עניינו של תיעוד זה הוא רשמי ביקור ערב חג המולד בשתי כנסיות בבעינה בגליל.
מדובר על הכנסייה היוונית אורתודוכסית בורבארה ועל הכנסייה היוונית קתולית (מלכיתית) מר בוטורוס.
הביקור בבענה בכלל ובכנסיות אלה בפרט היה במסגרת המיזם ערבים הנוצרים בישראל שמטרתו הכרת המקומות בהן נמצאות הקהילות הנוצריות הערביות והארמיות.
מיזם זה החל בשנת 2019 ונמשך במחצית הראשונה של שנת 2020 וכלל את סיורים במקומות הבאים: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא; ג'יש; עכו; כפר יאסיף ואבו סנאן; טורען; בירעם; ג'יש איקרית; ומעלול; בחיפה" ; יפו, לוד,ואבו גוש.
ההגעה אל בעינה הייתה ערב חג המולד, ב-14 בדצמבר 2020 במסגרת יום סיור במתלול צורים ובבקעת בית כרם.
בסיור זה השתתפה קבוצה גדולה (יחסית) של עמיתים מתעניינים וביניהם ענת ודני פלד (צורית), מוטי ארמלין (גילון), פיפ רותם (סאסא), ניר עמית (שער העמקים), ורדה בן חורין (נטף), איל גזית (משמר הנגב), לייזר קוברסקי (שובל) עינב לרנר (גדרה) סמדר בן דור ואני (מבשרת ציון). כמו כן הוזמנו על ידי מוטי חבריו עמנואל דואיק ורעייתו (חיפה) עמיאל שדה ורעייתו (גילון).
בשעת צהרים הגענו אל מרכז בעינה למול מתחם הכנסייה היוונית אורתודוכסית בורבארה.
בתחילה צעדנו משם אל מתחם הכנסייה היוונית קתולית (מלכיתית). מר בוטורוס מר אליאס סוסן איש הקהילה המלכיתית המתגורר בסמוך לכנסייה פתח לנו את דלתותיה, אירח אותנו בתוכה וסיפר לנו על הקהילה המלכיתית בבעינה. בהמשך הצטרפה גב' לידיה איוב אף היא חברה בקהילה המלכיתית. לאחר ביקור בכנסייה נכנסנו לביתו של אליאס שמשקושט לקראת חג המולד.
חזרנו למתחם הכנסייה היוונית אורתודוכסית בורבארה. שם אירחו אותנו בלבביות, כהן הדת קאסיס נאסר ואיש המשק של מתחם הכנסייה ובנו, שאיני זוכר את שמותיהם. בתחילה בקרנו בכנסייה, שמענו סקירה עליה, על הקדושה ברברה שעל שמה נקראת ועל הקהילה היוונית -אורתודוכסית בביענה. לאחר ביקור בכנסייה התארחנו באולם הקהילה "לקפה ולמאפה".
בתיעוד להלן מעט מידע (מלל ומפות ) על ביענה, על זרמי הנצרות היוונית – אורתודוכסית והיוונית – קתולית. עיקר התיעוד כולל צילומים של אשר ראו עיניינו.
*****
מיקום:
בקצה הדרומי של הגליל העליון המערבי
***
***
בתפר בין בקעת בית כרם (בקעת שגור)
ובין מורד מתלול צורים בלב הגליל
***
היישוב נכלל בתחום נפת עכו של מחוז צפון,
***
בשלהי המאה ה-19
***
בשלהי המאה ה-19 נכלל הכפר
בנחיית (נפת) אשגור בסנג'ק מחוז עכו
המקור: יהושוע בן אריה ועמירם אורן (1983) יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני בתוך ספר ארצות הגליל
הכפר בענה הוא כפר קדום ובראשיתו נמצא במעלה מתלול צורים. בחודש ספטמבר 2003 נערכה מטעם רשות העתיקות חפירת הצלה לקראת בנייה. החפירה נערכה בנקודה הגבוהה במקום בו נמצא הכפר הקדום, באזור של תל ארכיאולוגי ככל הנראה וסמוך לשרידי מבנה מן התקופה הצלבנית הנראים על פני השטח. בשטח שנחפר נחשפו שלושה שלבי בנייה עיקריים מהתקופות הרומית, הממלוכית והעות'מאנית. כן התגלו כלי צור וחרסים מהתקופה הניאוליתית, תקופות הברונזה המאוחרת והברזל, התקופות הפרסית, ההלניסטית הביזנטית, האסלאמית הקדומה והצלבנית. ראו עדנה שטרן, אל בענה חפירות וסקרים בישראל, גיליון 119 לשנת 2007 וגם רשות העתיקות: אל בענה חפירת הצלה מדגמית באל בענה.
