ביום שלישי (25/6/2019) יצאתי עם חברי הדסי זכריה וצביקה דוברוב לטיול ברכב בגליל העליון הררי.

*****

בטיול זה התמקדנו
במרחב מורדות המזרחיים של הר מירון
וגם ברמות הגליל העליון המזרחי.

******

את הטיול התחלנו בביקור במבנה משטרת שפר
הידוע בשם – Faradiya Police Station הנמצא בשולי מושב שפר.

המשכנו לביקור במתחם קבר שמעון בר יוחאי בתחום מושב מירון 

ומשם עברנו לסיבוב ביישובים אור הגנוז, בר יוחאי
הנמצאים בסמוך למתחם מטה מועצה אזורית מירום גליל.

המשכנו לביקור ביישוב ג'יש שרוב תושביו הם נוצרים מרוניים.

משם עברנו לריחנייה כפר הצ'רקסי השני במדינת ישראל.

המשכנו לאורך כביש הצפון הישן בין אביבים ובין צומת חירם

בשעות ערב הגענו לקבוץ סאסא ושם סיימנו את הטיול בזמן שקיעה.

******

להלן מובא ריכוז חמש התיעודים של קטעי הטיול 
* מבנה משטרת שפר – Faradiya Police Station
* קבר שמעון בר יוחאי (הרשב"י) והיישוב אור הגנוז
* ג'יש – מרבית תושביו נוצרים מרוניים
* ריחנייה – אחד משני היישובים הצ'רקסים בישראל
* קיבוץ סאסא בזמן שקיעה

הביקור בריחנייה הוא המשך טיול הרכב ביום שלישי (25/6/2019) עם חברי הדסי זכריה וצביקה דוברוב בחלק מיישובי הגליל העליון הררי.

****

ביקורי בריחנייה בפעם זו אינו הראשון. בחורף 2016 ביקרתי בו פעמיים בטיול שתועד ריחאנייה, היישוב הצ'רקסי בגליל העליון המזרחי.

ריחאנייה הוא אחד משני הכפרים בהם מתגוררת הקהילה הצ'רקסית בישראל והוא הקטן ביניהם. היישוב האחר והגדול הוא כפר כמא שנמצא בגליל התחתון המזרחי. דף טיול זה, בנוסף להכרת רייחאניה, נועד לפתוח שוב צוהר ולהציג את הקהילה הצ'רקסית המופלאה ומקורותיה. הצ'רקסים שבמשך אלפי שנים שלטו בהרי צפון הקווקז, וסיגלו לעצמם תכונות לוחמים עזי נפש, של אומץ לב, רכיבה על סוסים, אהבת החופש, אמינות ויושר, מצאו את עצמם לבסוף חיים בפזורה ברחבי העולם, כולל בישראל. בישראל הקהילה הצ'רקסית היא זעירה ומשמרת באדיקות ראויה לציון תרבות עתיקה, ושאנשיה הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל הנוטלים גם חלק במשימה של הגנה על הארץ.

*****

גם הפעם, בנוסף לרצון לחזור ולבקר בכפר נפלא , הגעתי לבקר את חבריי תושבי הכפר סופייה ובעלה יאן אבזח.

.

********

הכפר ריחאנייה נמצא ברמת עלמה, אחת מרמות הגליל התחתון המזרחי צמוד  לכביש 866 המחבר בין יישובי הרמות. מבחינה מוניציפאלית, שייך הכפר, כמו שאר היישובים בסביבתו, למועצה אזורית מרום הגליל.

מיקום הכפר מצא בסמיכות למושב עלמה, מעליו מדרום נמצאת רמת דלתון ומצפון נמצאים הר ריחן והר עלמון מעל ערוץ נחל דישון.

******

הכפר ריחאניה נוסד בשנת 1873 אך רק בשנת 1880 הגיעו אליו משפחות צ'רקסיות משבט אבזאח מצפון הקווקז, אזור אשר נמצאות בו כיום הרפובליקות קאראצ'בו-צ'רקסיה ואדיגיה, בתחום הפדרציה  של רוסיה, כפי שצוין לעיל. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שביצעה ממשלת ארץ ישראל המנדטורית התגוררו בכפר 290 תושבים ושטחו השתרע על 6,137 דונמים (מתוכם 25 דונם שטחים ציבוריים). במלחמת העצמאות סייעו תושבי היישוב להעפלה מלבנון והתנדבו לשרת לצד היישוב היהודי. מכיוון שהצ'רקסים היו לבני ברית של היהודים, ברחו למקום מעט תושבים ערבים בדואים מהכפרים בסביבה הקרובה. בכפר כיום מתגוררים כ-1,200 תושבים ומתוכם כרבע, אולי פחות, הם ערבים.

****

הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

הצ'רקסים ומוצאם מהקווקז

הצ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגים (בשפה האדיגית (Адыгэхэ הם עם קווקזי עתיק יומין המורכב משנים עשר שבטים. הולדת עם זה בצפון מערב הקווקז, במישור קובאן ובהרים הסובבים אותו בשטח שהיום נכלל בתחום רוסיה.

אזור מוצאם של צ'רקסים בקווקז

הקווקז הוא אזור גיאו-פוליטי המשתרע לאורך רכס הרים בין הים הכספי לים השחור, מורדותיו והעמקים בצדדיו ומהווה הגבול בין  אירופה לאסיה  שנקרא "אירואסיה". הקווקז הוא חלק משרשרת ההרים הגדולה שייצר "הקימוט האלפיני", הכוללת גם את הרי הימלאיה באסיה והרי טארוס והאלפים באירופה. הרי הקווקז נחלקים לשני אזורים שונים: (1) רכס צפון הרי הקווקז הגדול בצפון גיאורגיה ובדרום רוסיה משתרע לאורך השטח מאזור העיר סוצי השוכנת על גדותיו המזרחיים של הים השחור ופונה דרום-מזרחה, כמעט עד העיר באקו השוכנת על חופי  הים הכספי. אורכו מגיע עד כמעט 1,200 קילומטרים. (2) ורכס עבר הקווקז שנקרא רכס הקווקז הקטן בדרום גיאורגיה לאורך הגבול עם תורכיה שמגיע לאורך של 600 קילומטרים. לחלק הרמתי שמעבר לרכס הרי הקווקז הקטן קוראים גם "הרמה הטרנס-קווקזית", היות שהוא מפריד בין   אירופה לאסיה.

***

בהיבט המדיני הקווקז כולל את המדינות שנוצרו עם התפרקות ברית המועצות: גיאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה; את המחוזות של רוסיה בצפון קווקוז מחוז קרסנודארומחוז סבטרופול; את הרפובליקות האוטונומיות של הפדרציה של רוסיה אדיגיה, קלמיקה, קאראצאי – צ'רקסיה, קברדינו – בלקריה, צפון אוסטיה,אינגושטיה,צ'צ'ניה ודגסטן; ואת שלוש טריטוריות שטוענות לעצמאות, אך לא מוכרות כמדינות לאום בידי הקהילות הבינלאומית, והן: אבחזיה, דרום אוסטיה ונגרונו קרבאך. למעשה, הקווקז הוא אזורים שיש בו עמים רבים, ומספר השפות בו הוא הרב בעולם.

****

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים: רוסיה בצפון, תורכיה בדרום מערב, ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור סבל מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות שהתרחשו במשך אלפי שנים, עד ימינו אלו. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים. במהלך ראשית העת החדשה, האזור היה נתון למאבק בין האימפריה העותמנית לאימפריה הרוסית (מלחמת הקווקז) שנצחה בו ולאחר מכן האזור סופח לאימפריה הרוסית. למאבקים אלה נקלעו גם הצ'רקסים והם בעצם גורשו ממולדתם.

*******

העם הצ'רקסי, כמו עמי הקווקז האחרים (האבחזים, האבזים ועוד) היה פגאני בראשיתו שהתפתח מהעם ה"חאתי" הקדום. הצ'רקסים התנצרו לפני המאה ה-5 אך נותרה בהם במעט מן ההשפעה האלילית הקדומה. במאה ה-15 בהשפעת הטטרים בני חצי האי קרים ואנשי דת עות'מאניים הצ'רקסים המירו את דתם והתאסלמו.
בשנת 1864 הסתיימה מלחמה בה כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז. הכיבוש הרוסי בקווקז שראשיתו במאה ה-14 היה חלק ממדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית הרוסית. חבל ארץ זה היה חשוב להם מבחינה אסטרטגית לנוכח העובדה שיש בו אוצרות טבע והוא נמצא בצומת המחבר בין רוסיה בצפון, אירופה במערב, אסיה התיכונה במזרח ואימפריה העות'מנית והממלכה הפרסית בדרום. במהלך הכיבוש במאה ה-18 טבחה האמפריה הרוסית בצ'רקסים והרגה מיליון וחצי מהם והרסה את יישוביהם. עם סיומה היא "דחפה" אותם לצאת ולהגר. כמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם.

******

האימפריה העות'מאנית השכנה ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה ראתה בצ'רקסים לוחמים אמיצים ומנוסים. היא קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים ובעיקר דלילים בהתיישבות. בתחילה הצ'רקסים יושבו בחצי האי של הבלקן בגבול הנוצרי של האימפריה. בשנת 1878 לאחר המרד בו בולגריה זכתה בעצמאותה, הצ'רקסים הועברו אל רחבי שטח האימפריה בו הם מתגוררים עד היום. הרוב התיישב בטורקיה, חלק הסתנן חזרה אל הקווקז. חלק אחר הגיע אל המזרח התיכון והתמקם בעמן וסביבתה בעבר הירדן, בקוניטרה וסביבתה ברמת והגולן. בארץ ישראל הם הקימו שלושה כפרים כפר כמא בגליל התחתון המזרחי, ריחנייה בגליל העליון המזרחי וחרבת בצרקס בצפון השרון לא הרחק מחדרה שבהמשך הזמן נעזב.

******

מבט על הכפר

במרכז הכפר נמצא מסגד שצורתו כמסגדים הצ'רקסיים בקווקז, ושונה מהותית מהמסגדים הערביים ואין בו צריח. מבנה המסגד דומה ומזכיר מבנה כנסייה מזרחית. גג הרעפים שבראשו, ו"צריחו" השונה מזכיר, אולי, את עברם הנוצרי של הצ'רקסים עד המאה החמישית.

מסגד הכפר בגרעין הישן

הכפר נבנה בשיטה צ'רקסית מסורתית, אשר מקורה בקווקז ושמה "כפר חומה".

מיקום גרעין הכפר

בתי הכפר נבנו כשהם צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן מסביב לכפר אשר שרידיה נשתמרו עד היום.

מסגד הכפר

השער הצפוני של גרעין הכפר

מבט מכיוון הפוך

הכניסה לביתם של סופיה ויאן

בתי גרעין הכפר

מבט מגג ביתם של סופיה ויאן מערבה אל הר אביבים

מבט מגג ביתם של סופיה ויאן  אל הבריכה בצד הכפר

חצר ביתם סופיה ויאן הפונה אל מרכז הכפר

הברכה בצד הכפר

****

גם הפעם נהינתי
משיטוט הקצר בכפר
ובמיוחד
מהביקור אצל סופיה ויאן אבזח
שאירחו אותנו ברוחב לב
ונחמדות ראויים לציון
אין עליהם, שווה להגיע שוב 

****

הביקור בכפר ג'יש הוא המשך טיול הרכב ביום שלישי (25/6/2019) עם חברי הדסי זכריה וצביקה דוברוב בחלק מיישובי הגליל העליון הררי.

****

מיקום גייש

גִ'ש נודע גם בשם גוש חלב כשם היישוב העברי הקדום) נמצא מצפון-מערב לצפת, על כביש 89. היישוב נמצא בגובה בין 700-840 מטר מעל פני הים ומתגוררים בו כ-3100 תושבים.

מבט על הכפר ג'יש ומאגר דלתון הסמוך

היישוב קיבל מעמד של מועצה מקומית בשנת 1963 ושייך מנהלית למחוז הצפון של ישראל.

תחום המועצה המקומית ג'יש

ג'ש הוא היישוב דובר-הערבית היחיד בישראל
שרוב תושביו הם נוצרים-מארונים (55%)
והשאר מוסלמים (35%)
ויוונים – קתוליים (מלכיתיים) (10%)

אתרים בעלי עניין בג'יש

בעת העתיקה שכן במקום יישוב יהודי בשם "גוש חלב", שהיה קיים במקום בימי בית שני. הוא שימש בשנת 67 כמרכז חשוב של המורדים היהודים ברומאים. בכתבי יוסף בן מתתיהו המקום מופיע בשם "גיסקלה" (Giscala), שהיה כנראה הגרסה היוונית לשם העברי.
בתקופה האיסלמית נקרא היישוב ג'וש או ג'יש. מקורות היסטוריים שונים מן המאות ה-10 עד ה-15 מציינים את גוש חלב ככפר יהודי גדול. במאה ה-17 חיו ביישוב דרוזים שעזבו את הכפר בשלב מאוחר יותר.
הכפר יושב בראשית המאה ה-18 על ידי נוצרים מארונים וקתולים, לצד מספר משפחות מוסלמיות. הוא משמר את השם הקדום של הכפר כמו יישובים נוספים בני ימינו באזור. בשנת 1837 הרסה רעידת אדמה את רוב מבני הכפר וכ-200 תושבים נהרגו. לאחר הרעש חודשה ההתיישבות בכפר והוא התרחב לכיוון דרום.
לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בכפר 1,090 תושבים ושטחו השתרע על 12,602 דונמים (מתוכם 148 דונם שטחים ציבוריים ו-24 בבעלות יהודים).  עד שנת 1948 הייתה רוב האוכלוסייה מוסלמית, ואלו היוו 55% מאוכלוסיית הכפר.

הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

הכפר ג'יש נכבש על ידי צה"ל ב-29 באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם. לאחר מלחמת העצמאות עזבו רוב התושבים המוסלמים את הכפר, ופליטים נוצרים הגיעו אליו מכפרי הסביבה ובעיקר רוב תושבי הכפר בירעם שגם הם מארונים. הם פונו ממנו במהלך המבצע ולא הורשו לחזור לאחר סיום הלחימה ובני משפחותיהם עדיין מתגוררים במקום עד היום. כתוצאה ממעבר מרונים לגיש אחרי מלחמת העצמאות מכך עלה אחוז הנוצרים-מארונים בכפר ל-85% מאוכלוסייתו אולם במשך השנים עם השינויים הדמוגרפיים חלקם באוכלוסיית הכר הצטמצם.

*****

****

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור. על פי המסורת, החלה העדה בימיו של מרון הקדוש (או מארוֹ) נזיר ארמי שחי בסוף המאה ה-4 עד תחילת המאה ה-5 לספירה.

הכנסייה המרונית מר מרון

הכנסייה המארונית היא כיום חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת). היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).
בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור.
לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.
בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. הדיאקונים והכמרים של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.
האפיפיור הכריז על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית", שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.
מקור הפנייה והרחבות

*****

כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.
מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם.
מקור, הרחבה והפניות.

*****

הכומר ביאשרה שפתח לנו את דלתות הכנסייה והסביר לנו על הקהילה המרונית בכלל ובכפר בפרט.

פנים הכנסייה

מבט על על הכנסייה המרונית מר מרון

סמל פטרוס הקדוש נקרא  שמעון בר יונה, היה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון.

*****

קבר רבי מאיר בן רבי יצחק ש"ץ נהוראי – הידוע בכינויו "בעל האקדמות" חי בורמיזא במחצית השנייה של המאה האחת עשרה. שם שימש כחזן ומכאן התוספת לשמו – ש"ץ כחזן, בימים ההם, לא הסתפק בתפילה לפני העמוד, אלא אף חיבר פיוטים, אשר רבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מן התפילה עד ימינו. החשוב בפיוטיו והידוע שבהם הוא הפיוט "אקדמות" הנקרא בחג השבועות.

