ביום רביעי (22/5/2019) בעת השיחה בביקור ליל רמדאן בפזורת אל הוזייל הסמוכה לרהט, הציע לי תאמר אל הוזייל לפגוש את הדוד שלו אחמד אלהוזייל שהוא בנו של שייח' סולמאן אל הוזייל השני.

השיח' סולימאן אל-הוזייל' שיח' השיח'ים של הנגב, היה לאגדה עוד בחייו. הקל העריצו אותו וקשרו לו כתרים אין ספור. תרמו לכך כושר מנהיגותו, חכמתו, הופעתו המשכנעת, אומץ ליבו ונדיבותו ויכולתו לשאת ולתת עם כל שלטון. אין תמה שהוא היה לדמות נערצת, בקרב הבדווים והרשויות כאחד. הוא זכה למעמד יוצא דופן לא רק בקרב בני שבטו אל-הוזייל ממטה התיהא,
אלא בקרב הבדווים בכל רחבי הנגב וחצי האי סיני ובארצות השכנות. השיח' סולימאן הצטיין בהופעה מרשימה: הוא היה גבה קומה, גברי ובעל חזות אצילית, בעל גוון עור בהיר ועניים כחולות, והקרין אמינות ומכובדות. בין היתר רב היה כוחו גם ברפואה מסורתית, ורבים שחרו לפתחו כדי להסתייע בשירותיו. בעיקר התמחה בריפוי עממי בעזרת צמחים וכוויות. כמו כן שימש כשופט בבית המשפט לענייני בדואים בבאר שבע.
המקור באתר שייח סלמאן אלהוזייל השני

 

תאמר אל הוזייל אמר לי תגיע עוד פעם תשוחח עם דודי, הוא יספר לך אודות השייח' ויראה לך מבחר צילומים.

 

בלי היסוס נעניתי מיד. סיכמנו שאגיע שוב בעוד שלושה ימים.

 

כך היה!

 

ביום שבת בשעות לפני הצהרים, (25/5/2019), לאחר תיאום נוסף עם באסם אל הוזייל שאירח אותנו בליל הרמאדן, הגעתי שוב אל מושב שבט אל הוזייל.

 

*****

מושב שבט אל הוזייל נמצא סמוך לעיר רהט במרכזו נמצאים שרידי האחוזה של השייח.

מושב שבט אל הוזייל  נמצא על הגבעה מדרום לכביש 264 למול כיכר צומת הכניסה לקיבוץ שובל ולעיר רהט.

מושב השבט נמצא מצפון ומעל שרידי הסכר על ערוץ נחל שובל המפריד בינו ובין העיר רהט.

******

בתחילת הביקור תאמר אל הוזייל ואני הסתובבנו מעט בעיר רהט. דרך כביש הגישה המערבי יצאנו לכביש 264 המחבר בין צומת בית קמה ובין צומת אשל הנשיא, עלינו לגבעה בה נמצא בניין משטרת הרוכבים שנבנתה בתקופת השלטון הבריטי בארץישראל..

 

המשכנו על כביש 264 בכיוון צפון מזרח ומייד לאחר כיכר צומת הכניסה לקיבוץ שובל ולרהט ועצרנו לתצפית על הסכר בערוץ נחל שובל.

 

בנסיעה דרך השדות הגענו קרוב לסכר ועברנו ליד שתי בארות ישנות שאינן בשימוש יותר.

 

המשכנו הלאה דרומה בדרך השדות עברנו לידי שרידי הבאר אל הוזייל.

 

המשכנו ועלינו לגבעה מושב השבט שם ביקרנו ביום רביעי.

 

נכנסנו לחצר ביתו של אחמד אל הוזייל ושם שוחחנו אתו .

 

זמן קצר לאחר הגיע שייח חאג' חמד אל הוזייל אחיו של חמד ואביו של תאמר. המשכנו בשיחה וגם הצטלמנו.

 

לקראת סוף הביקור נכנסנו למבנה האירוח של השבט הנקרא בשיג. זה היה צריף האירוח המקורי ששימש את השייח' ואורחיו שנים ארוכות,

על קירות הצריף תלויות תמונות רבות על הקירות. בתמונות אלו נראה השייח' עם אורחיו המפורסמים ובהם, נשיאים, ראשי ממשלה, אנשי צבא ואנשי ציבור מוכרים מאוד. שם צפינו בשפע התמונות והתעודות של השייח.

