נוער הגבולות – לאורך קו הירוק בדרום הר חברון
נושא "גבולות ישראל" וליתר דיוק נושא "קווי תיחום ישראל" הוא מרתק ונוגע לתחומי צבא וביטחון, יחסים בינלאומיים, התיישבות, מחקר אקדמי, ידיעת הארץ ועוד.
כיום יש ספרות ענפה העוסקת בגבולות ישראל, בין היתר ובמיוחד בהיבט של ההיסטוריוגרפיה של היווצרותם.
הציבור המתעניין והמסייר בשטח, שאני נמנה עליו, מבקש להכיר, ללמוד ולדעת מהי המציאות גיאוגרפית פיזית והמציאות היישובית באזורי הגבול הן בעבר ובמיוחד בהווה
בסיור בשטח סיורי גבול ותפר" וראו גבולות ישראל – ריכוז הסיורים לאורכם ובאזורם יש ענין רב בהגעה ליישובים ולשטחים החקלאיים סביבם וגם לתצפיות, לאתרי הטבע, מורשת וארכיאולוגיה הנמצאים במרחבם וגם באירועים, בעיקר הצבאיים, שהתרחשו לאורכם של הגבולות.
בשנת 2021 הוקמה קבוצת "נוער הגבולות" שקיימה מאז את הסיורים הבאים:
גבול לבנון, לאורך הגזרה המערבית והמרכזית (פברואר 2021)
גבול לבנון, לאורך הגזרה המזרחית (אפריל 2021).
ירושלים, שכונות (יהודיות וערביות) בצפון וצפון מזרח העיר (יוני 2021)
תל אל-פול (גבעת שאול) שבצפון ירושלים (יוני 2021)
ירושלים, דרך השכונות המזרחיות הערביות אל הכביש האמריקאי דרום (יוני 2021)
לאורך הקו ירוק וגדר ההפרדה בין אמציה ללהב (ינואר 2022)
עֶבְרֵי הַקַּו הַיָּרֹק וְגֶדֶר הַהַפְרָדָה בִּצְפוֹן מַעֲרַב הַשּׁוֹמְרוֹן (פברואר 2022)
ברטעה – שם אחד לשני יישובים (ישראלי ופלסטיני) נפרדים, צמודים ומעורבים (אפריל 2022)
בנוסף התקיימו סיורים נוספים במיזם זה בהם השתתפו חברי ועמיתיי וראו גבולות ישראל – ריכוז הסיורים לאורכם ובאזורם
ביום רביעי 22 בפברואר 2023 יצאה קבוצת "נוער הגבולות" לסיור מקיף באזור הגיאוגרפי של דרום הר חברון. היה זה המשך לסיור לאורך הקו ירוק וגדר ההפרדה בין אמציה ללהב (ינואר 2022).
את סיור זה, כמו הקודם, הוביל עמיתי וידידי אבי נבון מקיבוץ להב.
בנוסף לאבי נבון, הקבוצה 17 משתתפים (לצערי, ביניהם נכללה הפעם רק אישה אחת) שהגיעו מרחוק ומקרוב והם פיפ רותם (סאסא), איל גזית (משמר הנגב), גדעון ביגר (ירושלים), עידית חגי (עין השופט), דויד ניומן (מיתר), דורון קדמיאל (פרדס חנה -כרכור), זאב זיוון (מיתר), יואל שדה (מצפה אבי"ב), מוטי ארמלין (גילון), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), נועם בן צבי (אלון הגליל), ניר עמית (שער העמקים), מאיר רזניק (עין השופט), רון יזרעאלי (גבת), יאיר פז (אפרת), עדנאן כביש (ג'וליס) ואני (מבשרת ציון).
בשעת בוקר התכנסנו במצפור בשער להב.
לאחר סקירה קצרה יצאנו לדרך.
מסלול הסיור כלל שלושה קטעים ועליהם יפורט בהמשך.
לאחר סיום הקטע הראשון הגענו למעבר מיתר ושם יהודה ארלקי, איש רשות המעברים היבשתיים קיבל את פנינו, סיפר לנו על המעבר ולקחל אותנו לסיבוב קצר בו.
המשכנו בנסיעה בקטע השני בחורש יתיר (שנקרא בלשון קק"ל יער יתיר). הנסיעה היתה בדרך הנופית במהלכה הגענו לשלוש תצפיות מרהיבות.
את הנסיעה בקטע השלישי התחלנו בשעת צהרים לאחר הפסקה לצד מאגר יתיר.
בשעת האור האחרונה, לקראת סוף הגענו לתצפית לעבר מדבר יהודה.
את הסיור סיימנו בביקור ביישוב הר עמשא, בתחילה באתר "דֶדֶלֶאנְד" ואח"כ בסיבוב קצר בו.
בשעת ערב, לאחר תשע שעות הגענו חזרה ללהב.
להלן מובא תיאור המסלול, מידע (כולל מפות) אודות המקומות אליהם הגענו או אותם ראינו.
כמו כל תיעוד, גם זה עשיר בשפע צילומים.
מרחב הסיור
עד 1967:
הקו הירוק בדרום הר חברון
*
*
*
המפה נמסרה באדיבות אבי נבון
רשימת אירועי בטחון מתוך : זאב משל ואחרים, חבל יתיר, סקר נוף ואתרים, החלה"ט 1987, באדיבות אבי נבון
מרחב הסיור
היום
מרחב התפר בדרום הר חברון
*
אזור דרום הר חברון שגובהו נע בין 400 ל-850 מטרים מעל גובה פני הים.
אזור זה מחבר בין שדרת ההר והמדרונות העליונים של מדבר והבקעות הצפונית של הנגב
אזור זה הוא חלק מספר המדבר בארץ ישראל, בו ממוצע הגשמים הרב שנתי עומד על כ-250 מ"מ
הקרקע באזור מורכבת מסלעי גיר קשים, וסלעי קירטון רכים.
באזור זה ישנו שילוב של חורש צפוף וצמחיית ספר המדבר, בחלקו המזרחי איים של מטעים וכרמים ומספר יישובים קהילתיים באזור שוכן גם "מאגר יתיר".
את האזור חוצה חומת המכשול וגדר המכשול,
*
באדיבות אבי נבון
התחלה: מצפור קיבוץ להב
תזכורת מהסיור הקודם:
איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו רואים
ראו בהרחבה קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה ובסייפא לאורך הקו ירוק וגדר ההפרדה בין אמציה ללהב
מצפור להב
*
מבט מזרחה לעבר עמק התלם והיישוב אשכולות
עוד לפני היציאה לדרך,
פרופ' גדעון ביגר מציע למכירה
את ספרו החדש על
גבולות ארץ ישראל ומדינת ישראל
והחברים רוכשים
קטע ראשון
בקצה שלוחת דהריה
מסנסנה עד מעבר מיתר,
קטע שבו עוברת חומה
*
*
*
לאחר חציית כביש 358
נסיעה מזרחה בכביש 3253
צומת כביש 358 וכביש 3253
כניסה לסנסנה,
חציית שטח ההיאחזות והבניה החדשה
ועליה לתצפית בפסגת האנטנה
ישוב סנסנה ושכניו רמאדין מעבר לחומת ההפרדה ואשכולות לצד המכשול / חומת ההפרדה
*
*
*
*
לא רק מקשיבים יש גם כאלה שרושמים
ככה בונים חומה? למטה ?
