Archive for אוגוסט, 2022

נצרת, המוסקוביה – "חצר נצרת הראשונה" של הכנסייה הרוסית

 

במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל", שולי לנדר ואני הגענו ביום שני 29 באוגוסט 2022 לנצרת לבקר את כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית והבישופות

 

היינו אורחיו של אבונה סמען (איהב) באג'לי אחד מכהני הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת ומשמש גם כהן הדת של הקהילה היוונית – אורדוכסית בריינה.

 

במהלך הסיור איתו עברנו ליד "המוסקוביה" שהיא "חצר נצרת הראשונה" של הכנסייה הרוסית.

 

חצר זו לא נועדה לשרת את האוכלוסייה הערבית המקומית, אלא שימשה אכסניה לעולי רגל רוסים שפקדו את כנסיית גבריאל הקדוש שבסמוך לו נבנתה.

 

 

מעט אודות
הכנסייה האורתודוכסית (הפרובוסלבית) הרוסית

הכנסייה האורתודוקסית (הפרבוסלבית) הרוסית היא הגדולה מבין 14 הכנסיות העצמאיות של הכנסייה האורתודוקסית-המזרחית . השם "פרבוסלבי" הוא תרגום מילולי לרוסית עתיקה של המונח "אורתודוקסי", דהיינו מחזיק באמונה הישרה.

 

ראשיתה הלאומית של הכנסייה הרוסית מיוחסת לשנת 988 בה התנצר הנסיך ולדימיר הראשון בקייב ואימץ את הנצרות הביזנטית כדת הרשמית של נסיכותו.

 

הכנסייה האורתודוקסית (הפרבוסלבית) הרוסית היא כנסייה עצמאית, אוטוקפאלית. זה מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות שלפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה.

 

אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד.

 

הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הרוסית מונהגת על ידי פטריארך מוסקבה וכל רוּסיה, תפקיד הממולא מאז 2009 על ידי קיריל הראשון.

 

לכנסייה הרוסית, משתייכים כ-145 מיליון מאמינים ברחבי העולם, כולל רובם המוחלט של הנוצרים ברחבי ברית המועצות-לשעבר וקהילות מהגרים שיצאו משטחיה למשל במדינת ישראל.

פעילות ונוכחות
הכנסייה האורתודוכסית (הפרובוסלבית) הרוסית
בארץ הקודש
במאה ה-19 וראשית המאה ה-20

צליינים רוסים הגיעו לארץ הקודש החל מהמאה ה-11. אולם, הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית החלה את פעילותה בארץ הקודש במאה ה-19.

 

בשנת 1820 פתחה ממשלת רוסיה הצארית קונסוליה עבור סיוע לצליינים בעיר הנמל יפו.

 

בדצמבר 1842 הארכימנדריט פורפירי אוספנסקי (הממונה על הכנסייה בשגרירות רוסיה בוינה) שהגיע לארץ הקודש, המליץ על הקמת משלחת דתית רוסית בארץ ישראל, אשר תשמש לאות "אחדותן הגלויה של כנסיות ירושלים, אנטיוכיה ורוסיה", תעסוק בפעילות מיסיונרית, תניע הקמה וארגון של בתי ספר וסמינריונים פרבוסלביים בארץ ישראל ותסייע לצליינים רוסים.

 

חמש שנים לאחר מכן בפברואר 1847 נוסדה המשלחת הדתית הרוסית בירושלים וזאת בעקבות החלטה של הקיסר ניקולאי הראשון וקביעה של הסינוד הקדוש.

 

בשנת 1858 נוסדה קונסוליה רוסית בירושלים. באותה העת נפתחה בירושלים סוכנות בשם "החברה הרוסית לספנות ומסחר" על בסיס חברת הספנות הרוסית באודסה אשר הוקמה בשנת 1856 כדי לתפעל הפלגות נוסעים קבועות למקומות הקדושים בארץ ישראל ובסיני.

 

בשנת 1860, החלה בנייתו של "הרובע הרוסי" בירושלים, על פני חלקת אדמה בשטח 68 דונם אשר הועבר לרוסיה על ידי האימפריה עות'מאנית כחלק מהתוצאות של מלחמת קרים (1854 – 1856).

 

ברובע זה שלימים, יקרא "מגרש הרוסים", הוקם באותה השנה מבנה עבור הקונסוליה הרוסית, סביבו נבנו בתי אירוח, מנזרים וכנסיות, הכל על מנת לספק את כל צרכי  זרם הצליינים הבלתי פוסק שהגיע לארץ. מאז, במשך עשר השנים הבאות, המשלחת השתמשה בתרומות המאמינים ברוסיה כדי לרכוש חלקות אדמה בעלות ערך מקראי, וכדי להקים כנסיות, מנזרים, בתי ספר ובתי אירוח, ולקנות גם שטחי חקלאות.

 

הדמות הפעילה ביותר בהתפשטות הרוסית אל ארץ ישראל המחצית השנייה של המאה ה-19 היה הארכימנדריט אנטונין (קפוסטין) אשר היה ראש המשלחת הדתית הרוסית בין השנים 1864 ל 1894. שמו נכנס להיסטוריה בעיקר בהקשר של רכישת קרקעות בארץ ישראל, ביצוע חפירות ארכיאולוגיות והקמת כנסיות, מנזרים ובתי מחסה. הוא רכש ורשם חוקית 13 חלקות קרקע בין היתר על הר הזיתים עליה נבנתה כנסיית העלייה, בעין כרם עליה נבנה מנזר הנשים גורננסקי המוכר גם כ"גורני", ליד חברון הוא רכש את חלקת "אלון ממרא". בזכות מאמציו בירושלים לבדה נוסדו ותפקדו אחת-עשרה כנסיות רוסיות ושבעה מנזרים, שבעה-עשר מלונות עבור צליינים, בית חולים, עשרים וחמישה בתי ספר וסמינריון למורים. כמו כן פעל בשדה המחקר הארכיאולוגי וזאת על מנת להצדיק את הפעילות האגרסיבית של המשלחת הרוסית הדתית.

 

השגיו של הארכימנדריט אנטונין השפיעו על כך שבשנת 1882 נוסדה ברוסיה החברה הקיסרית הפרבוסלבית הפלשתינית בראשותו של אחי הצאר, הנסיך הגדול סרגיי אלכסדרוביץ'. מטרת החברה הייתה לסייע לפעילות המסיונרית בקרב הערבים אשר נערכה על ידי המשלחת הדתית הרוסית בירושלים, ולאסוף אמצעים לרכישת אדמות ואתרים בעלי חשיבות תרבותית ודתית. החברה הקיסרית הפרבוסלבית הפלשתינית קיבלה את האחריות לדאוג לצליינים המגיעים מרוסיה ולנהל את מוסדות החינוך אשר נוצרו על על ידי המשלחת הדתית הרוסית ואף להנהיג את הפעילות המחקרית-מדעית בארץ הקודש.

 

סיכום פעולתן של החברה הקיסרית הפרבוסלבית הפלשתינית וקודם של המשלחת הדתית הרוסית ערב המפכה מצביע על כך שלקראת תחילת מלחמת העולם הראשונה החזיקה המשלחת הדתית בבעלותה 37 חלקות אדמה, שמונה כנסיות ובתי תפילה, שני מנזרי נשים, חמישה בתי חולים, שבעה מלונות צליינים. מערכת החינוך של הערבים הפרבוסלביים מנתה מאה בתי ספר העומדים תחת חסות רוסית, ובכללם גימנסיה לנשים בבית ג'אלה וגימנסיית גברים בנצרת, בהם למדו סה"כ 10,225 תלמידים בהנחייתם של 447 מורים.

 

לאחר המהפכה הרוסית התפצלה הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית. הפטריארכיה של מוסקבה החלה לפעול בחסות סובייטית וכונתה "הכנסייה האדומה", ובמקביל הקימו גולים רוסיים שדגלו בצאר את "הכנסייה הלבנה" שמרכזה בניו יורק. שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל נטו להכיר בכנסייה הלבנה. לאור התמיכה הסובייטית בהקמת מדינת ישראל הכירו שלטונות המדינה בכנסייה האדומה כבעלת הנכסים בתחומה. מדינת ישראל אף קיבלה לידיה נכסים רבים במגרש הרוסים בירושלים. הכנסיות שמעבר לקו הירוק, שהיו עד מלחמת ששת הימים בשטח ירדן,  נותרו בחסות הכנסייה הלבנה. גם לאחר קריסת הקומוניזם בראשית שנות ה-90' של המאה העשרים ממשיכות הפטריארכיות של מוסקבה ושל ניו יורק לתפקד בנפרד. הן מכירות זו בזו ומקיימות דו-שיח לשיתוף פעולה ולאחדות בין הכנסיות.

 

בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר המאמינים של הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית ובמספר הנזירים והנזירות המשרתים בה. גם תנועת הצליינות לארץ הקודש מתחדשת ומתרחבת. במהלך העלייה הגדולה מרוסיה לישראל בעשור האחרון של המאה ה-20 הגיעו גם רוסים-אורתודוקסים רבים שנספחו לבני משפחה יהודים.

 

מקורות והרחבות:
הכנסייה האורתודוקסית הרוסית
התפשטות הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית בארץ ישראל
החברה הפלסטינית פראבוסלאבית אימפריאלית (1882 – 1914)

"חצר נצרת הראשונה"
של הכנסייה הרוסית הפרובסלבית
המכונה המוסקוביה

בנצרת היו מבנים רבים וחלקות קרקע בבעלות הכנסייה הרוסית

 

הקרקע של חצר נצרת שנמצאת בסמוך לכיכר המעיין וגודלה 3 דונם נרכשה בשנת 1864, ייתכן מידי הכנסייה היוונית – אורתודוכסית או אלי אחד מאנשי הקהילה היוונית – אורתודוכסית

 

החצר נבנתה בשנים 1901 – 1907 בכספי הצאר הרוסי על פי תוכנית האדריכל גוטליב שומכר  מחיפה.

 

המתחם כולל ארבעה מבנים מרכזיים מבנה מגורים לצליינים, מרפאה ואשפוז, בית ספר לנשים, וסדנאות אומנים.

 

המתחם זה שכונה בפי התושבים הערבים מוסקוביה, נחנך ב-1907 ומאז עד מלחמת העולם הראשונה הוא שימש אכסניה לעולי רגל רוסים שפקדו את כנסיית גבריאל הקדוש האורתודוכסית.

 

האכסניה הייתה יכולה לשכן עד אלף צליינים.

מוסקוביה וסביבתה בראשית שנות ה-30' של המאה הקודמת

עם תחילת תקופת השלטון הבריטי בדומה "למגרש הרוסים" בירושלים, הופקעה "חצר נצרת הרוסית" על ידי ממשלת ארץישראל המנדטורית והיא שמשה משרדי הממשלה המחוזיים.

***

עם הקמת מדינת ישראל עבר המתחם לידי ממשלת ישראל מידי לאחר שנרכש מברית המועצות תמורת תפוזים.

 

מאז הקמת המדינה מתחם מוסקוביה משמש את משטרת ישראל. כמו כן שכן בו בית משפט השלום עד שנת 1999.

 

כיום הוא נמצא גם בשימוש הדואר.

 

ראוי להעיר שבשנים האחרונות ניהלה ממשלת רוסיה מו"מ עם ממשלת ישראל על מנת להחזיר לידה את חצר סרגי בירושלים.

 

חצר סרגיי לא נכללה ב"עיסקת התפוזים" ולפיכך מעולם לא נרכשה על ידי ישראל והוחזרה לרוסיה

 

זאת בניגוד לכל שאר הנכסים במגרש הרוסים.

 

ולכן פוטין נשיא רוסיה דרש את הנכס וקיבל אותו כדין.

 

הוא לא דרש במגרש הרוסים כל נכס אחר שכן נרכש כדין ב"עיסקת התפוזים" וכך גם חצר נצרת הראשונה בנצרת.

****

סוף

*****

נצרת, כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית, הבישופות ועוד

 

באביב 2019 התחלתי במיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה).

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

בקיץ 2022 הגיע המיזם ל"ישורת האחרונה" ואז התחלתי במסע להכרת הקהילות בנצרת.

 

ביום רביעי 17 באוגוסט 2022 בשעת הצהרים הגענו לכנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית.

