מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" הגיע באוגוסט 2022 ל"ישורת האחרונה" ואז התחלתי במסע להכרת הקהילות הנוצריות בנצרת.
אחת הקהילות אליהן הגעתי שלוש פעמים היא הקהילה היוונית – קתולית.
את המסע להכרת קהילה היוונית- קתולית התחלתי בשיחה טלפונית קצרה עם מנהיג הקהילה ארכימנדריט אמיל שופאני. קבענו שנפגש במעונו. הפגישה, בגלל אילוצים נדחתה.
ביום שני, 29 באוגוסט 2022, בשעת צהרים, לאחר הביקור והסיור כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית, הבישופות ועוד שוחחנו עם אבונה עאוני חאמיס, כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית בריינה שהוא תושב נצרת.
הוא הציע שנגיע לפגוש אותו במתחם סמינר סנט ג'וזף אקליריקי – "אלמוטראן" של הקהילה המלכיתית – היוונית קתולית.
כך היה, הגענו למקום שולי לינדר – ירקוני (עין הוד) ואני.
אבונה עאוני חאמיס, הציג לנו באופן כללי את המתחם אלמוטראן של הקהילה ואת כנסיותיה בעיר.
מאחר והביקור לא תוכנן, הגענו למשרד חברת פוליפוני לחינוך בע"מ הנמצא באחד מחדרי בית הספר.
שם פגשנו את גב' לילך סעד מנהלת פרויקטים ומנהלת אדמיניסטרטיבית של מרכזת של חברת פוליפוני לחינוך. היא סיפרה לנו על החברה בה היא פועלת.
לאחר הפגישה הציעה לילך ותאמה לנו ביקור בבית הארחת לצליינים אבונה פרג' הנמצא בסמוך. כמובן שהסכמנו. הגענו למקום ושם למדנו אודות כהן הדת אבונה פרג' על שמו נקרא הבית ואודות מסדר הנזירות המחזיקות ומפעילות אותו וראו נצרת – בית הארחת צליינים אבונה פרג' במתחם סמינר סנט ג'וזף אקליריקי.
ביום שני 3 באוקטובר הגענו שוב למקום הפעם הגיעו איתי חבריי ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), עקי בלייר (אבן יהודה).
כמו כן הצטרף אלי חברי הישאם באשרת איש הקהילה היוונית קתולית מיפיע שבקיץ 2020 אירח אותי וחבריי בכנסיות מעלול וראו מעלול, הכפר שהיה בגליל התחתון, שרידיו וכנסיותיו ובסתו 2021 בכנסיות ביפיע וראו הפן הנוצרי של יאפא א-נצארה (יפיע), היישוב שבהרי נצרת
בתחילת הביקור נפגשנו עם אבונה באסיליוס בוארדי כהן הדת של הקהילה היוונית קתולית בנצרת.
אבונה באסיליוס בוארדי סיפר לנו על עצמו, מעט על הקהילה היוונית קתולית בנצרת.
הוא אירח אותנו בכנסיית סנט ג'וזף, הכנסייה של הקהילה בעיר הנמצאת במתחם סמינר סנט ג'וזף- אקלריקי נצרת ( אלמוטראן).
המשכנו ועלינו למעונו של ארכימנדריט אמיל שופאני הנמצא בקומה העליונה של בית הספר.
לאחר היכרות קצרה הוא סיפר לנו על עצמו, ובעיקר על תפיסת עולמו על יחסי יהודים – ערבים, על תכנית "חינוך לשלום, דמוקרטיה ודו-קיום" שהוביל בזמן ששימש מנהל בית הספר ועל יוזמתו בארגון מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין.
בגלל פגישה נוספת שנקבעה ביום זה גם כהן דת אחר, השיחה עם ארכימנדריט אמיל שופאני שהתארכה לא הסתיימה. קבענו שנמשיך אותה בימים הקרובים.
ביום רביעי, 12 באוקטובר 2022 הגעתי למקום בפעם השלישית. יחד איתי הגיעו חבריי עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), אילנה שבתאי (פרוד), פיפ – יצחק רותם (סאסא). גם הפעם הצטרף אלינו חברי הישאם באשרת (יפיע).
בביקור השתתפו גם עירית גזית (רם און) ורווית אלקיס-יגרמן (הרצליה), שתי חברות קבוצת "לשתף עצמנו' – מכינה להורים ברוח פעולות ומטרות המכינות הקדם-צבאיות. יום קודם לביקור, השתיים פנו אלי וביקשו את עזרתי על מנת ללמוד על המיעוט הנוצרי בישראל. אז הצעתי להן להצטרף אלינו לביקור.
בתחילה בתיאום ארכימנדריט אמיל שופאני, ויחד איתו הלכנו לבקר במנזר נזירות הבשורה הנמצא בסמוך למתחם בית הספר.
חזרנו למתחם בית הספר ועלינו למעונו של ארכימנדריט אמיל שופאני.
