באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

בחורף 2023, המשכתי בישורת האחרונה של המסע בהכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

בימים אלה אני ממשיך בסיכום מסע בכתיבת ספר המציג את מה שלמדתי וראיתי במהלכו וראו הנוצרים הערבים במדינת ישראל – הקדמת הספר וריכוז הביקורים במקומותיהם

בקיץ 2024 נותרו מעט מקומות שטרם הגעתי אליהן.

ביום שני 24  ביוני 2004 בשעת הצהרים הגעתי לרמלה לביקור בקמפוס בית הספר האורתודוכסי למדעים וטכנולוגיה.

ביקור זה נועד להשלים את הסיור המקיף בעיר שנערך באוקטובר 2021 בהובלת ד"ר שמעון גת וראו רמלה, החותם הנוצרי שבעיר העתיקה והוא גם המשך המסע להכרת בתי הספר הכנסייתיים בישראל.

רמלה היא עיר היסטורית והיחידה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הערבים המוסלמים במאה השמינית.

 

מאז הקמת המדינה רמלה היא עיר מעורבת.

 

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אפריל 2024 (אומדן), מתגוררים ברמלה 82,053 תושבים מתוכם והתפלגות האוכלוסייה בה היא כדלקמן: יהודים ואחרים 72.9% מזה יהודים 70.7%, ערבים 27.1% מתוכם מוסלמים 22.6% ונוצרים 4.5%.

 

מאז ייסודה, התקיימה ברמלה קהילה נוצרית.

 

רמלה לפי האמונה והמסורת הנוצרית שהתקדשה בימי הביניים, היא "רמה" העיר בה התגורר יוסף הרמתי שיחד עם נקדימון קברו את ישוע לאחר צליבתו.

 

בתקופת המנדט האוכלוסייה הנוצרית היוותה כ-20% מאוכלוסיית העיר.

 

היום הנוצרים מונים כ-3,700 נפש

 

מרבית הנוצרים החיים ברמלה משתייכים לכנסייה היוונית אורתודוכסית. הנוצרים הערבים האחרים ברמלה משתייכים לכנסייה הלטינית ומיעוטם לכנסייה היוונית קתולית, לכנסייה המרונית, לכנסייה האנגליקנית ועוד פחות לכנסייה הבפטיסטית. בעיר נמצא גם שריד של הקהילה הארמנית.

 

בביקור זה הייתי אורחו של מר פאייז מנסור שהוא יו"ר העמותה של העידה האורתודוכסית ברמלה ושמה הרשמי הוא אגודת ג'ורג'יוס הקדוש האורתודוכסית ברמלה (ע"ר) 

בית הספר האורתודוכסי למדעים וטכנולוגיה רמלה הוא בבעלות עמותת העדה האורתודוכסית בעיר.

מאז הביקור ברמלה בשלהי שנת 2021 לא הצלחתי ליצור קשר עם מי מאנשי הקהילה האורתודוכסית ברמלה.

רק לפני מספר שבועות הצלחתי ליצור את הקשר ב"שיטה הישראלית המקובלת: חבר מביא חבר": ידידי גורג' קרקר מלוד הפנה אותי לעו"ד מוסא ויקטור והוא הפנה אותי למר פאייז מנסור. 

בתחילה, כמו בכל המפגשים, בקשתי ממר פאייז מנסור  שיספר על עצמו.

מר פאיז מנסור נולד בשנת 1950 ברמלה וגדל בעיר.

 

מוצא משפחתו מנצרת אליה הגיעו במאה השמונה עשרה מעבר הירדן.

 

הוא למד בבית יסודי ברמלה ובבית הספר תיכון הערבי אורתודוכסי בחיפה.

 

המשיך ולמד בסמינר מורים בחיפה ואחר למד לתואר ראשון לימודי מזרח תיכון וערבית באוניברסיטת תל אביב .

 

מספר שנים מאוחר יותר, למד לתואר באוניברסיטת ליברפול, ונושא עבודת הגמר (תיזה) היה הפערים בין מערכת החינוך היהודית והערבית.

 

היום פאיז מנסור הוא גמלאי של משרד החינוך אחרי עבודה כמורה ומנהל במשך 35 שנים במספר מוסדות: בית הספר הממלכתי הערבי ברמלה, בית הספר הערבי הממלכתי האזורי רמלה -לוד, ביה"ס היסודי ממלכתי בשכונת ג'ואריש, חטיבת הביניים נווה ירק והיה גם ובבית ספר השלום בנווה שלום.

 

בנוסף לעבודתו בתחום החינוך היה שליח ציבור והיה חבר במועצת העיר רמלה בשנים 2004 -2016.

 

קודם, בין השנים 1971 – 1990 היה חבר הנהלת אגודת העידה האורתודוכסית ובין היתר היה מזכירה וגם הגזבר שלה. הוא חזר להנהלת האגודה בשנת 2018 ומאז משמש יו"ר שלה ובתוקף תפקידו הוא ראש הוועד המנהל של בית הספר האורתודוכסי למדעים וטכנולוגיה.

בהמשך הוא סיפר על העמותה בראשה הוא עומד ואחר כך על בית הספר, ובהמשך הסתובבנו להתרשם מקמפוס בית הספר.

להלן מובא מידע
אודות עמותה העדה האורתודוכסית ברמלה,
ואודות בית בית הספר טרה סנטה רמלה
עליו למדתי מהשיחה עם מר פאיז מנסור
וחלק מהצילומים שנעשו במהלך הביקור.

העידה האורתודוכסית ברמלה

העדה האורתודוכסית ברמלה היא הוותיקה מכל העידות וקיימת ברצף מאז הקמת העיר במאה השמינית.

 

קהילה זו מונה כיום כ-2,400 מאמינים.

 

מרכזה הדתי של הקהילה הוא בכנסיית מנזר גיאורגיוס הקדוש השייך לפטריארכיה היוונית אורתודוכסית בארץ ישראל.

 

המנזר הנמצא בלב העיר העתיקה של רמלה, ברחוב קהילת דטרויט.

 

יסודותיו של המנזר מהמאה השתיים עשרה והכנסייה הנוכחית נבנתה במאה התשע עשרה.

 

בראש הקהילה עומד כבר 22 שנים הנזיר היווני אבונה ניפון

*

העמותה של
העידה האורתודוקסית ברמלה

ושמה הרשמי

אגודת ג'ורג'יוס הקדוש
האורתודוכסית ברמלה (ע"ר)

אגודת ג'ורג'יוס הקדוש האורתודוכסית ברמלה הוקמה בתקופת המנדט בשנת 1924 בעיקר לצורכי צדקה לבני העידה. 

 

היא הוקמה כאגודה עות'מאנית על פי הוראות של החוק העות'מאני על האגודות משנת 1909 שהיה תקף בתקופת המנדט וגם לאחר הקמת המדינה עד שחוקק חוק העמותות, תש"ם-1980 שהוא חוק המסדיר את הקמתן ופעילותן של הארגונים בישראל שהוקמו למטרות ציבוריות בלבד, כגון צדקה, דת, עזרה הדדית, תרבות, מדע, פעילות חברתית לא לשם חלוקת רווחים או פעילות כלכלית.

 

לאר עיכוב של מספר שנים אגודת ג'ורג'יוס הקדוש האורתודוכסית ברמלה נרשמה כעמותה על פי חוק העמותות ב-9 בינואר 1990.

 

מטרות העמותה שנרשמו עם הקמתה הן: "עזרה לנצרכים בני העדה האורתודוכסית ברמלה, מענקים לתלמידים נזקקים והרמת הרמה התרבותית החברתית והרוחנית של בני העדה."

זמן קצר לאחר הקמתה האגודה, כאמור, בשנת 1924, משפחת שביתא שנכללה  על העידה הערבית האורתודוכסית והיו לה נכסי נדל"ן, הקדישה לאגודה משבצת קרקע בעיר (היום רחוב בגדוד העברי 4) ועליו נבנה בשנות ה-30' של המאה עשרים  מבנה לעידה ובשנות ה-40' נוספו לו עוד קומה. עם הקמת המדינה המבנה נלקח/הוחרם על ידי האופטרופוס לנכסי נפקדים שהעמיד אותה לקופת חולים כללית.

 

בשנות ה-50' אגודת העידה האורתודוכסית ניהלה מאבק משפטי על מנת שהמבנה יוחזר לבעלותה ושימושה.

 

ביוני 1957 פסק בית המשפט העליון כבשתו כבית המשפט הגבוהה לערעורים שמבנה יוחזר לעידה ויתנהל בשיתוף עם האפוטרופוס הכללי.

לאחר פסיקת בית המשפט העליון, הקרקע הוחזרה לידי אגודת העידה והיא נרשמה כבעליה. בשנת 1967 קופת חולים כללית עזבה את המבנה והעמותה השכירה אותו למעון "בית אבות רחל" שהתקיים במקום עד שנסגר בשנת 2017 נסגר ובשנת 2022 הוחזר לעמותה העידה ומאז מושכר לעמותת קדמה.

 

דמי השכירות המתקבלים משמשים כמקור כספי של העמותה.

 

בשנת 1975 בנתה העמותה בניין שיהווה מרכז תרבות נוצרית עולמי לכל העידות.

 

לאחר השלמת הבנייה, בשנת 1991 הוסב המבנה על ידי העמותה להקמת בית ספר האורתודוקסי ברמלה אשר מופעל על ידה.

 

העמותה בהמשך הזמן רכשה דירה הצמודה לבית הקברות של העדה ופעלה על מנת לשנות את ייעודו על מנת להקים מבנה לבית תנחומים.

 

לפני מספר שנים שכרה העמותה מעיריית רמלה בסמוך וממול לבית הספר מתחם שישמש מעון יום לגילאי 6 חודשים עד 3 שנים לטובת בני העידה.

 

העמותה פועלת בקרב בני העדה בתחומי חינוך תרבות, פנאי, ופעילות לנוער.

 

לקראת חג המולד והפסחא עורכת העמותה ביקורים אצל המשפחות.

 

אנשיה משתתפים בלוויות הנפטרים הנקברים בבית הקברות של העידה.

חזית בית הקברות האורתודוכסית ברחוב הרצל, צילום אוקטובר 2021

בית הספר האורתודוקסי למדעים וטכנולוגיה – רמלה

*

*

*

בית הספר הנוצרי-אורתודוקסי ברמלה נפתח בשנת 1991 כדי לשרת את הקהילה הנוצרית המקומית.

 

בית הספר הוקם על ידי אגודת ג'ורג'יוס הקדוש האורתודוכסית ברמלה (ע"ר).

 

בית הספר הוקם במבנה על העמותה ברח׳ ביאליק פינת המעפילים 1 ששימש בתחילה כמרכז החברתי של הקהילה.

מר פאיז מנסור, יו"ר העמותה הוא גם יו"ר ועד המנהל של בית הספר

ביה"ס האורתודוקסי הינו בית ספר מוכר שאינו רשמי בבעלות העמותה האורתודוקסית ברמלה והוא חלק ממערך בתי הספר הכנסייתיים בישראל  המוכרים על ידי משרד החינוך בהתאם לתוכניותיו ומתוקצבים בהתאם.

 

בשנת 2010 נבנה לצד של בית הספר בחזית הרחוב, מבנה חדש המשמש היום את בית הספר היסודי.