 

היינו קבוצה שכלל את אלז'ביטה אורלובסקה ביגר, גדעון ביגר (ירושלים) אבס (גניגר), יצחק פיפ רותם (סאסא) ואני (מבשרת ציון).

 

שם אירח אותנו אבונה סמען (איהב) באג'לי אחד מכהני הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת ומשמש גם כהן הדת של הקהילה היוונית – אורדוכסית בריינה 

 

בשיחה אבונה סמען (איהב) באג'לי סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת.

אבונה סמען (איהב) באג'לי (1971) נשוי ואב לבת משמש ככהן דת משנת 2015. למד בבית ספר היסודי ממלכתי ובתיכון בסמינר סנט ג'וזף והמשך למד מנהל עסקים לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. לפני היותו כהן דת היה בעל חנות למוצרי חשמל בנצרת אותה ירש מאביו. הוא היה פעיל ציבורית ופוליטית (מפלגת חד"ש). משמש בתפקידו ככהן דת של הקהילה בריינה מיולי 2016. כאמור, הוא גם כהן הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת ומשמש גם חבר בית הדין של הכנסייה.

 

דברנו גם וגם על המנזרים של הכנסייה בגליל וגם על הכפרים בגליל שהתקיימו עד 1948 ובהם הייתה אוכלוסייה נוצרית

 

מפאת קוצר בזמן והרצון להתמקד בפעם זאת רק בקהילות בריינה, החלטנו שנקדיש בזמן הקרוב ביקור נפרד הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת.

 

למרות זאת, לאחר השיחה ערכנו ביקור קצר בכנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת בידיעה שעוד, כאמור, נחזור אליה.

 

כך היה!

 

ביום שני, 29 באוגוסט 2022 הגעתי פעם שניה למקום עם שולי לינדר-ירקוני (אחראית קשרי קהילה בארכיון ההיסטורי של עיריית חיפה) שהיא גם עמיתה למקצוע ולסקרנות שהייתה שותפה נאמנה לסיוריי בחיפה.

 

בכנסייה פגשנו שוב את אבונה סמען (איהב) באג'לי וביחד הסתובבנו איתו.

 

התחלנו בסיבוב בתוך הכנסייה, המשכנו למבנה המועצה של הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת, עברנו ליד גן ילדים אל ביאשרה, בית הספר ע"ש חליל ג'וברן, אולם הספורט האורתודוכסי  ומבנה שבט הצופים של העדה.

 

המשכנו וצעדנו מחוץ למתחם בין נכסי הנדל"ן של העידה המושכרים למגורים ולמסחר.

 

נכנסנו לבית הקברות האורתודוכסי הישן.

 

המשכנו ועברנו ליד מתחם המוסקוביה שהוא  "חצר נצרת הראשונה" של הכנסייה הרוסית ועל כך נצרת, המוסקוביה – "חצר נצרת הראשונה" של הכנסייה הרוסית

 

המשכנו חצינו את מגרש החנייה שהיה בעבר חצר מנזר הבישופות.

 

נכנסנו למתחם הבישופות ושם פגשנו באקראי את הבישוף קיריוס קיריקוס, מטרופוליט נצרת והגליל (ראש של הכנסייה היוונית -אורתודוכסית בנצרת ובגליל), שוחחנו איתו זמן קצר!

 

המשכנו והסתובבנו במתחם הבישופות, במערה במעבה הקרקע, בחצר ובתוך הכנסייה.

 

לאחר הביקור בכנסייה, הבישוף קיריוס קיריקוס, מטרופוליט נצרת והגליל שישב בצל הזמין אותנו לשבת אתו ולשתות קפה.

 

השיחה הפעם הייתה לבבית, בגובה העניים, ואף זכינו לברכה ממנו.

 

נפרדנו ממטרופוליט נצרת בברכה ועזבנו את מתחם הבישופות.

 

חזרנו  יחד עם אבונה סמען (איהב) באג'לי למתחם כנסיית גבריאל ושם נפרדנו ממנו לשלום בידיעה שעוד נפגש איתו.

 

היו אלה שלוש שעות נעימות ומרתקות.

 

מיותר לומר שמעבר להסברים על הכנסיות ותכולתן, השיחה עם אבונה סמען (איהב) באג'לי הייתה אינטימית וגלויית לב.

 

שוחחנו על נושאים רבים: דת ואמונה, מורשת הביזנטית, זהות ופוליטיקה, יחס רשויות המדינה והעירייה לקהילה האורתודוכסית, נכסי נדל"ן, פעילויות רווחה וחינוך, צליינות ותיירות ועוד.

 

הקהילה היוונית -אורתודוכסית בנצרת

הקהילה היוונית – אורתודוכסית היא הגדולה ביותר בנצרת ומונה כ-20,000 איש.

 

מרבית אנשי הקהילה הם אמידים ומשכילים.

 

הכנסייה מנוהלת על ידי מועצת העדה האורתודוקסית, הנבחרת מדי חמש שנים מקרב בני העדה.

 

לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים אין שליטה בכנסייה זאת, בניגוד לשאר הכנסיות האורתודוקסיות בארץ-הקודש .

 

לקהילה נכסי נדל"ן רבים המושכרים בשכירות (לרוב שכירות מוגנת) לצורכי מגורים, מסחר, מלון, מגרש חניה ועוד.

*******

האזור היווני -אורתודוכסי
המשתרע
בצפון מזרח נצרת

***

האזור האורתודוכסי בסוף שנות ה-20' של המאה הקודמת, תקופת השלטון הבריטי

מתחם השיטוט

המקום בסוף שנות ה-20' של המאה הקודמת, תקופת השלטון הבריטי

*****

כנסיית גבריאל הקדוש
שהיא
כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית
נקראת
גם כנסיית באר מרים

****

 

מיקום הכנסייה: סמוך למעיין הנקרא מעיין מרים אשר סיפק את צריכת המים של העיר מראשית היישוב במקום

 

החל המאה ה-2 נקשר המעיין עם הבשורה למרים אם ישוע.

 

לפי מסורת זו, המקובלת בעיקר בכנסייה האורתודוקסית, בעת ששאבה הבתולה מים מהמעיין, הופיע לפניה המלאך גבריאל ובישר לה כי הרתה וכי היא עתידה ללדת את בן האלוהים.

המלאך גבריאל 

בנצרות המלאך גבריאל מוכר כ"מלאך המבשר", כלומר, המלאך שבישר על הולדת ישו הנוצרי לאמו מריה (מרים).

 

בספר הבשורה על פי לוקאס שבברית החדשה (פרק א, 26 -38) מסופר שגבריאל מבשר את מרים "בשורה גדולה", בה הוא מודיע לה שהיא עתידה להוליד בן שיושיע את האנושות מן העוול והרשע

 

26 וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת־גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל־עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃ 27 אֶל־בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר־שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃ 28 וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת־חֵן יְהוָֹה עִמָּךְ (בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים)׃ 29 וְהִיא (בִּרְאוֹתָהּ) נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃ 30 וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ 31 וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ 32 וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַיהוָֹה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ 33 וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃
34 וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל־הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ 35 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃ 36 וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ אֲשֶׁר קָרְאוּ־לָהּ עֲקָרָה גַּם־הִיא הָרָה לָלֶדֶת בֵּן בְּזִקְנָתָהּ וְזֶה לָּהּ הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי׃ 37 כִּי לֹא־יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל־דָּבָר׃ 38 וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת יְהוָֹה יְהִי־לִי כִּדְבָרֶךָ וַיֵּצֵא מֵאִתָּהּ הַמַּלְאָךְ׃

המלאך גבריאל מבשר למרים שברחמה בן האלוהים הנמצא ממעל

בשל קדושת המקום, נבנתה בו כנסייה קתולית-צלבנית בתחילת המאה ה-12, אשר אליה תועלו מי המעיין דרך מנהרה קצרה.

 

ב-1263 חרבה הכנסייה בידי הממלוכים.

 

בשנים 1628–1634 היה המעיין בחזקת הפרנציסקנים שהקימו מעליו מבנה קטן.

 

ב-1749 העניק שליט הגליל דאהר אל-עומר אישור לקהילה היוונית-אורתודוקסית להקים את הכנסייה, והיא הוקמה בין השנים 1750-1769.

הכנסייה במתחם הסגור

מול צילום של החפירה בשרידי הכנסייה הביזנטית מעל המעיין

הכנסייה נמצאת במרכזה של חצר רבועה מרוצפת אבן ומוקפת גדר נמוכה.

 

מעל הכניסה המרכזית לחצר, ניצב מבנה שער רבוע, הנח על ארבעה עמודים, וחלקו העליון מקנה לו מראה של מבנה מבוצר.

 

מבנה הכנסייה עשוי אבן ולמעט שני חלונות בחזיתה הדרומית וחלון נוסף בחזית הצפונית, היא חסרת חלונות. דבר זה מעניק לה מראה של מבנה מבוצר.

 

חלל הכנסייה נמוך ממפלס הרחוב, וארבע מדרגות מובילות אל הכניסה אליו.

 

מעל מדרגות, אלה שנמצאות מחוץ למבנה, ניצבת חופה בצורת חצי עיגול, הנתמכת בשני עמודים.

 

מעל דלת הכניסה ניצב מגדל פעמונים קטן, עטור כיפה אדומה, ובראשו צלב לטיני.

 

פעמון נוסף שמעליו גג קטן תלוי מעל צידה הימני של החזית הדרומית.

 

בין מגדל הפעמונים והפעמון החופשי, ניצב גמלון נושא צלב, השובר את החזות הסימטרית של המבנה.

 

הכנסייה מורכּבת משני חלקים עיקריים : קריפטה הבנויה מקמרון חבית שיורדים אליה במדרגות אחדות, שהיא השריד היחיד מן הכנסייה הצלבנית, ושטח רחב יותר במפלס מורם, שנבנה בתקופת דאהר אל-עומר .

***

מבנה הקהילה הצמוד לכנסייה

הכנסייה נחלקת לאולם תווך ושתי סִטְרָאוֹת הנושאים קמרונות מצולבים וקמרונות חבית . בנייה זו אופיינית לכנסיות מתקופה זו ברחבי הגליל . מעל חזית הכניסה הראשית בנוי מגדל פעמונים מרובע המסתיים בכיפה קטנה ומעליה צלב יווני .

 

גג הכנסייה עובר מצורתו השטוחה לצורת גמלון מוגבה דמוי צלב .

 

לכנסייה ארבע כניסות . הכניסה הראשונה נמצאת במרכז החזית הדרומית, שהייתה מיועדת במקור לגברים . מכניסה זאת, הממוקמת מול הקריפטה הצלבנית, יורדים במדרגה אחת אל תוך הכנסייה . לימינה ובאותה חזית מצויה כניסה שנייה, קטנה יותר, המיועדת לכמרים . הכניסה השלישית שבצד המערבי, והרביעית שבקצה המערבי של הקיר הצפוני, נועדו לנשים . הכניסה השלישית שבצד המערבי מעלה את הנשים באמצעות גרמי מדרגות משני הצדדים לגלריה עליונה . שמונה מדרגות יורדות מן הכניסה השלישית אל אולם התווך . ארבע אוֹמנוֹת מכל צד מפרידות אולם זה מהסטראות הצדדיות .

הירידה לקריפטה

 

הקריפטה נמצאת מצפון לחלל הכנסייה החדשה, מול דלת הכניסה אליה. היא נמוכה ממנה, ושבע מדרגות יורדות אליה.

 

הקריפטה בנויה כאולם מאורך המקורה בקמרון חבית. רצפתה עשויה שיש, ולאורך קירותיה אריחי חרסינה צבועים ולוחות שיש.

 

הקריפטה הממוקמת ממול לכניסה הראשית מהווה למעשה את השריד העיקרי שנשתמר מהכנסייה הצלבנית שנבנתה במאה ה- 12 מעל למעיין ואשר נהרסה על ידי המצביא הממלוכי דאהר בייברס בשנת 1263 . הקריפטה הייתה במקור במרכז הכנסייה הצלבנית, ולא כאגף צפוני כפי שהיא בכנסייה של המאה ה- 18 .

 

אבני הגיר הגדולות של קמרון החבית הן מקוריות ונשתמרו היטב . לעומתן, קירות החלק התחתון של הקמרון הצלבני כוסו משני צִדיו בעיטורים חדשים, כחלק מעבודות השיפוץ שנעשו במאה ה- 18 לאגף הצלבני כדי לספחו לכנסייה החדשה מימי דאהר אל-עומר .

