הדפסה

הביקור בריחנייה הוא המשך טיול הרכב ביום שלישי (25/6/2019) עם חברי הדסי זכריה וצביקה דוברוב בחלק מיישובי הגליל העליון הררי.

****

ביקורי בריחנייה בפעם זו אינו הראשון. בחורף 2016 ביקרתי בו פעמיים בטיול שתועד ריחאנייה, היישוב הצ'רקסי בגליל העליון המזרחי.

ריחאנייה הוא אחד משני הכפרים בהם מתגוררת הקהילה הצ'רקסית בישראל והוא הקטן ביניהם. היישוב האחר והגדול הוא כפר כמא שנמצא בגליל התחתון המזרחי. דף טיול זה, בנוסף להכרת רייחאניה, נועד לפתוח שוב צוהר ולהציג את הקהילה הצ'רקסית המופלאה ומקורותיה. הצ'רקסים שבמשך אלפי שנים שלטו בהרי צפון הקווקז, וסיגלו לעצמם תכונות לוחמים עזי נפש, של אומץ לב, רכיבה על סוסים, אהבת החופש, אמינות ויושר, מצאו את עצמם לבסוף חיים בפזורה ברחבי העולם, כולל בישראל. בישראל הקהילה הצ'רקסית היא זעירה ומשמרת באדיקות ראויה לציון תרבות עתיקה, ושאנשיה הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל הנוטלים גם חלק במשימה של הגנה על הארץ.

*****

גם הפעם, בנוסף לרצון לחזור ולבקר בכפר נפלא , הגעתי לבקר את חבריי תושבי הכפר סופייה ובעלה יאן אבזח.

.

********

הכפר ריחאנייה נמצא ברמת עלמה, אחת מרמות הגליל התחתון המזרחי צמוד  לכביש 866 המחבר בין יישובי הרמות. מבחינה מוניציפאלית, שייך הכפר, כמו שאר היישובים בסביבתו, למועצה אזורית מרום הגליל.

מיקום הכפר מצא בסמיכות למושב עלמה, מעליו מדרום נמצאת רמת דלתון ומצפון נמצאים הר ריחן והר עלמון מעל ערוץ נחל דישון.

******

הכפר ריחאניה נוסד בשנת 1873 אך רק בשנת 1880 הגיעו אליו משפחות צ'רקסיות משבט אבזאח מצפון הקווקז, אזור אשר נמצאות בו כיום הרפובליקות קאראצ'בו-צ'רקסיה ואדיגיה, בתחום הפדרציה  של רוסיה, כפי שצוין לעיל. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שביצעה ממשלת ארץ ישראל המנדטורית התגוררו בכפר 290 תושבים ושטחו השתרע על 6,137 דונמים (מתוכם 25 דונם שטחים ציבוריים). במלחמת העצמאות סייעו תושבי היישוב להעפלה מלבנון והתנדבו לשרת לצד היישוב היהודי. מכיוון שהצ'רקסים היו לבני ברית של היהודים, ברחו למקום מעט תושבים ערבים בדואים מהכפרים בסביבה הקרובה. בכפר כיום מתגוררים כ-1,200 תושבים ומתוכם כרבע, אולי פחות, הם ערבים.

****

הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

הצ'רקסים ומוצאם מהקווקז

הצ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגים (בשפה האדיגית (Адыгэхэ הם עם קווקזי עתיק יומין המורכב משנים עשר שבטים. הולדת עם זה בצפון מערב הקווקז, במישור קובאן ובהרים הסובבים אותו בשטח שהיום נכלל בתחום רוסיה.

אזור מוצאם של צ'רקסים בקווקז

הקווקז הוא אזור גיאו-פוליטי המשתרע לאורך רכס הרים בין הים הכספי לים השחור, מורדותיו והעמקים בצדדיו ומהווה הגבול בין  אירופה לאסיה  שנקרא "אירואסיה". הקווקז הוא חלק משרשרת ההרים הגדולה שייצר "הקימוט האלפיני", הכוללת גם את הרי הימלאיה באסיה והרי טארוס והאלפים באירופה. הרי הקווקז נחלקים לשני אזורים שונים: (1) רכס צפון הרי הקווקז הגדול בצפון גיאורגיה ובדרום רוסיה משתרע לאורך השטח מאזור העיר סוצי השוכנת על גדותיו המזרחיים של הים השחור ופונה דרום-מזרחה, כמעט עד העיר באקו השוכנת על חופי  הים הכספי. אורכו מגיע עד כמעט 1,200 קילומטרים. (2) ורכס עבר הקווקז שנקרא רכס הקווקז הקטן בדרום גיאורגיה לאורך הגבול עם תורכיה שמגיע לאורך של 600 קילומטרים. לחלק הרמתי שמעבר לרכס הרי הקווקז הקטן קוראים גם "הרמה הטרנס-קווקזית", היות שהוא מפריד בין   אירופה לאסיה.

