Archive for מרץ, 2024

תל אביב, "גינות גדס" ועוד

 

 

בזמן האחרון מעת לעת, בכל סופשבוע מיכאל סופר ואני יוצאים לרכיבת טיול בעיר הגדולה.

 

מזמן מיכאל סופר דיבר איתי על סיבוב בעקבות "גינות גדס".

"גינות גדס"  המונח הוא כינוי שהעניקה עיריית תל אביב לגינות הבלוק שנקבעו  בתוכנית המתאר של תל אביב שהוכנה בשנות ה-20' של המאה העשרים שנקראת תכנית גדס" ועליה יורחב מעט בהמשך.

ביום שבת 30 במרס 2024 מימשנו את הרעיון.

 

יצאנו לטיול דיווש.

 

חלק ניכר ממנו היה  סיבוב באחד המסלולים המוצעים למעבר בין גינות גדס – מסלול בית ליבלניג.

 

במספר מקומות שעצרנו הטיול היה "טיול שורשים". הגענו לכמה בתים בהם התגוררו קרובי משפחתו של מיכאל ואליהם נהג להגיע בהיותו ילד ונער לפני הרבה שנים.

 

טיול רכיבה בלי צילום אינו נחשב!!

 

להלן מראות הטיול שזה מסלולו.

 

התחלה

האופניים מוכנים ליציאה לדרך

הצצה
ל"מתחם הבורסה"
ברמת גן
המקום ראוי
לסיבוב צילום נפרד

*

*

*

לא מפסיקים
לבנות לגובה 

*

*

כיכר החטופים מקום
שחייבים לעבור בו

*

כולם יודעים
שיש תנאי
אחד ויחיד
הכרחי כדי
שהחטופים יחזרו 

*

רחבת הכניסה
למשכן אומניות הבמה

*

גן דובנוב

*

כיכר מסריק

*

*

*

*

התחלת קטע
הסיבוב בן גינות גדס

המסלול המוצע

המונח "גינות גדס"  הוא כינוי שהעניקה עיריית תל אביב לגינות הבלוק שנקבעו  בתוכנית המתאר של תל אביב שהוכנה בשנות ה-20' של המאה העשרים שנקראת תכנית גדס".

 

תוכנית גדס היא תוכנית המתאר הראשונה של העיר תל אביב, שתוכננה בשנים 1927–1929 והוכנה כחלק ממאמצי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית לפתח את הארץ.

 

התכנית נקראת על שם מתכנן הערים  סר פטריק גדס (Sir Patrick Geddes) שהיה גם ביולוג סקוטי. גדס עסק בתכנון ערים בממלכה המאוחדת ומושבותיה. הוא היה ידוע גם כהוגה חדשני בתכנון ערים ובחינוך.

 

ב"תוכנית גדס" הוא יישם את עקרונות עיר הגנים שהקנתה לאזור מרכז תל אביב ולאזור המכונה היום "הצפון הישן" של העיר את מראם ואופיים המוכר במאה העשרים ואחת.

 

התוכנית אושרה בשנת 1932, ויצרה, בין היתר, את המערך הפיזי המשרת את תל אביב עד היום, ואת הבסיס הרעיוני שאפשר גם את הרחבת העיר בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים.

 

גדס תכנן את האזור שבין לב תל אביב בדרום, נחל הירקון בצפון, הציר שלימים הפך לרחוב אבן גבירול במזרח, והים במערב.

 

התכנון כלל רחובות ושדרות רוחב בניצב לים, כך שיאפשרו כניסת בריזה מכיוון הים, ורחובות אורכיים שיעודדו התפתחות מסחר בעיר, בשילוב עם תכנון כולל של גנים ציבוריים גדולים וקטנים השזורים במרקם העיר.

 

הטענה היא ההישג העיקרי של תוכנית גדס הוא ביצירת מרקם עירוני אחיד בעל השטח הגדול ביותר בערי ישראל והגדול ביותר בעולם מסוגו – מאפיין המהווה את אחד הגורמים להכרזתה של "העיר הלבנה" בתל אביב כאתר מורשת עולמית.

דוגמא נפלאה של שימור בניין בסגנון בהו הוס

גן רות 

*

*

*

ברחוב הסמוך לגן רות

כיכר צינה דיזנגוף

*

קצת נוסטלגיה

הבניין שנבנה במקום שבו עמד קולנוע תל אביב

בניין תיאטרון אהל, היום בית מלון

*

הצצה
לבית העלמין טרומפלדור
"חתיכת היסטוריה"

*

*

*

כיכר ביאליק
בניין העיריה
היום
מוזיאון העיר

*

*

בית ליבלינג,
רק ראינו מבחוץ,
שווה ביקור
בבניין ובגינה

*

*

מעבר הכרחי

ירידה לרחוב טשרניחובסקי

גן מאיר

*

*

*

גן נחום צמח
במתחם בלוק
רחוב חיסין

*

*

גינת אברהם קרוון

*

*

בית קרן קיימת בתל אביב

השביל הסודי
המוביל
מגינת אברהם קרוון
לרחוב הנביאים,
חלק מגינות גדס

*

חציית
שדרות ח.נ.
חיים נחמן ביאליק

*

גן האם,
קטן וסודי

*

צילום הדדי
בהפסקת התה

*

*

סוף,

היה זה
עוד טיול רכיבה
בעיר הגדולה
שהיה מענג ומעניין. 

למדתי הרבה
והגעתי למקומות בעיר
שלא הכרתי.

מסתבר
שעבורי,
עם המגבלות הגופניות, 

טיול רכיבה
בעיר
בתא שטח קטן
כרוך,
במאמץ פיסי
אולם, הפעם
הוא היה
שווה וראוי!!!

תודה מיכאל
על היוזמה,
על ההובלה
ועל ההסברים.  

******

למתעניינים והמבקשים
להעמיק
בקריאה וסיור
אודות

תוכנית גדס
וגינות גדס
במסמכי עיריית תל אביב

עיר גינות: גינות הבלוק בתכנית גדס בתל אביב חוברת א'

עיר גינות: גינות הבלוק בתכנית גדס בתל אביב חוברת ב' כרטיסי גינות

מראות ברמת גן ובגבעתיים וגם מבני ברק ומתל אביב

 

אתחיל הפעם אחרת.

 

שהתעוררתי משנ"ץ (שינת הצהרים) ביום שבת 23 במרס 2024 חיכתה לי הודעת דוא"ל מחברי גדעון ביגר.

 

כך הוא כתב: " לא תאמין אך ביליתי את השבת היפה הזו בקריאת מה שכתבת. אני מחזיר אותו אליך עם הערות רבות, בעניין התוכן, הכתיב ועוד."

 

גדעון קרא בקפדנות את החלק הראשון של הספר שאני עסוק בכתיבתו בימים אלה בכתיבתו: "המיעוט שבמיעוט – מקומות היישוב של הנוצרים במדינת ישראל, מרביתם ערבים".

 

ספר זה הוא סיכום של מסע אישי המציג את הרשמים, את הידע ואת התובנות שהצטברו אצלי מאז שלהי 2019 בביקורים במקומות של קהילותיהם ובמפגשים עם אנשיהן במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" 

 

אז למה פתחתי כך!

 

כי בניגוד לגדעון ביגר, מיכאל סופר ואני נצלנו את המזג האוויר הנפלא ביום שבת זה לטיול רכיבה באופניים.

 

יצאנו מביתו של מיכאל בתל אביב.

 

עברנו באזור מגדלי המשרדים של בני ברק.

 

עיקר המסלול עבר לסירוגין ברמת גן ובגבעתיים.

מסלול הטיול

ברמת גן עברנו בשתי שכונות "צמודי קרקע" שכונת הלל ושכונת תל גנים.

 

נכנסנו לראות את שכונת הפועלים הקטנה ברחוב לביא שהיא "אי המוניציפלי" של גבעתיים בתוך רמת גן.

 

עלינו לתצפית להר הבנים, שהוא לא הר אלא משאר של רכס הכורכר.

 

בגבעתיים עצרנו בגן רבקה בעבר נקרא פארק דרום ושם עצרנו להפסקת "קפה ושקד" וגם ג'ינגר.

 

המשכנו ברחובות גבעתיים ורמת גן.

 

חזרנו דרך שיכון הוותיקים ברמת גן, אצטדיון רמת גן

 

וכמעט סיימנו מול אתר המחודש של עשר תחנות בירקון.

 

גם בטיול זה צלמתי.

 

להלן מקבץ מראות מחלק מהקומות שעברנו.