למפגש עם ארכימנדריט אמיל שופאני הצטרף פואד באשרת (מיפיע, דודו של הישאם שהיה מורה לאלקטרוניקה בבית הספר וממשיך ללמד שליש משרה).
המפגש היה ארוך ומרתק ונמשך למעלה מארבע וחצי שעות כולל הפסקה קצרה בה התכבדנו בקפה ומאפה.
שיחה התחילה מהנקודה בה הסתיימה השיחה הקודמת.
בתחילה בקשתי שיגדיר את עצמו. בהמשך הוא שוב חזר על תפיסת עולמו, על הערכים האוניברסליים אותם הנחיל לצאן מרעיתו: אנשי הקהילות בראשן עמד במשך השנים תלמידיו בסמינר בזמן שניהל אותו.
בפגישה דברנו גם מעט על היסטוריה, מקורם של הערבים הנוצרים בישראל שהוא כנראה השבטים הערבים שהצטרפו לנצרות בתחילת המאה הראשונה, כולל הנבטים, הע'סאנים והמנדרה.
דברנו גם היישובים הנוצרים בתקופה הביזנטית בגליל והמקור של תושביהם.
הוא סיפר לנו בהרחבה על שני אנשי הדת מהם שאב השראה: ארכיבישוף ג'ורגי חאג'ר ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל בזמן תקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל שפעל רבות למען הקהילה היוונית קתולית בארץ; ג'ורג' חכים ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל במשך שני העשורים של המדינה שכמו קודמו, פעל רבות למען הקהילה היוונית קתולית בארץ ואחרי מלחמת ששת הימים מונה להיות ראש הכנסייה היוונית-קתולית: פטריארך מאקסימוס החמישי של אנטיוכיה והמזרח התיכון ועבר למקום מושבו בדאמשק.
הוא סיפר לנו גם על כהן הדת אבונה פרג' איתו היה מיודד והיה מבוגר ממנו במספר שנים.
בשיחה דברנו גם על המיעוט הנוצרי בישראל שהוא המיעוט שבמיעוט שבמשך השנים הולך וקטן, על מקומו של המיעוט הנוצרי בין כלל מרכיבי החברה בישראל, על הדגש של מיעוט זה בנושא חינוך והשכלה ועל תפקיד בתי הספר של הכנסייה.
בשיחה הוא הדגיש שוב את תפיסת עולמו על יחסי יהודים – ערבים הראויים שצריכים להיות מתוך נקודת מוצא שאין לשכוח את מאורעות העבר (1948) ויחד עם זאת לא להמשיך לנטור טינה וכעס ולחפש כל דרך לחיות בשלום.
הוא חזר ודיבר בהתרגשות רבה על ארגון מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין מתוך רצון להכיר את הכאב של העם היהודי בזמן השואה.
בשעת צהרים מאוחרת הסתיימה הפגישה עם ארכימנדריט אמיל שופאני.
המשכנו וירדנו למשרדו של מנהל בית הספר התיכון מר סמען אבו סינה.
בתחילה הוא סיפר לנו על עצמו ועיקר דבריו הקדיש להציג את בית הספר ואת הערכים לאור מחנך את תלמידיו.
כמו כן הציג את הזיקה שבין הנהלת בית הספר ובין מטה "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" שבית הספר נמצא בבעלותו.
הפגישה איתו הסתיימה לאחר סיבוב קצר בחצר בית הספר.
לאחר שבע שעות הסתיים הביקור השלישי במתחם סמינר סנט ג'וזף – אקלריקי.
התוכנית המקורית הייתה לרדת לעיר העתיקה ולבקר גם בכנסיית בית הכנסת הנקראת "מדרסת אלמסיח" (מדרשת המשיח) השייכת לקהילה היוונית קתולית. אילוצי שונים מנעו מאתנו לממש כוונה זו ולדחות אותה להזדמנות קרובה.
******
להלן מובא מידע הרב אותנו למדנו בשלושת הביקורים וכן צילומים של המקומות בהם ביקרנו.
******
הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות
אנטיוכיה, או בשמה העכשווי אנטקיה, נמצאת מאז שנת 1939 בשטח טורקיה.
הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה בעולם העתיק (הפנטארכיה).
ארבע מתוך חמש הפנטארכיות היו בתחומי האימפריה הביזנטית: כנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה, הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: הפטריארכיה של רומא.
חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.
הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו והיא הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (הסייראנית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451) שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
מקור והפניות
המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית. מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.
במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם נמצאים בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
ראש הכנסייה המלכיתית הוא "פטריארך אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"
פטריארך אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור ומקום מושבו בדמשק, סוריה.
במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים: ירושלים והצפון.
מחוז ירושלים שנקרא פטריארכית בירושלים הוא הקטן ומאמינים נמצאים בירושלים וביפו. בראש מחוז ירושלים עומד סגן (ויקאר)של "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"
סגן (ויקאר) חולש בנוסף על הקהילות בירושלים וביפו, גם על הקהילות בתחומי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית: בבית לחם, ברמאללה ובכפרים.
מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עמד הפטריארך יוסוף עבסי.
במחוז צפון מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל. הם נמצרים בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו), בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא), ביישובים מעורבים (עלבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף), ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) ובכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),
בראש המחוז הצפוני עומד "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" מכונה מוטראן ומושבו בחיפה. מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאטא מהכפר עלבון.
***
הקהילה היוונית קתולית בנצרת
הקהילה היוונית – קתולית נמצאת בנצרת מאז המאה ה-18
בשנת 1730 דאהר אל עומר בנוסף להיתר שהשיג לנזירים הפרנציסקנים לבנות מחדש את כנסיית הבשורה מעל בית מרים, הוא סיים את המחלוקת בין העדות הנוצריות בעיר.
הוא חילק ביניהן את כנסיותיה, מצב שהשתמר עד היום:
הקתולים שמרו על חזקתם בכנסיית הבשורה;
האורתודוקסים זכו בכנסיית גבריאל הקדוש;
ליוונים-הקתולים נמסרה כנסיית בית הכנסת;
למרונים ניתנה הרשאה להקים כנסייה משל עצמם.
כיום הקהילה היוונית קתולית היא אחת משתי הקהילות הגדולות בעיר (האחרת היא הקהילה היוונית – אורתודוכסית).
הקהילה היוונית – קתולית בנצרת ובנוף הגליל (לשעבר נצרת עילית) מונה כ-15,000.
המרכז של הקהילה היוונית – קתולית הוא ברובע אלמוטראן.
****
רובע אלמוטראן
רובע אלמוטראן משתרע בדרום מערב העיר.
רובע זה נבנה על משבצת הקרקע הגדולה שהייתה ריקה בראשית שנות ה-50'
מיקום המשבצת ביחס לשטח הבנוי בשנת ה-30'
מיקום המשבצת ביחס לשטח הבנוי בסוף שנות ה-50'
את המשבצת רכש ג'ורג' חכים שהיה אז ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל.
מגרש החנייה
על משבמת זו נבנו בהמשך הזמן
סמינר סנט ג'וזף- אקלריקי הכולל גם את כנסיית סנט ג'וזף
מעון ראש הקהילה היוונית – קתולית בנצרת,
הבית המשמש היום בית הארחה ע"ש אבונה פארג',
בי"ס לבנות נזירות המושיע,
מנזר נזירות הבשורה
שכונת היוקרה אלמוטראן.
מבט ממעל
מבט על דרום נצרת
******
ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני
צילום יונה בקלצ'וק
אבונה אמיל שופאני בן 75 מגדיר עצמו "אדם האוהב את החיים", "תלמיד נצחי", אדם הנכנס להוויה המקומית ואוהב לחיות עם אנשים שאינו בוחן אנשים לפי זהותו הדתית או לאומית.
תפיסת עולמו היא שהאדם הוא מה שאלוהים נתן לו והוא עצמו אדם שנועד לשרת את בני האדם.
לשיטתו אדם הוא זה מה שהוא עושה ולא במה הוא מאמין.
האדם הוא אזרח לפי חוק המדינה.
אבונה אמיל שופאני (1947) נולד בנצרת, אביו מעלבון ואמו מנצרת.
הוא מעיד על עצמו שכבר בגיל 6 שאף להיות כהן דת. הוא נמשך לתפילות בסגנון הביזנטיני.
לאחר כיתה ג' עבר ללמוד בפנימיית בית ספר דון בוסקו והמשיך בלימודיו התיכוניים בסמינר סנט ג'וזף בנצרת שהכשיר פרחי כהונה.
לדבריו בזמן ילדותו, שבילה את חופשת הקיץ בעלבון, חונך על ידי הסבתא שלו ומשפחתו ברוח הפיוס למרות שדודו וסבו (מצד אביו) נהרגו על ידי צה"ל במלחמה בשנת 1948. הוא הדגיש שסבתו ומשפחתו דאגו שלא לטעת לו ולנכדים האחרים את תחושות הנקם על מה שקרה.
בשנת 1964, עם סיום לימודיו התיכוניים עבר לפאריס ושם למד במשך שבע שנים תיאולוגיה ופילוסופיה כדי להיות כהן דת.
בפריז של סוף שנות ה-60' של המאה העשרים התעצבה והתגבשה תפיסת עולמו. שם הבין והכיר כי הכנסייה הקתולית היא אוניברסלית ותפקידה לגשר בין מערב למזרח, ובין מסורת למודרניות. בפאריס התגבשה תפיסת עולמו כי התייחסות לאדם צריכה להיות מעצם היותו אזרח ולא מזהותו הדתית או מהשתייכות הדתית. בפאריס הוא גם הטמיע את הגישה של הפרדת רשויות המדינה מהממסד הדתי. בזמן לימודיו בפאריס, התוודע גם לראשונה לנושא השואה ומקומה המרכזי בחיי העם היהודי, וגם הבין את חשיבות העיסוק בדיאלוג נוצרי-יהודי.
