ביום רביעי (26/9//2018) ב' חול המועד סוכות תשע"ט סמדר ואני התארחנו לארוחת בוקר בסוכתם של איילה ויאיר פז בביתם שבאפרת. שם פגשנו את חבריהם דפנה ועופר בן יוסף.

לאחר הארוחה יצאנו לטיול בגוש עציון.

התגלגלנו בין דרכי הגוש העמוסות כלי רכב בעיקר של מטיילים "מהמגזר".

כך הגענו לקראת שעת צהרים ליישוב בת עין על מנת להשתתף בחלק של אירועי "אומני בת עין פותחים סוכה".

*****

התיעוד להלן מבטא התרשמות שלי
כגיאוגרף שסייר
במקום מבלי להיכנס לדיון פוליטי
על טיבן של התנחלויות.

היישוב בת עין נמצא במערב בגוש, ובנוי על מורדות המערביים של ההר הגולשים לעבר הדום הר חברון והשפלה המערבית.

מיקום בת עין

בַּת עַיִן היא התנחלות ויישוב קהילתי כפרי דתי במערב גוש עציון, צפונית-מערבית לכפר עציון. רובם של תושבי בת עין הם חוזרים בתשובה והם קשורים לחסידות ברסלב או חסידות חב"ד. ההתנחלות שוכנת על גבעה נישאה בגובה של כ-870 מטר, בגבול בין השטח ההררי של גוש עציון ושפלת בית שמש. בבת עין מתגוררות כ-300 משפחות. בסמוך למקום נובעים עין חובילה ועין ליבנה.
בת עין הוקמה על אדמות קק"ל שהתנאי שלהם שיהיה "ירוק", ידידותי לסביבה וישתלב בנוף. התושבים הוותיקים קיבלו שני דונמים ורובם מגדלים בהם עצי פרי אורגניים. (גידולים אורגניים זה תנאי ביישוב)
לצד בת עין א' המהווה את הגרעין המקורי של היישוב הוקמה ממערב לו בת עין ב' בקיץ 1998 ותושביו, כ-30 משפחות  מתגוררים בקרוואנים ובבתי קבע. הם בעצם ישוב נפרד שנקרא מרחבי דוד.

*****

היישוב שוכן על הרכס שמדרום לכפר עציון, בסמוך לכפר צוריף. לפני הקמתו שכן הגרעין המייסד בהיאחזות הנח"ל "צורף" על הגבעות הסמוכות. בתחילה  וועדת השמות רצתה לקרוא ליישוב צורף על שם היישוב הערבי הסמוך צוריף.  אבל בגלל שאנשים שרצו לבקר ביישוב ונכנסו בטעות לצוריף החליטו לשנות את השם ובהצבעה הוחלט על בת עין גם בגלל המעיינות בסביבה וגם בגלל הפסוק מתהילים "שמרני כאישון בת עין".
בכניסה ליישוב ישנה עדות ליישוב יהודי קדום מתקופת בית שני, "חרבת חכלילי". בעתיקות במקום נמצאו גת עתיקה עם פסיפס וכן מקווה טהרה גדול.
מצפון לבת עין שוכנים שרידי היישוב משואות יצחק שנחרב על ידי הלגיון הירדני במהלך מלחמת העצמאות. מהיישוב נשארו רק בית הארחה, חדר האוכל (שהפך לבית חולים בחודשי הלחימה) ומגדל השמירה הניצב סמוך למעיין "עין חובילה". כיום מתגוררות במשואות יצחק שתי משפחות ושם פעלה בה מסעדה חלבית כשרה בשם "גוונא" שהפכה להיות אולם אירועים.

*****

היישוב בת עין הוקם ב-1989 בסיוע תנועת אמנה, על אדמות כפר עציון ועל אדמות נוספות שנרכשו מפלסטינים באזור. המייסדים, ישראל הורוביץ, צבי אנוש והרב יצחק גינזבורג, ביקשו לשלב בין אורח חיים דתי לבין עבודת האדמה. הם כינו את עצמם "חסידות במגפיים". כאמור, היישוב הוקם תחילה בשם צורף ובהמשך שונה השם לשמו הנוכחי, בת עין. טקס העלייה על הקרקע היה ביום העצמאות ה-41 למדינה בשנת תשמ"ט  והשתתף בו אריק שרון.

*******

בתי היישוב בולטים בצניעותם ביחס לשאר יישובי גוש עציון. בהתאם לתקנון היישוב, התושבים מקפידים על צניעות, רבים נמנעים משימוש במוצרים מתוצרת גרמניה ומשימוש בטלוויזיה, ומקפידים על עבודה עברית ואי העסקת גויים היישוב מונע כניסת גויים לתוכו, הן ערבים והן אחרים."

בת עין, מבט על

היישוב מכונה 'כפר אמנים', משום שרוב תושביו עוסקים בתחומי אמנות ואומנות: חקלאות אורגנית, עבודות קרמיקה, כתיבת מזוזות וספרי תורה, פיסול, אריגה, תפירת טליתות ויודאיקה, ציירים, שחקנים, כותבי שירה, סופרים, רקדנים, במאים, יוצרי ויטראז', מוזיקאים ואמני רקמה, מעצבי חנוכיות, פמוטות, נרות זיכרון וכדומה.
בקצה היישוב ישנם כרמים ולידם הוקם יקב ענבי חכלילי – הוא ממוקם בכניסה ליישוב ומייצרים בו מיץ ענבים אורגני ועראק מענבים מופקרים בסביבה ומכרמים שניטעו בשנים האחרונות. בייצור אין משתמשים בגתות עתיקות הסמוכות אלא במתקנים חדישים אמנם קטנים בתוך מבנה עתיק ששופץ.
במקום גם צימרים.

****

ביישוב תלמוד תורה ממלכתי-דתי אזורי ברוח חסידית, לבנים ולבנות, שבו לומדים כ-250 תלמידים. המוסד נקרא "שלמה נתיב", ע"ש אחד התלמידים שנרצח בסמוך, בגיל 13.
במקום פועלות שתי תנועות נוער. סניף בנים של אריאל, וסניף בנות של בני עקיבא.
ביישוב ישנה ישיבה חסידית ארץ ישראלית, המחנכת ללמדנות וחסידות בדרכו של רבי נחמן מברסלב, בישיבה לומדים כ-50 רווקים ואברכים, חלקם חוזרים בתשובה. ראש הישיבה הוא הרב נתן גרינברג.
ביישוב פועלות שתי מדרשות, מדרשת בארות המיועדת לעולות חדשות, גיורות, ובנות הנמצאות בתהליך גיור, ומדרשת 'זהר' לחוזרות בתשובה ודתיות מבית..

*****

התחלנו את הביקור בנסיעה
בדרכי היישוב מהשער במזרחו
התגלגלנו וירדנו במדרון
עד קצהו המערבי.

*****
עלינו חזרה מזרחה
למרכז השמחה לילד ולטף
שנמצא ליד שער היישוב
הסתובבנו שם

*****
המשכנו בדרך עפר מערבה
לעין חובלה
ונכנסנו לחומוסיית המעיינות

*****

חזרנו ליישוב והתארחנו לפנות ערב
בסוכת משפחת לבנון ומשפחת לוי.

*****
לאחר הביקור חזרנו לאפרת דרך אלון שבות
נסענו בתוואי דרך האבות
שם ראינו את השקיעה המופלאה

*****

אלה
מקצת מראות
המקום
והאנשים שפגשנו:
אנשי היישוב
ואורחים

*****

*****

לצד בת עין א' המהווה את הגרעין המקורי של היישוב הוקמה ממערב לו בת עין ב' בקיץ 1998. הם בעצם ישוב נפרד שנקרא מרחבי דוד שהכניסה אליו היא דרך בת עין. בין מקימיו היו חסידי הרב לוינגר וביניהם מנשה וביתו כינרת. אליהם הצטרפו אליהם עוד כמה אנשים שהתגוררו בעבר בחברון ובדרום הר חברון ורצו למצוא מקום עם אדמה. במקום מתגוררים כ-30 משפחות  זוגות צעירים בנים של בעלי תשובה חרדים

****

בקצה המערבי של בית עין בשכונת מרחבי דוד בתחילת הדרך העולה לח' אבו א-טוויין

קצה היישוב במורד המדרון

בניגוד למרבית ההתנחלויות, בת עין איננה מוקפת גדר מטעמים אידאולוגיים. זאת על אף קרבתה הרבה לכפרים הפלסטיניים חרבת צפא, צוריף, ג'בעה ונחלין.

****

בשנת 2003 נעצרו שלושה מתושבי היישוב יחד עם מתנחל מיישוב אחר, שהואשמו בהתארגנות ותכנון מעשי טרור נגד פלסטינים. הקבוצה כונתה מחתרת בת עין, ושלושה מחבריה הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר כבדים.

****

בפברואר 2007 נדקר למוות תושב היישוב, ארז לבנון – בעת שהתבודד בחורשה במרחק של כ־200 מטרים מביתו. רוצחיו, שני צעירים פלסטינים תושבי הכפר חרבת צפא הסמוך, נתפסו עוד באותו לילה לאחר שהתפארו במעשיהם בגלוי. יש גרסה שהשניים שוחררו בעסקת שליט. רעייתו של ארז הי"ד טוענת שלמרות הכתוב רוצחיו לא שוחררו. היא אינה יודעת על זה. אף אחד לא בישר לה על כך. לטענתה לא הגיוני ששחררו אותם חמש שנים אחרי שרצחו. הואדי בו התבודד ארז לבנון קרוי על שמו, ואדי ארז לבנון.

******

באפריל 2009 חדר מחבל תושב חרבת צפא ליישוב, רצח בגרזן את שלמה נתיב בן ה-13 ופצע ילד בן 7.

******

באוקטובר 2013, לאחר תקרית שבה רעולי פנים תקפו נהג משאית פלסטיני באלות וריססו חיילי צה"ל בתרסיס פלפל, החליט צה"ל להוציא את חייליו משטח היישוב.

********

לאחרונה, כך כתב לי אחד העיתונאים שסייר עם פלסטיני בעל קרקעות באזור, הוא התרשם שהוא "רועד" מפחד מאנשי בת עין שהשתלטו על אדמותיו. אולי, ייתכן ויש עוד כאלה?!

*****

פגשנו את סבא בן 70

*****

מרכז השמחה 
לילד ולטף

*****

****

סיבוב על גבי חמורו של משיח? חמש שקל

****

מתחילים את הסיבוב

*****

*****

אל המעיין

*****

*****

*****

מקווה הגברים

חומוס המעיינות
שליד המעיין

*****

*****

*****

אין על המקום הזה

****

סוכת החומוסייה

ר' יונתן האיש ואשר על החומוס

מבט מחצר החומוסייה

אורן לוי ואשתו מנחלת שמעון הצדיק אותם הכרנו וספרנו לנו על נס הנצלותם בפיגוע בית ישראל

הפיגוע בשכונת בית ישראל היה פיגוע התאבדות שבוצע במוצאי שבת 2 במרץ 2002 והיווה את ראשיתו של גל הטרור שזכה לכינוי "מרץ השחור" במהלך האינתיפאדה השנייה.
שכונת בית ישראל שכונה חרדית ירושלמית באזור מצוקה כלכלית, השוכנת סמוך לקו התפר בין מזרח העיר למערבה, שנפגעה כבר בעבר מפיגועי טרור בירושלים.
בפיגוע ו נרצחו עשרה אזרחים, בהם שישה ילדים. את האחריות לפיגוע נטל ארגון גדודי חללי אל-אקצא. בשעות הערב של יום השבת עורר אדם בלבוש חרדי את חשדם של עוברים ושבים באזור, זמן קצר לאחר השעה 19:00 בערב, עם תום תפילת ערבית של צאת השבת, היו הרחובות הומי אדם. ביציאה מישיבת "מחנה ישראל" בשכונה, התגודדו רבים ובהם בני משפחות חזן וחג'בי שבאו לשבת לירושלים לחגוג את בר המצווה של בניהם. המחבל פוצץ את עצמו בסמוך לקבוצת נשים שעמדו עם עגלות תינוקות והמתינו לבעליהן שיצאו מהתפילה. בין ההרוגים בפיצוץ היו ילדים ותינוקות בני אותה משפחה. שמונה מההרוגים היו בני משפחת נחמד, תושבי ראשון לציון וקרובי משפחת חג'בי שחגגה את בר המצווה. אישה הרה שרדה את הפיגוע אך איבדה את זוג התאומים שברחמה.

*****

סמדי מקשיבה בהשתאות

גם ר' יונתן מקשיב

אושפיזין בסוכה

בית משפחת לבנון

המדרגות לבית משפחת לבנון

דפנה לבנון אלמנת ארז לבנון הי"ד

****

ארז לבנון נולד לאבא מרדכי (מוטקה) ולאימא כרמלה בא' בשבט תשכ"ה (04.01.1965). הוריו הביאו אותו "במתנה" לאחותו הגדולה אורלי, שהייתה בת פחות משנתיים כשנולד. הוא נולד וגדל בשכונה הפסטורלית בת גלים בחיפה, ולמד בבית הספר היסודי השכונתי "עליה". המשיך לחטיבת ביניים "תיכון חדש" ול"תיכון שוב" בחיפה. הוריו התגרשו כשהיה בן 16.
מילדותו אהב ארז ספורט. הוא התאמן בקראטה ובכדורגל ואהב מאוד לשחות, בחוף הים הסמוך לבית ובבריכה השכונתית. הוא גם אהב מאוד מוזיקה, אהב לנגן אבל לא רצה ללמוד לנגן: אחותו למדה לנגן על גיטרה ועל אורגן, והוא, בלי ללמוד, היה לוקח את הגיטרה והאורגן, מנגן שעות ומחבר ניגונים משלו. בימי התיכון ארז הקים עם חברים להקת רוק והיה עסוק בנגינה שעות רבות ביממה.
בתיכון הצטרף ארז לתנועת הצופים, ועם גרעין הנח"ל באלישע עלה להיאחזות באורטל. בצבא היה מפקד כיתה בנח"ל מוצנח.
אחרי הצבא ארז החל במסע לחיפוש עצמי, ובגיל 23 חזר בתשובה. בשנים הבאות למד ב"מכון מאיר" בירושלים, בישיבת "עוד יוסף חי" בשכם, בכולל "מנוחה רחל" בחברון ובכולל "קבר רחל" בבית לחם.
באותה תקופה הכיר ארז את דפנה הירדני, ומהר מאוד הרגישו השניים שהם נפשות תאומות. הם נישאו, ואחרי שנה עברו מירושלים לבת עין שבגוש עציון. בבת עין נולד בסוף 1995 בכורם, אדר יוסף חיים, ואחרי ארבע שנים נולדו התאומים צוהר שמואל ולבונה חנה.

דפנה ובנה

בבת עין המשפחה גרה בקרוואן מספר שנים, כשארז בנה את ביתם. הוא בחר כמה פועלים, ועבד איתם יחד על בניית הבית. הבית בנוי בתוך משבצת של שני דונם, שבהם ארז נטע הרבה עצי פרי (משבעת המינים, פרט לחיטה ולשעורה), ובעיקר הרבה גפנים. הוא טיפל באהבה ובמסירות בעצי הפרי שנטע, ועם ילדיו אהב לשתול ירקות בגינת הבית.
ארז היה אדם אופטימי, שמח וטוב לבריות. אהב לעזור, אהב לתמוך באנשים ולהקשיב להם, נתן תמיד מעשר מכל מה שקיבל. היה איש משפחה למופת, בן נאמן שכיבד מאוד את אביו ואת אימו, בעל אוהב ואבא נהדר לילדיו, איתם אהב לרקוד כל ערב לפני השינה.
ארז הרבה לספר סיפורי צדיקים, אותם גם הלחין וניגן. הוא שידר ברדיו ברסלב, הפיק תקליטור, כתב והלחין שירים. ארז העביר שיעורים בהתנדבות במרכז "שיר חדש" בתל אביב, הופיע בשירים ובניגונים משלו באירועים ואהב לשמח חתן וכלה. בייחוד אהב לשמח חולים, וניגן לעתים קרובות בהתנדבות בבתי חולים. ארז השתתף בהקמת "הבית היהודי" בהודו, ונסע מדי שנה להפיץ שם יהדות בעזרת שירה ונגינה בגיטרה. כך קירב לבבות וחיזק אנשים רבים.
ביום ראשון ז' באדר תשס"ז (25.02.2007) יצא ארז מביתו בסביבות 15:30 לכיוון נחל צופית שזורם כ- 200 מטר מבת עין, כדי להתבודד שם. בערב היה צריך לנסוע להעביר שיעור בתל אביב עם חבר. כשלא הגיע לפגוש את החבר לקראת הנסיעה המשותפת החל החבר לחפש אותו, ולא מצאו. החבר הודיע ביישוב על היעדרו של ארז, וכיתת כוננות התגבשה בבית. לאחר חיפושים בכל האזור מצאה אותו חוליה של שלושה חברים סמוך למקום ההתבודדות שלו, דקור וללא רוח חיים.
הרוצחים נמצאו עוד באותו לילה, אחרי שהתרברבו באוזני חבריהם בכפר והתגאו בכך שרצחו יהודי. מסתבר שהשניים, נערים מהכפר הערבי הסמוך אל-עומר, עקבו אחרי ארז, וכשראו שהוא מתפלל לבדו וללא נשק – ארבו לו מאחורי רכבו. כשהתקרב לחזור לרכב התנפלו עליו השניים בסכינים שלופות. ארז הצליח להדוף אותם אך הם התנפלו עליו שוב, דקרו אותו והרגו אותו במקום. הם הוציאו מכיסו את מפתחות הרכב ואת השעון שלו ונסעו עם הרכב לפאתי כפרם, שם שרפו את הרכב מבפנים, שברו את המפתח בתוך המנעול והטמינו את סכיני הרצח ואת השעון של ארז באדמה.
ארז היה בן 42 במותו. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר עציון
המקור .

גם שירה הייתה

בוסתן משפחת לבנון אותה נטע ארז לבנון הי"ד

תצפית לעבר הוואדי ממרפסת הבית

בית השכנים

*****

שיעור בהלכות חג סוכות

אצל אריאל ואיליה לוי, הזוג המנגן שעבר ליישוב מירושלים לפני שנים בודדות

הקהל המוקסם מהמנגינה

צביקה יחזקאלי (ערוץ 10) תושב ביישוב אוסף את עופר לתפילת מנחה

סוף דבר

אנשי בת עין, הם רובם ככולם בעלי תשובה.
יש להם כמה מאפיינים המייחדים אותם.
רבים הם אומנים:
נגנים, שרים, ויוצרים עבודות אמנות.
יש להם קוד לבוש ייחודי
הם נראים כאילו זרוקים:
הגברים עטורי זקנים ארוכים
ולנשים מטפחות מסוגננות לראשן.

*******

בביקור של שעות ספורות ביישוב,
פגשנו בעיקר אנשים צעירים עם ילדים קטנים.

********

אי אפשר היה להתעלם
מהיופי החיצוני והפנימי של המארחים
התקבלנו בחום, בפתיחות ולבביות. 
גם זכינו לראות איך תושבי המקום תומכים אלה באלה
הרגשנו שבמקום יש אווירה מוצקה של קהילה ושל שותפות גורל.

******* 

לאחר הביקור צצו מספר שאלות.
האם הם יכולים להתפרנס
רק מלימוד התורה והעיסוק באומנות?
כיצד ילדיהם משתלבים בבית הספר המשותף של ישובי הגוש?
איזה שירותי בריאות יש במקום?
כיצד מתפתחים בני הנוער והאם ממשיכים והולכים בדרכי הוריהם?
ועוד ועוד.
את השאלות הפוליטיות השארנו הפעם בצד!

*******

לאחר הפצת התיעוד הגיבה דפנה לבנון וכתבה

לשאלה מה עם הילדים
חלק מהבנים הממשיכים לא ממשיכים את הדרך של הוריהם בדיוק אבל החליטו להמשיך להתגורר ביישוב עם משפחותיהם .חלקם קבלו חלקות ביישוב וחלקם מתגוררים במורדות. על כן בהתבוננות מעמיקה יותר רואים בישוב לא רק אנשים מזוקנים ונשים צנועות אלא צעירים וצעירות בלבושים אחרים. גם הצעירים והנוער חלקם בוחרים שונה ואנשי היישוב משתדלים להכיל. ראיה לכך ניתן למצוא בכניסה לבת עין לפני השער חניה מלאה מכוניות של בני משפחה שקופצים לביקור במהלך השבת….

******

בנושא שירותי בריאות וכו'
יש ביישוב מרפאה גדולה של קופת חולים לאומית שמשרתת את כל תושבי הגוש שחברים בקופה. ובנוסף יש ביישוב כמה רופאים שעובדים בקופה ומשמשים כוננים בשבתות וחגים ואחות מהיישוב. אז אין כאן רק אומנים יש כמה רופאים כולל רופא שיניים משקם פה מאד מצליח , קבלני בניה, אדריכלים גננות ומורים ועוד ועוד… ואפילו כתב בערוץ עשר כפי שראיתם ….מעט מאד רק לומדים תורה ובאמת יש משפחות שמתקשות בפרנסה אבל יש ביישוב קרן שהוקמה לאחרונה לתמוך בהם.

*****

בנוסף יש כאן מכולת שמוכרת גם ירקות גמ"ח של בגדים וחפצים שאנשים מביאים ואחרים קונים במחירים מאד סמליים ויש כאן אנשים שמוכרים כל שישי תוצרת מקומית כמו סלטים מחומרים טבעיים, פיתות טבעיות מכוסמין, קובנה מכוסמין ועוד….

*****

בסיום הביקור הבנו והרגשנו
אנשי בת עין המיוחדים 
שהם יוצאי דופן, לכאורה
מתגוררים בצניעות מופלאה
באחד המקומות היפים בארץ,
המפגש המיוחד והבלתי אמצעי אתם 
סתר את הדימוי
שהתקשורת הדביקה ליישוב הזה
ושינה את נקודת המבט שלנו עליו
מקצה לקצה.

******

לקראת סיום

מבט מדרך האבות על העיר החרדית ביתר עילית

שקיעה למול ראש צורים

****

תודה
לאיילה וליאיר פז
שיזמו את הטיול
לדפנה לבנון
שפתחה את ביתה
ובעיקר פתחה את ליבה
וספרה לנו על המקום
ועל בעלה המנוח
ארז לבנון הי"ד 

את טיול זה נזכור
עוד ימים רבים

בשעת בוקר מוקדמת בחג סוכות תשע"ט (24/9/2018) יצאתי לדווש ברחבי תל אביב.

המטרה הייתה כפולה: להתענג בצילום למול קרני השמש  ולהפעיל מעט את הגוף.

מראש קבעתי את כיוון התנועה אבל לא את המסלול המפורט. ידעתי שאצא מרמת גן, בשלב מסוים אגיע ליפו ואדווש לאורך שפת הים.

****

המסלול שלאורכו רכבתי
ובו צלמתי להנאתי.

החלק הראשון
ממרכז רמת גן
לאורך רחוב אבא הלל,
פארק הירקון
מגשר המכביה
עד שבע טחנות
לאורך גדת נחל איילון
עד רחוב ההלכה

*****

זריחי מעל גשר המכבייה

שבע טחנות

סכר שבע טחנות

שבע טחנות

מבט מראש ציפור מזרחה לעבר רמת גן

מבט דרומה על אפיק נחל איילון מראש ציפור

מבט צפונה מראש ציפור על נחל איילון

מבט מערבה מראש ציפור

החלק השני,
ממתחם הבורסה
לאורך נתיבי איילון
מתחם שרונה
מתחם התרבות
לאורך שדרות רוטשילד
נווה צדק
יפו
נחל יפו

*****

מבט מגשר ההלכה לכיוון מתחם הבורסה

מבט מצפון אל תעלת נחל איילון, נתיבי איילון ותחנת רכבת תל אביב מרכז

מבט מזרחה לעבר מתחם הבורסה

בתוך מתחם הבורסה

לב מתחם הבורסה

מבט מדרום אל מתחם הבורסה

מגדל חדש נולד בפינת יגאל אלון ורחוב תוצרת הארץ

בשולי מתחם המגדלים החדש בפינת שלמה קפלן ויגאל אלון

אוהב את ההשתקפויות האלה

גם על השתקפויות האלה

מבט צפונה אל נתיבי איילון ומגדלי רחוב יגאל אלון מגשר יצחק שדה

*****

****

למול המקום בו יעבור גשר יהודית

מתחם שרונה

****

****

****

****

מתחם תרבות

שדרות רוטשילד

פאתי נווה צדק

נווה צדק

שוק הפשפשים נם

אבולעפיה

כיכר השעון

החלק השלישי
מנמל יפו
לאורך שפת הים
עד נמל תל אביב,
לאורך רחוב דזינגוף עד הכיכר
חזרה לרמת גן דרך כיכר המדינה וגשר ההלכה

****

****

****

****

*****

****

כיכר דזינגוף המתחדש

דיזנגוף

****

סוף דבר 

סיבוב זה נמשך כארבע וחצי שעות
מתוכן מעט מחצי שעה הפסקות,
בעיקר לצילום

******

נעים להסתובב בעיר הגדולה
בבוקר החג שהכבישים והרחובות ריקים
ובמיוחד יש קסם בצילום מול קרני השמש של הבוקר.
 מומלץ לצאת לטיול שכזה לבד
מעת לעת.

ערב סוכות תשע"ט יצאתי בשעת צהרים עם ליאור לירושלים, הוא לקניות ואני לצילום.

בתחילה הסתובבנו ברחוב בר אילן ובצומת שמואל הנביא לקניית סכך.

המשכנו ושמנו פעמינו לשוק בשכונת הבוכרים לקניית ארבעת המינים.

אלה מראות השיטוט

רכישת סכך

הגעת ליעד!

בודקים מרחוק את הסחורה

בים צהוב….אברך לבוש שחור….

פייגה…שכחתי….מה רוחב הסוכה?

*****

הרכישה הושלמה….בדרך לרכב

במקרה וחסרים קישוטים

שוק ארבעת המינים

צפוף…

ככה שומרים ….

****

מקפיד….

גם הוא…

זוז תנו מקום להשתחל…

****

סליחה מה בודקים?

גם כאן נדרשת בדיקה יסודית

הידעתם?

מה מיוחד?

****

מה אתה אומר?

תור הלולב…

מצאתי ערבה….

מי שרעב ניתן לשבור שבר

עכשיו משלמים…

הי…צלם…ראה מה רכשתי!

גם לי יש מה להראות

מה הוא בדיוק בודק

****

איזו הקפדה….

בודקים

****

ללולבנו על זרועינו.

אנחנו כבר קנינו וכעת אנחנו משחקים

סוכות נבנה
בכל מקום שאפשר

****

***

****

****

****

****

הצעות והזמנות

*****

צבע הורדו מזכיר לי בו…..ל

*****

*****

אפשר לקחת….הבשרי בפינה השנייה

לא למכירה….מוקדש לקב"ה

הכנסה צדדית….

נא להקפיד!

****

מומלץ….תשע בסולם לייבייל

עוד אופציה לחג.

סוף
הסיבוב הסתיים
כל הנדרש בידינו,
ניתן לחזור לבית
להכנות האחרונות של החג.

חג שמח

לטיול סוף קיץ זה יצאנו מיכאל סופר ואני ביום שבת בין יום כיפר וחג הסוכות תשע"ט (22/9/2018).

הכוונה הייתה לדווש בדרכים נוספות באזור בהם טרם עברתי ולראות את הפארק החדש של הוד השרון.