*****

הכנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית) מר בוטרוס במעלה הכפר

 הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית  שהיא זרם הנצרות המזרחית-קתולית, המסונף כיום אל הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצל במאה ה-18 מן הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שלאנטיוכיה שהיא ארגון כנסייתי שהוקם במאה הראשונה לספירה והטוען כי הוא אחד מחמשת זרמי הכנסייה היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית שיוסדה באנטיוכיה על ידי השליחים פטרוס ופאולוס.
מאמיני הכנסייה מלכיתים, הקתולים מזרח-תיכוניים הדוגלים בריטוס הביזנטי" – כלומר, הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה ריטואלית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות האוריינטלית. מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנו, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית)וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
בראש הכנסייה עומד מאז שנת 2000 הפטריארך גרגוריוס ה-3 לחאם, שתוארו הרשמי "פטריארך אנטיוכיה וכל המזרח, אלכסנדריה וירושלים". הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. גרגוריוס ה-3 החליף בתפקידו את קודמו הפטריארך מקסימוס ה-5 חכים, שעמד בראש הכנסייה משך 33 שנה, מאז שנת 1967. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

מבט מלמטה

*****

מראות שיטוט בכפר

****

****

*****

הכנסייה המרונית העתיקה מרים הקדושה במעלה הכפר שאינה פעילה

****

קבר יואל הנביא

יואל בן פתואל הנביא – חז"ל אומרים כי יואל הוא בנו של שמואל הנביא: "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל [יואל א, א] – זה שמואל. למה נקרא שמו פתואל? שפיתה להקב"ה בתפילתו" [במדבר רבה י, ה].התנבא בימי מנשה, קיבל ממכה ובזמנו ניבאו גם הנביאים נחום וחבקוק. [יש מדייקים מהילקוט ריש יואל עה"פ בשמואל א' ח' כי היה בנו של שמואל הנביא]. בימיו היתה מכת ארבה שעליה כתב רש"י [שמות י, יד]: 'ואחריו לא יהיה כן – ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה'. בגמרא [תענית ה, א] מסופר כי בימי יואל בן פתואל 'יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: הזורעים בדמעה ברינה יקצורו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו' מקור והרחבות .

*****

****

****

*****
תם הביקור והשיטוט בכפר ג'יש

****

ביום שלישי (25/6/2019) יצאתי עם חברי הדסי זכריה וצביקה דוברוב לטיול ברכב בחלק מיישובי הגליל העליון הררי.

****

בטיול זה התמקדנו בעצם במרחב מורדות המזרחיים של הר מירון וגם ברמות הגליל העליון המזרחי.

****

*****

את הטיול התחלנו בביקור במבנה משטרת שפר הידוע בשם – Faradiya Police Station הנמצא בשולי מושב שפר. המשכנו לביקור במתחם קבר שמעון בר יוחאי בתחום מושב מירון ומשם עברנו לסיבוב ביישובים אור הגנוז, בר יוחאי הנמצאים בסמוך למתחם מטה המועצה אזורית מירום גליל.

****

מבט על היישוב אור הגנוז ובר יוחאי

 

המשכנו לביקור ביישוב ג'יש שרוב תושביו הם ערבים נוצרים מרוניים. משם עברנו לריחנייה כפר הצ'רקסי השני במדינת ישראל. את הטיול סיימנו בקיבוץ סאסא בזמן שקיעה.

*******

תיעוד זה כולל חלק מהטיול ומתמקד
במתחם קבר שמעון בר יוחאי, 
היישוב אור הגנוז,
היישוב בר יוחאי
והמועצה אזורית מרום הגליל

******

מתחם קבר
שמעון בר יוחאי

קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון הוא מקברי הצדיקים המפורסמים בארץ ישראל, והאתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו (לאחר הכותל המערבי). ההילולה הנערכת במקום מדי שנה בל"ג בעומר, היא האירוע האזרחי-דתי השנתי הגדול בישראל. מנהג נפוץ הוא לבצע במקום את החלאקה – התספורת הראשונה בגיל 3.

****

מבנה הקבר גדול ובעל כיפות בצבע תכלת, וכולל חדרים אחדים. בחדר הגדול, בפינתו הדרומית, מצבה המציינת את קברו של רבי שמעון בר יוחאי. במרכז החדר מצבה נוספת המציינת את קברו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי. מקום מיוחד באתר מוקדש להנחת פתקאות ("קוויטלאך") עם בקשות ולהדלקת נרות. על מצבת רבי שמעון בר יוחאי בנוי עמוד, כעין ארובה, המתרומם מעל הגג, ועליו נערכת ההדלקה לזכרו, בליל ל"ג בעומר

מבט על

****

ראשית בניית המבנה על מערת הקבורה מיוחסת לרב אברהם גלאנטי, שבנה ושיפץ את המתחם בהמלצתו של האר"י. בראשית המאה ה-19 נרכש המתחם (יחד עם חלק ניכר משטחה של מירון הערבית) על ידי שמואל עבו, סגן קונסול צרפת בארץ, שבנה את המבנה הראשי העומד כיום על הקבר. מאוחר יותר נוספו חלקים נוספים למבנה (כדוגמת מתחם 'ישיבת בר יוחאי' הסמוכה למתחם הקבר), והרחבות נוספות נעשו בראשית המאה ה-21.

****

במבנה מספר רב של חדרים, התפוסים על ידי גופים וארגונים שונים, כדוגמת שני ארגוני הכנסת אורחים המספקים מזון בחינם לבאי המקום.

****

במהלך השנים פותחה סביבת המקום, ונבנו בה מבנים ומתקנים שונים, לשימוש ההמונים. בסמוך לכניסה הראשית למתחם התפתחה פעילות מסחרית קטנה. האתר נמצא מעט מדרום למושב מירון, ובשטחה של המועצה אזורית מרום הגליל.

****

****

*****

****

******

היישוב אור הגנוז

הכניסה ליישוב

אוֹר הַגָּנוּז הוא יישוב קהילתי השייך למועצה אזורית מרום הגליל. שמו של היישוב לקוח מהקבלה בהקשר למדרש על גניזתו של האור הראשוני שנברא ביום הראשון על פי ספר בראשית.. היישוב הוקם בשנת 1989 על ידי קבוצת חוזרים בתשובה בסיוע ארגון אמנה. תושבי היישוב הם תלמידיו של הרב והמקובל מרדכי שיינברגר תושב ירושלים שבין החומות, שהוא חתנו ותלמידו של הרב יהודה צבי ברנדוויין, גיסו ואחד מממשיכי דרכו של הרב המקובל יהודה ליב אשלג. ביישוב ישנם מוסדות חינוך כתלמוד תורה, ישיבה, ואף מקווה אזורי. בנוסף הקימו מספר תלמידים ביישוב את מכללת אילמה לריפוי טבעי בראשות הרב יובל אשרוב מתלמידיו של הרב שיינברגר.

******

תושבי היישוב גורסים ש"כל חברה יהודית אמיתית מבוססת על גמילות חסדים". ייחודו של הישוב ´אור הגנוז´ על פני כל קהילה טובה אחרת הוא בשאיפה לקיים בו את העיקרון המובא בספר הזוהר הקדוש  הידוע בשם "כנישתא חדא" – (קבוצה אחת) שפירושו: אם ימצא בישראל מניין אנשים, ויקיימו חיי חברה של אהבה אמיתית מיד תבוא, וברחמים גמורים, הגאולה השלמה. (על-פי הוגה רעיון הישוב הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל הנקרא "בעל הסולם"). "אהבה" אינה מחשבה או רגש סתמי שהאדם חש, אלא הביטוי שלה במעשים – בחיי נתינה לזולת, מסביב לשעון. ישוב "אור הגנוז" הינו התגלמות בפועל של חברה אשר שמה לה למטרה לדאוג לכלל צרכי הזולת, חברים שערבים למילוי מחסורו של האחר, דואגים לאושרם של כלל החברים ומקיימים בפועל חיים של השפעה ונתינה אחד לשני, מתוך אהבה, אכפתיות, כבוד, שיתוף פעולה, אחדות ואחריות הדדית. וכל זאת מתוך אמונה שזוהי מצוות ה´ וכדרך להגיע לדבקות ב- ה'.
"אור הגנוז" הוא יישוב חרדי לכל דבר, התושבים עוסקים בלימוד סודות התורה בשעות הצלולות לפנות בוקר וקובעים עיתים ללימוד נגלה אחר הצהריים. בנוסף, חברי הישוב מפעילים מערכת ענפה של הפצת שיעורים ברחבי הארץ וחו"ל ע"י חברי הישוב. שיעורים ברוח הרעיון החברתי בנושאים: אהבת הזולת, עבודת המידות, קבלה, רפואה וקבלה ועוד. אנחנו רואים בעבודה יצרנית חשיבות עליונה, וכן אמצעי לתיקון המידות והחברה, ולכן הקמנו במהלך השנים  עסקים שונים בישוב, ביניהם: בית הארחה, מכללה לרפואה משלימה ברוח היהדות, מאפיית מצות עבודת יד ועוד וכמובן גם את יקב אור הגנוז. כל אלו הוקמו במטרה לקיים את הצרכים הבסיסיים של החברה ב – "אור הגנוז" לחיים מכובדים עצמאיים ולתרום לישוב היהודי בגליל.
המקור 

*****

****

יקב 'אור הגנוז' הינו יקב בוטיק אשר הוקם בשנת 2005 ושם לו למטרה לייצר יין באיכות גבוהה, באווירת "בוטיק" אמיתית. מתוך הכרמים הוותיקים נבחרים הגפנים בצורה קפדנית, לכל סדרת יין בנפרד. ההתאמה והזהות בין חלקות האדמה ליינות השונים, הופכת את כל תהליך הייצור לאישי יותר. המתכון הייחודי המשלב בין איכות הכרמים והטרואר המיוחד של אזור הר מירון, הסמיכות למקומות בהם חיו התנאים הקדושים האהבה והשיתוף פעולה בין החברים, כל אלה חברו יחד להעניק ליינות "אור הגנוז" את הטעמים והניחוחות היוקרתיים והמיוחדים שכל כך מאפיינים אותם שתוכלו לחוש כבר מהטעימה הראשונה.

****

היקב מנוהל ע"י הישוב החרדי-שיתופי "אור הגנוז" המעודד אורח חיים של עבודה לצד לימוד פנימיות התורה. כל עובדי היקב הנם תושבי היישוב. אנשי יקב  "אור הגנוז" מדגישים יותר מכל את המשפט האומר "יין טוב מתחיל בכרם". הכרמים, בעלי היסטוריה של מאות שנים, ממוקמים בגבהים שבין 770-900 מטרים מעל פני הים, נהנים מהאקלים הייחודי של אזור מרום הגליל, המתאים בעיקר לגידול זני ענבי איכות. השילוב המנצח בין אזור הכרמים האיכותי, רמת המיון המוקפדת והנסיון המקצועי הרב של יינן היקב מעניק ליינות 'אור הגנוז' את הטעמים והניחוחות המייחדים ומאפיינים אותם. מתחילת דרכו התחייב יקב 'אור הגנוז' לייצור יינות איכותיים ברמה בינלאומית, בדרגת הכשרות הגבוהה ביותר, וזאת מבלי לאבד את האווירה הכפרית והחקלאית המאפיינת את האזור. הכרמים, הגפנים והענבים נבחרים וממוינים על פי רמות האיכות, כך שלכל יין יש את האופי האישי והייחודי שלו.
המקור אתר היקב 

****

****

אברהם ג'ובני אפריקנו אירח אותנו בלבביות

*****

היישוב בר יוחאי

הכניסה ליישוב בר יוחאי

בַּר יוֹחַאי הוא יישוב קהילתי דתי לאומי השייך למועצה אזורית מרום הגליל ומספר תושביו כ-950 נפש. היישוב נקרא על שמו של רבי שמעון בר יוחאי, הקבור לפי המסורת בהר מירון הסמוך ליישוב.
vיישוב הוקם בשנת 1977 על ידי משפחות דתיות-לאומיות ועל ידי בני מושבים ממושבי הסביבה. איגוד המושבים של הפועל המזרחי ייסד את היישוב במטרה לאכלס באזור מרום הגליל משפחות בעלי מקצועות בתחומי החינוך והשירותים המונציפליים שיעבדו בתחומי המועצה האזורית, אולם עם השנים עזבו רוב המייסדים את היישוב והגיעו משפחות חדשות מכל ישראל. היישוב מורכב מרוב של משפחות מהזרם הדתי-לאומי וקבוצה של בעלי תשובה. לאחר שהגיעו ליישוב כ-30 משפחות המזוהות עם חסידות ברסלב, פעלה ועדת הקבלה ביישוב למנוע קבלת משפחות של חסידי ברסלב ליישוב. ההחלטה תלויה ועומדת לפני בג"ץ.

*****

******

המועצה אזורית מרום הגליל

המועצה האזורית מרום הגליל משתרעת על שטח של כ-200,000 דונם הפזורים מגבול הלבנון בצפון ועד טבריה בדרום, צפת במזרח וכרמיאל במערב. היא גובלת בצפון בגבול ישראל-לבנון, במערב במועצה אזורית מעלה יוסף, בדרום במועצה אזורית הגליל התחתון ומועצה אזורית משגב, במזרח במועצה אזורית עמק הירדן, מועצה אזורית הגליל העליון ובמועצה אזורית מבואות החרמון.
המועצה האזורית הוקמה בשנת 1950 בזמן הקמת היישובים החדשים, רובם על עיי הכפרים הערבים הנטושים.

מרחב הטיול בשנותיה הראשונות המדינה

כ-14,000 תושבי המועצה המתגוררים בתחומה מגוונים מאוד: דתיים וחילוניים, יהודיים מארצות מוצא שונות, צ'רקסים, דרוזים וערבים חברי מושב וחברי קיבוץ, חקלאים ושאינם חקלאים.
המבנה הפיסי המיוחד והמיקום הגיאוגרפי – גוש הרים מורם שהגישה אליו קשה והדרכים עוברות בעיקר בשוליו – השפיעו במידה רבה על הרכב האוכלוסייה אשר בחרה להתגורר באזור.

תחום המועצה האזורית מרום הגליל

המועצה מונה 24 יישובים ובהם כ – 4000 בתי אב. התפלגות האוכלוסייה: 85% יהודים , 2% ערבים, 6% דרוזים ו- 7% צ'רקסים.
.

יישובי המועצה האזורית

בשנים האחרונות משקיעה המועצה האזורית מאמץ מרבי להרחבת היישובים בתחומה, בעיקר ע"י ליווי קהילתי וייעוץ בתהליך ההרחבה. המועצה רואה חשיבות רבה בפיתוח היישובים ובהשקעה בטיפוחם בן מבחינה פיסית והן מבחינה חברתית- קהילתית

*******

בשעות הערב של יום רביעי (25/6/2019), לאחר טיול במורדות הרי מירון ורמות הגליל  העליון המזרחי, הגענו לקיבוץ סאסא.

****

חבר הקיבוץ יצחק רותם (פיפ), עמית יקר בקבוצת מטיילים אופניים אירח אותנו.

זו הייתה הזדמנות להתרשם מהמקום היפה וללמוד מעט על הקיבוץ המפואר על תולדותיו.

בנוסף זכינו לראות את השקיעה באחד המקומות היפים בארץ.

הקיבוץ נמצא במרכז הרי הגליל העליון בגובה של כ-900 מטרים מעל פני הים, ונשקף ממנו נוף מרהיב עין.

****

השם "סאסא" לקוח מן העברית של תקופת המשנה, ופירושו "מלען", "שערה מן השערות שבראש השיבולת". הממצאים הארכיאולוגיים מעידים שבמקום שהקיבוץ יושב עליו שכן כפר יהודי בימי בית שני.

*****

קיבוץ סאסא עלה על הקרקע ב- 13 בינואר 1949 על עיי הכפר הערבי סעסא

הכפר סעסא וסביבתו בשלהי המאה ה-19

מבט אל הכפר סעסא למול הר אדיר

****

קטע מתוך דו"ח שי"י על הכפר סעסא שירות ידיעות של הגנה משנת 1943, באדיבות פיפ

הכפר הערבי סאסא בשנות ה-40' של המאה הקודמת

הכפר סעסא שנכבש כחודשיים וחצי קודם לכן במבצע חירם שהיה הגדול והמורכב במבצעי חזית הצפון במהלך מלחמת העצמאות ונערך בשלבים האחרונים של המלחמה, בין 28 ל-31 באוקטובר 1948. במהלכו כבש צה"ל את מרכז הגליל העליון וחלקים מן הגליל התחתון, ובכך מדינת ישראל השתלטה על כל שטחו של הגליל שהיה מיועד למדינה הערבית בהתאם להחלטת החלוקה של האו"ם, שנה קודם, ב-29 בנובמבר 1947. כן כבש צה"ל, באופן זמני, חלקים מדרום לבנון. מבצע חירם, שהיה המבצע הצבאי האחרון בחזית הצפון הציב את גבולה הצפוני של מדינת ישראל, עם לבנון, על הגבול המנדטורי. בעקבות המבצע, צבא ההצלה בראשות פאוזי קאוקג'י נעקר מהאזור, מארץ ישראל בכלל, ולמעשה חדל להוות גוף צבאי משמעותי. מבצע זה שנמשך כ-60 שעות, גרם ליציאה המונית של ערבים מן הגליל לכיוון לבנון.

