לטיול זה יצאנו ביום שישי (8/3/2019) והוא היה חלק מתכנית סיורי הרכיבה העירוניים.

 

סיור זה הוא המשך לסיורים קודמים בהם עברנו בתוך העיר וסביבתה הקרובה ותועדו בהרחבה להלן.
* מזרח מישור חוף דן, בין גני תקווה לבין בני עטרות, מאי 2016
* סובב פתח תקווה, אוקטובר 2016
* בין יובלי הירקון שסביב פתח תקווה ובתוך ראש העין, אוגוסט 2018
* לאורך ובין גדות חלקו המזרחי של הירקון, אוקטובר 2018

 

הפעם היינו ארבעה: יונה בקלצ'וק (המוביל והמסביר), עמית פינקלשטיין, מיכאל סופר ואני.

 

*****

מסלול הסיור,
נגד כיוון השעון
התחלה וסיום
בספורטק קריית אונו

 

העיר פתח תקווה

פתח-תקווה, המכונה "אם המושבות", ומתגוררים בה 263,444 נפש (לפי אתר העירייה) והיא החמישית באוכלוסייתה בישראל. פתח תקווה נוסדה כמושבה חקלאית בשנת 1878 והוכרזה כעיר כבר בתקופת השלטון הבריטי בשנת 1937. מקור השם "פתח־תקווה" לקוח מספר הושע: „וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה” (הושע ב' י"ז).
העיר חברה בארגון פורום ה-15 שנקרא גם פורום הערים העצמאיות, ארגון המאגד 15 ערים בישראל – שהן ערים עצמאיות, כלומר שאינן מקבלות מענקים מהממשלה, כגון "מענקי איזון" או "מענקי פיתוח". הצפונית ביניהן היא חיפה, והדרומית היא באר שבע. הפורום הוקם בשנת 2002.

העיר גובלת בהוד השרון ורמת השרון מצפון, בתל אביב-יפו, בני ברק וגבעת שמואל במערב, גובלת בכמה קיבוצים מהמועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים) מדרום.

מיקום העיר במישור חוף דן

מישור חוף דן הוא בעצם מישור החוף המרכזי,  כלומר אזור משנה של מישור החוף המשתרע בין השרון שגבול תיחומו הדרומי הוא נחל הירקון ובין מישור חוף יהודה שגבול תיחומו הצפוני הוא  נחל שורק. במישור החוף המרכזי כמו בשרון ובמישור חוף יהודה נמצאות מספר יחידות הנוף והן חולות החוף, רכסי הכורכר ואבוסי הסחף ביניהם, גבעות החול האדום והמרזבה המזרחית הנושקת למורדות גבעות השפלה והדום השומרון. בטיול זה דיוושנו חצינו את המרזיבה וגבעות החול

מרחב העיר בראשית שנות ה-70',
שנים בודדות טרם ייסוד פתח תקווה 

 

המתיישבים הראשונים של פתח־תקווה התכוונו בשנת 1872 להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח. בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. המתיישבים הגיעו למישור החוף וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח־תקווה". גם במקום זה נמצאה משמעות לשם המושבה, שכן בספר ישעיהו מוקבל עמק עכור לאזור השרון בו היא הוקמה לבסוף: "וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר" (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י').באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית. מקור

****

המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, אלעזר ראב ובנו יהודה ראב ומיכל לייב כ"ץ (זיינגר), הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּמְלָבָּס, אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה.
לאחר ייסוד המושבה, נחלקו חלוצי פתח־תקווה לשני "מעמדות" : "האמידים התיישבו על הרמה ויקרא המקום בפי הציבור "רמתים" והעניים התיישבו על שפת הירקון ויקראו "ירקונים" – והמקום נקרא "מעמקים"". לאחר גאות מי הירקון נהרסו בתי ה"ירקונים" ורובם נטשו את המקום ועזבו לירושלים. המושבה ננטשה לאחר שלוש שנים.

