עניינו  של תיעוד זה הוא מראות בדפנות שכונת רמות אלון בירושלים.

 

לסיבוב / צילום יצאתי ביום רביעי 26 בפברואר 2020 עם חברי הדסי זכריה.

 

סיבוב זה חלקו הראשון של הסיור שחלקו השני היה בנבי סמואל על ההר שמצפון מערב לירושלים

*****

רמות אלון, הידועה בקיצור כ"רמות", היא בין השכונות הגדולות ביותר בירושלים ונמצאת בצפון ממערב ירושלים.

רמות היא אף אחת השכונות הגדולות המאוכלסות בישראל, בסדר גודל של עיר בינונית בישראל ואוכלוסיית בקירוב ל-55,000 תושבים

*****

השכונה ממוקמת על מספר רכסים בצפון מערב העיר,
בשטח שמצפון לקו הירוק.

השכונה בנויה משני צדדי שדרות גולדה שהן חלק מהציר התעבורתי המרכזי המחבר בין צפון ירושלים לבין מודיעין שבגבעות השפלה והלאה לעבר מטרופולין תל אביב שבמישור החוף המרכזי.

שכונת רמות נחשב במרחב התפר באונה שמצפון מערב לירושלים התחומה משניה צדדיה בגדר הפרדה.

השכונה יושבת על ארבע הרים ומדרונותיהם:
* ההר הדרום-מזרחי, עליו יושבת רמות א',
* ההר הדרום-מערבי, עליו יושבות רוב רמות ב' ורמות ארזים,
* ההר הצפון-מזרחי, עליו יושבות רמות ד', נוף רמות ורמות פולין,
* ההר הצפון-מערבי, עליו ממוקמות רוב רמות ג', חלק קטן מרמות ב', ורמות 06

בניית השכונה החלה בשנות ה-70' ונמשכה מספר עשורים.
במשך השנים הפכה שכונת רמות לשכונה חרדית.

החרדים מהווים בין 85% ל-90% מאוכלוסיית השכונה. כמעט כל  בתי הספר היסודיים שייכים לזרם החרדי. בשכונה מספר תלמודי תורה וישיבות גדולות בהתאם לזרמי היהדות החרדית.

התפתחות שכונת רמות כשכונה חרדית התחוללה שלושה העשורים האחרונות. בשנות ה-70' עד שנות ה-90' היו השכונות רמות א', רמות ב' וחלק מרמות ג' מאוכלסות ברובן בחילונים רבים מהם מחבר המדינות. לעומתן, רמות ד', שכונות אונגוואר, נוף רמות ורמות פולין אוכלסו מלכתחילה בציבור חרדי. במשך השנים הפכו רמות א' ורמות ג' לשכונות חרדיות ברובן, ורמות ב' שהייתה חילונית מלכתחילה הפכה לשכונה מעורבת.

*****

סוף דבר,

שכונת רמות היא פן נוסף
של ירושלים הגדולה והמתפתחת

****

לבנייה המסיבית והשקעות העתק
של משאבי המדינה
בתשתיות שתי מטרות נעלות:
האחת, אחיזה ושליטה
במרחב ירושלים "עיר נצח הנצחים"
השנייה, דיור
לאוכלוסייה החרדית
הגדולה והמתרבה בקצב מתגבר.
שתי מטרות אלה
הכרחיות וחשובות!!!

 

עניינו של תיעוד זה הוא מראות ביקור בנבי סמואל

 

אל המקום הגעתי עם חברי הדסי זכריה ביום רביעי 26 בפברואר 2020.

 

נבי סמואל מכונה גם קבר שמואל הנביא וגם אַ-נַבִּי צַמְוִיל הוא אתר המקודש לשלוש הדתות (יהדות, נצרות ואיסלם) כמקום קבורתו של שמואל הנביא.

מיקום: פסגת הר המתנשא לגובה של 884 מ' מעל פני הים. פסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום וחלקו של גוש דן ממערב, רמאללה, ביתוניה ואל בירה בצפון ורכס שועפט במזרח.

המקום חולש על סביבתו הקרובה: מצפון רמת גבעון והכפר אל-ג'יב; מדרום מזרח שכונת רמות, מדרום המרחב מבית איכסא לעבר כביש ירושלים – תל אביב ומצפון מערב היישוב גבעת זאב וממערב שכונת הר שמואל.

האתר הוא אתר ארכיאולוגי שנקרא נבי סמואל שמפעילה רשות הטבע והגנים.

המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מסגד הבנוי על מצודה צלבנית.
בקריפטה של המסגד נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא. 

סביב מבנה המסגד והקבר בתוכו נמצא הכפר נבי סמואל (אַ-נַבִּי צַמְוִיל). עד מלחמת ששת הימים בשנת שנת 1967 חיו בכפר יותר מאלף איש, וחלקם ברחו במהלך המלחמה. בשנת 1971 נהרס הכפר על ידי צה"ל ותושביו פונו לשטח סמוך לגבעה ממזרח ללב האתר. הכפר נמצא בתחום גדר ההפרדה, אך מחוץ לקו הירוק, בשטח C, ומנוהל על ידי המנהל האזרחי באיו"ש. כיום זה כפר קטן, הכולל מעט משני עשרות בתים ומתגוררים בו בקיר20 משפחות סה"כ 250 נפש.

להרחבה אודות המקום והאתר, ממצאים הארכיאולוגיים, מסורות, המערכה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים ועוד.

*****

המסגד הבנוי על מצודה צלבנית

 חשיבותו בתקופה הצלבנית בהיותו נקודת התצפית הראשונה, ממנה יכלו עולי הרגל לעיר הקודש לראות את ירושלים, בצעדם על הדרך הראשית לירושלים מצפון (כביש 443 של ימינו). בשל כך נקרא האתר בשם "הר השמחה" (Montis Gaudii). אז נבנה במקום מנזר – ומצודה. מסביב למצודה נחצב חפיר רחב ועמוק.

לאחר נפילת ארץ ישראל בידי צלאח אל-דין האיובי, הפכה המצודה למסגד, ומסורת קבורת שמואל התחזקה מאוד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. אין כמעט עולה רגל יהודי שביקר בארץ באותה עת, שאינו מזכיר את ציון קברו של שמואל הנביא במקום, ולעיתים אף את קברם של הוריו – אלקנה וחנה

******

קבר שמואל

******

סוף דבר,

אתר נבי סמואל
מקום נגיש ומעניין,
אתר קדוש,
אתר אריכאולוגי מרתק,
מקום תצפית אחד היפים בארץ.
מקום שממנו ניתן ללמוד
על הגיאוגרפיה של הרי יהודה
על הסוגיות הגיאופוליטיות
מקום רווי היסטוריה,
אתר חשוב במלחמה על ירושלים
במלחמת העולם הראשונה
גם במלחמת העצמאות
וגם במלחמת ששת הימים.

*****

כדאי להגיע ביקור
ל"השקיע" זמן בביקור יסודי במקום
כדי להטמיע את כל המידע עליו
ואפשרויות התצפית ממנו

 

 

 

תיעוד זה מוקדש למראות קטע אמצעי ברחוב ביאליק ברמת גן, בין כיכר רמב"ם לבין דרך ז'בוטינסקי

 

הוא מהווה, מעיין המשך לתיעוד הקודם רמת גן, קטע רחוב הרצל, בין כיכר רמב"ם ודרך ז'בוטינסקיי

 

תיעוד זה, כמו הקודם לעיל, נובע מהזיקה שלי לעיר רמת גן.

 

כבר כתבתי שזיקה זו נובעת משתי סיבות: הראשונה, שני העשורים הראשונים של חייתי בעיר זו. גדלתי בה כתינוק, ילד, נער מתבגר וחייל בשירות חובה; והשניה, עד היום אימא שלי מתגוררת בעיר זו, יותר נכון לומר במרכזה.

 

מפעם לפעם, עת אני מגיע לביקור אצל אימי, אני חוטא בשיטוט במקומות הקרובים למקום מגוריה, במקומות בהם חייתי עד סיום לימודי בבית הספר העממי.

 

תיעוד זה כולל אסופה של צילומים שנעשו במספר שיטוטים ברגל בקטע האמצעי של רחוב ביאליק במשך מספר חודשים מקיץ 2019 ועד אמצע חורף 2020

 

רחוב ביאליק, כמו רחוב הרצל, הוא אחד הרחובות הראשונים של רמת גן, ציר תנועה הומה ואחד החשובים במרכז העיר.

 

המאפיין קטע זה הוא שימושים מעורבים של דיור ומסחר.

 

במרבית חזיתות בנייני המגורים הפונים לרחוב ישנן חנויות שונות.

******

בניינים חדשים וישנים

*****

אנשים וחזיתות

*****

מעברים וכניסות 

*****

בית הבגד והנעל

****

סוף דבר,

אוסף צילומים זה
יכול ללמד מעט על דמותו ואופיו
של אחד הרחובות
החשובים והמרכזיים בלב העיר.

השאלה שנשאלת:
האם יש צורך לתיקון או שינוי?
את התשובה יתנו פרנסי העיר.
במידה והתשובה חיובית,  
הרעיונות וההצעות לשינוי ולתיקון יינתנו
על ידי מנהלי העיר,
בעלי המקצוע ויזמי הנדל"ן .

ימים יגידו אם קטע רחוב ביאליק
יישאר כמו שהוא היום או אחר ?

 

מרכז תיעוד זה הוא ביקור אצל ראשי הקהילות הנוצריות ובכנסיותיהן שבשני היישובים הסמוכים, כפר יאסיף ואבו סנאן.

 

שני יישובים אלה נמצאים בגליל המערבי ממזרח לעכו והם בנויים בתפר בין מורדות ההר ובין מישור החוף.

 

בכפר יאסיף ביקרתי לפני מספר שנים פעמיים ואחת מהן בטיול אופניים באזור בספטמבר 2016 ו שתועד לאורך שלוחת אחיהוד וסביב הר גמל, הלאה לג'וליס, לכפר יאסיף ולכפר מכר

 

הביקור הפעם נעשה במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי בצפון" שמטרתו ללמוד להכיר את מקומות היישוב בגליל ובחיפה בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים שהם המיעוט שבמיעוט של אזרחי ישראל.

 

ערב חג המולד דצמבר 2019 חיים בישראל כ-177 אלף נוצרים שהם כ-2% מאוכלוסיית המדינה. אומדן זה כולל את הנוצרים שאינם כלולים במרשם האוכלוסין, דהיינו זרים. מתוך הנוצרים בישראל 5%  הם נוצרים ערבים ונוצרים ארמים, כלומר 7.2% מסך המיעוט הערבים בישראל.
רוב הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה.
היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.9 אלף), חיפה (16.1 אלף), ירושלים (12.7 אלף) ושפרעם (10.3 אלף). נוצרים מתגוררים גם בתל אביב -יפו, רמלה ולוד.
היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (3/4), ג'ש (גוש חלב) (2/3), כפר יאסיף ןראמה (1/2).
יישובים אחרים בגליל בהם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר, בעינה.
יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם מתגוררים גם ערבים נוצרים: עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, תרשיחא, אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

מיזם "המיעוט הנוצרי בצפון" החלת בקיץ 2019 ומאז בוצעו מספר סיורים שהניבו את התיעודים הבאים:

* אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא, מאי 2019

* ג'יש – מרבית תושביו נוצרים מרוניים,יוני 2019

* "נוצרים בחיפה" (4 סיורים), נובמבר 2019,
שניים עשר תיעודים:
– חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי
– חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית
– חיפה, הכנסיות הלטיניות (רומיות-קתוליות)
– חיפה, מנזרי הכרמליטים על הכרמל
– חיפה, הכנסייה הארמנית
– חיפה, מתחם הקתוליים דוברי עברית
 – חיפה, מתחמי העידה האורתודוקסית
 – חיפה, מוסדות קתוליים: חינוך, בריאות, רווחה ואירוח
 – חיפה, מתחמי העדה האנגליקנית
  – חיפה, קהילות משיחיות יהודיות
  – חיפה, קהילות אוונגליות
  – חיפה, הכנסייה האורתודוקסית (הפרובוסלבית) הרוסית אליהו הנביא

* עכו, כנסיות נוצריות, פברואר 2020

 

הצעד בא היה לימוד אודות הקהילות הנוצרית וכנסיותיהן בשני היישובים הסמוכים כפר יאסיף ואבו סנאן.

