בעקבות קרבות לטרון בתש"ח18 בספטמבר 2018

קובץ GPX להורדה מרחק: 28 ק"מ טיפוס-מצטבר: 520 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

הטיול זה אליו יצאנו ביום שני  (17/9/2018) היה נוסף בסדרת "דיוושי העומק והמחקר"  אותה רז גורן ואני מקיימים מעת לעת באמצע השבוע ואליה מצטרפים חברים המתעניינים

 

החבורה שהתכנסה בשעת בוקר מוקדמת במתחם תחנת הדלק בלטרון כללה עשרה אנשים רובם מתגוררים בצפון הארץ והם:  פיפ רותם (סאסא), צביקה אסף (אפק), לוי אבנון (חמדיה), יעקב פרומן (מולדת), צביקי לוריא (עין חרוד), יואל שדה (מצפה אביב), דסי פוקלמן (גבעתיים),  עמית פינקלשטין (באר יעקב), רז גורן (כפר יונה) ואני (מבשרת ציון).

 

את המסלול הטיול תכנן רז גורן כחלק מהכנה שלו לבחינת סיום קורס מורי הדרך. הוא הוביל והסביר וגם שותף בהכנת התיעוד.

 

לי יש חיבה רבה לאזור בו טיילנו, בגלל שתי סיבות: האחת, התוכן הגאוגרפי וההיסטורי העשיר והמרתק שהוא אוצר בתוכו בנוסף לנושא הטיול כפי שיוצג בסיפור כאן. הסיבה האחרת, זה האזור בו התחלתי את דרכי הראשונה כרוכב באופני השטח לפני כחמש שנים ומאז טיילתי בו פעמים רבות.

 

*******

מסלול הטיול,
מעגלי נגד כיוון השעון
התחלה וסיום
במתחם תחנת הדלק לטרון

חלקים מקטעי המסלול מתועדים בטיולים קודמים:
מנחשון אל חולדה, הלאה לעמק נחל שורק וחזרה דרך גבעות הראל – יולי 2018
מנחשון דרך תל גזר למחלבת עברי בעזריה וחזרה דרך עמק איילון – מרץ 2018
עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר – נובמבר 2016
בין משמר איילון ונען, – יוני 2016
יער אשתאול בגבעות השפלה אותן חצתה דרך בורמה – יוני 2016
ממתחם לטרון לעמק איילון והגבעות סביבו – דצמבר 2015
דרום ומזרח גבעות מודיעין ומזרח עמק איילון – יוני 2015
מלטרון ליער המגינים וחזרה דרך משמר איילון – מאי 2015
בשפלה הנמוכה, בין לטרון ונחשון לתל גזר  – ינואר 2015
ממרחב לטרון לגבעות נחשון וליער המגינים – ספטמבר 2014 

מטרת הטיול
ללמוד ולהכיר את אזור השפלה הצפונית הנמוכה
בו התרחשה במלחמת העצמאות המערכה
על שליטת הדרך לירושלים

פני המרחב בזמן מלחמת העצמאות

מרחב לטרון כולל
* את גבעות לטרון (מבנה משטרת לטרון, מנזר לטרון המבצר הצלבני ועיי והכפר לטרון,)
* את עמק איילון אותו חוצה כביש יפו – ירושלים (היום כביש 424) וכביש מג'דל – רמאללה (כביש 3),
* את גבעות רכס אייילון (פרק קנדה),
* את גבעות רכס אשתול – נווה שלום
* גבעת רכס נחשון (יער המגינים)

*****

******


מרחב שלאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן
הפך להיות שטח ההפקר ומובלעת לטרון הירדנית
והתקיים במשך שני העשורים הראשונים
עד מלחמת ששת הימים
.

 

מובלעת לטרון וחלק מרצועת שטח ההפקר

*****

****

*****

 

מובלעת לטרון שניתקה את הדרך לירושלים בשני העשורים הראשונים 

*******

האזור, השפלה הצפונית

אזור הטיול

הגאוגרפיה של עמק איילון,

מיקומו בין הרי ירושלים במזרח,
גבעות השפלה הגבוהה מדרום ומצפון,
גבעות השפלה הנמוכה ממערב
גובה נע בין 140 ל-200 מטרים מעל פני הים,
שטחו כ–40 קילומטרים רבועים
וקרקעותיו פוריות

הוא אחד מחמישה עמקים והגדול ביניהם שנוצרו במפגש 

של התפר הגאולוגי שנקרא "קו התלם" (כיוונו צפון -דרום)
בין הדום הר חברון והרי ירושלים ובין השפלה
עם קו העתק הנחלים שכיוונו מזרח -מערב

 

חמשת העמקים בין השפלה להר

צורת עמק איילון חצי הסהר לאורך תוואי ערוצי נחל איילון ונחל נחשון

שתי אונות עמק איילון משתרעות בערוצי נחל איילון ונחל נחשון

נחל איילון מוכר בעבר בשמו הערבי: וָאדִי מוּסְרָרָה.  יש המפרשים את השם הערבי במשמעות "צרורות אבנים" (صرّة "צֻרָה"= צרור). את שמו העברי קיבל מעמק איילון בו הוא עובר, לאורכו. השמות הקודמים של הנחל: w. Salman, w. Kabir, w. Salama, w. Musrara. בעבר נחל איילון היה נחל איתן וכיום הוא נחל אכזב, מוצאו בהרי יהודה דרומית לרמאללה ונשפך לנחל הירקון בתל אביב. אורכו הכולל של הנחל הוא כחמישים קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו כ-815 קילומטר רבוע. הנחל כיום הוא היובל המרכזי והעיקרי של נחל הירקון. זה תחום אגן הניקוז של שניהם.