******

 

קיבוץ סאסא הוא היישוב העברי הראשון שנוסד באיזור הגבוה של הגליל העליון לאחר מלחמת העצמאות. מייסדיו הם חברי "גרעין עליה ה' " של תנועת "השומר הצעיר" מצפון אמריקה.

קבוץ סאסא וסביבתו בשלהי העשור הראשון

*****

קיבוץ סאסא הינו קיבוץ שיתופי ושוויוני גם בעידן המודרני. אוכלוסיית הקיבוץ מורכבת מגרעין המייסדים, מספר גרעינים של "השומר הצעיר" מישראל שהצטרפו כהשלמות, גרעין של "השומר הצעיר" מאירופה (איטליה, צרפת, שווייץ), וכן בני קיבוץ וילדי 'עליית הנוער' בוגרי המוסד החינוכי המקומי "פינת אנה פרנק". כיום חיים בסאסא כ-450 נפש, מהם כ-230 חברים, והשאר מועמדים וילדים.

מבט על הקיבוץ

 

בשנות השישים המוקדמות החליטו חברי סאסא, בניגוד למקובל בתנועה הקיבוצית, לא לשלוח את בני הקיבוץ להתחנך במוסד חינוכי בקיבוץ אחר ולחנך בנפרד את חברות הנוער בקיבוץ, אלא להקים מערכת חינוך משותפת – "פינת אנה פרנק", שבה התחנכו וגרו ביחד בני הקיבוץ ובני עליית הנוער. ה"פינה" הייתה הבסיס לבית הספר התיכון האזורי הקיים כיום בסאסא. גם בית הספר היסודי המקומי, "נוף הרים", הפך, בהחלטת הקיבוץ, לבית ספר אזורי שבו לומדים ילדים מכל יישובי הסביבה. במשך השנים נעשה קיבוץ סאסא מרכזו של החינוך מגיל הינקות עד גיל הגיוס לצבא באיזור מרום הגליל.
בשנותיו הראשונות של הקיבוץ התבססה כלכלתו על ענפי החקלאות, בעיקר מטע התפוחים. בעשרים השנים האחרונות התפתחה מאוד התעשייה בסאסא, וכיום מפעל המיגון "פלסן" והמפעל לחומרי ניקוי "סאסא-טק" הם המקור העיקרי להכנסות. מפעלי הקיבוץ וענפיו מעסיקים אוכלוסיה מגוונת מהסביבה הקרובה והרחוקה. כמו כן נפתחו יזמויות חדשות בסאסא, גלדריית" בוזה ו"פארק חבלים "אתגר בהר".

*****

לקט מראות מימים ראשונים
תמונות מארכיון קק"ל שנמסרו באדיבות יצחק רותם (פיפ)

*****

*****

****

****

****

עיי הכפר סעסא

****

****

*****

זמן שקיעה

****

פיפ ואני

****

****

סוף דבר,

היה זה ביקור קצר
שרק גירא את התיאבון,
טרם שבענו, בזמן הקרוב,
כנראה בחורף נגיע
לביקור ארוך יותר,
יש עוד הרבה לראות ולצלם.
אומרים שהפריחה בקיבוץ מרהיבה

****  

בעליה בקטע כביש עכו – צפת הישן (היום כביש 866) לקראת צומת הכניסה לאמירים ולמושב שפר ניתן להבחין במבנה מרשים של משטרה  מתקופת המנדט

***

מבט מכיוון מזרח

מבנה משטרה זה נקרא משטרת פארדייה על שם הכפר הערבי פארדייה הסמוך שנכבש במלחמת העצמאות ועל עייו הוקם קיבוץ פרוד.

מיקום מבנה המשטרה ביחס לכפר

*****

 

מבנה משטרת פארדיה הייתה חלק ממערך של 8 מבני מצודות טיגרט (מסומנת כחול) שנבנו בסוף שנות ה-30' של המאה הקודמת לאורך גבול לבנון להגן עליו מפני מסתננים שחדרו לארץישראל. מערך זה נבנה בשתי רצועות: 5 לאורך כביש הצפון ו-3 לאורך כביש עכו – צפת. מספר שנים לאחר מכן בגליל באזור זה נבנו ארבע מבני מצודות גדולים יותר (מסומנים אדום)

****

ביום רביעי (25/6/2019), בתחילת הטיול מורדות הר מירון ברמות הגליל העליון המזרחי החלטנו להיכנס ולראות את מבני המשטרה הנמצא בשולי מושב שפר

מיקום המבנה

חנינו בקצה הדרום המערבי של ההרחבה של המושב. .

*****

טיפסנו בשביל העולה למבנה במרחק של עשרות מטרים עד שהגענו לשער בגדר המקיפה את המבנה

מבט מחצר המצודה אל קצה השביל העולה למבנה

מבט על אל הכניסה למבנה המצודה

******

פנים המבנה

****

עובי קיר המצודה

קטע הקיר המזרחי

מבט מהצד לצריח המבנה

בסוף הביקור חשבתי
מדוע מבנה זה
עומד נטוש בצורה מבישה שכזו.
יש להצטער
שמועצה לשימור אתרים
ורשות הטבע והגנים
טרם החליטו מה יעלה
בגורל המבנה
ויקצו את המשאבים
לשיקומו
ותפעולו בשימוש מועיל.
*****
חבל מאוד שמבנה זה
שהוא חלק ממורשת הארץ
בתקופת המנדט אינו זוכה
לכבוד הראוי.

אזור מישור החוף הצפוני הנקרא גם מישור חוף הגליל בכלל ובאזור מישור חוף עכו ועמק זבולון בפרט הוא אזור טיולים מעניין ומגוון.

*****

אני מטייל בו מעת לעת עם חברי משה כ"ץ מקיבוץ אפק וחברים נוספים שמצטרפים אלינו.

בטיולים בקיץ אנו מקפידים לצאת באור ראשון. אין לי בעיה להשכים מוקדם בבוקר, שעדין חשוך ולנסוע במשך שעה ועשרים דקות להגיע לאפק לפני הזריחה.

כך היה גם ביום שישי, 21/6/2019 היום הארוך ביותר.

אלינו הצטרפו גם חברים שהשכימו קום והגיעו ממרחק והם לוי אבנון (חמדיה), עמית פינקלשטיין (באר יעקב), עדי קידר (פרדיסיה)  ומיכאל עוזרמן (נתניה).

התכנסו בשער קיבוץ אפק. דקות בודדות לאחר השעה 05:45, לאחר התארגנות מהירה ודברי הסבר קצרים  של משה יצאנו לדרך.

מסלול הטיול

*****

יצאנו מאפק,
עברנו בין השדות ובין בריכות דגים,
ביקרנו בכפר מכר,
עברנו בשמרת ובבוסתן הגליל,
רכבנו צמוד ולאורך חוף הים,
הצצנו לעכו העתיקה,
חצינו את עין המפרץ
ולסיום רכבנו לאורך נחל נעמן

*****

חלקים ממסלול זה זהים או קרובים למסלולי טיולים קודמים
באזור שנעשו מאז אפריל 2016 ותועדו והם אלה להלן:

* אביב בעמק עכו, בין שדות, מטעים, כרמים ונחלים, מאי 2019
* נחל נעמן, העיר עכו וגני רדואן שבתחומה, פברואר 2018
* לאורך נחל נעמן ובין בריכות הדגים, המטעים והשדות במישור עכו, אפריל 2017
* שיטוט ברגל בשמורת אפק בשעת בין ערבים בשלהי החורף, מרץ 2017
* מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה, דצמבר 2016
* מרכז נחלת אשר במישור חוף הגליל המערבי, אוקטובר 2016
* לאורך שלוחת אחיהוד וסביב הר גמל, הלאה לג'וליס, לכפר יאסיף ולכפר מכר, ספטמבר 2016
* מאפק לטמרה וכבול והלאה ליסעור, עין המפרץ וכפר מסריק, יולי 2016
* עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא, יוני 2016
* סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה, מאי 2016

תיעוד טיול זה מתמקד
בתיאור המסלול, המקומות
והמראות לאורכו.
מידע אודות האזור הגיאוגרפי
והרקע ההיסטורי של האזור
ניתן לקרוא בתיעוד המסלולים לעיל

******

*****

חלק ראשון

מקיבוץ אפק צפונה,
בין שדות הכותנה
בריכות הדגים
של הקיבוצים
כפר מסריק ועין המפרץ
והלאה לאורך מסילת הברזל
בין עכו וכרמיאל
וחציית כביש 85

*****

****

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה: "מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

חצר אפק טרם יציאה

זריחה בשדות אפק

****

****

אתראה מקורית!

בקצה השדות טרם הכניסה לבריכות הדגים

*****

****

*****

****

שדה סורגום ממין וידן המיועד לתחמיץ

***

מבט לכיוון מזרח לנחל חילזון הצטרף לנחל נעמן

*****

מזרחה לאורך תוואי מסילת הברזל בין עכו לכרמיאל

המעבר מתחת למסילה

המתנה הכרחית ובלתי נמנעת ברמזור לקראת חציית כביש 85

*******

חלק שני,

לאחר חציית כביש 85 צפונה,
טיפוס קל לעבר כפר מכר
וסיבוב קטן בגרעין הכפר,
צפונה ומערבה בשדות לעבר
קיבוץ שמרת ומעבר בשוליו,
הלאה לעבר בוסתן הגליל
ומעבר דרכו אל חוף הים

*****

*****

בדרך אל מכר

כיכר הכניסה הדרום מערבית של ג/דידה מכר

תחום השיפוט של ג/דידה מכר

ג'דיידה-מכר היא מועצה מקומית ערבית במחוז הצפון שהוקמה בשנת 1990 על בסיס צירוף של שני הכפרים הסמוכים הנושקים זה לזה ג'דיידה ואל-מכר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לסוף 2017, התגוררו בג'דיידה-מכר 20,613 תושבים מתוכם 90% מוסלמים ו-10% נוצרים יוונים – אורתודוכסים ונוצרים יוונים – קתולים.
הכפר ג'דיידה הוקם במאה ה-16 על ידי ערבים מסוריה. משמעות שמו של היישוב בעברית הוא "חדשה". במאה ה-19 נחכרו אדמות היישוב על ידי חיים פרחי שהיה היועץ של מושל עכו
הכפר מכר (או: אל-מכר) הוקם גם הוא במאה ה-16 על ידי תושבים מלבנון אך במקום ישבו תושבים כבר מהתקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית. יש המעריכים כי במקום שכן היישוב "מכרה" שממנו בא חפר המכרי שהיה מגיבוריו של דוד המלך.

הפרים מכר וג'דידה בשנות ה-40' במאה שעברה טרם הקמת המדינה

הכנסייה היוונית קתולית בשולי גרעין אל מכר

הכנסייה היוונית אורתודוכסית  מולה

חזית הכנסייה היוונית אורתודוכסית

גרעין הישן של כפר מכר

מסגד אל נור

****

מסגד אל סעד

במורד הדרך מאל מכר מערבה

מבט דרומה לעבר אל מכר

מבט מזרחה לעבר מורדות הרי הגליל המערבי

מקשת האבטיחים בראשיתה

אתנחתא קצרה לבוטניקה

בר גביע חלק, צילם מיכאל עוזרמן

בר-גביע חלק הוא צמח חד-שנתי זקוף וקירח. הוא מסתעף הרבה, אך מבסיסו בלבד, גובהו 80 ס"מ. הגבעולים נוקשים, מרובעים בחתך. העלים נגדיים. העלה גדול, מפורץ, אונותיו משוננות בשפתן, צבעו ירוק בהיר, והוא נישא על פטוטרת ארוכה.
בר-גביע חלק פורח מאפריל עד יוני. הפרחים ערוכים בדורים, נישאים כמעט לכל אורך הגבעול. כותרת הפרחים שפתנית אופיינית, צבעה לבן, לעתים נוטה לוורדרד. הכותרת צנועה, עטופה בגביע משפכי גדול המגמד אותה. עלי הלואי בחיקי העלים והחפים בבסיסי הגביעים הם קוצניים, וגם בשפת הגביע יש רמז לקוצים, אך קוצניותו צנועה לעומת בן-סוגו, בר-גביע קוצני. אחרי הפריחה מתייבש הגביע ומלבין כקלף, ובתוכו משחירים הזרעים – צירוף קישוטי ויפה. בטבע מסייע הגביע היבש לתפוצת הזרעים. הזרעים שומרים על כושר נביטתם שנים רבות, מה שמכשיר אותם להוות "עשב-רע".
לצמחים ריח רע, לא חזק. מן הזרעים מפיקים לקטין, המשמש במחקר ביולוגי.
בר-גביע חלק גדל בשדות ובצדי דרכים בקרקעות כבדות של מישור החוף ובהרים, בעיקר בחבל הימתיכוני, חודר אף לצפון הנגב. נחשב "עשב-רע" בשדות בעל קיציים.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ובמזרח התיכון.
בסוג 2 מינים, שניהם גדלים בארץ.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

סולניום המקור

סולנום המקור הוא צמח חד-שנתי קוצני, פולש מאמריקה ממשפחת הסולניים. העלה מחולק לאונות. הגבעול נושא קוצים זקופים, ניצבים לגבעול, דקים כמחטים, ארוכים פי 4 מקוטרהגבעול עצמו. גם העלים והגביע נושאים קוצים דומים וכך אף הפרי (כי הוא עטוף בגביע).
סולנום המקור פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. הפרח צהוב, גדול (קוטרו 3 ס"מ), אופייני לסוג: הכותרת גלגלית, עם 5 אונות; 5 אבקנים צמודים כחרוט סביב עמוד העלי, אחד מהם ארוך בהרבה מהאחרים וכפוף לפנים. אין צוף, ההאבקה נעשית על-ידי חרקים שוחרי אבקה.
סולנום המקור הוא צמח גֵר בארץ, מוצאו מאמריקה. הוא הפך עשב-רע בשדות מושקים בקרקע כבדה בעיקר במרכז הארץ. עדיין נדיר בארץ.
סולנום הוא סוג רב-מינים (1,700 לפי חלק מהמקורות), ובו בין היתר צמחי תרבות חשובים שמוצאם מאמריקה: תפוח-אדמה (סולנום הפקעות), חציל. בעבר נכללו בו גם עגבניה ופלפל, לאחרונה הופרדו אלה לסוגים בפני עצמם. כן נהוג לגדל מינים אחדים של צמחי נוי מהסוג סולנום. בארץ גדלים בר 4 מינים, ועוד 2 מינים גֵרים.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה
זהירות הצמח רעיל!
חומרי הרעל נמצאים הכל חלקי הצחמ בעיקר בפרי לא בשל. החומרים הרעילים הם: סולנין, אלטרופין, ועוד חומרים ציאניניים.
אכילת חלקים מהצמח עלולה לגרום למוות.
ציפורים ועטלפים אוכלים בהנאה מהפירות הבשלים של מינים מסויימים מהמשפחה, וכך מפיצים אותם.

