מנחשון דרך תל גזר למחלבת עברי בעזריה וחזרה דרך עמק איילון16 במרץ 2018

קובץ GPX להורדה מרחק: 25.5 ק"מ טיפוס-מצטבר: 340 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

לטיול זה יצאנו ביום חמישי (15/3/2018). מספר ימים לפני, שעומר שדה ואני החלטנו שנצא לטיול התכוונו שהוא יהיה נינוח. חשבנו שנהייה שניים. טעינו!

 

בבוקר, בקיבוץ נחשון נוצרה לנו קבוצה בת שמונה אנשים. היינו עומר שדה, עירית פלג ועמית בז'רנו (נחשון), פטריסה אבנון (שוהם), דורון דורי (ירושלים), ליאור פרי (מודיעין), יוסי שורר (געש) ואני (מבשרת ציון).

 

לאחר היכרות קצרה והצגת מהות הטיול והמסלול יצאנו לדרך שעומר הוא המוביל.

 

******

המסלול מעגלי,
עם כוון השעון
התחלה וסיום
בקיבוץ נחשון

 

המסלול חופף או קרוב
לקטעי טיולים קודמים באזור

שתועדו בהרחבה והם אלה


מטל שחר למזכרת בתיה ולנען, הלאה לתל גזר וחזרה דרך חורש נחשון וחורש חולדה (מאי 2017)
עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016)
בין משמר איילון ובין נען (יוני 2016)
ממתחם לטרון לעמק איילון והגבעות סביבו (דצמבר 2015)
בין חולדה לבין גזר (ספטמבר 2015)
ממרחב לטרון לגבעות נחשון וליער המגינים (מאי 2015)
בשפלה הנמוכה, בין לטרון ונחשון לתל גזר (ינואר 2015)
מלטרון ליער המגינים וחזרה דרך משמר איילון (ספטמבר 2014)

 

******

מקום מרחב הטיול

****

האזור הגאוגרפי
הקצה הצפון מערבי של השפלה הנמוכה
למול הקצה המזרחי של מישור חוף יהודה

*****

**** 

מערכת הנחלים והיישובים במרחב הטיול

*****

מהות האזור
חורש קק"ל
ושטחים חקלאיים

****

מרחב הטיול בתחום יערות גזר נחשון

מסלול הטיול ביחס לשטח ההפקר שהתקיים בשני העשורים הראשונים

בשני העשורים הראשונים מרחב הטיול אזור ספר מול שטח ההפקר

 

תחום שטח ההפקר

על שטח ההפקר ראו בהרחבה 
עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016)

*****

המסלול:

מנחשון עליה ליער המגינים.
ירידה לעין ירדא.
טיפוס לתל גזר מכיוון מזרח.
גלישה מהתל לכיוון צפון מערב.
הגעה למושב עזריה.
ביקור בחוות עברי.
חזרה דרך קיבוץ גזר
והמושבים משמר איילון וכפר בן נון.
לאורך תוואי נחל נחשון בעמק איילון
והלאה בתוך מטע השקדים.
חזרה לקבוץ נחשון

*****

המראות והמקומות

קטע המסלול ביציאה מקיבוץ נחשון בחזרה אליו בסיום

נחשון הוא קיבוץ  השייך למועצה אזורית מטה יהודה. הקיבוץ הוקם בשנת 1950 על ידי אנשי "השומר הצעיר" מחו"ל ומהארץ. שמו של הקיבוץ הוא כשמו של מבצע נחשון שהוביל לפריצת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. ציוני דרך בתולדות הקיבוץ