התחלה

****

המסלול מעגלי,
התחלה וסיום
בשכונת ישגב
שליד רמת החייל

*****

חלק מקטעי המסלול חופפים או זהים או סמוכים לקטעי מסלולי טיולים קודמים באזור
* בין יובלי הירקון שסביב פתח תקווה ובתוך ראש העין (אוגוסט 2018)
* סובב פתח תקווה (אוקטובר 2016)
* בין בני עטרות ומקורות נחל הירקון והלאה לאורכו (ספטמבר 2015)
* לאורך הירקון העליון (ספטמבר 2013)

מרחב הטיול
בין רמת החייל ועשר תחנות במערב, 
בין גדות הירקון ליד כפר הבפטיסטים במזרח.
בין  אזור התעשייה ופארק הוד השרון בצפון
בין קצה אם המושבות וא.ת. סגולה בדרום

*****

האזור היישובי,
צפון מזרח מטרופולין תל אביב

*****

האזור הגיאוגרפי,
המישור משני צדדי נחל הירקון
המהווה את התפר
בין השרון בצפון
ובין מישור החוף המרכזי בדרום

****

המסלול בין גדות נחל הירקון

המסלול ביחס לערוץ הירקון והיובלים המתנקזים אליו

****

נחל ירקון– הוא הגדול שבנחלים הנשפכים לים התיכון בישראל כל יובלי הירקון הם נחלי אכזב וקטעו מראשיתו במעיינות ראש העין הוא נחל איתן. הנחל מנקז חלק מהרי יהודה והרי השומרון, מהר גריזים שבצפון ועד אזור מעלה החמישה בדרום. שטח אגן הניקוז של הירקון כ- 1800 קמ"ר, כשמחצית משטח זה-815 קמ"ר מנוקזת על-ידי הגדול יובליו: נחל איילון. כמות המשקעים הממוצעת באגן ההיקוות של הנחל היא כ- 600 מ"מ בשנה.
נחל הירקון הוא גבול גאוגרפי הדרומי של השרון והגבול הגיאוגרפי של אזור מטרופולין תל אביב הכולל את חולות החוף, רכסי הכורכר, גבעות החול האדום ועמק לוד ובקעת אונו.
מוצאו של הנחל במזרח, במעיינות ראש העין, וערוצו הפתלתל חוצה את המטרופולין הגדול ביותר במדינת ישראל בדרכו אל הים התיכון.
ראשיתו של הירקון באזור מעיינות ליד ראש העין המשתרע על פני כ- 200 דונם, בהם נבעו קרוב ל- 2000 מעיינות, שאוחדו עם הקמת מפעל ירקון-נגב. מעיינות אלו מהווים אחד משני המוצאים הטבעיים העיקריים לאקוות ההר (המוצא השני נמצא באזור נחל תנינים, ונמצאים כיום באזור תפעולי סגור של חברת "מקורות").

אגן הניקוז של הירקון

****

היובלים העיקריים של הירקון שמוצאם משדרת הר הם: נחל שילה, נחל רבה ונחל קנה הם נשפכים אליו כמעט מנקודה אחת. לשלושת נחלים מערכת ניקוז דמוית מניפה ומבנה זה שלה מגדיל את עוצמת הגאויות מאחר ושיאי הזרימה מגיעים מנחלים אלה בעת ועונה אחת. יובלי של הירקון המגיעים אליו מגבעות השפלה הם נחל מזור ונחל עזר.
בקטעו המישורי של הירקון מתחברים אליו היובלים שראשיתם בגבעות החול האדום בדרום השרון והם: נחל תאנים, נחל הדס, נחל הדר, נחל פרדס, נחל הדרים, נחל פרדסים (נווה שרת) ונחל אחיה.

******

מבחינת איכות המים נחלק הירקון לשלושה חלקים: החלק העליון והנקי, שאורכו 7 ק"מ, מתחיל באתר מקורות הירקון וזורם בשטח הגן הלאומי עד למפגש עם נחל קנה. בקטע זה זורמים, כאמור, מי מקור הנשאבים מאקוויפר ההר. בימים האחרונים/בעת האחרונה הוחל בהזרמה של מים מסוחררים ממפגש עם נחל קנה. פרויקט זה נועד להגביר את מהירות הזרימה בנחל. רשות הטבע והגנים עוקבת אחר ההשפעה של הפרויקט על איכות המים ועל בית הגידול. החלק האמצעי, שאורכו 17 ק"מ, מתחיל מהמפגש עם נחל קנה ומגיע עד לסכר שבע טחנות. בחלק זה מתווספים למים הנקיים מהמעלה מי קולחין בכמה דרגות של טיהור בספיקה של כ-1400 מ"ק שעה. החלק האחרון הוא אזור שפך הירקון, הוא מתחיל במורד סכר שבע טחנות ונגמר בים התיכון. מימיו של החלק התחתון, שאורכו 4 ק"מ, הם תערובת של מי הנחל מהמעלה ומי ים החודרים לנחל בשל המבנה האופייני לנחלי החוף בישראל, מבנה שבו קרקעית הנחל באזור השפך נמוכה מפני הים.
בעבר היה נחל הירקון נחל החוף בעל הזרימה הגדולה ביותר בישראל ומעיינותיו שפעו כ-220 מיליוני מ"ק לשנה. ואולם, ב-1955 החלו לשאוב מי שתייה מהירקון לנגב דרך המוביל הארצי, הירקון איבד מעצמתו וכמות מי המעיינות הזורמים בו הלכה ופחתה. הירידה בכמות המים פגעה בכושר הטיהור העצמי של הירקון. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלה תנופת בנייה סביב הנחל – בנייתן של ערי גוש דן ושל היישובים האחרים, והם החלו להזרים אל הנחל שפכים תעשייתיים וביתיים וגרמו לזיהום חמור של המים. לקראת שנות ה-70 הוקמו באזור מתקני טיהור לטיפול בשפכים, אך הקולחין היו באיכות ירודה וזיהום הירקון נמשך. כיום, במסגרת פרויקט גאולת הירקון, שודרגו מתקני הטיפול בקולחין והוקמה מערכת של אגנים ירוקים לליטוש של הקולחין בטרם הגיעם לנחל. השדרוג והליטוש שיפרו  את איכות הקולחין ואת המצב בנחל בכלל. עם זאת, מדי פעם קורות תקלות ואיכות המים וספיקתם אינה יציבה. רשות הטבע והגנים סבורה ששיקום נחלים צריך להתבצע עם מי מקור בלבד.

פני האזור בעבר

מסלול הטיול על גבי מפה מתקופת המנדט

שלהי המאה ה-19

קטע הירקון בין עשר תחנות ובין מקורות הירקון

תקופת המנדט טרם הקמת המדינה

קטע הירקון בין עשר טחנות ובין מקורות הירקון

ראשית ימיה של המדינה,
כביש 5 וקטע כביש 4 לא קיימים

****

*****

המסלול וקטעיו 
מראות הדרך
והמקומות

*****

*****

****

קטע המסלול מדרום לירקון
מצפון למסילת הברזל
לאם המושבות ואזור תעשייה סגולה

****

****

בדרך מזרחה מדרום לירקון

מול צפון אם המושבות

אם המושבות (לעתים מכונה הדר המושבות) היא שילוב של שתי שכונות צמודות בצפון פתח-תקווה: הוותיקה (500 דונם) והחדשה (1000 דונם), בסמוך לאזור התעשייה קריית אריה, בית העלמין ירקון, כביש 5 ומחלף תקווה. השכונה מאופיינת בבניית רבי קומות  ורוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים, בחתך סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה. עבר על שטח השכונה, היו תחנת רכבת, מחסנים, פרדסים, בתי אריזה להדרים ובתי מלאכה. כל שנותר מהעבר הם שני מבנים לשימור, ששימשו ביתו של שומר הפרדס. בלב השכונה נערכו בעבר חפירות ארכאולוגיות ונמצאו שרידים של אתר רומי-ביזנטי הכולל גת לעיבוד ענבים ומתקנים חקלאים. מבנה הכולל מטבח, מחסן ואף סרקופג. בסיום החפירות האתר כוסה והוקם מעליו פארק.
השכונה הוותיקה נבנתה ראשונה בשלהי שנות התשעים. סגנון הבנייה התאפיין בבתים לבנים בני כ-5-7 קומות, וסביבם גינות. לשכונה שדרה פנימית רחבת ידיים שמסביבה נבנו רחובות השכונה. השכונה משתרעת על כחמש מאות דונם. בשכונה קיימים מוסדות חינוך רבים לכל טווח הגילאים מגני ילדים ועד תיכון וסניף של האוניברסיטה הפתוחה. כמו כן, מרכז מסחרי וטיפת חלב המשרתת את תושבי השכונה והסביבה. השכונה החדשה נבנתה בשנות האלפיים ומתאפיינת בבנייה רוויה של בתים בני 9-23 קומות, ארבעה מרכזים מסחריים קטנים המתאימים לאופי השכונה, גנים ומוסדות חינוך. השכונה נמצאת בהליך פיתוח מתמיד ונבנים בה בנייני מגורים רבים

מצפון לאזור תעשייה סגולה

מצפון לא.ת. סגולה

מבט מזרחה מעל ערוץ נחל שילה

נַחַל שִׁילֹה הוא אחד מארבעת יובליו הראשיים של נחל הירקון (האחרים הם נחל איילון, נחל רבה ונחל קנה). הנחל מנקז 400 קמ"ר שהם כ-22% משטח אגן הניקוז של נחל ירקון (1805 קמ"ר). ראשיתו של נחל שילה במזרח עמק שילה בשומרון והוא זורם מערבה צפונית לאלעד, עד להתחברותו עם נחל הירקון כ-3 קילומטר מזרחית למחלף מורשה. אורכו מגיע לכ-50 קילומטר, ולצידו אתרי מורשת, טבע ונוף מרשימים, בהם יער נחשונים, יער קולה, מגדל אפק ודיר קלעה.
את ערוץ נחל מחלקים לשני קטעים:
נחל שילה עליון – תחילתו, כאמור בעמק שילה שבשומרון בגובה של כ-700 מטר מעל פני הים שם הוא נקרא בערבית ודי עלי, הנחל זורם לכיוון מערב ומתחתר בנפתולים מרהיבים בנוף הררי שמרובים בו כרמי הזיתים ואוסף אליו ואדיות נוספים, שמו הערבי משתנה לאורכו, מצפון למעלה לבונה הוא נקרא ודי עמוריה, בהמשך הוא נקרא ודי אל מישה ולאחר מכן הוא נקרא ודי קרות בני זיד וודי בורקין על שם היישובים שמעליו, מצפון לקיבוץ נחשונים יוצא הנחל למישור החוף לאחר שהשלים ירידה של כ-650 מטר לאורך קו אווירי של כ-35 ק"מ ובפועל ערוצו ארוך הרבה יותר עקב הנפתולים הרבים.
נחל שילה תחתון – עם היציאה מהרי השומרון משתנה אופיו הקניוני של הנחל והוא זורם לכיוון צפון מערב בנוף של שדות מעובדים מצפון וממזרח לפתח תקווה ואוסף אליו בדרכו את נחל מזור ונחל עזר עד שפכו לירקון מצפון לפתח תקווה כ-3 ק"מ מזרחית לצומת מורשה, בחלק זה בעיקר בחלק הקרוב לירקון קיימים מים בערוץ הנחל במשך מרבית החורף והאביב.
לנחל וגדותיו חשיבות אקולוגית רבה הן כחלק מהמסדרון האקולוגי שלאורך ציר הגבעות והן כמסדרון אקולוגי המקשר בין הרי השומרון למישור החוף, העובדה שמרבית שטחו של הנחל עובר באזור שהפגיעה בו מעטה מעצימה חשיבות זאת. על מנת להגן על נופי הנחל והחי והצומח שבו הוכרזו או מתוכננות שמורות הטבע הבאות: שמורת טבע נחל שילה עלי, (מוכרזת 1992), שמורת טבע נחל שילה (מתוכננת), גן לאומי מגדל אפק (מוכרז 2005), שפך נחל שילה לירקון מוגן במסגרת גן לאומי ירקון (מוכרז 2002) ובחלקו עתיד להיות במסגרת פארק עירוני פ"ת.

קטע ערוץ נחל שילה מצפון לאזור תעשיה סגולה

סגולה הוא אזור תעשייה בצפון מזרח העיר פתח תקווה, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון. הוא מהווה גם את גבולה הצפון-מזרחי של פתח תקווה. הרחוב הראשי באזור התעשייה סגולה הוא רחוב בן ציון גליס. עד לעשור האחרון היה המקום אזור התעשייה המרכזי של העיר פתח תקווה, אך עם הקמת פארקי היי-טק באזורי התעשייה האחרים של פתח תקווה, קריית אריה וקריית מטלון, ירד מעמדו. שטח אזור התעשייה הוא כ-3,000 דונם (כשטחה של העיר גבעתיים, לדוגמה), והוא מאכלס כ-900 עסקים. בניגוד לאזורי התעשייה האחרים בעיר, הוא מאופיין בעיקר בתעשייה כבדה. עם זאת, בשנים האחרונות התפתחו בו שניים ממרכזי הקניות הגדולים והמרכזיים בפתח תקווה ובאזור דרום השרון: פאוור סנטר סגולה, מדרום לרחוב גליס, ופאוור סנטר ירקונים, שנמצא בצפון אזור התעשייה. שניהם מתאפיינים בחנויות ענק בתחומים שונים: חשמל, תאורה, עשה זאת בעצמך, ביגוד, הנעלה, מזון ועוד. בעבר נהגתה תוכנית בעיריית פתח תקווה להפוך את אזור התעשייה למרכז הבילוי העיקרי של פתח תקווה, ולהקים בו תיאטרון, בתי קפה ומסעדות, אך זו נגנזה. אזור התעשייה נהנה ממיקום טוב ונגישות ברמה גבוהה, הודות לשני צירי תחבורה עיקריים שעוברים בסמוך לו: כביש 5 וכביש 40. בנוסף, בחלקו הצפוני של אזור התעשייה נמצאת תחנת הרכבת פתח תקווה סגולה, אך זו סובלת מנגישות ברמה נמוכה מאוד עקב ריחוקה מלב אזור התעשייה ועקב כך שרק קו אוטובוס אחד מחבר בינה לבין התחנה המרכזית, בתדירות נמוכה (אין קווי אוטובוס אחרים לשכונות הסמוכות). בעתיד, אמורה לעבור באזור התעשייה שלוחה של הקו הסגול של הרכבת הקלה של תל אביב. בשטחו של אזור התעשייה ממוקם בית הקברות סגולה – בית העלמין הראשון של פתח תקווה, שבשטחו נמצא אף בית העלמין הצבאי העירוני.

היובלים המתנקזים אל הירקון

קטע המסלול הצמוד לכפר הבפטיסטים
לאורך גדת הירקון המערבית
חציית החיבור של נחל רבה
ולאורך הגדה הצפונית עד כביש 40

****

*****

*****

בדרך הכניסה הישנה לכפר הבפסטיסטים

כפר הבפטיסטים שוכן על כביש 40, ביציאה מפתח תקווה בכיוון כפר סבא. לידו נמצאת הכניסה לגן הלאומי ירקון ונחל הירקון עובר סמוך אליו. כפר הבפטיסטים הוקם בשנת 1956 על ידי "עמותת כנס הבפטיסטים", קבוצה של מאמינים נוצרים-בפטיסטים מארצות הברית, במטרה להקים במקום חווה חקלאית. בשנותיו הראשונות שימש המקום כבית יתומים, מאוחר יותר הוקם בכפר בית ספר, שנסגר בשנת 1972. כיום יש במקום אכסניה של בני העדה, כנסייה לחברי הקהילה הבפטיסטית, שבה מתקיימות תפילות בשבתות וחגים נוצריים, ומגרש בייסבול. במקום מתקיימים אירועים חברתיים וחינוכיים. בכפר שוכן גם מרכז "נתיבה", אשר מופעל על ידי יהודים מומרים, שחלקם הוכשרו במכללות אוונגליסטיות בארצות הברית, ומעביר כנסי הטפה וחינוך נוצרי לנערים וחיילים מקרב ה "יהודים משיחיים" ונוצרים מהזרמים הפרוטסטנטים. מהיוזמה החקלאית נשאר במקום פרדס הדרים. מ-1964 הכפר הוא בשטח השיפוט של העיר פתח תקווה. הכפר מהווה נקודה בתוואי הארצי של שביל ישראל.
המקור

גדת הירקון מצפון לכפר הבפטיסטים

שיח אברהם בגדת הירקון

שיח אברהם – שיח מסועף של גדות-נחלים, גובהו 2 מ'. גדל הן בנחלים הזורמים כל השנה, והן בכאלה הזורמים רק בחורף. ניכר בנקל לפי עליו המאוצבעים: העלה כפני, מחולק ל-5–7 אונות אזמליות צרות וארוכות, מפורדות, היוצאות מנקודה אחת. העלים נגדיים. העלה לביד בצידו התחתון,ירוק כהה בצידו העליון. השיח עומד בשלכת-חורף, ואז אפשר לזהותו לפי אשכולות פירותיו היבשים.
פורח בקיץ, מיוני עד ספטמבר, ומשמש צמח-דבש חשוב בעונה יבשה זו. הכותרתדו-שפתנית, צבעה סגול, אורכה 8 מ"מ. הכותרת בולטת מתוך גביע פעמוני, ו-4 האבקנים בולטים מתוך הכותרת. התפרחת יפה, והיא אחת הסיבות לשימוש בצמח בגינות-נוי. הפרי בית-גלעין כדורי קטן, יבש וריחני.
מענפיו קולעים סלים, ופירותיו משמשים תבלין. מן הזרעים הפיקו בעבר חומר, שהאמינו כי הוא מפחית את המשיכה המינית. שמו כרוך בנסיון לזהותו עם הסבך שנאחז בו האייל בפרשת עקידת יצחק. במסורת הנוצרית הוא מסמל כנראה את ישו, "שֶׂה האלוהים", שהקריב עצמו כדי להציל את האנושות. במסורת הערבית הוא מסמל את התום.
גדל בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ פרט למדבר הקיצוני. שיח-אברהם מחלק את הנוף עם הרדוף הנחלים, לא ברור בדיוק איך: בנחל כזיב גדל בעיקר שיח-אברהם, ומעט מאוד הרדוף; בנחל בצת משגשג ההרדוף בכל עוזו, ומעט מאוד שיח-אברהם.
מין נוסף, שיח-אברהם קיפח, דומה לו מאוד, מעט גבוה יותר, גדל ליד מים אך ורק בבקעת הכנרת ובבקעת החולה, וקשה להבדיל ביניהם.
ברפואה העממית הוא משמש נגד כאב-ראש, כאבי פרקים, כאב-בטן והרעלות. הוא טוב גם לחיזוק שורשי השיער ולשיפור הראייה.
בסוג 250 מינים, בארץ 2.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה
הצמח ידוע כבר מימי קדם כמדכא את היצר המיני וכסמל לצניעות. נשים ביוון העתיקה פזרו ענפים מהצמח לשמר את צניעותן. לפי פליניוס, חוקר הטבע הרומי, פירות הצמח הם סמל לנאמנות והונחו על מיטותיהן של החיילים שיצאו לקרב. נזירים באירופה, בימי הביניים, השתמשו בפירות שיח אברהם להשקטת היצר וכתחליף לפלפל והצמח כונה, בהתאם, "פלפל הנזירים".
הפירות אכן מכילים חומרים המשפיעים על מערכת הרבייה של האדם והוא נמצא בשימוש נרחב ברפואת העשבים החל מהסדרת אורח נשים וכלה בהגברת שפיעת החלב והסדרת מערכת העיכול.
שמו המדעי של הצמח הוא:Vitex angus castus , יש הסוברים שהפירוש הוא "צמח החיים של השה התמים" ( =vitaחיים,angus =שה , castus =צנוע ). זאת מאחר ומי שיאכל מהצמח יהיה "תמים כשה". מקור אחר טוען ששם הסוג נובע מהשורש "" vieo שמשמעו לארוג או לקשור, על שום השימוש בענפים הצעירים למעשי קליעה.
יש הכותבים שהשם העברי מקורו באגדה שזה השיח בו הסתבך האייל במעשה העקדה ולפי אחרים התיר הצמח את שרה מעקרותה. השם "אילן אברהם" מופיע במקורותינו כבר במאה ה -13.
השיח מרובה פרחים עתירי צוף ומשמש מקור חשוב לדבורים ופרפרים העטים עליו בשמחה בעונה מיעוטת פרחים זו. למרות שבית גידולו המקורי הוא גדות נחלים, הצמח בעל דרישות צנועות ומשמש לשיקום דרכים ומצליח היטב בגינות.
המקור  אמוץ דפני אתר צמח השדה

הגשר מעל ערוץ הירקון לעבר הגדה הצפונית

גשר כביש 5 מעל הירקון

כביש 5 או כביש חוצה שומרון הוא כביש רוחב המחבר את צפון תל אביב במערב לאריאל וליישובי השומרון במזרח. הקטע המערבי של כביש 5 נסלל בין 1965 ל-1967 כחלק מכביש שקישר בין צומת גהה לאזור גלילות בתוואי הנוכחי של כביש 4 וכביש 5, ובמסגרתו הוקם צומת גלילות. עם סלילתו של כביש מרעננה לכיוון צומת גהה ב-1968, הוקם צומת מורשה כמפגש דרכים תלת כיווני והיווה את קצהו המזרחי של כביש שסווג בהמשך ככביש 5, אך אז כונה "כביש גהה" או "המשך כביש גהה". בשנת 1971 הורחב הכביש על ידי הוספת נתיב נוסף מצד צפון בצמוד לבתי רמת השרון, למורת רוחם של התושבים אשר אף פנו לבג"ץ בעניין. ועדת איכות הסביבה של הכנסת המליצה להקים סוללה בגובה 8 מטרים שתחצוץ בין הכביש ובתי התושבים. הקטע בין מחלף מורשה למחלף קסם, לאורך חלק ממנו רכבנו, נסלל ב-1985 ונפתח באוגוסט 1987. עד לסלילתו היה כביש 481 ("ציר ז'בוטינסקי") הדרך המקשרת בין ראש העין ויישובי דרום השרון לתל אביב. בעת פתיחת הכביש טענו גורמים בשמאל שסלילת הכביש היוותה בזבוז כספי ציבור מטעמים פוליטיים, אך במע"ץ טענו שמעבר לחשיבות של סלילת כביש מהיר בין תל אביב ובקעת הירדן יש צורך בכביש כדי להקל את העומס בכביש 481. בתחילת שנות ה-90 התבצעו פרויקטים להסבת צמתי הכביש למחלפים. ב-1994 נחנך מחלף הכפר הירוק, ב-1995-‏1996 נחנך מחלף מורשה וב-1997 נחנך מחלף ירקון. בסוף שנות ה-90 הוסב מחלף קסם לקראת סלילת כביש 6, נסלל נתיב נוסף בדרך שבין מחלף קסם למחלף מורשה, ונבנה מחלף תקווה המשרת את מערב פתח תקווה ואת אזור התעשייה קריית אריה. המשך כביש 5 מזרחה מצומת קאסם עובר בתוך הגדה המערבית.

הגדה הצפונית של הירקון

****

אתנחתא באחד המעברים

בשדרת קנה המצוי לאורך וצמוד לגדת הירקון

קנה מצוי הוא צמח רב-שנתי מעוצה, זקוף וגבוה, גובהו 3–5 מ', לעיתים אף יותר. הגבעולים הם קנים חלולים בקוטר 1–3 ס"מ, ירוקים וגמישים בצעירותם, מתקשים ומתעצים ומקבלים צבע קש בהמשך. המפרקים בולטים מאוד, אטומים בחומר רך הנקרא במשנה בשם כְּכִי. הקנה חזק, כמעט לא מסתעף. בסיס העלה הוא נדן החובק את פרק הגבעול. בין הנדן לטרף יש לשונית עשויה ציצת שערות, מצדדיה כתמים לבנים קטנים (וזה סימן נוח להבחין בין קנה לבין עבקנה, שאצלו לשונית קרומית ומצדדיה כתמים צהובים גדולים). טרפי העלים סרגליים רוחבם 4 ס"מ ואורכם 40 ס"מ. הרוחב המקסימלי של העלה הוא בשליש אורכו (בעבקנה – הרוחב המקסימלי נמצא סמוך לבסיס הטרף). טרף-העלה אופקי, ניצב בזוית ישרה לנדן ולגבעול. לצמח קנה-שורש זוחל ארוך, והוא מתרבה היטב ברבייה וגטטיבית מקני-שורש ומשלוחות.
קנה מצוי פורח בין יוני לינואר. התפרחת היא מכבד גדול (אורכו 20–60 ס"מ) ומבודר, נישאת בראש הקנה, שעירה, נראית כמברשת צמרית מבודרת, גונה כצבע עשן. השיבולית הבודדת כוללת 2–10 פרחים, התחתון זכרי והאחרים דו-מיניים.
קנה מצוי גדל בגדות נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. הוא יוצר עומדים צפופים מאוד (חישות), שחלקם על הגדה וחלקם במים הרדודים. גידולו מהיר מאוד, במיוחד אחרי שריפה, שאז הוא מתחדש בקצב של עד 10 ס"מ ליום. תפוצתו מזרעים טובה ומהירה, מגיעה לטווח רחוק, והוא משתלט מהר על נופי-מים חדשים. לכן אפשר למצוא אותו בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ. תחום תפוצתו חובק עולם.
שימושי הצמח רבים: מאכל, כתיבה (קולמוסים לכתיבת ספרי תורה), גדרות, שוברי-רוח, מחיצות, גגות, מחצלות, סלים, חיצים, חלילים. פיסה של קנה משמשת פיה לכלי-נגינה נוספים, כאבוב וקלרנית. נצרים צעירים וקצות קני-שורש צעירים ראויים למאכל אדם.
לפעמים גדלים זה ליד זה קנה וסוף (שהם כמובן שני צמחים שונים, רק גדלים באותו בית-גידול), והצירוף "קנה וסוף" מופיע בתנך. אולם הצירוף "קנה-סוף" אינו מופיע במקורות, ואין הוא אלא שיבוש: לסוף אין קנה, והקנה אינו סוף.
בסוג 3 מינים, בארץ 2.
המקור  מייק לבנה אתר עץ השדה
הקנה מוזכר פעמים רבות במקרא, הוא מככב כמטפורה, בפרשנויות ובמשלים רבים, לעיתים בפרשנויות סותרות.
מדרש תנחומה בפרשת ניצבים מתייחס לחוזק שיש לאגודת קנים, ומשווה אותה לקבוצה מאוחדת. "אתם ניצבים היום כולכם"…(דברים כט',ט' אימתי ניצבים? כשתהיו "כולכם אגודה אחת:… בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים, שמא יכול לשוברם בבת אחת?…
בספר מלכים א' (יד',טו') מדגישים את גמישותו של הקנה:"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה כמים"…
התייחסות לנושא גמישותו של הקנה, עובדה המאפשרת לו לעמוד בפגעי הטבע והרוחות יש בפרושו של ילקוט שמעוני לפרשת בלק:
"ןהכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו"-מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו" וזה בהשוואה לארז אשר כל רוח עוקרתו ואין לו תקומה….
קנה נזכר פעמים אחדות בתנך כצמח אופייני לשולי מים, וכן כצמח המאפיין את ארץ מצריים. אחד הדגמים המקובלים של כותרות עמודים במצרים הקדומה מעוצב בדמות אגודת קנים. הנביאים ישעיהו ויחזקאל משתמשים בדימוי "משענת קנה רצוץ", מתוך ידיעה כי הקנה הוא משענת טובה בהיותו שלם, אך כשהוא סדוק (רצוץ) הוא לא רק חלש, אלא גם חד ופוצע: "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקָבה" (ישעיהו לו 6).
במשנה ובשאר ספרות חז"ל נזכר הקנה פעמים רבות, בעיקר נזכרים שימושיו, וכן דימויים שונים ומטבעות-לשון שנגזרו ממנו. ר' אוריה פלדמן, צמחי המשנה.
במיתולוגיה היוונית מסופר על הנימפה סמילקס, שהאל פאן התאהב בה ורדף אחריה עד ששאלה נפשה למות. האלים הצילו אותה והפכו אותה לצמח הקנה. פאן במר-יאושו כרת ענף מהצמח והתקין ממנו חליל, הוא "חליל פאן" הידוע. בימינו התפרסם המוסיקאי הרומני זמפיר בנגינתו המופלאה בחליל פאן.
שימושי הצמח רבים החל ממאכל, כתיבת ספרי תורה וכלה בדברי חולין: הכנת מחצלות, סלים, גדרות, חיצים, סכינים, חלילים וקולמוסין. ועוד ועוד
המקור אתר עץ השדה