למול היישוב ראמדין בין סנסנה ובין אשכולות
*
צמוד לראמדין מעבר לחומה היישוב אשכולות ברקע עם הגגות האדומים
מבט מערבה לעבר להב
היישוב סנסנה
בתוך סנסנה
סנסנה הוא ישוב קהילתי דתי השוכן בין קיבוץ להב במערב למיתר במזרח ונמצא ממזרח לקו הירוק וממערב למכשול / חומת ההפרדה. לכן, הישוב משתייך למועצה אזורית הר חברון.
היישוב נקרא על שמה של עיר מקראית בשם סנסנה, המוזכרת בפסוק: "וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה" כחלק מנחלת שבט יהודה, ושרידיה נמצאים כ-2 ק"מ מהיישוב. על פי ההשערות, נקראת העיר הקדומה על שם כיפת עץ התמר כפי שנכתב במגילת שיר השירים: "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו".
הישוב הוקם בתחילה כהיאחזות נח"ל בשלהי שנת 1996. לאחר כשנה החליטה הממשלה על הקמת יישוב הקבע שייכלל בתחום מועצה אזורית בני שמעון, אך בפועל היישוב הוקם מעבר לקו הירוק.
ביום העצמאות תשנ"ט ב-21 באפריל 1999הגיעהקבוצת הקבע הראשונה שחבריה נמנו על תנועת אור וכללה שלוש משפחות ושני רווקים. הם חברו לגרעין הנח”ל ששהה במקום, עוד כשהיה היאחזות, וייסדה את סנסנה כישוב אזרחי.
בשנת 2005 התחילה בניית הקבע במקום. בשנת 2007 דנה הוועדה המחוזית של מחוז דרום בתוכנית מתאר של היישוב, אולם היא החליטה שאינה יכולה לאשרו מכיוון שהוא לא נמצא בתחום אחריותה והעבירה את הטיפול למועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי.
מבט על סנסנה
בחודש מרס 2009 אישר שר הביטחון, אז, אהוד ברק, את הקמתה סנסנה כיישוב.
בעקבות זאת הפקיד המינהל האזרחי בגדה המערבית תוכנית מתאר מפורטת לבניית היישוב שימנה בעתיד 440 יחידות דיור (כ-2,500 תושבים). בשלב הראשון תוכשר בדיעבד בנייה ללא היתר של כ-50 יחידות דיור שהוקמו בידי תושבי סנסנה, שהיו עד אז למעשה מאחז לא חוקי. התוכנית, שמייעדת שטח חקלאי לבנייה למגורים, מציגה את סנסנה כהרחבה של התנחלות אשכולות הסמוכה, אף שהיא ממוקמת כשלושה ק"מ דרומית לאשכולות וגדר ההפרדה מפרידה בין השתיים. אין ביניהן כביש מחבר ודרכי הגישה אליהן מגיעות מתוך הקו הירוק.
תושבי סנסנה עצמה הגדירו עצמם כיישוב נפרד, והם מקבלים את רוב השירותים מהמועצה האזורית בני שמעון שבתוך הקו הירוק, ולא מאשכולות.
הקמת התנחלות החדשה, סתרת את התחייבות ישראל כלפי ארה"ב והקוורטט להפסיק כליל את הקמתן של התנחלויות חדשות, לרבות מימוש תכניות שאושרו בידי ממשלות קודמות.
באותה עת, במרס 2009, בהתנגדות שהגישה עמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון" ללשכת התכנון בבית-אל, צוין כי נוסף למבני הקבע שהוקמו בשטח באופן לא חוקי, נעשו במקום עבודות תשתית רחבות היקף, כולל פריצת דרכים בלי היתרים. חלק מהדרך עובר בתחומי יער מוכרז בצד הישראלי של הקו הירוק. בהתנגדות צוין כי גדר ההפרדה הבנויה סביב סנסנה והמכשול המתוכנן סביב אשכולות, לא יאפשרו חיבור בין השתיים. כך, התוכנית קובעת עובדות חדשות בשטח, באופן שהקו הירוק נמחק והגבול מוסט אל תוואי גדר ההפרדה, במרחק של כקילומטר מזרחה לקו הירוק. כל זאת במטרה לכלול את סנסנה בצד "הישראלי" של הגדר ולאפשר את התרחבותה והכשרה בדיעבד של בנייה לא חוקית בהיקפים נרחבים.
מלשכת שר הביטחון נמסר בתגובה כי היישוב סנסנה הוקם על פי החלטת ממשלה משנת 1998 להקים שישה יישובים חדשים לאורך קו התפר.
בשנת 2004 אושרה על ידי ראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון שאול מופז תוכנית מפורטת לבניית האזור. לשכת שר הביטחון אישרה כי 60 משפחות התנחלו ביישוב ללא תוכנית בניין ערים (תב"ע) מאושרת וכי ברק אישר תוכנית להקמת יחידות דיור, במקום המבנים הארעיים שבהם התגוררו אותן משפחות. דיון בהתנגדות התקיים במאי 2009.
בינואר 2012 – באופן חסר תקדים, ועדת ההתנגדויות של מועצת תכנון העליונה החליטה לקבל את ההתנגדות במלואה, תוך התייחסות לטענות העיקריות בלבד. הוועדה קבעה שאין הצדקה תכנונית לתכנית המוצעת, שהציגה את סנסנה כשכונה של ההתנחלות אשכולות.
הוועדה קיבלה את הטענה שקיים פוטנציאל לא ממומש ליותר מ-250 יח"ד בתוכנית המפורטת המאושרת של אשכולות, ושבנסיבות אלו אין הצדקה תכנונית לאישור תכנית מפורטת נוספת להתנחלות. כמו כן התקבלה הטענה בעניין המרחק הפיזי הניכר בין אשכולות לסנסנה (כ-3 ק"מ בקו אווירי), והוועדה קבעה בעניין זה שהתוכנית המוצעת במרחק גדול כל כך מאשכולות הקיימת סותרת את העיקרון התכנוני של בנייה צמודת דופן, שניתן לסטות ממנו רק בנסיבות יוצאות דופן, שלא התקיימו במקרה הזה.
בעקבות זאת, ב-22 באפריל 2012 החליט צוות שרים בראשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפעול להסדרת המעמד של סנסנה כיישוב עצמאי. בעקבות זאת, ביולי 2014 אושרה תוכנית מתאר ליישוב ועתירה לבג"ץ נגד האישור נדחתה.
מקור: ברק אישר להפוך מאחז בהר חברון להתנחלות מוכרת והרחבה ראו עמותת במקום – תכנית מפורטת ליישוב סנסנה
סנסנה, מבט על
המשך ירידה מזרחה בכביש 3253
עצירה ליד "אחוזת סנסנה"
ותצפית
על החומה,
על מחסום מיתר
ועל היישוב מיתר
למעלה מעבר לחומה מעבר לקו הירוק היישוב טנא – עומרים
מבט על המעבר
חניון כלי הרכב של הפלסטינים לצד המעבר
*
*
דויד ניומן מספר על מיתר, היישוב בו הוא מתגורר.
אחוזת סנסנה
****
***
****
כרמים
כְּרָמִים הוא קיבוץ הנמצא בתחום שיפוט של המועצה האזורית בני שמעון והוא משתייך לקיבוץ הארצי.
הוא הוקם בשנת 1980 ועבר תהליך הפרטה.
כיום מתנהל כ'קיבוץ מתחדש' בו כל חבר מתקיים בעצמאות כלכלית.