פורטרט
לפני היציאה:
ניסוי כלים,
בדיקת תקינות המצלמה

*

אזור
מגדלי המשרדים
של בני ברק

*

צומת דרך ז'בוטינסקי
ורחוב בן גוריון פעם
קראו לה
צומת צֶה דֶה (
C.D)
על שם החברה
לייצור שוקולד וממתקים
שפעלה במקום
בשנות ה-50' 

*

*

הר הבנים ומתחתיו
בניין משה ויוסקה
של שבט צר"ג –
שבט צופי רמת גן
המהולל
הייתי חניך, מדריך ורשג"ד

*

*

*

בריכת המים ואתה יד לבנים רמת גן

מבט צפונה, מזהים?

הבתים המשוגעים ברחוב צל הגבעה

גן רבקה
בדרום גבעתיים

* 

*

*

צריכים לעמוד בתור לכוס קפה

*

פורים היום

הסכימו להצטלם

למול קניון גבעתיים

*

פארק קניון גבעתיים 

*

כיכר רמב"ם רמת גן

*

*

שדרות הילד 

הבניין בו התגוררה אימי ז"ל עד הלכה לעולמה בקיץ 2021

עבודות השיקום היו אמורות להסתיים לפני שנה ועדין סופן רחוק, ראבק מה הסיפור ?!

הכניסה לתחנת דנקל
ברחוב זבוטינסקי
רמת גן 

*

שדרות הנרקיסים
בשיכון הוותיקים רמת גן

*

*

*

גדת הירקון 

*

מפגש מועדון הסוברו הכחולה 

*

מול אתר עשר טחנות 

*

חיבור מעל הירקון
בין תל אביב ובני ברק

*

סוף,

הייתה זו
רכיבה מענגת
ביום נעים שטוף שמש,
לא חם ולא קר.

שמחתי לעבור
במקומות רבים
שהיו מחוזות
ילדותי ונערותי.

שמחתי להכיר
למיכאל מקומות
שפחות הכיר.

רכיבה זו
גם התאימה
למשימת "אחזקת גוף"
במאמץ הנדרש,
לא פחות ולא יותר.

תודה מיכאל
על שותפות
בטיולי רכיבה בשבת.

תודה לכם
רותי ומיכאל
על אירוח התאוששות
במרפסת בסיום הטיול.

חזרתי בצהרים
לבית מבסוט!! 

 

 

 

מראה הים מטיילת חוף הצוק בתל אביב בערב שלהי החורף

 

לעובר ברחובות העיר או הנוסע בדרכים בימים אלה נדמה שחיינו רגילים.

 

לא ולא!

 

חיינו השתנו מאז פרוץ המלחמה ששמות רבים לה.

 

שמה הרשמי "מלחמת חרבות ברזל".

 

יותר נכון וראוי לקרוא לה מלחמת ה-7 באוקטובר היא מלחמת עזה הארורה.

 

המהדרים קוראים לה "טבח נתניהו".

 

שמה של מלחמה פחות חשוב.

 

תחושת ההשפלה, העצב והכעס שולטים בנו בכל רגע למרות, שנראה שחיינו חזרו לשגרה.

 

ביום חמישי, 21 במרס 2024 בשעת ערב סמדר ואני יצאנו להירגע מעט בשיטוט בטיילת חוף הצוק שנפתחה בשלהי הקיץ שעבר וראו  תל אביב, קטע חדש של טיילת העיר

 

*

*

*

*

*

צילום סמדר בן דור

*

*

*

סוף,

מקום קרוב
ומתאים
להירגע בו,
ואף רק לרגע!

מומלץ להגיע
בערב יום חול
ולא בסוף שבוע
זמן שהמון
נמצא במקום. 

 

יזרעאל קבוצה שיתופית בשלוחה הצפונית מערבית של הגלבוע

 

ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים (קיבוצים ומושבים) הוא אחד מהמיזמים בהם אני עוסק לסירוגין מאז פברואר 2020.

 

מטרת המיזם לדעת אודות היישובים, להיחשף לדמותם ולרוחם, להיפגש עם אנשים מעניינים המתגוררים בהם ולהתרשם מפניהם הפיסיים.

 

היוזמה לביקורים היא אקראית ולרוב היא תולדה של השיטה הישראלית "חבר מביא חבר".

 

כך גם הביקור בקבוצת יזרעאל.

 

זה סיפור היוזמה הפעם.

 

שבועיים, לאחר פרוץ מלחמת ה-7 באוקטובר, היא מלחמת עזה הארורה, הכרתי את אחאב בקר בחמ"ל דרום של ארגון "אחים לנשק" בבית קמה.

 

הוא נמנה על צוות קטן של משימות מיוחדות יחד עם חברי ניר עמית.

 

בשיחה התברר שיש לנו מכנה משותף והוא ידיעת הארץ.

 

אחאב נשוי לאשרת ולהם שלושה בנים.

 

אחאב נולד בקבוצת יזרעאל בשנת 1965.

 

גדל והתבגר בעמק, לדבריו "היפה בעולם".

 

הוא נקרא על שם אחאב מלך ישראל.

 

למד בבית הספר בעין חרוד.

 

שירת בצנחנים.

 

עזב את הקיבוץ לאחר השירות הצבאי.

 

הוא למד לתואר ראשון ושני במנהל עסקים.

 

במהלך השנים עסק בהדרכה, חינוך א-פורמלי, ניהול מכללות וארגונים העוסקים בהדרכה.

 

מאז 2020 הוא מורה דרך מוסמך – רישיון משרד התיירות ומדריך טיולים תו תקן משרד החינוך.

 

אחאב מתמחה בטיולים ברגל ומסעות (טרקים) בארץ ובחו"ל.  מוביל קבוצות הליכה על שביל ישראל.

 

הוא פעיל סביבה ב"שומרי הגבעות והשטחים הפתוחים נס ציונה".

 

כותב להנאתו על העולם ועל החיים.

 

לדבריו, פשוט צועד בשביל!

לאחר מספר שבועות שהכרתי את אחאב, הוא פנה והיציע שנבקר בקבוצת יזרעאל, שבה כאמור נולד וגדל.

 

הסכמתי בלי להסס וקבענו מועד.

 

כך היה!

 

ביום ראשון 17 במרס 2024 בשעת בוקר התכנסנו בתל יזרעאל ושם פגשנו את אחאב בקר ורעייתו אשרת.

 

היינו קבוצה שכללה את חבריי לטיולים שהגיעו מקרוב ומרחוק והם: אסתר ויצחק (פיפ) רותם (סאסא), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), עדית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), ניר עמית (שער העמקים), רפי רגב (הוד השרון), גדעון ביגר (ירושלים) ואיציק שוויקי ואני (מבשרת ציון).

 

החלק הראשון של הביקור היה בתל יזרעאל  ראו תל יזרעאל בשלוחה הצפונית מערבית של הגלבוע והמעיין למרגלותיו

 

המשכנו ונכנסנו לשערי קבוצת יזרעאל. 

 

בתחילה עצרנו במצפה אבנר בקר.

 

המשכנו לבית הקפה של נעמי  שנמצא במתחם ההיסטורי של הצריפים מימי ראשית הקבוצה, בו בנוסף לבית הקפה, נמצאים מתפרה, משתלה קונדיטוריה וחנות קרמיקה.

 

הגענו למפעל מייטרוניקס המייצר רובוטים לניקוי בריכות שחייה ושם עידן זילס מנהל מח' הכספים, ערך לנו סיור מפורט מרתק.

 

במהלך הביקור במפעל הצטרפה סמדר בן דור שהגיעה ממבשרת ציון.

 

את ארוחת הצהריים סעדנו בחדר האוכל המשקיף על נופי העמק.

 

אחריה  הגענו לסטודיו של האומן ברני פינק שגם הציג לנו את פסליו של בנו הפסל עומרי פינק.

 

סיימנו את הביקור במגרש הרוגבי – ענף ספורט המייחד את יזרעאל כמובילה גם בתחום זה.

להלן יובאו

מספר מפות,

הדברים ששמענו מפי אחאב בקר,

מידע שנלמד מאתר האינטרנט של הקבוצה,

מידע אודות מפעל מטרוניקס ששמענו בביקור,

דברים על האומן ברני פינק ובנו הפסל עומרי.

בתיעוד משולבים הצילומים שנעשו במהלכו.

קבוצת יזרעאל
נמצאת
על-גבי
השלוחה הצפונית מערבית
של הגלבוע
הצופה לעמק חרוד
מול גבעת המורה

*

*

גובה הקיבוץ 116 מ'
מעל פני הים

*

קבוצת יזרעאל
הוקמה על עיי וקרקעות
הכפר זירעין 

הכפר היה שייך לנפת ג'נין מחוז שומרון

בתחילת מלחמת העצמאות התבססה בזירעין יחידה צבאית של צבא ההצלה של קאוקג'י שהטרידה באש את התחבורה היהודית ואת יישובי עמק חרוד. הנשים והילדים פונו והכפר כולו הפך למשלט מבוצר של אנשי הכנופיות.