גם משתכשכים במים

מבנה מתחם אבו רבח ממזרח לכביש 40

ממזרח לגשר כביש 40 מצפון לצומת ירקון

קטע המסלול באי בו נמצאת טחנת אבו רבח

הכניסה לאי מתחם אבו רבח

*****

****

****

****

*****

קטע המסלול בדרום הוד השרון

*****

חציית נחל הדר ממזרח למערב היורד אל הירקון מהוד השרון

פארק הוד השרון

פארק הוד השרון- טבע בלב העיר – בימים אלו מוקם, מערבית לאזור התעסוקה נווה נאמן, פארק הוד השרון הכולל: 40 דונמים של אגנים ירוקים, אגם אקולוגי הגדול במדינה, שבילי אופניים, טיילת מרהיבה ומגוון מרחבים לנופש ופנאי.
הפארק הייחודי משתרע על שטח של 1,400 דונמים ומהווה נדבך נוסף במימוש החזון העירוני "עיר קהילה ירוקה". תוכנית הפארק כוללת כאמור הקמתו של האגם האקולוגי הגדול במדינה שישתרע על פני 27 דונמים. בגדות האגם ישגשגו צמחי מים ועצים רחבי צמרת, טיילת ייחודית תיבנה מסביב האגם, רציפים ומרפסות נוף מוצללות אשר יאפשרו למבקרים הנאה מנוף הפארק כאשר את כל האגם יחצה גשר מיוחד להולכי רגל. הטיילת תקיף את האגם ותתחבר לשאר שבילי הפארק ושבילי ההליכה לאורך נחל הדר, שבילי הטיול בפארק הוד השרון ברגל ובאופניים יאפשרו מגוון חוויות משתנה למטייל ובמקביל נבנים מגוון מרחבים לנופש, פנאי וספורט ברחבי הפארק.
הקמתו של פארק הוד השרון הינה חלק מפרויקט עירוני להחייאת נחלי העיר באמצעות מים מטוהרים, שבסופו יוזרמו מידי שנה כ- 12 מיליון מ"ק מים נקיים וזכים לנחל הירקון אשר יתרמו רבות לשיקומו ושגשוגו. לאחר השימוש העירוני, יוזרמו המים המושבים במורד הנחל לירקון, כחלק מהפרויקט הלאומי של "גאולת הירקון" ובסופו של דבר ינוצלו לצרכי השקיה וחקלאות.
המים, מטופלים בשיטת האגנים הירוקים (wet lands), אשר הוקמו לפני כשנה ופועלים כבר כיום הן לטיהור מים והן כמוקדים עירוניים ללימוד תחומי הקיימות והשמירה על ערכי הטבע.
המים המטוהרים , יוזרמו בצינורות תת קרקעיים אל מעלה הנחל בצמוד לרחוב הפשוש ומשם על יזרמו על פני הקרקע בנחל משוקם באורך של כ-1,500 מטרים, הוא תוואי נחל הדר. בתוואי הנחל הטבעי והמתפתל, יהיו למעלה מ- 30 מפלונים קטנים וצמחיית נחלים, שיהווה בית גידול ואף ישחזר את החיים שהיו קיימים באזור בעבר.
משני צידי הנחל תישמר רצועה ירוקה של כ-600 מטרים ללא בנייה, רצועה ירוקה זו תוביל לפארק רחב ידיים ובו מדשאות, טיילת רחבה מסביב לאגם, רציפים ומרפסות נוף מוצלות שיאפשרו למבקרים הנאה מנוף הפארק ומסתורים שיאפשרו להם תצפיות חקר ולימוד על בעלי החי והכנף בסביבה הטבעית המשוקמת והעשירה.
בנוסף, יכלול הפארק שטחי חקלאות עירונית, גינות אורגניות ושבילים ייעודיים להולכי רגל ורוכבי אופניים.
שלב א' של הפארק הסתיים עם הקמתם של האגנים הירוקים. שלב ב' מבוצע בימים אלו וכולל חפירת האגם כולל חפירה, איטום ויציקת כל קלונסאות הבטון לגשרים, לרציפים ולמצפים. אל האגם יזרמו המים מהאגנים הירוקים וכאן יימשך תהליך הטיהור המים על ידי תהליכים ביולוגיים ואקולוגיים באגם, בנוסף למראה המים המרהיב, בגדות האגם ישגשגו צמחי מים וגדות נחלים ועצים רחבי צמרת, טיילת ייחודית תיבנה מסביב האגם, רציפים ומרפסות נוף מוצללות אשר יאפשרו למבקרים הנאה מנוף הפארק כאשר את כל האגם יחצה גשר מיוחד להולכי רגל. הטיילת תקיף את האגם ותתחבר לשאר שבילי הפארק ושבילי ההליכה לאורך נחל הדר, שבילי הטיול בפארק הוד השרון ברגל ובאופניים יאפשרו מגוון חוויות משתנה למטייל.
לפרויקט שותפים רשויות נחל וניקוז ירקון והמשרד להגנת הסביבה והוא מנוהל על ידי אינג' דרור בן יואב. מתכנני הפארק הם לוטן אדריכלות נוף, בשיתוף צוות מהנדסים ויועצים מקצועיים – לביא נטיף מהנדסים, האקולוג ד"ר שריג גפני וגורמים נוספים.
המקור: עיריית הוד השרון

בריכת פארק הוד השרון

****

****

****

*****

****

*****

קטע המסלול בשכונת תל דן
בדרום מערב הוד השרון

מבט על דרום הוד השרון מכיוון "הר הזבל"

****

אחד הבתים המקוריים של תל דן

קטע המסלול מדרום מערב הוד השרון
וממזרח ומדרום למתחם התעשיhה הצבאית
והלאה בין כביש 5 וכביש 4

תצלום מזכרת

*****

****

מעבר בין קנה מצוי ובין הערבה מחודדת

ערבה מחודדת היא עץ נשיר-חורף שכיח, הגדל בר בארץ בגדות-נחלים ובשארבתי-גידול לחים. נופו רחב, והוא מהיר-צמיחה ("כעץ שתול על פלגי-מים"). הוא מתרבה בנקל ברביה וגטטיבית מענפים שנשברו, נסחפו בזרם ונתקעו בבוץ. גובהו עד 8 מ', לרוב לא יותר מ-5 מ'.
הענפים גמישים, אדמדמים. החיצוניים משתלשלים עד לקרקע. העלים מסורגים, פשוטים, מחודדים בקצה, מלווים בעלי-לואי נשירים. כדי להבחין בינו לבין מין דומה,ערבה לבנה, יש לשים לב: עלי ערבה מחודדת הם קירחים, אזמליים צרים (רוחבם פחות מ-2 ס"מ), השינון בשפתם עדין ואינו נראה כלל ללא מגדלת, הפטוטרת קצרה, הצד העליון של העלה מבריק מעט, התחתון מכחיל.
ערבה מחודדת פורחת באביב, ממרס עד מאי, במקביל ללבלוב העלים. התפרחת עשויה שיבולת רפה של פרחים חד-מיניים זעירים (עגיל). היא זקופה וקצרה (2–3 ס"מ), נושרת כחטיבה אחת. הפרח חסר עלי כותרת וגביע, כל פרח מלווה בחפה שעיר או מצוייץ בשפתו. לפרט אחד פרחי-זכר בלבד, ובהם 4 או 5 אבקנים; ולפרט אחר – פרחי נקבה (עץ דו-ביתי). הפרחים מפרישים צוף, והם מואבקים על ידי חרקים שוחרי צוף ואבקה, וגם ברוח. הפרי יבש, נפתח בקשוות, רב-זרעים. נישא עלפטוטרת של 1–5 מ"מ. כל זרע מצוייד בציצת-שערות המסייעת להפצתו ברוח. תכופות מכוסים כל פני הקרקע בשטח נרחב בדבלולי זרעי ערבה, ואף האויר מלא אותם.
ערבה מחודדת נפוצה בכל חלקי הארץ פרט לנגב.
שימושים: העצה קלה ורכה, טובה לריהוט קל ולבניית סירות, וכן לייצור פחם-עץ. הענפים הגמישים יפים לקליעת סלים. מהקליפה מפיקים טנין. הערבה נחשבת לצמח-דבש טוב לדבורים. הקליפה והעלים משמשים ברפואה העממית לשיכוך כאבים, להורדת חום ולריפוי דלקות. סָליציל, החומר הפעיל בתרופת האספירין, בודד לראשונה מקליפות עצי הערבה ונקרא על שמה המדעי.
שרידים בני 12,000 שנה של עצה של ערבה בשימוש האדם בארץ התגלו במערת הנחל בכרמל, ומלפני 5,000–7,000 שנה ביריחו.
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
בסוג 500 מינים, והם נפוצים בעיקר באזורים ממוזגים וקרים בחצי הכדור הצפוני גם בעולם הישן וגם בעולם החדש. ההבחנה בין המינים קשה, במיוחד לאור העובדה שנוצרים בני-כלאיים בין המינים. בארץ גדל עוד מין אחד, ואולי עוד 3 מינים נדירים ביותר, וכן מין אחד תרבותי – ערבת בבל (ערבת בכות), שענפיה נוטים מטה כמקוננים, להזכיר את "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו" (תהילים קלז, א–ב). מוצאה מסין.
משפחת הערבתיים נחשבת למשפחה פרימיטיבית בין הדו-פסיגיים ובמערכת מכוסי הזרע, והיא יחידה בסדרתה, סדרת הערבתאים. במשפחה נכללים שני סוגים בלבד: ערבה וצפצָפה.
יש הסבורים כי הערבה הנזכרת במקורות אינה אלא מה שאנחנו קוראים כיום צפצפה, והצפצפה במקורות היא הערבה, כדברי רב חסדא במסכת שבת (לו, עא): "משחרב בית המקדש נתחלף השם ערבה בצפצפה והשם צפצפה בערבה"
המקור מייק לבנה אתאר עץ השדה
העץ במקורות ולקחתם לכם… פרי עץ הדר [אתרוג], כפת תמרים [לולב], וענף עץ עבות [הדס], וערבי נחל [ערבה] – ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים." (ויקרא כג:מ)
עץ הערבה הינו אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות, ונזכר בתורה כ"ערבי נחל".
בנטילת ארבעת המינים ואחיזתם יחד, מדגישים חכמינו את הערך של קירוב לבבות ואחדות ישראל. המדרש מוצא סמליות בכל אחד מארבעת המינים החקלאיים בסוכות.
הערבה – שאין לה לא טעם ולא ריח, דומה לאלו בישראל אשר אינם עושים מעשים טובים, ואף אינם שומרים את התורה. (ואעפ"כ יש לקרב אותם)
לקיום מצוות ארבעת המיניםיש צורך ב-2 ענפי ערבה. הגבעול צריך להיות באורך של לפחות 29 ס"מ, ועדיף שצבעו יהיה אדום. העלים צריכים להיות מאורכים, שפתם חלקה ולא משוננת, והקצה מחודד.
במסכת סוכה מספרים לנו כי הכהנים בימי בית שני היו יורדים למוצא להביא משם ערבות לקישוט המזבח: "משנה: מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות (קבוצת ענפים) של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח".
המקור: אתר עץ השדה

צמוד לגדר הדרומית של מתחם תע"ש

הגדה הצפונית של הירקון

****

אהבתי!

לקראת מעבר מתחת לכביש 5 מצפון לדרום

משאבות להשקיית הפרדסים

****

*****

מעבר מתחת לכביש 4 ממזרח למערב

קטע כביש 4 מצומת מורשה לצומת רעננה  הוא קטע חדש וצעיר ונסלל לפני פחות מ-50 שנים בלבד. הוא מהווה חלק מכביש 4 שהוא אחד הכבישים הארוכים ביותר בישראל, אורכו 201  קילומטר והוא אחד העמוסים שבכבישי הארץ. הכביש נמשך ממחסום ארז בגבול רצועת עזה בדרום, עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. הכביש עובר לכל אורך מישור החוף, ויש לו המשך מעבר לגבול לבנון בצפון, וברצועת עזה ובמצרים בדרום.
בעבר כביש זה כלל את כביש יפו – חיפה, דרך פתח תקווה לסיבוב רעננה והלאה צפונה לאורך השרון שנסלל במהלך שנות ה-30 בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול כדי לחבר את תל אביב וחיפה שלא דרך טול כרם, שכם וג'נין ונקרא היום כביש תל אביב – חיפה הישן. קטע הכביש מצומת גהה לצומת המטאורולוגיות נסלל לאחר קום המדינה קטע הכביש מצומת גהה והלאה לצומת רעננה נסלל רק בתחילת שנות ה-70. במפה למטה מאמצע שנות ה-60 קטע כביש זה אינו מסומן.  לצורך סלילת קטע כביש זה היה צורך ל"חתוך" בשטח מתחם תע"ש. בצד המערבי של הכביש נמצא מרבית השטח ובצד המזרחי החלק הקטן שלו. לאחר סלילת קטע זה הפך הכביש בין פתח תקווה לסיבוב רעננה לכביש 402. הכביש המהיר לאשדוד, מראשון לציון לאשדוד, שנסלל בשנות ה-70 של המאה ה-20 וכביש אשדוד – אשקלון – ארז – עזה.

תמונת מצב במחצית שנות ה-60', קטע כביש 4 בין צומת מורשה וצומת רעננה אינו קיים עדין

גשר כביש 4

סוף דבר

טיול זה נמשך  שלוש שעות ושלוש רבעי שעה
עצרנו מעט מאוד רבע שעה בלבד,
רכבנו שלוש וחצי שעות

******

בטיול זה הכרתי קטעים חדשים שטרם רכבתי בהם
בגדה הצפונית של הירקון,
הכרנו את חלק הדרומי
של הוד השרון
ובמיוחד את הפארק החדש,
לאזור לא הגענו בטיול קודם בעיר
שעשינו לפני שנתיים:  
הוד השרון והמרחב הכפרי סביבה

*****

טיול נינוח זה היה הנאה צרופה

*****

כעת  אני יכול לומר 
(וזה תמוה ומפתיע)
השלמתי רכיבה מצטברת
לאורך שתי  גדות הירקון 
מראשיתו במעניינות ראש העין
ועד מקום השפכו לים

*****

תודה למיכאל סופר שהוביל אותי
בחצר האחורית שלו
ולאחר הטיול
אירח אותי במרפסת ביתו

הטיול זה אליו יצאנו ביום שני  (17/9/2018) היה נוסף בסדרת "דיוושי העומק והמחקר"  אותה רז גורן ואני מקיימים מעת לעת באמצע השבוע ואליה מצטרפים חברים המתעניינים

החבורה שהתכנסה בשעת בוקר מוקדמת במתחם תחנת הדלק בלטרון כללה עשרה אנשים רובם מתגוררים בצפון הארץ והם:  פיפ רותם (סאסא), צביקה אסף (אפק), לוי אבנון (חמדיה), יעקב פרומן (מולדת), צביקי לוריא (עין חרוד), יואל שדה (מצפה אביב), דסי פוקלמן (גבעתיים),  עמית פינקלשטין (באר יעקב), רז גורן (כפר יונה) ואני (מבשרת ציון).

את המסלול הטיול תכנן רז גורן כחלק מהכנה שלו לבחינת סיום קורס מורי הדרך. הוא הוביל והסביר וגם שותף בהכנת התיעוד.

לי יש חיבה רבה לאזור בו טיילנו, בגלל שתי סיבות: האחת, התוכן הגאוגרפי וההיסטורי העשיר והמרתק שהוא אוצר בתוכו בנוסף לנושא הטיול כפי שיוצג בסיפור כאן. הסיבה האחרת, זה האזור בו התחלתי את דרכי הראשונה כרוכב באופני השטח לפני כחמש שנים ומאז טיילתי בו פעמים רבות.

*******

מסלול הטיול,
מעגלי נגד כיוון השעון
התחלה וסיום
במתחם תחנת הדלק לטרון

חלקים מקטעי המסלול מתועדים בטיולים קודמים:
* מנחשון אל חולדה, הלאה לעמק נחל שורק וחזרה דרך גבעות הראל – יולי 2018
* מנחשון דרך תל גזר למחלבת עברי בעזריה וחזרה דרך עמק איילון – מרץ 2018
* עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר – נובמבר 2016
* בין משמר איילון ונען, – יוני 2016
* יער אשתאול בגבעות השפלה אותן חצתה דרך בורמה – יוני 2016
* ממתחם לטרון לעמק איילון והגבעות סביבו – דצמבר 2015
* דרום ומזרח גבעות מודיעין ומזרח עמק איילון – יוני 2015
* מלטרון ליער המגינים וחזרה דרך משמר איילון – מאי 2015
* בשפלה הנמוכה, בין לטרון ונחשון לתל גזר  – ינואר 2015
* ממרחב לטרון לגבעות נחשון וליער המגינים – ספטמבר 2014 

מטרת הטיול
ללמוד ולהכיר את אזור השפלה הצפונית הנמוכה
בו התרחשה במלחמת העצמאות המערכה
על שליטת הדרך לירושלים

פני המרחב בזמן מלחמת העצמאות

מרחב לטרון כולל
* את גבעות לטרון (מבנה משטרת לטרון, מנזר לטרון המבצר הצלבני ועיי והכפר לטרון,)
* את עמק איילון אותו חוצה כביש יפו – ירושלים (היום כביש 424) וכביש מג'דל – רמאללה (כביש 3),
* את גבעות רכס אייילון (פרק קנדה),
* את גבעות רכס אשתול – נווה שלום
* גבעת רכס נחשון (יער המגינים)

*****

******

מרחב שלאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן
הפך להיות שטח ההפקר ומובלעת לטרון הירדנית
והתקיים במשך שני העשורים הראשונים
עד מלחמת ששת הימים.

מובלעת לטרון וחלק מרצועת שטח ההפקר

*****

****

*****

מובלעת לטרון שניתקה את הדרך לירושלים בשני העשורים הראשונים 

*******

האזור, השפלה הצפונית

אזור הטיול

הגאוגרפיה של עמק איילון,

מיקומו בין הרי ירושלים במזרח,
גבעות השפלה הגבוהה מדרום ומצפון,
גבעות השפלה הנמוכה ממערב
גובה נע בין 140 ל-200 מטרים מעל פני הים,
שטחו כ–40 קילומטרים רבועים
וקרקעותיו פוריות
הוא אחד מחמישה עמקים והגדול ביניהם שנוצרו במפגש 
של התפר הגאולוגי שנקרא "קו התלם" (כיוונו צפון -דרום)
בין הדום הר חברון והרי ירושלים ובין השפלה
עם קו העתק הנחלים שכיוונו מזרח -מערב

חמשת העמקים בין השפלה להר

צורת עמק איילון חצי הסהר לאורך תוואי ערוצי נחל איילון ונחל נחשון

שתי אונות עמק איילון משתרעות בערוצי נחל איילון ונחל נחשון

נחל איילון מוכר בעבר בשמו הערבי: וָאדִי מוּסְרָרָה.  יש המפרשים את השם הערבי במשמעות "צרורות אבנים" (صرّة "צֻרָה"= צרור). את שמו העברי קיבל מעמק איילון בו הוא עובר, לאורכו. השמות הקודמים של הנחל: w. Salman, w. Kabir, w. Salama, w. Musrara. בעבר נחל איילון היה נחל איתן וכיום הוא נחל אכזב, מוצאו בהרי יהודה דרומית לרמאללה ונשפך לנחל הירקון בתל אביב. אורכו הכולל של הנחל הוא כחמישים קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו כ-815 קילומטר רבוע. הנחל כיום הוא היובל המרכזי והעיקרי של נחל הירקון. זה תחום אגן הניקוז של שניהם.

יובליו של נחל איילון בהרי יהודה הם נחל בית חנן, נחל כפירה, נחל החמישה, נחל יתלה, נחל אילן, נחל שורש, נחל בית חורון. בתחילה זורם הנחל בעמק איילון, משם הוא נכנס למאגר איילון וממשיך בגבעות השפלה מזרחית ליישובים כפר שמואל ומשמר איילון. נחל איילון ממשיך לזרום מהשפלה ואליו מגיעים יובלים נוספים ממהר והם נחל נטוף, נחל מודיעים, נחל נבלט). ויובליו האחרים מגבעות השפלה נחל נחשון, נחל מאיר, נחל גזר, נחל עזריה, נחל ענבה, נחל דניאל, נחל גמזו נחל בית עריף, לכיוון כללי של צפון מערב. מערבית לנמל התעופה בן-גוריון, מתחברים אליו שני יובליו הגדולים נחל שפריר ונחל יהוד אליו התחבר נחל אונו. בהמשך הנחל נכנס לפארק אריאל שרון בקצהו המזרחי של הפארק מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו עד שהוא מתועל לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. מנקודה זו ועד קרוב לשפך הוא זורם לכיוון צפון בתעלה בין נתיבי הכביש המהיר. נחל איילון נשפך לנחל הירקון ודרכו לים התיכון. נקודת המפגש עם הירקון יוצרת לשון יבשה המפרידה בין הנחלים ונקראת "פארק ראש הציפור", בשל צורת השטח במבט מהאוויר. היא נמצאת בשטחו של פארק הירקון.

תוואי ערוצי נחלים איילון ונחשון

*******
האזור מאז שלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות

תמונת מצב בשלהי המאה ה-19, על פי מפת ה-P.E.F

בשלהי התקופה העות'מאנית מבחינה מנהלית,

חלק מהכפרים בנחיית בני מאלכ בסנג'ק ירושלים

חלק מהכפרים במחוז רמלה בסנ'גק עזה

המערכה במלחמת העולם הראשונה,

האזור לא כוסה בצורה מיטבית בתרשימי הקרבות. מדובר בסיפור מעט מסובך. ננסה לעשות מעט סדר במספר שורות באדיבות ערן תירוש יו"ר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל:

 

לאחר הבקעת הקו העות'מאני הקדמי בין באר-שבע לעזה בסוף חודש אוקטובר 1917, נערכו במהלך השבועיים הראשונים של נובמבר מספר קרבות בין הכוחות העות'מאניים הנסוגים לבין כוחות בעלות הברית (חיל המשלוח המצרי – צבא אלנבי) בצפון הנגב ובפלשת. ב-15 בנובמבר הסתערו פרשי יאומנרי בריטים על רכס אבו שושה (תל גזר – רכס בקוע / יער המגנים) החולש על קטע מדרך יפו – ירושלים, סמוך לאל-קובאב (סביבת משמר איילון / כפר בן נון). צפון-מערבה משם, השתלטו פרשים אוסטרלים מדיביזיית אנז"ק על סביבת רמלה ולוד. בהמשך, הדיביזיה האוסטרלית הרכובה נעה קדימה והתמקמה סביב אל-קובאב, המשקיפה ממערב על עמק איילון.

בשלב זה נוצר פיצול בין הכוחות העות'מאניים. הארמיה השמינית נסוגה אל עבר הגדה הצפונית של הירקון בעוד הארמיה השביעית נסוגה אל עבר הרי ירושלים. האזור הטרשי בדרום-מערב השומרון (מצפון למודיעין של היום) חצץ בין הארמיות העות'מאניות ולמספר ימים היה ללא נוכחות צבאית משמעותית. הגנרל אלנבי החליט לדחוק בכוחותיו היגעים (לאחר למעלה משבועיים של תנועה ולחימה ועם קווי אספקה ארוכים ומקוטעים) ולתקוף את הארמיה העות'מאנית השביעית, תוך כוונה לאגף את ירושלים מצפון ובכך להכריח את העות'מאנים לסגת מהעיר מזרחה, ללא קרב.

ב-18 בנובמבר החלה המתקפה הראשונה על ירושלים, מתקפה שזכתה מאוחר יותר לכינוי "קרב נבי סמואל". בתאריך זה נעו שתי דיביזיות פרשים אל עבר הרי ירושלים ובית-אל. דיביזיית היאומנרי הרכובה חצתה את גבעות בן שמן ומודיעין ונעה אל עבר אזור מעלה בית חורון. שני גדודים מהדיביזיה האוסטרלית הרכובה חצו את עמק איילון והתקדמו באיטיות אל תוך הגבעות הטרשיות החולשות ממערב על חלקו הצפוני של העמק (בין שעלבים לבין רעות של היום). בשעות אחרי הצהרים החל התקפה על אזור לטרון ואמעוס. פטרול אוסטרלי הצליח לאגף את הרכס ולהגיע אל יאלו (תל איילון). לקראת שקיעה הגיעה פקודה לעצור את ההתקפה ולסגת חזרה לאל-קובאב. לנוכח קשיי פעילות פרשים בשטח הטרשי הוחלט להסיג את הדיביזיה האוסטרלית הרכובה לאחור.

למחרת, ב-19 בנובמבר, הצטרפו ללחימה שתי דיביזיות רגלים, ה-52 וה-75. דיביזיה 52 נעה ממערב דרך גבעות בן שמן ומודיעין, חצתה את צפון עמק איילון בדרכה לבית ליקיא ובמעלה ההרים אל עבר בית עינאן ואל-קוביבה. הדיביזיה ה-75 השתלטה על סביבת לטרון ואמעוס (מרבית הכוחות העות'מאניים שהחזיקו במקום נסוגו במהלך הלילה) והמשיכו מזרחה אל עבר באב אל-וואד וואדי עלי.

 

ההיערכות הכוחות במרכז הארץ, נובמבר 1917

הקרב באזור עמק איילון

בתקופת השלטון הבריטי, כמו בתקופה העות'מאנית
מבחינה מנהלית חלק מהיישובים
בתחום מחוז ירושלים וחלק במחוז רמלה

התיחום המנהלי בתקופת השלטון הבריטי,

בניית משטרת לטרון במסגרת מערך מצודות הטיגרט

משטרת לטרון  מדגם  מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

מצודות הטיגרט בא"י

אזור עמק איילון, מחוץ למפת ההתיישבות היהודית

אזור עמק איילון, מחוץ למפת ההתיישבות היהודית

המרחב בין לטרון ואל קובב (לימים משמר איילון) בתקופת השלטון הבריטי

טרם תחילת מלחמת העצמאות  ובמהלכה
לטרון צומת אסטרטגית על כביש ירושלים תל אביב

*****

לטרון צומת אסטרטגית

הצומת האסטרטגי בתחילת מלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות,
המערכה בין צה"ל והלגיון הערבי 
בין 25 במאי ו-18 ביולי 1948

סיכום מחקר על קרבות לטרון שבצעה מחלקת היסטוריה לאחר המלחמה

 

מבצע מכבי (בין 8 ל-16 במאי) – מבצע שנקרא על שם מכבי מוצרי, מפקד שיירה שנפל ליד שער-הגיא.

 

מכבי מוצרי, אדם מרתק ורב עשיה ביטחונית ואחרת, היה הרבה יותר מ"מפקד שיירה". הוא היה מפקד בכיר בהגנה ובפלמ"ח, ומונה למפקד כל השיירות לירושלים למעשה. באתר הפלמ"ח מתואר תפקידו כך: "נתמנה לאחראי לארגון השיירות והליווי בדרך ירושלים. היה זה תפקיד קשה ומסובך ביותר, ושוב, ללא מנוחה ובמסירות בלתי-רגילה מילא את תפקידו. היום בתל אביב, מחר הוא מלווה שיירה לירושלים, בודק את העניינים בירושלים ויוצא לסקור את המשלטים וחוזר חלילה. השתתף בתכנון ובביצוע של כיבוש כמה משלטים, בדרך זו וכמעט תמיד, היה עם השיירות בדרך". ב"שיירה הגדולה", שיירת פסח ב- 20.4.1948 נפצע מכבי סמוך לדיר איוב ,ונפטר יומיים אחר כך בליל הסדר תש"ח, יום הולדתו ה-34. הוא השאיר אישה בן ובת אלונה. באותה שיירה, שהיא השיירה בה נהרגו סמוך לחאן שער הגיא גם סטוצקי וסימבול, נפל גם סגנו של מוצרי רחביה ברמן.

