רמת שרונה – תבור: בין כפר כמא ושדה אילן30 באפריל 2017

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 21 ק"מ טיפוס-מצטבר: 210 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

טיול זה ביום שבת (29/4/2017) התקיים במסגרת אירועי "סובב כפר כמא ה-9".

 

"סובב כפר כמא" הוא אירוע שנתי המתקיים בשלהי באביב וכולל פעילות הליכה ורכיבה על אופניים בתוך וסביב היישוב ומטרתו לפתוח צוהר אל הקהילה הצ'רקסית הזעירה המתגוררת בארץ.

 

באירוע זה שהשתתפתי לפני שנתיים והוא תועד באתר. אז מאוד נהניתי ובעיקר למדתי הרבה על קהילה זו. לכן, החלטתי גם השנה להשתתף והזמנתי את חבריי הרוכבים וחלקם נענו והגיעו והם לוי אבנון (חמדיה), יעקב פרומן, נתי זיו ונכדו (מולדת) ואליק קריף (תל יצחק) ואנשי  "קבוצת גלגליגיל": ירון מוצניק (שוהם), דסי פולקמן (גבעתיים), טדי מורג (פתח תקווה), אילנה פרץ (הרצליה), אהרון יצהרי (כפר יונה), ארצי יעקב (כפר יונה), עופר גלאור (נורדיה), יקי אלישע (כפר יונה), שפי יצחק אבוהב (כפר סבא), רמי אבוהב (נתניה) יורם לביא (בית זית), גיל רוטהולץ (רמת השרון), ופטריסה ושי אבנון ו- Viivi Salminen, האורחת החביבה שלהם מפינלנד.

 

*******
מסלול הטיול, מעגלי

 

******
האזור הגאוגרפי,
גליל תחתון מזרחי

******


הגליל התחתון המזרחי בנוי מרמות בזלת נטויות העולות מכיוון דרום מזרח ונופלות בחדות בכיוון צפון מזרח והן מדרום לצפון. בין הרמות מפרידים ערוצי נחלים שצורתם כמגל.:
שלוחת צבאים, רמות יששכר, רמת סירין, רמת שרונה – תבור, רמת פוריה, רמת ארבל – חיטים ורמת חוקוק.

*****
מרחב הטיול,
רמת שרונה – תבור

רמת שרונה-כפר תבור היא גוש נטוי והוא היחיד שאופיו רמתי מובהק משום השיפוע המתון שיש לו כלפי מערב וכלפי דרום מערב. כמו בשאר הגושים בגליל התחתון המזרחי, מותנים גבולותיו הצפוניים , המזרחיים והדרומיים על ידי מערכת קווי העתק . הנקודה הגבוהה ביותר ברמה זו נמצאת בהר אדמי , בגובה של 278 מטרים , ואילו הנקודה הנמוכה היא בגובה של 110 מטרים לערך , בסביבות כפר תבור . גבולה הדרומי של רמה זו מוגדר היטב על ידי הכביש כפר תבור-כפר כמא-יבנאל וגם שטחי שדמות דבורה עד נחל קמה שייכים לה . ליחידה מורפוגראפית זו אין מנקז ראשי ברור, כפי שהוא קיים בשתי היחידות הקודמות . חלקה המזרחי של הרמה מנוקז על ידי נחל שרונה ואילו בחלקה המרכזי אין מערכת ניקוז מפותחת . איזור זה מנוקז בחלקו לנחל קמה ובחלקו לנחל קשת ולנחל השבעה . כל הנחלים האלה מתנקזים אל נחל תבור .