*****

בתרמ"ג (1883) ניסו לחדש את היישוב בפתח־תקווה. המתיישבים חיפשו מקום רחוק מהמקום הקודם, אותו נאלצו לעזוב בעקבות המחלות. הם חיפשו מקום גבוה, בעל אקלים נוח יותר, שאין לקדחת שליטה עליו. בני פתח־תקווה יסדו את המושבה יהוד, דרומה מהמקום הישן, בקרבת הכפר הערבי יהודייה (היום סביון).
בשנת תרמ"ו (1885/1886) חזרו רוב המתיישבים לפתח־תקווה. במושבה שנבנתה מחדש הבניינים נבנו ביתר יסודיות: מאבני כורכר מסותתות וגגות רעפים. למרות איסור השלטונות הטורקיים על היהודים לבנות בתים מחוץ לערים, הערימו החלוצים על השלטונות, אך אלה ניסו להרוס את הבניינים. הודות להתערבות הקונסול הגרמני וגורמים אחרים, ניצלו הבניינים הקיימים מהרס, אך הבנייה נפסקה

****

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח־תקווה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.

****

בראשית המאה ה-20 הגיעו לפתח־תקווה אנשי העלייה השנייה, ברובם פועלים. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. המצב הביא למאבק על כיבוש העבודה, והחל משנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש, שעבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. בנוסף, היו התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם להלכה היהודית. בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר שהפכה להיות מפלגת פועלים ציונית בארץ ישראל, שמטרותיה היו הגשמת הציונות ויצירת חברה עברית עובדת ואשר ראתה מתפקידה לפעול למען כיבוש העבודה במושבות ובערים ולהחייאת התרבות העברית. התנועה הושפעה מאוד מתורתו של א"ד גורדון. בשנת 1930 התאחדה עם "אחדות העבודה" למפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י, שבראשה עמד דוד בן-גוריון.

******

בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר על המושבה משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.

****

בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, (בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר). ימים אחדים לאחר מכן (ב־5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל־עין ואחרים את המושבה. בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח־תקווה. לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח־תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב־1921. בשנת 1926 הוקמה בפתח־תקווה קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ, שהיוותה את ההתארגנות הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל.

****

בשלהי תקופת השלטון העותמני ובראשית תקופת המנדט הוקמו בקרבת המושבה פתח תקווה מספר ישובים חקלאים שהיוו את העורף שלה וביניהם  עין גנים, מחנה יהודה, כפר גנים, כפר אברהם, גבעת השלושה וגת-רימון. הארבעה הראשונים סופחו אליה לאחר זמן מה.

מקור, הרחבה ובעיקר הפניות  וראו גם מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה

העיר בתקופת השלטון הבריטי,
חלק ממחוז יפו

מרחב המושבה וסביבתה בשנות ה-40'

*****

במלחמת העצמאות סבלה פתח־תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון. בזמן זה פתח תקווה נכללה בתחום נפת ירקון (עין) של חטיבת אלכסנדרוני.

******

אחרי קום המדינה התפתחה העיר במהירות שיא, בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (מחנה יהודה, קריית מטלון וכפר אברהם), ובשל בניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו עמישב וקרית אלון). העיר המתפתחת במהרה הפכה עצמה לעיר תעשייה ולכרך גדול, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שאף האחרונים שבהם נעלמים.

מרחב העיר בעשור הראשון

פתח תקווה
אזור ספר
במשך שני העשורים הראשונים
(1949 – 1967)

******

מהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 התיישבו בעיר קרוב ל־40,000 עולים חדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר המהווים כ־20% מתושבי העיר

מרחב העיר כיום

בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות, במאה ה־21 הפרדסים נעקרים לטובת שטחים לשכונות חדשות. הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ומזה זמן רב, תושבי העיר אינם עוסקים עוד בחקלאות. אזורים קטנים המיועדים לשימוש חקלאי מצויים בשולי העיר

קטעי המסלול המקומות והמראות

קטע ראשון, בשולי השכונות הדרומית
כפר גנים ובת גנים,
צמוד לקיר האקוסטי של כביש 471

כפר גנים ג' ("החדשה"/"העיר הירוקה") – מתפרסת מרחוב העצמאות דרום־מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה, החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים".