*****

תיעוד זה של הביקור והסביבה
של מקום מגוריהם של בני השייח'
מבוסס על דבריו של אחמד אל הוזייל.
התיעוד כולל גם צילומים
שהשימוש בהם הוא באדיבות אחמד אל-הוזייל
הם כמו גם חלק מהמלל
נמצאים גם  באתר שייח סלמאן אל הוזייל השני
את חלק מהתמונות שלח לי לאחר הביקור תאמר אלהוזייל
תודת נתונה לשניהם.
המידע מופיע גם במקור זה

********

השייח' סלמאן אל הוזייל (שם מלא: סלמאן עלי סלמאן עלי עזאם אלהוזייל) הוא נולד כנראה בשנת 1882 והלך לעולמו בגיל מאה בשנת 1982. הוא נולד בצפון הנגב במקום הנמצא ליד קיבוץ שובל והעיר רהט כיום. בשנת 1922.

השייח' סלמאן אל הוזייל היה, כאמור, בן השבט הבדואי אֵל-הֻוזֵיל הוא ממטה תיהאה, אשר מוצאו מלב מדבר סיני, מאותו אזור הנקרא בערבית א-תיה, או בשמו המלא: תיה בני איסראיל, כלומר מדבר בני ישראל, הנקרא על שמו של עם ישראל אשר נדד במדבר זה בצאתו ממצרים. במטה זה כלולים 13 שבטים נוספים הנודדים בנגב, אשר הגדולים ביניהם הם: אבו קרינאת, אבו רוביעה ואבו רקיק. השבט כלל עד לפני התיישבות הקבע 17 משפחות ומנה כ-12000 נפש. מקורו הקדום של השבט מאל ג'זירה אל ערביה שבחצי האי ערב. משם נדד לעבר צפון אפריקה וחזר לסיני ומשם כאמור נדד אל צפון הנגב והתמקם במקום שבו שוכנת חורבה של עיר קדומה בשם ביר זבאלה. 

******

ח'רבת זבאלה, או ביר זבאלה, הופיעה כבר במפת הקרן לחקירת ארץ ישראל (PEF) הבריטית מ-1878. למרות הצלצול הדומה, מקור השם לא היה גל אשפה ('זְבָּאלֶה' בערבית), אלא שיבוש השם סוֹבִּילָה (SOBILA), שם עיר המופיע כבר במפת מידבא. מפת פסיפס מפורסמת זו, שהתגלתה בעיירה מידבא שבירדן, נוצרה במאה ה-7 או ה-8 והיא מפרטת שמות יישובים רבים בארץ ישראל הביזנטית. ליד סובילה ניתן לזהות גם את הוּגָה – שם שהשתמר בכפר הוּג' (היום ליד 'חוות שקמים', של משפחת שרון) – ואת 'בית הגידאה', שממנו נגזר שם המושב בית הַגַּדִּי, שהוקם בסוף 1949 סמוך לח'רבת ג'נדי.  השם סובילה כשלעצמו הוא כנראה שיבוש של השם התנ"כי שובל, שנזכר פעם כאחד מבני שֵׂעִיר (דברי הימים א, א 38), פעם כ'אבי קרית יְעָרִים'  (דברי הימים א, ב 50), ופעם כאחד מבני שבט יהודה (דברי הימים א, ד 1). המקור אבי נבון בעזרת השם: שמות קיבוצים בצפון הנגב

******

השייח' סלמאן אלהוזייל מונה על ידי הבריטים לשמש כשייח' שבט אל הוזייל, ולימים, שייח' השייח'ים של מטה התיאהא בנגב, תפקיד אותו מילא במשך כשישים שנה.

 

שייח' סלמאן אלהוזייל היה נשוי לשלושים ותשע נשים (המספר מתייחס לכל אורך חייו המופלגים), ואלו ילדו לו שבעים וששה ילדים מתוכם חמישה עשר בנים ושישים ואחת בנות. המארח אחמד אל-הוזייל (שהסתבר שנולד יומיים אחריי)הוא הילד ה-73. אחיו, הקטן ממנו בשנתיים, שייח חאג' מוחמד אל הוזייל הוא הילד ה-74.

