צילום מקרו בטבע הוא סוג צילום מעניין ומרתק באמצעותו ניתן להכיר את העולם הקטן של הצומח, החי והדומם בשטח הפתוח.

ביום שישי (31/5/2019) יצאתי עם עמיתיי בקורס צילום למתקדמים של ביה"ס "צילום בעם" לסדנת צילום מקרו. בשיפולי תל חדיד.

את הסדנה הנחה הצלם נדב בגים הידוע בחוגים מסוימים גם כ-איימישבוי.

הסדנה התקיימה בשיפולי תל חדיד, שם במשך יותר משעתיים ירדנו על ארבע וגם זחלנו על גחון .

תיעוד זה כולל את "היבול" הראוי להצגה של התנסות ביתולית בסגנון צילום זה באמצעות עדשה מקרו 100mmf2.8

בזיהוי חלק מהצמחים סייע לי עמיתי לטיולי אופניים משה כ"ץ.

*******

התכנסות באור ראשון

ניסוי כלים ראשון

*******

בוצין מפורץ

******

******

*****

*******

ברקן סורי

*****

****

******

אחרון עכנאי יהודה

******

*****

אחד מסוגי הניסנית ממשפחת המורכבים

*****

****

*****

אחד מסוגי חבלבל

****

*****

קום עצל לך אל הנמלה ולמד דרכיה

*****

*****

ארכובית הגלגל

*****

****

****

*****

חוח עקוד

****

****

הדגמה

****

****

סוף דבר

*****

הייתה זו
סדנה קצרה מעניינת
ובעיקר מלמדת
שפתחה צוהר
לסוג צילום מרתק,
מן הסתם אמשיך ואעסוק בו.

*****
התודה לנדב בגים 

ביום שלישי (28/5/2019) אמור היה  להתקיים טיול / דיווש רווי תוכן בירושלים. אבל, ברגע האחרון הוא נדחה.

עמית פינקלשטיין הציע שנעשה טיול חלופי. מייד נעניתי להצעה.

קבענו מראש שבדיווש זה ניתן דגש לרכיבה ברצף, הפעם, לא נבקר באתרים ובשכונות ובעיקר נתענג על המראות לאורך המסלול.

כך היה!

התארגנו במהירות ובשעה 17:30 בשעתיים האחרונות של האור יצאנו לדרך.

סיימנו את הרכיבה לאחר שלוש שעות. רכבנו מעט יותר משעתיים.

ביתרת הזמן עצרנו למשכי זמן קצרים לצורכי צילום, עמידה ברמזורים לחציית כבישים, הסברים קצרים ביותר והפסקה קצרה.

*****

מסלול הטיול, מעגלי,
נגד כיוון השעון
שהשמש בגב,

*****

התחלה וסיום
בצומת אורה
בחניון החדש
(הסמוך לתחנת דלק)

******

קטעי המסלול
והמראות בדרך

******

קטע ראשון,
גלישה מצומת אורה,
למול עיר גנים, קריית מנחם
ושכונת משואה,
לצד בית הלוחם
וגן החיות התנ"כי,
כניסה לשביל פארק ירושלים
ירידה ארוכה וממושכת
מגובה 789 מ' מעל פני הים
עד
גובה 654 מ' מעל פני הים

קטע ראשון של המסלול

התחלת הדרך מייד לאחר היציאה מצומת אורה

מול שכונת מצפה משואה, השמש בעיניים רק לצורכי צילום, ברכיבה השמש הייתה בגב

תצפית לעבר נחל רפאים והכפר ולאג'ה ומימין בכפר בתיר

למול הדרך בה ירדנו ממצפה משואה

הכניסה לשביל פארק ירושלים ליד תחנת הרכבת

******

קטע שני,

לאורך שביל פארק ירושלים
חלקו שביל פארק המסילה,
מעקף בגלל כבודות עפר
באזור צומת פת ובית צאפפה,
הלאה בין הקטמונים
ובין מקור חיים,
הלאה בין המושבה הגרמנית
ובין שכונת בקעה,
עד מתחם התחנה הראשונה
ושם הפסקה

*****

שביל הפארק

למול אצטדיון טדי

לאחר חציית הכביש ברמזור, אין ברירה אחרת

עבודות עפר שחוסמות את שביל פארק המסילה

המעקף בין בתי השכונה הסמוכה

קדימה

בית הקברות של הכפר בית צפפה, צמוד לשכונת פת, עד אתמול לא ידענו על קיומו

חזרנו לשביל פארק המסילה בבית צאפפה

בוסתן בבית צאפפה

תוך הבוסתן

שרידי עמדת שמירה מימי למלחמת העצמאות בשכונת מקור חיים, כיוונה למול שכונת קטמון הערבית

לצד העמדה הייתה גם גדר ביטון וזה שרידה

צבע במתחם התחנה הראשונה

צילום למזכרת

******

קטע שלישי,
מתחם התחנה הראשונה,
תצפית אל העיר העתיקה
ממשכנות שאננים וימין משה,
הלאה לבריכת ממילא,
נחלת שבעה,
לאורך כל רחוב יפו,
למול התחנה המרכזית
והלאה עד גשר המייתרים

קטע שלישי

עומדים בתצפית

מבט מזרחה למול הר ציון

מבט דרומה לעבר הכנסייה הסקוטית

טחנת משכנות שאננים

למול שער יפו מוגדל דוד

בית הקברות המוסלמי ממילא

אחד הקברים המפוארים

מול בניין ג'נראלי ברחוב יפו

בדקות האחרונות של האור ברחוב יפו

למול שוק מחנה יהודה, הפעם ראינו מרחוק ולא נכנסנו

מתחם קריית הממשלה מחוז ירושלים בו הבנייה בעיצומה

****

בניין התחנה המרכזית

בניין תחנת הרכבת ממול לתחנה המרכזית, המסילה למטה בעומק 80 מ' מתחת לפני הקרקע

גשר המייתרים

מבט מגשר המייתרים אל בנייני האומה (היום נקרא מרכז הקונגרסים)

****

קטע רביעי,
עליה לאורך ציר הרצל
העובר בקו רכס מערב ירושלים,
מול שכונות קריית משה, בית הכרם,
לצד הר הרצל,
סמוך לשכונות בית וגן, קריית יובל, קריית מנחם
ומעל עין כרם עד צומת אורה

קטע רביעי של המסלול

התצפית הסמוכה לירידה לעין כרם והכניסה ליד ושם

ציר הרצל החוצה את שכונת קריית יובל

*****

סוף דבר,

רכיבה נמרצת ונעימה
בערב קיץ חמים ונעים
שלא ניתן להתעלם
בה ממראות הדרך 

במילה אחת:
תענוג 

*****

תודה
לעמית פינקלשטיין היוזם
לדורון דורי עמית נאמן בדיווש ירושלים

*****  

ביום רביעי (22/5/2019) בעת השיחה בביקור ליל רמדאן בפזורת אל הוזייל הסמוכה לרהט, הציע לי תאמר אל הוזייל לפגוש את הדוד שלו אחמד אלהוזייל שהוא בנו של שייח' סולמאן אל הוזייל השני.

השיח' סולימאן אל-הוזייל' שיח' השיח'ים של הנגב, היה לאגדה עוד בחייו. הקל העריצו אותו וקשרו לו כתרים אין ספור. תרמו לכך כושר מנהיגותו, חכמתו, הופעתו המשכנעת, אומץ ליבו ונדיבותו ויכולתו לשאת ולתת עם כל שלטון. אין תמה שהוא היה לדמות נערצת, בקרב הבדווים והרשויות כאחד. הוא זכה למעמד יוצא דופן לא רק בקרב בני שבטו אל-הוזייל ממטה התיהא,
אלא בקרב הבדווים בכל רחבי הנגב וחצי האי סיני ובארצות השכנות. השיח' סולימאן הצטיין בהופעה מרשימה: הוא היה גבה קומה, גברי ובעל חזות אצילית, בעל גוון עור בהיר ועניים כחולות, והקרין אמינות ומכובדות. בין היתר רב היה כוחו גם ברפואה מסורתית, ורבים שחרו לפתחו כדי להסתייע בשירותיו. בעיקר התמחה בריפוי עממי בעזרת צמחים וכוויות. כמו כן שימש כשופט בבית המשפט לענייני בדואים בבאר שבע.
המקור באתר שייח סלמאן אלהוזייל השני

*****

תאמר אל הוזייל אמר לי תגיע עוד פעם תשוחח עם דודי, הוא יספר לך אודות השייח' ויראה לך מבחר צילומים.

בלי היסוס נעניתי מיד. סיכמנו שאגיע שוב בעוד שלושה ימים.

כך היה!

ביום שבת בשעות לפני הצהרים, (25/5/2019), לאחר תיאום נוסף עם באסם אל הוזייל שאירח אותנו בליל הרמאדן, הגעתי שוב אל מושב שבט אל הוזייל.

*****

מושב שבט אל הוזייל נמצא סמוך לעיר רהט במרכזו נמצאים שרידי האחוזה של השייח.

*****

מושב השבט ובמרכזו שרידי בית האחוזה

שרידי האחוזה

מושב שבט אל הוזייל  נמצא על הגבעה מדרום לכביש 264 למול כיכר צומת הכניסה לקיבוץ שובל ולעיר רהט.

מיקום מושב השבט

מושב השבט נמצא מצפון ומעל שרידי הסכר על ערוץ נחל שובל המפריד בינו ובין העיר רהט.

*****

מבט אל רהט מכיוון הגבעה

מבט נוסף אל רהט

******

בתחילת הביקור תאמר אל הוזייל ואני הסתובבנו מעט בעיר רהט. דרך כביש הגישה המערבי יצאנו לכביש 264 המחבר בין צומת בית קמה ובין צומת אשל הנשיא, עלינו לגבעה בה נמצא בניין משטרת הרוכבים שנבנתה בתקופת השלטון הבריטי בארץישראל..

המשכנו על כביש 264 בכיוון צפון מזרח ומייד לאחר כיכר צומת הכניסה לקיבוץ שובל ולרהט ועצרנו לתצפית על הסכר בערוץ נחל שובל.

בנסיעה דרך השדות הגענו קרוב לסכר ועברנו ליד שתי בארות ישנות שאינן בשימוש יותר.

המשכנו הלאה דרומה בדרך השדות עברנו לידי שרידי הבאר אל הוזייל.

המשכנו ועלינו לגבעה מושב השבט שם ביקרנו ביום רביעי.

נכנסנו לחצר ביתו של אחמד אל הוזייל ושם שוחחנו אתו .

זמן קצר לאחר הגיע שייח חאג' חמד אל הוזייל אחיו של חמד ואביו של תאמר. המשכנו בשיחה וגם הצטלמנו.

לקראת סוף הביקור נכנסנו למבנה האירוח של השבט הנקרא בשיג. זה היה צריף האירוח המקורי ששימש את השייח' ואורחיו שנים ארוכות,

דלת הכניסה לבניין

על קירות הצריף תלויות תמונות רבות על הקירות. בתמונות אלו נראה השייח' עם אורחיו המפורסמים ובהם, נשיאים, ראשי ממשלה, אנשי צבא ואנשי ציבור מוכרים מאוד. שם צפינו בשפע התמונות והתעודות של השייח.

אחד מקירות בית האירוח

*****

תיעוד זה של הביקור והסביבה
של מקום מגוריהם של בני השייח'
מבוסס על דבריו של אחמד אל הוזייל.
התיעוד כולל גם צילומים
שהשימוש בהם הוא באדיבות אחמד אל-הוזייל
הם כמו גם חלק מהמלל
נמצאים גם  באתר שייח סלמאן אל הוזייל השני
את חלק מהתמונות שלח לי לאחר הביקור תאמר אלהוזייל
תודת נתונה לשניהם.
המידע מופיע גם במקור זה

********

השייח' סלמאן אל הוזייל (שם מלא: סלמאן עלי סלמאן עלי עזאם אלהוזייל) הוא נולד כנראה בשנת 1882 והלך לעולמו בגיל מאה בשנת 1982. הוא נולד בצפון הנגב במקום הנמצא ליד קיבוץ שובל והעיר רהט כיום. בשנת 1922.

שיח סאלמן אל הוזייל השני

*****

השייח' סלמאן אל הוזייל היה, כאמור, בן השבט הבדואי אֵל-הֻוזֵיל הוא ממטה תיהאה, אשר מוצאו מלב מדבר סיני, מאותו אזור הנקרא בערבית א-תיה, או בשמו המלא: תיה בני איסראיל, כלומר מדבר בני ישראל, הנקרא על שמו של עם ישראל אשר נדד במדבר זה בצאתו ממצרים. במטה זה כלולים 13 שבטים נוספים הנודדים בנגב, אשר הגדולים ביניהם הם: אבו קרינאת, אבו רוביעה ואבו רקיק. השבט כלל עד לפני התיישבות הקבע 17 משפחות ומנה כ-12000 נפש. מקורו הקדום של השבט מאל ג'זירה אל ערביה שבחצי האי ערב. משם נדד לעבר צפון אפריקה וחזר לסיני ומשם כאמור נדד אל צפון הנגב והתמקם במקום שבו שוכנת חורבה של עיר קדומה בשם ביר זבאלה. 

******

ח'רבת זבאלה, או ביר זבאלה, הופיעה כבר במפת הקרן לחקירת ארץ ישראל (PEF) הבריטית מ-1878. למרות הצלצול הדומה, מקור השם לא היה גל אשפה ('זְבָּאלֶה' בערבית), אלא שיבוש השם סוֹבִּילָה (SOBILA), שם עיר המופיע כבר במפת מידבא. מפת פסיפס מפורסמת זו, שהתגלתה בעיירה מידבא שבירדן, נוצרה במאה ה-7 או ה-8 והיא מפרטת שמות יישובים רבים בארץ ישראל הביזנטית. ליד סובילה ניתן לזהות גם את הוּגָה – שם שהשתמר בכפר הוּג' (היום ליד 'חוות שקמים', של משפחת שרון) – ואת 'בית הגידאה', שממנו נגזר שם המושב בית הַגַּדִּי, שהוקם בסוף 1949 סמוך לח'רבת ג'נדי.  השם סובילה כשלעצמו הוא כנראה שיבוש של השם התנ"כי שובל, שנזכר פעם כאחד מבני שֵׂעִיר (דברי הימים א, א 38), פעם כ'אבי קרית יְעָרִים'  (דברי הימים א, ב 50), ופעם כאחד מבני שבט יהודה (דברי הימים א, ד 1). המקור אבי נבון בעזרת השם: שמות קיבוצים בצפון הנגב

***

מבנה ביר  אל הוזייל

מיקום ביר אל הוזייל

******

השייח' סלמאן אלהוזייל מונה על ידי הבריטים לשמש כשייח' שבט אל הוזייל, ולימים, שייח' השייח'ים של מטה התיאהא בנגב, תפקיד אותו מילא במשך כשישים שנה.

השיית מארח את הנציב העליון הראשון הרברט סמואל

 

שייח' סלמאן אלהוזייל היה נשוי לשלושים ותשע נשים (המספר מתייחס לכל אורך חייו המופלגים), ואלו ילדו לו שבעים וששה ילדים מתוכם חמישה עשר בנים ושישים ואחת בנות. המארח אחמד אל-הוזייל (שהסתבר שנולד יומיים אחריי)הוא הילד ה-73. אחיו, הקטן ממנו בשנתיים, שייח חאג' מוחמד אל הוזייל הוא הילד ה-74.

 

המארח אחמד אל-הוזייל

שייח חאג' חמד אל הוזייל

*****

כבוד לי להתארח עם בני השייח

תאמר אל הוזייל היוזם והמוביל

*****

במלחמת העולם הראשונה סירב השייח' להצטרף לכוחות העות'מאנים במלחמה נגד הבריטים. מאוחר יותר הוא הצטרף לכוחותיו של הנסיך פייצל בירדן במרד הערבי נגד העות'מאנים אותו ארגן קולונל תומאס אדוארד לורנס  שהיה ארכאולוג, דיפלומט, סופר ואיש צבא בריטי, אשר קנה את עיקר תהילתו בעקבות התפקידים אותם מילא במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמרד הערבי. פועלו במלחמה, יכולתו להיטמע בחברה הערבית על אף היותו בריטי וכן כישרונו להעלות את חוויותיו על הכתב הקנו לו את התואר "לורנס איש ערב". הצטרפות השייח' למערכה הייתה, כנראה אבל לרק מתוך טינה על שהעות'מאנים הוציאו את סבו סלמאן עלי להורג ב-1854.

******

השייח' סלמאן אלהוזייל התגורר בבית האבן, אותו בנה בשנת 1924. הבית בן שלוש הקומות התנשא על ראש גבעה וצפה אל מרחבי שטחי המרעה של שבט אלהוזייל בואכה דרום הר חברון. בית זה נקרא בפי הבדואים "ארמון השייח'" והוא בנוי אבני גזית בשילוב קורות עץ ומתכת. בבית זה התגוררו נשותיו הרבות ובניו. במשכנו זה קיבל את אורחיו הרבים מבני השבטים בנגב, וכן את ראשי מדינת ישראל, מדינאים ואורחים רמי מעלה מארצות שונות בעולם.

