מרבית מסעותיי בארץ בחורף 2024 מוקדשים, בעיקר, לשנים מיזמים.

המיזם הראשון, אדם בסביבתו , צילום אדם אותו אני מכיר במקום בו הוא חי ו/או פועל.

המיזם השני, "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הנוצרים הערבים בישראל.

תיעוד זה משלב בין שני מיזמים אלה ועניינו האב סאבא חאג', כהן הדת של הקהילה הנוצרית ערבית המשתייכת לכנסייה היוונית אורתודכסית המתגוררת ביישוב אעבלין שבגליל התחתון המערבי.

מיקום אעבלין

אעבלין היא מועצה מקומית שהוכרזה בשנת 1960

 

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באעבלין 13,941 מתוכם 57.9% הם מוסלמים ו- 42.1% הם נוצרים.

 

בעבר מרבית אוכלוסיית אעבלין הייתה נוצרית

 

לאעבלין חשיבות במסורת הקתולית המקומית, מפני שבו נולדה הקדושה הנזירה הכרמליטית מאריה בוארדי.

 

הקהילה הנוצרית הגדולה באעבלין משתייכת לכנסייה היוונית אורתודוכסית והיא מונה כ-5,000 מאמינים.

 

הכנסייה של הקהילה היוונית אורתודוכסית הא כנסיית מאר ג'אריאס (ג'ורג הקדוש) הנמצאת בגרעין בכפר.

*

צילום יצחק איתן

הכנסייה נבנתה, כנראה בשלהי המאה השמונה עשרה או ראשית המאה התשע עשרה.

 

בשנת 2010 הכנסייה הורחבה ונעשו בה עבודות שיפוץ ושימור.

 

על קירותיה מתנוססים ציורי קיר מרהיבים שצוירו ע"י אמן יווני בסגנון ביזנטי מיוחד.

*

תיעוד זה מהווה סיכום המפגשים עם אבונה סאבא חאג' בשני מיזמים אלה שנעשו במהלך שנה וחצי (מאי 2022 – ינואר 2024) ולפיכך, הוא משלב בתוכו גם צילומים מהעבר.

 

האב סאבא חאג' נשוי לרנין ולהם שני ילדים הבן ג'ודי והבת חלא.

 

הוא נולד באעבלין בשנת 1972, אביו ג'ודי חאג' ואימו רנייה חאג'

אבונה סאבא חאג' ואביו

אבונה סאבא ואימו

אבונה סאבא חאג' ורעייתו רנין

אבונה סאבא למד בבית ספר יסודי באעבלין ועבר ללמוד תיכון בסמינר סנט גוזף בנצרת (1990).

 

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים  (1992 – 1996).

 

בתקופת לימודיו באוניברסיטה היה פעיל חברתי ובין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים של החברה להגנת הטבע.

 

את ההתמחות עשה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

 

בשנת 1997 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע כשכיר ולאחר מכן כעצמאי.

 

בשנת 2005 בעקבות אירועים אישיים, חלה תפנית בחייו, הוא התקרב יותר לדת ופעל בכנסייה.

 

בשנת 2011 מונה להיות דיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוכסי בעכו,

 

בשנת 2013 הוסמך  ככהן דת נוצרי אורתודוכסי ומאז, הוא כהן הדת, ובעצם ראש הקהילה היוונית אורתודוכסית באעבלין, שכנסייתה, כאמור, היא כנסיית מאר ג'אריאס.

 

אבונה סאבא חאג' פעיל גם במסגרות בין דתיות (יהודים, מוסלמים ודרוזים) בגליל שפועלות לקירוב לבבות בנושאי שלום ואחווה.

את האב סאבא חאג' הכרתי באביב 2022. אז, חברי יואל שדה (מצפה אביב) חיבר בינינו ויחד הם תכננו את ביקור באעבלין שנערך ב-30 במאי 2022.

האב סאבא חאג' תאם את המפגשים עם האנשים שנפגשנו, הוא הוביל אותנו בביקור ביישוב וארח אותנו בכנסיית קהילתו וראו אעבלין שבגליל התחתון המערבי, היישוב והפן הנוצרי שלו

מזכרת עם החברים בביקור

בעקבות הביקור שוחחנו אודות המיזם "המיעוט הנוצרי בישראל".

ב-12 ביוני 2022, בזמן חג פנטקוסט, אבונה חאג' הזמין אותי להשתתף ולהדריך בטיול של קהילתו בירושלים.

אבונה סאבא חאג' עם אנשי קהילתו בתצפית הר הצופים בירושלים

בהמשך, לבקשתי הוא הסכים לסייע בתיאום ביקורים במקומות מוספים.

ב- 23 ביוני 2022 הוא תיאם ביקור נוסף ויחד איתו יצאנו ליום ביקור ארוך במספר קהילות בגליל המערבי.

חלקו הראשון כלל ביקור בקהילות היווניות אורתודוכוסיות והיווניות קתוליות במכר וג'דידה שבעבר היו שני כפרים נפרדים והיום הם רשות מונציפאלית אחת וראו כנסיות הקהילות הנוצריות ביישוב ג'דידה – מכר שבגליל המערבי

מזכרת מביקור בקהילה היוונית -קתולית בג'דידה שם אותנו אנשי הקהילה מר גדעון ואטפה וגב' אניסה ואטפה

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית – אורתודוכסית בג'דידה

יחד עם כהן הדת אבונה מקריורס  ג'רייס של הקהילה היוונית – קתולית בכפר מכר

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית – קתולית בכפר מכר

אבונה סאבא עם עמיתו אבונה יעקובוס אבו עקל מכפר יאסיף, כהן הדת של הקהילה היוונית אורתודוכסית בכפר מכר

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית בכפר מכר

חלקו השני היה ביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית בשעב שהיום לא מתגוררים נוצרים ערבים הכנסייה בשעב, יישוב שלא מגוררים בו נוצרים

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית בשעב

בשער הכנסייה היוונית אורתודוכסית בשעב, אבונה סאבא חאג' עם עמיתו אבונה נאסר קאסיס תושב ג'דידה האחראי על הכנסייה ומשמש גם כהן דת של הקהילה היוונית אורתודוכסית בבעינה,

*

"אם אין קמח אין תורה", פותחים שולחן בסוף היום הביקור בג'דידה, מכר ושעב

ב-19 בדצמבר 2022 לקראת חג המולד על פי הזמנתו של אבונה סאבא חאג' הגעתי עם כמה חברים לאעבלין.

יחד איתו הגענו  למתחם הכנסיות בגרעין הכפר  וסביבתן.

במשך כשעתיים וחצי, אולי יותר, הסתובבנו בין החוגגים, תושבי הכפר ואורחים מהיישובים בסביבה וראו אעבלין, חגיגות חג המולד, דצמבר 2022

*

אבונה סאבא חאג' עם אנשי קהילתו

אבונה סאבא חאג' מפליא בשירת מזמורי חג על פי המסורת הביזנטית המזרחית העתיקה

*

בראשית שנת 2023 פגשתי את אבונה סאבא חאג' פעמיים בנצרת במעונו של דודו ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני.

הפעם הראשונה הייתה ב-11 מרס 2023 שהגיע לביקור עם הוריו לאחר ששוחחתי עם שיחה ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני על מתווה הספר שאכתוב על הקהילות הנוצריות הערביות בעקבות מיזם הביקורים.

הפעם השנייה הייתה ב-22 ביוני 2023 בפגישה שקיימתי עם ארכימנדריט אבונה אמיל שואפני בה שוחחנו על הפרקים הראשונים של הספר. שאבונה סאבא חאג הצטרף למפגש, דיברנו על תוכנית להמשך ביקורים והתקדמות במיזם.

ב-7 בספטמבר 2023 יצאנו עם אבונה סאבא חאג' למספר קהילות שטרם הגעתי אליהן בשלושה יישובים בגליל שכבר ביקרתי בהם: כפר כנא, תורען ותרשיחא.

התחלנו בכפר כנא במנזר היווני – אורתודוכסי

אבונה סאבא חאג' עם אבונה ארכימנדריט בנדיקטוס שנר ראש המנזר היווני אורתדוכסי בכפר כנא

מזכרת מהביקור במנזר כפר כנא

המשכנו והגענו ל טורען לכנסיית הקהילה היוונית -אורתודוכסית

מזכרת מהביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית בתורען שם אירחו אותו מר רשאד ריאד בשארה נציג ועד העדה האורתודוכסית וסולימאן בשאשרה החבר בעדה.סיימנו ב תרשיחא  בכנסיות הקהילות היוונית – קתולית והיוונית – אורתודוכסית

מזכרת מביקור בכנסייה היוונית קתלית שם אירחה אותנו הנזירה האחות סלבא השייכת למסדר הנזירות האיטלקי "שני לבבות הקדושים" Religiose dei Sacri Cuori di Gesu a Maria

מזכרת מהביקור במעון הנמצא במנזר הצמוד במנזר עם הנזירות איטלקיות ממסדר Sisters of St. Dorothy, Daughters of the Sacred Hearts

*

מפגש עם אבונה כהן הדת של הקהילה היוונית אורתודוכסית בתרשיחא

*

מזכרת מהביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית בתרשיחא.

ביום ראשון 28 בינואר 2024 הגענו יצחק איתן ואני לביתו של אבונה סאבא באעבלין ומשם נסענו לכנסייה.

*

נכחנו במשך כל תפילת יום ראשון, ועד כמה שניתן היה, צלמנו במהלכה והתמקדנו בעיקר, באבונה סאבא חאג' .

*

*

*

צילום יצחק איתן

צילום יצחק איתן

*

*

*

*

*

*

פגישה בתום התפילה עם המורה בכיתה ז'

צילום אחרון בבית 

סוף,

אני שמח
שהכרתי את
אבונה סאבא חאג'
ראש הקהילה
היוונית אורתודוכסית
באעבלין
וכהן הדת שלה.

תודה 
יואל שדה
שחיברת בינינו.

השיחות הרבות
עם אבונה סאבא
מעניינות ומרתקות,
למדתי ממנו
על המיעוט הערבי הנוצרי
בישראל.

אני מודה לו
שאירח אותו ביישובו
ותיאם לנו מספר ביקורים
והיד עוד נטויה!

אוכל להגיד ביושר
שהוא סייע ומסייע
בקידום המיזם
"המיעוט הנוצרי בישראל"

זו שוב הזדמנות
להודות לכל חבריי
שהצטרפו לביקורים
עם אבונה סאבא חאג'

ולכל המארחים אותנו
במקומות אליהם הגענו. 

.

מסיבות שאינן ברורות לי, ישנם מספר מקומות טרם הגעתי אליהם למרות, עשרות שנים שאני תר בארץ.

אחד מהם הוא הר קרני חיטין.

קרני חיטין הוא שמו של הר געש כבוי שאינו פעיל וגובהו המרבי 326 מ'

 

מיקומו בגבעות לביא מעל בקעת ארבל.

 

שמו של ההר בגלל שתי פסגותיו, שצורתן כשל קרניים והן כנראה הפקקים געשיים שנחשפו באמצעות סחיפה.

 

בקרני חיטין התקיימו יישובים בכמה תקופות שנחשפו בחפירות שהתקיימו במקום בשנת 1976.

 

ב-4 ביולי 1187 התחולל למרגלות ההר הקרב בין צבאות הצלבנים, שהגיעו מכיוון ציפורי, ובין צבאו של צלאח א-דין, שבא מכיוון מעברות הירדן, מדרום לצמח. בקרב זה נחלו הצלבנים מפלה ניצחת, ושרידי לוחמיהם נמלטו אל פסגת ההר ושם נכנעו. קרב קרני חיטין, או "קרב חטין", מסמל את ראשית חורבנה של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

להר קרני חיטין הגענו ניר עמית במסגרת הטיול בגליל התחתון המזרחי ביום שני 22 בינואר 2024 לאחר הסיבוב ביער לביא והשיטוט בגבעות לביא ושוליהן

.

הגענו למרגלות הר קרני חיטין בדרך העולה מכיוון קיבוץ לביא.

עלינו  ברגל לראש ההר והסתובבנו בו.

אלה מראות הסיבוב בהר, התצפיות ממנו וארבע אימהות שפגשנו.

התחלת העלייה, צילום ניר עמית

****

*

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

*

*

*

הקרן הצפונית

מפגש עם
ארבע האימהות
מקיבוץ בית רימון
המשוטטות להנאתן
עם תינוקותיהן בהר

צילום ניר עמית

*

*

*

*

****

התצפית לכיוון
מצוק ארבל

מבט לכיוון מצוק הארבל

*

******

מבט לכיוון קיבוץ לביא משולי הקרן הדרומית

******

*

*

הירידה מההר

צילום ניר עמית

*

המראה בירידה
מהר קרני חיטין
דרך המצוק
לעבר בקעת ארבל 

*

סוף 

שמחתי
שנוצרה ההזדמנות
להעפיל לראש
הר קרני חיטין

המאמץ בעלייה ובשיטוט
היה כדאי וראוי.

המפגש עם
ארבע האימהות מבית רימון
היה מפתיע ומלבב.

תודה ניר !

*********

לאחר פרסום התיעוד ד"ר עומרי בונה (לשעבר איש הקרן הקיימת שהיה המדען הראשי ואח"כ מנהל מחוז צפון) שלח ארבעה צילומים עצים מביקור שלו במקום באפריל 2022 במסגרת אפיון הצומח המעוצה בהר וסביבתו.

לבנה רפואי 

הלבנה הרפואי הוא עץ נמוך (גובהו עד 6 מ'), עליו מלבינים–לבידים בצדם התחתון. חסר אופי ומסתגל – גם מבחינת בית-גידולו, גם מבחינת מספר עלי הכותרת: גדל בבתי-גידול ובחברות-צומח שונות, ומספר עלי הכותרת אמור להיות 5, אך לעתים קרובות מאוד מספרם 6 (הנחשב מספר בלתי-מקובל בקרב הדו-פסיגיים), ותכופות אפילו 7 או 8.

 

העלים מסורגים. העלה פשוט, רך, עגול עד ביצי.  העץ נשיר-חורף, בסתיו מצהיבים עליו, באביב הלבלוב ירוק בהיר.

 

לבנה רפואי פורח מאוחר באביב, מאפריל עד יוני. הגביע ירוק, מאוחה-עלים, בקצהו 5 שיניים, והוא שאיר גם בפרי. הכותרת לבנה צחורה, עם 5–8 עלי כותרת, והם מאוחים בבסיסיהם בלבד. גודל הפרח 20 מ"מ. השחלה עילית, עם עמוד עלי אחד. מספר האבקנים 8–16, כפול ממספר עלי הכותרת, צבעם לבן–צהבהב, והם מאוחים בבסיסיהם. הפרחים תלויים כלפי מטה. מראה הפרח מזכיר פריחת הדרים, והוא אף מפיץ למרחוק ריח נעים המזכיר ריח הדרים, אף שאין ביניהם כל קרבת-מוצא. העץ כולו שופע פריחה, והפרח שופע צוף, לכן הוא ידוע כצמח-דבש חשוב.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

*

אשחר ארץ ישראלי 

אשחר ארץ-ישראלי הוא שיח גבוה או עץ נמוך, קוצני וסבוך, גובהו עד 4 מ'. הענפים הצדדיים קצרים ומסתיימים בחוד קשה. העלים גלדניים, נשירי-חורף, קטנים, אורכם 15 מ"מ, רוחבם חצי מאורכם. כדי להבדילו ממין דומה, אשחר מנוקד, יש לזכור כי עלי אשחר ארצישראלי קירחים ומבריקים גם מלמטה, ושוליהם אינם גלולים לאחור. הם דמויי ביצה הפוכה (רחבים בקצה יותר מאשר בבסיס), ראשם מעוגל וקהה או קטום.

 

אשחר ארצישראלי פורח במרס ובאפריל. הפרחים אינם בולטים – הם ירקרקים וזעירים (קוטרם 2 מ"מ), מושכים המוני חרקים, בעיקר זבובים. הצמח דו-ביתי, כלומר פרחים נקביים גדלים על פרט אחד, ופרחים זכריים על פרט אחר. הפרי ביצי, אורכו 5 מ"מ. הוא עסיסי, טעמו מתקתק, תפל מעט. גונו אדום תחילה ואחר נעשה סגול כהה מוכתם בשחור. בתוכו 2–4 זרעים קשים. הפרי נאכל ונפוץ בפי ציפורים.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

ם

אלה ארץ ישראלית 

אלה ארצישראלית היא התורמת העיקרית לצבע האדום בחורש הימתיכוני בארץ. לבלוב העלים והענפים הצעירים אדום, וכזה הוא גם צבעם של התפרחות, הפרי, העלים לקראת שלכת – הכל אדום עז וזוהר. זהו עץ או שיח נשיר, דו-ביתי, נפוץ באזורים שונים בארץ מהצפון ועד מדבר יהודה בדרום, לרוב בפרטים בודדים. היא נחשבת למרכיב חשוב בחברת "אלון מצוי ואלה ארצישראלית", הנקראת אכן גם על שמה. ברוב המקומות היא נראית כשיח בגובה של מטר עד שניים, אך במקומות שלא נפגעה בידי אדם ובהמתו, כגון ליד קברים מקודשים, היא מופיעה כעץ שיכול להגיע לגובה של 8–10 מטר. בהיפצעו מפריש העץ שרף עם ריח אופייני, המזכיר את ריח המנגו (גם המנגו הוא ממשפחת האלתיים). העלה מורכב–מנוצה, עלעליו יושבים, רכים, קירחים, מסתיימים בחוד ארוך. בכל עלה 4–6 זוגות עלעלים, ולרוב עוד עלעל אחד בלתי-זוגי, קטן יותר, בקצה העלה. הצד העליון של העלעל אינו מבריק. שפת העלעלים תמימה מסתיימת בחוד . ציר העלה גלילי, חסר מלל. העלים מסורגים. בחורף ניכר העץ בניצניו הגדולים והשעירים.

 

אלה ארצישראלית פורחת בחודשים מרס–אפריל. התפרחת היא מכבד עם אשכולות צפופים של פרחים זעירים. לפרחים הנקביים 2–5 עלי גביע, כותרת חסרה. העלי קצר ושסוע בקצהו. השחלה עילית. לפרחים הזכריים גביע בן 3–5 אונות, וגם להם אין כותרת כלל. מספר האבקנים 3–7, זיריהם קצרים. האבקנים והצלקות אדומים, מקנים לתפרחת את הופעתה האדומה. הפרי הוא בית גלעין חד-זרעי כדורי בקוטר 5 מ"מ, שצבע ציפתו ירוק, והוא הופך עם ההבשלה לאדום ולסגול–כחלחל. הפירות האדומים עקרים. הפירות הסגולים-שחורים נאכלים ע"י ציפורים, כך זרעיהם מופצים על-ידי ציפורים.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

*

אשמר קוצני 

אשמר קוצני (לשעבר שמיר קוצני) הוא עץ נמוך, נשיר-חורף, דומה מאוד לשיזף. העלים מבריקים, דמויי ביצה, עם 3 עורקי-אורך בולטים ושינון עדין בשפתם. הענפים זיגזגיים, בכל פרק של הענף יוצא זוג קוצים, האחד ישר וארוך, השני מאונקל וקצר. קוצים אלה הם גלגול של עלי-לוואי. בכל אלה הוא דומה להפליא לקרובו השיזף. כדי להבדיל בינו לבין השיזף יש להתבונן בפרי.

 

אשמר קוצני פורח בין אפריל ליוני. הפרחים שופעים בכמותם, צנועים בהופעתם: הם קטנים (קוטרם 6 מ"מ), צבעם ירוק-צהבהב. פריו הוא המבדיל בינו לבין קרובו השיזף: פריו של השיזף הוא כידוע כדורון עסיסי עגול, מבריק בגוני חום בהיר; ואילו פריו של האשמר שונה לגמרי: הוא חום–אפור, לא עסיסי ולא מבריק, אלא שעמי (מרקמו דמוי שעם), צורתו חרוטית פחוסה ככובע סיני, או משהו בין פעמון רחב ושטוח לבין דיסקוס מחודד. קוטרו 25 מ"מ.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

 

*

הגליל התחתון המזרחי הוא אחד משלוש מרכיבי הגליל התחתון והוא חבל ארץ מרהיב ביופיו ובמיוחד בחורף

החלקים האחרים של הגליל התחתון הם הגליל התחתון המרכזי הכולל את רכסי ההרים והבקעות ביניהם והגליל התחתון המערבי הכולל את הגבעות אלונים – שפרעם.

 

הגליל התחתון המזרחי משתרע בין נחל ארבל ויובליו העליונים בצפון ושלוחת צבאים בואכה עמק חרוד בדרום.

 

הגליל התחתון המזרחי נמצא בין המורדות התלולים של רמותיו לעבר עמק מעיינות ונגב כנרות במזרח ובין ציר כביש 65 מעלבון דרך צומת גולני עד הצומת עם כביש 716 ולאורכו עד צומת הכביש למולדת, רמת צבי וטייבה במערב.

 

המבנה המורפולוגי של הגליל התחתון כולל את הגושים הנטויים שחלקם הצפון – מזרחי הוא החלק המוגבה  והמורדות בכיוון זה תלולים בדרך כלל מאוד ומותנים על ידי קווי העתק. גושים אלה משתפלים במתינות לכיוון דרום מערב.

 

הגליל התחתון המזרחי כולל אזורי משנה, מספר רמות נטויות, גושים מורמים (הורסטים) ושקעים טקטונים.

 

חלק מן הגושיים הנטויים אינו נושא אופי רמתי מובהק משום ששיפועו הגדול ומשום ביתורו בנחלים.

 

בחלק מהגושים הנטויים אפשר להבחין בשטח רמתי בחלקם העליון ואילו לחלקם התחתון יש אופי של בקעה.

 

הגושים הנטויים הם:

* הגוש הנטוי ארבל

* הגוש הנטוי פוריה,

* גבעות לביא,

* רמת שרונה – כפר תבור

* הגוש הנטוי סירין – מע'דער,

* הגוש הנטוי כוכב – הירדן טייבה,

* הגוש הנטוי מולדת,

* הגוש הנטוי מורסס.

 

הגושים מורמים (הורסטים) נמצאים מדרום לנחל תבור והם

* הורסט טירת אל ח'רבה במזרח

* רמות גזית  – עין דור ומורכב מגבעות גזית וגבעות תמרה;

* הורסט בית השיטה הכולל את גבעת הבריכה וגבעת קומי.