 

תחילת הלימוד היה מיפוי הכנסיות ביישובים אלה.

בכפר יאסיף ישנן ארבע קהילות נוצריות:
* הקהילה האורתודוכסית הגדולה מכולן ומונה כארבעת אלפים תושבים בקירוב
* הקהילה היוונית -קתולית המונה מאות אולי אלף מאמינים
* הקהילה האנגליקנית המונה מאות בודדות מאמינים
* הקהילה הבאפטיסטית המונה עשרות אולי מאות מאמינים

********************

חמש כנסיות הנמצאות במרכז היישוב המשרתות את ארבע הקהילות והן
* כנסייה אורתודכסית סנט ג'ורג' (העתיקה) שנמצאת בגרעין הכפר והיום היא
חלק ממתחם בית ספר אלמוטראן תימותיוס כפר יאסיף (כיתות א'- ט')
* כנסייה אותרדוכסית מרים הבתולה (החדשה) הנמצאת המרכז היישוב סמוך לכביש הארצי מס' 70
* הכנסייה יוונית – קתולית המושיע שנמצאת במרכז היישוב
* כנסייה אנגליקנית המושיע שהיא חלק המתחם האנגליקני, אף במרכז היישוב
* הכנסייה האוונגלית הבאפטיסטית הסמוכה למתחם האנגליקני

 

באבו סנאן ישנן שתי כנסיות המשרתות את הקהילה הנוצרית האורתודוכסית
* כנסייה אורתודוכסית סנט ג'ורג' העיקרית
* הכנסייה המזרחית המצויה בתוך בית הקברות והיא בנויה בתוך סלע

******

לאחר מיפוי מיקום הכנסיות, המשכתי בלימוד אודותיהם.

 

השלב הבא היה איתור אנשי קשר ותיאום מועד הביקור. אז, בשלה העת לצאת לשטח.

 

ביום חמישי (20 בפברואר) יצאתי לסיור אליו הצטרפו עמיתיי הטיילים המתעניינים והסקרנים שמתגוררים בצפון והם שולי לינדר (עין הוד), ניר עמית (שער העמקים), יוחנן דרום (חרשים), מוטי ארמלין (גילון), ענת ודני פלד (צורית) ולוי אבנון (חמדיה).

 

במחצית הראשונה של הסיור הסתובבנו בחמש הכנסיות בכפר יאסיף.

 

בשעת בוקר הגענו למתחם בית ספר אלמוטראן תימותיוס כפר יאסיף שם אירח אותנו כהן הדת וראש הקהילה האורתודוכסית אבונה עטאללה (בעבר נקרא אייאב מחולי).

 

אבונה עטאללה סיפר לנו על הקהילה הנוצרית בכלל והאורתודכסית בפרט וגם על שתי הכנסיות: סנט ג'ורג', כנסיית מרים הקדושה ועל בית הספר היסודי שבעבר שהופעל משנת 1883 במסגרת פעילות המיסיון של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית בארץ ישראל ועל בית הספר הנוכחי בית ספר אלמוטראן תימותיוס שלומדים בו כיום 320 תלמידים מכיתה א' עד ט'

 

לאחר שיחה במשרדו הוא הוביל אותנו לכנסייה אורתודכסית סנט ג'ורג', משם נסענו למרכז היישוב ושם אירח אותנו בכנסייה אותרדוכסית מרים הבתולה. את הסיור במתחמי הכנסייה האורתודוכסית  סיימנו בבית הקברות.

 

לאחר הפסקה קצרה ברחבת המרכזית של היישוב בה מתקיים ביום חמישי השוק, ביקרנו בכנסייה יוונית – קתולית (המלכיתית) המושיע שם אירח אותנו איש הקהילה פרנסיס גריס אבו איהאב.

 

המשך סיור היה ביקור במתחם האנגליקני, שם היינו אורחיו של כהן הדת והרועה הרוחני של הקהילה האנגליקנית בילאל חביבי ממנו שמענו על הקהילה ועל תפיסת עולמו הדתית.

 

לבסוף ביקרנו במתחם הכנסייה האוונגלית באפטיסית  שם אירחו אותנו כהן הדת והרועה הרוחני האב ח'אלד דלה וזקן הקהילה ג'אסן עודה, שניהם סיפרו לנו על הקהילה ועל התפתחותה.

 

הפסקת צהרים עשינו באחת החומוסיות הידועות במרכז היישוב ולאחריה עזבו אותנו שלושה חברים.

 

את החלק השני של הסיור התחלנו בביקור בבית הקברות היהודי העתיק. 

 

לאחר מכן עלינו, החמישה שנותרו לרכב אחד ונסענו לעבר אבו סנאן

 

באבו סנאן התפלתנו ברחובות היישוב ודרך הסמטאות הגענו לכנסייה האורתודוכסית סנט ג'ורג'.

 

לדאבוננו לא הצלחנו לתאם את הביקור מראש. אולם לשמחתנו למקום הזדמן אחד מאנשי הקהילה חוסאם ברברה. הוא השיג את מפתח דלת הכנסייה ופתח אותה. שם סיפר אודות הקהילה במקום ואודות הכנסייה.

 

אחר כך המשכנו וצעדנו לעבר בית הקברות הסמוך ושם ראינו מבחוץ את הכנסייה החצובה בסלע ונקראת "הכנסייה המזרחית".

 

בסוף הסיור נסענו שלושה, שולי ניר ואני לבקר במתחם הדרוזי הקדוש, מאקם אל חאדר.   

 

להלן תיעוד מראות במקומות שבקרנו בהם.

 

****
רקע אודות היישובים

****

כפר יאסיף
ואבו סנאן
הם
שני יישובים
סמוכים וצמודים
והיום לא ניתן
להבחין בקו התיחום ביניהם

****

כפר יאסיף, אבו סנאן וסביבתם
ברבע האחרון של המאה ה-19

****

כפר יאסיף, אבו סנאן וסביבתם
בשנות ה-40' טרם הקמת המדינה

****

כפר יאסיף, אבו סנאן וסביבתם
בסוף שנות ה-50'
בעשור הראשון להקמת המדינה

*****

כפר יאסיף, אבו סנאן וסביבתם
כיום
בעשור השני של המאה ה-21'

****

כפר יאסיף

כפר יאסיף כיום הוא יישוב המאורגן כמועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, שהוכרזה כבר בתקופת המנדט בשנת 1925.

שרידים רבים בכפר יאסיף מעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הכנענים, הישראלים והפיניקים. במקום מצויים גם שרידים של יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו. בתקופה הצלבנית בארץ ישראל הכפר ידוע בשם קפרסי (Cafresi), קפריאסיף (Cafriasif).
לא ידוע מתי החלה ההתיישבות הנוצרית והמוסלמית בכפר עד האזכור באמצע המאה ה- 16. מאחר שהנוצרים הוותיקים היו יוונים אורתודוכסים, יתכן שהם הגיעו בתקופה הביזנטינית, בעוד שהמוסלמים הגיעו מאוחר יותר, במועד לא ידוע.

****

במהלך השלטון העות'מאני, התבססה כלכלת הכפר בעיקר על גידול זיתים וכותנה
בשנות הארבעים של המאה ה-18, התיישבו בכפר יאסיף עשרה משקי בית יהודיים בהנהגתם הרוחנית של הרב שלמה עבאדי, והצטרפו אליהם מספר יהודים נוספים, שעזבו את צפת בראשית שנות ה-60 בעקבות רעידות האדמה. לדברי הנוסעים היהודים, היהודים בכפר יאסיף חיו היטב בחסותו של השליט העות'מאני הגליל האוטונומי דאהר אל-עומר, שסובלנותו אפשרה את הקמתה הראשונית של הקהילה היהודית. הקהילה התקיימה עד שנת 1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.

****

בסוף המאה ה-19 היו בכפר בין 350–600 תושבים, מרביתם יוונים אורתודוקסים וכרבע מוסלמים במפקד של 1922 נמנו בכפר 870 נפש, על פי סקר הכפרים בארץ ישראל, בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-1,400 תושבים, ומתוכם רוב כמעט 80% נוצרים. בזמן מלחמת העצמאות כפר יאסיף נכבש כחלק ממבצע דקל בקרבות "עשרת הימים (יולי 1949) ולאחריו הגיעו אליו חלק תושבי הכפרים המוסלמים באזור שנכבשו אף הם (כֻּויכַּאת, אל-בירווה ומנשייה). בעקבות המעבר המוסלמים ירד אחוז של האוכלוסייה הנוצרית בכפר יאסיף.
כיום מונה הכפר כ-10,030 נפש מתוכם הנוצרים מהווים למעלה ממחצית,בערך 52%. המוסלמים הם כ-45% ואילו הדרוזים מעט מ-3%.
כפר יאסיף מצטיין במערכת החינוך שלו ובאחוז האקדמאים הגבוה בין בוגרי מערכת החינוך.

*****

כנסיית סנט ג'ורג',
הכנסייה האורתודוכסית

זו הכנסייה העתיקה מבין הכנסיות במקום
ומשערים שנבנתה באמצע המאה ה-18,
בזמן שלטונו של השליט הדרוזי פאחר השני

כיום היא נמצאת בתוך מתחם
בית ספר אלמוטראן תימותיוס

 

אודות הכנסייה היוונית אורתודוכסית

המונח “אורתודוקסי” מציין את הכנסייה הדבקה במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות : ירושלים, אנטיוכיה, קונסטנטינופול ואלכסנדריה. כנסייה זו קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.
הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

הביטוי “כנסייה יוונית – אורתודוקסית” מתייחס למספר מצומצם של כנסיות אורתודוקסיות-מזרחיות, החולקות מסורת תרבותית קדומה ומקיימות את הליטורגיה ביוונית באופן מסורתי. על הכנסייה היוונית-אורתודוקסית נמנות הפטריארכיות הקדומות של קונסטנטינופול, של אלכסנדריה, של אנטיוכיה ושל ירושלים וכן הכנסיות של יוון ושל קפריסין.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.הקהילה היוונית-אורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם. הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מכונה “הסינוד” (=אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינטפול.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם. הפטריארכיה שוכנת במנזר היווני הגדול המחובר אל כנסיית הקבר הקדוש. הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים עומד בראש “אחוות הנזירים של הקבר הקדוש”, מוסד הקובע את מדיניות הפטריארכיה וכולל  נזירים, כוהנים ובישופים המשרתים בפטריארכיה. הפטריארך מנהל את הקהילות, המנזרים והמוסדות היווניים-אורתודוקסיים בישראל, ברשות הפלסטינית ובירדן, בסיוע בישופים רבים. על מבני הכנסיות ומבני הציבור השייכים לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מונף דגל יוון והם מסומלים בסמל הטאפוס.

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.
יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד. הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש. את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמומקור הסקירה אתר מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג

 

הסורג מפריד בין חלל הכנסייה המרכזי, שבו נהגו לעמוד (וכיום יושבים) מרבית המתפללים, לבין האזור המקודש שסביב המזבח. לרוב נבנתה מדרגה לפני האיקונוסטאסיס, לשימושם של המשרתים בקודש, הנקראת "סולאס", ובמרכזה לרוב נבנתה במה בגובה המדרגה ולפניה, שצורתה כשל חצי סהר. על המדרגה הקרויה "אמבון" ניצב הדיאקון הדת בעת קטעים מסוימים בטקס האורתודוקסי. על אף גובהו, אין האיקונוסטאזיס מגיע לתקרת הכנסייה, דבר המאפשר למאמינים לשמוע את התפילה הנאמרת מאחוריו.