 

מטרת מבצע מכבי שהחל ב-8 במאי הייתה לפרוץ את הדרך לירושלים לקראת פלישת צבאות ערב, תוך השתלטות על כפרים ומשלטים לאורך הדרך.

 

ממזרח פעלה חטיבת הראל וממערב גדוד של חטיבת גבעתי, שכבש תחילה את המשלטים עד לטרון. אנשי הראל נתקלו בקשיים במשלטי בית-מחסיר. הקרב נמשך ימים מספר, וכוחות צבא ההצלה של קאוקג'י הפגיזו את אנשי הראל בתותחים. בית-מחסיר נכבשה רק ב-11 במאי, בקרב מלווה אבידות רבות. למחרת יצאה שיירה לבדיקת הדרך, אך ליד דיר-איוב נתקלה במארב ורוב משורייני השיירה נפגעו. כוחות "גבעתי", שתפשו את מחנה העצורים ליד לטרון, נאלצו לסגת מחמת אש כבדה, בתוכה אש של יחידות בריטיות. ב-12 במאי הוחלט לחדש את ההתקפה ביתר עצמה. הפיקוד הועבר לחטיבת "גבעתי". משלב זה נקרא המבצע "מכבי ב'". חלק זה הצליח יותר, בין השאר, כיון שכוחות צבא-ההצלה עזבו את לטרון לשם התארגנות, לפני שהגיעו כוחות הלגיון. בעוד הראל כבשה את  דיר-איוב כבשו אנשי גבעתי את אבו-שושה, אל-קובאב והכפר לטרון. תחילה הועברה מכונית אחת, בגלל קשיי ארגון. זו נקראה "שיירת היתום". אחרי יומיים עברה שיירה גדולה יותר לירושלים.

 

משהחלה הפלישה נקראו כוחות הראל לירושלים וגבעתי לחזית המצרית. לטרון פונתה. התוצאה של עזיבת האזור מבלי להבין את חשיבותו האסטרטגית העליונה.

 

 

ההשתלטות הלגיון – טרם פלישת צבאות ערב,

בין ה- 14 למאי ל18 במאי הייתה אחת ההחמצות הגדולות ביותר במלחמת העצמאות. אם בגלל מחסור בלוחמים ואם בגלל טעות בהבנה של הפיקוד את החשיבות בשליטה על מרחב לטרון לקיום ירושלים, לא נוצלו שלושת הימים הללו להעברת אספקה בכמות גדולה לעיר ולא נכבש מרחב לטרון באותו חלון צר, מה שהיה יכול למנוע מאות נופלים והשקעה עצומה במעקף בורמה ודרך הגבורה. הלגיון הירדני השתלט על לטרון  ב- 18 במאי.

 

בלילה שבין 15 ל-16 במאי פלוגת לגיון נכנסה  לגזרה לאיזור יאלו במשך היום נכנס גדוד 4 של הלגיון ותפס את רכס איילון. פלוגה מס' 1 באזור עמואס; פלוגה מס' 2 באזור לטרון והמנזר; הפלוגה המסייעת התפצלה בפלוגות ובמחלקת הלגיון שהחזיקה במשטרה מאז עזיבת הבריטים התמקמה  פלוגת המטה והמטה – בעמואס.

 

הגדוד ארגן את הלוחמים הערבים המקומיים ואת הכנופיות העבר-ירדניות ביחידות, חילק להם נשק וצירף אותם למערך-ההגנה שלו – באופן שלכל אחת מיחידות-המשנה שלו צורפה יחידה חצי-סדירה. לפי הוראה ממטה החטיבה הוציאו כל הפלוגות הנ"ל מדי לילה פטרולים ניידים ונייחים לכיוון דיר-איוב , בית-ג'יז – כפר-אוריה, סלבית וביר-אל-חילו.

 

****

מבצע בן נון א' – בלילה שבין 24 במאי 1948 ל-25 במאי נערך ניסיון ראשון לכבוש את לטרון במסגרת מבצע בן נון א'. הכוח התוקף, בפיקודו של שלמה שמיר , קצין לשעבר בצבא הבריטי, כלל את חטיבה שבע שאך זה הוקמה, מתוגברת בגדוד 32 מחטיבת "אלכסנדרוני". הכוח הורכב מלוחמים ברמות הכשרה שונות, חלקם אנשי פלמ"ח, חלקם אנשי חי"ש וחלקם אנשי גח"ל שעלו לארץ זמן קצר לפני כן.

 

עקב העדר מידע מודיעיני מהימן, לא היה ידוע לפיקוד הישראלי, שכוח האויב במתחם לטרון נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על הכוח התוקף. הכוח נכשל בניסיונו לכבוש את הנקודות השולטות ברכס לטרון ונאלץ לסגת לאחר שספג אבידות קשות: כ-74 הרוגים רובם מגדוד 32 של אלכסנדרוני, ששה שבויים ופצועים רבים. לוחמים ערביים מקומיים, מרביתם מהכפרים בית ג'יז ובית סוסין, מילאו תפקיד מרכזי בהדיפת המתקפה הישראלית, וזינבו בכוחות הנסוגים.

 

מפקדת חטיבה 7 הבינה שהיא חייבת להשתלט על הכפרים הללו (שישבו על רכס הגבעות שמדרום לכביש לירושלים, מול רכס לטרון), לפני חידוש ההתקפה על מתחם לטרון, כדי לאבטח את אגפה הדרומי, ולחבור עם חטיבת "הראל" בפרוזדור ירושלים. בימים 25-28 במאי נכבשו שני הכפרים כמעט ללא התנגדות בשתי התקפות לילה, ותושביהם ברחו מהם. כיבוש הכפרים יצר מסדרון קרקעי בשליטת צה"ל, שעקף את חסימת הלגיון בלטרון, ואפשר מאוחר יותר את סלילת דרך עוקפת לירושלים ("דרך בורמה").

 

מבצע בן נון ב' – בליל 30/31 במאי 1948 נערך ניסיון שני לכבוש את מתחם לטרון, על ידי כוחות מחטיבה 7 בסיוע גדוד 52 מחטיבת "גבעתי".

 

במהלך מבצע זה נעשה לראשונה שימוש נרחב בשיריוניות ובזחל"מים, ולכן נהוג לראות בו את הפעולה הראשונה של חיל השריון הישראלי.

 

הכוחות הישראליים ערכו התקפת לילה בשני מאמצים עיקריים על עמדות הלגיון בחלקו המערבי של רכס לטרון ובחלקו המזרחי של הרכס. שתי ההתקפות נכשלו, מבלי שהצליחו ליצור איום רציני על מערך ההגנה של הלגיון, וכוחות צה"ל נסוגו לנקודות היציאה שלהם לאחר שספגו אבידות כבדות (49 הרוגים ועשרות פצועים).

 

במהלך המבצע הצליח צוות קרב משולב מגדוד 73 של חטיבה 7 לפרוץ את טבעת ההגנה החיצונית של תחנת משטרת לטרון, אך ניסיונו לפרוץ אל תוך מבנה המשטרה נכשל, ושרידי הכוח התוקף נאלצו לסגת לאחר שספגו אבידות כבדות ביותר. בחצר המשטרה נותרו 31 הרוגים ישראלים וארבעה זחל"מים.

מבצע יורם – המחסור המחריף במזון בירושלים העברית, כתוצאה מכישלונות צה"ל לפרוץ את המצור שהטיל צבא עבר הירדן על העיר, ביחד עם החשש ש"ההפוגה הראשונה" במלחמה בא"י תיכנס לתוקף כאשר ירושלים עדיין מנותקת משאר חלקי המדינה היהודית, גרמו לבן-גוריון לדרוש מהמטכ"ל הישראלי לעשות ניסיון נוסף לכבוש את מתחם לטרון לפני מועד כניסת ההפוגה לתוקף (11 ביוני).

 

הפעם הוחלט להטיל את המשימה על שתי חטיבות פלמ"ח – חטיבת "הראל", שהחזיקה בפרוזדור ירושלים, וחטיבת "יפתח", שהועברה במיוחד מהגליל לחזית ירושלים, כדי לתגבר את כוחות צה"ל באזור – תחת פיקוד יגאל אלון, מפקד השדה הבכיר של הפלמ"ח.

 

לפי תכנית הפעולה של יגאל אלון, שהתחשבה במצבם הקשה של גדודי הראל, הוטלה עיקר המשימה על הגדוד השלישי (גדוד 3) של חטיבת יפתח.  על הגדוד הראשון (גדוד 1), אף הוא מחטיבת "יפתח", הוטל לערוך פשיטות על עמדות הלגיון בחלק המערבי והצפון מערבי של מתחם לטרון. המטרה הייתה  להטעות את פיקוד הלגיון ולאלץ אותו לרכז את עתודותיו באזור זה, בעוד המתקפה העיקרית על עמדות הלגיון ברכסים מונחתת מכיוון דרום מזרח, ממזרח לכפר לטרון שהיווה את מרכז מערך ההגנה של הלגיון.

 

פלוגה א' מגדוד 5 של "הראל", בסיוע לוחמים מפלוגת המפקדה של גדוד 6 של החטיבה לכדי פלוגה מתוגברת תחת פיקודו של המ"פ זיוי צפרירי, נועדה לכבוש את משלט י"ג (נ"ג 350), מוצב קטן עליו שלטה מחלקה ירדנית אחת. לאחר כיבושו נועד גדוד 3 של "יפתח" לעבור דרך משלט י"ג, ולהשתלט על משלט י"ד (נ"ג 315), הנמצא על הרכס ממערב לי"ג.  משלט י"ד היה המשלט החשוב והגדול של הלגיון בלטרון, והוא שלט על כל המתחם ירדני.

 

המבצע נערך בלילה שבין 8 ביוני ל-9 ביוני 1948. הלוחמים יצאו מן המשאבות התחתונות, ועקפו את רכס חתולה. בגלל טעות בניווט של סיירי גדוד 5 תקף  כוח זיוי צפרירי את משלט י"ד במקום את יעדו המקורי. זיוי צפרירי שלא עמד על טעותו דיווח על כיבוש משלט י"ג, וגדוד 3 נשלח לעבור דרך משלט י"ג ולכבוש את משלט י"ד בהתאם לתוכנית המקורית . אך משהופתע כאשר נתקל באש של כוח הלגיון שהחזיק במשלט, החליט מפקד גדוד 3 משה קלמן שהלך בראש לוחמיו, לסגת לנקודת היציאה, ובכך השאיר את לוחמיו של זיוי מבודדים בלב מערך הלגיון. למרות זאת, הצליח "כוח זיוי צפרירי", בתום קרב ממושך וקשה, מול כוח עדיף עליו לאין שיעור, להשתלט על משלט י"ד ולהדוף שורת התקפות נגד של כוחות הלגיון.

 

דיווחים מהצד הירדני מלמדים, שפעולת לוחמיו של זיוי, הייתה קרובה למוטט את מערך ההגנה של הלגיון, ואפשר שאילו היה הכוח מקבל סיוע מן הכוחות הגדולים של יפתח והראל שהיו בקרבתו, זה היה גורם לנסיגת כוחות האויב מלטרון. אולם חוסר ההבנה של מפקדי המבצע שנמצאו רחוקים מן הקרב את מצב המערכה, גרם לכך שמפקדת המבצע נתנה לזיוי צפרירי פקודת נסיגה. הכוח נאלץ לסגת עם שחר לאחר שספג 16 הרוגים ופצועים רבים.

 

מבצע "יורם" הוכיח, שניתן היה לכבוש את מתחם לטרון, כשהוטלה המשימה על כוחות חי"ר מנוסים ומאומנים היטב דוגמת כוחות הפלמ"ח. למרות כישלון המבצע הוא היה קרוב מאוד להשגת יעדו, ויצר איום ממשי על מערך ההגנה של הלגיון. פלוגה א' המתוגברת תחת פיקודו של המ"פ זיוי צפרירי, היה כוח צה"ל היחידי שגבר על כוח לגיון בלטרון.

עוד שני ניסיונות – למחרת מבצע יורם הורה בן-גוריון לצאת שוב עוד באותו לילה, אך נתקל בסירוב מפי יצחק רבין, סגנו של אלון. לויתור על תפיסת לטרון סייעה העובדה שבמהלך חודש יוני נפרצה דרך עוקפת לירושלים שכונתה דרך בורמה. מעבר ציוד בדרך זו לירושלים הקל על המצור והפך את "פקק לטרון" לחשוב פחות.בקרבות עשרת הימים נעשו עוד שני ניסיונות לכבוש את לטרון:

 

בליל 15-16 ביולי 1948. במסגרת מבצע דני, תקפה פלוגה מחטיבת הראל את "רכס התותחים" (נ.ג 395) בחלקו המזרחי של רכס לטרון וכבשה בהסתערות את המשלט. הליגיון הערבי שחזה את ההתקפה, חוזק בגדוד משוריין שהחל כעבור זמן קצר בהתקפת נגד. לוחמי הראל לא צוידו בנשק נגד שריון. השחר עמד לעלות ומפקד הפלוגה החליט על נסיגה לפני שיכותר על ידי כוח הלגיון העדיף. הפלוגה השאירה במקום שלושה פצועים קשה שלא ניתן לטלטלם וחובש שהתנדב להישאר ולטפל בהם. ארבעתם נהרגו בידי הירדנים.

 

ב-18 ביולי 1948 לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקף, בוצע ניסיון לכבוש את תחנת המשטרה. המשימה הוטלה על פלוגה של חטיבת יפתח ועל מספר זחל"מים וטנק קרומוול של חטיבה 8. הטור המשוריין יצא מאל-קובאב והתקדם לעבר תחנת המשטרה בלטרון. כאשר הגיעו לתחנת השאיבה במחצית הדרך פתח הטנק באש על המשטרה. בעת שילוח הפגז השלישי נתקע התרמיל בקנה והטנק נאלץ לסגת כדי לתקן את התקלה. קשר לקוי גרם לכך שמפקד שדרת הזחל"מים ראה בכך אות לנסיגה ופקד על הזחל"מים לסגת. מפקד הפעולה לא רצה לסכן את חיל הרגלים בהתקפה ללא סיוע ופקד על נסיגה כללית.

 

בתום מלחמת העצמאות מרחב לטרון מחוץ לשליטת ישראל 

מרחב לטרון מחוץ לשליטת ישראל בתום מלחמת העצמאות

קווי הגבול ושטח ההפקר על המפה המקורית של הסכם שביתת הנשק

מרחב למובלעת לטרון ושטח הפקר

על מהות האזור ארשה לצטט את דברי פרופ' גדעון ביגר, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת  תל אביב, שהיה מורה שלי בעת לימודי באוניברסיטה העברית והמשך הזמן הפך להיות עמית במקצוע."שטח הפקר הוא שטח במעמד מיוחד, הנמצא על פי רוב בין שתי מדינות שביניהן גבול משותף אך הן לא הסכימו על מיקומו המדויק. מצב זה הוליד לפעמים אזורים שאינם שייכים לשום צד, בין קו הגבול של צד אחד לקו הגבול של הצד האחר. בשטח זה אין ריבונות חוקית לשום צד, ולכן הוא מכונה "שטח הפקר".
מינוח זה הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית באירופה כדי לתאר את השטחים שבין חפירות הלוחמים משני הצדדים. לימים הוא נעשה למושג המשמש בעת קביעת גבולות מדיניים. עד היום קיים שטח הפקר בין דרום קוריאה לצפון קוריאה ובין קפריסין הריבונית לקפריסין הטורקית.
קביעת קווי שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן באביב 1949 ("הקו הירוק") יצרה כמה שטחי הפקר, בשל אי הסכמה ובהירות אשר למיקום הקו המפריד – בשל מיקום הלוחמים עם קביעת הפסקת האש. שטחי הפקר קטנים השתרעו לאורך הקו העירוני בירושלים. שטח ההפקר הגדול השתרע בסמוך למנזר לטרון.
המנזר ותחנת המשטרה הסמוכה לו נתפסו בידי הלגיון העבר ירדני במלחמת הקוממיות, והניסיונות לכבוש שטח זה, שבו עבר הכביש הראשי בין תל אביב לירושלים וגם צינור המים ממעיינות הירקון לירושלים, עלו בתוהו. עם הפסקת האש התבססו כוחות צה"ל על הגבעות ממערב, צפון ודרום לתחנת המשטרה ולעמק איילון, והירדנים החזיקו בגבעות שממזרח, במנזר ובתחנת המשטרה.
הסכם שביתת הנשק סימן על המפות שני קווים מקבילים, שממזרחם ישבו הירדנים וממערבם מדינת ישראל. המנזר ותחנת המשטרה נשארו בשטח הירדני, אך שטח נרחב, כ-44 קמ"ר (44 אלף דונם), נשאר בשטח ההפקר. בשנים 1949-1967 עיבדו חקלאים משני הצדדים שטחים בשטח ההפקר, מה שגרם לתקריות, כמו "קרב הטרקטורים הגדול" ב-1965, אך שום צד לא הקים מבני קבע בשטח. אף שישראל ביקשה כמה פעמים לחלק את השטח בינה לבין ירדן, לא הסכימה ירדן לשום שינוי במצב.
במלחמת ששת הימים נכבש השטח בידי צה"ל. ישראל לא הכריזה ששטח ההפקר צורף למדינת ישראל, אך בפועל היא מתייחסת אליו כחלק מהשטח הריבוני של המדינה. בשטח הוקם פארק "מיני ישראל", ונעשות בו פעולות חקלאיות והנדסיות ובהן סלילת הכביש המהיר בין ירושלים לתל אביב.
העיר מודיעין, שהחלה להיבנות על ידי מדינת ישראל בשנות ה-80, נבנתה כולה בשטח מדינת ישראל הריבונית. מכבים ורעות נבנו בחלקן בשטח ההפקר. עם צירופן למודיעין, חלק מהשטח הבנוי של העיר נמצא בשטח ההפקר. לכן נראה שיש בסיס לטענת האיחוד האירופי, כי מודיעין נמצאת בחלקה בשטח ההפקר, שגם ישראל, כאמור, לא צירפה באופן רשמי לשטח המדינה

*******
האזור בשני העשורים הראשונים

המציאות לאחר הסכם שביתת הנשק, כביש תל אביב – ירושלים נותק בשטח ההפקר ומובלעת לטרון

הנוכחות הישראלית מול שטח ההפקר ומובלעת לטרון בראשית שנות ה-50' שעלבים טרם הוקם

מערך הדרכים לירושלים, הדרך החסומה והדרך החלופית כביש הגבורה

עיבודים בשטח ההפקר, המקור בין הקווים לעייל

מלחמת הטרקטורים בשטח ההפקר 1965, המקור: בין הקווים לעייל

תמונת מצב ערב מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים,
כיבוש מובלעת לטרון ושטח ההפקר,
אלוף פקוד מרכז אלוף עוזי נרקיס
החליט על דעת עצמו לחסל את המובלעת
ולפנות ולהרוס את הכפרים, אמעוס, יאלו ובית נובא

******

האזור כיום

פארק איילון (פארק קנדה) על הגבעות מדרום לנחל איילון

המסלול סיפר הדרך, המקומות והמראות

****

*****

המסלול ביחס לשטח ההפקר ומובלעת לטרון

חלק ראשון
מתחם לטרון,
עמק נחל נחשון
ושולי רכס אשתאול

****

* יציאה ממתחם תחנת הדלק בלטרון
* טיפוס אל המבצר הצלבני לטרון
* תצפית להכרת האזור  והצגת מבצע בן נון א'
* ירידה דרומה לעבר תוואי הכביש לירושלים עם תחילת מלחמת העצמאות
* חציית נחל נחשון
* המשך מזרחה בדרך האיילות
* מעבר ליד עין המסילה
* טיפוס למצפה שער הגיא שנקרא אנדרטת הגדוד החמישי, או מצפה הגדוד החמישי שנמצא על גבעת חתול 
  והצגת  מבצע בן נון ב שנערך על דרום רכס איילון: איזור דיר איוב , שייך איוב והרכס שמעליו.

*****

*****

עליית לגבעת לטרון, צילום רז גורן

מרחב לטרון

תצפית, הזדהות וסקירה על גבעת לטרון

המרחב ממערב ללטרון

הגבעת לטרון, שרידי המבצר הצלבני ועיי הכפר לטרון

מבצר לטרון – לה טורון דה שבלייה" הצלבנים העריכו את עמק איילון כנכס אסטרטגי והקימו בו את מבצר לטרון ("לה טורון דה שבלייה" – מגדל האבירים בצרפתית). הוא הוקם כדי לתת מענה לבעיית חוסר הביטחון בתנועה בדרכים העולות לירושלים והוחזק על ידי מסדר הטמפלרים. המבצר  וננטש בשנת 1187 ונהרס לחלוטין בידי המוסלמים שכבשו את הארץ אחרי קרב קרני חיטין. שמו של המבצר שובש על ידי התושבים המקומיים הערבים ללטרון ושם זה נשאר עד עצם היום הזה.

*****

מבט על מתחם משטרת לטרון, צילום רז גורן

הירידה מהגבעה צילום רז גורן

אנדרטת חטיבה 7

מבט מזרחה מגבעת לטרון לרכס איילון

בירידה לעבר נחל נחשון, צילום רז גורן

לאחר חציית נחל נחשון למול גבעת לטרון

מזרחה לעין חילו על דרך האיילות

דרך האיילות היא דרך עפר המחברת את אזור לטרון לנקודה על כביש 38 מצפון למסילת ציון, סמוך לאנדרטת מח"ל. בזמן המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות שימשה הדרך להעברת מספר שיירות אספקה לירושלים במהלך מבצע מכבי בחודש מאי 1948, לאחר שערביי הכפר דיר איוב פגעו בשיירה של חטיבת גבעתי ב-12 במאי 1948.

 

הדרך עוברת מדרום לרכס ח'תולה, ולכן נסתרת מדיר איוב. הדרך יצאה משימוש לאחר שהלגיון הירדני השתלט על רכס לטרון ב-18 במאי. מקור שמה של הדרך – משורייני הליווי כונו בשם הקוד 'אַיִל' (מלשון 'אֵיל-ברזל'). נראה שהאלחוטנים והאלחוטניות של גבעתי כינו את השיירות 'איילות' (במקום 'אֵילִים') שכן היו בהן מספר משוריינים

 

עין מסילה על תוואי דרך בורמה

על דרך בורמה ראו יער אשתאול בגבעות השפלה אותן חצתה דרך בורמה

מבט אל שער הגיא מתצפית שער הגיא (אנדרטת הגדוד החמישי, או מצפה הגדוד החמישי)

צילום רז גורן

תצפית שער הגיא

הירידה מתצפית שער הגיא לכיוון כביש 1

מעבר תחת כביש 1 לעבר רכס איילון

חלק שני רכס איילון

*****

*****

****

* ירידה לכוון צפון וחציית כביש 1 במעבר תחתי.
* טיפוס בשולי פארק בדרום רכס איילון לעבר עיי הכפר דיר איוב
* המשך טיפוס לרכס התותחים והצגת מבצע יורם שבו נלחמו על משלט י"ג וי"ד והקרב הרביעי בו ניסו לוחמי הראל לתפוש את רכס התותחים
* ירידה מערבה בסינגל וחבירה לדרך נוף דרומית של פארק קנדה (סימון אדום) ועליה למשלט י"ד.
* ירידה לעבר יציאה מפארק קנדה
* חציית כביש 3
* הלאה לשולי המערביים של פארק קנדה

*****

עיי הכפר דיר איוב

תחילת הטיפוס לרכס איילון מדיר איוב, צילום יואל שדה

טיפוס לרכס התותחים, צילום רז גורן

מסלול הטיול ברכס איילון

הסבר בעיי דיר איוב

הכניסה לסיגל ברכס איילון

לוחמי לגיון או אנשי כנופיות צופים ממורדות רכס איילון לעבר שער הגיא המקור

שרידי עמדה ירדנית על רכס איילון הצופה לשער הגיא

הכניסה לפארק קנדה מכביש 3

מבט מכביש 3 על הכניסה המזרחית לחלקו העיקרי של פארק קנדה, צילום יואל שדה

חלק שלישי עמק איילון ושולי רכס נחשון

*****

*****

* צפונה לאורך דרך המקבילה לכביש 1
* חציית כביש מספר 1 במעבר תחתי בסביבת שעלבים
* מערבה עמק איילון והצגת הקרב החמישי של לטרון
* חציית כביש  "לטרון-רמלה"
* דרומה צמוד למטעי שקדים והגעה לפינה הדרום מזרחית של קיבוץ נחשון
* מעבר ליד גבעה 200
* מזרחה על תוואי הקודם של כביש 3
* חציית הכביש מתחת לגשר נחל נחשון
* מזרחה לעבר מנזר לטרון
* דרך שרידי הכביש הישן לירושלים לצומת לטרון
* חזרה למתחם תחנת הדלק

מרחב עמק איילון מצפון ללטרון

*****

****

צפונה בעמק איילון בדרך הצמודה לכביש 1

כביש 1 (אַחַת) הוא כביש ראשי המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים-תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57). אורכו הכולל של הכביש הוא 96 קילומטרים והוא מורכב משלושה חלקים עיקריים: 1. כביש מהיר המתחיל במחלף קיבוץ גלויות בתל אביב, בהתפצלות מנתיבי איילון, חולף על פני נמל התעופה בן-גוריון והעיר לוד ומגיע עד לשער הגיא. 2. העלייה ההיסטורית לירושלים ממחלף שער הגיא. 3. כביש ירושלים-ים המלח (או כביש ירושלים-יריחו). חלק זה מסתיים בצומת בית הערבה, צומת מפגש עם כביש 90 בסמוך לקיבוץ בית הערבה בבקעת ים המלח. מצומת זה נמשך חלק נוסף באורך של חמישה קילומטר הסגור לציבור אך נמצא בשימוש צה"ל, ומוביל לגשר עבדאללה ההרוס. מעבר לנהר הירדן קיים כביש המשך.
קטע הכביש המהיר – בשנת 1965 החל תכנון כביש מהיר מתל אביב לנמל התעופה בן-גוריון, בתוואי צמוד למסילת הרכבת מתל אביב ללוד. בנייתו שהייתה אמורה להסתיים ב-1966 התעכבה ולבסוף נחנך ב-26 בפברואר 1970 הכביש מחלף גנות – נתב"ג (המסלול הצפוני בלבד, שהתנועה בו נעה בשני הכיוונים). לקראת פתיחתו של הקטע נחנך באוקטובר 1969 הגשר הראשון של מחלף גנות. הקטע מגנות לנמל התעופה תוכנן מתוך מחשבה להרחיבו בעתיד לכיוון ירושלים ולתל אביב, ללא החלטה על התוואי המדויק. לאחר מכן הוחלט לבנות את הכביש המהיר בין תל אביב למחלף שער הגיא בתוואי חדש דרך לטרון, במקום להרחיב את הכביש הישן (כביש 44). קטע הדרך גנות – לטרון ארוך ב-10 קילומטרים מהכביש הישן (עקב מעקף סביב לוד ובן שמן), אך הנסיעה בו מהירה יותר בשל תכנונו ככביש מהיר עם מיעוט צמתים ומחלפים. אחד הנוסעים הראשונים בחלק החדש של הכביש היה נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בישראל בנובמבר 1977. היה זה עוד לפני שנסתיימה סלילת הכביש. ראש הממשלה באותה תקופה, מנחם בגין התעקש שסאדאת יסע בכביש המהיר כדי שיתרשם מהפיתוח בישראל. מספר שבועות לאחר מכן, בינואר 1978 נחנך הקטע בין לטרון לשער הגיא, וביולי 1978 נפתח הקטע לנסיעה לכל אורכו בין מחלף קיבוץ גלויות ועד לטרון (שם התחבר עם הכביש הישן), אך עם רמזורים זמניים ונתיב בודד בחלקים מסוימים. הקטע כולו נחנך רשמית באוגוסט 1979 בטקס חגיגי ומתוקשר. את הסרט גזר ראש הממשלה מנחם בגין.