יובליו של נחל איילון בהרי יהודה הם נחל בית חנן, נחל כפירה, נחל החמישה, נחל יתלה, נחל אילן, נחל שורש, נחל בית חורון. בתחילה זורם הנחל בעמק איילון, משם הוא נכנס למאגר איילון וממשיך בגבעות השפלה מזרחית ליישובים כפר שמואל ומשמר איילון. נחל איילון ממשיך לזרום מהשפלה ואליו מגיעים יובלים נוספים ממהר והם נחל נטוף, נחל מודיעים, נחל נבלט). ויובליו האחרים מגבעות השפלה נחל נחשון, נחל מאיר, נחל גזר, נחל עזריה, נחל ענבה, נחל דניאל, נחל גמזו נחל בית עריף, לכיוון כללי של צפון מערב. מערבית לנמל התעופה בן-גוריון, מתחברים אליו שני יובליו הגדולים נחל שפריר ונחל יהוד אליו התחבר נחל אונו. בהמשך הנחל נכנס לפארק אריאל שרון בקצהו המזרחי של הפארק מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו עד שהוא מתועל לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. מנקודה זו ועד קרוב לשפך הוא זורם לכיוון צפון בתעלה בין נתיבי הכביש המהיר. נחל איילון נשפך לנחל הירקון ודרכו לים התיכון. נקודת המפגש עם הירקון יוצרת לשון יבשה המפרידה בין הנחלים ונקראת "פארק ראש הציפור", בשל צורת השטח במבט מהאוויר. היא נמצאת בשטחו של פארק הירקון.

 

תוואי ערוצי נחלים איילון ונחשון

*******
האזור מאז שלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות

תמונת מצב בשלהי המאה ה-19, על פי מפת ה-P.E.F

בשלהי התקופה העות'מאנית מבחינה מנהלית,

חלק מהכפרים בנחיית בני מאלכ בסנג'ק ירושלים

חלק מהכפרים במחוז רמלה בסנ'גק עזה

המערכה במלחמת העולם הראשונה,

האזור לא כוסה בצורה מיטבית בתרשימי הקרבות. מדובר בסיפור מעט מסובך. ננסה לעשות מעט סדר במספר שורות באדיבות ערן תירוש יו"ר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל:

לאחר הבקעת הקו העות'מאני הקדמי בין באר-שבע לעזה בסוף חודש אוקטובר 1917, נערכו במהלך השבועיים הראשונים של נובמבר מספר קרבות בין הכוחות העות'מאניים הנסוגים לבין כוחות בעלות הברית (חיל המשלוח המצרי – צבא אלנבי) בצפון הנגב ובפלשת. ב-15 בנובמבר הסתערו פרשי יאומנרי בריטים על רכס אבו שושה (תל גזר – רכס בקוע / יער המגנים) החולש על קטע מדרך יפו – ירושלים, סמוך לאל-קובאב (סביבת משמר איילון / כפר בן נון). צפון-מערבה משם, השתלטו פרשים אוסטרלים מדיביזיית אנז"ק על סביבת רמלה ולוד. בהמשך, הדיביזיה האוסטרלית הרכובה נעה קדימה והתמקמה סביב אל-קובאב, המשקיפה ממערב על עמק איילון.
בשלב זה נוצר פיצול בין הכוחות העות'מאניים. הארמיה השמינית נסוגה אל עבר הגדה הצפונית של הירקון בעוד הארמיה השביעית נסוגה אל עבר הרי ירושלים. האזור הטרשי בדרום-מערב השומרון (מצפון למודיעין של היום) חצץ בין הארמיות העות'מאניות ולמספר ימים היה ללא נוכחות צבאית משמעותית. הגנרל אלנבי החליט לדחוק בכוחותיו היגעים (לאחר למעלה משבועיים של תנועה ולחימה ועם קווי אספקה ארוכים ומקוטעים) ולתקוף את הארמיה העות'מאנית השביעית, תוך כוונה לאגף את ירושלים מצפון ובכך להכריח את העות'מאנים לסגת מהעיר מזרחה, ללא קרב.
ב-18 בנובמבר החלה המתקפה הראשונה על ירושלים, מתקפה שזכתה מאוחר יותר לכינוי "קרב נבי סמואל". בתאריך זה נעו שתי דיביזיות פרשים אל עבר הרי ירושלים ובית-אל. דיביזיית היאומנרי הרכובה חצתה את גבעות בן שמן ומודיעין ונעה אל עבר אזור מעלה בית חורון. שני גדודים מהדיביזיה האוסטרלית הרכובה חצו את עמק איילון והתקדמו באיטיות אל תוך הגבעות הטרשיות החולשות ממערב על חלקו הצפוני של העמק (בין שעלבים לבין רעות של היום). בשעות אחרי הצהרים החל התקפה על אזור לטרון ואמעוס. פטרול אוסטרלי הצליח לאגף את הרכס ולהגיע אל יאלו (תל איילון). לקראת שקיעה הגיעה פקודה לעצור את ההתקפה ולסגת חזרה לאל-קובאב. לנוכח קשיי פעילות פרשים בשטח הטרשי הוחלט להסיג את הדיביזיה האוסטרלית הרכובה לאחור.
למחרת, ב-19 בנובמבר, הצטרפו ללחימה שתי דיביזיות רגלים, ה-52 וה-75. דיביזיה 52 נעה ממערב דרך גבעות בן שמן ומודיעין, חצתה את צפון עמק איילון בדרכה לבית ליקיא ובמעלה ההרים אל עבר בית עינאן ואל-קוביבה. הדיביזיה ה-75 השתלטה על סביבת לטרון ואמעוס (מרבית הכוחות העות'מאניים שהחזיקו במקום נסוגו במהלך הלילה) והמשיכו מזרחה אל עבר באב אל-וואד וואדי עלי.