 

עבודות השיפוץ כללו את ריצוף הקריפטה מחדש בדגמים גיאומטריים אופייניים לבנייה המוסלמית .

 

כל קיר צדדי בקריפטה הצלבנית נחלק לארבעה משטחים מאורכים, המסתיימים בקשתות תלתניות . כל שני משטחים זהים ועשויים לסרוגין . שני משטחים עשויים אריחי קרמיקה מזוגגים מטיפוס אזניק בצבע כחול, המכילים במרכזם עץ אשוח ; שני המשטחים האחרים מעוטרים בדגמים גיאומטריים בצורת מתומנים ומצופים בטיח דמוי שיש בצבע ורוד ולבן . בתוך כל קשת תלתנית חרות צלב יווני .

 

בעבודות השימור של אזור הקריפטה הצלבנית, שנעשו ב- ,1998 פורקה קשת המשטח העליון האחרון בקיר השמאלי . מתחתיה התגלתה שכבה הרוסה של טיח, שנמרח מעל הקיר המקורי של הקריפטה הצלבנית . מתחת לשכבה טיח זו נחשפו שרידי דמויות לבושות גלימות בצבע אדום וכחול . ככל הנראה מדובר בחלק מציורי הקיר שעיטרו את קירות הכנסייה הצלבנית, שהאב הפרנציסקני קואריסמיוס הזכּיר ב- 1626 . הירידה לקריפטה הצלבנית מכותרת בשני עמודים מחורצים בסגנון האופייני לתקופה הצלבנית .

 

בחזית הקריפטה, מתחת למזבח, מצוי בור מים ומעליו ציור מהמאה ה- 18 המתאר את בשורתה של מרים בסגנון הרנסנס האיטלקי, בשונה מסגנון ציור האיקונות הביזנטיות . בראש הציור מתואר אלוהים המשגיח על המלאך גבריאל, שמתגלה למרים הנבהלת שבבטנה מיוצג ישו כילד קטן שלם . המחשה זאת של ההיריון היא נדירה ואינה מופיעה בתיאורי הבשורה הרגילים.

הקריפטה מעל המעין

 

המעיין נובע באפסיס, מאחורי מעקה עשוי פיתוחים מוזהבים הניצב על במה מוגבהת.

 

מימיו זורמים אל בריכה קטנה אליה נהוג להשליך מטבע ולהביע משאלה.

 

באפסיס ציור של מעמד הבשורה ועל קיר הקריפטה מופיע כיתוב בערבית לאמור – "הבשורה למרים ליד המעיין".

 

מימי המעיין תועלו בעבר אל בריכה במרחק של כ-140 מטרים מחוץ לכנסייה, ולאחר מכן אל סביל מעיין מרים שהוקם שם.

***

הכנסייה היוונית עשויה משלוש ספינות וחלל הפנים שלה מעוטר בציורי קיר עשירים, שחודשו בשנים 1977-1978 על ידי אומנים רומנים.

***

בימת הכנסייה מוסתרת על ידי חוצץ (איקונוסטזיס) , המאפיין את הכנסיות המזרחיות.

 

האיקונוסטזיס עשוי מעץ אגוז מגולף המעוטר במוטיבים צמחיים, בבעלי חיים — ציפורים וטווסים, בבני-אדם, בקריאטידות, בקונכיות, בעמודים לולייניים, בעלי אקנתוס ובכתרים .

 

בכתובת ההקדשה שמעל לדלת המרכזית של האיקונוסטזיס כתוב בערבית וביוונית שהוא נעשה ביוון כתרומה מסוחר יווני עשיר שביקר בכנסייה בעת הקמתה והביע את רצונו להעניק תוך עשר שנים מתנה זו . הכתובת מציינת שאנדריה מיאטסו תרם אותו מכספו ב- 1767 . אבל אנדריה לא זכה כנראה להגשים את משאלתו לראות את האיקונוסטזיס נבנה, ובניו מילאו אותה מאוחר יותר .

***

האיקונוסטזיס מחולק ל- 13 אגפים אנכיים ברוחב של 70 ס"מ ובאורך של 3.6 מטרים, מופרדים באמצעות עמודים לולייניים .

 

כל אגף מחולק לחלקים אחדים מלמטה למעלה : בסיס ריבועי, רצועה בצורת מלבן מוקפת על ידי בסיס העמוד הלולייני, איקונה, רצועה בצורת קשת תלתנית, ומעליהם אפריז עיטורי שברצועתו האחרונה אנו מוצאים ציפורים עם כנפיים פרוסות .

 

לאיקונוסטזיס שלוש כניסות — כניסה מרכזית ושתיים צדדיות — שמהן נכנסים לאזור המזבח, שמותקנות עליו עשר איקונות שיוצרו בפטריארכיה האורתודוקסית בירושלים .

 

מיקום האיקונות נעשה כמקובל באיקונוגרפיה האורתודוקסית :  מימין ומשמאל לדלת האיקונוסטזיס המרכזית .

****

 

מאחורי האיקונוסטאזיס ניצב המזבח ואיקונות, שחלקם הוענק לכנסייה על ידי עולי הרגל הרוסים הרבים שפקדו אותה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. עולי רגל אלה נהגו להתגורר בבניין המוסקובייה הסמוך.

 

כיסא עם חופה מוזהבת משמש כמקום מושבו של הדיאקון ונברשות מוזהבות גדולות תולות מתקרת האולם.

 

מקור והרחבה ראו שריף שריף-ספדי "כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית בנצרת מתקופת השליט דאהר אל-עומר אל-זידאני במאה ה- 18 : עיון מחדש" בתוך נורית כנען-קדר (עורכת) (2014) יצירה עלומה : פרקים באמנות הנוצרית בארץ הקודש, 1969-1741,  רסלינג, תל אביב

מתחם הבישופות היוונית אורתודוקסית

מגרש החנייה שהיה פעם חצר המנזר

דלת הכניסה מכיוון מגרש החניה

***

מתחם הבישופות כולל החצר שהיום משמשת מגרש חניה

הבישופות היוונית-אורתודוקסית – משכן הבישוף היווני-אורתודוקסי של נצרת שוכן סמוך לכיכר הבישוף בעיר העתיקה, והוא הוקם ב-1860 על ידי הבישוף ניפון.

 

בבניין שצורתו כשל האות ח שוכנת כנסיית אל-קילאי שנחנכה ב-1863 והוא מוקף חומה. במקום שוכן בית-הדין של העדה.

****

****

***

**

***

****

***

***

הכנסייה במתחם הבישופות נקראת על שם מאר גאורגיוס (הקדוש ג'ורג') קוטל הדרקון שנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורתודוכסית.

***

***

***

מתחת לבניין נמצאו שרידי מערות, ככל הנראה מהתקופה הרומית, אשר קישרו בין אזור המעיין מצפון למבנה ובין הגרעין העתיק של העיר העתיקה שמדרום לו.

 

במערות נתגלתה כנסייה עתיקה הפונה לכיוון צפון, ואף על פי שאין בה איקונוסטאזיס היא הוכשרה לפולחן בידי הבישוף.

 

מבנה הכניסה למדרגות היורדות למערות

המערה שלמטה

****

הקפלה במערה

***

מתחם
העדה היוונית האורתודוכסית
של נצרת

קיר בית הספר

חנות מזכרות למבקרים בכנסייה

מוזיאון קטן ליד החנות

גן הילדים

***

מבנה ששימש בעבר כבית ספר וכעת משמש מלון

 

היכל הספורט משמש את עמותת אל-נאדי אל-אורתודוקסי – עמותת ספורט בנצרת (ע"ר).

 

מטרת העמותה "קידום, טיפוח, עידוד ופיתוח ענפי ספורט בקרב הישובים הערביים בישראל. להקים ולארגן קבוצות ספורט לבנים ולבנות. קליטה, תמיכה וסיוע לילדים ונוער והרחקתם מהפשע ע"י תכנון פעילויות ספורט. עידוד דו קיום ערבי יהודי בארץ ע"י הקמה, ארגון ותכנון פעילויות ספורטיביות שונות.

 

יעדי הארגון בשנים האחרונות להמשיך לפתח לחדש ענף הכדורסל בנצרת והסביבה.

****

מבנה שבט הצופים

אחד ממבני הקהילה המושכר לצורכי מסחר

****

בית הקברות האורתודוכסי (הישן) 

***

**

מבט על

קברים ישנים ללא זיהוי

אתנחתא לצילום עוד פורטרט

*******

מזכרת מהביקור הראשון

******

הפתעת הביקור:

פגישה כפולה עם
קיריוס קיריקוס,
מטרופוליט נצרת
שהוא
ראש הכנסייה היוונית -אורתודוכסית בנצרת והגליל
Kyriakos (Andreas Georgopetris)

מקור התמונה דף הפייסבוק של מטרופוליט 

צילום בפגישה הראשונה

***

מקור התמונה דף הפייסבוק של מטרופוליט 

Kyriakos (Andreas Georgopetris)  נולד בלפקימי בדרום האי קורפו שביוון בשנת 1945.

 

בשנת 1958, בגיל שלושה עשר, הגיע לבדו לארץ הקודש מיוון דרך לבנון.

 

הוא הגיע לירושלים ושם למד בבית הספר של הפטריארכיה וסיים את לימודיו ב-1964.

 

כמו כן, בשנת 1964, אנדראס הוסמך לנזיר עם השם קיריאקוס והוסמך לדיקון.

 

בשנת  1966 הוסמך לכמורה

 

בשנת 1967 הועלה לכבוד של ארכימנדריט ואז מונה אב המנזר של מנזר הר תבור.

 

הוא למד וסיים את בית הספר התיאולוגי של אוניברסיטת אתונה.

 

בשנת 1972, הוא מונה לסגן הממונה על כנסיית הקבר בירושלים.

 

בשנת 1976 מונה לאב המנזר של מנזר סנט ג'ורג' בכפר בית ג'אלה.

 

בשנת 1984 מונה לנציג הפטריארכיה בעכו

 

בשנת 1989 נבחר על ידי הסינוד של הפטריארכיה לבישוף של אנתדון הקדוש ולעוזר המטרופוליט של נצרת.

 

בשנת 1991 ירש את המטרופוליט עם בחירתו לכס נצרת ומשמש בתפקיד זה עד ימינו

****

***

****

לקראת הסוף 

חזרה לנקודת התחלת הסיור

*******

סוף

****
הביקורים ובעיקר השני
היו מעניינים ביותר,
למדנו הרבה. 

*****

ההובלה והדרכה
של אבונה סמען איהב באג'לי
פתחה לנו צוהר
להיחשף
הן למקום הקדוש של
הכנסייה היוונית – אורתודוכסית בנצרת
והן לעדה היוונית – אורתודוכסית בעיר
שהיא הגדולה והוותיקה הנמצאת בה.

*****

השיחות עם אבונה סמען איהב באג'לי
בנושאים הרבים
היו מרתקות ומרגשות

***** 

הפגישה הכפולה
עם קיריוס קיריקוס, מטרופוליט נצרת והגליל,
הייתה הפתעה נעימה שהזדמנה
ולא ציפינו שתתרחש

****

תודה לך אבונה סמען איהב באג'לי
שהקדשת לנו זמן רב
ופגשת אותנו פעמיים
ובעיקר שפתחת את לבבך

****

תודה לקיריוס קיריקוס, מטרופוליט נצרת והגליל
שלמרות מעמדו הרם והנשגב,
קיבל אותנו ואריח בלבביות

*****

תודה לך שולי
שהצטרפת לחוויית ביקור זה.

 

עוספייה, הקהילה המרונית וכנסייתה

 

עוספייה הוא אחד משני הכפרים הדרוזים בכרמל.

 

בעוספיה מתגוררות קהילות נוצריות, כמו בשלושת כפרים הדרוזים בגליל ההררי: חורפיש, בוקיעה (פקיעין) וסמייע

 

ביום שישי 19 באוגוסט 2022 אחר צהרים הגענו לכנסיית הקהילה המרונית בעוספיה.