 

כביש 471 (המוכר גם ככביש מכבית) הוא כביש רוחב החוצה את מישור חוף דן ממערב למזרח ומקשר בין כביש 40, כביש 6 וכביש 444 במזרח וכביש 4 במערב. תכנון הכביש ככביש מהיר החל בשנות ה-70. הכביש תוכנן להוביל ליישוב עירוני בשם "מכבית" שתוכנן עשור קודם לכן להיבנות בשטחים הפתוחים באזור מדרום-מזרח לאלעד. הכביש נכלל גם בתכנית המתאר הארצית לדרכים (תמ"א 3) שאושרה כבר בשנת 1976. חלפו שנים רבות עד שהחלו העבודות לבנייתו. עבודות התכנון של כביש 6 בשנות ה-90 וסלילתו בשנת 1999 חייבו את זירוז את סלילת כביש 471 כדי לתמוך בהקמת מחלף נחשונים. חלקו המזרחי של הכביש, באזור נחשונים, נחנך בשנת 2002 בסמוך למועד חנוכת הקטע הראשון בכביש 6. אולם, בהמשך השנים התעכב המשך פיתוח הכביש לכיוון מערב. הסיבה לכך הייתה מחלוקת בין משרד הפנים לבין תושבי גת רימון שלא הסכימו להסדר הפינוי שהוצע להם על מנת לאפשר את חיבור חלקי הכביש. ביוני 2006, החליט שר הפנים דאז רוני בר-און על בניית מעקף שיחבר את חלקי הכביש מצפון לבתי גת-רימון, והכביש נפתח באוקטובר 2007. הכביש המשיך לעורר התנגדויות מצד עיריית קריית אונו ועקב כך הקישור לפתח תקווה במחלף אונו נותר סגור זמן רב אך לבסוף נפתח לתנועה בתחילת מאי 2008. ביולי 2010 הוסר צו מניעה שעיכב את המשך פיתוח הכביש מצומת גת רימון עד לצומת שעריה, והוחל בביצוע עבודות הכנה לבניית מחלפים בצמתים אלו, על מנת לאפשר נסיעה רציפה ללא רמזורים לאורך הכביש. כמו כן הסתיים פינוי הבתים האחרונים בגת רימון שמנעו את בניית המחלף. במהלך שנת 2011 נמשכה עבודת שדרוג שני מחלפים, אחד בצומת שערייה בכביש 40 והשני בצומת גת רימון בכניסה לפתח תקווה, כמו כן התבצעו עבודות להרחבת קטע כביש זה. באפריל 2012 נחנך מחלף גת רימון. השלמת הכביש הסתיימה בינואר 2013, והוא הוכרז כדרך מהירה. בזמו הקרוב עם שינוי מספרי הכבישים הארציים מספרו יהיה כביש 47.

בת גנים – שכונה הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת. נבנתה בשנות התשעים. נחשבת לשכונה היקרה בעיר בה גרים גם העשירים והמפורסמים

 

קטע שני,
מדרך זרובבל מזרחה
בתוך שיכון מפ"ם
שכונת אחדות
ובדרום שעריה

שיכון מפ"ם ושכונת אחדות נבנו בשלהי שנות ה-50' וראשית שנות ה-60'

שכונת שעריה שוכנת בדרום מזרח העיר. מקור שמה: שעריה הוא שער י"ה (שער האלוקים). שמו הערבי של האיזור היה שעירה. לא ברור לחלוטין מתי התחילו להתיישב במקום, אך יש הטוענים כי השיכון בשעריה החל בשנת 1924 ע"י אנשי מחנה-יהודה וקיבל תנופה בעליית "מרבד-הקסמים". חלוקת הקרקעות הסתיימה בשנת 1930. שערייה נוסדה כשכונה החל משנת 1934. מספר התושבים כ- 10,000.