 

השקעים הטקטונים והעיקריים הם

* שקע רמת צבי

* שקע אום סעוד ממערב לחמדיה

ביום שני 22 בינואר 2024 יצאנו ניר עמית ואני לתור בגליל התחתון המזרחי והפעם התמקדנו בגבעות לביא.

בתחילה הסתובבנו יער לביא על עיי כפר ערבי

בהמשך, יצאנו מתחום היער לגבעות לביא ונסענו לפסגת הר קרני חיטין

בגבעות ובשוליהן הסתובבנו בשעת צהרים ובשעת הערב לקראת סוף המסע ביום זה.

להלן מעט מצילומי האזור שנעשו במהלך המסע.

יער לביא 

*

*

*****

*

*****

*

****

*

*

*****

מבט אל התבור

*

****

קרני חיטין

****

*

*

הסיבוב בגבעות לביא מצטרף לסדרת הטיולים המרהיבים שנעשו בשנים האחרונות בגליל התחתון המזרחי והם

 

* בין מנחמיה ובין יבניאל

* סובב כפר כמא – צוהר לקהילה הצ'רקסית בישראל

* רמת שרונה – תבור: בין כפר כמא ושדה אילן

* רמות יששכר, בין מולדת וטייבה ובין כוכב הירדן

* מולדת – מושב שיתופי ברמות יששכר בגליל התחתון המזרחי

* דרך נוף נחל תבור עליון

* דרך נוף נחל קמה, מכפר קיש עד כפר כמא

* עין קאזאן, המעיין הסמוך לכפר כמא

* רמת שרונה ומצוק הר אדמי בגליל התחתון המזרחי

* מצוק רמת יבנאל והמדרון היורד ממנו

* מושב שרונה שבגליל התחתון המזרחי

* מורד נחל תבור תחתון

* מעלה נחל יששכר מכביש הבקעה למולדת

* יער לביא על עיי כפר ערבי לובייה

סוף

תודה ניר
על כך
שהתעקשת שנשלים
את הסיור
באזור מרהיב זה.
היה כדאי! 

ישנם טיולים בהם אנו עוברים במקומות ששינו את פניהם ואת דמותם ולכן, מעניין ללמוד על עברם.

כך היה בטיול שניר עמית ואני בגליל התחתון המזרחי שהתקיים ביום שני 22 בינואר 2024.

בחלקו הראשון של הטיול עברנו ביער לביא שנטעה הקרן הקיימת לישראל.

*

ציר הסיבוב בשטח

יער לביא "יער צעיר" מאוד במונחי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

 

כמו רבים מיערות שנטעה קק"ל בימיה הראשונים של המדינה, יער לביא קיים פחות משבעה עשורים.

*

*

קודם שניטע, במרכז שטחו של יער לביא נמצא הכפר הערבי לוביה.

 

הכפר לוביה התקיים עד מלחמת העצמאות, הוא נכבש ב"קרבות עשרת הימים" ביולי 1948

עיי הכפר לוביה בתוך היער

באזור הכפר לוביה כמו כל רמות הגליל התחתון המזרחי היו חשופים ולא היו בהם "יערות" בזמן הקמת המדינה ועוד לפניו.

 

היום יער לביא, שיותר נכון לקרוא לו "חורש לביא", הוא מוקד טיול, נופש, מחנאות וספורט.

 

בנוסף ליער, על אדמות הכפר לוביה הוקמו קיבוץ לביא (1949), היישוב הקהילתי גבעת אבני (1991).

 

להלן סיפורו של המקום וצילומים מדמותו היום כפי שקלטה עדשת המצלמה בסיבוב באזור.

*

צילום קיץ 2023

יער לביא

יער לביא משתרע על פני כ-3,000 דונם במדרונות הבזלת שממזרח למחלף גולני.

 

היער ניטע על ידי קרן הקיימת ובשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים.

 

ביער ניטעו אז עצי מחט, בעיקר אורן ירושלים, ברוש מצוי ואורן ברוטיה. במקומות הנמוכים יותר, בשולי הגבעות, ניטעו גם איקליפטוסים.

 

יערני קק"ל הותירו חלקות של עצי זית ומשוכות צבר שנותרו מהכפר הערבי לוביה.

 

קק"ל הכשירה ביער חניון מרכזי לבילוי בחיק הטבע ועוד שני חניונים.

 

סמוך לכניסה המערבית של היער נמצאים המשרדים האזוריים של קק"ל, משתלה ומרכז נטיעות.

 

בלב היער מפעילה קק"ל מרכז שדה לבני נוער ובו מתקיימות מחנות קיץ של תנועות הנוער.

 

היער והחניונים הוקמו בסיוע תורמים מהקהילות היהודיות בדרום-אפריקה ובארצות הברית.

*

העיירה לביא
מזמן המשנה והתלמוד

 

יער לביא ניטע במקום בו נמצא עד קיץ 1948 הכפר הערבי הגדול לוביה

 

השם לוביה הוא גלגול של השם העברי "לביא", שמה של עיירה יהודית בתקופת המשנה והתלמוד

 

העיירה לביא נמצאה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי, במקום שבו נמצא כיום היער, כחצי קילומטר ממערב לשולי היישוב גבעת אבני.

 

התלמוד מזכיר פעמים אחדות פונדק דרכים "פונדק דלוי" שפעל במקום ושירת את העוברים בדרך מעכו לטבריה. באחד המקרים מסופר על עיגול גבינה שנמצא בפונדק זה ועל פי שנכתב ניתן היה לאכול ממנו משום שני דברים: "משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים", כלומר, משום שרוב עוברי האורח היו יהודים, סביר שיהיה כשר (שקלים ז', ב').

העיירה לביא וסביבתה בתקופת המשנה התלמוד

בחפירה ארכאולוגית שנערכה בשטח הכפר בשנת 2006, נחשפו שרידי יישוב שהתקיים ברציפות מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד המאה החמישית.

 

הכפר יושב שוב החל מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל ובו חנו גייסות הצבא הצלבני ביולי 1187 בערב שלפני קרב קרני חיטין.

הכפר לוביה
במאה התשע עשרה

באפריל 1799 נערך סמוך לכפר קרב בין הצבא הצרפתי לבין כוחות ערביים כחלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל.

 

במהלך המאה התשע עשרה נזכר הכפר בתיאורי נוסעים וחוקרים שהגיעו לארץ ישראל מאירופה.

 

בתחילת המאה התשע עשרה ביקר בכפר הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם, ותיאר אותו ככפר גדול השוכן בראש גבעה רמה.

 

הכפר מוזכר גם ביומניו של הנוסע השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט.

 

החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון עבר בכפר בשנת 1838 וכתב שהוא ניזוק קשה מרעידת האדמה שפקדה את האזור שנה קודם לכן וגבתה את חייהם של 143 מתושביו.

 

בשנות ה-70' של המאה התשע עשרה אנשי הסקר של הקרן לחקירת ארץ ישראל (P.E.F) תיארו את לוביה כפר הבנוי מאבן בראש גבעת אבן גיר שמסביב לו נראו אדמות עיבוד וכרמי זיתים מטעי תאנים ובכפר נמצאו בורות מים. אוכלוסיית הכפר מנתה בין 400 ל-700 תושבים.

 

החוקר צרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1875 וכתב: "בכפר 700 תושבים… ויש במקום שרידים של כנסייה.

הכפר לוביה וסביבתו על פי מפות P.E.F

הכפר לוביה, הגדול מבין כפר קד'א (נפת) טבריה בסנג'ק (מחוז) עכו בווליאת (פלך) צידון בשלהי המאה התשע עשרה המקור: יהושוע בן-אריה, ועמירם אורן (1985) ישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

הכפר לוביה
בתקופת השלטון הבריטי

הדרך המרכזית בכפר

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר מנהלית לנפת טבריה והיה הכפר הגדול באוכלוסייתו בה.

 

בכפר התגוררו מספר משפחות עשירות, הודות לאדמה הטובה וריבוי המים. אולם התושבים היו מסוכסכים ביניהם, והכפר היה ידוע בריבוי של מקרי אלימות וגנבות.

 

המשטרה הבריטית הקימה במקום באמצע שנות ה-20 תחנת משטרה והגלתה מהכפר אנשים שהיו חשודים כעושי מהומות.

 

במפקד האוכלוסין של 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה אוכלוסיית הכפר 1,712 תושבים, רובם מוסלמים, אך גרו במקום גם מספר נוצרים ודרוזים.

 

במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-1,849 תושבים אשר שכנו ב-405 בתים.

 

על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 נאמדה בו אוכלוסייה בת 2,350 תושבים, ושטח אדמותיו היה 39,629 דונם טורקי, מתוכם 1,051 דונם בבעלות יהודית ו-5,683 דונם בבעלות ציבורית.

הכפר לוביה וסביבתו בראשית שנות ה-40' של המאה העשרים

הכפר לוביה וסביבתו הקרובה במחצית שנות ה-40' של המאה העשרים

עיי הכפר לוביה

לוביה כפר עוין 

הכפר לוביה היה עוין להתיישבות היהודית סביבו.

 

תושביו התנכלו למתיישבים היהודים במושבה סג'רה (אילנייה) כבר בשנותיה הראשונות.

 

בשנת 1913 נרצח שומר בסג'רה והמשטרה עצרה שני נאשמים ברצח מלוביה.

 

בספטמבר 1936, בחודשים הראשונים של המרד הערבי הגדול, עצרו הבריטים 26 מתושבי הכפר כחשודים בסיוע לכנופיות.

 

ב-2 באוקטובר 1938. באסון שמכונה מאז ועד היום "הטבח בטבריה", נכנסו ערבים לשכונת קריית שמואל בעיר ורצחו 19 איש, ובהם 11 ילדים. את ההתקפה ביצעו חמושים כפריים, בעיקר מהכפר לוביה

 

ב-15 ביוני 1939 הותקפה מכונית נוטרים ליד לוביה והנוטר בנימין קירשון נהרג. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חוליית ההגנה (כנראה שלא אושרה על ידי מפקדת ההגנה) פעולת תגמול בלוביה בה נהרגו מספר גברים ונשים שלא היו קשורים לכנופיות.

 

עם פרוץ מלחמת העצמאות החלו ערביי לוביה להטריד את המכוניות היהודיות בדרך לטבריה.

 

ב־24 בפברואר 1948 הניחו ערביי לוביה מארב על הכביש ופתחו באש על אוטובוס אגד ועל טנדר פתוח של נוטרים. התפתח קרב שבו היו מעורבים גם חיילים ערביים מחיל הספר העבר-ירדני, ובהמשך כוח של הצבא הבריטי. בקרב נהרגו שני נוטרים. לאחר מכן נחסם הכביש לתנועה בכלי רכב בלתי ממוגנים, והתנועה היהודית הופנתה לכביש יבנאל – כנרת.

*

"החשבון"
עם הכפר לוביה
במלחמת העצמאות

הכפר לוביה וסביבתו במלחמת העצמאות

ב-9 ביוני 1948,בתחילת ההפוגה הראשונה, הוחלט לתקוף את הכפר לוביה.

 

להתקפה הוקצו שתי פלוגות חי"ר מגדוד דרור של חטיבת גולני (גדוד 14 שנבנה על גרעין החי"ש הוותיק ממשקי עמק יזרעאל ועמק בית שאן).

 

תוכנית ההתקפה הייתה לכבוש את המשלטים הקדמיים בדרום – מזרח הכפר ואחר כך לפרוץ  לתוך הכפר מאותו הכיוון.

 

באותה שעה הייתה צריך טור "משוריין" לצאת מטבריה ולתקוף את לוביה מכיוון מזרח כדי להטיל מורא בקרב לוחמי לוביה ולהחדיר בהם את ההרגשה שהם מנותקים.

 

אולם לוחמי לוביה לא ברחו כפי שהיה מצופה אלא החלו בהתקפות על המשלטים שנכבשו.

 

תוך זמן קצר הוכרזה פזעה והגיעו תגבורות גדולות מנצרת ומכפרי הסביבה. הערבים התקיפו את השדרה המשוריינת ואילצו אותה לחזור לטבריה וגם הכוח התוקף את הכפר נהדף.

 

הקרב נמשך כל היום. ההתקפה נכשלה, והכוחות נסוגו לאחר 24 שעות. בקרב נפלו 21 מחיילים.

 

ב-6 ביוני 1948 חדר צבא ההצלה לגליל בציר מלכיה – סעסע והתבסס במרכז הגליל. תוכניתו של קאוקג'י הייתה לתקוף בכיוון מזרח בתאום עם הסורים במשמר הירדן כדי לחבור איתם ולנתק את הגליל העליון המזרחי בתנועת מלקחיים. לאחר כישלון התקפת גולני על לוביה, שינה קאוקג'י את תוכניתו. הוא ביקש לנצל את כישלון ההתקפה ולהטיל את כל כוחו על סג'רה כדי להרחיק את כוחות צה"ל מצומת מסכנה – עילבון שהיה הקשר היחידי בין נצרת לגליל העליון ולכבוש את סג'רה כדי לאפשר פריצה לאזור התבור כדי לנתק את הכביש היחידי שהוביל מהעמק לגליל, בסביבות כפר כמא.

 

ההפוגה הייתה להיכנס לתוקף ב-11 ביוני 1948 בשעה 10.00 אולם קאוקג'י לא ראה את עצמו כבול להחלטות האו"ם. ההתקפה הייתה מוצלחת והערבים הצליחו לכבוש את רוב משלטי סג'רה. מטה החטיבה שנמצא ביבנאל הגיב במשלוח תגבורת ובעקבות התקפת נגד, נסוג צבא ההצלה מהכפר בשעות הלילה. צה"ל נכנס לכפר למחרת. חילופי אש נמשכו עד 13 ביוני, אך לא הובילו לשינויים טריטוריאליים.

 

בתקופת ההפוגה הראשונה על סג'רה הגנו חיילי גולני מגדוד "דרור", גדוד "ברק" (גדוד 12 שכלל פלוגות חי"ש, פל"מים ונוטרים מבקעת כנרות, עמק הירדן והגליל התחתון, "מחלקת הקומנדו") ופלוגה מחטיבת כרמלי.

 

בהתקפה ב-9 ביולי 1948, בתחילת קרבות עשרת הימים,  "צבא ההצלה", בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י פתח בהתקפה על סג'רה שנמשכה ללא הפסקה עד 18 ביולי 1948.

 

לאחר שמונה ימים רצופים של התקפות על סג'רה, התמוטט "צבא ההצלה" והחלה נטישה של משלטים באזור ותושבי לוביה ברחו מהכפר.

 

ב-18 ביולי 1948, במסגרת "מבצע דקל" לאחר הפגזת הכפר יום קודם לכן, נכנסו לכפר כוחות של גדוד "ברק" של חטיבת גולני אל הכפר ואז נפתחה הדרך לטבריה.

קרבות חטיבת גולני בגזרת הגליל התחתון המזרחי במלחמת העצמאות. המקור: אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני . במלחמת העצמאות  עמ' 230

המקור: אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני . במלחמת העצמאות עמ' 220

ייהוד המרחב

לאחר מלחמת השחרור בתי לוביה פוצצו כחלק מהמדיניות להרוס את הכפרים הערביים הנטושים.

 

בשנת 1949 הוקם הקיבוץ הדתי לביא בסמוך לאדמות הכפר.

 

כאמור, על חורבותיו הכפר החלה קק"ל בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים בנטיעת יער לביא

אחד מחניוני היער

אזור לוביה בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל

 

בשנת 1991 נבנה על שטחיו החקלאיים של לוביה הוקם היישוב הקהילתי גבעת אבני

 

בשנת 2016 הכשירה הקרן הקיימת במקום שביל רכיבת אופנים הנקרא "סינגל לביא" ואורכו 8.5 ק"מ החושף את הרוכבים בו לנופי הגליל התחתון.

היער והסינגל בו (מסומן תכלת)

*

*

*

המקור: קרן קיימת

השמדה ביולוגית 

הכנימות הלבנות המכלות את הצברים

האצברית היא כנימה, מין פולש שהגיע לארץ במחצית העשור הקודם.

 

לישראל הגיעה כנימה זו ככל הנראה מלבנון, והיא מחסלת משוכות צבר בזו אחר זו.

 

היא החל להתפשט בצפון הארץ בגליל המערבי, ומשם היא צפויה להדרים לאורך כל מישור החוף.

 

הכנימה מכסה את כל חלקי הצבר במעטה לבנבן וממיתה את הרקמות שלו.

 

הצברים הופכים לצהובים ולבסוף מתייבשים ומתים.

 

למרות שהאצברית מצויה בארץ משנת 2013, זמן רב חקלאים רבים לא היו מודעים לבעיה שייצרה

 

כדי לצמצם את התופעה, חוקרים במחלקה לאנטומולוגיה (חקר החרקים) במרכז וולקני שלחו אזהרות לחקלאים ולאזרחים בתקווה שינקטו בצעדים להציל את הצבר

 

המאבק באצברית החל כבר בשנת 2014, כשאנשי מכון וולקני בשיתוף עם קק"ל החלו לפזר חיפושית פרת משה, הידועה בכינוייה "מושית". מקורה של חיפושית זו באוסטרליה והיא אוקלמה בישראל לפני עשרות שנים. 150 אלף חיפושיות גודלו במפעלי חברת ביו-בי שבשדה אליהו, אולם בסופו של דבר התברר כי החיפושיות הללו אינן יעילות במאבק נגד האצברית.

 

בשנת 2017, החלו לפעול לפיזור חיפושיות טורפות ממקסיקו, בשם היפראספיס.

 

להרחבה ראו הכנימה שמחסלת צברים, והחיפושית המקסיקנית שנלחמת בה

סוף

הסיבוב ביער לביא
היה מעניין
ומראות הפריחה מרהיבים.

נהניתי לצלם !!

הסיבוב ביער לביא
עורר שוב את המחשבה
כיצד השתנתה
דמות הארץ
בעקבות תוצאות
מלחמת העצמאות!!!

שמחתי שטיול זה עורר לשוב
וללמוד פרק
על תולדות הארץ
על תולדות הגליל התחתון המזרחי
על מלחמת העצמאות ותוצאותיה
ולהבין את המשמעות
של המושג
"ייהוד המרחב"

תודה ניר
על היוזמה לנוע
ברחבי היער.

המיזם אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה, ממשיך ולעיתים בלי תכנון מוקדם.

מדובר על צילום אדם אותו אני מכיר במקום בו הוא חי ו/או פועל.

בתיעוד משולבים הצילומים עם סיפור חייו ופועלו של האיש.

בשנה האחרונה צלמתי מספר חברים, עמיתים וגם אנשים חדשים שהכרתי זמן קצר לפני המפגש איתם.

הפעם התיעוד לא היה מתוכנן מראש והוא קצר!

ביום שני 22 בינואר 2024 ניר עמית ואני יצאנו לסיור בגליל התחתון המרכזי.

לאחר ביקור באתר גן לאומי קרני חיטין, ירדנו מהמצוק לכיוון בקעת ארבל.

בשעת צהרים הגענו למתחם מאקאם נבי שועיב (יתרו) עה"ש

הנביא שועייב מזוהה עם יתרו חותן משה הוא הקדוש ביותר לדרוזים.

 

הנביא שועיב מוכר גם בכינויים נוספים (רעואל, פוטיאל, חבר).

 

על פי אמונת הדרוזים יתרו לא התגייר ונשמתו התגלגלה לנביא שועייב, בו הם רואים אבי הדת.

 

לפי המסורת הדרוזית, הנביא שועייב הוא אבי הנביאים ושליח האל, לא היה ולא יהיה נביא גדול ממנו.

 

חג נַבִּי שוּעֵייבּ נמשך ארבעה ימים בין התאריכים 25 באפריל ל-28 באפריל.

*

מאחר והייתה זו שעת צהרים בגלל זמן הקצר שעמד לרשותנו, ניר ואני החלטנו שנכנס רק לסיבוב קצר במתחם ולא נעלה לבקר למבנה המרכזי.

כך היה!

שיצאנו להמשיך בדרכינו, בשער המתחם סעד יונס בירך אותנו שוב לשלום.

בשיחה קצרה לפני שנפרדנו, הוא סיפר לנו שהוא מתגורר בכפר יאנוח בגליל.

סיפרתי לו על הסיורים שעשית במקומות דרוזים:

ביישובי הדרוזים בגליל העליון: ג'וליס, ירכא, ג'ת, ינוח, כיסרא וסמיע (באוקטובר 2019),

מאקם נבי חדר בכפר יאסיף בסיור כפר יאסיף ואבו סנאן (פברואר 2020)

ומאקם נבי סבלאן שעל הר זבול מעל חורפיש (במאי 2021)

דלית אל כרמל, מקאם א-נבי אבו אבראהים, בית אוליפנט ולידו מתחם ההנצחה ומכינת כרם אל (מאי 2023)

שאלתי את סעד יונס אם הוא יסכים שאצלם והוא ענה בחיוב.

אז, עלה לי רעיון לצלם יותר מצילום אחד.

סיפרתי לו על המיזם אדם בסביבתו ושאלתי אותו אם יסכים להצטרף אליו.

תשובתו הייתה חיובית.

הוא סיפר לנו מעט על עצמו.

צלמתי אותו לבד ועם ניר.

גם ניר צילם אותנו.

זו התוצאה.

*

סעד יונס (1980) בן הכפר יאנוח ושייך לחמולת סעד.

 

הוא נשוי ללינדה וביתו רימה.

 

עבודתו במתחם מאקם נבי שועיב (יתרו) היא במסגרת השתייכתו למועצה הדתית.

 

בגלל שהוא דתי הוא לא שירת בצבא.

 

הוא למד במוסד הדתי הזרוזי חולו את בידה בחצביא בלבנון (1994 – 2000)

*

*

צילום ניר עמית

*

*

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

*

אביו של סעד יונס הוא השיח אבו מעדאד סעד.

 

אחיו הוא אל"מ (מיל) מודי סעד ראש המועצה המקומית יאנוח -ג'ת

 

בן דודו הוא סא"ל עלים סעד ז"ל סמח"ט 300 שנהרג בקרב מול מחבלים שחדרו מלבנון ב-9 באוקטובר 2023.

מקורות הצילומים: אביו במרכז (באדיבות סעד יונס) ושל  אחיו מימין ובן דודו משאל (אתר הפייסבוק של מודי סעד)

צילום ניר עמית

סוף,

שמחתנו להכיר
את סעד יונס,

שמחנו לצלם אותו.

