ביום שמחת תורה תשע"ח, יום חמישי (12/10/2017), יומיים אחרי מטח קצר של היורה, מזג האוויר האיר פניו והיה אידאלי למסע רכיבת אופניים. רוח נעימה נשבה במשך היום. באחת התצפיות הגבוהות אחד החברים בקש לכבות את המזגן.

 

עם אור ראשון של ימי שעון הקיץ האחרונים התכנסנו בכניסה למושב השיתופי מולדת ומשם יצאנו לדרך.

 

היינו חבורה קטנה ומגובשת שכללה את נתי זיו (מולדת), מתכנן המסלול, המוביל והמסביר יחד עם צביקי לוריא (עין חרוד איחוד), יונה בקלצ'וק (גני תקווה), משה כ"ץ (אפק) ואני (מבשרת ציון).

 

*****

מסלול המסע, עם כיוון השעון

 

 

******

האזור הגאוגרפי,
דרום הגליל התחתון המזרחי

הגליל התחתון המזרחי הוא אחד משלוש מרכיבי הגליל התחתון. האחרים הם המרכזי הכולל את רכסי ההרים והבקעות ביניהם והמערבי הכולל את הגבעות אלונים – שפרעם. תחום הגליל התחתון המזרחי משתרע בין נחל ארבל ויובליו העליונים בצפון ובין נחל צבאים, גבעות מורסס ונחל חמדיה בדרום; בין המורדות התלולים של רמותיו במזרח ובין ציר כביש 65 מעלבון דרך צומת גולני עד הצומת עם כביש 716 ולאורכו עד צומת הכביש למולדת, רמת צבי וטייבה במערב.

המבנה המורפולוגי של הגליל התחתון כולל את הגושים הנטויים  שחלקם הצפון – מזרחי הוא החלק המוגבה, מורדות בכיוון זה תלולים בדרך כלל מאוד ומותנים על ידי קווי העתק. גושים אלה משתפלים במתינות לכיוון דרום מערב.  באמצעות אותם גושים נטויים אפשר לחלק את הגליל התחתון למספר תת אזורים שכוללים מספר רמות נטויות ויחידות מבנה נוספות. חלק מן הגושיים הנטויים אינו נושא אופי רמתי מובהק משום ששיפועו הגדול ומשום ביתורו בנחלים. בחלקם אפשר להבחין בשטח רמתי בחלקם העליון ואילו לחלקם התחתון יש אופי של בקעה. הגושים הם אלה, הגוש הנטוי ארבל, הגוש הנטוי פוריה, גבעות לביא, רמת שרונה – כפר תבור, הגוש הנטוי סירין – מע'דער, הגוש הנטוי כוכב – הירדן טייבה, הגוש הנטוי מולדת, הגוש הנטוי מורסס. בגליל התחתון המזרחי למצוא מספר גושים מורמים (הורסטים) שנמצאים מדרום לנחל תבור והם הורסט טירת אל ח'רבה במזרח רמות גזית  – עין דור ומורכב מגבעות גזית וגבעות תמרה; הורסט בית השיטה הכולל את גבעת הבריכה וגבעת קומי. בנוסף נמצאים באזור כמה שקעים טקטונים והעיקריים הם שקע רמת צבי ושקע אום סעוד ממערב לחמדיה

******

מקום המסע:
רמות יששכר 

בתחום המשתרע
בין נחל יששכר בדרום
ונחל תבור בצפון

רמות יששכר כוללות את
הגוש הנטוי מולדת
הגוש הנטוי כוכב הירדן  – טייבה

אופיו של הגוש הנטוי כוכב הירדן – טייבה הוא כשל רמה נטויה והוא נמצא מדרום לנחל תבור. כמו בשאר הגושים הנטויים נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר  בצד הצפוני – מזרחי בכוכב הירדן, בגובה שך 308 מטרים. הרמה משתפלת  אל עבר דרום מערב עד לגובה של 70 מטרים לערך והיא מנוקזת על ידי רשת נחלים הזרומים לפי נטייה זו אל עבר דרום – מערב. כל נחלים מתנקזים אל נחל יששכר.
בצפונו של הגוש הנטוי כוכב הירדן – טייבה אפשר להבחין בכמה יחידות משנה נמוכות מן שוליים הצפוניים – מזרחיים שלו היחידות הן רמה בירה, רמת דנה הנטויות באורח מתון ביותר והן נוצרו  על ידי מערכת העתקי מדרגות התוחמים את הגבול הצפון מזרחי של רמת כוכב הירדן – טייבה. רמות גזית – עין דור שאינן נטויות כלל ומוצאן אינו טקטוטני. יחידות מבנה אלה הגוש הטוי כוכב הירדן – טייבה.

הגוש הנטוי מולדת הוא גוש נטוי קטן ביחס וגם הבדלי הגובה בו קטנים, בסדר גודל של 40 – 50 מטרים בלבד. שלושה גורמים לרשומו המועט של הגוש בנוף:
(1) כלפי דרום קבור חלקו התחתון של הגוש מתחת לכיסוי הסחף (האלוביאלי) שהצטבר בעמק צבאים
(2) עצם ההרמה של הגוש הייתה קטנה, שהרי גם כיום, לאחר נחל צבאים התחתר לעומק, הבדלי הגבהים אינם עולים על 50 מ'.
(3) אף על פי שהוא מורם בצדו הצפוני, שקוע גוש מולדת מבחינת השכוב (סטרוקטורלית) ונמוך מבחינה טופוגרפית ביחס לגוש כוכב הירדן – טייבה בצפון ולהורסט בית השיטה בדרום. למעשה מהווה גוש מולדת חלק מרצועה רוחבית שקועה הנמשכת מערבה אל עבר שקע רמת צבי ומזרחה אל עבר שקע אום סעוד. את שקע אןם סעוד מנצל נחל יששכר בזרימתו מזרחה מאזור הכפר הנטוש יובלה

.******

מרחב המסע
מרביתו שטחי גידולי בעל המוכנים לזריעה.
בשוליו המערביים נמצאים היישובים מולדת, רמת צבי וטייבה.
במזרחו נמצאים אתר המצודה הצלבנית בלואר (כוכב הירדן)
ואחוזת שושנה (החווה של מאיר הר ציון).