 

המבנה החדש נבנה בכספי העמותה ותרומות בני העידה ללא כל עזרה מצד הרשויות.

 

המבנה הישן משמש את בית הספר התיכון.

*

*

כיום לומדים בבית הספר מעל 700 תלמידים החל מגן הילדים עד כיתה י"ב.

 

40% מקרב התלמידים הם נוצרים ואילו 60% הם מוסלמים, ורובם ככולם מתגוררים בערים רמלה ולוד.

 

בבית ספר התיכון (ט' – י"ב) פועלות שמונה כיתות, שתיים בכל מחזור. כאמור בית הספר נקרא בית הספר האורתודוקסי למדעים וטכנולוגיה ומגמות הלימוד בו הן אנגלית, מתימטיקה, פיסיקה, מחשבים, ביולוגיה, כימיה ומדעי החברה.

 

כמו בית הספר הכנסייתים האחרים רמת הלימוד בו גבוהה ואחוזי הזכאות לבגרות הם מעל 90% ולעיתים הגיעו עד 100%. בשנה שעברה מבין תלמידי רמלה הזכאים לתעודת מנכ"ל משאד החינוך לאור הצלחותיהם בלימודים, 52% מהם היו תלמידי בית הספר האורתודוכסי 

 

בבית הספר היסודי פועלות 16 כיתות, שתיים בכל מחזור בנוסף כולל בית הספר גן חובה, שני גני טרום חובה ופעוטון, כאמור במתחם הסמוך לבית הספר.

*

*

*

האדריכל דן ישראלביץ' שלווה את הפרויקט בניית בית הספר היסודי אמר "הרעיון המרכזי שהוביל את התכנון היה התחשבות מקסימלית בתנאי המגרש והסביבה ובמשאבים הכספיים המועטים שהיו בידי העדה…המגרש צפוף במידה קיצונית ולכן החלטנו לשנות את הקונצפציה המקובלת של בניית בתי ספר. במקום מבנה רחב של שתי קומות מתחנו את בית הספר לגובה כדי ליצור פיאצה משותפת לשני המבנים. הרמנו אותו על עמודים כדי לא לנגוס שטח נוסף מהחצר, ואת הגג שלו הפכנו לאזור למשחקים ולפעילות". להרחבה ראו נועם דביר אדריכלות | רמלה מציגה: בית ספר לשינוי" עיתון הארץ, 18 בנובמבר 2010

המתחם בו נמצאים מבני בית ספר התיכון ובית הספר היסודי משמש את העדה הנוצרית-אורתודוקסית לכל אורך שעות היום.

 

אחרי סיום יום הלימודים מתקיימת שם פעילות ענפה של המרכז הקהילתי, של חוגי ספורט, ושבט הצופים האורתודוכסים של רמלה.

 

בשעות הערב על מנת להגדיל את הכנסות העמותה החצר מושכרת לקיום אירועים חברתיים כמו חתונות או טקסי אירוסין.

 

באחד מאולמות בית הספר היסודי מתקיים מעת לעת בית תנחומים.

*

מתחם גני הילדים וכיתות א-ג' ממול לבניין בית הספר התיכון ברחוב שמשון הגיבור 1

*

סוף,

הפגישה עם
מר פאייז מנסור
הייתה מעניינת מאוד.

למדתי עוד
על הקהילה האורתודוכסית ברמלה,
על אגודת העדה ופעילותה
ועל בית הספר האורתודוכסי.

הביקור במקום והרחיב
את ידיעתי
על הפן הנוצרי
של העיר רמלה
ועל בתי הספר הכנסייתיים.

*****

תודה מר פאייז מנסור
שהקדשת מזמנך לפגוש אותי
וסיפרת לי בהרחבה
את שבקשתי לדעת.

תודה לכם גורג' קרקר
ועו"ד מוסא ויקטור
על יצירת הקשר
עם פאיז מנסור. 

באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

בסתיו 2019 העיר הראשונה אליה הגעתי הייתה חיפה וראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז.

בין היתר ביקרתי במתחמי הקהילה היוונית קתולית שהיא הגדולה בחיפה וראו ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית (נובמבר 2029)

אז לא הצלחתי להיכנס לשתיים מהכנסיות ואליהם הגעתי מאוחר יותר.

את דלתות לשתי הכנסיות פתח לנו כאמיל סרי מחיפה הנמנה על הקהילה היוונית קתולית (מנהל מחוז צפון ברשות העתיקות).

הקשר עם כאמיל יצר גלעד צינון (מנהל אזור גליל מערבי ברשות העתיקות). ראו כנסיית גיאורגיאוס הקדוש וכנסיית גבריאל, שתיהן של הקהילה היוונית קתולית (נובמבר 2022).

לדאבוני בפעמים שהגעתי למתחמי הקהילה היוונית קתולית לא נוצרה אפשרות לפגוש את אבונה ד"ר אגביוס איהב אבו סעדה כהן הדת והמנהיג הרוחני שלה.

ההזדמנות נוצרה ביום חמישי 13 ביוני 2024 שהגעתי לפגוש אותו עם כאמיל שרי ושולי לינדר במשרדי הקהילה היוונית -קתולית שנמצאים במתחם קדרלת מאר אליאס (רחוב עין דור 21 חיפה).

את הפגישה תיאם כאמיל סרי.

בתחילה, לאחר שהצגתי את עצמי ועל פי בקשתי, הוא סיפר לנו על עצמו ועל הקהילה בראשה הוא עומד ואותה הוא מנהיג.

בהמשך דברנו על המיזם "המיעוט הערבי הנוצרי בישראל" ועל הספר שהתחלתי בכתיבתו וראו המיעוט שבמיעוט – הקדמת הספר אודות הנוצרים הערבים במדינת ישראל.

המשכנו ושוחחנו גם בנושא הפרק הראשון של הספר: "מי הם הערבים הנוצרים ומהו מוצאם".

בסיום הפגישה, כמקובל גם צלמתי את אבונא אגביוס בהתאם לכלל "היית, לא צלמת, לא היית!"

אבונא ד"ר אגביוס איהאב אבו-סעדה הוא חביב איש נעים ואיש שיחה מעניין. הוא דובר ערבית, אנגלית, איטלקית, מעט עברית וגם שפת הקודש של התנ"ך וגם מעט יוונית.

 

הוא כהן הדת והמנהיג הרוחני של הקהילה היוונית – קתולית בחיפה שנים רבות.

 

הוא נולד בשנת 1977 וגדל בבית סחור, ממזרח לבית לחם.

 

לדבריו, מוצא משפחתו עולי רגל יוונים שהגיעו בשנת 1891 למנזרי מדבר יהודה. הם הגיעו לבית סחור הסתערבו והשתקעו במקום.

 

הוא למד בבית הספר תיכון הפטריאכלי היווני קתולי וסיים בשנת 1994.

 

בשנת 1996 עבר ללבנון ולמד ב-  Holy Spirit University of Kaslik – Lebanese Maronite Order הנמצאת בג'וניה מצפון לבירות.

 

במשך חמש שנים (1997-2002) למד פילוסופיה ותיאולוגיה ובסיומם הוסמך להיות כהן דת.

 

בשנים 2003-2008 למד לתואר שני באוניברסיטה ברומא.

 

לראשונה הגיע לחיפה בשנת 2009  ושירת כשנה וחזר ללבנון.

 

בשנת 2015 החל ללמוד לדוקטורט בלבנון, באוניברסיטה בג'וניה בה למד בתחילה.

 

בשנת 2016 הגיע לחיפה ומאז משמש כהן הדת והמנהיג הרוחני של הקהילה היוונית קתולית ויחד איתו ומסייעים לו עוד שני כהני דת .

 

לדבריו, הקהילה בה הוא עומד בראשה כוללת כ-15,000 מאמינים בנוסף לתפילות ימי ראשון והחגים בקהילה מתנהלת באמצע השבוע פעילות ילדים, נוער, גיל זהב, מפגשי משפחה ומקהילה.

 

בשנת  2019 למד סיים את לימודי הדוקטורט.

לדבריו, תפקידו בקהילה רחב ומגוון: הוא כהן דת, מנהיג רוחני, עובד סוציאלי, פסיכולוג, איש סוד ומגשר בסכסוכים.

 

בכוונתו עם סיום כהונתו בחיפה לעבור ללבנון ולהשתקע במנזר היווני-קתולי בו התחנך בצעירותו ושם לדבריו נמצאים חבריו, מנזר המושיע הקדוש (Deir El Mkhalles) הנמצא במחוז הר לבנון, בדרום מערב בהרי השוף מספר קילומטרים מזרח לכפר ג'ון.

*

ארבעת מתחמי
הקהילה היוונית קתולית
בחיפה

*****

קתדרלת
מאר אליאס

* 

*

כנסיית אַ-סָיְּידָה
במתחם בית החסד

*

שער הכניסה למתחם בית החסד

כנסיית
סנט גבריאל
חיפה אל-עתיקה

*

*

כנסיית
מאר גיאורגיאוס,
ואדי ג'מאל

*

*

*

*****

מזכרת מהביקור

סוף,

שמחתי על ההזדמנות
לפגוש את
אבונא ד"ר אגביוס איהאב אבו-סעדה
שהוא ראש הקהילה הנוצרית
הגדולה בחיפה.

השיחה איתו
הייתה מעניינת ומרתקת.

שמחתי להכיר עוד אחד
מראשי הקהילות של
הערבים הנוצרים בישראל.

התרשמתי ממנו  מאוד,
מדרכו בעולם הדת,
השכלתו
ופעילותו
בקרב אנשי הקהילה.

****

תודה לך אבונה אגביוס
שפתחת לי צוהר לעולמך.

תודה לך כאמיל סרי
על תיאום הפגישה.

תודה שולי
שהצטרפת אלינו גם צלמת.

ביום חמישי 13 ביוני 2024 בביקור בחיפה, שולי לינדר ואני יצאנו בצהרים לשיטוט קצר בשכונת וואדי נינאס בחיפה.

*

*

*

*

*

*

*

ביקור קצר
בסטודיו של
האומנית
רינה פאנויאן,
כלי קרמיקה ארמנית 

*

שולי מתאמת את הביקור

*

*

רינה ובנה מתיאוס הממשיך דרכה

*

*

*******

*

*

*

*

*

*

סוף,

נהניתי לשוטט ולצלם
למרות,
החום הכבד מאוד
והלחות הגבוהה.

חבל שהמקום
נראה מוזנח.
השכונה יכולה
להיות "פנינה"
שהעיר חיפה
יכולה להתגאות.
איפה הרצון?
איפה היכולת?

***

תודה שולי
על היוזמה
וההצעה לשיטוט

באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

בחורף 2023, המשכתי בישורת האחרונה של המסע בהכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

בימים אלה אני ממשיך בסיכום מסע בכתיבת ספר המציג את מה שלמדתי וראיתי במהלכו וראו המיעוט שבמיעוט – הקדמת הספר אודות הנוצרים הערבים במדינת ישראל. בתיעוד זה מופיעים כל הקישורים למקומות שהגעתי אליהם במסע.

עדין נותרו מעט מקומות בהם נמצאים הנוצרים שטרם הגעתי אליהן.

ביום שלישי 11 ביוני 2024 הגעתי לבית הספר טרה סנטה ברמלה

ביקור זה נועד להשלים את הסיור המקיף שעשינו בעיר עם שמעון גת באוקטובר 2021 וראו רמלה, החותם הנוצרי שבעיר העתיקה

רמלה היא העיר היחידה שהוקמה על ידי הערבים המוסלמים במאה השמינית.