כנסייה מרים הבתולה,
הכנסייה אורתודכסית החדשה
בנייתה החלה בשנת 1986
ונחנכה בשנת 2016

בית הקברות

****

כנסיית המושיע,
כנסייה יוונית-קתולית,מלכיתית

אודות הכנסייה היוונית קתולית

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה שלטענתה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה, (הפנטארכיה), אשר נטלו חלק בכנסייה המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח, והתהוו שתי כנסיות נפרדות. הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
מקור והפניות

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית. במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
מקור נוסף

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית הקדומה.
בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, שתוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".  הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון:
בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, ביפו ובכפרים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך.
בראש המחוז הצפוני שמספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.
היוונים-קתולים נמצאים בכפרי הגליל פסוטה מעיליא (בהם כולם מלכיתים)
וראו תיעוד ממאי 2019 אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא וגם פסוטה ערב חג המולד דצמבר 2015.
היוונים הקתולים מגוררים גם ביישובים אחרים, עילבון, עוספיה, חורפיש,  תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען, עיבלין, יפיע. קהילות קטנות נמצאות בעוד כפרים בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, ובערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו נמצאות קהילות נוספות. כאמור, מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.

כנסיית המושיע
במכלול המתחם האנגליקני
הכולל גם משרדים ובית כהן הדת

אודות הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה – Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה). כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.
עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה (לא בארץ ישראל ובמזרח התיכון) וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הכנסייה האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה. בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.
מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים.
הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש. כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.
לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.  כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים. שנקראת גם דיוסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.
הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.
בישראל קהילות אנגליקניות נמצאות בשפרעם, ריינה, רמלה, חיפה, נצרת, כפר יאסיף, יפו ועכו

להרחבה אודות התפתחות הכנסייה האנגליקנית בארץישראל ובמזרח התיכון

הכנסייה האוונגלית באפטיסטית

הקהילה הבאפטיסטית בכפר יאסיף מאורגנת היום במסגרת "העמותה למען הכנסייה האוונגלית הבאפסטיסטית"
ראשיתה בשנות ה-40' אז החל לפעול "קהילת אחים המשיחיים" במתחם האנגליקני הסמוך.
בראשית שנות ה-70' עזבה הקהילה את מתחם למבנה סמוך ואז נקראה כנסיית כפר יאסיף העצמאית
בשנת 2003 הצטרפה הקהילה לאיגוד הכנסיות הבפטיסטיות בישראל ומאז נקראת הכנסייה האוונגלית – הבאפטיסיטת שכאמור מנוהלת על ידי העמותה לעיל.

הקהילה הבאפטיסטית בכלל
והקהילה בישראל בפרט

הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי פרוטסטנטי הדוגל בטבילה מלאה במים של המאמין המבוגר לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. בניגוד לזרמים פרוטסטנטיים אחרים, הבפטיסטים אינם מאמינים בתקפות הטבילה של המאמין כתינוק, ונוצרי הרוצה להצטרף לשורותיהם מחויב בטבילה מחודשת, לאחר שהביע רצון לטהר את עצמו מעוונותיו, ולהיכנס לעול האמונה.
הכנסייה הבפטיסטית התפשטה מאנגליה לארצות אחרות, בראש ובראשונה לאמריקה, שם הוקמה הכנסייה הבפטיסטית הראשונה במאה השבע עשרה. במהלך המאה ה-19 המשיכה הכנסייה להתפשט באירופה וברוסיה ובארצות הברית וכך גם בישראל.
הקהילה הבאפטיסית בישראל היא הקבוצה האוונגלית הגדולה ביותר במדינה ישראל ומהווה כ-2% מהנוצרים בה. היא כוללת שבע עשרה כנסיות וקהילות, המשרתת 3,000 איש, מרביתם מקרב האוכלוסייה הערבית בישובי צפון המדינה. קהילות אלה הנמצאות בנצרת, רמלה, חיפה, שפרעם,, עילבון, בעינה, ראמה, תורען וכפר קנה נכללות באיגוד הכנסיות הבפטיסטיות בישראל ( the Association of Baptist Churches in Israel (ABC.
גאוות הבפטיסטים בישראל מנהלים היא על את בית הספר הבפטיסטי נצרת שלומדים בו כ -1000 תלמידים מגני הילדים ועד כיתה יב ' וגם בבית המדרש לסמינר התיאולוגי האוונגלי בעיר המכשיר מנהיגים וכוהני דת נוצרים.
אתר הבפטיסטים בישראל .
כפר הבפטיסטים שנמצא ליד מקורות הירקון, מצפון מזרח לפתח הוקם בשנת 1956 על ידי "עמותת כנס הבפטיסטים", מארצות הברית, במטרה להקים במקום חווה חקלאית. בשנותיו הראשונות שימש המקום כבית יתומים, מאוחר יותר הוקם בכפר בית ספר, שנסגר בשנת 1972. כיום יש במקום אכסניה של בני העדה, כנסייה לחברי הקהילה הבפטיסטית, שבה מתקיימות תפילות בשבתות וחגים נוצריים, ומגרש בייסבול. במקום מתקיימים אירועים חברתיים וחינוכיים. בכפר שוכן גם מרכז "נתיבה", אשר מופעל על ידי יהודים מומרים ונוצרים פרוטסטנטים, ומעביר כנסי הטפה וחינוך אוונגליסטי/בפטיסטי לנערים וחיילים מקרב קהילת ה"יהודים המשיחיים" ונוצרים פרוטסטנטים אשר חיים בישראל.

*****

בית העלמין היהודי
העתיק בכפר יאסיף

בית העלמין פעל במקום מאמצע המאה -18 ועד ראשית המאה ה-20' . יהודי עכו והסביבה, שלא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל (עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל), קברו את מתיהם בבית עלמין זה.

*****

מקאם נבי אל חאדר
מקום מקודש לדרוזים

מקאם נבי אל חאדר קדוש לדרוזים והוא נחשב לקברו של אליהו הנביא על פי המסורת הדרוזית. אל חאדר או בשמו האחר, אבו איברהים הוא אחד מחמשת הנביאים שייסדו את הדת הדרוזית. ב-25 בינואר עולים אליו לרגל. לנביא אל חאדר יש מספר מאקמים בארץ.

****

אבו סנאן

אַבּוּ סְנַאן כיום הוא יישוב המאורגן כמועצה מקומית במחוז הצפון שהוכרזה בשנת 1964.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, התגוררו באבו סנאן 13,915 תושבים. ביישוב רוב מוסלמי שמהווים כ-54.3%. מאוכלוסיית היישוב, 30.3% הם דרוזים וכ-15.4% הם נוצרים בערך 2100 תושבים.

לפי המסורת הוקם היישוב במאה ה-13 על ידי השייח באז. משמעות שמו של היישוב הוא "בעל השיניים", והשם הוא כנראה על שם החרב בעלת שני החודים של השייח באז, מייסד הכפר.

האחוז הגבוה של הדרוזים בכפר נבע מהקרבה ליישובים הדרוזים הסמוכים ממזרח: ירכא, ג'וליס, יאנוח וג'ת..

כנסיית סנט ג'ורג',
כנסייה יוונית אורתודוכסית

בית הקברות הנוצרי 

הכנסייה העתיקה בכפר נמצאת בבית הקברות אינה כנסייה טיפוסית. היא מערה חצובה בסלע הקרטון, מה שהופך אותה למאוד ייחודית. עדיין מגיעים אליה מתפללים ומדליקים בה נרות, כמו כן טקסי תפילה וטבילה עדיין מתקיימים בה.

עבודת שיחזור ושימור הכנסייה התמקדה בשלושה מוקדים עיקריים: טיפול בחלקי סלע בשלבי התנתקות; טיפול בסדקים בתקרת המערה השלמת חלקים חסרים בתקרת המערה להחזרת תפקוד קשתי של התקרה. פירוט ומקור

 

******

סוף דבר,

היה זה סיור מעניין ומרתק,

למדנו על עוד חלק מהמרקם
המורכב שעניינו המיעוט הנוצרי בגליל

נפתח לנו צוהר על הקהילות הנוצריות
בכפר יאסיף ובאבו סנאן
והכרנו את כנסיותיהן,

בכפר יאסיף ראינו גם את
בית הקברות היהודי העתיק
וביקרו במתחם מאקם אל חאדר

*****

תודה

סיור זה התקיים בזכות האנשים הבאים
שכל אחד "תרם" את חלקו ולהם נתונה תודתי:

* מורה הדרך אמנון גופר שנתן לי "קצה חוט" בתחילת הדרך.

 

* מורה הדרך ריאד מחלולי שקישר אותי עם אחיו האב עטאלה ראש הקהילה האורתודוכסית

 

* האב עטאלה כהן הדת וראש הקהילה האורתודוכסית שאירח אותנו במתחם בית הספר אלמוטראן תימותיוס הוביל אותנו בשתי  הכנסיות: ג'ורג הקדוש, מרים הבתולה והסביר בפירוט עליהן.

 

* האב איברהים שאופאני כהן הדת וראש הקהילה היוונית קתולית שתיאם לנו את הביקור בכנסיית המושיע שם אירח אותנו בנדיבות איש הקהילה פרנסיס גריס אבו איהאב

 

* האב בילאל חביבי, כהן הדת וראש הקהילה האנגליקנית שאירח אותנו במשרדו ובכנסייה והרצה לנו אודות תפיסת עולמו הדתית והחינוכית

 

* האב ח'אלד דאלה  כהן הדת וראש הקהילה האוונגלית הבאפטיסטית שאירח אותנו ויחד עם איש הקהילה ג'אסן עודה הסבירו לנו אודות הקהילה ואבני הדרך בהתפתחותה

 

*האב ניקולא באסל כהן הדת וראש הקהילה האורתודוכסית באבו סנאן שבשיחה טלפונית ממרחק ניסה לסייע באיתור האיש שיפתח לנו את שערי הכנסייה

 

* לחוסאם בארברה שפתח לנו את דלתות הכנסייה באבו סנאן ובעיקר את ליבו ואירח אותנו בחום ואחר כך הדריך אותנו כיצד להגיע לבית הקברות

 

* אחרונים חביבים שבעת חבריי ועמיתיי לטיול – שולי לינדר, ענת דני פלד, מוטי ארמלין, יוחנן דרום, לוי אבנון וניר עמית  – שיחד היוו חבורה נעימה, מתעניינת ומלוכדת

 

 

לסיכום היה טיול נהדר!

 

 

כמו בכל שנה, מאז ילדותי המוקדמת, בעת זו מתנגן לי בראש השיר של "ט"ו בשבט"

 

זה הבית הראשון שלו.

הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת,
וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת.
צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג
מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג:

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!
ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

 

היום, עבר כבר שבוע, אולי יותר, מאז צוין ט"ו בשבט.

 

יצאתי לסטף במורדות הר איתן לראות מה מצב השקדיה.

 

שוטטתי במקום.

 

אכן, כמילות השיר הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת, אבל שֶׁמֶשׁ פָּז לא ממש זוֹרַחַת.

 

כדרכי, צלמתי, ולא רק את השקדייה.

 

בצילומים הבאים  (חלקם בצבע וחלקם שחור'לבן) מה שראו עייני ומה שקלטה המצלמה.

 

******

*****

סוף דבר,

מראות אלה
של הפריחה המרהיבה
יפים כל שנה.

חבל שקיומה קצר מאוד!

בעוד מספר שבועות יפוג תוקפה.

מומלץ

לצאת לשטח ולהתענג
גם על פריחת השקדייה 

 

השיטוט / צילום בחוף בת ים.ביום שבת (15/2/2020) עם גיתית אודי הניב צילומים.

 

בתיעוד חשיפת יתר ו"שריפה" בחוף בת ים הוצגו חלק מהם.

 

שם צוין כיצד בחן ובנועם יש לומר, גיתית "גררה" אותי לצלם בדרך שונה מהרגיל.

 

תיעוד זה הינו החלק השני של "התוצרת"  וכולל צילומים חלקם בשחור לבן שרוף וגם מעט צבע בחשיפה רגילה.