ההיערכות הכוחות במרכז הארץ,

ההיערכות הכוחות במרכז הארץ, נובמבר 1917

 

הקרב באזור עמק איילון

הקרב באזור עמק איילון

בתקופת השלטון הבריטי, כמו בתקופה העות'מאנית
מבחינה מנהלית חלק מהיישובים
בתחום מחוז ירושלים וחלק במחוז רמלה

התיחום המנהלי בתקופת השלטון הבריטי,

בניית משטרת לטרון במסגרת מערך מצודות הטיגרט

משטרת לטרון  מדגם  מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

 

מצודות הטיגרט בא"י

מצודות הטיגרט בא"י

אזור עמק איילון, מחוץ למפת ההתיישבות היהודית

אזור עמק איילון, מחוץ למפת ההתיישבות היהודית

 

המרחב בין לטרון ואל קובב (לימים משמר איילון) בתקופת השלטון הבריטי

טרם תחילת מלחמת העצמאות  ובמהלכה
לטרון צומת אסטרטגית על כביש ירושלים תל אביב

*****

לטרון צומת אסטרטגית

הצומת האסטרטגי בתחילת מלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות,
המערכה בין צה"ל והלגיון הערבי 
בין 25 במאי ו-18 ביולי 1948

סיכום מחקר על קרבות לטרון שבצעה מחלקת היסטוריה לאחר המלחמה

מבצע מכבי (בין 8 ל-16 במאי) – מבצע שנקרא על שם מכבי מוצרי, מפקד שיירה שנפל ליד שער-הגיא. מטרת המבצע שהחל ב-8 במאי הייתה לפרוץ את הדרך לירושלים לקראת פלישת צבאות ערב, תוך השתלטות על כפרים ומשלטים לאורך הדרך.
ממזרח פעלה חטיבת הראל וממערב גדוד של חטיבת גבעתי, שכבש תחילה את המשלטים עד לטרון. אנשי הראל נתקלו בקשיים במשלטי בית-מחסיר. הקרב נמשך ימים מספר, וכוחות צבא ההצלה של קאוקג'י הפגיזו את אנשי הראל בתותחים. בית-מחסיר נכבשה רק ב-11 במאי, בקרב מלווה אבידות רבות. למחרת יצאה שיירה לבדיקת הדרך, אך ליד דיר-איוב נתקלה במארב ורוב משורייני השיירה נפגעו. כוחות "גבעתי", שתפשו את מחנה העצורים ליד לטרון, נאלצו לסגת מחמת אש כבדה, בתוכה אש של יחידות בריטיות. ב-12 במאי הוחלט לחדש את ההתקפה ביתר עצמה. הפיקוד הועבר לחטיבת "גבעתי". משלב זה נקרא המבצע "מכבי ב'". חלק זה הצליח יותר, בין השאר, כיון שכוחות צבא-ההצלה עזבו את לטרון לשם התארגנות, לפני שהגיעו כוחות הלגיון. בעוד הראל כבשה את  דיר-איוב כבשו אנשי גבעתי את אבו-שושה, אל-קובאב והכפר לטרון. תחילה הועברה מכונית אחת, בגלל קשיי ארגון. זו נקראה "שיירת היתום". אחרי יומיים עברה שיירה גדולה יותר לירושלים.
משהחלה הפלישה נקראו כוחות הראל לירושלים וגבעתי לחזית המצרית. לטרון פונתה. התוצאה של עזיבת האזור מבלי להבין את חשיבותו האסטרטגית העליונה..

 

ההשתלטות הלגיון – טרם פלישת צבאות ערב,
ב-14 במאי השתלט הלגיון הערבי על משטרת לטרון עם עזיבת הכוחות הבריטיים.
בלילה שבין 15 ל-16 במאי פלוגת לגיון נכנסה  לגזרה לאיזור יאלו במשך היום נכנס גדוד 4 של הלגיון ותפס את רכס איילון. פלוגה מס' 1 באזור עמואס; פלוגה מס' 2 באזור לטרון והמנזר; הפלוגה המסייעת התפצלה בפלוגות ובמחלקת הלגיון שהחזיקה במשטרה מאז עזיבת הבריטים התמקמה  פלוגת המטה והמטה – בעמואס.
הגדוד ארגן את הלוחמים הערבים המקומיים ואת הכנופיות העבר-ירדניות ביחידות, חילק להם נשק וצירף אותם למערך-ההגנה שלו – באופן שלכל אחת מיחידות-המשנה שלו צורפה יחידה חצי-סדירה. לפי הוראה ממטה החטיבה הוציאו כל הפלוגות הנ"ל מדי לילה פטרולים ניידים ונייחים לכיוון דיר-איוב , בית-ג'יז – כפר-אוריה, סלבית וביר-אל-חילו.