היישובים, הכבישים ומסילת הברזל היום

חציית כביש 1 סמוך לשלעבים, צילום רז גורן

שעלבים הנו קיבוץ חקלאי דתי משתייך למועצה האזורית גזר. פעילותו החקלאית של הקיבוץ מתמקדת בגידולי שדה, בקר ועופות. הקיבוץ הוקם בי”א באב תשי”א (1951) כישוב ספר בודד בכל האזור, על ידי גרעין נח”ל “שלהבת” של בוגרי תנועת הנוער ‘עזרא’ על אדמות הכפר הערבי “סלבית” שנכבש בידי צה”ל 3 שנים קודם לכן במלחמת העצמאות. השם “שעלבים” נזכר בתנ”ך עוד בימי יהושוע כחלק מנחלת שבט דן ומוזכר מספר פעמים נוספות. על רקע המיקום הגיאוגרפי המוכר מהתנ”ך ושימור השם הדומה בערבית, הוחלט להעניק למקום את שמו כממשיכו של הישוב הקדום. עושר של ממצאים ארכיאולוגיים במקום מעידים על התיישבות בתקופת הברונזה הקדומה והמאוחרת ובתקופה הישראלית, לצד כתובות יווניות, רומיות, מבנים ביזנטיים ומערות, גתות, מקוואות ובורות מים. במקום נמצאו ממצאים מבית כנסת שומרוני מהמאה ה-4 לספירה בו הכתובת “ד’ ימלוך לעולם ועד” ומוזאיקה בה שתי מנורות בעלות שבעה קנים. בשנת תשכ”א (1961) הקים רב הקיבוץ דאז הרב מאיר שלזינגר את אחת מישיבות ההסדר הראשונות בארץ בשטחי הקיבוץ, דבר אשר השפיעה רבות על אופיו של הקיבוץ, כאשר במשך השנים הפכה לקרית חינוך גדולה מסגרות חינוך מגיל הגן ובית הספר ועד ללימודי הוראה, כולל רבנות ודיינות. הקיבוץ מונה כיום כ-200 משפחות
בשנת 1994, הוקם בידי בוגרי ישיבת ההסדר הישוב “נוף איילון” הסמוך לשעלבים אשר גדל לכדי ישוב נפרד וגדול משעלבים הותיקה. קרית החינוך של הישיבה ונוף איילון פועלים כיום כיחידות עצמאיות, אך הקשר ההיסטורי נשמר ובאופן טבעי מגוון שיתופי פעולה מתקיימים בין הצדדים בחיי היומיום.

****

מערבה בעמק איילון, צילום רז גורן

צילום רז גורן

כביש 424 העובר במושב משמר איילון ובשולי כפר בן נון, להלן, , היווה ציר תנועה מרכזי לירושלים. למעשה כביש זה נמצא על תוואי הדרך ההיסטורית בין יפו דרך רמלה לירושלים. במלחמת העצמאות ולאחריה בעת שמובלעת לטרון הייתה שטח הפקר ובלטרון שלט הלגיון הירדני כביש זה היה בשימוש יישובי הסביבה. לאחר מלחמת ששת הימים ועד שנת 1978 חזר ושימש כביש זה את התנועה לירושלים. לאחר סלילת קטע כביש 1 מנמל התעופה לוד לעבר לטרון חזר והפך כביש 424 להיות כביש אזורי. היום כביש זה, בעיקר בסוף שבוע  מהווה הכביש זה מסלול רכיבה מועדף לרוכבי אופני כביש.

מבט מזרחה לעבר גבעת לטרון, מגבעות נחשון, צילום רז גורן

נחשון הוא קיבוץ  השייך למועצה אזורית מטה יהודה. הקיבוץ הוקם בשנת 1950 על ידי אנשי "השומר הצעיר" מחו"ל ומהארץ. שמו של הקיבוץ הוא כשמו של מבצע נחשון שהוביל לפריצת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. ציוני דרך בתולדות הקיבוץ

מיקום קיבוץ נחשון סמוך לקו שטח ההפקר

מקום משלט 200 ממערב ללטרון, צילום יואל שדה

*******

סוף דבר

היה זה טיול  מעניין באזור מרתק 

היום אזור זה הוא צומת שואן בלב הארץ
יש  הרבה מה לומר ומה לספר עליו ועל תולדותיו

היה זה טיול ארוך, למעלה משש וחצי שעות
מתוכן שלוש שעות בתנועה
ושלוש וחצי שעות לעצירות למטרות תצפית והסבר

עברנו בגבעות לטרון,
ברכסים ועמקי נחלים נחשון ואיילון
בעמק איילון וסביבתו.
עלינו, טפסנו, ירדנו ושעטנו במישור.

******

בסיום הסיור יכולנו לומר
שלמדנו על המערכה במרחב זה בתש"ח.
היא נמשכה מספר חודשים ו
במהותה כללה ניסיונות עקובים מדם
לפרוץ את הדרך לירושלים.

*****

השקענו אנרגיה
וזכינו לחוויית דיווש מיוחדת ומרגשת.

*******

תודות,
לכל החברים שהשתתפו
ויצרו את החבורה הסקרנית והמתעניינת ,
ששתו בצמא את דברי ההסבר
על המערכה בתש"ח
ועל הגיאוגרפיה של אזור

****

תודה לרז שיזם, תכנן, הוביל, הסביר וגם צילם
ותיעד את הטיול 

תודה לרבקה צביאלי, דור המשך של עמותת הפלמ"ח,
על הערותיה ובמיוחד על מכבי מוצרי ומבצע יורם

*******

היה זה טיול מופת לאהבת הארץ
והרצון בנוסף לרכיבה
גם לדעת את קורות האזור
ובמקרה זה על המערכה
על הדרך לירושלים בתש"ח

טיול זה של קבוצת גלגליגיל שהובלתי בירושלים בליל יום חמישי (13/9/2018) בין כסה לעשור הפך להיות מסורת שהתגבשה בשנים האחרונות.

*****

הפעם השתתפו בטיול חברי הקבוצה הבאים: דסי פולקמן (גבעתיים), יוסי בלגזל ואורי לביא (תל אביב), בני מונשיין (גני תקווה), ארצי יעקב וקובי כאווז (כפר יונה), אהרון יצהרי (תנובות), ירון מוצ'ניק (שוהם) ויהודה לרדן (רמת השרון). הצטרף גם חברי עמית פינקלשטיין (באר יעקב).

המסלול מעגלי,
נגד כיוון השעון

המסלול, קטעים מקומות ומראות

*****

נקודת הכינוס ותחילת הטיול וסיומו
במגרש החנייה
של מכללת שכטר
בקצה שכונת ניות
מדרום למוזיאון ישראל.

*****

מכון שכטר למדעי היהדות היא מכללה אקדמית ישראלית העוסקת בחקר מדעי היהדות ובלימוד והנחלת היהדות בגישה שוויונית ופלורליסטית, תוך הדגשת משמעותם ויישומם בחיים המודרניים. המוסד נוסד על ידי בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) ומזוהה עם היהדות הקונסרבטיבית. הגישה האקדמית במכון שכטר משלבת דרכי לימוד מסורתיות עם גישות מחקר מודרניות. לצד הדיון ההיסטורי והטקסטואלי במקורות היהדות מתנהל שיח תרבותי ואקטואלי, המתמודד עם הדילמות המוסריות-חברתיות של החברה הישראלית בימינו.

*****

חברי יאיר פז מספר על המקום

קטע המסלול הראשון,
באור יום ממכללת שכטר
לשער יפו 

****

קטע המסלול
בתוך עמק המצלבה
והתצפית מעליו

*****

*****

****

בשביל התצפית על עמק המצליבה

מבט על מנזר המצלבה ומוזיאון ישראל מכיוון משכונת רחביה

מול הכנסת

קטע המסלול
דרך שכונת רחביה
לשכונת קריית שמואל
שולי שכונת טלביה
עד רחוב קרן היסוד

שילוב מופלא של ישן עם חדש

****

שדרות בן מימון

שולי שכונת מעונות עובדים ברחביה

מעונות עובדים הם שיכונים ובהם בלוקים של דירות מגורים הבנויות בקומות בסגנון הבינלאומי, שהוקמו במסגרת מפעל השיכון ההסתדרותי, שהחל בבניית בבתים פרטיים בני קומה אחת, והחל משנת 1933, עם גידול העלייה לארץ ישראל, עבר לבניית בתי קומות.
ההסתדרות ראתה את הדאגה לבניית דירות מגורים כחלק מתפקידה הכולל לדאוג לכל צורכי הפועל המאורגן. עד 1930, הקרקע הייתה זולה יחסית ולא הורגש מחסור בשטחים. לכן פתרונות הדיור בוצעו באמצעות בתים פרטיים בודדים ולא בבית משותף. בעקבות התגברות העלייה, עליית המחירים, וצמצום היצע הקרקעות הסמוכות לעיר, מפעל השיכון ההסתדרותי יצא מטיפול ישיר של חברת העובדים והועבר לשתי חברות בת; חברת "שיכון" בנתה בעיר, וחברת "נוה עובד" בנתה במושבות. הבתים נועדו לשמש למגורי עובדים ופועלים (75%) ופקידים ובעלי מקצוע חופשיים (25%).
מבנים אלה יוצאי דופן בגודלם בין מבני הסגנון הבינלאומי. בעוד שמבנה רגיל היה על חלקה אחת, מבנים אלה השתרעו על מספר חלקות. משמעות הדבר סטייה מהנורמה של הסגנון הבינלאומי, לפיה סביב כל בית מגורים היה שטח של גינה לרווחת הדיירים. בכל אחד ממבני המעונות הייתה חצר שיתופית, ובה מכולת ("צרכניה") וגן ילדים, ועל גג כל מבנה היו חדרי כביסה משותפים.
מעונות עובדים נחשבים לניסיון ראשוני ומוצלח של סוג בינוי ייחודי זה. וסגנון הבנייה שלהם השפיע על האדריכלות בארץ ישראל, ושכונות נוספות נבנו ברוח דומה של שיכונים סביב חצרות משותפות, אף כי לא כללו את המבנה השיתופי של מעונות העובדים, ולא היו בבעלות חברת העובדים.
מקור

מול מתחם סן אנטויניו

***

****

מבנה מנזר איטלקי שנקרא "קולג'יו סנט אנטוניו" (Collegio St. Antonio) נמצא בשכונת טלביה בירושלים מול בית הנשיא בקרן הרחובות ז'בוטינסקי ורד"ק שנבנה בשנת 1936. הוא נבנה עבור הפרובינציה של המסדר הפרנציסקני הנקראת "משמורת ארץ הקודש" (לטינית Custodia Terrae Sanctae) על מנת שישמש בית ספר לבנות.
המבנה נבנה על פי תוכנית של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי. הוא פעל בארץ ישראל החל מתקופת המנדט הבריטי ותכנן מספר רב של כנסיות ומבנים אחרים עבור משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית.
חזית המבנה קעורה, ופונה לכיוון צפון מערב. שלושת אגפי המבנה הנמצאים מאחוריו יוצרים את צורת האות "ש". בחזית המבנה גמלון ובמרכזו חלון בצורת צלב. למבנה גג רעפים וחזית עמודים סימטרית היוצרת מראה של מבנה שלטוני. מעל דלת הכניסה למבנה קשת.
בשנת 1939, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה והצטרפות איטליה לגרמניה הנאצית, הפקיעה ממשלת ארץישראל המנדטורית את המבנה.
בין השנים 1939- 1948 פעל בקומה העליונה של המבנה בית דין צבאי בריטי. על מנת להגן על המבנה נאטמו חלונותיו והוקמו סביבו מבני שמירה.
בזמן מלחמת העצמאות ולאחר שהמבנה פונה מידי הבריטים, הוא נמסר לפלוגת יונתן של ההגנה (גדנ"ע) שצורפה לגדוד 66 שפעל במסגרת חטיבת עציוני.
בסיום המלחמה עברה מחלקת הזואולוגיה של האוניברסיטה העברית מהר הצופים והשתמשה במחצית המבנה , חציו השני הוחזר לשימוש המסדר.
כיום משמש המבנה בחלקו כמנזר ובחלקו כמשרדי האוניברסיטה העברית.

*****

קטע המסלול
מרחוב קרן היסוד
למתחם ימק"א
הלאה למול חומות העיר העתיקה
והמשך לעבר שער יפו 

*****

רחוב קרן היסוד שעובר על תוואי קו פרשת המים הארצי בתחום העיר

מבט על מתחם ימקא מדרום

מבט ממזרח

ממול מלון המלך דוד

****

קטע המסלול בתוך העיר העתיקה
משער יפו דרך הרובע הארמני
לרובע היהודי
תצפית הכותל
חזרה דרך שער האשפות
מעלה הדרך להר ציון
לאורך חומות העיר עד שער יפו

****

למול שער יפו

בדרך העולה לשער יפו

*****

שער יפו

ערב יורד אט אט

האיש והשופר

בדרך אל הרובע הארמני

בתוך הרובע הארמני

*****

****

מעל הקארדו בלב הרובע היהודי

****

לפני הירידה לכותל

עדיין ריק

***

****

****

****

קטע המסלול
משער יפו
למרכז העיר
עד שוק מחנה יהודה

מתחם עיריית ירושלים

*****

רחוב יפו

אותות הזמן

*****

רעבים החברים

קטע המסלול
משוק מחנה יהודה
דרך רחוב אגריפס
ורחוב יפו
לגשר המיתרים

****

קטע המסלול
ממתחם העירייה
למגרש הרוסים,
לרחוב יפו
והלאה לרחוב אתיופיה

****

קטע המסלול האחרון
מגשר המייתרים,
דרך שדרות הרצל לגבעת רם 
וחזרה למכללת שכטר

*****

אורות במייתרים

סוף דבר

טיול זה היה (יחסית) ארוך בזמן.
הוא נמשך קצת פחות מחמש שעות
מתוכן למעלה משעתיים וחצי עצירות
להסבר, לתצפית, לביקור בכותל,
לישיבה בשוק מחנה יהודה

******

תמיד ירושלים היא עיר תוססת 
אבל בין כסה ועשור במיוחד.
מאות אלפי מאמינים פוקדים את העיר.
למרות שלא נשארו לשיא התפילה בחצות,
חווינו את טעם הסליחות

*****
לירושלים פנים רבות.
אתמול נהינו מאלה שחזו עייננו במסלול שנקבע 

*****

אף פעם לא משעמם בעיר
שאין דומה לה בתבל

*****

תודה לחברי גלגליגיל שטיילו איתי
תודה לאורי לביא ויוסי בלגזל שתרמו
מצילומיהם לתיעוד הטיול

בראש השנה (10/9/2018) הזדמנתי לחיפה והתארחתי במלון בוטיק בת גלים הנמצא בלב שכונת בת גלים שבמערב חיפה.

למרות שבשני טיולים אופניים קודמים עברתי בה, בבוקר החג יצאתי לשוטט ברגל ברחבי השכונה כדי להתרשם ממנה עוד וללמוד אודותיה.

****

 ייחודה של בת גלים הוא בכך שהיא השכונה היחידה בחיפה, ואחת הבודדות בישראל, שבתיה נושקים לחוף הים. בת גלים, הבנויה על חצי-האי הידוע ככף-הכרמל, תחומה בין שדרות ההגנה לבין חוף הים, ובתחומה עוברת מסילת החוף.

****

השכונה היא משכנם של בית החולים רמב"ם, בית הספר לרפואה של הטכניון ובסיס ההדרכה של חיל הים, ולאורך חופה המערבי נמתחת טיילת. בבת גלים שני חופי רחצה "החוף השקט" ו"חוף בת גלים". החופים מופרדים, המעבר ביניהם חסום על ידי בסיס ההדרכה של חיל הים. בקצה הטיילת נמצאת תחנה של רכבל חיפה, רכבל המקשר את החוף בשלישיית קרונות כדוריים לראש ההר שמעליו בסטלה מאריס.

****

חרף סמיכותה לעיר התחתית, בת גלים היא שכונה שמאופיינת בניתוק אורבני יחסי. חלקה המזרחי תפוס על ידי שטחי חיל הים, ובמשך שנים רבות רק כביש אחד חיבר אותה עם שאר חלקי חיפה – רחוב חיל-הים, שיוצא מצומת דולפין – מהגדולים בצומתי חיפה, ומתפצל מזרחה אל נמל חיפה ומערבה אל רחוב העלייה השנייה.
כחלק מתכנון שיפור מערך הצירים בכניסות המערביות לחיפה, הונחה בשנות התשעים תוכנית ליצירת כניסה נוספת לכלי רכב לבת גלים – שתוכננה במפגש כביש 4 ורחוב אלנבי, עד אז צומת ששירת רק את הפונים דרומה אל שכונת קריית אליעזר הסמוכה. הכניסה החדשה שנכנסה לשימוש בשנת 2015, נמצאת בקצהו המערבי של רחוב העלייה השנייה, וכחלק ממנה בנתה חברת התשתיות העירונית "יפה נוף" את מחלף אלנבי מעל שדרות ההגנה. בסיסו של המחלף, עמוד בטון בגובה של כ-11 מטר, נבנה מצפון למסילת הרכבת – על מנת שזו תעבור גם היא מתחת לגשר החדש – במרחק מטרים ספורים ממי הים, באזור תחנת הרכבל התחתון וריף הגולשים.

****

השכונה נמנית עם שכונות הגרעין הוותיקות של חיפה העברית.

השכונה בשנות הארבעים של המאה הקודמת

היא תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן בשנת 1921 לפי עקרונות עיר הגנים ובתיה הראשונים הם מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, ימי העלייה השלישית. היא התפתחה מאוד בימי העלייה החמישית, בשנות ה-30, ועד היום שולט בחלקה הוותיק קו בנייה נמוך, כשרבים מבתיה מוקפים עצי פרי.
שם השכונה ניתן לה על ידי מרים ניר-רפאלקס (אחותו של נחום ניר-רפאלקס), אשתו של פנחס כהן, ממייסדי השכונה. על מייסדי השכונה נמנה גם יעקב כספי, מחלוצי הספנות העברית. מקור שם השכונה הוא פסוק מספר ישעיהו: "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים" (י', ל).

****

זה מרחב השכונה בו שוטטתי

מרחב השיטוט

טיולי אופניים בהם עברתי בשכונת בת גלים
* סיבוב בחיפה, מחוף הים לעיר התחתית, טיפוס להדר ומרכז הכרמל ינואר 2017
* סיבוב ארוך ומפותל בחיפה ביום חורף קר דצמבר 2016

****

תוך כדי השיטוט
מצד אחד התלהבתי מהיופי האדריכלי
ומצד שני התאכזבתי מהזנחה השוררת בה.

להלן לקט מראות שקלטה עין עדשת המצלמה.

מלון בוטיק בת גלים בפינת רחוב יונתן, רחוב העליה השניה ושדרות בת גלים

הבית בפינת הרחובות בת גלים, העלייה השנייה ויונתן היה בית משפחת כהן שהוקם ב-1937. המרפסת שבחזית הבניין פונה לצומת שמולה, ולבניין שני חלקים: אחד בעל שתי קומות ואחד בעל שלוש קומות. הבניין תוכנן על ידי מנחם דברן ומשלם משקיף.

גינת המלון

****

רחוב העלייה השנייה – הרחוב הוא ציר התנועה המרכזי בשכונה, ועובר ממזרח השכונה ועד למערבה. במזרח הוא מתחיל ברחוב עפרון הסמוך לבית החולים רמב"ם ובמערב הוא מגיע עד תחנת הרכבל התחתון. קומות הקרקע בבתי הרחוב משמשות בחלקן למסחר. קווי התחבורה הציבורית עוברים, כעורק ראשי בלעדי, רק בו. הרחוב חוצץ בין בת גלים הישנה מצפון לו, הבנויה בעיקרה מבתי מגורים של עד שמונה יחידות דיור ומבתים פרטיים, לבין חלקו הדרומי הכולל את שיכון הבריגדה, שיכון צה"ל ותחנת הרכבת בת גלים. שיכונים אלה כוללים מבנים בעלי כמות יחידות דיור גבוהה בהרבה, על גבי מגרשים גדולים יותר.

****

*****

שדרות בת גלים – מקשרות בין רחוב העלייה השנייה לבין קו הים ובניין הקזינו. השדרות בנויות משני צירי תנועה כשביניהם שדרת עצים וגינון. רבים מהבתים בשדרה בנויים בסגנון הבינלאומי הארצישראלי, ובחלקם ישנן חנויות במפלס הקרקע. השדרה תוכננה על ידי ריכרד קאופמן, כחלק מתכנון השכונה כולה על פי תפישת עיר גנים, עבור "האגודה ההדדית לפתוח בת גלים.
פירוט המבנים בשדרה

*****

****

מבנים השדרות בת גלים

****

בית סמסונוב

מתחם בתי משפחת רחל ויצחק סמסונוב. יצחק היה רופא וטרינר שעבד בפיק"א ושימש כווטרינר מחוזי. המבנים נבנו בשני שלבים: ב-1921 הוקמו הבניין הקדמי, ששימש למגורים, והבניין האחורי ששימש כמרפאה לבעלי חיים וכמוסך. הבניינים תוכננו על יוסף ברסקי. הבניין השלישי נבנה ב-1935 ותוכנן על ידי שינברג ורוזנהק. בתחילת יולי 1922, נערכה בבניין הראשי האספה הראשונה של הרופאים הווטרינרים היהודים בארץ ישראל, ובה הוחלט על ייסוד "אגודה של הרופאים הווטרינרים העברים בארץ ישראל". האגודה החדשה הצטרפה להסתדרות הרפואית העברית בא"י כסקציה וטרינרית "בעלת זכויות אוטונומיות בכל השאלות המקצועיות". באספה השתתפו בעל הבית יצחק סמסונוב, ד"ריוסף שם-טוב (סינטו), ד"ר משה כספי (סרבריסקי) וד"ר יעקב קבקביץ-נריה, שהגיעו מירושלים ומתל אביב. נעדרו: ד"ר שלמה (זיגמונד) פרוינד-אביאלי, לימים מנהל השירותים הווטרינריים הראשון בישראל, ושני הווטרינרים העבריים הנוספים שפעלו אז בארץ – ד"ר יוסף דעואל וד"ר יוסף פרבר. בית סמסונוב הוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים.

*****

*בית ד"ר גבריאל אבייד

בית ד"ר גבריאל אבייד הוקם בתחילת שנות ה-20 ותוכנן על ידי יוסף דנון. אבייד היה רופא ערבי שהתמחה במחלות פנימיות והיה סגן נשיא איגוד הרופאים הערביים בחיפה משנות ה-30 ועד מלחמת העצמאות^]. לאחר קום המדינה השתכנו בבניין עולים מגרמניה. הבית בנוי משתי קומות ולו כניסה רחבה ובעלת קשתות.

*****

******

מבנה הקזינו

קזינו בת גלים הוא מבנה בשכונת בת גלים בחיפה (בקצה רח' רציף אהרון רוזנפלד), ששימש לפעילויות קהילה ופנאי משנות ה-30 של המאה ה-20, אך נהרס לאחר שנים, וכיום ניצב במקומו שלד בטון. חרף שמו, לא שימש המקום מעולם כקזינו.
ב-1932 הכריז הוועד לפיתוח בת גלים על מכרז לפתיחת הקזינו בחוף הים בשכונה. במכרז זכו פסח בונשטיין, מראשוני המתיישבים בשכונה יליד זכרון יעקב, טייכר ודוד ביגר; אך השניים האחרונים פרשו במהרה מן השותפות. מלאכת התכנון הופקדה בידיו של אלפרד גולדברגר (Goldberger). הקזינו היה חלק ממכלול שלם שכלל מסעדה, אולם נשפים, בריכת שחייה אולימפית וחוף ים מוסדר. רישיון בנייה ניתן במאי 1934.
תכנון המבנה היה חדשני לתקופתו, וכלל עמודים שהוקמו בתוך הים. חלק מרצפת המבנה היה עשוי זכוכית, שייבא קרוב משפחתו של בונשטיין אהרון רוזנפלד, שדרכה ניתן היה להבחין בגלי הים המכים בחוף מתחתיה. קומת הקרקע שימשה כמלתחה לאורחי המסעדה וחדרי עזר לבריכה. בקומה הראשונה הייתה רחבת האירועים והריקודים, בקומה השנייה הייתה מעין מרפסת שבה ישבו הסועדים ויכלו לצפות ממנה ברחבת הריקודים, וכמו כן מרפסת שצפתה אל הים הפתוח. הקומה השלישית הייתה גג מרוצף ושימשה לאירועים.
בשנות המנדט הבריטי נוהל המקום על ידי ראובן בונשטיין, בנו של פסח בונשטיין. המקום אירח אמנים רבים מן הארץ ומחו"ל  ושימש כמוקד משיכה לצמרת האדמיניסטרטיבית של המנדט בחיפה. ככזה הוא משך אליו גם אנשי מחתרת רבים, שבאו לתהות על פעולותיהם של הבריטים. בן אחר של בונשטיין, נחום, ניהל במשותף עם הנרי מרגוליס, אשר נכנס כשותף בתחילת שנות ה-40‏, את הבריכה הצמודה. הבריכה שימשה כבריכה אולימפית החל מהמכביה השנייה.

מבנה הקזינו בשנות ה-40', מקור

האולם המשיך לפעול גם לאחר קום המדינה ואירח אירועים שונים. מספר שנים לאחר קום המדינה הושכר המבנה למשפחת לקס, שהפכה אותו לבית קולנוע ואולם אירועים. אולם לאחר מספר שנים עלו היחסים בין הבעלים למשפחת לקס על שרטון והם נסתיימו בהליכים משפטיים. בשנת 1961 הציעו הבעלים לשפץ את המקום ולהפעילו אם העירייה תפטור אותם ממיסים למשך מספר שנים, אולם העירייה סירבה.
הקזינו נרכש ב-1968 על ידי מועצת פועלי חיפה ונזנח בשנות ה-70. בתחילת שנות ה-90 המבנה נרכש על ידי סם שטרית ממינהל מקרקעי ישראל, ותוכנן כמכלול של אולמות אירועים ושמחות. המבנה נהרס במהלך שיקומו, ובמקומו נבנה שלד בטון – דומה למבנה המקורי אך לא זהה מבחינת החלוקה הפנימית. תוכנית זו נכשלה והמבנה נשאר זנוח במצבו הלא גמור. ב-2004 תכננו להפוך את המבנה למלון בוטיק, בתמורה להפשרת השטח של מלון שולמית באחוזה למתחם דירות. ב-2011 המבנה נקנה על ידי גיל דנקנר מקבוצת דור כימיקלים.
המקור

****

ריף בת גלים

לאורך רצועת החוף של בת גלים, בנקודה בה הכרמל נושק לים, המסלע מורכב ברובו מאבן גיר ומדולומיט, ויוצר ריף תת-מימי (שונית גאולוגית). זוהי תופעה ייחודית באגן המזרחי של הים התיכון בכלל ולחופה של מדינת ישראל בפרט, שבו רוב החוף הסלעי מורכב מכורכר. תנאים אלו גורמים ליצירת בית גידול ייחודי. בנוסף, הגלים במקום אינם נשברים על הסלעים ותורמים ליציבות הרבה של התנאים בבית הגידול. עקב כך התפתחו במקום מגוון עשיר של פלורה ופאונה, הכולל אצות, צמחי מים (כגון גלית גדולה Cymodocea nodosa), סרטנים, מלפפוני ים ודגים ממינים שונים.

****

****

רציף פנחס מרגולין – שבו מצויה טיילת בת גלים, וממשיך לכיוון צפון-מזרח ברחוב 'רציף אהרון רוזנפלד'. הרחובות צמודים לקו הים ולחוף הרחצה הציבורי שבשכונה, ונקראו בעבר רחוב התכלת.