 

*****

במלחמת העולם הראשונה סירב השייח' להצטרף לכוחות העות'מאנים במלחמה נגד הבריטים. מאוחר יותר הוא הצטרף לכוחותיו של הנסיך פייצל בירדן במרד הערבי נגד העות'מאנים אותו ארגן קולונל תומאס אדוארד לורנס  שהיה ארכאולוג, דיפלומט, סופר ואיש צבא בריטי, אשר קנה את עיקר תהילתו בעקבות התפקידים אותם מילא במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמרד הערבי. פועלו במלחמה, יכולתו להיטמע בחברה הערבית על אף היותו בריטי וכן כישרונו להעלות את חוויותיו על הכתב הקנו לו את התואר "לורנס איש ערב". הצטרפות השייח' למערכה הייתה, כנראה אבל לרק מתוך טינה על שהעות'מאנים הוציאו את סבו סלמאן עלי להורג ב-1854.

******

השייח' סלמאן אלהוזייל התגורר בבית האבן, אותו בנה בשנת 1924. הבית בן שלוש הקומות התנשא על ראש גבעה וצפה אל מרחבי שטחי המרעה של שבט אלהוזייל בואכה דרום הר חברון. בית זה נקרא בפי הבדואים "ארמון השייח'" והוא בנוי אבני גזית בשילוב קורות עץ ומתכת. בבית זה התגוררו נשותיו הרבות ובניו. במשכנו זה קיבל את אורחיו הרבים מבני השבטים בנגב, וכן את ראשי מדינת ישראל, מדינאים ואורחים רמי מעלה מארצות שונות בעולם.

"המועצה לשימור אתרים" החליטה לשקם ולשפץ את ארמון השייח' ולהפוך אותו למרכז מורשת ולמוזיאון אודות תולדות הבידואים בנגב. לפי מה שסופר לי בשנים האחרונות אף הוכנו מספר תוכניות לשיקום ושיפוץ המבנה. אולם, עד היום טרם נמצא מימון למיזם. לפיכך, המבנה עומד נטוש והרוס ומהווה אף מבנה מסוכן ומטרד. חבל מאוד שכך פני הדברים!

*****

יחסיו של השייח' עם מדינת ישראל קדמו להקמתה. הוא קיבל בזרועות פתוחות את אנשי קיבוץ שובל, כשקם הקיבוץ על אדמותיו כאחד מאחת עשרה הנקודות במוצאי יום כיפור תש"ז, באוקטובר שנת 1946. השייח' סיפק להם מזון ומים בימים קשים ורקם אתם יחסי רעות וקירבה. יחסים אלו עמדו לו עם הקמת המדינה כאשר לא נדרש עם אנשי השבט לעזוב את אדמותיו כמו שאירע לשבטים אחרים באזור.

אנשי שובל גמלו לשייח' ופעלו שלוש פעמים על מנת למנוע את גירוש השיח' ושבטו ממקומם מעבר לגבולות המדינה. פעם הראשונה הייתה אחרי כיבוש באר שבע באוקטובר 1949 פעם השנייה לאחר מבצע סיני בשנת 1956. בין שני גירושים אלה פנו בשנת 1952 אל משרד הביטחון למנוע את העברתם למדבר יהודה אס זווירה (ראש זוהר) ממזרח לערד.