 

מאז הקמת המדינה רמלה היא עיר מעורבת ומתגוררים בה כ-76,000 תושבים מהם שני שליש הם יהודים.

 

מאז ייסודה, התקיימה ברמלה קהילה נוצרית.

 

רמלה לפי האמונה והמסורת הנוצרית, היא "רמה" העיר בה התגורר יוסף הרמתי שיחד עם נקדימון קברו את ישוע לאחר צליבתו.

 

בתקופת המנדט האוכלוסייה הנוצרית היוותה 20% מאוכלוסיית העיר.

 

היום הנוצרים מונים כ-3,450 נפש המהווים כ-4.5% מאוכלוסיית העיר.

 

מרבית הנוצרים החיים ברמלה משתייכים לכנסייה היוונית אורתודוכסית, מיעוטם לכנסייה הלטינית, לכנסייה היוונית קתולית, לכנסייה המרונית, לכנסייה האנגליקנית ועוד פחות לכנסייה הבפטיסטית. בעיר נמצא גם שריד של הקהילה הארמנית.

 

הביקור בבית הספר טרה סנטה הוא חלק גם מהמשך המסע להכרת בתי הספר הכנסייתיים בישראל.

שהגעתי לבית הספר קיבלה את פניי השומרת החביבה והאדיבה הלן שאפשרה להגיע קרוב ככל שניתן לשער בית הספר.

*

בבית הספר הייתי אורחו של המנהל הנזיר הפרנציסקני האב עבד אל משיח פאיז פהים.

הקשר עם האב עבד אל משיח האב נוצר באדיבות האב ד"ר אליאס דאו מנהל בית הספר התיכון טרה סנטה נצרת.

בתחילה, כמו בכל המפגשים בקשתי מהאב עבד אל משיח שיספר על עצמו, ואחר כך על הקהילה הלטינית בעיר ועל בית הספר.

בהמשך יצאתי להתרשם ממבנה בית הספר והחצר שלו.

האב עבד אל משיח פאיז פהים הוא הנזיר הפרנציסקני דובר ערבית, אנגלית, איטלקית, צרפתית, ספרדית וגם עברית. 

 

הוא נולד (5/1956) במצרים, ביישוב ליד אלכסנדריה.

 

בשנת 1973 עבר לקהיר ולמד בסמינר הפרנציסקני הפטריאכלי פילוסופיה ותיאולוגיה.

 

הוא הוסמך לכהונה בשנת 1979 ואז הגיע לשרת בארץ הקודש בתחילה בסמינר בבית חנניא בצפון ירושלים.

 

אחר הועבר לניהול סמינר הפרנציסקני בבית לחם עד שנת 1984 ובמקביל למד באוניברסיטת בית לחם לתואר B.A סוציולוגיה ופסיכולוגיה.

 

בשנת 1985 עבר למנזר הפרנציסקני סנט אנטוניו ביפו ושימש כהן דת של הקהילה הלטינית בעיר ומנהל בית הספר וגם מורה בנושא דת וסוציולוגיה.

 

בשנת 1995 מונה להיות אחראי על בתי הספר של מסדר הפרנציסקנים בארץ הקודש.

 

בשנת 1998 סיים את תפקידו ועבר למטה המסדר בירושלים ושימש במשך תשע שנים המזכיר הכללי של המסדר.

 

בשנת 2007 עבר לנהל את בית הספר של המסדר ברמלה ושנת 2018 נוסף להיות גם מנהל אחראי על בית הספר ביפו.

 

בשנת 2018 הוביל החלטה שמנהלי בתי הספר של המסדר יהיו "בעלי מקצוע" ולאו דווקא נזירים מטעם המסדר.

*****

להלן מובא מידע אודות בית הספר טרה סנטה רמלה
עליו למדתי מהשיחה עם מנהלו
האב עבד אל משיח
וחלק מהצילומים שנעשו במהלך הביקור.

*

בית הספר הוא חלק ממתחם המנזר המסדר הפרנציסקני
מנזר ניקודמוס הקדוש
המנזר המוכר גם בשם
"מנזר הקדושים ניקודמוס ויוסף הרמתי"
וגם בשם
"מנזר טרה סנטה".

*

הכנסייה בנויה ממעבר בודד והיא פונה לכיוון דרום. בפינתה הדרום-מזרחית ניצב מגדל פעמונים בעל צריח מחודד, המתנשא לגובה של 40 מטרים.

 

בסוף המאה השלוש עשרה הגיעו אל ארץ הקודש מספר נזירים, נציגי הוותיקן, על מנת לשמור על הנכסים והמקומות הקדושים לנצרות. לשם כך הקימו את "הקוסטודיה דלה טרה סנטה" − "משמורת ארץ הקודש".

 

מסדר "טרה סנטה" הפרנציסקני רכש אדמות והקים במקום מנזר בשנת 1396. כמו כן, סיפק שירותי דרך לצליינים שעלו לירושלים מיפו.

 

בסוף המאה החמש עשרה כבר התנוסס במקום בניין לתפארת, עשוי משתי חצרות מוקפות (קלויסטרים) שבו יכלו להתארח 500 איש. לימים הייתה זו האכסניה המפוארת ביותר של הקוסטודיה.

 

החל מהמאה השש עשרה זוהה המקום עם ביתו של יוסף הרמתי, האיש שביקש וקיבל את האישור לקבורת ישו הנוצרי. לימים נוספה בסמוך לבית יוסף זיהו הנזירים את ביתו של נקדימון הקדוש, שעליו נאמר שהיה איש הסנהדרין ושהביא מור ואהלות לרחצת גופו של ישו לאחר מותו.

 

באכסניה זו לן נפוליאון כאשר היה ברמלה ב-1 במרץ 1799. לפי האגדה, עם בוקר, כאשר נעור בשל קריאת המואזין במסגד הקטן הסמוך, ירה בו באקדחו למוות.

 

במאה התשע עשרה נבנה המנזר מחדש ורוב חלקי האכסניה הישנה נעלמו. במקום נחנכה כנסייה חדשה בשנת 1902, וליד המנזר נבנה בית ספר השייך לרשת החינוך הפרנציסקאנית, ה"טרה סנטה".

*

בית הספר שייך למסדר הפרנציסקנים Custodia Terrae Sanctae

 

חינוך האוכלוסייה המקומית ואחרים, הדיוטות,  המגיעים מכל העולם,  הוא בין ייעודם, בנוסף לשמירה על המקומות הקדושים ואירוח צליינים בארץ הקודש.

 

בית הספר הראשון של המסדר הוקם בשנת בשנת 1550 בבית לחם ואחריו הוקם בית הספר בירושלים ואחריהם הוקם בית הספר בנצרת בשנת 1640.

 

בית הספר ברמלה הוקם בשנת 1902.

 

עם הקמת בתי הספר של מסדר הפרנציסקנים בארץ הקודש החלה מסורת ארוכה של גיבוש לימודי לנוער.

 

תשומת הלב של המשמורת מכוונת גם לתהליך של חינוך בהקשר להשכלה ולערכים, עידוד הזהות הנוצרית, לסובלנות וכיבוד שלווה לאמונות, של שחרור נשים בחברה והרחבת ההוראה לכל, אפילו לעניים ביותר.

 

בתי הספר האחרים של המסדר בישראל הם בירושלים, בנצרת, בעכו, בחיפה, ביפו ונוספים בגדה המערבית נמצאים בבית לחם וביריחו. המסדר מפעיל בית ספר גם בעמן בירת ממלכת ירדן.

 

בית הספר טרה סנטה ברמלה נקרא  Terrta Santa School Ramleh  ובשעריו מתחנכים ילדים ונוער.

*

בראשית דרכו בבית ספר למדו בנים עד כיתה ח' במקביל הבנות למדו בבית ספר אחר.

 

בשנת 1972 אוחדו שני בתי הספר לאחד.

 

תלמידי בית הספר המשיכו ללמוד בבית ספר תיכון ביפו.

 

בשנת 1991 נפתח בית הספר התיכון ברמלה.

 

כיום בבית הספר לומדים התלמידים מגיל 4 ועד גיל 18 (כיתה י"ב)

*

בשנת הלימודים הנוכחית (2023/24 לומדים בו 460 תלמידים בבית ספר יסודי (א – ח) ובית ספר תיכון (ט – י"ב).

 

56%  מהתלמידים הם נוצרים ו-44% התלמידים הם מוסלמים.

 

מרבית התלמידים בבית הספר מתגוררים ברמלה ולוד.

*

*

*

מגמות הלימוד בבית ספר התיכון הן כימיה, פיזיקה, באולוגיה, סוציולוגיה, מדעי הרוח, ושפות: עברית ואנגלית.

 

הזכאות לבגרות בית ספר זה, כמו ברבים  מבתי הספר הכנסייתיים, גבוהה הן בקרב מגזר המיעוטים והן בקרב שאר בתי הספר  התיכוניים בארץ.

 

חלק גדול מבוגרי בית הספר ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות בארץ בעיקר האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב והטכניון בחיפה וגם במכללת אונו.

*

*

*

*

*

בסיום השיחה האב עבד אל משיח פאיז פהים ביקש לציין מספר נקודות חשובות.

 

הוא אוהב את העשייה בתחום החינוך ומחובר בכל נימי נפשו למורים ולתלמידים.

*

לדידו יש להעניק לכל אחד את ההזדמנות ללמוד וגם אם הוא מתקשה בלימודים.

 

לדעתו יש להגיע למצב שכל קהילה דתית תכתוב על עצמה ותפיץ את דבריה בין כל הקהילות במדינה.

 

הוא חושב שהלימוד בבית הספר צריך להיות מכוון לקראת הלימוד באוניברסיטה שצריכה להגדיר את התוכן ותכנית הלימודים הנדרשים.

 

משרד החינוך נדרש להתייחס לבתי הספר הכנסייתים בכל הקשור להקצאת משאבים במידה שוויונית כמו לכל מגזרי החברה בישראל.

 

לסיום, הדגיש שכמו בעבר בעת שנאלץ לעמוד מול קשיים רבים והמשיך לעסוק בחינוך והקניית השכלה, כך ימשיך ככל שיוכל גם בעתיד. בענייו חינוך ילדים ונוער הוא המשימה הראשונה והחשובה ביותר.

סוף דבר,

הביקור הקצר
בבית הספר טרה סנטה רמלה
היה נעים מאוד.

הלימוד אודות בית הספר 
היה מעניין.

בביקור למדתי
עוד על בתי הספר הכנסייתיים בכלל,
ועל בתי הספר של מסדר הפרנציסקנים בפרט.

התרשמתי ממאוד
מבית הספר,
מהמורשת שלו
והצלחתיו.

שמחתי מאוד ללמוד על עוד
מרכיב אחד בפן הנוצרי
של העיר רמלה בפרט
והמיעוט הנוצרי בישראל בכלל.

התרשמתי מאוד
מהאב עבד אל משיח!!
הוא אדם נעים הליכות,
אדם המאמין בעשייתו בחינוך
ומשקיע בה את כשרונותיו

*****

תודה לך
האב עבד אל משיח
שפתחת צוהר
להכיר אותך
ואת בית הספר,
תודה לך
על השיחה מעניינת.

