם היהודים ואלה אשר מוצאם מאומות העולם ומשולבים בחברה הישראלית, היהודית, הדוברת עברית. היותם בני מיעוט קתולי בחברה בעלת רוב יהודי מהווה חוויה חדשה בתולדות הכנסייה.
ב. "להוות גשר בין הכנסייה לבין עם ישראל"  – הנציגות פועלת לחזק את היחסים בין העם היהודי לבין הכנסייה בטיפוח מודעות נוצרית אודות זהותם היהודית של ישוע ותלמידיו והשורשים היהודיים של הכנסייה. היא אף פועלת לחדד את מודעות החברה היהודית בישראל לגבי תולדות הכנסייה, תורתה ותרומתה לחברה. המאמינים הקתולים הדוברים עברית משולבים בחברה הישראלית ובחיי הכנסייה.
ג."להיות עדים לצדק ושלום ושירות העניים" – כחלק בלתי נפרד מהכנסייה בארץ הקודש, הנציגות מקדמת את הערכים של שלום וצדק, סליחה ופיוס בתוך הקשר של אלימות ומלחמה. ייעוד מיוחד לנציגות הוא לשרת את עשרות אלפי המהגרים (מהגרי עבודה ופליטים) אשר מתגוררים בישראל.

*******

הנציגות תומכת בכוהנים, פרחי כהונה ופעילים בקהילות על מנת לקיים את מלאכת הנציגות. היא מקיימת נוכחות במקומות שונים בארץ ומפתחת נוכחות זאת באמצעות בניית כנסיות ומרכזי הכנסייה ושיפוצם. היא מוציאה לאור ספרים ליטורגיים, ספרי לימוד, גיליונות וחומרים נוצריים אחרים בשפה העברית. היא מפתחת שליחות חינוכית בתוך הכנסייה ובקרב העם היהודים בישראל על מנת לקדם ולטפח פיוס והבנה הדדית בין הכנסייה לעם היהודי. היא גם מהווה בית שני לילדי מהגרים רבים, אשר הוריהם עובדים שעות ארוכות, ודואגת לשלומם ולהכשרתם הדתית בתכניות אחר בית הספר וקייטנות במהלך השנה. היא מספקת הכשרה קתולית לצעירים דוברים עברית ומעודדת אותם למצוא את מקומם בחברה הישראלית ובכנסייה. היא דואגת לעניים ולקשישים.

*****

הקהילה בחיפה

הקהילה בחיפה – מייסד הקהילה היה האב דניאל, יהודי פולני ונזיר כרמלי שעלה ארצה באמצע שנות החמישים. כיום מונה הקהילה כ-50 אנשים שמתכנסים בעיקר למיסות שעורך האב וויטק רדומסקי  בכל מוצאי שבת בשעה 18.00 ובכל יום ראשון בשעה 17.00. בנוסף מתקיימת מיסה בשפה הרוסית בשבת בבוקר בשעה 11.30 בה משתתפים בעיקר בני משפחות מעורבות (יהודיות ונוצריות) שהגיעו מארצות חבר העמים הסובייטי מאז סוף שנות השמונים.

******

האב דניאל נולד בשם שמואל אוסוואלד רופאייזן נולד ב-1922 בזייבוש (ז'יווייץ; Żywiec) שבפולין, למשפחה יהודית מסורתית. בנערותו, היה חבר בתנועת הנוער הציונית עקיבא. בתקופת השואה הצליח להשיג תעודות של גרמני נוצרי, באמצעותה הגיע לעיירה מיר, שבבלרוס ונתקבל לעבודה כמתורגמן מגרמנית לפולנית אצל מפקד הגסטפו בעיר. רופאייזן ניצל את מעמדו כדי להעביר ליהודים התראות על פעולות חיסול מתוכננות, ואף הבריח כלי נשק למחתרת שקמה בינתיים בגטו, בעיקר נשק שהוצא ממחסני המשטרה. מתוקף תפקידו, נודע לו על המועד שנקבע למשלוח יהודי העיר מיר להשמדה, והוא העביר מידע זה ליהודים. בעקבות זאת הצליחה קבוצה של כשלוש מאות צעירים להימלט מן העיר ולהסתתר ביערות. אחד היהודים הלשין עליו לגרמנים, וכשנחשפה פעילותו ברח והצטרף לשורות הפרטיזנים. מאוחר יותר מצא רופאייזן מקלט במנזר, שבו המשיך לחיות גם לאחר המלחמה. במנזר, המיר רופאייזן דתו לנצרות, היה לנזיר בשם האח דניאל, והצטרף למסדר הכרמליתים  מתוך כוונה להגיע בעתיד למנזר הכרמליתים בישראל.
כשהחלה יציאת יהודים מפולין לישראל בשנת 1957 ביקש רופאייזן אשרת יציאה תוך שציין שהוא גדל כציוני ולמרות שטוב לו בפולין הוא רואה את חובתו לעלות למדינת היהודים. לאחר 11 חודשים סירבו לבקשתו. הוא הגיע לפגישה עם הרש סמולר, שהיה בעל תפקיד בכיר במפלגה הקומוניסטית בפולין, אותו הכיר מימיו כפרטיזן. סמולר סייע לו לקבל אשרת יציאה, ואז רופאייזן פנה לכתריאל כ"ץ, ציר ישראל בפולין, בבקשה לקבל אשרת עלייה לישראל. כ"ץ יעץ לרופאייזן שלא לוותר על אזרחותו הפולנית, כי לא יוכל להבטיח לו אפשרות לעלות לישראל, אולם לאחר שבביקור מולדת ביקר אצל אחיו של רופאייזן העניק לו אשרת כניסה לשנה לישראל. מיד עם הגיעו לישראל בשנת 1958, הגיש בקשה להכיר בו כעולה חדש על-פי חוק השבות, בטענה כי הוא אמנם נוצרי בדתו, אך עודנו בן הלאום היהודי. בקשתו נדחתה, ועתירה שהגיש לבג"ץ בשנת 1962 נדחתה אף היא ברוב של ארבעה מול אחד, אך הותר לו להתאזרח במסלול חסידי אומות העולם בו יקבל אזרחות ותעודת זהות, אך באופן לא ירשם בה הלאום. לבסוף משלא הסכים להסדר, נאלצו שופטי ההרכב לפסוק שלא בדרך פשרה, ואכן בפסק דין תקדימי זה, ניתנה פרשנות לחוק השבות, על-פיו יהודי מוגדר כבן הלאום היהודי, ולא כיהודי על-פי אמות המידה של היהדות האורתודוקסית.
רופאייזן חי בישראל במנזר סטלה מאריס בחיפה, כנזיר במסדר הכרמליתי, היה חבר ב"אגודת הנוצרים העבריים בישראל", המקדמת את שילובם של נוצרים בחיים החברתיים והדתיים בישראל. הוא הלך לעולמו ב-30 ביולי 1998.
להרחבה וראו גם (בג"ץ 72/62)

******

מיקום בית הקהילה
של הקתוליים דוברי עברית
בקומה תחתונה
במבנה הקונסוליה הספרדית
ברח' אנילביץ 1
במושבה הגרמנית.

*****

פגישה לבבית בין אבונה פרנצסקו והאחות סטלה

אבונה פרצנסקו מציג לאחות סטלה.

צילום למזכרת יחד עם האב וויטק רדומסקי

****

******

אולם התפילה הקטן והצנוע מעיד על גודל הקהילה

חזית אולם התפילה

****

****

פטרון הכנסייה, יעקב הצדיק

******

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (5/11/2019) במתחם הכנסייה הארמנית. 

הביקור במקום תואם עם האב דיראיר האבקימיאן Sahak Hovakimyan Dirayr שהוא כהן הדת, האב הרוחני וראש הקהילה הארמנית בעיר.

אל האב הגעתי בעזרתו של  כהן הדת אבונה יוסוף יעקוב ראש הקהילה המרונית בעיר אותו ביקרתי שבוע לפני כן.

לביקור זה הצטרפה אלי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה.

לביקור זה הגענו מוכנים. אנחנו מכירים את העם הארמני וקבלתו את הנצרות; יודעים אודות הקהילה בירושלים, בקרנו מספר פעמים ברובע בו היא מתגוררת, גם למדנו אודות הטבח בעם הארמני שבצעו העותמא'נים לפני קצת יותר ממאה שנים. טיול שלי בארמניה בשנת 2014 סייע לי בלימוד וכך השתתפות מצעד יום הזיכרון הארמני בירושלים בשנת 2017.

אל מתחם הכנסייה בחיפה הגענו בשעת צהרים. בתחילה שוחחנו עם האב. הוא סיפר לנו את קורותיו, כיצד הגיע מארמניה אל ארץ הקודש.  הוא סיפר לנו בהרחבה אודות הקהילה הארמנית בחיפה וכמובן על הכנסייה

תיעוד הכביקור מבוסס על שיחה עם האב דיראיר האבקימיאן, על רשימתו של יואב אבניאון אודות כנסייה זו ועל הרשימה כנסיית סנט אליהו בחיפה מחזירה למוטב את יופיה ואת התחדשותה בארמניה – מידע פורטלי וגם על מקורות נוספים שיצויינו בהמשך.

****

העם הארמני 

ארמנים הם אומה וקבוצה אתנית עתיקה ממוצא הודו-אירופי, שמקורה בשטח שמדרום לים השחור (הקווקז והרמה הארמנית). העם הארמני היה הראשון שהתנצר כאומה בשנת 301 לספירה. חדירת הנצרות בקרב הארמנים הייתה מהירה יחסית, ולכן כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. מספרם בעולם נאמד ב-8 מיליון, כאשר פרט לארמניה חיים ריכוזים גדולים ברוסיה, ארצות הברית, צרפת, גאורגיה, ובערים שונות במזרח התיכון. רוב חברי קהילות הארמנים ברחבי העולם הם צאצאיהם של ניצולי רצח העם הארמני.

מיקומה של ארמניה במרכז אסיה

ארמניה כיום

*********** 

הקהילה בירושלים ובישראל

קהילה ארמנית בירושלים, נמצאת בעיר כבר בשלהי המאה ה-4, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. הפטריארכיה הארמנית בירושלים נמצאת בה ברצף משנת 1311. מרכז הכנסייה הגריגוריאנית נמצא ברובע הארמני בעיר העתיקה.
עד המאה ה-20 הורכבה הקהילה הארמנית בירושלים בעיקר מנזירים וממספר קטן של משפחות חילוניות שסיפקו שירותים שונים לנזירים. אולם בעקבות רצח וטבח הארמנים במלחמת העולם הראשונה הגיע לעיר גל פליטים ארמנים (כ-20,000 נפש) שרבים מהם נשארו בירושלים כאוכלוסייה קבועה ושינו את הרכב האוכלוסייה ברובע. בעקבות כך חדרו אף אלמנטים חילוניים לקהילה, אך הרובע המשיך לתפקד כמרכז דתי.
האוכלוסייה הארמנית בארץ ישראל בשיאה מנתה בשנת 1948 יותר מ–25,000 תושבים. אוכלוסייה זו הורכבה מניצולי רצח העם ומצאצאי האוכלוסייה הוותיקה בירושלים, חיפה, יפו ובית לחם. לאחר מלחמת העצמאות נמלטו לרובע רוב הארמנים שחיו בכפרים ובערים שנכבשו על ידי מדינת ישראל. בתקופת השלטון הירדני, בשנים 1948 – 1967 נחסמה הגישה להר ציון בו שוכן בית הקברות הארמני והקהילה נאלצה לקבור את מתיה בשטח הרובע. ניצולי רצח העם הארמני שהגיעו לארץ הקימו את היישוב שייח' בראק על רכס הכורכר במישור חוף הכרמל, שננטש לאחר מכן בשנת 1981 ועליו ניתן לקרוא בהרחבה. בשנת 1949, קיבלה הקהילה הארמנית מבנה במושבה הגרמנית בירושלים, ששימש בעבר כבית-עם של קהילת הטמפלרים, והפכה אותו לכנסייה.

******

החל משנות התשעים, לאחר פירוק ברית המועצות, הגיעו לישראל עוד אלפי ארמנים וארמנים-למחצה יחד עם גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, וכיום חיים בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית כ-7,000 ארמנים (כולל ארמנים שהגיעו בגלי העלייה), כ-2,500 מתוכם משתייכים לאוכלוסייה הארמנית הוותיקה כיום כ-1,500 ארמנים חיים ברובע הארמני בירושלים ועוד כ-1,000 חיים בחיפה, נצרת, עכו, יפו, בית לחם ובודדים גם בפתח תקווה.

טבח בעם הארמני

רצח העם הארמני מכונה גם שואת הארמנים ובמסורת הארמנית "הפשע הגדול" היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסייה הארמנית שבשטחה. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה המשיכו טורקים, כורדים ואזרים לטבוח    בארמנים עד שנת 1923. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו.

מפת רצח העם הארמני המתארת מחנות ריכוז, מחנות מוות, נתיבי שיירות גירוש, נקודות התנגדות ונתיבי מילוט המקור Armenian Genocide

קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כמו האשורים והיוונים, נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניות ואידאולוגיה מכוונת ומתוכננת של העות'מאניים לטהר את אסיה הקטנה מנוצרים
להרחבה ראו Armenian Genocide

************

לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה טורקיה רחוקה מהעולם המערבי, וכך גם העם הארמני העני שמדינתו הייתה לאחת מהרפובליקות של ברית המועצות. בעטיים של האירועים הגלובליים בעשור שלאחר מלחמת העולם הראשונה (השפל המדיני, השפל הכלכלי בשנת 1929), ולאחר מכן עליית הנאציזם ומלחמת העולם השנייה, הטבח לא עניין רבים. השלטון החדש בטורקיה עבר תהליך מודרניזציה והיה בעל ברית של המערב בתקופה זו. לאחר מלחמת העולם השנייה שימשה טורקיה מעוז קדמי לברית נאט"ו מול ברית המועצות, ומדינות המערב לא ששו להזכיר נקודה כואבת זו.
הרפובליקה הטורקית, יורשת האימפריה העות'מאנית, מתנגדת לשימוש במונח "רצח עם" לתיאור האירועים באותה תקופה, ואינה מכירה באחריות כלשהי של העם הטורקי או של הממשלהטורקי או העות'מאני לאירועים אלה. הנרטיב התורכי של ההכחשה נתלה בטיעון שאי אפשר למצוא את המסמכים המקוריים של בתי הדין הצבאיים, שהתקיימו לאחר המלחמה ושהרשיעו את מתכנני רצח העם.