עדות על הגירוש השני המתוכנן של הבדואים ממקומם לאחר מבצע סיני בשנת 1956 העיד יוסי צור (המוכתר הראשון של קיבוץ שובל):.
"ובשבת בבוקר דופקים אצלי בדלת. עטייה ועלי, שוב פעם: "אנחנו, יוסוף, אנחנו רוצים שתעזור לנו". "מה אני יכול לעזור לכם בשבת בבוקר? מה פתאום?" "אנחנו, יש לנו טרקטור אבל אין לנו פלטפורמה אנחנו רוצים שהקיבוץ ישאיל לנו פלטפורמה". אז אמרתי: "בשביל מה אתם צריכים בשבת בבוקר פלטפורמה? למה כל כך מוקדם?" אמרו: "אנחנו קבלנו הנחייה מהממשל הצבאי לעזוב את האזור תוך 48 שעות ולעבור לתל ערד". אמרתי להם: "הקיבוץ לא ישאיל לכם פלטפורמה". זאת אומרת פעם שנייה שרציתי לעזור להם סרבתי. ואז כל הרכב שלנו היה מגויס לא היה לנו שום רכב בשובל אז. והרכב היחידי שהיה זה היה המכונית קרייזלר של השייח ישנה עם חלונות שנפתחו בחשמל, זה היה הדבר המיוחד הזה אז הלכתי לשייח והוא סיפר לי שהם מוכרחים תוך 48 שעות לעבור לתוך תל ערד אז אני בקשתי שיתן את האוטו שלו ונסעתי עם ברוך לתל אביב הלכנו ל….חנן רובין, אבא של יעלה, סיפרנו את הסיפור ואומר שבערב תהיה ישיבת ממשלה ושר הבריאות יוליק ברזילי יעלה את העניין בישיבת ממשלה. נסעתי בחזרה מתל אביב אמרתי לשבט…. לשייח', הם היו כולם, כל האיחטרייה ישבו שמה, חיכו שנבוא.  אין לנו תשובה אנחנו מטפלים בזה לקחתי איתי את טאלב, את הבן של השייח כנהג. נסעתי לתל אביב היינו בבית של חנן רובין כל הלילה, בחצות הלילה צלצלו לנו מירושלים שהעניין …. העניין נדחה. הכוונה הגיעה לידיעת חברי הממשלה יחד עם הידיעה על מה שקרה בכפר קאסם והממשלה לא רצתה שיהיה עוד בזיון כזה ואז הם בטלו את העניין. חזרנו…טאלב ואני חזרנו. כל האיחטרייה, כולם היו אצל השייח. אמרנו: "העניין נדחה אבל אמרו לנו, אל תעשו שום דבר שיכול להתקבל כהתגרות בחיילי צה"ל". אמרתי להם את העניין הזה בצורה ברורה לגמרי זה עדיין מלחמה. אל תעשו שום דבר אבל הגרוש נדחה. ההעברה נדחתה. אז למחרת היום אני ירדתי לבאר שבע דיברתי עם המושל הצבאי. רציתי לקבל אישור שהוא קיבל את ההנחיה הוא אכן קיבל את ההנחיה. אז… בגלל זה השבט נמצא פה עד היום. זה היה פעם השלישית שמנענו את ההעברה שלהם. זאת היתה פעם אחרונה והכי חמור כי זה היה בשעת מלחמה. אז…."
את הראיון קיבלתי מארכיון שובל באמצעות לייזר קוברסקי שגם תמצת אותו. להרחבה בעניין ניתן לקרוא בספר "התחלות"  ראיונות עם חברי שובל על הימים הראשונים. יצא בשנת 1983 בהוצאת חברי שובל.

******

ראשי המדינה חלקו לו כבוד רב והרבו בביקורים ובהתייעצויות איתו. במהלך חייו, ביניהם: ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הנשיא, יצחק בן צבי, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין מנחם בגין ואחרים. בני משפחתו מספרים כי "השייח' סלמאן אלהוזייל היה לאגדה עוד בחייו". הוא זכה למעמד יוצא דופן לא רק בקרב שבטי התיאהא אלא בכל רחבי הנגב, סיני וירדן, שמו הלך לפניו כאחד ממגדלי הסוסים הטובים בעולם. היו לו סוסים ערביים גזעיים רבים שחלקם היה בעל יחוס מפואר של חמישה דורות ויותר.

******

על השייח' נפוצו מספר סיפורים פיקנטיים. ספור אחד: באחד הימים בהם שייח סולימאן אל הוזייל ושייח' מחמד חסן אלע'ר יצאו לציד, הם רכבו על סוסים ועברו ליד אחת הבארות בנגב. סביב הבאר נמצאו נשים שואבות מים להשקות את עדרי הצאן. אנחנו עצרנו להשקות את הסוסים. השייח' הבחין בין הנשים בנערה צעירה ויפה. הוא פנה אליה ושאל מאיזה שבט את ומה שם אביך. והיא ענתה, שבט אלהוזייל ואבי השייח' סלמאן. שואל אותה, מי אמך? היא ענתה שאימה גורשה אל הוריה כשהיא עצמה הייתה תינוקת ומאז היא גרה אצל דודה ואת אביה לא ראתה כל חייה ואינה מכירה אותו כלל. אמר לה אני השייח' ואת בתי. הוא העביר אותה לחיות אצלו. ברבות הימים, "נשמות טובות" שינו את הסיפור במעט והדגישו שהוא רצה לקחת אותה לאישה. סיפור זה הפך לסיפור עממי בדואי מוזר ומופלא שעבר וסופר מפה לאוזן בקרב השבטים הבדואים. בהיותו בחייו הגיע מספר בני משפחתו בניו ונכדיו לאלפיים.
סיפור שני  עניינינו  כיצד נישא השייח' סלמאן אלהוזייל לשתי נשים בלילה אחד. בשנת 1928 היה בדרכו להתחתן עם עליה האשה ה–13. בדרכו עם משרתיו אל בית אביה, ביקש ממנו אחד השייח'ים שליוו אותו לעצור אצל השייח' אבו גופה כדי שיבקש עבורו את ידה של בתו. כשהגיעו אל אוהליו של השיי'ח אבו גופה, בהיותם יישובים בשיג, ביקש את ידה של בת השייח' אבו גופה עבור חברו. אולם אשתו של השייח' קבעה נחרצות, רק אתה יכול לקבל את בתינו. שייח' סלמאן שילם את המוהר והתחתן איתה עוד באותו לילה, אך מיד יצא לדרכו עם אנשיו אל בית הכלה עליה המיועדת הממתינה לו באוהל החתונה. עם שחר הגיעו למאהל ואל החתונה המיועדת. וכך הוא התחתן עם שתי נשים בלילה אחד.