קטע שלישי,
שכונות דרום מזרח 
גני הדר
ומזרח לשכונת עמישב

נחל מזור הוא אחד מהיובלים הדרומיים של הירקון ובעצם יובל של נחל שילה. יובליו העליונים של הנחל נמצאים בהדום השומרון, באזור גדר ההפרדה ממזרח לאלעד, כביש 465 (חוצה בנימין) עובר לאורך פרשת המים בינו לבין אגן הניקוז של נחל בית עריף מדרומו, השלוחה שעליה יושב קיבוץ נחשונים מהווה את קו פרשת המים בינו לבין נחל שילה. ממערב לבסיס נחשונים מתחתר נחל מזור ברכס הגבעות הראשון של השומרון ויוצר ערוץ עמוק תוך כדי ירידה תלולה של 80 מ' לאורך שלושה ק"מ כיוון זרימתו ממזרח למערב. עם יציאתו מהשומרון זורם הנחל בערוץ רדוד לאורך השדות שבמרזבה המזרחית מדרום מזרח לצפון מערב לאורך כעשרה ק"מ עד למפגשו עם נחל שילה. ממערב לקיבוץ נחשונים מצטרף לנחל יובלו העיקרי נחל נחשונים, את הנחל חוצה מסילת הרכבת המזרחית בגשר נאה מראשית המאה העשרים לעיל ולאחריה יוצר הנחל אגם עונתי מצפון למושב נחלים, באזור זה קיימים מים באפיק הנחל במשך מרבית חודשי החורף. מצפון לכביש 471 (מכבית) היה הנחל מציף את שכונת עמישב בפתח תקווה ולכן הוסדר הערוץ והפך למעשה לתעלת ניקוז, באזור צומת סירקין יוצא הנחל מתעלת הניקוז ולאורכו שדרת אקליפטוסים, הנחל חוצה את כביש פתח תקווה-ראש העין וזורם במקביל לנחל שילה עוד כ-3 ק"מ עד למפגשם באזור קיבוץ גבעת השלושה.

 

 

עמישב הוקמה כמעברה ביוני 1951 והיא נקראה בראשיתה "מעברת פתח תקווה". עד סוף שנת 1952 הוחלפו כל האוהלים במקום בצריפים שהושכרו לתושבים על ידי עמידר. מעטים מהתושבים עברו לגור במקומות אחרים, ואל המעברה הגיעו תושבים נוספים ממעברות אחרות. באמצע 1953 החליטה ועדת השמות הממשלתית לקרוא לה עמישב לציון נס קיבוץ הגלויות. בתחילת 1955 התגוררו במעברה כ-8,000 תושבים, בצריפים דולפים וללא חשמל. בשנת 1952 ניסה שר הפנים חיים משה שפירא לצרף את המעברה לפתח תקווה אולם בסוף אותה שנה נכנס לתפקיד שר הפנים ישראל רוקח מהציונים הכלליים והנושא לא קודם. שנים עברו והסיפוח בפועל בוצע לאחר הבחירות, בדצמבר 1955. בשנת 1957 הוחל בבניית שיכון לדרי המעברה ועד אמצע 1959 קבלו 400 משפחות במעברה שיכון קבע, בשכונה, בשיכון טפחות, ומחוצה לה. שנים רבות חלפו עד שהסתיימה בניית הקבע והמעברה חוסלה סופית. החל מאמצע שנות ה-70 נבנתה לצידה שכונת הדר גנים