מיקום קבוץ נחשון מול שטח ההפקר

קטע המסלול בשולי יער המגינים עד עין ירדא

עצירה ראשונה להסבר קצר על האזור ועל עמק איילון

בשדות קיבוץ נחשון

העליה ליער המגינים

מבט דרומה לעבר יער מגינים

תצפית לכיוון מודיעין, צילום דורון דורי

מבט מזרחה לעבר מודיעין

גלישה צפונה בדרך אל תל גזר

קטע המסלול בתחומי גן לאומי גזר וסביבתו

****

*****

****

עין ירדה הוא המעיין האחרון הנובע באזור תל גזר (מעיינות נוספים חרבו) בראש נחל גזר, אחד מיובליו של נחל איילון. סביבו יש אחו לח בו גדלים תלתן הביצות, אשבל הביצה, גומא ארוך, טיון דביק ועבקנה שכיח. לצד המעיין, הנובע בבאר בעומק כמטר וחצי, צומחת תאנה וכן נשתלו עצי בוסתן והוצבה פינת זיכרון לחייל איתי שטיינברגר, תושב כרמי יוסף, שנפל במלחמת לבנון השנייה. ליד המעיין הצמח כף-הצפרדע הדגנית – אחד הצמחים הנדירים ביותר בישראל. מין זה לא אותר שוב במקום בשנים האחרונות.

בריכת המעיין

התחלת הטיפוס לתל גזר

מבט מהמורדות המזרחיים של תל גזר

התצפית המזרחית בתל גזר, צילום דורון דורי

תל גזר משתרע על פני 130 דונם, ובו נמצאו 26 שכבות יישוב, החל מהתקופה הכלקוליתית (3500 לפני הספירה הנוצרית) ועד לתקופה הרומית (100 לספירת הנוצרים), וכן בדורות האחרונים. גובה התל כ- 230 מ', והוא מתנשא עד לרום 90 מ' מעל לסביבתו. רוב השרידים הם מהתקופה הכנענית התיכונה והמאוחרת, ומהתקופה הישראלית. בתקופות אלו היתה גזר עיר מרכזית וחשובה, ששלטה על צומת דרכים אזורית.
העיר מוזכרת במקורות היסטוריים רבים, ביניהם מכתבי תל אל-עמארנה במצרים (סביבות שנת 1360 לפני הספירה), המקרא, תבליט אשורי המתאר את מסעות תגלת פלאסר, וספר המקבים. במקרא מוזכרת גזר הן בימי יהושע (מלך גזר מוזכר בין המלכים שהיכה יהושע – יהושע י"ב), והן בימי שלמה המלך, אז מוזכרת גזר כעיר כנענית שנכבשה בידי פרעה מלך מצרים כנדוניה לביתו שהתחתנה עם שלמה – "פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת-גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר, הָרָג; וַיִּתְּנָהּ, שִׁלֻּחִים, לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה. וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-גָּזֶר" (מלכים א' ט', ט"ז-י"ז). גזר נכבשה בידי שמעון החשמונאי בשנת 142 לפני הספירה, ובמרחב הסמוך התגלה ממצא ייחודי – תריסר כתובות חקוקות באבן, בעברית וביוונית, המציינות את "תחום גזר". כיום ניתן לראות בשטח ארבע כתובות (מחוץ לגן הלאומי), שלוש מהן בתחום יער המגינים והרביעית ביישוב כרמי יוסף. ממצא מעניין נוסף התגלה בחפירות בעיר עצמה, והוא כתובת יוונית בה כתוב "פמפרס (אומר) : מי יתן ותרד אש השמים על בית שמעון". ייתכן שממצא זה מצביע על שבויים יווניים שהוחזקו בעיר לאחר כיבושה בידי החשמונאים. גזר ירדה מגדולתה בתקופה הרומית, עם עלייתה של עיר סמוכה אמאוס באזור מחלף לטרון.