****

מבצע בן נון א' – בלילה שבין 24 במאי 1948 ל-25 במאי נערך ניסיון ראשון לכבוש את לטרון במסגרת מבצע בן נון א'. הכוח התוקף, בפיקודו של שלמה שמיר , קצין לשעבר בצבא הבריטי, כלל את חטיבה שבע שאך זה הוקמה, מתוגברת בגדוד 32 מחטיבת "אלכסנדרוני". הכוח הורכב מלוחמים ברמות הכשרה שונות, חלקם אנשי פלמ"ח, חלקם אנשי חי"ש וחלקם אנשי גח"ל שעלו לארץ זמן קצר לפני כן.
עקב העדר מידע מודיעיני מהימן, לא היה ידוע לפיקוד הישראלי, שכוח האויב במתחם לטרון נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על הכוח התוקף. הכוח נכשל בניסיונו לכבוש את הנקודות השולטות ברכס לטרון ונאלץ לסגת לאחר שספג אבידות קשות: כ-74 הרוגים, ששה שבויים ופצועים רבים. לוחמים ערביים מקומיים, מרביתם מהכפרים בית ג'יז ובית סוסין, מילאו תפקיד מרכזי בהדיפת המתקפה הישראלית, וזינבו בכוחות הנסוגים. מפקדת חטיבה 7 הבינה שהיא חייבת להשתלט על הכפרים הללו (שישבו על רכס הגבעות שמדרום לכביש לירושלים, מול רכס לטרון), לפני חידוש ההתקפה על מתחם לטרון, כדי לאבטח את אגפה הדרומי, ולחבור עם חטיבת "הראל" בפרוזדור ירושלים. בימים 25-28 במאי נכבשו שני הכפרים כמעט ללא התנגדות בשתי התקפות לילה, ותושביהם ברחו מהם. כיבוש הכפרים יצר מסדרון קרקעי בשליטת צה"ל, שעקף את חסימת הלגיון בלטרון, ואפשר מאוחר יותר את סלילת דרך עוקפת לירושלים ("דרך בורמה").

מבצע בן נון ב' – בליל 30/31 במאי 1948 נערך ניסיון שני לכבוש את מתחם לטרון, על ידי כוחות מחטיבה 7 בסיוע גדוד 52 מחטיבת "גבעתי". במהלך מבצע זה נעשה לראשונה שימוש נרחב בשיריוניות ובזחל"מים, ולכן נהוג לראות בו את הפעולה הראשונה של חיל השריון הישראלי. הכוחות הישראליים ערכו התקפת לילה בשני מאמצים עיקריים על עמדות הלגיון בחלקו המערבי של רכס לטרון ובחלקו המזרחי של הרכס. שתי ההתקפות נכשלו, מבלי שהצליחו ליצור איום רציני על מערך ההגנה של הלגיון, וכוחות צה"ל נסוגו לנקודות היציאה שלהם לאחר שספגו אבידות כבדות (49 הרוגים ועשרות פצועים). במהלך המבצע הצליח צוות קרב משולב מגדוד 73 של חטיבה 7 לפרוץ את טבעת ההגנה החיצונית של תחנת משטרת לטרון, אך ניסיונו לפרוץ אל תוך מבנה המשטרה נכשל, ושרידי הכוח התוקף נאלצו לסגת לאחר שספגו אבידות כבדות ביותר. בחצר המשטרה נותרו 31 הרוגים ישראלים וארבעה זחל"מים.

 

מבצע יורם – המחסור המחריף במזון בירושלים העברית, כתוצאה מכישלונות צה"ל לפרוץ את המצור שהטיל צבא עבר הירדן על העיר, ביחד עם החשש ש"ההפוגה הראשונה" במלחמה בא"י תיכנס לתוקף כאשר ירושלים עדיין מנותקת משאר חלקי המדינה היהודית, גרמו לבן-גוריון לדרוש מהמטכ"ל הישראלי לעשות ניסיון נוסף לכבוש את מתחם לטרון לפני מועד כניסת ההפוגה לתוקף (11 ביוני).
הפעם הוחלט להטיל את המשימה על שתי חטיבות פלמ"ח – חטיבת "הראל", שהחזיקה בפרוזדור ירושלים, וחטיבת "יפתח", שהועברה במיוחד מהגליל לחזית ירושלים, כדי לתגבר את כוחות צה"ל באזור – תחת פיקוד יגאל אלון, מפקד השדה הבכיר של הפלמ"ח.
לפי תכנית הפעולה נועד גדוד אחד מחטיבת "יפתח" לערוך פשיטות על עמדות הלגיון בחלק המערבי והצפון מערבי של מתחם לטרון, כדי להטעות את פיקוד הלגיון ולאלץ אותו לרכז את עתודותיו באזור זה, בעוד המתקפה העיקרית מונחתת מכיוון דרום, על עמדות הלגיון ברכסים ממזרח לכפר לטרון (מרכז מערך ההגנה של הלגיון). גדוד 5 של "הראל" נועד לכבוש את משלט י"ג (נ"ג 350), ולאחר כיבושו נועד גדוד 3 של "יפתח" לעבור דרכו, ולהשתלט על משלט י"ד (נ"ג 315), על הרכס מדרום לו.
המבצע נערך בלילה שבין 8 ביוני ל-9 ביוני 1948. בגלל טעות בניווט תקף גדוד 5 את משלט י"ד במקום את יעדו המקורי. הגדוד שלא עמד על טעותו דיווח על כיבוש משלט י"ג, וגדוד 3 שנשלח לתגבר אותו בהתאם לתוכנית המקורית הופתע כאשר נתקל במכת אש של כוח הלגיון שהחזיק במשלט. מפקד הגדוד החליט לסגת לנקודת היציאה למרות שכמעט לא היו לו נפגעים, ובכך השאיר את גדוד 5 מבודד בלב מערך הלגיון. למרות זאת הצליח הגדוד בתום קרב ממושך וקשה להשתלט על משלט י"ד ולהדוף שורת התקפות נגד של כוחות הלגיון. דיווחים מהצד הירדני מלמדים, שפעולת הגדוד הייתה קרובה למוטט את מערך ההגנה של הלגיון, ואילו היה ניתן לתגבר אותו הוא היה גורם לנסיגת כוחות האויב. אולם ערפל הקרב והעדר כוחות עתודה זמינים גרמו לכך שמפקדת המבצע לא תיגברה את גדוד 5, והוא נאלץ לסגת עם שחר לאחר שספג 18 הרוגים ופצועים רבים.
מבצע "יורם" הוכיח, שניתן היה לכבוש את מתחם לטרון, אילו הוטלה המשימה על כוחות חי"ר מנוסים ומאומנים היטב (דוגמת כוחות הפלמ"ח). למרות כישלון המבצע הוא היה קרוב מאוד להשגת יעדו, ויצר איום ממשי על מערך ההגנה של הלגיון.