 

הקרקע ברמת שרונה – תבור
אדמת סחף המתאימה לחקלאות וסביבה רמות בזלת

הגידולים העיקריים: שדות חיטה, כרמי זיתים ומטעי שקדים

*****

מרחב הטיול

*******
מעט מפות מהעבר

דמות האזור במאה ה-19

תקופת המנדט

דמות האזור בתקופת המנדט

מערך הדרכים מתקופת המנדט

ההתיישבות היהודית באזור בתקופת היישוב
עד הקמת המדינה

 

דמות האזור בזמן מלחמת העצמאות,
מרחב הלחימה של חטיבת גולני

 

דמות האזור בשנותיה הראשונות של המדינה

*****

המסלול, המקומות והמראות

 

 

 

דמות האזור שכולו שטחי עיבוד חקלאיים

******

התכנסות במרכז הגרעין הישן של כפר כמא

*****

כפר כמא

כפר כמא, לעתים נכתב גם כפר קמא, הוא כפר שתושביו צ'רקסים ונקרא בשפתם  .Кфар Камаהיישוב במעמד של מועצה מקומית במחוז הצפון שהוכרז בשנת 1950.  והוא אחד מבין שני היישובים הצ'רקסיים בארץ (היישוב השני הוא ריחאניה, המשתייך למועצה אזורית מרום הגליל).

 

*****

******
הצ'רקסים ומוצאם מהקווקז

הצ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגים (בשפה האדיגית Адыгэхэ) הם עם קווקזי עתיק יומין המורכב משנים עשר שבטים. הולדת עם זה בצפון מערב הקווקז, במישור קובאן ובהרים הסובבים אותו בשטח שהיום נכלל בתחום רוסיה.

 

אזור מוצאם של צ'רקסים בקווקז

הקווקז הוא אזור גיאו-פוליטי המשתרע לאורך רכס הרים בין הים הכספי לים השחור, מורדותיו והעמקים בצדדיו ומהווה הגבול בין  אירופה לאסיה  שנקרא "אירואסיה". הקווקז הוא חלק משרשרת ההרים הגדולה שייצר "הקימוט האלפיני", הכוללת גם את הרי הימלאיה באסיה והרי טארוס והאלפים באירופה. הרי הקווקז נחלקים לשני אזורים שונים: (1) רכס צפון הרי הקווקז הגדול בצפון גיאורגיה ובדרום רוסיה משתרע לאורך השטח מאזור העיר סוצי השוכנת על גדותיו המזרחיים של הים השחור ופונה דרום-מזרחה, כמעט עד העיר באקו השוכנת על חופי  הים הכספי. אורכו מגיע עד כמעט 1,200 קילומטרים. (2) ורכס עבר הקווקז שנקרא רכס הקווקז הקטן בדרום גיאורגיה לאורך הגבול עם תורכיה שמגיע לאורך של 600 קילומטרים. לחלק הרמתי שמעבר לרכס הרי הקווקז הקטן קוראים גם "הרמה הטרנס-קווקזית", היות שהוא מפריד בין   אירופה לאסיה.

 

בהיבט המדיני הקווקז כולל את המדינות שנוצרו עם התפרקות ברית המועצות: גיאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה; את המחוזות של רוסיה בצפון קווקוז מחוז קרסנודארומחוז סבטרופול; את הרפובליקות האוטונומיות של הפדרציה של רוסיה אדיגיה, קלמיקה, קאראצאי – צ'רקסיה, קברדינו – בלקריה, צפון אוסטיה, אינגושטיה,צ'צ'ניה ודגסטן; ואת שלוש טריטוריות שטוענות לעצמאות, אך לא מוכרות כמדינות לאום בידי הקהילות הבינלאומית, והן: אבחזיה, דרום אוסטיה ונגרונו קרבאך. למעשה, הקווקז הוא אזורים שיש בו עמים רבים, ומספר השפות בו הוא הרב בעולם.

 

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים: רוסיה בצפון, תורכיה בדרום מערב, ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור סבל מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות שהתרחשו במשך אלפי שנים, עד ימינו אלו. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים. במהלך ראשית העת החדשה, האזור היה נתון למאבק בין האימפריה העותמנית לאימפריה הרוסית (מלחמת הקווקז) שנצחה בו ולאחר מכן האזור סופח לאימפריה הרוסית. למאבקים אלה נקלעו גם הצ'רקסים והם בעצם גורשו ממולדתם.