תודה לך סטיפן
על הליווי בסיבוב הקצר
במתחם בית הספר.

תודה לך הלן האחראית
על שער בית הספר
שאפשרת לי
לחנות בקרבת המתחם. 

תודה לך עם
האב ד"ר אליאס דאו
על יצירת הקשר עם
האב עבד אל משיח

.   

באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

בחורף 2023, המשכתי בישורת האחרונה של המסע בהכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

בימים אלה אני ממשיך בסיכום מסע בכתיבת ספר המציג את מה שלמדתי וראיתי במהלכו וראו המיעוט שבמיעוט – הקדמת הספר אודות הנוצרים הערבים במדינת ישראל. בתיעוד זה מופיעים כל הקישורים למקומות שהגעתי אליהם במסע.

עדין נותרו מעט מקומות בהם נמצאים הנוצרים שטרם הגעתי אליהן.

ביום שלישי 11 ביוני 2004 הגעתי לנווה שלום היישוב היהודי/ערבי הסמוך ללטרון.

****

****

ביישוב זה ביקרתי לפני יותר משלוש שנים וראו נווה שלום/ואחת אלסלאם היישוב היהודי/ערבי הסמוך ללטרון (מרס 2021).

ביקור זה היה השלמה להכרת מרחב לטרון ועמק איילון עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016) ולימוד והמערכה באזור זה במלחמת העצמאות וראו בעקבות קרבות לטרון בתש"ח (ספטמבר 2018)

בפעם זו ביקשתי להתמקד בפן הנוצרי של היישוב: מייסד היישוב (נזיר נוצרי), משבצת הקרקע עליו הוקם שניתנה על ידי מנזר לטרון והתושבים הערבים הנוצרים.

גם הפעם נפגשתי עם ראייק ריזק בחצר בית הקפה שהוא מפעיל בכניסה ליישוב יחד עם רעייתו דייאנה.

בשיחה נכח גם אלימלך בן ארי, תושב היישוב חברו של ראייק והוא עמית שלי בטיפולי הידרותרפיה בבית הלוחם ירושלים.

בתחילה ראייק סיפר לנו שוב על ברונו הוסאר הנזיר הדומיניקני שיזם את הקמת היישוב, הקרקע עליו נבנה.

הוא חזר על אבני דרך בהתפתחות היישוב  אופן התנהלות היישוב (האידיאולוגית, התרבותית, הארגונית, החינוכית, המשקית, קליטת חברים חדשים ועוד).

ראייק שהוא ערבי נוצרי סיפר על עצמו, על משפחתו, על נצרת המקום בו גדל, על חייו כנוצרי ביישוב נווה שלום ועל חינוך ילדיו.

ראייק ריזק (9/1955) נשוי לדאיינה ואב לשני בנים.

 

הוא ערבי נוצרי המשתייך לכנסייה היוונית -אורתודוכסית.

 

הוא נולד וגדל בנצרת.

 

לדבריו, מוצא משפחתו שהגיע לארץ ישראל במאה השמונה עשרה הוא מהיישוב סחרה שבהרי עג'לון בעבר הירדן.

 

הוא למד בבית הספר היסודי של הכנסייה היוונית אורתודוכסית שהיום אינו פועל.

 

תיכון למד בבית הספר הבפטיסטי (שנקרא אז בית הספר האמריקאי נצרת) וסיים בשנת 1973.

 

לאחר לימודי התיכון עבר לארצות הברית ושהה שם שבע וחצי שנים במהלך תקופה זו למד הנדזה אלקטרונית באוניברסיטה בדאלס.

 

בשנת 1982 הכיר את רעייתו דייאנה ובשנת 1983 נשאו בטקס דתי בכנסיית הבשורה  האורתודוכסית בנצרת.

 

במאי 1984 הם עזבו את נצרת ועברו להתגורר בנווה שלום ומאז הם מתגוררים בו.

 

ראייק שימש מזכיר כללי של היישוב במשך חמש שנים (שתי קדנציות), עבד במלון, היה מורה מחליף בבית הספר וכל השנים עסק ביחסי ציבור של היישוב.

 

ראייק ודייאנה היו הזוג השישי שהצטרף ליישוב והזוג הערבי הנוצרי הראשון אחריהם הגיעו עוד משפחות של ערבים נוצרים.

 

שני ביניהם למדו בבית הספר היסודי בנווה שלום, הילל ,הבכור, המשיך ולמד בבית הספר הערבי האורתודוכסי ברמלה ומתגורר היום ביפו והצעיר טאג' למד בבית הספר תיכון צפית בכפר מנחם ומתגורר היום בברצלונה.

 

מקים נווה שלום
האב ברונו הוסר 

הרעיון להקמת היישוב נולד בשנת 1969 על ידי הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר כמימוש חזונו לקדם את דו-קיום יהודי-ערבי. לדבריו "אמונה בניצחון האהבה על האיבה, זו המטרה האמיתית והעמוקה ביותר של כפר שלום".

 

ברונו הוסאר נולד ב-1911 למשפחה יהודית באלכסנדריה שבמצרים בשם אנדרי הוסאר. אביו היה יהודי ממוצא הונגרי ואמו יהודייה ממוצא צרפתי. הוריו היו שניהם חילוניים, בעלי אזרחות איטלקית. אביו ניהל בקהיר את סניף חברת הביטוח

האיטלקית אסיקורציוני ג'נרלי.

 

בגיל 18 היגר עם משפחתו לצרפת שם סיים את לימודיו העל-תיכוניים כמהנדס ב-"École Centrale".

 

בשנת 1945 הצטרף למסדר הדומיניקני, שם אימץ את השם ברונו, והוסמך ככוהן דת בשנת 1950.

 

לאחר מלחמת העצמאות החשמן, האב אבריל, הציע להוסאר, בשל מוצאו היהודי, להקים מרכז דומיניקני ללימודי יהדות במערב העיר, בדומה למרכז ללימודי אסלאם בקהיר.

 

האב ברונו הסכים ונכנס לישראל 23 ביוני 1953 באשרת תייר (כיוון שהמיר את דתו לא חל עליו חוק השבות).

 

כאשר הוא הגיע לישראל, ברונו הבין לעומק את חשיבות שורשיו היהודים ואת השתייכותו לעם היהודי.  תוך כדי לימודי השפה העברית, היסטורית העם היהודי, וכן הבנת גישתה של הכנסייה ליהודים, ברונו השתכנע יותר ויותר שיש צורך לעורר שינוי במה שמלמדת הכנסייה, בעמדתה על הנושא, ובהתייחסותם של הנוצרים אל היהודים. בתחילת דרכו, ברונו פגש נוצרים נוספים ממשפחות יהודיות וכן נוצרים אשר הרגישו כמוהו.

 

בשנת 1954 בתמיכתו של הפטריארך הלטיני בירושלים היה הוסאר מיוזמיה ומייסדיה של נציגות יעקב הצדיק, קהילה של קתולים דוברי עברית. בשנת 1955 ברונו נהייה רועה הקהילה הקתולית הדוברת עברית בתל-אביב – יפו ונשאר שם עד 1959. במקביל היה כהן דת בבית ספר תיכון דומיניקני ובבית החולים הצרפתי של "האחיות של מסדר יוסף" ביפו.

 

בשנת  1960, הוא והאב ז'אק פונטיין, פתחו בירושלים את בית ישעיהו הנביא אשר תוכנן במשך זמן רב כל כך להיות מרכז המקביל למרכז היוקרתי בקהיר שהוקם על ידי הדומיניקאנים לחקר האסלאם. לאחר זמן קצר הצטרפו אל הצוות האבות מרסל דובוא וגבריאל גרוסמן.

 

בשל מעורבותו בחיי הקהילה הקתולית הדוברת עברית ובבית ישעיהו, ברונו חש יותר ויותר בצורך להשתתף ביוזמות אשר קידמו את היחסים בין הכנסייה והיהודים. הוא השתתף בייסודה של קבוצת הקשת בענן (Rainbow) וכן של האגודה האקומנית למחקר תיאולוגי בישראל. חשוב מכל, ברונו והדומיניקאנים הבינו את חשיבותה של מועצת הוותיקן השנייה בהנהגתו של האפיפיור יוחנן ה23. ברונו טרח רבות בעבודת ההכנה לקראת המועצה, כדי לקדם דרך המועצה שינוי אמיתי ביחס הכנסייה אל היהודים. ברונו נסע בתכיפות לרומא. הוא הוזמן על ידי הקרדינל אוגסטין לבוא להשתתף כמומחה באסיפה השלישית אשר הכינה את כתיבת הטקסט הידוע כ Nostra aetate (בעתותינו). הטקסט הביע שינוי מהותי בעמדתה של הכנסייה הקתולית ביחס ליהודים, ליהדות, וכן כלפי דתות אחרות.

 

המקור אתר נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל

בשנת 1966 ברונו קבל אזרחות ישראלית.

 

בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים התלווה למשלחת ישראל לאספה הכללית של האו"ם. הוא היה איש הדת הקתולי היחיד במשלחת. בדבריו בפני האספה הכללית של האו"ם אמר "אני כומר קתולי, אני יהודי, אני אזרח ישראל, נולדתי במצרים, חייתי שם שמונה עשרה שנה. אני מזהה בתוכי ארבע זהויות שונות: אני באמת נוצרי וכומר, אני באמת יהודי, אני באמת ישראלי וגם אם איני מרגיש מצרי, הרי שאני מרגיש בכל זאת קרוב מאוד לערבים שאותם אני מכיר ואוהב.

 

בשנת 1970 ברונו וכמה מחבריו היו בין המייסדים של היישוב נווה שלום, כפר אשר הוקדש לקידום דו הקיום בין יהודים וערבים.

 

בשנות חייו האחרונות, ברונו נע ונד בין נווה שלום לבית ישעיה.

 

הוסאר הלך לעולמו ב-1996 והובא למנוחות בטקס שכלל מיסת אשכבה נוצרית לצד הקדיש היהודי.

 

על מצבתו הצנועה נחקקו המלים "ואהבת לרעך כמוך", בעברית ובערבית, וכן צלב ומגן דוד.

*

הרחבה ועוד ראו האב ברונו הוסאר (1996-1911)

הקמת היישוב נווה שלום

לצורך הקמת היישוב כך האב ברונו הוסר קיבל ממנזר לטרון משבצת קרקע בור בגודל 400 דונם.

 

משבצת זו משתרעת על מורדות הגבעות השפלה מעל תוואי נחל נחשון.

 

במשך 19 שנים, בין 1948 – 1967, משבצת זאת נמצאה בתחום שטח ההפקר בתוך מובלעת לטרון בין קווי שביתת הנשק ישראל – ירדן.

מיקום נווה שלום

כשני עשורים לאחר הקמת היישוב, ביקש המנזר לקבל חזרה את משבצת הקרקע עליה הוקם היישוב.

 

בשנת 1999 לאחר מו"מ ארוך ומייגע הגיע היישוב והמנזר לפשרת ומחציתו , משבצת בגודל 200 דונם הוחזרה למנזר.

 

נווה שלום/ואחת אלסלאם הוא, כאמור,  כפר שיתופי יהודי / ערבי הנמצא בתחום המוניציפלי של המועצה אזורית מטה יהודה.