בית השיח בהדרו בראשית שנות ה-70'

השייח בחזית ביתו עם אחד מבני זקוניו

בית האחוזה

"המועצה לשימור אתרים" החליטה לשקם ולשפץ את ארמון השייח' ולהפוך אותו למרכז מורשת ולמוזיאון אודות תולדות הבידואים בנגב. לפי מה שסופר לי בשנים האחרונות אף הוכנו מספר תוכניות לשיקום ושיפוץ המבנה. אולם, עד היום טרם נמצא מימון למיזם. לפיכך, המבנה עומד נטוש והרוס ומהווה אף מבנה מסוכן ומטרד. חבל מאוד שכך פני הדברים!

*****

יחסיו של השייח' עם מדינת ישראל קדמו להקמתה. הוא קיבל בזרועות פתוחות את אנשי קיבוץ שובל, כשקם הקיבוץ על אדמותיו כאחד מאחת עשרה הנקודות במוצאי יום כיפור תש"ז, באוקטובר שנת 1946. השייח' סיפק להם מזון ומים בימים קשים ורקם אתם יחסי רעות וקירבה. יחסים אלו עמדו לו עם הקמת המדינה כאשר לא נדרש עם אנשי השבט לעזוב את אדמותיו כמו שאירע לשבטים אחרים באזור.

נחלת אל הוזייל הסמוכה לשובל ומדרומה משמר הנגב

מבט אל הכניסה לקבוץ שובל מגבעת אחוזת השייח

אנשי שובל גמלו לשייח' ופעלו שלוש פעמים על מנת למנוע את גירוש השיח' ושבטו ממקומם מעבר לגבולות המדינה. פעם הראשונה הייתה אחרי כיבוש באר שבע באוקטובר 1949 פעם השנייה לאחר מבצע סיני בשנת 1956. בין שני גירושים אלה פנו בשנת 1952 אל משרד הביטחון למנוע את העברתם למדבר יהודה אס זווירה (ראש זוהר) ממזרח לערד.

***

עדות על הגירוש השני המתוכנן של הבדואים ממקומם לאחר מבצע סיני בשנת 1956 העיד יוסי צור (המוכתר הראשון של קיבוץ שובל):.
"ובשבת בבוקר דופקים אצלי בדלת. עטייה ועלי, שוב פעם: "אנחנו, יוסוף, אנחנו רוצים שתעזור לנו". "מה אני יכול לעזור לכם בשבת בבוקר? מה פתאום?" "אנחנו, יש לנו טרקטור אבל אין לנו פלטפורמה אנחנו רוצים שהקיבוץ ישאיל לנו פלטפורמה". אז אמרתי: "בשביל מה אתם צריכים בשבת בבוקר פלטפורמה? למה כל כך מוקדם?" אמרו: "אנחנו קבלנו הנחייה מהממשל הצבאי לעזוב את האזור תוך 48 שעות ולעבור לתל ערד". אמרתי להם: "הקיבוץ לא ישאיל לכם פלטפורמה". זאת אומרת פעם שנייה שרציתי לעזור להם סרבתי. ואז כל הרכב שלנו היה מגויס לא היה לנו שום רכב בשובל אז. והרכב היחידי שהיה זה היה המכונית קרייזלר של השייח ישנה עם חלונות שנפתחו בחשמל, זה היה הדבר המיוחד הזה אז הלכתי לשייח והוא סיפר לי שהם מוכרחים תוך 48 שעות לעבור לתוך תל ערד אז אני בקשתי שיתן את האוטו שלו ונסעתי עם ברוך לתל אביב הלכנו ל….חנן רובין, אבא של יעלה, סיפרנו את הסיפור ואומר שבערב תהיה ישיבת ממשלה ושר הבריאות יוליק ברזילי יעלה את העניין בישיבת ממשלה. נסעתי בחזרה מתל אביב אמרתי לשבט…. לשייח', הם היו כולם, כל האיחטרייה ישבו שמה, חיכו שנבוא.  אין לנו תשובה אנחנו מטפלים בזה לקחתי איתי את טאלב, את הבן של השייח כנהג. נסעתי לתל אביב היינו בבית של חנן רובין כל הלילה, בחצות הלילה צלצלו לנו מירושלים שהעניין …. העניין נדחה. הכוונה הגיעה לידיעת חברי הממשלה יחד עם הידיעה על מה שקרה בכפר קאסם והממשלה לא רצתה שיהיה עוד בזיון כזה ואז הם בטלו את העניין. חזרנו…טאלב ואני חזרנו. כל האיחטרייה, כולם היו אצל השייח. אמרנו: "העניין נדחה אבל אמרו לנו, אל תעשו שום דבר שיכול להתקבל כהתגרות בחיילי צה"ל". אמרתי להם את העניין הזה בצורה ברורה לגמרי זה עדיין מלחמה. אל תעשו שום דבר אבל הגרוש נדחה. ההעברה נדחתה. אז למחרת היום אני ירדתי לבאר שבע דיברתי עם המושל הצבאי. רציתי לקבל אישור שהוא קיבל את ההנחיה הוא אכן קיבל את ההנחיה. אז… בגלל זה השבט נמצא פה עד היום. זה היה פעם השלישית שמנענו את ההעברה שלהם. זאת היתה פעם אחרונה והכי חמור כי זה היה בשעת מלחמה. אז…."
את הראיון קיבלתי מארכיון שובל באמצעות לייזר קוברסקי שגם תמצת אותו. להרחבה בעניין ניתן לקרוא בספר "התחלות"  ראיונות עם חברי שובל על הימים הראשונים. יצא בשנת 1983 בהוצאת חברי שובל.

******

ראשי המדינה חלקו לו כבוד רב והרבו בביקורים ובהתייעצויות איתו. במהלך חייו, ביניהם: ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הנשיא, יצחק בן צבי, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין מנחם בגין ואחרים. בני משפחתו מספרים כי "השייח' סלמאן אלהוזייל היה לאגדה עוד בחייו". הוא זכה למעמד יוצא דופן לא רק בקרב שבטי התיאהא אלא בכל רחבי הנגב, סיני וירדן, שמו הלך לפניו כאחד ממגדלי הסוסים הטובים בעולם. היו לו סוסים ערביים גזעיים רבים שחלקם היה בעל יחוס מפואר של חמישה דורות ויותר.

השייח מארח את צמרת צה"ל בראשית שנות ה-50'

השייח מארח את הנשיא השני יצחק בן צבי

קבלת פנים בשנות ה-50' לאחד מאורחי השיח רמי דרג, כנראה מנחם בגין

השייח מארח את ראש הממשלה לוי אשכול

השיח ואורחיו בסוף שנות ה-50'. למטה לרגליו אחד מבני הזקונים המארח חאמד אל-הוזייל

******

על השייח' נפוצו מספר סיפורים פיקנטיים. ספור אחד: באחד הימים בהם שייח סולימאן אל הוזייל ושייח' מחמד חסן אלע'ר יצאו לציד, הם רכבו על סוסים ועברו ליד אחת הבארות בנגב. סביב הבאר נמצאו נשים שואבות מים להשקות את עדרי הצאן. אנחנו עצרנו להשקות את הסוסים. השייח' הבחין בין הנשים בנערה צעירה ויפה. הוא פנה אליה ושאל מאיזה שבט את ומה שם אביך. והיא ענתה, שבט אלהוזייל ואבי השייח' סלמאן. שואל אותה, מי אמך? היא ענתה שאימה גורשה אל הוריה כשהיא עצמה הייתה תינוקת ומאז היא גרה אצל דודה ואת אביה לא ראתה כל חייה ואינה מכירה אותו כלל. אמר לה אני השייח' ואת בתי. הוא העביר אותה לחיות אצלו. ברבות הימים, "נשמות טובות" שינו את הסיפור במעט והדגישו שהוא רצה לקחת אותה לאישה. סיפור זה הפך לסיפור עממי בדואי מוזר ומופלא שעבר וסופר מפה לאוזן בקרב השבטים הבדואים. בהיותו בחייו הגיע מספר בני משפחתו בניו ונכדיו לאלפיים.
סיפור שני  עניינינו  כיצד נישא השייח' סלמאן אלהוזייל לשתי נשים בלילה אחד. בשנת 1928 היה בדרכו להתחתן עם עליה האשה ה–13. בדרכו עם משרתיו אל בית אביה, ביקש ממנו אחד השייח'ים שליוו אותו לעצור אצל השייח' אבו גופה כדי שיבקש עבורו את ידה של בתו. כשהגיעו אל אוהליו של השיי'ח אבו גופה, בהיותם יישובים בשיג, ביקש את ידה של בת השייח' אבו גופה עבור חברו. אולם אשתו של השייח' קבעה נחרצות, רק אתה יכול לקבל את בתינו. שייח' סלמאן שילם את המוהר והתחתן איתה עוד באותו לילה, אך מיד יצא לדרכו עם אנשיו אל בית הכלה עליה המיועדת הממתינה לו באוהל החתונה. עם שחר הגיעו למאהל ואל החתונה המיועדת. וכך הוא התחתן עם שתי נשים בלילה אחד.

השייח מצביע על חתונת שתי נשים בלילה אחד

שני סיפורים אלה מופיעים גם בספרו החיים הבדואים באזור באר שבע, שכתב גנרל צבא ירדן אחמד סלאמה חסיין אבו חוסה ממטה התיאהא בעצמו, שני סיפורים המנציחים את האגדות שרווחו על השייח'. את הספורים שמע ורשם מפיו של שייח' מחמד חסן אלע'ר משבטו וגילו מעל מאה. השייח' בן שבטו של הגנרל היה ידיד נעוריו של שייח' סלמאן.

*****

שמו של יצא לתהילה בכל רחבי העולם, ולאחר פרסום כתבה עליו ב"ניוזוויק", קיבל עשרות הצעות נישואין מנשים אמריקאיות שרצו להצטרף להרמונו.

*****

בשנת 1978 עמד השייח' בראש משלחת תנחומים, עם בניו ונכדיו שיצאה אל המלך חוסיין בירדן לאחר שאיבד את אשתו, עליה, בתאונת מטוס. בעת זו ביקש מהמלך חוסיין להרשות למוסלמים ממדינת ישראל לצאת לעומרה ולחאג' דרך ירדן, ושיונפקו להם דרכונים ירדניים זמניים. המלך הסכים, ומאז הפך הנוהל הזה לרשמי ואלפי ערבים אזרחי ישראל עולים מדי שנה לרגל למכה ומדינה בערב הסעודית לקיים את מצוות החאג' והעומרה בזכותו של השייח' המנוח. באותה הזדמנות ביקר את השבטים שעברו מהנגב לירדן ב-1948.

******

שייח' סלמאן אלהוזייל נפטר בשנת 1982 והוא בן כמאה שנה, כשהוא משאיר אחריו צאצאים רבים. הוא נקבר בבית העלמין של השבט, על הגבעה, מול קיבוץ שובל.

קבר השייח סלמאן אל הוזייל

תאמר אל הוזייל מצביע על שנת מות שבו השייח סלמן

קבר אבי השייח', השייח עלי סלמן שהועבר למקום מעזה

קבר בנו בכורו של השייח' שהלך לעולמו אחרי מות אביו ונקרא ע"ש סבו עלי אל הוזייל

******

בתחום הנחלה היה אגם מלאכותי קטן שבו נקווים מי הגשמים שנבנה על ידי ממשלת ישראל והמים נאגרים הודות לסכר שנבנה לאורך ערוץ נחל שובל היורד מהרי חברון לשפלה הגבוהה באזור להב, ומתחבר אל נחל גרר שהוא בעצם אחד מיובליו של נחל הבשור שמוצאו לים התיכון מדרום לעיר עזה.

מיקום הסכר

הסכר במלוא תפארתו

לפני עשרות שנים התמוטט קיר הסכר והאגם יבש.

מבט על הסכר מכביש 264

מבט אל פזורה נוספת של השבט

ממזרח לסכר נמצאות עוד שתי פזורות של בני שבט אל הוזייל: האחת בוזייל אבו ואדי והשני א-זיאדנה. שתיהן כמו גבעת האחוזה אינן נמצאות בתחום העיר רהט אלא בתחומי המועצה האזורית בני שמעון. שהעיר רהט הוקמה, להלן, הם העדיפו להישאר בבתיהם על אדמותיהם ולא לעבור לעיר החדשה.

 

פזורות אל הוזייל שאינם בתחום רהט

*****

בדרך אל הסכר והבארות

מבט אל הסכר מכיוון מזרח וברקע גבעת האחוזה

קיר הסכר שיבש

לשבט אל הוזייל יש בלעדיות על אזור המקנה, כלומר רק לבעלים מותר לחנות, לרעות או להשתמש במי המעיינות, אך השבט בא לידי הסכמי שותפות עם מספר שבטים קרובים לגבי השימוש בשטח. שבט אל הוזייל הוא שבט נודד למחצה, כלומר נשאר בנחלתו זמן ממושך יחסית.
עד לפני קום מדינת ישראל חיו אנשי השבט בחופשיות על פי המסורת הבדואית, נדדו במדבר ופעלו על פי כל מנהגיהם. הם עסקו בעיקר בגידול גמלים וצאן, אך גם מעט בחקלאות עד כמה שהתאפשר במדבר- אזורם עשוי בעיקר אדמת לס וכמות המשקעים הממוצעת היא 200 מ"מ לשנה. הם זרעו בעיקר שעורה ודורה, וכן גידלו טבק פשוט לצרכהם.

אחת הבארות הסמוכות לסכר

*****

עם קום המדינה הוסב השלטון במקום לפיקוחו של הממשל הצבאי באזור ומשטרת באר שבע, ואלו הורו על הגבלת שטח הנדידה של השבטים הבדואים. עם זאת ניתנה לבדואים אוטונומיה מסוימת – לשבטי הבדואים בנגב ניתן בית דין משלו אשר ידון בענייניו הפנימיים ללא התערבות של הממשלה. בבית דין ישבו 9 מראשי השבטים הגדולים המוכרים על ידי המדינה. לבית הדין הבדואי ניתנה הסמכות להטיל עונש של קנס עד 5000 ₪ ומאסר עד לחצי שנה.
בעקבות צמצום אזורי הנדידה ועקב כך צמצום חלקות המרעה והחקלאות השתנה אורח החיים של הבדואים. אט אט גם הוכנסו בנחלת שבט אל הוזייל מרכז עם חנויות לצרכיהם, בית ספר לילדים, מרכז רפואי ואף ניתנה הכשרה על ידי הממשלה להוראה וטיפול בחולים. כמו כן הוחדרו לחייהם שיטות מיכון בחקלאות והחלו לקום בנחלה בתי אבן קבועים במקום האוהלים המסורתיים. אספקת השירותים ובניית התשתית ביישובי הקבע – חינוך, בריאות, כבישים, מים ועוד – שימשו אף הם תמריץ למשיכת האוכלוסייה הבדווית ליישובים אלה.

מבנה בית הספר

******

העיר רהט

מספר עשורים לאחר הקמת המדינה ועם התפתחותה, השתכנעו ראשי השבט לנסות את חיי הקבע ביישוב בדואי חדש שנקרא רהט. רהט הוקמה בשנת 1972 על שטח הנחלה של שבט אל הוזייל, רהט הוקמה במסגרת תכנית ממשלתית להקמת ישובי קבע לאוכלוסייה הבדואית בנגב, כארבע שנים לאחר הקמת היישוב הראשון תל שבע. במסגרת תכנית זו הוקמו עוד חמישה יישובים: חורה, כסייפה, ערערה בנגב, שגב שלום ולקייה.
ראשוני העוברים להתגורר ביישוב היו בדואים משבט אל עוברה ובדואים ממוצא פלאחי חסרי קרקעות שהיו בני חסות של שבט אלהוזייל. והשליטה בעיר עברה בעצם אליהם. השייח' סלמאן אלהוזייל תרם את אדמותיו לטובת הקמת העיר, אך הוא עצמו, בעצת אחד מבניו, בחר להישאר עם משפחתו מחוץ לתחומיה. במשך השנים עברו רבים מצאצאי השייח', בערך חמשת אלפים מהם להתגורר ברהט.
שטח השיפוט של העיר הוא 19,586 דונם. רהט היא היישוב הגדול ביותר של הבדואים בישראל והעיר הבדואית היחידה בישראל. מהקמתה ועד שנת 1980 היא נמצאה בתחום שיפוט המועצה האזורית בני שמעון. בין השנים 1980 – 1989 נוהלה על ידי מועצה עצמאית, ללא תלות במועצה אזורית בני שמעון. במהלך השנים, עם התפתחות העיר, הצטרפו אליה משפחות בדואיות נוספות משבטים שונים ברחבי הנגב. בשנת 1989 היא הוכרה כמועצה מקומית ובשנת 1994 בימיו של יצחק רבין כראש ממשלה הוא הוכרה כעיר. בשנת 2004 הוקמה בעיר תחנת משטרה שמונה כיום כ-70 שוטרים. במחצית שנת 2019, ברהט מתגוררים כ-80,000 תושבים האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.0%‏. בשנים האחרונות, בדירוג החברתי-כלכלי של ערי ישראל, העיר מדורגת נמוך מאוד, 2 מתוך 10.
משנת 1994, עת קיבלה רהט את מעמדה כעיר חלה ירידה במעמדו של השייח', עם עליית כוחה של הרשות המוניציפלית (הדבר קרה גם בשש הרשויות הבדואיות האחרות בנגב). עם מותו של השייח', בשנת 1982 החליף אותו בנו ג'דוע כשייח', אך עם מותו נעלמה השייח'ות כמעט לחלוטין.