שני סיפורים אלה מופיעים גם בספרו החיים הבדואים באזור באר שבע, שכתב גנרל צבא ירדן אחמד סלאמה חסיין אבו חוסה ממטה התיאהא בעצמו, שני סיפורים המנציחים את האגדות שרווחו על השייח'. את הספורים שמע ורשם מפיו של שייח' מחמד חסן אלע'ר משבטו וגילו מעל מאה. השייח' בן שבטו של הגנרל היה ידיד נעוריו של שייח' סלמאן.

*****

שמו של יצא לתהילה בכל רחבי העולם, ולאחר פרסום כתבה עליו ב"ניוזוויק", קיבל עשרות הצעות נישואין מנשים אמריקאיות שרצו להצטרף להרמונו.

*****

בשנת 1978 עמד השייח' בראש משלחת תנחומים, עם בניו ונכדיו שיצאה אל המלך חוסיין בירדן לאחר שאיבד את אשתו, עליה, בתאונת מטוס. בעת זו ביקש מהמלך חוסיין להרשות למוסלמים ממדינת ישראל לצאת לעומרה ולחאג' דרך ירדן, ושיונפקו להם דרכונים ירדניים זמניים. המלך הסכים, ומאז הפך הנוהל הזה לרשמי ואלפי ערבים אזרחי ישראל עולים מדי שנה לרגל למכה ומדינה בערב הסעודית לקיים את מצוות החאג' והעומרה בזכותו של השייח' המנוח. באותה הזדמנות ביקר את השבטים שעברו מהנגב לירדן ב-1948.

******

שייח' סלמאן אלהוזייל נפטר בשנת 1982 והוא בן כמאה שנה, כשהוא משאיר אחריו צאצאים רבים. הוא נקבר בבית העלמין של השבט, על הגבעה, מול קיבוץ שובל.

******

בתחום הנחלה היה אגם מלאכותי קטן שבו נקווים מי הגשמים שנבנה על ידי ממשלת ישראל והמים נאגרים הודות לסכר שנבנה לאורך ערוץ נחל שובל היורד מהרי חברון לשפלה הגבוהה באזור להב, ומתחבר אל נחל גרר שהוא בעצם אחד מיובליו של נחל הבשור שמוצאו לים התיכון מדרום לעיר עזה.

לפני עשרות שנים התמוטט קיר הסכר והאגם יבש.

ממזרח לסכר נמצאות עוד שתי פזורות של בני שבט אל הוזייל: האחת בוזייל אבו ואדי והשני א-זיאדנה. שתיהן כמו גבעת האחוזה אינן נמצאות בתחום העיר רהט אלא בתחומי המועצה האזורית בני שמעון. שהעיר רהט הוקמה, להלן, הם העדיפו להישאר בבתיהם על אדמותיהם ולא לעבור לעיר החדשה.

 

לשבט אל הוזייל יש בלעדיות על אזור המקנה, כלומר רק לבעלים מותר לחנות, לרעות או להשתמש במי המעיינות, אך השבט בא לידי הסכמי שותפות עם מספר שבטים קרובים לגבי השימוש בשטח. שבט אל הוזייל הוא שבט נודד למחצה, כלומר נשאר בנחלתו זמן ממושך יחסית.
עד לפני קום מדינת ישראל חיו אנשי השבט בחופשיות על פי המסורת הבדואית, נדדו במדבר ופעלו על פי כל מנהגיהם. הם עסקו בעיקר בגידול גמלים וצאן, אך גם מעט בחקלאות עד כמה שהתאפשר במדבר- אזורם עשוי בעיקר אדמת לס וכמות המשקעים הממוצעת היא 200 מ"מ לשנה. הם זרעו בעיקר שעורה ודורה, וכן גידלו טבק פשוט לצרכהם.