 

עוד שני ניסיונות – למחרת מבצע יורם הורה בן-גוריון לצאת שוב עוד באותו לילה, אך נתקל בסירוב מפי יצחק רבין, סגנו של אלון. לויתור על תפיסת לטרון סייעה העובדה שבמהלך חודש יוני נפרצה דרך עוקפת לירושלים שכונתה דרך בורמה. מעבר ציוד בדרך זו לירושלים הקל על המצור והפך את "פקק לטרון" לחשוב פחות.בקרבות עשרת הימים נעשו עוד שני ניסיונות לכבוש את לטרון:
בליל 15-16 ביולי 1948. במסגרת מבצע דני, תקפה פלוגה מחטיבת הראל את "רכס התותחים" (נ.ג 395) בחלקו המזרחי של רכס לטרון וכבשה בהסתערות את המשלט. הליגיון הערבי שחזה את ההתקפה, חוזק בגדוד משוריין שהחל כעבור זמן קצר בהתקפת נגד. לוחמי הראל לא צוידו בנשק נגד שריון. השחר עמד לעלות ומפקד הפלוגה החליט על נסיגה לפני שיכותר על ידי כוח הלגיון העדיף. הפלוגה השאירה במקום שלושה פצועים קשה שלא ניתן לטלטלם וחובש שהתנדב להישאר ולטפל בהם. ארבעתם נהרגו בידי הירדנים.
ב-18 ביולי 1948 לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקף, בוצע ניסיון לכבוש את תחנת המשטרה. המשימה הוטלה על פלוגה של חטיבת יפתח ועל מספר זחל"מים וטנק קרומוול של חטיבה 8. הטור המשוריין יצא מאל-קובאב והתקדם לעבר תחנת המשטרה בלטרון. כאשר הגיעו לתחנת השאיבה במחצית הדרך פתח הטנק באש על המשטרה. בעת שילוח הפגז השלישי נתקע התרמיל בקנה והטנק נאלץ לסגת כדי לתקן את התקלה. קשר לקוי גרם לכך שמפקד שדרת הזחל"מים ראה בכך אות לנסיגה ופקד על הזחל"מים לסגת. מפקד הפעולה לא רצה לסכן את חיל הרגלים בהתקפה ללא סיוע ופקד על נסיגה כללית

בתום מלחמת העצמאות מרחב לטרון מחוץ לשליטת ישראל 

מרחב לטרון מחוץ לשליטת ישראל בתום מלחמת העצמאות

 

קווי הגבול ושטח ההפקר על המפה המקורית של הסכם שביתת הנשק

מרחב למובלעת לטרון ושטח הפקר

על מהות האזור ארשה לצטט את דברי פרופ' גדעון ביגר, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת  תל אביב, שהיה מורה שלי בעת לימודי באוניברסיטה העברית והמשך הזמן הפך להיות עמית במקצוע."שטח הפקר הוא שטח במעמד מיוחד, הנמצא על פי רוב בין שתי מדינות שביניהן גבול משותף אך הן לא הסכימו על מיקומו המדויק. מצב זה הוליד לפעמים אזורים שאינם שייכים לשום צד, בין קו הגבול של צד אחד לקו הגבול של הצד האחר. בשטח זה אין ריבונות חוקית לשום צד, ולכן הוא מכונה "שטח הפקר".
מינוח זה הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית באירופה כדי לתאר את השטחים שבין חפירות הלוחמים משני הצדדים. לימים הוא נעשה למושג המשמש בעת קביעת גבולות מדיניים. עד היום קיים שטח הפקר בין דרום קוריאה לצפון קוריאה ובין קפריסין הריבונית לקפריסין הטורקית.
קביעת קווי שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן באביב 1949 ("הקו הירוק") יצרה כמה שטחי הפקר, בשל אי הסכמה ובהירות אשר למיקום הקו המפריד – בשל מיקום הלוחמים עם קביעת הפסקת האש. שטחי הפקר קטנים השתרעו לאורך הקו העירוני בירושלים. שטח ההפקר הגדול השתרע בסמוך למנזר לטרון.
המנזר ותחנת המשטרה הסמוכה לו נתפסו בידי הלגיון העבר ירדני במלחמת הקוממיות, והניסיונות לכבוש שטח זה, שבו עבר הכביש הראשי בין תל אביב לירושלים וגם צינור המים ממעיינות הירקון לירושלים, עלו בתוהו. עם הפסקת האש התבססו כוחות צה"ל על הגבעות ממערב, צפון ודרום לתחנת המשטרה ולעמק איילון, והירדנים החזיקו בגבעות שממזרח, במנזר ובתחנת המשטרה.
הסכם שביתת הנשק סימן על המפות שני קווים מקבילים, שממזרחם ישבו הירדנים וממערבם מדינת ישראל. המנזר ותחנת המשטרה נשארו בשטח הירדני, אך שטח נרחב, כ-44 קמ"ר (44 אלף דונם), נשאר בשטח ההפקר. בשנים 1949-1967 עיבדו חקלאים משני הצדדים שטחים בשטח ההפקר, מה שגרם לתקריות, כמו "קרב הטרקטורים הגדול" ב-1965, אך שום צד לא הקים מבני קבע בשטח. אף שישראל ביקשה כמה פעמים לחלק את השטח בינה לבין ירדן, לא הסכימה ירדן לשום שינוי במצב.
במלחמת ששת הימים נכבש השטח בידי צה"ל. ישראל לא הכריזה ששטח ההפקר צורף למדינת ישראל, אך בפועל היא מתייחסת אליו כחלק מהשטח הריבוני של המדינה. בשטח הוקם פארק "מיני ישראל", ונעשות בו פעולות חקלאיות והנדסיות ובהן סלילת הכביש המהיר בין ירושלים לתל אביב.
העיר מודיעין, שהחלה להיבנות על ידי מדינת ישראל בשנות ה-80, נבנתה כולה בשטח מדינת ישראל הריבונית. מכבים ורעות נבנו בחלקן בשטח ההפקר. עם צירופן למודיעין, חלק מהשטח הבנוי של העיר נמצא בשטח ההפקר. לכן נראה שיש בסיס לטענת האיחוד האירופי, כי מודיעין נמצאת בחלקה בשטח ההפקר, שגם ישראל, כאמור, לא צירפה באופן רשמי לשטח המדינה