*******

העם הצ'רקסי, כמו עמי הקווקז האחרים (האבחזים, האבזים ועוד) היה פגאני בראשיתו שהתפתח מהעם ה"חאתי" הקדום. הצ'רקסים התנצרו לפני המאה ה-5 אך נותרה בהם במעט מן ההשפעה האלילית הקדומה. במאה ה-15 בהשפעת הטטרים בני חצי האי קרים ואנשי דת עות'מאניים הצ'רקסים המירו את דתם והתאסלמו.
בשנת 1864 הסתיימה מלחמה בה כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז. הכיבוש הרוסי בקווקז שראשיתו במאה ה-14 היה חלק ממדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית הרוסית. חבל ארץ זה היה חשוב להם מבחינה אסטרטגית לנוכח העובדה שיש בו אוצרות טבע והוא נמצא בצומת המחבר בין רוסיה בצפון, אירופה במערב, אסיה התיכונה במזרח ואימפריה העות'מנית והממלכה הפרסית בדרום. במהלך הכיבוש במאה ה-18 טבחה האמפריה הרוסית בצ'רקסים והרגה מיליון וחצי מהם והרסה את יישוביהם. עם סיומה היא "דחפה" אותם לצאת ולהגר. כמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם.

******

האימפריה העות'מאנית השכנה ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה ראתה בצ'רקסים לוחמים אמיצים ומנוסים. היא קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים ובעיקר דלילים בהתיישבות. בתחילה הצ'רקסים יושבו בחצי האי של הבלקן בגבול הנוצרי של האימפריה. בשנת 1878 לאחר המרד בו בולגריה זכתה בעצמאותה, הצ'רקסים הועברו אל רחבי שטח האימפריה בו הם מתגוררים עד היום. הרוב התיישב בטורקיה, חלק הסתנן חזרה אל הקווקז. חלק אחר הגיע אל המזרח התיכון והתמקם בעמן וסביבתה בעבר הירדן, בקוניטרה וסביבתה ברמת והגולן. בארץ ישראל הם הקימו שלושה כפרים כפר כמא בגליל התחתון המזרחי, ריחנייה בגליל העליון המזרחי וחרבת בצרקס בצפון השרון לא הרחק מחדרה שבהמשך הזמן נעזב.

*****

כפר כמא נוסד בשנת 1878. חפירות ארכאולוגיות גילו בסביבות הכפר כנסייה מן המאה ה-6 לספירה, אך המקום לא היה מיושב ברציפות, והכפר באופן בו הוא מוכר היום נוסד בשנת 1876 על ידי צ'רקסים ותושביו נמנים עם השפסוגים, אחד מ-12 השבטים הצ'רקסים.

 

כפר כמא וסביבתו בשלהי המאה ה-19

כפר כמא בתקופת המנדט במחוז טבריה

*******

שמיעת תדריך לפני היציאה לדרך

זהו כולם יוצאים

******

 

בדרך מצפון מערב לכפר כמא ושרונה

 

כפר כמא ושרונה

 