קטע רביעי
שכונות מזרח העיר,
בין שכונת עמישב ושכונת בלינסון
ובתוך הדר גנים

כפר סירקין, מושב עובדים הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית דרום השרון. היישוב נקרא על שמו של נחמן סירקין, שהיה מראשי תנועת העבודה הציוניתהמושב גובל בשכונות עמישב ושיכון בילינסון ממערב ומצפון נמצא מחנה סירקין. בתוך השטחים החקלאים המזרחיים של הכפר עוברים כביש חוצה ישראל (מס' 6) ומסילת ברזל. השטחים הדרומיים של הכפר תחומים על ידי כביש 471. אדמות הכפר נקנו על ידי הקרן הקיימת באוגוסט של שנת 1934 מבעלי הקרקע הערבים – עומר אל ביתר ואחרים.  המייסדים היו פועלי בנין ופועלים חקלאים  אליהם הצטרפה קבוצת עולים מגרמניה, עלו לקרקע ביום 1.4.1936. בשנים 1936-1939 הכפר שימש כמאחז יהודי במשך המרד הערבי הגדול, וההגנה השתמשה בו במאבקה בערבים בסביבתו, ולהסלקת כלי נשק בלתי חוקיים. כן שימש הכפר, עד למלחמת השחרור כמוצב החוץ המזרחי של  פתח תקוה והיווה חיץ בין המושבה לבין אזורי ההר שהיה מאוכלסים בכפרים ערבים עויינים.
שטח המשבצת של הכפר כ – 2,000 דונם. כמחצית השטח מהווה אזור המגורים המכונה חלקות א'. המחצית השניה הם השטחים החקלאים הנמצאים בהיקף הכפר. בכפר יש 186 חלקות מגורים בשטח 5 דונם כל אחת (למעט 5 חלקות קטנות יותר). ל – 55 חברים המאוגדים במסגרת האגודה החקלאית קמה יש חלקות נוספות המכונות חלקות ב' ששטחן נע בין דונמים בודדים (לאור הפקעת שטחים) ועד 30 דונם.
כיום מתגוררות במקום כ- 250 משפחות. והוא עומד בפני הרחבה שתכפיל את מספר המשפחות בכפר.

שכונת בילינסון – שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה. צמודה לכפר סירקין. השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.

*****

מחנה כפר סירקין נבנה בראשית שנות ה-40 על ידי חיל האוויר המלכותי הבריטי. בשנים הראשונות של מדינה נמצא בית ספר לטיסה הראשון של חיל האוויר. משנת 1954 ועד שנת 1966 נמצא בית הספר לקצינים עד מעברו למיקומו הנוכחי במצפה רמון. במחנה גדול זה נמצאו מחסני חירום של מספר יחידות לוחמות מקרב מערך המילואים ויחידות נוספות מהמערך הקרבי הסדיר. הבסיס נמצא בלב אזור מאוכלס ומוקף בשכונות בילינסון, קריית אלון, יוספטל, עמישב, הדר גנים ומושב כפר סירקין, תלונות רבות נשמעות מצד שכני הבסיס על הרעש הרב והפגיעה באיכות החיים. שטח הבסיס הוא נכס נדל"ן יקר ערך ושנים רבות מיועד לפינוי לטובת בניה אזרחית. בין משרד הביטחון ועיריית פתח תקווה מתנהל קרב איתנים על התוכנית של הבניה לאחר פינוי המתחם. משרד הביטחון דורש הקמת 12,000 יחידות דיור תמורת פינוי המתחם, לעומת עיריית פתח תקווה שמעוניינת בהקמת 6,000 יחידות דיור בלבד, יחד עם שטחים פתוחים, פארקים ומכללה.

הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה־90 בשטחה של שכונת עמישב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה ובמזרחה מחלפון שמחברה לכביש מכבית (471). השכונה מאופיינת בשלוש שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג־גן" – מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בסוף שנות ה־90 התרחבה מאוד השכונה ובהמשך רחוב מנחם בגין נבנו מספר מתחמים שכל אחד מהם מיועד לציבור משלו כגון: גני הדר ויוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), בינת לעיתים (ספרדים), החושן (דתיים לאומיים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי חבר העמים.