*****

בשנת 1965, במלוא 50 שנה לרצח העם, החלו הארמנים לאחר הפגנות ירוואן לנסות להזכיר לעולם את מאורעות הטבח. בעקבות ההפגנות הוחלט להקים אנדרטת הנצחה וזיכרון בירוואןשהייתה אז תחת השלטון הסובייטי. בניית האנדרטה הסתיימה בשנת 1967. בשנות ה-90 של המאה ה-20לאחר שארמניה ניתקה עצמה מהשלטון הסובייטי הוקם בירוואן המוזיאון לזכר הנרצחים. המוזיאון הוקם ליד האנדרטה ומתעד את הרצח של העם הארמני. גם ברובע הארמני בירושלים מציג המוזיאון הארמניתערוכה בנושא רצח העם.
כאמור, מדי 24 באפריל, היום בשנת 1915 בו נעצרו ונרצחו כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים בבירה איסטנבול בידי ממשלת הטורקים הצעירים, מציינים הארמנים את יום השנה לרצח העם.
בשנים האחרונות גוברות הקריאות בעולם להכרה בינלאומית ברצח העם הארמני ולהכרה של ממשלת טורקיה בהתרחשותו. עד שנת 2016 הכריזו 30מדינותבאופן רשמי על הכרתן באירועי תקופה זו כרצח עם, וכמותן מאמצים דעה זו רוב החוקרים וההיסטוריונים. בנוסף ל-30 המדינות שהכירו ברצח העם הארמני בבית נבחריהן, גםהאיחוד האירופיוהאפיפיורהכריזו על הכרתם ברצח העם הארמני בשנת 2015.
ב-22 באפריל פורסם בעיתון ניו -יורק טיימס המאמר "‘Sherlock Holmes of Armenian Genocide’ Uncovers Lost Evidence" למחרת הוא הוא פורסם בעיתון הארץ "ה"אקדח המעשן" של השואה הארמנית אותר בארכיון בירושלים". לדברי היסטוריון טורקי, מברק עותמאני מוצפן מ–1915 שגילה בפטריארכיה הארמנית בירושלים סודק את חומת ההכחשה של טורקיה, ומוכיח כי השלטונות השתתפו ברצח המאורגן. הוא אומר שגילה בפטריארכיה הארמנית בירושלים את המברק המקורי העוסק במשפטים.

*****

כנסיית סנט אליהו (יגיה הקדוש)
שייכת לפטריארכיה הארמנית
הכנסייה נמצאת,
בשולי וואדי ניסנס,

***

מיקום הכנסייה
בסימטת חנא נאקרה
והכניסה אליה 
מרחוב חורי 23

הסימטה המובילה לכנסייה

*****

מתחם הכנסייה הוא אחד משני מקומות הריכוז של הקהילה הארמנית בחיפה. השני הוא מועדון הצעירים במבנה מושכר בשדרות הציונות 12 הקהילה הארמנית מונה כמה כ-60 משפחות, חלקן צאצאי מהגרים שהגיעו לעיר בשנות ה-20' של המאה הקודמת ממהעיר אדנה במזרח תורקיה. חלקם בני משפחות מעורבות יהודיות – נוצריות שהגיעו מסוף ה-90  מארמניה בעקבות התפרקות ברית המועצות.

 

חלק מאנשי קהילה מתגורר בעיר התחתית ובמקומות שונים בעיר וחלק מהם מתגורר בקריות המפרץ. על מנת לקרב אל הדת את בני העדה הארמנית בחיפה בכלל והצעירים בפרט, מקיים האב את מיסות בכנסיה בימי שבת. הסיבה לכך שרבים מבני הקהילה עובדים בימי ראשון.

*****

ערב מלחמת העצמאות מנתה הקהילה הארמנית בחיפה כ-6,000 איש. ב-29 באוקטובר 1947 יום לפני תחילת המלחמה הצטופפו מאות ארמנים שהגיעו לחצר הכנסייה מירושלים, יפו ומחיפה והמתינו לספינה  סובייטית שתפנה אותם לארמניה.

****

מבנה הכנסייה, בן שתי קומות, היה בית ליואן שהיה שייך למשפחת אביאד. בשנת 1928 העדה הארמנית רכשה את הבית והפכה אותו לכנסיה המוקדשת לאליהו הנביא ושמה כנסיית סנט אליהו (יגיה הקדוש).

*****

****

שער הכניסה למתחם

*****

השער נפתח

בפתח דלת הכנסייה

מבנה הכנסייה, גודלו מעיד על גודל העידה אותו משרת

*****

****

****

האב דרייאיר

האב דיראיר האבקימיאן Sahak Hovakimyan Dirayr  הוא יליד ארמניה. הוא הגיע לישראל בשנת 2001 בגיל צעיר שהיה בן 14. הוא התנתק ממשפחתו והתחיל את דרכו כפרח כמורה ברובע הארמני בירושלים ושירת במתחם העדה בכנסיית הקבר. בשנת 2011 הוא הוסמך לכמורה. בשנת 2012 עבר לשרת בחיפה. הסיבה לכך הייתה בין היתר, מאחר וכאן יכול להיות ראש קהילה וכהן דת שיכול להתחתן. עצם היותו נשוי ואב לשלוש ילדים והרביעי בדרך, מאפשר לו לדבריו להבין טוב יותר את מורכבות צרכיהם של בני הקהילה בקרבם הוא חי ואותם הוא מנהיג.

ביולי 2012 יזם האב דיראיר בעזרת תרומות אשר נאספו ע"י חברי הכנסייה את שיפוץ הכנסייה . השיפוצים כללו בתחילה את חזית הבניין של הכנסייה ומערכת המדרגות הקיימת בה וכמו כן גם את כל חלקי הקירות הצפוניים והדרומיים של הכנסייה. התרומה הראשונה בשנה זו הייתה בינואר ובעקבותיה הותקנו שתי מערכות מיזוג אוויר בכנסייה. בחודש מאי מיקמו צלב – מוזאיקה יפיפה בחלק הפנימי של הבמה (במת המזבח). באותו זמן, בחלק המרכזי של הכנסייה מיקמו נברשת קריסטל עתיקה. כמו כן גם החליפו את כל מעקי המדרגות. הצלב ביחד עם הנברשת ומעקי המדרגות יצאו לפועל גם כתוצאה מתרומות. מרבית שיפוץ הכנסייה הסתיים ובימים אלה הוא מושלם.

****

החצ'קר בחצר הכנסייה

לפני מספר שנים יזם האב דיראייר הבאת "חצ`קר" והצבתו בחצר הכנסיה. חצ'קר הוא צלב אבן (חצ' – צלב, קר – אבן). החצ'קר הוא לרוב ברוחב של מטר ובגובה של 2.5 מטרים. החצ'קר ייחודי לאומה הארמנית ובשום מקום אחר בעולם לא הגיעו לאמנות הזאת ולא עסקו בה.  אמנם יש הרואים דמיון מסויים בין החצ'קר לבין הצלבים הקלטיים שאפשר לראותם בעיקר באירלנד, אבל עדיין יש גם הבדל רב ביניהם. ראשיתו של החצ'קר עם ההמרה של האומה הארמנית לנצרות בשנת 301 לספירה.
היום חצ'קרים משמשים בעיקר בתור מצבות למתים, אבל גם כדי לציין ניצחונות צבאיים או אירועים היסטוריים וחושפים אותם בדרך כלל במהלך הקדשת כנסייה או כל מבנה אחר. כלומר, היום החצ'קר לא מקושר באופן ישיר לדת, אלא הוא יותר בבחינת מייצג לאומי ארמני.
כל החצ'קרים בארמניה (ויש אלפי אלפים מהם) מוגנים על ידי חוק ממשלתי הרואה בהם מורשת היסטורית ארמנית. אבל במקומות אחרים, מקומות עוינים, נעשים בהם מעשי הרס והשמדה. אתר החצ'קרים הגדול ביותר בעולם היה במקום הנקרא ג'ורא (Jugha), הנמצא היום בתחומה של מדינה מוסלמית שכנה לארמניה, אזרבייג'אן. כשהיו שתי המדינות תחת שלטון ברית המועצות, לא העזו האזרים לגעת במקום. מאז יצאה אזרבייג'אן לעצמאות נותרו מתוך עשרים אלף חצ'קרים רק כמה אלפים. האזרים נתצו את המצבות והשמידו אותם, בראותם בהם סמל נוצרי-לאומי ארמני. לאחר מחאה עולמית נפסקו מעשי ההוונדליזם
לזמן מה, עד שבשנת 2005 עלו בולדוזרים על האתר וחיסלו אותו כליל מתוך רצון להשמיד כל זכר לתרבות הנוצרית.
מקור והרחבה אלינוער ברקת ארמניה שלב – פרק ג'

****

מועדון הצעירים הארמנים"
שדרות הציונות 12

****

******

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות, הכנסיות והמנזרים והמוסדות השונים והביקור במקומותיהם (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (29/10/2019) גם במספר מתחמים של הכנסייה הקתולית. 

הנזיר הכרמליטי  האב פרנצסקו ניגרל ראמוס, ששמו בקרב אנשי העידה לטינית אבונה פקו, איתו הסתובבתי במתחם הלטיני בשדרות המגינים המשיך ונסע איתי לבקר בשני מנזרי הכרמיליטים ברום ההר: מנזר סטלה מריס ומנזר מרים גבירתינו בכרמל הצרפתי.

שבוע לאחר מכן, ביום שלישי בבוקר (5/11/2019) הגעתי שוב למנזר סטלה מריס להשלמת הביקור וצילום נוסף. הפעם הגיעה איתי, עמיתה לתחום ידיעת הארץ, ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה. כמו בשבוע קודם גם הפעם הוביל אותנו  אבונה פקו.

******

המסדר של גבירתנו מהר הכרמל,
או
המסדר הכרמליתי

המסדר של גבירתנו מהר הכרמל, או המסדר הכרמליתי ובשמו המלא מסדר האחים של הבתולה הברוכה מריה מהר הכרמל" (Ordo Fratrum Beatae Mariae Virginis de Monte Carmelo).  נוסד במאה ה-12 על ידי נזיר בשם ברתולד (מת לאחר 1185), בהר הכרמל שבארץ ישראל, ומכאן שמו. הוא קרוי  גם "האחים הלבנים", בשל מלבושם של הנזירים הכולל גלימה חומה ומעליה מעיל לבן.

****

בראשיתו כלל המסדר הכרמליתי נזירים בלבד, שהתבודדו במורדות הר הכרמל באזור נחל שיח. ברתולד הקדוש, שהגיע לארץ ישראל מקלבריה שבאיטליה במסגרת מסעי הצלב, בחר בהר הכרמל כמקום מושבו, בעקבות המסורת לפיה שם פעל אליהו הנביא.
בשנים 1206–1214 קיבלו הכרמליתים תקנון מאלברט, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שכלל 16 סעיפים וביניהם ציות לראש המסדר, מגורים בתאים פרטיים, דבקות בתפילה, שמיעת מיסה מדי בוקר בבית התפילה של הקהילה, סגפנות, עבודה, שתיקה מתפילת הערבית ועד לתפילת הבוקר למחרת, הינזרות מבשר.
המקום היחיד שהתאים לפעילותם של המתבודדים הנוצרים, שנאלצו לעזוב את מקומותיהם שנתפסו בידי המוסלמים, היה בהר הכרמל.
עם התמוטטות הממלכה הצלבנית, חזרו הכרמליתים לאירופה ושבו לכרמל רק במאה ה-17. הם התגוררו בכוכים שמעל מערת אליהו, וב-1767 בנו את מנזרם בראש הכרמל בגלל קדושתם של כף הכרמל, מערת פרוספר ומערת אליהו, הנמצאים בסמיכות. כמו כן, הכרמליתים מאמינים, שהמנזר נבנה על שרידי קפלה קדומה, המזוהה כמקום הפולחן הקדום ביותר בעולם המוקדש למרים, ולכן הכנסייה מכונה במקור "גבירתנו של הכרמל".
בקרן הכרמל (דיר אל-מוחרקה) נמצא מנזר כרמליתי נוסף, הנושא את שמו של אליהו הנביא, שעל פי המסורת הכרמליתית, הוא המקום שבו התחולל המאבק בין אליהו לבין נביאי הבעל. בחצר המנזר שבקרן הכרמל ניצב פסל של אליהו הנביא.
מקור 

"מנזר גבירתנו מהר הכרמל"
שנקרא גם
מנזר סטלה מאריס
שכונת סטלה מאריס
בקרן הכרמל

*****

המנזר וסביבתו הקרובה

"מנזר גבירתנו מהר הכרמל" שנקרא גם מנזר סטלה מאריס בשכונת סטלה מאריס שבחיפה הוא מנזר גברים כרמליתי, והוא משמש כמרכזו העולמי של המסדר. הבניין בן שלוש הקומות נבנה כחומה בצורה עם פתחים קטנים, בשל הצורך להתגונן מהתנכלויות שהיו מנת חלקם מיום שהוקם. צורתו של המבנה כשל ריבוע ובחלקו המזרחי חצר פנימית גדולה.