העליה לחלקו המערבי של תל גזר

זיהוייה המחודש של העיר היה לראשונה בידי החוקר קלרמון-גנו, בשנת 1871. בשנים 1902-1909 נחפר התל לראשונה בידי החוקר הבריטי מקאליסטר, שמצא באתר, בין היתר, את "לוח גזר" – התעודה העברית הקדומה ביותר שנמצאה עד היום, ומציינת את העבודות החקלאיות שנעשו לאורך השנה. הלוח המקורי נמצא כיום במוזיאון באיסנטבול, והעתק מוגדל שלו הוצב בכניסה למסלול ההליכה בתל. חפירות נוספות בתל גזר בוצעו בשנים 1964-1973. בתחום התל נמצאים כמה אתרים בולטים: מפעל המים הכנעני, השער הכנעני, שער שלמה והמצבות הכנעניות. מפעל המים נחצב בתקופה הכנענית התיכונה, וכולל פיר ובקרקעיתו מנהרה משופעת היורדת לעומק 40 מ' מתחת לפני השטח – אל מפלס מי התהום. המפעל איפשר לעיר נגישות למקור מים גם בעת מצור. בקרבת מפעל המים נמצא השער הכנעני – שער העיר הכנענית, המחובר בחומה למגדל שמירה גדול. השער והמגדל השתלבו בחומת העיר. השער בנוי לבני בוץ על יסודות אבן, והשתמר לגובה 7 מ'. שמאלה לשער נמצאים שרידי מגדל שמירה ענק, שרוחבו 16 מ' ואורכו 20 מ' – מבנה הביצורים הגדול מסוגו בארץ. ממזרח לשער הכנעני, נמצא "שער שלמה" – השער הדרומי של גזר הישראלית. התנ"ך מספר כי גזר נכבשה בידי מלך מצרים כנדוניה לביתו שהתחתנה עם שלמה (מלכים א' ט'), ולאחר מכן בנה שלמה את גזר. השער דומה לשערים שנחשפו בחפירות חצור ומגידו, ונמצאו עליו עדויות לשריפה עזה – ייתכן שיש לייחס אותה לכיבוש של שישק מלך מצרים, בשנת 925 לפני הספירה הנוצרית.
הסמל המרכזי של גזר עבור המטיילים, הוא "מקדש המצבות" – מתחם פולחני הכולל אגן אבן אחד ועשר מצבות אבן, בגדלים וצורות שונות. ייתכן שהמקדש שימש לכריתת בריתות בין שבטים או בין ערי מדינה, וכן לחידוש בריתות כאלה. במערב התל נמצאים שרידי קבר שייח', המיוחס לשייח' מוחמד אל-ג'זארלי, ונבנה ככל הנראה לפני שנת 1600, ואילו במזרח התל נמצא מצפור ובו פעמוני רוח.