בשנת 1971 חזר לישראל והוסמך על ידי ארכיבישוף יוסוף ראייה "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" להיות כהן דת.
הוא הנהיג את הקהילה היוונית – קתולית במע'ר במשך 10 שנים ובמקביל הנהיג את זו בעלבון במשך 3 שנים.
בשנת 1974 מונה לתפקיד מנהל סמינר קולג' סנט ג'וזף בנצרת, השייך לכנסייה היוונית-קתולית. עד שנת 1979 היה זה בית הספר לבנים שאחת ממטרותיו הייתה להכשיר כהני דת.
בשנת 1979 החל בית הספר לקלוט גם בנות ומאז ידוע גם כתיכון אל מוטראן.
כמנהל בית הספר דגל בגישה שחינוך בני נוער ערבים צריך להדגיש את הערכים של סובלנות ודו-קיום.
במקביל לניהול בית הספר במשך 10 שנים שימש ככהן דת של הקהילה היוונית – קתולית ביפיע.
הוא ניהל את בית ספר במשך כ- 35 שנים עד שנת 2009, והצליח במהלכן להפכו לאחד מבתי הספר הטובים והמובילים בחברה הערבית והישראלית בכלל.
בשנת 1988 השיק את תוכנית "חינוך לשלום, דמוקרטיה ודו-קיום", במסגרתה ארגן חילופי משלחות בין תלמידי בית ספרו לבין תלמידים יהודים מבית ספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.
אירועי אוקטובר 2000 חיזקו בלב האב שופאני את התחושה כי ביסוד העוינות בין יהודים לערבים בישראל עומדת בורות הדדית של שני הצדדים באשר להיסטוריה של הסבל ושל המצוקה בצד השני.
לשיטתו, האמצעי להפחתת העוינות וקרוב הלבבות טמון היה בהתוודעות הדדית של שני הצדדים אל מוקדי הכאב של כל אחד מהם.
בשנת 2003, יחד עם הפעילה הישראלית, רות בר שלו (גור), יהודית פסטרנק המנהלת הלוגיסטית ואדמיניסטרטיבית של המסע ועמותת "נאס", ארגן שופאני והוביל משלחת משותפת של ישראלים, ערבים ויהודים, לביקור בפולין ובמחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. טרם היציאה לביקור, ארגן אבונה שופאני הכנה שכללה ימי עיון, מפגשים עם ניצולי שואה וביקור ביד ושם.
כאמור כבר כי בצעירותו, בזמן לימודיו בפאריס, התוודע לראשונה לנושא השואה ומקומה המרכזי בחיי העם היהודי.
המשלחת לביקור בפולין ובמחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מנתה כ-260 איש, שכללה עשרות אינטלקטואלים מוסלמים, נוצרים ודרוזים מקרב ערביי ישראל. אליהם הצטרפה קבוצה גדולה של צרפתים שכללה מוסלמים, נוצרים ויהודים, וכן ניצולי השואה.
ארגון המשלחת והמסע והוצאתם המוצלחת לפועל, זכו לתגובות חמות בציבור הישראלי-יהודי, ולתגובות מעורבות במגזר הערבי.
להרחבה אודות מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין ראו שוני/מחלוקת כמקום של חיבור שיחה עם האב אמיל שופאני וגם "אנחנו רוצים להבין את הכאב שלכם"
האב שופאני קיבל מספר אותות ופרסים על פעילותו לקירוב לבבות יהודי – ערבי .
פרס אונסק"ו לחינוך לשלום (2003).
עיטור הסובלנות לשנת 2003 של תנועת "סובלנות", יחד עם רות בר שלו שקיבל מנשיא המדינה (ינואר 2004)
תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים. (יוני 2004)
אות לגיון הכבוד שהעניק לו שגריר צרפת בישראל (2007)
אחד ממקבלי אות הגלבוע לדו-קיום (באוגוסט 2008).
אחד מקבלי מגן הנגיד לסובלנות מטעם מועדון רוטרי, בכנס האזורי השנתי להבנה בינעדתית בחיפה (דצמבר 2008 ).
הפרס היוקרתי מהאגודה הצרפתית, "הידידות היהודית-הנוצרית" בצרפת (נובמבר 2014) .
הקפלה במעון אבונה אמיל שופאני
הספרייה, צילום יונה בקלצ'וק
משמאל פואד באשרת, מימין הישאם באשרת
מזכרת מהביקור השני
*****
סמינר סנט ג'וזף – אקלריקי נצרת ( אלמוטראן)
סמינר סנט ג'וזף- אקלריקי נצרת ( אלמוטראן) הינו בית ספר פרטי בבעלות המוטרנות היוונית קתולית.