****

******

שם המנזר שמו של המנזר ושמה של השכונה בחיפה בה הוא שוכן – "סטלה מאריס" ("Stella Maris", היינו "כוכב הים" בלטינית) – הוא אחד מכינויה של מרים, אם ישו, שבהקשר זה מוצגת כמגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים.
יש הטוענים שהשם הוא שיבוש הביטוי "סטילה מריה", כלומר "טיפת הים" או "טיפת מרים", שכן על פי מסורת כרמליתית מרים וישו עברו במקום.
שם המקום נקבע בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי קונסול ספרד בעת הקמת המגדלור החדש. לאור המסורת הנוצרית, אומץ השם בידי הכרמליטים כשמו של המנזר ששמו המלא, כאמור הוא "מנזר גבירתנו מהר הכרמל".

חזית המנזר

*************

תולדות המנזר – המסדר הכרמליתי נוסד על הר הכרמל לאחר מסע הצלב השלישי ב-1192, בידי נזירים שחיו במערות בנחל שיח בהשראת אליהו הנביא. המסדר שגשג והתרחב משם לרחבי אירופה. לאחר כיבוש עכו הצלבנית בידי הממלוכים בשנת 1291, גורשו הנזירים מן הכרמל. בשנת 1631 החלו הכרמליתים במאמץ לשוב ולהתיישב במקום בו נוסד מסדרם. בתיווכו של קונסול צרפת, חתם האב פרוספר על הסכם רכישה עם שליט הכרמל באותה תקופה, האמיר אחמד טורבאי, על מנת להשיב את המסדר אל הכרמל. האב פרוספר הקים מנזר ליד מערת אליהו, אך גורש ממנו ב-1767 בלחצם של המוסלמים בידי שליט עכו (ובונה חיפה החדשה) דאהר אל-עומר. ב-1769 זכו הכרמליתים בפירמאן שבו אישר הסולטאן העות'מאני מוסטפא השלישי חסות צרפתית על האזור ועל אנשי המנזר. מאז נקרא הרכס וסביבותיו בשם "הכרמל הצרפתי".
ב-1767 החל האדריכל ג'מבטיסטה די סנט אלסיו בבניית המנזר החדש, אך נאלץ לעזוב את הארץ ב-1774 בטרם הספיק לסיים את הקמת המבנה. ב-1799 החל נפוליאון במצור על עכו, והבניין הוסב לבית חולים עבור חולי הדבר מקרב חייליו. כשנסוג נפוליאון מארץ ישראל הושארו חלק מהחולים במנזר, וככל הנראה נרצחו על ידי חייליו של אחמד אל-ג'זאר. המנזר עצמו נהרס בפקודת אל-ג'זאר, והנזירים גורשו ממנו בטענה ששיתפו פעולה עם הצרפתים. האב יוליוס, שחזר למקום ב-1803, אסף את עצמותיהם של 15 חיילים שהיו מפוזרות בחורבות המנזר, וקברן בקבר אחים. גופות חיילים נוספים נמצאו פזורות על מדרון הכרמל מתחת למנזר, וייתכן שהיו אלה חיילים שניסו לצעוד בעקבות הכוחות הנסוגים וכך מצאו את מותם. מצבה לזכרם בצורת פירמידה הוקמה במנזר מספר שנים אחר כך.

האנדטה לזכר חיילי צבא נפוליאון

ב-1821 פוצץ עבדאללה פאשה, שליט עכו, את שאריות המבנה, והשתמש באבניו על מנת להקים לעצמו בית קיץ. ב-1826 החל האב קאסיני (Cassini), חבר המנזר ואדריכל, לבנות את המנזר מחדש על פי קווי יסוד שהותוו על ידי שארל העשירי מלך צרפת. הכנסייה נפתחה ב-1836, והבנייה הושלמה ב-1853. המקום שימש כמנזר, בית חולים ואכסניה.
ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס השישה עשר תואר כבוד של "בזיליקה מינור" לכנסייה, כאות לכך שהיא נחשבת ל"כנסיית האם" של המסדר.

המנזר וסביבתו בשנת 1919

המנזר וסביבתו בשנת 1935

מראה המנזר בשנת 1934, מקור מאת זולטן קלוגר 

בתקופת המנדט הבריטי המנזר שימש כמפקדה חטיבתית של הבריטים (חטיבת הרגלים ה-1 הבריטית ומינואר 1947 הדיוויזיה המוצנחת ה-6) שהייתה אחראית על אזור הצפון.

המזר וסביבתו במחצית שנות ה-30' של המאה הקודמת

******

הכנסייה מוקדשת ל"גבירתנו של הר הכרמל" וצורתה כשל צלב יווני. קירותיה מכוסים בלוחות שיש שהותקנו בה ב-1931, לרגל חגיגות 300 שנה לשובם של הכרמליתים אל הכרמל. האזור הקדוש והאפסיס בכנסייה שוכנים מעל מערה שנודעה בימי הביניים בשם "מערת אלישע", להבדיל ממערת אליהו שלמרגלות ההר, אך המסורת הכרמליתית מייחסת את שתיהן לאליהו. במערה מזבח ועליו פסל אליהו.

*****

הדלת הראשית של הבזיליקה עשויה מברונזה והוכנה על ידי הנזיר סירפינו מילכיורי בשנת 1987. .

שער הכניסה הראשי של הבזילקה

בצד ימין רואים את מריה הקדושה מהר הכרמל שמחזיקה את הילד ישוע כשהוא מגיש את הסקפולרי (הבגד החום של המסדר הכרמליטי). בחלק התחתון רואים את תמונת הביקור של השפחה הקדושה

בצד השמאלי מופיעה הדמות של אליהו הנביא שהוא מחזיק חרב בוערת, ואילו בחלק התחתון רואים אותו מסתתר במערה. על הדלת במרכז יש כוכב עם שש פינות.

******

במרכז האפסיס שמעל המערה ניצב פסל המדונה והילד, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה, עת חששו הנזירים מהתנכלות המוסלמים לפסל, הוא הוחבא באחד מבתי העיר. לאחר כיבוש חיפה על ידי הבריטים הוחזר הפסל למקומו, ומאז, בכל יום ראשון השני שלאחר חג הפסחא, נערכת תהלוכה שבא נישא העתק הפסל מכנסיית המשפחה הקדושה בעיר לכנסיית המנזר, לציון החזרת הפסל. בסורג שתוחם את האזור הקדוש קבועות נורות קטנות המייצגות מקומות בעולם בהם ישנה נוכחות כרמליתית.

****

הירידה למערת אלישע

***

פסל מרים

כיפת הכנסייה צויירה בשנים 1926-1928 בידי הנזיר האמן לואיג'י פוג'י. היא נחלקת לשמונה פלחים שבהם נראים אליהו הנביא עולה בסערה השמימה ומשליך את גלימתו לעבר אלישע, דוד המלך פורט בנבל, נביאים, קדושים כרמליתים, ביקור המשפחה הקדושה בכרמל ועוד.

כיפת הכנסייה

בארבע פינות הכיפה נראים ארבעת המבשרים לצד האטריבוטים שלהם, ובבסיס הכיפה מופיעים פסוקים בכתב מוזהב הקשורים בכרמל, הנחשב לפרפיגורציה של מרים: "כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון" (ישעיהו, ל"ה, ב') ו"ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים" (שיר השירים, ז', ז').

****

*****

****

*****

מבט מאפסיס כלפי דלת הכניסה ושתי פינות

*****

בארבע פינות הכנסייה קבועים תבליטים על ארבעה לוחות, המתייחסים לארבעה קדושים בני המסדר:

תרסה מאווילה – נזירה ממוצא יהודי שחייתה כנוצריה. היא כתבה את הספר "המצודה הפנימית" המסמלת את ההגנה שבחיפוש האמת הפנימית מפני הרוע שבחוץ. בתבליט נראית המצודה הפנימית שנמצאת באווילה ומעליה יונה המסמלת את רוח הקודש.

יוחנן מהצלב – בלוח המייצג אותו נראה הר שאליו מובילות מספר דרכים, אך רק אחת מהן מובילה אל הצלב שבראשו, ועליה הכיתוב "כלום, כלום, כלום". המשמעות היא שרק בהשגת האינות המוחלטת ניתן להגיע אל הפסגה.

אדית שטיין – יהודיה ודוקטור לפילוסופיה שחיתה בגרמניה. לאחר שקראה את "המצודה הפנימית" מאת תרסה מאווילה, היא התנצרה והצטרפה למנזר הכרמליתי. היא נרצחה באושוויץ שכן לפי חוקי הגזע נחשבה יהודיה. בלוח המוקדש לה נראה הספר "המוצדה הפנימית" על רקע גדר תיל, צלב ומגן דוד. שטיין הוכרה כקדושה ולפי המסורת ביצעה ניסים רבים.

מרים בוארדי הייתה נזירה שמוצאה מהכפר אעבלין שגרונה שוסף בהיותה בת 13, אך היא נרפאה בידי אחות אותה זיהתה כבתולה. היא הקימה את מנזר הכרמלתיות בבית לחם ושם חוותה התגלות שבעקבותיה זיהתה את אמאוס של הברית החדשה באמאוס ניקופוליס. מעיין מרים בכפר מוצאה אעבלין קרוי על-שמה, והיא מכונה גם בכינוי "פרח המזרח". הפרח מופיע בלוח המוקדש לה, לצד דמויות רוחניות המרחפות בין עצים.

*****

בחדר שמימין לכניסה מוצגים פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בעיקר באתר בו שוכן מגדלור סטלה מאריס, ואשר בו ניצב מנזר ביזנטי ולאחר מכן מצודה צלבנית. עם המוצגים נמנים כף רגלו של פסל גדול עם הכיתוב "זאוס הליוס של הכרמל". עוד מוצג בחדר מיצג שהכינו הנזירים ב-1958 המתאר את לידת ישו.

פסל יוסף הקדוש

המדונה ובנה ישוע

עם האב פרנסצקו ונזיר אחר (לא זוכר את שמו) באגף המנזר שאינו פתוח לציבור

הכנה לקראת מיסה

אחד מאגפי המנזר משמש כבית מלון לצליינים, ובכניסה אליו ישנה שדרה המשקפת את הוויה דולורוזה שבירושלים. השדרה הושחתה עם השנים ונסגרה לקהל הרחב.

הכניסה האחורית למעון הצליינים

בפתח המלון נמצא פסלה של תרזה הקדושה מליזייה, נזירה כרמליתית שהלכה לעולמה בגיל 23, ושאת רוב חייה הבוגרים עשתה במטבח ("ואת האל מצאתי בין הסירים ומחבתות").

פסל תרזה הקדושה מלייזה

הבנייה בתוך חצר המלון מאוחרת יותר (1909) וגם בה מוטיבים של מבצר.

החצר האחורית הפנימית

****

****

*****

*****

מזכרת מהביקור

בפנים בית המלון שוכנת כנסייה נוספת. לכנסייה זו הובאו תחריטים ממנזר הנשים הכרמליתי ששכן בבת גלים, ואשר פונה על ידי שלטונות המנדט עם הקמת בית החולים רמב"ם. עוד שוכנת במנזר ספרייה.

מבנה המגדלור בצדו השני של המנזר, היום בשימוש צה"ל

*******

קפלת תרסה מאווילה

שער הכניסה למתחם קפלת תרסה מאווילה מחוץ למנזר בקצה הדרומי של מגרש החנייה

הדלת נפתחת לכבודינו

מבנה הקפלה

פנים הקפלה

במתחם קפלת תרסה מאווילה שנקראת ע"ש הקדושה ממוצא יהודי שחייתה כנוצריה. היא כתבה את הספר "המצודה הפנימית" המסמלת את ההגנה שבחיפוש האמת הפנימית מפני הרוע. במתחם הקפלה שבחוץ למנזר מבנה קבורה, שאליו הוכנסו גופות הנזירים לקבורה ראשונית, ולאחר מכן פונו עצמותיהם אל חדר קטן במנזר, הנמצא מאחורי מזבח הכנסייה.  בקיר הפרוזדור המוביל אל החדר קבועים לוחות שיש המונים את שמות הנפטרים. סביב המנזר מספר מבנים נוספים המשמשים את הנזירים.

הקברים

*****

קבר האב אליאס פרידמן, – נולד בשנת 1916 למשפחה ממוצא יהודי בדרום אפריקה, וקיבל את השם ג'ייקוב פרידמן. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קייפטאון בשנת 1938. בשנת 1943, בעת ששימש כרופא בחטיבה הרפואית של דרום אפריקה, הצטרף לכנסייה הקתולית. ארבע שנים לאחר מכן, הפך לנזיר כרמליתי והוסמך בשנת 1953 ועבר להתגורר במנזר סטלה מאריס שנה לאחר מכן , עד מותו בשנת 1999.

******

פסל מרים הבתולה 

*****

פסל הבתולה מרים שנתרם על ידי ממשלת צ'ילה בשנת 1894, כאות הוקרה לנזירים הכרמליתים שפעלו בצילה בשליחות המסדר והפיתו את ההערצה למרים הקדושה של הכרמל. העמוד עליו ניצב הפסל נוצק  משברי תותחים שבהם לחמו אזרחי צ'ילה להשגת עצמאותם מספרד בראשית המאה ה-19.

כתובת ההקדשה: "הבתולה של הכרמל, מלכת צ'ילה , הושיעי את עמך הקורא אליך: שלום מרים רבת חן. העניקי לבני צי'לה המעריצים אותך אהבת מולדת ואהבת האל.

