הדפסה

לאחרונה, שמוליק כהן (עמית לטיולי אופנים) הציע שאגיע לסיור במפעלי ים המלח, מקום עבודתו במשך כמעט ארבעה עשורים. הפעם הקודמת בה סיירתי במפעלים הייתה בשנת 1975. זמן רב מאוד חלף מאז. לכן, שמחתי מאוד ומיד נעניתי להזמנה.

חברת מפעלי ים המלח היא אימפריה כלכלית שהיא מרכיב של כיל דשנים. חברה זו מהווה היצרנית והספקית הרביעית בגודלה בעולם למוצרי האשלג ומגוון מוצרים כימיים, בהם מגנזיום כלורי, אלומיניום כלורי אל-מימי, מלחים תעשייתיים, מסירי קרח, מלחי אמבט, מלח בישול וחומרי גלם עבור תעשיית הקוסמטיקה. מפעלי ים המלח משרתת לקוחות ביותר מ-60 מדינות מפעולות הייצור והתמיכה שלה, המתבצעות  בישראל וספרד באמצעות איברפוטש, חברה בת בבעלות מלאה.

ביום שני (25/9/2017) סמדר בן דור ואני נסענו לסדום. במשך כארבע שעות הסתובבנו ברכב בתחום המפעל לרבות בין הברכות. עלינו גם לשתי תצפיות להתרשמות כללית ממבט על המפעל וסביבתו.

מיקום מפעלי ים המלח

*********

ים המלח

בקעת ים המלח, הנמוכה בבקעות תבל, היא בקעה צרה ועמוקה יחסית לסביבתה. מרבית שטחה מכוסה בים המלח, אשר רום מפלסו כיום הוא כ-425 מטרים מתחת לפני ים תיכון. ים המלח מצוי במקום היבשתי הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, והוא מקווה המים הטבעי בין המלוחים ביותר בעולם.

****

איזור הבקע של ים המלח הוא חלק מהשבר הסורי אפריקאני, שמתחיל בהרי טארוס ונמשך עד זימבבואה, כ-6,000 ק"מ אורכו, והוא נוצר לפני כ-25 מיליון שנה. בקעת ים המלח היא החלק הצפוני של שבר זה כאשר אזור הים עצמו הוא החלק העמוק ביותר, וכאמור, הנקודה היבשתית הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ. הבקע נמצא באזור של שבר גיאולוגי המפריד בין שני לוחות: הלוח האפריקאני במערב והלוח הערבי במזרח.
גבולותיה של בקעת ים המלח: במערב מדרונות הרי ירושלים וחברון המתנשאים לרום של 900-1,000 מטר מעל לים, ובמזרח הרי מואב המתנשאים עד לגובה של 1,300 מטר מעל פני הים ליד העיר הירדנית כרך. בצפון ובדרום גבולות הבקעה אינם כה חדים; בצפון משתרע אזור גבעי נמוך, ובדרום – אזור של מלחה שטוחה.

המבנה הגיאולוגי של ים המלח וסביבתו

ים הַמֶּלַח (מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. אורכו של ים המלח הנו כ-76 ק"מ ורוחבו הממוצע כ-15 ק"מ. הים מופרד לשני חלקים הצפוני והדרומי ובינם חצי אי ה"לשון". אורכו של החלק הצפוני של הים הוא 55 קילומטרים, רוחבו המרבי הוא כ-18 קילומטרים ועומקו בנקודה הנמוכה ביותר עומד על כ-300 מטר.

דמותו הנוכחית של ים המלח

ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. הרכב מימיו כולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום. הריכוז הגבוה של המלח נובע מהעובדה שלמי האגם אין מוצא לשום מקום, והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.
נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו (מצדה, עין גדי, קומרן, מכוור וקומראן), ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

ים המלח וסביבתו בראשית שנות ה-50'

החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת. קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. ירידת המפלס נובעת בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני.  עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו כיום פחות מ- 650 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