קנרס סורי

קנרס סורי הוא קוץ רב-שנתי גדול ממשפחת המורכבים. מתוך שורש-אגירה מעמיק ומעובה מפתח הצמח בראשית החורף שושנת של עלים ענקיים (אורכם עד 80 ס"מ ורוחבם עד 50 ס"מ),שסועים לאונות. גונם ירוק מאפיר, ועליהם משורטטים קוים וכתמים לבנים. בקצה כלאונה מזדקר קוץ מתון.
קנרס סורי פורח בקיץ, מיוני עד אוגוסט מתוך השושנת עולה באביב גבעול-פריחה בגובה 60–180 ס"מ, מסתעף בחלקו העליון. בראשי סעיפי הגבעול מתפתחות בראשית הקיץ 3–8 קרקפות-פרחים גדולות, קוטרן עד 10 ס"מ. הפרחים כולם צינוריים, דו-מיניים. צבעם כחול–סגול עז ועמוק, יפה במיוחד. הקרקפת מוקפת בעלי עטיף גלדניים, קוצניים, דוקרים מאוד, גונם נוטה לארגמן. הפנימיים זקופים, החיצוניים כפופים אחורה. בסיסיהם של עלי העטיף, המעורים במצעית, אכילים, ובעיקר אכילה המצעית עצמה. שטחה עשוי כחלת-דבש. ההאבקה על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, אך יש גם האבקה עצמית. הזרעון ביצי מוארך. בראשו ציצית עשויה דורים אחדים של זיפים מנוצים, מאוחים בבסיסיהם לטבעת.
קנרס סורי מופיע בצפון הארץ ובמרכזה באדמה כבדה עמוקה, בעיקר בהרים. תפוצתו העולמית מצומצמת רק לארץ-ישראל, סוריה ועירק.
הוא קרובו של הקנרס (ארטישוק) התרבותי, אשר החלק הנאכל בו הוא מצעית התפרחת בעודה בניצן. גם צמח הבר נאכל באותה צורה, אך הוא פחות נוח לאכילה. "ארטישוק ירושלמי" איננו קנרס כלל, אלא פקעת של מין חמנית. השם העברי קנרס מופיע כבר במשנה, בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא תעתיק של השם הרומי הקדום, הנשמר עד היום גם בשם המדעי. שמו הערבי חורפייש (כמו שמם של קוצים נוספים), ובכך הוא גורם בלבול, כי בעברית קראנו בשם חורשף לקוץ אחר.
המין יחיד בסוגו בארץ, בעולם – 14 מינים, רובם בארצות הים התיכון.
המקור מייק לבנה אתר עץ השדה
בימי אבותינו נהגו לאכול את מצעית הצמח בצורה דומה לזו שנאכל היום הארטישוק התרבותי
על חשיבותו וגידולו יעיד הציטוט ממסכת כלאיים : "והקינרס כלאים בכרם" (כלאים ה', ח').
הצמח מופיע יחד עם העכובית כצמח מאכל "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, קוץ זה קינרס, דרדר אלו עכביות" (בראשית רבה פ"כ, כ"ג)

תירס לתחמיץ

בכניסה לקבוץ שמרת

שָׁמרת הוא קיבוץ בעבר שהיה שיך לתנועת הקיבוץ הארצי והיום לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ הוקם במאי 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, על חלק מאדמות הכפר הערבי אל-סומיריה, שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות (לאחר מבצע בן עמי), ולא הורשו לחזור לאחריה. היישוב קרוי כך משום שבאזור הייתה נחלתו של שמרת, בנו של אשר. בשנות ה-2000 עבר הקיבוץ הפרטה ואימוץ משכורות דיפרנציאליות לחברים. אנשי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות (כותנה, אבוקדו, רפת לחלב, לול, פטימים, צניחה חופשית), מתעשייה (מפעל הרהיטים שמרת הזורע ומפעל עיבוד שבבים), ומאירוח כפרי.

רכיבה בקטע קצר בשולי כביש 4, אין ברירה

קטע הדרך משמרת לבוסתן הגליל

בוסתן הגליל (בֻּסְתַּן הַגָּלִיל) הוא מושב ושייך למועצה אזורית מטה אשר. מהבחינה הארגונית, המושב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי.
בשנת 1948, הקימה קבוצת ניצולי שואה מרומניה והונגריה גרעין בשם "פדויים" והתיישבה ב"בית ארמן", מבנה טמפלרי נטוש של "חוות שטול" על ראש גבעה (כיום בשטח קיבוץ שמרת). בשנת 1950 עבר גרעין ההתיישבות של קיבוץ שמרת מרמת יוחנן לשטח שהוקצה לו. עבור אנשי פדויים שהתבקשו לפנות את המבנה הטמפלרי וסביבתו נבנו בתים בשטח הבוסתן. היישוב שהתהווה קיבל את השם "בוסתן הגליל", על-שם הבוסתן בו נבנה.
אחרי מלחמת העצמאות, הגיעו למקום שש משפחות ממושב בית יוסף שבעמק הירדן, אחרי שהמושב שלהם נעזב עקב הקרבות שהיו במקום. שש המשפחות התיישבו במבנים נטושים שהיו לצד כביש עכו-נהריה, באותה תקופה ומיד לאחריה הגיעו למקום משפחות נוספות, הן מישראל והן מהונגריה, והתיישבו בתוך שטח בוסתן קיים, בהן היו מספר משפחות של ייקים מנהריה שרצו לעסוק בחקלאות והיו מחוסרי קרקע. עם ההכרזה על הקמת היישוב צורפו כל המשפחות האלו למושב.
במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בין ה-15 ל-17 באוגוסט 2005. היישוב דוגית פונה, התושבים לא גילו התנגדות פעילה לפינוי כביישובים אחרים ורובם עברו ליישוב בוסתן הגליל
מקור  

שדרת האקלפיטוסים בבוסתן הגליל

*****

****

*****

שדרת האקליפטוסים המרכזית של היישוב בוסתן הגליל הובילה בימי המנדט הבריטי למחנה בריטי שנקרא מחנה "סידני סמית" (Sidney Smith Barracks), על שמו של האדמירל ויליאם סידני סמית. המחנה שימש כמתחם מגורים של הקצונה הבכירה ומחנה מנהלתי בו עבדה הפקידות הבכירה (אזרחית וצבאית) של שלטונות המנדט בצפון הארץ. ב-14 ביולי 1941, בתום לחימה קשה במערכה בסוריה ובלבנון נחתם במחנה הסכם כניעת כוחות וישי הצרפתיים שישבו בסוריה ובלבנון לכוחות הבריטים ובעלות בריתה, הסכם הידוע בשם "הסכם שביתת הנשק של סאנט-ג'יין (עכו)" (Armistice of Saint Jean d`Acre). שדרת האקליפטוסים ביישוב כלולה ברשימת אתרי המורשת של המועצה לשימור אתרים.
על שטח המחנה הצבאי הבריטי הוקם היישוב בוסתן הגליל וכן מוסד חינוכי של עליית הנוער בשם "כפר הנוער פילדלפיה", אשר נקרא על שם נשות העיר פילדלפיה שבארצות הברית, אשר מימנו אותו. כפר הנוער פעל בצמוד לבוסתן הגליל וכיום פועל במקום "כפר הנוער נירים".
המטווח של מחנה סידני סמית ("מטווח סנג'ין", שיבוש של St. Jean) שימש במשך שנים רבות הן את חיילי גולני והן את טירוני בית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. בסמוך אליו, נבנה בשנות ה-80 אתר קראוונים שנקרא אתר חצרות יסף.
מקור

מחנה סדני סמית והשדרה המובילה אליו

****

****

תופסים ראש

חלק שלישי

דרומה לאורך חוף בוסתן הגליל,
הלאה לאורך כל
טיילת החוף
של העיר עכו עד המגדלור,
בין סמטאות דרום העיר העתיקה,
יציאה מחומות העיר,
הלאה לחוף הארגמן,
מעל שפל נחל נעמן
לעבר צומת עין המפרץ

****

המגמה דרומה לעבר עכו

קטעי חול בלתי רכיבים בשולי כפר הנוער הטיפולי-אתגרי נירים

כפר הנוער הטיפולי-אתגרי נירים הקרוי על שמו של לוחם שייטת 13, רס"ל ניר קריצ'מן, נמצא בבוסתן הגליל במקום בו שכן בעבר "כפר הנוער חופים" (פילדלפיה) של הסוכנות היהודית. מבני הכפר, מבני בית הספר ושטחי הנוי שוכנים לשפת הים ומשתרעים על שטח של 170 דונם. חבריו של ניר, רובם קציני ולוחמי שייטת 13, הקימו ב-2003 עמותה בשם "עמותת נירים" המפעילה את הכפר^[1] ואת התוכניות החינוכיות שבו בשיתוף פעולה עם אגף שח"ר והמינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, משרד הרווחה והאגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. כפר הנוער נירים הוא מסגרת פנימייתית לנוער בסיכון, והוא מפוקח על ידי רשות חסות הנוער.
להרחבה אודות העמותה וכפר הנוער

****

****

הקצה צפוני של טיילת החוף של העיר עכו

לאורך הטיילת

מבנה תחנת משארת עכו אחד מ-65 מבני מצודות טיגראט

מצודת טיגרט שהוקמה על ידי ממשלת המנדט בימי בראשית שנות ה-40 כלקח מדיכוי המרד הערבי הגדול. מצודה זו הייתה אחת מ-65 המצודות שנבנו ברחבי הארץ בצמתים ומקומות אסטרטגים וטקטיים על כבישי האורך והרוחב של הארץ. מטרת היחידות המשטרה שכנו  בה הייתה, בין היתר לאבטח את הפתח המערבי של מעבר עירון (ואדי ערה) להרחבה ראו מצודות טיגרט –  שלטון וביטחון בכפיפה אחת וגם תכנון מבצרי המשטרה ( טגרטים) בארץ ישראל.

מיקום משטרת עכו במערך כל מבניי המשטרות

עַכּוֹ היא עיר במחוז הצפון בישראל, הגובלת מדרום בחופיו הצפוניים של מפרץ עכו וממערב בים התיכון. עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ודברי ימיה המתועדים מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה. במשך שנים רבות הייתה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. היא ידעה עליות ומורדות ועברה מיד ליד פעמים רבות. פעמיים בתולדותיה הייתה עכו העיר המרכזית של ארץ-ישראל כולה ובעלת חשיבות בינלאומית: במאה הי"ג, עת הייתה בירת ממלכת ירושלים הצלבנית, ובמאה הי"ח, תחת שלטונו של ג'זאר פחה. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של העיר, ביחס לחיפה שהייתה לעיר הנמל הראשית של צפון הארץ. בהתאם לכך הייתה התפתחותה. בשל מיקומה הגיאוגרפי והיותה עיר נמל הייתה עכו יעד לכיבושים במהלך כל התקופות, כתוצאה מכך תחלופת האוכלוסייה בה היא ממאפייניה ההיסטוריים.
מספר התושבים:  כ-55,000, אחוז היהודים בעיר מסך כל התושבים: 72%; אחוז הערבים מסך כל התושבים בעיר: 28%; מספר התושבים העולים:  13,026; אחוז העולים מסך כל התושבים בעיר: 24.4%

תחום שיפוט העיר עכו

מידע על העיר ובמיוחד אבני דרך בהתפתחותה ראו בהרחבה מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה

הפסקה בטיילת, צילם מיכאל עוזרמן

האנדרטה לזכר הפריצה לכלא עכו

בשולי העיר העתיקה של עכו

למול המגדלור

בסמטאות העיר

***

למול חאן אל עומדן

ביציאה מחומות העיר העתיקה

אסתטיקה במיטבה

****

מבט לאל העיר העתיקה מחוף הארגמן

שפך נחל נעמן לים

מיקום שפך הנעמן

*******

חלק רביעי, 

מעבר בקיבוץ עין המפרץ,
לעבר שביל הנעמן,
לאורך ערוץ נחל נעמן,
כניסה לשולי עין נימפית,
הלאה לאורך הנחל  הצמוד
לבריכות דגים של לוחמי הגיטאות,
חזרה דרך השכונה החדשה
שנבנית על השטח
שבעבר שימש את בריכות הדגים
של קיבוץ אפק
והלאה בשולי גן הלאומי 
עין אפק ותל כורדני,
חזרה לקבוץ אפק

****

קיבוץ עין המפרץ שיך לתנועה הקיבוצית ובעבר השתייך לתנועת הקיבוץ הארצי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. הקיבוץ נוסד בשנת 1930 על חוף בת-גלים בחיפה, בידי קבוצת צעירים מגליציה- פולין שחלמו על הקמת קיבוץ עירוני: שכונת עובדים במפרץ חיפה. הם עסקו בעבודות בנמל חיפה. במהלך שנות העלייה החמישית הצטרפו לקיבוץ עולים מגרמניה ומפולין. במשך שמונה שנים מאז הקמת הקיבוץ התמודדו המייסדים עם קשיים רבים, עברו לקריית חיים ובשנת 1938 עלו על הקרקע במקומו הנוכחי של הקיבוץ, על גדות נחל הנעמן והביצה שהקיפה אותו. חלוצי ההתיישבות בעמק זבולון היו, הקיבוץ ה- 25 של "חומה ומגדל". שמו ניתן לו בגלל מיקומו במפרץ חיפה. שמות נוספים שנפסלו הוצעו בגלל מיקומו – ליד חיבור נחל חילזון לנחל נעמן. מגילת העלייה על הקרקע משקפת את המצב באותה תקופה ואת חזון הקיבוץ: "… אך אנו מאמינים כי תיובש הביצה, ומי הנעמן יהיו לנו לברכה. כי יתנדף רעל הקדחת וייעלם, ועצים יתנו כאן את צילם. כי עדרי צאן ובקר ימלאו את השדות והאדמה תתן יבולה בשפע. כי כפלדה רצוננו וגדולה אמונתנו. אנו מאמינים באדם ובאדמה! "

קבוץ עין המפרץ, במחצית שנות ה-40', שנים בודדות לאחר הקמתו

מאז הקמתו צמח קיבוץ עין המפרץ והתבסס מבחינה חברתית וכלכלית, קלט חברים מארצות רבות והוא מונה כיום כ- 400 חברים ומועמדים, וכולל ילדים, צעירים ותושבים מגיעה אוכלוסייתו ללמעלה מ- 700 נפש. עין המפרץ היה תמיד קיבוץ שהאמין בשיתוף ובשוויון בין חבריו, וחתר כל שנותיו להיות בית לחבריו, בו מתקיימת חברה דמוקרטית המושתתת על הוגנות, יושר וכבוד האדם. בשנת 2004 החליט הקיבוץ על חזון חדש, והוא עובר תהליכי שינוי לכיוון היותו קיבוץ מתחדש, תוך שמירה על עקרון הערבות ההדדית בתחומי החיים השונים ושותפות באמצעי הייצור. תהליכי השינוי הם בתחומי העבודה והפרנסה, הערבות ההדדית, הביטחון האישי והצמיחה הדמוגרפית. הקיבוץ נמצא היום בתנופת קליטה של עשרות מבניו. עין המפרץ הוא קיבוץ עם מסורת מכובדת של תרבות וחגים, וממשיך לחגוג את כל חגי ישראל ביחד.
פרנסתו העיקרית באה לו מהמפעל לייצור מוצרי אריזה: ימא, שהוא הטוב ביותר בתחומו בארץ, וכן מענפי חקלאות מצליחים שרובם מאוגדים בתאגידים, מפעל ימאתון בשותפות עם קיבוץ געתון, "עטיפית" לייצור מוצרי פלסטיק, ועסקים נוספים. "רפת נעמן" היא שותפות בין עין המפרץ לקיבוץ פרוד וקבוץ גדות. גידולי השדה "יען" הוא שותפות עם קיבוץ יסעור. לקיבוץ מרכז מסחרי בשם M המפרץ שהקימה ומתפעלת חברת "מראה המפרץ בע"מ" בבעלות הקיבוץ, מטבח משותף- לה קוזין- עם קיבוץ עברון ולוחמי הגטאות, ועוד. מערכות החינוך והבריאות/רווחה/סיעוד זוכות לאמון רב של הציבור. מערכת החינוך כוללת מערכת פנימית בגיל הרך ובגנים, בי"ס יסודי אזורי "גוונים", בית חינוך אזורי "אופק" לגילאי חט"ב ותיכון ומערכת חינוך בלתי פורמלי בקיבוץ לכתות א' עד יב'. לקיבוץ בית סיעודי מקצועי וטוב, וכן נמצא בו מרכז יום סיעודי של מטה-אשר- "נווה אשר", המספק תעסוקה ובילוי איכותיים לזקנים מכל ישובי המועצה האזורית. הקיבוץ מנוהל ע"י הנהלה כלכלית והנהלת קהילה, ויש לו ועד הנהלה המתאם בין שתי ההנהלות ומקשר בינן לבין אסיפת החברים. מצוקת הדיור גדולה, והקיבוץ משקיע בשנים אלה בדיור קבע לכל חבריו ובהגדלת הפנסיה האישית לחברים.