 

קרבתו של הכפר לכביש ועליונותו הטופוגרפית היוותה איום קשה על היישובים. התנועה בכביש העמק התנהלה בכלי רכב משוריינים.

*

ב-21 באפריל 1948 נכשל הניסיון הראשון של כוח מ"גדוד העמק" (הגדוד הראשון) מחטיבת יפתח של הפלמ"ח בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני לכבוש את הכפר.

 

בליל ה־28/29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין בקרב קל יחסית, והדף את התקפת הנגד שבאה מכיוון ג'נין למחרת.

 

ב-10 ביולי, עם תום ההפוגה הראשונה, פלש כוח עירקי שחנה בג'נין וכבש תוך שעות אחדות חלקים ניכרים מהגלבוע ואת דרום עמק יזרעאל. רק בזרעין נחסם השריון העירקי. במאמץ עילאי, בלילה האחרון שלפני ההפוגה השנייה, עלו בני יישובי העמק אל פסגות הגלבוע וקבעו בכך את גבולה של ישראל בהר.

הקמת יזרעאל
ב- 20 באוגוסט 1948
כיישוב ספר

המקימים:  55 חיילים משוחררים לוחמי הפלמ"ח שבצעירותם היו חברי התנועה המאוחדת, שקודם למלחמה נכללו בהכשרות רמת יוחנן (בוגרי בתי ספר חקלאים), הכשרת רביבים (בוגרי תיכון עירוניים). אל המקימים הצעירים הצטרפו שני חברי קיבוץ רמת יוחנן.

 

הזמן:  כחודש לאחר תום "קרבות עשרת הימים", בעיצומה של "ההפוגה השנייה" ומספר חודשים לפני מבצעי ההכרעה של המלחמה ("מבצע יואב", "מבצע חירם" ו-"מבצע חורב") ועוד בטרם נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב.

 

האזור עד המלחמה נמצאו בו הכפר זרעין שהתנכלו לתנועה בכביש עמק חרוד ולאחר הקרבות בקו החזית מול צבא עירק בצפון השומרון בו נדרשה נוכחות טריטוריאלית אזרחית ישראלית.

 

בשני העשורים הראשונים,
עד מלחמת ששת הימים (1967)
קבוצת יזרעאל
הייתה יישוב ספר.

קבוצת יזרעאל עד 1967 יישוב ספר

*

באמצע שנות החמישים עבר הישוב משבר חמור, אשר בשיאו נשארו 40 חברים בלבד.

 

ההתאוששות החלה בשנת 1959, עם הצטרפות גרעין "גינגר" לקיבוץ של בוגרי תנועת "הבונים" מדרום אפריקה ואוסטרליה .

 

מאז הגיעו לקיבוץ גרעינים נוספים מארצות אלה, ואף קבוצות קטנות או יחידים ממדינות שונות בעולם. מאז גדל הקיבוץ והתפתח לאט-לאט.

 

ב-25 השנים הראשונות עסקו בחקלאות: במטעים, בפלחה ושלחין, ברפת, בדיר ובלול.

 

משבר קשה נוסף פקד את קבוצת יזרעאל באמצע שנות ה-80 המצב הכלכלי היה חמור ביותר.  על סף פשיטת רגל. 650 איש התגוררו בו, מחציתם חברים, והנטישה הייתה גדולה

 

קבוצת יזרעאל נכללה אז ב"רשימת ה-19" של הקיבוצים, שמצבם הכלכלי היה הקשה ביותר ועמדו בפני פשיטת רגל.  מצבם עורר חששות לגבי יכולתם לשרוד. אז, חברים רבים בקבוצה עזבו בהם בעלי תפקידים מרכזיים.

 

שנות ה-90 עמדו בסימן ההתאוששות הכלכלית והחברתית.

 

יזרעאל של היום היא קיבוצה מבוססת כלכלית שהשכילה לנצל את ההצלחה הכלכלית כדי לבצר את זכויות הפנסיה של החברים ולהבטיח את רווחתם וגם לשמר את יזרעאל כקיבוץ שיתופי המקיים חיי חברה ותרבות עשירים ותוססים.

 

במשך כל השנים התבססה הקבוצה על מאמץ קליטה, אשר חייב השקעת משאבים חומריים ונפשיים–חברתיים רבים.

 

לאורך השנים נקלטו מספר משפחות לא מעטות, ביניהן בוגרי אולפנים מחבר העמים ומשפחות צעירות מבני הארץ.

 

השתייכות תנועתית 

עם הקמתה בשנת 1948 קבוצת יזרעאל  השתייכה לתנועת חבר הקבוצות.

 

משנת 1951השתייכה יזרעאל ל"איחוד קבוצות הקיבוצים", הקיבוצים, קבוצת המיעוט שפרשה מן הקיבוץ המאוחד וכללה את תומכי מפא"י.

 

משנת 1980 השתייכה יזרעאל  לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) שכללה את תנועת "הקיבוץ המאוחד" ו"איחוד הקבוצות והקיבוצים"

 

ומאז 1999  יזרעאל משתייכת לתנועה הקיבוצית (תק"צ) שכוללת את התנועה הקיבוצית המאוחדת והקיבוץ הארצי.

 

קבוצת יזרעאל
קבוצה שיתופית.

נכון לשנת 2024 קיימים בישראל 265 קיבוצים, בהם חיים כ- 200 אלף תושבים פחות מ-20% מהם נחשבים כשיתופיים 

כך נראה הקבוץ

*

דמוגרפיה

קבוצת יזרעאל מונה 300 חברים, ובנוסף גם נקלטים, מועמדים, חיילים, הורי חברים, ילדים, תושבים, זמניים ובנים במסלולי צעירים למיניהם = סה"כ 600  נפש.

 

כשליש מאוכלוסיית יזרעאל מוצאם מארצות: אנגליה, אוסטרליה, דרום אפריקה ניו זילנד, חלקם יוצאי תנועות הנוער החלוציות וחלקם משפחות ובודדים מרחבי הקהילות היהודיות.

 

ביזרעאל מיוצגות  כמעט כל תפוצות העם היהודי, מכל קצווי תבל, כולל עולים מחבר המדינות.

 

יזרעאל מצטיינת באחוז גבוה של בעלי מקצועות אקדמאים שונים ומגוונים, אשר חלקם הסבו את עיסוקיהם והתאימו אותם לדרישות ולצרכים של ישוב קיבוצי, המבוסס על חקלאות ותעשיה.

 

*

כלכלת יזרעאל
מבוססת על חקלאות,
תעשיה ועובדי חוץ

*

תעשיה

מפעל מיטרוניקס המייצר רובוטים לניקוי בריכות שחייה מהווה עוגן כלכלי מרכזי לקיבוץ.

 

מיטרוניקס הוא מקור גאווה בזכות הצלחתו הכלכלית (מחצית מהשוק העולמי בתחומו) ובשל התרבות הארגונית המונהגת בו.

 

ביזרעאל פועל גם מפעל תמוז לזיווד שליזרעאל 11% מהבעלות עליו. אחרי כמה שנים קשות מראה תמוז מגמת התאוששות.

חקלאות 

רפת חולבות גדולה (400 חולבות, 300 עגלות ו-150 עגלים) הרפת  כוללת כ- 450 פרות חולבות וכ-450 עגלים ועגלות לבשר בכל שנה. רוב החלב משווק ל"תנובה" ו-כ-80 אלף ליטרים של חלב מועבר למחלבה המקומית.

 

לול פטם (7,000 מ"ר).

 

כרם שקדים משותף עם בית אלפא (1,600 דונם) וכרם של כ-150 דונם זיתים

 

גד"ש משותף עם מרחביה וכפר החורש (כ-15,000 דונם) המגדל את רוב המזון לרפת – תחמיצים ווגם תירס, כותנה, עגבניות, גזר וסלק.

 

*

חינוך 

בישוב מערכת חינוך לגיל הרך, הקולטת גם ילדים מחוץ לקיבוץ, ובה חמישה בתי ילדים.

 

ילדי א'-י"ב לומדים רובם בבתי הספר האזוריים בעין חרוד, וחלק קטן בבתי הספר הדמוקרטיים בבית השיטה ונהלל או במסגרות לחינוך מיוחד.

 

לאחר הלימודים ובחופשים הילדים והנערים פעילים במסגרת החינוך החברתי.

 

חברת הילדים (א'-ו') מורכבת משלושה דואונים (מסגרות דו גילאיות), ובחברת הנעורים שני מועדוני נוער. בכיתה י"א עוברים הנערים לגור בחדרי החברה הבוגרת.