******

מרחב המסע בעבר

*******
נחלת שבט יששכר

נחלת שבט יששכר עלתה בגורל הרביעי לאחר נחלת שבט יהודה ונחלאות "בית יוסף". היא השתרעה ממזרח להר תבור ממערב לנחלת שבט זבולון, מצפון לנחלת מנשה ומדרום לנחלת שבט נפתלי. הר תבור משמש נקודת המפגש לשבטים: זבולון, יששכר ונפתלי.
בספר יהושע מובא תאור הנחלה, אולי הקצר ביותר מבין תיאורי נחלות השבטים: וַיְהִי, גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת, וְשׁוּנֵם. וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן, וַאֲנָחֲרַת. וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן, וָאָבֶץ. וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה, וּבֵית פַּצֵּץ. וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן. (י"ט,י"ז-כ"ג). הפסוק הראשון מתאר גבול ואילו יתר הפסוקים מביאים שמות של הערים. הגבול הצפוני הוא ברור למדי מהר תבור לנהר הירדן – היום האפיק בו זורם נחל תבור או מעט צפונה נחל יבנאל. בגבול הדרומי ניתן לזהות את העיר "יִזְרְעֶאלָה", כאשר הגבול הוא נחל חרוד.
הטענה כי מברכת יעקב עולה ששבט יששכר יקבל נחלה פוריה ונעימה: "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד." ([[ספר בראשית]], מ"ט, י"ד, ט"ו). הסייפא של הברכה מעיד כי שבט זה נעדר יד תקיפה ולכן נשארו בנחלתו ערי כנעני גדולות ובצורות. בספר יהושע צוין " וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר, בֵּית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנוֹתֶיהָ, וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ, וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת, הַנָּפֶת. יב וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְהוֹרִישׁ אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה; וַיּוֹאֶל, הַכְּנַעֲנִי, לָשֶׁבֶת, בָּאָרֶץ הַזֹּאת. "(י"ז,י"א-י"ב) הכתוב מתיחס לערים: בית שאן, יבלעם ומגידו. בכל זאת לפי שירת דבורה לפחות חלק משבט יששכר נמצא בנחלתו כפי שצוין בספר שופטים: וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה, וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו (ה', ט"ו), כלומר היה כן ב"עמק". חלק מבני השבט התיישב בנחלת שבט אפרים ואנו מוצאים כי השופט תולע בן פואה היה "איש יששכר, כפי שנאמר: "וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל, תּוֹלָע בֶּן-פּוּאָה בֶּן-דּוֹדוֹ–אִישׁ יִשָּׂשכָר; וְהוּא-יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר, בְּהַר אֶפְרָיִם. וַיִּשְׁפֹּט, אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ, שָׁנָה; וַיָּמָת, וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר. (_שם, י', א'-ב')
מקור והרחבה

******

בתקופה הצלבנית
בעורף מבצר הגבול כוכב הירדן
בקצה הדרום מזרחי של הגליל למול הגלעד

*****

בשלהי המאה ה-19
אזור הגליל התחתון מיושב בדלילות בו כפרים קטנים

 

בשלהי המאה ה-19
המרחב בתחום הצפוני של מחוז שכם

 

******

בתקופת השלטון הבריטי
המרחב הוא חלק מתחום נפת בית שאן

מרחב בו עבר
קו צינור הנפט כירכוכ – חיפה

******

תמונת מצב ערב מלחמת העצמאות

******

דמות המרחב ערב מלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות
מראשיתה ועד תום קרבות עשרת הימים
מרחב המסע
בתחום מרחב פעילות חטיבת גולני

 

לאחר כבוש העיירה בית סאן ב-12 במאי 1948 הכפרים במרחב המסע נכבשו על ידי גדוד גדעון (גדוד 13) של חטיבת גולני. ההתמודדות הייתה מול הכפריים וכוחות עזר מעיר עיראק ועבר הירדן שהגיעו לבית שאן מספר שבעות לפני כיבושה.

******

דמות המרחב בשנותיה הראשונות של המדינה

דמות המרחב היום

*****

המסלול, המקומות והמראות

******

קטע ראשון,
מהגוש הנטוי מולדת
לעבר השוליים המערביים של
הגוש הנטוי כוכב – הירדן טייבה
למול שקע רמת צבי
והלאה לגוש המורם גזית – תמרה 

א-טייבה א-זועביה הידוע בקיצור כ"טייבה", הוא כפר ערבי, השייך למועצה אזורית הגלבוע. תרגום שמו של הכפר הוא 'הטובה'. הערבים נהגו להמיר שמות יישובים קדומים שכללו את השורש ע.פ.ר. (שמשמעותו בערבית "שד"), לשם "טייבה" (שמשמעותו "מקום טוב"). יש המזהים כפר זה עם עפרה המקראית, עירו של גדעון בן יואש שנלחם במדיינים בעמק יזרעאל. היישוב הוקם בשנת 1920 על ידי ערבים מוסלמים בני משפחת זועבי שכנראה, הובאו על ידי הטורקים לארץ ישראל מירדן מספר שנים קודם לכן. בני הכפר טוענים שהם גרים במקום כבר 250 שנה. לבני חמולת זועביה היו יחסים טובים עם שכניהם היהודים ובמלחמת העצמאות נשארו רוב בני החמולה בכפריהם שהפכו לחלק ממדינת ישראל, בניגוד לרוב הכפרים באזור שהתפנו מיושביהם לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב במאי 1948.

כיום, בכפר א-טייבה שומרים על מערכת יחסים טובה עם המדינה. במעריב פורסם כי בשנת 1998 בחגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל לא החרימו תושבי הכפר את האירועים כמו רוב הציבור הערבי וכי במחווה יוצאת דופן צבעו מחדש את המסגד בצבעיו של דגל הלאום (כחול ולבן) המסגד אמנם היה צבוע בצבעים אלו מזה שנים, אך הוא נצבע מחדש לכבוד יום העצמאות. אנשי הכפר הכחישו את הפרסום במעריב וטענו כי הכיפה של המסגד נבנתה בשנת 1999 בלי קשר לצבעי הדגל (כאשר הכחול מסמל את השמיים והלבן את לב המאמינים) וכי תושבי הכפר הם פלסטינים מוסלמים ולא חגגו או יחגגו את עצמאות המדינה.

הכפר מונה 240 משפחות ויש בו מרפאה, מוסדות חינוך לגיל הרך, בית ספר יסודי וכן מתקני ספורט ושעשועים. כן פועלת ביישוב ספרייה שהיא סניף של ה"ספרייה האזורית הגלבוע". תושבי הכפר מתפרנסים מחקלאות, בניין ועבודה במפעלי האזור. מדינת ישראל הגדירה את הכפר כאזור עדיפות לאומית א'. במסגרת הסדרת התכנון והבנייה בישראל, אושרו לכפר תוכניות אב, ותוכניות המתאר נמצאות בתהליך של אישור.