 

הביקור במקום היה במסגרת במיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) בו התחלתי באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

הביקור בקהילה המרונית בעוספיה תואם על ידי כאמיל סרי (חיפה, מנהל מחוז צפון ברשות העתיקות) שאת הקשר איתו יצר גלעד צינון (מנהל אזור גליל מערבי ברשות העתיקות)

 

בביקור השתתפו הפעם חבריי שולי ירקוני – לינדר (עין הוד) וניר עמית (שער העמקים).

 

שם אירח אותנו אבונה מאג'די האשורי כהן הדת של הקהילה המרונית בעוספיה

צילום ניר עמית

אבונה מאג'די האשורי  סיפר לנו על עצמו ודרכו, על הקהילה המרונית בעוספיה ועל הכנסייה.

אבונה מאג'די האשורי (1982) מתגורר בג'יש (גוש חלב) מקום הולדת הוריו. אביו מרוני בן למשפחת האשורי שהגיעו לג'יש במאה ה-18 בשנת 1770 ואימו יוונית – קתולית בת משפחת מנסור שהגיעה לגי'ש בראשית המאה ה-19 בשנת 1804. אבונה מאג'די האשורי נולד וגדל בחיפה. את ילדותו בילה בגן ילדים מסדר סנט אנה ולימודיו בית הספר יסודי ותיכון היו בבית ספר כרמל של הכנסייה לטינית. המשיך ולמד בטכניון מערכות מידע וסיים בשנת 2006. הוא המשיך ועבד כשנה וחצי בתעשיית עילית (היי טייק). אחר כך בעקבות קול פנימי הסב את חייו והצטרף כנזיר למנזר דומיי גלילי (הר האושר) ושרת שם שנתיים. המשיך ועבר לרומא ולמד במשך שנים באוניברסיטה פילוסופיה ותיאולוגיה. שחזר לארץ בשנת 2014 הוסמך והוקדש כדיאקון ושירת בכנסיות בג'יש ובחיפה. בשנת 2019 מונה להיות כהן הדת של הקהילה המרונית בעוספיה.

 

לאחר שיחה הסתובבנו וצלמנו בכנסייה.

*****

ראוי לציין שביקור זה מצטרף לביקורים קודמים בהם למדנו על הכנסייה המרונית בארץ:
* ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים (יוני 2019)
* חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי (נובמבר 2019)
* הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון) (מאי 2020)
* הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני) (מאי 2020)
* הכפר בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי) (מאי 2020)
* יפו, כנסיית המנזר המרוני אנטוניוס הקדוש שבשכונת עג'מי (יולי 2020)
* נצרת, כנסייה הבשורה של הקהילה המרונית (אוגוסט 2022)

מעט אודות
הכנסייה המרונית

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור.

 

שורשיה של הכנסייה המארונית במנזר בסוריה. על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי עמד בראש המנזר והפך לפטרונו ושנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

 

המארונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם.

 

המרונים אינם רואים את עצמם ערבים אלא ארמים.

 

כיום, הכנסייה המארונית היא חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת).

 

משך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).

 

כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

בראש הכנסייה המרונית עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה ושמו בישארה אל-ראעי שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז.

 

בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.

 

הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.

 

במהלך הדורות, האפיפיורים לדורותיהם הכריזו על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית" והם שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (הוכרז קדוש ב-2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (הוכרז קדוש ב-2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.

קיימות הערכות שונות על מספר המארונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המארונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. בסוריה חיים כ-40,000 מארונים בשלוש דיוקסיות, חלב, דמשק ולטקיה. בקפריסין קיים מיעוט מארוני המדבר ערבית בניב מארוני־קפריסאי. הם מוכרים באי כמיעוט דתי והקהילה בוחרת מתוכה נציג לבית הנבחרים. מוצאם כנראה מהמארונים שהתלוו לצלבנים.

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מארונים בשלושה כפריים כפר בירעם, ג'יש ומנסורה והשאר בערים חיפה (3,500  – 4,000 נפש) יפו, עכו, נצרת ומעט בירושלים. מרכזי נציגותם היו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של הפטריארך המארוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המארונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום, קהילה מארונית בישראל כוללת כ-7,000 אנשים ורובם מתגוררים בחיפה (כ-3,500), בג'יש בו גרים גם עקורי בירעם (כ-1,000) בנצרת (1,300) בעכו (150), בעוספיה (כ-200) ביפו (כ-200) וברמלה (עשרות). כ-2,000  מהמארונים בגליל הם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שהגיעו לישראל בשנת 2000 ומתגוררים במקומות שונים בגליל.

 

ראש הקהילה המרונית בישראל הוא ארכיהגמון הבישוף מוסא אל־חאג' איש הפטריארכיה המארונית בלבנון, המשמש נציג מטעמה בישראל, או כפי שהיא קרויה אצלם, "מחוז חיפה וארץ הקודש" הוא התמנה לתפקיד ב-16 ביוני 2012, על ידי פטריארך המרוני בישארה אל-ראעי שבחר בישופים חדשים לכנסייה המרונית בלבנון ובעולם הבישוף מוסא אל־חאג' מתגורר בחיפה.

 

קהילות נוספות של מרונים נמצאות במצרים, ברזיל, ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה. בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מארונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המארונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המארונים בקהילות הקתוליות המקומיות.

 

מקור, הרחבה והפניות.

 

להרחבה ראו הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)

הקהילה המרונית בעוספיה

הקהילה המרונית עוספיה מונה כיום כ-200 איש

 

אנשיה הגיעו למקום מלבנון כנראה בשנת  1890

 

בשנות ה-90' הגיעו לעוספיה מרונים גם מחיפה וגוש חלב.

 

הקהילה משתלבת בחיי היישוב בו רוב האוכלוסייה דרוזית אך מתגוררים בו גם מוסלמים ויהודים.

 

הקהילה מקיימת בנוסף לתפילות וטקסי החגים גם פעילות חברתית למבוגרים וגם קייטנה לילדים

הכנסייה המרונית בעוספייה

***  

מיקום הכנסייה

מבט ממעל

**

הכנסייה נבנתה בשנת 1971 על קרקע שנרכשה מידי מנזר האחיות של הכרמל סנט ג'וזף הסמוך

 

הכנסייה נקראת
כנסיית הקדוש שארבל

שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש היה נזיר מארוני שחי במאה ה-19 ואשר נחשב לקדוש נוצרי בנצרות הקתולית.

 

שרבל נולד ב-8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב-16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.

 

בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מארון הקדוש במנזר הכפר אנאיה בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים.

 

בדומה למארון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898.

 

שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים. שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.

 

בעת המיסה, ב-16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מארון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלו הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המארונים שבהם). אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.

 

בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים-עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית.

 

בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זו, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו למרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.

 

בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים-עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהינו שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"),

 

ב-5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן.

 

שנה לאחר מכן, ב-1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב-9 באוקטובר 1977 בוותיקן.

 

מקור

***

****

***

***

***

***

מזכרת לסיום

 

******

סוף

*****

הביקור בכנסייה המרונית
בעוספיה
כמו הביקורים במיזם האחרים,
היה מרתק ומרגש

***

הפגישה עם כהן הדת
אבונה מאג'די האשורי
הייתה נעימה ומעניינת,
למדנו מעט עליו
ועל תפיסת עולמו הדתית והחברתית,
****

שמחנו שנפתח לנו צוהר
לקהילה המרונית בעוספיה

****

התרשמנו מהכנסייה
המרשימה והמכובדת
שהיא בין החדשות
שנבנו בארץ
במחצית השנייה של המאה ה-20
****

תודה לגלעד קינמון 
על יצרת הקשר עם כאמיל סרי 

***

תודה לכאמיל סרי על תיאום הביקור

*****

תודה לך אבונה מאג'די האשורי
שהקדשת לנו מזמנך
ואירחת אותנו בלבביות 

****
תודה לניר ושולי שהצטרף
ולך ניר על הצילומים

נצרת, כנסייה הבשורה של הקהילה המרונית

 

באביב 2019 התחלתי במיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה).

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

בקיץ 2022 הגיע המיזם ל"ישורת האחרונה" ואז התחלתי במסע להכרת הקהילות בנצרת.

 

ביום רביעי 17 באוגוסט 2022 בשעת ערב הגענו (אלז'ביטה אורלובסקה ביגר וגדעון ביגר ואני)  לכנסייה הבשורה המרונית בעיר.

 

שם אירח אותנו אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת שהקשר איתו נעשה בעזרת אבונה יוסף יעקוב, כהן הדת של הקהילה המרונית הגדולה בחיפה..

 

אבונה יוסף עיסא סיפר לנו על עצמו ודרכו, על הקהילה המרונית בנצרת ועל הכנסייה.

אבונה יוסף עיסא (1951) נולד וגדל בג'יש והוריו פליטי הכפר בירעם שפונה ממקומו באוקטובר 1948. בבית הספר היסודי למד בג'יש והמשיך בבית ספר תיכון סנט ג'וזף בנצרת. באמצע שנות ה-70' המשיך ללימודי תיאולוגיה ופילוסופיה ברומא, איטליה. בשנת 1977 קיבל את הסמכתו ככומר ולמד שנתיים נוספות במוסד פרנציסקאני בירושלים. מאז 1979 אבונה יוסף עיסא גר בנצרת ומנהיג את הקהילה הדתית המרונית. כמו כן לימד גם בבתי הספר של נזירות פרנצסקניות ובית הספר סנט ג'וזף בנצרת ובבית הספר של הנזירות הכרמלתיות בחיפה.

לאחר שיחה הסתובבנו וצלמנו בכנסייה.

 

לפני שנפרדנו, התארחנו בביתו הנמצא במתחם הכנסייה.

******

ראוי לציין שביקור זה מצטרף לביקורים קודמים בהם למדנו על הכנסייה המרונית בארץ:
* ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים (יוני 2019)
* חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי (נובמבר 2019)
* הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון) (מאי 2020)
* הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני) (מאי 2020)
* הכפר בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי) (מאי 2020)
* יפו, כנסיית המנזר המרוני אנטוניוס הקדוש שבשכונת עג'מי (יולי 2020)

מעט אודות
הכנסייה המרונית

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור.

 

שורשיה של הכנסייה המארונית במנזר בסוריה. על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי עמד בראש המנזר והפך לפטרונו ושנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

 

המארונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם.

 

המרונים אינם רואים את עצמם ערבים אלא ארמים.

 

כיום, הכנסייה המארונית היא חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת).

 

משך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).

 

כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

בראש הכנסייה המרונית עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה ושמו בישארה אל-ראעי שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז.

 

בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.

 

הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.

 

במהלך הדורות, האפיפיורים לדורותיהם הכריזו על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית" והם שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (הוכרז קדוש ב-2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (הוכרז קדוש ב-2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.

קיימות הערכות שונות על מספר המארונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המארונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. בסוריה חיים כ-40,000 מארונים בשלוש דיוקסיות, חלב, דמשק ולטקיה. בקפריסין קיים מיעוט מארוני המדבר ערבית בניב מארוני־קפריסאי. הם מוכרים באי כמיעוט דתי והקהילה בוחרת מתוכה נציג לבית הנבחרים. מוצאם כנראה מהמארונים שהתלוו לצלבנים.

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מארונים בשלושה כפריים כפר בירעם, ג'יש ומנסורה והשאר בערים חיפה (3,500  – 4,000 נפש) יפו, עכו, נצרת ומעט בירושלים. מרכזי נציגותם היו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של הפטריארך המארוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המארונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום, קהילה מארונית בישראל כוללת כ-7,000 אנשים ורובם מתגוררים בחיפה (כ-3,500), בג'יש בו גרים גם עקורי בירעם (כ-1,000) בנצרת (1,300) בעכו (150), בעוספיה (כ-200) ביפו (כ-200) וברמלה (עשרות). כ-2,000  מהמארונים בגליל הם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שהגיעו לישראל בשנת 2000 ומתגוררים במקומות שונים בגליל.

 

ראש הקהילה המרונית בישראל הוא ארכיהגמון הבישוף מוסא אל־חאג' איש הפטריארכיה המארונית בלבנון, המשמש נציג מטעמה בישראל, או כפי שהיא קרויה אצלם, "מחוז חיפה וארץ הקודש" הוא התמנה לתפקיד ב-16 ביוני 2012, על ידי פטריארך המרוני בישארה אל-ראעי שבחר בישופים חדשים לכנסייה המרונית בלבנון ובעולם הבישוף מוסא אל־חאג' מתגורר בחיפה.