בשנים האחרונות עובר הקיבוץ תהליך של שינוי במטרה להופכו ליישוב אקולוגי ופלורליסטי, בו מתגוררים ביחד חילונים ודתיים. במסגרת התהליך נקלטו מספר משפחות חדשות, והיישוב גדל לכ-80 משפחות.
בקיבוץ פועלת מכינה קדם צבאית מעורבת, מכינת עמיחי.
המשך נסיעה בכביש 60
עד מעבר מיתר,
ביקור במעבר
ועצירה ליד גשר דבמבם
*
במעבר
הסבר למול גשר דמבם
*
גשר דבמבם ומעבר מיתר
****
*
גשר דבמבם ע"ש
סרן דובנבוים גרשון (דבמבם)
דובינבוים גרשון ("דבמבם") בן תנחום ומלה. נולד באחד באפריל 1927, כ"ח אדר תרפ"ז בבריסק שבפולין. בשנת 1935 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו ברחובות. גרשון סיים את לימודיו בבית-הספר העממי והתחיל לעבוד בבית-מסחר כדי לעזור להוריו במצבם הדחוק.
בן 15 הצטרף לגדנ"ע. משנת 1943 התגייס לפלמ"ח. סיים תחילה קורס מפקדי כיתות, ואחר כך של מפקדי מחלקות. השתתף עם חבריו לחטיבה בהעלאת מעפילים, בפיצוץ גשרים, ב"ליל וינגייט". בדצמבר 1947 הגיע בראש התגבורת הראשונה שנשלחה לנגב – מחלקה של פלמ"ח – ליד-מרדכי.
זמן קצר אחר-כך נתמנה למפקד הפלוגה באזור יד מרדכי מאז נמצא דבמבם תמיד בדרכים. ליוה שיירות שפילסו להן דרך לנקודת-הדרום המבודדת ומשמוקשו הכבישים – השקיע את כל מרצו וכוח המצאתו בחיפוש דרכים חדשות. הודות
לכשרונו הארגוני הרב התגבר על הקשיים והקשר עם הצפון לא נותק. לא חס על עצמו ולא שם לב לדברי חבריו כי אסור לו, כמפקד אחראי לאזור, להסתכן בדרכים עקלקלות. הוא יצא מפני שלא יכל לעשות אחרת, אהב את החבריא והיה אחד מתוכה. נפצע קל באחד ממסעיו. אנשי הכנופיות פחדו מפניו והוא זכה בפיהם לכינוי "השד האדום של הדרום". הכריזו על פרס של 1000 לא"י למי שיתפוס אותו. השפעתו על אנשיו הייתה עצומה, והם העריצוהו ממש. הופיע תמיד כדמות לוחמת ומחנכת
הוראותיו ופקודותיו נתקבלו על ידי החברים כדבר שאין לערער עליו. הם ידעו שאחרי הג'ינג'י אפשר ללכת בעיניים עצומות. הוא ידע למזג את התפקידים של החבר והמפקד , למרות שרוב החברים היו מבוגרים ממנו, היה הוא נחשב ל"אבא" של החברה. הצטיין בקור-רוח בלתי-רגיל. ידע לחייך ולהרגיע ברגעים כשבליבו כירסם היאוש. ידע מה דלים הכוחות בנשק ובאנשים, מה מעטים הסיכויים להחזיק מעמד – ואף-על-פי-כן היה שופע עליצות: "…תראו, חבריה, יהיה טוב…". אימרה זו הייתה שגורה בפיו. שבועות רצופים לא טעם טעם שינה. עיניו האדימו מרוב עייפות, אולם לא עלה על דעתו לבקש חופשה, כי ידע שאין די אנשים בנגב. פקודיו אהבוהו על פשטות הליכותיו, אומץ-רוחו ותבונתו. היה אהוב גם על חברי הקיבוץ, ובייחוד על הילדים שהוקירו את "גרשון הג'ינג'י". תבע מעצמו יותר מאשר מאחרים. לכל מקום סכנה הלך בראש, אך בלי להבליט את עצמו.
עם התקרבות החזית ליד-מרדכי הועבר מטה הפלוגה לגבר-עם. החלו הפגזות והפצצות מן האוויר. הקיבוץ ביקש לפנות את הילדים מהנקודה המותקפת וגרשון הצליח לפרוץ דרך בלילה ליד מרדכי, בראש יחידת "חיות הנגב", ליד-מרדכי ולהוציא את הילדים – שכה אהבם – למקום מבטחים. "…חמש דקות לפני השעה ה-12…" כדבריו. כשהחמיר המצב ניסה שוב להגיש עזרה למשק המותקף, אולם הכוחות שברשותו לא הספיקו להדיפת הצבא המצרי. בחצות 23.5.1948 חדרו שמחה שילוני, מ"פ "חיות הנגב" וגרשון ליד-מרדכי, שם עמדו על חומרת המצב. הוציאו את הפצועים – 30 במספר – מהמצור במשוריינים שעמדו במרחק רב מחוץ לגדר המשק. למחרת עזבו אחרוני המגינים את יד-מרדכי.
בהפוגה הראשונה בילה את חופשתו בבית הוריו. ושוב נקרא לפעולה. "…אבל, אמא, פשוט מוכרחים ללכת…" – השיב לאמו שהפצירה בו לא להסתכן יתר על המידה. קשה היה לו לעזוב את פלוגתו. קשה היה לפלוגה להיפרד ממנו. אך בקרבות "עשרת הימים" חייב היה לעזוב את פלוגתו שאותה חינך, ועודד אותה בתקופות הקשות ביותר. הוא קיבל פקודה לעבור לגדוד התשיעי. גרשון, שהועלה לדרגת סרן, ירד עם יחידת משוריינים לנגב והצטיין בפעולות רבות, בתכנון מדויק של המבצעים ובהעזה רבה. השתתף בכיבוש באר-שבע.
בשעת פעולה בעורף האויב (פיצוץ גשר ליד הכפר דהריה לשם מניעת תגבורת מהמצרים) נפצע בקלע אנטי-טנקי, אולם לא חדל מלהדריך את אנשיו. הועבר לעורף, ולמחרת, ב-26 באוקטובר 1948, מת בבית-החולים ברוחמה. נקבר ברחובות.
להנצחת זכרו קרא הקיבוץ יד-מרדכי לבתי-הספר שבמקום בשם "בתי-גרשון".
המקור אתר הפלמ"ח וראו יזכור משרד הביטחון
גשר נחל חברון לציון נפילת גרשון דמבם, הגשר בו נפל נמצא שלושה ק"מ צפונה מהמעבר
מעבר מיתר
*
*
*
*
יהודה אקלרקי, איש רשות המעברים היבשתיים מספר על המעבר
צילום ניר עמית
החברים מקשיבים
*
הצלם המוכשר ניר עמית יש לו עין משהו משהו, פרגנו לו
מעבר מיתר מופעל על ידי רשות המעברים היבשתיים במשרד הביטחון.
במדינת ישראל פועלים מספר גופים האמונים על הפעילות הסדירה של מעבר הולכי רגל, מעבר הסחורות ומעבר כלי הרכב:
רשות שדות התעופה אמונה על המעברים הבינלאומיים (נתב"ג, אלנבי, טאבה וכיוצ"ב)
חברות הנמלים אמונות על נמלי ישראל
משטרת ישראל אמונה על המעברים בעוטף ירושלים
צה"ל אמון על חלק מהמעברים הפנימיים (צבאיים) בתוך איו"ש
מינהלת המעברים הוקמה ביוני 2005 במטרה לאזרח את פעילות המעברים היבשתיים (בין ישראל לרש"פ).