דמותו הנוכחית של ים המלח

******

אבני דרך
בהקמת מפעלי ים המלח
והתשתיות הנלוות

1892 הרעיון הראשוני לפיתוח האזור באמצעות המשאבים הטבעיים שבו עלה בספרו של אלחנן ליב לוינסקי, "מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת"
1902 חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, חזר על החזון בספרו אלטנוילנד, ותיאר את האזור כמקום של תעשיה משגשגת.
1911  נובומייסקי (מהנדס כרייה רוסי) בקר בפלשתינה ומתוודע לפוטנציאל של ים המלח בתחום הפקת מינרלים בעזרת אנרגית השמש
1920  נובומייסקי בקש משלטונות המנדט הבריטי להעניק לו זיכיון להפקת מינרלים מים המלח
1930  הוקמה חברת האשלג הארץ-ישראלית בע"מ – המפעל הראשון בחוף הצפוני של ים המלח בקלי"ה – קם לתחיה ים המוות

מיקומו של מפעל האשלג בצפון חופו של ים המלח

1932  תחילת ייצור האשלג.
1934  הקמת המפעל בחוף הדרומי של ים המלח, באיזור סדום
1936  המפעל נכנס לפעולה ומייצר 80,000 טון אשלג בשנה
1940 היווה היצוא ממפעלי ים המלח 40% מכלל היצוא מהארץ.
1948 מלחמת העצמאות נסגרו מפעלי ים המלח.

דמותו של ים המלח בשנת 1940

****

****

**********

1952  הקמת מפעלי ים המלח כחברה בבעלות ממשלתית להפקת אשלג ומינרלים אחרים מים המלח. החברה החלה את פעילותה ברכישת הציוד של חברת האשלג שהפסיקה את פעילותה עקב אי עמידה בתנאים שהציבה הממשלה. באותה שנה הושלמה סלילת הכביש המחבר את המפעל בסדום אל באר שבע ש(עד אז היה דרך עפר.

מפעלי ים המלח וסביבתם במחצית שנות ה-50'

1956 מרדכי מקלף מונה למנכ"ל החברה ובעקבות ממצאי ועדת חקירה, בראשות פרופ' היימן מהטכניון להחל לשנות את אופן התנהלות המפעל.
1961 נכנס לתוקפו חוק זיכיון ים המלח, שקובע כי למפעלי ים המלח יש את הזיכיון  להפקת מינרלים מים המלח, כולל חכירת קרקעות הדרושות לשם כך. תוקף הזיכיון נקבע עד ל-31 במרץ 1999.
1965 הונחה מסילת הברזל מאשדוד לדימונה. האשלג הועמס בסדום על משאיות והועבר לרכבת בדימונה, ומשם הועבר בקרונות לנמל אשדוד.
1966  שטח בריכות האידוי הגיע ל-135 קמ"ר
1968 הקימה ממשלת ישראל את "כימיקלים לישראל", חברה שאיחדה תחת קורת גג אחת את מרבית מפעלי התעשייה הכימית בארץ, ובהם מפעלי ים המלח וכימיקלים ופוספטים, ומפעלי חיפה כימיקלים וערד כימיקלים שהיו אז בהקמה.
1975  ייצור אשלג עלה על 1 מיליון טון בשנה
1980  מי"ה מתחילה בבניית מתקנים המיישמים את תהליך הגיבוש הקר
1986 תיקון לחוק זיכיון ים המלח האריך את הזיכיון ב-30 שנים נוספות, עד שנת 2030 בשנה זו ייצור אשלג עלה על 2 מיליון טון בשנה
1987  החל לפעול מסוע, המעלה את תוצרת המפעל לגובה של 800 מ', ומעבירה מסדום אל מסוף הרכבת במישור רותם הסמוך לדימונה