האתר הארכיאולוגי של טייבה הוא חורבה הנמצאת על הגדה המערבית של נחל יששכר (כיום שוכן במקום הכפר הערבי א־טיבה). בשולי הכפר המזרחיים — מעיין. בשטח הכפר בולטים שרידי המצודה הצלבנית פורבלט ( Forbele) בפי תושבי המקום: בבריה. מן המצודה (מידותיה היו 50x 50 מ׳ בקירוב) שרדו קמרונות אחדים, משקופים וחלקי קירות — כולם הותקנו מאבני בזלת מסותתות היטב. ניתן לשער שהמצודה כללה חומה חיצונית וחצר פנימית, שבה מבנה. במבנה תוספות מאוחרות, כנראה מן התקופה הממלוכית. תושבי הכפר מספרים, כי מנהרה מקשרת בין המצודה ובין המעיין (מרחק של 100 מ׳ לערך). במרחק 50 מ׳ מדרום למצודה — מבנה שממנו שרדו מרתפים אחדים (בשימוש כיום). אחד מהם (אורכו 25 מ׳) הוא בעל קמרון דמוי חבית. בקיר הצפוני של המרתף – פתח (כיום חסום). על־פי סגנון הבנייה נראה שהמבנה ממלוכי.
בצפון הכפר, בסבך שיחי צבר, נמצא באתרו עמוד מאבן גיר. תושבי המקום מכנים אזור זה ׳הכנסיה׳, רמז לכנסיה או בית כנסת שהיו במקום. בקרבת מקום הולך ערוץ נחל יששכר וצר. באזור זה נמצאו שרידים של סכר, התוחם מאגר מים (מידותיו 50x 50 מ'). ליד המעיין — שרידי מבנה (15×10 מ') וסביבו חדרים, שמתארם אינו ברור. באזור זה נמצאו משקולת של בית בד ואבני פסיפס רבות. מול המבנה, בגדה המזרחית של הנחל, נחשפו שלושה סרקופגים מאבן גיר. בקרבת המעיין, בין בתי הכפר — פריטים שונים מבזלת, בהם חוליות עמודים וכותרות, וכן משקוף שעליו חקוק צלב בתוך ורדה הצעתו של אבל בדבר זיהוי האתר עם פורבלט הצלבנית ועפרהבלה הממלוכית מתאשרת בממצא; ההצעה לזיהוי האתר עם עפרה או ספרים (יהושע יט:יט) אינה מתאשרת בממצא. חרסים שנמצאו במקום הם מן התקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הצלבנית, הממלוכית והעות׳מאנית. אתר 53, מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל

*****

קטע שני,
לאורך הגוש המורם (הורסט) גזית – תמרה,
בקצה הגוש הנטוי כוכב הירדן – טייבה
מעל נחל תבור
למול רמת דנה ורמת בירה

 

 

צינור הנפט כירכוכ-חיפה (נקרא גם: צינור הנפט מוסול–חיפה; Mosul-Haifa oil pipeline) הוא צינור באורך 942 קילומטר שהוביל נפט גולמי משדות הנפט שבכירכוכ בעיראק דרך ירדן לבתי הזיקוק בחיפה. לאחר שזוקק נאגר במכלים, ומהם הוזרם למכליות שהובילו אותו לאירופה.
הצינור הוקם בשנת 1935, בתקופה שרוב המזרח התיכון ותוואי הצינור היה תחת שליטה או חסות בריטית. הצינור הוקם במקביל להקמתו של צינור נפט מקביל מכירכוכ לטריפולי שבלבנון. הצינור הוטמן באדמה בעומק של 75 ס"מ. הצינור היה עשוי פלדה, ולמניעת קורוזיה נעטף בביטומן ומעליו נייר אזבסט. 85% מהצינור היו בקוטר 12 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 50 אטמוספירות, ו-15% מהצינור היו בקוטר של 10 אינץ' והנפט זרם בו בלחץ של 62 אטמוספירות. בקטע של 7.5 ק"מ שבו ירד הצינור מרמת הגלעד לעמק הירדן היה קוטרו 8 אינץ' בלבד, כדי להאט את הזרימה בירידה התלולה. לאורך הצינור היו 8 תחנות שאיבה שסומנו ממזרח למערב. התחנות מכירכוכ לח'דיתה סומנו באות K (כירכוכ) והתחנות מערבה יותר סומנו באות H (חיפה). התחנות בקטע המסתעף לטריפולי, סומנו באות T.

הצינור ובתי הזיקוק בחיפה הוקמו על ידי הבריטים כחלק מההערכות לקראת מלחמה צפויה, ואכן סיפקו את צורכי הדלק של הצבא הבריטי והאמריקאי באגן הים התיכון במלחמת העולם השנייה.
הצינור היה יעד מועדף לפגיעה מצד הכנופיות הערביות בתקופת המרד הערבי הגדול, ואחד מתפקידיהן של פלוגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט היה להגן על הצינור מפני פגיעה. בתקופה מאוחרת יותר, היה הצינור יעד לפגיעה של האצ"ל. בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות, נפסקה פעולת הצינור. כיום משמש קטע הצינור העובר ברמת יששכר להובלת מי השקיה לשדות הקיבוצים שבאזור. הצינור נוקה, שופץ ומופעל על ידי חברת מקורות.