השכלה גבוהה 

על פי החלטות הקבוצה, זכאי כל בן קיבוץ לשש-עשרה שנות חינוך/השכלה על חשבון הקיבוץ, בין אם הוא חבר קיבוץ או שבחר לחיות במקום אחר.

 

כמו כן מסייע הקיבוץ לבניו לממן את מחייתם בעת הלימודים הגבוהים, על ידי הסדרים שונים.

 

בנוסף לכך, מקצה הקיבוץ מדי שנה תקציב ללימודים גבוהים של חברי הקיבוץ.

*

*

שיכון

עד שנת 1992 היו כל הדירות למשפחות ביזרעאל בגודל 54 מ"ר.

 

בשנה זו נכנסנו לתהליך של הרחבת הדירות ל – 76 מ"ר, לפי שני קריטריונים עיקריים: ותק מחד ומספר הילדים הגרים בבית–מאידך.

 

בהמשך ניבנו בתי קבע בגודל של 90 מ"ר

 

כיום ניתן להרחיב עד 110 מ"ר באופן פרטי.

 

בשנים האחרונות שופצו כל בתי הקבע בקיבוץ ויבנו שתי שכונות חדשות.

*

מצפה אבנר בקר

*

אבנר בקר בן אמנון ורות בקר נולד בקיבוץ יזרעאל בתאריך 3-6-1967 יומיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.

 

עבד בקיבוץ בענף גידולי השדה. שירת בצבא בחיל השריון.

 

נפטר באופן מפתיע, מדום לב בגיל 28 וחצי מדום לב לאחר אימון רוגבי.

 

מותו היכה בתדהמה את משפחתו, חבריו ואת כלל הקיבוץ.

* את כובד מחרשתי ידעה האדמה
בבוקר,בבוקר אוני אפזר
נירים ישרים בעולם ללא פשר
ראיתי מעבר לאופק.
בני ובתי אשר לא יהיו
קרן אור, הבטחה לעתיד,
ראו, כי אינני עוד.

*

*

המתחם ההיסטורי
בו הצריפים הראשונים

*

*

נעמי במלוא הדרה ויופייה

צילום ניר עמית

*

*

*

*

ביקור במפעל מטרוניקס 

*

*

*

מיטרוניקס בע"מ היא חברה ציבורית המפתחת, מייצרת ומשווקת ציוד לבריכות שחייה, ובפרט רובוטים לניקוי בריכות שחייה.

 

הכל התחיל בידיעה קטנה שהתפרסמה בעיתון דרום־אפריקאי בשלהי 1983.

 

חבר הקבוצה לני הירש, שכמו רבים מהחברים עלה לארץ מדרום אפריקה ראה פרסומת לרובוט לניקוי בריכות, שהופיעה במגזין למפעילי בריכות שחייה בשם "Splash".

 

הירש התלהב מהרעיון והצליח לשכנע את החברים לבדוק אם ניתן לייבא אותו לארץ.

 

בקבוצה החליטו להמר למרות הספקות, ואף שהיה ברור מההתחלה שידרשו להרוויח ומהר בלי שהות מבלי להמתין לרווחים שיגיעו בהמשך.

 

מאז עלו חברי הקיבוץ על רכבת הרים שכללה משברים קשים והצלחות מזהירות. הסתבר, שברוב הפעמים הם הצליחו לקבל את ההחלטה הנכונה, גם אם היא לא נראתה כך ברגע האמת.

 

הקבוצה שכנע את פיטר ראש, היזם הדרום־אפריקאי שהמציא את הרובוט ורשם עליו פטנט, לאפשר להם להרכיב אותו בישראל, ולשווק אותו כמוצר ישראלי באירופה ובארה"ב, תמורת תמלוגים, ומאוחר יותר גם להעביר לארץ את הייצור כולו.

*

*

החברה הוקמה בדצמבר 1990 על ידי קבוצת יזרעאל ועל ידי תעשיות יזרעאל – שותפות מוגבלת שבשליטת הקיבוץ (פעילות הקיבוץ בתחום זה החלה עוד בשנת 1983).

 

עם תחילת הייצור במפעל מיטרוניקס החליטה הקבוצה להעסיק אנשי מקצוע ומנהלים מבחוץ. השיקול המכריע היה שהמפעל הוא הכי חשוב, הוא צריך להצליח — ומהר.

 

ככל שחלפו השנים החליפו עובדי הנהלה מקצועיים את חברי הקיבוץ, וכיום לא נותר בה אף חבר. יש אמנם חברי קיבוץ בדירקטוריון, ועובדים פחות בכירים, אך את ההחלטות מקבלים מנהלים חיצוניים.

 

*

*

צילום ניר עמית

החברה עוסקת בפיתוח, יצור, שיווק, הפצה ותמיכה טכנית בציוד לבריכות שחייה: רובוטים לניקוי בריכות שחייה, כיסויים אוטומטיים לבריכות, אזעקות להגנת המשתמשים בבריכה מטביעה ומוצרים משלימים לטיפול במים לבריכות שחייה.

 

כ-98% מהכנסות החברה נובעים ממכירות של מוצרים ושירותים בחו"ל.

 

הערכת שהחברה מחזיקה כמחצית משוק המנקים הרובוטיים לבריכות שחייה פרטיות.

 

בסוף 2016 פתחה החברה מפעל נוסף בפארק תעשיות רמת דלתון.

 

מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

 

כיום -56% מהמניות בידי הקבוצה והשאר בידי הציבור.

*

*

*

למיטרוניקס יש נוכחות גלובלית רחבה מאוד, עם שש חברות בנות, מהן שתיים בארה"ב, שלוש באירופה ואחת באוסטרליה

 

נכון לראשית שנת 2024 היא מחזיקה החברה ב–48% משוק הרובוטים לניקוי בריכות.

 

בעשור האחרון חלה עלייה במספר היצרניות הסיניות, ושיפור במוצרים שהן מציעות. ככל שהחברות הסיניות יגדלו, יש סיכוי שהמוצר ישודרג עוד יותר וייתן מענה בדומה לדולפין של מיטרוניקס.

 

בעבר מרבית הרכישות נעשו באמצעות מפיצים שהכירו את השוק ויכלו לעשות עבור החברה את העבודה, היום הצרכן הסופי מעדיף לקנות את הרובוטים באינטרנט. לכן, החברה מפתחת את שיטת מכירה המקוונת באמצעות אמזון.

*

*

בזמן מלחמת ה-7 באוקטובר, היא מלחמת עזה הארורה 60 מתוך 900 בארץ עובדיה גויסו למילואים.

 

אחרים נותרו ללא בני או בנות זוגם, שנקראו אף הם לדגל, כשהם נאלצים לתמרן לבדם בין העבודה לילדים.

 

המפעל באזור התעשייה בדלתון היה מושבת במשך שבועיים.

המבנה החדש של הפיתוח

חדר האוכל בו
סעדנו ארוחת צהרים

*

*

*

*

*

ביקור
אצל האומן
ברני פינק

*

*

*

 

*

*

ברני פינק (1942) נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה.

 

במסגרת פעילותה של תנועת הנוער "דרור" שהה כשנתיים במחנה הכשרה מחוץ ליוהנסבורג, ונחשף שם לאוכלוסייה השחורה והענייה שהתגוררה במקום.

 

בעקבות חשיפה זו תיאר ברישומים את אורחות חייהם של השחורים, אך אלה אבדו.

 

הוא עלה לישראל ב־1962 ונשלח לקיבוץ יזרעאל. הוא לא גויס לצבא, כי הוחלט שהגרעין שהשתייך אליו "אלון" יישאר בקיבוץ כדי להגן עליו.

 

בקיבוץ עבד ברני בגידולי שדה ואחר כך ניהל את ענף הכותנה.

*

*

הקריירה שלו כפסל החלה באופן אקראי, עת נתקל באבן גדולה כשחרש בשדות העמק, והרגיש צורך 'להמשיך ולטפל בה' כפי שהוא עצמו אומר.

 

מאז המשיך פינק לפסל באבן, כשהוא משלב חומרים שונים כמו ברזל ואובייקטים ישנים בתוך העבודה.

 

החל משנות ה-70, השתתף פינק במספר תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד בישראל ומחוצה לה וכן גם בסימפוזיונים של פיסול בישראל, קנדה, איטליה, סין וטורקיה.

 

בשנת 1977 נסע פינק לשנת השתלמות בפייטרסנטה, טוסקנה, הנחשבת לאחד ממרכזי האבן הגדולים באיטליה ועבר השתלמות אצל הפסלים המקומיים.

 

עם שובו מאיטליה, הקים את הסדנה שלו בקיבוץ יזרעאל, בה הוא עובד על יצירותיו ומעמיד דורות של תלמידים.

*

*

המוטיב העיקרי בעבודתו של פינק, הוא היחסים המתקיימים בין החלל – המרחב הקרוב והמרחב הקוסמי – לבין המעטפת המגדירה את המרחב והיוצרת את צורתו.