*********

1992 הנפיקה המדינה את מניות כי'ל.
1994  הוקמה תחנת הכוח של מפעלי ים המלח
1995 במסגרת תהליכי ההפרטה שעברו על המשק הישראלי, רכשה כיל מהציבור את מניות מפעלי ים המלח ומחקה אותן מהמסחר בבורסה. בכך הפכו מפעלי ים המלח לחברה פרטית. בשנה זו התקבל חוק המכפיף את הפיתוח העתידי בשטחי מפעלי ים המלח לחוק התכנון והבנייה.
1997 מכרה המדינה את השליטה בכיל לחברה לישראל, שהייתה אז בשליטת איש העסקים שאול אייזנברג.
1998  מפעלי ים המלח רכשה את השליטה במפעלי ייצור האשלג בספרד, ומקימה חברה חדשה – איברפוטש.
1999  קבוצת עופר רכשה את השליטה בחברה לישראל, השולטת במפעלי ים המלח
2001  הופרד תחום השיווק של החברה ואוחד עם תחום השיווק של חברת רותם אמפרט העוסקת במחצבי הפוספטים לשם יצירת חברת "כיל דשנים".
2002  כיל דשנים רוכשת את ההשליטה בקליבלנד פוטש – מפעלי ייצור האשלג בבריטניה.

******

ייצור האשלג

התחלה, מי ים המלח המכילים את האשלגן מהאגן הצפוני של ים המלח נשאבים לאגן הדרומי שמהווה מערכת בריכות אידוי סולארי בשטח של כ-150 קמ"ר. קרינה חזקה של שמש גורמת להתאדות מים מבריכות האידוי ולשקיעת מלחים. מי הבריכות המרוכזים מועברים למערכת נוספת של בריכות, שבהן שוקע חומר הנקרא "קרנליט". זוהי תערובת של מלח בישול עם תרכובת של אשלג ומגנזיום כלורי. לאחר שהקרנליט מתגבש ושוקע במי בריכות האידוי, הוא נאסף באמצעות סירות מיוחדות – דוברות. הדוברות שואבות את החומר ומעבירות אותו למפעלים, שם הוא עובר תהליכים כימיים של המסה וגיבוש, שבסופם מתקבל האשלג. בתהליך הפקת האשלג מתקבלים מלח בישול ומגנזיום כלורי כמוצרי לוואי, והם מעובדים במפעלים נפרדים. חלק מן הקרלניט מועבר למפעל החדש להפקת מגנזיום מתכתי.

*****

מעט מהמראות

בתחום המפעל ובין ברכות האידוי

מבט מכיוון מערב למזרח לכיוון בעקת א-צאפי והרי אדום

שולי הבריכות הסמוכות למפעלים

מול השער בגדר הגבול עם ירדן בדרך המובילה ל-צאפי

השער בגדר

מצפה ים המלח 

מצפה ים המלח

מיקום תצפית מפעלי ים המלח

*****

מבט מתצפית ים המלח

*****

הפסל במצפה ים המלח

*****

קטע כביש 90

סלע אשת לוט

מיקום סלע אשת לוט ומחנה העבודה

שרידי מחנה ובו מבני המגורים של העובדים שהתגוררו במקום בשנות ה-50'. אז בגלל תנאי הדרך הם נשארו במקום כל השבוע

****

תצפית נווה זוהר

תצפית נווה זוהר

תצפית נווה זוהר

*****

מבט לנווה זוהר והברכות

*****

העץ בברכה

****

******

סוף דבר
מעט תובנות על מפעלי ים המלח

עוגן כלכלי
ומנוף לפיתוח יישובי

יצוא  – רוב האשלג המופק מים המלח מיועד ליצואה מכניס רווחים לחברת מפעלי ים המלח וגם מגדיל את הכנסות המדינה במטבע חוץ.. עיקר היצוא נעשה דרך נמל אשדוד. האשלג מוסע תחילה במסוע ענק עד דימונה, ומשם מעבירים אותו ברכבת לנמל אשדוד. החומרים המיועדים לשווקים באסיה מועברים בעזרת משאיות ענקיות ממפעלי ים המלח לנמל אילת.
פיתוח התעשייה בארץ – מפעלי ים המלח מספקים חומרי גלם לתעשיות הכימיות ומאפשרים פיתוח התעשייה באזור הנגב (במישור רותם, ברמת חובב) ובחיפה ובמקומות נוספים.
מקור פרנסה  – מפעלי ים המלח משמשים מקום עבודה ומקור פרנסה לרבים מתושבי הנגב, אלה המועסקים בהם ואלה המועסקים בחברות המספקות להם מוצרים ושירותים. מפעלי ים המלח הם בין המעסיקים הגדולים ביותר בערי הנגב הצפוני.
פיתוח רשת תחבורה – פיתוח התעשייה באזור ים המלח שימש מנוף לפיתוח רשת התחבורה באזור. פריצת הדרך לסדום נבעה במידה רבה מהצורך לאפשר לעובדים להגיע למפעל, ומהצורך לפתח דרך נוחה לשיווק החומרים.
פיתוח יישבי – מפעלי ים המלח משפיעים על פיתוח היישובים שבקרבתם, כמו דימונה וערד, למשל, שכן הם מושכים את העובדים במפעלים לבוא ולהתגורר ביישובים אלה, ומספקים לתושבי היישובים מקור פרנסה.