בנין המנזר עליו המגדלור חיל הים

הבנין בשימוש חיל הים

המבנה במקורו היה ארמון הקיץ של עבדאללה פחה, שליט עכו. הוא בנה את מעונו על שרידי כנסייה ביזנטית והשתמש באבני המנזר הרמליתי שפוצץ בפקודתו בשנת 1821. עשור לאחר מכן, נכבשה הארץ על ידי מוחמד עלי שליט מצרים והמבנה נמסר לכרמליתים. בשנת 1940 לאחר גירוש המצרים וחזרתו של עבדאללה פחה לארץ הוא קיבל את המעון חזרה. אולם, בשנת 1846 הוא מכר את המבנה לכרמליתים שפתחו בו מעון קיץ. בשנת 1926 הוסיפו הכרמליתים למבנה קומה ושנתיים לאחר מכן נבנה המגדלור. בימי מלחמת העולם השניה תפסו הבריטים את המתקן ובמשך מספר חודשים בשנת 1948 הוא שימש את מפקדת צבא הוד מלכותו שעזבה את ירושלים. מאז פינוי הבריטים את המתקן ביוני 1948 הוא משמש את חיל הים.
המקור: יעקב שורר לטייל בחיפה

*****

****

קפלת הלב הקדוש

השביל היורד לקפלת הלב הקדוש

במורד השביל המוליך אל מערת אליהו, שוכנת קפלת הלב הקדוש שנבנתה תחילה כטחנת רוח מכספי תרומות של עולה רגל מאלזס. טחנת הרוח שמעולם לא הופעלה (ויש הטוענים שכלל לא הושלמה), משמשת להתבודדות נזירים.

****

****

************

מנזר גבירתנו של הכרמל
(Notre-Dame du Mont-Carmel)
מנזר נשים כרמליטי
ברחוב טשרניחובסקי בכרמל הצרפתי 

מנזר גבירתנו של הכרמל (בצרפתית: Notre-Dame du Mont-Carmel) הוא מנזר נשים כרמליטי השוכן ברחוב טשרניחובסקי בכרמל הצרפתי. המבנה שוכן על קו הרכס של הכרמל, ונשקף ממנו נוף פנורמי לעבר העיר התחתית של חיפה, עמק זבולון והרי הגליל. המנזר מוקדש למרים, אם ישו.

****

מיקום מנזר הנשים

במנזר מתגוררות כעשרים נזירות בנות לאומים שונים, ואחת לשלוש שנים הן מתכנסות ובוחרות מועצה. בכל שש שנים מתמנה אחת הנזירות כאם המנזר. המנזר מתפקד כיחידה אוטרקית, ופרנסתו מתיירות צליינית, מכירת חפצי קודש ונרות שהנזירות מייצרות וכן מחלקה חקלאית קטנה בתחומי המתחם. שפת היום-יום והתפילה במנזר היא צרפתית.

****

****

המנזר הוקם על ידי שלוש נזירות כרמליטיות מצרפת, אשר הגיעו לחיפה בשנת 1882. בתחילה הקימו הנזירות את המנזר באזור שכונת בת גלים, סמוך לחוף הים (כיום במתחם בית החולים רמב"ם והוא נקרא זערורה ).

מבנה המנזר היום בשימוש בית חולים רמב"ם

*****

מנזר זערורה  נחנך ב-1892 לאחר כעשר שנות בנייה. במלחמת העולם הראשונה גרשו העות'מאנים את הנזירות מארץ ישראל, והן שבו אליה והקימו את המנזר מחדש בשנת 1936 על הכרמל ברחוב טשרניחובסקי, בהשפעת הסגנון הגותי.

מיקום מנזר הנשים בחוף הים בשנת 1919

חזית המנזר הראשון בבת גלים

*****

מיקום המנזר בשנת 1935 בסמוך לחוף הים

*****

*****

******

****

במשך שנים רבות המנזר החדש על הכרמל היה המקום סגור לביקורים מבחוץ. בשנים האחרונות מקבלות הנזירות קבוצות מאורגנות לביקור. המבקרים יושבים בחדר והנזירות בחדר סמוך עם פתח גדול בין החדרים המכוסה בשבכת מתכת כדי ליצור הפרדה ביניהן לקהל. הן מקרינות מצגת על תולדות המנזר ושגרת חייהן ועונות על שאלות.

האפסיס של הכנסייה

****

****

להרחבה אודות מסדר הכרמלתית באתר המסדר

********

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות בעיר ואודות הכנסיות והמנזרים ומוסדותיהם השונים (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (29/10/2019) במתחם הכנסייה הרומית קתולית -הלטינית הנמצא בשדרות המגינים.

הביקור במתחם הכנסייה הקתולית (הלטינית) תואם מראש עם ג׳יהאן א-נופי (פסיכולוגית) שהיא פעילה בקהילה ומוכרת גם בשם טרם נישואיה לפני שנים רבות ג'יהאן ג'וברן.  היא מכירה בעלי תפקידים רבים שיוכלו לפתוח לי דלתות. הקשר איתה נוצר באמצעות עמיתתה, הפסיכולוגית אמירה שהלא, שהיא, כפי שכבר צוין בתיעודים קודמים, חברה של הבת שלי ואותה הכרתי לפני כשנה.

כבר בפנייה ראשונה אל ג'יהאן נופי, שהצגתי לה בשיחת טלפון את מטרת מיזם "נוצרים בחיפה", היא התלהבה מהמיזם והסכימה "להתגייס"  לסייע לי, בתיאום המפגש במתחם זה במתחמים נוספים בעיר לרבות תיאום לוח הזמנים וגם הצטרפה לחלק מהסיורים.

הביקור הראשון שהיא תאמה היה עם הנזירה מארי מח'אלפה פוקולרה – אופרה דה מריה שפתחה את דלתות המנזר וכנסיית אליהו הנביא ליד כיכר פריז שבימים אלה נשלמת מלאכת שיפוצה ועליה סיפר לי הנזיר  הכרמיליטי האיטלקי, האב פאוסטו. 

החלק העיקרי של הביקור, שתואם על ידה, היה עם הנזיר הכרמליטי האב פרנצסקו ניגרל ראמוס. המכונה בפי אנשי הקהילה הלטינית אבונה פקו. 

ביקור עם אבונה פקו כלל שני חלקים. החלק הראשון היה סיור במתחם הכנסייה הלטינית בשדרות המגינים. שם ביקרתי בכנסיית יוסף הקדוש,  מנזר הכרמליטים  וגם בבית ספר כרמל גן ילדים סנטה אנה הסמוך. 

שבוע לאחר הביקור, ביום שלישי (5/11/2019) הגעתי שוב לביקור קצר במנזר הסמוך לכנסייה ובעיקר לצורכי צילום. הפעם הגיעה איתי ד"ר שולי לינדר – ירקוני, אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה. כמו בשבוע קודם גם הפעם הוביל אותנו  אבונה פקו. 

כנסיית סנט איליא הלטינית
(כנסיית אליהו הנביא)

כנסיית אליהו הנביא נמצאת ליד כיכר פאריז שטרם הקמת המדינה נקראה בכיכר חמרה. היא הייתה הכנסייה הלטינית הראשונה שנבנתה בחיפה. היא נחנכה בשנת 1867 ויכלה להכיל כ-400 מתפללים. במלחמת העצמאות נפגעה הכנסייה והתושבים הלאטינים שנשארו בעיר העתיקו את מקומם מהעיר העתיקה. אז הנזירים הכרמליטים קבעו את מרכזם במבנה בית הספר הסלזיאני בעיר במקום בו נמצא היום בית הספר כרמל.

מיקום כנסיית סנט אליא

מבט על החזית מכיוון רחוב פל"ים

כנסיית סנט איליא בשנות ה-30' של המאה הקודמת

מבט מכיוון דרום מזרח מכיוון קריית הממשלה

שער המנזר הצמוד לכנסייה

בימים אלה לאחר שנים רבות שכנסיית אליהו הנביא הייתה מוזנחת, היא שוקמה ואמורה לפתוח את דלתותיה לקראת חג המולד הקרב בליל 24 – 25 בדצמבר 2019

רחבת הכניסה לכנסייה

עבודות השיקום לקראת סיום

****

המתחם הלטיני
שדרות המגינים 76 -80
כנסיית יוסף הקדוש,
ומנזר הכרמליתים

מתחמים הלטינים בשדרות המגינים

כנסיית יוסף הקדוש היא כנסייה קתולית השייכת למסדר הכרמליתי, אשר שוכנת בשד' המגינים 78 במושבה הגרמנית בחיפה.

סמוך לכנסייה המוקדשת ליוסף הקדוש, שוכנים בית-הספר "כרמל" ומשרדי הרובע הלטיני בעיר.

מבט לעבר החזית האחורית של הכנסייה

*****

מסדר הכרמליתים – בראשיתו כלל המסדר הכרמליתי נזירים בלבד, שהתבודדו במורדות הר הכרמל באזור נחל שיח. ברתולד הקדוש, שהגיע לארץ ישראל מקלבריה שבאיטליה במסגרת מסעי הצלב, בחר בהר הכרמל כמקום מושבו, בעקבות המסורת לפיה שם פעל אליהו הנביא. בשנים 1206–1214 קיבלו הכרמליתים תקנון מאלברט, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שכלל 16 סעיפים וביניהם ציות לראש המסדר, מגורים בתאים פרטיים, דבקות בתפילה, שמיעת מיסה מדי בוקר בבית התפילה של הקהילה, סגפנות, עבודה, שתיקה מתפילת הערבית ועד לתפילת הבוקר למחרת, הינזרות מבשר.
המקום היחיד שהתאים לפעילותם של המתבודדים הנוצרים, שנאלצו לעזוב את מקומותיהם שנתפסו בידי המוסלמים, היה בהר הכרמל. עם התמוטטות הממלכה הצלבנית, חזרו הכרמליתים לאירופה ושבו לכרמל רק במאה ה-17. הם התגוררו בכוכים שמעל מערת אליהו, וב-1767 בנו את מנזרם בראש הכרמל בגלל קדושתם של כף הכרמל, מערת פרוספר ומערת אליהו, הנמצאים בסמיכות. כמו כן, הכרמליתים מאמינים, שהמנזר נבנה על שרידי קפלה קדומה, המזוהה כמקום הפולחן הקדום ביותר בעולם המוקדש למרים, ולכן הכנסייה מכונה במקור "גבירתנו של הכרמל". בקרן הכרמל (דיר אל-מוחרקה) נמצא מנזר כרמליתי נוסף, הנושא את שמו של אליהו הנביא, שעל פי המסורת הכרמליתית, הוא המקום שבו התחולל המאבק בין אליהו לבין נביאי הבעל. בחצר המנזר שבקרן הכרמל ניצב פסל של אליהו הנביא.

כאמור, הכנסייה הלטינית הראשונה שנבנתה בחיפה הייתה כנסיית אליהו הנביא שנמצאת בכיכר פריז (בעבר נקרא בכיכר חמרה) ונחנכה בשנת 1867 ויכלה להכיל כ-400 מתפללים. במלחמת העצמאות נפגעה הכנסייה, והנזירים הכרמליטים קבעו את מרכזם במבנה בית הספר הסלזיאני בעיר. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הצליחה הקהילה לאסוף כסף להקמת מבנה כנסייה חדש, וזה תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, ונחנך ב-1961, שנה לאחר מותו. כנסיית יוסף הקדוש היא המבנה האחרון שתכנן ברלוצי בארץ הקודש.

*****

הקהילה הלטינית בחיפה מונה כ-5000 איש שפעילותם הדתית והחברתית מתקיימת לרוב במתחם הלטינים. הם המתגוררים ברחבי העיר ובעיקר בעין הים, הדר, וואדיס ניסנס ועוד. אנשי הקהילה משולבים בחיי עיר הם בעלי מקצועות חופשיים במגוון עיסוקים. ילדי הקהילה לומדים בשלושה בתי ספר: בית הספר האיטלקי טרה סנטה, בית ספר כרמל ובית ספר נזירות נצרת שיוצג בתיעוד נפרד.

חזית הכנסייה

שער הכנסייה

למבנה הנדמה לתיבה הוענקה חזית מלבנית. הוא עשוי מציפוי אבן בהיר, שבו נקבעו אבנים בגוון חום בהיר היוצרות צורת צלב לטיני. במרכזו של הצלב קבוע חלון ויטראז' עגול, ובבסיסו ניצבת דלת הכניסה לכנסייה. על הדלת נראה תבליט מרכזי המתאר את המשפחה הקדושה, ובכל אחד משני צדדיו שלוש סצינות מחייו של יוסף הקדוש: משמאל נראים נישואיו למרים, הבשורה ולידת ישוע; ומימין הבריחה למצרים, יוסף וישוע בנגריה ומות יוסף.

*****

אולם הכנסייה עשוי מחלל בודד ופונה לכיוון צפון-צפון-מזרח. האולם מעוצב בגוונים פסטלים ובצבעים חמים ועיצובו מודרני. חלונות ויטראז' בקירות הצד מחדירים אור אל האולם, ומתחת להם נראה תיאור של 14 תחנות הצלב. עמודים בגווני ורוד המסודרים לאורך קירות האולם תומכים בחמש קשתות הנושאות בתורן את התקרה, ואלמנט הקשת מופיע גם על הקיר הצפוני שמאחורי המזבח. בקיר זה פתח מקושת המוביל אל חלל המשך צר ונמוך מהאולם, הנושא תקרת קמרון חבית. משני צדדיו של הפתח תלויים שני פסיפסים המתארים את יוסף אוחז בישו התינוק בנוכחות מרים (משמאל), ואת הבתולה והילד (מימין).

*****

אל חלל ההמשך מוליכות שלוש מדרגות רוחביות שמשני צידיו חלונות, הצבוע בגווני צהוב המובלט על ידי אור השמש החודר דרך החלונות. בקצהו, מתחת למוטיב נוסף של קשת, קבוע קרוסיפיקס גדול. הצלב עשוי מלוחות צבעוניים מרובעים ומלבניים, וקווי המתאר שלו חורגים מצורתו של צלב מסורתי.