פלַגוֹת הלילה המיוחדות (Special Night Squads, פל"מ), שכונתה גם פלוגות האש, הייתה יחידה צבאית בריטית למלחמה כנגד התקוממות, שפעלה במהלך המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) בצפונה של ארץ ישראל. היחידה הוקמה ביוני 1938 על ידי "הידיד" אורד צ'ארלס וינגייט, קפטן בצבא הבריטי, שהיה ציוני ובעל קשרים דתיים עמוקים ליהודים ולתנ"ך. הפל"מ התייחדה בשילוב שבין חיילי רגלים בריטיים לנוטרים יהודים, שגויסו באופן לא רשמי מבין אנשי ארגון ההגנה ובתורת הלחימה הייחודית, אותה פיתח וינגייט במיוחד עבור פעילותה. היחידה פעלה רשמית עד ליולי 1939, אך למעשה חדלה לפעול במתכונתה המקורית כבר בינואר של אותה השנה.
שמה של היחידה נבע מכך שפעלה בפְּלָגות (squads), קרי כוחות משימה קטנים ללא גודל תקני, שהורכבו לצורך כל מבצע. ביישוב העברי שובש השם והתקבע כ"פלוגות הלילה המיוחדות", אף שגודל היחידה כולה היה כשל פלוגת חיל רגלים בת הזמן.
פלגות הלילה המיוחדות הורכבה מיחידת מפקדה ומשלוש יחידות משנה ("מחלקות"). מפקדת היחידה כללה את וינגייט עצמו, קצין קישור מטעם הסוכנות היהודית (יצחק שדה, אפרים דקל ואחריו נח סונין) ועשרה נוטרים שטיפלו בענייני המנהלה. כל אחת משלוש המחלקות הורכבה מכיתת חיילים בריטיים ומכיתת נוטרים, כשלושים איש בסך הכול. על המחלקות פיקדו קצינים בריטיים, כשלהם כפופים סמלים או רבי-טוראים בריטיים וכן מפקדי כיתות מטעם ההגנה. במהלך פעילות חריגה, גייס וינגייט נוטרים נוספים, שפעלו במסגרת המשמר הנע (מ"ן) והיישובים בסביבה. בסך הכל, עמדו לרשות היחידה בין 90 ל-120 לוחמים. מפקד המחלקה שמוקמה בעין חרוד, האמפרי אדגר ניקולסון ברידן, היה גם סגנו של וינגייט וממלא מקומו.
הפל"מ הוכפפה ישירות למפקד הבריגדה ה-16, שהייתה אחראית על צפון הארץ. מפקד הבריגדה, ג'ון פולרטון אווטס, תמך ביוזמתו של וינגייט וסייע ליחידה בהקצאת כוח אדם ואמצעים. מטרת הפל"מ הוגדרה כ"חיסול הטרור בצפון ארץ ישראל". בתחילה מוקמו המחלקות בעין חרוד, בחניתה ובאיילת השחר, אך לאחר כשבועיים כונסה היחידה כולה בקיבוצים במזרח עמק יזרעאל. המשימה הרשמית שהוטלה על הפל"מ הייתה אבטחת צינור הנפט כירכוכ-חיפה, אשר היה יעד לחבלות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות. עיקר מבצעי היחידה כללו סיורים ליליים, לאורך תוואי שהוגדר מראש, במטרה להפתיע את הכנופיות בדרכן לפעילות. כמו כן, ביצעה היחידה מבצעי חיפוש בכפרים, שנחשדו בסיוע לכנופיות. במספר מקרים, ערכה היחידה פשיטות מתוכננות מראש על אתרים שזוהו מראש כבסיסים של הכנופיות, או כמקומות מפגש. פעילות היחידה הניבה הצלחות מרשימות, שגרמו לירידה משמעותית בפעילות הכנופיות בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. ניתוח מבצעי היחידה מעלה, כי במהלך שישה חודשי פעילות גרמו לוחמי הפל"מ לכ-17% מכלל האבידות שנגרמו לכנופיות על ידי הצבא הבריטי וכי היו אחראים לתפיסת כ-19% מכלל אמצעי הלחימה, בשנת 1938 כולה עם זאת, פעולות היחידה היו ידועות בברוטליות שלהן, ותלונות על ברוטליות יתר נשמעו אפילו מחיילי הפלגות עצמם.
וינגייט עזב את היחידה בתחילת אוקטובר 1938, עם צאתו לחופשת מולדת באנגליה. סגנו ביחידה, ברידן, פיקד עליה עד לתחילת ינואר 1939, כאשר גדודו עזב את ארץ ישראל. במקביל, החל להסתמן שינוי לרעה ביחס שלטונות המנדט ליישוב היהודי בארץ ישראל בכלל ולפלגות הלילה המיוחדות בפרט. מפקדה של הדיוויזיה השמינית, ברנרד לו מונטגומרי, התנגד לשיתופם של לוחמים יהודים במבצעים התקפיים, והמרכיב הבריטי ביחידה עזב אותה. על הנוטרים, אשר המשיכו לפעול תחת השם "פלגות הלילה המיוחדות", הוטלו משימות חיל מצב ואבטחה. מצב זה נמשך עד ליולי 1939, אז פורקה היחידה רשמית.
פלגות הלילה המיוחדות היו היחידה הצבאית הראשונה בה נטלו יהודים חלק בפעילות התקפית בארץ ישראל. בשל היותה כה חריגה, זכתה לתמיכתם של בכירי היישוב בעת ההיא, ובראשם משה שרת. רבים מהלוחמים בפל"מ השתלבו בהמשך ביחידות הפלמ"ח ואחר כך בצה"ל וחלקם הגיע לדרגות בכירות. בין הבולטים היו אברהם יפה, שמעון אבידן, ישראל כרמי, צבי ברנר, יוסף הראלנחמן בצר, אבינועם סלוצקי, חיים לבקוב. פרט ללוחמים ששירתו ביחידה עצמה, היו אנשים רבים שפעלו יחד עם וינגייט או תחת פיקודו, במסגרת מבצעי הפל"מ והבולטים שבהם היו יצחק שדה, יעקב דורי, יגאל אלון, משה דיין, פנחס קופל, יגאל פרסמן, גרשון ריטוב וחיים שטורמן. תורת הלחימה שהנחיל וינגייט, והניסיון שרכשו פקודיו בלוחמת חיל רגלים וכוחות מיוחדים שימשו את ארגון "ההגנה" בשנות פעילותו שמאז ואילך, ואת צה"ל לאחר מכן.

נחל התבור הוא מהגדולים שבנחלי הגליל התחתון: אורכו כ 31 – ק"מ, שטח אגן הניקוז שלו כ – 208 קמ"ר, והוא מנקז אל נהר הירדן את החלק הצפון-מזרחי של עמק יזרעאל, מצפון לרמות יששכר ועד כוכב הירדן. ראשיתו במורדות הר כסולות שממזרח לנצרת, והוא נשפך לירדן בין הקיבוצים גשר -ונווה אור. יובליו העיקריים – מצפון: נחל ברק בן-אבינועם, נחל דבורה, נחל השבעה, נחל קמה, נחל – קיש, נחל עין חידה, נחל שחל ונחל יזיר; ומדרום: נחל נין, נחל הקוסמת, נחל עין דור, נחל שומר, נחל חמוד ונחל כוכב.
מעלה הנחל מתאפיין בשיפוע גבוה וסובל מחתירה ומאובדן קרקע, ומורד הנחל מתאפיין בשקיעת סחף. במעלה הנחל בבקעת כסולות, ובמורד הנחל ממזרח לכביש , מוגדרים 90 שטחים המיועדים להיות פשט הצפה.
לאורך הנחל נובעים מעיינות רבים המעצבים את זרימת האיתן של הנחל, המעורבת לעתים בעודפי מי קולחין ובזרימות ביוב מישובי הסביבה. מופע הנחל האיתן מתחיל באזור בקעת כסולות, ממאגר דברת-בית קשת, אם כי זרימת מי מעיינות נקייה (ללא ביוב או מי קולחין), קיימת רק מעיינות שחל שבשמורת נחל תבור עד למפגש עם נחל כוכב, שם נתפסים המים לשימוש חקלאי ע"י הקיבוצים – גשר ונווה אור, אשר להם זכויות היסטוריות על המים בנחל.
המעיינות העיקריים הנובעים באגן ההיקוות של הנחל הם: עין שחל, עין נחל רכש ועינות קשיון. עין רכש ועין שחל – הנמצאים בתחום שמורת נחל –תבור נובעים ללא הפרעה ומזינים את הנחל, אך מי עיינות קשיון מאוחזים במוצאם ונשאבים ע"י קיבוץ עין דור ואינם זורמים אל הנחל כלל. באגן הנחל מעיינות רבים נוספים בעלי ספיקה נמוכה, אשר מרביתם אינם נובעים בקיץ, וחלקם נובעים רק בשנים גשומות במיוחד. בחלקו התחתון של נחל תבור, מזרחית לנקודת תפיסת המים ומערבית לכביש 90 קיימות נביעות של מים מליחים הזורמים לאורך כמה מאות מטרים עד מזרחית לגשר הרכבת. המים צלולים ומקיימים פאונה אקוואטית וצמחיית גדות עשירה, אך מחלחלים באפיק ונעלמים בתת הקרקע.