שמחתי על הספונטניות.

מן הסתם, נפגש עוד
בביקור במתחם
מאקם נבי שועיב (יתרו)
ובמקום מגוריו בכפר יאנוח

תודה סעד יונס
על הכנסת האורחים ,

תודה ניר על הצילומים

לאחר פרסום התיעוד כתב לי סעד יונס כך:
"אחי קראתי וראיתי את הפוסט שלך שכתבת על העידה והכפרים הדרוזים וגם נביא יתרו עה"ש.
בשמי ובשם משפחתי מודים לך מאוד ומעריכים אותך שאתה נדרש לנושא הזה שיש לו חשיבות רבה מאוד .
שנהיה יחד דרוזים ויהודים וכל עם ישראל ורק בשורות טובות וימים שקטים.
מודה לך ולניר מכל הלב.
סעד יונס"

תל אביב היא "עיר עולם" במיטבה ואני אוהב לשוטט ולצלם בה.

רשת שבילי האופניים הנהדרת הפרוסה בעיר מאפשרת דיווש בבטחה.

ביום שבת בבוקר, 20 בינואר 2024 יצאתי עם חברי מיכאל סופר לסיבוב בעיר.

מזג האוויר היה מושלם!

מיכאל המכיר את העיר בצורה מפורטת ויודע לספר על כמעט כל מתחם ובנין, הוביל אותי במסלול מעניין.

תל אביב אינה זרה לי והיום הכרתי מקומות חדשים ועברתי ברחובות שכף רגלי טרם דרכה בהם.

מיותר לומר, נהניתי לצלם!

המראה מעל
גשר יצחק נבון
פעם קראו לו
גשר יהודית (מונטיפיורי)

*

*

*

*

*

אני אוהב לצלם
את אלה שאיתם
אני מטייל!

*

*

*

*

מפגש הרחובות
קרליבך, לינקולן ויצחק שדה
עם דרך מנחם בגין

*

*

*

עיר מבצר

*

נו….
מתי ישפצו אותנו?

*

*

ברור!

*

שילוב מעניין?

*

*

פשוט יפה

*

יש לה טעם משובח
לאדריכלית נועה זמר
שעסקה
בשימור הבניין,
היא הבת של מיכאל!

*

*

פארק המסילה החדש!
לא להתבלבל
עם זה שנמצא בירושלים,
זה בתל אביב,
הוא עובר
לאורך קטע מסילת הברזל
מהתחנה ביפו לעבר ירושלים
שנסללה בשלהי המאה התשע עשרה
והיום תחת לפארק
עוברת מסילת הברזל
של הרכבת הקלה

*

*

*

*

רחוב אילת

*

"בית רומנו"
לכאן שהייתי ילד קטן
נסענו מרמת גן
לקנות בגדים!

*

תזכורת!

*

מעורב תל אביבי

*

כיף לצועדים

*

ישן, חדש ודקלים

*

צילום הדדי,
פגשנו את נורית עדי
חברה של
מיכאל ורעייתו רותי

*

*

שדרות נורדאו
למי שאינו מזהה או מכיר

*

סוף

השמים הכחולים,
המים הזורמים
בנחל איילון
חוף הים ההומה,
כל אלה
יוצרים תחושת
רוגע ושלווה
של שבת.

לא ולא!

לצערנו הרב,
מזג האוויר הנפלא
מטעה מאוד ובגדול.

מעלינו מרחפת
עננה שחורה של מלחמה
במספר זירות,
שסופה עוד לא נראה.

ומעל הכל,
"המשקולת הכבדה":
החטופים נמצאים
במחילות עזה
וחובה לחלץ אותם
מייד!

צילום זה
לא רק עניין של
עין, מצלמה ועדשה,
קומפוזיציה, זווית
ותנאי תאורה,

הצילום
נובע גם
ממצב הרוח

הסיבוב הפעם בתל אביב
היה אסקפיזם במיטבו
שנדרש
לבריאות נפשית!

תודה לך
מיכאל שיצאת איתי.  

לאחר פרסום כתב לי מיכאל כך:
"כל הכבוד לעמירם ותודה על הדרייב לשוטט, לצפות ולבטא זאת בצילום ובכתב."

מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הנוצרים הערבים בישראל החל בשלהי שנת 2019.

בקיץ 2022 המיזם הגיע לחלקו האחרון, אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין וטרם הסתיים.

ביום שני 15 בינואר 2024 חבריי יואל שדה (מצפה אבי"ב), פואד באשרת (יפיע), יצחק איתן (כרם מהר"ל) ואני הגענו לביקור בבית חולים נצרת.

את הביקור תיאם יואל שדה מכר של פרופ' פהד חכים מנהל בית החולים.

שמו הרשמי של בית החולים בי"ח נצרת E.M.M.S ונקרא כך על שם אגודת המיסיון הרפואי מאדינבורו סקוטלנד שהקימה אותו בשנת 1861 E.M.M.S – Edinburgh Medical Missionary Society

בגלל ששפת מקימיו הייתה אנגלית, הוא נקרא בפי כל, עד היום "בית החולים האנגלי". 

בית חולים נצרת הוא אחד משלושה בתי חולים בעיר. השניים אחרים הם בית החולים המשפחה הקדושה (ביה"ח האיטלקי) ובית החולים הצרפתי שנקרא גם בית החולים סנט וינסנט דה פול.

 

היום בי"ח נצרת E.M.M.S הוא חלק מעמותת E.M.M.S Nazereth  שהיא עמותה נוצרית רשומה בסקוטלנד, מוכרת בישראל כחברת חוץ ללא כוונת רווח

 

בית החולים מתפרש על שטח של 25 דונם על גבעה בדרום מערב מעל העיר.

מבט ממזרח לכיוון קמפוס בית החולים, מקור הצילום אתר בית החולים

 

בית חולים נצרת הוא הוותיק ביותר בישראל ואף באזור המזרח התיכון.

 

הוא החל לפעול בתחילת המחצית השנייה של המאה התשע עשרה על מנת  לשרת את הקהילה בנצרת וסביבתה הקרובה.

 

בית החולים החל דרכו כמרפאה קטנה והתרחב במשך השנים כדי להעניק לקהילה באזור שירותים רפואיים מקצועיים ורחבים.

 

בית חולים נצרת הוא בית חולים ציבורי המשרת את אוכלוסיית העיר נצרת והאזור. כשליש מהמטופלים בו הם יהודים.

 

רשמית בית החולים כולל 141 מיטות אשפוז אך, בפועל יש בו 250 מיטות.

 

בית החולים כולל מחלקת מיון ראשית העובדת 24 שעות בכל ימי השבוע, יחידת טיפול נמרץ, יחידת צנתורים חדשה, מחלקה כירורגית (אורתופדית, כללית, ילדים, אורולוגית, גניקולוגית ופלסטיקה), בנוסף ישנה מחלקה הפנימית ושירותים נלווים לה כמו מרפאת השחפת ומרפאת הלב. הוא כולל גם מחלקת דיאליזה, מחלקת בריאות הנפש (היחידה דוברת ערבית באזור), חדרי לידה ומחלקת נשים ויולדות, פגייה, יחידה גסטרולוגית, יחידית רנטגן ומרפאות אחרות המשרתות אלפי מטופלים במשך כל השנה.

 

בבית החולים ממוקם בית ספר לסיעוד שנוסד בשנת 1924.

 

כאמור, בית חולים נצרת הוא בית חולים פרטי המנוהל ללא מטרות רווח על ידי חברת The Nazareth Trust שהיא חלק מעמותת E.M.M.S Nazereth  שמושבה בסקוטלנד והיא בעליו.

 

בית החולים נמצא תחת פיקוח משרד הבריאות ומתוקצב גם על ידו.

 

בית החולים מסונף אקדמית לפקולטת לרפואה באונ' בר אילן.

 

בית החולים מספק שירותים רפואיים לקהילה בנצרת וסביבתה בסטנדרטים אקדמאיים ומקצועיים גבוהים איכותיים, אשר מטרתו לבנות מוסד אקדמאי רפואי מדעי עולמי שיהיה בין המוסדות האקדמיים הרפואיים המדעיים ברמה איכותית גבוהה ביותר בתקנים מרביים.

 

בית החולים נחשב כאחד המעסיקים הגדולים בנצרת, עובדים בו כ-500 איש: רופאים, אחים ואחיות, אנשים העוסקים בתפקידים פרא-רפואיים ונוספים בתחומי מנהל, אחזקה, תשתיות, ביטחון ועוד.

 

בית החולים עוסק גם במגוון רב של תחומים מעבר לרפואה  וביניהם פיתוח מנהיגות צעירה החל מגיל צעיר, בכיתה א'

טרם הביקור למדתי אודות בית החולים.

על מנת להשלים מידע, בעיקר על הקמתו, שוחחתי עם עמיתי פרופ' חיים גורן (מכללת תל חי) וידידי באדר מנסור (נצרת) שחיבר אותי עם ד"ר נח'לה בישארה.

ד"ר נח'לה בישארה, רופא במקצועו היה המנהל של בית החולים (1988 – 2007).

ד"ר נח'לה בישארה  חובב הוא גם היסטוריון וכתב את הספר "אירוס ורטני – סיפורו של בית החולים נצרת" שמבוסס על על תיעוד ראשוני ומחקר מקיף. הספר ראה אור בשנת 2011. עותק של ספר זה קבלנו בביקור בבית החולים.

ערב לפני הביקור שוחחתי עם ד"ר נח'לה בישארה והוא הזמין אותנו לביתו אחרי שנבקר בבית החולים.

כאמור, ביום שני 15 בינואר 2024 הגענו לביקור בבית החולים.

החלק הראשון של הביקור כלל בתחילה שיחה עם מנהל בית החולים פרופ' פהד חכים.

אחר כך צפינו במצגת קצרה על ראשית בית החולים שהראתה לנו גב' כרסטין פארה, אחראית על הלווי הרוחני של בית החולים.

צילום יואל שדה

החלק השני של הביקור כלל שיטוט קצר במבנה המקורי של בית החולים, בחצר הקמפוס ובבית העלמין הנמצא בתוכו.

*

*

*

השיחה עם
פרופ' פהד חכים

בתחילת השיחה עם פרופ' פהד חכים הצגתי לו בקצרה את המיזם אודות המיעוט הנוצרי הערבי והמסע להכרת הפן הנוצרי של נצרת.

פרופ' פהד חכים סיפר לנו בקצרה על עצמו ודרכו כרופא (רופא ילדים מומחה בבעיות ריאות ושינה) וחוקר מוח.

*

מי הוא פרופ' פהד חכים ?

פרופ' פהד חכים (1974) נשוי לד"ר ראניה חכים (רופאת שיניים) ולהם שני ילדים.

 

משפחתו והוא משתייכים לכנסייה היוונית – אורתודוכסית. אביו מהנדס בניין ואימו מחנכת.

 

הוא נולד וגדל בנצרת ולמד בבית הספר התיכון סנט ג'וזף אלקריריקי.

 

פרופ' חכים למד רפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת העברית ושם הכיר את רעייתו.

 

מאז סיום לימודיו עבר ארבע התמחויות, שתיים בבית חולים רמב"ם ושתיים בחו"ל ברפואת ילדים וחקר המוח.

 

פרופ' פאד חכים עבד כרופא מומחה ברפואת ילדים בבית חולים רמב"ם וחוקר מוח בבית הספר לרפואה בטכניון בחיפה.

 

באפריל 2017, בגיל 43 מונה להיות מנהל את בית החולים בנצרת.

 

לדבריו, רבים הרימו גבה כאשר נודע להם שעזב קריירה מבטיחה כרופא וחוקר והחליט לנהל את בית החולים.

 

לדבריו, הוא האמין שעליו לחזור לשורשים למקום אליו הוא שייך, מקום בו נולד, גדל והתחיל להתפתח.

 

עבורו ניהול בית החולים, אינו רק תעסוקה, אלא בעיקר שליחות

 

בשליחות זו מוטבע ה- D.N.A של בית החולים שקיים 162 שנים מאז הקמתו: אהבת המולדת, אהבת המקום ואהבת האנשים

 תפיסת עולמו וראייתו
את בית החולים כמשרת קהילה.

לדבריו, בית החולים משמר עד היום את רוח העבר לפי האמונה הנוצרית של נתינה ויכולת.

 

מאז הקמת בית החולים הוא  נועד לספק את הטיפול הרפואי, המקצועי וההומניטרי לקהילה בכלל ולאזור נצרת בפרט ברוח האמונה הנוצרית.

 

אחת המטרות הראשיות של בית החולים היא לתת את הטיפול המירבי והאיכותי גם לאלה שאין להם את המשאבים הנדרשים.

 

בית החולים פועל לקידום בריאות הקהילה, הוא ממשיך ויוזם  הקמת מספר פרויקטים חדשים שיפור שירותי הבריאות של הקהילה.

 

פרופ' חכים ציין שלפני מספר שנים, הנהלת בית החולים החליטה להפוך את בית החולים למרכז רפואי גדול, הכולל מחלקות שונות ומגוונות עם ציוד מודרני וחדיש ביותר, לבנות מחלקות חדשות שלא היו קיימות ובנוסף לפתח ולשדרג את המחלקות הקיימות.

 

הוא הרחיב ואמר שבנוסף לטיפול הרפואי צוות בית החולים קיים אירועים, הרצאות, כנסים, הפעיל שירותים חדשים, חיזק קשרים עם החברה, קיבל אות הצטיינות ואישורים שונים.

 

לדידו, למרות הצלחת בית החולים והישגיו, לפני הצוות יש עוד דרך ארוכה, אתגרים רבים ושאיפות גדולות. לדבריו "גבולות החלומות שלנו הם השמיים, והציפיות שלנו עולים על דמיוננו."

 

הנהלת בית החולים קבעה לעצמה חזון ומטרות.

 

חזון זה, רואה את בית חולים נצרת, מנהיג גלובלי מוביל בתחום הרפואה, האקדמיה, המחקר וחינוך הדורות הבאים לשרת את הקהילה ברמה המודרנית והאיכותית הגבוהה ביותר.

 

כל זה יתקיים אם במוקד העשייה יהיה האדם והעבודה תהייה ברמה איכותית עליונה ובשילוב אחריות ואנושיות.

 

לדבריו, האסטרטגיה של בית החולים היא לעבוד על בסיס אמונה: "אמונה באלוהים, אמונה בעצמנו, אמונתנו בצוות, אמונת הקהילה בנו, ואמונת החולה בצוות הרופאים והאחיות, עובדים ועובדות בארגון."

 

האמונה מבוססת על רקע מדעי ופרקטי.

 

לסיום חזר פרופ' חכים והדגיש את עיקר קיומו של בית החולים: "מקום קהילה שיש לה בית חולים ולא בית חולים שיש לו קהילה.

חייבים, מזכרת מהביקור

בסוף השיחה פרופ' פהד חכים הראה לנו את ספר התנ"ך והברית החדשה של מייסד בית החולים ומנהלו הראשון ד"ר פקרדוני קלוסט ורטן ובו הקדשות לבני משפחתו. זה ספר עתיק יקר ערך שנשמר כאות וסימן להיסטוריה המפוארת של בית החולים.

צילום יצחק איתן

*

השלמת מידע
מפי ד"ר נח'לה בישארה 

בשעת ערב לאחר המסע בנצרת, נסענו פואד, יצחק ואני ליפיע והתארחנו אצל ד"ר נח'לה בישארה, שכאמור היה מנהל בית החולים הקודם וערך מחקר על תולדותיו.

במפגש הקצר הוא השלים לנו מידע על הקמת בית החולים ועל העמותה הסקוטית שייסדה אותו ותומכת בו עד ימינו.

*

צילום יצחק איתן

אבני דרך
בתולדות בית החולים 

המקורות
ד"ר נח'לה באשרה "אירוס ורטני – סיפורו של בית החולים נצרת"
ספר זה הוא גם מקור הצילומים ההיסטוריים
אתר בית החולים 
הרחבה והפניות נוספות
אתר הכנסייה של סקוטלנד

 

בית החולים נוסד בשנת 1861כפי שיוצג להלן  על ידי ד"ר פקרדוני קלוסט ורטן (Kaloost Vartan), רופא סקוטי ממוצא ארמני שהגיע בשליחות האגודה הסקוטית המסיונרית הרפואית אדינבורו (EMMS – Edinburgh Medical Missionary Society).

 

כבר בפתיחה ראוי להעיר שהאגודה הסקוטית המסיונרית הרפואית אדינבורו אינה משתייכת לכנסייה של סקוטלנד.

 

הכנסייה של סקוטלנד (The Scots Kirk) היא הכנסייה הלאומית בסקוטלנד ואחת הגדולות בה.

 

ההערכה היא שחמישית מהאוכלוסייה מצהירים שהזרם הכנסייתי אליו הם הוא הכנסייה של סקוטלנד.

 

כנסיית סקוטלנד רואה את עצמה כיורשת של הכנסייה בסקוטלנד מאז ראשיתה במאה השישית.

 

הכנסייה של סקוטלנד היא כנסייה אוונגלית ושייכת למסורת הפרסביטריאנית של הנצרות הרפורמית, פרוטסטנטית (קלוויניסטית). היא עוצבה על ידי ג'ון נוקס (תלמידו של ז'אן קלווין) ברפורמציה של 1560 כאשר התפצלה מהכנסייה הקתולית.

 

לכנסיית סקוטלנד יש היסטוריה ארוכה של נוכחות פעילות במזרח התיכון (ארץ ישראל, מצרים, סוריה ולבנון) מאז מחצית המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.

 

מחקר מקיף בעניין ראו נכתב על ידי מיכאל מרטן (Michael Marten) מאוניברסיטת אדינבורו. ראו ספרו Attempting to Bring the Gospel Home: Scottish Missions to palestine, 1839-1917

 

היום, הכנסייה של סקוטלנד מקיימת נוכחות קבועה בישראל, אין לה קהילות מקומיות אבל היא מפעילה שלושה מתחמים: את המלון הסקוטי בטבריה (שהוקם כבית חולים), את אכסניית וכנסיית סנט אנדרוז בירושלים, ואת בית הספר טביתא ביפו.

*

בית החולים נוסד בשנת 1861  על ידי ד"ר פקרדוני קלוסט ורטן (Kaloost Vartan), רופא סקוטי ממוצא ארמני שהגיע בשליחות האגודה הסקוטית המסיונרית הרפואית אדינבורו (EMMS – Edinburgh Medical Missionary Society).

 

אגודה מסיונרית רפואית זו חרתה על דגלה הגשת טיפול רפואי לאוכלוסייה המקומית, מתוך תפיסת עולם שלפיה באמצעות שירותי הרפואה תתקרב האוכלוסייה המקומית לאמונה הנוצרית האוונגלית

 

באותה עת הייתה ארץ ישראל אזור נידח ומוזנח של האימפריה העות'מאנית. האוכלוסייה המקומית הייתה מוכת מחלות כגון מלריה, גרענת ומחלות זיהומיות של מערכת העיכול. וכן הייתה נתונה להתפרצויות מגפתיות של אבעבועות שחורות, טיפוס הבהרות וכולרה. ד"ר ורטן טיפל בכל סוגי התחלואים והחולים.

 

נציין, כי בראשית מחקרו על הקמת בית החולים ד"ר נח'לה באשרה העלה את השאלות האלה על מקימו ד"ר פקרדוני קלוסט ורטן : מה הביא ילד שנולד בקושטא (איסטנבול) למשפחה ארמנית ענייה להפוך לפרוטסטנטי אוונגלי? מה הניע אותו ללמוד רפואה  באדינבורג ולהקדיש את חייו לייעוד של רופא מסיונר? מה הביא אותו לנצרת אחרי שנשלח לביירות? ומה גרם לו להישאר בנצרת, עיירה קטנה וזניחה במשך רוב חייו הבוגרים ועד יומו האחרון גם אחרי שאשתו חמישה מעשרת ילדיו נפטרו?

ד"ר פקרדוני קלוסט ורטן

קברו של ד"ר ורטן ומצדדיו קבר רעייתו וקברי חמשת ילדיו מוסתרים בין ענפי העץ

בשנת 1867 חמש שנים לאחר שבית החולים נוהל על ידי ד"ר ורטן, הוא שכנע את EMMS – Edinburgh Medical Missionary לקבל אחריות עליו.

 

באותה שנה ,בשנת 1867 נפתחה הקלינקה והכילה שמונה מיטות ובשנת 1871 הקליניקה הורחבה וכללה שמונה עשרה מיטות.

 

בשנת 1880 לאחר שד"ר ורטן הצליח לגייס מימון לבנייה  וקיבל את אישור הדירקטוריון, החל בבניית ביתו שהיה הראשון בנצרת השתמש במלט וגשרי ברזל בבניית התקרה.

 

בשנת 1882 החל ד"ר ורטן לבנות את החולים אך כעבור שניה שבניית הקומה הראשונה הסתיימה והקירות בקומה השנייה הגיעו לגובה החלונות עצר המושל העות'מני את הבנייה והחרים את המקום לצורכי ביטחון והפך אותו למתחם צבאי.

 

את הטיפולים המשיך ד"ר ורטו בבניין המרפאה ובית המרקחת שאותם הקים בשנת 1882 בשטח שרכש בכניסה הצפונית לשוק של נצרת בסמוך למרפאה.

 

בשנת 1904 E.M.M.S העניקה לבית החולים תקציבים לקניית שטחי אדמה בגודל 25 דונם בהרי נצרת להקמת בית החולים החדש.

 

בשנת 1904 הגיע לנצרת ד"ר פרדריק ג'ון סקרימג'ר שנתמנה לעוזרו של ורטן.

ד"ר פרדריק ג'ון סקרימג'ר בצעירותו

בשנת 1905 זכו שני הרופאים בבית החולים לתגבורת של האחות המייטרן אדית ג'ונקוק, ילידת 1871. עם הגיעה לנצרת, בפברואר 1905, קיבלה עליה האחות ג'ונקוק את הטיפול בכל נושאי המינהל והאמרכלות.

האחות המייטרן אדית ג'ונקוק

בשנת 1908, עם פטירתו של ורטן, החל הד"ר פרדריק ג'ון סקרימג'ר לנהל את בית החולים בנצרת. באותה עת הצטרפה אל האחות ג'ונקוק שהייתה אחות ראשית ומנהלת אדמיניסטרטיבית, אחות מוסמכת נוספת שהגיעה מאנגליה: ג'סי קרופט.