קטע חמישי,
מצומת סירקין לעין גנים

עין גנים היה שמושב פועלים שמהווה היום שכונה ורחוב במרכז פתח תקווה. מקובל להגדיר את עין גנים כמושב הפועלים הראשון. שם המושב נועד לתאר את אופיו כעיר גנים ורווחה עבור הפועלים שיועדו להתיישב במקום. מקור השם הוא בעין גנים (אתר מקראי), המוזכר בספר יהושע (י"ט, כא / כ"א, כט).
עין גנים הוקם על ידי הוועד האודסאי שפעל להקים מושב עבור פועלים בני העלייה השנייה בסביבת פתח תקווה. הוועד רכש חלקה של כ-500 דונם מאדמת פג'ה, חלקית בעזרת הלוואה שנתקבלה מהקרן הקיימת, וחילקה אותו לשלושים חלקות שימכרו לפועלים שישלמו עבורו במשך 7.5 שנים. בחול המועד סוכות של 1908 חגגו הפועלים את ייסוד המקום. הפועלים היו בעיקר בני העלייה השנייה, שהועסקו עד כה אצל איכרים במושבה פתח תקווה. עד מהרה הפכה עין גנים למרכז רוחני של ראשי תנועת העבודה
המושב עוצב מתחילתו כרחוב, וחלקות הפועלים השתרעו משני צדיו. הקרקע חולקה שווה בשווה בין שלושים ואחד בתי אב. מצדו הצפוני של הרחוב השתרעו חלקות נוספות ששימשו לעיבוד חקלאי אינטנסיבי יותר ולמרעה. החלוקה המקורית הותירה גם קרקעות במרכז המושב למבני ציבור ולנותני שירות כדוגמת מורים וחנוונים.
ב-1920 התכנס בעין גנים הארגון להקמת מושבי עובדים בארץ ישראל. במהלך שנותיה הראשונות התגוררו בה גם רבים מראשי תנועת העבודה, בהם דוד בן-גוריון, יוסף חיים ברנר ושמואל דיין.
כאמור, בשנת 1937 הוכרזה פתח תקווה כעיר. הכרזה שהגבירה את תנופת הבנייה והביאה לכך שהעיר הלכה וגדלה, והחלה להתקרב אל המושב ו"לבלוע" אותו. בשנת 1939 סופח המושב רשמית לפתח תקווה ומאז החל לאבד את הייחודיות שלו. בשנת 1940 בקשו רבים מעין גנים לעבור להשתייך למועצה הכפרית של פתח תקווה ולא להשתייך לעירייה הכללית. השטחים החקלאים הלכו והצטמצמו עד שלבסוף הפכו כולם לשטחי נדל"ן, כשבהדרגה החלו הבתים המקוריים להיהרס. התופעה הגיעה לשיאה בשנות השמונים
כיום ניתן למצוא רק שרידים מעטים מאוד מהמושב. למעשה הזיכרון המרכזי מהמושב הוא בשמו של הרחוב שפעם היווה אותו. עניין זה הביא לכינוי הידוע "מושב שהוא רחוב".
מקור, הרחבה והפניות

 

אסון הבונים, שאירע ב-11 ביוני 1985, כ"ב בסיוון תשמ"ה, הוא תאונת רכבת שבה התנגשה רכבת באוטובוס שהוביל תלמידים מחטיבת הביניים של בית ספר ברנר בפתח תקווה לטיול שנתי, בקרבת מושבהבונים. באסון נהרגו 22 בני אדם: 19 תלמידים, מחנכת הכיתה, נהגת האוטובוס ואם מלווה. היה זה אסון הרכבת הגדול בתולדות מדינת ישראל, והשני בחומרתו בתולדות הרכבת בארץ ישראל (ב-17 בספטמבר1939 ארעה תאונת הרכבת בצריפין בה נהרגו 29 בני אדם בהתנגשות של רכבת ואוטובוס). הרחבה בעניין

קטע שישי לעבר מרכז העיר

מבנה קולנוע היכל הוקם באמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת, ובמהרה הפך לאמצעי הבידור המרכזי שאליו נהרו רבבות מתושבי העיר והסביבה. השטח עליו הוא נמצא היה שייך באותה תקופה להסתדרות העובדים הכללית, ובמהלך השנים נחתמה שותפות עם יזמים פרטיים והמקום פעל במשותף.
במהלך שנות ה-80' רכש יורם גלובוס, יו"ר רשת בתי הקולנוע הארצית "גלובוס גרופ", כמחצית מהשטח שעליו נמצא בית הקולנוע, ומאז הוא הפעיל אותו בשותפות מלאה עם ההסתדרות.
בשנת 1984 התחוללה "פרשת קולנוע היכל" כאשר ראש העירייה דב תבורי החליט לאפשר הקרנת סרטים ב"קולנוע היכל" בליל שבת, בעוד ששומרי השבת, דתיים לאומיים וחרדים, התנגדו לכך. הפרשה התפרסמה והפכה לדוגמה בולטת לנקודת חיכוך בין דתיים לחילונים, ולמקרה-בוחן באשר ליישום ה"סטטוס קוו.
בשנת 2003 הפסיק הקולנוע את פעילותו בשל חוסר רווחיות, וכן בשל הצורך בהשקעה כספית כבדה לאור בעיה בהוצאת רישיונות ההפעלה. בשנת 2009 החלה ההסתדרות לנהל משא ומתן עם גלובוס לצורך הריסתו. כנראה שההסתדרות מעוניינת להשיב לידיה את חלקו של גלובוס, ובכך לאפשר לה להגיש תוכניות בנייה עתידיות מטעמה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. המגמה שהסתמנה הייתה להקים על המקום מגדל משרדים. המטרה היא לבצע עסקה נדל"נית משולבת, שתאפשר לקבלן הנבחר לבנות את המגדל. בתמורה תקבל ההסתדרות משרדים בקומה אחת לפחות, ומחצית מהבניין יהיה בבעלותה. מאז שהקולנוע פסק ולפעול ועד רגע זה הבניין עדין עומד נטוש על תילו.