דנה  היה כפר הקטן שכן במורד הצפון-מזרחי של ואדי דַנָה (נחל דנה) שנשפך לואדי אל-בירה (נחל תבור) בתחום נפת בית שאן, 13 ק"מ מצפון לבית-שאן. קיימת סברה שהכפר נבנה על אתר הכפר תִנְעַם מהתקופה הרומית. במחצית שנות ה40' מספר התושבים היה -190, מוסלמים כולם, ושטח הכפר עמד על 6,140 דונם. היו בכפר מספר חנויות, מסגד ואתר מקודש לזכר שיח' דניאל. מעיין הכפר סיפק מים לתושבים, שעבדו בעיקר בחקלאות בעל וגידלו דגנים ומטעים. פסגות ההרים הסמוכים ומורותיהם היו מכוסים צמחייה ושימשו למרעה. תושבי הכפר גורשו / ברחו ב-28 במאי 1948 בעקבות כיבושו על ידי לוחמי גדוד גדעון מחטיבת גולני שכבשה את עמק בית-שאן והעיירה. על אדמות הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. שיחים, שיחי-צבר, קוצים ועשבים גדלים כיום סביב עיי-החורבות באתר-הכפר. צמחיית עשבים צפופה גדלה בואדי וליד המעיין. אדמות האזור מעובדות בידי חקלאים ישראלים.

 

אל – בירה – הכפר ניצב בקצה גבעת אל-שַפָא ברמת כוכב, בצד המזרחי של ואדי שנשפך צפונה לואדי אל-בירה (נחל תבור). צינור הנפט העיראקי, שהוביל נפט לבתי הזיקוק בחיפה, עבר מדרום לכפר, ובית-שאן שכנה 7.5 ק"מ מדרום. קיימת סברה שאל-בירה הוא אתר המוזכר במסע הצבאי של [פרעה] תחותמס השלישי בארץישראל  ב-1468 לפנה"ס, וכמה חוקרי תנ"ך זיהו את האתר עם בְּאֵרַה הנזכרת בספר שופטים. הגיאוגרפים הערבים יקות אל-חמוי ואבו אל-פידאא, שחיו במאה ה-13 וה-14, הזכירו את המבצר של אל-בירה ואת אדמותיו הנרחבות. הצלבנים כינו את המקום לוֹבֶּריוּם.  במחצית שנות ה-40' מספר התושבים היה -190, מוסלמים כולם, ושטח הכפר עמד על 6,866 דונם. היו בכפר מספר חנויות, והעיר ביסאן הסמוכה שימשה עבור התושבים מרכז מנהלתי ומסחרי. כלכלת הכפר התבססה בעיקר על גידול דגנים בהשקיית מי גשם והיו לו גם אדמות מרעה בהרים מכוסי העשב שסביב הכפר. מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. יתכן תושבי הכפר גורשו / ברחו ב-28 במאי 1948 בעקבות כיבושו על ידי לוחמי גדוד גדעון מחטיבת גולני שכבשה את עמק בית-שאן והעיירה. על אדמות הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. אתר הכפר מגודר ומכוסה בעשבים שוטים, שיחי צבר וקוצים, וכל שנותר ממנו הם קירות בתים. עצי תאנה ותות גדלים ליד מעיין בעמק שבתחתית אתר הכפר, והאדמות מסביב משמשות למרעה. בין חורבות הכפר הערבי אל־בירה — פריטים קדומים בשימוש משני, בהם אבני גזית ואבני סף. בעבר נמצאה באתר אבן מעוטרת בדגם צמחי. נמצאו כאן גם אבני בנייה, שהובאו מן המצודה הצלבנית בלוואר אתר 57, מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל
עין בארה – שרידי יישוב על מדרגות במדרון ממערב לנחל בארה, מצפון לעין בארה. בדרכי העפר, החוצות את ערוץ הנחל, נחשפו שרידי מבנים, שנבנו מאבני גוויל, ומצבורי חרסים. בקרבת המעיין, מוסתר בסבך צמחיה — מבנה הבנוי אבני גוויל גדולות. ההצעה בדבר זיהוי האתר עם באר (שופטים ט:כא) מתאשרת על־פי הממצא; הצעתו של ייבין בדבר זיהוי האתר עם בארא שברשימת תחותמס הג' אינה מתאשרת בממצא. אתר 55, מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל.

המעבר לגז טבעי כמקור אנרגיה מרכזי בישראל הוא פרויקט בעל חשיבות לאומית בשל יתרונותיו הכלכליים, הסביבתיים והמדיניים. מדיניות הממשלה תומכת בקידום השימוש בגז טבעי, ראשית לתחנות כוח ואזורי תעשייה כבדה ובהמשך גם לתעשייה קלה ולמרכזי מסחר.
מערכת הגז הטבעי מורכבת ממערכת הולכה ומרשת חלוקה. מערכת ההולכה נועדה להוביל את הגז בלחץ גבוה (מעל 16 בר) מנקודת האספקה לצרכני גז בלחץ גבוה כגון תחנות כוח, ולנקודות האספקה לרשת החלוקה.