חלון מעל דלת הכניסה

בחלון העגול שמעל דלת הכניסה קבוע מעשה ויטראז' מודרני שבו נראה דג, סמלו של ישו, והכיתוב "ΙΧΘΥΣ" ביוונית, היינו "דג". בוויטראז' זה וביצירות אמנות נוספות באולם, דוגמת הפסיפס שעל חזית המזבח ופסיפס הבתולה והילד שמימין לו, חוזר ומופיע מוטיב השמש.

*******

מבט אל מבנה בית הספר כרמל

מבט מהבוסתן של פטריארכיה הלטינית אל מבנה המנזר ומשרדי הלטינים הצמוד לכסיית סנט ג'וזף

מבנה מנזר הכרמליתים הצמוד לכנסיית סנט ג'וזף. קומה ראשונה משרדי המסדר וקומות עליונות המנזר, עצמו

קפלת המנזר שבקומה העליונה

****

אבונה פקו במרפסת המנזר הפונה לבוסתן פטריארכיה הלטינית

פינת התכנסות במנזר

אבונה פקו במלוא הדרו.

****** 

לפני מספר שבועות, אלי שחר (תל יצחק), עמית לרכיבה וטיולי אופנים, שלח לי קובץ מסלול וכתב "זה מסלול שעשיתי השבת 95% דרכים לבנות עם כ 100 מ טיפוס מצטבר. מעוניין?" הסתקרנתי ופתחתי את הקובץ. עניתי: "מוצא חן בעייני וטרם עשיתי אותו כך." בנשימה אחת הצעתי תאריך קרוב.

ביום שבת (2/11/2019 – יום השנה ה-101 להצהרת בלפור), ממשנו את הצעה וטיילנו במסלול.

היינו קבוצה של שבעה חברים שהגיעו מהקיבוץ ומהעיר: אלי שחר (תל יצחק) המוביל, דורון קדמיאל (פרדס חנה -כרכור), איל גזית (משמר הנגב), פיפ רותם (סאסא),  מיכאל עוזרמן (נתניה), משה כ"ץ (אפק) ואני (מבשרת ציון).

יצאנו לדרך בשעה 07:00 וסיימנו בשעה 11:15. מתוך ארבע ורבע שעות דיוושנו מתוכן דיוושנו כשעתיים ושלוש רבעי שעה ועצרנו במשך שעה וחצי להסברים, עצירות מנהלתיות, חציית כבישים, והפסקת אוכל.

******

מסלול הטיול,
מעגלי עם כיוון השעון,
יציאה וסיום
מתחם תחנת סונול עירון
כביש 65 מול מחנה 80

*****

המסלול סמוך או זהה לקטעי מסלולי טיולים קודמים באזור שתועדו והם אלה
* מעין שמר דרך ברקאי לגבעת עדה והלאה לפרדס חנה וכרכור, אפריל 2017
* מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש, נובמבר 2016
* בין יובלי נחל חדרה בנחלת מנשה עד שהיורה הפתיע, הקדים וקטע, נובמבר 2016
* עמק חפר, העיר חדרה ואגן נחל חדרה, מאי 2017

*****

*******

אזור הטיול,
החיבור
בין
הפינה הצפונית של מרזיבת השרון
ובין
השולחות הנמוכות של גבעות עירון
המשתפלות מרכס הר אמיר 

****

רכס הר אמיר מהווה את גבולו הצפון-מערבי של השומרון, ומגיע לשיא גובהו בהר אלכסנדר  (527 מ מעפה״י). הרכס נבדל בבירור מהאזורים הנמוכים הגובלים בו – עמק יזרעאל, רמת מנשה ומישור החוף, ונראה למרחוק.

*****

*****

הגיאולוגיה של האזור

******
ההיבט היישובי,
כמעט כל המסלול
בתחום המועצה האזורית מנשה

*****

 

מועצה אזורית מנשה – המועצה האזורית מנשה המועצה נקראת על שם שבט מנשה שהתיישב באזור בעקבות כיבושי יהושע בן נון. היא הוקמה בשנת 1950, שטחה משתרע על 160 אלף דונם מיער מנשה בצפון ועד קיבוץ מגל בדרום, מקו התפר במזרח ועד חדרה במערב. במועצה מתגוררים כ-20 אלף תושבים, ב-24 ישובים בעלי מאפייני התיישבות שונים: קיבוצים: עין שמר (1927), גן שמואל (1920), משמרות (1933), כפר גליקסון (1939), מענית (1942), ברקאי, להבות חביבה ורגבים (1949), מגל ומצר (1953) והמושבים כפר פינס (1933), גן השומרון ועין עירון (1934), שדה יצחק (1950), תלמי אלעזר (1952), מאור (1953) ומיי עמי (1966). כפרים ערביים (מייסר ואום אל קוטוף ואל עריאן) ישובים קהילתיים (מצפה אילן וקציר) נוסף לישובים נמצאים בתחומי המועצה גם כפר הנוער אלוני יצחק, בית החולים שער מנשה, מוזיאון ואנדרטת מג"ב וסמינריון גבעת חביבה.
חקלאות, תעשייה ומסחר – הנתונים הטבעיים של האזור הכתיבו בעבר פיתוח חקלאות אינטנסיבית שהתבססה על גידולי שדה, כותנה פרדסים, מטעים נשירים ועוד. עם השנים והשינויים שחלו בהתיישבות הכפרית , התפתחה תעשייה ענפה, במסגרת הקיבוצים נפתחו עסקים פרטיים רבים ביישובים וחלה תנופה בייזום העסקי, ברחבי המועצה הוקמו מספר מרכזי סחר גדולים , בגן שמואל, בצומת מנשה , בצומת נרבתא ובלהבות חביבה. כמו כן הוחל בתכנון הרחבת אזורי המסחר והתעסוקה הקיימים והן על ידי הקמת אזורי תעשייה ומסחר חדשים. במסגרת זו אושרה להפקדה בשנת 2016 תוכנית להקמת "פארק התעשייה עירון" המשותף למועצה אזורית מנשה ולישובים שכנים: יהודים וערבים. הפארק, המשתרע על שטח של כ-1085 דונם במרכז האזורי מנשה, יספק מקורות פרנסה רבים לתושבים, יגדיל את הכנסות הרשויות השותפות מארנונה ויוסיף לתנופת השגשוג המתרחשת בשנים האחרונות באזור.

ההיבט ההדרולוגי,
אגן הניקוז של נחל חדרה
מרחב קטעי נחל עירון,
נחל נרבתה, נחל חביבה
ונחל חדרה 

****

נחל חדרה ידוע בעבר בשם  נהר אל מפג'ר הוא נחל אכזב ברובו. תחילתו של נחל חדרה במזרח בעמק דותן והוא זורם מערבה בפיתולים רבים מצפון למבוא דותן, בין חרמש בצפון ונזלה אל-שרקייה בדרום, מדרום לבאקה א-שרקייה ובאקה אל-גרבייה ובין מאור ושדה יצחק אל נקודת החיבור בין נחל יצחק ונחל עירון מדרום לתלמי אליעזר. הנחל זורם משם מערבה מצפון לחדרה ונשפך לים התיכון בתחומי פארק נחל חדרה, כמה עשרות מטרים דרומית לתחנת הכח אורות רבין שבצפון חדרה.

*****

*******

דמות האזור

היום אזור מפותח
ובנוי רווי תשתיות וכבישים לרבות כביש 6

*****

 בעשור הראשון והשני של מדינת ישראל פריפריה ואזור ספר שהוקמו בו מספר יישובים להגן על מרחב הקו הירוק, מרביתם קיבוצים

אזור ספר בשנותיה הראשונות של המדינה

בתקופת השלטון הבריטי,
טרם הקמת מדינת ישראל,
אזור ריק מיישובים יהודים
למעט גן השומרון ועין שמר בשולי

*****

בשלהי המאה ה-19,
אזור כמעט ריק מיישובים

******

******

שלוש קטעי המסלול,
המקומות
ומראות הדרך

*****

תוואי המסלול נגזר
מהצורך לחציית מספר כבישים,
במעברי חצייה,
דרך מעבר תחתי
ועל גשר עילי
וגם בעיקר מהימצאות גדרות 
סביב היישובים
ובעיקר סביב המטעים 

******

חלק ראשון של המסלול

יציאה דרומה מתחנת הדלק עירון,
מזרחה בשדות
בפאתי חלקו המערבי
של מושב גן השומרון,
לעבר קיבוץ עין שמר
ומעבר דרכו,
יציאה בשער המזרחי, הלאה בשדות
בכיוון צפון מזרח
לאורך נחל עירון
עד כביש הגישה למשרדי
המוא"ז מנשה
וחציית כביש 574 

****

 

גן השומרון – מושב שמו ניתן לו בעת שהאזור הוגדר בתקופת היישוב כחלק מהשומרון. המושב הוקם בשנת 1934 על ידי כ-70 מתיישבים עולים מגרמניה שהיו בעלי משקים חקלאיים והקימו את האגודה החקלאית. הם מנו כ-70 משפחות והיוו את רוב האוכלוסייה במושב. עם השנים השתנה הרכב האוכלוסיה וכיום מתגוררים במושב גם תושבים בעלי נכסים פרטיים ותושבים המתגוררים בשכירות. הם מהווים היום את רוב האוכלוסייה, כ-120 משפחות. בסך הכול מתגוררים כיום בגן השומרון כ-880 תושבים.
חלק מהמשקים החקלאיים עדיין פעילים אך רוב התושבים עובדים מחוץ למושב בתחומי עיסוק רבים ומגוונים: אנשי חינוך – מורות ומורים, מטפלות וגננות. עובדי ציבור – בשירות המדינה, במשרדי ממשלה וברשויות מקומיות. בעלי מקצועות חופשיים. בעלי משקים החברים באגודה החקלאית: רובם ממשפחות ותיקות בכפר, קשורים ביניהם באינטרסים עסקיים משותפים כמו המדגרה, כרמי הזיתים, הפרדסים ועוד. חלק מהמשקים מופעלים על ידי משפחות צעירות של בנים ממשיכים, דור ההמשך של המייסדים. בעלי משקים פרטיים אשר אינם חברים באגודה החקלאית: בעלי זכויות בניה על הקרקע הפרטית, זכויות אותן הם ממשים בעיקר עבור בנים חוזרים. תושבים המתגוררים בנכסים פרטיים, תושבים השוכרים בתים במושב: אלו הגיעו במטרה להינות מאיכות חיים, מחיי קהילה נעימים ולזכות בחינוך איכותי במוסדות החינוך של המועצה האזורית מנשה".

מגדל השמירה בגדר המערבית של קיבוץ עין שמר

מבא ממעל על קטע המסלול העובר בתוך קיבוץ עין שמר

בתוך קיבוץ עין שמר

עין שמר – יישוב שהוקם שלוש פעמים.

אחד מארבעת הקיבוצים שהקימו את תנועת הקיבוץ הארצי.
(מרחביה, עין שמר, מעברות ומשמר העמק)

בשנת 1913 בחרו כמה מצעירי "השומר" (שנוסד בשנת 1908 ומטרתו שמירה יהודית במושבות שבשומרון, יהודה ובגליל) להקים נקודת שמירה בפתחו המערבי של ואדי ערה, אשר תשמש גם כתחנת ביניים בין יהודה ובין העמק והגליל. הם ביקשו מקום במרחק של יום רכיבה מיהודה ומהעמק כאחד, והתיישבו ב"חירבת כרכור" שהייתה למעשה כמה חושות ערביות על הדרך ההיסטוריות ממישור החוף לעמק יזרעאל. לנוכח התנאים הקשים – קדחת, מחסור במים וריחוק מכל מקום יישוב – המתיישבים עזבו. במקומם הגיעו בשנת 1917 עשרה חברים מקבוצת "אחדות". הללו התגוררו בשני צריפים ואורווה, עיבדו 500 דונם קרקע, והיו להם 20 בהמות עבודה ושמירה. בשנת 1921, לאחר מלחמת-העולם הראשונה וכיבוש הארץ על-ידי האנגלים, נבנתה החצר המבוצרת ששטחה 4 דונם, בידי פלוגת בונים מראש העין, אנשי גדוד העבודה. למרות ההשקעה הגדולה בבנייה, גם אנשי גדוד העבודה לא אצרו כוח להחזיק במקום, והוא נעזב בפעם השנייה. בשנת 1927  הגיעו לנקודה ראשוני החלוצים של "השומר הצעיר" מפולין, שעד אז התגוררו בעין גנים שליד פתח-תקווה, והמתינו לתורם לעלות על הקרקע. שנה זו נחשבת לתאריך ייסודו של הקיבוץ. בשנים הבאות הצטרפו לקבוצת עין גנים קבוצות נוספות של חניכי השומר הצעיר מפולין: "בנימינה", "שומריה" ו"בדרך". חיי הקבוצה היו קשים מנשוא ואף אירע כי 80 מתוך 100 אנשיה חלו בקדחת. בשנת 1934 חוברה החצר  לרשת החשמל, ורק בשנת 1935 נמצאו בה מים רבים שגרמו למהפך בהתפתחות המשק ובניית מגדל המים במקום.
כחברי השומר הצעיר חיפשו המייסדים דרכים לשיתוף פעולה וידידות עם שכניהם הערבים, ואט אט נוצרו קשרים חברתיים עם חקלאי הסביבה. עם זאת, שנות השלושים והארבעים היו מתוחות מבחינה ביטחונית. ב-1938 נרצחו שניים מחברי הקיבוץ בהתקפת כנופיה ערבית. עם תום מלחמת העולם לקחו החברים חלק במבצעי ההעפלה, וכאשר פשטו הבריטים על קיבוץ גבעת חיים, מיהרו ל לקחת חלק בהגנת המקום, אירוע שבו נפל חבר קיבוץ וכמה חברים נפצעו.
בשנות השישים הצטרפו לקיבוץ עשרות חברים חדשים, חלקם חניכי השומר הצעיר ממצרים וממדינות הבלקן, ואחרים חניכי "עליית הנוער" מאירופה שלאחר השואה, ומהארץ. בהדרגה פסק הקיבוץ מקליטה מאורגנת של קבוצות, והוא גדל בעיקר מקליטת בני הדור השני, השלישי והרביעי, שבחרו לבנות בו את ביתם.
משמעות השם – עין – משום שמקימי הקיבוץ התגבשו ב"עין גנים" שליד פתח תקווה משום התקווה למצוא מעיינות מים – תקווה שהתממשה! שמר – משום שאנשי "השומר" הקימו פה נקודת שמירה, משום שמייסדי הקיבוץ היו מבוגרי תנועת השומר הצעיר ומשום שהקיבוץ יושב באזור מלכותו העתיקה של שמר, מלך שומרון שממנו קנה עמרי המלך את שטח העיר שומרון.