 

עיקר עיסוקו של פינק הוא בפיסול סביבתי ומונומנטלי ורבות מיצירותיו מוצגות ברחבי הארץ.

הביצים הקוסמיות

צילום סמדר בן דור

*

האם שירי ביבס ושני בניה

החטופים שנמלטו ונקטלו

תערוכות יחיד

גלריה כץ, תל אביב (1971).

 

צ'נטרו ארטה מודרנה, פיזה, איטליה (1977)

 

גן הפסלים, הסטודיו של ברני פינק, קיבוץ יזרעאל (1981).

 

הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב (1991).

 

אודיסיאה בחלל, נתניה (2003).

 

מסע בזמן, בית יגאל אלון, קיבוץ גינוסר (2005).

 

זרעים קוסמיים, בית מאירוב מוזיאון לאומנות, חולון (2008).

*

תערוכות קבוצתיות

תערוכה בינלאומית לפיסול, פייטסנטה איטליה (1978)

 

"בשטח פתוח", הגן הלאומי רמת גן (1985)

 

"פיסול באבן", גלריית המגדל, תל אביב (1989)

 

"כתם ירוק בעיר", מרכז הקונגרסים הבינלאומי, תל אביב (1996)

 

"דור המדבר", הקיבוץ גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב (2007).

*

צילום האנדרטה ביד ושם (1985) לזכר ציון 40 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה

סרטון  על פסליו של ברני פניק 

 

גם תא השירותים של הגלריה הבנויה בתוך השיחים והצופה אל הנוף היא יצירת אומנות, צילום סמדר בן דור

*

 

גן הפסלים של עומרי פינק
בסימן יצריות ומיניות

*

צילום סמדר בן דור

צילום סמדר בן דור

*

איש תחת גפנו… צילום סמדר בן דור

*

מועדון רוגבי יזרעאל גלבוע

*

מועדון רוגבי יזרעאל-גלבוע הוקם בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת ומשחק בליגה מאז הקמתה באמצע שנות ה-70.

 

המועדון ממוקם הוקם ע"י עולים מדרא"פ, ניו-זילנד ואוסטרליה.

*

מלבד קבוצת בוגרים מהמובילות בארץ מחזיק המועדון עוד 5 קבוצות נוער בגילאים שונים עם כ-100 שחקנים.

 

בחורף 2020 עם פרוץ הקורונה החלו בקיבוץ יזרעאל בהקמת מגרש חדש במטרה שישמש את מועדון הרוגבי בשנים הקרובות ויעזור למועדון להתקדם ולהתמקצע.

 

במרס 2021 מועדון הרוגבי חזר לפעילות מלאה לאחר שנה של הפסקות, סגרים וביטול משחקים, כל קבוצות הילדים מגיל 8 עד 18 חזרו להתאמן.

 

במאי 2021 נפתח רשמית המגרש, והמועדון אירח טורניר ילדים ונוער ארצי לכל הגילאים. 16 קבוצות בכל הגילאים הגיעו לשחק על המגרש הטוב בארץ ויצרו אווירה של ספורט שלא הייתה באזור שנה.

*

*

קבוצת יזרעאל
עם הפנים לעתיד


קבוצת יזרעאל איננה שוקטת על שמריה, ומשתדלת לעדכן ולהתאים את אורחות חייה ותקנוניה לצרכים ולתנאים המשתנים, על פי רצון החברים.

 

יחד עם זאת בחרו חברי יזרעאל לחולל את השינויים בתוך "המגרש השיתופי", כלומר – תוך שימור ערכי הליבה של שוויון, ערבות הדדית ושותפות.

 

על פי בחירת החברים, חדר האוכל אינו מופרט ופועל 20 ארוחות בשבוע, כולל קבלת שבת חגיגית כל ערב שבת.

 

קבוצת יזרעאל מצטיינת בציון חגים ומועדים ברוב עם. חברים מתנדבים לארגן את אירועי התרבות בזמנם החופשי, והקהילה כולה מתכנסת לטכסים ולחגיגות.

 

הצטרפות יזרעאל ל"זרם השיתופי" (החלטה שהתקבלה ברוב גדול מאד בהצבעה בקלפי) פירושה, למעשה, דחיית כל דיון בשכר דיפרנציאלי ושמירה על ערכי הקיבוץ המסורתיים.

 

יחד עם זאת יזרעאל תמיד בודקת ובוחנת את דרכה, ויודעת לעשות שינויים והתאמות ללא מהפכות.

 

בשנת 2020 נערך תהליך אסטרטגי "יזרעאל 2030" שהעמיד לבחינה את ערכי הקיבוץ, באמצעות שיתופי ציבור וניסוח חזון לקיבוץ לעשור הקרוב.

 

התהליך עסק ב-4 תחומים עיקריים: עבודה ופרנסה, קליטה ודמוגרפיה, חינוך וחברה רב-דורית.

לא שוכחים!!!
הם עדין שם !!!

*

סוף

היה לנו ביקור
מגוון ומעניין.

נפתח לנו צוהר
להכיר את קבוצת יזרעאל
ואת התל ההיסטורי בשוליו הוקמה. 

שמחתי על ההזדמנות
להכיר את קבוצת יזרעאל
ששנים רבות הייתה
שלט על הכביש בדרך לעמק.

התרשמנו מאוד
מעובדה שיזרעאל
היא קבוצה שיתופית

שהיא מקיימת השילוב של
האיתנות החברתית
והאיתנות הכלכלית.

התרשמנו
שקבוצת יזרעאל
צלחה

את המשברים
בעבר
והשכילה לשמור

על השיתוף,
אחווה וסולידריות. 

התרשמנו מאוד
שחברת מיטרוניקס
היא היהלום שבכתר.
התרשמנו מחדשנות, יצירתיות,
אומץ לב ופריצת הגבולות של החברה.
החברה היא העוגן הכלכלי
של הקבוצה
ומקור לגאווה לא רק
של קבוצה
אלא גם של התעשייה הקיבוצית

ותפארת תעשיית
מדינת ישראל
(עד כמה שאפשר
לומר שקיימת תפארת כזו). 

שמחנו להכיר את האומן
ברני פינק ויצירותיו,
שאין ספק שנמצא
בחזית האומנות בישראל.

שמחנו גם להכיר
את ספורט הרגבי.   

 

תודה

תודה לך אחאב
על היוזמה,
על התכנון,
על התיאום,
על ההסברים
ועל ההובלת הביקור.

תודה לך נעמי
על האירוח בבית הקפה
הנחמד שלך.

תודה לך עידן זילס
על שהתפנית
לקבל את פנינו במפעל,
סיפרת לנו עליו
ואפשרת לנו בביקור המפורט
להציץ בתהליך הייצור,
להכיר את המוצרים
וללמוד על רוח החברה
ואופן התנהלותה. 

תודה לך ברני פניק
שאירחת אותנו בסטודיו ובחצר,
סיפרת לנו על עולמך
ועל יצירותיך.

תודה לכם חבריי
שהצטרפתם ליום ביקור זה
ויצרתם ביחד
את הקבוצה
הסקרנית והמעניינת.  

 

משוב החברים שהשתתפו בביקור:

 

תודה לכולם שהגיעו.היה לנו יום מעניין ומגוון. התרשמנו מאוד ובמיוחד מהביקור במפעל והביקור אצל האומן ברני פניק. תודה לאחאב על היוזמה, על ההסברים ועל תיאום הביקורים.

 

היה באמת יום מענין. תודה לכולם. ושניפגש רק בשמחות.

 

תודה רבה לך עמי על הארגון. תודה לך אחאב על ההדרכה.

 

לעמי ולכולם היה יום פורה ומיוחד למדתי הרבה דברים חדשים נהניתי מאוד. תודה למארגנים למדריכים ולכל השותפים נתראה בסיורים הבאים.

 

חן חן לעמי, לאחאב, ולכל הקבוצה שנעים מאד לטייל עם כולכם.

 

לעמי תודה רבה על יום מעניין ביותר, כרגיל שילוב של טבע ואדם, תרבות ואמנות ועוד. תודה גם לאחאב ולכל החברות והחברים.

 

תודה לעמי, לאחאב ולאשרת – תמיד מעניין ומסקרן לבקר במקומות אחרים, שגם אם נדמה שהם מוכרים – הרי תמיד יש משהו חדש ומלמד ומעשיר !

 

תודות לאחאב ואשרת יום מעניין מלמד נהדר. עמירם תודה, עוד שלט על הכביש, הפך ביום אחד לסיפור להיסטוריה לתחושה למגע. תודה גדולה.