בהתאם להחלטת הממשלה הורתה המועצה הארצית לתכנון ובנייה בסוף שנת 1996 על הכנת תוכנית המתאר הארצית לגז טבעי תמ"א 37 למערכת ההולכה הראשית לגז טבעי. התוכנית, שאושרה בשנת 2001, מתווה את מערכת ההולכה הראשית של הגז הטבעי ביבשה ובים, אשר תשרת את תחנות הכוח של חברת חשמל ותחנות כוח פרטיות, צרכני אנרגיה גדולים וחברות חלוקה. התכנית כוללת שני מכלולים ימי ויבשתי.
המכלול הימי : תמ"א 37 א/2: אשדוד – דור עם כניסות לרידינג וחדרה, תמ"א 37 א/1/2: אסדת הקידוח – אשדוד, תמ"א 37 א/2/2: חיבור לתחנת קבלה זמנית באשדוד, תמ"א 37 א/3/2: הרחבת התוואי הימי ושינוי ברידינג, תמ"א 37 א/4/2: מקטע דור – חיפה, תמ"א 37 א/2/ 5: מקטע מגבול המים הטריטוריאליים – אשקלון)
המכלול היבשתי: תמ"א 37 א/1: מכלול יבשתי דרומי, תמ"א 37 א/1/1: שינוי בית פלט, תמ"א 37 א/1/2: תוואי עוקף באר שבע, תמ"א 37 א/1/ 3: תוואי נשר – גזר, תמ"א 37 א/1/ 4: תוואי חיבור רותם ורמת חובב, תמ"א 37/ב: מכלול יבשתי צפוני, תמ"א 37/ב/1: שינוי סעיפים בתקנון, תמ"א 37 /ב/2: חיבור בתי זיקוק חיפה, תמ"א 37/ג: תוואי דור – חגית, תמ"א 37/ד + ד/1: חיבור מפעל נייר חדרה, תמ"א 37/ה + ה/1: תוואי חיבור פלמחים – שפד"ן.
השיקולים העיקריים בקביעת התוואים היו: איחוד תשתיות והיצמדות למעברי תשתית קיימים ומתוכננים; איתור תוואי המציב מגבלות בטיחות מינימליות; ומניעת פגיעה בנוף ככל האפשר. התכניות המפורטות מייעדות קרקע לרצועת צינור גז טבעי ולתחנות, ומגדירות טווחי בטיחות מכל מרכיבי המערכת. התכנון כלל נספח סביבתי, שנועד למזער את הפגיעה בסביבה ולקבע עקרונות לשיקום הנופי. עקב חשיבות הנושא, התוכניות הוכנו ואושרו בלוח זמנים קצר ומאפשרות הוצאת היתרי בנייה. חלק מהמערכת כבר בוצע (הקו הימי מאשדוד לחוף דור) וחלק מצוי בשלבי הקמה.

הלחץ בקווי חלוקת הגז הוא לפחות 16בר (bar). כדי לקבל קנה מידה להבנת הלחצים: יחידת הלחץ הבסיסית ביותר = 1 פסקל = הלחץ שמפעיל כח של 1 ניוטון על מטר מרובע. 1 בר = 100,000 פסקל והוא מעט פחות מהלחץ האטמוספרי הממוצע על כדור הארץ בגובה פני הים. לחץ של 1 אטמוספירה שהוא לחץ האוויר הממוצע בגובה פני הים = 1.013 בר.
לחץ של 16 בר = 232 פי.אס.אי (psi).
1 פי.אס.אי  = לחץ שמפעיל כוח של 1 פאונד על שטח של 1 אינץ מרובע. לשם השוואה הלחץ המומלץ בצמיגי אופני הרים ובצמיגי מכוניות כ 35 psi, בצמיגי אופני כביש כ 90 psi.

כַּווּכָּבּ אלהַוָא – הכפר שכן 11 ק"מ מצפון לבית-שאן על גבעה שהשתפלה במתינות צפונה, מערבה ודרומה. בקצה המזרחי של הכפר צנחה הקרקע בחדות. הכפר השקיף מזרחה לנהר הירדן וצפון-מזרחה לכינרת. מדרום ודרום-מזרח לכפר היו שני מעיינות, עין אל-חִילוּ (עין פלוגות האש) ועין אל-גִ'ירַנִי (עין הידיד). כמה חוקרים מזהים את כווכב אל-הַוָא עם ישוב בשם יַרְמוּתָא. שבטי חַבִּירוּ הנוודים שכנו באזור במאה ה-13 לפנה"ס ושם בנו הצלבנים את אחד ממבצריהם המבוצרים והנודעים ביותר, בֶּלְווּאַר. המקום היה זירה למספר קרבות בין צבאות סֿלאח אל-דין והצלבנים, והמבצר נהרס אחרי השתלטות סֿלאח אל-דין על המקום. בסוף המאה ה-16 חיו 50 תושבים בכפר שנבנה בתוך המבצר הצלבני ובאמצע המאה ה-19 חיו שם 110 תושבים. בהדרגה נבנו בתים במעגל מחוץ למבצר וצפונה ומערבה ממנו. במחצית שנות ה40' מספר התושבים היה -110, מוסלמים כולם, ושטח הכפר עמד על 9,949 דונם. תושבי הכפר גידלו דגנים ומטעים.
בזמן מלחמת העצמאות, ב-16 במאי 1948 הותקף הכפר, לאחר כיבוש העיירה הסמוכה ביסאן  על ידי לוחמי גדוד גדעון של חטיבת גולני ונכבש רק ב-21 במאי. למקום הכפר הייתה חשיבות להצבת יחידות ארטירליה לצורך הפגזת העמק למטה, בעיקר עם כניסת כוחות עיראקיים לארץ ב-15 במאי.
על אדמות-הכפר לא הוקם ישוב ישראלי. הכפר נמחק  אך באתר המבצר בלוואר נערכו חפירות והוא הפך לאתר תיירות המופעל על ידי רשות הטבע והגניפ. עצי תאנה וזית גדלים באתר הכפר. על אדמות הכפר הוקמה חוות אחוזת שושנה בה התגורר מאיר הר ציון עם משפחתו. המדרונות המשקיפים לעמק בית-שאן במזרח וואדי אל-בירה (נחל תבור) בצפון משמשים ישראלים למרעה.
באחזת שושנה  נמצאו מתקנים ותפזורת חרסים מעל מצוק הצונח אל עמק הירדן. בחצר החווה פזורים חרסים רבים. מצפון לבית החווה — שתי בריכות דמויות חרוט קטום, חפורות בבזלת ומטויחות (קוטרן: בשפה 1.50 מ׳, בקרקעית 0.90 מ" עומקן מטר אחד) — אולי חלקי גת. נראה שהשרידים קשורים ליישוב שהתקיים בעין הידיד.אתר 62 מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל

כוכב ירדן – תל (שטחו כחמישה דונם) וחורבה על מדרגה טבעית לרגלי המצוק של רמת יששכר, ליד מעיין קטן. תוויו של התל שובשו בשל דרכי העפר הרבות החוצות אותו. בתל מפולות אבן, קירות ומדרגות עיבוד. בצפונו — קטע של חומת אבנים (רוחבה 2.50 מ׳; ההשתמרות לגובה שניים עד שלושה נדבכים), עם פינה כלפי דרום. מפאת ההרס שנגרם לחומה לא ניתן לברר מהו זמנה. בדרום האתר ניכר חלק של מבנה ובו שברים של עמודי בזלת; מעט מזרחה מהם — כותרת יונית. אפשר שזה מקומו של בית הכנסת הקדום, שמשקוף ממנו נמצא בשימוש משני בכוכב הירדן.
התל מבותר בתעלה רחבה (אורכה 60 מ׳, עומקה 1.50 מ'), שבחתכיה ניכרים שרידי מבנים קדומים. בקרקעית התעלה — מנהרה צרה (גובהה 0.60 מ'), בנויה אבני בזלת מסותתות למחצה. נראה כי התעלה נכרתה בתקופה הצלבנית, שכן היא חותכת מצבורים מן התקופה הביזנטית. התעלה והמנהרה נועדו להוליך מים מנביעת המעיין, שהיתה מקור המים האיתן היחיד בסביבה, אל בריכה קטנה. שביל חצוב במצוק מוליך משער המבצר אל המעיין. הצעת אולברייט בדבר זיהוי האתר עם רמת (יהושע יט:כא) מתאשרת על־פי המיקום והממצא, וכן סבירה הצעת בן־דב בדבר זיהוי האתר עם כוכבא (פסיקתא דרב כהנא נג, כח); על־פי התווים הטופוגרפיים של האזור נראה שיש לדחות את הצעתו של אבי־ יונה בדבר זיהוי האתר עם גרופינה (משנה ראש השנה ב, ד). חרסים שנמצאו במקום מתקופות הברונזה הקדומה א', הברונזה התיכונה ב׳, שלב ב', הברונזה המאוחרת, שלב ב׳ והברזל א׳־ב׳ ומן התקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הצלבנית־הממלוכית והעות'מאנית. להרחבה אתר 60 מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל

*****

קטע שלישי,
ברוחב הגוש הנטוי כוכב הירדן – טייבה
לעבר ערוץ נחל יששכר
ומעלה הגוש הנטוי מולדת

 

כפרא – הכפר שכן בשני צידיו של החלק העליון של ואדי כפרה (נחל תולע) ונכלל בתחום נפת בית שאן 10.5 ק"מ מצפון לעיירה. המקום היה אתר ארכיאולוגי בו נמצאו שרידי כפר עתיק ושוקת חצובה בבזלת, והוא נודע בשם כפרא לפחות מאז תקופת הצלבנים. ב-1931 נמנו בכפר 298 תושבים שהתגוררו ב-81 בתים. במחצית שנות ה40' מספר התושבים חיו בכפר 430 תושבים, מוסלמים כולם, ושטחו עמד על 9,172 דונם. מדרום לכפר היתה חורשה קטנה וממזרח לו אתר מקודש לזכר מורה דת מקומי, שיח' מוחמד. בשל מיקומו על צומת בין כפרים רבים, התפתח כפרא כמרכז של פעילות מסחרית באזור, אך חקלאות נותרה עיקר פעילותו הכלכלית. דגנים, ירקות וזיתים היו היבולים העיקריים, והם הושקו במי-גשם. מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. יתכן תושבי הכפר גורשו / ברחו ב-28 במאי 1948 בעקבות כיבושו על ידי לוחמי גדוד גדעון מחטיבת גולני שכבשה את עמק בית-שאן והעיירה.
על אדמות-הכפר לא נוסדו ישובים ישראליים. שיחי צבר גדלים בין עיי החורבות של הכפר, בו נותרו גם עצי שקד, זית ותאנה. גדר מקיפה את רוב האדמות שמסביב הכפר, שחלקן משמש למרעה וחלקן, ליד הגבעה, מעובדות. בין חורבות הכפר הערבי, המשתרעות על כארבעים דונם, נמצאו עשרים בורות מים קדומים, חצובים מסלע. בין ההריסות — פריטים קדומים בשימוש משני, בהם אבני סף, פותות אבן, אגן אבן ומשקוף מעוטר בדיסקוס. בשביל החוצה את הכפר מדרום לצפון נמצא באתרו קטע של רצפת פסיפס לבנה. בעבר נמצא בחורבה שבר של כותרת מעוטרת במנורה, לולב, מחתה ושופר. ההצעה בדבר זיהוי האתר עם כפרה (ירושלמי שקלים ה, מח, עד) מתאשרת בממצא ובהשתמרות השם. חרסים שנמצאו בקום הם מן התקופות הרומית, הביזנטית, הצלבנית־הממלוכית והעות'מאנית. אתר 59, מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל

 

נחל יששכר מנקז את רמות יששכר, בין רמת כוכב מצפונו לרמת מולדת ושלוחת צבאים בדרומו. 22-אורכו כ ק"מ, ושטח אגן הניקוז שלו כ קמ"ר. 66 -ראשיתו באזור חרבת תומר גבעת, בין לגזית תמרה, והוא נשפך לירדן מדרום למושב בית-יוסף. יובליו העיקריים מצפון: – נחל תולע, נחל זקה ונחל גבול; ומדרום: נחל ברית ונחל צבאים . הנחל ניזון ממספר מעיינות, ביניהם עין עין גבול (עין יובלה) במספר קטעים לאורכו זורמים מים במשך כל השנה. בעיית סחף הקרקע באגן נחל יששכר חמורה במיוחד במעלה אגן הניקוז השיפועים והגדות מתונים, ונחל צבאים מוגדר לכל אורכו כפשט ניקוז ונחלים . במורד נחל יששכר כל אזור הנחל שממזרח לכביש 90 מוגדר גם הוא כפשט הצפה.

יובלא – הכפר הקטן שכן בצד הדרומי של אוכף נמוך דרכו עבר ואדי אל-טַייבּה (נחל יששכר), תשעה ק"מ מצפון לבית-שאן, במקום שכונה בפי הצלבנים הוּבֶּלֶת'. מתחת לגבעה מצפון, בין הואדי לכפר, נבע עין יֻבּלָא (עין יוּבְלָה), שהיווה את מקור המים העיקרי לתושבי הכפר. אדמות ביצה כיסו חלק מהאזורים שמצפון ומצפון מערב לכפר. ב-1931 נמנו בכפר 88 תושבים שהתגוררו ב-23 בתים. במחצית שנות ה40' מספר התושבים חיו בכפר 210 תושבים מוסלמים, ושטחו עמד על 5,165 דונם, ש-1,758 מהם נרכשו בידי יהודים. תושבי הכפר עבדו בחקלאות וגידלו בין היתר דגנים וירקות, הדרים ובננות. מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. תכן תושבי הכפר גורשו / ברחו ב-28 במאי 1948 בעקבות כיבושו על ידי לוחמי גדוד גדעון מחטיבת גולני שכבשה את עמק בית-שאן והעיירה. על אדמות-הכפר לא נוסדו ישובים ישראלים. מושב למולדת, נוסד ב-1937 שני ק"מ מצפון-מערב לכפר, על אדמות שהיו שייכות בעבר לכפר אל-טייבה שעודו קיים. אתר הכפר וחלק מאדמותיו מגודרים בגדר תיל ומשמשים ישראלים למרעה פרות. מספר עצי תמר גבוהים, כמה שקדיות ושיחי צבר גדלים ליד מעיין הכפר. בשטח פזורים פריטים ארכיטקטוניים בשימוש משני ואבני פסיפס רבות. לרגלי הגבעה — עין יובלה. אתר 65, מפת גזית 46 סקר אריכאולוגי של ישראל