המקור: אתר מנהלת העברים היבשתיים במשרד הביטחון
המעברים הראשונים שעברו לידיים אזרחיות היו מעבר שער אפרים (בסמוך לטול-כרם) ומעבר ארז (בסמוך לרצועת עזה).
בתהליך אזרוח המעברים, התבצעה החלפה של החיילים שהפעילו את המעבר בתחומי האבטחה, הבידוק והזיהוי, בכוח אדם אזרחי שהוכשר באופן ייעודי ומקצועי בתחום הביטחון ותפעול המעברים. במקביל, נרכשו והוטמעו מערכות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם על מנת לייעל ולפשט את תהליך תנועת הסחורות והולכי הרגל במעברים.
בתום התהליך, שנקרא אזרוח, האחריות הכוללת להפעלת המעברים עברה מידי צה"ל לידי רשות המעברים היבשתיים.
כוח האדם במעברים המאוזרחים מורכב ממנהלים, עובדי משרד הביטחון (מנהל מעבר, קב"ט ומנהל תפעול) ולצידם עובדי חברות שמירה ואבטחה אשר זכו במכרז משרד הביטחון.
הסמכות להפעלת המעבר על ידי כוח אדם אזרחי, מוענקת מתוקף החלטת ממשלה ב/43, המסדירה את תהליך הפעלת המעברים המאוזרחים ואת הגורמים המנחים את רשות המעברים היבשתיים (שב"כ ומשטרת ישראל).
ב- 2009 זכתה המנהלת למעמד של יחידת סמך במשרד הביטחון ושמה הוסב לרשות המעברים היבשתיים. ראש הרשות כפוף ישירות למנכ"ל משרד הביטחון.
רשות המעברים היבשתיים פועלת בהתאם למדיניות משרד הביטחון והנחיות המשטרה והשב"כ
מעבר מיתר אוזרח בדצמבר 2007 ופועלים בו שלושה מתחמים- הולכי רגל, סחורות (אגרגטים בלבד) וכלי רכב.
מעבר רכב המיועד לנושאי תעודת זהות כחולה, לאזרחים זרים או דיפלומטים וארגונים בינלאומיים. במעבר זה מתבצעת אכיפה של צווי אלוף והחוק הישראלי בנושא טובין והעברת סחורות (מקור/יעד סחורה ישראלי/פלסטיני, חומרים ואמצעים דו שימושיים וכיוצ"ב). הנהגים העוברים במעבר כלי רכב מחויבים להציג תיעוד כמוגדר בחוק (רישיון נהיגה, תעודת זהות ו/או דרכון).צוותי הביטחון במעבר, רשאים לבדוק כל רכב המגיע למעבר. תהליך הבידוק הוא מהיר. במידה שמתגלים ממצאים המעידים על עבירה פלילית, הטיפול עובר לגורמי אכיפת החוק.
ומעבר הולכי הרגל מיועד לפלסטינים בעלי היתר כניסה לישראל המונפק על ידי מנהלת התיאום והקישור (זרוע של מתאם פעולות הממשלה בשטחים). הולך רגל המגיע מצידו הפלסטיני של המעבר, מגיע אל אזור הבידוק הביטחוני, בהתאם לשילוט שבמתחם. בגמר ההליך הביטחוני הוא מציג את היתר הכניסה שלו לישראל ובכפוף לכך תאושר כניסתו. הולך רגל המגיע מצדו הישראלי של המעבר, יגיע אל אזור הבידוק הביטחוני, בהתאם לשילוט שבמתחם, וימשיך לעברו הפלסטיני של המעבר.
הגופים הפועלים במעבר הם מנהלת תיאום וקישור(מת"ק)- הסמוכה למעבר חברון, מכס, יחידת פיקוח חי וצומח (פיצו"ח) של משרד החקלאות ומשטרת עיירות
*
*
*
משטרת א – רהווה
*
משטרת א – רהווה (גובה 438 מטר) – בדרום הר חברון. מצפון לכביש 60 על הדרך ממיתר לטנא. המשטרה פוצצה על ידי הצנחנים במסגרת מבצע יהונתן ב-1956.
המשטרה הירדנית בא-רהווה נחשבה כאחד הבסיסים שאליהם נסוגים אנשי הפדאיון לאחר פעילותם באזור באר שבע. מפקדי הפדאיון גייסו מתנדבים למבצעים שלהם מאזור הרי חברון. אזור בו הייתה השפעה רבה למופתי הירושלמי שהיה עוין את הממלכה הירדנית ההאשמית.
פעולת התגמול באה כתגובה על תקרית דווימה – התקפה מתוכננת של חיילי הלגיון על חיילי צה"ל שהיו באימונים באזור בית גוברין בה נרצחו 6 חיילי מילואים, חלקם עתודאים. תחילה הוחלט לתקוף את הכפר אידנא שמדרום-מערב לחברון. כאשר כוחות הצנחנים הגיעו לשטח הכינוס ליד אמציה, שונתה התוכנית ונקבעה פשיטה על בניין המשטרה הירדנית בא-רהווה.
במסגרת הפשיטה בוצע טיהור העמדות שהיו מחוברות בתעלות קשר, טיהור פנים בניין המשטרה, הופעלו חסימות כנגד תגבורת ירדנית שהגיעה מכוון דאהרייה, נאסף שלל מסמכים והבניין פוצץ.
כעבור כמחצית השעה הושגו כל המטרות: בניין המשטרה פוצץ, תגבורת הלגיון נבלמה ונגרמו לה אבדות כבדות.
פרסומה של הפעולה בא מאירוע הצלת חייו של מאיר הר-ציון, אז מפקד סיירת הצנחנים, על ידי הרופא הגדודי, סגן ד"ר משה אגמון (מוריס אנקלביץ') אשר ביצע בו ניתוח פיום קנה בתנאי שטח. על מעשהו זכה ד"ר אגמון לעיטור העוז.כיום ניתן לראות שרידים מהמשטרה ובור מים.
היישוב מיתר
מֵיתָר הוא יישוב במעמד מועצה מקומית.
בניית מיתר החלה כיוזמה של בצלאל גבר, ראש מועצת עומר דאז, יצחק לבנון ויעקב לנג, שגיבשו את הרעיון להקמתו של יישוב קהילתי באזור צומת שוקת על כביש 60. כוונת המייסדים הייתה הגברת ההתיישבות היהודית בין אזור דרום הר חברון לבין אזור באר שבע.
במסמך הייסוד מ-27 באוגוסט 1979 נאמר כי המטרה היא הקמת יישוב עירוני בנחל חברון בשם "עומר ב'". לשם כך הוקמה אגודה בשם "אגודת מתיישבי נחל חברון – 1980" שמטרתה הייתה הקמת יישוב כפרי בנגב ביוזמה ובניהול עצמאי של חבריה.
מיתר היה היישוב הראשון בארץ שהוקם ביוזמה, ניהול ומימון עצמאיים, ללא מעורבות של גוף ממסדי וללא תמיכה תקציבית ותכנונית של גוף ממסדי כמו הסוכנות היהודית.
הממשלה החליטה על הקמת היישוב במרץ 1980. אבן פינה ליישוב הונח בנוכחות השר אריאל שרון ב-7 באוקטובר 1980.