 

קהילות נוספות של מרונים נמצאות במצרים, ברזיל, ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה. בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מארונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המארונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המארונים בקהילות הקתוליות המקומיות.

 

מקור, הרחבה והפניות.

 

להרחבה ראו הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)

במרכז האפיפיור פרנצסקוס משמאל (אדום) ראש הכנסייה המרונית הפטריארך בישארה אל-ראעי מימין הבישוף מוסא אל־חאג'

הקהילה המרונית בנצרת

הקהילה המרונית בנצרת מונה כיום 1,300 נפש

 

המרונים הגיעו לנצרת בשנת 1622 בעקבות הזמנת הלטינים שביקשו שתגיע לנצרת משפחה מרונית דובר ערבית. כך הגיעה משפחת ימין.

 

בהמשך השנים הצטרפו עוד משפחות.

 

בשנת 1774, בעקבות סכסוך עם הלטינים ולאחר שהתקבל אישור מידי דאהר אל עומר, השלימו המרונים את בניית כנסייתם בשכונת הלטינים (היום ליד השוק בעיר התחתית).

 

הכנסייה נקראה על שם אנטוניוס הקדוש והיא שמשה את הקהילה המרונית עד שנת 2004.

הכנסייה החדשה
כנסיית הבשורה המרונית 

מיקום: בחלק המערבי הגבוה של נצרת, רואוס אל ג'יבאל 59,

הכנסייה החדשה נבנתה על מנת לתת מענה לקהילה המרונית בנצרת מאחר וכנסיית אנטוניוס הגדול הייתה צרה מלהכיל אותה.

 

הכנסייה נבנתה על משבצת קרקע בגודל 7.5 דונם של אדמות המסדר הסליזאני

 

תחילת בניית הכנסייה בשנת 2000 וסיומה בשנת 2004

 

מתחם הגדול בו נמצאת הכנסייה מרווח ויש בו מקומות חנייה רבים לאנשי הקהילה ואורחיהם

 

***

מבנה הכנסייה  מודרני העשוי מבטון חשוף, בקצה המערבי של העיר.

 

הכניסה אל הכנסייה היא דרך דלת הקבועה במגדל הפעמונים שלה, ואשר צורתו כשל פירמידה קטומה.

 

בראש המגדל ניצב פסל הבתולה ופעמוני הכנסייה נראים דרך חלונות בצורת מלבן המתרחב בחלקו העליון לקשת.

 

בצידה המזרחי של הכנסייה ניצבת כיפה בצורת כדור ועליה צלב.

***

**

***

***

הקדוש שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש (תמונה עליונה)

שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש היה נזיר מארוני שחי במאה ה-19 ואשר נחשב לקדוש נוצרי בנצרות הקתולית.

 

שרבל נולד ב-8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב-16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.

 

בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מארון הקדוש במנזר הכפר אנאיה בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים. בדומה למארון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898. שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים. שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.

 

בעת המיסה, ב-16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מארון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלו הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המארונים שבהם). אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.

 

בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים-עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית. בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זו, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו למרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.

 

בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים-עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהינו שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"), וב-5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן. שנה לאחר מכן, ב-1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב-9 באוקטובר 1977 בוותיקן.

 

מקור

***

****

***

***

***

מזכרת לקראת סיום הביקור בכנסייה

***

****

******

סוף

*****

הביקור בכנסייה המרונית
היה מרתק ומרגש

***

הפגישה עם כהן הדת אבונה יוסף עיסא
הייתה נעימה ומעניינת,
למדנו מעט עליו,
נפתח לנו צוהר על
הקהילה המרונית בנצרת

****

התרשמנו מהכנסייה
המרשימה והמכובדת
שהיא בין החדשות
שנבנו בשני העשורים בארץ
****

תודה לך אבונה יעקוב יוסף  מחיפה
על יצרת הקשר עם אבונה יוסף עיסא

*****

תודה לך אבונה יוסף עיסא
על האירוח הלבבי וחם 

 

מצוק אפולוניה ומרינה הרצליה בבוקר קיץ (תשפ"ב)

 

מעת לעת אני "חוטא" ברכיבה על אופנים עם חברים.

 

כך היה ביום שני 22 באוגוסט 2022.

 

בשעת בוקר מוקדמת התכנסנו בשכונת נוף ים ומשם יצאנו לדרך במסלול המוצג במפה.

***

היינו חמישה: אלי שחר (תל יצחק) המוביל, מיכאל עוזרמן (נתניה), יצחק פיפ רותם (סאסא) הגיע ראשון !, מיכאל סופר (תל אביב) ואני (מבשרת ציון).

 

גם היום צלמתי אבל הפעם התמקדתי בכמה מקומות לאורך החוף מאפולוניה בצפון ועד מרינה בדרום.

 

***

מתחם הנטוש של
תע"ש נוף ים

***

***

***

***

***

*****

החברים

***

***

*****

מצוק אפולוניה

***

***

***

***

***

***

***

****

מול הגן הלאומי אפולוניה

***

***

*****

***

*****

***

*****

חוף הרצליה

*****

מרינה

***

***

***

***

***

******

סוף

*****

הייתה זו רכיבת קיץ
חיונית ורטובה

****

ההשכמה המוקדמת
טרם עלות השחר הייתה כדאית

*****

שמחתי לפגוש את החברים,
ונהניתי לדווש בחברתם

****

הגעתי למקומות
שטרם הייתי בהם
****

נהניתי להתאמץ ברכיבה

***** 

חזרתי לבית שמח וטוב לב!

*****

טיול דיווש שכזה עושה חשק
למסד את המסגרת ולצאת מעת לעת יחד

*****

תודה אלי על היוזמה ומימושה

****

תודה מיכאל, מיכאל ופיפ
שהגעתם והצטרפתם

 

 

ריינה, הקהילות הנוצריות ביישוב שבגליל התחתון ליד נצרת

 

לפני מספר חודשים היישוב ריינה, הנמצא בגליל התחתון, עלה לכותרות – קבוצת הכדורגל המקומית, מכבי בני ריינה, עלתה לליגת העל בכדורגל אחרי ששנה קודם (2021) עלתה לראשונה לליגה הלאומית.

***

****

 

בשבועות האחרונים בקרנו בריינה שלוש פעמים אבל מסיבה אחרת.

 

בריינה מתגוררת אוכלוסייה של ערבים נוצרים המשתייכים לארבע קהילות:
* הקהילה יוונית – אורתודוכסית,
* הקהילה יוונית – קתולית,
* הקהילה הלטינית
* הקהילה אנגליקנית

 

לפני כמאה שנים הנוצרים בריינה היו למעלה מ-50% מאוכלסייתו והיום הם פחות מ-15%.  

 

הביקורים בריינה הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

הקבוצה בשלושת ביקורי מפגש/סיור/צילום כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל.

 

ביום רביעי, 27 ביולי 2022 ביקרנו ביישוב בפעם הראשונה, אז בקרנו במתחם הכנסייה הלטינית.

 

הקבוצה בביקור זה כללה את מוטי ארמלין ועמי שדה (גילון), אבס (גניגר), גדעון וויל (שבי ציון) ואני (מבשרת ציון)

 

בביקור זה התארחנו בכנסיית הקדוש יוסף העובד שבמתחם הקהילה הלטינית.

 

שם אירח אותנו כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראאד אבו סחאלה. בתחילה הוא סיפר לנו בהרחבה עליו ובעיקר על דרכו בתפקידיו בכנסייה בקהילות הלטיניות ברשות הפלסטינית ובממלכת ירדן.

אבונה ראאד אבו סחאלה (1965) יליד הכפר זאבדה שבצפון השומרון, ליד ג'נין. בגיל שניים עשרה עבר ללימוד בסמינר לנערים של הפטריארכיה הלטינית בבית  ג'אלא. בגיל 25 (1990) הוסמך על ידי הפטריארך מישל סבאח להיות כהן הדת של הקהילה הלטינית בכפרו זבאבדה. זמן קצר לאחר מכן עבר לשמש כהן הדת של קהילת שנים עשר השליחים בצפון זרקא, ירדן. עבר לשמש עוזר כהן הדת של קהילת ישוע המלך במסדר שמדרום לעמאן. אחר כך חזר שוב לשמש כהן הדת של קהילת שנים עשר השליחים בצפון זרקא. בשנת 1995 חזר ומונה להיות מורה בסמינר הפטריארכיה הלטינית בבית ג'אלא. שנה לאחר מכן יצא ללמוד פילוסופיה לתואר שני ושלישי, באוניברסיטת לטרן האפיפיורית ברומא. לאחר השלמת לימודיו חזר לארץ ובשנת 1999 מונה להיות נגיד פטריארכיה הלטינית של ירושלים ושנה לאחר מכן מונה להיות מרצה בכיר בסמינר הפטריארכיה הלטינית בבית  ג'אלא ובמקביל שימש מזכירו של הפטריארך הלטיני מישל סאסח.. בשנת 2002 מונה להיות כהן הדת של הקהילה הלטינית הגואל הקדוש בטייבה שממזרח לרמאללה. שם הקים (2003) את בית הבד הראשון וקרן ענף הזית, השיק (2004) את היוזמה "פנסים של שלום בארץ הקודש", הקים (2005) את בית אפרים, מעון לקשיש ובו פתח (2008) את בית הארחה לקבלת פני עולי רגל במקביל השיק את תחנת הרדיו הנוצרית הראשונה בארץ הקודש. לאחר עשר שנים (2012) עבר לשרת כהן קהילה משפחה קדושה ברמאללה בהמשך מונה כמזכיר ומנכ"ל קריטס בירושלים. באוגוסט 2017 מונה להיות כהן קהילת הקדוש יוסף העובד ברינה. הוא החליף את כהן הדת הוותיק אבונה אליאס עודה ששימש בתפקיד ובמשך במשך 45 שנים.
עיסוקיו הנוספים של אבונה ראאד אבו סחאלה בנוסף ךתפקידו ככהן הדת של הקהילה הם בתחום של עידוד צליינים ותיירים להיפגש ולבקר את קהילות הנוצריות בנוסף לביקור במקומות קדושים, תחום המחקר ההיסטורי והגיאוגרפי של עצי זית עתיקים ומקומות בהם התקיימו כפרים ערבים עד 1948 והתחום השלישי עיתונות, כתיבת טור קבועה על הפעילות של הקהילה ועל מסורות בנצרות.

הוא המשיך, סיפר והציג את הכנסייה. אחר כך אירח אותנו בדירתו הנמצאת במתחם וצמודה לכנסייה.

 

נפרדנו ממנו בשעת ערב עת ניהל את המיסה היומית של אנשי קהילתו.

 

ביום רביעי 10 באוגוסט 2022 הגענו ליישוב בפעם שניה.

 

הקבוצה בפעם זאת כללה את חבריי ניר עמית (שער העמקים), אבס (גניגר), עידית חגי (עין השופט) ויצחק (פיפ) רותם (סאסא)

 

לצערנו, באופן פתאומי נבצר מכהן הדת של אחת הקהילות שקבענו להיפגש אתו להגיע. אז הסתובבנו ביישוב ועברנו בין מתחמי ארבע הקהילה.

 

ביום רביעי 17 באוגוסט הגענו ליישוב בפעם השלישית.

 

הקבוצה בפעם זאת כללה את חבריי אבס (גניגר), יצחק (פיפ) רותם (סאסא), אלז'ביטה אורלובסקה ביגר וגדעון ביגר (ירושלים).

 

בשעת בוקר הגענו למתחם הכנסייה היוונית – קתולית ושם פגשנו את כהן הדת אבונה עאוני ח'מיס ואת איש הקהילה אבו חנא המתגורר בסמוך לכנסייה.

 

בתחילה שחוחנו אבונה עאוני חאמיס סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה היוונית – קתולית בריינה ועל הכנסייה.

אבונה עאוני ח'מיס (1969), נולד בנצרת ותושב נצרת. משפחתו הגרעינית כוללת הורים, שתי אחיות ואח, רעיה ושולש בנות. הוא משתייך לחמולת ח'מיס הידועה שמוצאה לפי דבריו ג'בל דרוז בסוריה שהגיעה לארץ לפני יותר ממאתיים שנים. דודו היה יוסוף ח'מיס היה איש ציבור שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפ"ם השלישית והרביעית. אבונה עאוני ח'מיס למד פילוסופיה ותיאולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה בוותיקן רומא. בתחילת דרכו, היה 5 שנים כהן דת בריינה, 5 שנים כהן דת באעבלין ושוב כבר 12 שנים בריינה.