 

בשנה זו מנה צוות בית החולים שני רופאים, שתי אחיות מוסמכות, רוקח, כומר, איש תחזוקה כללי ושלוש מטפלות מקומיות.

 

בשנים הבאות, התעצמה פעילותו של בית החולים, והוא עמד לפני הרחבה ניכרת.

 

הבניין הראשון של בית החולים נבנה בשנת 1912

הבנייה בשנת 1914

בנובמבר 1914, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה הוכרז מצב מלחמה בין האימפריה העות'מאנית לבין בריטניה. עקב המלחמה, נאלץ ד"ר סקרימג'ר, שהיה אזרח בריטי, לעזוב את נצרת. הוא נסע למצרים, שם הצטרף לכוחות הבריטיים ושימש כרופא השבויים הטורקים החולים והפצועים.

 

בימי מלחמת העולם הראשונה בית החולים הוחרם בצו של מושל נצרת.

 

שתי האחיות הבריטיות שפעלו בו הוכרזו כשבויות מלחמה ולא הורשו לעזוב את העיר. אף שלא היו נשות צבא אלא אזרחיות, הן נצטוו להמשיך ולתפעל את בית החולים במתכונת של בית חולים צבאי, שתפקידו לטפל בחיילים טורקים חולים ופצועים.

 

שתי האחיות, ג'ונקוק וקרופט, נותקו למעשה מכל קשר עם העולם החיצוני והשתדלו לתפקד חרף שלילת חירותן ולמרות תנאי המחסור במזון ובאספקה רפואית.

 

כך המשיך בית החולים לפעול ביעילות מרבית, כעבור זמן, משהוטבו התנאים, האחות ג'ונקוק אף קיבלה מידי המושל סוס כדי להקל עליה בפעילותה ברחבי העיר, מחוץ לבית החולים. מקצועיותה ויכולותיה הארגוניות שכנעו את המושל למנותה לאחראית מנהלתית על כל בתי החולים בנצרת. מתוקף תפקידה זה עמדה ג'ונקוק בראש צוות שמנה יותר מ– 250 עובדים, והופקדה על הטיפול והרווחה בקרב מאות מאושפזים, מהם במצב קשה. לפיכך, משנתקבלה פקודה מהשלטון העות'מאני המרכזי להעביר את שתי האחיות השבויות לאנקרה, סירב מושל נצרת פאוזי בק לציית לפקודה זו, בטענה שהאחיות מסייעות לצבא הטורקי במלחמה.

 

בשנת 1921, עם תחילת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל התמנה ד"ר בתגייט למנהל בית החולים. משימתו הראשונה הייתה לסיים את בניית בית החולים שאותו קיבל כשלד הרוס בחלקו.

בד"ר בתגייט

 

בשנת 1924 הסתיימו עבודת הבנייה ובית החולים נפתח רשמית. באותה שנה נפתח גם בית הספר לסיעוד ואושרה תוכנית הלימוד בו על ידי משרד הבריאות של ממשלת ארץישראל המנדטורית. .

האחיות המייטרן אדית ג'ונקוק ג'סי קרופט ותלמידות בית הספר לסיעוד

ד"ר בטרגייט ותלמידות בית הספר לסיעוד

בית החולים בשנת 1932

בשנת 1935 בית החולים חובר לרשת החשמל ונקנה המכשיר הראשון לצילומי רנטגן.

בית החולים וסביבתו בשנות ה-30' של המאה העשרים

בית החולים וסביבתו במחצית הראשונה של שנות ה-40' של המאה העשרים

 

בשנת 1950 ממשלת ישראל אשרה לשלם קצבאות טיפול לבית החולים.

 

בשנת 1956 עת הגיעו לשנת השבעים ושתיים , סיים ד"ר בתגייט את עבודתו בנצרת ושלב למולדתו ניו זלנד. במקומו מונה  ד. ג'ון טסטר כמנהל בית החולים.

 

בתקופתו ד. ג'ון טסטר גויס צוות חדש ומקצועי  עם רופאים מומחים בתחומי הכירורגיה, אורטופדיה, אורולוגיה, נשים ומיילדות ורפואת ילדים.  כך התחיל עידן חדש לקראת העשור הבא.

 

בשנת 1969 מונה ד. ברנט כמנהל בית החולים. בתקופתו עבר בית החולים מספר שיפורים במחלקת היולדות, מחלקת דיאליזה ובריאות הנפש . אז, תורמים מקומיים וזרים התחייבו בהמשך תמיכה להתפתחות נוספת של בית החולים.

 

בשנת 1988 הוגדרו מחדש תפקידי ומשימותו של בית החולים ונקבע מי זכאי לשרותיו ומהם תנאי ביצוי השירותים. מהגדרות אלה נעדרו כל המונחים הקשורים למשימות המסיונריות שאפיינו את דפוסי החשיבה והחזון של מייסדי בית החולים. אז, בית החולים החל לפעול לפי כללי המינהל התקין והמקצועי בכפוף לחוקי ותקנות הבריאות.

 

בשנת 1988ד"ר ברנט פרש לגמלאות  ומטלות התפקיד אותן מילא במשך עבודתו חולקו לשתי משרות. משרת המנהל הכללי אוישה על ידי ד"ר רוברט מרטין מארה"ב וד"ר נח'לה ביאשרה מונה להיות המנהל הרפואי. לניהול נוספה ד"ר ננסי מרטין בעלת תואר דוקטור לסיעוד כמנהלת בית הספר לסיעוד.

*

*

בשנת 2017 ד"ר נח'לה ביאשרה  פרש לגמלאות ובמקומו למנהל בית החולים מונה ד"ר באשרה באשראת

 

בשנת 2010 בית החולים החל לפעול תחת חברת "אמונת נצרת" (The Nazareth Trust) שהיא חלק מעמותת E.M.M.S Nazereth ואז הושק פרויקט שירות ההתנדבות בנצרת

 

בשנת 2011 בית החולים סונף אקדמאית לפקולטת הרפואה בבר אילן. באותה שנה חגג בית החולים 150 שנים להיווסדו בהענקת שירותי בריאות לקהילה בנצרת וסביבתה.

 

בשנת 2012 קיבל בית החולים את אות הכנסת כהוקרה לעבודתה כלפי הקהילה

 

בשנת 2015 המיזם התיירותי כפר נצרת הנמצא בסמוך לבית החולים הצטרף לארגון "אמונת נצרת" והפך חלק מבית החולים.

 

מאז אפריל 2017 מנהל בית החולים הוא פרופ' פהד חכים

 

בספטמבר 2020, במסגרת המאבק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל, נפתחו בבית החולים שלוש מחלקות קורונה שכונו "מחלקות ניצחון" בעיר שבה אחוז החולים המאומתים הגיע ל-30% מכלל הבדיקות שנערכות.

בקצה מסדרון "מחלקות הניצחון"

בספטמבר 2022 נקלע בית החולים למשבר כלכלי שקופתו התרוקנה. בית החולים הושבת לאחר שעובדיו לא קיבלו את משכורת חודש אוגוסט, ובהמשך הודיעה ההנהלה שחדר המיון ייסגר, ולא תתאפשר קבלת חולים עד להודעה חדשה.

 

טענת ההנהלה הייתה  "בית החולים מתוקצב באופן נמוך משמעותית מבתי החולים הממשלתיים המקבילים לו", ולכן נקלע לגירעון מצטבר של כ-30 מיליון שקלים.

 

בהמשך נסגרו גם מרפאות החוץ וחדרי הניתוח.

 

בתום מאבק העובדים הוזרמו כספים לבית החולים בוצעה רפורמה ניהולית, ובית החולים חזר לפעול באופן מלא.

*

סוף,

הביקור בבית החולים
שכלל את המפגש
עם ד"ר פהד חכים
והסיור שהובילה
אותנו כרסטין פארה
נערך כפול ויותר זמן
ממה שתוכנן בתחילה.

למדנו הרבה:

פרק על פעילות
E.M.M.S
Edinburgh Medical
Missionary Society

פרק על תולדות
הרפואה בארץ ישראל,
פרק על תולדות נצרת

התרשמנו מאוד
מבית החולים
ומאופן שבו
מנהלו בשיתוף צוות בית החולים
מוביל אותו.

התרשמנו מאוד מאוד
מפרופ' פהד חכים
שניתן לומר
שהוא איש מיוחד במינו,
הוא אדם צנוע
ובעל כריזמה יוצאת דופן,
הוא נמרץ ועתיר אנרגיה
הוא לא רק רופא
אלא גם מנהיג,
התרשמנו שהוא
אדם מאמין
ובעל מוסר גבוה,
הוא גם אידאליסט
שרואה גם את
טובת החברה והקהילה,

אין ספק שהוא יכול להיות
בראש שדרת הרפואה
בארץ ובעולם
אבל, כעת בחר לחזור
ולשרת את האנשים בנצרת,
המקום בו נולד, גדל והתחנך.

פרופ' פהד חכים
הוא מודל למצוינות,
לחיקוי ולנתינה
ומי ייתן ויהיו עוד
אנשים רבים כמוהו.

תודה לך פרופ' פהד חכים
שהקדשת לנו מזמנך היקר
וחשפת לנו
מרכיב בפסיפס האנושי
של המיעוט הנוצרי הערבי בישראל
ובפן הנוצרי של נצרת.

לא נשכח את אשר אמרת
לנו בסיום השיחה
"בית חולים נצרת אינו כזה
שיש לו קהילה אלא ההיפך
זו קהילה שיש לה בית חולים.

יתודה לך כרסטין פארה
על המצגת המלמדת
ועל הובלת הסיור בקמפוס.

תודה לך יואל שדה
שתאמת את הביקור הנהדר הזה.

תודה לך ד"ר נח'לה בישארה
שהרעפת לנו מידיעותיך
ואירחת אותנו בביתך

תודה לכם פואד ויצחק
שותפיי לביקור,

תודה לך יצחק
על התרומה בצילום.

המיזם אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה, ממשיך.

למי שאינו מכיר את המיזם, אציין שמדובר על צילום אדם אותו אני מכיר במקום בו הוא חי ו/או פועל.

בתיעוד משולבים הצילומים עם סיפור חייו ופועלו של האיש.

בשנה האחרונה צלמתי מספר חברים, עמיתים וגם אנשים חדשים שהכרתי זמן קצר לפני המפגש איתם.

ביום חמישי 11 בינואר 2024, הגענו פואד באשראת, יצחק איתן ואני  לנצרת למתחם סמינר סנט ג'וזף – אקלריקי נצרת ( אלמוטראן) למעונו של ארכימנדריט האב אמיל שופאני

המטרה הייתה לצלם אותו.

*

את ארכימנדריט האב אמיל שופאני הכרתי ואיתו נפגשתי במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל.

ארכימנדריט האב אמיל שופאני הוא אדם משכמו ומעלה בעל אישיות כריזמטית.

 

הוא היה כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית בנצרת ועד היום בגילו המתקדם נחשב למנהיגה הרוחני.

 

שנים רבות נחשב מנהל המוערך והנערץ של בית הספר תיכון סנט ג'וזף – אקלריקי (אל מוטראן)

 

בזמן שניהל את בית הספר, הוא הגיע למעמד גבוה במגזר הערבי בפרט ובית ספר מוביל במדינה בכלל.

 

יוזמתו לקחת משלחות של ערבים לאושוויץ בפולין הינה מיוחדת ביותר.

 

ההיכרות עם ארכימנדריט האב אמיל שופאני בקיץ 2022 עת התחלתי את מסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת

מאז למדתי עליו, שמעתי על פעילותו הענפה

בשיחה טלפונית קצרה בחודש יוני 2022.קבענו שנפגש במעונו במתחם סמינר סנט ג'וזף אקלריקי.

בגלל אילוצים הפגישה שקבענו נדחתה.

לראשונה נפגשנו ביום שני 3 באוקטובר 2022. אז הגעתי עם מספר חברים: ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא) ועקי בלייר (אבן יהודה) וגם חברי הישאם באשרת איש הקהילה היוונית קתולית מיפיע.

בשיחה, לאחר היכרות קצרה הוא סיפר לנו על עצמו, ובעיקר על תפיסת עולמו על יחסי יהודים – ערבים, על תכנית "חינוך לשלום, דמוקרטיה ודו-קיום" שהוביל בזמן ששימש מנהל בית הספר ועל יוזמתו בארגון מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין.

בעקבות פגישה נוספת שנקבעה ביום זה, השיחה עם ארכימנדריט אמיל שופאני שהתארכה לא הסתיימה. קבענו שנמשיך אותה בימים הקרובים.

כך היה!

ביום רביעי, 12 באוקטובר 2022 הגעתי למקום בפעם השלישית. יחד איתי הגיעו חבריי עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), אילנה שבתאי (פרוד), פיפ – יצחק רותם (סאסא). גם הפעם הצטרף אלינו חברי הישאם באשרת (יפיע).  למפגש הצטרף פואד באשרת (מיפיע, דודו של הישאם שהיה מורה לאלקטרוניקה בבית הספר וממשיך ללמד גם היום שליש משרה).

בביקור השתתפו גם עירית גזית (רם און) ורווית אלקיס-יגרמן (הרצליה), שתי חברות קבוצת "לשתף עצמנו' – מכינה להורים ברוח פעולות ומטרות המכינות הקדם-צבאיות.

צילום יונה בקלצ'וק

המפגש היה ארוך ומרתק ונמשך למעלה מארבע וחצי שעות כולל הפסקה קצרה בה התכבדנו בקפה ומאפה.

השיחה התחילה מהנקודה בה הסתיימה השיחה הקודמת.

בתחילה בקשתי ממנו שיגדיר את עצמו. בהמשך הוא שוב חזר על תפיסת עולמו, על הערכים האוניברסליים אותם הנחיל לצאן מרעיתו: אנשי הקהילות בראשן עמד במשך השנים תלמידיו בסמינר סנט ג'וזף בזמן שניהל אותו.

בפגישה דברנו גם מעט על היסטוריה, מקורם של הערבים הנוצרים בישראל שהוא כנראה השבטים הערבים שהצטרפו לנצרות בתחילת המאה הראשונה, כולל הנבטים, הע'סאנים והמנדרה.

דברנו גם על היישובים הנוצרים בתקופה הביזנטית בגליל והמקור של תושביהם.

צילום אוקטובר 2022

הוא סיפר לנו בהרחבה על שני אנשי הדת מהם שאב השראה: ארכיבישוף ג'ורגי חאג'ר ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל בזמן תקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל שפעל רבות למען הקהילה היוונית קתולית בארץ; ארכיבישוף ג'ורג' חכים ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל במשך שני העשורים של המדינה שכמו קודמו, פעל רבות למען הקהילה היוונית קתולית בארץ ואחרי מלחמת ששת הימים מונה להיות ראש הכנסייה היוונית-קתולית: פטריארך מאקסימוס החמישי של אנטיוכיה והמזרח התיכון ועבר למקום מושבו בדמשק.

הוא סיפר לנו גם על כהן הדת אבונה פרג' אתו היה מיודד והיה מבוגר ממנו במספר שנים.

בשיחה דברנו גם על המיעוט הנוצרי בישראל שהוא המיעוט שבמיעוט שבמשך השנים הולך וקטן, על מקומו של המיעוט הנוצרי בין כלל מרכיבי החברה בישראל, על הדגש של מיעוט זה בנושא חינוך והשכלה ועל תפקיד בתי הספר של הכנסייה.

בשיחה הוא שב והדגיש את תפיסת עולמו על יחסיים הראויים בין יהודים  וערבים  שצריכים להתחיל מנקודת מוצא שאין לשכוח את מאורעות העבר (1948) ויחד עם זאת לא להמשיך לנטור טינה וכעס ולחפש כל דרך לחיות בשלום.

הוא חזר ודיבר בהתרגשות רבה על ארגון מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין מתוך רצון להכיר את הכאב של העם היהודי בזמן השואה.

בשעת צהרים מאוחרת הסתיימה הפגישה.

צילום יונה בקלצ'וק, אוקטובר 2022

בתחילת חודש נובמבר 2022, עירית גזית (רם און) ורווית אלקיס-יגרמן (הרצליה), ארגנו לקבוצתן, "לשתף עצמנו'  מפגש עם ארכימנדריט האב אמיל שופאני. אחריו, כך כתבה לי עירית  "מפגש מכונן עם אבונה אמיל שופאני. אנשים יצאו עם דמעות בעיניים מתוך הערכה עמוקה לאישיותו ופעילותו הציבורית"

הקשר עם ארכימנדריט האב אמיל שופאני  נמשך ומעת לעת שוחחנו בטלפון.

הפעם הבאה שהגעתי אליו הייתה ב-11 במרס 2023 אז שוחחנו על מתווה הספר שאכתוב על המיעוט הערבי נוצרי בישראל ויכלול את סיכומי המיזם המיעוט הנוצרי בישראל".

הגעתי שוב אליו בערב 21 ביוני 2023, סיפרתי לו התקדמות המיזם. בלילה לנתי באחד מחדרי אירוח של סמינר סנט ג'וזף אקלריקי שהם חלק מבית ארחה ע"ש אבונה פארג' המופעל על ידי קהילת הנזירים והנזירות הצרפתים Chemin Neuf.

למחרת, נפגשנו שוב ובמשך מספר שעות קראנו בקפדנות את ההקדמה לספר ואת שני פרקי המבוא והרקע. בהמשך הצטרף אלינו אחיינו אבונה סאבא חאג', כהן הדת של הקהילה היוונית אורתודוכסית באעבלין ודברנו על מימוש תוכנית להמשך סיורים ומפגשים שטרם התקיימו. לשיחה הצטרף גם פואד באשראת.

ב-13 בספטמבר 2023 לאחר מסע בנצרת הגעתי אליו שוב כדי לדרוש בשלומו.

בימי מלחמת עזה, 7 באוקטובר 2023 שוחחנו מספר פעמים. הוא הביע צער וכאב על המתרחש. אחד המשפטים הזכורים לי מהשיחה הוא "איני מבין מדוע על מנת לחיות צריך להרוג".

כאמור, ביום  שני 15 בינואר 2024 הגעתי אליו שוב יחד עם פואד באשראת ויצחק איתן. המטרה העיקרית הייתה לצלם אותו ולהשלים את התיעוד עליו במסגרת המיזם אדם בסביבתו

להלן המידע אודות ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני שלמדתי במפגשים והשיחות איתו ובו משולבים הצילומים

צילום יצחק איתן

ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני מגדיר עצמו "אדם האוהב את החיים", "תלמיד נצחי", אדם הנכנס להוויה המקומית ואוהב לחיות עם אנשים שאינו בוחן אנשים לפי זהותו הדתית או לאומית.

 

תפיסת עולמו היא שהאדם הוא מה שאלוהים נתן לו והוא עצמו אדם שנועד לשרת את בני האדם.

 

לשיטתו אדם הוא זה שנבחן במה שהוא עושה ולא במה שהוא מאמין.

 

האדם הוא אזרח לפי חוק המדינה.

*

אבונה אמיל שופאני (1947) נולד בנצרת, אביו מעילבון ואמו מנצרת.

 

הוא מעיד על עצמו שכבר בגיל שש שאף להיות כהן דת. הוא נמשך לתפילות בסגנון הביזנטיני.

 

לאחר כיתה ג' עבר ללמוד בפנימיית בית ספר דון בוסקו והמשיך בלימודיו התיכוניים בסמינר סנט ג'וזף בנצרת שהכשיר פרחי כהונה.

 

לדבריו בזמן ילדותו, כאשר בילה  את חופשת הקיץ בעילבון, חונך על ידי הסבתא שלו ומשפחתו ברוח הפיוס למרות שדודו וסבו (מצד אביו) נהרגו על ידי צה"ל במלחמה בשנת 1948. הוא הדגיש שסבתו ומשפחתו דאגו שלא לטעת לו ובנכדים האחרים את תחושות הנקם על מה שקרה.

*

בשנת 1964, עם סיום לימודיו התיכוניים עבר לפאריס ושם למד במשך שבע שנים תיאולוגיה ופילוסופיה כדי להיות כהן דת.

 

בפריז של סוף שנות ה-60' של המאה העשרים התעצבה והתגבשה תפיסת עולמו. שם הבין והכיר כי הכנסייה הקתולית היא אוניברסלית ותפקידה לגשר בין מערב למזרח, ובין מסורת למודרניות.

 

בפאריס התגבשה תפיסת עולמו כי התייחסות לאדם צריכה להיות מעצם היותו אזרח  ולא מזהותו הדתית או מהשתייכות הדתית.

 

בפאריס הוא גם הטמיע את הגישה של הפרדת רשויות המדינה מהממסד הדתי.

 

בזמן לימודיו בפאריס, התוודע גם לראשונה לנושא השואה ומקומה המרכזי בחיי העם היהודי, וגם הבין את חשיבות העיסוק בדיאלוג נוצרי-יהודי.

 

*

*

בשנת 1971 חזר לישראל והוסמך על ידי ארכיבישוף יוסוף ראייה "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" להיות כהן דת.

 

הוא הנהיג את הקהילה היוונית – קתולית במע'ר במשך עשר שנים ובמקביל הנהיג את זו בעלבון במשך שלוש שנים.

 

בשנת 1974 מונה לתפקיד מנהל סמינר קולג' סנט ג'וזף בנצרת, השייך לכנסייה היוונית-קתולית.

 

עד שנת 1979 היה זה בית הספר לבנים שאחת ממטרותיו הייתה להכשיר כהני דת.

 

בשנת 1979 החל בית הספר לקלוט גם בנות ומאז ידוע גם כתיכון אל מוטראן.

 

כמנהל בית הספר דגל בגישה שחינוך בני נוער ערבים צריך להדגיש את הערכים של סובלנות ודו-קיום.

 

במקביל לניהול בית הספר במשך עשר שנים שימש ככהן דת של הקהילה היוונית – קתולית ביפיע.

 

הוא ניהל את בית ספר במשך כ- 35 שנים עד שנת 2009, והצליח במהלכן להפכו לאחד מבתי הספר הטובים והמובילים בחברה הערבית בפרט  ומערכת החינוך הישראלית, בכלל.

 

*

*

בשנת 1988 כמנהל בית הספר הוא השיק את תוכנית "חינוך לשלום, דמוקרטיה ודו-קיום", במסגרתה ארגן חילופי משלחות בין תלמידי בית ספרו לבין תלמידים יהודים מבית ספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.

 

אירועי אוקטובר 2000 חיזקו בלב האב שופאני את התחושה כי ביסוד העוינות בין יהודים לערבים בישראל עומדת בורות הדדית של שני הצדדים באשר להיסטוריה של הסבל ושל המצוקה בצד השני.