טיילת בת גלים

****

****

****

*****

*****

****

****

רציף אהרון רוזנפלד

פנינה נוספת זנוחה

*****

רבי אבדימי דמן חיפה, אמורא היה. מוזכר בתלמוד כמורה הוראה בחיפה [בבא בתרא יב, א]. חי בזמן השלטון הרומאי על ארץ ישראל. במקורות שונים נמצאו שמות דומים: איבו או איבי [רי"ף ברכות ח, ב], דימי [מגילה כט, ב ועוד] ועוד, אך סדר הדורות טוען שלמרות השמות השונים, כנראה מדובר באדם אחד.
אמרותיו – "אמר רבי אבדימי דמן חיפה: קודם שיאכל אדם וישתה – יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה – אין לו אלא לב אחד" [בבא בתרא יב, ב].
"אמר ר' אבדימי דמן חיפא: שלש מאות ועשר עולמות עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק, שנאמר [משלי ח, כא]: להנחיל אוהבי יש, יש בגימטריא הכי הוי" [מדרש תהילים לא, ו].
"אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו [= וכי] חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר [= אלא כך אמר]: אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה" [בבא בתרא יב, א].
"וישב העפר על הארץ כשהיה… ר' שמואל בר נחמני בשם ר' אבדימי דחיפה [משל] לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה טהורה ואמר לו: ראה שאני טהור וביתי טהור וכלי טהורים וככר זו שאני נותן לך טהורה היא, אם אתה מחזירה לי כדרך שנתתיה לך מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך. כך אמר הקב"ה לאדם זה: ראה שאני טהור ומעוני טהור ושמשי טהורים ונשמה שאני נותן לך טהורה היא, אם את נותנה לי כשאני נותנה לך מוטב, ואם לאו אני שורפה בפניך" [קהלת רבה פרשה יב].
"אמר חזקיה, אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו א"ר אבהו א"ר אבדימי דמן חיפא: חכם עובר – עומד מלפניו ד' אמות, וכיון שעבר ד' אמות יושב; אב ב"ד עובר – עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ד' אמות יושב; נשיא עובר – עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו, שנאמר: והביטו אחרי משה עד בואו האהלה" [קידושין לג, ב].
ציון הקבר של ר' אבדימי, הצדיק של חיפה, נמצא כיום בבית הקברות היהודי הישן של חיפה סמוך לחיפה אל-עתיקה. אמנם, באיגרת יחסותא דצדיקיא דארעא דישראל מן המאה הי"ז לסה"נ, שהיא המקור הראשון המזכיר את מקום קבורתו בחיפה, מוזכר קברו בבית החיים: "שם כוכין מאבן והם רבי אבדימי דמן חיפה ורבי יצחק נפחא", תאור המתאים יותר לאחת ממערות הקבורה מתקופת המשנה והתלמוד הנמצאות מצפון לבית העלמין היהודי הישן. יש להעיר כי ר' אבדימי לא נזכר אצל עולי הרגל המוקדמים שהזכירו את הרמב"ן וחבריו, ואילו עולי הרגל המאוחרים המזכירים את ר' אבדימי כבר לא מזכירים את הרמב"ן [לבד מגלילות א"י שלא ברור אם היה במקום, או שצירף העתקות שונות], ויש מקום לומר שהחליפו בין השניים. אם כך הדבר הרי שמקום קבורתם הוא בודאי באחת ממערות הקבורה ולא בבית החיים הישן של חיפה. גם תאור 2 כוכים לר' אבדימי ולר' יצחק לא מתאים למקום המצויין כיום, בו סמוכים לר' אבדימי 2 קברים מאוחרים.
מקור אתר אוהלי צדיקים

*****

*****

*****

****

רחוב נחליאלי

רחוב נחליאלי

רחוב נחליאלי

רחוב נהלל

****

****

****

יעקב כספי (ט"ז באדר תרמ"ט, 1889 – תשכ"ה, אוקטובר 1964) היה איש עסקים, ממייסדי שכונת בת גלים בחיפה, מחלוצי הספנות בארץ ישראל ואזרח כבוד של העיר חיפה.
כספי נולד בעיר העתיקה בירושלים לאברהם חיים זילברמן ולנחמה רבקה, בתו של הרב משה יהושע יאנובר (דיסקין), ממייסדי שכונת מאה שערים. אחיו של מרדכי כספי, בילדותו למד בתלמוד תורהעץ חיים. את השכלתו המסחרית רכש בבית הספר למסחר של חברת "עזרה".
הוא עבד בחברת "וילהלם גרוס", חברה גרמנית שעסקה בסחר גלויות מארץ הקודש. בשנת 1909, בגיל 20, עבר לגור בחיפה במסגרת עבודתו. בשנת 1913 נשא לאשה את עדה גליקברג.
בחיפה היה ליזם ואיש עסקים. בשנת 1920 הקים סוכנות שעסקה ביבוא ובמסחר ברחבי ארץ ישראל יחד עם שותפיו דיסקין וקפלן. במשך השנים התרחבו עסקי החברה גם לעסקי ספנות וביטוח. בשנת 1939 הפך לבעליה היחיד של החברה והיא נקראת "כספי ספנות". בנוסף, היה חבר ועד לשכת המסחר העברית וסגן הנשיא שלה, בשנת 1927 נבחר לגזבר הלשכה. היה חבר בוועד לשכת הספנות הישראלית. בשנת 1921 נמנה עם קבוצת אנשי עסקים חיפאיים חברי אגודת הסוחרים שיזמו את הקמת המרכז המסחרי הישן. עם הקבוצה נמנו גם שבתי לוי, שמואל פבזנר ונוספים. לצורך הרכישה הקימו השותפים את "החברה למרכז מסחרי".
בין השנים 1935–1938 שימש כיו"ר ועד אגודת בת גלים.
כספי היה פעיל במסגרות חברתיות והתנדבותיות שונות. היה חבר בארגון בני ברית, ייסד לשכת "כרמל" ושימש כנשיאה במשך שנתיים. הוא היה חבר ברוטרי ובלשכת הבונים החופשיים, והיה ממייסדי בית האבות של הבונים החופשיים בנהריה.
במלחמת העצמאות שימש כנשיא בפועל של לשכת הספנות הישראלית וניהל עם ממשלת המנדט את המשא ומתן להעברת נמל חיפה לשלטונות הישראליים. לאחר קום המדינה שימש כמנהל הכספים של נמל חיפה. בשנת 1956, לאחר שפרש ממנהלת הנמל, היה נשיא אגודת סקאל לעידוד התיירות, ייסד את האיגוד לחוק הימי בישראל ושימש כנשיא האיגוד.
בשנותיו האחרונות שימש גם כגבאי בית הכנסת המרכזי בבת גלים, ולאחר מותו נקרא על שמו הרחוב שבו שוכן בית הכנסת. בשנת 1960 זכה כספי לאזרחות לשם כבוד בעיר חיפה על פועלו בתחום הספנות.בשנת 1965, לאחר מותו, קיבלה החברה שהקים תעודת הוקרה מלשכת המסחר והתעשייה בחיפה על קיום רצוף של חמישים שנות עסק בעיר.
מקור

בית משפחת כספי בשדרות בת גלים 7, מקור

****

רחוב עליה שניה שפינת שדרות בת גלים

בתי השיכון בפינת רחוב העליה השנייה

****

****

רחוב העלייה השנייה

****

רחוב פינת גן

בניין טמפלרי בקצה רחוב פינת גן

הבנין הנושק לטיילת

*****

רחוב השרון

רחוב שרון

*****

סוף דבר

במהלך השוטטות בחלק מהשכונה
ובסיומה למדתי
שלשכונת בת גלים
היה עבר אדריכלי מפואר.
היא הייתה בעשורים הראשונים לקיומה
בתקופת השלטון הבריטי
ואולי גם בשנותיה הראשונות של המדינה
שכונה תוססת.
בהמשך הזמן
נבנו בה בתי שיכון.
השכונה נעזבה וננטשה.

****

ההווה שלה שנמשך שנים רבות
תמוה!!
חבל על ששכונה שכזאת
שיש לה את כל התנאים
להיות אטרקטיבית
נראית כך.
היא יכולה להיות
הפנינה שבכתר.

*****

בשכונה ניכרים סמני התחדשות ראשונים.
יש לקוות שהשכונה
תחזור לימי הזוהר של ראשיתה.

לאורח לרגע, נדמה שהעתיד
של השכונה לוט בערפל.
ימים יגידו כיצד ואיך תתפתח השכונה
ותחזיר את עטרה ליושנה

ביום שבת (8/9/2018)  הצטרפתי לטיול סוף שנה של קבוצת גלגליגיל.

היינו קבוצה שכללה שניים עשר חברים והם: צבי קנור (רמת השרון), עופר גלאור המוביל (נורדיה), גיא אושרוב (רמת גן), יוסי בלגזל (תל אביב), ירון מוצ'ניק (שוהם), שפי אבוהב (כפר סבא), יקי אלישע (כפר יונה), אהרון יצהרי (תנובות), קובי כאווז (כפר יונה), ארצי יעקב (כפר יונה),  גיל רוטהולץ (רמת השרון) ואני (מבשרת ציון).

ראוי לציין שזמן קצר לפני תחילת הטיול ירד באזור גשם שנתן אותותיו בדרכי העפר ובעיקר גרם לכך שמזג האוויר היה נוח מאוד.

המסלול, מעגלי
התחלה וסיום
חוף מכמורת

המסלול דומה בחלקו לקטעי שני טיולים קודמים שבוצעו ותועדו והם:
* בין מעברות לגבעת אולגה דרך נחל אלכסנדר, מצוק החוף ופארק השרון (ינואר 2017)
* בין מערב נחל אלכסנדר ומערב נחל חדרה (מאי 2015).
קטע המסלול לאורך הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר זהה לכל הטיולים לאורך הנחל 

האזור, עמק חפר וחוף השרון

*****

האזור, צפון מערב השרון

****

מרחב הטיול בשנותיה הראשונות של המדינה, כביש החוף עדין בשלבי סלילה

קטע המסלול לצד מכמורת

האזור ממכמורת מזרחה הוא יחידת נוף כוללת את החולות המיוצבים של החלק הדרומי של פארק השרון. זה שטח חדירת החולות משפך נחל אלכסנדר אל תוך מישור החוף – מחוף מכמורת, דרך רכס הכורכר השני שמכוסה שטחי חולות מיוצבים עם צומח טבעי וחורשות אקליפטוס נטועות, ועד לשטחים החוליים באבוס המזרחי בו עוברת מסילת הברזל שכוסו ברובם בעקבות פיתוח אזור התעשייה .

*****

 מכמורת יישוב שנוסד ב-1945 על ידי קבוצת חיילים משוחררי הצבא הבריטי כ"מושב  עובדים לדיג וחקלאות שיתופית בע"מ". בשל עיסוק המייסדים בדיג ניתן ליישוב השם "מכמורת", שמשמעותו רשת דיג. קבוצת המייסדים מנתה 38 משפחות וגרעין זה הוא שהקים את בית הספר "מבואות ים". בנוסף לתעסוקה בדיג עסקו המתיישבים גם בגידולי שדה ופרדסנות. לגרעין המתיישבים הראשונים ("מכמורת א'") נוספו חברים חדשים לאחר מספר שנים ("מכמורת ב'"), המרכיבים מאז 1985 את מכמורת של היום. במהלך השנים בוצעו הרחבות וכיום מתגוררות ביישוב כ-300 משפחות.  מרבית התושבים עובדים מחוץ למושב וחלקם בבית ספר מבואות ים הסמוך.
על רקע התמורות במגזר הכפרי, מתלבטים התושבים בנושא הרחבת המושב וניצול השטחים המשותפים. יוזמות תכנוניות רחבות היקף מוצעות מסביב ליישוב ועשויות להשפיע על החיים בו. לאור הפוטנציאל הגדול של היישוב ולאור הבעיות הקיימות החליט ועד היישוב על הזמנת תוכנית אב. הכנת התוכנית הסתיימה ותוכנית מתאר המבוססת על תוכנית האב הוגשה למוסדות התכנון, אך הוקפאה בשל חילוקי דעות בוועד היישוב בנושא היטלי השבחה.
במפרץ הקטן של מכמורת מצפון לשפך נחל אלכסנדר התקיים במאה ה-19 מסחר באבטיחים שגודלו בשרון, באזור הכפר קאקון. האבטיחים יוצאו מהנמל שנקרא"מינת אבו זבורה" (הנמל של משפחת זבורה) ללבנון ומצרים על ידי מפרשיות. לאחר מלחמת העולם הראשונה פסק המסחר. במקום שכן בעבר כפר ערבי בשם "אבו זבורה". תושבי הכפר ברחו ממנו במהלך מלחמת העצמאות 1948בתקופת המנדט שימש הנמל לקליטת אניות מעפילים, ובשנת 1948 עגנה בו האנייה אלטלנה שהובילה נשק בשביל האצ"ל אך נאלצה להמשיך לחופי תל אביב

קטע המסלול לאורך הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר

נַחַל אַלֶכְּסָנְדֶר (בעבר נקרא  Nahr Iskanderuneh) הוא נחל הזורם מהרי השומרון ועד לים התיכון. ברובו הוא זורם בעמק חפר. שפך הנחל מצוי מצפון לנתניה בין המושבים מכמורת ובית ינאי. הנחל מנקז את אזור שכם ומרכז השומרון, וכן חלק ממרזבת השרון, גבעות החול האדום ואבוסי השרון. אורך הנחל כ-32 ק"מ חלקו התחתון של הנחל וסביבותיו הם גן לאומי מוכרז.
יובליו העיקריים של נחל אלכסנדר הם: נחל שכם, נחל תאנים, נחל אומץ, נחל בחן ונחל אביחיל. בחלקו העליון, ההררי, הנחל אכזב, מכיוון שהמבנה הסלעי גורם לחלחול רב. עד לפני כמה שנים היה הנחל מזוהם מאוד, אך לאחר שזכה לטיפול מקיף של ניקוי ושיקום, הוא היום פנינה של טבע, במימיו הנקיים חיים בעלי חיים רבים ובגדותיו צומחת צמחייה עשירה.
קיימות שתי גרסאות למקור שמו של נחל אלכסנדר: אחת היא על שמו של המלך אלכסנדר ינאי שהיה מלך מבית חשמונאי וכבש את האזור שבו זורם הנחל במאה ה-1 לפנה"ס. לפי ההסבר השני לשם, טרם קום מדינת ישראל, ערביי הארץ קראו לנחל "וואדי איסכנדיר" (או "נהר אסכנדורה"), על שם אסכנדר אבו זבורה, בעל קרקעות עשיר וסוחר אבטיחים מצליח שחי במאה ה-19 והיה מייצא אבטיחים מאזור שכם למצרים. הוא היה משיט את האבטיחים ברפסודות ששטו לאורך הנחל עד לים התיכון, שם סמוך למושב מכמורת של היום היה "מינת אבו זבורה" (נמל אבו זבורה) שבבעלותו, ומשם הוא היה שולח אותם באוניות למצרים.

*****

סינגלון בין אשלים צמוד לגדת נחל אלכסנדר

******

דרומה צמוד לסוללת מסילת הברזל

קטע המסלול בשולי מושב גאולי תימן

****

למול מושב גאולי תימן

מושב גאולי תימן הוקם בשנת 1948 על ידי מפוני מושב כפר יעבץ שבאזור השרון אשר פונו כתוצאה מהקרבות באזור היישוב. אל מפוני כפר יעבץ, יהודים יוצאי תימן בעצמם, הצטרפו להקמת גאולי תימן גם עולים נוספים מתימן. כמו כן מתגוררת במקום חמולת אבו עיסא הערבית, המקיימת יחסי שכנות טובה עם תושבי המושב היהודים. בשנת 1967 פוצל היישוב למושב ולשיכון, שניהם בשם גאולי תימן. בשנת 1992 הם אוחדו שוב.

קטע המסלול שולי יער חדרה

*****

בשולי דרום מזרח יער חדרה

יער חדרה וסביבתו – יער אקליפטוסים גדול, שנספחים אליו ממזרח שטחי חקלאות – פרדסים ושדות פתוחים. בתוך השדות בולטים מספר אלוני תבור גדולים. השטחים החקלאיים נמשכים ממזרח לאזור התעשייה עמק חפר עד לגבולות הישובים היושבים על רכס הכורכר המזרחי. בקצה הדרומי מזרחי של היער שוכנת בריכת יער – שלולית חורף מוקפת עצים

למול יער חדרה

יער חדרה הוא יער בשטחה של העיר חדרה, הגובל במסילת החוף ממערב ומצפון, בפארק השרון מדרום, ובשטחים החקלאיים שלאורך כביש 4 ממזרח. אורכו מצפון-מזרח לדרום-מערב הוא 2.75 ק"מ, רוחבו המרבי הוא כ-900 מטרים ושטחו 1,500 דונם. יער חדרה הוא יער האקליפטוס הגדול בארץ. היער הוא שריד ליער עצי אלון התבור שכונה "יער השרון" ואשר השתרע מהירקון בדרום עד נחל תנינים בצפון. היער נכרת ברובו בתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר העות'מאנים נצלו את עציו להסקת מנועי קיטור של קטרים. כיום נותרו בשטח היער עצי אלון וחרוב טבעיים מעטים, ורובו עצי אקליפטוס שנטעו החל מ-1896 בניסיון לייבש את ביצת "טאס" ששכנה באתר. עבודות הניקוז ונטיעת העצים מומנו על ידי הברון רוטשילד אך הן לא השיגו את מטרתן, והביצה יובשה רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 באמצעות חפירת תעלות ניקוז שפינו את המים אל נחל אלכסנדר. ביער כוורות דבורים בשל התאמת פריחת האקליפטוס לאיסוף צוף. בשטח הוכשרו פינות בילוי ונופש, ושביל ישראל חוצה את היער לאורכו מצפון לדרום. בצידו הצפוני של היער שוכנת תחנת הרכבת חדרה מערב, ולידה כלביית "חדרה אוהבת חיות" לכלבים נטושים.

קטע המסלול בשולי יער חדרה כפי שהיה בשנות ה-40' במאה הקודמת

ממזרח ליער חדרה

האקליפטוס נקשר למיתוס ולאתוס הציוני: התיישבות, ייבוש הביצות והדברת הקדחת.
דוגמה לתמצית מיתוס זה לקוחה מהפואמה "ביער בחדרה" מאת דוד שמעוני:
"עם שחר, עם שחר הוא יקום
ונטע בביצה אילנות
להוריש ממנה המוות ולתיתה מורשה לחיים."
"עם מלאכי מוות נאבקתם, שריתם עמהם ותוכלו
ומקורות חייהם הובשתם."

*****

אקליפטוס המקור הוא עץ ירוק-עד שמוצאו מאוסטרליה, שם הוא יוצר נוף של יערותרחבי ידיים. הוא גדל במהירות ויכול להתנשא לגובה של 35 מ' ואף יותר. גזעו מתעבה עם השנים, ואם אינו נכרת, מגיע קוטרו לממדים מרשימים. צבע קליפת העץ חום בהיר. הקליפה מתקלפת בקטעים הניתקים מהגזע, מתעגלים ונושרים. מתחתיה נחשפת קליפה חלקה בהירה, שגם היא תתקלף בעתיד עם התעבות הגזע והענפים. העלים מוארכים ומסתיימים בחוד, גלדניים, מעט בלתי סימטריים. צבעם ירוק בהיר. כאשר ממוללים את העלים הם מדיפים ריח מיוחד, שמקורו בשמן האתרי שבהם. הענפים הצעירים והעלים משתלשלים כלפי מטה. העלים מפנים את צדם הצר לשמש, וכך מפחיתים את איבוד המים. גם גלדניותם של העלים אינה מתאימה לאידוי נמרץ של מים. מכאן שהאמונה כאילו מיטיב האקליפטוס לייבש ביצות – אין לה ביסוס עובדתי.
אקליפטוס המקור פורח כמעט כל השנה, לשמחת לבם של דבורים ומגדלי-דבורים. הפרחים דו מיניים, מסודרים בתפרחת דמויית סוכך פשוט הנישא על עוקץ. פקעי הפריחה מכוסים במצנפת ירוקה. במרכזה בליטה דמויית מקור, היא שנתנה למין את שמו. במוצאה הבליטה היא גלגול של עלי הכותרת. בעת הפריחה נושרת המצנפת ומתפשקים אבקנים רבים לבנים צהבהבים. הפרחים מדיפים ריח חזק המושך אליהם דבורים. השחלה תחתית והיא מעורה במצעית. הפרי הלקט הנפתח ב-4–5 מגורות, והוא מפזר זרעים רבים. יש שונות רבה במועדי הפריחה בין עצים שונים ממין זה, וכמעט בכל עת ניתן למצוא ביער פרטים פורחים.
אקליפטוס המקור הוא מין שמקורו באוסטרליה, והוא גֵּר בארץ. כצמח גר יש לו יתרונות חשובים, בין היתר קל להרבותו ולגדלו, ומצד שני אין הוא מתרבה מעצמו בארץ באורח בלתי מבוקר. הוא שני רק לאורן ירושלים בתחרות על התואר "העץ הנטוע השכיח ביותר בארץ".
העץ הובא לארץ בסוף המאה ה-19, ושימש במיוחד לנטיעה בשטחים מוצפים, בגלל שֵׁם של "מייבש הביצות" שיצא לו. ואכן הוא עמיד בתנאי הצפה ממושכת, ומצד שני, בבוא הקיץ ועם ירידת מפלס המים, מתאוששת מערכת השורשים במהירות, והעץקולט מים גם מעומק הקרקע. אולם הוא חסכוני במים, משמע שאינו יעיל ביותר כמייבש ביצות.
לאחר כריתה מתחדש העץ מהגדם, ודילול נכון של הענפים המתחדשים מביא למחזור גידול חדש של גזעים הראויים לכריתה ולשימוש. אולם השימוש בעצתו של האקליפטוס מוגבל מאוד, בעיקר למשוכות ולסמוכות. יכולתו לגדול היטב בתנאים קיצוניים, משטחים מוצפים במים ועד סְפַר-המדבר – איפשרו לטעת לצדי הדרכים בנגב חורשות צל קטנות של עצי אקליפטוס תחומות בלימָנים – סוללות עפר המנקזות מי נגר, ואלה מספקים לחורשה מים בכמות גדולה הרבה יותר מאשר מקבל השטח סביב.
בשל גידולו המהיר, השמן האתרי שבעליו והצוף שבפרחיו – הוא נחשב לצמח בעל ערך כלכלי כלשהו. את השמן האתרי מוסיפים לתכשירי קוסמטיקה, מיני מתיקה ותכשירים רפואיים. פרחי העץ מושכים דבורים, ו"דבש אקליפטוס" ידוע באיכותו, ועל כן מציבים הכוורנים (או כמקובל כיום: "דבוראים") כוורות סמוך לחורשות של עצי אקליפטוס. עצתו משמשת בעיקר לשימושים פשוטים כגון סמוכות וגדרות. טוענים שהוא משמש גם לתעשיית העץ והרהיטים, אך אין הוא נחשב לחומר-עץ משובח, ואינו מקובל ביותר. סך הכל תרומתו הכלכלית זעומה, בעיקר לצל ולנופש, וכן לדבש.
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הרבו לנטוע שדרות רצופות של עצי אקליפטוס לאורך הכבישים. אומרים כי הדבר נעשה בהוראתו האישית של ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן-גוריון, כדי להקשות על האויב לגלות תנועה בכבישים בתצפיות, והשדרות נקראו בהיתול "שדרות בן-גוריון". לימים התברר כי כל כביש עתיד להתרחב, והאקליפטוסים מקשים על ההרחבה. כן הם מפריעים לנוסעים בכביש ליהנות מן הנוף, והיו שהציעו לנטוע שדרות לאורך הכבישים באורח מקוטע, עם "חלונות-נוף" מדי פעם. כיום נטועים בארץ אקליפטוסים על פני שטח של 90,000 דונם, שני שלישים מהם בדרום הארץ.
הסוג אקליפטוס כולל 700 מיני עצים ושיחים, רובם באוסטרליה ובמלאיה, ביניהם פרטים של המין אקליפטוס שקדי, המתחרים על התואר "העץ הגבוה ביותר בעולם" (גובהם כ-100 מ'). בארץ מגדלים 60 מינים, רוב הפרטים הם מהמין אקליפטוס המקור.
המקור  ערגה אלוני אתר צמח השדה

קטע המסלול בחפציבה לפי התכסית בתקופת המנדט

קטע המסלול בשכונות מערב החדרה

אתנחתא לרגע במערב חדרה, צילם יוסי בלגזל

*****

בכניסה לחוות חפציבה

חוות חפציבה הייתה חווה חקלאית שפעלה משנת 1906 ועד לפירוקה בשנת 1929 בסמוך לשכונת חפציבה שבחדרה, על הגדה הדרומית של נחל חדרה. ממערב לה עובר כביש 2 ומעברו שוכנים תחנת הכח אורות רבין ופארק נחל חדרה. כיום השטח הוא בבעלותה של חברת החשמל לישראל, ששחזרה את החווה. המקום מכיל את מרכז ההדרכה הארצי של החברה, על שם יורם אוברקוביץ, מוזיאון לתולדות שאיבת המים בארץ ישראל ופארק פת

****

שטח החווה, 500 דונם, נכלל בשטח שרכש יהושע חנקין בשנת 1891 שעליו הוקמה העיר חדרה. בשנת 1906 קנה אהרון אייזנברג (1863 – 1931), ממייסדי רחובות, את שטח החווה עבור "אגודת נטעים". האגודה שהייתה בבעלותו שמה לה למטרה להשקיע בהקמת יישובים חקלאיים בארץ ישראל מכספי הון פרטי. שמה של החווה, שנקראה בתחילה "אחוזת קיסריה שבחפציבה", הוענק לה על ידי אולגה חנקין על פי הפסוק: "לא יקרא לך עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה, כי לך יקרא חפצי בה… כי חפץ ה' בך"
בין השנים 1906 עד 1914 ניטעו בחווה פרדסים, מטעי שקדים, כרמי זיתים ואקליפטוסים. במקום הוקמה מערכת השקיה באמצעות אמת מים נמוכה ומערכת תעלות. מי נחל חדרה הועלו לבריכת אגירה באמצעות משאבה שהופעלה על ידי מנוע קיטור. מנוע הקיטור בן 105 כוחות סוס הובא ממפעל הזכוכית הכושל של מאיר דיזנגוף שפעל בטנטורה ונסגר כעשר שנים לפני כן. המנוע הוסק בעצים שהיו בשפע במקום. המנוע והמשאבה הותקנו בבית משאבות שהוקם לצורך כך על שפת הנחל. במשך הזמן נדרשה הגברת תפוקת השאיבה ובשנת 1910 הותקן מנוע דיזל ומשאבה נוספת. מאוחר יותר, כאשר מי הנחל ירדו וזוהמו בוצע קידוח והותקנה משאבה לשאיבת מי תהום שחוברה אף היא למנוע הדיזל. מערכת השאיבה פעלה גם לאחר סגירת החווה והמשאבה הופעלה באמצעות מנוע חשמלי.
בשנים 1908–1912 נבנו במקום על גבעה גבוהה שמונה בתים לקליטת משפחות. בשנה הראשונה נבנו בתי משק: מחסן, אורווה, דיר ורפת וכן בית פועלים בן ארבעה חדרים. מספר הפועלים הלך וגדל והגיע לשיא של 60 איש בשנת 1912. חלקם ערבים וחלקם יהודים עולי עליה שנייה.
בשנת 1913 הועלתה הצעה על ידי ישראל בלקינד, אחיה של אולגה חנקין, ליישב במקום את יתומי פרעות קישינייב, אך היא לא יצאה אל הפועל. בשנת 1914 התגוררו בבתים פועלים מחדרה

*****

דעיכתה של החווה שהביאה לפירוקה הסופי החלה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. חברו לכך מספר גורמים: קשיים בשיווק התוצרת החקלאית עקב הקרבות וירידת ערך המטבע; גיוס הפועלים לצבא הטורקי, החרמת בעלי חיים וציוד על ידי הצבא והקמת מתחם צבאי בחלק מהחווה; וקשיים כספיים אליהם נקלעה "אגודת נטעים" עקב חוסר יכולתם של חברי האגודה להמשיך לממן את רכישת מניותיהם.
בשנת 1923, הועברו השטחים של אגודת נטעים, אלו ששכנו ליד בריכת יער ובחוות חפצי בה, לניהול בנק אפ"ק בתחילה העסיק הבנק פועלים ערבים ומשא ומתן עם פועלי חדרה על עבודה מאורגנת בחווה נמשכה שנים ללא תוצאות. בחווה היו חלק מהעובדים יהודים וחלקם ערבים. בתחילת שנות ה-30 העבודה בחווה הייתה לגמרי עבודה עברית.
ניסיונותיו של אייזנברג למכור חלקים לא מעובדים של החווה ליחידים ולחברות נחלו הצלחה מועטת בלבד. פעילות החווה לא הניבה רווחים, שאפשרו לה להחזיר חובותיה, ובשנת 1929 מכר הבנק את החווה וקרקעותיה למספר גופים לרבות לחברת הכשרת היישוב שבניהולו של חנקין. תביעה של ערבי שטען לבעלות על אדמות חפציבה נדחתה על ידי בית המשפט. בשנת 1932 נעשה ניסיון למכור את הפרדסים אך ללא הצלחה. בספטמבר – אוקטובר 1933 נמכר המשק לחברת הנוטע, שהחליפה את העובדים הוותיקים בעובדים חדשים, רובם ערבים.
החווה ננטשה לגמרי, מטעי הפרי המשיכו לפעול עד שנות השישים של המאה העשרים מושקים על ידי מערכת השאיבה המקורית. בשנים שלפני קום מדינת ישראל שימש המקום לאימוני ההגנה.
בשנת 1947 הוקמה בחווה מכוורת במסגרת חוות ניסיונות ממשלתית. בה למדו את מקצוע הדבוראות. הלימודים המעשיים נערכו בחפציבה ואילו הלימודים העיוניים נערכו במדרשת רופין. חוות הניסיונות לגידול דבורים פעלה, לפחות, עד שנת 1953.