בית הספר התיכון “סן ג’וזף” אינו מוסד חינוך רשמי; אין הוא מוחזק על-ידי המדינה או על-ידי רשות חינוך מקומית, ומטרות החינוך הממלכתי (הקבועות בחוק חינוך ממלכתי, תשי”ג-1953), אינן חלות עליו. גם חוק הפיקוח על בתי ספר אינו חל עליו.
בית הספר מוחזק וממומן על-ידי העדה היוונית-קתולית-מלכיתית ומנוהל כספית באמצעות המוטראנות היוונית- קתולית. המדינה משתתפת באחזקתו.
בית הספר נהנה מאוטונומיה חינוכית, לפי פקודת החינוך. זה מוסד שהכניסה אליו היא על בסיס וולונטארי.
רוח בית הספר היא נוצרית והוא מחנך לערכים אוניברסליים תוך קיום סובלנות וקבלת האחר.
בית הספר נוסד בשנת 1957 על-ידי האב ג'ורג' חכים שהיה אז ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל. אחרי מלחמת ששת הימים מונה להיות ראש הכנסייה היוונית-קתולית: פטריארך מאקסימוס החמישי של אנטיוכיה והמזרח התיכון.
ג'ורג' סלים חכים נולד בממאי 1908 בטנטא שבמצרים.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עבר הסמכה לכמורה בכנסיית סנטה אנה בירושלים והוסמך ככהן דת ב-1930. לאחר שנה נוספת בירושלים חזר לקהיר.
ב-1943 מונה לארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל.
במרץ 1948, במסגרת הקרב על חיפה, ברח מישראל ללבנון עם רבים מבני עדתו. הוא הקים סמינרים לכוהני דת בסוריה ובלבנון וכן תמך בהקמת השלוחות של הכנסייה היוונית-קתולית בארצות צפון ודרום אמריקה, אליהן היגרו פלסטינים רבים בני עדתו.
לאחר המלחמה, שלטונות ישראל פנו לחכים וביקשו ממנו שיחזור וינהיג את עדתו היוונית-קתולית שעמה נמנו רבים מתושבי הגליל שנותרו במדינת ישראל נותרה ללא מנהיג ובמצב קשה.
באמצע פברואר 1949 חזר חכים לישראל, במטוס של האו"ם.
בקיץ 1949 הגיע להסכם עם ישראל על פיו הורשו לחזור כמה אלפים מבני עדתו, בהם תושבי הכפר עיילבון, תמורת תמיכה שלו בשיתוף פעולה עם ישראל. באוגוסט ובספטמבר 1949 ביקר פעמיים בלבנון במסגרת דאגתו לערביי ארץ ישראל שנמלטו ללבנון במהלך מלחמת העצמאות. בתחילת אוקטובר 1949 הוא שב לישראל עם 150 פליטים יתומים מבני עדתו שהורשו לשוב לישראל.
ארכיבישוף גורג' חכים הוא הקים כנסיות בכפרי הגליל, בתי ספר, בית אבות ושני בית יתומים. כמו כן יזם ב-1956 את שיפוץ כנסיית יוסף הקדוש בנצרת שהייתה הגדולה בעיר עד הקמת כנסיית הבשורה ב-1969 ובית ספר גדול לכמרים בעיר, הראשון במזרח התיכון שבו כל המורים ערבים. כן הקים את מסדר "נזירות הבשורה", בית מלון וחברת תיירות לצליינים "ניו גרנד הוטל", בית דפוס "אלחכים" בו הודפס ביטאון העדה "א-ראבטה" ויזם הקמת שיכון למגורים.
בנצרת רכש את משבצת הקרקע הגדולה בדרום מערב העיר עליה נבנו בהמשך הזמן סמינר סנט ג'וזף- אקלריקי, בי"ס לבנות נזירות המושיע, מנזר נזירות הבשורה ושכונת היוקרה אלמוטראן.
הקמת סמינר סנט ג'וזף- אקלריקי נצרת ( אלמוטראן) בשנת 1957 הייתה אחת מפעילותיו ומטרתה הייתה להקנות חינוך דתי לבני עדתו.
לאור העובדה שהיה מרבית כהני הדת של הקהילות בגליל ובחיפה היו מלבנון או מסוריה, אחת ממטרות הקמת הסמינר הייתה לטפח את המוכשרים מבין הצעירים מקרב ערביי ישראל, על מנת שיהיו בעתיד כהני דת של הקהילות בישראל.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים התמנה ג'ורג' חכים לפטריארך מאקסימוס החמישי של אנטיוכיה והמזרח התיכון ועבר לדמשק.
ב-29 בנובמבר 2000 התפטר ממשרתו עקב בעיות בריאות. ביוני 2001 מת ונקבר בביירות
מקור, הפנייה ואודות פעילותו הפוליטית
*****
כאמור, בתחילה סמינר סנט ג'וזף- אקלריקי נצרת ( אלמוטראן) שימש בית-ספר להכשרת תלמידים לכמורה. בשנותיו הראשונות למדו בבית הספר כ- 200 בנים בתנאי פנימייה.