 

לשיטתו, האמצעי להפחתת העוינות וקרוב הלבבות טמון היה בהתוודעות הדדית של שני הצדדים אל מוקדי הכאב של כל אחד מהם.

 

בשנת 2003, יחד עם הפעילה הישראלית, רות בר שלו (גור), יהודית פסטרנק המנהלת הלוגיסטית ואדמיניסטרטיבית של המסע ועמותת "נאס", ארגן שופאני והוביל משלחת משותפת של ישראלים, ערבים ויהודים, לביקור בפולין ובמחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. טרם היציאה לביקור, ארגן אבונה שופאני הכנה שכללה ימי עיון, מפגשים עם ניצולי שואה וביקור ביד ושם.

 

כאמור כבר כי בצעירותו, בזמן לימודיו בפאריס, התוודע לראשונה לנושא השואה ומקומה המרכזי בחיי העם היהודי.

 

המשלחת לביקור בפולין ובמחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מנתה כ-260 איש, שכללה עשרות אינטלקטואלים מוסלמים, נוצרים ודרוזים מקרב ערביי ישראל. אליהם הצטרפה קבוצה גדולה של צרפתים שכללה מוסלמים, נוצרים ויהודים, וכן ניצולי השואה.

 

ארגון המשלחת והמסע והוצאתם המוצלחת לפועל,  זכו לתגובות חמות בציבור הישראלי-יהודי, ולתגובות מעורבות במגזר הערבי.

 

להרחבה אודות מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין ראו  שוני/מחלוקת כמקום של חיבור שיחה עם האב אמיל שופאני וגם "אנחנו רוצים להבין את הכאב שלכם"

 

*

ארכימנדריט האב אמיל שופאני קיבל מספר אותות ופרסים על פעילותו לקירוב לבבות יהודי – ערבי .

 

פרס אונסק"ו לחינוך לשלום (2003).

 

עיטור הסובלנות לשנת 2003 של תנועת "סובלנות", יחד עם רות בר שלו שקיבל מנשיא המדינה (ינואר 2004)

 

תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים. (יוני 2004)

אות לגיון הכבוד שהעניק לו שגריר צרפת בישראל (2007)

 

אחד ממקבלי אות הגלבוע לדו-קיום (באוגוסט 2008).

 

אחד מקבלי מגן הנגיד לסובלנות מטעם מועדון רוטרי, בכנס האזורי השנתי להבנה בינעדתית בחיפה (דצמבר 2008 ).

 

הפרס היוקרתי מהאגודה הצרפתית, "הידידות היהודית-הנוצרית" בצרפת (נובמבר 2014) .

*

*

*

צילום יצחק איתן

סוף,

ארכימנדריט האב אמיל שופאני
הוא אדם נעים הליכות
ואיש מיוחד,
מנהיג ומשכמו ומעלה. 

אני שמח
שיש לי את הזכות
להיות אתו בקשר
וללמוד מידיעותיו וחוכמתו.

חבל מאוד שבמדינה בכלל,
ובמגזר הערבי בפרט,
אין עוד הרבה אנשים כמותו.

תודה  לך פואד
על הסיוע
בתיאום המפגש

תודה לך יצחק
שהצטרפת למפגש ולצילום
ותרמת את תמונותיך לתיעוד

. 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

נצרת  היא העיר השלישית בארץ הקודש בחשיבותה בתולדות הנצרות.

 

העיר הראשונה היא ירושלים – מקום המשפט של ישוע, מקום הצליבה, העלייה השמיימה ומקום הקבר הקדוש, העיר השנייה היא בית לחם מקום הולדת של ישוע.

 

לפי האמונה הנוצרית בנצרת בישר המלאך גבריאל למרים כי היא נושאת ברחמה את ישוע בן האלוהים, במקום עבד יוסף הנגר אביו של ישוע; נצרת הוא המקום שבו גדל ישוע מינקות ועד לתחילת משרתו; במקום זה דרש את דרשתו בבית הכנסת ביום שבת, דרשה אשר בעטיה רצו תושביו לסקל אותו בהר הקפיצה ושם נעשה לו נס והוא קפץ וניצל.

 

בעיר נמצאים מספר אתרים קדושים, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה וכזאת היא בזיליקת הבשורה הלטינית הקתולית.

 

בנצרת נמצאות קהילות ערביות מכל זרמי הכנסייה הנוצרית ולהן כנסיות.

 

בעיר בנוסף לכנסיות ישנן מספר מנזרים, מרביתם שייכים לזרם הקתולי וגם מספר בתי ספר כנסייתיים, שלושה בתי חולים, בתי הארחה, מוסדות רווחה ועוד.

לסירוגין, מאז קיץ 2022 נמשך המסע להכרת הפן הנוצרי והוא עדיין טרם הסתיים וראו הפן הנוצרי של העיר נצרת – כללי, ריכוז, סיכום ביניים וכוונות להמשך.

ביום שני 15 בינואר 2024 חבריי פואד באשרת (יפיע), יצחק איתן (כרם מהר"ל) ואני הגענו לביקור וצילום במתחם בזיליקת הבשורה הלטינית.

הפעם, הודות לתיאום מוקדם של פואד, התאפשרה לנו כניסה למתחם הכנסייה וחסכה מאיתנו חיפוש מקום חנייה קרוב בעיר, שאחד ממאפיינה כמו מרכזי ערים אחרות בארץ, היא מצוקת החנייה.

הפעם הקודמת  שהגעתי למקום להצצה הייתה ביולי 2023 במסגרת השיטוט קצר ברובע הלטיני של עיר העתיקה.

הפעם בקרנו בתוך בזיליקת הבשורה ובכנסיית יוסף הקדוש, צפינו על חזיתותיהם ושוטטנו בשטח בסביבתן. עברנו ליד המנזר הפרנציסקני הנמצא ביניהן ובו נמצא גם בי"ס  "טרה סנטה", ובית הדין של העדה הקתולית בעיר ומוזיאון קטן.

*

ראוי לציין שהביקור במתחם זה התקיים ביום 101 של מלחמת עזה, 7 באוקטובר ובעטייה אין תיירים בארץ.

בזמן שבקרנו למעט מספר נזירים ואנשי אבטחה לא ראינו איש.

*

להלן מידע אודות הכנסייה
ובו משולבים הצילומים
שנעשו במהלך הביקור

הבזילקה ידועה בדרך כלל בכינוי כנסיית הבשורה הוקמה על אתר שבו על פי המסורת הנוצרית קתולית, ניצב ביתה של מרים, אם ישוע, ואשר בו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה כי היא צפויה להרות ולשאת ברחמה את ישו, בן האלוהים.

 

מתחם הבזילקה הבשורה הלטינית מחוזק ומופעל על ידי מסדר הנזירים הפרנציסקנים (טרה סנטה) וכולל את בזיליקת הבשורה, כנסיית יוסף הקדוש והמנזר הפרנציסקני הנמצא בין בזיליקת הבשורה מדרום לכנסיית יוסף הקדוש מצפון ובו נמצא גם בי"ס  "טרה סנטה", ובית הדין של העדה הקתולית בעיר ומוזיאון קטן.

 

הבזיליקה היא אחת הכנסיות החשובות בעולם, והיא הייתה לסימן ההיכר המזוהה ביותר עם העיר נצרת.

 

בזיליקת הבשורה ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה דמוית מגדלור, והיא המבנה הבולט בנצרת וסימן ההיכר הידוע ביותר שלה.

 

מבט מכיוון דרום

מיקום בזיליקת הבשורה

מתחם בזיליקת הבשורה נמצא בעיר הרובע הלטיני (חרת אל-לטין) בצידה הדרום-מערבי שהתגבש בראשית המאה התשע בתקופת שלטונו של סולימאן פאשה. שני הרבעים האחרים הם הרובע היווני (חרת א-רום) בצפונה,  והרובע המוסלמי (חרת אל-אסלאם) במזרחה (כיום מכונה "השכונה המזרחית").

חלקי העיר בסוף המאה ה-18, מקור המפות שמעון שטרן (1966) "צמיחתה של נצרת מכפר לעיר חדשה בעת החדשה" עבודת דוקטורט, המחלקה לגיאוגרפיה אוניברסיטה העברית

מתחם בזיליקת הבשורה וסביבתה

מתחם הכנסייה הבשורה הלטינית במרכז הרובע הלטיני (צילום קיץ 2023)

מבט צד על כנסיית הבשורה ממערב בצד הכנסייה, מתחם מנזר האחיות מנצרת

מתחם בזיליקת הבשורה

צידו הפנימי של מתחם הבזיליקה לכיוון רחוב באשרה

מתחם כנסיית הבשורה ניצב ברחוב אל-בישארה רחובה הראשי של העיר העתיקה בנצרת, המוליך מכיכר העיר בדרום עד כיכר המעיין וכיכר הכנסייה בצפון.

 

אורכו של המתחם מצפון לדרום הוא 180 מטר ורוחבו המרבי 140 מטר.

 

הכנסייה ניצבת בצידו הדרומי של המתחם.

 

מצפון לה משתרעת רחבה גדולה הניצבת על גבי עמודים, ומתחתיה מוצגים שרידי הכפר הקדום של נצרת אין סיטו. ברחבה ניצב הבפטיסטריום של הכנסייה, ולידה גן מפלים.

 

בצידו המזרחי של המתחם ניצב מבנה המנזר הפרנציסקני שהוקם לראשונה בשנת 1620 ונבנה מחדש בשנות ה-30' של המאה העשרים.

 

המבנה כולל גם את בית הדין הדתי של העדה הקתולית בעיר, את בית הספר "טרה סנטה" ומוזיאון קטן בקומת המרתף, המציג את תולדותיה של הכנסייה ושל נצרת הקדומה.

*

מצפון למנזר נמצאת  כנסיית יוסף הקדוש.

 

בין המנזר לכנסיית יוסף הקדוש שוכן גן קטן שבמרכזו עמוד נושא כותרת קורינתית, ועל בסיסו רשום ביוונית "XAIPE MAPIA" (שלום מרים) ובלטינית "IUBILAEUM ANNUS DOMINI MM" (יובל האלפיים לשנת האדון)

*

*

*

*

*

אתר הכנסייה ותולדותיה

החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קדומות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישוע.

 

האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה, נחשפו בחפירות גם שרידים של מבני מגורים, בארות מים ואסמים.

 

במקום התגלו שרידיו של מבנה פולחן יהודי-נוצרי מוקדם, ובין היתר נחשפו בו בפטיסטריום פרימיטיבי, רצפת פסיפס וגרם מדרגות שבו שבע מדרגות, ואשר הוביל אל מערת הבשורה.

 

בתקופה הביזנטית הוקמה במקום כנסייה המתוארכת לשנת 427. המבנה נהרס, לפחות באופן חלקי, על ידי הערבים, לאחר שאלה כבשו את ארץ ישראל בתחילת המאה השביעית.

 

טנקרד, נסיך הגליל הצלבני כבש את נצרת בשנת 1099, והחל בהקמת הכנסייה בשנת 1101. היא הייתה גדולה בהרבה מהמבנה שקדם לה, והיא אף גדולה במעט מהכנסייה הנוכחית. הכנסייה הצלבנית נהרסה בשנת 1263 בפקודתו של הסולטאן הממלוכי ביברס.

 

מאוחר יותר, כנראה בסוף התקופה הממלוכית או ראשית השלטון העות'מאני  הקים מסדר הנזירים הפרנציסקנים הקתולי, משמורת ארץ הקודש (Custodia Terrae Sanctae) במקום קפלה קטנה שגוננה על מערת הבשורה, ומצב זה נותר בעינו משך כארבע מאות שנים.

 

בראשית המאה השבע עשרה, בשנת 1620 העניק האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני אישור לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה ולבנות בסמוך לה מבנה מגורים לנזירים.

 

בעקבות האישור קיבלו הפרנציסקנים לרשותם את מערת הבשורה ואת שרידי הכנסיות ההרוסות, והפכו לבעלי הזכויות על המקום הקדוש עד היום.

 

רק בשנת 1730 אישורו של מושל הגליל  דאהר אל-עומר הצליחו הנזירים להקים את הכנסייה שהייתה קטנה ששופצה והורחבה בשנת 1877, וחזיתה נבנתה מחדש.

 

לכנסייה זו לא היה ערך רב מבחינה אדריכלית ואסתטית, והוחלט להרוס אותה כליל ולהקים תחתיה כנסייה מודרנית.

 

הכנסייה נהרסה בשנת 1954 כדי לפנות מקום לחפירות ארכאולוגיות, ולאחר מכן הוקם המבנה הנוכחי במקום.

תכנון ובניית הכנסייה הנוכחית

תכנון הכנסייה החדשה הופקד תחילה בידיו של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שהקים מספר כנסיות בישראל ומחוצה לה.

 

ברלוצי החל כבר בשנת 1939 בהכנת תוכנית מפורטת לכנסייה, אולם בשנת 1958 הועבר הפרויקט לאדריכל ג'ובאני מוציו, גם הוא איטלקי  שהכין תוכנית חדשה למבנה. שותפו הישראלי לתכנון היה האדריכל יצחק משה לבקוביץ (תלמידו בפוליטכניקום בטורינו, עד שסיים את לימודיו בשנת 1940 ועלה לישראל).

 

התוכנית אושרה בשנת 1959, וב-30 בספטמבר 1960 נשכרו שירותיה של חברת הבנייה הישראלית סולל בונה (המהנדס הראשי היה אינג' שלמה לופטין (אלוף).

 

האפיפיור פאולוס השישי פקד את האתר הבנייה בעת ביקורו בישראל בשנת 1964.

 

עבודות הבנייה נמשכו למעלה משמונה שנים, והכנסייה הוקדשה בחג הבשורה שחל ב-25 במרץ 1969. יומיים לאחר מכן נערך טקס נוסף בהשתתפות נציגי זרמים נוצרים לא קתולים.

 

האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר בחג הבשורה, ב-25 במרץ 2000, והתפלל בכנסייה.

 

באותה עת, העיב מאבק שפרץ בין נוצרים למוסלמים בעיר, בשל תוכנית המוסלמים לבנות מסגד במקאם שהאב א-דין השוכן מול כנסיית הבשורה בעקבות אישורה על ידי הממשלה ב-1997. הפרשה, שכונתה "מסגד המריבה" או "כיכר המריבה", כללה עימותים וחיכוכים בלתי פוסקים בין שני חלקי האוכלוסייה שהסתיימו, עוד זמן קצר לאחר ביטול התוכנית בשנת 2002.

 

ב-14 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת. הוא ערך מיסה המונית על הר הקפיצה, ולאחר מכן ביקר בכנסייה.

מחקר ארכאולוגי

רובו של המחקר הארכאולוגי באתר התאפשר כאשר כנסיית הבשורה הקודמת נהרסה בשנת 1954, כדי לפנות מקום למבנה הנוכחי.

 

מחקר זה נמשך מ-1955 ועד 1968, סמוך להשלמת הקמתה של הכנסייה.

 

עם זאת, עצם קיומם של המבנים המוקדמים במקום, כמו גם חלק מהממצאים, נודע בחפירות שהתקיימו בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים‏.

 

חלק מהממצאים מוצגים במוזיאון השוכן בבניין המנזר הפרנציסקני שבמתחם, ושרידי המבנים עצמם שוכנים מתחת למפלס הרחבה הצפונית, ניתנים לצפייה במקומם.

 

בשנת 2009 התגלו שרידיו של מבנה מגורים המתוארך למאה הראשונה או השנייה סמוך למתחם הכנסייה

מבנה הכנסייה

הכנסייה בנויה משני מפלסים גדולים הנבדלים לחלוטין זה מזה.

 

המפלס התחתון, או הקריפטה, משמר את מערת הבשורה ואת השרידים העתיקים שנמצאו מתחת לכנסייה, המפלס שמעליו הוא כנסייה מודרנית.

 

שני המפלסים מקושרים זה לזה באמצעות פתח גדול בתקרת הקריפטה (רצפת הכנסייה), שצורתו כשל מתומן. הפתח נמצא מתחת לכיפת המבנה, והוא פיר פתוח המאחד את כל חלקי הכנסייה.

 

אורכה של הכנסייה 44.60 מטרים, והיא קצרה בצידה המערבי בחמישה מטרים מהכנסייה הצלבנית בשל אילוצים גאוגרפיים הקשורים בתוואי רחוב הבשורה הסמוך.

 

רוחבה של הכנסייה 27 מטרים, וגובהה הפנימי, מרצפת מפלס מערת הבשורה שבקריפטה ועד הנקודה הגבוהה ביותר בכיפה, הוא 49 מטרים.

 

הכנסייה עשירה מאוד בדימויים ובסימבוליות, המוקדשים בראש וראשונה למרים ולבשורה. אלה כוללים שילובים שונים של האותיות "A" ו-"M", שתי האותיות הראשונות של המילים "AVE MARIA" ("אווה מריה" – "שלום מרים") שבהן נפתחת הבשורה, ומסיבה זו רוב המעברים בכנסייה בנויים בצורת קשתות מחודדות. סמלים נוספים הם הספרה 8 המסמלת בנצרות את הרוחניות ואת החיים, וכן כפולותיה; וכביטוי לפולחנה העולמי של הבתולה, יש בכנסייה מגוון יצירות אמנות בסגנונות שונים מכל רחבי תבל.

החזית המערבית

מבט מפנים המתחם לחזית המערבית

הפסל משנת 1990 המתאר את המלאך גבריאל המבשר את הבשורה למרים. הפסל הוא תרומה מנמיביה, ועל בסיסו חקוקה תחינה להתפייסות ולהרמוניה באפריקה הדרומית. ברקע לכתובת ההקדשה רשומים שמותיהן של מדינות דרום היבשת.

צילום יולי 2023

החזית המערבית של הכנסייה מוקדשת לבשורה, והיא פונה לעבר שער הכניסה ברחוב הבשורה.

 

בחזית המערבית קבועות בה דלתות הכניסה אל הקריפטה (הכנסייה התחתונה).

 

החזית קעורה ובשני צדדיה שני מגדלים מתומנים עטורי כיפות מחודדות בגוון אפור.

 

חלקה העליון של החזית בנוי בצורת גמלון עם מעקה אבן משופע.

החזית המערבית והחזית הדרומית

דלת הכניסה של המפלס התחתון

שישה מאורעות מחיי ישו על הדלת במפלס התחתון מובאים על רקע סצינות הקשורות בהם – לידת ישו על רקע סצנות סגידת האמגושים, סגידת הרועים, הבריחה למצרים, טבח התמימים, ישו בחברת יוסף הקדוש לצד תיאורו בין המורים, טבילת ישו לצד השבת בן האלמנה לחיים, הדרשה על ההר על רקע סירת דייגים, צליבת ישו לצד תחייתו.

האכסדרה

לאורך חומתו החיצונית של המתחם, שוכנת אכסדרה המקיפה את הכנסייה ממערב ומדרום. אורכה 105 מטר ורוחבה ארבעה מטרים.

 

היא נושאת גג בטון משופע ונתמכת על ידי עמודי אבן שביניהם קורות בצורת האותיות A ו-M.

 

לאורך קיר האכסדרה מוצגות עשרות יצירות אמנות שנתרמו על ידי מדינות שונות ברחבי העולם. היצירות עשויות מחומרים שונים, כגון פסיפס או אריחי חרסינה, וכל אחת מהן מבטאת את המסורת האמנותית והדתית של המדינה אשר תרמה אותה. כל היצירות מציגות את הבתולה בדרכים המקובלות – המדונה והילד, הפייטה, לאחר הכתרתה במרומים וכיוצ"ב. מעבר לסגנונות הייחודיים, משלבות חלק מהיצירות מוטיבים לאומיים ברורים, כמו צבעי דגל הלאום, כיתוב בשפה הלאומית או תיאורה של הבתולה בדמותה כקדושה המגנה המקומית.

*

החזית הצפונית

החזית הצפונית קטנה בשטחה משתי החזיתות האחרות, שכן היא מקבילה רק למפלס הכנסייה העליונה.

 

מסיבה זו, כיפת הכנסייה, הגדולה בלאו הכי, נראית גדולה עוד יותר מכיוון זה.

 

לעומת החזית המערבית והחזית הדרומית, החזית הצפונית פשוטה יותר והיא איננה עשירה בדימויים דתיים ואמנותיים.

 

למעשה היא נדמית למבנה מבוצר, וקבועה בה שורה של חלונות צרים וקטנים, עשויים זכוכית צבעונית, ומעליהם שורה של פתחים קטנים.

 

שתי הדלתות שבחזית זו קטנות יחסית ואין להן מבואה, והן נמצאות במרחק גדול אחת מהשנייה.

 

מוטיב פסי האבן הבהירים והוורודים, המקיף את מבנה הכנסייה מכל צדדיו, ממשיך גם בצידו הצפוני, אך הפסים הוורודים אינם מעוטרים ואינם נושאים מסר אמנותי או דתי.

 

הסיבה העיקרית לדלות האמנותית של צידו זה של המבנה, היא בכך שבחזיתו ניצב מבנה הבפטיסטריום של הכנסייה, השוכן בליבה של רחבה מעוטרת. אל שני אלה – בית הטבילה והרחבה – ממוקדת תשומת הלב במקום.

*

הכנסייה העליונה

*

*

*

*

הכנסייה העליונה חופפת את תוואי הקריפטה שמתחתיה, ועל-כן, גם את תוואי הכנסייה הצלבנית מהמאה השתים עשרה.

 

היא עשויה מחלל אחד ללא טרנספט; ושתי שורות עמודי הבטון, התומכים בגג המבנה בחלקו המערבי של האולם, אינם מחלקים אותו לשלוש ספינות נפרדות ממש.

 

החלק המזרחי של הכנסייה, השוכן מתחת לכיפה, פנוי מעמודים, והוא יוצר חלל רבוע וגדול, שאורך כל אחת מצלעותיו הוא 25 מטרים. בקצה המזרחי של האולם קבועים שלושה אפסיסים, הניצבים גם הם מעל האפסיסים שבקריפטה.

*

אופייה של הכנסייה העליונה שונה לחלוטין מזה של הקריפטה. היא מוארת היטב על ידי האור החודר מלמעלה דרך הכיפה המרכזית והכיפה המשנית שמאחוריה.

 

היא נראית גדולה יותר, שכן, אף על פי ששטחה זהה לזה של הקריפטה שמתחתיה, הכנסייה העליונה גבוהה יותר, ותקרתה מתנשאת לגובה של 12 מטרים.