 

שמו של היישוב סמלי ומסמל את שאיפת המקימים ליצור יישוב שיביא את השלום.

 

ברונו הראה גמישות רבה ונדיבות רוחנית כאשר קיבל עם הזמן שהכפר מתגבש עם צביון חילוני כדי לגשר על הבדלים לאומיים (ישראלי-פלסטיני) ולא דתיים.

 

ביישוב מתגוררות כמאה משפחות כמחציתן משפחות יהודיות ומחציתן האחרת משפחות ערביות (נוצרים ומוסלמים).

 

ביישוב מתגוררות עשר משפחות של ערבים נוצרים ובערך 50 – 60 נפש.

 

משפחות אלה הגיעו לנווה שלום מנצרת, מכפר יאסיף, מעיליא, רמלה ולוד.

 

ראוי לציין שחלקם של הערבים הנוצרים מסך תושבי היישוב הוא בערך 10%, בערך פי 5 מסך חלקם בקרב אוכלוסיית המדינה.

 

כאמור, הרעיון בייסוד הקמת היישוב היה שיבנה על אחווה רוחנית בין יהודים, נוצרים, ומוסלמים.

 

 הערבים הנוצרים בנווה שלום אינם מהווים קהילה ואין להם כנסייה משלהם.

 

 הערבים הנוצרים בנווה שלום נכללים בקהילה המשותפת של היישוב.

*********

****

*****

כיפת התבודדות מבנה עגול וקטן הנועד להירגעות קרויה בית דומיה סַכִּינָה ו

 

המבנה קיבל את שמו מספר תהילים ומהקוראן (בערבית המילה סקינה משמעה שלווה)

 

את המבנה תכנן האדריכל חיים חפץ.

"המרכז הרוחני פלורליסטי על שם ברונו הוסאר",

****

"המרכז הרוחני פלורליסטי על שם ברונו הוסאר", מטרתו יצירת בסיס משותף לדיאלוג בין העמים.

 

את מבנה המרכז עיצב האדריכל חגי דביר והוא משלב בו יסודות יהודים, נוצרים, מוסלמים ובודהיסטים.

 

הוא עיצב שני אולמות רחבי ידיים, עטורי כיפות גדולות וחלונות אובליים השואלים מוטיבים ממסגדים, כנסיות, בתי כנסת וגני זן.

 

במקום נערכות הרצאות, דיונים וחוגי מדיטציה והוא פתוח גם למבקרים חיצוניים.

****

סוף דבר,

יישוב נווה שלום/ואחת אלסלאם
הוא מיוחד ויוצא דופן
בכל מובן:
מיקומו באזור שהיה שטח הפקר,
היוזמה להקמתו,
קרקע הכנסייה עליו הוקם,
הרכבו הדמוגרפי,
האידאולוגיה המשמשת
כבסיס להתנהלותו,
החינוך הדו לשוני המשותף
ועוד.

אין עוד יישוב כזה בארץ!

הקמת נווה שלום/ואחת אלסלאם
התאפשרה רק
בעקבות יוזמת האב המייסד
והסכמת מנזר לטרון
להקצות את הקרקע
לאחר אישור האפיפיור!

*****
תודה לאלימלך
שיצר את הקשר ביני ובין ראייק,

תודה לראייק
על האירוח והשיחה
ועל ספרו שהעניק לי.

באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

אחד המקומות אליהם הגעתי הוא העיר לוד.

לוד, עיר ואם בישראל, עיר שאוכלוסייתה מעורבת, הרוב יהודים, מיעוט מוסלמים ומיעוט של המיעוט נוצרים.

 

עד שנת  1948 לוד הייתה עיר ערבית והתגוררו בה מוסלמים ונוצרים.

 

הנוצרים המתגוררים היום בעיר בעיר הם שריד לנוכחות הנוצרית בעיר מאז ראשית הנצרות.

 

העיר לוד קדושה בהיותה לפי המסורת הנוצרית הקדומה מקום מגוריו וקבורתו של גאורגיאוס הקדוש שנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורתודוכסית.

*

כנסייה גאורגיוס הקדוש מהווה לא רק מקום תפילה של הקהילה הנוצרית המקומית אלא גם אתר קדוש אליו עולים לרגל הנוצרים הערבים האורתודוכסים מישראל.

 

בעבר, שתנאי הביטחון אפשרו, הגיעו גם נוצרים ערבים אורתודוכסים מהגדה המערבית, מרצועת עזה וגם ממלכת ירדן.

 

כנסייה גאורגיוס הקדוש היא יעד חשוב של צליינים הכנסיות האורתודוכסיות המגיעים  לארץ בעיקר מרוסיה, גאורגיה, יון, קפריסין, רומניה, בולגריה אוקראינה וסרביה. בתקופת הסגר של מגפת הקורונה נעצרה תנועת הצליינות מחו"ל וכך בימי מלחמת ה-7 באוקטובר היא מלחמת עזה.

*

מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'" ואליו מגיעים הערבים הנוצרים האורתודוכסים מישראל וצליינים מהמדינות שנזכרו לעיל. ברבות הימים על מנת למתג את העיר לוד הפכו להיות "חגיגת לוד".

*

אל הכנסייה וסביבתה הגעתי מספר פעמים לוד, סיור ברגל במרכז העיר העתיקה  (מרס 2019), לוד, סיור ברגל וברכב בעיר הישנה (אפריל 2019), לוד, דיווש בתוך העיר, לאורכה ולרוחבה (אפריל 2019)

אל אירועי "חג סנט ג'ורג'" הגעתי פעמיים לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג' (נובמבר 20129) לוד, חגיגת גאורגיוס הקדוש  (נובמבר 2021)

בחורף 2023, במקביל לישורת האחרונה להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת, התחלתי לסכם את מסע בספר המציג את מה שלמדתי וראיתי במהלכו וראו המיעוט שבמיעוט – הקדמת הספר אודות הנוצרים הערבים במדינת ישראל

עדין נותרו מעט קהילות שטרם הגעתי אליהן.

ביום שבת  8 ביוני 2024  הגעתי עם חבריי רבקה ורז גורן לבקר את קהילת הערבים הנוצרים בלוד.

את הביקור תיאם ידידי ג׳ורג׳ חליל דאוד קרקר איש הקהילה המקומית אותו הכרתי בביקוריי בעת חג סנט ג'ורג' לפני מספרים ומאז אנחנו בקשר.

מארחיי הם  ידידיי דאוד קרקר אף הוא איש הקהילה המקומית וגם אותו הכרתי בביקוריי בעת חג סנט ג'ורג' לפני מספרים ומאז אנחנו בקשר וד"ר ג'ריס סאלם חנחן איש הח'ורס (המקהילה) שליח ציבור, "החזן" של הקהילה.

בשעת בוקר הגעתי לתפילת סופשבוע בה משתתפים ביחד אנשי הקהילה הערבים הנוצרים וגם אנשי הקהילה הגיאורגית הנוצרית המתגוררים בלוד וגם תיירים מזדמנים נוספים יוונים אורתודוכסים.

לאחר התפילה התכנסנו באולם במנזר ממול לכנסייה.

בתחילה הצגתי את עצמי לאנשי הקהילה שהשתתפו בתפילה וסיפרתי בקצרה על המיזם. העיקר המפגש הוקדש  שמעתי מהם עליהם ועל קהילתם.

בהמשך הצטרף לשיחה גם כהן הדת של הקהילה ארכימנדריט האב Markellos Karageorgion שסיפר לנו עליו.

ארכימנדריט האב Markellos Karageorgion  אדם חביב וחברותי ביותר.

 

הוא יווני. הוא נולד (1963) וגדל בעיר קוֹמוֹטִינִי בצפון מזרח יוון הנמצאת ממזרח לסלוניקי בחבל מזרח מקדוניה ותראקיה בקרבה למשולש הגבולות יון -תורקיה – בולגריה.

 

שבגר הפך להיות נזיר ובהמשך עבר לארצות הברית והתגורר במנזר יווני – אורתודוכסי למעלה מ-30 שנים: באוהיו 13 שנים ואח"כ באריזונה 20 שנים ותקופה נוספת בניו מקסיקו.

 

בשנת 2020 נקרא על ידי הפטריארך להגיע לשרת בארץ הקודש.

 

שנתיים שהה במנזר כנסיית המולד בבית לחם.

 

בשנת 2022 התמנה לכהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית.

 

האב Markellos Karageorgion  דובר יוונית, אנגלית, צרפתית וספרדית אך אינו דובר ערבית ועברית.

 

את התפילות הוא מנהל בשפה היוונית ואת התפילה והמזמורים משמיעים שליחי הציבור מקרב הקהילה והם אנשי ח'וראס (מקהילה)

הקהילה הערבית הנוצרית בלוד

כפי שכבר צוין, הנוצרים המתגוררים היום בעיר בעיר הם שריד לנוכחות הנוצרית בעיר מאז ראשית הנצרות.

 

בתקופה העות'מנית, החל מהמאה השש עשרה הייתה לוד המרכז היישובי של מרחב מישור החוף המרכזי שהשתרע מגבעות השפלה במזרח ועד יפו במערב.

 

בראשית המאה התשע עשרה התגוררו בעיר כ-1,000 נפש ולקראת סופה  התגוררו בה כ-2,000 נפש

 

בשנת 1872 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית בנתה מחדש את כנסיית גאורגיוס הקדוש על חורבותיה של הכנסייה ההרוסה בצמוד למסגד ולצידה ובצמוד לה הוקם גם מנזר.

 

בתקופת המנדט לוד הפכה להיות לעיר מחוז – מחוז לוד בו נכללו נפת רמלה ונפת יפו. לוד הייתה לצומת רכבות בין הקו מיפו לירושלים ובין הקו ממצרים לחיפה, בסמוך אליה נבנו מחנות הצבא הראשיים ושדה התעופה הבינלאומי. בתקופה זו נבנו שכונות חדשות מחוץ לעיר העתיקה ואליהן עברו גם הערבים הנוצרים.

 

כתוצאה מפיתוח העיר בתקופת המנדט, המשיכה וגדלה בהדרגה אוכלוסיית העיר והגיעה בסוף קופת המנדט ל-16,500 נפש.

 

גם האוכלוסייה הנוצרית גדלה והתפתחה אולם, חלקה במשך תקופת המנדט היה רק כעשירית מסך תושבי העיר ובסופה כללה כ- 1,840 נפש .

 

העיר לוד נכבשה במלחמת העצמאות בזמן "קרבות עשרת הימים" ב-10 יולי 1948. בלוד נותרו מעט תושבים הערבים הרוב גורשו/נמלטו ממנה מזרחה לעבר ההר, אזור שהפך בראשית שנות ה-50' של המאה העשרים לגדה המערבית. אחרים המשיכו הלאה מזרחה והגיעו לממלכת ירדן בעבר הירדן. הערבים הנוצרים הגיעו בעיקר לרמאללה ומיעוט לבית לחם.

*

בקיץ 1949 לאחר ביטול הממשל הצבאי בערים המעורבות (חיפה, יפו, רמלה לוד ועכו)  הפכה לוד לעיר עברית ומספר חודשים לאחר מכן השתכנו בה עולים חדשים, בין היתר, אלה שהגיעו מהמעברות הסמוכות. במקביל חזרו אט אט חלק מתושביה הערבים המוסלמים והנוצרים שעזבו אותה במלחמה.