נעצרנו לתצפית בתל גזר, צילום דורון דורי

תיאום עם דוד עברי טרם הגעה למחלבה, צילום דורון דורי

סימון מערכת הדרכים וזאת באזור בית עוזיאל

גדילן מצוי

גדילן מצוי הוא קוץ חד-שנתי גבוה, שכיח מאוד בצידי דרכים, שולי שדות ומעזבות. הוא מתנשא לגובה של 150 ס"מ ואף יותר. עלי השושנת בבסיס הצמח גדולים ושסועים. שפת העלה מסתיימת בקוצים דוקרנים. העלים הירוקים מוכתמים ברשת של עורקים לבנים מכסיפים. פרופ' לב-ידון מאוניברסיטת חיפה העלה את ההשערה שדגם צבעים זה מטרתו להתריע על הקוצניות ולהרתיע בכך אוכלי עשב. האגדה מספרת כי טיפת חלב ממרים אמו של ישו נטפה על העלים, ומכאן כתמיהם הלבנים. מכאן גם שמו המדעי של המין. לארכו של עמוד התפרחת נישאים עלים קטנים עם שפה קוצנית, החובקים את הגבעול.
גדילן מצוי פורח באביב ובראשית הקיץ, ממארס עד מאי. הפרחים קטנים, יושבים על הקרקפת, צבעם לרוב סגול, אך יש אוכלוסיות שבהן פורחים גם פרטים לא מעטים בצבע לבן. כל פרחי הקרקפת צינוריים, עם 5 עלי כותרת מאוחים. האבקנים, 5 במספר, מאוחים לצינור. הקרקפות גדולות, נישאות כל אחת בראש עמוד תפרחת עבה. הקרקפת מוקפת קוצים בלתי מסועפים. סימן זה מבדיל בין מין זה לבין הברקן הסורי הדומה לו, שאצלו קוצי המעטפת כן מסועפים. הזרעון פחוס, ובראשו ציציתלבנה עשויה דורים של זיפים מחוספסים.
גדילן מצוי שייך לקבוצת הצמחים המופיעים בבתי גידול עשירים בתרכובות חנקן, היות שהם מזוהמים בזבל או באשפה. הוא נפוץ בבתי גידול מופרעים בחבל הימתיכוני. תפוצתו העולמית היא מזרח ימתיכונית ומערב אירנו-טורנית.
הגבעולים הצעירים אכילים וטעימים לאחר קילוף. אוכלים גם עלים, בין טריים לסלט ובין יבשים לחליטת משקה מעין תה. גם מצעית התפרחת נאכלת. כן נאכלים הזרעים, כשהם קלויים או חיים. השורשים נאכלים לאחר השריה במים לכמה שעות.
ברפואה העממית משמשים עלים מעוכים לטיפול בפצעי-עור, ומיצוי חליטת העלים – לטיפול בדלקת כבד. מחקרים אחרונים מוכיחים שהשמן המופק מהזרעים הוא בעל ערך רב בטיפול בדלקות כבד כרוניות. באירופה ובארה"ב יש פעילות נרחבת של הפקת השמן למטרות רפואיות וקוסמטיות. הזרעים משמשים להמרצת מיץ המרה, ומשרה מהזרעים נחשבת מועילה לטיפול במחלות כבד, צהבת, אבני-מרה ושיעול.
השם קוץ נזכר במקרא כשם כללי לצמחים בעלי עלים דוקרניים. שמות הקוצים אשר מופיעים במקרא קשים לזיהוי. סביר להניח שאחד מן השמות: שמיר, שית, צנינים ועקרבים מתייחס לאחד ממיני החורשף. ניכר שאבותינו הכירו את שמו המדויק של החורשף. יש המזהים את הקוץ המקראי עם צמח ששמו "קורטם", ויש המזהים אותו עם "ברקן" או עם "גדילן".
מקור השם הלטיני מהאגדה העממית כי הכתמים הלבנים על העלים נוצרו מחלב מרים אם ישו, שנשפך כשהניקה את בנה  ליד עלי הגדילן.
המקור ערגה אלוני אתר צמח השדה

 

קטע המסלול בדרך אל מחלבת עברי וחזרה ממנה

****

בית עוזיאל – מושב, שהוקם בשנת 1956 ונמצא בתחום המועצה אזורית גזר. היישוב נקרא על שמו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הספרדי של מדינת ישראל. במקום מתגוררים כ- 150 בתי אב, אוכלוסייה חילונית ומסורתית.