מול הכניסה לחצר אשונים

חצר הראשונים – החצר הוקפה חומת אבן בגובה 2 מטר עם חרכי ירייה ושער ברזל גדול. כמו כן נבנה בית קומותיים מאבן, שנועד להכיל את אנשי המקום בעת צרה. הבית נבנה לפי סגנון הבנייה הכפרית בדרום צרפת מסוף המאה הי"ט.

קטע המסלול בתוך עין שמר בתקופת המנדט טרם הקמת מדינת ישראל

מסילת ברזל צרה לאורך גדר קיבוץ עין שמר שאיני יודע את טיבה ומהותה

****

הדרך הצמודה לנחל עירון

מבט מדרום אל צפון אל נחל עירון

*****

חלק שני של המסלול

טיפוס מזרחה למול חריש
עד כביש 6
בשלוחת גבעות עירון
היורדת למרזיבת השרון,
בין קיבוץ ברקאי בצפון
וקיבוץ מענית בדרום,
בתחילה בדרך רחבה
ובהמשך בשביל צר מאוד (סינגל),
מעבר מתחת לכביש 6,
דרומה ביער מצר בפאתיה
הדרום מערביים והדרומיים
של חריש וירידה
עד הקצה הצפוני של הכפר מייסר,
מזרחה לאורך נחל נרבתא עד מאגר המים,
טיפוס דרומה
בדרך הצמודה לגדר המזרחית
של קיבוץ מענית
והקפת פאתיו הדרומית והמערבית,
בתוך בחורשה ויציאה
אל כביש הגישה לקיבוץ מצר
והיישוב מייסר (כביש 5923),
מערבה רכיבה מנהלתית
על הכביש והפסקה
במתחם תחנת הדלק
הסמוך לגשר מעל כביש 6,
מערבה וחציית הגשר   

*****

גבעות עירון – אזור גבעות מתונות שגובהן נע בין 60 ל- 190 מ מעפה״י, כאשר גובה הגבעות הולך ויורד לכיוון מערב ודרום. בחלקן של הגבעות מצפון לאפיק נחל נרבתה, מדובר על אזור רציף והעמקים בין הגבעות הם ברובם טרשיים. מדרום לנחל נרבתה משתנה הנוף, והגבעות נמוכות ומבודדות בין עמקים פוריים ומעובדים באינטנסיביות. גם גיאולוגית קיים הבדל מהותי בין האזור שמצפון לנחל נרבתה, הבנוי מסלע מתצורת בענה (גיר ומעט דולומיט) לעומת האזור שמדרום לנחל, הבנוי מסלע מתצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בעמק נחל נרבתה עצמו נמצאת בקעת מצר שהיא בקעה מבודדת. חטיבת נוף זו מאופיינת בהתיישבות דלילה, ולמעשה עד המאה ה- 20 הייתה ריקה מיישוב. ניתן לייחס זאת למחסור במים – היעדר מעיינות (לעומת קמר הר אמיר) והיעדר גישה נוחה למי התהום (לעומת בקעת עירון ומישור החוף). כיום חלקים ניכרים משטח חטיבת הנוף מיוערים או  מכוסים בחורש דליל, ובבקעות יש עיבוד אינטנסיבי.

בסינגל המטפס לכיוון חריש

קטע העליה על השלוחה למול חרש מצפון למענית

מענית – הקיבוץ נוסד בשנת 1935 במושבה כרכור, על ידי קיבוץ "אל-על" מפולין וליטא וקיבוץ ג' מצ'כוסלובקיה. בשנת 1942, לקראת העלייה לקרקע, התאחד הקיבוץ עם חברי קיבוץ "אודים" שהגיעו מנחלת-יהודה, וביחד עלו כקיבוץ מענית להתיישבות במקום הנוכחי, ב-6 בספטמבר 1942, כשהילדים הראשונים כבר בני שלוש.
המילה "מענית" פירושו התלם הראשון הנחרש בשדה. השם ניתן בעקבות נאומו של אברהם הרצפלד, בו המשיל את הקיבוץ למענית – תלם ראשון שבעקבותיו יבואו יישובים אחרים. כמו שחזה הרצפלד, יישובים נוספים אכן נבנו בסביבה, כגון היישובים קציר וחריש אשר גם שמותיהם קשורים לנושא גידולי השדה.
בתחום היישוב, בחלקו הדרום-מזרחי, נמצא תל נרבתה (בערבית ח'ירבת בַידוּס), שהתגלו בו שרידים רבים של יישוב קדום, בהם גתות, קולומבריום, בורות מים ומערת קבורה. מקובל לזהות את התל עם העיר נרבתא, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו, אם כי יש המזהים את נרבתא בח'ירבת אל-חמאם שבשומרון, כ-10 קילומטרים מדרום-מזרח למענית.

****

הקרבות הראשונים במענית היו בסוף פברואר 1948 , כאשר נהדפה התקפת כוחות ערביים מקומיים בסיוע הצבא והמשטרה הבריטיים. במרץ 1948 בוצעה פעולת חבלה של הפלמ״ח שבה הוטמן מוקש דמוי אבן קילומטר בק״מ 17 של כביש ואדי ערה. בהנחת מוקש שיועד לק״מ ה- 16 , התגלה הכוח ע״י האויב ונפתחה עליו אש. המקלען הצעיר משה לבנון נפצע ונעזב בידי חבריו בשטח. הוא לחם כל הלילה, נתפס ונרצח בידי אנשי כפר קרע. על הגבעה הצמודה לאנדרטת מג״ב הוקמה על שמו פינת זיכרון. בתחילת מאי 1948 פוצצו אנשי “ההגנה״ גשר בכביש 574 על אפיק נחל נרבתה, ללא נפגעים . קרבות נוספים במענית, נגד הצבא העיראקי וכוחות ערביים מקומיים היו ביולי ובאוגוסט 1948 , כאשר בחלק מההתקפות הצליחו כוחות האויב לחדור לתחום המשק בפרט אזור הפילבוקס אך נהדפו, כמעט ללא נפגעים לכוחותינו ועם עשרות הרוגים לאויב. ההרוג היחיד לכוחותינו באזור זה היה מיכאל אטינגוף, שאנדרטה לזכרו נמצאת בשיפולי גבעה נ״ג 82 מדרום לאפיק נחל נרבתה.

*****

מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ הוא מפעל גלעם המייצר עמילנים וסוכרים לתעשייה. המשק החקלאי הצטמצם עקב הגבלת מכסות המים ומחירם. במענית רפת חולבות ועגלי פיטום, לול ביצי רבייה, מטעי אבוקדו וגידולי שדה. החל מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים פקד את קיבוץ מענית, בדומה לקיבוצים רבים אחרים באותה תקופה, משבר כלכלי שהותירו במרוצת השנים עם חובות של למעלה ממאה מיליון ₪. בהמשך לכך, החל הקיבוץ בשינוי ארגוני מדורג שלווה בהליכי התייעלות, אשר עיקרם השתת עלות השירותים שקיבלו החברים על כתפיהם. בספטמבר 2002 החליטה אספת החברים של הקיבוץ, ברוב של 98% מהקולות, על שינויים מבניים בניהולם ובהחזקתם של אמצעי הייצור של הקיבוץ ובין היתר הוחלט לשייך 37% מאמצעי הייצור של הקיבוץ לחברים, בהתאם לותק שלהם בקיבוץ. באוגוסט 2004 החליטה אספת החברים של הקיבוץ ברוב של 94% לשייך את דירות המגורים בקיבוץ לחברי הקיבוץ. במהלך 2007-2008 התקבלו 20 בני/בנות קיבוץ חוזרים ובני זוגם כחברים חדשים בעצמאות כלכלית והוקמה שכונת-מגורים חדשה לקבוצה זו.

מבט על כביש 6 ממערב וממזרח לקיבוץ מענית

ירידה דרומה בדרך הצמודה לכביש 6

מעבר מתחת לכביש 6 לכיוון חריש

בדרך ממערב לכביש 6 צמוד לחריש

בפאתי חריש

חָרִישׁ היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל . ראשיתו של היישוב בשנות ה-80 כאשר הוקם קיבוץ חריש על ידי הקיבוץ הארצי, במרחק של כ-6 קילומטרים (בקו אווירי) דרום-מערבית ליישוב קציר, בגובה של 110 מטרים מעל פני הים. בתחילה הוקמה במקום היאחזות נח"ל ובשנת 1982 הוחלט לאזרח את המקום ולהפכו לקיבוץ. בשנת 1993 ננטש הקיבוץ, למעט פלוגה של מג"ב ששכנה בו. על אדמות הקיבוץ הנטוש הוקם יישוב בשם "חריש" ובו כ-300 יחידות דיור. משרד השיכון השקיע רבות בתשתיות היישוב ובתכנונו, אך פיתוחו של היישוב נכשל. מרבית הרחובות ריקים, והאוכלוסייה המעטה השוכנת בו היא חלשה.
ביולי 1992, במסגרת התוכנית לאיחוד רשויות מקומיות, אוחדו היישובים קציר וחריש למועצה מקומית אחת בשם "טל-עירון", שהייתה ה"כוכב" הצפוני ביותר בתוכנית "יישובי הכוכבים". בשנת 1995 הוסב שם המועצה המקומית ל"קציר-חריש".

******

בשנת 2008 הוחלט להכריז על חריש כמרחב תכנון מיוחד על פי סעיף 32 בחוק התכנון והבנייה והוקמה וועדה מיוחדת שבסמכותה לאפשר תכנון ופיתוח אזורי מהירים. בשנת 2010 החליטה הממשלה להקים ועדת מנכ"לים לקידום היישוב חריש לצורך "פתרונות ארוכי טווח לצמיחתו העתידית של היישוב כפתרון משמעותי וארוך טווח למצוקות הדיור הקשות מהן סובלת האוכלוסייה בעלת צביון דתי". בשנת 2011 עתרו תושבי חריש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד התוכנית לייעד את העיר לחרדים בלבד ובית המשפט קבע כי על המכרזים להיות פתוחים לציבור הרחב. בעקבות כך, למכרזים שפורסמו בשנת 2012 לבניית כ-4,700 יחידות דיור בשתי שכונות חדשות, ניגשו כקבוצות רכישה עמותות חרדיות, חילוניות ודתיות-לאומיות. כמו כן ניגשו למכרזים קבלנים בהצעות לבנייה רוויה. תוצאות המכרז התפרסמו בינואר 2013, בהם התברר כי רוב העמותות החרדיות שניגשו למכרז נפסלו בשל תיאום מחירים מוקדם שביצעו ביניהן. במכרזים זכו הקבלנים בכ-2,400 יחידות דיור, העמותות החרדיות זכו בכ-500 יחידות דיור, העמותות החילוניות זכו בכ-500 יחידות דיור, והעמותות הדתיות-לאומיות זכו בכ-1,300 יחידות דיור. במכרז נוסף שתוצאותיו התפרסמו בפברואר 2013, זכה קבלן הבונה עבור העמותה החרדית "לעבדך באמת" בבניית 78 יחידות דיור. לאחר שהוחלט כי חריש העיר תהיה פתוחה לכלל הציבור הישראלי, עמלה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה על תכנון עיר מודרנית ומתקדמת שתספק לתושביה איכות חיים גבוהה ותשמור על ערכי הטבע הסובב ומשתלב בעיר, וכך נבנה הרובע חריש 1/א (6000 יח"ד) שמאוכלס ב 2016 ו 2017. במהלך 2014 ו-2015 אושרו ושווקו ליזמים שתי שכונות נוספות, 1/ב "המגף" (2519 יח"ד) ו 2/א "אור המזרח" (1858 יח"ד) שמהוות תוספת משמעותית לעיר המתהווה. כן אושר מרכז עירוני ראשי 1/ד שכולל 664 יח"ד, 150,000 מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה, 8,000 מ"ר שטחי מלונאות ו 77,000 מ"ר מבני ציבור שיכללו מתחם עירוני לשירותי הצלה וחירום. ב-3 בנובמבר 2015, ביקר ראש הממשלה בלוויית שר האוצר, התחבורה, הבינוי והשיכון ושר הפנים והנחו את הוועדה להמשיך ולהרחיב את תכנון העיר מ 4,500 דונם ל-13,000 דונם להתיישבות של 100,000 תושבים (במקום 50,000 במקור).
כבר ביוני 2012, במסגרת קידום הפיכת חריש לעיר, חתם שר הפנים על צו להפרדת הרשויות. היישוב קציר הועבר לתחום שיפוטה של מועצה אזורית מנשה, והמועצה המקומית חריש היא רשות מוניציפלית בפני עצמה. ההפרדה בוצעה בפועל באוגוסט 2012.