מבט ממזרח אל כפר מסריק

קיבוץ כפר מסריק קיבוץ כפר מסריק המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה אשר. ראשיתו קבוצה קטנה של עולים צעירים מליטא, חברי "השומר הצעיר" שהתיישבה בפתח-תקוה בשנת 1932 ומתחילה לחלום על קיבוץ משלה. בפברואר 1933 הם הכריזו על עצמם – קיבוץ חדש בישראל – צ'כו-ליטא (שם זמני). הם עברו לשכונת בת-גלים שבחיפה התחתית ועסקו ב"עבודה עברית", "כיבוש הנמל", "קבוצת בניין" ו"מילוי הכרמל". בשנת 1934 עבר המחנה לחולות קריית-חיים המערבית ושם התחילה השכנות עם קיבוץ עיו-המפרץ. שם נקבע שמו השני של הקיבוץ – משמר-זבולון. בשנת 1937 הגיע  גרעין "היוצר" מפולין. בשנת הוקם בקרבת עכו "נעמן" – מפעל ללבנים אדומות.
בכ"ט בנובמבר – 1938 הוקם הקיבוץ כישוב חומה ומגדל מספר 28 – להגנה על מפעל "נעמן", כביכול, ולמעשה – תחילת התיישבות האמיתית בעמק עכו. הסוכנות היהודית והמוסדות המיישבים, התנגדו  נחרצות להקמת קיבוץ במקום, בטענה שאין מים, הקרקע- חולות נודדים וביצה מלחה, ותנאי החיים- מלאריה ומחלות, לעולם לא יאפשרו קיום וצמיחה של ישוב … החברים לא ויתרו. בשנת 1940 התמקם הקיבוץ בנקודת הקבע בצד המזרחי של כביש חיפה – עכו, ובהזדמנות זו, שינה גם את שמו לכפר-מסריק ומנציח בכך את שמו של נשיא הרפובליקה הצ'כוסלוקית – ת.ג. מסריק בשלוש השנים הבאות המשיךלכבוש את העמק והתבסס. הוא גם נאלץ להיות במאבק רצוף עם שכניו הערבים על הקרקע והמים. עם סיום מלחמת העולם השניה יצא הקיבוץ לצאת למרחב. עוד שטחים נכבשו ועובדו, בריכות הדגים התרחבו,  נמשכה קליטת ילדי הגולה. לאחר מלחמת העצמאות המשיך הקיבוץ להתרחב ולגדול.
כיום בעשור השמיני לקיומו אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ- 400 בוגרים: בתוכם כ-300  חברים , 60 מועמדים ,58 תושבים וכ140- – ילדים. הקיבוץ מתקיים על חקלאות, תעשיה ועבודת חוץ של חבריו. ענפי החקלאות העיקריים: גידולי שדה ומטעים מגוונים וכן רפת, לול, ומדגה. התעשייה כוללת: מפעלי קרטון מודפס לאריזה ותעשיות אלקטרוניקה. הקיבוץ נמצא כיום בתהליכי התחדשות ושינוי שעיקרם הגברת העצמאות הכלכלית של הפרט (הפרטה), תוך שמירה על ערכי ליבה שיתופיים בחינוך, בריאות, תרבות ורווחה.

נכנסים לשביל הנעמן

שביל נחל נעמן – נחל נעמן היווה במשך שנים ארוכות "החצר האחורית" של הקריות, בין אזורי תעשייה, בריכות דגים ואתר פסולת. נחל נעמן היפה והטבעי נמחק מן התודעה הציבורית בעבר משום שסבל מזיהום והזנחה כוללת. בשנים האחרונות, חל שיפור ניכר במצב הנחל ההופך בהדרגה לפארק ירוק ממקורותיו ועד לים. שיקום נחל נעמן הפך להיות פרויקט הדגל של רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי שפועלת להפיכתו למרחב ירוק וייחודי, האהוב על תושבי האזור מצגת רשות ניקוז גליל מערבי שיקום נחל הנעמן
בשנת 2007 חברה קק"ל לרשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, למשרד להגנת הסביבה, למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לרשות הטבע והגנים ולמועצה האזורית מטה אשר בשיתוף פעולה ביניהם להסדרת שביל הליכה סלול לאורך הנעמן, בקטע קצר הסמוך לשמורת כרי נעמן.

נחל נעמן במייטבו

נחל נעמן מתחיל את דרכו ממזרח למעיינות עין אפק  (כורדני) שנמצאים למרגלות העיר המקראית אפק. המעיינות שהם מקור המים העיקרי של הנחל, והתל נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפק. נחל נעמן  חוצה את חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ונשפך לים מדרום לעכו. מעיינות הנחל נובעים ברום של 5 מ' בלבד מעל פני הים. הם מרוחקים מהים רק 4 ק"מ בקו אווירי. כדי להתגבר על מחסום חולות החוף ובגלל השיפוע הנמוך נאלץ נחל נעמן להאריך את דרכו פי שלושה ולהצפין עד עכו. אין פלא שבתנאים אלה נוצרו מסביב למעיינות ביצות גדולות שנוצרו בין היתר מעודף המים המגיעים אליו בעת הגשמים מהיובלים העיקריים המצטרפים אליו והם אלה המנקזים את גבעות ורכסי הגליל התחתון הם נחל אבליים, נחל כבול ונחל חילזון.

*****

בביצות הנעמן, שהשתרעו על פני כ-16,000 דונם, קיננה מחלת המלריה. קק"ל רכשה את הקרקע שמצפון לנחל בשנת 1925. בשנת 1938 התיישבו על אדמת קק"ל הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ (מאוחר יותר עלה גם קיבוץ אפק על קרקע קק"ל). הקיבוצים נאבקו בביצות כדי למנוע הצפות של שטחי עיבוד. הם ניקזו את המעיינות לתעלות והפכו את נחל נעמן לתעלה המזרזת את זרימת המים בנחל. מראה זה של הנחל נשמר עד ימינו. בימי המנדט ניקזו עוד את הביצות. בשנת 1942 העבירו את מי המעיינות למפרץ חיפה כדי לקרר באמצעותם את בתי הזיקוק. הביצות הפכו לשדות חקלאיים ולבריכות דגים. שרידי הביצות הפכו לשמורות טבע, המשמרות את עולם החי והצומח של ביצות הנעמן. אלה הן שמורת עין אפק, שמורת כרי נעמן ושמורת עין נימפית. בשנים האחרונות יבשו עינות אפק לחלוטין בגלל קידוחים שתופסים את עינות נחל נעמן. חלק ממי הקידוחים מועבר לשמורת עין אפק ומשם המים זורמים בנחל נעמן. למי המעיינות מצטרפים גם מי בריכות הדגים ומי נקז מהשדות. נחל נעמן שב להיות נחל איתן. הרחבה

ביצות המאה בשלהי המאה ה-19

נחל נעמן וסביבתו באמצע שנות ה-40' של המאה הקודמת

ליפופית החיצים, צילם מיכאל עוזרמן

ליפופית החיצים מטפס נכרך רב-שנתי של ביצות ושאר מקומות לחים. נדיר, שרוי בסכנת הכחדה. רוב העלים צרים, ארוכים, דמויי חץ צר, עם שתי אונות ארוכות ומעוגלות בבסיסיהן, נישאים על פטוטרת ארוכה. עורקיהם הראשיים מסתעפים כמניפה. פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. הפרח ורוד, גדול (עד 8 ס"מ). 5 עלי הגביע קטנים, 5 עלי הכותרת מאוחים כליל, הגבולות ביניהם מסומנים בקפלי-אורך. צורת הכותרת כמשפך רחב, צינור-הכותרת ארוך. 5 האבקנים קבועים סמוך לבסיס הכותרת. עמוד עלי 1 (לעומת קרובו החבלבל, שיש בפרח שלו 2 עמודי עלי), הצלקת כדורית. קוטר הפרי 1.5 ס"מ. הזרעים לבידים.
גדל במקווי מים – גדות נחלים וביצות – בצפון מישור החוף. נדיר, ובתוספת העובדה כי בית-גידולו נתון בלחצי-פיתוח חזקים – הרי עצם קיומו בארץ שרוי בסכנה.
בסוג לפופית 500 מינים. רוב המינים הם מטפסים, זוחלים או משתרעים, הנכרכים בגבעוליהם. מינים רבים מטופחים בנוי, במיוחד ביפן. בארץ 3 מינים בבר וכחצי תריסר מינים בגינות הנוי. מין חשוב בכלכלה העולמית הוא הבטטה (לפופית הבטטה), שמוצאה מאמריקה הטרופית, וטופחה על-ידי האינדיאנים עוד לפני בוא האירופים לאמריקה. יבולי הבטטה בעולם מגיעים לכדי 130 מיליון טון לשנה, בארץ 21 אלף טון לשנה.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

****

בדרך הצמודה לעין נימפית, צילם מיכאל עוזרמן

מיקום עין נימפית

סם הכלב במזרחי בשמורת עין נימפית

סם-כלב מזרחי הוא בן-שיח המטיף מיץ חלבי כשנפצע עלה או גבעול שלו. בקרקע יש לו קנה-שורש, וממנו יוצאים ענפים שבסיסם מעוצה. העלים נגדיים, אליפסיים, ראשם מעוגל. כל אברי הצמח רעליים מאוד.
סם-כלב מזרחי פורח בקיץ, בין יולי לאוקטובר. הפרחים ערוכים בתפרחות בראשי ענפים. התפרחות ורודות. לפרח גביע קצרצר מאוחה-עלים וכותרת פעמונית קטנה. בבסיס הפרח מופרש צוף, והוא מואבק על-ידי חרקים. לפרי 2 מפוחיות דקות ומוארכות. הזרע נושא ציצית של שערות ארוכות.
סם-כלב מזרחי נדיר מאוד בארץ. גדל בנופי-מים במישור החוף וגם בהר הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ומערב אסיה.
הצמח רעלי (כמו קרובו ההרדוף), ומשמש ברפואה עממית כסם הזעה והקאה, וכאמצעי משלשל ומכייח. מין אמריקאי שימש לאינדיאנים להפקת סיבים (מהקליפה) לרשתות-דיג וכן למיתרי קשת.
בסוג 25 מינים, בארץ בקושי 1. במשפחתו גדלים בר בארץ רק עוד 2 סוגים: הרדוף ווינקה. לפי שמו המדעי הקודם של הסוג ניתן השם המדעי למשפחת ההרדופיים כולה.
המקור מייק לבנה אתר צמח השדה

אחת מבריכות עין נמפית

הקטע הדרומי של שביל הנעמן

שביל הנעמן ממערב לבריכות הדגים של לוחמי הגיטאות

סוף מצוי

סוף מצוי הוא צמח רב-שנתי זקוף וגבוה של שולי מים. תחילה הבה נתיר את הסבך קנה – סוף – קנה-סוף: סוף נזכר בתנ"ך פעם אחת יחד עם קנה, כאות להתייבשות נהרות וצמחיית גדותיהם "קנה וסוף קמלו" (ישעיהו יט, ו), וברור שמדובר שם בשני צמחים שונים. פעמים אחרות נזכר הסוף בנפרד: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב, ג. וכן גם שמות ב, ה; דברי הימים ב, כ, טז). קנה משמעו ענף חלול כצינור. אכן, לצמח שאנו קוראים היום קנה יש גבעולים חלולים, ולצמח שאנו קוראים לו סוף אין גבעולים על קרקעיים כלל, פרט לגבעול הפריחה, וזה איננו חלול. סביר ומקובל כי הזיהוי של קנה ושל סוף אכן קולעים למה שנקרא כך בתנ"ך, אך אין זה בטוח. פעם נוספת נזכר צמח – כנראה אחר לגמרי – בשם סוף (יונה ב, ו), ושם הכוונה אולי לאצה ימית. מכאן אולי גם השם ים-סוף. בעבר קראו לסוף גם בשמות חשיפה וזנב החתול (תרגום שמו העממי באנגלית). מעתה נזכור, אנו מכירים שני סוגים שונים של צמחים – האחד קנה והאחר סוף. אין בין הצמחים יצור בשם קנה-סוף.
הסוף מפתח בתוך הקרקע גבעול מסועף בצורת קנה-שורש זוחל, ובו חללים בין-תאיים אוגרי אויר, המסייעים לו לנשום בסביבה דלת החמצן שבמים. מהמפרקים של קנה-השורש יוצאים עלים כלפי מעלה ושורשים כלפי מטה, וכך מתרבה הצמח רביה וגטטיבית נמרצת. אין לסוף גבעולים על-קרקעיים, פרט לעמוד התפרחת. העלים יוצאים ישר מהקרקע, מקנה-השורש, והם סרגליים, זקופים וארוכים מאוד, עד 2 מ', רוחבם ס"מ אחד. מה סודם? איך יכול עלה כה ארוך ודק לעמוד זקוף? העלה אמנם צר, אך לא שטוח אלא עבה (4 מ"מ). נחתוך את העלה לרוחבו ונגלה מבנה מופלא של מערכת מחיצות וביניהן חללי-אויר כארגזים. המחיצות מחזקות את העלה מבחינה מכאנית, וחללי האויר מאפשרים מעבר אויר עשיר בחמצן מהעלים אל קנה השורש ואל השורשים השקועים בבוץ. העלה מפותל מעט סביב עצמו לאורכו, מה שמוסיף ליציבותו.
סוף מצוי פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. גבעול התפרחת הוא הגבעול העל-קרקעי היחיד בצמח, ואין הוא נושא עלים. הוא זקוף, עגול, גובהו 2 מ'. תוכו בנוי מרקמה ספוגית ואיננו חלול. צבע הפרחים חום בהיר, הם זעירים, חד-מיניים, ערוכים על שזרהעבה בראש גבעול-פריחה ארוך – בעצם לא ממש בראשו: מעל לתפרחת עוד מזדקר חלק מהגבעול, מתחדד בסופו. המראה הכללי של התפרחת הוא מכונס וצפוף, כשל מברשת לניקוי בקבוקים. לתפרחת שני חלקים: למעלה פרחים זכריים, מתחת להם פרחים נקביים. בין הפרחים הנקביים לפרחים הזכריים נותר רווח. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח. הפרח הנקבי מלווה בציצת-שערות בבסיסו, הנותרת גם בפרי ומסייעת להפיצו למרחקים ברוח. הפרי יבש (אגוזית). התפרחת ציורית, ויש המתפתים לשמור אותה יבשה בבית לקישוט. אולם בשלב מסויים מתייבשת התפרחת ומפיצה בכל רחבי הבית מאות זרעים מצוייצים. נגד זה יש המתחכמים ומרססים את התפרחת בלכה שקופה.
סוף מצוי גדל ממש ליד גוף-המים, חודר אף לתוך מים רדודים עד עומק של 30 ס"מ. במערך החיגור סביב המים תופס הסוף מקום בחגורה הראשונה, הקרובה ביותר לגוף המים. הוא גדל בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי הארץ. תפוצתו העולמית רחבה באפריקה, באסיה ובאירופה.
העלים משמשים לקליעת מחצלות וסלים, ציציות הזרעים – לבידוד ולמילוי כריות. קנה-השורש אכיל. גם ליבת גבעולי הפריחה בצעירותם אכילה.
בסוג 10 מינים, בארץ 4 מינים, שלושת האחרים נדירים מאוד. הסוג מבודד, יחיד במשפחתו, משפחת הסופיים, הנמנית עם סדרת הדקלאים.
המקור מייק לבנה אתר עץ השדה

גשר אחרון

מבט מהגשר

מבט על על הקטע האחרון בשולי עין אפק ותל כורדאני

****

סוף דבר, 

טיול זה נמשך חמש ושלושה רבעי שעות
מתוכן למעלה משעה עצירה
להסבר, לצילום ולהפסקה.

****

היינו חבורה נחמדה מתעניינת ומפרגנת

*****

למרות שאין זאת הפעם הראשונה באזור,
שוב נהנינו!
המסלול היה מגוון ומעניין.
היה לנו גם טבע.
גם שדות וענייני גידולי שדה.
גם בריכות דגים.
גם סיבוב גרעין כפר ערבי,
גם מעבר בשני קיבוצים ובמושב,
גם דיווש לאורך חוף ים.
גם סיבוב קטן העיר עתיקה ובנמל.
גם רכיבה לאורך נחל נעמן.
גם ענייני בוטניקה: פריחת קיץ

******

תודה למשה על התכנון,
על הסיור המקדים שבוע לפני
ועל ההסברים.
תודה לחבורה הנעימה 

טיולי דיווש קצרים בירושלים הם עבורי עניין שבשגרה לנוכח קרבת מקום מגוריי (מבשרת ציון) לעיר.

בתחילת השבוע הצעתי לעמיתי לדיוושים בעיר, דורון דורי, להצטרף אלי לסיבוב ערב בעיר. בתחילה ענה לי בשלילה בגלל התחייבויות קודמות. כעבור זמן קצר הוא חזר אלי והודיע שאכן יצטרף.

לסיבוב זה יצאנו יומיים אחרי, ביום שלישי (18/6/2019).

החלטתי שבפעם זו אצור במסלול שכרוך בדיווש מאומץ, כולל גם שיטוט בעיר ולסיום רכיבה ארוכה נינוחה לקראת שקיעה.

כך היה!

יצאנו לדרך  ממתחם בית הלוחם (סמוך לגן החיות) בשעה 17:00 וסיימנו מיד עם תחילת החשיכה בשעה 20:10.

מיקום המסלול

חלק ראשון באור מלא דיווש מאומץ,
מרביתו בעליה ארוכה ומתמשכת,

חלקו השני בשעת האור האחרונה
התענגות בשיטוט ברחובות
השכונות הותיקות של העיר

חלק שלישי,
בשעה לקראת חשיכה,
דיווש בשלווה בדרך לאורך נחל רפאים,
ממתחם התחנה הראשונה ועד גן החיות.