 

*******

פסטורליה ושלווה תחילה

*****

*****

צילום מבעד החרך

*****

*****

 כיף לעוף

כיף להעיף

*****

סוף דבר, 

בשיטוט צילום זה
נוכחתי שוב
אין גבול ליצירתיות,
אין סייג לגיוון,
ואין להירתע משינוי
ויציאה מהשגרה מרעננת ומבורכת

השמיים הם גבול, תרתיי משמע

*****

הפעם הייתה זאת גיתית אודי
שעודדה אותי
לחשוף הרבה,
לטשטש את הרקע,
לשרוף, ולכמה שיותר לבן.

מדי פעם גם "גערה"
שהקומפוזיציה אינה מושלמת
ודרשה מקצה שיפורים.

זו שוב הזדמנות לומר לה תודה!  

*****

בזמן מיון ועיבוד התמונות אהבתי
גם תוצאה המרת הצבע לשחור לבן.

****

את  יום הצילום אסכם במילה: תענוג! 

מי ייתן עוד ימים שכאלה!

 

ביום שבת (15/2/2020) יצאנו גיתית אודי ואני לשיטוט / צילום בחוף בת ים.

 

גיתית הציעה שנשתגע קצת.

 

בוא נצא הקופסה!.

 

שאלתי מה?

 

אמרה בו נצלם היום בחשיפת יתר עד כמה שאפשר

 

הציעה שנשרוף את התמונות ונקבל הרבה לבן.

 

התוצאה של הניסיון הראשון מצאה חן בעייני מאוד.

 

נדלקתי! פתחתי את הצמצם של המצלמה עד הסוף שיכנס הרבה הרבה אור.

 

כיוונתי את מהירות התריס כך שאקבל הרבה לבן.

 

להלן בתמונות התוצאות.

 

*******

*******

יד ביד

*****

******

הכלבים של בת ים

*****

סוף דבר,

בבוקר שיצאתי לדרך
לא חשבתי מה יילד יום,

****

שמחתי מאוד על
שבירת שגרת הצילום,
היה זה יום מרענן ומחדש.

התיעוד הנוסף של שיטוט / הצילום
שחור ולבן (שרוף) וקצת צבע בחוף בת ים

*****

תודה לך גיתית!
אני סקרן לרעיון האחר הבא

 

כבר שנים רבות, בנסיעה על כביש החוף (כביש 2) לחיפה וממנה, שאני חולף על פני היישוב ג'סר -זרקא, אני מקווה שתהייה לי הזדמנות לבקר בו להכיר אותו.

 

בטיול אופניים, שרידי אמות המים לקיסריה בין בנימינה ובין שפך נחל תנינים ובג'אסר א-זרקא באפריל 2017 הגעתי אליו בפעם הראשונה.

 

אז, הביקור היה קצר.

 

פיניתי לעמיתי וידידי איל אופק שהוביל את טיול האופניים לעיל, כדי שיכיר לי את היישוב.

 

פניתי לאיל בגלל היכרותו את היישוב ידידותו עם חלק מתושביו.

 

מאז החורף בשנה קודמת (2019), איל יזם והנחה חמש סדנאות להכרות עם השפה הערבית בג'סר אל-זרקא.

 

במהלך הסדנאות המשתתפים חוו היכרות בלתי אמצעית ואינטימית עם היישוב.

 

תושביו פתחו להם את לבם וקבלו אותם בזרועות פתוחות וחיוך כמעט ללא יוצא מהכלל.

 

במהלך משתתפי סדנאות התארחו בבתי התושבים, סיירו בכפר עם מדריכים מקומיים, אכלו ממטעמי נשות הכפר.

 

בם גם למדו להכיר את החברה הערבית בכלל ובג'סר א-זרקא בפרט, על כל מורכבותיו ורגישויותיו.

 

ביום חמישי 13 בפברואר 2020 יצאתי עם איל אופק לבקר ביישוב.

 

במשך ארבע שעות שוטטנו ברחובות וסמטאות הכפר ובחוף הים וכדרכי בקודש צלמתי וצלמתי.

 

בתחילת הביקור התארחנו אצל ג'וחה ג'ורבאן, בעליו של בית הארחה (GuestHouse) הנמצא במרכז היישוב.

 

בהמשך, שוטטנו ברגל ושוחחנו בקצרה עם תושבים שנקרו בדרכינו.

 

אחר כך ירדנו לחוף הים שם פגשנו את סמי ג'ורבאן, בחורבות במסעדה שהייתה בצריף הדייגים שלו שעלתה באש, על כך יפורט בהמשך.

 

את ארוחת הצהרים אכלנו באחת ממסעדות שביישוב.

 

אחריה המשכנו להסתובב עוד ברכב ביישוב עד סיום.

 

התיעוד להלן כולל דברי רקע קצרים, מפות וצילומים, ניתן ללמוד על מיקומו של היישוב וסביבתו הקרובה ולהתרשם מדמותו הפיזית והבינוי בו.

****

גִ'סְּר אֶ-זַּרְקָא (במקור נקרא ע'וארנה)
הוא יישוב המאורגן כמועצה מקומית במחוז חיפה שהוכרזה בשנת 1961
וכיום מתגוררים בו -15,000 תושבים.

******

המיקום הגיאוגרפי: בתפר בין רצועת חולות החוף, הקצה הצפון מערבי של השרון והקצה הדרום מערבי של מישור חוף הכרמל.

היישוב שוכן על רצועת כורכר לחוף הים התיכון שגובהה 20-5 מ' מעל פני הים, שלמרגלותיה ממזרח זורם הקטע האחרון של נחל עדה המתחבר לקטע התחתון של נחל תנינים עד השפך לים.

 

מדרום ליישוב שוכנת קיסריה, ומצפון מעגן מיכאל והכניסה לשמורת הטבע נחל התנינים. במזרח גובל הכפר בכביש 2 (כביש חיפה – תל אביב). בסמוך לשפך הנחל, דרומית-מערבית לבתי הכפר, זורם תל תנינים.

היישוב ג'סר א-זרקא קרוי על שם הגשר שנבנה על נחל תנינים עבור הקיסר וילהלם השני בעת ביקורו של הקיסר בארץ ישראל ב-1898. שמו של נחל תנינים בערבית הוא "אל-וואדי א-זרקא" (הנחל הכחול), ומכאן שם היישוב – "הגשר על הנחל הכחול". אם אין מחשיבים ערים מעורבות, זהו היישוב הערבי היחיד לחוף הים בישראל כיום.

*****

ראשוני היישוב היו כ-80 משפחות בני חמולות שיהאב ונג'ר שהגיעו לארץ ישראל ממצרים ביחד עם חילות מוחמד עלי ב-1834, אליהם הצטרפו החמולות ג'ורבן ועמאש, בדווים משבטי ערב אל-ע'וארנה, שנדדו במאה ה-19 מבקעת הירדן ועמק החולה והתיישבו בשולי ביצות כבארה. התושבים התפרנסו מדיג בביצות ובים התיכון וכן מקדרות מאדמת הביצה ויצירת מחצלות מצמחי הגומא והקנה.

****

בעקבות ייבוש הביצה במחצית שנות ה-20' של המאה הקודמת על ידי פיק"א עבור זכרון יעקב לטובת אדמות חקלאיות ובירוא מחלת המלריה, הוצעה לתושבים קרקע חלופית לכפר בתוספת שכר בעבור עזרתם בייבוש הביצה ואובדן מקור פרנסתם. האתר החלופי שוכן על שרידי מחצבה ברכס הכורכר, אותה רכשה פיק"א בשנת 1924. בשנת 1926 נחנך היישוב החדש בו קיבלה כל משפחה כ-300 דונם.

****

עם הקמת הכפר נבנו בתיו מאבני כורכר מקומיות, אולם עם קום מדינת ישראל הוא התפתח ונבנו בו בתי בטון ובלוקים. בני השבט המשיכו לעסוק בעבודות חקלאיות ביישובי האזור. כיום עובדים רבים מבני הכפר כשכירים בעבודות חוץ.

****

במלחמת העצמאות לא נפגע היישוב הודות ליחסיו הטובים עם תושבי זכרון יעקב, בנימינה והסביבה. עד לשנות השמונים לא היו כלל נישואים מבחוץ עם בני ובנות הכפר בשל הסטיגמות החריפות כלפיהם בקרב האוכלוסייה  הערבית בארץ, שנבעו ממוצאם השונה.

*****

בשנת 1994 הוכרז היישוב "שכונת שיקום" במסגרת פרויקט שיקום שכונות. בסוף 2009 החל משרד הפנים בהכנת תוכנית אב ראשונה ליישוב, אשר במסגרתה נבחן  הצורך להרחיב את תחום השיפוט, את היקף ההרחבה, אופייה ומיקומה, בעקבות הצפיפות הרבה ששוררת בה. במשרד הפנים שוקלו עידוד בנייה רוויה והסטת כביש החוף מזרחה, כדי לאפשר את הרחבתו של היישוב.

****

כיום, מעל מחצית מתושבי ג'סר א-זרקא הם נוער עד גיל 19. היישוב, שאוכלוסייתו מוסלמית, מתאפיין בשיעור גידול טבעי גבוה והוא סובל משיעור אבטלה גבוהה מאוד ביחס לממוצע הארצי ומשיעורי אלימות גבוהים. שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה הוא מהנמוכים במגזר הערבי בישראל.

******

ענף ההוראה נפוץ מאד בג'סר, כמו כן הכפר הוא ה'יצואן' הגדול ביותר של כוח-עבודה נשי בענפי משק הבית למפעלים ובתי-חולים באזור. עם זאת, השאיפה בקרב פרנסי היישוב היא לחולל פיתוח תיירותי, המתבסס על הקרבה אל קיסריה העתיקה, שמורת נחל תנינים וחוף הים, ועל כך ששביל ישראל חוצה את היישוב לרוחבו. בשנת 2013 נפתחה בכפר אכסניה לתיירים.

****

******

 

*****

מקצת רחובות ובתי היישוב 

****

חוף הים 

אזור החוף של הכפר נהנה מסביבה טבעית עשירה. אמנם בריכות הדגים של מעגן מיכאל משתרעות לאורכו והגישה אל החוף מוגבלת עד לדרומו, אל אזור שפך הנחל, שם מתנשאת תצורת צוק ייחודית, ומעבר לה מעגן דיג קטן וסירות. בפועל שיעור העוסקים בדיג מבין התושבים מצומצם מאד כיום.

*****

שרידי המסעדה של חנאן וסמי ג'ורבאן, שפתחו בצריף הדייגים שלהם. מסעדה זו הייתה חלק מפרויקט העצמה נשית שהתקיים בכפר ומפעילות של רשות הטבע והגנים (רט"ג) להקמת גן לאומי תיירותי בחוף הדייגים יחד ובשיתוף הדייגים. בסוף שנת 2019, בחשכת הליל, בן עוולה החליט מסיבותיו הוא לשרוף את המסעדה על כל אשר בה. לא נותר לסמי וחנאן דבר וחצי דבר, אפילו לא קירות. הכל נשרף, התנורים, המקררים, הכלים, השולחנות, הכיסאות בקיצור פרויקט של שנתיים שהקימו ב- 10 אצבעות עניות התעופף לשמיים. מאז קבוצה של חברים שחוו את המפגש עם סמי וחנאן, והתאהבו בזוג הנפלא הזה, הצנוע והנחמד, פועלים כדי לסייע להם. בשלב זה רט"ג אינה מאפשרת בנייה חדש של המקום והרסה את שלד הבלוקים שנבנה לאחר השריפה. האפשרות הקיימת כעת היא להחזיר את סמי (בן 67) לים למקצועו הראשון כאחד מהדייגים בג'סר א-זרקא. אולם, המנוע של הסירה שלו אינו תקין ואין לו את האמצעים לרכוש מנוע חדש לסירה. בינתיים במבצע גיוס נאסף רק כרבע מהסכום הנדרש.

******

סוף דבר, 
סיור שיטוט זה
היה מעניין ביותר.
למדתי הרבה!
נהניתי מאוד!

******

לא לדעת  שכך נראה
יישוב במדינת ישראל במאה ה-21.
מצער כל כך שיישוב מיעוטים שונה כל כך
בדמותו הפיסית מהיישובים השכנים אליו.