תחום העיר רהט ומקום מושב אל הוזייל

מבט על על תחום העיר רהט

מסגד שבט קרנהוי

מסגד חדש בדרום העיר רהט

******

משטרת הרוכבים

מבנה משטרת הרוכבים על גבעה ממערב לאחוזת השייח'

*****

משטרת הרוכבים הייתה יחידה משטרה שהוקמה בתקופת השלטון הבריטי והייתה בפיקוד עברי. היא פעלה במסגרת משטרת ארץישראל המנדטורית הן בצפון הארץ והן והן בדרומה. בנגב רוכבי היחידה נעו על גבי גמלים בין נקודות המשטרה על מנת לשמור על דרכי הנגב ועל הגבול המזרחי.

מיקום מבנה המשטרה, מצויין P.P

תחנת המשטרה זובלה (לימים שובל) הייתה חלק ממערך תחנות משטרה שכלל בנוסף אליה גם את משטרת כורנוב (ממשית), משטרת עין חוצוב (חציבה), משטרת עין רדיאן (יטבתה) ומשטרת אום רשרש (אילת) .

מבט מדרום

תחנת המשטרה כוללת מבנה חד קומתי ובו מספר חדרים ושתי עמדות שמירה החולשות לכל עבריה.

חדרי מבנה המשטרה

רהט להשקיית הסוסים והגמלים

מבנה העמדה הצדדית

לעניין משטרת הרוכבים – ראה באתר של דן גזית "כך שלטו כאן הבריטים"

*******

סוף דבר

*****

היה זה ביקור חמישי שלי ברהט ובקרבתה: הפעם הראשונה בטיול אופניים "משולש" שובל/רהט – להבים – בית קמה, אוקטובר 2016, הפעם השנייה בביקור אצל יוסף מסרי אחד מחברי הקבוצה בפברואר 2017, פעם השלישית בטיול אופניים נוסף  משובל דרך רהט למשמר הנגב, הלאה לאורך נחל גרר לתל שרע וחזרה דרך נחל קמה, יוני 2017 והפעם הרביעית ליל רמדאן בפזורת אל הוזייל הסמוכה לרהט במאי 2019.

ביקור זה היה מהנה ומעניין ביותר ובו למדתי עוד על השייח' סלמאן את הוזייל השני. 

כפי שכבר נכתב בתמונות הרבות, אחרות, ובאלבום המוחזק על ידי המשפחה, מופיע השייח' כאיש צעיר בהיר שיער ועיניים בלבוש הבדואי המסורתי והמיתולוגי: גלביה, כאפיה ועקאל, וחרב מעוקלת באבנטו. מרבית התמונות הן בשחור לבן, אבל האישיות הכריזמטית בולטת מכל תמונה. לא בכדי, השייח' סלמאן אלהוזייל השני הוא שייח' השייח'ים של מטה התיאהא במשך כששים שנה משנת 1922 ועד מותו בשנת 1982 בגיל מאה שנה.

למדתי עוד על נחלת שבט אל הוזייל,
על יחסיהם הקרובים עם שכניהם מקיבוץ שובל,
למדתי עוד על העיר רהט,
למדתי גם על משטרת הרוכבים

******

תודה

*****

תודה ללייזר קוברסקי
מקיבוץ שובל
ולחבריו לקבוצת הרכיבה באופניים
שחיברו ביני ובין רוכבי אל הוזייל:
הרופא ד"ר שריף הוזייל ובאסם אל הוזייל.

*****

תודה לבאסם אל הוזייל
שאירח אותי בליל הרמאדן
ויצר את הקשר עם בן דודו תאמר אל הוזייל

*****.

תודה לתאמר אל הוזייל שיזם את המפגש
עם הדוד אחמד אל הוזייל
ועל שהוביל ברהט
ובדרכי השדות ובגבעת האחוזה.

******

תודה לאחמד אל הוזייל
שאירח אותי בעיצומו של צום הרמאדן,
פתח את ביתו, פתח את ליבו
והציף אותי בחיבה
במידע רב אודות אביו הנערץ
ולסיום הוביל אותי בסיור קצר בצריף האירוח

*****

תודה לאחיו
השייח חאג' חמד אל הוזייל
שהצטרף למפגש ולשיחה
והוסיף וסיפר אודות אביו.

******

סיום

*******

ביקור זה הוא עוד דוגמה
לאהבת האדם באשר הוא,
הוא גם המחשה לצימאון למידע
ול"תאווה" ללימוד
אודות אנשי הארץ
הוא דוגמה לכך שאם נוצרת הזדמנות
למפגש מרתק, ראוי  לקיים אותו מיד
ובעיקר לא להחמיצו.
כן ירבו מפגשים וביקורים כאלה.

בערב יום רביעי (22/5/2019), אחד מימיי צום הרמדאן, איל גזית ואני התארחנו אצל באסם אל הוזייל.

את באסם הכרתי בטיולי האופניים עם הקבוצה המשותפת הכוללת חברים קבוץ שובל ואנשי פזורת אל הוזייל.

אתמול זו הייתה הפעם הרביעית שהגעתי לרהט. הפעם הראשונה בטיול אופניים "משולש" שובל/רהט – להבים – בית קמה, אוקטובר 2016, הפעם השנייה בביקור אצל יוסף מסרי אחד מחברי הקבוצה בפברואר 2017 ופעם השלישית בטיול אופניים נוסף  משובל דרך רהט למשמר הנגב, הלאה לאורך נחל גרר לתל שרע וחזרה דרך נחל קמה, יוני 2017

פזורת אל הוזייל
הסמוכה והצמודה לרהט
נחשבת כפר לא מוכר
הנמצא בתחום שטח השיפוט
של המועצה האזורית בני שמעון

מיקום פזורת אל הוזייל

מיקום הפזורה מחוץ לתחומי העיר רהט

מיקום הפזורה מחוץ לרהט

******

באסם אל הוזייל הוא אחד מצאצאים הרבים של  השייח' הידוע סלמאן אל- הוזייל.

שיח סלמאן אלהוזייל, ששמו המלא: סלמאן עלי סלמאן עלי עזאם אלהוזייל  היה במשך למעלה שישים שנה שייח' השייח'ים של מטה התיאהא בנגב. השייח היה נשוי לשלושים ותשע נשים ואלו ילדו לו שבעים וששה ילדים.

******

אל פאתי רהט הגענו איל ואני בשעת האור האחרונה שהיא השעה האחרונה של צום הרמדאן.

חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית. בחודש זה חלה מצוות הצום במהלך היום, שהיא אחד מחמשת עמודי האסלאם. הייחוד העיקרי של חודש רמדאן באסלאם הוא הצום (איסור אכילה ושתייה) שמקיימים המוסלמים בכל יום של החודש מעלות השחר ועד השקיעה. במהלך היום אסור גם לעשן ולקיים יחסי מין, ובמהלך החודש לא נערכות חתונות. בניגוד לימים, הלילות בחודש הרמדאן הם בעלי אווירת חג ופסטיבל.
משכו של החודש 29 או 30 ימים (בתלות במועד ראיית מולד הלבנה בסיום החודש), ולקראת סיומו חל לילת אל-קאדר, שבו על פי המסורת המוסלמית ניתנה הגרסה הראשונה של הקוראן למוחמד. בסיומו של החודש חל עיד אל פיטר, מועד מוסלמי החל בשלושת הימים הראשונים של חודש שוואל.
חודש הרמדאן נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה בתרבות המוסלמית, ובנוסף מתאפיין בעידן המודרני בריבוי צרכנות ותכני בידור.

 

*******

את באסם פגשנו בקרבת מקום מגוריו. בתחילה הסתובבנו ברהט כדי לספוג את אווירת השעה האחרונה של הצום.

בהמשך נסענו למקום מגוריו והסתובבנו בין מבניי הפזורה ועלינו לראות את שרידי בבית האבן על ראש גבעה וצפה אל מרחבי שטחי המרעה של שבט אלהוזייל אותו בנה השיח בתקופת השלטון הבריטי ונקרא בפי הבדואים "ארמון השייח'".

עם רדת החשיכה והכרזת המואזין על סיום הצום התיישבנו לארוחה. בינתיים הגיעו בני משפחתו של באסם ושוחחנו אתם. בין היתר ספרו על השייח שהם צאצאיו ועל הפזורה מקום יישובם שנחשבת כפר לא חוקי.

לאחר הארוחה נסענו לאכול את הקינוח באחת מחנויות המאפה. משם נסענו למגרש המתנ"ס לצפות מעט בטורניר הכדורגל של מטה הוזייל.

הצילומים להלן הם תיעוד של הביקור.

בלי פיתות טריות
חמות מהתנור
אין ארוחה!

****

*****

****

****

מצטיידים במטעמי קינוח לארוחה 

*****

*****

עוד סיבוב קטן בעיר

מבט על אחד ממסגדי העיר

*****

זמן השקיעה קרב

****

שרידי מצודת השייח

****

*****

זמן הארוחה

******

צאצאי שיח השייחים
בזמן קינוח ראשון

*****

באסם אל הוזייל המארח

****

****

*****

****

מתוקים לקינוח

****

מנה אישית

עוד מנה

****

מוציאים אנרגיה
במשחק קט רגל

הכחולים נגד הכתומים

הכתומים נגד הכחולים

*****

סוף דבר

היה זה ערב לא שגרתי מעניין ומענג,

שמחנו על ההזדמנות להשתתף בשמחת החג,

למדנו ונהינו, 

הסתקרנו להכיר את עוד העיר
ולדעת יותר
אודות סלמן שייח השייחים
ואודות הפזורה,

מן הסתם נחזור בזמן הקרוב לביקור נוסף,

*****

תודה לבאסם אל הוזייל
שהקדיש לנו זמן
ואירח אותנו
בידידות וברוחב לב
תודה לבני משפחתו
שהגיעו ואתם
שוחחנו בעניין רב.

בשעות הבוקר המוקדמות ביום שבת (18/5/2019) מיכאל סופר ואני יצאנו לטיול דיווש במסלול המוצג למטה שעבר בשטחים הפתוחים הסמוכים לשכונות הצפוניות של תל אביב, בטיילת החוף, מעט בצפון העיר ולאורך גדת הירקון.

מפת מסלול הטיול

*****

מסלול הסיור חופף/דומה/סמוך למסלולי טיולים קודמים
*בריאה הירוקה הצפונית של מטרופולין המרכז, אוקטובר 2018
* זירת קרבות צליחת הירקון במלחמת העולם הראשונה, אוגוסט 2018
* "בין הזמנים" בפארק הירקון, אוגוסט 2018
* ערב קיץ תל אביבי, יולי 2018
* צפון-מזרח תל אביב שמעבר לירקון, יולי 2018
* מטרופולין תל אביב בדרום מערב השרון, יוני 2018
* צפון תל אביב – פארק הירקון, השכונות, החוף, הנמל והרחובות, ספטמבר 2016

בתיעוד טיולים אלה ניתן למצוא רקע גיאוגרפי על האזור
וכן מידע על שכונות צפון תל אביב, נמל תל אביב,
שדה דב, תחנת רידנג, המערכה במלחמת העולם הראשונה ועוד

האזור היישובי,
צפון מרכז
מטרופולין תל אביב

*****

האזור הגאוגרפי,
משני צדדי נחל הירקון,
בדרום השרון,
בצפון מישור החוף המרכזי

****

קטעי המסלול, המקומות והמראות

*****

קטע ראשון

****

התחלה שכונת ישגב
(צמודה לשיכון דן)

שכונת ישגב

מזרחה לאורך הגדה הצפונית
של הירקון סביב
אזור התעשייה עבר הירקון (שיכון דן),

אזור התעשייה עבר הירקון (שיכון דן)

בין הפרדסים מזרחה לעבר כביש 4,

צמוד לכביש 4 וברקע אם המושבות בפתח תקווה

צפונה ומערבה
בשטחים החקלאיים
על גבעות החול האדום
מדרום לכביש 5,

****

****

****

****

חציית דרך הרצליה (כביש משה סנה),

מערבה בין בית העלמין קריית שאול והכפר הירוק,

בית העלמין קריית שאול הוא בית קברות בצפון תל אביב. בית העלמין שוכן בסמוך לשכונת קריית שאול שעל שמה הוא קרוי, מערבית לדרך משה סנה ודרומית לכפר הירוק. גבולותיו הצפוני והמערבי הם גבול תחום השיפוט של תל אביב עם רמת השרון. שטחו של בית העלמין 320 דונם, ונטמנו בו כ-86,000 נפטרים. בצדו המזרחי של בית העלמין נמצא בית עלמין צבאי גדול ובית עלמין שומרוני קטן.
ראשיתו של בית העלמין ב-1943, אז העלה יו"ר המועצה הדתית של תל אביב, דוד צבי פנקס, את הצורך במציאת אדמות לקבורה, בשל החשש שבבית הקברות נחלת יצחק לא יוותרו מספיק מקומות. יו"ר ועד החברה קדישא, זלמן מייזל, פתח במשא ומתן לרכישת הקרקעות, וההליך הושלם ב-1949. בשנים הראשונות חל עיכוב בפעילות בית העלמין, עקב התנגדותו שלאגף התכנון במשרד הפנים, אך בסופו של דבר התאפשר המשך פעילותו.

בית הקברות נמצא בתחום שיפוט העיר תל אביב

על שער הכניסה לבית העלמין עדיין מתנוסס שלט לאמור "בית העלמין המרכזי", אך בשל התמעטות מקומות הקבורה במקום נחנך ב-1991 בית העלמין ירקון, בסמוך לפתח תקווה, וזה ירש את מקומו של בית העלמין קריית שאול כבית הקברות המרכזי של גוש דן. בבית העלמין קריית שאול עדיין נקברים נפטרים, אך הוא מוגדר על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"בית עלמין סגור", המאפשר גביית דמי קבורה.
בדומה לבתי קברות אחרים בישראל, גם בבית הקברות קריית שאול הוקמו אנדרטאות לזכר קורבנות השואה. מתחת לחלק מהן נטמנו אפר ועצמות שהובאו ממחנות ההשמדה. באנדרטאות: אנדרטאות ליהודי בריסק, בוקובינה, מינסק וקרקוב. במקום גם חלקה בה נטמנו "חסידי אומות העולם" ונרצחים בפעולות טרור, ובסמוך לשער הכניסה לבית הקברות קבורים חמישה מהנרצחים בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. במקום גם קבר אחים לשרידי גופות הנספים בהפלת מטוס אל על בשמי בולגריה ב-1955.
ב-1999 נוספו בבית העלמין חלקות של קבורה רוויה בצידו הצפון-מערבי של האתר. במקום הוקם מבנה בן שלוש קומות שצורתו כשל פירמידה מדורגת, ובין קומותיה מקשרים כבש משופע וגרם מדרגות. קומות המבנה מחולקות לאולמות קבורה מוצלים, ופירים שבהם צמחייה מחדירים אליהן אור שמש. הקבורה מתבצעת ב"כוכים" כדוגמת "קברות הסנהדרין", וניתן לרכוש במקום "אחוזות משפחתיות".
מקור
בצדו הצפון מזרחי של בית הקברות נמצא בית הקברות הצבאי קריית שאול שהוא אתר הקבורה הצבאי השני בגודלו בישראל במספר החללים הקבורים בו – למעלה מ-3,000. הוא משמש כבית הקברות הצבאי העיקרי למטרופולין תל אביב. בית הקברות הוקם לאחר מלחמת העצמאות, כאשר בבית הקברות האזרחי החדש קריית שאול שבצפון תל אביב הוקצה מתחם נרחב לקבורת חללי צה"ל. הקבורה בו החלה בשנת 1951. בשנים שלאחר מכן הועברו אליו ארונותיהם של כארבעים מהרוגי מלחמת העצמאות (מרבית חללי מלחמת העצמאות מתל אביב ובנותיה נקברו בחלקות הצבאיות בבית הקברות נחלת יצחק).
בית הקברות שוכן בשטח דמוי טרפז בפינתו הצפון-מזרחית של מתחם בית הקברות קריית שאול, וגדר מפרידה בינו לבית בית הקברות האזרחי. הוא משתרע על פני שטח כולל של כ-45דונם, שחלקו המזרחי הוא מישור ויתרתו היא מדרון מתון המשתפל ממזרח למערב. שער הכניסה הראשי לאתר מצוי בפינתו הדרום-מזרחית. בקרבת שער הכניסה ממוקמת רחבת טקס גדולה. בבית הקברות עשרים חלקות קבורה, שהחדשות שבהן ממוקמות בחלקו הצפוני. אחת מהחלקות (מס' 7) מיועדת לקבורת חללי משטרת ישראל. כמקובל בבתי הקברות הצבאיים בישראל משופע שטח האתר בעצים וצמחים. בשל גודלו של בית הקברות ומיקומו המרכזי נערך בו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל טקס אזכרה רב משתתפים. על פי מסורת שהתגבשה מיוצגת הממשלה בטקס בבית קברות זה על ידי שר הביטחון.
מקור 