אחר נכנסנו לתוך הכנסייה הנקראת סעיידה ג'ליל (גברתנו של הגליל).

 

לאחר ממכן נסענו לנצרת למתחם כנסיית הבשורה האורתודוכסית.

 

שם, לפי הצעתו, פגשנו את אבונה סמען (איהב) באג'לי כהן הדת של הקהילה היוונית – אורדוכסית בריינה המשמש גם כאחד מכהני הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת.

 

בשיחה אבונה סמען (איהב) באג'לי סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה היוונית – אורדוכסית בריינה ועל הכנסייה.

אבונה סמען (איהב) באג'לי (1971) נשוי ואב לבת משמש ככהן דת משנת 2015. למד בבית ספר היסודי ממלכתי ובתיכון בסמינר סנט ג'וזף והמשך למד מנהל עסקים לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. לפני היותו כהן דת היה בעל חנות למוצרי חשמל בנצרת אותה ירש מאביו. הוא היה פעיל ציבורית ופוליטית (מפלגת חד"ש). משמש בתפקידו ככהן דת של הקהילה בריינה מיולי 2016. כאמור, הוא גם כהן הדת של כנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת ומשמש גם חבר בית הדין של הכנסייה.

הרחבנו מעט ודברנו גם על הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת, על המנזרים של הכנסייה בגליל וגם על הכפרים בגליל שהתקיימו עד 1948 ובהם הייתה אוכלוסייה נוצרית..

 

מפאת קוצר בזמן והרצון להתמקד בפעם זאת רק בקהילות בריינה, החלטנו שנקדיש בזמן הקרוב ביקור נפרד הקהילה היוונית – אורתודוכסית בנצרת.

 

למרות זאת, לאחר השיחה ערכנו ביקור קצר בכנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת בידיעה שעוד, כאמור, נחזור אליה.

 

אחר נסענו לריינה עם אבונה סמען (איהב) באג'לי.

 

לאחר סיבוב קצר ביישוב הגענו לביקור בכנסייה היוונית אורתודוכסית סנט גיאורגיוס.

 

משכנו ובשעת צהרים נסענו למתחם הכנסייה האנגליקנית הנקראת כנסיית המשפחה הקדושה

 

שם פגש אותנו כהן הדת של הקהילה האנגליקנית אבונה חנא דלה.

 

התארחנו בתחילה באולם הכנסייה ושם אבונה חנא דלה, כמו קודמיו, סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה אנגליקנית בריינה ועל הכנסייה

אבונה חנא דלה (1972) יליד כפר יאסיף לפי דבריו ממשפחה ענייה. בילדותו ונערותו עת למד בתיכון היה מעורב בספורט. בגיל 16 שימש כעוזר של כהני הדת בכנסייה האנגליקנית בחיפה. אז למד במכינה של אוניברסיטת חיפה ובהמשך החל ללמוד תולדות אומנות. בשנת 1994 עבר לאוסטרליה ללמוד תיאולוגיה. בשנת 1996 שסיים את לימודיו הארכיבישוף של סידני הציע לו לשמש ככהן דת של הקהילה הערבית האנגליקנית בעיר. הוא סירב וטען שאינו רוצה לשמש ככהן דת ב"כלוב של זהב". הוא התעקש לחזור לארץ. הוא נשלח לירדן ופעל בעיר סאלט בין השנים 1996 – 1998. משם עבר לעיר אירביד והתחיל לבנות בית ספר של הקהילה. בינתיים התחתן עם אישה ירדנית (פלסטינית). בשנת 2000 לאחר הולדת בנו בכורו עבר לעמאן ופעל ככהן דת בארבע כנסיות  ופעל עם נוער. לאחר שבע שנים בשנת 2009 הועבר לרמאללה ופעל במוסד סוהיל דוואני. בשנת 2013 הגיע לריינה ומאז משמש ככהן הדת של הקהילה וכיום אב לארבעה ילדים.

.

בסיום השיחה, נפגשנו עם טארק בסול, תושב ריינה שהוא תלמידו של גדעון ביגר והוא הרחיב וסיפר לנו על בניית הכנסייה.

 

לאחר ביקור התארחנו לקפה במשרדו של אבונה חנא דלה.

 

בשעת צהרים מאוחרת הסתיים המסע בריינה, שכאמור כלל שלושה חלקים.

 

שמחנו לפגוש את כהני הדת של ארבע הקהילות הנוצריות ולבקר בכנסיותיהן.

 

סיימנו בתחושה שנפתח לנו צוהר להכיר במעט את ריינה.

 

אחר כך חלקנו המשכנו לנצרת לבקר במתחמי הקהילה האנגליקנית וגם הקהילה המרונית. שם פגשנו את כהני הדת שסיפרו לנו על עצמם, על קהילותיהם ועל הכנסיות. לכך יוקדש תיעוד נפרד.

*******

להלן מובאים צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו והמקומות שביקרנו;

 

מידע שלמדתי אודות היישוב טרם ההגעה,
מידע על ארבע הקהילות על הכנסיות אותנו שמענו בביקור.

 

המידע על קהילות ועל הכנסיות מוצג
לפי סדר הביקור שנקבע לפי התיאום עם המארחים

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים
שנעשו במהלך הביקור ביישוב ובכנסיות

 

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאנשים שאירחו אותנו
והמקומות שביקרנו

*****

מתחם הכנסייה הלטינית

מזכרת עם כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראייד אבו סחאלה

כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראייד אבו סחאלה

***

מזכרת עם כהן הדת של הקהילה הלטינית אבונה ראייד אבו סחאלה

מתחם הכנסייה היוונית – קתולית

הכנסייה היוונית -קתולית

צילום, אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

***

צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

מתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית

***

אבונה סמען באג'אלי

***

***

מתחם הכנסייה האנגליקנית 

 

אבונה חנא דלה

צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

****

***

שיחה עם טארק בסול, צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

לפני סיום, צילום, אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום ריינה
בלב הגליל התחתון

***

***

מיקום ריינה

על שני צירי תחבורה מרכזיים
המאפשרים נגישות נוחה אל הישוב.

**

הדרך הארצית 79 חוצה את תחום השיפוט
של הישוב וגובלת באזור המפותח שלו מצפון.
הדרך האזורית 754 חוצה את הישוב בכוון צפון -דרום
ולאורכה ובסביבתה מתפתח מע"ר אורבני אורכי
המהווה מוקד כלכלי במרחב נצרת

ציר דרך 754

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בריינה 19,293 תושבים
מתוכם
כ-84.8% הם מוסלמים
ו-15.2% הם נוצרים 

******

המסגד הישן בחלק הישן המערבי, התמונה נמסרה באדיבות טארק באסול המקור אינו ידוע

ריינה וסביבתו לקראת תום העשור הראשון להקמת המדינה

מרכז הכפר בשנות ה-50', התמונה נמסרה באדיבות טארק בסול המקור אינו ידוע

היבט המוניציפאלי:
ריינה היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1968

****

בניין המועצה המקומית

מיקום בניין המועצה המקומית

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-12,467 דונם,

***

השטח למגורים כ-1,700 דונם. 

רוב הקרקעות בריינה הם קרקעות בבעלות פרטית.

***

מבט מכיוון דרום

******

 מעט מאוד (!) אודות תולדות היישוב 

ריינה הוא כפר שככל הנראה מיושב בימי קדם.

 

יש המזהים בו את היישוב הקדום אבל המוזכר בתלמוד (עירובין פז, ע"א), שממנו הזרימו מי שתייה ליישוב העתיק ציפורי.

 

לשם ריינה שתי מקורות אפשריים. האחד, הכפר הוקם במקום כפר רומאי שהיה שמו ראני והאחר, שמו של מפקד רומי שעבר במקום בתקופת רומא העתיקה ושמו היה ריינה.

 

על כיפת קירטון בשטח של כ-15 דונם, בקצה הצפוני־מזרחי של הכפר ריינה נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית של בית מלאכה לייצור כלי אבן ובעיקר שברים של אבני קירטון מעובדות. בראש הכיפה נמצא פתח של בור מים חצוב. המקור אתר 18 מפת הר תבור,41, הסקר ארכיאולוגי של ישראל 

 

המידע על היישוב דל במאה ה-19 הכפר נסקר על ידי הקרן לחקירת ארץישראל (P.D.F)

***

ריינה בסוף המאה ה-19, על פי מפת P.E.F כפר גדול בנפת אנ- נצראה במחוז עכו המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

בסוף המאה ה-19, ריינה מתואר ככפר גדול שבתיו בנויים היטב רוב התושבים במקום התפרנסו מחקלאות.

 

במפקד 1922 נמנו בו 423 נוצרים -364 מוסלמים.

 

עד שנת 1927 שכן היישוב צפונית לכביש נצרת – טבריה , אך בעקבות רעידת אדמה שפקדה את המקום באותה השנה, עברו תושבי הכפר למיקום הנוכחי, דרומית לכביש.

***

בהדרגה חל שינוי בתעסוקת תושביו  ובמאה ה-21 מתפרנסים רוב התושבים מעבודות בניין לסוגיהן.

מתחמי הקהילות בריינה

*******

מתחם הקהילה הלטינית


הקהילה הלטינית מונה כ-200 משפחות
המתחם הלטיני כולל
את
כנסיית "הקדוש יוסף העובד",
אולם הקהילה,
מגורי כהן הדת והנזירות,
בית הספר הלטיני
(יסודי ותיכון 1,100 תלמידים נוצרים ומוסלמים)

הכנסייה

מיקום המתחם הלטיני בחלקו "החדש", ריינה ג'דידה שנבנה לאחר רעידת האדמה בשנת 1927

בית הספר הלטיני

כנסיית סנט יוסף הוקמה בשנת 1878 בחלק העתיק המערבי יחד עם בית הספר לבנים.

 

בשנת 1922 נפתח סניף חדש של בית הספר לבנות לאחר הגעתן של שתי האחיות הרוזרי הראשונות לעיירה.

 

ב-1927 פגעה רעידת אדמה באזור הישן והעתיק של ריינה ואז נגרם לו נזק רב. לאחר מכן, הנוצרים החלו לבנות את בתיהם בחלק המזרחי המכונה היום 'ריינה החדשה'

 

בשנות ה-50, רוב האנשים התגוררו בריינה החדשה בעוד בית הספר והקהילה נשארו בריינה העתיקה.

 

לאחר מכן, הפטריארכיה הלטינית קנתה קרקע בניו רנה ובית הספר הנוכחי נבנה ושמה של הקהילה שונה מסנט ג'וזף והיה סנט יוסף העובד.

 

הכנסייה החדשה, הנוכחית,  נבנתה בשנת 1964

***

 

בשנת 1971 הוקמו ביזמת כהן הדת אבונה אליאס עודה קבוצות צופים לבנות ובנים וממשיכות לפעול עד היום.

 

בשנות ה-70 הוא הרחיב את בית הספר של ריינה על ידי פתיחת כיתות חטיבות ביניים ותיכון

***

***

****

***

***

על קירות הכנסייה במקום איקונות ישנן תמונות של המקומות בציוני הדרך של ישוע

****

***

****

***

ציורי בחצר מתחם הכנסייה, אירועים מחיי יוסף הנגר אבי ישוע

חתונת יוסף אבי ישוע עם אמו מרים

***

***

 

*******

הקהילה היוונית – קתולית בריינה
כוללת 370 נפש (14 משפחות)
בנוסף לפעילות הדתית מפעילה הקהילה
שבט צופים ומועדון משפחות

 

*****

הכנסייה היוונית – קתולית
סיידה ג'ליל (גבירתנו של הגליל)

***

בנייתה החלה בשנת 1999 ביוזמת בוטרוס מועלם,
הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של ארכידיוקסה "עכו, חיפה, נצרת וכל הגליל,
לאחר ששימש פטריאך של הקהילה המלכיתית בברזיל
הוא ביקש לבנות בסילקה ענקית שתהייה גדולה יותר מכנסיית הבשורה הקתולית בנצרת.
אולם, בגלל חוסר משאבים הבנייה לא הסתיימה ואולם האירועים של הכנסייה הפך להיות הכנסייה וכיוונה בניגוד למקובל מערב. 