*****

ג'אסר א-זרקא הוא יישוב מיוחד 
הוא הכפר הערבי היחיד השוכן על חוף הים
 יש לו פוטנציאל אדיר
ובפרט פוטנציאל תיירותי
ראוי שישולב ופותח
בין שכיות החמדה
ביניהם הוא נמצא:
קיסריה העתיקה ושמורת נחל תנינים.

*****

 

התנהלותו, איל אופק המחיש
מהי ידידות ואהבת אדם
וכיצד ראוי שיהיה
דו קיום יהודי – ערבי בישראל 

*****
תודה לך איל אופק שפתחת לי צוהר. 

 

עניינו של תיעוד זה הוא הכנסיות הנוצרית בעיר עכו שנעשה במסגרת פרויקט "המיעוט הנוצרי בצפון"  ומטרתו ללמוד להכיר את מקומות היישוב בגליל ובחיפה בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים שהם המיעוט שבמיעוט של אזרחי ישראל.

 

ערב חג המולד, דצמבר 2019 חיים בישראל כ-177 אלף נוצרים שהם כ-2% מאוכלוסיית המדינה. אומדן זה כולל את הנוצרים שאינם כלולים במרשם האוכלוסין, דהיינו זרים. מתוך הנוצרים בישראל 5%  הם נוצרים ערבים ונוצרים ארמים, כלומר 7.2% מסך המיעוט הערבים בישראל.
רוב הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים מתגוררים בצפון המדינה, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה. היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.9 אלף), חיפה (16.1 אלף), ירושלים (12.7 אלף) ושפרעם (10.3 אלף) גם בערים תל אביב -יפו, רמלה ולוד.
היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עיילבון (3/4), ג'ש (גוש חלב) (2/3), כפר יאסיף ןראמה (1/2).
יישובים ערבים אחרים בגליל עם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר, בענה.
יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם מתגוררים גם ערבים נוצרים: עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, תרשיחא, אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

בפרויקט "המיעוט הנוצרי בצפון" התחלתי בקיץ 2019 ומאז בוצעו מספר סיורים שהניבו את התיעודים הבאים:
* אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא, מאי 2019
* ג'יש – מרבית תושביו נוצרים מרוניים,יוני 2019 
* "נוצרים בחיפה" (4 סיורים), נובמבר 2019,
– חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי
– חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית
– חיפה, הכנסיות הלטיניות (רומיות-קתוליות)
– חיפה, מנזרי הכרמליטים על הכרמל
– חיפה, הכנסייה הארמנית
– חיפה, מתחם הקתוליים דוברי עברית
 – חיפה, מתחמי העידה האורתודוקסית
 – חיפה, מוסדות קתוליים: חינוך, בריאות, רווחה ואירוח
 – חיפה, מתחמי העדה האנגליקנית
  – חיפה, קהילות משיחיות יהודיות
  – חיפה, קהילות אוונגליות
  – חיפה, הכנסייה האורתודוקסית (הפרובוסלבית) הרוסית אליהו הנביא

 

לאחר סיום פרויקט "נוצרים בחיפה"  החלטתי ללמוד על הנוכחות הנוצרית בעכו.

 

תחילת הלימוד היה מיפוי הכנסיות בעיר.

 

בעכו ישנן שבע כנסיות הנמצאות בסמיכות זו לזו. שש מהן ממוקמות בתוך העיר העתיקה ואחת מחוץ לה.

 

הכנסיות הן אלה וכמוצג במפה:
* כנסיית סנט אנדריאס – יוונים קתוליים
* כנסיית מרים גברתינו – מארונים
* כנסיית סנט ג'ורג – יוונים אורתודוכסים
* מנזר טרה סנטה (כנסיית פרנצסקו וגם בית ספר) -קתוליים
* כנסיית יוחנן הקדוש (סנט ג'ון) – פרנצסיקנים ליד המגדלור
* כנסיית גבירתנו מנצרת (נוטרדאם) – קתולים
* כנסיית המושיע הקדוש – אנגליקנית מחוץ לחומות

 

לאחר איתור ומיפוי הכנסיות, המשכתי בלימוד אודותיהם.

 

השלב הבא היה איתור אנשי קשר. אז בשלה העת לצאת לשטח.

 

ביום שבת (8 בפברואר) יצאתי לתור את הכנסיות עם מורה הדרך, איש עכו, אנדרו עבאדו שמתגורר בעיר מאז שנולד. הוא המכיר רבים מתושבי העיר העתיקה ויודע אודות כמעט כל בנין, מתחם, רחוב וסמטה.

 

לסיור הצטרפו סמדר בן דור (בת הזוג שלי), ניר עמית (שער העמקים), עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), אילנה ושמוליק שבתאי (פרוד).  משה כ"ץ (אפק) היה איתנו חלק מהזמן.

****

עכו אינה נכללת על
המקומות הקדושים לנצרות
בהם עבר או פעל ישוע
מאז הקמת הנצרות
לא הייתה חשיבות דתית לעיר.

******
ייחודה של עכו הוא זה
שהייתה בה נוכחות נוצרית
רבת השנים מאז התפתחות הנצרות
ושיאה היה בתקופה הצלבנית
עת הייתה בתחילה אחת מערי הנמל
החשובות בארץ הקודש
ובמאה ה-13 הפכה
לבירת ממלכת ירושלים

*****

תמצית
תולדות הנוצרים
בעכו

*****

קהילת נוצרים בעכו הייתה כבר בראשית ימי הנצרות במאה הראשונה לסה"נ. על כך ללמוד מתיאור מסעותיו של פאולוס מתרסוס  (נקרא שאול התרסי או פאולוס השליח, כותב רוב האגרות בברית החדשה ואחת הדמויות המרכזיות בהפצת וביסוס הנצרות). פאולוס הגיע לעיר ושהה בה כמה ימים והטביל מספר עובדי אלילים.
קלורוס, הבישוף של עכו במאה השנייה, היה חלק ממועצת הבישופים בקיסריה, שקבעה כי חג הפסחא יחול ביום א'. במאה השלישית, בימי הקיסר אורליאנוס, מסופר על אח ואחות בני הקהילה הנוצרית בעכו  (פאולוס וג'ולינה) שמתו על קידוש דתם מרצונם.

*****

בתקופה הביזנטית היו בעיר כנסיות ומנזרים והיו כמה בישופים שהיו חברים במועצות דתיות: הבישוף אניאס שהשתתף במועצה הדתית בניקאיה (שנת 325); נסטבוס  שהשתתף במועצה הדתית בקושטא (שנת 381). במאה החמישית מוכרים הבישופים הלאדיוס אנטיוכוס ופאולוס ובמאה השישית גיורג'וס ויהנוס.

*****

ימיה הגדולים של עכו היו בתקופה הצלבנית. אז שרתו בעיר ארבע עשר בישופים בזה אחר זה. בתקופה זו הוקמו כנסיות רבות. אך כיום לא נותר מהן כמעט שריד. הידועות  שבהן היו סט. קרוצ'ה, סט. לעזר סט. קתרינה ועוד. אחדות מהכנסיות היו ברשות הערים או הלאומים שהיו בעכו: סט. צארקו הונטי (של אנשי ונציה), סט. פיאטרו די פיזאני (של אנשי פיזה). אחרות היו ברשות מסדרי הנזירים: דומיניקניים, פרמצסקנים, כרמליתים ועוד רבים. מכל הכנסיות הללו שרד באופן חלקי רק האולם (אולי חדר אוכל) של האבירים היונאניטים. עם נפילת ממלכת הצלבנים איבדה עכו את חשיבותה. הבניינים הנוצרים השתנו לבלי הכר. מהם הפכו למסגדים, לבנייני ציבור או לבניינים פרטיים.

*****

בעת שעכו הייתה בשיא שגשוגה במאה ה-13 למסדר פרנציסקנים היה מנזר משלהם. עם נפילת העיר בשנת 1291 נטשו הפרצסקנים את עכו ושבו אליה רק בתחילת שלטון העותמאניים במאה ה-17.
מסדר הפרנציסקנים שנקרא גם מסדר האחים הקטנים הוקם בשנת 1209 על ידי פרנציסקוס מאסיזי מחבל אומבריה במרכז איטליה. משמורת ארץ הקודש הייתה ועדין הפרובינציה של המסדר הפרנציסקני, הכוללת, לבד מארץ ישראל, גם את סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, קפריסין ואת האי רודוס שביוון. ייחודה הוא בכך שהיא גם זו המקיימת את הנוכחות הנוצרית-קתולית ואת השמירה על המקומות הקדושים בארץ הקודש. בראש המשמורת ניצב הקוסטוס, ומרכזה שוכן ברובע הנוצרי בירושלים. עיקר פעילות הפרנצסיקנים בעכו לאחר חזרתם אליה התמקדה בשלושה תחומים: דאגה לקהילה הקתולית המקומית, הקמת בית ספר וניהולו וטיפול בצליינים. בין השאר קיימה הקהילה הפרנצסקנית קשרים הדוקים עם הסוחרים האירופאים שפקדו את העיר בעיקר במאות ה-17 וה-18, שרובם היו קתולים. המחצית המאה ה-19 הוקמה כנסייה פרנציסקנית הקיימת עד היום ששוקמה בשנת 1927 ובתחומה נבנה בית ספר וראו להלן.

*****

מאז המאה ה-18 התחזקה מעט הנוכחות הנוצרית בעכו למרות זאת, המיעוט הנוצרי בעיר היה דל מאוד והגיע בסוף המאה ה-19 כרבע מסך אוכלוסיית העיר שהייתה כ-9,000 נפש בקירוב. הנוכחות הנוצרית באה לידי ביטוי בהקמת שש כנסיות הקיימות עד ימינו. במערב העיר נמצאה כנסיית סט. אנדריאס ובסמוך אליה היה ארמון הבישוף ועל יסודותיו בנה מושל העיר את ביתו. בנוסף היו בעיר שתי כנסיות קתוליות: הראשונה כנסיית יוחנן המטביל, המשמשת ככנסייה לעדה נוצרית המקומית ונמצאת ברשות האבות הפרצסיסקנים ובתוכה מצויה אכסניה המשמשת את הצליינים במסעותיהם בגליל. והאחרת כנסיית גבירתנו מרים המחוזקת על נזירות מנצרת בה מתפללות נשות העידה הלטינית. גם ברשות היוונים קתוליים כנסייה נאה שהוקמה בחלקה על יסודות כנסיית סט. אנדריאס והיא אף שמרה על אותו שם. הכנסייה המרונית הסמוכה נבנתה מחדש מהמסד עד הטפחות. כנסיית סט. ג'ורג' השייכת ליוונים אורתודוקסים היא הגדולה ביותר בעכו והוקמה על הריסות מבנים קדומים.
בראשית תקופת שלטון המנדט הבריטי בעכו קטן חלקם של הנוצרים בעיר והיה חמישית מסך אוכלוסיית העיר  שכללה כ-6,650 נפש.
לאחר כיבוש עכו במלחמת העצמאות לאחר שרבים תושביה הערבים נמלטו ללבנון או שעברו לכפרי הגליל והוכרזו כנפקדים נוכחים, קטן עוד יותר חלקם של הנוצרים בעיר.
בהווה, בסוף שנת 2018 מתוך כ-49,000 תושבי העיר הנוצרים מהווים 2.4% כלומר 1,100 איש ויש האומרים שכיום מספרם קטן עוד יותר ומגיע ל-800 בלבד.