מערבה בשדות באבוס המזרחי
עד מחלף גלילות מזרח בנתיבי איילון (כביש 20)

בשדות באבוס מזרחי

****

****

*****

*****

קטע שני

*****

חציית נתיבי איילון במעבר תחתי,

*****

דרומה לעבר מערות אפיקה (אתר ארכיאולוגי  תל ברוך),

****

מיקום אתר מערות אפקה

מערות אפקה נקרא גם אתר תל ברוך הן ריכוז של מערות קבורה שומרוניות עתיקות, שנחצבו בסלע הכורכר בצמוד ממערב לנתיבי איילון, צפונית לשכונת רמת אביב ג', ודרומית-מזרחית לאתר פי גלילות. אתר המערות התגלה ב-1951 בעת עבודות הקמת מסילת החוף, ונחקר על ידי הארכאולוג יעקב קפלן. המקום נחקר שוב במסגרת חפירות הצלה ב-1989 עם סלילת נתיבי איילון. במקום יש גם ריכוז מרשים של גאופיטים, בין היתר אירוס הארגמן, כלנית מצויה, סתוונית היורה, עירית גדולה, צבעונים, חרציות ואחרים. האתר נמצא על גבולן של תל אביב ורמת השרון, והוא מאויים על ידי תוכניות בנייה מזה שנים רבות.
במקום שכן אתר קבורה שומרוני ששימש את ח'ירבת על עורה, אתר ארכאולוגי מהתקופה הרומית והביזנטית השוכן בסמוך לכפר הירוק, כ-200 מטרים מזרח לנתיבי איילון. בית הקברות היה פעיל החל במאה ה-2, אך בעיקר מהמאה ה-4 ועד תחילת המאה ה-6. השימוש במקום פסק עם כישלון מרד השומרונים בשנת 529. יש הסבורים כי המקום שימש לקבורת נוצרים.
בחפירה הראשונות התגלו שבע מערות. בכל אחת מהן מוליכות מדרגות אל חצר שלאורך קירותיה נחצבו ספסלי ישיבה. מהחצר מוביל פתח אל אולם הקבורה העשוי מכוכים שבהם הונחו ארונות הקבורה. בקברים נמצאו ממצאים רבים הכוללים כלים שונים ומטבעות מהמאה ה-4 ומהמאה ה-5. עוד נמצאו במקום אבנים ששימשו לחסימת פתחי הגישה אל הקברים וקמע מארד שעליו פסוקים בכתב שומרוני.
החפירות שנערכו ב-1989 חשפו שמונה מערות נוספות ובהן נרות, סירים וכלים נוספים, טבעות, ריכוז של מאה מטבעות וממצאים רבים נוספים. ממצא ייחודי הוא מטבע מקיסריה הרומית מהמאה ה-3 אשר שימש כתליון. במקום תעלות שנועדו לגלילת האבנים שחסמו את פתחי הכניסה לקברים. עוד התגלה במקום בור ובו עצמות בהמות וחמורים, ונראה שזהו שריד לנוהג קדום לקבור בהמות בית בסמוך לבית קברות לבני אדם. מקור וגם אתר 94, מפה 69, רשות העתיקות

****

****

דרומה ומערבה בשולי שכונות אפקה ורמת אביב ג' ,

מול קצה רמת אביב ג'

מערבה בשטח הפתוח מדרום לפי גלילות,

שטח זה עומד בפנייה כלייה

השטח הפתוח במסלול הנמצא בתחום רמת השרון שבשנים הקרוב יבנה ויעלם

חציית כביש החוף בגשר עלי,

*****

מתחם המכללות,

*****

בריכת החורף,

*****

מיקום ביצת החורף

****

נחל ובריכת חורף נאמן (נקראים גם בריכת המכללות/בריכת לוינסקי/ בריכת התיכונט ובעבר גם בורק ליל) הם ערוץ זרימה, בית גידול לח ובריכת חורף הנמצאים בשקע שנוצר בין רכס הכורכרהראשון והשני בגבולה הצפוני של תל אביב. בעבר הייתה בשקע ביצה אשר היוותה מוקד משיכה לבעלי חיים אך גם גורם למחלת המלריה.
הנחל ובריכת החורף נמצאים ממערב לדרך נמיר, ממזרח לרחוב 2040, מדרום לרחוב יוניצמן ומצפון לרחוב שושנה פרסיץ, בגבולה הצפוני של תל אביב.

****

בעבר השתרעה במקום ביצה אשר נקראה "בירכת ליל". ככול הנראה פירוש השם הוא בריכת הלילה, אפשרות אחרת היא שמדובר בשיבוש של השם בירכת ג'ליל, על שם הכפר ששכן לידה. בתעתיק השם לאנגלית במפת הקרן לחקר ארץ ישראל נכתב, ככול הנראה בטעות, Burak Leil והבריטים המשיכו להשתמש בשם זה גם במלחמת העולם הראשונה ולאחריה.
אורכה של הבריכה היה 800 מטר, רוחבה 180 מטר ועומקה 30 סמ'. הבריכה הייתה מלאה מדי חורף עד לחודשי הקיץ.

ביצת החורף כפי שסומנה בשנות ה-70' של המאה ה-19 בחולות בין ג'ליל בצפון ושיח מוניס בדרום

במלחמת העולם הראשונה הייתה הביצה מוקד למלריה והצבא הבריטי אשר קו החזית שלו עבר בסמוך לביצה השתדל לייבשה על ידי שאיבת המים, גם בתקופת המנדט המשיכו בשאיבת המים על מנת למנוע היווצרות מוקד המלריה. באותה תקופה הוערך שטח הביצה ב-1,800 דונם, במקביל, מי התהום הגבוהים אפשרו חפירת בארות ועיבוד הקרקע בקיץ.

מיקום בריכת החורף שאינו מסומן כבר במפה מתקופת המנדט טרם הקמת המדינה

לאחר קום המדינה נקרא האזור על שם שכונת תל ברוך הסמוכה, ובהמשך נקראה הבריכה "בריכת רמת אביב". עם השנים נבנו ממערב לאזור שכונת מגדלי נאמן וממזרח קמפוס המכללות ועל שמם נקרא האזור כיום, במהלך בניית מגדלי נאמן נפגע השטח קשות מהבחינה האקולוגית.
כיום הוסדר ערוץ הזרימה והשקע מנוקז על ידי מוביל תת-קרקעי לחוף הצוק, אף על פי שבתהליך נפגעו החי והצומח הטבעיים עדיין משמר האזור שמצפון למכללת לוינסקי צמחייה אופיינית לבתי גידול לחים.
עקב בניית קמפוס המכללות ומגדלי נאמן מחולק השטח כיום לשניים, חלקו הצפוני הוא בעיקרו ערוץ הזרימה ואחו לח ובחלקו הדרומי בריכת חורף מלאכותית (בריכת סמינר לוינסקי)
בשנת 2000 נעשה על ידי עיריית תל אביב ניסיון לא מוצלח להקים בצמוד למכללה בריכת חורף מלאכותית, אשר נכשל, לאחר מכן בשנת 2013 נחפרה על ידי עיריית תל אביב בריכת חורף מלאכותית גדולה יותר בדרומו של השקע אשר משמשת כפרק טבע עירוני ואתר לימודי לתלמידי מוסדות החינוך הקרובים.
מרבית בתי הגידול הלחים במישור החוף הושמדו עקב הפיתוח המואץ. בריכת נאמן והנחל שלצידה יוצרים מגוון בתי הגידול לחים ומאפשרים קיום צמחים ובעלי חיים חובבי לחות ומים, בסקר הטבע שערכה עריית תל אביב הוגדר האזור "תא שטח בעל איכויות נדירות".

****

בין הצמחים נמצאים צמחים אנדמיים למישור החוף של ארץ ישראל בן חיטה שרוני, תורמוס ארצישראלי ודרדר הקורים, ארכובית ארץ ישראלית האנדמית לארץ וסביבתה והצמחים הנדירים בוציץ סוככני, אגמון שרוע ונענעת הכדורים.
מהזוחלים מצויים באתר כ-30 מינים, מהם שלושה מינים שעתידם בסכנה: שנונית השפלה, מחרוזן האוכפים ונחושית נחשונית. מהעופות מצויים באתר כשלושים מינים והאתר מהווה נקודת עצירה למינים נודדים. מדו החיים אותרו בעבר במקום כל חמשת המינים הקיימים במישור החוף
עתידו של המקום נתון במאבק במסגרת המאבק על עתידו של חוף הים, רכס הכורכר ושטח החולות בצפונה של תל אביב (תוכנית מתאר תא/3700), בעבר תוכננו בשטח דרך רחבה לכל אורכו של השטח ושטחי מגורים, כיום מבקשים המתנגדים לנהלו כשמורת טבע עירונית.
מקור, הרחבה והפניות

*****

****

דרומה לעבר חוף תל ברוך

****

*****

קטע שלישי

דרומה בטיילת מעל ולאורך חוף תל ברוך,

הלאה בשולי שדה דב ומתחם רידינג,

למול שפך הירקון,

לעבר נמל תל אביב,

מעלה גן העצמאות

******

*****

גשר שפך הירקון

****

*****

מבט על החוף מפסגת רכס הכורכר בגן העצמאות

*****

קטע רביעי

מגן עצמאות לכיכר אתרים,

****

לאורך שדרות בן גוריון

*****

רחוב ארלזורוב אתר בנייה

כיכר רבין לעבר הצפון החדש,

שכונת בבלי

וחציית החיבור בין נחל איילון והירקון

****

******

קטע רביעי ואחרון

****

לאורך הגדה הדרומית של הירקון,

למול מפל שבע טחנות,

מזרחה בשביל הירקון החדש של רמת גן

שני קטעי שביל האופניים ברמת גן שסללתם כמעט הסתיימה

מול מועדון כדורת דשא ובית הצנחן,

גדר מועדון כדורת דשא

עץ השקמה בחצר של "בית האמן אהרון כהנא" (מוזיאון כהנא),

הלאה לעבר האנדרטה לציון צליחה הירקון במלחמת העולם הראשונה,

קטע שביל האופניים החדש ברמת גן

הלאה לאורך גדת הירקון,

****

מעבר על גשר המכבייה

מבט מזרחה מעל גשר המכבייה

ומזרחה לאורך הגדה הצפונית

וחזרה לנקודת ההתחלה בשכונת ישגב

******

סוף דבר

טיול קיץ מענג בלב המטרופולין

נהניתי לרכוב בשטחים הפתוחים
וגם בטיילת ההומה רוכבים והולכים לאורך חוף הים

תמיד יש מה לראות ומה ללמוד

גם בפעם זו למדתי והתחדשתי דרכים שטרם דיוושתי,

הכרתי את אתר הארכאולוגי של מערות אפקה,
ואת אתר בריכת החורף,

עליתי לרכס הכורכר בגן העצמאות
אחרי עשרות רבות שנים של הייתי שם,

התענגתי על מראה שדרות בן גוריון,

למדתי שהתחלו עבודות לסלילת הקו הסגול של הרכבת הקלה בתל אביב,

רכבנו על שביל האופניים על גדת דרום הירקון
בתחום רמת גן שנסלל לאחרונה.

*******

הרכיבה בחברת מיכאל סופר,
כמו תמיד, נעמה לי
ובמיוחד על החידושים שהראה לי.

בחודש שעבר במסגרת הכוונה ללמוד על העיר לוד בוצעו שלושה טיולי חקר בעיר : לוד, סיור ברגל במרכז העיר העתיקה (חלק א'), מרס 2019, לוד, סיור ברגל וברכב בעיר הישנה (חלק ב') וגם לוד, דיווש בתוך העיר, לאורכה ולרוחבה (חלק ג'), אפריל 2019

כדי להשלים את המידע  בקשתי מאלי אבוטבול יליד ותושב העיר שהוביל אותנו בשני סיורים קודמים, לצאת לשכונת הרכבת.

הוא נענה מייד לבקשתי.

את סיבוב ברכב בשכונה קיימנו ביום שלישי (14/5/2019).

המטרה של הסיבוב הייתה בין היתר לאתר ולצלם את המבנים המיוחדים של השכונה.

כמו כן, רצינו להכנס למתחם מוסך הרכבת אולם, בקשתנו סורבה. נאלצנו בלית ברירה לוותר.

לכן, תיעוד זה (הכולל גם צילומים מסיור קודם) מתמקד בשכונת הרכבת.

מיקום השכונה,
סמוך וצמוד
למסעף מסילות הברזל 

*****

****

*****

שכונת הרכבת הייתה שכונת המגורים היחידה, שהוקמה בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ביוזמת ממשלת ארץישראל המנדטורית.  השכונה הוקמה סמוך לתחנת הרכבת לוד היוותה צומת דרכים מרכזית: מסילת הרכבת בלוד חיברה בין מצרים, בירות וחיפה, תל אביב ויפו וירושלים, ושדה התעופה הסמוך שנפתח לטיסות אזרחיות בשנת 1937 – חיבר למעשה את ארץ ישראל עם כל העולם. מטרת הקמת השכונה הייתה, לשכן את פקידי הרכבת הגבוהים, עובדי הרכבת ולמשפחותיהם, בשכונה נפרדת מהעיר, על פי עקרונות תכנון מערביים שאפיינו את התכנון הקולוניאלסטי הבריטי. השכונה הוקמה בסמוך לתחנת הרכבת הגדולה ביותר שהוקמה עד אז בארץ ישראל.

מיקום השכונה ביחס למיקום לוד בשנות ה-40'

בתחילה הוקמו צריפי עץ, ולאחר תקופה קצרה, בשנת 1941, הוקמו בשכונה בתי האבן מפוארים שחלקם קיימים עד היום. השכונה חולקה לשני רובעים: חלק אחד תוכנן כשכונת מגורים טיפוסית לפרברים שצמחו באותה העת בכל רחבי אנגליה. בתי השכונה הוקמו כבתים חד-קומתיים ומקופי גינות פרטיות. הבתים התאפיינו בגגות רעפים וארובות, ותכנית המבנה הועתקה ממבני מגורים טיפוסיים באנגליה של אותה העת. כמו כן, פעלו בשכונה בית קפה, מועדון חברים ומגרשי טניס – שהכניסה לאותם מקומות היתה לאזרחים בריטים בלבד. הרובע השני תוכנן להוות את הבסיס למרכז העסקים הראשי של ארץ ישראל (דבר ש לא התממש) וכלל בתי מלון, חנויות ומשרדים. המחשבה למרכז עסקים ראשי, שני הרובעים נהנו מתאורה חשמלית (בשונה מיישובי הסביבה שנותרו בחשיכה עוד שנים רבות), וזאת הודות לגנרטור שפעל במקום כבר מראשית הקמת השכונה.