בית הכנסת בית יעקב, המוכר יותר כבית הכנסת הגדול, הוא בית הכנסת המרכזי של העיר פתח תקווה. בית הכנסת שוכן ברחוב חובבי ציון ונקרא על שם ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. בית הכנסת נבנה במשך כעשור, החל משנת 1890, בעקבות קבלת תרומה מאודסה, אך הבנייה נעצרה לאחר כשמונה שנים עקב מחסור בכסף. משהגיע הברון רוטשילד וראה שבניית בית הכנסת נעצרה, תרם את הכסף הדרוש לסיום בניית בית הכנסת, והבטיח שעד ראש השנה יהיה בעיר בית כנסת גדול כמו במקווה ישראל.
מקור והרחבה

 

מבנה משטרת פתח תקווה הוקם על ידי ממשלת  ארץ ישראל  בראשית שנות ה-40 של המאה הקודמת מדגם מצודת טיגרט. מצודת טיגרט זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ בעקבות הלקחים שהופקו לאחר סיום המרד הערבי הגדול. להרחבה מאמר מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת ומאמר נוסף תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

קטע שביעי מערבה לפארק פתח תקווה

נווה גן – שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח־תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות. השכונה נחשבת כאחת השכונות הטובות בעיר. בשכונת נווה גן נמצא הבניין הגבוה בעיר.

בית החולים בילינסון המהווה חלק מהמרכז הרפואי רבין (הכולל גם בית חולים השרון ובית חולים שניידר). בית החולים הוקם בין פתח תקווה לתל אביב ב-27 באוקטובר 1936. מטרתו הייתה להעניק שירות רפואי לבני היישוב המתגוררים במושבות השרון. הקמתו של בית החולים התאפשרה הודות לתרומה של פועלי ארץ ישראל שהקדישו שני ימי עבודה כל אחד למטרה זו. בית החולים תוכנן על ידי האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון, ובתחילה נקרא "בית החולים למושבות יהודה והשרון" וכלל עם הקמתו רק כ-70 מיטות. כשלושה שבועות לאחר הקמתו נפטר ד"ר משה בילינסון, היוזם של הקמת בית החולים ויו"ר הוועד המפקח של קופת חולים, ובית החולים הוסב על שמו. בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים נפתח הבניין המרכזי של בית החולים. בשנת 1955 אני נולדתי בו. מספר שנים קודם נולד בו מיכאל סופר.

קטע שמיני
דרומה לגן יד לבנים
ברמת ורבר
ולגן העצמאות

קטע תשיעי דרומה בכפר גנים א'
לנקודה הגבוהה בעיר
ולהלאה לכפר גנים ג'