*****
המקור:
מאמרו של האב פרופ' בלרמינו באגטי (היה ראש המכון הפרנציסקני ללימודי המקרא בירושלים),
שהתפרסם בתוך  אלי שילר (עורך) , עכו ואתריה, קרדום – דו ירחון לידיעת הארץ, ירושלים, 1983, עמ'  162 – 165

******

 

 

 

******

להלן התיעוד הכנסיות
והן מופיעות לפי סדר הביקור בהן

******** 

כנסיית אנדריאס הקדוש
כנסייה יוונית קתולית

הכנסייה שוכנת בפינה הדרום-מערבית
עכו העתיקה למול חוף הים

*****

המארח: אבונה אנדרוס בחוס

*****

אודות הכנסייה היוונית קתולית 

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה ("סואי יוריס") שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

****

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה שלטענתה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה, (הפנטארכיה), אשר נטלו חלק בכנסייה המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח, והתהוו שתי כנסיות נפרדות. הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
מקור והפניות

****

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית. במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
מקור נוסף

****

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית הקדומה.
בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, שתוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".  הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

******

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון: בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, ביפו ובכפרים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך, ואת המחוז הצפוני שמרכזו בחיפה ובתחומו קהילות גם בנצרת ובכפרים ברחבי הגליל מנהיג הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל. מספר המאמינים המתגוררים במחוז הצפוני גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים.
היוונים-קתולים נמצאים בכפרי הגליל פסוטה מעיליא (בהם כולם מלכיתים) וראו תיעוד ממאי 2019 אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא וגם פסוטה ערב חג המולד דצמבר 2015. היוונים הקתולים מגוררים גם ביישובים אחרים, חורפיש,  תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען, עיבלין, יפיע. קהילות קטנות נמצאות בעוד כפרים, ובערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו נמצאות קהילות נוספות. כאמור, מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.

******

בתחילת שנת 2006, כינוס הבישופים של הכנסייה הקתולית-יוונית, שהתכנס בביירות, בחר באישור הפטריארך של אנטיוכיה, כל המזרח, אלכסנדריה וישראל  ובאישור האפיפיור בכוהן הדת (אבונה) אליאס שאקור מאעבלין לתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל. מושבו היה בעבלין. זו הפעם הראשונה מזה יותר מ-200 שנה שבתפקיד נושא יליד הארץ. הוא כיהן עד ינואר 2014.  אחריו כיהן עד נובמבר 2018 האב ג'ורג בייקוני.
סינוד הבישופים של הכנסייה הפטריארכית של אנטיוכיה של של הכנסייה המלכיתית היוונית, שהתקיים ב -5 עד 9 בנובמבר 2018 ברבואה, לבנון, בחר האב יוסף מט'ה ואף הוא יליד ישראל (נצרת 1968) לארכיבישוף לתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל בחירה שאושרה על ידי האפיפיור  ב- 18 במרץ 2019. הוא הוסמך לארכיבישוף ב -1 ביוני 2019 בנצרת. מקום מושבו של הארכיבישוף בחיפה (רחוב הגפן 35).

****

אודות הכנסייה 

הכנסייה מוקדשת לאנדריאס הקדוש. 

אנדראס הקדוש או אנדריאס הקדוש הוא אחד משנים עשר השליחים של ישו ואחיו הצעיר של פטרוס הקדוש (במקור: שמעון בר יונה) שהיה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון.
השם "אנדראס" נובע מן המונח היווני ל"גבריות" או "אומץ" והיה ככל הנראה נפוץ בתקופה של המאה ה-2 לפנה"ס. לא ידוע מה היה שמו העברי או הארמי.
על פי הברית החדשה, אנדראס היה בנו של אדם בשם יונה או יוחנן. הוא נולד בבית צידה ליד הכנרת. אנדראס ואחיו שמעון (פטרוס) היו דייגים, וישו פנה אליהם בעת שהיו בסירתם, והבטיח להם כי אם ילכו אחריו יהיו "דייגי אנשים" השניים אף חלקו עם ישו בית בכפר נחום. אנדראס עבר להטיף באסיה הקטנה ובסקיתיה, והגיע בנדודיו עד לים השחור. כך הפך לפטרונן של רוסיה ורומניה (נקרא שם אנדריי). לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה התיישב בקייב והקים בה את הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. הוא אף מינה את איסטכיס לבישוף הראשון של ביזנטיון. אנדראס נצלב בעת שהותו בעיר פטרס שביוון.
אנדראס הקדוש נחשב לפטרונה של סקוטלנד, והעיירה הסקוטית סנט אנדרוס נקראת על שמו.
צורת צליבתו של אנדראס הקדוש – צלב בצורת האות X, הביאה לקריאת צלב בצורה זו על שמו – הצלב של אנדראס הקדוש. דגל סקוטלנד מעוצב בתבנית הצלב.
המקור 

****

המבנה הנוכחי נבנה בשנת 1765 על שרידיה של כנסייה צלבנית. יש הסוברים כי במקום שכן בית כנסת קדום. בזכות מיקומו הפונה אל הים התיכון, בלט המבנה הצלבני לבאי האוניות אל העיר ושימש עבורם כתמרור. יש המזהים אותו עם כנסייה אשר מופיעה במיקום דומה במפת עכו של מרינו סנודו (Marino Sanudo) משנת -1321 (בצידה הימני של המפה שראשה פונה למזרח). מניחים כי כנסייה זו, ששמה במפה "סנט אנרוס", נבנתה במקום בו נצבה "כנסיית אנה הקדושה". זו שכנה בתורה בקרבת הארמון מצודת הטמפלרים (Templum במפת סנוטו) ברובע שלהם שהשתרע בדרום-מערב העיר.

אחרי נפילת עכו ב-1291 נלקח שער הכנסייה שלל לקהיר בפקודת כובש עכו, הסולטאן הממלוכי השמיני ח'ליל בן קלאון ונקבע בפתח מדרסת אבן קלאון בקהיר על ידי אל-עאדל כִתבֻּע’א.

בשונה מכנסיות אחרות, מגמת יסודות המבנה מכוונת לירושלים, ועל כן הועלתה ההשערה כי המבנה הצלבני הוא בעצם בית כנסת קדום שנבנה בימי הביניים. על פי השערה זו, בית הכנסת נבנה על ידי סוחרים בני יהדות פיזה, אשר רובע בני עירם בעכו שכן מזרחית לכנסייה.

מיסת השבת, בחלקה האחרון נכחנו שנכנסנו לכנסייה

***********

כנסיית גבירתנו מנצרת

כנסייה במנזר קטן

לצערנו, לא התאפשרה כניסה

*****

כנסיית המרונית גברתינו מרים

נמצאת אף היא בקרבת כנסיית סנט אנדראוס
ובסמיכות למנזר נוטרדאם דה נצרת.

לצערנו, לא התאפשרה כניסה

המרונים שבו לעכו. ככל הנראה בתקופת שלטונו של פחר א-דין השני שהיה אמיר דרוזי ששלט במחצית הדרומית של לבנון ובצפונה של ארץ ישראל נסוף המאה ה-16 וברבע הראשון של המאה ה-17. הוא היה בנו של פח'ר א-דין  הראשון, אמיר ממשפחת בית מען הנכבדת ושליט הרי השוף במרכז לבנון שבסוף המאה ה-16 היה מושל הרי השוף וזכה לתמיכה מקומית של דרוזים ושל מרונים ולאישורה של הממשלה העות'מאנית. הוא אף הרחיב את שטח שליטתו והשתלט על הרי הלבנון והגליל העליון. בתחילת המאה ה-17 השתלט על הגליל התחתון. לאחר מכן המשיך וכבש גם את עמק יזרעאל וצבאו הגיע עד בית שאן וג'נין בדרום.
המרונים בתחילה הם התפללו בכנסיית סנט. ניקולאס  שהועמדה לרשותם על ידי אותו שליט.  ברבע השני של המאה ה-18 הם הקימו כנסייה משלהם, אשר ממנה שרד בכנסייה הנוכחית החלק המערבי. הכנסייה הוקדשה במקורה למשפחה המקודשת המבוססת על מסורת צלבנית לפיה עברה מרים בעכו.

*****

כנסיית יוחנן הקדוש סנט ג'ון

היא כנסייה פרנציסקנית

המארח הנזיר הפרנסציסקני
נאוקי אטאראשי
שמוצאו מיפן

****

הכנסייה ניצבת על חומת הים בין הקטע המכונה "הנמל הפיזאני" ממזרח למגדלור ממערב.

מבנה הכנסייה צבוע לבן וגג רעפים אדום כמו בכנסיות באיי יוון, על גג הכנסייה לכוון הים נמצא מגדל פעמונים מרובע שצבעו לבן , הבנוי בסגנון גותי ומעליו גג אדום בצורת חרוט שמעליו נטוע צלב, משמאלו על גג הכנסייה מגדל עגול ובראשו כיפה בצבע אדום ומעליה מתנוסס צלב ברזל

הכנסייה נבנתה במאה ה-18 בין השנים 1737–1739, והיא מוקדשת ליוחנן המטביל.

*****

על פי סברת ואמונת הפרנציסקנים (בניגוד דעת היוונים קתולים) הכנסייה נבנתה על המקום בו שכנה ככל הנראה כנסיית אנדראס הקדוש בתקופה הצלבנית.

*****

כיום היא משמשת ככנסייה היחידה של הקהילה הלטינית-קתולית בעכו.

*****

הכנסייה בנויה על שני קמרונות מצטלבים, השייכים למערכת בת ארבעה קמרונות אשר שניים מהם נמצאים מחוץ לכנסייה, ממזרחה. קמרונות אלו היו שייכים כנראה לכנסיית סט. אנדריאס הקדומה.

הבנייה החלה בשנת 1737 הסתיימה בשנת 1739, והמבנה שופץ מספר פעמים, אך ננטש בשנת 1929. עבודות לחידושו החלו בשנת 1947 אך נקטעו בעת מלחמת העצמאות, עת שימש כמקום מקלט לפליטים, ואף נפגע מאש צה"ל. הכנסייה שופצה לאחר המלחמה ונפתחה מחדש ב-4 באפריל 1950, אך בשנת 1955 הפכה למתנ"ס ולשבט צופים. בשנת 1978 שוב שופץ המבנה, ובשנת 1979 הותקן בו פעמון והוא החל לשמש שוב ככנסייה. בשנת 1985 נסגרה הכנסייה בשל סכסוכי שכנים ומעשי ונדליזם, והקהילה עברה להתפלל בקפלת פרנציסקוס הקדוש במנזר הפרנציסקני מהמאה ה-18 השוכן ליד חאן אל-פראנג'. החל מאמצע שנות ה-90 שופץ המבנה שוב באופן מקיף, והכנסייה קודשה ונחנכה ב-8 באפריל 2000.

*****

כנסיית גאורגיוס הקדוש

זו כנסייה יוונית-אורתודוקסית
הכנסייה נמצאת בשולי כיכר גינואה
במרכז העיר העתיקה.

בשם הכנסייה יש שילוב: הקדוש ג'ורג' קוטל הדרקון  וראו בהרחבה לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'
שם הכנסייה שונה לסנט ג'ורג'  אחרי מותו של ג'ורג' הקפריסאי הקדוש וכמחווה לו.  לפני כן שמה היה סנט ניקולסה

******

אודות הכנסייה היוונית אורתודוכסית

המונח “אורתודוקסי” מציין את הכנסייה הדבקה במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בירושלים, באנטיוכיה, בקונסטנטינופול ובאלכסנדריה. כנסייה זו קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.
הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 14 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

*****

הביטוי “כנסייה יוונית – אורתודוקסית” מתייחס למספר מצומצם של כנסיות אורתודוקסיות-מזרחיות, החולקות מסורת תרבותית קדומה ומקיימות את הליטורגיה ביוונית באופן מסורתי. על הכנסייה היוונית-אורתודוקסית נמנות הפטריארכיות הקדומות של קונסטנטינופול, של אלכסנדריה, של אנטיוכיה ושל ירושלים וכן הכנסיות של יוון ושל קפריסין.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

******

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.

הקהילה היוונית-אורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם. הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מכונה “הסינוד” (=אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינטפול.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם. הפטריארכיה שוכנת במנזר היווני הגדול המחובר אל כנסיית הקבר הקדוש. הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים עומד בראש “אחוות הנזירים של הקבר הקדוש”, מוסד הקובע את מדיניות הפטריארכיה וכולל  נזירים, כוהנים ובישופים המשרתים בפטריארכיה. הפטריארך מנהל את הקהילות, המנזרים והמוסדות היווניים-אורתודוקסיים בישראל, ברשות הפלסטינית ובירדן, בסיוע בישופים רבים. על מבני הכנסיות ומבני הציבור השייכים לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מונף דגל יוון והם מסומלים בסמל הטאפוס.