 

בנוסף, הפתח בתקרת הכנסייה העליונה, שמעליו נחה הכיפה, גדול יותר מהפתח המתומן הקבוע בתקרת הקריפטה (וברצפת הכנסייה עצמה).

 

לעומת הריק המסתורי של הקריפטה, הכנסייה העליונה עמוסה באלמנטים אמנותיים רבים, הניבטים בצפיפות מכל עבר. חלק גדול מיצירות אלה נתרם על ידי אומות שונות, ולכן אין ביניהן התאמה כלשהי. הן עשויות בטכניקות פלסטיות שונות, וחלקן מצטיין בצבעים עזים ורבים, לעיתים על גבול המצועצע. גם הרצפה עשויה מפיסות שיש צבעוניות, המצטרפות לסמלים, לכתובות, לדמויות ולעצמים אחרים. מעל כל אלה מתנשא יער עמודים וקורות בטון מזוין, שבעוד שבקריפטה הוא נחבא מן העין, בכנסייה העליונה לא ניתן להתעלם מנוכחותו.

 

לאורך קירות האורך של הכנסייה, מוצגות יצירות אמנות שנתרמו על ידי אומות שונות ואשר עוסקות כולן בבתולה. כמו היצירות באכסדרה שבחצר הכנסייה (ראו להלן), גם היצירות בכנסייה העליונה משקפות את המסורת האמנותית והדתית של המדינות השונות. ארבע-עשרה תחנות הצלב מיוצגות בליווי כיתוב בערבית, מאפיין מקומי ייחודי בכנסייה.

*

*

*

הקריפטה היא
המפלס התחתון
של הבזיליקה

*

הכניסה הראשית אל הקריפטה היא דרך הדלתות הקבועות בחזית המערבית של הכנסייה. דלת כניסה נוספת נמצאת בחזית הדרומית של המבנה, והיא מובילה אל מרכזה.

 

המפלס התחתון של כנסיית הבשורה איננו קריפטה רגילה.

 

אף שהוא שוכן מתחת לכנסייה העליונה, בדומה לקריפטות אחרות, הוא אינו משמש לקבורה, מראהו הנוכחי הוא תוצר של בנייה ועיצוב מודרניים, והוא חופף בשטחו לכל שטחה של הכנסייה שמעליו.

 

לכן ניתן לתאר את המפלס התחתון גם ככנסייה נפרדת.

 

רוב שטח הקריפטה שוכן במפלס הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12, והיא מעוצבת בפשטות, תוך שימת דגש על הממצאים הארכאולוגיים שנמצאים בשטחה.

*

*

*

*

*

לוחות שיש המעלים על נס את תרומתם של העושים במלאכת הקמת המבנה והחפירות הארכאולוגיות

הלוח הצמוד בלטינית ובערבית מאזכר את שמו של האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני, שליט הגליל אשר התיר לפרנציסקנים להקים מחדש את כנסיית הבשורה בשנת 1620.

הכיפה והגג

*

כיפת הכנסייה עשויה מבטון מזוין, וחלקיה הובאו לאתר כשהם מוכנים.

 

מאחר שהכנסייה שוכנת במרכז העיר נצרת, אזור הנמצא בעמק, יצר האדריכל מוציו כיפה גדולה, כמעט חסרת פרופורציות למבנה עליו היא ניצבת, הכל כדי להבליט את נוכחותה בנוף העירוני.

 

כדי להגביה את הכיפה עוד יותר, בנה אותה האדריכל מוציו בצורת חרוט תלול, ובראשה קבע מנורה גדולה העשויה מאבן והנדמית למגדלור – סמל לאור האלוהי הקורן מהבשורה.

צילום יצחק איתן

כך יצחק צילם את הכיפה מבפנים

כנסיית יוסף הקדוש

*

לפי מסורת מימי הביניים כנסיית יוסף הקדוש הוקמה במקום שבו שכן בית המלאכה של יוסף הנגר, בעלה של מריה ולפי גרסה מאוחרת יותר כאן היה גם ביתו.

 

מבנה הכנסייה הנוכחי הוקם בשנת 1914 על-גבי התוואי של כנסייה צלבנית קודמת

 

סגנונה של הכנסייה נאו-רומנסקי. לידה ניצב מגדל פעמונים רבוע שגגו אדום.

*

מבט מדרום

*

*

*

*

*

מקורות הסקירה אודות כנסיית הבשורה, הרחבות ושם הפניות נוספות 

סוף, 

הביקור במתחם בזיליקת הבשורה
היה מעניין ומלמד

הצילום במקום היה מענג
וגם מאתגר לנוכח
תנאי התאורה בפנים הכנסיות
וזוויות הצילום מחוץ להן.

מתחם זה שבו
הכנסייה הגדולה ביותר בארץ,
הוא בעל חשיבות עולמית
ובעלת משמעות דתית רבה ביותר
למיליוני נוצרים בעולם.

חבל מאוד  שהמקום  
שומם מצליינים ותיירים.
נקווה שבמהרה
הימים טובים יגיעו חזרה אלינו
ובמקום נראה את אלפי המבקרים!!

תודה לך פואד
על תיאום הכניסה
עם הרכב למתחם

תודה לך יצחק
שהצטרפת אלינו.

המיזם אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה, ממשיך.

למי שנחשף לראשונה למיזם, נציין שמדובר על צילום אדם אותו אני מכיר במקום בו הוא חי ו/או פועל.

בתיעוד משולבים הצילומים עם סיפור חייו ופועלו של האיש.

בשנה האחרונה צלמתי מספר חברים, עמיתים וגם אנשים חדשים שהכרתי זמן קצר לפני המפגש איתם.

ביום חמישי 11 בינואר 2024, בשעת בוקר הגעתי למלון ביאזי הנמצא בשכונת נחלת אחים בירושלים לצלם את מימי ביאזי-שרעבי בעלת המלון ויוזמת הקמתו.

צילום אפריל 2019

מלון "ביאזי" הוא מלון משפחתי קטן שנבנה בהשראת אביה של מימי אליהו ביאזי שהיה קונדיטור מומחה באפיית עוגות מיוחדות ועליו יורחב בהמשך.

את מימי הכרתי במהלך שיטוט עם חברי יואל רסקין, במקום מגוריו, שכונת שערי רחמים הסמוכה לשכונת נחלת אחים באפריל 2019 וראו שכונת שערי רחמים במכלול נחלאות שבירושלים.

אז נחשפתי לסיפורו של אביה ולסיפור הקמת המלון בבית בו התגורר והפעלתו .

בתחילת המפגש מימי סיפרה לי על עצמה, על אביה אליהו ביאזי ז"ל ואמה גאולה ביאזי תבדל"א.

היא סיפרה גם על אחיה אבי ביאזי ז"ל שהיה רכז מודיעין מוערך במחלק המיעוטים במשטרת ירושלים. ב-30 בינואר 1986 הוא נרצח בידי כנופיית סוחרי סמים מהכפר סילוואן שארבו לו בדרכו לעבודה וירו בו מטווח קצר כנקמה על כך שחשף אותם.

כמו כן סיפרה על היוזמה להקמת המלון ותהליך קבלת ההיתרים שנמשך שבע שנים!

אחר כך צלמתי את מימי בחלל הכניסה של המלון שכולל את חדר האוכל, הלובי והמשרד.

לצילום הצטרפו גם יואל בעלה ולילך הבת הצעירה שלה.

למרות הגשם שירד בזמן הביקור, יצאנו לצלם גם בכניסה למלון וגם בגג המלון ממנו נשקף נוף מרהיב של העיר כמעט 360 מעלות.

*

מימי ביאזי-שרעבי נשואה ליואל ולהם שלושה ילדים: עדי, אבישי ולילך.

 

היא נולדה בשנת 1963 בשכונת שכונת יפה נוף (בית הכרם)

 

למדה בבית הספר היסודי יפה נוף ובית ספר תיכון בויאר.

 

היא שירתה בצה"ל (1981 – 1983) כמדריכה בבית הספר לשריון.

 

לאחר שירותה למדה מינהל בתי מלון בביה"ס למלונאות תדמור בהרצליה (1983 – 1985).

 

בזמן לימודיה שהתה בלונדון מספר חודשים על מנת לשפר את ידיעת השפה האנגלית.

מימי חזרה לארץ ביום הרצחו של אחיה אבי ז"ל.

 

לאחר מכן פתחה סניף של הקונדיטוריה של אביה במבשרת ציון.

 

בין לבין (1988 – 1992) למדה בפקולטה למדעי הרוח פילוסופיה ולימודים כללים לתואר בוגר באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

בשנת 1993 התחתנה עם יואל והדגישה שנישואיה היו בשידוך ואז עברו להתגורר במבשרת ציון.

 

בין השנים 1995 ל-2000 נולדו שלושת ילדיה.

במהלך השנים עסקה במכירה בחנויות בגדים ועוגיות וגם משכה ידה בתוון ויזמות נדל"ן.

 

בשנת 2010 החלה עם אביה בהקמת בית המלון שכאמור נפתח בשנת 2018 לאחר שבע שנים של תהליכי קבלת אישורים.

 

לאחר התאוששות ממשבר הקורונה (2020 – 2022), מימי ובעלה הפעילו מחדש את המלון.

 

בימים אלה מתמודדים עם המשבר בתיירות שנוצר בעטיה של מלחמת עזה, 7 באוקטובר.

*

אליהו ביאזי נולד בתורכיה בערב ט"ו בשבט בשנת 1929 בכפר דיארבקיר בצפון מזרח טורקיה על גבול עירק, לאברהם ואסתר שפרנסתם הייתה מבוססת על מסחר מוצרים כגון: חינה, חוטים, מחטים וצבעים ועם כפרי הסביבה למקום מגוריהם.

 

בשנת 1933 עלו ההורים ושלשת ילדיהם, בעליה לא לגאלית לארץ ישראל. הם שכרו מבריחי גבול מטורקיה ודרך סוריה הגיעו ללבנון. בלבנון שכרו סירת משוטים לשוט דרומה לארץ ישראל. מבריחי הגבול שידעו על המשמר האנגלי שחיפש אחרי מבריחי גבול, שטו ללב ים ועקפו את המשמר ומשם הגיעו לחוף חיפה. בחיפה עלו המשפחות על עגלות רתומות לסוסים ויצאו לירושלים דרך העיר יפו. בירושלים קיבלו את המשפחה האחים של אברהם שאירחו אותם בביתם.

 

לאחר שעזבה המשפחה את בית המארחים חיפש אברהם דירה בנחלאות ומשלא מצא, שכר בית בשכונת שייח באדר מערבית לנחלאות. לאחר תקופה, רכשה המשפחה את הבית שבכפר ברעם שבנחלאות, שהיה בנוי מבפנים מעץ ודיקטים ומבחוץ מצופה בפח. בחצר הקטנה שבביתם גידלה המשפחה תרנגולות ועיזים שאותם לקחו לרעות בשדות הפתוחים של שייח באדר.

 

כילד וכנער, אליהו היה יד ימינו של אביו ועזר ככל יכולתו בפרנסת הבית והאחים ובבניה ושיפוצים שנדרשו להרחבת הבית הקיים. בגיל 10 הצטרף אליהו לתנועת הנוער "הנוער העובד" ומשם נשלח ללימודי קונדיטוריה. לאחר מכן עבד אליהו כשוליה במאפיות ידועות בעיר ואחרי כשנה נשלח ללמוד אפיית עוגות כלה שבהם התמחה, והרבה עוגות מעשה ידיו קישטו אירועים בירושלים.

 

בהיותו בן 15 התגייס אליהו לגדנ"ע והחל להתאמן לקראת העומד להתרחש במדינה. בהתחלה שלחו אותו את חבריו לעמדות שמירה בגבולות ירושלים בעיר העתיקה, ועם פרוץ מלחמת העצמאות גוייס אליהו ל"מחלקה הירושלמית" לגדוד השישי של הפלמ"ח שהיה שייך לחטיבת הראל. במסגרת זו לחם אליהו בכל גזרות פרוזדור ירושלים, בליווי שיירות מזון לעיר הנצורה, ובתוך העיר עצמה במאבק על שחרור ירושלים.

 

אחרי השחרור מהצבא אליהו בן ה- 21 נישא לגאולה למשפחת מזרחי בת ה- 19 והזוג הצעיר עבר לגור בחדר קטן בנחלאות בבית ההורים, ושם נולדו שני ילדיהם הראשונים- אסתר ואברהם.

 

מאז שנת 1958 עבד אליהו במגדניית "עוגית" ולאחר מכן פתח ברחוב ישעיהו ליד קולנוע "אדיסון" המיתולוגי את מגדניית "מעדן".

דיוקנו של אליהו המעוצב באמצעות אלפי מטבעות של אגורה ישנה – שהיו אחד מאוספיו

אמא של מימי גאולה ביאזי ביתם של מזל ושאול מזרחי נולדה בשנת 1930 בשכונת "אוהל משה" בירושלים.

 

היא דור שביעי של המשפחה שהתגוררה בעיר העתיקה לאחר עלייתה לארץ ישראל מפרס (איראן של ימינו).

 

אמה הייתה בת שישית במשפחה של עשרה ילדים.

 

היא למדה עד כיתה ו'  בבית ספר רוחמה.

 

בגלל שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיס הוריה, הם העבירו אותה ללמוד בבית הספר של הנזירות סן ג'וזף של ההתגלות.

 

לאור היותה ממשפחה דתית והחשש של אביה שהנזירות ינצרו אותה היא הוצאה מבית הספר.

 

היא לא חזרה לספסל הלימודים.

אז, היא החלה לעבוד בשכונת רחביה בבית משפחת ד"ר שכטמן בעבודות הבית וכעוזרת גננת.

 

באחת ההזדמנויות הזמרת ברכה צפירה (אמו של אריאל זילבר) שהגיעה לבקר בבית המשפחה, היא שמעה את גאולה מפליאה בשירה.

 

היא פנתה לאביה של גאולה לשכנע אותו שישלח אותה ללמוד זמרה. הוא ענה בשלילה ואמר "אולי יש לה קול ולנו אין מה לאכול".

 

אמה הגשימה את תשוקתה למוזיקה בגיל 80 עת החלה ללמוד פסנתר.

 

היום בגיל 93 אימה גאולה, חיה בגפה בקריית יובל. היא  משתתפת בחבורת זמר "לב העיר" המופיעה כל שבוע  ומזמרת שירה בלדינו.

*

אחיה של מימי אברהם (אבי) ז"ל נולד וגדל בנחלאות, שם ספג את הציונות מהבית ומאביו.

 

אבי התגייס לצבא ושירת בחיל נ.מ, ולאחר סיום השירות הצבאי התגייס לכוחות הביטחון כרכז מודיעין במחלק המיעוטים במשטרת ישראל.

 

מסירותו הרבה לעבודת הביטחון השוטף קצרה הישגים רבים, והקנתה לו הערכה רבה בין חבריו ומפקדיו.

 

ב-30 בינואר 1986 נרצח אבי, בידי כנופיית סוחרי סמים מהכפר סילוואן, לאחר שחשף את פעילותם הנפשעת, הם ארבו לו בדרכו לעבודה וירו בו מטווח קצר.

 

יד הזיכרון מול החומה המערבית של העיר העתיקה, סמוך לשער יפו

*

מיום הרצחו של אחיה אבי,  חרב עולמם של משפחת ביאזי וכל מסלול חייהם השתנה.

 

אביה אליהו שהיה בן 57 ואמא גאולה בת 55 שהשכירו את המגדנייה לפני הרצח, אספו את השברים אזרו כח וחזרו לעבוד במגדניה על מנת לשכך את הכאב העצום שחשו.

 

לאחר מכירת המגדנייה בשנת 2007, גאולה פנתה למסלול ההתנדבות למען החברה במוסד "יד שרה" שבו השקיעה ממיטב מרצה במשך כ- 10 שנים.

 

אליהו שהיה יצירתי חיפש תעסוקה שבה יוכל לממש את יכולותיו. אליהו שאהב עבודות עץ, נרשם לקורס נגרות וחרטות והקים נגרייה על גג ביתו. בנגריה השקיע את רוב זמנו ומירצו ביצירת חפצי נוי, מנורות, חנוכיות, קערות עץ, מעמדים לנייר, פמוטים, קופסאות לתפירה, קופסאות לתה וכדומה.

 

את יצירותיו הקדיש אליהו לזכר אבי בנו, ותרם מהן לתחנת המשטרה שבה שירת אבי, לבית הספר החקלאי "עין כרם", לבית הלוחם ירושלים, ליד לבנים בירושלים ול"יד שרה" שבה התנדבה גאולה.

 

יצירת השיא שלו היתה עבודת "כיסא אליהו הנביא" שהוקדש לעילוי שם בנו אברהם. בחזית הכיסא נחרט:  "קודש לה', כסא לאליהו הנביא, לעילוי נשמת אבי ביאזי ז"ל, פרו ורבו ומלאו את הארץ. תרומת משפחת ביאזי ה.י.ו/ ת.נ.צ.ב.ה ", ובגב הכיסא נחרט: השוטר אבי ביאזי ז"ל נולד בירושלים ביום כ"ד סיוון תשט"ז 3.6.56,  נרצח בידי בני עוולה, ביום כ' שבט תשמ"ו 30.1.86 במילוי תפקידו ת.נ.צ.ב.ה.

 

אליהו נפטר בתאריך ד'  טבת תשע"ו   16.12.2015. ואמא גאולה תבדל"א מתגוררת בגפה בקריית יובל.

*

*

הרחוב בו נמצא המלון

*

משרד הקבלה

מלון "ביאזי" הוא מלון משפחתי קטן שנבנה בהשראת אליהו ביאזי – אב המשפחה שהיה קונדיטור מומחה באפיית עוגות מיוחדות.

 

המלון מאופיין באווירה ביתית ירושלמית אותנטית ומקנה לאורחים תחושה של שייכות למקום ולסביבה.

 

מלון ביאזי עוצב בעיצוב ייחודי ואביזרי האומנות במלון עוצבו באמצעות כלים, יצירות, וחלקי עץ ששימשו את אליהו בעבודותיו כקונדיטור וכנגר חובב.

 

המלון מכיל שישה חדרי אירוח, חמש סוויטות ויחידת סטודיו.  החדרים נקראים על שמות העוגות שאליהו אפה.

 

שלוש הסוויטות משקיפות לנחלאות הוותיקה. לגגות האדומים ולסמטאות השכונה, ושתי סוויטות והסטודיו לריאה הירוקה- גן סאקר, בית המשפט העליון וכנסת ישראל.

 

למלון מרפסת גג יפיפיה המשקיפה כמעט  °360 גם היא לנוף המרהיב של השכונה של גן סאקר, הכנסת ושכונת נחלאות

*

*

סוף,

הסיפור של מימי,
משפחתה והמלון
מרתק!

שמחתי ונהניתי
לשוחח עם מימי
ובעיקר לצלם אותה

תודה לך מימי
שהצטרפת
למיזם
"אדם וסביבתו"

מקבץ צילומים אלה בכרמל הנמוך מהווה נספח למסע להכרת כרם מהר"ל וסביבתו, מקום בראי העבר שהתקיים ביום שני 8 בינואר 2024.

*

*

*

****

*

*

*

****

*

*

*

*

*

****

*

*

*****

*

***

*

*

*

*

*

*****

*

**********

תיעוד זה שונה מאלה הרבים אודות מסעותיי ברחבי הארץ. לרוב, עניינם הוא מה נִרְאָה וּבְעִקָּר צֻלַּם במהלך הסיור או השיטוט.

התיעוד להלן, בנוסף למַרְאוֹת,  עוסק גם בתַּהֲלִיךְ. עניינו גם איך נולד הרעיון למסע? איך הוכן המידע לקראת היציאה לשטח?

המסע להכרת העבר של כרם מהר"ל וסביבתו הוא ביטוי לשילוב של עבודת צוות.

מקום כרם מהר"ל

יצחק איתן המתגורר במושב כרם מהר"ל, הוא עמית לצילום שאיתו התיידדתי לפני מספר שנים. מעת לעת, שאני נמצא באזורו, אני מגיע אליו לביקור.

כאשר הייתי אצלו לפני מספר שבועות, סיפרתי  לו על אחד המיזמים בהם אני עוסק בשנים האחרונות ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים (קיבוצים ומושבים) במטרה לדעת אודותיהם, להיחשף לדמותם ולרוחם, להיפגש עם אנשים מעניינים המתגוררים בהם ולהתרשם מפניו הפיסיים של המקום.

יצחק הציע שנכלול במיזם גם את מושב כרם מהר"ל.

קבענו תאריך לביקור ואף הוזמנו מספר חברים.

בשיחה נוספת בה עסקנו בתכנון הביקור עלתה השאלה האם הסיור יתמקד במושב כרם מהר"ל, בהתאם לרוח המיזם, או יעסוק במקום וגם בסביבתו בראי העבר.

התלבטנו האם כדאי שנעסוק בשני הנושאים או רק באחד מהם. יצחק השיב שהוא מעדיף את הנושא השני, שלדידו יותר מעניין.

זרמתי עם יצחק, הבנתי שלפנינו אתגר של לימוד משותף לפני היציאה לשטח ושל סיור שגם מהותו לימוד.  לכן, אין טעם לצאת לסיור של קבוצה.

"כחניך" אסכולת הגיאוגרפיה ההיסטורית הישראלית הצעתי ליצחק שהיא תהווה את הבסיס לפרקטיקה ב"מסע" להכרת העבר של המקום של כרם מהר"ל ושל סביבתו הקרובה.

אסכולת הגיאוגרפיה ההיסטורית הישראלית שעניינה "ארץ בראי עברה"  עוסקת במחקרים בגיאוגרפיה ההיסטורית היישובית והנוף התרבותי של ארץ ישראל ברמת המקרו (הארץ), ברמת המיזו (האזור היישוב) וגם ברמת המיקרו (מתחם, מבנה ועוד).

את אסכולה זו ייסד בשנות ה-70' של המאה העשרים פרופ' יהושע בן אריה ז"ל שהלך לעולמו בשיבה טובה ב-25 בדצמבר 2023.