***

בהיבט המדיני הקווקז כולל את המדינות שנוצרו עם התפרקות ברית המועצות: גיאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה; את המחוזות של רוסיה בצפון קווקוז מחוז קרסנודארומחוז סבטרופול; את הרפובליקות האוטונומיות של הפדרציה של רוסיה אדיגיה, קלמיקה, קאראצאי – צ'רקסיה, קברדינו – בלקריה, צפון אוסטיה,אינגושטיה,צ'צ'ניה ודגסטן; ואת שלוש טריטוריות שטוענות לעצמאות, אך לא מוכרות כמדינות לאום בידי הקהילות הבינלאומית, והן: אבחזיה, דרום אוסטיה ונגרונו קרבאך. למעשה, הקווקז הוא אזורים שיש בו עמים רבים, ומספר השפות בו הוא הרב בעולם.

****

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים: רוסיה בצפון, תורכיה בדרום מערב, ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור סבל מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות שהתרחשו במשך אלפי שנים, עד ימינו אלו. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים. במהלך ראשית העת החדשה, האזור היה נתון למאבק בין האימפריה העותמנית לאימפריה הרוסית (מלחמת הקווקז) שנצחה בו ולאחר מכן האזור סופח לאימפריה הרוסית. למאבקים אלה נקלעו גם הצ'רקסים והם בעצם גורשו ממולדתם.

*******

העם הצ'רקסי, כמו עמי הקווקז האחרים (האבחזים, האבזים ועוד) היה פגאני בראשיתו שהתפתח מהעם ה"חאתי" הקדום. הצ'רקסים התנצרו לפני המאה ה-5 אך נותרה בהם במעט מן ההשפעה האלילית הקדומה. במאה ה-15 בהשפעת הטטרים בני חצי האי קרים ואנשי דת עות'מאניים הצ'רקסים המירו את דתם והתאסלמו.
בשנת 1864 הסתיימה מלחמה בה כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז. הכיבוש הרוסי בקווקז שראשיתו במאה ה-14 היה חלק ממדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית הרוסית. חבל ארץ זה היה חשוב להם מבחינה אסטרטגית לנוכח העובדה שיש בו אוצרות טבע והוא נמצא בצומת המחבר בין רוסיה בצפון, אירופה במערב, אסיה התיכונה במזרח ואימפריה העות'מנית והממלכה הפרסית בדרום. במהלך הכיבוש במאה ה-18 טבחה האמפריה הרוסית בצ'רקסים והרגה מיליון וחצי מהם והרסה את יישוביהם. עם סיומה היא "דחפה" אותם לצאת ולהגר. כמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם.

******

האימפריה העות'מאנית השכנה ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה ראתה בצ'רקסים לוחמים אמיצים ומנוסים. היא קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים ובעיקר דלילים בהתיישבות. בתחילה הצ'רקסים יושבו בחצי האי של הבלקן בגבול הנוצרי של האימפריה. בשנת 1878 לאחר המרד בו בולגריה זכתה בעצמאותה, הצ'רקסים הועברו אל רחבי שטח האימפריה בו הם מתגוררים עד היום. הרוב התיישב בטורקיה, חלק הסתנן חזרה אל הקווקז. חלק אחר הגיע אל המזרח התיכון והתמקם בעמן וסביבתה בעבר הירדן, בקוניטרה וסביבתה ברמת והגולן. בארץ ישראל הם הקימו שלושה כפרים כפר כמא בגליל התחתון המזרחי, ריחנייה בגליל העליון המזרחי וחרבת בצרקס בצפון השרון לא הרחק מחדרה שבהמשך הזמן נעזב.

******

מבט על הכפר

במרכז הכפר נמצא מסגד שצורתו כמסגדים הצ'רקסיים בקווקז, ושונה מהותית מהמסגדים הערביים ואין בו צריח. מבנה המסגד דומה ומזכיר מבנה כנסייה מזרחית. גג הרעפים שבראשו, ו"צריחו" השונה מזכיר, אולי, את עברם הנוצרי של הצ'רקסים עד המאה החמישית.

מסגד הכפר בגרעין הישן

הכפר נבנה בשיטה צ'רקסית מסורתית, אשר מקורה בקווקז ושמה "כפר חומה".

מיקום גרעין הכפר

בתי הכפר נבנו כשהם צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן מסביב לכפר אשר שרידיה נשתמרו עד היום.

מסגד הכפר

השער הצפוני של גרעין הכפר

מבט מכיוון הפוך

הכניסה לביתם של סופיה ויאן

בתי גרעין הכפר

מבט מגג ביתם של סופיה ויאן מערבה אל הר אביבים

מבט מגג ביתם של סופיה ויאן  אל הבריכה בצד הכפר

חצר ביתם סופיה ויאן הפונה אל מרכז הכפר

הברכה בצד הכפר

****

גם הפעם נהינתי
משיטוט הקצר בכפר
ובמיוחד
מהביקור אצל סופיה ויאן אבזח
שאירחו אותנו ברוחב לב
ונחמדות ראויים לציון
אין עליהם, שווה להגיע שוב 

****