 

כמי שמכיר את ההיסטוריה של יזרעאל מימים עברו, ימי ה- 19 קיבוצים ה"נכשלים" אני שמח, מאוד שמח על השינוי ואולי המזל ועבודה קשה שנפלו עליהם והביאו אותם למקום הנוכחי. השפע ניכר וזה נהדר . תודה לאחאב ואשרת על יום מהנה  ומאלף. בריאות זה הדבר שמרו עליה. בפרץ הכתיבה שלי, שכחתי להזכיר את עמי שהרי בלעדיו, לא היינו זוכים לביקור הנהדר ביזרעאל. חזק ואמץ להמשך.

תל יזרעאל בשלוחה הצפונית מערבית של הגלבוע והמעיין למרגלותיו

 

ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים (קיבוצים ומושבים) הוא אחד מהמיזמים בהם אני עוסק לסירוגין מאז פברואר 2020.

 

מטרת המיזם לדעת אודות היישובים, להיחשף לדמותם ולרוחם, להיפגש עם אנשים מעניינים המתגוררים בהם ולהתרשם מפניהם הפיסיים.

 

היוזמה לביקורים היא אקראית ולרוב היא תולדה של השיטה הישראלית "חבר מביא חבר".

 

כך גם הביקור בתל יזרעאל שהוא חלק מהביקור בקבוצת יזרעאל.

 

זה סיפור היוזמה הפעם.

 

שבועיים, לאחר פרוץ מלחמת ה-7 באוקטובר, היא מלחמת עזה הארורה, הכרתי את אחאב בקר בחמ"ל דרום של ארגון "אחים לנשק" בבית קמה.

 

הוא נמנה על צוות קטן של משימות מיוחדות יחד עם חברי ניר עמית.

 

בשיחה התברר שיש לנו מכנה משותף והוא ידיעת הארץ.

 

נולד 1965 בקבוצת יזרעאל.

 

גדל והתבגר בעמק, לדבריו "היפה בעולם".

 

קרוי על שם אחאב מלך ישראל.

 

למד בבית הספר בעין חרוד.

 

שירת בצנחנים.

 

למד לתואר ראשון ושני במנהל עסקים.

 

במהלך השנים עסק בהדרכה, חינוך א פורמלי, ניהול מכללות וארגונים העוסקים בהדרכה.

 

מאז 2020 הוא מורה דרך מוסמך משרד התיירות  ומדריך טיולים תו תקן משרד החינוך.

 

אחאב מתמחה בטיולים ברגל ומסעות (טרקים) בארץ ובחו"ל.  מוביל קבוצות הליכה על שביל ישראל.

 

פעיל סביבה ב"שומרי הגבעות והשטחים הפתוחים נס ציונה".

 

כותב להנאתו על העולם ועל החיים.

 

לדבריו, פשוט צועד בשביל!

לאחר מספר שבועות שהכרתי את אחאב, הוא פנה והיציע שנבקר בקבוצת יזרעאל, שבה כאמור נולד וגדל.

 

הסכמתי בלי להסס וקבענו מועד.

 

הצעתו הייתה שתחילת הביקור יהיה בתל יזרעאל.

 

כך היה!

 

ביום ראשון 17 במרס 2024 בשעת בוקר התכנסנו בתל יזרעאל ושם פגשנו את אחאב בקר ורעייתו אשרת.

 

היינו קבוצה שכללה את חבריי לטיולים שהגיעו מקרוב ומרחוק והם: אסתר ויצחק (פיפ) רותם (סאסא), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), עדית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), ניר עמית (שער העמקים), רפי רגב (הוד השרון), גדעון ביגר (ירושלים) ואיציק שוויקי ואני (מבשרת ציון).

 

ירדנו לתצפית ושמענו הסברים מפורטים מאחאב.

 

המשכנו ונסענו לעין יזרעאל ואחר כך עלינו על מדרון התל לראות שרידי גת מופלאה.

 

עלינו חזרה ונכנסנו לשערי קבוצת יזרעאל ועל הביקור בה יפורסם תיעוד נפרד.

צילום ניר עמית

*

תל יזרעאל נמצא
על-גבי
השלוחה הצפונית מערבית
של הגלבוע

*

*

*

גובה התל  116
מ' מעל פני הים

*

 התצפית מהתל

*

*

*

צילום ניר עמית

כיווני התצפית:
מזרח אל בית-שאן
צפון לגבעת המורה
ולרמות יששכר,
דרום לאזור מגידו
ובקעת עין-גנים (ג'נין).

*

יזרעאל אינה נזכרת במקורות החיצוניים של תקופת המקרא, אך הידיעות עליה במקרא הן רבות.

 

האזכור הראשון של העיר במקרא מופיע בספר יהושע בתקופת התנחלות השבטים, והיא נכללה בתחומו של שבט יששכר: "לְיִשַּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי…וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה…" (יהושע, י"ט, 17 -19)

 

עדות למעמדה החשוב של העיר היא העובדה כי שאול בחר בעין יזרעאל אשר לרגלי התל, כדי למקם את בסיסו ללחימה בפלשתים: "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בָּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א', כ"ט, א')

 

המקום נזכר גם במעשה המלכתו של איש בושת בן שאול על ידי אבנר בן נר: "וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל-הַגִּלְעָד וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי וְאֶל-יִזְרְעֶאל וְעַל-אֶפְרַיִם וְעַל-בִּנְיָמִן וְעַל-יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה" (שמואל ב', ב', ט') 

 

מאוחר יותר, גדלה העיר והיא נכללה במחוזו החמישי של שלמה המלך. חשיבותה הכלכלית של העיר עלתה, ככל הנראה עקב סמיכותה לצומת דרכים מרכזי בעת העתיקה, וכתוצאה מכך נקרא העמק כולו על שמה.

 

יזרעאל עלתה לגדולה בימי בית עמרי. המלך אחאב בן עמרי הפך אותה לבירת החורף שלו, כנראה בגלל האקלים הנוח ששורר כאן בעונה זו.

 

ביזרעאל התרחש המעשה בכרמו של נבות היזרעאלי. נבות סירב למכור לאחאב את כרמו, שהיה סמוך לארמון המלך. אחאב אמנם כעס, אך פעל על פי החוק והניח לנבות. אבל המלכה איזבל, אשתו הצידונית של אחאב, לא ויתרה. היא ערכה משפט מבוים שבו האשימה את נבות בכך שחילל את המלך ואת אלוהים, וגזרה עליו גזר דין מוות. הכרם עבר לרשות אחאב. כאן נכנס לתמונה אליהו הנביא. הוא הבטיח לאחאב, לאיזבל ולבני ביתם סוף רע

כרם נבות שחמד אחאב
הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ!

מלאכים א' פרק כ"א 

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל–אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה.  ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב:  חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ.  ד וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל-בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-נַחֲלַת אֲבוֹתָי; וַיִּשְׁכַּב, עַל-מִטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו, וְלֹא-אָכַל לָחֶם.  ה וַתָּבֹא אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ; וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, מַה-זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ, אֹכֵל לָחֶם.  ו וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי-אֲדַבֵּר אֶל-נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה-לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו; וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-כַּרְמִי.  ז וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ–אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.  ח וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב, וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ; וַתִּשְׁלַח הספרים סְפָרִים, אֶל-הַזְּקֵנִים וְאֶל-הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים, אֶת-נָבוֹת.  ט וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים, לֵאמֹר:  קִרְאוּ-צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.  י וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר, בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת.  יא וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים, אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, אִיזָבֶל–כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים, אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם.  יב קָרְאוּ, צוֹם; וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת, בְּרֹאשׁ הָעָם.  יג וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת-נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.  יד וַיִּשְׁלְחוּ, אֶל-אִיזֶבֶל לֵאמֹר:  סֻקַּל נָבוֹת, וַיָּמֹת.  טו וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי-סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף–כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי-מֵת.  טז וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב, כִּי מֵת נָבוֹת; וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי–לְרִשְׁתּוֹ.  יז וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר.  יח קוּם רֵד, לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל–אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר-יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ.  יט וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה.  כ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל-אֵלִיָּהוּ, הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי; וַיֹּאמֶר מָצָאתִי–יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.  כא הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.  כב וְנָתַתִּי אֶת-בֵּיתְךָ, כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וּכְבֵית, בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה:  אֶל-הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ, וַתַּחֲטִא אֶת-יִשְׂרָאֵל.  כג וְגַם-לְאִיזֶבֶל–דִּבֶּר יְהוָה, לֵאמֹר:  הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת-אִיזֶבֶל, בְּחֵל יִזְרְעֶאל.  כד הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים; וְהַמֵּת, בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ, עוֹף הַשָּׁמָיִם.  כה רַק, לֹא-הָיָה כְאַחְאָב, אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה–אֲשֶׁר-הֵסַתָּה אֹתוֹ, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ.  כו וַיַּתְעֵב מְאֹד, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים–כְּכֹל, אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {פ}