במשך השנים הוא פתח שעריו לבני עדות דתיות אחרות, אף שהמשיך להיות גם בית-ספר לתלמידי כמורה לעדה היוונית-קתולית.
בשנת 1978 בית ספר התחיל לקבל תלמידות והפך להיות בית ספר מעורב. מאז מספר התלמידות והתלמידים עומד על כ- 1000.
כיום למעלה ממחצית תלמידיו אינם בני העדה היוונית-קתולית. למעלה משליש התלמידים הם מוסלמים.
בשנת 1984 הבית ספר הרחיב את מגמות ההתמחות והתחיל ללמד אלקטרוניקה ומחשבים ברמה מוגברת.
כיום בית הספר (כיתה ז' עד י"ב) מונה 652 תלמידים מנצרת, מיישובי האזור ואף מהמשולש.
52% מהתלמידים הם נוצרים ו-48% הם מוסלמים.
בכל כיתה לומדים 28 – 30 תלמידים.
בבית הספר מלמדים 63 מורים מתוכם 17 בוגרי בית הספר. 38 מורים הם בעלי תואר מוסמך וחלק גדול מהם הוא בעל ותק של 18 שנים. ומהאזור עובדים בבית הספר 70 מורים
ערכי ויעדי בית הספר הם טוהר המידות, התמדה בלימודים ואי נשירה, מוטיבזציה נגד אלימות מכל סוג.
המגמות הנלמדות בבית הספר הם טכנולוגיות ועיוניות- אלקטרוניקה, ביולוגיה, חינוך סביבתי, כימיה ופיסיקה, מכטרוניקה. אחוז הזכאות לבגרות עומד על 96 ובעבר היה נמוך בהרבה.
בית הספר מתנהל על-פי תקנון וכללים
מי שאינו בן העדה היוונית-קתולית אינו מחויב בשיעורי דת (שעתיים בשבוע) או בתפילות לחילופין נדרש ללימודי מורשת ערבית (שעתיים בשבוע).
בית הספר מעוניין בפלורליזם דתי ועדתי. עם זאת, הוא עומד על קיום מנהגיו וכלליו, ובהם שימוש בתלבושת התעמלות אחידה וקיום כל הפעילויות יחד, בנים ובנות. התלמידים והוריהם מחויבים לחתום שהם מקבלים את תקנון בית הספר.
העמידה על דרישות אלה אינה נגזרת אך מהרצון לקיים אחידות לשמה. מאחורי האחידות עומד השיקול הפדגוגי שהתלמידים ישתלבו בכל הפעילויות, והחשש כי אם תותר הרצועה תיפגע המסגרת החינוכית, וכל תלמיד ינהג לפי מסגרות דתו ועדתו, באופן שאופיו של בית הספר ישתנה מן היסוד. ראו בהרחבה גם בג”צ 4298/93 ג’בארין נ’ שר החינוך, פ”ד מח(5) 199 (1994)
צילום יונה בקלצ'וק
***
צילום יונה בקלצ'וק
המנהל הנוכחי של בית הספר הוא סמען אבו סינה. 
סמען אבו סינה יליד נצרת ותושב חיפה.
הוא נשוי, אשתו יועצת ארגונית בשתי"ל ולהם בן (עו"ד) ושתי בנות (תובעת בביטוח לאומי ומרפאת בעיסוק)
למד גם הוא בבית הספר
בשנת 1982 למד היסטוריה של המזה"ת וסוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה.
בשנת 1987 המשיך ולמד ניהול מערכות חינוך גם באוניברסיטת חיפה.
בין השנים 1995 ל-2008 לימוד בבית הספר נזירות נצרת בחיפה
בשנים 2010 – 2013 למד בבית למנהיגי חינוך בדבלין אירלנד לשם נשלח בהמלצת מנהלי מחוז חיפה והצפון של משרד החינוך.
הוא מנהל את בית הספר משנת 2014 ולפניו עוד 9 שנים עד שיפרוש לגמלאות. .
צילום יונה בקלצ'וק
*****
כנסיית סנט ג'וזף
בתחילה שימשה הכנסייה כאולם של הסמינר בשנת 1963 הוסבה לייעודה
**
כהן הדת באסיליוס בוארדי נולד (1992) בנצרת. 
למד בבית ספר תיכון דון בוסקו בנצרת.
בשנת 2001 התחיל לימודיו ברומא באוניברסיטה -גוריגוריאנה: תואר ראשון בפילוסופיה תואר שני בתאולולוגיה סיים לימודיו בשנת 2011
טרם חזרתו לארץ השתלם ביון בשירה והתפילה הביזנטית העתיקה וכן למד טניקת ציורי איקונות
הוא הוסמכתי להיות כהן דת ב- 7 בדצמבר 2019.