בתקופה הצלבנית הורחב הכפר בענה למעלה המתלול עם בניית מתחם המנזר והכנסייה ששימש את מרכז נחלת סנט ג'ורג' דה לבינה (St. George de la Beyne). מתחם זה חלש על הדרך מעכו לצפת שעברה בבקעת בית כרם. לאחר סילוק הצלבנים מארץ ישראל נקרא המקום דיר אל ח'דר וגם חרבת א-דיר. במאה ה-16, בראשית שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל, תושביו הנוצרים (כנראה יוונים – אורתורדוכסים) גורשו ממנו על ידי סולטן סולימן והתמקמו במיקום הנוכחי במורד מתלול צורים. עם יישובו חרבת א-דיר הפך להיות דיר אל-אסד. להרחבה ראו שרידי המתחם הצלבני ביישוב דיר אל-אסד שבגליל
***
הכפר בעינה במרחב הגליל בשלהי תקופת המנדט
בעינה וסביבתו בסוף העשור הראשון לקיום מדינת ישראל
******.
בענה הוא יישוב המאורגן
כמועצה מקומית שהוקמה בשנת 1976
שטח שיפוטה הוא 6,000 דונם
מיקום הכנסיות ב תחום השיפוט של הכפר
ב-2003 אוחדה המועצה המקומית ביענה עם המועצה המקומית דייר אל-אסד הסמוכה לה מצפון ועם המועצה המקומית מג'ד אל כרום הסמוכה להן ממערב. כך הוקמה המועצה המקומית שגור, שמאוחר יותר הפכה לעירייה. בנובמבר 2008 אישרה הכנסת חוק המבטל את האיחוד, החל מ-1 בדצמבר 2008, ומשיב את המצב לקדמות.
****
אוכלוסיית בעינה כוללת כ-8,400 נפש,
מרביתם 90.5% מוסלמים
מיעוטם 9.5% נוצרים
*****
מרבית האוכלוסייה הנוצרית (כ-600 נפש) הם יוונים אורתודוכסים
בקצרה אודות
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית"
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקה במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
* הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
* הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
* הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.
הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.
גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.
לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.
כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף. הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.
הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים ששמה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית, בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה), הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.
הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.
הקהילה הערבית האורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.
הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.
הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.
יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.
הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.
מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.
******
הכנסייה היוונית – אורתודוכסית בורברה
הכניסה למתחם
****
***
****
***
דיוקן ברברה הקדושה על שמה נקראת הכנסייה
ברברה היא קדושה בכנסייה הקתולית והאורתודוקסית אשר מתה על אמונתה במהלך המאה ה-3. קיומה ההיסטורי אינו מוכח.
מקור השם ברברה ביוונית ומשמעותו – "הזרה". על פי המסורת הנוצרית, היא נולדה בסביבות שנת 300 לספירה באזור בעלבכ בלבנון. אביה עמד בראש משפחה אריסטוקרטית אמידה אך היה פגאני ואכזר, כולם אהבו את ברברה בשל יופייה חוכמתה וענוותה, לכן אביה החליט לנעול אותה בתוך חדר במגדל וזאת כדי לשמור עליה ממחזרים. היא הושפעה מכומר זוטר בשם ולנטיניוס (שאחר כך הפך לבישוף ומרטיר בעצמו) והמירה את דתה בחשאי לנצרות. על מנת שלא תלך לבתי הרחצה הציבוריים, אביה הורה לבנות לה בית רחצה פרטי ובו שני חלונות, ברברה ביקשה מהעובדים להוסיף עוד חלון על מנת שיהיה זה ציון סימבולי לשילוש הקדוש, כמו כן היא חצבה צלב ברצפת השיש של החדר. כאשר התוודע לכל השינויים שנעשו הבין האב כי בתו המירה את דתה לנצרות, הוא קצף עוד יותר כאשר זו ניסתה לשכנע אותו להמיר גם הוא את דתו לנצרות, הוא נעל אותה שוב במגדל, אך בעקבות תפילותיה נפער חור בקיר והיא הצליחה לברוח. אביה ושומריו רדפו אחריה והיא הצליחה למצוא מסתור בערוץ נחל בין ההרים, עד שבגד בה רועה והסגיר את מקומה (האגדה מספרת שהרועה הפך לפסל שיש והעדר שלו לחרגולים).