דרומה ביער מצר

גבעות מצר כמעט כולה בנויה מסלע קירטוני. אופי היחידה הוא גבעות נמוכות (חלקן הצפוני מיוער וחלקן הדרומי טרשי) וביניהן עמקים נרחבים, המעובדים אינטנסיבית ע״י קיבוץ מצר. גבולות היחידה בצפון – יער מענית, גבעה 82 , במזרח – הקו הירוק, בדרום – האזור הבנוי של בקה אל-ערביה ובמערב – כביש 574 . החלק הצפוני מתנקז לנחל נרבתה, והחלק הדרומי מתנקז לנחל מאור (יובל של נחל חדרה). רום פני הקרקע הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של 108 מ׳ מעפה״י מזרחית למצר, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל נרבתה וכביש 574 , ברום של כ- 35 מ׳. המסלע והקרקע במרבית תחום היחידה – תצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בבקעת מצר ובנחל נרבתה – קרקעות סחף אלוביאליות. רוב שטחי יחידת נוף זו משמשים לעיבוד חקלאי – מטעים וגידולי שדה. מבין הצומח הטבעי, נציין ריבוי של שטחים בשלטון זקנן שעיר ושומר פשוט, לצד שיחיות אשחר א״י ובתת כתלה חריפה. אלה מייצגים את הצומח של החגורה התחתונה של השומרון. כמו כן, יש ביחידת נוף זו יערות נטועים, בעיקר מיני אורן. אלה מלווים באלת המסטיק ואשחר ארץ-ישראלי. ביחידה זו כרמי זיתים המעובדים באופן מסורתי, וכן כרמי זיתים נטושים המלווים באלון תבור, בתת-היחידה ביר אל- אסייאר. בתת-יחידת הנוף כביש 6 -שדות מצר, הצומח משוקם בעזרת מינים מקומיים.

בפאתיו הצפוניים של הכפר מייסר

מֵיסִר הוא כפר ערבי- הנמצא בגובה 70 מטר מעל פני הים, והוא מוקף בהרים מכל צד. הוא הוקם לפני 300 שנה על ידי מוחמד אבו רקייה שהיגר למקום יחד עם אחותו ממצרים. מוחמד רכש את האדמה מקפין בזמן השלטון העות'מאני, סה"כ 500 דונם. הכפר היה חלק קטן מהחצר המערבית של קפין, הנמצאת בתחום הרש"פ כיום. ובתוכנית חלוקת הארץ, חילק הקו-הירוק את אדמות קפין לשני חלקים. בחלקו המערבי נמצא היישוב מייסר כיום. (וגם הקיבוץ הסמוך מצר). בשנת 1965 צורף הכפר למועצה אזורית מנשה.
הכפר מייסר נקרא על שם הנביא מייסרה שהגיע למקום בזמן הנביא מוחמד וביצע את נס המים, לכן המקום ידוע בכמות מי התהום הגדולה שבו. בכפר נמצא קבר עתיק מתקופת העות'מאניים, הנחשב לקדוש למוסלמים. מייסר הוא יישוב חקלאי מייסודו, שופע במים ואתרי עתיקות. עד היום יש בכפר 50 בארות, חלקן עדיין פעילות. הכפר מקבל את המים שלו ממי התהום שמתחת לכפר. היום הכפר מתפרנס מעבודה חופשית ועצמאית בתחומי המקצועות החופשיים: משפטים, רפואה ומכונאות בראש ובראשונה. אוכלוסייתו שוחרת שלום שחיי בדו קיום עם הקיבוצים והיישובים שמסביבו.
היישוב צמוד לקיבוץ מצר ובין שני היישובים מתקיימת מערכת יחסים טובה וארוכת שנים. ב-1972 ערכו קבוצת אמנים בהם אביטל גבע, מיכה אולמן ומשה גרשוני פרויקט אומנותי בשם פרויקט מצר-מסר בשני היישובים וביניהם. במסגרת זו חפר אולמן בור בכל אחד מן היישובים בעזרת בני נוער תושבי המקום, וביצע ביניהם החלפת אדמות סמלית.

המסלול סביב הכפר מייסר ומקום קיבוץ מצר וסביבתם בתקופת השלטון הבריטי מספר שנים טרם הקמת מדינת ישראל

מבט מגשר נחל נרבתא צפונה לעבר חריש

מרחב חריש מהווה חלק מאזור המעבר בין גבעות עירון למישור החוף. הטופוגרפיה באזור מתונה, אך עדיין ניתן להבחין במבנה גבעות וערוצים רדודים. האזור מצולק בעבודות עפר נרחבות שבוצעו בתחילת שנות ה- 90 כחלק מהכשרת הקרקע להרחבת הישוב חריש, ובחלקו הצפוני יש קיר אבן בגובה כמה מטרים המהווה מכשול כמעט בלתי עביר לבעלי חיים ולבני אדם. •גבולות היחידה בצפון– כביש חריש, במזרח – כביש חריש, בדרום – יער מענית, במערב – כביש 6. חלקה הצפוני של היחידה מתנקז לנחל עירון דרך נחל חריש. דרום היחידה מתנקז לנחל נרבתה דרך נחל זאבים. הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של 143 מ׳ מעפה״י בחלק הצפוני של תשתיות חריש, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל חריש עם כביש 6, ברום 75 מ'.   ביחידה זו קיים ריבוי שיחיות- בעיקר בשלטון קידה שעירה ואלת המסטיק. ראויים לציון יערות טבעיים ביחידה, בשלטון חרוב מצוי ואלון התבור, כדוגמת אלו הנמצאים בתת-יחידת הנוף ‘גבעות חריש צפון. הצומח הטבעי ביחידה זו נפגע מעבודות התשתית בחריש, פגיעה זו ניכרת בריבוי יחידות בשלטון עשבוניים בני-חלוף, וצומח מופ

תצלום ממול, מיכאל עוזרמן

הקנה על גדת הנחל

מקום פיתול הקו הירוק

להרחבה אודות קטע הקו הירוק ואבני הגבול הקיימות עדין באזור ראו בהרחבה  מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש

*****

דרומה ממזרח לקיבוץ מצר

קטע המסלול סביב היישוב מייסר וקיבוץ מצר

מצר הקיבוץ נוסד בשנת 1953 על ידי גרעין (128 איש) עולים מארגנטינה שהשתייכו לתנועת השומר הצעיר (גרעין קיבוץ עליה ג') ובשנת 1964 קיבל השלמה מגרעינים ישראליים. הקיבוץ משתייך לזרם הקיבוץ הארצי. גזבר הקיבוץ הראשון היה דוד בר-מצרא, אשר נמנה עם חברי העולים הראשונים על קרקע הקיבוץ. המייסדים היו בהכשרה בקיבוץ מרחביה בשנים 1952-1950 ולאחר מכן גם בקיבוצים געתון, סער, גת והמעפיל.
ב'וועדת השמות' הזכירו את הפסוק: "מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" ועל שם זה קראו לקיבוץ מצר. מֶצֶר היא מילה נרדפת ל"גבול", כשהכוונה היא שהקיבוץ גבל עם השטח של ירדן, וגבול זה היה במרחק של 500 מטר מחדר האוכל (מרכז הקיבוץ).
כאמור, ב-1972, ערכו חברי קבוצת אמנים, בהם אביטל גבע, מיכה אולמן ומשה גרשוני, פרויקט אומנותי בשם מצר-מסר בשני היישובים וביניהם.
שטח הקיבוץ הוא כ-3,500 דונם. במהלך השנים, נמצאו בשטח הקיבוץ עתיקות, שיוחסו לתקופת האבן הנאוליתית, והועברו למוזיאון ישראל. בין שלל העתיקות באזור החורשה בקיבוץ, במקום הקרוי "פינת גדי" נחשפו גתות יין עתיקות, אשר השתמרו בצורה כמעט מושלמת.
בקיבוץ מפעל "מצרפלס", שהתחיל את דרכו כמפעל כריות בשם "כרמץ" (והיה מחלקה של מפעל פלסטי שבבעלות קיבוץ שער הגולן). בהמשך, עבר המפעל לייצור צינורות השקיה, כמחלקה של מפעל "פלסים" שבבעלות קיבוץ מרחביה. מאוחר יותר, חבר לשותפות עם "פלסים", וכך נוצר שמו החדש של המפעל, כצירוף של השמות מצר ופלסים, שהם מקור השם "מצרפלס", ולא השם "מצרפלסט". מפעל "מצרפלס" מייצר היום צנרת השקיה, טפטפות, מערכות השקיה, וצנרת SP ייחודית למים, גז, חשמל וכימיקלים.
ב-10 בנובמבר 2002, חדר לקיבוץ טרוריסט פלסטיני מארגון הפת"ח, וירה למוות באשה ובמזכיר הקיבוץ. לאחר מכן, פרץ המחבל לבית מגורים וירה למוות באם ובשני ילדיה, בני 4 ו-5. באוקטובר 2003 הרג כוח צה"ל את מבצע הפיגוע וכחודש לאחר מכן, לכד כוח צה"ל את ראש הזרוע הצבאית של הפתח באזור טול כרם ומי שהיה אחראי לשליחתו.

שדות קיבוץ מצר שממזרח לו

הדרך מדרום לקיבוץ מצר ךמול בקעה אל ע'רביה

מבט ממעל על קטע מסלול בין קיבוץ מענית בצפון ובין בקעה אל ע'רביה בדרום

מבט מדרום אל מייסר וברקע חריש

משה כץ מדגמן בשחור לבן

זמן אוכל

מתארגנים לתנועה אחרי הפסקה

******

חלק שלישי של המסלול

המשך מערבה בכביש 5923,
לאחר חציית הגשר הלאה בכביש
עד צומת מצר בכביש  574,
רכיבה כמה מאות צפונה בשולי הכביש,
כניסה מערבה בשדות ליד צומת הכלניות
לעבר שולי כביש 581,
דרומה לאורך שולי הכביש
וחצייתו למול הכניסה למושב מאור,
כניסה למושב ומעבר דרכו,
מערבה ועלייה לשביל
הצמוד מצפון לנחל חדרה,
המשך בכיוון צפון מערב
עד מקום המפגש של נחל עירון ונחל חדרה,
המשך בכיוון צפון מזרח
לעבר מושב תלמי אלעזר
ומעבר דרכו מזרחה,
חזרה לכיוון מתחם תחנת דלק "סונול עירון"
ושם סיום  

*******

דרומה בשולי כביש 581

מושב מאור הנמצא בתחום המועצה אזורית מנשה הוקם באמצע שנת 1953 במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר" בשם "ארבע ארצות" או "ועד ארבע ארצות", על ידי פועלים מנמל חיפה, רובם עולים מרומניה ופולין. במהרה נקבע למושב השם "מאור". המושב סבל מקשיים מרובים ועל אלו נוסף הקושי של מושב המזוהה עם מפא"י להתמודד עם סביבה בה היישובים מסביב היו מזוהים כולם עם מפ"ם. בשל סיבות אלה נעזב היישוב לאחר מספר שנים. יושב מחדש בשנת 1957 על ידי עולים מתימן. שמו הנוכחי של היישוב – סמלי.
מושב מאור הוקם כמושב חקלאי הכולל כ-80 משקים כאשר לכל נחלה כ-21 דונם לשימוש חקלאי, מתוכן כ-10 דונם צמודים לבית המגורים (חלקה א') וכ-200 דונם קרקעות חקלאיות משותפות. בשנות החמישים והשישים התבססה החקלאות בעיקר על ירקות; בשנות השבעים עם כניסת תוצרת חקלאית מ"השטחים" החל מעבר למטעים (בעיקר אבוקדו). בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים החל מעבר לתחום חממות הפרחים. אולם בעקבות המשבר בחקלאות החלה נטישה של העיבוד החקלאי ונותרו רק מספר מצומצם של חקלאים במושב.
המושב נמצא ליד כביש 6 וכביש 9. מחלף הגישה לשני הכבישים נמצא בסמוך למושב, ולכן זכה המושב לתנופת פיתוח.
בתחילת שנות התשעים אושרה תוכנית מתאר הוכנה על ידי משרד הבינוי והשיכון, ועל פיה הופשרו כ-200 דונם לטובת הרחבת היישוב, מספר החלקות בתוכנית הוא 325. ה"הרחבה" מבוצעת בשני שלבים. שלב א' (בו שווקו 99 מגרשים של 500 מ"ר לבניה עצמית של יחידה אחת צמודת קרקע) הסתיים וכיום נמצא שלב ב' בו משווקים 266 יח"ד צמודי קרקע בתהליך שיווק ובנייה.
מקור 

מבט ממעל על קטע המסלול בתוך מושב מאור

מטע אבוקדו נעול שאינו מאפשר רכיבה בהמשך מערבה

בלית ברירה ממשיכים מערבה לאורך הגדר

אין ברירה, נדרש מעבר דרך הגדר, ואז פותחים אותה

****

מעבר בשדה לאחר מעבר של הגדר

לאורך נחל חדרה, שבטעות כתוב במפה למטה נחל חביבה

מערך הנחלים

מבט מזרחה

המשך לאורך נחל חדרה

מעבר בנחל חדרה ליד פינת אלון

****

פינת אלון  – פינה חביבה לעצירה והתרעננות על גדת נחל חדרההוקמה לזכרו של אריה אלון,חבר קיבוץ גן שמואל שנהרג בשדות הקיבוץ בתאונת עבודה בעת קטיף הכותנה בסתיו 1986 (ייתכן ולקה בליבו ונפטר בעודו יושב ונוהג בקטפת הכותנה, במקום עצים וצל, מים ונדנדה למנוחה ופיקניק. בפינה עצי פרי לכל העונה מקור עמוד ענן)