עם קום המדינה הוסב השלטון במקום לפיקוחו של הממשל הצבאי באזור ומשטרת באר שבע, ואלו הורו על הגבלת שטח הנדידה של השבטים הבדואים. עם זאת ניתנה לבדואים אוטונומיה מסוימת – לשבטי הבדואים בנגב ניתן בית דין משלו אשר ידון בענייניו הפנימיים ללא התערבות של הממשלה. בבית דין ישבו 9 מראשי השבטים הגדולים המוכרים על ידי המדינה. לבית הדין הבדואי ניתנה הסמכות להטיל עונש של קנס עד 5000 ₪ ומאסר עד לחצי שנה.
בעקבות צמצום אזורי הנדידה ועקב כך צמצום חלקות המרעה והחקלאות השתנה אורח החיים של הבדואים. אט אט גם הוכנסו בנחלת שבט אל הוזייל מרכז עם חנויות לצרכיהם, בית ספר לילדים, מרכז רפואי ואף ניתנה הכשרה על ידי הממשלה להוראה וטיפול בחולים. כמו כן הוחדרו לחייהם שיטות מיכון בחקלאות והחלו לקום בנחלה בתי אבן קבועים במקום האוהלים המסורתיים. אספקת השירותים ובניית התשתית ביישובי הקבע – חינוך, בריאות, כבישים, מים ועוד – שימשו אף הם תמריץ למשיכת האוכלוסייה הבדווית ליישובים אלה.

******

העיר רהט

מספר עשורים לאחר הקמת המדינה ועם התפתחותה, השתכנעו ראשי השבט לנסות את חיי הקבע ביישוב בדואי חדש שנקרא רהט. רהט הוקמה בשנת 1972 על שטח הנחלה של שבט אל הוזייל, רהט הוקמה במסגרת תכנית ממשלתית להקמת ישובי קבע לאוכלוסייה הבדואית בנגב, כארבע שנים לאחר הקמת היישוב הראשון תל שבע. במסגרת תכנית זו הוקמו עוד חמישה יישובים: חורה, כסייפה, ערערה בנגב, שגב שלום ולקייה.
ראשוני העוברים להתגורר ביישוב היו בדואים משבט אל עוברה ובדואים ממוצא פלאחי חסרי קרקעות שהיו בני חסות של שבט אלהוזייל. והשליטה בעיר עברה בעצם אליהם. השייח' סלמאן אלהוזייל תרם את אדמותיו לטובת הקמת העיר, אך הוא עצמו, בעצת אחד מבניו, בחר להישאר עם משפחתו מחוץ לתחומיה. במשך השנים עברו רבים מצאצאי השייח', בערך חמשת אלפים מהם להתגורר ברהט.
שטח השיפוט של העיר הוא 19,586 דונם. רהט היא היישוב הגדול ביותר של הבדואים בישראל והעיר הבדואית היחידה בישראל. מהקמתה ועד שנת 1980 היא נמצאה בתחום שיפוט המועצה האזורית בני שמעון. בין השנים 1980 – 1989 נוהלה על ידי מועצה עצמאית, ללא תלות במועצה אזורית בני שמעון. במהלך השנים, עם התפתחות העיר, הצטרפו אליה משפחות בדואיות נוספות משבטים שונים ברחבי הנגב. בשנת 1989 היא הוכרה כמועצה מקומית ובשנת 1994 בימיו של יצחק רבין כראש ממשלה הוא הוכרה כעיר. בשנת 2004 הוקמה בעיר תחנת משטרה שמונה כיום כ-70 שוטרים. במחצית שנת 2019, ברהט מתגוררים כ-80,000 תושבים האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.0%‏. בשנים האחרונות, בדירוג החברתי-כלכלי של ערי ישראל, העיר מדורגת נמוך מאוד, 2 מתוך 10.
משנת 1994, עת קיבלה רהט את מעמדה כעיר חלה ירידה במעמדו של השייח', עם עליית כוחה של הרשות המוניציפלית (הדבר קרה גם בשש הרשויות הבדואיות האחרות בנגב). עם מותו של השייח', בשנת 1982 החליף אותו בנו ג'דוע כשייח', אך עם מותו נעלמה השייח'ות כמעט לחלוטין.