 

מולדת, מושב שיתופי הוקם ב-4 ביולי 1937 במסגרת חומה ומגדל   ונקרא על שם ארגונם של המייסדים, עולים מגרמניה חברי ארגון "מולדת". המייסדים קבלו את הכשרתם בנהלל, באר טוביה וכפר יחזקאל. הקרן הקיימת רכשה עבור הארגון קרקע ליד טייבה שבעמק יזרעאל ובתחילת 1937 החלו להתכונן לעלייה למקום. בעלייה על הקרקע השתתפו 20–30 חברים מתוך כ-80 משפחות הארגון, ביחד עם מספר נוטרים ובסיוע של חברים ביישובים סמוכים.

בחודשים הראשונים הסתמך היישוב על מים שהובאו מכפר יחזקאל. השטח שהוקצה ליישוב היה כ-8000 דונם, אולם הוא היה מפוזר ונדרשו עוד מאמצים עד לביצוע החלפות שיביאו לריכוזו. חברי הארגון שלא השתתפו בעלייה על הקרקע נותרו זמנית בבאר טוביה. בשלב זה החלו הבירורים לגבי אופי היישוב. הרעיון של מושב שיתופי התגבש במקביל להתגבשותו בקרב אנשי "הקוצר" שהקימו את כפר חיטים. לבסוף, בתחילת 1939, הוחלט ללכת לכיוון של מושב שיתופי וחלק מאנשי הארגון שלא השלימו עם הרעיון של מושב שיתופי פרשו ולאחר שבועיים הקימו את שדמות דבורה. ביוני 1939 עברו חברי הארגון שנותרו בבאר טוביה לנקודת הקבע במולדת. בהמשך החדש כילתה שריפה שהחלה כתוצאה מפיצוץ פרימוס את כל הצריפים של היישוב, אך במהרה נבנה היישוב מחדש.

את מולדת במיקומה החדש לאחר השריפה תכנן האדריכל ריכרד קאופמן  בצורת פעמון מתרחב לכיוון מערב. הענפים החקלאיים נמצאים בחלקו המזרחי של היישוב וזה כדי שהרוחות המערביות יגיעו למרבית הבתים ויקחו את ריחות ענפי החקלאות מזרחה ולא לתוך היישוב.

בעקבות תרומה של ארגון בני ברית לצורך הקמת יישוב, התחייבו המוסדות הציוניים לקרוא יישוב בשם בני ברית, וועדת השמות החליטה לקרוא למושב של ארגון מולדת "בני ברית". לאחר שאנשי המקום התנגדו לכך ודרשו להקרא בשם סמלי או היסטורי, נקראו אנשי המקום ביולי 1940 לבירור אחרון לפני נקיטת צעדים ואנשי המקום נאלצו להסכים לשם "בני ברית". אולם השם לא תפס ולרוב הופיע בשילוב עם "מולדת", שם הארגו. עד ראשית שנות ה-50 הופיע השם בני ברית עם מולדת בסוגריים ולאחר מכן כבר נקרא המקום "מולדת – כפר בני ברית" וצירופים דומים.

בשנת 1998 החלה הקמת שכונת הרחבה ראשונה במולדת, ובשנת 2005 נבנתה שכונה נוספת. היישוב מונה כ-1,000 תושבים.
בתחום היישוב קיים אתר הנצחה לזכר נופלים שגרו ביישוב, שנוצר על ידי דליה מאירי. אתר ההנצחה בנוי בצורת מעגל וסביבו אבנים.
מבנה הציבור המרכזי במושב נקרא "בית בני ברית" והוא תוכנן על ידי האדריכל שמואל ביקלס בשנת 1958.

כלכלת היישוב מתבססת על חקלאות והענפים העיקריים הם גידולי שדה (גד"ש) המשתרעים על פני 8600 דונם מתוכם 20% שלחין (בעיקר ירקות) ו-80% פלחה (בעיקר חיטה); רפת בשותפות עם קיבוץ דוברת וכוללת כ- 700 פרות ו- 500 עגלות וגם מפטמה עגלים ויונקיה בה "עוברים" כ 700 -עגלים כל שנה ושנה;  צאן עדר המונה כ 1000 רחלות לחלב מגזע אסף ל ייצור החלב;  מכון התערובת: מולרם – תכנון ויצור עגורנים, שרות תיקונים לעגורנים, גלגלות ומערכות שינוע. מטעים – 240 דונם הדרים, 260 דונם זיתים, 350 דונם שקדים.

 

****

סוף דבר

מסע נפלא זה הסתיים לאחר 5.5 שעות
ומתוכן כמעט 3 שעות בתנועה ו2.5 שעות בעצירות.

 

*****

נהינו מאוד לדווש באזור שמרביתו כולל שטחי גידולי בעל המוכנים לזריעה.

עברנו ביישובים בשוליו המערביים מולדת וטייבה 
למדנו שבעבר עד מלחמת העצמאות נמצאו באזור מספר כפרים ערביים.
ליד עיי מרביתם  חלפנו.

התצפיות לאורך המסלול היו מרשימות ובעיקר
היו בגבעות גזית, לאורך מצוק נחל תבור ועל מצוק כוכב הירדן. 

 

******

למדנו גם שהיסטוריה חוזרת.
את האזור חצה בתקופת השלטון הבריטי קו צינור הנפט בין כירכוכ בעיראק
היום בתוואי זה מונח קו צינור הגז לעבר ממלכת ירדן ואותו פגשנו לאורך הדרך.

 

*****

מטבע אופיו של האזור היו לנו הרבה עליות לאורך המסלול 
חלקן ארוכות עם שיפוע מתון
וחלקן קצרות עם שיפוע תלול מעט (27.5%).
כאמור, טיפסנו לאורך 520 מ'.
גם כמה ירידות היו עם שיפוע סביר (21%).

 

*******

סיימנו מסע זה במרפסת אצל נתי
שם הרווינו את הצימאון  טרם הנסיעה חזרה לביתנו.

****

תודה, לנתי זיו
שאירח אותנו באחד מסלולי הבית,
תכנן את המסלול,
רכב בו קודם המסע, 
הסביר לנו במהלך הדרך,
ולסיום אירח אותנו בביתו

****

תודה לצביקי לוריא
שהוסיף לנו מידע
על קורות האזור במלחמת העצמאות

****

תודה לכולם על חברותא נעימה ומפרגנת

*****

מסע זה היה כיף גדול!