בסקרים שנעשו באזור נמצא כי האתר המוצע יתאים לקליטת כ-2,500 משפחות. ועד העמותה היה אחראי לתכנון והקמת התשתיות. בשלב הראשון הוגרלו בין חברי העמותה כ-1000 מגרשים (בשטח של 500 – 1000 מטרים רבועים כל אחד). הבניה הפרטית נעשתה על ידי החברים בשיטת "בנה ביתך".
ראשוני התושבים נכנסו לבתיהם בשנת 1984. בשנת 1987 התגוררו במקום כ-350 משפחות. רוב התושבים הראשונים היו עובדי התעשייה האווירית, עובדי קמ"ג, עובדי מפעלי ים המלח והתעשיות הכימיות, וכן קבוצה דתית ששקלה הקמת יישוב דתי והחליטה להצטרף למיתר.
במאי 2018 הונחה אבן הפינה לפארק התעשייה בצומת שוקת, ויהיה משותף למיתר, לקיה, חורה, מועצה אזורית אל קסום ומועצה אזורית בני שמעון. על פי התכנון הפארק צפוי להיות בגודל של כ-4,150 דונם וייתכן ואף יהנה משירות תחבורתי של מסילת עוקף באר שבע שישרת גם בין היתר את עיר הבהד"ים ויישובי אזור צומת הנגב.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2022 (אומדן), מתגוררים במיתר 10,917 תושבים
מבט על מיתר מכיוון צפון ממצפור נעם
קטע שני יער יתיר
מיער מיתר במערב
עד
מעבר סמוע והיישוב שני במזרח
קטע בו עובר
המכשול (נקרא גדר הפרדה)
*
*
בתחילה ביער מיתר,
נסיעה בדרך נופית (סימון שביל כחול)
ועליה למצפור נעם
המשך נסיעה בדרך נופית
בשולי נחל סמוע
ועליה להר חירן
לתצפית לכיוון מזרח, דרום ומערב
המשך נסיעה בדרך הנופית לפסגת יתיר
ותצפית צפונה לעבר יישובי דרום הר חברון
המשך נסיעה הלאה בדרך הנופית ביער יתיר צפון
עד למעבר סמוע 
יער מיתר
שהוא חלק מיער יתיר
*
יער יתיר הוא היער הנטוע הגדול בישראל, והיער הגדול בעולם שניטע על ידי אדם באזור מדברי למחצה
היער נקרא על שם עיר הלווים הכלולה בשטחו, יתיר, ”וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יַתִּר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – ספר יהושע, פרק כ"א, פסוקים י"ג–י"ד
על פי קרן קיימת לישראל, שטחו של היער הוא כ-37,000 דונם ונטועים בו כ-872,000 עצים (כ-87% מחטניים והשאר רחבי עלים).
העצים הראשונים בו ניטעו על ידי יערני הקרן הקיימת לישראל בשנת 1964, שהמשיכו להרחיבו עד לגודלו הנוכחי.
ביער יתיר וסביבותיו ישנו מגוון רחב של אתרים ארכאולוגיים, המתוארכים החל מן התקופה הישראלית (תל ערד, חרבת יתיר) ועד תקופת בית שני (חרבת ענים, סוסיא).
ביער עצמו ישנן גתות ומתקנים חקלאיים שונים המעידים על אורחת חיי התושבים בתקופות השונות.
היער כולל כמיליון עצים, רובם עצי מחט – אורן ירושלמי וברוש מצוי.
בנוסף מצויים ביער עצים רחבי עלים (אלה אטלנטית, אשל, שיזף מצוי, חרוב מצוי, אלת הבוטנה – הפיסטוק), עצי בוסתן (זית, תאנה), אקליפטוסים ושיטים, כרמים ליין ושיחים שונים כמו רותם המדבר ושיח אברהם מצוי.
*
מצפה נעם
*
צילום ניר עמית
מבט צפונה
*
*
*
סמל ראשון נעם רוזנטל בן אסנת ומרטין. נעם נולד ביום י"ז בחשוון תשנ"ד (1.11.1993) ביישוב מיתר שבצפון הנגב. אח תאום של גל, ושניהם אחים צעירים של הדר.
ב-18.3.2012 התגייס נעם לצה"ל. הוא שירת כלוחם בחטיבת שריון 188.
בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה.
המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.
סמל ראשון נעם נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום ה' באב תשע"ד (31.7.2014). איתו נפלו סרן לירן אדיר, סרן עמרי טל, רב-סמל דניאל מרש וסמל ראשון שי יעקב קושניר.
נעם היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במיתר. הותיר הורים ושני אחים
צילום ניר עמית
המצפה נמצא בראש גבעה קטנה, בלב דרך הנוף של יער מיתר.
בראש הגבעה ניצב המגדל הישן של צופי האש, שזכה לשחזור.
הרחבה והעמודים המחופים חלוקי נחל מציינים את מקומו של בית היערן הישן.
המבט צפונה, לעבר דרום הר חברון והרי יתיר – מרהיב עין. אפשר לזהות מכאן את טֶנֶא-עומרים, דהריה וא-סמוע, הר חירן ויער יתיר. מבט בוחן יגלה את בית היערן ביתיר ואת הר עמשא מאחוריו.
שביל ישראל עובר לצד המצפה.
ליד המבנה הישן נמצאת אנדרטה המנציחה את נעם רוזנטל (1993-2014), לוחם שריון שנהרג מפגיעת מרגמה במהלך מבצע צוק איתן.
*
*
*
"מגן התפר"
*
*
הירידה ממצפור נועם
*
למול רכס דהריה
*
תצפית רכס הר חירן
*
כאן עובר שביל ישראל
צילום ניר עמית
פסגת הר חירן
תצפית דרומה לעבר בקעת באר שבע
מבט מערבה
מבט מזרחה לעבר רכס עירא
יער חירן
*
צמוד למכשול
*
תצפית מעל ח' יתיר לעבר דרום הר חברון
*
*
*
אזור תעשייה מיתרים
*
מבט על היישוב שמעה
שִׁמְעָה היא התנחלות בעלת אופי חילוני במתכונת של יישוב קהילתי השייך למועצה אזורית הר חברון. היישוב הוקם בסיוע החטיבה להתיישבות ותנועת אמנה.
*
היישוב דהריה
בדרך לצלם את חורבת יתיר, צילום ניר עמית
מבט על חורבת יתיר
אתר חוּרְבַּת יַתִּיר כולל שרידי מבנים ואחד שצבי אילן מגדירו "אולי בית כנסת". עם זאת הוא מונה אותו ברשימת בתי הכנסת הקדומים.
במקרא יתיר מוזכרת בתור אחד מערי הכוהנים, כמו אשתמוע,"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת-חֶבְרוֹן… וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-אֶשְׁתְּמֹעַ, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ" (ספר יהושוע פרק כ"א, י"ד).
יתיר היא אחת הערים שדוד שולח לה שלל: " וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל … וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר.. (ספר שמואל א' פרק ל' כ"ז).
בתקופה הביזנטית בארץ ישראל היה במקום כפר נוצרי גדול. אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 מזכיר את יתיר שלוש פעמים: בתור מרכז "דרומא" הדרומית כאשר הוא מכנה אותה "דרומא הפנימית"; הוא מזהה אותה עם יַתִּר המקראית; כפר גדול מאוד, כולו נוצרים, כ-20 מיל מבית גוברין.
המקום מופיע במפת מידבא.