קטע המסלול בתוך מושב עזריה בדרך אל מחלבת עברי

עזַרְיָה הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים. יושב באזור השפלה, כ-5 קילומטרים מדרום-מזרח לרמלה, בסמוך לקילומטר ה-9 בכביש 424 מלטרון למחלף נשרים, בין היישוב בית חשמונאי לבין מושביד רמב"ם ושייך למועצה אזורית גזר. המושב נוסד ביום 30 באוקטובר 1949 על ידי גרעין התיישבות ירושלמי, בין המייסדים היו חברי ארגון יעזק – יהודים עולי זאכו קורדיסטן], תנועת המזרחי וכן משוחררי צה"ל בוגרי מלחמת העצמאות. בתחילה נקרא כפר יעזק, אולם עם הקמתו שינה יצחק בן צבי את שמו לעזריה. אולם יש הרואים בו את ראשי התיבות של המשפט: "עולי זאכו ראו ישועת ה'"
מייסדים הגיעו לאזור חורבות הכפר הערבי אל-בריה] שננטש על ידי תושביו שברחו ממנו במלחמת העצמאות. הקבוצה מנתה כ-28 משפחות שהגיעו מירושלים ומארגוני התיישבות שנוסדו טרם הקמת המדינה. מוצאם של המתיישבים היה מכורדיסטן, עיראק, פרס, סוריה וטורקיה, שעלו לארץ עוד לפני מלחמת העצמאות. בכך היו המתיישבים דומים לאלו של תנועת מן העיר אל הכפר שהוקמה לאחר יותר משנתיים, ב-1952.
בשנות החמישים הראשונות לאור המצב הביטחוני הרעוע, עקב הקרבה לגבול ופעילות של מסתננים, חלק גדול ממשפחות המייסדים עזב את המושב ובמקומם נקלטו עולים חדשים מטריפולי שבלוב ומעיראק. בשנים 1950-51 נבנו בתי המושב החדשים והתושבים עברו למשכנם החדש. בתחילה עסקו רוב חברי המושב בחקלאות: גידול ירקות, רפת ולול בנוסף היו גידולי שדה, כותנה ופרדס משותפים ותחנת שירות לטרקטורים.
בתחומי המושב היה מספר רב של בורות מים ובארות מים שהיו חלק מהכפר הערבי אל-בריה, אולם כל אלו נסתמו במהלך השנים מטעמי בטיחות. השרידים היחידים הקיימים במושב עזריה לכפר הערבי ששכן במקום עד למלחמת השחרור הינם שני מבנים, האחד מבנה בטון המשמש כמחסן ועליו עדיין ניתן להבחין בפגיעות ירי, ומבנה עשוי אבן אשר ככל הנראה שימש כבית הספר של הכפר הערבי.
כיום נותר ביישוב מספר קטן של משקים חקלאים פעילים בתחום לול, רפת, גידולי שדה וכרמים. ביישוב 65 משקים חקלאיים, 28 משקי עזר מקצועיים ו-81 יחידות מגורים המוקמות לבני המקום (הרחבה). כיום ביישוב גני ילדים, בית כנסת, צרכניה, מועדון נוער, מגרש כדורגל וכדורסל וכמו כן קבוצת איגרוף מקומית "מכבי נש"ר עזריה" (ע"ש נופלי המושב במערכות ישראל). כמו כן במושב קיימים מספר עסקים קטנים כגון מחלבות וייצרני גבינות, תחנת שירות לכלים חקלאיים וכלי גינה ממונעים, מעבדה, נגרייה, מסגרייה ועוד.
בדצמבר 1979 התפרסם מושב עזריה בעקבות בור (בולען) שנפער בו, עומק הבור היה כ 25 מטרים וקוטרו 8 מטרים. הבור המסתורי משך אלפי סקרנים מכל רחבי הארץ אשר באו לבחון את התופעה המוזרה,גאולוגים קבעו כי המדובר בקריסה פתאומית של פני הקרקע. לאחר ששני בני-נוער נעלמו והיה חשש כי נפלו לתוך הבור (הדבר לא קרה), נפלה החלטה לסתום את הבור, לשם כך היה צורך ביותר מ-70 משאיות עפר. עוד התפרסם המושב בעקבות מספרם הרב של המשקים החקלאיים אשר עסקו בפיטום אווזים. כל האווזיות אשר פעלו במושב נסגרו מאז חוקק החוק האוסר על פיטום אווזים בשנת 2005.
המקור

שיחת היכרות במחלבת עברי

דוד עברי מספר לנו בפירוט על הדיר ותכולתו

מחלבת עברי היא מחלבה משפחתית שהוקמה על ידי הוריו של דוד עברי בתוך משק חקלאי בשנת 1951. הם היו זוג עולים מעיראק ומטרת הקמת החווה הייתה לייצר גבינה עיראקית אמיתית הנקראת ג'ובן (גבינה קשה עם חורים). בהמשך הזמן, החל משנת 1982 שלושת ילדיהם של בני הזוג ירשו את המחלבה מהוריהם. דוד ורעייתו הצטרפו לחווה בשנת 1998 לאחר שהות של מספר שנים בארה"ב. האחים יחד הפכו אותה למחלבה הנשענת על חלב כבשים בדיר הכוללת כ-600 ראש ומתוכם כ-250 אמהות. החווה מייצרת גבינות מסוגים שונים: גבינה מקסיקנית, רוסית, גרוזינית ואיטלקית, מגוון סוגים של גבינת מוצרלה, ריקוטה ומסקרפונה וגם סוגים פופולריים יותר כמו קממבר ופטה כבשים.
פעם בשבוע, בימי שישי, פותח המשק את שעריו למבקרים ומציע חגיגה קולינרית. המשפחה מוציאה את הטאבון, וכולם יחד מתחילים לאפות פוקאצ'ות עשירות בגבינות כשכל המבקרים מוזמנים לקחת חלק בחגיגה ולתרום מהידע הקולינרי שלהם. באמצע השבוע ניתן לערוך כאן סיור בדיר. בשבת המקום סגור