**

***

***

***

***

***

***

***

***

*****

הקהילה היוונית -אורתודוכסית בריינה
היא הקהילה הגדולה ביותר
וכוללת 2,000 נפש (כ-450) נפש

מתחם הכנסייה היוונית -אורתודוכסית

****

מיקום הכנסייה

ציון שנת הקמת הכנסייה :1929

בור המים במרכז הכפר ומאחור חומת הכנסייה היוונית אורתודוכסית. התמונה נמסרה באדיבות טארק באסול המקור אינו ידוע

***

***

***

כנסייה זו נקראת כמו חלק גדול מכנסיות הקהילות היווניות – אורתודוכסיות בגליל על שם גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

 

****

***

***

***

***

***

צילום אלז'ביטה אורלובסקה ביגר

****

הקהילה האנגליקנית
בריינה מונה 230 נפש (44 משפחות)

מתחם הכנסייה האנגליקנית

****

 

 

מיקום הכנסייה האנגליקנית

***

***

***

***

***

***

גדעון ותלמידו טארק

******

סוף דבר,

****

המסע להכרת הקהילות הנוצריות
בריינה היה מרתק ומרגש.

*****

הקושי בתיאום המפגשים
עם כהני הדת ואילוציהם
חייב אותנו לפצל את
המסע לשלוש פעמים.
המאמץ היה כדאי !!

****

המפגשים עם כהני הדת היו מעניינים ביותר!

****

שמחנו להכיר אותם
ולשמוע את סיפור חייהם
ודרכם ללמוד על הקהילות
אותם הם משרתים.

****

מתחמי הכנסיות מרשימים ביותר

****

השיטוט בדרכי היישוב היה גם מעניין

****
תודה מקרב לב
לארבעה כהני הדת
שאירחו אותנו בלבביות רבה
ופתחו את דלות הכנסייה:
אבונה ראאד אבו סחאלה, קהילה לטינית
אבונה עאוני ח'מיס, קהילה יוונית – קתולית
אבונה סמען (איהב) באג'לי, קהילה יוונית – אורתודוכסית
אבונה חנא דלה, קהילה אנגליקנית

*****
תודה לטארק בסול על המידע שסיפר לנו
ועל הצילומים שהעמיד לרשות התיעוד

****

תודה לחברי שהצטרפו איתי למסע בריינה

*****

תודה לאלז'ביטה אורלובסקה ביגר
על הצילומים ששלחה לי.

 

ביקור בכנסייה האורתודוכסית הערבית ביפו, ערב קיץ תשפ"ב

 

ניסיון חיי לימד אותי שמעת לעת מקריות וספונטיות יכולים להיות ערובה להצלחה.

 

כך היה בביקור, הלא מתוכנן, בכנסייה האורתודוכסית הערבית ביפו ביום שני 15 באוגוסט 2022.

 

אין זה סוד שמאז אביב 2019, בין מסעותיי בארץ, כלולים את אלה של המיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב ואת הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות.

 

במסגרת מיזם זה הגעתי גם ליפו ראו – "נוצרים ביפו" – רקע למיזם, ריכוז, תובנות וסיכום (כמעט סופי)

 

ארבעה  מביקורים ביפו הוקדשו לקהילה האורתודוכסית

* יפו, מתחם הכנסייה האורתודוכסית ג'ורג' הקדוש
* יפו, תפילת פנטקוסט של הקהילה האורתודוכסית הערבית בכנסיית ג'ורג' הקדוש
* יפו, האגודה האורתודוכסית לצדקה ומתחמיה
* יפו, המנזר היווני אורתודוכסי מאר מיכאל וכנסיותיו

 

אחרי הביקורים שמרתי על הקשר עם כהן הדת של העדה האורתדוכסית הערבית אבונה קונסטנטין נאסר ועם אחד מהפעילים של הקהילה מר אמיל מדאבק.

 

כעת לסיפור שמאחורי הביקור החוזר בכנסייה.

 

לפני שבוע  פנה אלי בדוא"ל איתי, אדם שאיני מכיר.

 

הוא כתב לי כך " עמירם שלום, קראתי את הכתבה שלך על הכנסיה האורתודוקסית ג'ורג' הקדוש ביפו. חברה שלי שנמצאת בארץ, היא יווניה אורתודוקסית ומעוניינת ללכת לשם ב-15.8 שזה יום חג של מריה הקדושה. בכל אופן, רציתי לשאול אותך אם ידוע לך על דרכים ליצור קשר עם אנשי הכנסייה?"

 

מיד התקשרתי למר אמיל מדאבק, והוא עדכן אותי על מועד המיסה לציון יום עליית של מרים השמימה.

 

חזרתי לאיתי ועדכנתי אותו בהתאם לבקשתו.

 

חשבתי עוד והחלטתי שאין סיבה שלא אגיע גם אני.

 

כך היה!

 

בשעת ערב הגענו סמדר ואני למתחם הכנסייה. אמיל מאדבק כבר חיכה לנו והראה לנו מהמקום החנייה.

 

הפגישה עם אבונה קוסטנטין נאסר הייתה מרגשת.

 

בינתיים הגיעו איתי וחברתו היוונייה נאירה (אנה) סטרגיו. השמחה הייתה גדולה. למרות שלא הבנתי נהניתי לשמוע אותם משוחחים בשפה היוונית.

 

השיחה הסתיימה וכולם נכנסו לכנסייה.

 

גם אני נכחתי במיסה. לא הבנתי את התפילה שהתנהלה בערבית.

 

לאחר המיסה שוחחתי שוב עם אבונה קוסטנטין נאסר וגם נאירה (אנה) סטרגיו שוחחה איתו.

 

מיותר לציין, שגם הפעם צלמתי.

 

********

***

***

***

***

המערה בו הוקמה הכנסייה בתחילה

******

***

***

***

***

***

***

***

***

***

***

***

*******

*****

זה אמיל מאדבאק, איש יקר!

******

***

***

***

*******

סוף

*****

שמחתי להגיע לכנסייה ולפגוש
שוב את אבונה קוסטנטין נאסר
שגם הפעם קיבל אותי בלבביות!

****

נעמה הפגישה עם איתי
ועם חברתו נאירה (אנה) סטרגיו,
בזכותם הגעתי לביקור זה

****

תודה לך אמיל מאדבק על ההזמנה
ועל ההיכרות לקראת הסוף
עם אנשי ועד הקהילה!

כנסיות הקהילה הנוצרית בכפר הדרוזי סמיע שבגליל העליון ההררי

 

סמיע הנמצא בגליל העליון ההררי, הוא כפר דרוזי ויש בו מיעוט נוצרי.

 

לסמיע הגעתי לראשונה  לפני כמעט שלוש שנים במסע יישובי הדרוזים בגליל העליון: ג'וליס, ירכא, ג'ת, ינוח, כיסרא וסמיע

 

אז הכרתי את המורה דרך עסאם עלואן שהוביל אותי לסיור בגרעין העתיק של הכפר.

 

ביום רביעי 10 באוגוסט 2022 הגעתי שוב לביקור מפגש/סיור/צילום בקהילה הנוצרית האורתודוכסית  המתגוררת בכפר.

 

הפעם הצטרפו אלי חבריי ניר עמית (שער העמקים), אבס (גניגר), עידית חגי (עין השופט) ויצחק (פיפ) רותם (סאסא)

 

הביקור הפעם היה במסגרת מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

 

גם הפעם, כמו בביקור הראשון, המורה דרך עסאם עלואן הוביל את הסיור ותיאם את המפגשים עם אנשי הקהילה הנוצרית שאירחו אותנו בכנסיות.

 

את הסיור התחלנו בתצפית מרהיבה על הכפר שכללה זיהוי המקומות והסבר כללי על הכפר.

 

נסענו לגרעין הכפר והגענו לכנסייה הקטנה ושם פגשנו את איש הקהילה נעים חנא נאסר, הוא סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על הקהילה האורתודוכסית בכפר ועל הכנסייה.

נעים חנא נאסר (1953) יליד כפר סמיע. אביו חנא נאסר הקים את בית הספר בכפר והיה מנהלו. נעים חנא נאסר נשוי ואב לארבעה: שני בנים ושתי בנות, אחד מהם רופא. היום הוא גמלאי של משרד החינוך. הוא היה מורה במשך 47 שנים. בשנת 1993 סיים לימודי שפה וספרות אנגלית באוניברסיטה חיפה. הוא לימד בבתי הספר בעין אל אסד, בחורפיש ובעיקר בחטיבת הביניים ובית הספר הרב תחומי של המועצה כסרא – סמיע.

המשכנו ונסענו למתחם הכנסייה הגדולה החדשה שבנייתה כמעט הסתיימה ושם קיבל את פנינו איש הקהילה יוסף נאסר. הוא סיפר לנו על עצמו, על משפחתו, על פעילותו לבניית הכנסייה החדשה.

יוסף נאסר (1947) משורר וסופר ידוע למד באוניברסיטת אבו דיס. הוא מיופה כוח מטעם הפטריארך היווני -אורתודוכסית בכפר סמיע. בתוקף אחריותו כמיופה כוח פעל לבניית הכנסייה החדשה (הכוללת גם אולם תרבות של הקהילה) גייס תרומות ותרם מכספו. הוא פעל וקדם את בניית שכונה לזוגות צעירים על אדמות הפטריארכיה בכפר.  היום הוא גמלאי משרד החינוך, לימד במשך 40 שנים בבית ספר תיכון תרשיחא והעביר קורסים בשפה וספרות ערבית למורי תיכון בירושלים, טמרה, סכנין, ירכא ופקיעין. תלמידיו הרבים מוקירים לו תודה. יוסף נאסר אב לחמישה בנים, כולם מתגוררים בכפר סמיע והם ד'ר משפטים (שניים), עורך דין, רופא עיניים והצעיר מרצה לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה עברית.

בין היתר הוא הדגיש בדבריו את יחסים הטובים בין העידה הנוצרית ובין הדרוזים תושבי הכפר ומקומות אחרים ועל סיועם ותרומתם בבניית הכנסייה.

 

לאחר ביקור בכנסייה יצאנו לשוטט מעט בגרעין הכפר והגענו גם לבית ישן שרכש ושיפץ עסאם עלואן ומשמש כבית אירוח.

 

לאחר כיבוד של קפה ומאפה ושיחת סיכום הסתיים הביקור.

 

*****

להלן מובא מידע שלמדנו בסיור מפיו של עיסם אלואן והמארחים נעים חנא נאסר בכנסייה הישנה ויוסף נאסר בכנסייה החדשה

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שפגשנו ואירחו אותנו

***

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

יוסף חנא נאסר (על הכסא) ועסאם עלואן

***

***

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

מזכרת עם יוסף נאסר בכנסייה החדשה

***

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום סמיע 
בלב הגליל ההררי

***

****

****

בחלקו המזרחי של הגליל העליון המערבי

***

****

מיקום סמיע
בין כיסרא ובין פקיעין
בגובה 650 מ' מעל פני הים 

***

***

היבט המוניציפאלי:
סמיע נכללת
בתחום
המועצה מקומית כסרא – סמיע

במשך שנים רבות התנהלו הכפרים ללא רשות מוניציפלית.

 

משרד הפנים סירב להקים בכפרים מועצות מקומיות בגלל מיעוט התושבים.

 

הצעה לכלול את הכפרים במועצה אזורית מעלה הגליל נדחתה על ידי התושבים בגלל שלא רצו להיות מיעוט במועצה יהודית.

 

בשנת 1968 הוקמה מועצה אזורית מרכז הגליל והכפרים כסרא וסמיע צורפו אליה.

 

בשנת 1990 פורקה המועצה האזורית וכסרא וסמיע היו יחד למועצה מקומית

 

תחום סמיע בשטח המועצה המקומית

*****

מעט מידע על סמיע

יש חוקרים המזהים את כפר סמיע עם כפר סמי ( בנוסח אחר – כפר סאסי ) , שעליו נחלקו חכמים בדעותיהם אם הוא בתחום צפורי, ודיני שביעית חלים עליו , או בתחום עכו , ולפיכך לא חלים עליו דינים אלה כי הוא "בארץ העמים" וכאילו בחו"ל ( ירושלמי , גיטין מג , ע"ג ) .