שרונה

שָׁרוֹנָה הוא מושב הנמצא בתחום המועצה האזורית הגליל התחתון. המושב קרוי על שם העיירה התלמודית "שרונה", הנזכרת כבר באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), ואשר שמה השתמר ב"ח'רבת סרונה" הסמוכה, בה נתגלו שרידי בית כנסת קדום ותבליטי מנורת שבעת הקנים.
התיישבות הראשונה במקום הוקמה בשנת 1913 כחווה חקלאית של חברת "אחוזת שיקגו", שנקראה "חוות רמה". משפרצה מלחמת העולם הראשונה נפסקה הזרמת הכספים מארצות הברית והיישוב ננטש זמנית. לאחר המלחמה התיישבה בשרונה קבוצת רועי צאן מארגון "הרועה", אולם כעבור כשנתיים עזבו את המקום והצטרפו לגדוד העבודה. בשנת -1920 שבו כמה ממשפחות "אחוזה שיקגו" למקום, אך האחרונות שבהן עזבו בשנת 1928. בשנת 1936 קיבל ארגון גורדון של עולים מפולין, 5200 דונם מאדמות לוביה בסביבת שרונה, שנרכשו בידי פיק"א לעיבוד. בקציר של קיץ 1937 הקימו אנשי הארגון מחנה במקום. בתחילה כונה המקום גם "לוביה" על שם כפר לוביה הסמוך ממנו נרכשו האדמותבנובמבר 1938 הקימו אנשי ארגון גורדון נקודת התיישבות במקום, כיישוב חומה ומגדל. באותה עת טרם היה כביש שחיבר את המקום ליישוב הסמוך יבנאלבחורף היו המתיישבים מנותקים מהסביבה.

 

המכוונים בדרך למול הפינה הצפון מזרחית של שדה אילן

שדה אילן

שְׂדֵה אִילָן הוא מושב דתי השייך למועצה אזורית הגליל התחתון. הגרעין המייסד של המושב, שכונה "מצפה הגליל", הוקם בדצמבר 1936 על ידי יוצאי הולנד וגרמניה, שקבלו הכשרה בהולנד. לאחר עלייתם הקימו פלוגת הכשרה בכפר גדעון. בתחילת ינואר 1940 עלה חלוץ של הגרעין לחוות סג'רה כדי לעבד את אדמות נטעים ופיק"א בסג'רה, על פי חוזה חכירה זמני עם פיק"א, בעקבות בקשת תושבי סג'רה שהאדמות ייושבו בידי גרעין דתי. בשנה הראשונה חיכו המתיישבים לסיוע של המוסדות המיישבים שלא הגיע, ובעקבות זאת עלו מחשבות לעזוב את סג'רה, אולם לבסוף הם נשארו עד מלחמת העצמאות. במלחמת העצמאות השתתפו אנשי מצפה הגליל בהדיפת התקפה בסוף מרץ 1948 ובקרבות סג'רה ביוני 1948. שניים מחברי הגרעין נפלו בקרבות ביולי 1948. הנשים והילדים פונו למשך הקרבות לשדה יעקב. בתי המקום נפגעו בקרבות, אולם לא הוחל בשיקום ממשי, בגלל שהנקודה הייתה צרה מלהכיל את החברים ואנשי הגרעין המתינו בציפייה לעבור ולהקים יישוב קבע במקום קרובבשנת 1949 בסיוע הפועל המזרחי והסוכנות היהודית, עבר המושב למיקומו הנוכחי, ממזרח לכביש 65, כשלושה קילומטר דרומית למחלף גולני. בדצמבר 1949 חגג המושב את חנוכת הבתים הראשונים, הנחת אבן פינה לבית כנסת ושינוי השם ל"שדה אילן" לזכרו של הרב מאיר בר-אילן ובדומה לשם העברי של סג'רה – "אילניה", על פי ביטוי מהמשנה בתחילת מסכת שביעית. לאחר מספר שנים הצטרפו למושב כ-10 משפחות במסגרת התנועה מן העיר אל הכפר. בשנת 1960 קיבל המושב תוספת קרקע מהקק"ל להשלמת המכסה. כשאר היישובים באזור הגליל התחתון, סבל שדה אילן מחוסר מים וממצב כלכלי קשה. בשנת 1963 הוחלט להשיב את המושב, יחד עם המושבים השכנים, לטיפול מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. כיום רוב המשפחות במושב מתפרנסות ממשקים חקלאיים שבבעלותם כגון לולים, רפתות, דירים ועוד.