****

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.
יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

*****

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

*****

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד. הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש. את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמומקור הסקירה אתר מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג

*****

צורת הכנסייה מתאימה לתיאורי עולי הרגל מהמאה ה-17 המזכירים את כנסיית סט ניקולס הצלבנית. כנסיית סט. ג'ורג' נחשבת לכנסייה הקדומה ביותר ששרדה בעכו. כנסיה זו הייתה, ככל הנראה, מקום התפילה הנוצרי הראשון בעכו בימי השלטון העותמאני. עדות ראשונה על קיום מנזר וכנסייה יוונית אורתודוכסית בעכו היא כנראה של הנזיר יוג'ין רוג'ה שביקר בעכו בשנת 1631 ומצא בכנסייה היוונית אורתודוכסית שישה נזירים ממסדר בסיליוס הקדוש. לדעת רוג'ה, נבנתה כנסייה זו על שרידי כנסיית סנט-לורנס בכיכר בני גנואה מימי הצלבנים. 35 שנים מאוחר יותר ביקר בעכו הרופא גבריאל ברמונד, שציין כי כנסייה זו נקראה בשנת 1666 על שם סנט –ניקולאס. הכנסייה שוקמה בתקופת פאחר א-דין שעודד התיישבות נוצרים בעכו.. נראה כי הכנסייה חרבה, לפחות בחלקה בעת ההתקפות על עכו במחצית המאה ה-19, בעת שלטון מוחמד עלי ממצרים, בשנים 1831 ובשנת 1940 ושוקמה לאחר מכן.
ייתכן ושינוי שם הכנסייה מ"סנט ניקולאס" ל"סנט ג'ורג' "  קשורה למותו של ג'ורג' הקפריסאי, אשר מלוח ההנצחה לזכרו עולה כי  עונה עד מוות בעכו בשנת 1752 וראו להלן.

הכנסייה בנויה משלוש ספינות ובה שתי שורות בנות ארבעה עמודים כל אחת. בצידה המזרחי של הכנסייה מסתיימות הספינות באיקונוסטזיס ומאחוריו שלושה אפסיסים

ממזרח לכנסייה נמצא המנזר בו מתגוררים כהני הדת המשרתים בכנסייה.

ג'ורג' הקדוש המעונה החדש של הנצרות הגיע לעכו מקפריסין מולדתו במאה ה-18. בעכו השכיר עצמו כמשרת לאחד הקונסולים האירופאים שהיו בעיר. לעיתים קרובות נהג לרכוש ביצים בשביל אדונו מאישה מוסלמית אלמנה וענייה, שהייתה לה בת שהגיעה לפרקה. בחלוף הזמן החלה הנערה להמתין לבואו ולשוחח עמו בחופשיות, אבל תמיד שלא בנוכחות אמה. שכנים אחדים הבחינו בעובדה שהצעיר הנוצרי מתמיד בקניית הביצים מבית נערה זו ולא ממקורות אחרים, ולכן הם קנאו והחליטו להעליל עליו עלילה. יום אחד, כאשר הצעיר הקפריסאי הלך, כדרכו, לקנות ביצים בבית הנערה, הבחינו בו השכנים בכניסתו, ושמעו, כביכול, את צעקות הנערה כי הצעיר מוכן לשאתה לאישה, ולשם כך הסכים להתאסלם. המון רב של מוסלמים התאסף. תפסו את ה"קדוש" ונטלו אותו עימם לשופט, תחת מחאותיו של הצעיר. השופט שאלו האם יש אמת באשמה נגדו? הצעיר השיב  בגילוי לב כי המרת דתו לא עלתה כלל על דעתו  וכי האשמה זו היא עלילה. יתר על כן, הוא הצהיר כי נולד נוצרי וברצונו למות כנוצרי. לצעיר הובטחו מתנות יקרות ערך, תהילה ומעמד, אך ללא הועיל.  איימו עליו בעונשים שונים כדי לשכנעו להמיר דתו, אך בלא הצלחה. ג'ורג' התמיד באמונתו.  לבסוף גזר עליו השופט פסק דין מוות. למחרת היום, שהיה יום שישי, נהרו רבים לתפילה אל מסגד הים ואל הכיכר המרווחת שלידו, אליה הובא הקדוש המעונה כבול בידיו. ההמון העמידו בלב הכיכר. הצופים החלו להחניף לג'ורג' ולשדלו להמיר דתו, אך ג'ורג' דחה את  ניסיונותיהם בהחלטיות רבה. הם איימו עליו והקיפו אותו מכל צד. הם הציגו בפניו את נשקם תוך איום שמוטב לו לציית, כי אחרת יוצא להורג מיד. ג'ורג' הרים ידיו הכבולות כלפי מעלה ואמר: "אלוהי ישו הנוצרי קבל את נשמתי, עשה אותי ראוי לבוא למלכותך"..  אחר כך הוא נורה  כשנפל על האדמה דקרו אותו היורים בכל חלקי גופו. דמו שתת. בדרך נס, ולפתע פתאום, החל הים לגעוש ולרתוח, ועל אף שהים היה רחוק מטווחי הכדורים מהם נורה ג'ורג'.הים  הציף את הכיכר והמסגד, ושטף את דמו אל הים, שהאדים.
כאשר העות'מנים ראו זאת הם נתמלאו ביראה ופחד,  וחששו כי הים יטביע את העיר. הם  ציוו  על הנוצרים להגיע למקום במהירות וליטול את גופת ג'ורג' עימם. גופתו נלקחה לכנסיה ונקברה לצידה, ואז התרחש שנית נס, והים נח מזעפו. כדי להעצים את קדושת המרטיר אלוהים הציג מחזה יוצא דופן. להבת אש נראתה יורדת בלילה מהשמים  אל קברו של ג'ורג'. העיר הוארה בזוהר מתוק, שקרן מעמוד האש. לזכר אותו נס שאין לתארו, בכל יום שישי במועד בו נרצח ג'ורג',  המוני נוצרים נוהרים אל קברוובידיהם נרות ומנורות דולקים. הם באים בהמוניהם אל המקום בו נראה מחזה ניסי, לכבוד "הבן האב ורוח הקודש".
גרעין הסיפור בודאי יש בו אמת. הוא כולל עלילה על צעיר נוצרי, שבגלל קשריו עם נערה מוסלמית, נדרש להמיר דתו, כביכול בגלל הבטחת נישואין שנתן לאותה נערה. משסירב להמיר דתו הוצא להורג, לאחר ששופט העיר גזר את דינו למוות. כל שאר חלקי האירוע, הצובעים את גרעין המעשה, לא נועדו, כי אם להעצים את הקורבן, שבחר למות ולא להציל את חייו במחיר המרת דתו.
ג'ורג' הקדוש הובא לקבורה סמוך לשער המנזר היווני, מקום קברו סומן בעמודי ברזל והוגדר כמקום קדוש.
בשנת 1967 פנה הארכיבשוף מקריוס (נשיא קפריסין הראשון) אל הפטריאך היווני אורתודוכסי בירושלים בבקשה להעביר את עצמות ג'ורג', שזכה למעמד של "קדוש", לקבורה בקפריסין, ובקשתו נענתה.
המקור חוקר עכו המנוח המהנדס ברנארד דיכטר ואשר ספרייתו הפרטית  כללה אלפי ספרים  על עכו ואתריה. הוא כתב בספרו; "עכו"  מאמר על כנסיית סנט ג'ורג' ועל המרטיר ג'ורג' הקפריסאי.
מובא אצל מרדכי אשל קבר ג'ורג' הקפריסאי וכנסיית סנט ג'ורג' בעכו

*****

 כתובת בערבית ובאנגלית לזכר שני קציני ימיה בקיר המנזר שמאחורי הכנסייה (מצפון מזרחה)

*****

מתחם הפרנציסקנים
טרה סנטה
מצפון לחאן אל-פראנג

גם לכאן לדאבוננו לא נכנסנו

****

חשיבותה של עכו לפרנציסקנים נובעת מכך, שעל פי אמונתם ביקר בה בשנים 1220-1219 פרנצ'סקו די אסיזי (Francesco d'Assisi), מייסד מסדרם.
פרנצ'סקו די אסיזי עסק בתפילות וסיגופים ותעניות, בעת היותו נזיר באיטליה, כאשר החזיונות החלו לגבור על ההיגיון ,נוצרו על כפות ידיו פצעים הדומים לפצעי נעיצת המסמרים בידיו של ישוע כאשר נצלב. סימנים אלו גרמו לו להפליג בשנים 1219-1220 לעבר ארץ הקודש ואז הגיע לעכו. לאחר ביקורו בעיר החליטו מאמיניו בעיר ,להקים לכבודו מנזר וכנסייה שהיו הראשונים של המסדר בארץישראל.
עם נפילת עכו בידי הממלוכים בשנת 1291 נמלטו ממנה אנשי המסדר. כנסייה זאת נותרה במקום שנבנתה למרות שנפגעה בזמן הכיבוש האיסלמי.
על פי הכרוניקה של הפרנציסקנים בראשית המאה ה-17 אפשר להם פאח'ר אל-דין השני בשנת 1620 באופן רשמי להשתקע בעכו ולהקים בה לשימושם מצפון לחאן אל-פראנג' כנסייה ואכסניה שנבנתה בשנת 1869 על שרידי כנסייה קדומה שנבנתה בסגנון גותי.
הכנסייה שוקמה בשנת 1927. מאז ברשות הפרצסיקנים בית ספר גדול ומשגשג לתלמידי כיתות א' עד ח' הפתוח לא רק לנוצרים אלא גם לבני הדתות האחרות.

 

****

הכנסייה האנגליקנית,
כנסיית המושיע הקדוש

הכנסייה נמצאת מחוץ לעיר העתיקה,
ברחוב לוחמי הגטאות 37,
בחלק של העיר שתוכנן ונבנה
בתקופת השלטון הבריטי.

המארח שלנו האב עימאד דייאבס
שהגיע במיוחד לכבודנו ממעונו בחיפה

מעט רקע

הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה – Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה). כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.
עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה (לא בארץ ישראל ובמזרח התיכון) וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הכנסייה האנגליקנית בישראל

הכנסייה האנגליקנית תקעה יתד בארץ הקודש בשנת 1841, עם חתימתו של הסכם בין אנגליה לפרוסיה. בשל קשיים שהערימו העותמאנים החליטו שתי המדינות להקים בישופות משותפת לכנסיות האנגליקנית והלותרנית ועל שליחתו לירושלים של בישוף אחד מטעמן.
מאותה עת החלה הכנסייה בפעולותיה ליצירת קהילה מקומית – בניית כנסיות, בתי ספר, בתי חולים ומרכזים אחרים.
הכנסייה האנגליקנית שאפה לגרום להמרת דתם של יהודים ומוסלמים בארץ הקודש. כאשר הדבר לא צלח בידה היא פנתה למאמינים האורתודוקסים והקתולים כדי להקים קהילה מקומית.
לאחר הפיצול הבישופות הלותרנית-אנגליקנית בשנת 1886 המשיכה הכנסייה האנגליקנית להחזיק בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים במשותף, כנסיית המשיח שליד שער יפו.  כן בנתה הכנסייה האנגליקנית מרכז חדש במזרח ירושלים, מתחם קתדרלת סנט ג'ורג'.המשמש גם למושב הבישוף האנגליקני.

******

משנת 1957 עלה מעמדה של ירושלים לארכיבישופות ומשנות ה-70 עומד הבישוף הירושלמי בראש הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים.
הכנסייה האנגליקנית הייתה בין הכנסיות הראשונות שמינו בישוף ערבי מקומי, בשנת 1976, וראשיה מילאו תפקיד חשוב בעניינים ערביים מקומיים.

*****

הכנסייה העצמאית של המזרח התיכון וירושלים שנקראת גם דיוסיית ירושלים נמצאת בארבע מדינות: ישראל, ירדן, סוריה ולבנון וגם בתחום הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. והיא מונה כמעט שלושים קהילות.