******

משטרת הרוכבים

משטרת הרוכבים הייתה יחידה משטרה שהוקמה בתקופת השלטון הבריטי והייתה בפיקוד עברי. היא פעלה במסגרת משטרת ארץישראל המנדטורית הן בצפון הארץ והן והן בדרומה. בנגב רוכבי היחידה נעו על גבי גמלים בין נקודות המשטרה על מנת לשמור על דרכי הנגב ועל הגבול המזרחי.

תחנת המשטרה זובלה (לימים שובל) הייתה חלק ממערך תחנות משטרה שכלל בנוסף אליה גם את משטרת כורנוב (ממשית), משטרת עין חוצוב (חציבה), משטרת עין רדיאן (יטבתה) ומשטרת אום רשרש (אילת) .

תחנת המשטרה כוללת מבנה חד קומתי ובו מספר חדרים ושתי עמדות שמירה החולשות לכל עבריה.

לעניין משטרת הרוכבים – ראה באתר של דן גזית "כך שלטו כאן הבריטים"

*******

סוף דבר

*****

היה זה ביקור חמישי שלי ברהט ובקרבתה: הפעם הראשונה בטיול אופניים "משולש" שובל/רהט – להבים – בית קמה, אוקטובר 2016, הפעם השנייה בביקור אצל יוסף מסרי אחד מחברי הקבוצה בפברואר 2017, פעם השלישית בטיול אופניים נוסף  משובל דרך רהט למשמר הנגב, הלאה לאורך נחל גרר לתל שרע וחזרה דרך נחל קמה, יוני 2017 והפעם הרביעית ליל רמדאן בפזורת אל הוזייל הסמוכה לרהט במאי 2019.

 

ביקור זה היה מהנה ומעניין ביותר ובו למדתי עוד על השייח' סלמאן את הוזייל השני. 

 

כפי שכבר נכתב בתמונות הרבות, אחרות, ובאלבום המוחזק על ידי המשפחה, מופיע השייח' כאיש צעיר בהיר שיער ועיניים בלבוש הבדואי המסורתי והמיתולוגי: גלביה, כאפיה ועקאל, וחרב מעוקלת באבנטו. מרבית התמונות הן בשחור לבן, אבל האישיות הכריזמטית בולטת מכל תמונה. לא בכדי, השייח' סלמאן אלהוזייל השני הוא שייח' השייח'ים של מטה התיאהא במשך כששים שנה משנת 1922 ועד מותו בשנת 1982 בגיל מאה שנה.

 

למדתי עוד על נחלת שבט אל הוזייל,
על יחסיהם הקרובים עם שכניהם מקיבוץ שובל,
למדתי עוד על העיר רהט,
למדתי גם על משטרת הרוכבים

******

תודה

*****

תודה ללייזר קוברסקי
מקיבוץ שובל
ולחבריו לקבוצת הרכיבה באופניים
שחיברו ביני ובין רוכבי אל הוזייל:
הרופא ד"ר שריף הוזייל ובאסם אל הוזייל.

*****

תודה לבאסם אל הוזייל
שאירח אותי בליל הרמאדן
ויצר את הקשר עם בן דודו תאמר אל הוזייל

*****.

תודה לתאמר אל הוזייל שיזם את המפגש
עם הדוד אחמד אל הוזייל
ועל שהוביל ברהט
ובדרכי השדות ובגבעת האחוזה.

******

תודה לאחמד אל הוזייל
שאירח אותי בעיצומו של צום הרמאדן,
פתח את ביתו, פתח את ליבו
והציף אותי בחיבה
במידע רב אודות אביו הנערץ
ולסיום הוביל אותי בסיור קצר בצריף האירוח

*****

תודה לאחיו
השייח חאג' חמד אל הוזייל
שהצטרף למפגש ולשיחה
והוסיף וסיפר אודות אביו.

******

סיום

*******

ביקור זה הוא עוד דוגמה
לאהבת האדם באשר הוא,
הוא גם המחשה לצימאון למידע
ול"תאווה" ללימוד
אודות אנשי הארץ
הוא דוגמה לכך שאם נוצרת הזדמנות
למפגש מרתק, ראוי  לקיים אותו מיד
ובעיקר לא להחמיצו.
כן ירבו מפגשים וביקורים כאלה.