מקיץ 2022 משמש בתפקיד כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית בנצרת
במקביל גם מלמד בשיעורי דת בתיכון
מזכרת מהביקור
*****
מנזר נזירות הבשורה
המנזר הוקם בראשית שנות ה-70' על ידי נזירות הבשורה הדוגלות במסורת הביזנטית.
כיום מתגוררות בו ארבע נזירות בני לאומים שונים והן בגיל 82 עד 86.
הנזירות אינן פועלות מחוץ למנזר
מבט אל המנזר בין העצים
הכנסייה נבנתה בשנת 1975
האחות בושרה שמקורה אוסטריה בעבר הייתה קתולית נקראה אז מאריה. נמצאת בארץ 40 שנים ומאושרת בכל ליבה לחיות בארץ הקודש בכלל ובנצרת בפרט
מקבלים הסבר
צילום יונה בקלצ'וק
מזכרת עם האחות בושרה
מגורי הנזירות
*****
בית הארחת צליינים
ע"ש אבונה פארג'
אבונה פארג' (1941) נולד בכפר רמה במשפחת נח'לה.
למד בבית היסודי בחיפה, אחר כך נשלח לנצרת לסמינר החדש, סנט ג'וזף נבנה במקום וסיים את לימודי התיכון לאחר ארבע שנים, בשנת 1958.
אז, הבישוף של הגליל ג'ורג' חכים לימים הפטריארך מקסימוס חכים שלח אותו ואת חברו אליאס שאקור ללימודים בירושלים.
בהמשך נשלחו השניים לאוניברסיטת סנט סולפיס בפריז, שם למדו יחד במשך שש שנים רצופות.
בשנת 1965 חזרו השניים לישראל הביתה וב-25 ביולי שנה זו הוסמכו לכוהני דת.
הסמכתם הייתה אירוע חשוב וגדול ענק וחגיגה גדולה שכן הם היו הכוהנים הראשונים שהוסמכו מאז הקמת מדינת ישראל.
מיד לאחר ההסמכה נשלח פרג' לכפר הולדתו רמה לשמש כהן הקהילה ואליאס שאקור נשלח לאעבלין. זו הייתה הפעם הראשונה בה נפרדו אחד מהשני לאחר ארבע עשרה שנים של ביחד.
אבונה פרג' היה פעיל מאוד בקהילה שלו ולאחר מספר שנים עבר לנצרת.
בשנת 1972 חלה בטרשת נפוצה אז התחילה דרך הייסורים שלו. בהדרגה נחלש והפך לתשוש אבל מעולם לא התלונן או התמרמר.
שאיפתו הייתה לבנות "בית מפגש למאמינים".
בתחילה לא היה לו את הכסף הדרוש. אולם, בהמשך הזמן לאחר גיוס הוחל בבניית את 'בית המפגש'. מצב בריאותו הדרדר כל הזמן.
שהבנייה הסתיימה נהיה תשוש לחלוטין. לאחר סדרת טיפולים באוסטרליה ובגרמניה שוב הוא חזר לנצרת. מוחו ולבו הפתוחים ורוחו, אהבתו וחסדיו הם הסיבות לכך שאנשים רבים באו לבקרו.
בנצרת הוא היה מוקף בכמה נערים ונערות צעירים שהתמסרו ברצינות לכנסייה והושפעו מהרוחניות שלו. הם הקימו את 'קבוצת חיים חדשים'.
הוא הלך לעולמו, ב-29 בדצמבר 1996, לאחר 24 שנים מאז פרוץ המחלה.
הבית שבנה ננטש.
שנים לאחר מכן חברו אבונה אליאס שאקור שהפך להיות ארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל דאג שהבית הנטוש ישופץ ויוכנסו בו חיים חדשים.
ב-1 בדצמבר 2016 הועבר הבניין על ידי הארכיבישוף היווני-קתולי של עכו, חיפה, נצרת והגליל והפקיד אותו בידי קהילת Chemin Neuf באחריות האחות מרתה ברטש
מאז קהילת Chemin Neuf מפעילה את הבניין כבית הארחה עבור נוצרים ועולי רגל באמצעות ארבע אנשים: שתי נזירות וזוג נזירים נשוים, נזיר ושני עוזרים.
מקור ולהרחבה ראו נצרת – בית הארחת צליינים אבונה פרג' במתחם סמינר סנט ג'וזף אקליריקי
*****
בי"ס נזירות המושיע
Salvatorian Sisters’ School Al Mukhalles
בית הספר נוסד ב-1963 ע"י מסדר נזירות גרמניות ואוסטריות "נזירות המושיע" הדבקות במסורת הביזנטית העתיקה.
המוסד הוקם אף הוא על ידי הארכיבישוף ג'ורג' חכים בסמוך לסמינר סנט ג'וזף- אקלריקי, שכאמור למדו אז בו רק בנים.