****

*****

****

טלאיים בני יומיים

*****

מבחר הגיבנות שהתכבדנו

*****

גזר – קיבוץ שהוקם בשנת 1945, על ידי קבוצת עולים מאירופה ונקרא על שם העיר העתיקה גזר הסמוכה  (תל גזר). שמו המקורי של הקיבוץ היה הדסה- גזר, על שם הגרעין שבמקור הורכב ממספר קבוצות שונות שעברו הכשרה לקראת עלייה על הקרקע בקיבוצים שונים. בשנת 1961 עזבו המייסדים את הקיבוץ וגרעין הקיבוץ הוחלף מספר פעמים, עד שלבסוף התיישבו בו קבוצת עולים מארצות הברית (1974).

ציר בין קובב (היום משמר איילון) במזרח ואבו שושה (מערב) בשנת 1940

המרחב בין לטרון ואל קובב (לימים משמר איילון) בתקופת השלטון הבריטי

אל קובב  כפר הערבי על עייו הוקם היישוב משמר איילון היה שיך לנפת רמלה. תושביו גורשו או נמלטו בחודש יולי 1948 כחלק מהכיבושים במבצע דני בקרבות עשרת הימים שנועד להרחיב את המרחב המחבר בין ירושלים ובין השפלה מישור החוף. משמעות שמו של הכפר היא "הכיפות", ומקור השם ככל הנראה בצורת הגבעות עליהן שכן. הכפר השתייך לקבוצת כפרים שכונו עִרְקִיַּאת (הגבעות הקטנות), ששכנו בין המישור ממערב להרים שממזרח. בשלהי המאה ה-19 היה הכפר מוקף בגדרות צבר ובעצי זית, ובתיו היו בנויים מלבני בוץ וקש. מאוחר יותר נבנו הבתים מבוץ ואבן, בצמוד זה לזה. בשנת 1944-45 נמנו בכפר 1,980 תושבים מוסלמים. באותה עת השתרעו אדמות הכפר על 13,918 דונם, מהם 861 שנרכשו בידי יהודים ועליהם הוקם בשנת 1945 קיבוץ גזר. פרנסת התושבים התבססה על גידולים חקלאיים (דגנים, ירקות ופירות) וגידול בעלי חיים. כבר ב-15 במאי 1948 במסגרת המאמצים לפתוח מחדש לתנועה את הכביש הראשי לירושלים כבשה יחידה מחטיבת גבעתי את כפר.  האחיזה הישראלית בכפר בשבועיים הראשונים לכיבושו הייתה רופפת. הכפר נכבש שוב בתחילת יוני 1948, בידי חטיבת יפתח, במבצע יורם בניסיון להקשות על הכוחות הערביים במהלך אחד הקרבות על אל-לטרון. בעקבות קרבות עשרת הימים, ב-11 ביולי, תושבי האזור נמלטו ממנו כתוצאה מהתקפות באזור לוד ורמלה ונאלצו לפנות לכיוון רמַאללה משום שהמעבר בכביש הראשי נחסם בידי הכוחות הישראלים באל-קֻבּאבּ. מספר חודשים לאחר מכן כפר זה נהרס כמעט כליל ועל עייו, כאמור, הוקם מושב משמר איילון, בשנת 1949. בגבעה מיוערת ממערב למושב משמר איילון נמצא חלק מאתר הכפר אל קובב. בית-הספר של הכפר נותר על תילו, וכך גם מספר בתי אבן, שחלקם מאוכלסים על ידי תושבי משמר איילון. בשנת 1952 נבנה על חלק מאדמות הכפר מושב בן נון.