*******
האזור בשני העשורים הראשונים

המציאות לאחר הסכם שביתת הנשק, כביש תל אביב – ירושלים נותק בשטח ההפקר ומובלעת לטרון

הנוכחות הישראלית מול שטח ההפקר ומובלעת לטרון בראשית שנות ה-50' שעלבים טרם הוקם

מערך הדרכים לירושלים, הדרך החסומה והדרך החלופית כביש הגבורה

 

 

עיבודים בשטח ההפקר, המקור בין הקווים לעייל

מלחמת הטרקטורים בשטח ההפקר 1965, המקור: בין הקווים לעייל

תמונת מצב ערב מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים,
כיבוש מובלעת לטרון ושטח ההפקר,
אלוף פקוד מרכז אלוף עוזי נרקיס
החליט על דעת עצמו לחסל את המובלעת
ולפנות ולהרוס את הכפרים, אמעוס, יאלו ובית נובא

******

האזור כיום

פארק איילון (פארק קנדה) על הגבעות מדרום לנחל איילון

פארק איילון (פארק קנדה) על הגבעות מדרום לנחל איילון

המסלול סיפר הדרך, המקומות והמראות

****

*****

המסלול ביחס לשטח ההפקר ומובלעת לטרון

חלק ראשון
מתחם לטרון,
עמק נחל נחשון
ושולי רכס אשתאול

****

* יציאה ממתחם תחנת הדלק בלטרון
* טיפוס אל המבצר הצלבני לטרון
* תצפית להכרת האזור  והצגת מבצע בן נון א'
* ירידה דרומה לעבר תוואי הכביש לירושלים עם תחילת מלחמת העצמאות
* חציית נחל נחשון
* המשך מזרחה בדרך האיילות
* מעבר ליד עין המסילה
* טיפוס למצפה שער הגיא בגבעת תל חתולה
  והצגת  מבצע בן נון ב שנערך על דרום רכס איילון: איזור דיר איוב , שייך איוב והרכס שמעליו.

*****

*****

עליית לגבעת לטרון, צילום רז גורן

מרחב לטרון

תצפית, הזדהות וסקירה על גבעת לטרון

המרחב ממערב ללטרון

הגבעת לטרון, שרידי המבצר הצלבני ועיי הכפר לטרון

מבצר לטרון – לה טורון דה שבלייה" הצלבנים העריכו את עמק איילון כנכס אסטרטגי והקימו בו את מבצר לטרון ("לה טורון דה שבלייה" – מגדל האבירים בצרפתית). הוא הוקם כדי לתת מענה לבעיית חוסר הביטחון בתנועה בדרכים העולות לירושלים והוחזק על ידי מסדר הטמפלרים. המבצר  וננטש בשנת 1187 ונהרס לחלוטין בידי המוסלמים שכבשו את הארץ אחרי קרב קרני חיטין. שמו של המבצר שובש על ידי התושבים המקומיים הערבים ללטרון ושם זה נשאר עד עצם היום הזה.

*****

מבט על מתחם משטרת לטרון, צילום רז גורן

הירידה מהגבעה צילום רז גורן

אנדרטת חטיבה 7

מבט מזרחה מגבעת לטרון לרכס איילון

בירידה לעבר נחל נחשון, צילום רז גורן

לאחר חציית נחל נחשון למול גבעת לטרון

מזרחה לעין חילו על דרך האיילות

דרך האיילות היא דרך עפר המחברת את אזור לטרון לנקודה על כביש 38 מצפון למסילת ציון, סמוך לאנדרטת מח"ל. בזמן המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות שימשה הדרך להעברת מספר שיירות אספקה לירושלים במהלך מבצע מכבי בחודש מאי 1948, לאחר שערביי הכפר דיר איוב פגעו בשיירה של חטיבת גבעתי ב-12 במאי 1948. הדרך עוברת מדרום לרכס ח'תולה, ולכן נסתרת מדיר איוב. הדרך יצאה משימוש לאחר שהלגיון הירדני השתלט על רכס לטרון ב-18 במאי. מקור שמה של הדרך – משורייני הליווי כונו בשם הקוד 'אַיִל' (מלשון 'אֵיל-ברזל'). נראה שהאלחוטנים והאלחוטניות של גבעתי כינו את השיירות 'איילות' (במקום 'אֵילִים') שכן היו בהן מספר משוריינים