אף על פי שעינו אותה במשך היום, כל לילה קרו ניסים נוספים – החשיכה נתמלאה באור יקרות ופצעיה החלימו באורח פלאי והלפידים בהם השתמשו מעניה כבו בכל פעם שהתקרבו לעורה. אך בסופו של דבר אביה הסגיר אותה לרשויות של האימפריה הרומית, אשר באותה תקופה אסרה על הפולחן הנוצרי, ודינה נגזר להוצאה להורג. אביה החליט לבצע את גזר הדין בעצמו, לקח אותה להר וערף את ראשה, לאחר המעשה נמלא פחד ונסה לברוח, אך ברק פגע בו והרג אותו.
ברברה הקדושה משמשת כקדושה מגינה של כורים, גאולוגים, יצרני פעמונים, נפחים, פועלי בניין, סתתים, נגרים, אלקטרונאים, אדריכלים, חיילי ארטילריה, העוסקים בעבודות פירוטכניקה, זיקוקים וחומרי נפץ צבאיים, כבאים, קברנים, כובענים, אסירים ונערות. היא נחשבת לאחת מארבעה-עשר הקדושים המסייעים ומגינה מפני ברקים, סכנת אש, חום, דבר ומוות פתאומי.
מאמינים כי גופתה החנוטה קבורה בכנסיית "מריה מגדלנה של הר הזיתים" (הכנסייה הרוסית או כנסיית הבצלים) בירושלים. יום חגה הוא ה-4 בדצמבר אצל הקתולים וה-17 בדצמבר אצל האורתודוקסים.
מקור
***
המארח כהן הדת נאסר קאסיס
מקשיבים
****
***
***
***
עמדת מוצא לצילום
****
מזכרת מהביקור
בית הקברות במתחם הכנסייה
מיעוט האוכלוסייה הנוצרית בבעינה
(כ-200 נפש) הם יוונים קתולים (מלכיתים)
אודות הכנסייה היוונית קתולית
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות
******
הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.
הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451) שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
מקור והפניות
המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית. מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.
במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
מקור נוסף
כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.
בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".
הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
המלכיתים בישראל
במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון:
בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי והוא החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, יפו, ברמלה ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית
בראש המחוז הצפוני שמספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.
מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ: בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו; בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא וגם ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, חורפיש, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען, יפיע וכפר יאסיף;. קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.
הכנסייה היוונית – קתולית
מר בורטרוס (סנט פטרוס)
בדרך אל הכנסייה
***
מבט מהכניסה
מבט מהאפסיס החוצה
***
פטרוס הקדוש (בערבית מאר בוטרוס?) כמו ישוע היה יהודי, דיג מהעיר טבריה שנקרא שמעון בר יונה. הוא הפך להיות בכיר מבין שנים עשר השליחים של ישוע המוזכרים בברית החדשה ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית, פטרוס) ועל הצור (ביוונית פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס..
****
****
***
****
המארחים לידיה איוב ואליאס סוסן
לידיה איוב מתרגמת לנו את לוח ציון מועד ישפוץ הכנסייה בשנת 2002
מזכרת לפני פרידה
חזית ביתו של אליאס המקושט לקראת החג
****
***
*****
סוף דבר,
הביקור בעינה בכלל
ובכנסיות בפרט
היה מעניין ומהנה
****
שמחנו להיחשף,
ולוא לרגע,
לקהילה הנוצרית של בעינה
שהיא חלק מהפסיפס
המיעוט הערבי הנוצרי בישראל
*****
תודה למארחים
לאבונה נאסר קאסיס,
כהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית ו
ולבנו ואיש המשק של הקהילה שאריחו רותנו
לאליאס סוסן ולידיה איוב מהקהילה המלכיתית
***
תודה למוטי ארמלין שתיאם את הביקור,
לענת פלד שיחד עם מוטי
ביצעה את הסיור המוקדם
וגם סייעה באיתור מידע לכתיבת התיעוד.