****

עם סיום המנדט הבריטי וכיבוש העיר לוד ירשה מדינת ישראל את המרכז אשר הוקם בעיר. אך במקום להמשיך בטיפוחו, המדינה הזניחה  את הפיתוח העירוני של לוד ושל שכונת הרכבת בפרט, והפכה אותה לשכונה של מרכזי קליטה ודיור מוגן, מה שמשך את האוכלוסיות החלשות ביותר.  אך די במהירות השכונה התדרדרה, והמשפחות היהודיות עזבו את המקום, ואת מקומן תפסו משפחות ערביות.
שנים רבות, השכונה התאפיינה בשיעור פשיעה גבוה במיוחד. אזרחים מהשורה נרתעו להיכנס אלה. מספרים שמעת לעת גם המשטרה הדירה רגליה ממנה. היא כונתה "הרלם של לוד". במשך השנים בדירות שכונת הרכבת, אשר היו בבעלות המדינה, נכנסו תושבי לוד הערבים וגם משפחות רבות של משתפי פעולה. בשנים האחרונות קיבלו רובן סיוע מהמדינה לרכישת דירה ויצאו מהשכונה. דירות רבות עמדו ריקות מכיוון שמשפחות אשר המתינו לדיור ציבורי סירבו להתגורר בשכונה. כתוצאה מכך, פלשו לדירות משפחות פשע אשר הפכו את האזור לשוק סמים נרחב אליו מגיעים אנשים מכל הארץ. ביחד עם הסמים הגיעו גם המלחמות על שטח המכירה בין החמולות השונות. "שהגיעו למצבי ירי ורצח.
בשנים האחרונות נעשו מספר פעולות שיקום בשכונה לרבות בניית מוסדות ציבור וגם בית ספר תיכון. היום יש תנועה רבה בשכונה. אולם, מרבית מבני השכונה כולל המבנים מתקופת המנדט נמצאים במתחמים סגורים מוקפים בגדרות וקירות ביטון והתנועה סביבם מפוקחת על ידי מצלמות.
מקור ועוד

*****

מראות הבתים,

****

****

****

רוב המבנים,
בעצם כולם,
נמצאים היום
מאוחרי גדרות

*****

****

****

מבנה שישמש כמחסן

*****

מבט בתוך המבנים

שרידי הריצוף

*****

*****

*****

הקמין לחימום

*****

סביב מתחם רכבת ישראל

הקיר המפריד בין המסילה והשכונה

****

המעבר נוכחי לשכונה החוצה את המסילה

מבנה מטה רכבת ישראל שנבנה בצורה של מסילה

זכרונות מהעבר

צילום רז גורן

צילום רז גורן

****

****

השער שלא נורשנו לעבור דרכו

מבנה הכניסה לתחנת הרכבת הנוכחית שלא השתנה מאז תקופת המנדט

מגדל השמירה הדרומי, מוזנח ועלוב

מרחוק נראה יותר טוב

****

סוף דבר,
סיבוב זה היווה
תוספת לידע על העיר

****
תודה לאלי אבוטבול
שגם הפעם הוביל בחן ובנועם

ביום שבת הראשון אחרי שביעי פסח תשע"ט, (4/5/2019), לאחר הפסקה ממושכת יצאתי לטייל שוב עם משה כ"ץ באזור מגוריו שבקיבוץ אפק.

*****

*****

האזור בו טיילנו הוא חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה

****

חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ידוע גם בשם עמק עכו שהוא חלק ממישור החוף הצפוני ונקרא גם מישור חוף הגליל.

*****

חלקו הדרומי של מישור מפרץ חיפה נקרא עמק זבולון ואליו לא הגענו הפעם.

המסלול, מעגלי,
נגד כיוון השעון
התחלה וסיום
בקיבוץ אפק

באזור זה טיילנו מאז אפריל 2016 בסדרה של הטיולים להלן שתועדו אף הם ובהם ניתן לקרוא בהרחבה אודות הרקע הגיאוגרפי וההיסטורי של האזור.

סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה, מאי 2016
עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא, יוני 2016
מאפק לטמרה וכבול והלאה ליסעור, עין המפרץ וכפר מסריק, יולי 2016
מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה, דצמבר 2016
שיטוט ברגל בשמורת אפק בשעת בין ערבים בשלהי החורף, מרץ 2017
לאורך נחל נעמן ובין בריכות הדגים, המטעים והשדות במישור עכו, אפריל 2017
נחל נעמן, העיר עכו וגני רדואן שבתחומה, פברואר 2018

חמשת קטעי המסלול
ושפע המראות

****

קטע ראשון,

יציאה מקיבוץ אפק,
מזרחה בשדות,
הלאה במטעי הקיבוץ,
חציית סוללה,
צפונה לעבר שדות תושבי טמרה
בדרך המקבילה לכביש 70
(בעצם הכביש הישן)

****

*****

*****

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה: "מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

שדה התירס שזה עתה נזרע

שדה חימצה (החומוס) לפני שמתייבש

חִמְצָה תרבותית – שם מדעי Cicer arietinum–  מוכרת יותר בשמה הערבי חומוס.
החימצה היא צמח ממשפחת הקטניות. גובהו של הצמח הוא 20 – 50 ס"מ, והוא בעל עלים נוצתיים קטנים הנמצאים משני צדי הגבעול. בתרמיל זרע אחד עד שלושה זרעי חמצה. הפרחים לבנים או כחולים אדמדמים. ישנם שני הסברים מקובלים לשם "חימצה". הראשון: כאשר צמח החימצה גדל, הוא חומצי. לעלי הצמח טעם חמוץ. בספרו פונטנלה כותב על כך מאיר שלו: "הם עברו שדה חומוס גדול וירוק, וקרסוליה של בתיה צרבו ממגעו“ וכן ”וכמה שעות אחר כך אמר אפופה: שורפות לי הרגליים ובתיה ידעה שהגיעו לשדה החומוס הירוק“.. השני: לאחר בישולו, תבשיל החומוס מחמיץ במהירות.
החימצה מהווה את הגידול השלישי בחשיבותו בעולם מבין קטניות הזרעים והראשון בחשיבותו באגן הים התיכון ודרום אסיה שטח החימצה בעולם מגיע לכ- 100 מיליון דונם המניבים כ-8 מיליון טון ביבול ממוצע של 80 ק"ג/דונם. כמזון גרגירי החימצה מהווים מקור מצוין לחלבון, סיבים תזונתיים, חומצה פולית ומינרלים.
כמעט אין יצוא של חימצה מהארץ מכאן שכל היבול המקומי בישראל נועד לצריכה מקומית. היקף שטחי החימצה נע בשנים השונות בין כ-50 אלף דונם ל 140 אלף דונם, זאת בהתאם לביקוש בשוק הישראלי. היבול הממוצע בישראל נע סביב 200 ק"ג לדונם בבעל ו- 350 ק"ג לדונם בשלחין.
ישנם עשרות זנים חימצה, שנבדלים זה מזה בגודל הגרעין, בצבעם, שיכול להיות גם שחור או ירוק, מרקמם ועובי קליפתם. שמות זני החימצה המקובלים בישראל : ירדן, זהבית, בר ורז.
החימצה זקוקה לאקלים חם ולמעלה מ־400 מ"מ גשם שנתי.
הזריעה מתבצעת במהלך החודשים דצמבר-ינואר. זריעה מאוחרת מקשה על הזריעה בחורף גשום, אך מסייעת בהתמודדות עם מחלות העלים אסקוחיטה וכשותית. בחלקות מושקות בעלות נטייה לצימוח יתר, זריעה מאוחרת בדצמבר תמנע צימוח מופרז הגורם לרביצה ועיפוש תרמילים. החל מהזריעה ועד להצצה יש סכנה של נזקי חזירים ועגורים באזורים שבהם הם פעילים. זורעים 2 שורות על ערוגה. השקיה – כגידול המתחיל בחורף ומסתיים בקיץ אפשר לגדלו בבעל ברמות משתנות של יבול בהתאם לאזור ולמשקעים. שיטת ההשקיה המועדפת היא בטפטוף. מנת ההשקיה המומלצת היא 100 עד 250 מ"ק לדונם, בהתאם לאזור ולכמות המשקעים.
כתב משה כץ: על פי המקורות: ראשון, שני ושלישי

מחסום בדרך

שום לפני האסיף

מטע אפק

השלט מדבר בעד עצמו, השומר הוא כמו שאר החברים

סוללה שנדרש לעקוף אותה

הדרך הצמודה לסוללת כביש 70. פעם הכביש עצמו

קטע שני,

צפונה מערבה בין שדות תושבי טמרה,
הלאה לכיוון תל כיסון
ומעבר בשוליו המזרחיים,
המשך בין שדות החיטה
וסביב  מאגר דמון

*****

*****

העיר טמרה כאמור, שוכנת בגליל התחתון, כשמונה ק"מ מזרחית לקריית ביאליק וכארבעה ק"מ צפונית לשפרעם. תחום השיפוט של טמרה משתרע בתחום שלוש יחידות הגיאוגרפיות להלן.

****

****

קוטפים חסה

****

פריחת הקיקיון

קיקיון מצוי הוא צמח-רעל וצמח-תועלת. זהו שיח עשבוני גדול, זקוף, קירח, מעוצה בבסיסו, גובהו עד 5 מ'. הענפים שבירים, גונם כחלחל בגלל כסות שעווית. הגבעולים חלולים. העלים מסורגים, גדולים (קוטרם עד 30 ס"מ), עגולים, כפניים, אונותיהם משוננות, מחודדות, מספרן 7–10. העלה נישא על פטוטרת ארוכה. בשולי הטרף ועל הפטוטרת יושבות בלוטות זעירות, וכאשר קוטפים את העלים נודף ריח אופייני חזק. הרעל (ריצין) מרוכז בעיקר בקליפת הזרע.
קיקיון מצוי פורח במשך כל השנה. התפרחת נישאת בקצה ענף, אורכה יכול להגיע לכדי 30 ס"מ. הפרחים חד-מיניים, פרחי זכר נפרדים מפרחי הנקבה, אך אלה ואלה נמצאים באותו פרט (צמח חד-ביתי). קוטר הפרח 10 מ"מ. העטיף פשוט, גביעי, אין כותרת. הפרחים הנקביים נמצאים בראש התפרחת. הפרח בנוי משחלה עילית מצויידת בשיכים, המחולקת לשלוש מגורות. בראש השחלה נישא עמוד-עלי עם 3צלקות שצבען אדום, לכל צלקת 2 אונות. מקור אחר מתאר זאת בתור 3 עמודי-עלי אדמדמים שכל אחד מהם מתפצל לשתי אונות. בחלק התחתון של המכבד יושבים פרחים זכריים. יש להם 5–3 עלי גביע. האבקנים רבים, זיריהם מסועפים. ההאבקה באמצעות רוח. הפרי הלקט כדורי שיכני שקוטרו 3 ס"מ, והוא מורכב משלוש מגורות תפוחות ונפתח לאורכו ב-3 קשוות. הזרעים יפים ומבריקים, צבעם חום-שחור מבריק ומנומר, קוטרם 10 מ"מ, והם חביבים על חורזי מחרוזות. בראש הזרע בולט גוף שומני הקרוי עטי (קרונקולה). קליפת הזרעים מכילה ריצין – חומר רעיל הפוגע בכבד. בכמות מבוקרת משמש הריצין כתרופה בשם ריצינה. נמלים מפיצות את זרעי הקיקיון כאשר הן אוספות את הזרעים ואוכלות את החלק השמנוני שבראשם – העטי.
קיקיון מצוי הוא צמח גֵּר בארץ, מוצאו מאזורים טרופיים במזרח אפריקה ובהודו. כיום הוא גדל בארץ בבתי גידול מופרעים, בצידי דרכים ובערוצי נחלים. נפוץ ברוב אזורי הארץ – מחוף הגליל ומקורות הירדן בצפון ועד בקעת ים המלח והערבה בדרום. מגדלים את צמחי הקיקיון כצמח תועלת בארצות טרופיות באסיה – הודו, סרי לנקה, אינדונזיה ומלזיה – שם הוא משמש כענף כלכלי חשוב. הזרעים מכילים שומן רב, עד 50% ממשקלם. שמן קיק משמש ברפואה כסם משלשל; בתעשיה הכימית כחומר-גלם למוצרים שונים; וכן לסיכת מנועי מטוסים, בזכות עמידותו בפני קפיאה. פותחו גם זנים ציוריים לנוי. כיום נבדקת האפשרות לנצל שמן זה גם לייצור תחליף לדלק למנועי דיזל.
זרעי קיקיון נמצאו בקברים קדומים במצרים מלפני 6,000 שנה. קיקיון נזכר בספר יונה כעץ הצומח מהר ונובל מהר, ומכאן הביטוי "קיקיוני" למשהו שזמן קיומו קצר.
מקור ערגה אלוני ומייק לבנה אתר עץ השדה 

גם הערבים התחילו מגדרים עצמם לדעת

למול תל כיסון

תֵּל כִּיסוֹן (ערבית: תַל כֵּיסַאן تلّ كيسان – "גבעת הבגידה") הוא תל שאורכו 350 מטר ורוחבו 250 מטר, שטחו כ-30 דונם והוא מתנשא לגובה 40 מטר, 33 מטר מעל אדמת העמק. תל כיסון, מן החשובים שבאתרי עמק עכו, הוא אתר רב-תקופתי שהתקיים למן התקופה הניאוליתית (האלף השישי לפסה"נ) ועד התקופה העות'מאנית, והוא מזוהה עם העיר הכנענית המבוצרת אכשף שהייתה לפי התיאור המקראי עיר כנענית חשובה. אחד ממלכיה מוזכר בספר יהושע, (פרק י"א) והוא השתתף במלחמה בין עם ישראל שבראשו עמד יהושע בן נון, לבין יבין מלך חצור, ראש בית יבין. במלחמה זו ניצחו בני ישראל את הצבא החזק של בית יבין, והחריבו את כל הערים שהשתתפו במלחמה, בהן את אכשף. לאחר הכיבוש של יהושע בן נון נכללה העיר בתוך נחלת שבט אשר. מהחפירות בתל עולה כי ראשית היישוב במקום היתה בתקופה הניאוליתית, וכי בתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה היה כאן יישוב מוקף חומה והייתה חלק מהתיישבות הגדולה והעיקרית בעמק עכו לאורך כל תקופת הברונזה. נראה כי בתחילת תקופת הברזל התיישבו בתל גויי הים, ובתקופת המלוכה שגשג כאן יישוב פניקי. היישוב בתל המשיך להתקיים ברציפות עד התקופה החשמונאית, ואז ניטש מסיבות לא ברורות. בתקופה הביזנטית היה כאן כפר נוצרי, ובסוף התקופה ניטש התל סופית. ליד תל כיסון נמצאה טבעת חותם של הרמב"ן, שעבר כאן בדרכו מעכו לירושלים. בתל נותרו שרידים קדומים, ובהם קטע חומה מתקופת הברונזה התיכונה ושרידי מיבנים מתקופת הברזל. הרחבה ראה גם הרחבה חדשות ארכיאולוגיות

מבט על תל כיסון

****

ערימות השחת (חציר) דגן, משיבולת שעל שנקצרה ומחכה לייבוש לכיבוש בחבילות

****

שדות החיטה מכל עבר

בכרם הזיתים בשולי תל כיסון

***

בשולי מאגר דמון, מיי קולחין מטוהרים להשקיית השדות

מבט על המסלול ומאגר דמון

קטע שלישי

לאורך גדת נחל כבול
עד התחברותו לנחל חילזון,
חציית נחל חילזון,
המשך מזרחה לכיוון קיבוץ יסעור,
בגלל שער נעול וגדרות,
עקיפת הקיבוץ מדרומו
ומערבו לעבר בית העלמין,
בגלל בוץ, מעט צפונה ומערבה
בדרך המרוחקת מערוץ נחל חילזון
וחזרה לדרך הצמודה אליו מצפון 

******

לאורך גדת נחל כבול

ראשיתו של נחל כבול במדרונות ההר מעל הכפר. הוא נשפך אל נחל חילזון ושניהם הם חלק מאגן הניקוז של נחל הנעמן שמוצא לים הוא מדרום לעכו.

****

לאורך גדת נחל כבול

חציית נחל חילזון

מבטנ מערבה לנחל חילזון

עוד גדרות, הפעם סביב קיבוץ יסעור

יסעור – הקיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית מטה אשר הוקם בשנת 1949 על אדמות הכפר החרב אל-בירווה, על ידי עולים מהונגריה שהתארגנו כבר בשנת 1947 בקיבוץ "אחד במאי" של התנועה בארץ זו. בשנת 1951 הצטרף הגרעין הראשון מאנגליה ובשנת 1956 הצטרפו אליהם השלמה ברזילאית מקבוץ ד' של "השומר הצעיר". בהמשך, הצטרף גרעין של עולים מברזיל. שם הקיבוץ הוא סמלי, ונבחר עקב רצון המתיישבים לעסוק במקצוע הדיג (היסעור הוא עוף המצטיין בשחייה). אכן, בשנותיו הראשונות, התפרנסו התושבים מדיג בבריכות דגים שהקימו בשטחם. מלבד ענף המדגה, בלט גם ענף הלול וענפי החקלאות הנוספים היו רפת, צאן, משתלה. כמו עסק המשק בתעשיה: מפעל רהיטים, אלקטרוניקה יסעור לימים הפך ל- "עץ הדעת", מג"י – מפעל לגרביים. אוכלוסיית הקיבוץ מונה היום למעלה מ-700 תושבים. יסעור הוא ”קיבוץ מתחדש”, כלומר, זהו קיבוץ שעבר שינויים באורחות חייו אך הוא עדיין שומר על ערכי ליבה שמגדירים אותו כקיבוץ, לעומת סוגים אחרים של ישובים. המשק מתבסס על גידולי שדה יען – משותף עם קיבוץ עין המפרץ, מטעי רימונים, אפרסמון ואבוקדו, רפת, לול, מערכת חינוך, תחנת דלק, בית סיעוד. בנוסף, יש מגוון רחב של בעלי מקצועות חופשיים ובעלי עסק, שכירים ועצמאיים אשר פעילים ביסעור והסביבה.