במשך עשרות שנים פרופ' יהושע בן אריה העמיד דורות של תלמידים, חלקם הם בין החוקרים המובילים והבולטים בארץ ובעולם בתחום הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

בראשית שנות ה-80' של המאה העשרים גם אני זכיתי להיות תלמידו של פרופ' בן אריה. הוא היה מבין המורים שלי בתואר בוגר, אצלו כתבתי את עבודת הסמינריון שבהמשך עובדה למאמר, בלימודי המוסמך הוא היה אחד משני המנחים בעבודת התיזה. בראשית שנות ה-2000 לאחר כשני עשורים הוא היה אחד משלושת שופטי עבודת הדוקטורט. לאחר מכן, שמרתי אתו על קשר, מעת לעת שוחחתי איתו על עיסוקיי הנוכחיים.

בתחילת הלימוד הצעתי ליצחק  שבנוסף לגיאוגרפיה היסטורית היישובית, נדרש גם לגיאוגרפיה הפיסית של המקום (טופוגרפיה, גיאולוגיה גאומורפולוגיה) וגם מעט לארכיאולוגיה.

כאמור, השלב הראשון של היציאה לדרך, היה לימוד מקדים ובעיקר איסוף מידע.

מרגע שהחלטנו על המסע להכרת העבר של המקום, יצחק ואני התחלנו לאסוף מידע.

יצחק, שלא אמון על שיטות מחקר של הגיאוגרפיה היסטורית, הפתיע אותי בחריצות, קפדנות, נחישות והיסודיות של לימוד הנושא, בהתמדה של חיפוש המידע וביציאה לסיורים מקדימים על מנת לאתר שרידים מהעבר.

במשך הזמן לקראת הסיור הצטבר לנו מידע רב שהיווה "חומר גלם" שעובד להיות "צידה לדרך" וחלקו מהווה מקור ובסיס לנכתב להלן.

המידע הרב שהצטבר כולל:

* מפות מהעבר: מפות P.E.F, מפות מתקופת המנדט וראשית ימי המדינה; מפות מהווה של המקום והאזור;

* מפה גיאולוגית של האזור.

* צילומים מהעבר לרבות תצלומי אוויר.

* נתונים ממפקד האוכלוסין שביצעה ממשלת ישראל המנדטורית בשנת 1931.

* מידע  אודות הקרבות באזור במלחמת העצמאות לרבות ידיעות שהופיעו בעיתונות בזמן זה.

* מספר מאמרים אקדמיים, פרקים מספרים ועבודות מחקר אודות הכפר איגזים הכוללים גם סקרי שדה וחלקם דנים בתמורות במקום שחלו אחרי מלחמת העצמאות.

* הספר "הכרמל של פון מולינן", תרגום, עריכה, הערות ונספחים לספר אודות הכרמל שראה אור בלייפציג בשנת 1908

* ספר שנכתב על סיפורו של המושב שישים שנים לאחר הקמתו.

* מספר דוחות על חפירות ארכיאולוגיות שנעשו במקום.

* הפרק על מושב כרם מהר"ל בתוכנית אב לשימור שהכינה המועצה האזורית חוף הכרמל.

* שתי כתבות בעיתונות על מוחמד אל מאדי שהיה הראיס של כל האזור.

יצחק גם נפגש עם חברו, פרופ' יוסי בן ארצי והתייעץ איתו על הכוונה והלימוד המקדים.

ביום שני 8 בינואר 2024 יצאנו לסיור/צילום במושב וסביבתו והצטרפה אלינו חברתי שולי לינדר-ירקוני.

שולי (גיאוגרפית, ד"ר)  תושבת הכפר עין הוד הסמוך תרמה לנו מהידע הרב שצברה על המקום והאזור. היא גם הציגה לנו גם את ממצאי ותובנות מחקרה "הכפרים הערביים בחוף הכרמל 1948: שחזור נוף תרבותי" שנעשה כעבודת גמר למוסמך בהדרכת פרופ' יוסי בן ארצי באוניברסיטת חיפה בשנת 2005.

*

הסיבוב בשטח נמשך מספר שעות ומיותר לציין שבמהלכו לא חסכנו מאמץ וצלמנו.

התחלנו בתצפית לעבר כרם מהר"ל וסביבתו משולי יער חוף הכרמל. המשכנו למצפה עופר לתצפית על מישור חוף הכרמל והמשכנו הלאה למקום בו שני כפרים סמוכים לאגזים והם ג'בע ועין ראזל. נכנסנו לכרם מהר"ל בדרך המקורית לכפר אגזים בתקופת המנדט. עברנו בכרם בו נמצאים גם זיתים, כנראה מזמן טרם הקמת המדינה. עברנו במושב וראינו מספר מהבתים של הכפר אגזים, ראינו את מבנה בית הספר של הכפר ושימושו הנוכחי בית כנסת ומועדון. נכנסנו למתחם המסגד שיש טוענים שהיה חלק חאן ואולי אף ממתחם מקודש אליו היה נהוג לעלות לרגל. לסיום קנחנו בביקור במלון הטירה, מבנה מפואר שהיה בית המושל אל מהדי..

 

להלן סיכום "המסע" הקצר להכרת
העבר של מושב כרם מהר"ל וסביבתו.

ראוי לציין שסיכום זה
אינו מסמך אקדמי
ואינו מתיימר להיות כזה.

הסיכום המשקף את
חווית הלימוד שלנו
שקדמה ליציאה לשטח
ואת חווית הסיור והצילום.

מבט על כרם מהר"ל מכיוון מערב

מושב כֶּרֶם מַהֲרַ"ל נמצא בכרמל הנמוך בין זיכרון יעקב בדרום  לבין עתלית בצפון.

 

המושב הוא אחד מיישובי המועצה האזורית חוף הכרמל.

*

המושב הוקם בשנת 1949 על ידי קבוצה של עולים מצ'כוסלובקיה, רובם ניצולי השואה.

 

שמו של המושב, כרם זיתים הנטוע סביב שלשת עבריו ומהר"ל הוא רבי יהודה ליווא בן בצלאל – שהיה הרב הראשי של הקהילה בפראג במאה ה-16 וגם פוסק הלכה, פילוסוף והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה ונחשב כמי שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסנס.

*

המושב הוקם בשולי ובסמוך לכפר הערבי אגזים שהתקיים במקום עד מלחמת העצמאות, קיץ 1948.

 

עד 1948 הכפר הערבי אגזים יחד עם שני שכניו עין ראזל וג'בע נכללו ב"משולש הקטן" שהתנכל לתנועת הנוסעים לחיפה.

 

הדרך המקורית שעלתה לכפר אגזים מדרום מכיוון מישור החוף

*

*

כשמושב הוקם בשנת 1949, הגבעות הצפונית והדרומית נשארו מחוץ לתחום הבנוי שלו. עשרות שנים מאוחר יותר נבנו עליהן ההרחבות.

מבט על קצה הגבעה הדרומית מעל נחל מהר"ל

מבט ממערב על קצה הגבעה הצפונית שלמרגלותיה המזרחיים נמצא הכפר אגזים

*

כאמור, מיקום כרם מהר"ל בכרמל הנמוך, סמוך לנקודת מפגשו עם מישור חוף הכרמל.

 

איתור, המושב על אחת הגבעות בין נחל מערות בצפון ונחל מהר"ל הדרום.

*

מבט על בקעת מהר"ל מכיוון דרום מערב

בקעת מהר"ל הוא עמק קטן ששטחו כארבעה קמ"ר ב"כרמל הנמוך", במקום המפגש של נחל מערות ונחל חרובים.

 

שמו של עמק מהר"ל נובע משמו של היישוב הסמוך כרם מהר"ל.

 

עמק מהר"ל הוא הבקעה הטקטונית הגדולה ברכס הכרמל ונמצאים בה ריכוזים יפים של סלעי טוף געשי בצבעים שונים.

 

כיום מגדלים בעמק המהר״ל בעיקר עצי פרי נשירים, אבוקדו וזיתים.

 

בשטח העמק נמצאת שמורת הטבע עמק מהר"ל (יש הטוענים כי השמורה נמצאת בבקעת שי"ר).

*

הטוף נוצר כתוצאה מהתפרצות געשית תת-ימית והוא הצטבר באזור וכוסה מאוחר יותר על ידי סלעי גיר.

 

שברים גאולוגיים במזרח ובמערב העמק סייעו לבליית סלעי הגיר והדולומיט שהגנו על הטוף.

 

הטוף הרך יותר נסחף במי הים וכך נוצר העמק. בצפון העמק נחשף טוף צהבהב דק.

 

בחלק התחתון של העמק נמצאו שכבות טוף מעורבות בקירטון המכסות את שולי צפון העמק.

 

בסלעי הגיר בעמק נמצאו הרבה מאובנים של בע"ח וצדפות.

 

בעמק נמצא גם טוף בצבעים חום, אדום, ירקרק ושחור.

 

על פי המסורת, בכפר הערבי אגזים הופק בעבר ברזל מן הטוף השחור על ידי הצלבנים על פי תגליות ממבצר עתלית ובקמרון של נמל הורדוס מקיסריה.

שטחי הטוף (וורוד)

הכפר אגזים נמצא בצומת דרכים אזורית. היישוב המרכזי באזור מתקופת הברזל עד התקופה ההלניסטית היה בתל דור, הנמצא כ־9 ק"מ מדרום מערב לאתר. את המעמד המרכזי למן התקופה הרומית עד התקופה הביזנטית ולאחריה ירשה קיסריה

 

בערוץ הרחב של נחל מהר"ל, שבו עובר היום כביש הגישה למושב ממשיכה דרך מזרחה החוצה את הכרמל דרום לעבר עמק יזרעאל והיא מקבילה לדרך בנחל תות (ואדי מילח, היום כביש 67). דרך זו הייתה בשימוש בתקופה העות'מאנית ויש להניח שגם בתקופות קדומות יותר.

 

מצפון לאגזים בעמק מהר"ל חוצה דרך מדרום לצפון לעבר נחל המערות, בואכה דלית אל־כרמל,

 

השם אגזים מוזכר ברשימות מפקד האוכלוסין העות'מאני של שנת 1596 ככפר השייך לנפת שפיא במחוז לג'ון.

 

אגזים היווה את כפר הבית של משפחת אל מאדי, בני שבט בדואי מאזור באר שבע, ששלטה בצפון ארץ ישראל, באזור החוף מדרום לכרמל ובמורדות המערביים של הר שכם, במאה השמונה עשרה ובמחצית הראשונה של המאה התשע עשרה.

 

משפחת אל-מאדי בנתה בכפר מבצר גדול.

המקור: המקור עוזי עד וכארם סעיד, שרידים מהתקופות הפרהיסטוריות עד התקופה העות'מאנית בכרם מהר"ל, עתיקות, כרך 105 (התשפ"ב / 2021), עמ' 69 – 119

אחד מהנודעים ממשפחת אל מאדי היה יליד הכפר, השיח' מסעוד אל מאדי, שבתחילת המאה התשע עשרה מונה למושל קד'א חיפה על ידי סולימאן פאשה (מושל מחוז עכו בוואלי של צידון.

 

אִבּראהים מחמד עלי פאשא, הקצין מצרי שנלחם בהצלחה נגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל. בנו של שליט מצרים מוחמד עלי, הוציא להורג את מסעוד ובנו ב-1834 בחשד שהשתתף בתכנון מרד נגדו וצמצם את השפעת משפחת אל מאדי.

 

עם חזרת העות'מאנים לשלטון בארץ ישראל חזרו בני משפחת אל מאדי לתפוס עמדות מפתח בצפון הארץ, למשל מוחמד אל מאדי היה מושל חיפה בשנת 1885, אולם לא שבו למעמדם הקודם.

 

משפחה ידועה נוספת באיג'זים הייתה משפחת אל-נבהאני שמקורה מחצי האי ערב, אך בניה התגוררו זמן רב באיג'זים לפני שהגיעו לחיפה.

 

הקונסול הבריטי אדוארד רוג'רס שסייר בארץ ישראל ב-1859 כתב שבכפר חיים כ-1000 תושבים המתפרנסים מחקלאות.

 

ברבע האחרון מוזכר אגזים הכפר השני בגודלו, מביחנת שטחו ואוכלוסייתו בקד'א (נפת) חיפה.

הכפר אגזים וסביבתו במפת P.E.F

*

אוכלוסיית אגזים ברבע האחרון של המאה התשע עשרה ביחס לשאר כפרי קד'א חיפה

המקור: יהושע בן אריה (1984), אוכלוסיית סנג'ק עכו בשנות השעים של המאה התשע עשרה, שלם, מחקרים בתולדות ארץ ישראל ויישובה, שנה ד', הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים

בתי הכפר נבנו בעיקר מאבן וממלט, והיו בו שני מסגדים ובית-ספר יסודי לבנים שנוסד ב-1880. אנחנו מכירים רק מסגד אחד ולא יודעים איפה היה שני.

 

החל משנות ה-70 של המאה התשע עשרה הייתה הגירה מאיג'זים לחיפה של בני משפחת אל מאדי שבקשו להיות קרובים למרכז השלטוני המתפתח בחיפה.

 

בשנת 1880 ויקטור גרן מתאר את איג'זים כיישוב של אוהלים ומבני אבן עתיקים למרגלות מישור של עצי זית.

מקום הכפר ומשלוש עבריו כרמי הזייתים ומצד אחד הבקעה

 

בתקופת המנדט הבריטי נחשב הכפר למבוסס יחסית, אולם בין תושביו היו סכסוכים שהביאו לקטטות ולעקירת גידולים חקלאיים.

 

בשנת 1932 בוטל המעמד של מועצה מקומית של הכפר.

 

במהלך המרד הערבי הגדול נודע אגזים כבסיס של אנשי הכנופיות ופיגועים רבים יצאו ממנו כלפי התחבורה על כביש חיפה-תל אביב. באפריל 1938 הוטל על הכפר קנס קיבוצי שהביא לבריחת רוב תושביו ממנו.

 

דו"ח של סוקרי קרקעות בריטים בצפון הארץ תיאר את אגזים כאחד המקומות המסוכנים ביותר מבחינת ביטחון ציבורי.

 

בשנת 1940 גודלו בכפר ירקות ללא השקיה ותוכנן להקים באר כדי לאפשר גידולים אינטנסיביים.

 

הבקעה מדרום לאגזים

על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, השתרעו אדמות הכפר על 46,905 דונם, 23,619 דונם בבעלות פרטית ו- 23,286 דונם בבעלות ציבורית.

 

בכפר חיו בו 2,970 תושבים, רובם מוסלמים, מלבד 140 נוצרים.

 

התושבים התפרנסו מגידול בעלי חיים ומחקלאות. דגן היה הגידול העיקרי, אך הכפר נודע גם בעצי הזית שלו. היו בכפר שלושה בתי בד ידניים ואחד מכאני. אדמות הכפר הכילו מספר מעיינות, נחלי אכזב ובארות.

 

על פי תוכנית החלוקה נועדו יישובי המשולש הקטן, ובהם אגזים, להיכלל בתחום המדינה היהודית.

מפקח של רשות העתיקות של המנדט הבריטי סקר את בתי האבן העתיקים של הכפר בשנים 1942, 1944.

 

בשנים 2002–2005 נערכו חפירות הצלה באתר הנמצא בחלקו המרכזי והדרומי של מושב כרם מהר"ל שממנו יש תצפית מערבה אל מישור החוף. בחפירה נחשפו שרידי מבנים מן התקופות הממלוכית והעות'מאנית שבהם שימוש משני באבנים מתקופות קדומות החל מהתקופות הפרהיסטוריות. ראו כראם סעיד כרם מהר"ל חדשות ארכיאולוגיות גיליון 120 לשנת 2008 וגם עוזי עד וכארם סעיד, שרידים מהתקופות הפרהיסטוריות עד התקופה העות'מאנית בכרם מהר"ל, עתיקות, כרך 105 (התשפ"ב / 2021), עמ' 69 – 119

החפירות ההצלה בגבעות הצפונית והדרומית לקראת הבנייה. המקור עוזי עד וכארם סעיד, שרידים מהתקופות הפרהיסטוריות עד התקופה העות'מאנית בכרם מהר"ל, עתיקות, כרך 105 (התשפ"ב / 2021), עמ' 69 – 119

*

במלחמת העצמאות תקפו תושבי אגזים בשיתוף שאר יישובי המשולש הקטן, ובתמיכה לוגיסטית מלבנון באמצעות המעגן בכפר טנטורה את התחבורה היהודית בין זכרון יעקב לחיפה, והביאו לחסימתו.

 

ערביי המשולש הקטן זכו להערכה רבה על כושר הלחימה שלהם ואגזים נחשבה הרוח החיה מאחורי הסירוב של הכפרים להיכנע.

 

ב-6 ביולי 1948 לקחו לוחמי אגזים מספר שבויים וב-8 ביולי נעשה ניסיון ראשון להשתלט על אגזים, אך הוא כשל. השבויים הוחזרו במסגרת הסכם חילופי שבויים, אך ניסיונות להשיג הסכם כניעה לא צלחו לאור הערכתם של לוחמי הכפרים שהם יחזיקו מעמד עד כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, כפי שאכן היה.

 

לאחר כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה ריכז צה"ל כוחות גדולים סביב כפרי המשולש הקטן ופתח בלחימה ב-24 ביולי ב"מבצע שוטר". לאחר קרבות של יום וחצי, ולאחר שהצבא העיראקי סירב לשלוח תגבורת נסוגו לוחמי הכפרים לערערה וצה"ל נכנס לאג'זים ב-26 ביולי 1948. בשעות הצהריים חתם המוכתר על כניעה. רבים מתושבי אגזים ברחו מהכפר בגלל הקרבות ולא הורשו לחזור אליו. כ-1400 מתושבי הכפר נאספו על ידי חיילי צה"ל בימים שאחרי הכניעה והועברו לג'נין.

 

בכפר נותרו כחמש עשרה משפחות ערביות אשר התגוררו בו עוד לאחר הקמת כרם מהר"ל, אך בהמשך פונו לחוות מקורה ולאחר מכן עברו לחיפה.

 

תושבי הכפר האחרים התפזרו בין פוריידיס, מחנות פליטים בג'נין, ומדינות ערב.

 

מקור, הרחבה והפניות 

המפה היישובית באזור הכרמל לפני ואחרי מלחמת העצמאות

כרם מהר"ל וסביבתו בתום העשור הראשון מאז הקמת המדינה

 

במחצית השנייה של יולי 1948 היוו שלושת הכפרים ג'בע, אִג'זִם ועין ע'זאל
את המובלעת הערבית הגדולה ביותר שלא נכבשה בלב השטח הישראלי.
לוחמי הכפרים הללו הדפו התקפות עליהם ושיבשו את התחבורה הישראלית בדרך החוף מדרום לחיפה.

המקום בו נמצא הכפר ג'בע,
אחד מקודקודיו המשולש הקטן

 

הכפר ג'בע שכן על המורדות המערביים של דרום הכרמל והשקיף לעבר מישור החוף.

 

בתחום הכפר נמצאו שרידי פסיפס וקברים חצובים בסלע וקיימת סברה שהוא נבנה על אתר הישוב הרומי גאבאתא.

 

*

אוכלוסיית הכפר בסוף המאה התשע עשרה כללה 150 נפש.

 

בשנת 1931 חיו 762 תושבים בשנת -1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,140, כולם מוסלמים

 

תושבי הכפר התפרנסו מגידול בעלי חיים ומחקלאות בעיקר דגנים וירקות על קרקע שהשתרעה כ- 7,000 דונם. הם גידלו גם זיתים והפיקו שמן-זית בבית-בד ידני.

עיי הכפר

ב-24 ביולי 1948 לאחר תחילת ההפוגה השנייה, תקף את האזור כוח מיוחד מחטיבות גולני, כרמלי ואלכסנדרוני, ונהדף וביום למחרת נכבש הכפר ב"מבצע שוטר."

 

תושבי הכפר נדרשו לעזוב או שברחו מזרחה לאזור ג'נין.

 

בשנת 1949 הוקם על אדמות הכפר מושב גבע-כרמל, קילומטר אחד מצפון-מערב לאתר הכפר.

 

באתר הכפר ניתן להבחין בגלי אבנים ובאתר מקודש שנותר בו.

 

סביב הכפר נותרו שרידי קברים

 

חורשות אורנים מגודרות גדלות בקרבת אתר הכפר וחלק מאתר הכפר משמש כאדמות מרעה.

*

*

המקום בו נמצא הכפר עין ע׳זל
הקודקוד הדרום מערבי
של המשולש הקטן

*

הכפר עֵין עַ'זַל נבנה בקצות ואדי במורדות הכרמל, 21 ק"מ בסמוך לכביש חיפה — תל-אביב.

 

בסוף המאה התשע עשרה חיו בכפר 450 תושבים בבתי אבן ובוץ. בשנת 1931 נמנו בעין עַ'זאל ובכפר הסמוך אל-סוואמיר 1,439 תושבים, שהתגוררו ב-247 בתים.

 

בין  השנים 1944-45 חיו בעין ע'זל 2,170 תושבים, ואדמות-הכפר השתרעו על 18,079 דונם.

 

בכפר היה אתר שהוקדש לשיח' שחאדה תושב המקום, בית-ספר יסודי לבנים שנוסד ב-1886, בית-ספר יסודי

 

כלכלת-הכפר התבססה על גידול חיות-משק וחקלאות, כולל גידול עצי-זית ודגנים. קירבת הכפר לחיפה איפשרה לחלק מתושביו לעבוד בנמל ובמסחר.

 

כאמור אִג'זִם, עין ע'זל וגַ'בּע היוו משולש כפרים מדרום לחיפה שתנכל לתנועה על כביש בין חיפה וזיכרון יעקב

 

שני הניסיונות הראשונים לכבוש את הכפר, ב-18 ביוני וב-8 ביולי, נהדפו בידי לוחמים מהכפר.

 

הניסיון השלישי בוצע במהלך ההפוגה השנייה של המלחמה במסגרת "מבצע שוטר". כאמור, כוח מיוחד מחטיבות גולני, כרמלי ואלכסנדרוני תקף את הכפר ב-24 ביולי במתקפה ארטילרית ואווירית כבדה. לאחר יומיים נכבש הכפר

 

בשנת 1950 הוקם מושב עופר על אדמות הכפר, שני ק"מ מדרום-מזרח לו.

 

המקדש הרעוע של שיח' שחאדה הוא המבנה היחיד שנותר על תילו בכפר.