כפר גנים ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לשלוש תתי שכונות:
כפר גנים א' (הישנה) החלק הוותיק והגדול ביותר של השכונה. חלק זה מתפרס מרחוב כץ דרום-מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון. בשכונה 3,111 משקי בית.
כפר גנים ב' חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים ומתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב יטקובסקי בשכונה 1,876 משקי בית.
כפר גנים ג' (החדשה) מתפרסת מרחוב העצמאות / מסקין במזרח, עד לדרך רבין בקצה המערבי של העיר. השכונה החלה להיבנות לפני 12 שנים על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. כיום מאוכלסת ברובה, אך עדיין נמצאת במהלך בנייה. הוקמה בתחילת שנות ה-2000 על מתחם שהיה כולו פרדסים והפרויקט הראשון בה היה של חברת שיכון עובדים ברח' מייזנר. מתאפיינת בבניה של מבנים עד 9 קומות, לרוב, וכן בתים צמודי קרקע. בשכונה 4,253 משקי בית^[1]. גובלת בכבישי אורך ורוחב מרכזיים כמו כביש 4 ו-471 (מכבית), הגישה לכביש 471 התאפשרה רק לאחר בנייתו של כביש רבין.
בת גנים שכונת יוקרה הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברחוב זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בשכונה ישנם רק בתים פרטיים והרבה רחובות ללא מוצא.

שכונת כפר גנים נולדה כיוזמת חקלאות פרטית. היא נוסדה ב-1926 בידי חברה משכנת ששאפה ליצור שכונת גנים מרווחת עבור חקלאים בני המעמד הבינוני והייתה קשורה בדומה לגת רימון הסמוכה עם עולי העלייה הרביעית. שמה של השכונה מבטא נאמנה את הכוונה הזו. במשך הפרעות של שנות השלושים היוותה השכונה קו מגן דרומי עבור פתח תקווה והונהגה בה חובת שמירה של התושבים. במהלך שנות החמישים יושבו בשכונה עולים חדשים מעיראק ובמהלך שנות השישים נקלטה קבוצה נוספת של דוברי אנגלית. השכונה שהלכה וגדלה החלה "להיבלע" בתוך פתח תקווה. בשנת 1962 אוחדה השכונה עם העיר.
עד שנות השמונים שמרה השכונה מבחינות רבות על צביונה החקלאי אבל החל משנות השמונים החלו להיכרת כל הפרדסים והבתים צמודי הקרקע פינו את מקומם לרבי קומות. בשנות האלפיים החלה להיבנות כפר גנים ג', בנייתה חיסלה סופית את הפרדסים שהשתרעו בעבר על כל השטחים של כפר גנים ב' ו-ג' כמו גם על שטחיה של נווה עוז החדשה, עד לגבעת שמואלו לפרדסיה השכנים של גת רימון. כיום כמעט ולא ניתן למצוא שרידים לשכונה המקורית וגם אם הם בנמצא הם בדרך כלל עומדים לפני הריסה. חלקות פרדס קטנות נותרו באזורי הבנייה בכפר גנים ג' אך אלו צפויים לההרס בקרוב. הזכר המרכזי שנותר מאותה שכונת גנים הוא הדימוי האלטיסטי והאוכלוסייה היחסית חזקה מבחינה סוציו אקונומית

כיכר גורן ברחוב בעצמאות 65, מעוז הדמוקרטיה ווהפגנות נגד השחיתות השלטונית. מקום ההפגנות מוצאי שבת נגד היועמ"ש ד"ר עו"ד אביחי מנדלבליט שהחלו בשלהי שנת 2016 ובזמן הסיור מניינן היה 120.

קטע אחרון,
מכפר גנים ג'
לדרך יצחק רבין
בדרום מערב העיר
וחזרה לספורטק בקריית אונו

*****

סוף דבר

טיול מענג ונעים זה
שנערך במזג אוויר נפלא
נמשך שלוש וחצי שעות
מתוכן שלוש שעות רכיבה
וחצי שעה עצירות בעיקר להסבר וצילום

*****

פתח תקווה היא עיר גדולה, מעניינת,
מגוונת ורווית היסטוריה
בסיור זה היכרנו את שכונות דרום העיר, מזרחה ומרכזה.
אין ספק שעל מנת להכיר אותה יותר,
נדרש לפחות עוד סיור
שיעבור גם בחלקיה הצפוניים של העיר
אליהם לא הגענו הפעם.
נגיע אליהם בזמן הקרוב כדי להשלים את התמונה

*****

תודה
ליונה בקלצ'וק
שנענה בהתראה קצרה לבקשתי
להכין ולהוביל את הטיול
ולעמית ומיכאל חברים
ושותפים לדרך