בית הספר הוקם כפנימייה לנערות נוצריות שלא זכו להשכלה על-יסודית. מראשית שנות ה-80' של המאה הפך כמו סמינר סנט ג'וזף- אקלריק לבית ספר בו לומדים בנים ובנות.
משנת 2000 זהו בי"ס הנוצרי היחיד בארץ שלא מנוהל ע"י הכנסייה, אלא ע"י מורים מקצועיים המועסקים בחוזים אישיים.
בי"ס מוגדר במעמד 'בי"ס מוכר שאינו רשמי', הנמצא בבעלות פרטית ללא תקצוב ממשלתי. המימון מגיע מתרומות מגרמניה. עם זאת משכורות סגל ההוראה וההנהלה צמודות לאלו של משרד החינוך.
בתחילת דרכו ובמשך שנים רבות סבל בי"ס מתדמית בעייתית, ונאלץ לקלוט את הנפלטים מבתי-הספר הפרטיים האחרים.
בעשורים האחרונים יש ביקוש גדול להצטרפות. נקלטים בו תלמידים מחתך סוציו-אקונומי שמייצג את האוכלוסייה הכללית.
בבית הספר מלמדים את כל מקצועות הליבה, מעבר למכסה הנהוגה במשרד החינוך, למרות שבי"ס מחויב ללימוד רק 75% מהם.
***
הרהור בסיום המסע, צילום יונה בקלצ'וק
******
סוף דבר
*****
המסע להכרת
הקהילה היוונית – קתולית בנצרת
היה מעניין ביותר.
*****
למדנו הרבה !!
****
המפגשים עם
ארכימנדריט אמיל שופאני
היו מרתקים ומרגשים.
****
פגשנו אדם רגיש וחכם ויוצא דופן:
מנהיג דתי וחברתי,
אידאולוג, מורה דרך ומחנך,
אדם שהעיניים נשואות אליו.
הוא אדם הרואה את הטוב
ומבקש לרדת לעמקי נשמתו של הזולת
****
מעטים הם האנשים כמוהו.
אני לא מכיר עוד אנשים כאלה בכלל,
ובחברה הערבית בפרט
****
אם כל ישראל, ערבים וישראלים
היו כמוהו,
שלום ודו קיום כבר מזמן
היו שוררים בארץ
****
תודה לך ארכימנדריט אמיל שופאני
שאירחת אותנו
ושוחחנו איתנו
בפתיחות ובגילוי לב
****
תודה לך אבונה עאוני חאמיס
על העזרה העידוד
ותיאום הביקורים
בבית הארחה ובמנזר
*****
תודה אבונה בזיליוס בוארדי
על הביקור הכנסייה
****
תודה לאחות בושרא
הנזירה הראשית
שאירחה אותנו בלבביות במנזר
*****
תודה לך סמען אבו סינה
שהצגת לנו ברהיטות ותמציתיות
את בית הספר
****
תודה לך הישאם באשרת
שהצטרפת לשני הסיורים
וסייעת בניהול השיחות
עם ארכימנדריט אמיל שופאני
****
תודה לך פואד באשרת
שהצטרפת למפגש
****
תודה לרנין חאדד
שדאגה לכיבוד
****
תודה לחברי שהצטרפו
למפגשים ולביקורים
בכנסייה, במנזר, בבית הספר ובבית ההארחה
****
המסע טרם הסתיים,
אקווה שבזמן הקרוב
נשלים אותו
שנבקר בכנסיית בית הכנסת
בעיר עתיקה.
המסייעת, אשר נשארה בתל, רוכז יתר הגדוד באזור גבולות בשעה 05:30. בשעות לפני הצהריים ערכו המפקדים סיור בשטח וצפו על הכוחות המצריים שנותרו בשטח לאחר התקפת יום האתמול. המצרים, מצידם, ריכזו בשעות הבוקר, ממערב לחירבת מאעין, כוח גדול של שריון ורגלים להתקפה מכרעת על שייח' נוראן וחירבת מאעין. הכוח היה מוסתר על ידי סוללת הרכבת הטורקית, אולם בשעה 14:00, מטוס סיור גילה אותו והצניח את הידיעה לגדוד הפשיטה המשוריין. כן דיווח המטוס אודות שיירה ובה 15 משאיות, העושה דרכה למקום מכיוון בני סוהילה. תוך כ-15 דקות התארגן הגדוד להתקפה, ותוך כדי כך פתח צה"ל באש תותחים, על מנת להסתיר מעיני המצרים את תנועת הגדוד. במקביל, ולאותה מטרה, פתח הכוח שעל שייח' נוראן באש על הכוח המצרי שממערב לו.
אבונה נאיל אבו רחמון (1978), הוא מגדיר עצמו פלסטיני, ערבי, נוצרי אזרח ישראל. נשוי למאריה אבו חנא ואב לבת. נולד בריינה ומתגורר היום בנצרת. אביו משתייך לזרם הקתולי (לטיני) בריינה ואמו משתייכת לזרם האנגליקני בנצרת. עד כיתה ח' למד בבית הספר 