כל המסלול

חלקי המסלול ומראות הדרך

*****

טיפוס ארוך ומתמשך
ממתחם בית הלוחם דרך
הפארק בין מורדות קריית יובל
ובין שכונת מלחה,
המשך טיפוס לרמת שרת,
הלאה למדרונות שכונת בית וגן,
ירידה לעבר מתחם שערי צדק
ולעבר שכונת גבעת מרדכי
ודרכה ירידה לעמק בו נ
מצאת דרך הרצוג

קטע ראשון של הטיפוס

מבט אל שכונת גבעת מרדכי ממדרונות בית וגן

מבט אל הכנסת ומגדלי מרכז העיר ממורדות בית וגן

מורד גביש בייט

מבט אל שכונת בית וגן

*****

קטע שני בחלק הראשון,
לאורך עמק רחוב הרצוג
מול גבעת מרדכי
והלאה למול שכונת ניות,
לאורך עמק המצליבה
טיפוס קל לעבר מורדות שכונת רחביה 

****

מנזר עמק המצליבה

מבט על מנזר המצליבה ממורדות רחביה

דורון על רקע כנסת ישראל

כל מילה מיותרת

****

****

*****

התענגות ברחובות
השכונות הותיקות:
שכונת רחביה,
שכונת טלביה,
פאתי קטמון,
המושבה הגרמנית
עד מתחם התחנה הראשונה

ש

החלק השני

בית לוי אשכול ברחוב בן מימון בשכונת רחביה

שדרות בן מימון, מבט ממערב למזרח

שדרות בן מימון מבט ממזרח למערב

רחוב רד"ק בדרך אל בית הנשיא

כניסה למתחם מנזר סן אנטוניו מול בית הנשיא בשכונת טלביה

****

חורשת הירח במדרון טלביה

מראות העיצוב במתחם בית הנסן (פעם בית חולים למצורעים)

מתחם התחנה הראשונה

אתנחתא קצרה להחלפת משקפיים וסנדוויץ' קטן לעיצוב האישיות

****

******

דיווש ארוך לקראת חשיכה,
ממתחם התחנה הראשונה,
בפארק המסילה
בין המושבה הגרמנית ובין שכונת בקעה,
הלאה בין הקטמונים ובין מקור חיים,
הלאה בין חלקי הכפר בית צאפפה,
המשך מול תחנת הרכבת מלחה,
לסיום בפארק המטרופולוני
מול עין יהל ועד גן החיות
וחזרה למתחם בית הלוחם

חלק שלישי של המסלול

פארק המסילה לצד המושבה הגרמנית

גשר הכביש העולה לשכונת גילה מעל מסילת הברזל

מול הגן הטכנולוגי מלחה, כמעט חושך

בירידה לכיוון עין יהל

גשר המתכת למעבר מעל מסילת הברזל ליד גן החיות

*****

סוף דבר,

כבר כמעט 41 שנים
שאני מתגורר בירושלים
או בסביבתה הקרובה.
בכל טיול ברגל
או סיבוב ברכב
ובמיוחד בדיווש אופניים
יהיה לי חידוש.

כך גם היה בדיווש זה
בו רכבתי לראשונה
בדרכי פארק הסמוך לקריית היובל
העולה לעבר מלחה
וכך בשביל המטפס
מעמק המצליבה למדרונות רחביה.

בניית המסלול בשלושה קטעים:
טיפוס מאומץ בתחילה,
שיטוט מענג באמצע
ורכיבת שלווה בסיום
הוכיחה עצמה.

כותרת הטיול :
דיווש ערב קיץ בירושלים
לבריאות הגוף והנפש
הצדיקה עצמה.

תודה לדורון דורי שגם הפעם היה שותף נאמן.

טיול לאורך נחל אלכסנדר מעניין בכל זמן ובכל עונה. לאורכו דיוושנו פעמים רבות.

ביום שבת (15/8/2019) יצאו שוב לטייל לאורך גדותיו עד השפך. הצעה לקיים את הטיול הייתה של מיכאל עוזרמן והוא גם הוביל אותו.

מיכאל הוא מתנדב בנאמני נחל אלכסנדר והבטיח להראות לנו מספר חידושים.

"נאמני נחל אלכסנדר הינם קבוצת מתנדבים שפועלת במסגרת המועצה אזורית עמק חפר. מטרתה לשמור על הנחל וסביבותיו באמצעות תורנויות שבועיות. בין השאר,  המתנדבים עוסקים בהדרכות בנושאי הנחל השונים לגני ילדים, בתי ספר, וכן לקבוצות שונות הפונות מיוזמתן .הנאמנים מסייעים בהתנדבות גם לעבודות מחקר של התלמידים. כמו כן נאמני הנחל מסייעים לרשות הטבע והגנים בפרויקטים שונים ובניהם ניטור הצב הרך."

בשעת בוקר מוקדמת התכנסנו במתחם דור אלון בצומת העוגן סמוך לקיבוץ משמר השרון

בפעם זו הקבוצה הייתה גדולה וכללה את מיכאל עוזרמן (נתניה) וחבריו עדי קידר (פרדסיה), אריה שדה (נתניה), אילן שניבל (בית יצחק). כמו כן השתתפו חבריי והם משה כץ וצביקה אסף (אפק), לוי אבנון (חמדיה), פיפ (סאסע), אלי שחר (תל יצחק), מיכאל סופר (תל אביב), דורון קדמיאל (כרכור) ואני (פרדס חנה).

יצאנו לדרך שלושה עשר חברים מתוכם עזבו ארבעה בסוף חלקו הראשון ואז המשכנו תשעה.

*****
המסלול 

המסלול

*****

*****

*****

המסלול חופף, משיק או סמוך 
למסלולי טיולים קודמים באזור 
שתועדו והם אלה הבאים:

* מחוף מכמורת אל חדרה (היער, מערב העיר והנחל) והלאה לאורך מצוקי גדור, ספטמבר 2018, קיץ תשע"ח
* לאורך ובסביבת גדות נחל אלכסנדר בעמק חפר עד חוף הים, דצמבר 2017, חורף תשע"ח
* עמק חפר, העיר חדרה ואגן נחל חדרה, אביב תשע"ז, מאי 2017,
*  בין מעברות לגבעת אולגה דרך נחל אלכסנדר, מצוק החוף ופארק השרון, חורף תשע"ז, ינואר 2017
* משני צדדי עמק חפר ונחל אלכסנדר, בין העוגן ובין אליכין, קיץ תשע"ו, אוגוסט 2016
* מערב מישור חפר עד חוף הים ושפך נחל אלכסנדר, קיץ תשע"ו, אוגוסט 2016
* מכפר יונה לעמק חפר, קיץ תשע"ה, יולי 2016
* מהעוגן בין מערב נחל אלכסנדר ומערב נחל חדרה, תחילת קיץ תשע"ה, מאי 2015
* ערב עמק חפר עד חוף הים, תחילת אביב תשע"ה, אפריל 2015
* סובב העוגן בעמק חפר, סוף חורף תשע"ה, אפריל 2015
* אגן נחל אלכסנדר במזרח עמק חפר, תחילת חורף תשע"ה, דצמבר 2014
* מהעוגן לחוף הים וחזרה דרך נחל אלכסנדר, סתיו תשע"ה, אוקטובר 2014

המתעניינים במידע ובתוכן נוסף 
אודות האזור והמקומות
ימצאו אותו בתיעוד הטיולים לעיל

*****

האזור הגאוגרפי,
חלקו הצפוני של השרון

*****

******

******

דמות האזור,
שטחים פתוחים,
מרביתם חקלאיים
ובצידם יישובים כפריים

*****

*****

המועצה האזורית עמק חפר ממוקמת בחלקו הצפוני של השרון, בין חדרה בצפון לבין נתניה וכביש נתניה- טול כרם (כביש 57), בדרום, ובין הים במערב לבין ה'קו הירוק' במזרח. שטח המועצה משתרע על כ-130,000 דונם. בתחום שיפוט המועצה נמצאים ארבעים וחמישה יישובים – מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים, שכונות ומוסדות חינוך, ואוכלוסייתה מונה כ-40,000 נפש.  המועצה האזורית עמק חפר נמנית על המועצות האזוריות המבוססות, החזקות והוותיקות בארץ. היא המועצה האזורית הראשונה שהוקמה מבין המועצות האזוריות בארץ, כבר בתקופת היישוב, טרם הקמת המדינה. היא הוקמה בשנת 1940. בשנה זו הפך 'ועד הגוש' – התארגנות וולונטרית של היישובים באזור עמק חפר, למועצה האזורית המוכרת הראשונה בארץ על ידי ממשלת המנדט הבריטי. הקמת המועצה האזורית בשנת 1940 ,יצרה לראשונה, במרחב הכפרי בארץ-ישראל, שיטה חדשה של שלטון מקומי. צורת שלטון מקומי זו הונהגה בקרב קבוצות יישובים, אשר רובן מקרב 'ההתיישבות העובדת'. תולדות המועצה האזורית עמק חפר
מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. המועצה היא גוף בעל ישות משפטית, הרשאי לעשות חוזים, להחזיק מקרקעין, לרכשם ולמוכרם, לתבוע ולהיתבע. צורת שלטון מקומי זו מקיפה בשטחיה את מרבית קרקעות המדינה (85%). השלטון המוניציפלי במועצה אזורית הוא דו רובדי ומתחלק בין שני גופים: ועד הישוב ומועצה אזורית כשאין חלוקת סמכויות ברורה בין שניהם. 'צו המועצות המקומיות' אזוריות (תשי"ח- 1958( קובע כי לוועד המקומי יהיו בתחום הנהלתו אותן סמכויות שיש למועצה, עם כי הוא מעניק למועצה עדיפות על פני הוועד המקומי.

תחום מוא"ז עמק חפר

*****  

השינוי לאורך זמן בדמות האזור

דמות האזור בסוף המאה ה-19

דמות האזור בשנות ה-40' במאה הקודמת, כעשור לאחר התחלת ההתיישבות הציונית

דמות האזור בראשית ימיה של המדינה

******

יחידות הנוף במרחב הטיול 

***

המקור: החברה להגנת הטבע, השרון הצפוני סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע ונוף אייר תשנ"ט – אפריל 1999

******

נחל אלכסנדר

נחל אלכסנדר ויובליו בתחום הטיול

נַחַל אַלֶכְּסָנְדֶר (בעבר נקרא  Nahr Iskanderuneh) הוא נחל הזורם מהרי השומרון ועד לים התיכון. ברובו הוא זורם בעמק חפר. שפך הנחל מצוי מצפון לנתניה בין המושבים מכמורת ובית ינאי. הנחל מנקז את אזור שכם ומרכז השומרון, וכן חלק ממרזבת השרון, גבעות החול האדום ואבוסי השרון. אורך הנחל כ-32 ק"מ חלקו התחתון של הנחל וסביבותיו הם גן לאומי מוכרז.
יובליו העיקריים של נחל אלכסנדר הם: נחל שכם, נחל תאנים, נחל אומץ, נחל בחן ונחל אביחיל. בחלקו העליון, ההררי, הנחל אכזב, מכיוון שהמבנה הסלעי גורם לחלחול רב. עד לפני כמה שנים היה הנחל מזוהם מאוד, אך לאחר שזכה לטיפול מקיף של ניקוי ושיקום, הוא היום פנינה של טבע, במימיו הנקיים חיים בעלי חיים רבים ובגדותיו צומחת צמחייה עשירה.
קיימות שתי גרסאות למקור שמו של נחל אלכסנדר: אחת היא על שמו של המלך אלכסנדר ינאי שהיה מלך מבית חשמונאי וכבש את האזור שבו זורם הנחל במאה ה-1 לפנה"ס. לפי ההסבר השני לשם, טרם קום מדינת ישראל, ערביי הארץ קראו לנחל "וואדי איסכנדיר" (או "נהר אסכנדורה"), על שם אסכנדר אבו זבורה, בעל קרקעות עשיר וסוחר אבטיחים מצליח שחי במאה ה-19 והיה מייצא אבטיחים מאזור שכם למצרים. הוא היה משיט את האבטיחים ברפסודות ששטו לאורך הנחל עד לים התיכון, שם סמוך למושב מכמורת של היום היה "מינת אבו זבורה" (נמל אבו זבורה) שבבעלותו, ומשם הוא היה שולח אותם באוניות למצרים

תחום ניקוז של נחל אלכסנדר והנחלים חדרה ופולג

להרחבה אודות נחל אלכסנדר והמקומות לצדדיו 

*******

החלק הראשון, המזרחי של המסלול 

******

נחל אלכסנדר ויובליו בחלק המזרחי של המסלול

*******

קטע ראשון
מהיציאה ממתחם דור אלון
בקרבת משמר השרון
בשולי קיבוץ העוגן,
בתוך מושב בית הלוי
ולעבר תל אשקף

*****

*****

*****

העוגן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי שהוקם בשנת 1947 על ידי הגרעין שנוסד בשנת 1939. מייסדי קיבוץ העוגן הם יוצאי תנועת הנוער של השומר הצעיר מצ'כוסלובקיה. הראשונים הגיעו ארצה בשנת 1939 ושהו כ-8 שנים במחנה ליד כפר סבא. חברי הקיבוץ עלו הקרקע בשנת 1947 בוואדי קובני בעמק חפר, במקום שנמצא עד היום. מקור השם סמלי, "הטלנו עוגן במולדת". במשך השנים הצטרפו חברים רבים מארצות שונות כולל הונגריה, אוסטריה, איטליה, ילידי הארץ ועוד. לקיבוץ הייתה חשיבות בתקופת מלחמת העצמאות שפרצה כמה חדשים לאחר מכן, בהיותו נקודת משמר על כביש השרון, שהיה אחד מעורקי החיים החשובים של היישוב היהודי דאז.

תכנית הקיבוץ

מפי דן גזית חבר גבולות למדתי עוד על קיבוץ העוגן. לקראת אמצע שנות ה-60 חל משבר חריף בקיבוץ גבולות בנגב המערבי , בעיקר על רקע חינוך הילדים (לא היו בקרבת מקום מוסדות-חינוך מתאימים) ועל רקע עזיבה גדולה של חברי הגרעין המערב-אירופי (שוויץ-בלגיה-צרפת). אז, רוב קבוצת הוותיקים (תורכיה-רומניה) מגבולות עברה להעוגן וכך נותר קיבוץ גבולות עם פחות מ-40 חברים ולקח לו שנים ארוכות להתאושש מהמשבר.
כיום אוכלוסיית קיבוץ העוגן כוללת כ- 550 אנשים מתוכם למעלה מ-300 חברים וכ-100 ילדים היתר הם חיילים וצעירים בחופשה ובני זוג של חברי קיבוץ. כיום הקיבוץ בהפרטה כמעט מלאה. יחד עם זאת ישנה רשת ביטחון עבור הזקוקים לכך. יש עזרה הדדית, יש תמיכה בחולים. קיים ועד מנהל ומנהלת קהילה אשר מטפלים בנושאי משק וחברה. החינוך מופרט ובתי הילדים עד גיל בית ספר פתוחים עבור ילדי הסביבה. ילדי הקיבוץ לומדים ב"יובלים" ובתיכון ב"רמות – חפר".
כלכלת הקיבוץ: מפעל העוגן פלסט שנוסד ב- 1941 כבית מלאכה לוולקניזציה עוד בכפר סבא והפך משך הזמן לבית חרושת לפלסטיק. כיום המפעל מייצר יריעות פלסטיק, ריצוף, חומרים לאיטום גגות ובריכת שחיה, מפות, שולחן ועוד. החקלאות: רפת חפר- רפת חלב משוכללת בבעלות קיבוץ העוגן וקיבוץ מעברות. גד"ש חפר – גידולי שדה שונים: כותנה, תירס, חיטה ועוד. גידולי השדה הם שיתוף פעולה בין שלושה קיבוצים: העוגן, משמר השרון ומעברות. יש מטעים לגידול אבוקדו. קיימות יזמויות פרטיות כעסקים זעירים. חלק של הכנסות הקיבוץ הן מהשכרת דירות ומבני הציבור. יש טיפול בנוי ובאחזקת דירות, בית מלאכה לחברים מבוגרים או מוגבלים, כמו כן בית סיעודי לטיפול באוכלוסיה הזקוקה לכך.