סביב קיבוץ יסעור

קטע רביעי,

המשך מערבה בדרך הצמודה
מצפון לנחל חילזון
עד גשר הכניסה הצפון מזרחית
של קבוץ עין המפרץ
מעל החיבור בין נחל חילזון ונחל נעמן,
המשך בשוליים המזרחיים
של קבוץ עין המפרץ
עד תחילת של שביל הנעמן

*****

****

אנפות בשדה בו פוזר זבל אורגני מהרפת

שרידי החורף

הבוץ שגרם לו למעקף

ערוץ בתעלה היורד מצפון לנחל חילזון

מזכרת מהטיול

קטע נחל חילזון בין יסעור ובין עין המפרץ. פעם היה כאן מעבר אירי לחציית הנחל. הוא נסחף ונעלם בגשמי ינואר 2019 ביממה שירדו בה ברצף 62 מ"מ

המעבר שהיה ואינו עוד. התמונה צולמה ביולי 2016

מקום הגשר שנסחף

התחלת הירידה למעבר שהיה

שדה כותנה ותחילת נביטה

קטע המסלול בתוך עין המפרץ

מבט מזרחה לערוץ נחל חילזון

מבט מזרחה אל נחל מעמן

מבט מערבה לעבר שיכוני עכו מעל החיבור בין נחל חילזון ונחל נעמן

מבט ממערב על החיבור , צולם בטיול אחר

****

החיבור בין נחל נעמן ונחל חילזון

*****

*****

קיבוץ עין המפרץ שיך לתנועה הקיבוצית ובעבר השתייך לתנועת הקיבוץ הארצי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. הקיבוץ נוסד בשנת 1930 על חוף בת-גלים בחיפה, בידי קבוצת צעירים מגליציה- פולין שחלמו על הקמת קיבוץ עירוני: שכונת עובדים במפרץ חיפה. הם עסקו בעבודות בנמל חיפה. במהלך שנות העלייה החמישית הצטרפו לקיבוץ עולים מגרמניה ומפולין. במשך שמונה שנים מאז הקמת הקיבוץ התמודדו המייסדים עם קשיים רבים, עברו לקריית חיים ובשנת 1938 עלו על הקרקע במקומו הנוכחי של הקיבוץ, על גדות נחל הנעמן והביצה שהקיפה אותו. חלוצי ההתיישבות בעמק זבולון היו, הקיבוץ ה- 25 של "חומה ומגדל". שמו ניתן לו בגלל מיקומו במפרץ חיפה. שמות נוספים שנפסלו הוצעו בגלל מיקומו – ליד חיבור נחל חילזון לנחל נעמן. מגילת העלייה על הקרקע משקפת את המצב באותה תקופה ואת חזון הקיבוץ: "… אך אנו מאמינים כי תיובש הביצה, ומי הנעמן יהיו לנו לברכה. כי יתנדף רעל הקדחת וייעלם, ועצים יתנו כאן את צילם. כי עדרי צאן ובקר ימלאו את השדות והאדמה תתן יבולה בשפע. כי כפלדה רצוננו וגדולה אמונתנו. אנו מאמינים באדם ובאדמה! "

קבוץ עין הממפרץ, במחצית שנות ה-40', שנים בודדות לאחר הקמתו

אסם בעין המפרץ

*****

צריף ראשונים, שרידי המגדל מימי חומה ומגדל ומגדל תחמיץ ישן מביטחון

נותנים כבוד לוותיקים

מאז הקמתו צמח קיבוץ עין המפרץ והתבסס מבחינה חברתית וכלכלית, קלט חברים מארצות רבות והוא מונה כיום כ- 400 חברים ומועמדים, וכולל ילדים, צעירים ותושבים מגיעה אוכלוסייתו ללמעלה מ- 700 נפש. עין המפרץ היה תמיד קיבוץ שהאמין בשיתוף ובשוויון בין חבריו, וחתר כל שנותיו להיות בית לחבריו, בו מתקיימת חברה דמוקרטית המושתתת על הוגנות, יושר וכבוד האדם. בשנת 2004 החליט הקיבוץ על חזון חדש, והוא עובר תהליכי שינוי לכיוון היותו קיבוץ מתחדש, תוך שמירה על עקרון הערבות ההדדית בתחומי החיים השונים ושותפות באמצעי הייצור. תהליכי השינוי הם בתחומי העבודה והפרנסה, הערבות ההדדית, הביטחון האישי והצמיחה הדמוגרפית. הקיבוץ נמצא היום בתנופת קליטה של עשרות מבניו. עין המפרץ הוא קיבוץ עם מסורת מכובדת של תרבות וחגים, וממשיך לחגוג את כל חגי ישראל ביחד.
פרנסתו העיקרית באה לו מהמפעל לייצור מוצרי אריזה: ימא, שהוא הטוב ביותר בתחומו בארץ, וכן מענפי חקלאות מצליחים שרובם מאוגדים בתאגידים, מפעל ימאתון בשותפות עם קיבוץ געתון, "עטיפית" לייצור מוצרי פלסטיק, ועסקים נוספים. "רפת נעמן" היא שותפות בין עין המפרץ לקיבוץ פרוד וקבוץ גדות. גידולי השדה "יען" הוא שותפות עם קיבוץ יסעור. לקיבוץ מרכז מסחרי בשם M המפרץ שהקימה ומתפעלת חברת "מראה המפרץ בע"מ" בבעלות הקיבוץ, מטבח משותף- לה קוזין- עם קיבוץ עברון ולוחמי הגטאות, ועוד. מערכות החינוך והבריאות/רווחה/סיעוד זוכות לאמון רב של הציבור. מערכת החינוך כוללת מערכת פנימית בגיל הרך ובגנים, בי"ס יסודי אזורי "גוונים", בית חינוך אזורי "אופק" לגילאי חט"ב ותיכון ומערכת חינוך בלתי פורמלי בקיבוץ לכתות א' עד יב'. לקיבוץ בית סיעודי מקצועי וטוב, וכן נמצא בו מרכז יום סיעודי של מטה-אשר- "נווה אשר", המספק תעסוקה ובילוי איכותיים לזקנים מכל ישובי המועצה האזורית. הקיבוץ מנוהל ע"י הנהלה כלכלית והנהלת קהילה, ויש לו ועד הנהלה המתאם בין שתי ההנהלות ומקשר בינן לבין אסיפת החברים. מצוקת הדיור גדולה, והקיבוץ משקיע בשנים אלה בדיור קבע לכל חבריו ובהגדלת הפנסיה האישית לחברים.

*****

שביל הבנים בעין המפרץ

תחילת שביל הנעמן

שביל נחל נעמן – נחל נעמן היווה במשך שנים ארוכות "החצר האחורית" של הקריות, בין אזורי תעשייה, בריכות דגים ואתר פסולת. נחל נעמן היפה והטבעי נמחק מן התודעה הציבורית בעבר משום שסבל מזיהום והזנחה כוללת. בשנים האחרונות, חל שיפור ניכר במצב הנחל ההופך בהדרגה לפארק ירוק ממקורותיו ועד לים. שיקום נחל נעמן הפך להיות פרויקט הדגל של רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי שפועלת להפיכתו למרחב ירוק וייחודי, האהוב על תושבי האזור מצגת רשות ניקוז גליל מערבי שיקום נחל הנעמן
בשנת 2007 חברה קק"ל לרשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, למשרד להגנת הסביבה, למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לרשות הטבע והגנים ולמועצה האזורית מטה אשר בשיתוף פעולה ביניהם להסדרת שביל הליכה סלול לאורך הנעמן, בקטע קצר הסמוך לשמורת כרי נעמן.

"זולה" מקום נחמד להפסקה קצרה

דרומה לאורך שביל הנעמן ממזרח לכפר מסריק

קיבוץ כפר מסריק קיבוץ כפר מסריק המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה אשר. ראשיתו קבוצה קטנה של עולים צעירים מליטא, חברי "השומר הצעיר" שהתיישבה בפתח-תקוה בשנת 1932 ומתחילה לחלום על קיבוץ משלה. בפברואר 1933 הם הכריזו על עצמם – קיבוץ חדש בישראל – צ'כו-ליטא (שם זמני). הם עברו לשכונת בת-גלים שבחיפה התחתית ועסקו ב"עבודה עברית", "כיבוש הנמל", "קבוצת בניין" ו"מילוי הכרמל". בשנת 1934 עבר המחנה לחולות קריית-חיים המערבית ושם התחילה השכנות עם קיבוץ עיו-המפרץ. שם נקבע שמו השני של הקיבוץ – משמר-זבולון. בשנת 1937 הגיע  גרעין "היוצר" מפולין. בשנת הוקם בקרבת עכו "נעמן" – מפעל ללבנים אדומות.
בכ"ט בנובמבר – 1938 הוקם הקיבוץ כישוב חומה ומגדל מספר 28 – להגנה על מפעל "נעמן", כביכול, ולמעשה – תחילת התיישבות האמיתית בעמק עכו. הסוכנות היהודית והמוסדות המיישבים, התנגדו  נחרצות להקמת קיבוץ במקום, בטענה שאין מים, הקרקע- חולות נודדים וביצה מלחה, ותנאי החיים- מלאריה ומחלות, לעולם לא יאפשרו קיום וצמיחה של ישוב … החברים לא ויתרו. בשנת 1940 התמקם הקיבוץ בנקודת הקבע בצד המזרחי של כביש חיפה – עכו, ובהזדמנות זו, שינה גם את שמו לכפר-מסריק ומנציח בכך את שמו של נשיא הרפובליקה הצ'כוסלוקית – ת.ג. מסריק בשלוש השנים הבאות המשיךלכבוש את העמק והתבסס. הוא גם נאלץ להיות במאבק רצוף עם שכניו הערבים על הקרקע והמים. עם סיום מלחמת העולם השניה יצא הקיבוץ לצאת למרחב. עוד שטחים נכבשו ועובדו, בריכות הדגים התרחבו,  נמשכה קליטת ילדי הגולה. לאחר מלחמת העצמאות המשיך הקיבוץ להתרחב ולגדול.
כיום בעשור השמיני לקיומו אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ- 400 בוגרים: בתוכם כ-300  חברים , 60 מועמדים ,58 תושבים וכ140- – ילדים. הקיבוץ מתקיים על חקלאות, תעשיה ועבודת חוץ של חבריו. ענפי החקלאות העיקריים: גידולי שדה ומטעים מגוונים וכן רפת, לול, ומדגה. התעשייה כוללת: מפעלי קרטון מודפס לאריזה ותעשיות אלקטרוניקה. הקיבוץ נמצא כיום בתהליכי התחדשות ושינוי שעיקרם הגברת העצמאות הכלכלית של הפרט (הפרטה), תוך שמירה על ערכי ליבה שיתופיים בחינוך, בריאות, תרבות ורווחה.

קטע חמישי,

לאורך שביל הנעמן
צמוד לתוואי הנחל,
סטייה לבריכות חדשות שהוכשרו ממערב לשביל,
המשך דרומה למול שמורת כרי נעמן,
חציית נחל ודרומה צמוד
מצד אחד לנחל נעמן
ומצד אחר לאתר הבניה על שטח
ששימש בעבר את מדגה אפק,
הלאה לעבר שולי שמורת אפק 

****

נחל נעמן מתחיל את דרכו ממזרח למעיינות עין אפק  (כורדני) שנמצאים למרגלות העיר המקראית אפק. המעיינות שהם מקור המים העיקרי של הנחל, והתל נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפק. נחל נעמן  חוצה את חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ונשפך לים מדרום לעכו. מעיינות הנחל נובעים ברום של 5 מ' בלבד מעל פני הים. הם מרוחקים מהים רק 4 ק"מ בקו אווירי. כדי להתגבר על מחסום חולות החוף ובגלל השיפוע הנמוך נאלץ נחל נעמן להאריך את דרכו פי שלושה ולהצפין עד עכו. אין פלא שבתנאים אלה נוצרו מסביב למעיינות ביצות גדולות שנוצרו בין היתר מעודף המים המגיעים אליו בעת הגשמים מהיובלים העיקריים המצטרפים אליו והם אלה המנקזים את גבעות ורכסי הגליל התחתון הם נחל אבליים, נחל כבול ונחל חילזון.

****

בביצות הנעמן, שהשתרעו על פני כ-16,000 דונם, קיננה מחלת המלריה. קק"ל רכשה את הקרקע שמצפון לנחל בשנת 1925. בשנת 1938 התיישבו על אדמת קק"ל הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ (מאוחר יותר עלה גם קיבוץ אפק על קרקע קק"ל). הקיבוצים נאבקו בביצות כדי למנוע הצפות של שטחי עיבוד. הם ניקזו את המעיינות לתעלות והפכו את נחל נעמן לתעלה המזרזת את זרימת המים בנחל. מראה זה של הנחל נשמר עד ימינו. בימי המנדט ניקזו עוד את הביצות. בשנת 1942 העבירו את מי המעיינות למפרץ חיפה כדי לקרר באמצעותם את בתי הזיקוק. הביצות הפכו לשדות חקלאיים ולבריכות דגים. שרידי הביצות הפכו לשמורות טבע, המשמרות את עולם החי והצומח של ביצות הנעמן. אלה הן שמורת עין אפק, שמורת כרי נעמן ושמורת עין נימפית. בשנים האחרונות יבשו עינות אפק לחלוטין בגלל קידוחים שתופסים את עינות נחל נעמן. חלק ממי הקידוחים מועבר לשמורת עין אפק ומשם המים זורמים בנחל נעמן. למי המעיינות מצטרפים גם מי בריכות הדגים ומי נקז מהשדות. נחל נעמן שב להיות נחל איתן. הרחבה

ביצות המאה בשלהי המאה ה-19

נחל נעמן וסביבתו באמצע שנות ה-40' של המאה הקודמת

הבריכות חדשות

****

****

מיקום הבריכות החדשות

*****

****

שביל הנעמן

****

****

****

שלט מלפני שלוש שנים

שלמת בטון על שטחי המדגה לשעבר

אתר הבנייה החדשה על שטחי מדגה אפק לשעבר

****

******

סוף דבר

היה לנו טיול מענג
בשדות, במטעים ובכרמי הזיתים
של קיבוצי עמק עכו
ושל יישובי המיעוטים הסמוכים.

*****
נהינו לרכוב גם לאורך
ערוצי נחל חילזון ונחל נעמן.

*******

נהנינו איש בחברת רעיהו.

*******

ארבע וחצי שעות של טיול
במזג אוויר נפלא
חלפו מהר מבלי שהרגשנו.

ביום שלישי (30/4/2019) במסלול המסע אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא הגענו אל מאגר צלמון.

****

הפרגים בכרם הזיתיים לצד הדרך המובילה אל המאגר

****

מאגר צלמון נמצא  בערוץ נחל צלמון ממזרח לכביש 806, כ-1 ק"מ מצפון לעילבון וכ-3 ק"מ מדרום למ'אר.

*****

מוביל המים הארצי", הנקרא גם "מפעל הירדן", אורכו: כ-130 ק"מ, זה פרויקט הדגל של "מקורות" וגדול מפעלי התשתית שנבנו בישראל בחמישים השנים האחרונות. המפעל, שהוקם בשנת 1964, נועד להוביל מים מהכנרת וממקורות מים נוספים בצפון, לאזורי הדרום הצחיחים. לאחר הקמתו חובר "המוביל הארצי" – סמוך למעיינות הירקון ולראש העין – לשני קווי "ירקון-נגב" אשר הוקמו מספר שנים לפני כן. בכך הושלמה מערכת המים הארצית, שאפשרה ומאפשרת את החיים והירוק בכל חלקי ישראל.
תוכניות ההקמה של "מפעל הירדן", לימים "המוביל הארצי", אושרו בממשלה בשנת 1956. בשנת 1959 הוחל בבנייתו, שנמשכה 5 שנים. עלות הקמתו הייתה כ-420 מיליון לירות ישראליות. תהליך הקמתו הושקעו כ-2.5 מיליון ימי עבודה, הועסקו למעלה מ-4,000 עובדים, נחפרו כ-7 מיליון ממ"ק עפר, נחצבו כ-1.7 מיליון ממ"ק סלע, נוצקו כ-500 אלף ממ"ק בטון, הושקעו כ-75 אלף טון פלדה והונחו כ-15 אלף צינורות בטון ופלדה. עם הפעלתו הוקצו כ-80% מהמים שזרמו בו לחקלאות וכ-20% למי שתייה. בתחילת שנות ה-90 כבר סיפק "המוביל הארצי" כמחצית ממי השתייה בישראל, מצפון הארץ ועד לפאתי הנגב.

****

מי המוביל הארצי נשאבים מהכנרת בתחנת ספיר ומוזרמים אל בריכת ביניים וממנה אל תחנת שאיבה הנמצאת אף היא במתחם תחנת ספיר שבצפון מערב הכנרת, החצובה כולה בבטן ההר. מתחנת השאיבה שבאתר ספיר, המים נסנקים (מוזרמים בלחץ) לצינור פלדה  שאורכו 2,200 מ', דרכו מועלים המים מגובה 213 מ' מתחת לפני הים אל גובה 44 מ' מעל פני הים (בסה"כ המים מועלים לגובה של 257 מ"ר) ונשפכים אל תעלה פתוחה – "תעלת הירדן" שאורכה כ- 17 ק"מ. תעלת הירדן היא תעלה פתוחה המוליכה את מי המוביל הארצי עד מאגר צלמון למרחק של כ- 17 ק"מ בתוואי הררי, כאשר בדרך זו עוברים המים 2 ואדיות עמוקים: נחל עמוד ונחל צלמון. נחל עמוד בעומק 150 מ' וואדי צלמון בעומק 70 מ'. מעבר שני הנחלים נעשה באמצעות כוח הכבידה (גרוויטציה) באמצעות צנור פלדה בקוטר 3.1 מ' בנחל עמוד ו- 3.65 מ' בנחל צלמון. תעלת הירדן נגמרת במאגר צלמון).