 

היום כמעט שלושה רבעים מתושבי לוד הם יהודים והשאר ערבים, מרביתם מוסלמים ומיעוט זעיר נוצרים.

 

הקהילה של הערבים הנוצרים שכולם משתייכים לכנסייה היוונית אורתודוכסית מונה כ-200 משפחות שכוללות כ-850 נפש והם מהווים כ-1% מאוכלוסיית העיר.

 

לקהילה יש עמותה בה חברים אנשי הקהילה.

 

הקהילה מגובשת ואנשיה משתתפים גם באירועים משפחתיים של חבריה.

 

מרבית ילדי הקהילה לומדים בבית הספר האורתודוכסי ברמלה ומעט גם בבית ספר טרה סנטה בודדים לומדים בבתי הספר של החינוך הממלכתי בלוד וגם בבית ספר תיכון בעיר.

 

ילדי הקהילה משתתפים גם בשבט הצופים המקומי המשתייך לאיגוד השבטי הצופים היוונים אורתודוכסים.

 

במשך השנים קהילה זו הצטמצמה מאוד בגלל הגירה ממנה בעיקר לרמלה וגם לחו"ל. חלק מאלה שעברו לרמלה מרגישים שהם שייכים לקהילה בלוד. קהילה זו.

זמן התפילה 

*

*

כהן הדת האב מרקלוס קארגיאורגיון

כהן הדת הגיאורגי

*

*

*

ד"ר ג'ריס סאלם חנחן ובן דודו דאוד ג'ברא חנחן, חברי ח'וראס (מקהילה) שליחי ציבור, חזנים שרים את המזמורים ונושאים את התפילה בשפה הערבית

*

החזן ושליח הציבור ד"ר ג'ריס סאלם חנחן הוא רופא שיניים במקצועו, את תפקיד החזן "ירש" מאביו וסבו שאף הם היו חזנים.

*

*

המנזר הנמצא
למול הכנסייה

*

*

*

המפגש עם אנשי הקהילה וכהן הדת

*

*

צילום רז גורן

*

צילום רז גורן

רז גורן צילם אותנו למזכרת מהביקור

סוף,

הביקור בקהילה של
הערבים הנוצרים בלוד
היה מעניין מאוד.

שמחתי להשלים
את התמונה
על הפן הנוצרי
של העיר לוד
רווי ההיסטוריה ומסורת.

למדתי על עוד
מרכיב בפסיפס המגוון
של המיעוט הערבי הנוצרי בישראל.

התרשמתי מאוד
מהכנסת האורחים
של הקהילה
שהיא מגובשת ומלוכדת. 

*****

תודה לך ארכימנדריט מרסלוס
כהן הדת של הקהילה
על הפתיחות והשיחה נעימה.
התרשמתי ממך מאוד וגם מהעובדה 
שלמרות, שאינך דובר ערבית
אתה אהוד על אנשי הקהילה.

תודה לך
ג׳ורג׳ חליל דאוד קרקר
על תיאום הביקור.

תודה לכם
דאוד קרקר וד"ר ג'ריס סאלם
על האירוח  הלבבי.

תודה לכם
רבקה ורז גורן
שהצטרפתם לביקור
ורז שצלמת.

אומרים: "לים יש גם השפעה תרפויטית" ולכן, כדי להתאוורר "מקן הקוקיה" הלכתי לצפות בו בשעת ערב מעל חוף הסלע בבת ים.

*

*****

*

*

*

*****

*

*

*

*****

*

*

*

*

*

*

*

*

סוף 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

ביום שני 3 ביוני 2024 הגעתי עם חבריי פואד והישאם בשאראת (יפיע) לביקור במתחם כנסיית המשיח.

מתחם זה הוא של קהילה זעירה מאוד של ערבים נוצרים אוונגלים.

קהילה זו קטנה, זעירה, יוצאת דופן ושונה מאוד ממרבית הקהילות הערבים הנוצרים בנצרת.

המארח הוא פסטור מוריס גדעון המתגורר במתחם עם משפחתו: רעייתו נעמה וילדיו נטלי, עאוני וסנדרו.

הקשר עם פסטור מוריס גדעון  נעשה באדיבות ידידי עו"ד בוטרוס מנסור המנהל תפעולי/מנהלי של בית הספר התיכון הבפטיסטי.

בתחילה ישבנו בחדר האירוח הצמוד להיכל התפילה.

לבקשתי, הוא סיפר לנו על עצמו ודרכו אל קהילה אוונגלית זו ואחר כך הוא הרחיב אודות מתחם הכנסייה הקהילה ופעילותה.

לאחר השיחה הסתובבנו וצלמתי בכנסייה ובמתחם.

לאחר מכן  נפרדנו והמשכנו לדרכנו, להמשך המסע בנצרת.

להלן מובאים עיקרי האמונה של הנצרות האוונגלית,
"הסיפור" של פסטור מוריס גדעון,
מידע אודות כנסיית המשיח הקהילה ופעילותה
וגם מספר צילומים.

הזרם האוונגלי

בקרב הערבים הנוצרים בישראל, ישנם מאמינים המשתייכים לאוונגליזם שהיא זרם בנצרות הפרוטסטנטית שצמח באירופה בתקופת המאה השמונה עשרה בארצות דוברות גרמנית ואנגלית ובעיקר בקרב חלק מהמתודיסטים, הבפטיסטים, האנגליקניים, הלותרניים והקלוויניסטים ועוד.

 

מקור שם התנועה הוא באוונגליונים, שהם כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה מטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים.

 

הדגשים העיקריים של תנועה זו הן המרה אישית, אדיקות אישית ולימוד תנ"ך, מוסריות ציבורית שכללה הימנעות משתיה והקפדה על "ערכי המשפחה", חוסר הדגשה של הפורמליזם בפולחן ובדוקטרינה, תפקיד חשוב יותר למאמינים הרגילים (כולל הנשים) בפולחן, וכן לימוד אינטנסיבי ועצמאי של כתבי הקודש.

 

שלושה הם עקרונות אוונגליסטים:

 

הפרטת הדת והדגשת הפרט: מינימום התערבות של הממסד הדתי, וקשר ישיר בין הפרט לאל ללא צורך במתווכים ובהכשרה דתית תאולוגית.

 

עיון בכתבי הקודש: לימוד התנ"ך והברית החדשה במרכז ופירושו על ידי המאמינים, ללא צורך בתיווך של כהני דת.

 

תחושת החטא: הקשר לאל מתחיל בהכרה האישית כי האדם הוא חוטא. המאבק בחטא הוא עניין יומיומי שיש לדווח עליו. משום שאין קשר לממסד, הווידוי הוא אישי.

 

העקרונות הללו התקיימו ברפורמציה של המאה השש עשרה והובילו לניתוק מהוותיקן ולייסוד כנסיות פרוטסטנטיות, אך בניגוד לכך, האוונגליזם הציע "עסקת חבילה" של אורחות חיים, של סגנון ושל פעילות הכוללת הדגשים הבאים:

 

חשיבות הבית (אחראי למרכזיות הבית באידאולוגיה של מעמדות הביניים): פולחן הביתיות מדגיש את חשיבות הבית במיוחד בעולם חומרי, קפיטליסטי;

 

זהות נוצרית כבסיס לדרישות חברתיות ופוליטיות: תחושת שליחות, רצון לצאת ולשנות את העולם המתבטא בקמפיינים פוליטיים וחברתיים שונים;

 

סגנון חיים אלטרנטיבי מאופק: צורות הבידור מהמאה השמונה עשרה כמו תיאטרון, קונצרט, אופרה, קריאת רומן הן דברים משחיתים;

 

תרבות אלטרנטיבית: סגנון לבוש מאופק, הליכה למטיפים, קריאת טקסטים אוונגליסטים.

 

מרכזם הגדול של האוונגליסטים כיום הוא בארצות הברית ויש להם מרכזים נוספים גם בהולנד, בניו זילנד, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ובמדינות נוספות.

 

מספרם של המאמינים הערבים האוונגליים בישראל, קטן מאוד ונאמד בערך כ-5,000 מאמינים, מחציתם משתייכים לזרם הבפטיסטי והאחרים משתייכים "כנס הכנסיות האוונגליות", קהילות במספר פלגים: נזארין , אחים פתוחים, האחים הסגורים, קהילת האל (פנטקוסט) והברית המסיונרית.

קהילת כנסיית המשיח נצרת, מושא תיעוד זה,
אינה נכללת ב"כנס הכנסיות האוונגליות" בישראל

והזיקה שלה
היא ל-14,000 קהילות כנסיית המשיח האוונגליות
במדינות דרום ארצות הברית.

כנסיית המשיח

מיקום הכנסייה

כנסיית נצרת ממוקמת על חלקת קרקע בגודל של כ-2 דונם שנרכשה על ידי מסיונריים אוונגליים מארצות הברית ממשפחת קופטי בשנת 1964.

 

הכנסייה נבנתה בשנת 1964 על מנת להוות מרכז פעילותם של המיסיונרים שהתגוררו בירושלים. השניים הראשונים היו ארנסט סטיוארט וראלף הנלי.

 

מסיונרים אלה פעלו בקרב הערבים הנוצרים מהזרמים השונים על מנת שיצטרפו לזרם אוונגלי.

 

שנים רבות, עוד לפני שהפך לפסטור, מנהיג רוחני ודתי, מוריס גדעון שימש מנהל אדמינסטרבי של הקהילה.

 

בכנסיית המשיח מתקיים אסיפה ותפילה כל יום ראשון (שעה 10:00) ושיעור תנ"ך כל יום רביעי בשבוע בשעות הערב.

 

בנוסף מתקיימות תפילות וארוחות חג ביום האם, בחג הפסחא, בחג ההודיה ובחג המולד.

 

כנסיית המשיח בנצרת אינה משתייכת לאף גוף כנסייתי בארץ וכאמור זיקתה היא לקהילות כנסיית המשיח האוונגליות בארצות הברית התומכות בה כלכלית באמצעות תרומות.

 

מקור הכנסה נוסף הוא אירוח (לא כולל לינה) של קבוצות צליינים המגיעות לארץ מתכנסות לתפילת יום ראשון וסועדות במקום. בזמן שלפני מלחמת עזה, היא מלחמת השביעי באוקטובר הארורה הגיעו בין 15 ל-20 קבוצות בשנה.

 

מקור הכנסה נוסף, הוא השכרת חצר המתחם לחניית כלי רכב של  עובדי פירמות הפועלות בסמוך.

 

שנים רבות הקהילה תמכה בעניי נצרת על ידי מתן תווי קנייה.

 

בין השנים 1984 – 1988 היא הפעילה גן ילדים.

*

היכל התפילה

פסטור מוריס גדעון
העומד בראש כנסיית המשיח

 מוריס גדעון (1953) נשוי לנעמה (מאז 1976) ולהם שלושה ילדים: נטלי, ועיוני, סנדרו.

 

הוא נולד וגדל בעכו והשתייך לקהילה היוונית – אורתודוקסית ולמד בבית ספר טרה סנטה.

 

משפחתו עברה לנצרת  (1967) ואת לימודי התיכון השלים בבית הספר טרה סנטה בעיר.

 

אחרי לימוד בתיכון למד בבית הפקיד בחיפה הנהלת חשבון (1970 -1971) ושסיים החל לעבוד במקצועו במלון נצרת.