בדרך מערבה מצפון לשדה אילן

נקודת התרעננות ומפגש עם חברים

קבוצת גלגלי גיל

ואני גם מצולם והפעם על ידי גיל רוטהולץ

גיא עם עופרה

מזכרת איתי

 

בדרך דרומה לצד כביש 65

****

מראות העונה לאחר הקציר

****

לאחר חציית יובל נחל בית קשת

****

פטריסייה והאורחת מפינלנד על רקע התבור

וכעת פטריסייה מצלמת ויורם איתנו

על מראה שכזה אי אפשר לוותר

ככה צלמתי, צילום יורם לביא

 

התמונה הוגדרה משעשעת

צילום יורם לביא

 

ים השיבולים….תמיד מרהיב

ועל רקע הר תבור

מה ראיתי? צילום יורם לביא

 

עצירה במטע השקדים

 

נכנסנו לתוך הכרם

 

שבת ריחני

שבת ריחני – צמח חד-שנתי קירח, הגדל בארץ כגידול תרבותי חקלאי לתבלין, נפוץ גם כפליט-תרבות, בעיקר במישור החוף המרכזי והדרומי. השם שבת מופיע במשנה, אך לא ברור אם אכן הכוונה לסוג זה. בשוק קוראים לו דיל (Dill) או "שמיר", שהוא כמובן שם מבלבל. העלים גזורים–מנוצים 2–3 פעמים לאונות דקות. פורח בסוף האביב ובראשית הקיץ. הפרחים קטנים, ערוכים בסוככים מורכבים גדולים, צבעם זהוב-לבן. העלים הירוקים משמשים לתיבול סלט, מרק, מלפפונים בלבן, פטריות ומאכלי-ים. הזרעים משמשים בתעשיות מזון להחמצה, לייצור תערובות-תיבול (קארי) ובתעשיית טבק.  משמש גם ברפואה עממית – לועסים עלים להרגעה, לויסות פעולות עיכול ולרענון הנשימה.  בסוג 4 מינים, מהם 2 בארץ: שבת ריחני ושבת זהוב.
עוד משהו: על הצמח במקורות: "תניא נחום המדי אומר: השבת מתעשר זרע וירק וזירין. אמרו לו: נשתקע הדבר ולא נאמר. והאיכא רבי אליעזר דקאי כוותיה, דתנן, רבי אליעזר אומר: השבת מתעשרת זרע וירק וזירין, התם בדגנוניתא" (עבודה זרה ז ע"ב). על פי רוב הדעות והתאורים המעטים הקיימים בספרות חז"ל ניתן לזהות את השבת כצמח התבלין שבת ריחני או "שמיר" בשפת היום יום. הדיון בגמרא הוא אילו חלקים מהצמח חייבים במעשר, העלים, הגבעולים או הזרעים
כתב מייק לבנה תודה למשה כץ על ההפניה למקור

 

סיום בכפר כמא 

*****

סוף דבר,


היה זה טיול קליל ונעים בעונה נפלאה
במשבצת ארץ מעניינת רוויית היסטוריה שרק לקציה נחשפנו,

הקיץ כבר בפתח 

*****

נחמד היה לפגוש את החברים הרבים

*******

הצ'רקסים הם קהילה המופלאה המשמרת באדיקות ראויה לציון תרבות עתיקה. 
אנשיה הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל הנוטלים גם חלק במשימה של הגנה על הארץ
חבל שבסיום הרכיבה לא היה ניתן להיחשף אליה.
הקהל הרב ובמיוחד תושבי המקום התפזרו כבר 

*******

מומלץ לשוב לכפר ולהסתובב ברחובותיו, להכיר את אנשיו ולהיכנס למרכז המורשת הצ'רקסית

 

  • Orly Reichman

    נהדר. אני כל כך אוהבת את הסקירה הכללית של המקום – קצת היסטוריה, גיאוגרפיה, בוטניקה ובסוף – האופן שבו אתה פשוט לוקח אותנו איתך לטיול במקום!