*****

במתחם צלמון של המוביל הארצי קיימת בנוסף למאגר, גם תחנת צלמון שתפקידה להעלות המים ממאגר צלמון (בגובה פלוס 37 מ') אל בקעת בית נטופה בגובה פלוס 147 מ'. מתחנת צלמון מוזרמים המים דרך צינור לחץ באורך 1000 מטר, לגובה של 115 מטר נוספים, לתעלת עילבון, הנמצאת ברום 152+ מטר. זו הנקודה הגבוהה ביותר ב"מוביל הארצי".

התעלה המזרימה את המים מהמאגר אל תחנת השאיבה

תחנת צלמון היא תחנת השאיבה השניה לאורך המוביל הארצי (הראשונה היא אתר ספיר) והיא נמצאת בקצה "התעלה הפתוחה" (תעלת הירדן) ומשמשת כתחנה ראשית לאספקת מים במוביל הארצי. תחנת צלמון נבנתה בתוך הר שנחפר ולאחר בנייתה כוסתה מחדש בעפר.
מקור והרחבה אתר חברת מקורות

*****

****

*****

****

בתוך המתחם של צלמון ששייך למוביל הארצי פועלת גם עמותת "הדרך" שהיא עמותה המסייעת לנפגעי סמים.

צילום הדסי זכריה

צילום הדסי זכריה

העמותה נמצאת במבנה ישן ששימש בעבר את מג"ב בעת שהאחריות לאבטחת מתקני המוביל הארצי היתה בידי מג"ב.

מבנה מג"ב עליו השתלטה העמותה, צילום הדסי זכריה

העמותה הקימה מבנים נוספים בסמוך למבנה מג"ב והכניסה לשטח העמותה היא ישירות מכביש מס' 806.

צילום הדסי זכריה

מסיכום ישיבת ועדת הפנים של הכנסת שדנה בנושא ב-8 בינואר 2018 עולה שהעמותה פועלת בשטח ללא קבלת האישורים המתאימים מרשות מקרקעי ישראל ומרשויות התכנון והבניה וכן ממקורות המפעילה את המוביל הארצי. העמותה למרות פעילותה המבורכת פועלת ביוזמת משרד הרווחה אבל, ללא הרשאה ממוסדות המקרקעין, התכנון והבנייה של המדינה.

******

סוף דבר,
הביקור באתר מאגר צלמון,

היה תוספת ראויה לטיול.

שמחתי על היווצרות

ההזדמנות לבקר במקום
אותו תמיד ראיתי מרחוק
ואליו הגעתי בפעם הראשונה!

ביום שלישי (30/4/2019) חברי משכבר הימים, הדסי זכריה, ואני ממשנו את תכנית מסע זה לאחר שנדחתה פעמיים.

יצאנו לתור בחמישה יישובים בגליל בהם מתגוררים הערבים הנוצרים. הסתובבנו בהם משעות לפני הצהרים ועד שעות הערב המוקדמות.

שלושה הם יישובים מעורבים עילבון (כשלושה רבעים), מע'אר (כחמישית) ראמה (כמחצית) ובאחרונים פסוטה ומעיליא מגוררים רק נוצרים.

בנוסף ביקרנו גם באתר מאגר צלמון ועל כך יתואר בתיעוד נפרד.

בשעות הערב, בדרך חזרה נכנסנו ליישוב נוסף, לכפר יאסיף. הניסיון להגיע לכנסיות ביישוב נכשל בגלל עומס התנועה ושינויים בכיווני הנסיעה ביישוב. בלית ברירה ויתרנו.

******

רקע 

המיקום הגיאוגרפי:  עלבון ומע'אר נמצאים בהרי גליל התחתון, ראמה נמצא במורדות גוש הר מירון ובקעת בית הכרם ופסוטה ומעיליא ברכסי הגליל העליון המערבי.

*****

*****

ההיבט היישובי: כל היישובים בעבר, בתקופה העות'מנית, תקופת השלטון הבריטי וראשית ימיה של המדינה היו כפרים שהתבססו על חקלאות. במשך העשורים האחרונים הם עברו תהליכי עיור והחקלאות פסקה להיות מקור הכנסה ראשי. כיום, יישובים אלה הם יישובים עירוניים. מבחינה מוניציפלית כולם מועצות מקומיות הנמצאות בתחום מחוז צפון.

*****

ההיבט הדתי: בכל חמשת היישובים מתגוררים ערבים נוצרים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל ערב חג המולד 2018 (25 בדצמבר 2018) נמצאו בישראל כ-175 אלף נוצרים. האומדן זה אינו כולל את הנוצרים שאינם כלולים במרשם האוכלוסין, בעיקר העובדים הזרים. תושבי המדינה הנוצרים מהווים בערך עשירית מאוכלוסיית המיעוטים בישראל. הנוצרים בישראל הם כ- 2% מאוכלוסיית המדינה ומתוכם למעלה משלושה רבים, 77.7%, הם נוצרים ערבים – נוצרים בני הלאום הערבי ששפתם העיקרית של מרביתם ערבית. שאר הנוצרים בישראל,  קצת פחות מרבע, הם עולים מחבר העמים הסובייטי לשעבר ובני פלשמורה.
ברחבי העולם, אומדים את מספרם של הערבים הנוצרים בכ-20-30 מיליון איש. רובם מתגוררים במזרח התיכון, בעיקר בעיראק, סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים ולוב. נוכחותם בולטת במיוחד בלבנון, בה הם היוו קבוצת רוב ואליטה עם קבלת העצמאות ב-1943.
רוב הנוצרים הערבים בישראל שייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית, עם מיעוט ניכר השייך ליוונית הקתולית (מלכיטית) ולכנסייה הלטינית. נכון לסוף 2017, רוב הנוצרים הערבים מתגוררים בצפון המדינה, 70.6% מתגוררים במחוז הצפון. ואילו 40.9% מהנוצרים שאינם ערבים מתגוררים במחוז תל אביב ובמחוז המרכז ועוד 33.8% במחוז הצפון ובמחוז חיפה. היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת 22.1 אלף, חיפה 15.8 אלף, ירושלים 12.6 אלף ושפרעם 10.2 אלף.
היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עיילבון (כשלושה רבעים), ג'ש (גוש חלב) (כשני שליש), כפר יאסיף ןראמה (כחצי). יישובים ערבים אחרים בגליל עם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר, בענה,

******

המוצא האתני של הנוצרים בישראל – רוב הנוצרים בישראל הם צאצאי הפיניקים שהשתלטו על הגליל המערבי לאחר נפילת ממלכת ישראל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס. הפיינקים היו פאגנים ונוצרו בתקופה הרומית והתקיימו גם בזמן השלטון הביזנטי. עוד נכללו קבוצות קטנות כיהודים ושומרונים שהתנצרו, ושרידי מתיישבים ממוצא הלניסטי. נוספו להם סורים-ארמים שהיגרו לארץ בתקופה הרומית והביזנטית.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית,  הכנסייה המרכזית של האימפריה הביזנטית, המשיכה להתקיים גם בזמן שלטון המוסלמיים בארץ ישראל גם לאחר התקופה הצלבנית, בתקופה שלטון הממלוכים ושלטון העות'מנים (בערבית נקראת רוּם אורתודקס וחבריה-רוּמים) לכנסייה היוונית אורתודוקסית נכסים רבים, שליטה על כנסיית הקבר בירושלים, שטחי אדמה נרחבים, מבני ציבור, כנסיות ומנזרים. הכמורה תמיד יוונית, במיוחד בדרגות הגבוהות, התפילה מתקיימת ביוונית ובני העדה דוברי ערבית, רק דרג הכמורה הנמוך הוא מבין בני הארץ, דוברי הערבית. על מבני הכנסיות ומבני הציבור השייכים לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מונף דגל יוון והם מסומלים בסמל הטאפוס. במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הייתה רוסיה פטרון עז כוח של הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ ישראל ועל רקע זה פרצה אף מלחמת קרים. הרוסים ניהלו תנועת צליינות רחבת היקף ובנו כנסיות רבות, נפרדות מהכנסיות היווניות אורתודוקסיות, שיועדו לאוכלוסייה המקומית, לדוגמה מגרש הרוסים.
בשלהי המאה ה-11 עד המאה ה-13, לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים הם הושיבו בגליל המערבי מתיישבים קתולים ממערב אירופה מבני המסדרים כמו טמפלרים טבטונים ועוד. ערב הכיבוש הממלוכי רבים מהם ברחו מהארץ האחרים נטמעו באוכלוסייה המקומית נותרו גם לאחר תבוסת הצלבנים. הם היוו את התשתית לגרעין של לטינים-בני הארץ, כיום הם מרוכזים ברובם בגליל, חיפה, נצרת,רמלה ובית לחם. בתקופת המאה ה-19 לקחו על עצמן מעצמות המערב צרפת ובמידה פחותה מעט גם בתי המלוכה של איטליה, ספרד וגרמניה חסות על ה"לטינים", הקימו מבני פאר (כנסיות, סמינרים, מנזרים, בתי מלון לצליינים ועוד) בכל רחבי הארץ, אך במיוחד בירושלים, בית לחם וסביב הכנרת. כך הפכה כת זו משולית יחסית לאורתודוקסים לבעלת עוצמה, דבר שהתבטא בדרישות לחזקה על מקומות קדושים למשל בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד בבית לחם.
תופעה נוספת שהתרקמה במהלך השנים היא הופעתן של כנסיות "מאוחדות", פלגים של כנסיות עתיקות מקומיות ("מזרחיות") שקיבלו על עצמן את עול האפיפיור ומספר מנהגים קתולים, אך מבלי לוותר על סממנים מקוריים. החשובה שבכנסיות המאוחדות, הגדולה שבהן (אליה משתייכים כמחצית מהערבים הנוצרים בישראל) והייחודית היא הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, להלן. הכמורה בכנסייה זו, לעומת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, היא ערבית-מקומית. התפילות מתקיימות בערבית. מעוזה הוא במרחב עכו – שפרעם וסביבותיהן, בכפרי הגליל, בירושלים, רמאללה, בית לחם ומרחב רמלה ועוד. בישראל ניתן למצוא גם  ארמנים-קתולים, סורים-קתולים, קופטים-קתולים ואשורים-קתולים ("כלדיים").
במאה ה-18 הגיעו אל ארץ ישראל מלבנון המארונים, שאף הם ממוצא סורי-ארמי.

*****

עילבון 

עֵילַבּוּן היא מועצה מקומית בתחום מחוז הצפון שהוכרזה בשנת 1973 ונמצאת ממערב לכביש 65 דרומית למע'אר צפונית לצומת גולני ומזרחית לעראבה.

*****

****

*****

ביישוב מתגוררים כ-7,000 תושבים. שם הכפר משמר כנראה את שמו של היישוב היהודי הקדום עיילבו, עיר אחת מ-24 ערים של משמרות כהונה. לפי מסורת מקומית נוסד היישוב הנוכחי לפני כמה מאות שנים (במאה -17 או במאה ה-19) על ידי תושבים ערבים-נוצרים מהיישוב הסמוך דיר חנא. ב-1879 הוקמה כנסייה קתולית בכפר ביוזמתו של הכומר בולוס אשקר. חדר הלימוד הראשון לבנים בכפר נבנה בשנת 1899 על ידי כמרים גרמנים קתולים. בשנת 1905 נבנה חדר לימוד דומה לבנות. אולם כיום מתגוררים עימם מיעוט משמעותי של מוסלמים.

הכפר עילבון בשנות ה-40' ערב מלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות חנו בכפר כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י ואנשי הכפר שיתפו איתם פעולה, חפרו תעלות קשר, סיפקו מזון לחיילים והשתתפו בשמירה על הכפר. במסגרת מבצע חירם לסילוק צבא קאוקג'י מהגליל, נכבש הכפר על ידי חטיבת גולני. בקרב, שנערך החל משעות אחר הצהריים של ה-29 באוקטובר 1948, נתקלו כוחות צה"ל בהתנגדות חזקה, ורק סמוך לחצות הצליחו להיכנס לכפר לאחר שכוחות צבא ההצלה נסוגו ממנו. על פי עדותו של משקיף או"ם השתתפו צעירי הכפר בלחימה לצד חייליו של קאוקג'י. תושבי עילבון גורשו מכפרם ב – 31 באוקטובר וגורשו ללבנון.
לאחר כיבוש הכפר נרצחו 14 מתושביו על ידי החיילים כנקמה על כך שראשיהם של שני חיילים ישראלים שנהרגו בקרב עם אנשי קאוקג'י נכרתו ונישאו בתהלוכה ברחובות הכפר. על פי הנטען תושבי הכפר השתתפו בתהלוכה או הריעו לה. לעומת זאת, תושבי הכפר טענו שהם הביעו מורת רוח אל מול התהלוכה והסתגרו בבתיהם בעת התרחשותה. על פי מכתב ששלחו זקני הכפר לשר המיעוטים בכור שלום שטרית, התושבים כונסו לכיכר המרכזית, ובמהלך הכינוס נהרג אחד התושבים, לאחר מכן בחר מפקד הכוח 12 צעירים מבין תושבי הכפר והם נרצחו אחר כך על ידי החיילים. שאר התושבים גורשו לכיוון גבול לבנון, ואז נהרג תושב נוסף.
בכפר נשארו רק מספר כמרים וזקנים וזמן קצר לאחר מכן, במפקד האוכלוסין בנובמבר 1948, על פיו נקבע אלו ערבים רשאים להישאר במדינת ישראל, הכפר היה ריק מאדם. חלק מאנשי הכפר נשאר בסביבתו, וחלק אחר הפך לפליטים בלבנון. אנשי הכפר החלו לפנות לגורמים שונים בבקשה לחזור אליו. ב-7 בדצמבר 1948 פנה יגאל ידין למשרד החוץ לבקש חוות דעת לגבי השבת אנשי עיילבון לכפרם. תשובת יעקב שמעוני הייתה שאין אפשרות להחזיר ערבים שברחו כל עוד המלחמה נמשכת, גם אם נגרם להם עוול. כארבעה חודשים לאחר כיבוש הכפר שלח מוכתר הכפר ביחד עם מספר כמרים מכתב לשר לענייני מיעוטים, בכור-שלום שטרית, ובו בקשה להשיב את תושבי הכפר, מכיוון שהם לא ברחו אלא גורשו. אל שיטרית הגיעו גם לחצים מצד גורמים כנסייתיים בינלאומיים וגורמים פוליטיים בישראל, בהם אנשי מפ"ם. בתחילה הורשו תושבי הכפר ששהו בישראל לחזור לכפר, ובקיץ 1949 הושג הסכם בין המדינה והכנסייה היוונית קתולית, על פיו הורשו תושבי הכפר לחזור לישראל תמורת הבטחת הכנסייה לשתף פעולה עם ישראל. עם זאת, תושבי הכפר נחשבו לנפקדים ונכסיהם נוהלו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים.
בנובמבר 1954 התגוררו בכפר כ-815 תושבים, כולם נוצרים, אשר באותו זמן חנכו בכפר כנסייה חדשה. רוב תושבי הכפר, כ-700 תושבים, היו יוונים קתולים, והשאר היו אורתודוקסים. במהלך השנים נוספו לכפר תושבים מוסלמים שגרו קודם לכן בכפר חיטין, ובדואים שנדדו באזור.
בין הקתולים אשר הפגינו יחס חיובי למדינת ישראל, לאורתודוקסים, אשר היו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שררה מתיחות רבה, שגררה אחריה מעשי אלימות. באוגוסט 1953 הוגלו שבעה פעילים קומוניסטיים מהכפר ליפו למשך שנה, לאחר שפקידים ממשלתיים הותקפו על ידי תושבי הכפר, ונטען שהסתה קומוניסטית הייתה הגורם לכך. אולם, עם השנים המפלגה הקומוניסטית זכתה להשפעה רבה יותר בכפר.
ביוני 1968 התגוררו בכפר כ-1,600 תושבים, כולם נוצרים. באותו זמן טרם חובר הכפר לרשת החשמל וטרם נסללו בו כבישים פנימיים.
בשנת 1965, במסגרת מדיניות של הקמת מועצות מקומיות ביישובי המיעוטים בגליל, הוחלט על הפיכת עילבון למועצה מקומית, אולם הדבר יצא אל הפועל רק בשנת 1973.
מקור והפניות

*****

****

הכנסייה הלאטינית הגדולה מבין שלוש הכנסיות בעילבון והמרכזית ביניהן

ג'ורג' הקדוש מכה בדרקון

****

מיקום הכנסייות בעילבון

מזכרת עם סלים מאטר וחברו

הכנסייה היוונית אורתדוקסית

****

הכנסייה היוונית קתולית הישנה , הצפונית מבין השלושה

פנים הכנסייה

*****

****

בניין המועצה המקומית בלב היישוב

מבט אל החלק המזרחי, המוסלמי של היישוב

****

מע'אר

מֻעָ'אר היא מועצה מקומית במחוז הצפון שהוכרזה בשנת 1956. מע'אר שוכנת מזרחית לכרמיאל על הגבול בין הגליל התחתון לגליל העליון. במזרח מע'אר נמצאת שכונת מנסורה, שהייתה בעבר כפר נפרד. בכפר מתגוררים כיום דרוזים, ערבים נוצרים ומוסלמים.