אל קובב וסביבתו בשנת 1940

אבו שושה שכן בשיפוליו הדרומיים של תל ג'זר.  בתחילת המאה ה-19 חיו בכפר אבו שושה, המוקף קווי צבר,  מאה משפחות בבתי אבן ובוץ. ערב מלחמת העצמאות התגוררו כ-900 תושבים כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו על 9,425 דונם, שמתוכם נרכשו 6,337 בידי יהודים. אנשי הכפר גידלו דגנים ומטעי פרי. בתחילת אפריל 1948 בוצעה בכפר פעולת נקם של אנשיח ההגנה לאחר ששומר בקיבוץ גזר הסמוך נהרג כאשר פלש עבר בשדות אבו שושה. הכפר נכבש במהלך מבצע ברק ב-14 במאי 1948 בידי חטיבת גבעתי. התושבים ברחו, וחלק מבתי הכפר פוצצו. ב-1948 הוקם יישוב בשם עמלים על אתר הכפר ההרוס אך הוא לא שרד. מושב פדיה הוקם ב-1951 על אדמות אבו שושה. קיבוץ גזר, שסמוך לאתר הכפר מצפונו, הוקם ב-1945 על אדמות שנרכשו מאל-קובאב.

אבו שושה וסביבתו בשנת 1940

בדרך דרומה מקבוץ גזר לעבר תל גזר

משמר איילון – הוא מושב הנמצא בתחום המוניציפלי של מועצה אזורית גזר ומשתייך לתנועת המושבים. המושב נוסד בשנת 1948, על ידי גרעין מתיישבים מצ'כוסלובקיה. היישוב הוקם על מנת לבסס את האחיזה היהודית בסמוך לקו שביתת הנשק מול מובלעת לטרון, כ 5 ק"מ בכיוון דרום-מזרח. המושב הוקם על גבי חורבותיו של הכפר הערבי אל קובאב. שם המושב ניתן בשל חשיבות מיקומו: צופה על עמק איילון, המוזכר במלחמתו של יהשוע כנגד מלכי האמורי בכיבוש הארץ: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה … וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" ונמצא על תוואי הדרך ההיסטורית בין יפו דרך רמלה לירושלים. בסמוך למושב נטעו יוצאי תנועת לח"י יער להנצחת תנועתם. ביער הוקמה אנדרטה לזכר נופלי המחתרת. כיום מונה המושב כ 500 תושבים, העוסקים במקצועות חופשיים או באחד מענפי החקלאות הפעילים במושב – גידולי שדה, נבטים, רפת בקר ומטעי זיתים. היישוב נותן אפשרות קליטה ובשנים האחרונות הגדיל את מספר התושבים שלו על ידי הרחבה קהילתית, חלק מהתושבים שנקלטו ליישוב גרים במשקי ההורים וחלק אחר במגרשים שבהרחבות. מרביתם בני מייסדי הישוב שהחליטו לגור ליד הוריהם וחלק קטן מגיע ממקומות שונים בארץ, בכדי ליהנות מהיתרונות הרבים של החיים ביישוב.

מיקום מושב בן נון

כפר בן נון – היישוב נוסד בשנת 1952 על ידי תנועת העובד הציוני באזור בו שכן הכפר הערבי אל קובאב, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות במאי 1948, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. בכפר יושבו עולים רומנים ובני ארצות מזרח אירופה אחרים אשר עלו לארץ באותה תקופה וכן מספר משפחות מצפון אפריקה. הכפר נקרא בתחילה "משמר אילון ב'" כיוון שהוקם בצמוד ליישוב משמר אילון שנוסד כשנתיים לפני כן באותו אזור, כעבור זמן מה נקבע שם המושב לשמו הנוכחי. שם הכפר נקרא על שם "מבצע בן נון ב'" בו ניסתה חטיבה 7 לפרוץ את הדרך לירושלים מאזור עמק איילון ולטרון הסמוך בסוף חודש מאי 1948. הכפר כמו גם המבצע נקראו על שם יהושע בן-נון שהקרב המפורסם שלו בחמשת מלכי האמורי התרחש באזור ובו אמר את המשפט המפורסם "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". עד מלחמת ששת הימים היה הכפר יישוב ספר שסבל מאירועים ביטחוניים (מסתננים), נטישת תושבים בשל הקרבה לגבול הירדני. בתחילת שנות ה-70 היה הכפר חצי נטוש. ואולם, במהלך שנות ה-70 החלו תושבים מחוץ לכפר, רובם עירוניים ובעלי מקצועות חופשיים, לרכוש משקים ולהתיישב בכפר במטרה לשפר את איכות חייהם (ולנסות קצת את מזלם בחקלאות). מגמה זו הלכה והתחזקה במהלך שנות ה-80 ואילך, וכיום האוכלוסייה בכפר מגוונת בצאצאי התושבים הראשונים לצד אוכלוסייה שהתיישבה בכפר מאז ועד היום והיא בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים מגוונים והשכלה בתחומים רבים. בכפר מתגוררות כ-80 משפחות במשקים חקלאיים, כ-5 משפחות ב"משקי העזר", וכ-60 משפחות, רובן של בני המושב אשר נשארו לחיות בכפר ומתגוררות בהרחבה שהוקמה במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים.