*****

החווה עמדה בשיממונה עד שנרכשה על ידי חברת החשמל לישראל בשנת 1992. בשנת 1998 הוחל בשיקום הצלה של המבנים ובשנת 2004 הוחל בשיפוץ נרחב בעזרת פועלים יוצאי צד"ל. מבניה השונים שופצו וחלקם משמשים כבית ספר להוראת מקצועות החשמל של החברה. מבני המשק ובראשם תחנת השאיבה שוחזרו אף הם. מנועי הקיטור והדיזל שוחזרו על ידי עובדי סדנת עין שמר העוסקים בשיפוץ מיכון עתיק. דרך העשויה אבנים משתלבות נסללה לאורך הגדר המערבית. הנחל עצמו שוקם ומהווה אתר קינון חורפי ללהקות קורמורנים המגיעים מאוקראינה, המתמקמים גם בחווה. על גדת הנחל בצמוד לחווה נקבעה נקודת תצפית בקורמורנים. במקום נפתחו דרכי סיור, נוקו אמת המים והתעלות וניטעו עצי תפוז לזכר הפרדסים. החווה הוכרזה כאתר לשימור של המועצה לשימור אתרים. בבית החווה הוקם מרכז מבקרים ובו תמונות של החווה מעת הקמתה ומוקרן סרט על תולדות החווה. משאבות הקיטור והדיזל מופעלות להדגמה על ידי חשמל.
מקור והפניות

חוות חפציבה

קטע המסלול לאורך נחל חדרה

נחל חדרה ידוע בעבר בשם  נהר אל מפג'ר הוא נחל אכזב ברובו. תחילתו של נחל חדרה במזרח בעמק דותן והוא זורם מערבה בפיתולים רבים מצפון למבוא דותן, בין חרמש בצפון ונזלה אל-שרקייה בדרום, מדרום לבאקה א-שרקייה ובאקה אל-גרבייה ובין מאור ושדה יצחק אל נקודת החיבור בין נחל יצחק ונחל עירון מדרום לתלמי אליעזר. הנחל זורם משם מערבה מצפון לחדרה ונשפך לים התיכון בתחומי פארק נחל חדרה, כמה עשרות מטרים דרומית לתחנת הכח אורות רבין שבצפון חדרה.

*****

*****

גשר כביש 2 מעל נחל חדרה

כביש 2  ידוע גם בשם "כביש החוף" ולעתים בשם "כביש חיפה-תל אביב החדש". עד הקמת המדינה כביש תל אביב – חיפה עבר דרך רמת גן, בני ברק, פתח תקווה ולאורך השרון לאחר סלילת כביש החוף הוא נקרא כביש תל אביב – חיפה הישן (היום כביש 4). לאחר הקמת המדינה נסלל כביש 2 שהחליף את כביש 4 ככביש החוף הראשי בקטע שבין תל אביב לחיפה.
כביש 2 נסלל במספר שלבים מתל אביב צפונה. על סלילת הקטע מתל אביב עד נתניה הוכרז באוגוסט 1949 והעבודות החלו בנובמבר 1949 במקביל בנתניה ובתל אביב. עד מרץ 1950 נסללו יותר ממחצית הכביש וביולי 1950 הוא נפתח לתנועה. על סלילת הקטע ממחלף נתניה עד חדרה הוכרז בינואר 1950‏ ומכרז יצא במאי 1951. אולם העבודות על הכביש התעכבו זמן רב. בתחילה נסלל הכביש מנתניה עד כפר ויתקין ואף זופת קטע של שני קילומטר, אולם בשנת 1955 העבודות נפסקו למספר חודשים בגלל חוסר תקציב. עם חידוש העבודות התרכזה העבודה בבניית גשר גדול מעל נחל אלכסנדר. בשנת 1957 הושלמה הכנת תוואי הכביש לקראת זיפותו‏, אולם בהיעדר תקציב נדחה זיפות הכביש לשנת התקציב הבאה. בינתיים שימש הכביש לנסיעה בעת שכביש 4 המקביל הוצף. עבודות הזיפות החלו ביולי 1958 והוא נחנך בינואר 1959. במהלך שנת 1963 הורחב הכביש לדו-מסלולי בכל כיוון. הקטע עד נתניה נחנך באוקטובר 1964 ובאמצע שנת 1965 נפתח המסלול הנוסף עד גבעת אולגה, למעט מעל נחל אלכסנדר בגלל הצורך להרחיב את הגשר מעל הנחל. אולם מהר מאוד קצב התנועה גבר וגרם בשעות העומס לפקקים לאורך הקטע, בכניסה לכפר ויתקין, בכניסה לנתניה, בכפר שמריהו, בכניסה להרצליה ובצומת גלילות. הקטע מחדרה עד לחיפה נפתח לתנועה ב-1969. הקטע האחרון התבסס על מחלפים. במסגרת בניית קטע זה נבנה מחלף זכרון יעקב שהיה המחלף הראשון בישראל שנפתח לתנועה במפגש דרכים בין עירוניות. בשנות ה-80 וה-90 הוסבו גם שאר הצמתים בקטעים הוותיקים למחלפים, וקטע הכביש מתל אביב למחלף נתניה הורחב לשלושה נתיבים בכל כיוון, ונתיב רביעי לכל כיוון ממכון וינגייט עד מחלף פולג. בינואר 2013 הפך רשמית הקטע שבין מחלף קיסריה למחלף עתלית לדרך מהירה המסומנת בתמרור הרשמי המיועד לכך, ובכך המהירות המרבית המותרת בקטע זה עלתה ל-110 קמ"ש. בשאר קטעי הכביש המהירות המותרת היא בין 90 ל-100 קמ"ש. החל מיוני 2013 ביצעה חברת נתיבי ישראל הרחבה של הכביש בין מחלף נתניה למחלף חבצלת, באמצעות הוספת נתיב נסיעה שלישי, שנחנך במרץ 2015.‏ מקור

גדת נחל חדרה

גשר פארק נחל חדרה

כאמור, נחל חדרה מתחיל את דרכו בגבעות הרי השומרון, זורם דרך מישור החוף, ונשפך לים מצפון לגבעת אולגה. הפיתוח המואץ בסביבת הנחל גרם לזיהומו ולהפיכת חלקו התחתון למפגע אקולוגי חמור. לאחר בניית תחנת כוח בסמוך לחוף הים מצפון לשפך נחל חדרה הוחלט לשקם את הקטע המערבי של הנחל המשתרע בין כביש החוף לבין שפך הנחל לים.  הנחל המזוהם הפך מקו דק ומתפתל של מים מזוהמים לנחל נקי וישר שרוחבו 40 מטרים. קק"ל הכשירה סביב קטע זה פארק מרהיב והיא מבצעת עבודות שיקום ופיתוח גם בחלקו העליון של הנחל.

****

בשנת 1982 נבנתה והחלה לפעול בסמוך לחוף הים מצפון לשפך נחל חדרה תחנת הכוח מאור דוד (בתחנת הכוח אורות רבין). במהלך יצור החשמל בתחנה מקררים את יחידות הייצור באמצעות מי-ים. תוך כדי כך סופגים מי הקירור חום רב והטמפרטורה שלהם עולה בכ- 10 מעלות לעומת טמפרטורת מי-הים. משסיימו את תפקידם, מוזרמים מי הקירור בחזרה אל הים. למרות שהטמפרטורת המים עולה, אין הדבר גורם לזיהום הנחל.
שיקום הנחל – לאחר בניית תחנת הכוח הוחלט לשקם את הקטע המערבי של נחל חדרה המשתרע בין כביש החוף לבין שפך הנחל לים. לצורך זה חברו יחדיו קרן קימת לישראל וחברת החשמל. הוקמה מנהלת פיתוח לפארק שבראשם עומדת קק"ל ובה שותפים גם חברת החשמל, עיריית חדרה, המשרד לאיכות הסביבה והרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.
בתהליך השיקום מנוצלים המים הנשאבים ממילא לצורכי קירור תחנת הכוח. כך נוצר קטע נחל שבו זורמים מים נקיים והמשמש כ"ריאה ירוקה" לתושבי מרכז הארץ ומוקד פעילויות קיט ונופש.  הנחל המזוהם הפך מקו דק ומתפתל של מים מזוהמים לנחל נקי וישר שרוחבו 40 מטרים. סביב קטע זה הכשירה קק"ל פארק המשתרע על פני 750 דונם, בתום תהליך הפיתוח.
עבודות שיקום הנחל היו מבצע הנדסי מרשים שכלל, בין השאר, הנחת צינור בקוטר 2 מטר המזרים את המים החמים מתחת לתחנת הכוח אל הנחל. מים אלה נשאבים מן הים ונפלטים אל הנחל בקצב של 160,000 מ"ק בשעה כשהם נקיים וחמימים בטמפרטורה של כ- 24 מעלות בחורף וכ- 37 מעלות בקיץ. לכן אפשר לבלות בפארק כל ימות השנה.  המים יורדים לאפיק הנחל ב – 4 מפלים בגובה של 2.5 מטר שלידם יש בריכות בעומק של 80 ס"מ ובהם מושבים מיוחדים.
על מנת לאפשר את עבודות הרחבת הערוץ וסילוק הסחף והחומרים המזהמים נבנה סכר ליד הגשר של כביש החוף, ומזרחה ממנו נבנתה תחנת שאיבה  המסלקת את המים המזוהמים, המגיעים ממעלה הנחל, אל מחוץ לפארק.
על הגדה הצפונית נוצרה סוללה בגובה של 17 מטרים מאפר פחם של תחנת הכוח. סוללה זו כוסתה בעפר, ויריעות קוקוס וניטעו בה עצים ושיחים, המייצבים את הסוללה, מונעים את סחיפתה ומהווים חלק מהפארק.
הגדה הדרומית של הנחל יוצבה באבנים ובבטון והפכה לטיילת. במרכזה נמצאת "כיכר המבוע" – מזרקה השופעת מי ים חמימים ולידה בריכה רדודה. מסביבה הותקנו מושבים מבטון לשימוש המטיילים המגיעים לאתר. לאורך הגדה אפשר לראות דייגים המטילים למי הנחל את חכותיהם ומעלים בהם דגי ים, בעיקר בורים.
מקור והרחבה

קטע המסלול מנחל חדרה דרומה לצד שרידי תשתיות מחנה בריטי

הקמת מחנה זה הייתה חלק ממערך התרעה והגנה שנועד לבלום נחיתה אפשרית של כוחות גרמנים ואיטלקים בחופי הארץ.

הערה: אין התאמה מדויקת לרשת הקורדינטות. רכבנו על הכביש ולא במקום המסומן

*****

גבעת אולגה מהווה את את החלק המערבי של חדרה ומשתרעת עד חוף הים התיכון. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, אשת גואל אדמות חדרה יהושע חנקין ומנשות העלייה הראשונה. בשל המרד הערבי הגדול (1936-1939) בנה יהושע חנקין בית ביטחון בחופה של השכונה דהיום. בשנת 1949 הוקמה מסביבו שכונת גבעת אולגה. גבעת אולגה נבנתה במספר מהלכים: שכון עולי סין יוצאי אירופה שהגיעו ארצה דרך שאנגחאי. השכון נבנה על ידי המתיישבים עצמם, כדי להוזיל את הבניה נבנו 40 דירות כל מבנה היה בן 50 מ"ר וכלל שני חדרים, מטבח ושירותים. מועד ההקמה – 1949-50 לאחר מכן הוסיפה חברת "עמידר" בתים חד-קומתיים, כאשר ישנם ארבע דירות בכל מבנה. שטחה של כל דירה הגיע ל-25 מ"ר. עם הזמן הוסיפו קומה שנייה ואיחדו כל שתי דירות לשימושה של משפחה אחת. גבעת אולגה א` (כיום מערבית לתחנת הדלק) הדיירים – יוצאי אירופה וארצות הברית. המועד 1951-52. גבעת אולגה ב`: במערב השכונה. המועד 1952-53. המשתכנים היו ברובם יוצאי צפון אפריקה. גבעת אולגה ג`: בחלקה הצפוני של השכונה המשתכנים – יוצאי טריפולי, מרוקו ורומניה. גבעת אולגה ד`: המועד 1960-64. שכון זה נועד עבור שרידי המעברה האחרונים. אזור "אלי כהן" הוקם בשנים 1964-65 והועד למשפחות מרובות ילדים מבין תושבי השכונה. שיכון "אזורים" הוועד לזוגות צעירים, משנת 1971 ואילך. השיכון קלט גם עולים מהקווקז ואתיופיה. שמו הרשמי הוא שכונת בן-גוריון. במהלך שנות התשעים נבנו בצפון מערב השכונה דירות נופש, מתחם הנושא את השם "כפר הים". במתחם נבנה מלון שבנייתו לא הושלמה. משנת 2009 ועד ימים אלו נבנית שכונת "עין הים" דרומית לשכונת גבעת אולגה, בסיום הבנייה תכיל שכונת עין הים 1,500 יחידות דיור.

****

בגבעת-אולגה, היתה כאמור בתקופת המנדט שכונה קטנה של העיר, שבה פעלה מצודה של משטרת החופים הבריטית. תפקידה היה למנוע מאוניות מעפילים להגיע לחוף. ב-1945 ו-1946 פוצצה המצודה על-ידי יחידת תקיפה של ה"הגנה", פעמיים. כן פוצצה המצודה בסידנא-עלי.
תחנת משטרת החופים בגבעת-אולגה הוקמה במלחמת העולם השנייה, כחלק ממערך התרעה והגנה שנועד לבלום נחיתה אפשרית של כוחות גרמנים ואיטלקים בחופי הארץ. לקראת תום המלחמה הוצב במקום מכ"ם לגילוי ספינות מעפילים. תחנת מכ"ם נוספת פעלה בחוף סידנא-עלי, סמוך להרצליה.
ב-22 בנובמבר 1945 הגיעה לחופי שפיים הספינה "ברל כצנלסון", ועל סיפונה 211 מעפילים. 200 מתוכם הועלו לחוף בשלום על-ידי אנשי ה"הגנה", אולם 11 הנותרים ואנשי הצוות נתפסו בידי הבריטים. זו היתה ספינת המעפילים הראשונה שנתפסה אחרי המלחמה. שתיים מסירות הפלמ"ח שטיפלו בהורדת המעפילים נלכדו, ואנשיהן, שהציגו עצמם כדייגים, נכלאו, ללא משפט, במחנה המעצר בלטרון.
בעקבות תפיסת האונייה, וכחלק מהמאבק בבריטים, הוחלט במיפקדת "תנועת המרי העברי" לפוצץ את תחנותה מכ"ם בגבעת אולגה ובסידנא עלי. במחלקת התכנון של הפלמ"ח כבר היו תוכניות פעולה ערוכות לפרטיהן, וכל שנותר היה לבחור את הכוח המבצע ואת המועד.
לפעולה באולגה ובסידנא-עלי נבחר כוח מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שישב בקיבוץ גבעת-חיים. התאריך שנקבע: 25 בנובמבר 1945. בשני המקומות היה דפוס הפעולה דומה. הכוחות נצטוו שלא לפגוע באנשי המשטרה ואף לתת להם הזדמנות לנטוש את המבנים לפני פיצוצם.
הכוח שפעל באולגה התפצל לחוליות: חוליית חיפוי מכיוון צפון, חוליית חסימה על כביש הגישה ממזרח, וחוליית חבלנים, שהיתה אמורה לחדור מכיוון הים, לפרוץ את הגדר ולהניח את חומרי הנפץ ליד המצודה. חוליה רביעית היתה אמורה לנתק את קו הטלפון לפני שעת האפס ולהזהיר את אנשי המשטרה חמש דקות לפני הפיצוץ.
החוליה הפורצת הגיעה לגדר ופרצה פנימה. זקיף שעמד על גג הבניין גילה אותה ופתח באש, אך נפגע מירי כוח החיפוי. החבלנים הניחו את חומרי הנפץ וכיוונו את מנגנוני ההשהיה לרבע שעה. בינתיים התחבר מומחה טלפונים של ה"הגנה" אל כבל הטלפון של המשטרה וניתק את הקשר החוצה. אחר כך התקשר לשוטר התורן והודיע כי הבניין יפוצץ בתוך כמה דקות. יחידת החיפוי נשארה במקום להבטיח שאיש מהשוטרים לא יגש לפרק את מטעני החבלה. השוטרים הבריטיים עזבו את הבניין מבעוד מועד, ואז פוצצו המטענים. הבניין קרס ללא אבידות. כוח הפלמ"ח שב לגבעת-חיים.
בסידנא-עלי הבחינו השוטרים באנשי הפלמ"ח בעת שאלה הגיעו סמוך לגדר, ופתחו באש חזקה. בחסות ירי של יחידת החיפוי נפרצו הגדרות והושלכו רימונים אל עמדות השוטרים. חומר הנפץ הונח, ומנגנוני ההשהיה הופעלו. מפקד הפעולה הודיע לבריטים בטלפון כי הבניין יפוצץ בתוך דקות, ולמי שייצא לא יאונה כל רע. הבריטים סירבו לצאת והמשיכו בירי. בפיצוץ נפצעו שבעה מהם. אנשי הפלמ"ח הצליחו לסגת ללא אבידות.
הפעולות באולגה ובסידנא-עלי הנחיתו מכה מוראלית לפריטים, מכיוון שהוכיחו כי מולם ניצב כוח בעל יכולת מבצעית גבוהה וכושר תגובה מהיר. הבריטים הגיבו על ההתקפות בחריפות. למחרת הפעולה, ב-26 בנובמבר 1945, הוטל מצור על קיבוץ גבעת-חיים ומושב חוגלה (הסמוכים לגבעת-אולגה) ועל שפיים ורשפון (הסמוכים לסידנא עלי). הנחת הבריטים היתה כי משם יצאו המבצעים. בישובים נערכו חיפושים אלימים אחר נשק ולוחמים.
בשפיים וברשפון נתקלו הבריטים בהתנגדות פסיבית ופרצו פנימה, תוך הפעלת גז מדמיע. ה"הגנה" הזעיקה למקום אלפים מתושבי האיזור. אדם אחד נהרג מאש השוטרים. בחיפושים נמצאו ציוד צבאי מועט ומעט תחמושת.
גבעת חיים וחוגלה הוקפו בכוחות גדולים של צבא ומשטרה, מתוגברים ביחידות שריון. גם כאן הוזעקו אלפי תושבים, מחדרה ומעמק חפר. בגבעת חיים הצליחו רבים מהם לעקוף את המחסומים ולחדור לקיבוץ. הבריטים נאלצו לפרוץ פנימה בטנקים. אחד מחברי המשק נהרג, עשרות נפצעו. 130 איש נעצרו. מירי השוטרים על מאות האנשים שניסו לפרוץ לקיבוץ נהרגו מספר חברים ועשרות נפצעו.
בינתיים שבו הבריטים ושיקמו את בניין משטרת החופים באולגה. במיפקדת ה"הגנה" הוחלט לשוב ולפוצץ אותו, בתגובה על תפיסת אוניית המעפילים "אנצו סירני" ב-17 בינואר 1946. ב-20 בינואר הוחדרו לבניין שניים מחבלני הגדוד השני, מחופשים לצבא ולשרברב, באמצעות קבלני שיפוץ יהודים שעבדו במקום. כדי ליצור רושם שהם עובדים הרכיב ה"שרברב" ברז, ושב והרכיבו, וה"צבע" צבע את המקום שוב ושוב. בבניין היו עשרות שוטרים וחיילים.
בינתיים, הוכנסו למחנה חומרי הנפץ בטנדר של מע"צ, מוסתרים בפחי סיד וצבע. הפחים הוטמנו בחדר שמתחת לגרם המדרגות. ה"שרברב", שנשא עימו את מנגנוני ההשהיה, חיבר אותם, ואז סגר "הצבע" את הדלת במסמר, צבע אותה ותלה שלט "צבע טרי – לא לגעת". הם הפעילו את מנגנוני ההשהיה ויצאו מהמחנה בטנדר, לכיוון חדרה.
גם הפעם קיבלו הבריטים אזהרה טלפונית, אולם לא שעו לה. הפיצוץ הרס את כל האגף שבו היה מתקן הראדאר. שוטר בריטי נהרג ו-16 נפצעו.
המקור אתר ההגנה
באוקטובר 1946 פונו השוטרים הערבים מהתחנה, והיא אוישה בידי שוטרים יהודיים. ב-10 במאי 1948 הועבר המבנה לידי מועצת חדרה. בשנת 1968 נחנך במקום מתקן נופש לחיילי צה"ל.

דרך הסולינג המנדטורית שהובילה למטווח אולגה

שרידי מטווח אולגה

קטע המסלול לאורך מצוק גדור

משטרת גבעת אולגה – מבנה משטרת גבעת אולגה הוקם עבור משטרת החופים הבריטית להגנה מפני צבא גרמניה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה שימש לחיפוש אחר ספינות מעפילים של ההעפלה. בנובמבר 1945 פוצצו לוחמי ההגנה מטען ליד המבנה וגרמו לו לנזק. כדי לתפוס את המתקיפים בצעו שלטונות המנדט הבריטי את המצור על גבעת חיים. ב-20 בינואר 1946 פוצצו כוחות ההגנה בשנית את מבנה המשטרה. באוקטובר 1946 פונו השוטרים הערבים מהתחנה, והיא אוישה בידי שוטרים יהודיים. ב-10 במאי 1948 הועבר המבנה לידי מועצת חדרה.  בשנת 1968 נחנך במקום מתקן נופש לחיילי צה"ל.

*****

מצוק גדור – רכס כורכר שחלקו המערבי מתנשא במצוק גבוה מעל הים וחלקו המזרחי משתפל במתינות לכיוון האבוס המערבי הצר בו עובר כביש החוף. בגב הרכס שטחי חולות מיוצבים למחצה ועליהם צומח אופייני: צמחים רב שנתיים בולטים: אלת המסטיק ומעט עצי חרוב מצוי, אטד החוף, לענה חד זרעית ומתנן שעיר.

*****

שְׁמוּרַת תֵּל גְּדוֹר היא שמורת טבע השוכנת לאורך חוף הים התיכון, בין היישוב מכמורת, מדרום לשכונת גבעת אולגה שבחדרה מצפון. האתר כולל שמורה ימית מוכרזת בשטח של 844 דונם, ושמורה חופית בשטח כולל של 752 דונם, שמהם 105 דונמים כבר הוכרזו, והיתר נמצאים בהליכי אישור. השמורה החופית היא בחלקה חלק מפארק השרון, והיא מתמקדת במצוק הכורכר הנמשך לאורך קו החוף. המצוק מגיע לשיאו בתל גדור המתנשא לגובה של 33 מטרים, ועל פסגתו שרידי מבנה מרובע. המצוק עשוי משכבות של אדמת חמרה וכורכר, וגדלים עליו צמחי חבצלת החוף, חורשף וקריתמון ימי. בעורפו של המצוק גדלים סירה קוצנית, קורנית ואלת המסטיק. חוף השמורה סלעי, ועל טבלאות הסלע מתפתחת אוכלוסייה של חסרי חוליות ימיים. החוף החולי משמש צבי ים העולים אליו כדי לנטיל את ביצהם, ובמקום הוקם אתר מגודר אליו מעבירים פקחי רשות הטבע והגנים קנים של צבי ים כדי להבטיח את תהליך הדגירה. מצפון לתל גדור שוכן "המפרץ הסיני" – מפרצון שזכה לשמו על שם עולים שהגיעו מאירופה לארץ ישראל בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 אגב עצירה למשך שנתיים בשנחאי, ואשר נהגו לנפוש במקום. השמורה מוקפת במעקה בטיחות המונע מכלי רכב את הכניסה אליה, חל איסור על שהיית בני אדם בשטחה בשעות הלילה והדייג מוגבל למקומות שיועדו לכך בלבד.