*****

מרבית היישוב מעא'ר בנוי על מורדות הר חזון, כך שהכבישים בה תלולים יחסית. מע'אר הוא יישוב עתיק. הרומאים קראו לו "זאר". ייתכן כי זהו הכפר שנקרא בתקופה הרומאית ובתקופה הביזנטית "מעריה" – מקום מגוריה של משפחת הכוהנים בילגה. יש האומרים כי השם "מע'אר" מקורו במילה "מערה", בשל המערות הרבות שביישוב.

*****

ביישוב מתגוררים כ-23,000 נפש בחמש שכונות: מנסורה – שכונה דרוזית ותיקה במזרח הכפר הכוללת שכונה חדשה של חיילים משוחררים; שכונה דרוזית במערב הכפר; שכונה מוסלמית בצפון הכפר; שכונה נוצרית בדרום הכפר; שכונת ראס אלכאביה; שכונת לחריק- בשכונה המערבית ושכונת אלגמשה.
בשנת 1852 היוו הדרוזים שני שלישים מהתושבים והשליש הנותר היו נוצרים ומוסלמים. התושבים במע'אר התפרנסו לכל אורך ההיסטוריה ממטעי הזיתים ומענפי חקלאות אחרים. לאורך ההיסטוריה נודע השמן של מע'אר כשמן משובח ביותר. מערות ישנות וחפירות בסלעים שימשו לייצור יין ושמן.

הפר מע'אר ערב מלחמת העצמאות

הכנסייה היוונית -קתולית

מיקום הכנסייה היוונית – קתולית במע'אר

****

הכניסה לכנסייה

****

*****

מתחם הכנסייה

*****

ראמה

ראמה היא מועצה מקומית במחוז הצפון כ-5 קילומטרים מכרמיאל, בבקעת בית כרם (בקעת שגור) בלב הגליל. שטח השיפוט שלה הוא 6,000 דונם. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1954.

*****

רובה של ראמה בנויה על מורדות ההר, כך שהכבישים בה תלולים יחסית. בדרום היישוב, סביב כביש 85 הישן, נמצא אזור מישורי יחסית, שהתפתח החל משנות ה-80 לאזור מעורב של מגורים ועסקים. בתחילת שנות ה-80 הוקמה בראמה שכונה חדשה במערב, המשמשת בעיקר למגורי מוסלמים. כן קיימת התפתחות מזרח.

****

החוקר האמריקני אדוארד רובינסון שביקר בארץ ישראל ב-1838 זיהה את היישוב רמה בנחלת שבט אשר כמקור שמו של הכפר. נמצאה בו כתובת עברית מהמאה ה-3. בזיהוי היישוב הקדום הסתייע רובינסון בסרקופגים שמצא על גבעה הסמוכה לכפר. באתר התקיימה עיר חשובה בעת השלטון הצלבני בארץ ישראל. היישוב הנוכחי הוקם, לפי המסורת המקומית, במאה ה-17והיה בין הכפרים הגדולים ביותר בגליל בתקופה העות'מאנית. במחצית השנייה של המאה ה-19 תואר הכפר כמכיל 60 משפחות נוצריות ו-60 דרוזיות. בשנת 1923 היה לכפר הראשון בפלשתינה-א"י, שזכה במנהל עצמי (על ידי מועצת הכפר) מידי שלטונות המנדט הבריטי. בהחלטת החלוקה, עתיד היה הכפר, כמו שאר הגליל, להכלל במדינה הערבית. הכפר נכבש במבצע חירם בנובמבר 1948. בכפר השתכנו רובם של עקורי איקרית ובירעם.
מקור והפניות

הכפר ראמה ערה מלחמת העצמאות

האוכלוסייה בכפר היא ערבית ברובה ובסוף העשור הראשון של שנת ה-2000 מנתה האוכלוסייה 7,600 תושבים והורכבה מ: נוצרים – 50.6%, דרוזים – 30.4%, מוסלמים – 19%.
בראשית שנותיה של מדינת ישראל היוו הנוצרים רוב מוחלט באוכלוסייה (כ-85 אחוז). לכפר הגיעו מוסלמים מהכפרים ענאן ואל-פראדיה שנחרבו במלחמת העצמאות. עם הזמן גדל שיעור המוסלמים ביישוב, בין השאר בעקבות הצטרפות בדואים מהר כמון. מכיוון שהמוסלמים הגיעו מבחוץ, אין בידי המוסלמים קרקעות פרטיות. הנוצרים מתגוררים ברובם בדרום היישוב, בעוד הדרוזים מרוכזים יותר באזור הצפוני, שהוא גם האזור הגבוה יותר. המוסלמים מתגוררים בעיקר במערב היישוב, על אדמות שהוקצו להם בידי מנהל מקרקעי ישראל, בשנות ה-70. במהלך שנות ה-80 הייתה מתיחות רבה בין הדרוזים לנוצרים ביישוב.

מתחם הכנסייה היוונית אורתודקסית

*****

****

*****

גאורגיוס הקדוש (בין 275 ל-281 – 23 באפריל 303) הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.
החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.
אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד ולאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.
לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה
מקור והפניות

חצר הכנסייה

פנים הכנסייה

****

מיקום הכנסיות בראמה

בדרך אל הכנסייה הלטינית

*****

כנסיית "גבירתנו הבתולה" כנסיית יוונית קתולית – זו כנסייה שנעשה בה ניסים שבה עברו דרוזים ומוסלמים טבילה, נכנסו אליה לפני עשרות שנים שני גנבים וברגע שגנבו את התרומות והזהב שבמזבח נסגרו דלתות וחלונות הכנסייה, לא יכלו למצוא את דרכם חזרה ולצאת, הלכו בוואדיות ועליות עד הבוקר, ביקשו ממריה הבתולה שתמחל להם ושיחזירו את מה שלקחו והם יספרו לתושבי הכפר מה שעדו וכך היה והדלתות נפתחו – המידע אליאס שוקרי מראמה

*****

מבט מהצד

פנים הכנסייה

****

****

המנזר הפטריארכלי הלטיני בו נמצא בית הספר, מנזר נזירות "הרוסריו" הלטיניות, וכנסיית סנט אנטוני מפאדובה. היה סגור ולא יכולנו להכנס

פעמון הכנסייה

*****

פסוטה

ביישוב פסוטה בו מתגוררים כ-3,000 תושבים מאורגן מונציפאלית כמועצה מקומית שהוכרזה בשנת 1965.

****

הכניסה למרכז היישוב

****

יש המזהים את פסוטה עם היישוב היהודי "מפשטה" שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד. לאחר המרד הגדול ברומאים וחורבן הבית השני בו התגוררה משפחת הכהנים חרים אחת מכ"ד משמרות הכהונה שנדדו מירושלים משנתבטלה עבודת המקדש. משפחה זו נזכרת בקינה של הפטיין הארץ ישראלי בן המאה ה-6 וה-7 לספירה אלעזר הקליר המבכה אבדן והיעלמות משמרות הכהונה.
תושביו הנוצרים של הכפר הגיעו אליו מלבנון כנראה בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 עת רכשו את אדמותיו מתושבי הכפר דיר אל קאסי הסמוך על עייו נבנה לאחר מלחמת העצמאות מושב אלקוש.

הכפר פסוטה למול היישוב דיר אל קסי ערב מלחמת העצמאות

בזמן מלחמת העצמאות, ב"מבצע חירם", בשלהי 1948, בעת שנכבש הגליל העליון, פסוטה כמו שכנו מעיליא לא נעזב. הישארות תושבי פסוטה במקומם לאחר המלחמה הייתה בניגוד לסילוק תושבי הערבים הנוצרים האחרים הקרובים לגבול, איקרית ובירעם. טרם סילוקם,הובטח להם כי יוכלו לשוב לבתיהם. אולם, הבטחה זו לא מומשה עד עצם היום הזה!

*****

תושבי הכפר פסוטה הם ערבים נוצרים המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית  שהיא זרם הנצרות המזרחית-קתולית, המסונף כיום אל הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצל במאה ה-18 מן הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שלאנטיוכיה שהיא ארגון כנסייתי שהוקם במאה הראשונה לספירה והטוען כי הוא אחד מחמשת זרמי הכנסייה היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית שיוסדה באנטיוכיה על ידי השליחים פטרוס ופאולוס.
מאמיני הכנסייה מלכיתים, הקתולים מזרח-תיכוניים הדוגלים בריטוס הביזנטי" – כלומר, הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה ריטואלית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות האוריינטלית. מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנו, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית)וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
בראש הכנסייה עומד מאז שנת 2000 הפטריארך גרגוריוס ה-3 לחאם, שתוארו הרשמי "פטריארך אנטיוכיה וכל המזרח, אלכסנדריה וירושלים". הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. גרגוריוס ה-3 החליף בתפקידו את קודמו הפטריארך מקסימוס ה-5 חכים, שעמד בראש הכנסייה משך 33 שנה, מאז שנת 1967. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

מבט אל כנסיית סנט אליאס מכיוון צפון

*****

מיקום הכנסייות בפסוטה והמועצה המקומית

מתחם מבנה המועצה המקומית

****

דלת הכניסה

פנים הכנסייה

ביצי הפסחא עדין נותרו

ביצי פסחא הן ממנהגי חג הפסחא הנוצרי ומסמליו. באופן מסורתי ביצי הפסחא היו ביצים מבושלות שקליפתן נצבעה ועוטרה בציורים שונים. כיום משתמשים במדינות המערב בתחליפים כגון ביצי שוקולד או ביצי פלסטיק ממולאות ממתקים. ביצי פסחא משוקולד נעטפות לרוב ביריעת אלומיניום צבעונית מבריקה. אחרות עשויות סוכר מגולגל ומעוטרות בטכניקות של קישוט עוגות. ישנן גם ביצי ג'לי, עשויות מסוכריית פקטין מצופה בסוכר. את הביצים מחביאים לכאורה ארנבי פסחא כדי שהילדים יחפשו אותן בבוקר החג.
ביצי הפסחא וארנבי הפסחא הם מנהגים העתיקים מהחג עצמו, והיוו סמלי פריון. אכילת ביצה מבושלת כסמל לאביב הייתה נהוגה בחגיגות האביב של הרומאים וייתכן שמשם נובע מנהג אכילת ביצה קשה בליל הסדר כזכר לקורבן חגיגה (אך גם כאות אבלות על חורבן בית המקדש).
בנצרות קישרו בין הביצה כסמל להתחדשות ובין חזרתו של ישו מהמתים – לביצה נוספה משמעות סמלית חדשה, כסמל של אבן הקבר ממנו קם ישו בתחייתו. ייתכן שהביצה נקשרה לחג הפסחא כיוון שנאכלה לסיום התענית, תקופה לפני הפסחא בה התנזרו ממאכלים שונים, ביניהם ביצים.
מקור והפניות 

בסימטאות הכפר

****

מבנה הכנסייה הישנה ששחוזר ושופץ בזמן האחרון

*****

*****

מזכרת מדוואר ג'ריס שאירח אותו לכוס בירה בבר שלו

פנים הבר

*****

מעיליא

מעִילְיָא היא מועצה מקומית במחוז הצפון בסמוך לעיר מעלות-תרשיחא, מספר תושביה  כ-3,200 והם ערבים נוצרים המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1957. במרכז הכפר נמצאת מצודה צלבנית בשם מבצר המלך.

*****

*****

העדויות הראשונות ליישוב במקום הן מתקופת הברונזה. יש חוקרים המזהים את היישוב עם העיר "אשר בעלות" המוזכרת בתנ"ך בספר מלכים א' (ד',ט"ז). בשיפוע הגבעה שמדרום לכנסייה המודרנית התגלו כ-12 כוכים שכנראה שימשו כקברים של נפטרים מממלכת ישראל לפי הקרמיקה שנתגלתה בקרבתם – עיקרה מתקופת הברזל בארץ ישראל. מן התקופה הרומית נמצא במקום שבר זכוכית ועליו מנורה, המעידה על התיישבות יהודית במקום. היישוב הנוכחי החל עם בניית "מבצר המלך" בתחילת המאה ה-12 על ידי בלדווין השלישי, מלך ממלכת ירושליםהצלבנית. המצודה הוקמה על מנת להגן על הדרך מעכו לדמשק שעברה שם. במהלך המאה ה-12 הפכה מעיליא לבירת הגליל. בשנת 1220 נמכר המבצר למסדר הטבטוני וחשיבותו פחתה עם הקמת מבצר המונפור הסמוך. בשנת 1265 נכבש המבצר על ידי השליט המוסלמי בייברס. לאחר מכן החלו מוסלמים להתיישב במקום. בתקופת האימפריה העות'מאנית, בשנת 1596 נמנו בכפר 15 בתי-אב מוסלמים ושניים נוצריים.
במאה ה-18, ביצע השליט הבדואי דאהר אל-עומר חילופי אוכלוסין – הוא הביא לכפר נוצרים מלבנון ומסוריה ואת תושבי מעיליא המוסלמים יישב בתרשיחא. הנוצרים החלו בשיפוץ המבצר והתיישבו בו. מאוחר יותר התפתח הכפר לכיוון מערב. בסקר ארץ-ישראל המערבית משנת 1881 מתואר היישוב ככפר גדול בנוי אבן ובו כנסייה ושרידי מסגד, גרים בו 450 נוצרים והוא מוקף מטעי זית ושטחים חקלאיים מעובדים. בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת עכו. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בו 900 נפשות
מקור והפניות

הכפר מעיליא ערב מלחמת העצמאות

רמת ההכנסה לנפש במעיליא היא הגבוהה ביותר מבין היישובים הערביים בישראל. 30 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת הם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים. מעיליא ופסוטה הם היישובים היחידים בישראל, שמרבית תושביהם נוצרים קתולים. בעברה של מעיליא היתה בה הקהילה יוונית-אורתודוקסית.

****

סמל המועצה המקומית ועליו תרשים המבצר הצלבני מונפורט שנמצא סמוך למעיליא

מבנה הכנסייה במעיליא בסמוך לשרידי המבצר הצלבני

דלת הכניסה הצדדית לכנסייה. לא הצלחנו להיכנס פנימה. מספר ניסיונות לאתר מחזיקי מפתחות דלתות הכנסייה לא צלחו.

מיקום הכנסייה במעיליא

*****

****

*******

סוף דבר

*****

היה זה יום סיור מרתק מאוד,
למדנו הרבה והכרנו מקומות יישוב חדשים

******

התרשמנו מאוד מניקיון היישובים
ובמיוחד בעילבון, ראמה ובפסוטה,

חבל שחוטי החשמל כה בולטים
והפריעו לתמונות האידליות שראינו,

למרות זאת, לעיתים הייתה לנו תחושה

שאין אנו נמצאים בארץ אלא בחו"ל

*****

אם ניתן לדרג את היישובים,
בבכורה זוכה ללא היסוס וספק פסוטה,
זה כפר נעים ביותר, הנופים סביבו מרהיבים,
זה יישוב נקי ומצוצח ביותר,
תושביו חביבים ומכניסי פנים.
לדעתי זה אחד המקומות היפים ביותר בארץ!!

*****

תודה לנשים שפתחו לנו את דלתות
הכנסיות זו שבמע'אר והשתיים בראמה,

תודה לדוואר ג'ריס מפסוטה שאירח אותנו בבר.

תודה לסלים מאטר מעילבון שסיפר לנו על קורות הכפר.

תודה לאלמוני מעילבון שהראה לנו את מקום הכנסיות.

תודה לאמנון גופר שאחרי הסיור
הפנה אותי לאליאס שוקרי מראמה
ועשה לי סדר במיקום הכנסיות בכפרו. 

תודה לאלמונים ממעיליא
שניסו לסייע במציאת מפתח לכנסיות
תודה לאלמונים בראמה שהראו לנו את הדרך לכנסייה הלטינית

*****

תודה מקרב לב לחברי הדסי זכריה

הוא היה גם נהג המסע שהסכים להיכנס

לכל הרחובות הצרים והסמטאות התלולות

אליהם כיוונתי אותו במטרה להגיע לכנסיות הכפרים.

היה לי תענוג גדול לטייל אתו!