 

כפר סמיע הייתה מוכרת בשם כפר סימא, אחת הגדולות ביישובי מחוז עכו, כמו כן הייתה על הגבול בין שלטון רומא – ממזרח והשלטון הפניקי ממערב .

סמיע  בסוף המאה ה-19, על פי מפת P.E.F

סמיע  בסוף המאה ה-19, על פי מפת P.E.F כפר קטן  בנפת א- ג'בל מחוז עכו המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

סמיע וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

סמיע וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

סמיע בסוף העשור הראשון וסביבתו

הכפרים עלו לתודעה הציבורית בינואר 1964 כאשר מגפת חצבת תקפה מאות ילדים בכסרא והביאה למותם של מספר תינוקות בכסרא וביאנוח.

 

בגלל מזג האוויר והעדר כבישי גישה לא הצליחו להגיע אליהם צוותים רפואיים.

 

בעקבות זאת שלח משרד הבריאות ציוד חירום ורופאים ואז בהנחיית יגאל אלון, שר העבודה הוחל בסלילת כביש גישה בסיוע חיילי יחידת המיעוטים.

 

הכביש הסלול נקרא בידי התושבים "כביש החצבת" ובמקביל אליו הותקנו עמודי טלפון שחיברו את הכפר לראשונה לרשת הטלפון.

 

בשנת 1971 נסתיימה סלילת כבישים פנימיים בתוך הכפרים והחל תכנון של חיבור הכפרים לרשת החשמל הארצית.

 

*****

אוכלוסיית סמייע :
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בכסרא-סמיע 9,163 תושבים

בסמיע מתגוררים 2,400 נפש
מרבית תושבי הכפר הם דרוזים (84%)
מיעוטם נוצרים (18%)
וגם עשר משפחות מוסלמיות
שהגיעו ליישוב עם הקמת המדינה מהכפר השכן סוחמתא

***

*****

קהילה הנוצרית בסמיע
משתייכת לזרם האורתודוכסי
בערבית: רום אורתודוכס 

**

***

****

אודות הכנסייה היוונית אורתודוכסית

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית.

 

ששורשיה של מסורת זו היא בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
* הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים הסיראינים),
* הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
* הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב

הכנסייה היוונית-אורתודוכסית של ירושלים

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ממלכת ירדן ועל חצי  שטח האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוכסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

*****

שתי הכנסיות בסמיע
נקראות על שם קונסנטין והלנה

קוֹנְסְטַנְטִינוּס הראשון נקרא קונסטנטינוס הגדול ושמו גַּאיוּס פְלַאבְיוּס וַלֶרְיוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹנְסְטַנְטִינוּס 27 בפברואר 272 – 22 במאי 337)

 

הוא היה קיסר הקיסרות הרומית המערבית משנת 312 עד 324, וקיסר האימפריה הרומית כולה משנת 324 עד מותו בשנת 337.

 

העיקרית מבין רפורמות מרחיקות לכת שלו הייתה אימוץ של הנצרות לדת המדינה של האימפריה הרומית.

 

בתהליך מדורג אך מהיר התנתק קונסטנטינוס והאימפריה שבשליטתו מהעולם הדתי-פגני שהיו חלק בלתי נפרד מהמהות של התרבות הרומאית, ואימץ את הדוגמה הנוצרית מתוך הכרה שהוא נושא בשליחות להציל את האימפריה על ידי הכנסתה אל תחת כנפי הנצרות.

 

סדרת רפורמות דתיות אלו נעשו בהדרגה וללא צעדי כפייה אגרסיביים, ובעטיין הפכה האימפריה הרומית לאימפריה נוצרית.

הקיסר קונסטין ואמו הלנה

 

הלנה נולדה באסיה הקטנה , ונישאה לשר הצבא הרומאי קונסטנטיוס קלורוס . כשהוכרז לקיסר ב 292 התגרש ממנה.

 

הלנה זכתה לתהילה בזכות אמונתה ופועלה ובאמו של הקיסר הרומי הנוצרי הראשון

 

בשנת 312 היתה למאמינה נוצרית אדוקה והתמסרה לכך בכל מאודה. היא תרמה רבות לכנסיות, לעניים ולאסירים ויצאה למסע צליינות לארץ הקודש, שם נפטרה.

 

היא גם יזמה את הקמתן של כנסיות חשובות בירושלים בבית לחם ובאלוני ממרא .

 

לפי המסורת היא שמצאה את ה"צלב האמיתי" בירושלים .

 

בפטריארכיה היוונית בירושלים מנזר הנקרא על שמם — "מנזר קונסטנטינוס והלנה" כן מוקדשת לה קפלה גדולה בכנסיית הקבר, שבה נמצא גם פיסלה .

 

כנסיות רבות באירופה נקראות על שמה

****

הכנסייה הראשונה הישנה

****

***

הכנסייה נבנתה בשנת 1927

****

***

***

***

שיקום פנים הכנסייה כולל האיקונות וציורי הקיר בשנת 2017

***

*****

הכנסייה החדשה,
תחילת הבניה בשנת 1989
וסיומה בימים אלה 

***

הכנסייה נבנתה בסגנון הביזנטי העתיק ודומה לכנסיות אחרות ביוון, רוסיה וארצות מזרח אירופה

 

***

***

כיפות הכנסייה נעשו על ידי אומנים מאוקריאנה.

 

בהתקנתם על הגג סייעו מנופאים מירכא שתרמו את כליהם לטובת ההתקנה

 

***

**

***

דלת הכניסה מכיוון דרום

ציון בניית הכנסייה

שלט שנתלה בהנחיית פטריאך ירושלים לציון תרומתו של יוסף נאסר לבניית הכנסייה

צילום ניר עמית

דלת הכניסה הראשית מכיוון מערב

***

 

*** 

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

***

****

***

***

***

***

***

***

*****

לקראת סיום
סיור קצר בגרעין סמיע

***

***

***

***

***

***

******

סוף דבר,

****

הביקור בסמייע היה מעניין ומרתק,

*****

למדנו שמורה הדרך עסאם עלואן
הוא אדם לבבי ושופע ידע רב
ובהחלט ניתן לכנותו "מלך הגליל"
וראוי שיוביל את המתעניינים
להכיר את העידה הדרוזית 

*****

זכינו לקבלת פנים לבבית
מצד מהאנשים שאירחו 

****

סמיע הוא יישוב יפה ומרהיב

****

התרשמנו מאוד מהכנסייה הישנה
ואינטימיות השורה בה

****
התרשמנו מהפאר והדר
של הכנסייה החדשה,
החשיבה והשקעה בעיצוב כל הפרטים
והממון הרב שהושקע בבנייתה

****

תודה מקרב לב
למורה הדרך עסאם עלואן
על ההדרכה ובעיקר על תיאום המפגשים.

*****

תודה לשני המארחים
יוסף חנא נאסר בכנסייה הישנה
ויוסף נאסר בכנסייה החדשה,
שניהם הקדישו מזמנם,
פתחו את ליבם ואת דלתות הכנסיות
וארחו אותנו בלבביות ובחום. 

 

 

 

 

פולג בשרון בבוקר קיץ הביל תשפ"ב: אגמון, ביצות ונחל

 

מעת לעת אני מקבל הצעות לצאת לשטח ולרוב איני מסרב, אפילו אם מימושן כרוך בהשכמה מוקדמת מאוד.

 

ביום רביעי, 3 באוגוסט 2022 נעניתי להצעה של חברי אלי שחר (תל יצחק) לצאת לדווש עם אור ראשון באזור פולג: סביב האגמון, שיירי הביצות ולאורך קטע הנחל.

 

הצטרף אלינו מיכאל עוזרמן (נתניה).

 

סיבוב הרכיבה הקצר מאוד במרחק (9.1 ק"מ) ובזמן (1 3/4 שעה) במסלול נוח ובלי אתגרים, היה מהנה ומענג.

***

שפע מראות הדיווש באזור זה באור הבוקר הרחיבו את ליבי

 

*****

***

 

******

פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה…

**

***

***

***

***

*********

אגמון פולג

**

****

***

***

***

***

***

***

***

****

ביצה התייבשה

***

********

***

***

*****

***

***

******

***

***

הנה באה הרכבת…

******

ביצת פולג

****

***

בחורף הביצה תשוב אלינו חזרה

***

****

***

**

***

***

**********

נחל פולג

****

נחל פולג הוא אחד הנחלים החוצים את מרכז השרון למלוא רוחבו ומנקז שטח כולל של כ- 120 קמ"ר. שטח האגן שלו קטן ביחס לנחלים היורדים מגב ההר אל מישור החוף האחרים. בניגוד להם לנחל זה אין כלל יובלים המגיעים מאזורי ההר. בחלקו התחתון יש בנחל מים כל השנה, שמקורם בעיקר במי שפכים.  גבולות אגן הניקוז של הנחל הם: אגן נחל אלכסנדר מצפון וממזרח ואגן נחל ירקון בדרום ובדרום- מזרח. הנחל, שאורכו כ- 17 קילומטרים, מתחיל את דרכו בסביבות קיבוץ רמת הכובש ובפאתי העיר טירה. והוא מתפתל בין פרדסי השרון. ליד מושב בצרה, הנחל פונה צפונה כדי לעקוף רכס הכורכר המזרחי של השרון לעבר העמק שמדרום לתל יצחק ואחר כך ממשיך מערבה בין אודים ויקום. סמוך למושב אודים חוצה הנחל את רכס כורכר נוסף (הרכס התיכון) כשהוא נעזר בפרצה מלאכותית. לקראת השפך, הנחל עובר בדיונות חול מצפון לרכס הכורכר המערבי, והוא נשפך לים מצפון למכון וינגייט.

***

לנחל פולג ישנם מספר יובלים והעיקריים הם:
– נחל אודים מגיע אליו מכיוון צפון ומנקז את הגבעות אבן יהודה וכפר נטר;
– נחל דרור, המנקז את צפון גבעות תל מונד ואליו ליד מאגר תל יצחק הסמוך לכלא הדרים הקולט את מי שיטפונות החורף ואת הקולחים הזורמים בנחל אליו מצטרפים
– נחל חירות ונחל משמרת שראשיתם בגבעות שמדרום לתל מונד. נחל דרור נשפך לנחל פולג מדרום לתל יצחק.
– נחל רשפון המגיע מכיוון דרום וזורם צפונה באבוס המזרחי ומצטרף לנחל פולג באזור שבין יקום ותל יצחק.
– נחל רעננה הוא יובל נוסף המגיע אליו מכיוון דרום ומנקז את הגבעות שמצפון לעיר
היום, רוב קטעי הנחל ויובליו, ברחבי האגן, הם תעלות מלאכותיות שנחפרו על ידי רשות ניקוז בסמוך (פחות או יותר) לתוואי האפיקים הטבעיים בשל סוג הקרקעות בהן עובר הנחל.

***

***

**

***

לאורך גדת הנחל

 

******

סוף,

נהנתי מאוד,
גם מהרכיבה
שמחזירה אותי
אט אט לכושר
וגם ממראות הבוקר
באזור יפה זה

******
תודה אלי על
ההצעה ומימושה,
עשית לי את היום!

מיכאל שמחתי שהצטרפת אלינו

*****

 

מידע על אזור נחל פולג וצילומים ניתן לראות בתיעוד הבא:

* בין ביצות פולג וסביב האגמון שבקרבתן, מרץ 2021
* דרום נתניה לאגמון פולג והלאה לאורך מצוק השרון, ספטמבר 2019
* אתרי פריחה ומקווה מים במרכז השרון, מרץ 2019
* נופי קיץ במרכז השרון, אוגוסט 2018
*בין ביצות נחל פולג, לאורך החולות מעל מצוק החוף ובין הפרדסים פברואר 2018
* בגדות נחל פולג ולאורך מצוק השרון וחופו עד שפך הירקון והלאה מזרחה לאורכו עד רמת החייל ינואר 2017
* מתל יצחק אל מצוק חוף השרון בין מכון וינגייט ושפיים דצמבר 2016
* במרחב נחל פולג: בין גבעות החול, לאורך אבוס השרון, על רכס הכורכר ולאורך גדותיו יולי 2016
* במרכז השרון, מתל יצחק אל גבעות החול, אבוס החוף והמצוק מעל הים יוני 2016
* מקריית השרון לשפך נחל פולג ומצוק נתניה דצמבר 2014