חבצלת השרון

חבצלת החוף מציגה פריחה מפוארת בסתיו. זהו צמח עם בצל רב-שנתי גדול בקרקע (גיאופיט). העלים סרגליים, בשרניים מעט, מסתלסלים, ערוכים כולם בבסיס הצמח בלבד. לעלים גוון מכחיל, בגלל ציפוי שעוותי, המגן עליהם בפני המלח הנישא אליהם כרסיסים ברוח הבאה מן הים. הגבעול מוצק, ירוק, חסר עלים לחלוטין, גובהו עד 60 ס"מ. השם חבצלת נגזר כנראה מלשון בצל, אולי יש בו גם רמז ל"לבן כחלב". הוא נזכר בשיר השירים ("אני חבצלת השרון, שושנת העמקים") ובישעיהו ("תגל ערבה ותפרח כחבצלת"), אך לא בטוח שהכוונה היא לסוג זה. משמעות השם המדעי היא "כל-יכול", בגלל אמונת הקדמונים בכוח המרפא שלה.
חבצלת החוף פורחת מסוף יולי עד אוקטובר (כמו החצב), בעונה שמעטים בה הפרחים האחרים. הפרח לבן צחור, גדול (אורכו עד 13 ס"מ) ובולט לעין, והוא גם שופע צוף ומדיף ריח נעים וחזק. יש לו כותרת משפכית בת 6 עלים, שהם מאוחים לצינור ארוך בחלקם התחתון, מפורדים לאונות צרות בחלקם העליון. במרכז צידם החיצוני יש רצועה ירוקה לאורך. מפנים לעלי העטיף עולים 6 אבקנים, וזיריהם מאוחים ומורחבים, ויוצרים תוספת פעמונית גדולה, לבנה גם היא, של כתר פנימי או עטרה, המוסיפה חן רב לפרח. עמוד-העלי ארוך ודק עם צלקת בת 3 אונות. השחלהנראית מבחוץ כמו תפיחה ירוקה בגבעול (עוקץ הפרח) מעט מתחת לבסיס הכותרת. משמעות הדבר היא שהשחלה תחתית, מה שקובע שהחבצלת תשוייך למשפחת הנרקיסיים, ולא למשפחת השושניים. ואכן גם עטרה היא תופעה נפוצה במשפחת הנרקיסיים, למשל בנרקיס. הפרח נפתח לעת ערב ונובל למחרת בשעות הבוקר המאוחרות. פרח לבן גדול הפתוח בעיקר בלילה –מתאים להאבקה על-ידי חרקי-לילה, ואכן הוא מואבק בעיקר על-ידי רפרפים, הפעילים בשעות-בין-הערביים. אולם אין מניעה גם להאבקה בידי חרקים אחרים, וגם ביום. בבית-גידולו, סמוך מאוד לים, נושבות רוחות עזות במשך היום, דבר שמקשה על חרקים להאביק את הפרח בשלוה. בלילה שוקטות הרוחות, והפרח זוכה להאבקה. האבקנים מבשילים כמה שעות לפני הצלקות. כל צמח מצמיח רק גבעול אחד, שאינו מסתעף. בראש הגבעול נישאת התפרחת, ובה עד תריסר פרחים הערוכים בסוכך. בטרם היפתחו עטוף הסוכך בשני עלים קרומיים. כל פרח נישא על עוקץ נפרד. הפרי ביצי עם 3 מקצועות, ובו כעשרים זרעים שחורים, כל זרע עטוף בקליפת שעם עבה, המסגלת אותו לצוף ולפוץ במי הים בלי להיפגע.
חבצלת החוף גדלה בבית-גידול אופייני: בחופי צפון הארץ, ברצועה הקרובה ביותר לים, לרוב לא יותר מ-100 מ' מהים. רצועה זו חשופה לרוחות הבאות מהים ומביאות בכנפיהן רסיסי מים מלוחים. רק מינים מעטים של צמחים מסוגלים לצמוח בתנאים אלה, וכל מין כזה פיתח הסתגלויות מיוחדות כדי לשרוד ברסס מי הים. רצועת הקרקע הסמוכה לים נקראת על כן בשם "חגורת הרסס". בחגורה זו הצמחים דלילים, וחבצלת החוף בולטת ביניהם למרחוק, במיוחד בזמן פריחתה. היא גדלה בעיקר בחול מיוצב, אך גם בכורכר ובאדמת חמרה.
לצמח נשקפה סכנת הכחדה, כי ממש "מתבקש" לעקור אותו ולהעבירו לגינה הפרטית. הכרזתה כצמח מוגן, ובעיקר החינוך לשמירה על צמחי הבר, הצילו את אוכלוסייתה בארץ.
תפוצתה העולמית משתרעת לאורך חופי הים התיכון לכל אורכו, מספרד עד ארץ-ישראל.
ברפואה העממית השתמשו בבצל של חבצלת נגד נזלת וכן להמרצת פעילות הלב.
בסוג 15 מינים, מהם צמחי-נוי מבוקשים. בארץ גדלים בר 3 מינים.
מקור  מייק לבנה אתר צמח השדה
יש המזהים את חבצלת החוף עם חבצלת השרון המקראית, הנזכרת בשיר השירים, (פרק ב' פסוק א')
"אני חבצלת השרון, שושנת העמקים." זיהוי זה אינו מקובל על כל החוקרים.
היוונים השתמשו בבצל הצמח להכנת תרופות להמרצת פעילות הלב ולהשפעה על דרכי הנשימה. לפני קום המדינה הפיקו הערבים מבצל של החבצלת תרופות נגד נזלת.
חבצלת השרון מככבת בסמל העיר נתניה.
מועד פריחתה בשלהי הקיץ , ריחה הנעים ויופיה הופכים אותה למיוחדת ולבולטת בנוף.

חוף גדור

מצוקי שמורת חוף גדור

מזכרת קטנה צילם יוסי בלגזל

****

היו כמה קטעי חול בלתי רכיבים, צילום יוסי בלגזל

שיח מתנן שעיר על גבי הדיונה

מתנן שעיר – שיח צנוע, ירוק-עד, גובהו 20–200 ס"מ. מעמיק שורש. נראה כאילו יש לו רק ענפים ירוקים, ללא עלים, כי עליו זעירים, קשקשיים, מהודקים לגבעול. הענפים הצעירים ושטח פני העלה העליונים – שעירים בצמר לבן. הענפים קשתיים.
פורח בעיקר במרס–יולי, אך פריחה כלשהי נוכל למצוא עליו כמעט בכל חודשי השנה. לפרח אין עלי כותרת, יש לו 4 עלי גביע צהובים חיוורים מבפנים, ירוקים מבחוץ. הפרחים הם זכריים או נקביים, לא דו-מיניים. פרחיו של צמח אחד כולם זכריים, עם 8 אבקנים. בפרט אחר כל הפרחים נקביים. מואבק-רוח.
עמיד ברעיה בזכות סיביו הקשים ובזכות חומרים רעילים, המשמשים גם ברפואה, ולכן משתלט בשטחים הסובלים מרעיית-יתר.
תפוצתו רב-אזורית, מגוונת: הנגב, החוף, והוא חודר מעט גם להרים ימתיכוניים (בכרמל). במדבר הוא גדל בערוצים ובסלעים; בבתות-סְפָר ובחוף – בקרקעות דלות.
קליפתו יפה לקליעת חבלים: היא מתקלפת בנקל, ועמידה מאוד בפני קריעה. יש מי שקורא לצמח בשם "יתרן", בהנחה כי מקליפתו הותקנו היתרים הלחים ששמשון נאסר בהם.
בסוג 25 מינים, בארץ עוד מין אחד – מתנן מצוי.
שימושו העיקרי של הצמח הוא לשזירת חבלים, אך בספרות הפולקלור נזכרים שימושים נוספים: ענף טבול במי סוכר כפתיון לזבובים; אבקה או משרה נגד תולעים במעיים, פגעי עור שונים ומחלות דרכי הנשימה.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

*****

סוף דבר

טיול זה נמשך מעט יותר משלוש שעות
מתוכן שעתיים ורבע רכיבה
ויתרת הזמן עצירות

****

לאחר הטיול בחניון M הדרך קבלו חברי הקבוצה את פני השנה החדשה עם תפוח דבש ויין. את יום ההולדת של קובי כוואז חגגו עם קפה ועוגות. נחמד

*****

מזג האוויר היה נפלא,
קריר ונעים,
חריג לחום סוף ימי הקיץ 

*****
החבורה הייתה נהדרת.
מן הסתם אצטרף לעוד טיולים

*****

תודה לגיל רוטהולץ שהזמין
ובעיקר רכב איתי במאסף
ודאג שלא אאבד את הדרך.

לסיבוב זה בדרום העיר יצאתי לבד בערב יום רביעי (5/9/2018).

****

היה זה יום חם מאוד! יצאתי בשעתיים האחרונות של אור היום וסיימתי לאחר השקיעה.

המסלול, מעגלי
תחילתו וסיומו
במתחם בית הלוחם
סמוך לגן החיות

******

יציאה ממתחם בית הלוחם
* טיפוס לרום שכונה מלחה
* ירידה לעבר מתחם קניון מלחה
* למול אצטדיון טדי
* קצה רחוב גולמוב עד צומת פת
* לאורך רחוב הרצוג
* שביל גן ניות
* במעלה רחוב עזה
* דרך קצה שכונת טלביה למתחם ימק"א
* גן משכנות שאננים
* מתחם התחנה הראשונה
* פארק המסילה עד הארנה
* המשך בשביל האופניים עד גן החיות
* חזרה לבית הלוחם

******

****

מראות הדרך

****

מלחה היא שכונה בדרום-מערב ירושלים. השכונה גובלת בדרום ביער גילה, במזרח בקטמונים, בצפון ברמת שרת, קריית היובל ועיר גנים, ובמערב בגבעת משואה. היא כוללת את בתי הכפר הערבי אל-מאלחה שתושביו נמלטו במהלך מלחמת העצמאות, לאחר פרשת דיר יאסין. השם העברי שניתן לשכונה עם צירופו לשטח המוניצפאלי של ירושלים הוא מנחת, על שם העיר המקראית מנחת ששכנה באזור.
הכפר הערבי אל-מאלחה היה זירה של קרבות מרים במלחמת העצמאות. עד ההכרזה על מדינת ישראל, היה הכפר נקודה אסטרטגית ממנה צלפו כוחות ערבים על ירושלים. אנשי האצ"ל לחמו באזור הכפר. הוא נכבש בידי צה"ל ב-14 ביולי 1948 ותושביו נמלטו. שטח הכפר והאדמות סביבו סופחו לירושלים המערבית, יחד עם שטחי הכפרים עין כרם, ליפתא, דיר יאסין וכפרים נטושים נוספים שהיו בתקופת המנדט הבריטי מחוץ לגבול השיפוט של העיר.
בשנות ה-50 יושבו הבתים הנטושים של מלחה בעולים, רובם מכורדיסטן, ומיעוטם מתוניס וממרוקו. בראשית ימיה נחשבה לשכונה מרוחקת ונחשלת, הסובלת מהזנחה ומיושבת באוכלוסייה מעוטת יכולת. בנוסף, קרבתה לקו הגבול הירדני, פגמה בתחושת הביטחון במקום. עם השנים, ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים החלו אנשי בוהמה לגלות עניין באופי הכפרי והציורי של השכונה, על בתי האבן הערביים שנשתמרו בשלמותם וסמטאותיה הצרות. בשכונה החל תהליך איטי ובלתי-מאורגן של שימור ושיפוץ חלק מהבתים.
בשנות ה-90 החל גל פיתוח גדול בסמוך של מלחה ההיסטורית. בצד בתי הכפר הישנים קמה שכונה של בתים פרטיים, קוטג'ים ודירות יוקרה. בסמוך הוקמו אצטדיון טדי, היכל הכדורסל של ירושלים, גן טכנולוגי, היכל פיס ארנה, וקניון ירושלים (הידוע לרוב כ"קניון מלחה") – מהגדולים והמצליחים בקניוני ישראל.
בשנת 2005, עם חידוש קו הרכבת ההיסטורי תל אביב-ירושלים שעבר בסמוך לשכונת מלחה, נבנתה במלחה תחנת הרכבת הראשית של ירושלים. בנוסף, פועל במקום מסוף מרכזי לאוטובוסים לשכונותיה הדרום-מערביות של העיר וליישובי יהודה.
הסמטאות שבשכונה הישנה (שבסיסה בתי הכפר הערבי) נקראות על שם ספינות מעפילים. רחובותיה של מלחה החדשה נקראים על שם בעלי חיים, בשל הקרבה לגן החיות התנ"כי הסמוך.

המסלול במרחב שכונת מלחה בתחילתו ובסופו

מבט מערבה משכונת מלחה אל קריית יובל

מבט מערבה משכונת מלחה אל דרום קריית יובל וברקע שכונת משואה

מבט מרום שכונת מלחה אל מתחם קניון מלחה, אצטדיון טדי, הגן הטכנולוגי ותחנת הרכבת

קניון ירושלים (קניון מלחה) – הוקם על ידי קבוצת 'קניוני עזריאלי' נפתח בשנת 1993. הקניון מהווה מוקד משיכה מרחבי ירושלים, ויש התולים בו את היחלשותו של מרכז העיר הירושלמי.
הגן הטכנולוגי ירושלים (ג.ט.י) – מתחם גדול שבו ממוקמים מספר בניינים ומגדל ובו 17 קומות. בנוסף קיימים עוד שלושה בנינים המאוכלסים על ידי חברות היי טק, טכנולוגיה, בנקאות(הנהלת בנק לאומי בירושלים וסניף ראשי), מדיה בינלאומית, פרמקולוגיה, מוסדות אקדמיים (האוניברסיטה הפתוחה, מכללת ג'ון ברייס, המכללה החרדית ירושלים), משרדים שונים ועוד.
תחנת הרכבת ירושלים מלחה – התחנה נפתחה ב-9 באפריל 2005 ומשמשת כיום כתחנת קצה למרות שתוואי המסילה עליה היא נמצאת ממשיך עד לתחנת הרכבת הישנה של ירושלים(אך המסילה אינה במצב תפעולי כיום). התחנה ממוקמת בקילומטר 76.269 מתחנת הרכבת תל אביב דרום, או 175.029 קילומטר מתחנת חיפה מזרח.

מבט משכונת מלחה מזרחה אל תחנת הרכבת מלחה ליד הגן הטכנולוגי

למול אצטדיון טדי

אצטדיון טדי – אצטדיון כדורגל הנקרא על שם ראש עיריית ירושלים, טדי קולק. אצטדיון טדי הוקם בשנת 1992 (החליף את אצטדיון ימק"א), ומשמש כיום כמגרשה הביתי של קבוצות הכדורגל בית"ר ירושלים והפועל ירושלים. האצטדיון מכיל כ-34,000 מקומות ישיבה, והוא האצטדיון השני בגודלו בארץ, לאחר אצטדיון רמת גן. האצטדיון נחשב לאחד המתקדמים והמטופחים בארץ.

קטע נתיבי בגין בין אצטדיון מלחה ובין קניון מלחה

*****

העבודות להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה החלו ב-28/5/2018 רשמית במתחם צומת פת – אחד הצמתים הסואנים והצפופים בעיר. עבודות התשתית יימשכו כארבע שנים, ובסופן יחלו העבודות להנחת המסילות, שיימשכו כשנה נוספת. כחלק מעבודות התשתית תבוצע הפרדה מפלסית וישוקע מקטע הכביש הרצוג-גולומב, לאורך 50 מטרים, על מנת לאפשר נסיעה רציפה בין רחוב הרצוג לבין רחוב גולומב. שיקוע קטע הכביש יפחית את עומסי התנועה בצומת וייצור מדרג תנועה ברור בין כלי הרכב לרכבת הקלה.
לאורך השנה הראשונה יבוצעו עבודות התשתית בשולי הדרך, ברחובות הרצוג וגולומב ובצומת פת. יש לציין כי בשלב זה, שיימשך כאמור כשנה, הסדרי התנועה בצומת פת יישמרו במתכונתם הנוכחית, ולא צפוי כל שינוי בקווי התחבורה הציבורית המגיעים לצומת, הן מבחינת תדירותם והן מבחינת מקום התחנות.

קטע הכשרת מסילת הרכבת הקלה בקו הירוק

הקו הירוק יהיה הקו השני של הרכבת הקלה שיפעל בירושלים, אשר יהפוך אותה לעיר בעלת רשת תחבורה ציבורית נגישה המבוססת על רכבת קלה.

רשת קווי הרכבת הקלה

הקו הירוק ישרת כרבע מיליון מתושבי העיר ויחבר בין מוקדי העניין: שני הקמפוסים של האוניברסיטה העברית, מרכזי התעסוקה הגדולים של תלפיות, השכונות הגדולות בעיר ומוקדי הפנאי הגדולים במלחה: אצטדיוני ספורט, גן חיות והקניון.

****

אורך הקו – 19 ק"מ ומספר התחנות לאורך הקו – 36. הקו הירוק יתחיל בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ימשיך ברחוב שרגאי, שדרות לוי אשכול, רחוב חטיבת הראל, רחוב בר אילן, רחוב שרי ישראל, שדרות שז"ר (הכניסה לעיר), קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, מחלף בייט, רחוב הרצוג, צומת פת, רחוב דב יוסף, ויסתיים שכונת גילה . בנוסף, יכלול הקו שלוחה לאזור התעסוקה בתלפיות, מאזור רחוב הפרסה, רחוב פייר קניג, רחוב התנופה ורחוב רבקה – באורך של כ-3.1 ק"מ.
מקור ופירוט מקטעי העבודות

*****

חסימת הדרך

עוד פרויקט נבנה בואדי בין שכונת גבעת מרדכי ורחוב הרצוג

*****

פרויקט שביל האופנים "מתחנה לתחנה" הוא פרי שיתוף  של עיריית ירושלים, משרד התחבורה והרשות לפיתוח ירושלים – באמצעות חברת מוריה, שביל אופנים אשר יחבר את תחנת רכבת מלחה לתחנה המרכזית שברחוב יפו. תוואי הפרויקט "מתחנה לתחנה" יעבור מתחנת הרכבת מלחה דרך מחלף גולומב לכיוון עמק הצבאים, עמק המצלבה, שדרות חיים הזז, יחצה את דרך רופין (יתחבר לשביל אופניים המתוכנן ברופין), גן סאקר, שדרות שז"ר, נורדאו ויתחבר לרחוב יפו עד לתחנה המרכזית.
 ההשקעה בפרויקט תמומן על ידי משרד התחבורה, עיריית ירושלים, הרל"י – קרן גוטסמן, ועומדת על-סך 45 מיליון שקלים. אורכו הכולל של השביל הינו 5.5 ק"מ.
 שביל האופנים "מתחנה לתחנה" יהווה חוליה נוספת בטבעת הפנימית של שביל האופניים העירוני, העובר במרכז העיר, משכנות שאננים ופארק המסילה.  בשל מורכבותו הרבה יבוצע הפרויקט בשלבים ויחולק למקטעים שונים, עם חיבור לשבילי אופנים קיימים שבוצעו בעבר, כדוגמת שביל האופנים מתחנת מלחה ועד לדרך גולומב שבוצע במסגרת פרויקט הארכת כביש בגין דרום.

גן ניות

בניין ימק"א

ימק"א ירושלים (באנגלית: Jerusalem International YMCA) הוא מרכז תרבות וספורט הממוקם בלבה של ירושלים ומסונף לארגון ימק"א (איגוד הצעירים הנוצרים) בארצות הברית. מרכז ימק"א ירושלים חורת על דגלו טיפוח אחווה וידידות בין נוצרים, מוסלמים ויהודים דרך פעילויות תרבות וספורט משותפות. בבניין, שהוא אחד היפים והבולטים בירושלים ומן היפים בין בנייני הארגון בעולם, פועלים גם אולם קונצרטים קטן ומהודר ומלון, ובמשך שנים רבות פעל במקום גם אצטדיון ימק"א ששימש כמגרשן הביתי של קבוצות בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, עד שפונה ונהרס לטובת פרויקט נדל"ן יוקרתי. מבנה ימק"א עצמו הוכרז כמבנה לשימור

******

ב-8 בינואר 1878 נחתמה חוקת ימק"א ירושלים על ידי קבוצת כמרים. הארגון התחייב לפעול לפי עקרונות ימק"א לונדון. בתחילה שכן הארגון בחנות ספרי קודש קטנה ברחוב יפו, אך לאט לאט הארגון גדל ונוצר מחסור במקום, ולכן הארגון נדד ממקום למקום. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הפסיק הארגון את פעילותו.
ב-1917 הארגון שב לפעול כדי לספק את צורכיהם של החיילים הבריטים שכבשו את ירושלים. בשנת 1920 התמנה למזכיר הכללי של הארגון ד"ר ארצ'בלד ס. הארט. תחת ניהולו פרחה האגודה. באותו זמן ביקר בירושלים המיליונר האמריקאי ג'יימס ג'רווי שהתחייב לתרום כסף לבניית בניין קבע לימק"א ישראל.
ב-1926 החלו בבניית הבניין ובאפריל 1933 נחנך הבניין על ידי הגנרל אלנבי. בניין זה נחשב לאחד היפים ביותר שבבנייני ימק"א בעולם. בסמוך למבנה נבנה, כפי המקובל על ידי ארגוני ימק"א ברחבי העולם, אצטדיון ספורט. הבניין היה מרכז תרבותי חשוב בירושלים כבר מתקופת היווסדו.
לא כולם תמכו בבניית מרכז הארגון בירושלים. בכרוז שפורסם בשנות השלושים הזהירו אלמונים: "אזהרה גלויה… וכן הננו פונים בקריאה אל הנער העברי לא לבקר בקלובים זרים, בייחוד בקלוב 'הצעירים הנוצרים' אשר מטרתו לצוד ברשתו את מבחר בנינו…"
הבניין עצמו שימש במהלך השנים גם למטרות ציבוריות. כך, למשל, שימש בשנת 1946 כמקום מושבה של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שבאה לבחון את האפשרות לקלוט בארץ ישראל את פליטי השואה.
במלחמת העצמאות, הבניין וסביבתו עברו לשליטת ישראל במבצע קלשון. במהלך מבצע זה נערכו חילופי ירי בין מלון המלך דוד שממול לבניין לבין שכונת ימין משה.
במשך השנים בניין ימק"א שימש את אוכלוסיית ירושלים באירועי תרבות רבים ומגוונים. לקראת סוף שנות התשעים הוחל בתוכנית שימור למבנה ושינוי יעוד קרקע למגרש הכדורגל שלו.
מקור, הרחבה והפניות

*****

מתחם אדוונסטים סמוך למתחם ימק"א

הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי (או: המשיחית שומרי השבת היא זרם אדוונטיסטי (המאמין בביאתו השנייה של ישו המשיח) בנצרות הפרוטסטנטית, שבו מקדשים את יום השבת, בניגוד למרבית הזרמים שמחשיבים את יום ראשון כיום השבתון המקודש. הכנסייה נוסדה באופן רשמי בשנת 1863 בארצות הברית.
רבים מעיקרי האמונה של הקהילה נשענים על חלק מכתביה של אלן גולד וייט, שהחל משנת 1844 ובמשך 19 שנה ראתה "חזיונות" או "נבואות" במקומות ציבוריים, ובהמשך חייה התנבאה בנושאים שונים הקשורים לתפקודה של הקהילה בעולם.
אין כמורה רשמית בכנסייה זו, אבל יש פסטורים ("רועי קהילה" באנגלית) המנהיגים את הקהילה.
באופן רשמי הכנסייה טוענת שאינה רואה בשלילה את קיומן של כנסיות נוצריות אחרות, אך "מעדיפה את הטקסים והמוסדות" שלה, וחשוב לה שחבריה יהיו אלו "שראו את האור".
יש המגדירים בארצות הברית את הכנסייה ככת, בייחוד עוזבי הכנסייה, אך רבים מהכנסיות בארצות הברית רואים בה כנסייה נוספת עם נוהגים שונים.
בישראל לקהילה יש מיסיון שתפקידו לפנות ליהודים הרוצים להמיר את דתם. בתי הקהילה בישראל נקראים "בתי כנסת", ונמנעים בהם מצורת הצלב – שאינו מקובל בקהילה בישראל כסמל הרשמי שלה. אגף זה פעיל בארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, הולנד, ארצות הברית (בעיקר בפלורידה) ובישראל.^[4][5] אנשי הקהילה מפעילים בישראל 28 מרכזי קהילה, רובן למען עובדים זרים ברומנית, ספרדית, רוסית ואנגלית, וכן מרכז באמהרית ובעברית. ארבעת האחרונים פונים ליהודים עולי אתיופיה, עולי הארצות דוברות האנגלית והרוסית, ויהודים ישראלים. הכנסייה מפיצה ספרות בעברית שנועד לציבור היהודי בישראל דתי כחילוני, וכן חלק מאתר המרשתת שלה מוקדש ומיועד ליהודים (ונקרא הקהילה האדוונטיסטית בני ציון.
מקור ועיקרי האמונה

******

****

*****

*****

*****

*****

*****

הפעם מישהו שיצלם אותי

*****

****

תיאטרון החאן הפועל במתחם החאן הירושלמי הוא התיאטרון הרפרטוארי היוצר היחיד בירושלים ונחשב לאחד המובילים בישראל. התיאטרון אימץ את צורת מבנה שער הכניסה לחאן – קשתרחבה, שהפכה סימן ההיכר של המבנה – כחלק מהלוגו שלו.

מתחם תחנת הרכבת

בתוך מתחם התחנה הראשונה. הפעם ריק.

****

פארק המסילה

קצה שכונת בקעה

קטע הפארק בתוך בית צאפפה

קטע המסילה מול מתחם ארנה

פיס ארנה ירושלים – הוא אולם רב תכליתי בעל 11,600 מקומות ישיבה, הממוקם ממזרח לאצטדיון טדי ולקניון מלחה בשכונת מלחה, בשטח של 40 אלף מטר מרובע. האולם כולל חדר כושר, אזור עיתונות ומזנונים. מלבד לפעולות ספורט על ענפיו השונים, מיועד האולם לשמש גם כמרכז תרבות, בידור והיכל התכנסויות לוועידות מהארץ ומהעולם, מרכז למופעי רוק וכנסים בינלאומיים.

הקטע בנחל רפאים מול עין יעל

סוף דבר

סיבוב זה נמשך כשעתיים ורבע
העצירות היו מעטות
לצורכי חציית כבישים ברמזורים 
ולמטרות צילום.

*****

היה זה עוד סיבוב חביב ששילב
קצת פעילות ספורט וטיול.
אפילו למדתי דברים חדשים

****

אף פעם לא משעממם לשוטט בירושלים
המראות משתנים מפעם לפעם.

*****

לאחר הטיול השלמתי את הפעילות הספuרטיבית
בשחיה קצרה של  500 מ' בבריכה
פשוט כיף!
אני אוהב את השילוב
רכיבה ושחייה
מעת לעת אשתדל לחבר את שניהם.

מאז שהגעתי לירושלים, לפני ארבעים שנה, מעת לעת אני נוהג להגיע לשוק מחנה יהודה. במיוחד אני אוהב לשוטט בו בימי שישי שההכנות לקראת שבת בשיאן.

שהייתי צעיר ודלפון נהגתי לקנות בשוק פירות וירקות. אחרי מספר שנים הפסקתי לקנות  בשוק.

מאז שהשתנו הזמנים אני זוכר לשוק ימים טובים. אני מגיע לבקר ולהתבשם בו לבד או עם אורחים מזדמנים או עם רוכבי אופניים שמטיילים איתי בעיר.

בשנים האחרונות השוק שינה את דמותו. פעם היו קונים בו פירות, ירקות, בשר ודגים, דברי מאפה, משקאות ויינות, תבלינים, כלי בית, פיצוחים, ממתקים ובדים.

היום פחת מספר הדוכנים והחנויות בהם נמכרים כל אלה.

השוק הפך להיות אתר בילוי בערב וביום. חנויות ודוכנים רבים הפכו להיות בתי אוכל מכל המינים ומכל הסוגים.

השוק הפך להיות אטרקציה תיירותית. ביקור בירושלים לא נחשב אם לא טיילת בשוק מחנה יהודה.

בקיץ שנה זו, תשע"ח,  בהפרש חודשיים, הסתובבתי בשוק פעמיים, במצטבר כשבע שעות, אולי יותר.

אנשים רבים פגשתי ומראות שונים חזו עייני. את חלקם הנצחתי באמצעות עדשת המצלמה.

מוזמנים להשתתף לחוויית השיטוט ולהצטרף לחגיגת הצבעים והריחות בה התבשמתי.

בדרך אל השוק

במעלה רחוב אגריפס

*****

רחוב אגריפס

*****

****

*****

עגלות ומזוודות

*****

*****

****

הכניסה

****

*****

ההמון

*****

*****

*****

****

קונים ומוכרים

*****

****

****

****

****

****

****

אנשים ודמויות

*****

*****

*****

****

*****

****

*****

****

****

*****

****

****

*****

****

*****

****

*****

****

הן בקשו שאצלם אז שאסרב?

*****

*****

*****

****

*****

****

****

מזמרים ומנגנים

****

****

****

*****

*****

****

פרחי ירושלים

****

צופים ומאזינים

****

שירה על הקיר

****

*****

****

*****

עובדים

*****

****

****

*****

*****

מניחים תפילין

"הציידים"

*****

****

****

*****

****

עמדה קדמית

צמודים לטלפון

***

*****

*****

*****

*****

פרי העץ והאדמה

****

****

****

*****

****

****

*****

*****

*****

****

*****

****

****

*****

מאפים

****

*****

*****

*****

ממתקים ומתוקים

****

****

****

חליטות

****

****

*****

*****

תבלינים

*****

חמוצים

****

****

פיצוחים

****

*****

****

****

****

בתי אוכל

****

*****

****

****

****

*****

****

מקום לנוח

*****

*****

רוח הזמן

****

****

****

שאלה בסוף:
האם יש עוד מקום ססגוני
כמו שוק מחנה יהודה?