מרד יהוא 

מלאכים ב' פרק ט' 16 -34

טז וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה, כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה; וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם.  יז וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל-הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת-שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה; וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם, קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם–וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם.  יח וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה-לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל-אַחֲרָי; וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא-הַמַּלְאָךְ עַד-הֵם וְלֹא-שָׁב.  יט וַיִּשְׁלַח, רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה-לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל-אַחֲרָי.  כ וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד-אֲלֵיהֶם וְלֹא-שָׁב; וְהַמִּנְהָג, כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי–כִּי בְשִׁגָּעוֹן, יִנְהָג.  כא וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר, וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ; וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, וַיִּמְצָאֻהוּ, בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.  כב וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת-יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם–עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים.  כג וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו, וַיָּנֹס; וַיֹּאמֶר אֶל-אֲחַזְיָהוּ, מִרְמָה אֲחַזְיָה.  כד וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, וַיַּךְ אֶת-יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו, וַיֵּצֵא הַחֵצִי, מִלִּבּוֹ; וַיִּכְרַע, בְּרִכְבּוֹ.  כה וַיֹּאמֶר, אֶל-בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ, בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:  כִּי-זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה, אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וַיהוָה נָשָׂא עָלָיו, אֶת-הַמַּשָּׂא הַזֶּה.  כו אִם-לֹא אֶת-דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת-דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְאֻם-יְהוָה, וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת, נְאֻם-יְהוָה; וְעַתָּה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה–כִּדְבַר יְהוָה.  כז וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, רָאָה, וַיָּנָס, דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן; וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר גַּם-אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל-הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה-גוּר אֲשֶׁר אֶת-יִבְלְעָם, וַיָּנָס מְגִדּוֹ, וַיָּמָת שָׁם.  כח וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו, יְרוּשָׁלְָמָה; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד.  כט וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ אֲחַזְיָה, עַל-יְהוּדָה.  ל וַיָּבוֹא יֵהוּא, יִזְרְעֶאלָה; וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ, וַתַּשְׁקֵף, בְּעַד הַחַלּוֹן.  לא וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר; וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו.  לב וַיִּשָּׂא פָנָיו, אֶל-הַחַלּוֹן, וַיֹּאמֶר, מִי אִתִּי מִי; וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים.  לג וַיֹּאמֶר שמטהו שִׁמְטוּהָ, וַיִּשְׁמְטוּהָ; וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל-הַקִּיר וְאֶל-הַסּוּסִים, וַיִּרְמְסֶנָּה.  לד וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ; וַיֹּאמֶר, פִּקְדוּ-נָא אֶת-הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ–כִּי בַת-מֶלֶךְ, הִיא.  לה וַיֵּלְכוּ, לְקָבְרָהּ; וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ, כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם–וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם.  לו וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:  בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל.  לז והית וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה–בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל:  אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ, זֹאת אִיזָבֶל.

עוד נזכר כי המלך יורם בא ליזרעאל כדי להירפא, וייתכן כי המקום שימש כאתר הבראה: "וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא" (מלכים ב', ח', י"ט)

 

נבואתו של אליהו התקיימה במלואה כאשר מרד יהוא ביהורם ורצח לא רק את המלך יהורם ואת איזבל אמו, אלא גם את בני משפחת המלך, גדוליו, מיודעיו וכוהניו, עד בלתי השאיר לו שריד (מלכים ב י, יא).

 

לאחר תקופת הזוהר של בית עמרי ירדה יזרעאל מגדולתה. נראה כי העיר חרבה בכיבושיו של המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי (732 לפני הספירה).

*

מאז 2012 חופרת במדרגת הקרקע שמעל למעיין משלחת חפירות יזרעאל בראשותה של ד"ר נורמה פרנקלין.

 

בסקר מקדים גילתה המשלחת בשטח המשתרע על פני 3.5 קמ"ר מסביב לתל 25 מערות קבורה, 35 קברים חצובים בסלע, 57 מתקנים חקלאיים וממצאים רבים נוספים.

 

בחפירות נחשף יקב מתקופת המקרא, המשתלב היטב בסיפור המקראי על יקב נבות.

*

מבט אל הגלבוע

*

בתקופה ההלנסטית נבנתה העיר ואוכלסה מחדשת.

 

בתקופה הביזנטית מזכיר אוסביוס את יזרעאל ככפר גדול בין סקיתופוליס (בית שאן) ובין לגיו (מגידו).

 

יזרעאל נזכרת שוב במקורות בראשית המאה הרביעית לספירה: אבסביוס, באונומסטיקון, תיאר אותה כ"כפר מפורסם ביותר בעמק הגדול".

 

בתיאורו של הנוסע מבורדו מצוין ש-Stradella נמצאת 12 מילים מסקיתופוליס (בית-שאן) ועוד 10 מילים ממקסימיאנופוליס (לגיו-לג'ון).

 

שמה של יזרעאל בימי הצלבנים היה Parvum Gerinum.

 

בשנת 1170 מספר בנימין מטודלה ש"זרעין היא יזרעאל ושם מעיין גדול ובה יהודה אחד והוא צבע".

 

אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח" מראשית המאה הארבע עשרה  קובע אף הוא אותו הזיהוי: "נחזור לבית-שאן, למערבו ביושר בשעה וחצי הוא יזרעאל של יששכר וקורין לו זרעין".

 

יזרעאל נזכרת בדברי אולי צ'לבי, הנוסע התורכי במחצית השנייה של המאה ה-17.

 

א' דאפפר מספר על יהודים המצויים בה ומתפרנסים על השוד "לא פחות מאשר הערבים".

 

במחצית השנייה הראשונה של המאה התשע עשרה הזכיר אף א' רובינסון את יזרעאל פעמים רבות. הוא מצא במקום כעשרים בתים, מגדל רבוע של ח'אן (ח'אן זה התקיים עד מלחמת השחרור) ושרידים עתיקים: סרקופג, כותרות, שברי עמודים וכו'.

 

בשנת 1830 הושיב אבראהים פאשא בכפר משפחות מצריות שקיבלו כ־25,000 דונם לחקלאות.

 

בשנת 1858 השתלטו במרמה על רוב אדמות הכפר בני חמולת "עבד אל־האדי" מהכפר עראבה שבשומרון והושיבו במקום אריסים מכפרם.

זירעין וסביבתו ברבע האחרון של המאה הי"ט לפני סקר P.E.F

במאה התשע עשרה  זירעין נכלל בתחומי סנג'ק שכם (מחוז שכם) והיה חלק מק'דא (נפה) חארתה אש-שמליה.

מקור המקור: יהושוע בן אריה וארנון גולן (1984) "יחידות המשנה ויישובי סנג'ק שכם במאה הי"ט " בתוך ארץ ישראל – מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה (כרך שבעה עשר) ספר אברהם יעקב ברור, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (עמ' 38 – 65)

הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

במחצית השנייה של שנות ה-30' במאה העשרים, בתקופת המאורעות התנכלו בני הכפר לתחבורה היהודית באזור ולכפרי העמק.

 

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי אדמותיו היו 23,920 דונם ובשנת 1945 מנה 1,420 נפשות.

הכפר היה שייך לנפת ג'נין מחוז שומרון,

את מי השתייה לכפר סיפק מעיין עין יזרעאל שהורחב ושופץ על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית

הכפר זריעין בשנות ה-40' בטרם מלחמת העצמאות

בתחילת מלחמת העצמאות התבססה בזירעין יחידה צבאית של צבא ההצלה שהטרידה באש את התחבורה היהודית ואת יישובי עמק חרוד. הנשים והילדים פונו והכפר כולו הפך למשלט מבוצר של אנשי הכנופיות.

 

קרבתו של הכפר לכביש ועליונותו הטופוגרפית היוותה איום קשה על היישובים. התנועה בכביש העמק התנהלה בכלי רכב משוריינים.

 

ב-21 באפריל 1948 נכשל הניסיון הראשון של כוח מ"גדוד העמק" (הגדוד הראשון) מחטיבת יפתח של הפלמ"ח בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני לכבוש את הכפר.

 

בליל ה־28/29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין בקרב קל יחסית, והדף את התקפת הנגד שבאה מכיוון ג'נין למחרת.