להרחבה אודות התפתחות הכנסייה האנגליקנית בארץישראל ובמזרח התיכון 

*****

המשרד האנגליקני הוקם בעכו על ידי החברה המיסיונרית של הכנסיות (CMS) כאשר נפתח בית ספר לבנים בשנת 1874 ובית ספר לבנות הוקם בשנת 1887. שני בתי הספר התמזגו לאחר מכן. בשנת 1886 נערכה ישיבת ועדת הכנסייה הראשונה לבחירת ועדת כומר; משרד הכנסייה כלל חינוך, שירותי בריאות ושיקום, במיוחד בקרב נזקקים. התקיימו שיעורי אנגלית והיה שם לימוד מקרא קבוע. באשר למשרד הרפואי, פותחה מרפאה קטנה לבית חולים קטן בעיר העתיקה. עשר שנים אחר כך נסגר בית החולים ובהמשך גם בית הספר.

*****

בשנת 1938 מסרה ממשלת ארץישראל המנדטורית לעדה האנגליקנית שטח אדמה סמוך לים כדי לבנות כנסיה. הכנסייה לא נבנתה ועל אותו מקום נבנתה מצודת טיגארט, תחנת משטרה הקיימת עד היום. כתחליף קבלה העדה את השטח ממזרח ברחוב לוחמי הגטאות. אבן היסוד הונחה באוגוסט 1946 ובניין הכנסייה היה מוכן לשימוש כבר בינואר 1947. במאי 1948 לאחר כיבוש עכו על ידי כוחות ההגנה נאסר על רוב תושבי העיר הערבים לגור מחוץ לחומות והכנסייה ננטשה. בשנת 1952 חודשה הפעילות במקום. אולם, בשנת 1987 הכנסייה נשרפה, כנראה עלי ידי קנאים יהודים.  מאז, הכנסייה הייתה נטושה גם משום שרוב הנוצרים האנגליקנים עזבו את עכו.

במאי 2015  הגיעה משלחת של הכנסייה האפיסקופלית האנגליקנית כידי לבחון את האפשרות לשיקום ולהפעיל את הכנסייה מחדש. בתחילת שנת 2017 בטקס מפואר בנוכחות ראשי הכנסיות בארץ חודשה פעילות הכנסייה.

המקור: Jerusalem archbishop rededicates Israeli church closed for nearly 80 years

*****

סוף דבר,

סיור זה, כמו גם הלימוד לפני,
וכתיבת התיעוד אחרי
היו מעניינים ומרתקים

*****

למדנו הרבה
הכרנו חלקים חדשים בעיר העתיקה של עכו.
התרשמנו מהדמיון והשוני בין הכנסיות

******

למדנו, בין היתר, גם על התפתחות התיירות
בעכו העתיקה ובדגש
על אפשרויות אירוח במקום.

*****
הבנו שגם כאן לפוליטיקה י
ש תפקיד בעיצוב התודעה והזיכרון

******

תודה מיוחדת מגיעה
למדריך ומורה הדרך המסור אנדרו עבאדו
שגם הוביל וגם תיאם את הביקורים
מומלץ בחום להסתובב אתו
ולשמוע מפיו אודות עכו

 

כאן ניתן למצוא את אנדרו עבאדו 

 

תיעוד זה הוא חלקו השני של הביקור במושב חירות בלב השרון ביום שלישי 4 בפברואר 2020 כאשר התארחתי אצל יורם צלנר.  

 

לאחר סיבוב בתוך השטח הבנוי של המושב, יצאנו להסתובב בשטחים החקלאים באזור המשתרע מערב למושב עד לכביש 4.

 

בהיבט הגיאוגרפי,
אזור זה של לב השרון
הוא של גבעות החול האדום. 

גבעות החול האדום – באפיון המבנה הפיסיוגרפי של השרון ניתן לציין שלאורך מרכזו משתרעת רצועה של חולות פליסטוקנים שהתפתחו לקרקע חולית אדומה אך המבנה הטופוגרפי עדין מזכיר גבעות חול. רצועה זו רצופה במחצית הדרומית של השרון (בין נחל הירקון ובין נחל אלכסנדר). רוחבה 5 ק"מ ואורכה 25 ק"מ וגבעותיה מגיעות לגובה של 50 – 90 מ'. המבנה הגבנוני של רצועה זו והיער שהיה בה מנעו בעבר ההיסטורי את השימוש בה לדרכים. גם כיום אין רשת הדרכים מפותחת בחלק זה של השרון. גבעות החול חסמו את ניקוז הנחלים היורדים מהר לעבר הים והטו אותם דרומה (נחל קנה) וצפונה (נחל אלכסנדר). בתוך תחום הגבעות החול התפתח ניקוז מקוטע שהתאחד בצורה מעגלית בנחל פולג. בעבר הרחוק נסתם נחל זה על ידי חולות וסביבו נוצרו ביצות נרחבות. עוד בתקופה קדומה היה צורך לנקז בצורה מלאכותית את הביצות על ידי פריצת רכסי הכורכר.
המקור: יהודה קרמון (1973),ארץ ישראל – גיאוגרפיה של הארץ ואזוריה, ת"א: הוצאת יבנה, עמ' 235 – 236

******

מרחב הסיבוב 

 

****

המראות

בשעתיים אחרונות

של האור

עד השקיעה

*****

 

*****

סוף דבר,

היה תענוג להסתובב
באזור זה
של השטחים החקלאיים
בגבעות החול האדום
בלב השרון
בשעת ערב זו של חורף.

*****
תודה לך יורם צלנר!

 

תיעוד זה מוקדש לסיבוב במושב חירות ביום שלישי 4 בפברואר 2020 כאשר התארחתי אצל יורם צלנר.  

 

את יורם צלנר זכיתי להכיר כאשר  השתתפתי (עד שנשברתי והתייאשתי) במשך כשנה (מאי 2017 – מאי 2018) בהפגנות המחאה נגד השחיתות הציבורית בכלל והתנהלות היועץ המשפטי לממשלה בעניין חקירות נגד ראש הממשלה בפרט.

יורם צלנר (אל"מ מילואים) שהוא חבר המושב היה מראשוני אנשי מחאת היחידים  עת יצא עם עמיתיו להפגין בצומת הקרוב למקום מגוריו כבר במאי 2016 ולאחר מכן השתתף גם בהפגנות המוניות, התמיד עד אפריל 2019. מאז, חבר במשמר הבחירות האזרחי– ההתארגנות שמטרתה לנסות ולוודא שתוצאות האמת של הבחירות הן אכן יהיו אמת ושאיפתו להציב ביום הבחירות משקיפים במספר רב ככל שניתן של קלפיות, במטרה לסייע ככל הניתן במניעת וגילוי זיופים.

 

במושב חירות עברתי בעבר בשני טיולי אופנים באזור: הראשון, בין ובתוך יישובי גוש תל מונד ובעיר טירה, אוגוסט 2016 והשני גבעות לב השרון, בין ובתוך תל מונד והיישובים סביבה, נובמבר 2018.

 

לאחר שיורם קרא את תיעוד הטיול האחרון, הוא "כעס" שלא נכנסתי אליו. הוא הציע שאבוא אליו לביקור במושב וסיבוב בשטחים החקלאיים בשעות האור האחרונות.

 

עבר זמן. לא שכחנו והצעה זו ממשנו, אחר למעלה משנה, עת עלתה על הפרק.

 

******

חֵרוּת הוא מושב
הנמצא במרכז השרון
ליד תל מונד 
השייך למועצה אזורית לב השרון

 מושב חירות גובל
במזרח בעיר טירה,
בצפון-מזרח במושב כפר הס,
בצפון בתל מונד
בדרום במושב משמרת,
במערב בכביש 4 

מושב חירות הוקם
על גבעות החול האדום
באזור שהיה ריק מיישובים

המושב הוקם בשנת 1930 על ידי ארגון "חרות" שהתארגן בשנת 1927. חברי הארגון – אנשי העלייה השלישית והרביעית – פועלים מרחבי הארץ אשר החליטו לקחת גורלם בידם וליצור מסגרת התיישבותית משותפת. כל חבר הפקיד בקופת הארגון סך של 20 לא"י שהיווה את הבסיס לרכישת הקרקע. השם "חרות-יהודה" ניתן לארגון בשנת 1930 לציון מרד בר-כוכבא שחל 1800 שנה קודם לכן. עם השנים קוצר השם לחרות.
המושב נועד להיות מבוסס על פרדס, הן מבחינת טיב הקרקע המים והאקלים, רבים מהחברים עבדו במושבות בפרדסים והידע שנצבר היה רב. ב1928 הוקמה משתלת הדרים בכפר-סבא ע"י חברי הארגון, ומשתלה זו היוותה את הבסיס לנטיעת הפרדסים. חלק מהחברים עבר להתגורר במחנה בתל-מונד ועסק בעבודות בפרדסי הלורד ובחריש ראשון של אדמת המושב. ב1930 הוקמו צריפים ראשונים במחנה חרות והחיים התנהלו שם בקומונה – מטבח משותף ועזרה הדדית. הוכנה תוכנית של הישוב, נקדחו בארות שמומנו בכספי החברים ונערכה פרצלציה של השטח, לכל יחידה משקית הוקצו 3 דונם כמגרש לבניית הבית ומבני המשק-רפת ולול, 6 דונם לפרדס ועוד כ-3 דונם לגידולי שלחין.
בעשור הראשון מנה המושב כ-80 יחידות. בסוף שנות השלושים התווסף למושב ארגון "הדרום" ובו 14 יחידות.

ערב מלחמת העצמאות השתרע המושב על כ-1500 דונם ובהם פרדסים גידולי ירקות, בוטנים ותפוחי-אדמה, לולים ורפתות. חלק מהחברים עסק בעבודות חוץ להשלמת ההכנסה תוך כדי פיתוח המשקים בעבודה בלילה בשבתות ובחגים.
נבנו מוסדות ציבור גן ילדים ומרפאה. הצרכנייה מועדון הנוער ובית הכנסת שכנו בצריפים. לשרות הענפים החקלאים הוקמו מחסן מספוא, בית קירור ומחלבה, בריכות לאגירה ומערכת הולכת מים לשטחים.

לאחר מלחמת השחרור התרחב המושב גם בשטח וגם במספר התושבים. המושב קלט 20 משפחות עולים ובנים, ניטעו פרדסים חדשים נבנו מכון תערובת וסילו ומחלבה מודרנית, גם מוסדות התרבות זכו לעדנה. בית עם, מועדון בנוי לנוער ומגרש כדור-סל מרוצף. נסללו כבישים שהקלו את המעבר בחולות הקיץ ובבוץ של החורף.

בעשורים האחרונים פשט המושב צורה ואופיו החקלאי הולך ומשתנה. ענף ההדרים שהיווה את גולת הכותרת ירד מגדולתו ובהתאם לכך גם הצטמצמו שטחי הפרדסים והמטעים. גם עיסוקי החברים השתנו, דור הביניים עוד ממשיך בחקלאות – פרדסים ופרחים, אבל הדור הצעיר נוטה כיום לעיסוקים רווחיים יותר.
המושב התרחב וקלט 120 משפחות בשכונת בנים רובם צאצאי דור המייסדים המשתלבים יפה בחיי המושב.
כיום מונה המושב כ-300 משפחות שהן כ-1200 נפש.

*****

המקור אודות המושב ראו אתר מושב חירות  וגם אבני דרך בהתפתחות המושב

*******

ראו עוד על אתרים במושב 

*****

*****

סוף דבר,

סיבוב קצר זה במושב

היה בבחינת "טעימה ראשונה"

"שפתחה את התיאבון"
לחזור ולהסתובב במושב
ולתעד את המראות בו
המשלבים עבר והווה.

יורם הבטיח סיבוב נוסף
והוא יקיים
***

בסיום הסיבוב במושב
יצאנו לתור בשטחים החקלאים
הנמצאים על הגבעות
ומה שראינו מוצג בתיעוד הבא

גבעות לב השרון בשעת ערב בחורף