********

קשיים ומגבלות

ירידת מפלס המים – ניצול אוצרות ים המלח מחייב התמודדות עם תנאים משתנים, כמו ירידת מפלס מי האגם. כאמור, בעבר היה מפלס ים המלח גבוה ממפלס בריכות האידוי, ומימיו הוזרמו אל הבריכות בלי הפעלת מערכת משאבות, המחייבת מקור אנרגיה. כיום, עקב ירידת מפלס המים בצפון האגם שנמוך יותר ממפלס מי הבריכות באגן הדרומי, היה צורך להקים תחנת שאיבה ולהשקיע אנרגיה רבה בהזרמת מים מהחלק הצפוני של האגן לבריכות שבדרומו.
הצטברות מלח – בבריכות האידוי מתגבשים מלחים בצורת פטריות . פטריות אלה פוגעות בתהליך הפקת האשלג ומחייבות מאמץ מתמיד להרוס אותן. בעיה נוספת היא שקיעת מלחים בעלי ערך כלכלי נמוך. החומר השוקע גורם להגבהת קרקעית הימה ב- 20 ס"מ לשנה ובמשך השנים עלול המלח המצטבר לסתום את הבריכות. כדי למנוע זאת, יש לדאוג לסילוק משקעי המלח. כיוון שכריית המלח מחייבת השקעה כספית גבוהה, פתרו זאת, באופן זמני, על ידי הגבהת דפנות הבריכות.
היתרי בניה – מפעלי ים המלח קיבלו את הזיכיון הבלעדי להפקה עוד לפני גיבושו של חוק התכנון והבנייה. כתוצאה מכך, התבצעו פעולות הקמה והרחבה של המפעלים ללא כל פיקוח מקומי או כלל ארצי. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להישמע הסתייגויות, בעיקר של ארגונים סביבתיים, שביקשו לתקן את המצב כדי למנוע מצבים שבהם פיתוח המפעלים פוגע באיכות הסביבה או בגורמים שכנים אחרים. ב-1995 התקבל חוק המכפיף את הפיתוח העתידי בשטחי מפעלי ים המלח לחוק התכנון והבנייה.
שינוי הנוף הטבעי – פיתוח התעשייה בנגב מהווה התערבות בסביבה הטבעית. כדי לפתור את הבעיה, פועלים גופים "ירוקים", בשיתוף עם הנהלת מפעלי ים המלח, למען שמירה על הנוף הטבעי.
סמיכות למוקדי תיירות – קרבת מפעלי ים המלח למוקדי תיירות בים המלח מעוררת לעתים בעיות. לדוגמה, העלייה המתמדת במפלס המים של בריכות האידוי – כתוצאה משקיעת המלחים – מסכנת את יסודות בתי המלון באזור. כדי להתגבר על הבעיה, יש למנוע את מעבר המים הגבוהים מבריכות האידוי אל אזור המים הנמוכים יותר, הנמצא בקרבת בתי המלון. לשם כך נאלצים לבנות סכרים בעלות כספית גבוהה. עם זאת, יש לזכור שבעקבות ירידת מפלס ים המלח, הפך אזור בתי המלון לקרקע יבשה, ואלמלא בריכות האידוי, לא היו כלל מי ים לרחוץ בהם.

*******

תודה
לשמוליק כהן על ההזמנה
על סיור מאלף
ועל אירוח לבבי.