 

*

*

צילום יצחק איתן

*

*

שרידי הכפר אגזים
בתוך כרם מהר"ל

*

*

*

*

*

בית הספר של אגזים
חלקו הפך להיות בית כנסת
וחלקו הפך להיות מועדון

*

*

*

המסגד ומתחם החאן

המקור עוזי עד וכארם סעיד, שרידים מהתקופות הפרהיסטוריות עד התקופה העות'מאנית בכרם מהר"ל, עתיקות, כרך 105 (התשפ"ב / 2021), עמ' 69 – 119

*

צילום יצחק איתן

*

*

צילום יצחק איתן

צילום יצחק איתן

*

בביקור במסגד לא הצלחנו להבין את פשר גודלו העצום.

 

יום למחרת הסיור פניתי לפרופ' יובל בן בסט מהחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה שחוקר את האימפריה העות'מאנית במאה ה-19 באזור סוריה הגדולה. שאלתי אותו האם יוכל לפענח את פשרו של המתחם הדתי הגדול הכולל את המסגד והאולמות בצדדיו.

 

למחרת הוא הפנה אותי  לספר העוסק בתיעוד של מבנים אסלאמיים בארץ ישראל שזוהו במחקר שבוצע בשנות ה-90' של המאה העשרים שכלל סקר שטח ותיעוד של מחלקת העתיקות של ארץ ישראל המוחזק בארכיון מוזיאון רוקפלר בירושלים.

 

התשובה לפשר גודל המסגד עדין חסרה

בית המושל מהדי,

המקור עוזי עד וכארם סעיד, שרידים מהתקופות הפרהיסטוריות עד התקופה העות'מאנית בכרם מהר"ל, עתיקות, כרך 105 (התשפ"ב / 2021), עמ' 69 – 119

היום מלון הטירה 

*

*

*

*

*

*

*

*

סוף,

היה זה
מסע מאתגר ומעניין,
השכלנו!

כאמור,
סיכום המסע
הגם שנלמד בשיטת מחקר אקדמי
הוא אינו מסמך אקדמי,
אינו מתיימר להיות כזה
ואינו נועד לחדש
כי הרי הוא מבוסס
על תוכן שכבר פורסם.

מסע זה היה חידוש עבורנו
למדנו והכרנו מה שלא ידענו.

נחזור ונדגיש
שתיעוד זה משקף
את חווית הלימוד שלנו
שקדמה ליציאה לשטח
ואת חווית הסיור והצילום.

מסע זה מהווה עבורנו "מודל"
להמשך החקירה והלימוד
אודות מקום בראי עברו.

************

תודה לך יצחק
על היוזמה והשותפות בלימוד
על סיור מקדים ותיאום
ועל ההובלה בשטח.

תודה לך שולי
שהפכת עולמות כדי להגיע לסיור,
תרומתך לא תסולא בפז!

תודה לאלה שתרמו מעט ידע
פרופ' יוסי בן ארצי
הגיאולוג ד"ר יובל ברטוב
פרופ' יובל בן בסט

תודה לך אודי שפתחת
את שערי מלון הטירה
ואפשרת לנו להציץ במכמניו.

ההמשך יהיה בסיור
בזמן הקרוב בחוות מקורה. 

המיזם אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה הוא מבן עיסוקיי בחודשים האחרונים שממלא אותי סיפוק והנאה .

מדובר על צילום אדם אותו אני מכיר במקום בו הוא חי ו/או פועל.

בתיעוד משולבים הצילומים עם סיפור חייו ופועלו של האיש.

בשנה האחרונה צלמתי מספר חברים, עמיתים וגם אנשים חדשים שהכרתי זמן קצר לפני המפגש איתם.

ביום חמישי 4 בינואר 2024, בשעת בוקר הגעתי למשרדו ולביתו של יורם הרפז הסמוכים זה לזה ונמצאים בשכונת קטמון בירושלים.

ההיכרות ביני ובין יורם היא רבת  שנים.

לראשונה נפגשנו בזמן שרעייתי סמדר עבדה עם נעמי רעייתו במכון כרם להכשרת מורים בירושלים.

מרבית המפגשים ביננו הם בבית הלוחם בירושלים בו אנו חברים.

לרוב, המפגשים הם אקראיים ומתקיימים בדופן בריכת השחייה, בספסלי המלתחה, בשולחן קפיטריה, ותוך כדי הליכה במסדרונות הבית ובמגרש החנייה.

שנים רבות יורם מנוי על התיעודים שאני מפיץ.

לאחרונה, שנפגשנו, הוא סיפר לי שהתפעל מהמיזם  אדם בסביבתו.

אז, הצעתי לו להצטרף והסכים.

יורם הרפז הוא איש נחמד ולבבי. השיחה אתו רהוטה וקולחת.

 

הוא פרופ' בתחום החינוך ושמו הולך לפניו.

 

יורם אינו הולך בתלם, בעל חשיבה מקורית, יוצרת ופרובוקטיבית. הוא שובר מוסכמות ומעורר אהדה והתנגדות בעוצמות שונות.

 

יורם הוא אדם חרוץ ופורה. פרסומיו האקדמיים והאחרים (שמונה ספרים בעברית, שניים באנגלית ועשרות מאמרים)  מוכרים בארץ וידועים בעולם

 

הוא מרצה, יועץ ומתראיין מבוקש בתקשורת בישראל בענייני חינוך.

 

מעת לעת יועץ בארצות חו"ל ומשתתף בכנסים בין לאומים.

 

*

 

יורם נשוי לנעמי (פסיכואנליטיקאית) וילדיהם שירה ואליק.

 

הוא נולד (1953) וגדל בקיבוץ לוֹחֲמֵי הַגֵּטָאוֹת הנמצא בגליל המערבי, שהוקם בשנת 1949 על ידי ניצולי השואה, פרטיזנים ולוחמי הגטאות.

 

אביו עוזי ז"ל היה המנהל הכלכלי של הקיבוץ ואמו פלה ז"ל הייתה מנהלת בית הספר היסודי בקיבוץ.

יורם הוא הבכור מבין שלושת אחיו ד"ר עמוס הרפז (מורה ומחנך) וד"ר אורי הרפז (פסיכולוג).

 

יורם למד בבית הספר היסודי בקיבוצו ובבית הספר העל יסודי האזורי סולם צור שבקיבוץ גשר הזיו.

*

יורם שירת בצה"ל (1971 – 1974) בנח"ל במסלול בני משקים, פיקוד זוטר.

 

לאחר השירות הצבאי שב לקיבוץ ולאחר שנתיים (1974 – 1976) של עבודה ברפת ופעילות חברתית עזב ועבר לירושלים.

 

בירושלים הוא למד באוניברסיטה העברית לתואר בוגר היסטוריה כללית ופילוסופיה ( 1976 -1979) ושם הכיר את רעייתו נעמי, ולתואר מוסמך ומחשבת החינוך (1980 – 1983).

 

תוך כדי לימודיו ואחר כך (1981 – 1986) היה מורה להיסטוריה, אזרחות ופילוסופיה בבית ספר התיכון בויאר בירושלים.

 

לאחר שבע שנות חינוך והוראה הוא לקח פסק זמן מהחינוך והיה כתב במשך ארבע שנים בתחומי החברה והתרבות במקומון הירושלמי "כל העיר" (1987 – 1991). להשלמת הכנסה עבד כשומר ומאבטח במוזיאון האסלאם בעיר.

*

*

*

בשנת 1992 הוא התקבל למחזור הראשון של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית.

 

לאחר סיום לימודיו ב"מנדל" (1994) הוא השתתף בהקמת מכון ברנקו וייס – ארגון חינוכי הפועל למען שינוי חברתי על ידי פרימת הקשר בין נסיבות חיים מקשות של צעירים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל לבין יכולתם לממש את עצמם ולתרום את חלקם לקידומה של חברה ישראלית משגשגת.

 

במסגרת עבודתו במכון הוא ניהל את הפרויקט "הוראה ולמידה בקהילת חשיבה" וערך את פרסומי המכון.

*

*

*

בשנת 2001 במהלך עבודתו במכון ברנקו וייס, נסע לאוניברסיטת הרווארד בבוסטון בארה"ב, ובמשך שנה כתב וכמעט השלים את עבודת דוקטורט על חינוך החשיבה בהדרכת פרופ' דיוויד פרקינס (אוניברסיטת הרווארד) ופרופ' צבי לם (אוניברסיטה העברית). הדוקטורט הוגש לאוניברסיטה העברית והוא הוסמך בשנת 2002.

 

לאחר תשע שנים במכון ברנקו וייס הוא הצטרף לבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, תחילה כמורה ואחר כך כמנהל ופעל בו במשך שנתיים (2004 -2006).

 

תוך כדי כך פעילות במכון מנדל ואחר כך היה עורך כתב העת של הסתדרות המורים "הד החינוך" ( 2007 – 2015).

 

*

בשנת 2002 היה גם איש סגל במכללת אל קסמי בבקעה אל-ע'רביה ושם לימד עד שנת 2018

 

בשנת 2006 הוא הצטרף לסגל מכללת הוראה בית ברל שבה הוא מלמד עד היום.

 

בשנת 2023 הקים יורם את העמותה "המרכז לתכנון סביבות חינוך" המסייעת לאנשי החנוך בכל הרמות ובין היתר רשויות מקומיות לתכנן את מסגרות החנוך השונות: גן, בתי ספר, חינוך לא פורמלי (תנועות נוער) מכללות ועוד.

 

*

*

*

 

הספר ילדי מעיין יצא לאור בהוצאת ספריית הפועלים בשנת 1996. הוא כולל סיפורים מצחיקים-עצובים על ילדי קיבוץ "לוחמי הגיטאות" שחבריו הם ניצולי שואה. הספר הוא עולם של דמיון והרפתקה על רקע הסתירה המתמדת שבין רוח השובבות של ילד למול כובד הזיכרונות המעיק על ההורים

*

 ספרו המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה פורסם בשנת 2008 בזמן עבודתו במכון ברנקו ויס. הספר מפתח מודל ל"בית ספר חושב" המבוסס על הפיכת הכיתה ל"קהילת חשיבה".

 

הרעיון המרכזי של הספר הוא שבשנים האחרונות מתהווה בשדה החינוך מודל חדש של מחשבה ועשייה – המודל השלישי. על פי מודל זה לא "תוכנית הלימודים במרכז" (המודל הראשון), ולא "הילד במרכז" (המודל השני), אלא "המפגש במרכז" – מפגש בין לומדים פעילים ותוכנית לימודים משמעותית. המודל השלישי בא לידי ביטוי ב"קהילות" שונות – "קהילת לומדים", "קהילת חקירה", "קהילה בונת-ידע", "קהילת חשיבה" ו"קהילות" נוספות שנהגות ומיושמות במקומות שונים בעולם.

 

הספר "המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה", מתאר ומנתח את עקרונותיו של המודל השלישי ואת צורות הופעתו ב"קהילות" שונות – בעיקר בקהילת חשיבה. קהילת חשיבה היא מסגרת של הוראה ולמידה, שמחבר הספר ועמיתיו פיתחו, יישמו ומיישמים בארץ וברחבי העולם. היא מתבססת על תמונות חלופיות של למידה, הוראה, ידע, תודעה ומטרת ההוראה והלמידה, ומציעה – על בסיס תמונות חלופיות אלה – פרקטיקה חינוכית חדשה

הספר חכה, פיתיון ודגים: גישות לחינוך החשיבה ראה אור בהוצאת מכון ברנקו וייס, 2005 ומבוסס על עבודת הדוקטורט של יורם

 

הספר מתאר ומנתח את הספרות העשירה שנוצרה סביב חינוך החשיבה ומציע להעמידה על שלוש גישות.

 

חינוך החשיבה הוא תחום שהתפתח במהירות, התעשר בתיאוריות ובתוכניות, וצבר השפעה ניכרת על השיח החינוכי הכללי. בנוסף לשמחה עושר זה גם יוצר מבוכה רבה: איזו תיאוריה להעדיף? איזו תוכנית לבחור? כיצד להתמצא בכל השפע הזה? הספר מציע לנבוכים מפה מושגית להתמצאות בתחומו של חינוך החשיבה.

 

החלק הראשון – "הגדרת הבעיה והתחום"; החלק השני "מהו היסוד המכונן חשיבה טובה?"; החלק השלישי של הספר, "כיצד מפתחים את היסוד המכונן חשיבה טובה?", מציג את מערכי ההוראה של הגישות – מערך ההקניה; מערך הטיפוח; מערך ההבניה; החלק הרביעי של הספר, "היבטים נוספים של הגישות לחינוך החשיבה"; החלק החמישי של הספר, "למה להאמין ומה לעשות".

הספר "כיצד לתכנן סביבה חינוכית בשישה צעדים: המדריך" ראה אור בהוצאת ספריית פועלים, 2018.

 

המדריך מיועד ליזמי חינוך, לאנשי חינוך, לסטודנטים להוראה, להורים ולכל מי שמתעניין בחינוך ורוצה לדעת כיצד חושבים ועושים חינוך. הוא מציע פיגום לתכנון סביבה חינוכית חדשה או מתחדשת.

 

רוח של יזמות נושבת בחוזקה במרחבי החינוך בארץ ובעולם. התובנה שמסגרות החינוך אינן מתאימות לערכיה ולאתגריה של המאה ה־21 הפכה לנחלת הכלל. אנשי חינוך מכל הסוגים מתכנסים במקומות שונים כדי "להמציא את החינוך מחדש". האוויר מלא בציפייה ל"חינוך אחר". החינוך שופע חזונות ומיזמים.

 

לדידו, אפשר להשתמש במדריך בדרכים שונות, לא בהכרח צעד אחר צעד, ולפרק אותו לאחר שהרעיון העיקרי הופנם.

 

הרעיון העיקרי של המדריך הוא שתכנון סביבה חינוכית מתחיל בהגדרה של מטרת החינוך ועיגונה בסיפור משכנע וממשיך ליישום המטרה באמצעי החינוך.

*

הספר תורגם לשפה הסינית

*

הספר "מחשבות לא חינוכיות פרה ופוסט קורונה" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים, 2022 וכולל שמונה מאמרים נוקבים שנכתבו בזמן הקורונה על שאלות היסוד של החינוך.

*

הספר פרט אחד קטן: מטרת החינוך – מאמרים מועד ב  כולל 22 מאמרים העוסקים בשלושה נושאים: מטרות החינוך, הוראה ולמידה וחינוך החשיבה. המאמרים פורסמו בספרים ובכתבי עת, אך עובדו מחדש לצורך פרסומם בספר זה.

 

מטרת החינוך היא הסוגיה החשובה ביותר בחינוך, אך היא נשכחת ומושכחת. המאמרים מחלצים אותה מהשכחה וההשכחה ודנים בהיבטים שונים שלה. המאמרים עוסקים גם בנושאים אחרים – עברו ועתידו של בית הספר, איכות ההוראה והלמידה, חינוך החשיבה ועוד – ומוגשים בסגנון רהוט ושווה לכל נפש.

 

אנשי חינוך, תלמידי חינוך, הורים וכל מי שמתעניין בחינוך ימצאו בספר זה מאמרים שידברו אליהם ויתניעו את מחשבת החינוך שלהם.

*

לאחרונה ראה אור הספר ״חזונות חינוך בשישה צעדים״ בהוצאת רסלינג. הספר, שאותו ערך יחד אמנון כרמון, מציג 28 חזונות לחינוך אחר.

*

*

סוף,

ארבע השעות האינטנסיביות
עם יורם היו מעניינות מאוד. 

נהניתי מאוד לצלם את יורם.

תודה לך יורם
שאפשרת לרגע,
לצלול לעולמך ולעשייתך. 

המעוניינים לדעת יותר על יורם הרפז ופרסומיו מוזמנים לראות באתר שלו

בת ים היא עיר ואם בישראל .

בבת ים מתגוררים בה כ-130,000 תושבים

 

העיר שוכנת לחוף הים התיכון, וגובלת בראשון לציון מדרום, בחולון ממזרח ובתל אביב מצפון.

 

שטח השיפוט שלה הוא 8,280 דונם,

 

ראשיתה של בת ים שכונת גנים דתית שהוקמה בשנת 1926 סמוך ליפו ונקראה "בית וגן"

 

בדצמבר 1936 הוכרזה בית וגן כמועצה מקומית ושנה לאחר מכן שמה שונה לבת ים.

 

מייד לאחר מלחמת העצמאות בעשור הראשון המאה העשרים הגיעו לבת ים גלי עלייה גדולים ושטחי המועצה המקומית גדלו.

 

בשנת 1958 בת ים הוכרזה כעיר.

 

במהלך שנות ה-90'  של המאה העשרים הגיעו לעיר עשרות אלפי עולים חדשים מארצות ברית המועצות והיום הם מהווים כשליש מכלל תושבי העיר.

 

בין השנים 2009 – 2018 לאור פערים הגדולים בין בת ים והערים השכנות בכל הקשור במשאבי קרקע ושימושים עסקיים במקרקעין, נדונה האפשרות של איחוד העיר בת-ים עם תל אביב-יפו ואף התקבלה החלטה בעניין.

 

בשנת 2021 בוטל האיחוד בעקבות הצלחת תוכנית ההתייעלות הכלכלית בעיר.

 

בעשור האחרון, במסגרת הסקרנות להכיר את בת ים יצאתי מספר פעמים לשוטט בה.

בקיץ 2016, יונה בקלצ'וק, בן ההעיר, הוביל אותנו ברכיבה להכרת העיר ושכנתה חולון וראו בת ים וחולון: הערים שצמחו בחולות

בחורף 2020 יצאתי עם גיתית אודי, תושבת העיר, לשיטוט / צילום בחוף הים וראו חשיפת יתר ו"שריפה" בחוף בת ים וגם שחור ולבן (שרוף) וקצת צבע בחוף בת ים

באביב 2020 בטיול רכיבה עם עמית פינקלשטיין עברנו לאורכה של הטיילת העיר וראו שעת ערב לאורך חוף הים של שלוש ערים.

ביום שני 1 בינואר 2024, חזרתי לבת ים לאחר הרכיבה בחוף יפו  והנמל ואחר כך לאורך קו הרכבת הקלה בשדרות ירושלים.

בתחילה רכבתי דרומה לאורך קו מסילת הרכבת הקלה עד קצהו ובהמשך לאורך טיילת החוף צפונה חזרה ליפו.

לצערי, לאור העובדה שבבת ים אין כמעט שבילי רכיבה אופניים, נאלצתי לרכוב על המדרכה וגם להסתכן ולרכוב על הכביש.

להלן מקבץ הצילומים שנעשו במהלך הרכיבה.

****

*

****

*

נפוצה שמועה שזה הבית המכוער בעולם, לא! זה היופי של הכיעור

*

*

*

****

*

*

*

**

*

***

*

*

*****

*

**

*

*

****

התחנה הסופית בדרום העיר

****

*

*

*

*

*

*

****

סוף, נהניתי לרכוב
נהניתי לצלם

הצטערתי שלא יכולתי
לרכוב על שביל אופניים
שכל כך חסרים
במרכז העיר ולאורך הטיילת 

הסיבוב בעיר
"עשה לי חשק"
לחזור להסתובב בעיר
ששינתה מעט את פנייה
מאז שעברנו בה בקיץ 2016,
יונה בקלצ'וק האם
הבנת את הרמז?

שדרות ירושלים ביפו היא "פנינה עירונית".

איני חושב שבזמן שהשדרה הוקמה, אחריו ובמשך כמעט מאה שנים, תוכננה היא להיות ציר של רכבת קלה.

 

שדרות ירושלים היא שדרה ארוכה החוצה את יפו ומהווה ציר תנועה ראשי בה.

 

ראשיתה בצפון במפגש הרחובות אילת, רזיאל  וקויפמן וסופה בשדרות העצמאות בבת ים.

 

בעבר השדרה היוותה את קו החיץ בין האזורים החקלאיים במזרח יפו, לבין האזור של "יפו החדשה" במערב העיר שהיה צמוד אל חוף הים.

 

במהלך שנותיה מילאה השדרה תפקיד חשוב בהתפתחות העירונית של יפו, ולאורכה של השדרה מבנים ואתרים שהם נקודות ציון בהיסטוריה העירונית שלה.

 

 

השדרה הוקמה בשנת 1915 על ידי המושל העות'מאני של יפו חסן בק בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, במקביל לרחוב יפת הצר והצפוף שהיה הרחוב הראשי היחידי שחצה את העיר.

 

אז ניטעו הדקלים לאורך השדרה על ידי תלמידי ומורי בית הספר החקלאי מקווה ישראל כ" תרומה" למאמץ המלחמתי. השדרה נקראה אז שדרות ג'מאל פאשה על שמו של המפקד הצבאי התורכי.

 

בתקופת שלטון המנדט  הוסב שמה של השדרה ל-"שדרות המלך ג'ורג'" (King George's Avenue), על שם המלך ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת.

 

בזמן מלחמת העצמאות לכיבוש העיר יפו נקראה השדרה בשם רחוב מספר 1.

 

בשנת 1949 מיד אחרי המלחמה,  לאחר איחוד תל אביב ויפו לעיר אחת, שונה שם השדרה על שם העיר ירושלים כיוון שבתל אביב כבר היה רחוב המלך ג'ורג'.

 

 

בראשית שנות ה-50' נסללה השדרה לכיוון דרום וחיבורה אל שדרות העצמאות בבת ים.

 

הקטע הדרומי החדש של השדרה הוקם ללא חנויות ובו שיכוני עולים.

*

*

בשנת 2019 השדרה נסגרה שהוקם בה הקו האדום של הרכבת הקלה

 

בשנת 2022 השדרה נפתחה מחדש כמדרחוב.

 

החל מאוגוסט 2023 עוברת לאורכה הרכבת הקלה, בשש תחנות (שלמה, בלומפילד, ארליך, איסקוב, הבעש״ט ומחרוזת.)

*

*

החלק השני של מסלול רכיבת צילום, לבד, ביום שני 1 בינואר 2023 ביפו ובת ים היה בשביל האופניים הצמוד לאורך ציר הרכבת הקלה ביפו.

*

*

*

******

*

*

*

*******

*

*

****

*

*

*

****

*

*

*

*

*

****

*

*

*

****

*

**

*

*

*

סוף,

התרשמתי מאוד מהיופי
של שדרות ירושלים

נהניתי לרכוב,

נהניתי לצלם !

זמן רב לא ראיתי את הים.

ביום שני, 1 בינואר 2024 יצאתי לבד לרכיבת צילום ביפו ובת ים.

חלקו הראשון של המסלול היה לאורך חוף הים ובנמל.

נהניתי לרכוב ובמיוחד לצלם.

*

*

*

*

***

*

*

***

*

****

*

*

*

*

*****

*

*

*

*

*

****

*

*

****

*

*

*****