מבט מזרחה אל ערוץ נחל חדרה

קנה מצוי (לא קנה סוף לידיעת יונה בקלצ'וק שכל פעם טועה בזיהוי)

קנה מצוי הוא צמח רב-שנתי מעוצה, זקוף וגבוה, גובהו 3–5 מ', לעיתים אף יותר. הגבעולים הם קנים חלולים בקוטר 1–3 ס"מ, ירוקים וגמישים בצעירותם, מתקשים ומתעצים ומקבלים צבע קש בהמשך. המפרקים בולטים מאוד, אטומים בחומר רך הנקרא במשנה בשם כְּכִי. הקנה חזק, כמעט לא מסתעף. בסיס העלה הוא נדן החובק את פרק הגבעול. בין הנדן לטרף יש לשונית עשויה ציצת שערות, מצדדיה כתמים לבנים קטנים (וזה סימן נוח להבחין בין קנה לבין עבקנה, שאצלו לשונית קרומית ומצדדיה כתמים צהובים גדולים). טרפי העלים סרגליים רוחבם 4 ס"מ ואורכם 40 ס"מ. הרוחב המקסימלי של העלה הוא בשליש אורכו (בעבקנה – הרוחב המקסימלי נמצא סמוך לבסיס הטרף). טרף-העלה אופקי, ניצב בזוית ישרה לנדן ולגבעול. לצמח קנה-שורש זוחל ארוך, והוא מתרבה היטב ברבייה וגטטיבית מקני-שורש ומשלוחות.
קנה מצוי פורח בין יוני לינואר. התפרחת היא מכבד גדול (אורכו 20–60 ס"מ) ומבודר, נישאת בראש הקנה, שעירה, נראית כמברשת צמרית מבודרת, גונה כצבע עשן. השיבולית הבודדת כוללת 2–10 פרחים, התחתון זכרי והאחרים דו-מיניים.
קנה מצוי גדל בגדות נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. הוא יוצר עומדים צפופים מאוד (חישות), שחלקם על הגדה וחלקם במים הרדודים. גידולו מהיר מאוד, במיוחד אחרי שריפה, שאז הוא מתחדש בקצב של עד 10 ס"מ ליום. תפוצתו מזרעים טובה ומהירה, מגיעה לטווח רחוק, והוא משתלט מהר על נופי-מים חדשים. לכן אפשר למצוא אותו בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ. תחום תפוצתו חובק עולם.
שימושי הצמח רבים: מאכל, כתיבה (קולמוסים לכתיבת ספרי תורה), גדרות, שוברי-רוח, מחיצות, גגות, מחצלות, סלים, חיצים, חלילים. פיסה של קנה משמשת פיה לכלי-נגינה נוספים, כאבוב וקלרנית. נצרים צעירים וקצות קני-שורש צעירים ראויים למאכל אדם.
לפעמים גדלים זה ליד זה קנה וסוף (שהם כמובן שני צמחים שונים, רק גדלים באותו בית-גידול), והצירוף "קנה וסוף" מופיע בתנך. אולם הצירוף "קנה-סוף" אינו מופיע במקורות, ואין הוא אלא שיבוש: לסוף אין קנה, והקנה אינו סוף. בסוג 3 מינים, בארץ 2.
מקור מייק לבנה אתר עץ השדה

*****

קנה מוזכר פעמים רבות במקרא, הוא מככב כמטפורה, בפרשנויות ובמשלים רבים, לעיתים בפרשנויות סותרות.
מדרש תנחומה בפרשת ניצבים מתייחס לחוזק שיש לאגודת קנים, ומשווה אותה לקבוצה מאוחדת. "אתם ניצבים היום כולכם"…(דברים כט',ט' אימתי ניצבים? כשתהיו "כולכם אגודה אחת:… בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים, שמא יכול לשוברם בבת אחת?…
בספר מלכים א' (יד',טו') מדגישים את גמישותו של הקנה:"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה כמים"…
התייחסות לנושא גמישותו של הקנה, עובדה המאפשרת לו לעמוד בפגעי הטבע והרוחות יש בפרושו של ילקוט שמעוני לפרשת בלק:
"ןהכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו"-מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו" וזה בהשוואה לארז אשר כל רוח עוקרתו ואין לו תקומה….
קנה נזכר פעמים אחדות בתנך כצמח אופייני לשולי מים, וכן כצמח המאפיין את ארץ מצריים. אחד הדגמים המקובלים של כותרות עמודים במצרים הקדומה מעוצב בדמות אגודת קנים. הנביאים ישעיהו ויחזקאל משתמשים בדימוי "משענת קנה רצוץ", מתוך ידיעה כי הקנה הוא משענת טובה בהיותו שלם, אך כשהוא סדוק (רצוץ) הוא לא רק חלש, אלא גם חד ופוצע: "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקָבה" (ישעיהו לו 6).
במשנה ובשאר ספרות חז"ל נזכר הקנה פעמים רבות, בעיקר נזכרים שימושיו, וכן דימויים שונים ומטבעות-לשון שנגזרו ממנו. ר' אוריה פלדמן, צמחי המשנה.
במיתולוגיה היוונית מסופר על הנימפה סמילקס, שהאל פאן התאהב בה ורדף אחריה עד ששאלה נפשה למות. האלים הצילו אותה והפכו אותה לצמח הקנה. פאן במר-יאושו כרת ענף מהצמח והתקין ממנו חליל, הוא "חליל פאן" הידוע. בימינו התפרסם המוסיקאי הרומני זמפיר בנגינתו המופלאה בחליל פאן.
שימושי הצמח רבים החל ממאכל, כתיבת ספרי תורה וכלה בדברי חולין: הכנת מחצלות, סלים, גדרות, חיצים, סכינים, חלילים וקולמוסין. ועוד ועוד
מקור אתר עץ השדה

******

בטעות השתרש השם קנה סוף, שהם שני צמחים שונים, אשר בית גידולם דומה.
מקורו של השיבוש כנראה בישעיהו "שזיהה" את הסוף צומח לרוב ליד הקנה ומכאן הצרוף "קנה וסוף"
"וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת, דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף, קָמֵלוּ." (ישעיהו, י"ט, ו). שהשתבש ל"קנה סוף".

******

סוף מצוי

סוף מצוי הוא צמח רב-שנתי זקוף וגבוה של שולי מים. תחילה הבה נתיר את הסבך קנה – סוף – קנה-סוף: סוף נזכר בתנ"ך פעם אחת יחד עם קנה, כאות להתייבשות נהרות וצמחיית גדותיהם "קנה וסוף קמלו" (ישעיהו יט, ו), וברור שמדובר שם בשני צמחים שונים. פעמים אחרות נזכר הסוף בנפרד: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב, ג. וכן גם שמות ב, ה; דברי הימים ב, כ, טז). קנה משמעו ענף חלול כצינור. אכן, לצמח שאנו קוראים היום קנה יש גבעולים חלולים, ולצמח שאנו קוראים לו סוף אין גבעולים על קרקעיים כלל, פרט לגבעול הפריחה, וזה איננו חלול. סביר ומקובל כי הזיהוי של קנה ושל סוף אכן קולעים למה שנקרא כך בתנ"ך, אך אין זה בטוח. פעם נוספת נזכר צמח – כנראה אחר לגמרי – בשם סוף (יונה ב, ו), ושם הכוונה אולי לאצה ימית. מכאן אולי גם השם ים-סוף. בעבר קראו לסוף גם בשמות חשיפה וזנב החתול (תרגום שמו העממי באנגלית). מעתה נזכור, אנו מכירים שני סוגים שונים של צמחים – האחד קנה והאחר סוף. אין בין הצמחים יצור בשם קנה-סוף.
הסוף מפתח בתוך הקרקע גבעול מסועף בצורת קנה-שורש זוחל, ובו חללים בין-תאיים אוגרי אויר, המסייעים לו לנשום בסביבה דלת החמצן שבמים. מהמפרקים של קנה-השורש יוצאים עלים כלפי מעלה ושורשים כלפי מטה, וכך מתרבה הצמח רביה וגטטיבית נמרצת. אין לסוף גבעולים על-קרקעיים, פרט לעמוד התפרחת. העלים יוצאים ישר מהקרקע, מקנה-השורש, והם סרגליים, זקופים וארוכים מאוד, עד 2 מ', רוחבם ס"מ אחד. מה סודם? איך יכול עלה כה ארוך ודק לעמוד זקוף? העלה אמנם צר, אך לא שטוח אלא עבה (4 מ"מ). נחתוך את העלה לרוחבו ונגלה מבנה מופלא של מערכת מחיצות וביניהן חללי-אויר כארגזים. המחיצות מחזקות את העלה מבחינה מכאנית, וחללי האויר מאפשרים מעבר אויר עשיר בחמצן מהעלים אל קנה השורש ואל השורשים השקועים בבוץ. העלה מפותל מעט סביב עצמו לאורכו, מה שמוסיף ליציבותו.
סוף מצוי פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. גבעול התפרחת הוא הגבעול העל-קרקעי היחיד בצמח, ואין הוא נושא עלים. הוא זקוף, עגול, גובהו 2 מ'. תוכו בנוי מרקמה ספוגית ואיננו חלול. צבע הפרחים חום בהיר, הם זעירים, חד-מיניים, ערוכים על שזרה עבה בראש גבעול-פריחה ארוך – בעצם לא ממש בראשו: מעל לתפרחת עוד מזדקר חלק מהגבעול, מתחדד בסופו. המראה הכללי של התפרחת הוא מכונס וצפוף, כשל מברשת לניקוי בקבוקים. לתפרחת שני חלקים: למעלה פרחים זכריים, מתחת להם פרחים נקביים. בין הפרחים הנקביים לפרחים הזכריים נותר רווח. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח. הפרח הנקבי מלווה בציצת-שערות בבסיסו, הנותרת גם בפרי ומסייעת להפיצו למרחקים ברוח. הפרי יבש (אגוזית). התפרחת ציורית, ויש המתפתים לשמור אותה יבשה בבית לקישוט. אולם בשלב מסויים מתייבשת התפרחת ומפיצה בכל רחבי הבית מאות זרעים מצוייצים. נגד זה יש המתחכמים ומרססים את התפרחת בלכה שקופה.
סוף מצוי גדל ממש ליד גוף-המים, חודר אף לתוך מים רדודים עד עומק של 30 ס"מ. במערך החיגור סביב המים תופס הסוף מקום בחגורה הראשונה, הקרובה ביותר לגוף המים. הוא גדל בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי הארץ. תפוצתו העולמית רחבה באפריקה, באסיה ובאירופה.
העלים משמשים לקליעת מחצלות וסלים, ציציות הזרעים – לבידוד ולמילוי כריות. קנה-השורש אכיל. גם ליבת גבעולי הפריחה בצעירותם אכילה.
בסוג 10 מינים, בארץ 4 מינים, שלושת האחרים נדירים מאוד. הסוג מבודד, יחיד במשפחתו, משפחת הסופיים, הנמנית עם סדרת הדקלאים.
מקור מייק לבנה אתר עץ השדה

פינת אלון, עץ בודד שריד ליער הגדול שהיה בעבר

גדר אימתנית סביב המטע הצעיר

****

גשר נחל עירון טרם הצטרפות לנחל חדרה

החיבור בין נחל עירון ונחל חדרה

הפועלים התייאלנדים יורדים ללקט דגים לארוחת צהרים

תלמי אלעזר מושב הנמצא בתחום המועצה אזורית מנשה. הוא הוקם בשנת 1952 על ידי בני איכרים מזכרון יעקב. המתיישבים הראשונים היו ילידי הארץ ואחר כך הצטרפו אליהם עולים מאירופה, אירן וצפון אפריקה. העלייה לקרקע הייתה במסגרת יישובי המעמד הבינוני של המחלקה להתיישבות של הסוכנות ובעזרת התאחדות האיכרים. התכנון היה להקים 60 יחידות חקלאיות בנות 35 דונם כל אחת. בהתחלה התבסס המשק על משק מעורב (פרה לכל משפחה, 500 תרנגולות וחצי פרד) ומטעים. עקב מליחות הקרקע, נכשלו גידולי המטעים ולאחר מאמצים קיבל המושב 1000 דונם נוספים ונטע בהם פרדס.
שמו של היישוב הוא על שמו של אלעזר וורמסר, איש הברון רוטשילד, שהיה בעבר אחד מראשי ארגון פיק"א.
בצומת תלמי אלעזר, בכביש הגישה ליישוב, יש אנדרטה לשני שוטרים שנרצחו בפיגוע ב-30 במרץ 1993.
מקור 

מבט ממעל על קטע המסלול בתוך מושב תלמי אלעזר

*******

סוף דבר,

היה זה טיול מענג
באזור שנדמה
שמעט מטיילים בו,

****

שמחנו להכיר אזור
שעוברים וחולפים בו
בנסיעה בכביש 6
או בכבישים האזוריים הסמוכים אליו

*****

תופעה מאוד בולטת באזור זה
היא ריבוי הגדרות סביב המטעים.
פעם זה לא היה כך.
הגדרות הן אחד מסימני התקופה
ומטרתן למנוע פריצה וגניבה.
הגדרות הרבים משבשים
את התנועה החופשית בשטח
וחבל!

****

תופעה נוספת ולא נעימה
היא האשפה הרבה
(מה שקרוי בשפת העם זבל)
הפזורה בחורשה הצמודה לכפר מייסר.
חבל שזה המצב.
ואני שואל איפה האכיפה
של המשרד לאיכות הסביבה
או של המועצה האזורית מנשה.
האשפה הפזורה
היא כתם שצריך להסיר אותו

*****

תודה לאלי שחר שיזם והוביל,
תודה לכל החברים המשתתפים,
תודה למיכאל עוזרמן ואיל גזית
שצילמו ושלחו לי תמונותיהם