אשתורי הפרחי, בן המאה ה-14, מזכיר ששם המקום "עתיר" ואכן זה גם שם השייח' הקבור במקום, אולי עדות לשימור השם המקראי. לפי חרסים במקום יש עדות ליישוב ישראלי.
*
*
חוזרים לרכב
*
מחסום סמוע
*
קטע שלישי
מהישוב שני במערב
ועד
מצפה קריות במזרח
קטע שגם בו עוברת גדר ההפרדה
*
בשולי היישוב לבנה (שני),
כניסה לדרך הנופית (סימון שבילים כחול),
חניון מאגר יתיר הפסקת צהרים,
הלאה בדרך הנופית ומעבר ליד אנדרטת ד"ר מנדס
הלאה למצפור קריות תצפית לעבר מדבר יהודה וערד
חזרה להר עמשא
כניסה ל"דֶדֶלֶאנְד" וסיבוב קצר ביישוב
*
היישוב שני
שָׁנִי (לִבְנָה) הוא יישוב קהילתי בעל אופי חילוני שחלקו נמצא מעבר לקו הירוק
שמו הזמני של היישוב נגזר מפסוק בספר יהושע (פרק כ"א, פסוקים י"ג–י"ד) המתייחס לעיר מקלט שניתנה ללויים: ”וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת-חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יַתִּר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ”. עם זאת, לפי הסברה המקובלת כיום, ולאור יתר אזכוריה של לבנה המקראית בתנ"ך, עיר זו שכנה בשפלת יהודה ולא בהר חברון.
חברי הגרעין ביקשו את השם שָנִי על שם שני שחם, בנם של חברי הגרעין שנהרג במהלך שירותו הצבאי. ועדת השמות, שעל פי עקרונותיה לא קוראת יישובים לזכר נופלים, קיבלה רק את הסיבה הנוספת שהגישו חברי היישוב – שם סמלי, הקשור לחוט השני שקשרה המיילדת על ידו של זרח בן יהודה ותמר (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ח): ”וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה”.
*
גרעין ליבנה עלה בשנת 1982, בניגוד לדעת תנועת אמנה, למחנה יתיר, שבו ישב אז גרעין בית יתיר. שני הגרעינים חיו ביישוב ביחד, עד שגרעין בית יתיר עבר ליישוב הקבע שלו.
במשך השנים שלאחר מכן, המתינו חברי ליבנה לאישור לעלות ליישוב הקבע שלהם, על גבעה במערב יער יתיר.
עד שנת 1989 בנו בנקודת הקבע את הבתים הראשונים, ואז נאלצו תושבי ליבנה, כ-30 משפחות אז, לעלות ליישוב לפני סיום בניית התשתית, בגלל פלסטינים שהחלו לחרוש ולזרוע בשדות הסמוכים ליישוב.
דיונים משפטיים בקשר לאדמות היישוב הביאו לפסק דין שקבע שחלקן אינן אדמות מדינה, אך היישוב שייך לאדמות המדינה, ולכן נבנה היישוב בשונה מתוכניתו המקורית.
מאגר יתיר
*
*
*
מאגר מים בנפח 650,000 מ"ק, שהוקם במטרה לסייע בהשקיית הכרמים והמטעים של יישובי חבל יתיר בעונת הקיץ.
במאי 2015 גופת צעיר בן 19 ש נכנס למאגר המים נמצאה במהלך סריקות במאגר.
חמש שנים קודם, טבעו במקום שלושה מטיילים, שני אחים ובן דודם, שנכנסו לשחות במאגר המים. ככל הנראה בשל פעילות המשאבות במקום הם נשאבו לקרקעית ונהרגו.
*
*
הצילום באדיבות יואל שדה
אריסטידס דה סוזה מנדס (Aristides De Sousa Mendes) היה קונסול פורטוגל בבורדו, צרפת. כיבוש צרפת ביוני 1940 הוביל לבריחתם של עשרות אלפי פליטים, ביניהם אלפי יהודים מצפונה של המדינה דרומה, מתוך כוונה לחצות את גבולה הדרומי אל ספרד ומשם אל פורטוגל
*
שממנה ניתן היה להפליג אל מעבר לים.
ממשלת פורטוגל אפשרה למי שהיו להם ויזות כניסה לארצות הגירה לעבור דרך פורטוגל, אך סגרה את הגבול בפני מי שלא היו להם ויזות כאלה. ההחלטה סגרה למעשה את פתח התקווה האחרון עבור יהודים שניסו לברוח מאירופה ולהימנע מגורל אחיהם הנרדפים. כ-30,000 פליטים, ביניהם 10,000 יהודים, שהו בבורדו בניסיון להשיג את פיסת הנייר שתאפשר להם לצאת מצרפת בשלום.
סוזה מנדס, קתולי אדוק ואדם טוב לב, חזה במצוקתם הרבה של הפליטים והחליט שלא לציית להוראות המפורשות שניתנו על ידי ממשלתו. הוא הבטיח לרב קרוגר להנפיק ויזות עבור כל מי שיזדקק להן. הוא אף הבטיח שמי שידו לא תהיה משגת לשלם את האגרות עבור הוויזות, יקבל את המסמכים בחינם.
סוזה מנדס הקים משרד מאולתר בתוך הקונסוליה ובעזרת שניים מבניו וכמה יהודים שהמתינו במקום לקבל אשרה, החל להנפיק אשרות מעבר של פורטוגל. השמועות על פעולותיו של סוזה מנדס הגיעו לליסבון, אשר הורתה לו בו במקום להתייצב במולדתו ולתת דין וחשבון על מעשיו.
בהגיעו לליסבון, סוזה מנדס הובא בפני ועדת משמעת פנימית ושוחרר מתפקידו במשרד החוץ. פיטוריו שברו את מטה לחמו ואת יכולתו לפרנס את משפחתו הגדולה. הוא מת חסר פרוטה ב-1954. כשנשאל על מעשיו אמר מנדס: "אם אלפי יהודים סובלים בגלל נוצרי אחד (קרי: היטלר), אז ודאי שמותר לנוצרי אחד לסבול עבור יהודים כה רבים."
רק בשנת 1988, הודות ללחץ בין-לאומי ומאמציהם של בני משפחתו, ממשלת פורטוגל החליטה לבטל את ההחלטה ולהעניק לו רהביליטציה לאחר המוות.
ב-18 באוקטובר 1966, יד ושם הכיר באריסטידס דה סוזה מנדס בתור חסיד אומות העולם.
שטחי המטעים בעמקים
*
*
מצפה קריות
על ראש שלוחת הר עמשא,
האזור הגבוה של חבל יתיר
נקרא
מצפור קריות
ע"ש יצחק ערמוני
*
מצפור קריות ע"ש יצחק ערמוני נמצא על הכביש מיתיר לכיוון היער
מצפור נוף שהוקם על ידי קק"ל לזכר יצחק ערמוני שכיהן בעבר כראש המועצה האזורית הר חברון..
המצפור כולל מרפסת התצפית, בנויה מצללת מתכת, ניצבת בראש מדרון הנוחת בתלילות אל עבר מדבר יהודה
מהמצפה נשקפת בקעת ערד, דרום מדבר יהודה והרי מואב.
*
*
*
מבט לערד שעל קו הרכס
מעלה כביש 80 בסמוך ח' גינבא וח' מרכז
ח' ג'ינבא וח' מרכז
*
בשלהי 1953 בעקבות התוצאות של פעולת קיביא (קיביה) היו בממשלה מספר שרים שהתנגדו לפעולות תגמול גדולות הפוגעות באזרחים.