 

מספר חודשים לאחר שהחל בעבודתו הגיעה למלון קבוצת מאמינם אוונגליים מדאלס ארה"ב שכללה 40 איש והשתקעה במלון למשך 10 לילות.

 

מוריס גדעון שחשב שלילה מספיק לביקור בנצרת. לדבריו, הוא תהה ושאל אותם מדוע הזמינו חדרים במלון לתקופה ארוכה כל כך.

 

תשובתם הייתה שהם הגיעו בשליחות מסיונרית ולצרף נוצרים לקהילתם.

 

מוריס גדעון נשבה בקסמם של האוונגליים והצטרף אליהם לאחר שהוטבל במסע שליחות שבוצע על ידי ג'ורג' ביילי.

 

מוריס החל את עבודתו ואת קשריו עם הכנסייה בנצרת שראשיה, כאמור, היו שליחים מסיונריים מארצות הברית. הוא הוביל את השירה בתפילת יום ראשון ופירש דרשות ושיעורי תנ"ך שניתנו על ידי מיסיונרים לאנשים מקומיים.

 

במחצית השנייה של שנות ה-80 פעל משרד הפנים לשרש את המיסיון הנוצרי ממדינת ישראל.

 

בשנת 1988 נקבע בחוק איסור הנפקת אשרות לאנשי המיסיון. אחרי עשרות שנים בהן פעלו ללא מגבלות, המסיונרים מארה"ב נדרשו לעזוב את הארץ.

 

הפתרון היחיד להמשך קיום הקהילה האוונגלית בנצרת  היה להכשיר ו"לשתול" מטיף ומנהיג רוחני מקומי אזרח מדינת ישראל.

 

מוריס גדעון בהיותו נאמן לנצרות האוונגלית במשך למעלה מ -15 שנים, החליט להכשיר עצמו להיות ראש הקהילה. לאחר לילות ארוכים ושיחות עם אשתו נעמה הם יצאו למסע חדש ומשנה חיים. הוא החליט לעזוב את עבודתו המצליחה בהנהלת חשבונות ואת מקום מגוריו ולצאת עם משפחתו למסע בקרב הקהילות האוונגליות בארצות הברית כדי ללמוד תנ"ך ולהעמיק בעיקרי האמונה של הנצרות האוונגלית כדי להפוך למטיף.

 

עם סיום לימודיהם בשנת 1990 חזרו בני הזוג גדעון וילדיהם לנצרת.

 

לאחר עבודה ארוכה וקשה בנצרת ובאזור הגליל, מוריס גדעון הקים מספר כנסיות אוונגליות ביתיות. אנשי הכנסייה התומכת בארה"ב ביקשו ממנו להתמקד בקהילת כנסיית המשיח בנצרת כדי לחדש ימיה כמו בשנות ה -70 בטרם גורשו המסיונרים

 

מוריס גדעון ואשתו נעמה פעלו והקהילה בנצרת צמחה מ-2 חברים ל- 66 חברים שהוטבלו בכנסייה. מספר המבקרים הזרים, בעיקר קבוצות מארה"ב הגיע ל-80 עד 90.

 

לדברי פסטור מוריס, אך חשוב מכל הוא ואשתו נטעו את רוח האחווה, האהבה והכנסת האורחים בקרב חברי הכנסייה בנצרת המורגשת על ידי כל מבקר, קבוצה או מטיף המגיע לבקר ולהתפלל עם הכנסייה – מקומית או בינלאומית.

 

בשנת 2016 התרחש משבר בקהילה כאשר יותר ממחצית מאנשים עזבוה וחזרו לכנסיות אליהן השתייכו בעבר.

 

קהילת כנסיית המשיח בנצרת הצטמצמה לגודל של 20 – 25 חברים!

הקהילה, מקור התמונה אתר הקהילה

אירוח צליינים, מקור התמונה אתר הקהילה

מקור התמונה, אתר הקהילה

פסטור מוריס  גדעון חושב על העתיד ומחפש אדם צעיר ונמרץ, נשוי שיחליף אותו בבוא העת.

 

הוא מקווה שמחליפו יהיה בנו סנדרו שהוא בעל תואר במנהל עסקים, מורה דרך מוסמך ולומד בימים אלה תיאולוגיה באחת הקהילות במדינת טנסי.

 

כמו כן הוא דואג שקרקע המתחם יישאר בבעלות הקהילה על ידי צירוף נציגים מארה"ב לעמותה לה היא שייכת.

אולם המשרת את הקהילה ולאירוח המבקרים. השלמת הקמתו הייתה בשנת 2023 הודות לנדיבותו של פיליפ הול ממדינת אלבמה ונקרא על שמו.

סוף דבר,

הביקור הקצר
בכנסיית המשיח נצרת
היה מעניין מאוד.

למדנו להכיר
עוד חלק זעיר
של הפסיפס העצום
של קהילות הערבים הנוצרים
בנצרת.

אין ספק
שהקהילה הזו
היא יוצאת דופן
ושונה מכל הקהילות
האחרות בנצרת בפרט
ובארץ בכלל
ובמיוחד בזיקתה
לכנסיות בארצות הברית.

התרשמנו מדרכו
של פסטור מוריס גדעון
לזרם אוונגלי זה
וגם מפעילותו
בבניית הקהילה ושימורה.

תודה לכם
פסטור מוריס גדעון
ואשתו נעמה
על האירוח הלבבי
ועל שפתחתם
צוהר לעולמכם.

תודה לך בוטרוס מנסור
על יצירת הקשר.

תודה לכם פואד והישאם
שהצטרפתם אלי לביקור. 

מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הנוצרים הערבים בישראל החל בשלהי שנת 2019.

בקיץ 2022 המיזם הגיע לחלקו האחרון, אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין וטרם הסתיים.

ביום שני 3 ביוני 2024 הגעתי עם חבר פואד בשאראת (יפיע) לביקור בבית חולים הצרפתי ושמו הרשמי בית החולים סנט וינסנט די פול נצרת. 

מקור התמונה אתר בית החולים

את הביקור תיאם מראש פואד בשאראת.

בית חולים זה הוא השלישי מבין בתי החולים בנצרת והנוספים אליהם הגענו הם בי"ח נצרת E.M.M.S ("בית חולים האנגלי") וגם בית החולים המשפחה הקדושה (ביה"ח האיטלקי).

בתחילת הביקור פגשנו את מנהל בית החולים פרופ' נאיל אליאס ואת הנזירה מהא צנצור אחראית על בית החולים מטעם מסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול"/

*

בתחילה פרופ' נאיל אליאס סיפר לנו על עצמו ודרכו בעולם הרפואה ואח"כ על בית החולים.

בגלל אילוצי לו"ז השיחה הייתה קצרה ועניינית ולאחריה יצאנו לצלם את השניים בחזית בית החולים ובתוך הכנסייה.

לאחר סיבוב צילום חזרנו למשרדים ושם הנזירה מהא צנצור סיפרה לנו על עצמה.

להלן מובא מידע אודות בית החולים עליו למדתי מהשיחה עם מנהל בית החולים פרופ' נאיל אליאס והנזירה האחראית מהא צנצור.
על בית החולים למדתי גם מאתר בית החולים והמצגת שהועברה לי לאחר הביקור.
התיעוד כולל גם צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*

מיקום בית החולים

שטח בית החולים בערך 42.5 דונם,

שטח בנוי בערך: 15000 מ"ר , 300 מקומות חניה, ללא גביה

שם בית החולים
והמסדר הנזירות
שהקים אותו 

כנסיית בית החולים

בית החולים נקרא ע"ש הקדוש סנט וינסנט דה פול Vincent de Paul (אפריל 1581 – ספטמבר 1660) היה כומר צרפתי ב-1737 הוכרז על ידי הכנסייה הקתולית כקדוש.

 

מאז ילדותו, וינסנט דה פול ראה את העוני החומרי והרוחני של אנשים עניים בכפר. בשנת 1617, בשאטילון-לה-דומבס, המפגש שלו עם משפחה במצוקה קיצונית הניע אותו לאסוף נשים מהבורגנות המקומית ומצא איתן את "אחוות הצדקה". מטרתו הייתה לארגן סיוע חומרי וליווי רוחני, כך שהחיים בעוני יוכלו להפוך לסוכני קידומם של עצמם ולהשיג חיים של כבוד. לבקשתו לואיז דה מרילק שידעה את חוסר החיבה במשפחתה מילדותה ותמיד הייתה רגישה לקשיים של אחרים הצטרפה ל"אחוות הצדקה" הראשונות. היא ביצעה את המשימה הזו באומץ לב, באומץ ובזמינות. כישורי הארגון שלה היו לעזר רב.

 

לימים ארגון הנשים שהפך להיות מסדר נזירות העובדות בבית חולים הידוע בשמו  "בנות החסד" ("Les Filles de la Grâce") או "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול", (Filles de la charité de saint Vincent de Paul)

 

כיום כולל מסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול", כ-11,500 נזירות הפועלות ב-1408 קהילות ב-97 מדינות. פעילותן היא בקרב נשים, חסרי בית, ילדים, קשישים, חולים, מפגרים, נכים, פליטים ומהגרים, צעירים ונגמלים מהתמכרויות

 

מחוז "המזרח הקרוב" של המסדר שמרכזו בבירות שבלבנון פועל בקרב 28 קהילות במזרח התיכון: בלבנון, מצרים, ישראל, איראן, שטחים פלסטיניים וסוריה.

 

בנוסף על בית החולים בנצרת על שמו ובבעלות מסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול" נכללים מעון סנט וינסנט ובית הספר לחינוך מיוחד "המעיין" בעין כרם (ירושלים)  המשמש מעון לטיפול בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים הסובלים מפיגור שכלי ונכויות פיזיות ובמנזר סן ונסן דה פול בשכונת ממילא בירושלים.

*

בשנת 2023 ציין בית החולים 125 שנים להיווסדו.

*

*

בית החולים הוקם בשנת 1898 ע"י הנזירה סיוני ליאון (Sion Leonie) אחראית מסדר "הנזירות הרחמניות" בארץ הקודש שישבה בירושלים וזאת לאחר פנייה אליה של משלחת של נוצרים ונציגי עיריית נצרת על מנת לסייע בטיפול של חולים בעיר ובאזור הגליל.

הפירמן (הצו) שניתן על ידי המושל העות'מני להקמת בית החולים

בית החולים הוקם כשליחות של מסדר "הנזירות הרחמניות" בארץ הקודש ומתוך כוונות של עזרה, חמלה ונתינה וזאת לפי דרכו של הקדוש סנט וינסנט וכאמור נקרא על שמו.

 

בית החולים הוא בבעלות "מסדר הנזירות הרחמניות של מחוז "המזרח הקרוב" שמרכזו בבירות. מטעמו מונתה מועצת מנהלים (בורד) ובשליחותה פועלת נזירה אחראית על בית החולים, היום הנזירה מהא צנצור.

 

מנכ"ל בית החולים הוא פרופ' נאיל אליאס והנהלת בית החולים כולל את מנהל כספים, מנהל משאבי אנוש, מנהל תפעול  ומנהל סיעוד.

*

*

דמות בית החולים

בתחילת דרכו בית החולים פעל עם 14 מיטות, ולאורך השנים הופעל על ידי הנזירות והמתנדבים.