במטעים ממזרח למושב בית הלוי

בֵּית הַלֵּוִי הוא מושב השייך למועצה אזורית עמק חפר. המושב הוקם בשנת 1945 על ידי עולים מבולגריה ויוגוסלביה על פני שטח שחלקו הגדול היה ביצה (עד היום בצידו המזרחי של היישוב הביצה קיימת), בשנים הראשונות של בית הלוי המתיישבים היו בחיכוך מתמיד עם תושביהם של הכפרים הערבים הסמוכים במרחק של כ – 2 קילומטר שבזזו בלילה רכוש ובעלי חיים.
מושב בית הלוי נקרא על שמו של רבי יהודה הלוי, אחד מגדולי המשוררים וההוגים של יהדות ספרד שנולד וגדל בעיר טולדו בימי הביניים, אחת הסיבות העיקריות לכך שהמושב נקרא על שמו היא אות להזדהות של המתיישבים הראשונים מבולגריה עם היהדות הספרדית.
בכל שנות קיומו מושב בית הלוי היה יישוב קטן וצנוע של עובדי אדמה חרוצים שייבשו בתחילה ביצות ולאחר מכן גידלו וטיפחו זנים שונים של פרי הדר, רפתות, לולים וירקות, במשך השנים חלק גדול מהחקלאים עשה הסבה מפירות וירקות לגידול של פרחים ונכון להיום ניתן להגיד בוודאות כי רוב החקלאים במושב הם מגדלי זנים ירוקים של פרחים שמשווקים בעיקר לבורסת הפרחים בהולנד אך גם כאן בישראל לשווקים המקומיים. במהלך שנות ה- 90 עבר בית הלוי שדרוג רציני מבחינת המראה החיצוני שלו כאשר בוצעו בו עבודות תשתית משמעותיות, מדרכות התווספו (עד אז לצידי הכביש היו חולות), כבישים נסללו, מגרש הכדורסל עבר שיפוץ וכ"ו… בו בזמן ההרחבה החדשה החלה לתפוס תאוצה ודם חדש הגיע אל המושב. כיום מושב בית הלוי נחשב לאחד מהמושבים היותר יוקרתיים ועם איכות חיים גבוהה באזור עמק חפר והשרון, מה שהיה פעם נקרא חור באמצע שום מקום הפך לפנינה בשרון.
המקור אתר המושב 

מעבר הכרחי

מדשדשים בחולות, פעם ראשונה

*****

הקטע באזור תל אשקף
ומאגרי הקולחין

*****

*****

אזור גבעות החול האדום

חַנִּיאֵל הוא מושב בתחום המועצה אזורית עמק חפר. היישוב הוקם ב-1950 כמושב עובדים על ידי עולים מרומניה על אדמות הכפר הערבי קאקון שנכבש וננטש במלחמת העצמאות. בשנים האחרונות מתפרנסים רבים מתושבי המושב ממקצועות חופשיים. במושב נבנתה הרחבה שהגדילה את האוכלוסייה ל-170 משפחות. בכפר 72 משקים (נחלות), 5 משקי עזר וכ-80 משפחות שהקימו את ביתם במסגרת החלטת מועצת מקרקעי ישראל להרחבת היישוב הכפרי בין השנים 1993–2000.
היישוב קרוי על שם חניאל בן אפוד, נשיא שבט מנשה, אחד מעשרת הנביאים שחילקו את ארץ ישראל לשבטים "בְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי-מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן-אֵפֹד" (במדבר פרק לד' פסוק כג'). תחילה נקרא המושב "בורגתה ב' מכיוון שמיקומו היה סמוך למושב בורגתא שהוקם כשנה קודם לכן .
מקור, הרחבה והפניות

העליה מכיוון צפון על תל אשקף

מיקום התל

מבט מתל אשקף מזרחה

הדרך בין ערוץ נחל אלכסנדר ובין סוללת המאגר

מבט לכיוון דרום על ערוץ נחל אלכסנדר

מבט ממצפור ויקר על מאגר משמר השרון המשמש גם תחנת האכלה לשקנאים.  המאגר, שנפחו כמיליון מ"ק, קולט  את מי השטפונות בנחל אלכסנדר והוא משמש לאגירה ואף למילוי מאגרים נוספים. מסביב למאגר ניטעה גינת נוי נאה ובה מדשאה ופרחים מושכי פרפרים וחרקים. הרחבה אודות המצפור

מבט ממצפור ויקר מערבה אל הפרדסים

יורדים מהמצפור חזרה לדרך הצמודה לערוץ הנחל

 

*******

הקטע ממצפור ויקר לעבר אגמון חפר

*****

*****

בדרך הצמודה לגדה המערבית של נחל אלכסנדר

מקום כניסת נחל שכם אל נחל אלכסנדר

נחל שכם הוא נחל הזורם בשומרון, ואחד מיובליו העיקריים של נחל אלכסנדר  . ראשיתובאזור העיר שכם בין הר גריזים והר עיבל ומכאן שמו. אל הנחל חוברים יובלים נוספים המנקזים את האזור שמצפון מערב לשכם, עד לסילת א-ד'אהר. הנחל זורם בבקעה רחבה משכם מערבה ועד רמין, שם הוא מתחתר במעבר צר עד ענבתא, שכיוונו צפון מערב. לאחר מכן שב הנחל לזרום מערבה עד לנור א-שמס, שם מגיע הנחל למישור. הנחל חולף מצפון לטול כרם ומדרום לשוויכה, חוצה את גדר ההפרדה מדרום לבת חפר, ונשפך לנחל אלכסנדר ממזרח לגן יאשיה. אורכו מראשיתו ועד לנקודת החיבור עם נחל אלכסנדר כ-30 ק"מ.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 הנחל זוהם במי שפכים מאזור שכם וטול כרם, כולל פסולת תעשייתית של בתי בד, והיה גורם הזיהום המרכזי של נחל אלכסנדר. בשנת 1996 יזמה המועצה האזורית עמק חפר בשיתוף פעולה עם עיריית טול כרם, קק"ל והמשרד להגנת הסביבה פרויקט לשיקומו. הוקם מתקן לטיהור שפכים בסמוך לבת חפר, שמטהר את מרבית השפכים (מט"ש יד חנה). במהלך שנת 2012 פונו מאפיק הנחל כ-75,000 קוב בוצה מזוהמת ופסולת על ידי יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים של משרד הביטחון.

בדרך אל אגמון חפר מהכניסה הדרום מזרחית

אגמון חפר הואפארק הציפורים בעיינות חוגלה, או בשמו הרשמי "אגמון עמק חפר", נפתח באפריל 2017. הפארק בן 300 הדונמים ממוקם בשטח ששימש את בריכות הדגים של קיבוץ עין החורש, סמוך לנחל אלכסנדר, והוקם ביוזמת רשות ניקוז ונחלים שרון ובתכנון אדריכל הנוף ליאור לווינגר ("סטודיו אורבנוף"). מטרת הקמתו ליצור פארק מים טבעי שיחזיר את מגוון עופות המים וחיות הבר שחיו  במקום בשנים עברו.
לפרויקט זה חברו ביחד מספר גורמים: המועצה האזורית עמק-חפר, שגייסה חלק מהכסף מתורמים יהודים מקנדה, רשות ניקוז ונחלים שרון שדאגה לתכנון הפרויקט, ביצעה אותו ותהיה אחראית על תחזוקתו, קיבוץ עין-החורש שהקצה את השטח, אגודת אפיקי עמק-חפר שדואגים להעברת המים לאתר, רשות מקרקעי ישראל שמסייעת אף היא לפרויקט והעבירה לרשות הניקוז מיליוני ₪ מהקרן לשטחים פתוחים.
הכוונה הייתה להקים בעמק חפר אגמון החולה בזעיר אנפין, ובכך ליצור פנינת טבע ייחודית נוספת לאורך נחל אלכסנדר, שתהווה ריאה ירוקה ואטרקציה לחובבי הטבע בלב מדינת ישראל. במסגרת הפרויקט חוברו בריכות הדגים ויוצר  גוף מים בעל פני שטח של כ –200 דונם. בתוך גוף המים הכנו שבילי הליכה ודקים, עליהם יוכלו ללכת המבקרים שינועו בין עצים וצמחיה ויוכלו לראות במים מבחר דגים המטפלים באיכות המים ובניקיונם. בנוסף נבנה דק תצפית מחופה כמסתור מפני השמש על גבעה שיוצרה במקום.
במעמד חנוכת האגמון  צוינה חנוכתו של שביל השרון שהוא פרי יוזמה של תושב כפר סבא, יעקב שרייבמן ואחרים, שבצוותא עם קבוצת שביל ישראל ממעברות, סימנו שביל הליכה מזרחי לשביל ישראל הקלאסי, המחבר את יישובי השרון מגשר מכמורת בכביש 2, לאורך נחל אלכסנדר כשהוא נושק לאגמון חפר, המשמש נקודת חניה והתבוננות לצועדים, והלאה אל לב השרון, קדימה צורן, כפר סבא ודרום השרון.
ראו לאגמון החולה נולד אח קטן במרכז הארץ: אגמון הציפורים עמק חפר

תכנית האגמון

*****

הקטע מאגמון חפר ומערבה לעבר כביש 4

*****

מבט אל אגמון חפר מכיוון דרום

דרכי האגמון

מבט אל אגמון חפר מכיוון צפון

****

מבט ממצפור אגמון מערבה אל ערוץ נחל אלכסנדר בעמק חפר

מבט אל ערוץ נחל אלכסנדר מהגשר המחבר את הדרך בין העוג ובין גבעת חיים מאוחד

תעלת נחל אלכסנדר ממערב לקיבוץ העוגן

חציית נחל אלכסנדר מהגדה הדרומית לצפונית בסמוך לכביש 4

******

החלק השני המערבי של המסלול

*****

נחל אלכסנדר ויובליו בחלק המערבי של המסלול

*****

******

הקטע הראשון,
לאורך הגדה הצפונית
עד גשר הצבים

****

*****

מבט על ערוץ הנחל מזרחה מכיוון גשר המייתרים הסמוך למעברות

מבט על ערוץ הנחל מזרחה מכיוון גשר המייתרים הסמוך למעברות

מבט על ערוץ הנחל מערבה מכיוון גשר המייתרים הסמוך למעברות

עצירה להזדהות ולהסבר

עצירה בדרך מערבה על הגדה הצפונית

*****

אזור גשר הצבים

"גשר הצבים" הוא הכינוי לגשר מעל נחל אלכסנדר, מזרחית למושב כפר ויתקין.  הגשר המקורי היה גשר עץ שהוקם בידי חברי כפר ויתקין בשנת 1936, ושימש גם לנסיעת כלי רכב. עם השנים הדרדר מצבו של הגשר הישן, ובשנת 1986 נבנה לידו גשר חדש. הגשר הישן המשיך לשמש כמה שנים להולכי רגל בלבד, עד שנהרס לבסוף, אחרי שנפגע בשיטפון גדול בשנת 1992. בצידו הדרומי-מערבי של הגשר, לצד "צפרדע" לאשפה, נמצאת עמדת שמירה הבנויה בטון ששימשה לאבטחת הגשר בתקופת המרד הערבי (1939-1936) וגם לאחר מכן, עד מלחמת העצמאות.
להרחבה אודות נחל אלכסנדר וגשריו באזור כפר ויתקין

****

הצב הרך עלה לתצוגת תכלית

בנחל אלכסנדר נמצאת אוכלוסייה גדולה של צב רך, הזוחל הגדול ביותר ששרד בארצנו לאחר הכחדת תנין היאור בראשית המאה ה- 20. צב זה הוא ממוצא אפריקאי ומגיע בישראל לגבול תפוצתו הצפוני. בניגוד לצב היבשה המוכר והחביב, הצב הרך הוא טורף הניזון מדגים וחסרי חוליות, ובעבר נהגו להאכיל את הצבים בנחל אלכסנדר בפגרי תרנגולי הודו. צב זה גדול בהרבה מצבי היבשה, אורכו עד 1.2 מטר ומשקלו מגיע עד 50 ק"ג. שריונו רך ואינו קשיח כמו זה של צב היבשה. כיום האכלת הצבים אסורה, למרות הפיתוי לעשות זאת. הדבר פוגע בהם והופך אותם תלויים בבני אדם ולא במזון הטבעי הנמצא בנחל. כמו כן יש לציין שהצבים עלולים לנשוך, ולכן – אפשר לראותם, אך אין להטרידם ובפרט לא לנסות לגעת בהם. הצב הרך היה שכיח בעבר בנחלי החוף. הזיהום הכבד פגע באוכלוסיות רבות, ואוכלוסיית נחל אלכסנדר היא הבולטת ביותר ששרדה למרות הזיהום הכבד בנחל. אוכלוסייה זו מרוכזת בקטע המערבי של נחל אלכסנדר בו האפיק עמוק ומלא במים כל השנה. הצבים מטילים את ביציהם במדרונות חוליים בגדת הנחל, בעיקר ממערב לגשר. לרוב ניתן לראות את הצבים שוחים בנחל או עולים להתחמם בסלעים לאורך הגדה. בחורף הצבים בדרך כלל מצמצמים את פעילותם ושוהים בקרקעית הנחל.

****

****

קטע שני מגשר הצבים
לאורך הגדה הדרומית
והלאה בדיונות מצפון לחופית
עד חציית כביש 2

******

*****

חופית הוא יישוב קהילתי השייך למועצה אזורית עמק חפר. הוא נבנה על חולות נודדים – דיונות, שהשתרעו מצפון למושב כפר ויתקין ועד נחל אלכסנדר. שטח היישוב כ- 350 דונם. שמו, חופית, ניתן לו מכיוון שהוא סמוך לחוף הים וכן על שם הציפור היפה חופית. מספר תושבי היישוב כ-700 העובדים במקומות שונים בטווח נסיעה של בין חיפה לתל אביב ויותר. ביניהם רופאים ואחיות, מורים וגננות, עובדי משרדי ממשלה, אנשי צבא קבע, פקידים, מהנדסים ובעלי מקצוע נוספים. תושבי היישוב ברובם צברים, רבים בני כפר ויתקין ששמחו לבנות ביתם סמוך לכפר ובחלקם יוצאי ארצות אירופה וארצות אנגלוסכסיות.
היישוב נוסד בשנת 1953 במטרה להקים שכונת מגורים לאנשים בעלי מקצוע שעבדו במושב כפר ויתקין כמו: רצען, פחח, סנדלר, ספר, שרברב, רופאים ומורים. המשפחות הראשונות נכנסו לבתיהן בשנת 1954. השנים הראשונות היו שנות בראשית חלוציות. כביש מקשר לכפר ויתקין וכן כביש ליציאה לכביש החוף – עדיין לא היו.
בראשית שנות השישים הכשירו עוד מגרשים ל-30 המשפחות הראשונות נוספו ליישוב. מספרן גבר משנת 1967 ובקצב מהיר נוספו רחובות ניתנו להם שמות הקשורים בנושא הים. היישוב הפך להיות שיכון בן כ- 250 משפחות למעשה, שיכון עירוני – ולא ישוב חקלאי המתפרנס מחקלאות או תעשיה.
המקור

*****

אזור הטלה הביצים

בדרך החולית בין חופית ובין ערוץ הנחל

מבט על חרבת סמרה על הגבעה מעל הגדה הצפונית

חורבת סמארה הוא מבנה השוכן על גבעה בגובה של 15 מ' מעל פני הים, צפונית לנחל אלכסנדר ולחופית. צורתו של המבנה כשל מלבן ובו שלושה חדרים מחוברים זה לזה. הוא נתמך בשלוש קשתות חיצוניות המעגנות את קירותיו אל סלע הכורכר. המבנה הוקם בסוף המאה ה-19 על ידי עבדאללה סמארה, תושב טול כרם שהחזיק באדמות האזור, והוא שימש אותו לתצפית עליהן. חמולת הסמארה הם צאצאי שומרונים שאוסלמו. מאוחר יותר הפך אותו השלטון העות'מאני לתחנה לגביית מכס על האבטיחים שגודלו בעמק חפר, ויוצאו לרחבי האימפריה. האבטיחים הועברו לאורך הנחל על גבי גמלים או באמצעות רפסודות, עד לנמל מינת אבו זבורה, בחוף מכמורת של ימינו.
כיום שוכן המבנה בתחומי הגן הלאומי נחל אלכסנדר, והוא משמש את המטיילים בו לתצפית על האזור. דרומית-מערבית למבנה נחשפו שרידיה של חווה חקלאית ובה רצפת פסיפס מהתקופה הרומית המאוחרת וגתות ייןמהתקופה הביזנטית. עוד נמצאו במקום מערות קבורה שנחצבו בסלע הכורכר. שביל ישראל העובר לאורך הנחל מעפיל אל המבנה.