לכן הוחלט בצה"ל לעבור באופן זמני למדיניות של פעולות תגמול נקודתיות המבוצעות ע"י חוליות תגמול קטנות דוגמת פעולות יחידה 101.
החל בחודש פברואר 1954 החלה שרשרת פעולות תגמול אשר קיבלו את השמות מבצעי שוט ובוצעו ע"י חוליות צנחנים.
מבצע שוט 6 נערך בתאריך 26.05.1954. הייתה זאת פשיטה של חוליית צנחנים על הכפר הבדואי חירבת ג'ניבא במדבר יהודה כדי להחרים את עדר הבקר של השבט. מבצע זה התרחש בעקבות שוד עדר הצאן של קיבוץ עין גדי.
מבצעי שוט 1 – 4 נערכו בתחילת פברואר בעזה, מבצע שוט 5 בוצע בעזה בתחילת חודש מרץ 1954,
דף מתוך היומן של מאיר הר ציון, באדיבות אבי נבון
אין מכשול במדבר יהודה
בראשית שנת 2007 נמשכה בניית המכשול
אז החלו העבודות בקטע שבין מצודות יהודה במערב והר חולד ומעלה נחל חבר במזרח.
על בנייה זו נמתחה ביקורת מכמה מדענים, שטענו שהיא פוגעת באזור בעל ייחוד נופי.
לטענת החברה להגנת הטבע לא עמדה מערכת הביטחון בסיכום שלפיו בקטע זה יותקנו כחלופה לגדר אמצעים אלקטרוניים לאיתור מסתננים, תוך סלילת דרך משודרגת שתאפשר ניידות מהירה ממקום למקום.
בעקבות מחאה זו פנו כמה חברי כנסת לשר הביטחון עמיר פרץ וביקשו שיפעל לעצירת הבנייה.
בֿ-9 בינואר 2007, כמה ימים לאחר תחילת העבודות באזור, כינסו יושבי ראש השדולה החברתית –ֿסביבתית בכנסת, ח"כ הרב מיכאל מלכיאור (העבודה) וח"כ דב חנין (חד"ש), דיון ובו ביקשו לדעת כיצד צה"ל מתכוון לצמצם את המפגעים הסביבתיים שצפויים להיווצר באזור בעקבות בניית הגדר.
באותו יום הודיע שר הביטחון על כוונתו להקפיא את הבנייה במדבר יהודה בקטע המדובר.
השר הורה לגורמי מערכת הביטחון לבחון מחדש את התוואי ולהציע חלופות בהקדם. בחברה להגנת הטבע בירכו על החלטת שר הביטחון.
המקור עמירם אורן ורפי רגב, ארץ בחאקי קרקע וביטחון בישראל עמ' 150
משטרות הספר ירדניות בדרום יהודה
בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים על מנת לשמור על הגבול עם ישראל ולהתמודד עם מבריחים הקימה ירדן בדרום יהודה שישה מבניי המשטרות נפרשו מאזור יער יתיר לכוון ים המלח והן ממערב למזרח:
משטרת א – רהווה (גובה 438 מטר) – בדרום הר חברון. מצפון לכביש 60 על הדרך ממיתר לטנא. המשטרה פוצצה על ידי הצנחנים במסגרת מבצע יהונתן ב-1956. כיום ניתן לראות שרידים מהמשטרה ובור מים.
*
משטרת רוג`ום אל-מדפע (גל אבני הקלע) (גובה 719 מטר) – ממוקמת מצפון ליישוב שני-ליבנה מעבר לקו הירוק, על כביש 3178 המחבר את כביש 316 לכביש 317. פוצצה במהלך פעולת סמוע (מבצע מגרסה). באתר בור מים פתוח. מצפון למשטרה נמצא מיצד מתקופת בית שני בשם חורבת רוג'ום אל-מדפע ובו שרידי חומת סגר.
*
משטרת לוציפר (ע"ש ח' לס'יפר) (גובה 907 מטר) – ממוקמת בגבולות היישוב בית יתיר בדרום הר חברון על כביש 316. המשטרה הוקמה בתבנית "מיקי מאוס". במסגרת פעולת סמוע (מבצע מגרסה) פעל צה"ל גם נגד משטרה זו. במקום התיישב גרעין שהקים בהמשך את היישוב בית יתיר. כיום יושבת בבניין המכינה הקדם-צבאית יתיר. ליד המשטרה נמצאת חורבת לוציפר.
*
משטרת אום דרג` (מַחְ'פָר אֻם דַרָג') (523 מטר גובה) – ממוקמת על גבעה בשם חֻ'שְם אֻם דַרָג' (מצפה מִדְרָג מעל ראש נחל חבר על הכביש היורד מהישוב כרמל. במקום מבנה בגובה קומה אחת, בור מים ומבנה נוסף ששימש אורווה לגמלים. המשטרה שימשה לשמירה על צומת דרכים מדברי חשוב. מצפון למשטרה נמצאים שרידי מצודה מהתקופה ההרודיאנית ששימשה לאותה מטרה.
משטרת רוג'ום א-נאקה (גובה 395 מטר) – ממוקמת בגדה הצפונית של נחל ערוגות התיכון ומחוברת מצד אחד, בדרך ירדנית, למשטרת אום דרג' מדרום, ומצד שני, בדרך עתיקה, לתקוע מצפון. נקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית. במבנה חצר פנימית המוקפת חדרי משמר, שני מגדלי תצפית עם חרכי ירי, אורווה[3], חדר גנרטור, שירותים ובור מים ממזרח למבנה. מדרום לשרידי המבנה רוג'ום עתיק שהוא שרידי מצד הלניסטי-רומי ששמר על הדרך מעין גדי לתקוע.
*
משטרת ראס תורבה (גובה פני הים) – ממוקמת על מצוק ההעתקים מעל ים המלח וליד היישוב מצוקי דרגות. הירדנים התחילו את בנייתו ב-1967 אך הבנייה לא הושלמה בגלל פריצת המלחמה. כיום ניתן לראות את בסיס המבנה. בקצה המזרחי של הכפר בני נעים נמצאת משטרה ירדנית נוספת (גם היא בתבנית מיקי מאוס) שייתכן שגם היא קשורה לקו המשטרות.
היישוב הר עמשא
*
הַר עֲמָשָׂא הוא מושב – שיתופי שהחל את דרכו הפתלתלה כקיבוץ. הוא משתייך למועצה אזורית תמר והוא המערבי ביותר מבין יישוביה.
יישוב עלה על הקרקע באוגוסט 1983 כקיבוץ של התק"ם, ונקרא על שם הר עמשא עליו הוא ממוקם. מטרת הקמתו הייתה לחסום את התפשטות ההתיישבות הערבית באזור דרום הר חברון
המתיישבים הראשונים היו כולם צעירים בני קיבוצים בשנת שירות שהתנדבו לשבת במקום. כעבור שנה הגיע הגרעין השני ליישוב, שמנה עשרים ושניים איש. שוב, הייתה זו קבוצה של בני משקים בוגרי תיכון, שדחו את שירותם הצבאי בשנה, מלווים במספר בוגרי צבא.
הקיבוץ היה אמור לקבל הקצאה של מים ושטחים חקלאיים, אך הדבר התעכב ובינתיים עבדו החברים כשכירים ביישובי הסביבה.