 

בתחילתו בית חולים פעל בתוך בית קטן סמוך לבית החולים הנוכחי עם 17 מיטות אשפוז.

 

מאז הקמתו בית החולים שרד הרבה אתגרים והגביר את שירותיו לאורך השנים.

 

הנזירות שהתנדבו לתת שרות רפואי באותו זמן ולפני קום המדינה נהגו לנסוע למרחקים כדי לתת טיפול רפואי לתושבים, הכל נעשה מתוך חמלה, נתינה ואהבה ברוח מסדר אליו הן השתייכו.

 

מראשית דרכו של בית החולים ובמשך תקופה רבת שנים הוא הופעל על ידי הנזירות ומתנדבים מהעולם (בעיקר צרפתיים).

לאורך השנים ועד היום בית החולים המשיך לרכוש כלים וידע, על מנת להתפתח בכל התחומים האפשריים, אשר מחזקים את עקרונות השליחות שלמענה בית החולים הוקם.

 

כיום בית החולים סנט וינסנט פועל כבית חולים כללי ציבורי ובתקצוב, רגולציה ופיקוח של משרד הבריאות.

 

בית החולים מכיל 140 מיטות אשפוז (נשים ויולדות, ילדים (מחלקה ורפואה דחופה), פגיה, א.א.ג, עיניים, מחלקה סיעודית, מכון התפתחות הילד, חדרי ניתוח, מכון דימות ומרפאות חוץ.

בבית החולים מתקיימות תוכניות התמחות של רופאים בתחומים לעיל.

 

בית החולים מסונף לפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי בצפת של אוניברסיטת בר אילן. כל מחלקות בית החולים משתתפות בהוראת סטודנטים. כמו כן בית החולים משתתף בהוראת סטודנטים לסיעוד ומהווה שטח קליני רחב להתנסויות.

 

על אף שבית החולים הוא קטן, הוא מקפיד על ההצטיינות במתן שירותים איכותיים ובטיחותיים.

 

בית החולים סיפק שירותי רפואה לאורך שנים לתושבי נצרת והסביבה, במהלך תקופה הקורונה בית החולים והצוותים שלו התייצבו בקו הקדמי על מנת לעזור לתושבים להתמודד עם המגפה.

*

*

פרופ' נאיל אליאס  מנהל בית החולים הוא מומחה לרפואת ילדים ומומחה לרפואת ריאות ילדים.

פרופ' נאיל אליאס (1965) נולד וגדל בסכנין. סבו היה כהן הדת של הקהילה היוונית קתולית בכפר שהפך להיות עיר.

 

הוא סיים את לימודי התיכון בסמינר סנט ג'וזף- אקלריקי נצרת ( אלמוטראן) (1983)

 

למד רפואה בביה"ס לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים (1984 – 1991)

 

התמחות ראשונה (רפואת ילדים) עשה בבית חולים בני ציון בחיפה (1996) ורפואת ראות ילדים התמחות ברפואת ריאות ילדים בי"ח רמב"ם (1998) והוא הרופא הערבי הראשון שהתמחה ברפואת ראות ילדים

 

בהמשך היה רופא בכיר במכון ריאות ילדים ברמב"ם ומרכז הCF , ורופא ילדים בכיר במח' ילדים בבית החולים הצרפתי.

 

תקופת מחקר והתמחות בתחום ריאות בבית חולים לילדים בטורונטו-קנדה (2004 – 2006).

 

אחרי התמחות בחו"ל החליט לחזור בארץ לבית החולים הצרפתי והתמנה למנהל מחלקת ילדים (2008) במקביל שימש מרצה קליני בפקולטה לרפואה בטכניון (עד 2016).

 

למד תואר שני בניהול מערכות בריאות אוניברסיטת בר אילן (MHA)  ותואר שני בבריאות הציבור (MPH) אוניברסיטה תל אביב.

 

התמנה להיות מנהל בית החולים הצרפתי  (2015).

 

בשנת 2022 סיים תוכנית ענבר למנהיגות רפואית ותוכנית חדשנות ברפואה 8400 עם השתלמות השתלמות בהוורד  ותואר MBA מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2023.

 

בנוסף לניהול בית החולים, הוא רופא במרפאת ריאות ילדים בבית החולים: ביצוע תפקודי נשימה וברונכוסקופיה וגם יועץ למחלקת ילדם בענייני ריאות.

 

בשנת 2023 קיבל מינוי אקדמי של פרופסור לרפואה בפקולטה לרפואה ע״ש עזריאלי בצפת (אוניברסיטת בר אילן).

 

במהלך השנים פרסם מס' רב של עבודות ותיאורי מקרים בנושאים, אסתמה, גוף זר בילדים, מחלות נשימתיות אצל פגים ועוד.

הנזירה מהא צנצור משתייכת מסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול"
היא נציגת מועצת המנהלים מטעם מסדר לו שייך בית החולים ואחראית על בית החולים.

הנזירה מהא צנצור (1970) נולדה וגדלה בבית לחם עד גיל 20.

 

למדה באוניברסיטת בית לחם תרבות אנגלית עברה לבירות לבנון למנזר המסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול" (1994 – 1996).

 

לאחר שהפכה להיות נזירה פעלה בקהילות המסדר במזרח התיכון.

 

לראשונה היא הגיעה לבית החולים נצרת בשנת 1996 ונמצאה עד שנת 2010 ובמקביל למדה תואר ראשון סיעוד ותואר שני מנהל מערכות בריאות באוניברסיטת חיפה.
משנת 2010 עד 2016 אחראית על בית חולים הצרפתי בבית לחם.

 

שנתיים שרתה בקהילות בלבנון (2016 – 2018). חזרה לנצרת בפעם השנייה (2018) וכאמור משמשת האחראית על בית החולים מטעם מסדר "האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול".

 

הנזירה מהא צנצור מתגוררת במנזר הנמצא בבית החולים עם עוד שלוש נזירות המסדר מאוסטריה, לבנון וארה"ב.

 

*

חזון בית החולים 

להיות מרכז רפואי של נצרת והסביבה מוביל במתן שרות רפואי, מקצועי, זמין, בטוח, איכותי , נגיש ואנושי

 

צמצום פערים בשירותים רפואיים בין מרכז לפריפריה ובין חברה כללית לחברה הערבית

 

להקים את בית החולים הראשון לילדים בנצרת, ובפיריפריה

 

להוביל באקדמיה, הוראה ובמחקר בתחומי הרפואה השונים

 

להוביל ולקדם חדשנות רפואית

 

לגייס ולהכשיר את מיטב המטפלים והשירותים לתושבי נצרת והאזור.

 

להרחבה אודות חזון, הקוד האיתי הערכים ועוד

*

דגשים אודות
בית החולים
עליהם דיבר
מנהלו
פרופ' נאיל אליאס 

בשנת 2016 בית החולים השיג את תעודת האקרדיטציה הבינלאומית (JCI) בגאווה רבה והיחידי בנצרת. כמו כן בית החולים זוכה ברף הצטיינויות חוזרות ונשנות במודלי לאומיים לאבטחת איכות הטיפול במניעת זיהומים, איכות ובטיחות הטיפול ופגיה.

 

הצלחת בית החולים  לא הייתה יכולה להתקיים לולא הצוות הנהדר והאוהב של כלל בית החולים העמל לילות כימים ללא הרף כדי לקיים את השליחות של הנזירות המייסדות וזאת לפי דרכו של הקדוש סנט וינסנט: חמלה ועזרה לנזקקים.

 

מנהל בית החולים מודה לכל הצוותים על עבודת הקודש שהם עושים וכמו כן מעריך ומוקיר את עבודתם ונתינתם של העובדים שהיוו את דורות המייסדים לאורך השנים.

 

הוא נרגש לציין שבשנת 1998 הוקמה היחידה הראשונה בחברה הערבית למחלות ריאות בילדים בניהולו ובהמשך רבו ההצלחות וההישגים של מחלקת ילדים שניהל בין השנים 2008 – 2015.

 

מאז כניסתו לתפקיד כמנהל כללי של בית החולים בשנת 2015, יחד עם נזירות המסדר וצוות ההנהלה, הוא ממשיך לדחוף את בית החולים לכוון הקידמה הבריאותית והחדשנות הרפואית לרווחתם ובריאותם של תושבי האזור.

 

הנהלת בית החולים וצוותו מחויבים לשליחות ולמשימה שלשמה נוסד בית החולים, ומבטיחים לתושבי האזור המשך עשייה והתפתחות בכל הכיוונים למטרת קידום הבריאות בעיר נצרת והסביבה.

 

לדבריו, הם ימשיכו בכל הכוח והמרץ לקיים את חזונו של בית החולים כמרכז רפואי מוביל בנצרת במתן שרותי בריאות איכותיים,  בטיחותיים ונגישים, יחד עם הכשרת  דור העתיד של רופאים ואחיות וצוותים רפואיים.

 

מנהל בית החולים ציין שלכולם יש אתגרים רבים למערכת הבריאות בישראל בכלל. בית החולים הצרפתי מתמודד עם אתגרים אלו כגון משאבים ותקציבים.  בית החולים מתמודד עם אתגרים נוספים לנוכח היותו בית חולים קטן, בפריפריה המשרת את המיעוט הערבי. הנהלת בית החולים מודעת לאתגרים אלה ועושה כל ביכולתה להצעיד את בית החולים לחוף המבטחים יחד עם התקדמות למתן שירותים, הכנסת טכנולוגיות חדשות וקידום חדשנות בבית החולים.

 

להרחבה אודות הבית החולים באתר שלו 

*

סוף,

הביקור בבית החולים
היה קצר, מעניין  וממצה.

למדנו על פעילות
מסדר הנזירות
"האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול",

למדנו פרק על תולדות
הרפואה בארץ ישראל
 

השלמנו את
תמונת בתי החולים בנצרת.

התרשמנו מאוד
מבית החולים
ומאופן שבו
מנהלו בשיתוף
הצוות הרפואי, הסיעודי והמנהלי
של בית החולים
מובילים אותו.

התרשמנו 
מפרופ' נאיל אליאס,
שהוא רופא, מנהל, יזם ומנהיג.  
הוא גם אידאליסט
שרואה גם את
טובת החברה והקהילה אליה הוא משתייך,
למרות הצלחתו המקצועית בארץ ובחו"ל
הוא בחר לחזור
ולשרת את אנשי נצרת וסביבתה.

פרופ' נאיל אליאס
הוא מודל למצוינות,
לחיקוי ולנתינה
ומי ייתן ויהיו עוד
אנשים רבים כמוהו.

התרשמנו מאוד
מהנזירה מהא צנצור
האחראית על בית החולים
מטעם המסדר
אליו היא משתייכת,
הטוטליות והמחויבות שלה
לבית החולים
ראויים לכל ציון והערכה.   

תודה לך פרופ' נאיל אליאס
שהקדשת לנו מזמנך היקר
ופתחת לנו צוהר עליך
והצגת בבהירות ותמציתיות
את בית החולים.

תודה לך הנזירה מהא צנצור
שפגשת אותנו,
סיפרת לנו עליך ועל פעילותך

תודה לך כריסטין
מנהלת המדיה
שהובלת אותנו
בסיור הקצר בבית החולים.

תודה לך ניסרין אבו חנא
ששלחת את המצגת. 

תודה לך פואד בשאראת 
שתאמת את הביקור
והצטרפת אליו.