עין מסילה על תוואי דרך בורמה

על דרך בורמה ראו יער אשתאול בגבעות השפלה אותן חצתה דרך בורמה

מבט אל שער הגיא מתצפית שער הגיא

צילום רז גורן

תצפית שער הגיא

הירידה מתצפית שער הגיא לכיוון כביש 1

מעבר תחת כביש 1 לעבר רכס איילון

חלק שני רכס איילון

*****

*****

****

* ירידה לכוון צפון וחציית כביש 1 במעבר תחתי.
* טיפוס בשולי פארק בדרום רכס איילון לעבר עיי הכפר דיר איוב
* המשך טיפוס לרכס התותחים והצגת מבצע יורם שבו נלחמו על משלט י"ג וי"ד והקרב הרביעי בו ניסו לוחמי הראל לתפוש את רכס התותחים
* ירידה מערבה בסינגל וחבירה לדרך נוף דרומית של פארק קנדה (סימון אדום) ועליה למשלט י"ד.
* ירידה לעבר יציאה מפארק קנדה
* חציית כביש 3
* הלאה לשולי המערביים של פארק קנדה

*****

עיי הכפר דיר איוב

תחילת הטיפוס לרכס איילון מדיר איוב, צילום יואל שדה

טיפוס לרכס התותחים, צילום רז גורן

מסלול הטיול ברכס איילון

הסבר בעיי דיר איוב

הכניסה לסיגל ברכס איילון

לוחמי לגיון או אנשי כנופיות צופים ממורדות רכס איילון לעבר שער הגיא המקור

שרידי עמדה ירדנית על רכס איילון הצופה לשער הגיא

הכניסה לפארק קנדה מכביש 3

מבט מכביש 3 על הכניסה המזרחית לחלקו העיקרי של פארק קנדה, צילום יואל שדה

 

חלק שלישי עמק איילון ושולי רכס נחשון

*****

*****

* צפונה לאורך דרך המקבילה לכביש 1
* חציית כביש מספר 1 במעבר תחתי בסביבת שעלבים
* מערבה עמק איילון והצגת הקרב החמישי של לטרון
* חציית כביש  "לטרון-רמלה"
* דרומה צמוד למטעי שקדים והגעה לפינה הדרום מזרחית של קיבוץ נחשון
* מעבר ליד גבעה 200
* מזרחה על תוואי הקודם של כביש 3
* חציית הכביש מתחת לגשר נחל נחשון
* מזרחה לעבר מנזר לטרון
* דרך שרידי הכביש הישן לירושלים לצומת לטרון
* חזרה למתחם תחנת הדלק

 

מרחב עמק איילון מצפון ללטרון

*****

****

צפונה בעמק איילון בדרך הצמודה לכביש 1

כביש 1 (אַחַת) הוא כביש ראשי המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים-תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57). אורכו הכולל של הכביש הוא 96 קילומטרים והוא מורכב משלושה חלקים עיקריים: 1. כביש מהיר המתחיל במחלף קיבוץ גלויות בתל אביב, בהתפצלות מנתיבי איילון, חולף על פני נמל התעופה בן-גוריון והעיר לוד ומגיע עד לשער הגיא. 2. העלייה ההיסטורית לירושלים ממחלף שער הגיא. 3. כביש ירושלים-ים המלח (או כביש ירושלים-יריחו). חלק זה מסתיים בצומת בית הערבה, צומת מפגש עם כביש 90 בסמוך לקיבוץ בית הערבה בבקעת ים המלח. מצומת זה נמשך חלק נוסף באורך של חמישה קילומטר הסגור לציבור אך נמצא בשימוש צה"ל, ומוביל לגשר עבדאללה ההרוס. מעבר לנהר הירדן קיים כביש המשך.
קטע הכביש המהיר – בשנת 1965 החל תכנון כביש מהיר מתל אביב לנמל התעופה בן-גוריון, בתוואי צמוד למסילת הרכבת מתל אביב ללוד. בנייתו שהייתה אמורה להסתיים ב-1966 התעכבה ולבסוף נחנך ב-26 בפברואר 1970 הכביש מחלף גנות – נתב"ג (המסלול הצפוני בלבד, שהתנועה בו נעה בשני הכיוונים). לקראת פתיחתו של הקטע נחנך באוקטובר 1969 הגשר הראשון של מחלף גנות. הקטע מגנות לנמל התעופה תוכנן מתוך מחשבה להרחיבו בעתיד לכיוון ירושלים ולתל אביב, ללא החלטה על התוואי המדויק. לאחר מכן הוחלט לבנות את הכביש המהיר בין תל אביב למחלף שער הגיא בתוואי חדש דרך לטרון, במקום להרחיב את הכביש הישן (כביש 44). קטע הדרך גנות – לטרון ארוך ב-10 קילומטרים מהכביש הישן (עקב מעקף סביב לוד ובן שמן), אך הנסיעה בו מהירה יותר בשל תכנונו ככביש מהיר עם מיעוט צמתים ומחלפים. אחד הנוסעים הראשונים בחלק החדש של הכביש היה נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בישראל בנובמבר 1977. היה זה עוד לפני שנסתיימה סלילת הכביש. ראש הממשלה באותה תקופה, מנחם בגין התעקש שסאדאת יסע בכביש המהיר כדי שיתרשם מהפיתוח בישראל. מספר שבועות לאחר מכן, בינואר 1978 נחנך הקטע בין לטרון לשער הגיא, וביולי 1978 נפתח הקטע לנסיעה לכל אורכו בין מחלף קיבוץ גלויות ועד לטרון (שם התחבר עם הכביש הישן), אך עם רמזורים זמניים ונתיב בודד בחלקים מסוימים. הקטע כולו נחנך רשמית באוגוסט 1979 בטקס חגיגי ומתוקשר. את הסרט גזר ראש הממשלה מנחם בגין.