הענף הראשון שהוקם במשק היה גידולי זרעי פרחים וירקות. ונעשה גם ניסיון שלא הצליח להקים חממות לגידולי פרחים. הענף השני שהוקם היה מפעל ששימש כשלוחה של מפעל נטפים של קיבוץ חצרים.
לקראת סוף 1987 עבר הקיבוץ להיות מיושב על ידי גרעיני נח"ל של תנועת הצופים העבריים, במטרה לבסס ולחזק את המקום כיישוב קבע.
יכולת הקיום הכלכלית של הקיבוץ המשיכה להיות אתגר, מאחר שפיתוח המשק החקלאי התעכב, רוב תושבי הקיבוץ המשיכו לעבוד כשכירים מחוץ לקיבוץ, עם זאת ניטע כרם והוקמה תחנת דלק בבעלות הקיבוץ.
מאז 1988 הוגדר היישוב כ"קיבוץ בהתהוות", הוא סבל מתחלופה של תושבים ונוהל על ידי האגודה השיתופית ניר שיתופי שנשלטת ישירות ידי התק"ם. כל התושבים שהזמנו לגור במקום מעולם לא התקבלו לחברות בקיבוץ.
בשנת 1997 קיבל הקיבוץ מעמד של אזור עדיפות לאומית.
בתחילת שנות ה-2000 גרו ביישוב כ-15 משפחות והוא הועבר לאחריות האיחוד החקלאי. האיחוד החקלאי גיבש תוכנית להופך את המקום ליישוב קהילתי עם 200 בתי אב, וביקש לפנות את התושבים מהמקום, בטענה שאינם משלמים שכירות או חשבונות חשמל ומים.
בשנת 2008 החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית, ביקשה לפרק את הקיבוץ בטענה שגם האיחוד החקלאי נכשל, במקום יש רק עשר משפחות המחזיקות משאבי קרקע לא מנוצלים.
שלושה תושבים הגישו עתירה לבג"ץ נגד רשם האגודות השיתופיות, מינהל מקרקעי ישראל, האיחוד החקלאי וגורמים נוספים בטענה כי: נכסי המקום מנוהלים על ידי התנועות המיישבות, אך לא לפי ההגדרה הרגילה של קיבוץ בו החברים עצמם מנהלים את הנכסים. אלא משאירה את הניהול בידי גופים אלו ולא בידי חברי הקיבוץ, איש מתושבי המקום לא הוגדר כחבר קיבוץ על אף שהמקום נוהל בלעדית בידיהם משך 15 שנים רצופות. לאחר שבמהלך שנים רבות ניסיונות להתקבל כחברי קיבוץ נדחו.
ביולי 2009, הוחלט על מינוי מפרק-מפעיל עקב חובות לסוכנות היהודית. מינוי המפרק נעשה באופן חריג למרות שהאגודה לא הייתה חדלת פרעון ועמדה בלוח הסילוקין של הלואות הסוכנות כעשרות יישובים אחרים.
לאחר צאת המפרק מניהול האגודה בסוף 2019, היישוב המאוגד הוסב למושב שיתופי.
במהלך השנים 2012–2022 החלה קליטת חברים רבים ליישוב, לשם יישובה של שכונה חדשה, המכונה "שכונה ב'", לאחר שרוב המגרשים באזור המגורים המקורי של הקיבוץ ("שכונה א'") אוישו.
בסוף שנת 2022 הסתיימו עבודות הפיתוח והסתיימה הכנת שכונה ב' לבניית בתי החברים החדשים.
במושב השיתופי שקם על נכסי האגודה הקיבוצית לשעבר, נותרה השליטה בקרקע חקלאית מניבה בלב הנגב שהיקפה כ-3,600 דונמים.
איש מבין הנקלטים החדשים אינו עוסק בחקלאות באופן ישיר או מעבד את הקרקע הזו. עם זאת כלל החברים נהנים מפירות הקרקע המעובדת בגד"ש משותף עם קיבוץ אחר בנגב המערבי. המושב השיתופי מתנהל כיישוב קהילתי ללא כל שיתוף חומרי בין חבריו.
מבט על על שטח הבנוי והשטח בבניה
במתחם של דדה
"דֶדֶלֶאנְד"
שם שמענו
על קורותיו של דדה,
על המקומות בהם התגורר
ועל המקום
החברים היו מרותקים
הצילום באדיבות אבי נבון
התילום באדיבות אבי נבון
צילום ניר עמית
*
*
*
החלק האחרון של המסע
נסיעה מנהלתית,
מהר עמשא ירידה בכביש 80,
דרך חורבת קריות
לעבר תל ערד
וחזרה ללהב
דרך כביש 31,
קטע כביש 6 עד מחלך לקייה
וכביש 358
*
סוף דבר,
****
היה זה יום סיור
לא שגרתי בו
למדנו המון
והכרנו עוד חבל ארץ
שהיה ועדין אזור גבול
יש יאמרו רק מרחב הפרדה
****
עם סיום כתיבת התיעוד
הסתיים עוד מסע מופלא
שענה על כל הציפיות למרות
שלא פקדנו את
האתרים הארכיאולוגים (ח' יתיר ח' עניים ועוד)
וגם לא נכנסנו לתוך
היישובים הסמוכים משני צדדי הקו הירוק
לכן, כדאי לצאת שוב לאזור להשלים את החסר
******
תודה גדולה לאבי נבון
על ההתגייסות למפעל החשוב
של הנחלת הידע
****
תודה ליהודה ארלקי
איש רשות המעברים היבשתיים משהב"ט
על האירוח במעבר מיתר
תודה לדויד ניומן על הקישור אליו
***
תודה לחברי "נוער הגבולות"
שהגיעו והשתתפו במסע
וחלקם תרמו מהידע שלהם
****
תודה לחבריי
ששלחו את צילומיהם
להעשיר את התיעוד,
הבחירה הייתה לא קלה!
****
תגובות ומשוב
המשתתפים
בנוסף למילות תודה
לפי סדר כתיבתם
היה זה יום מאלף. מדהים לגלות כל סיור או טיול כמה עוד יש לראות, ללמוד, להבין.
תודה על העברת הידע וגילוי המקומות החדשים. שוב יום מלמד מוסיף תורם ומעשיר. שייכוח
סיור מענין ,ומעשיר במיוחד!!!
אכן סיור מלא ידע וחברה מעולה!
כמו תמיד לומדים על מקומות חדשים ודברים חדשים על דברים ישנים. אלו סיורים שאין אחרים שיכולים להם. לצערי איני יכול להדביק את רצף הסיורים לאורך כל השנה ובורר את המעט שאני יכול ומצטרף אליהם
היה מעניין ומלמד מאד
הטיול אתמול היה מעניין, מלמד, מקומות ואנשים שבמחזור חיים שלם לא תגיע אליהם.
לסיום מחשבות והרהורים
תוך כדי הסיור ואחריו
כמה חבל שהארץ, יש יאמרו ארץ ישראל, קרועה וחבולה על ידי תשתיות גבול לכל דבר ועניין.
לכן, האם ארץ ישראל עדין שלמה?
חבל נורא שאזור ספר המדבר נטוע בחורש שאינו כל כך מאפיין אותו.
אבל במחשבה שנייה צורכי השעה (בראשית שנות ה-60' ) חייבו נטיעות פוליטיות לצורך אסטרטגי לשמירה על הריבונות.
האם לא היה ניתן להרחיב ולהגדיל את מספר היישובים באזור?
האם נכון היום להמשיך ולקיים אזור זה כריאה ירוקה עצומה ?