מיקום כפר בן ביחס לשטח ההפקר

גלישה לעמק איילון

קטע המסלול בתוך עמק איילון

הגאוגרפיה של עמק איילון, – מיקומו בין הרי ירושלים במזרח, גבעות השפלה הגבוהה מדרום ומצפון,גבעות השפלה הנמוכה ממערב גובה נע בין 140 ל-200 מטרים מעל פני הים, שטחו כ–40 קילומטרים רבועים וקרקעותיו פוריות.
הוא אחד מחמישה עמקים והגדול ביניהם שנוצרו במפגש של התפר הגאולוגי שנקרא "קו התלם" (כיוונו צפון -דרום) בין הדום הר חברון והרי ירושלים ובין השפלה עם קו העתק הנחלים שכיוונו מזרח -מערב

חמשת העמקים בין השפלה להר

צורת עמק איילון חצי הסהר לאורך תוואי ערוצי נחל איילון ונחל נחשון

על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של עמק איילון והיישובים סביבו ראו בהרחבה
עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016)
בין משמר איילון ובין נען (יוני 2016)

 

במטעים השקדים של קיבוץ נחשון בתוך עמק איילון 

*****

*******

סוף דבר

 

טיול זה הסתיים אחרי שש שעות.
זמן הטיול היה ארוך יחסית.
הרכיבה נמשכה שעתיים וחצי.
יתרת הזמן, שלוש וחצי שעות, הוקדשה לעצירות
לצורכי הסבר,
לביקור בחוות עברי
ולסיום לאירוח קצר במרפסת ביתה של עירית הצופה לגבעות.

*****

היה זה טיול אביב, נינוח, כמו שהתכוונו.
הצבע הירוק שלט בכל מקום, הפריחה הייתה בעיצומה.

*****

תמיד נחמד לטייל באזור זה שהמראות בו נעים 
והוא אוצר התוכן הגאוגרפי וההיסטורי העשיר והמרתק 

****

נהינו מהביקור בחוות עברי
קבלת הפנים הייתה מזמינה ומלבבת.
היה גם מעניין וגם טעים.

*****

תודה

לעומר שדה על ההובלה, 
לדוד עברי על האירוח במחלבה
לדורון דורי ופטריסיה אבנון שצלמו
לעירית פלג על האירוח בסיום
וגם על הושטת יד לעזרה שנדרשה במהלך הטיול
ולכולם על האווירה הנפלאה

  • דורון דורי

    עמירם, בכל טיול איתך ,מרשים הידע והבקיאות שלך במקומות ובישובים בהם עוברים. הבנה בהסטוריה העתיקה והמתחדשת במקום כולל ידע על האוכלוסיה באזור ומשלח ידה.תמיד חוויה לקרוא ולהבין מה מסתתר מעבר לשילוט הישוב/קיבוץ/מושב. בטיול זה הגדלת לעשות ,לארגן לנו ארוחת בוקר חלבית חוויתית וגם שתיית תה בסוף הטיול בבית אחת הרוכבות וזאת למרות שלחלק מהרוכבים לא היתה הכרות מוקדמת וזה מראה על האמון והרגשת החברות והשייכות הנרקמת בין הרוכבים. גאה להיות ממכיריך.

  • Pingback: מנחשון אל חולדה, הלאה לעמק נחל שורק וחזרה דרך גבעות הראל - עמירם במשעולי ישראל()