ממשיכים לדשדש בחול

מתקדמים לקצה הדרך החולית

*****

קטע חציית כביש 2 לעבר החוף

קטע חציית כביש 2 לעבר החוף

כביש 2  ידוע גם בשם "כביש החוף" ולעתים בשם "כביש חיפה-תל אביב החדש". עד הקמת המדינה כביש תל אביב – חיפה עבר דרך רמת גן, בני ברק, פתח תקווה ולאורך השרון לאחר סלילת כביש החוף הוא נקרא כביש תל אביב – חיפה הישן (היום כביש 4). לאחר הקמת המדינה נסלל כביש 2 שהחליף את כביש 4 ככביש החוף הראשי בקטע שבין תל אביב לחיפה.
כביש 2 נסלל במספר שלבים מתל אביב צפונה. על סלילת הקטע מתל אביב עד נתניה הוכרז באוגוסט 1949 והעבודות החלו בנובמבר 1949 במקביל בנתניה ובתל אביב. עד מרץ 1950 נסללו יותר ממחצית הכביש וביולי 1950 הוא נפתח לתנועה. על סלילת הקטע ממחלף נתניה עד חדרה הוכרז בינואר 1950‏ ומכרז יצא במאי 1951. אולם העבודות על הכביש התעכבו זמן רב. בתחילה נסלל הכביש מנתניה עד כפר ויתקין ואף זופת קטע של שני קילומטר, אולם בשנת 1955 העבודות נפסקו למספר חודשים בגלל חוסר תקציב. עם חידוש העבודות התרכזה העבודה בבניית גשר גדול מעל נחל אלכסנדר. בשנת 1957 הושלמה הכנת תוואי הכביש לקראת זיפותו‏, אולם בהיעדר תקציב נדחה זיפות הכביש לשנת התקציב הבאה. בינתיים שימש הכביש לנסיעה בעת שכביש 4 המקביל הוצף. עבודות הזיפות החלו ביולי 1958 והוא נחנך בינואר 1959. במהלך שנת 1963 הורחב הכביש לדו-מסלולי בכל כיוון. הקטע עד נתניה נחנך באוקטובר 1964 ובאמצע שנת 1965 נפתח המסלול הנוסף עד גבעת אולגה, למעט מעל נחל אלכסנדר בגלל הצורך להרחיב את הגשר מעל הנחל. אולם מהר מאוד קצב התנועה גבר וגרם בשעות העומס לפקקים לאורך הקטע, בכניסה לכפר ויתקין, בכניסה לנתניה, בכפר שמריהו, בכניסה להרצליה ובצומת גלילות. הקטע מחדרה עד לחיפה נפתח לתנועה ב-1969. הקטע האחרון התבסס על מחלפים. במסגרת בניית קטע זה נבנה מחלף זכרון יעקב שהיה המחלף הראשון בישראל שנפתח לתנועה במפגש דרכים בין עירוניות. בשנות ה-80 וה-90 הוסבו גם שאר הצמתים בקטעים הוותיקים למחלפים, וקטע הכביש מתל אביב למחלף נתניה הורחב לשלושה נתיבים בכל כיוון, ונתיב רביעי לכל כיוון ממכון וינגייט עד מחלף פולג. בינואר 2013 הפך רשמית הקטע שבין מחלף קיסריה למחלף עתלית לדרך מהירה המסומנת בתמרור הרשמי המיועד לכך, ובכך המהירות המרבית המותרת בקטע זה עלתה ל-110 קמ"ש. בשאר קטעי הכביש המהירות המותרת היא בין 90 ל-100 קמ"ש. החל מיוני 2013 ביצעה חברת נתיבי ישראל הרחבה של הכביש בין מחלף נתניה למחלף חבצלת, באמצעות הוספת נתיב נסיעה שלישי, שנחנך במרץ 2015.‏ מקור

מבט צפונה מגשר המחלף על כביש 2

הקטע לאורך חוף הים

*****

אתנחתא בחוף 1

אתנחתא בחוף 2

*****

צפונה על החוף לעבר השפך

חציית מוצא הנחל לים

*****

שפך נחל אלכסנדר – נקודת השפך של הנחל אל הים נמצאת מצפון לחוף בית ינאי. בנקודה זו היה במאה ה-19 נמל קטן ששימש למסחר באבטיחים. בתקופת המנדט שימש הנמל לקליטת אניות מעפילים, ובשנת 1948 עגנה בו האנייה אלטלנה שהובילה נשק בשביל האצ"ל אך נאלצה להמשיך לחופי תל אביב.

רגע לפני חציית השפך

דהירה בחיבור בין הנחל והים

על הגדה הצפונית סמוך לשפך

המרכז הארצי להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים שוכן בכפר הנוער מבואות ים, סמוך למכמורת. המרכז הוקם על ידי הרשות בשנת 1999 והוא מוקדש להצלת אוכלוסיית צבי הים בחופי ישראל, השייכים לשני מינים עיקריים – צב ים חום וצב ים ירוק. מין נוסף המצוי בחופי הים התיכון ובים סוף הוא צב ים גלדי, אך מספר הפרטים ממין זה אשר טופלו במרכז קטן יחסית. מינים אלה נמצאים בסכנת הכחדה בשל דיג, שיט, זיהום הים ופגיעה באזורי המחיה שלהם, ולכן נמצאת אוכלוסיית צבי הים בירידה מאז תחילת המאה ה-20. המרכז מספק מקום מוגן לטיפול בצבי ים פגועים שנפלטו אל החוף, מאפשר רבייה ואימון לקראת שחרור אל הטבע, דואג להשבת הצבים אל הים (יותר מ-60% מהצבים המטופלים משוחררים בסופו של התהליך לחופשי), עוסק בחינוך ובהסברה ועורך מחקרים בנושא; כל זאת במטרה לייצב את אוכלוסיית צבי ים לאורך חופי הארץ. בדרך כלל מגיעים צבי ים פגועים אל המרכז בעקבות יוזמה של אזרחים, דייגים, חובבי ספורט ימי ואחרים; והטיפול בצבים נעשה על ידי מתנדבים. הצבים נבדקים ומאובחנים, טפילים ומזהמים שנדבקו אל גופם מוסרים ובמידה הצורך הם מטופלים על ידי וטרינר. לצבים מותאמת דיאטה המבוססת בעיקר על דגים, סרטנים, דיונונים וחסה. פעילות קבועה נוספת של המרכז ושל פקחי רשות הטבע והגנים היא סריקת חופי הים והעתקת קני צבים לחוות הדגרה בשמורות טבע לאורך החוף. עם בקיעת הביצים בחווה משוחררים הצבים הצעירים לחופשי באופן מבוקר, ועד כה שוחררו בדרך זו יותר מ-50,000 פרטים. בשנת 2008 החל המרכז להצמיד משדרים לוויניים אל גופן של צבות ים, במטרה לעקוב אחר מיקומן, והתקדמותן ניתנת לצפייה באינטרנט באופן מקוון. בכוונת המרכז להקים מבנה חדש וגדול יותר מהקיים, בתחומו של גן לאומי נחל אלכסנדר, סמוך לשפכו של הנחל, שיכלול, בין היתר, מרפאה משוכללת, בריכה עם שיפוע דמוי חוף שתאפשר רבייה במקום ומרכז מבקרים. להרחבה בעניין

****

הקטע לאורך הגדה הצפונית
מחוף הים עד גשר הצבים

*****

*****

מתחת לגשר כביש 2 בדרך מזרחה על הגדה הצפונית

עוד נקודת תצפית קסומה

*****

קטע אחרון, בדהרה על כביש 5720 מזרחה עד תל חפר והלאה דרך קטע כביש 4 עד למעברות ומתחם דור אלון

*****

תל חפר (תל אפשר) – התל מצוי בשוליה הצפוניים של פרצת נחל אלכסנדר, ברכס הכורכר מצפון לקיבוץ מעברות, לצד צומת חפר. שטחו מעל 40 דונם וגובהו 24.5 מטר מעל פני הים. הוא הגדול והחשוב מבין האתרים הקדומים בעמק חפר. מן התל נקודת תצפית על כל האזור. ההתיישבות בתל החלה באלף ה-ג' לפני הספירה. במקום פרחה עיר במאות י"ט – י"ח לפנה"ס. על פי ממצאים נוסדה העיר על ידי מתנחלים ישראלים קדומים ומאז יושב על ידי ישראלים עד שלהי תקופת המלוכה. בתל חפר יישוב של שומרונים מהתקופה הביזנטית. בתל נמצאו מטבעות מתק' הלניסטית: אלכסנדר ינאי (בית חשמונאי). תק' רומית: בן כוזיבא (בר כוכבא), טרינוס דיקיוס. תק' ביזנטית: יוסטינוס ה-א'. פסל של ארוס מאבן גיר נתגלה לרגלי התל. המקור הסקר הארכיאולוגי של ישראל, אתר 10 מפה 57.

*****

סוף דבר,

*****

טיול זה היה ארוך,
הוא נמשך כשש שעות,
מתוכן ארבע ורבע שעות תנועה
(רכיבה וגם דידוש בחול)
ושעה ושלוש רבעי עצירות
להסבר ולהפסקות.

*****

נהינו מכל רגע,

*****

מזג האוויר היה נעים ולא מעיק,
הבריזה מכיוון הים שנשבה
בחלק המערבי של המסלול
רק הוסיפה.

****

למרות שאין זו
הפעם הראשונה
שאנו מטיילים באזור זה,
גם הפעם למדנו והשכלנו. 

*****

תודה למיכאל עוזרמן
שיזם את הטיול, הוביל הסביר,
וסייע בהכנת התיעוד,

תודה לכל המשתתפים שתרמו
ליצירת חבורה
שהתנהלה באווירה נעימה
מתעניינת צמאה דעת. 

בקרבת ביתי במבשרת ציון משתרע עמק הארזים ואליו אני מגיע מעת לעת בטיול רכיבה באופניים או בנסיעה ברכב.

מיקום עמק הארזים

עמק הארזים הוא עמק שהוא חלק מהערוץ הראשי  של נחל שורק אליו מתנקזים נחל לוז ונחל חלילים היורדים מרכס הראל (הרכס הראשי של מבשרת ציון). העמק הוא חלק מהפארק הסובב את העיר ירושלים.  בתוך העמק נמצא הגן הלאומי עינות תלם.
השם "עמק הארזים" מופיע לראשונה בשנת 1923, כאשר בעינות תלם הסמוכה למושבה מוצא והכפר הערבי קולוניה הוקמה מושבה קטנה על חורבות היישוב היהודי בית טלמא. שמונה משפחות יהודיות התיישבו במקום, והניחו אבן פינה לבית ספר חקלאי לבנות דתיות. ליישוב המתחדש ניתן השם "עמק הארזים", ככל הנראה על שם הברושים הגדולים שצומחים בערוץ הנחל ודומים במראם לעצי ארז. בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) היו תושבי היישוב תחת איום והיישוב ננטש.

תחום עמק הארזים

העמק נתן את שמו לכל האזור הלא-בנוי הנושק לכניסה המערבית של ירושלים, והוא כולל את ערוצי נחל שורק ויובליו בין מבשרת ציון במערב לשכונת רמות אלון, הר חוצבים ועיי הכפר הנטוש ליפתא בירושלים. עמק הארזים ושוליו הם חלק ממסדרון אקולוגי ובו ריכוז גדול של בעלי חיים שהגיעו אליו בעקבות הבנייה של העיר ירושלים. לכן, יש עמק חשיבות מיוחדת כשמורה של נוף הרי יהודה שלא נפגעה על ידי הבניה והפיתוח. בעמק נמצאים  מעיינות, מטעים, בוסתנים וכרמי זיתים ומתקיימת בו להקה גדולה יחסית של מספר עשרות פרטים של צבי ארץ ישראלי, כמו כן נצפו בו בעלי חיים ועופות רבים.
בשל חשיבותו הרבה של העמק למאזן האקולוגי המתקיים בצד ירושלים ולמרקם החיים בעיר, תוכניות מתאר ארציות ומחוזיות ותוכניות האב לירושלים, מאז שנות השישים של המאה ה-20 הכירו בעמק הארזים וחשיבותו כשטח פתוח, עשיר במשאבי טבע המיועד לשימור. למרות זאת נסלל בו קטע כביש 1, במרכזו עובר גשר הרכבת הענק, בתוכו הונחו תשתיות מים ותקשורת ובשוליו נבנה מתקן אסטרטגי מסווג חשוב ביותר.  למרות זאת, ובגלל שהנגישות אליו קלה והתנועה במרבית שטחו היא על דרכי אספלט ובמקום נבנו תשתיות נופש המקום הפך ליעד פופולרי למטיילים וחובבי טבע מירושלים והארץ כולה ובמיוחד.

*******

ביום חמישי, (13/6/2019) בשעות לפנות ערב יצאתי
לתור בעמק הארזים ברכב
יחד עם חנן גטרידה מקבוצת שילר, עמית לצילום.

התיעוד להלן כולל סדרת צילומים
מהעמק ובסביבתו המלווים במפות לצורך התמצאות.

בפעם זאת החלטתי להתמקד רק  בצילום בעדשה רחבה,
Canon Zoom Lens EF 16-35mm 1:2:8

********

מבט אל
עמק הארזים וסביבתו
משלוש תצפיות במבשרת ציון

נקודות התצפית אל עמק הארזים

מצפה הילה ברכס חלילים, תצפית 1

מבט ממצפה הילה מזרחה

מבט מזרחה מתצפית 2, רחוב השלום מעל הגדה הדרומית של נחל חלילים

מבט מתצפית 3 אל העמק ממורד רחוב שמעון סוויסה

מבט על גשר סיבוב מוצא

*********

מרכז עמק הארזים

מרכז עמק הארזים

חניון עמק הארזים

*****

****

ערוץ נחל שורק, מבט לכיוון דרום

ערוץ נחל שורק, מבט צפונה לעבר חרבת תלם

ערוץ הנחל למול רכס חלילים

******

גשר הרכבת הענק
החוצה את עמק הארזים
המחבר בין המנהרות
בה עוברת המסילה

*****

******

מבט אל הגשר, בתמונה למטה, צילום חנן גטרידה

*****

אין תקלות הרכבת נוסעת

*****

*****

*****

******

אתר אנדרטת
לזכר פיגוע
מגדל התאומים 11/9

******

מיקום האנדרטה

*****

האנדרטה לזכר קרבנות אסון מגדלי התאומים, על הגבעה מעל עמק הארזים, הוצבה ביום 11 בנובמבר 2009. היא מעשה ידיו של הפסל אליעזר וייסהוף. בתוך מעגל גדול ניצב פסל גדול ממתכת. חלקו התחתון נראה כקיר קורס ועליו 50 כוכבים כמספר מדינות ארצות הברית וחלקו העליון בצורת דגל מתנופף כלפי מעלה. בבסיס הפסל נמצא גוש מתכת שנלקח משלד הריסות מגדלי התאומים והועבר לישראל מטעם עיריית ניו יורק לשם שילובו בפסל. בשולי המעגל נמצאים לוחות מתכת ועליהם מוטבעים שמות 2,980 הנספים בתוכם חמישה ישראלים.

*****

******

עיי הכפר הערבי ליפתא

מיקום הכפר שהיה

*****

*****

*****

קינוח:
מבט על השקיעה
מהר אחירם מערבה
אל רכס הר אדר

*****

מקום התצפית

****

סוף דבר,

עמק הארזים
הוא מקום שלו
שתמיד נעים
להגיע אליו.

מומלץ,

תקנו אותי
אם אני טועה!

הזריחה ושעת הבוקר הראשונה הם זמן אידאלי לצילום.

בימים החמים של סוף האביב לקראת ראשית קיץ, בזמן אשמורת אחרונה, עוד בטרם הזריחה, השכמתי פעמיים כדי לצלם.

בפעמים אלה, ביום שלישי (21/5) וביום שישי (7/6/2019), צילמתי בהר איתן.

בפעם הראשונה יצאתי עם שגיא שועלי מדריך קורס צילום מתקדמים  (ביה"ס "צילום בעם") לבחור מקום מתאים בהר איתן.

בפעם השנייה יצאתי עם עמיתיי לקורס.

התיעוד להלן כולל מבחר מהצילומים בשתי הזדמנויות אלה.

******

התארגנות וצילום ראשון

*****

****

******

****

********

תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר

*****

*****

*****

*****

*****

*****

****

*****

היו גם צלליות בוקר

******

*****

****

האור הנפלא
לאחר שהשמש עולה

*****

*****

****

****

מבט צפונה ממורדות הר איתן אל נחל צובה ותל צובה

******

העולם התחתון

*****

נפלאות הפריחה 

****

****

*****

*****

****

*******

לכודים ברשת

*****

***** 

*****

******

סוף דבר,

הקימה המוקדמת כדאית
והיא הצדיקה עצמה,

מומלץ !

*****