 

היישובים, הכבישים ומסילת הברזל היום

חציית כביש 1 סמוך לשלעבים, צילום רז גורן

שעלבים הנו קיבוץ חקלאי דתי משתייך למועצה האזורית גזר. פעילותו החקלאית של הקיבוץ מתמקדת בגידולי שדה, בקר ועופות. הקיבוץ הוקם בי”א באב תשי”א (1951) כישוב ספר בודד בכל האזור, על ידי גרעין נח”ל “שלהבת” של בוגרי תנועת הנוער ‘עזרא’ על אדמות הכפר הערבי “סלבית” שנכבש בידי צה”ל 3 שנים קודם לכן במלחמת העצמאות. השם “שעלבים” נזכר בתנ”ך עוד בימי יהושוע כחלק מנחלת שבט דן ומוזכר מספר פעמים נוספות. על רקע המיקום הגיאוגרפי המוכר מהתנ”ך ושימור השם הדומה בערבית, הוחלט להעניק למקום את שמו כממשיכו של הישוב הקדום. עושר של ממצאים ארכיאולוגיים במקום מעידים על התיישבות בתקופת הברונזה הקדומה והמאוחרת ובתקופה הישראלית, לצד כתובות יווניות, רומיות, מבנים ביזנטיים ומערות, גתות, מקוואות ובורות מים. במקום נמצאו ממצאים מבית כנסת שומרוני מהמאה ה-4 לספירה בו הכתובת “ד’ ימלוך לעולם ועד” ומוזאיקה בה שתי מנורות בעלות שבעה קנים. בשנת תשכ”א (1961) הקים רב הקיבוץ דאז הרב מאיר שלזינגר את אחת מישיבות ההסדר הראשונות בארץ בשטחי הקיבוץ, דבר אשר השפיעה רבות על אופיו של הקיבוץ, כאשר במשך השנים הפכה לקרית חינוך גדולה מסגרות חינוך מגיל הגן ובית הספר ועד ללימודי הוראה, כולל רבנות ודיינות. הקיבוץ מונה כיום כ-200 משפחות
בשנת 1994, הוקם בידי בוגרי ישיבת ההסדר הישוב “נוף איילון” הסמוך לשעלבים אשר גדל לכדי ישוב נפרד וגדול משעלבים הותיקה. קרית החינוך של הישיבה ונוף איילון פועלים כיום כיחידות עצמאיות, אך הקשר ההיסטורי נשמר ובאופן טבעי מגוון שיתופי פעולה מתקיימים בין הצדדים בחיי היומיום.

****

 

מערבה בעמק איילון, צילום רז גורן

צילום רז גורן

כביש 424 העובר במושב משמר איילון ובשולי כפר בן נון, להלן, , היווה ציר תנועה מרכזי לירושלים. למעשה כביש זה נמצא על תוואי הדרך ההיסטורית בין יפו דרך רמלה לירושלים. במלחמת העצמאות ולאחריה בעת שמובלעת לטרון הייתה שטח הפקר ובלטרון שלט הלגיון הירדני כביש זה היה בשימוש יישובי הסביבה. לאחר מלחמת ששת הימים ועד שנת 1978 חזר ושימש כביש זה את התנועה לירושלים. לאחר סלילת קטע כביש 1 מנמל התעופה לוד לעבר לטרון חזר והפך כביש 424 להיות כביש אזורי. היום כביש זה, בעיקר בסוף שבוע  מהווה הכביש זה מסלול רכיבה מועדף לרוכבי אופני כביש.

מבט מזרחה לעבר גבעת לטרון, מגבעות נחשון, צילום רז גורן

נחשון הוא קיבוץ  השייך למועצה אזורית מטה יהודה. הקיבוץ הוקם בשנת 1950 על ידי אנשי "השומר הצעיר" מחו"ל ומהארץ. שמו של הקיבוץ הוא כשמו של מבצע נחשון שהוביל לפריצת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. ציוני דרך בתולדות הקיבוץ

 

מיקום קיבוץ נחשון סמוך לקו שטח ההפקר

מקום משלט 200 ממערב ללטרון, צילום יואל שדה

*******

סוף דבר


היה זה טיול  מעניין באזור מרתק 

היום אזור זה הוא צומת שואן בלב הארץ
יש  הרבה מה לומר ומה לספר עליו ועל תולדותיו

היה זה טיול ארוך, למעלה משש וחצי שעות
מתוכן שלוש שעות בתנועה
ושלוש וחצי שעות לעצירות למטרות תצפית והסבר

עברנו בגבעות לטרון,
ברכסים ועמקי נחלים נחשון ואיילון
בעמק איילון וסביבתו.
עלינו, טפסנו, ירדנו ושעטנו במישור.

******

בסיום הסיור יכולנו לומר
שלמדנו על המערכה במרחב זה בתש"ח.
היא נמשכה מספר חודשים ו
במהותה כללה ניסיונות עקובים מדם
לפרוץ את הדרך לירושלים.

*****

השקענו אנרגיה
וזכינו לחוויית דיווש מיוחדת ומרגשת.

*******

תודות,
לכל החברים שהשתתפו
ויצרו את החבורה הסקרנית והמתעניינת ,
ששתו בצמא את דברי ההסבר
על המערכה בתש"ח
ועל הגיאוגרפיה של אזור

****

תודה לרז שיזם, תכנן, הוביל, הסביר וגם צילם
ותיעד את הטיול 

*******

היה זה טיול מופת לאהבת הארץ
והרצון בנוסף לרכיבה
גם לדעת את קורות האזור

ובמקרה זה על המערכה
על הדרך לירושלים בתש"ח