 

ב-10 ביולי, עם תום ההפוגה הראשונה, פלש כוח עירקי שחנה בג'נין וכבש תוך שעות אחדות חלקים ניכרים מהגלבוע ואת דרום עמק יזרעאל. רק בזרעין נחסם השריון העירקי. במאמץ עילאי, בלילה האחרון שלפני ההפוגה השנייה, עלו בני יישובי העמק אל פסגות הגלבוע וקבעו בכך את גבולה של ישראל בהר.

 

ב-20 באוגוסט 1948, מספר שבועות לאחר מכן, על אדמות הכפר הקימו משוחררי הפלמ"ח שלחמו בזירעין את קיבוץ יזרעאל.

מצאו את ההבדלים

*

*

*

בראשית שנות ה־50 פעלה במקום מעברה בשם מעברת זרעים (זרעין)

*

מי עין יזרעאל מתנקזים בתעלה אל מרכז החורשה ויוצרים בריכה של מים צלולים.

 

המעיין עצמו נובע מתוך נקבה שנמצאת מעט מדרום לחורשה ונחצבה בתקופת המנדט הבריטי כדי להגביר את שפיעת המים.

 

בעבר אפשר היה לזחול בנקבה, אך כעת פתחי הנקבות מכוסים בסבכות.

 

בעבר זרמו מי המעיין אל הערוץ הקטן של נחל נבות, שנשפך אל נחל חרוד, כ-800 מ' מהמעיין. קק"ל נטעה לאורך הערוץ עצי בוסתן.

 

*

צילום ניר עמית

בתוך בנייני הכפר הנטוש וביניהם נתגלו שרידים מרובים. במיוחד יש לציין את שרידי הכנסייה הצלבנית הבנויה באבני גזית עשויות גיר.

 

נראה שהכנסייה נבנתה על-גבי כנסייה קודמת מן התקופה הביזנטית.

 

נוסף לאלה נמצאו מפוזרים בין בתי הכפר שרידים ארכיטקטוניים מרובים: שברי עמודים, כותרות, ביניהן כותרת "יונית" המעובדת באופן גס ביותר (תמונה א'), משקופים וספים.

 

צפונית-מזרחית לכנסיה הצלבנית נתגלו רצפות פסיפס עשויות באבנים לבנות גדולות, אולי אף אלה שרידי כנסייה. על אחת האבנים נחקקה בתקופה מאוחרת כתובת בערבית.

 

בתל נמצאו חרסים מתקופת הברזל ועד התקופה הערבית ולא נמצאו בה חרסים מלפני תקופת הברזל המזוהה עם ההתנחלות הישראלית.

 

על השרידים הארכיאולוגים שנמצאו בתל ראו אתר 7 בסקר ישראל מפת עין חרוד  וגם ממצאים ארכיאולוגיים מרתקים מיזרעאל הקדומה

עולים לגת, צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

שרידי הגת שנשתמרה במקום

*

סוף,

הביקור במקום
היה מעניין.

 

למדנו מעט,
היסטוריה, גיאוגרפיה
וארכיאולוגיה.

מראות הנוף מרהיבים
ובמיוחד בעונה זו.

תודה אחאב
על ההובלה
ועל ההסברים.

תיעוד הביקור
בקבוצת יזרעאל
יובא בהמשך.

 

 

נצרת – מנזר שארל דה פוקו

 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

 

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין ועדיין טרם הסתיים.

 

ביום שני 11  במרס 2024 בשעת צהרים במסגרת הביקור מתחם בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד Opera Don Guanella המשכנו פואד באשרת, שולי לינדר ירקוני ויצחק איתן יחד עם האב ג'ון לבקר במנזר שארל דה פוקו הסמוך לבית הספר בו מתגוררות הנזירות "אחיות ישוע הצעירות" ומתגוררים נזירים "האחים הקטנים של ישוע״. 

 

שם אירח אותנו הנזיר האיטלקי האח ג'ובני דומניקו, הנמנה על מסדר "האחים הקטנים של ישוע״ (Piccoli fratelli Jesus Caritas), שנמצא במנזר עם עוד שלושה מעמיתיו הנזירים וארבע האחיות הנזירות.

 

*

*

*

מנזר זה נמצא במתחם הישן של מנזר סנט קלייר שכאמור בתוכו נמצא בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד

שער המנזר הפונה לרחוב פאולוס השישי בנצרת.

*

כנסיית מנזר הקליאסטיות הצמוד

 

המנזר נקרא על שם מסייד המסדרים האב המבורך שארל דה פוקו.

 

האב המבורך שארל דה פוקו, נולד ב-15 בספטמבר 1858 בשטרסבורג למשפחה צרפתייה אריסטוקרטית.

 

כמה חודשים לאחר מכן, הוא והוריו עברו לוויסמבורג. שם עברו עליו השנים הראשונות לחייו, לפני שהופקד בידי סבו מצד אמו בשנת 1864 עקב מות שני ההורים

 

הוא קיבל חינוך צבאי ושירת כקצין פרשים בצבא הצרפתי בגיל עשרים ושתיים הוא עבר לאלג'יריה, שם התפרסם כחייל.

הוא גם נטש עד מהרה את הקריירה הצבאית שלו כדי להשתתף במשלחות הגיאוגרפיות שלקחו אותו למרוקו עם הרב מרדך אבי סרור.

 

בשנת 1886, לאחר שקיבל את מדליית הזהב של החברה הגיאוגרפית הצרפתית על מסע המחקר שלו למרוקו, חזר לצרפת והמיר את דתו לדת הקתולית.

 

אז, הוא יצא למסע רוחני לעבר חיי אמונה, שעד לרגע זה מעולם לא עניינו אותו.

 

בשנת 1889 הגיע לנצרת והתגורר במנזר של הנזירות הקלריסיות (היום מתחם בית הספר המשפחה הקדושה).

 

כעבור שנה הוא חזר לצרפת והחליט לעבור לסוריה למנזר בעיירה אקבס ושם התמסר למושג הפרויקט של אספה דתית.

 

בשנת 1901 הוא הוסמך ככוהן ועבר להתגורר במדבר קודם במרוקו ולאחר מכן באלג'יריה.

 

הוא חיי חיים של תפילה ותשוקה תמידית להיות ״אח אוניברסלי״ לכל אדם, דוגמה חיה לאהבת ישוע.

 

במשך שנים הוא פיתח יחס ידידותי עם שבט הטוארג במדבר סהרה.

 

הוא אף פעל רבות לתעד את חייהם ואת לשונם וכתב מילון וספר דקדוק לשפה זאת.

 

בערבו של ה-1 בדצמבר 1916, נהרג בידי שודדים.

 

יום מותו הוכרז יום זיכרון בכנסייה הקתולית.

 

*

המורשת הרוחנית שלו נפוצה בצרפת ומסביב לעולם וקמו קבוצות של נזירים ונזירות שאימצו את החיים הנסתרים במדבר כמודל לחייהם.

 

עבודותיו וכתביו של המבורך, הובילו להקמת ״מסדר האחים הקטנים של ישוע״.

 

הנזירים והנזירות חיים חיי תפילה ובוחרים לחיות עם האנשים הפשוטים והעניים כאחים וכאחיות להם.

 

בישראל ישנן מספר אחוות של נזירים ונזירות החיים את חייהם על פי ההשראה מהאח שרל.

 

בין החלוצים הראשונים היו בני המסדר "אחים ואחיות קטנים של ישוע" שהינם אחד מתשע עשרה משפחות העולמיות שחיות על פי הרוחניות הזאת.

 

להרחבה אודות המסדר 

 

 

ביום שלישי 12 במרס 2024, יום למחרת הביקור שלנו במנזר, המועצה להכרה בקדושים בוותיקן הודיעה שהאפיפיור פרנציסקוס יכריז על האב המבורך  שארל דה פוקו קדוש ב-15 במאי 2024.

 

עד כה הוא נחשב מבורך, אחד מחלוצי הדו-שיח הבין-דתי.

 

יחד איתו יוכרזו שישה מבורכים נוספים.

 

הודעת הוותיקן פורסמה בעקבות אסיפת המועצה להכרה בקדושים שהתקיימה כבר ב-3 במאי 2021.

 

אז, אישר האפיפיור פרנציסקוס את ההכרה בקדושים החדשים אולם, נמנע לקבוע את התאריך הרשמי להכרזה, עקב המשבר הבריאותי הנגרם ממגפת הקורונה.

 

האב שארל דה פוקו עם המשיח ישוע

*

*

*

סוף,

הביקור במנזר
לא היה
מתוכנן מראש
והתאפשר
בזמן הביקור
בבית הספר המשפחה הקדושה.

הביקור היה מעניין.

למדנו על האב המבורך
שארל דה פוקו
שכאמור
רק יום למחרת הביקור
נודע שיוכרז כקדוש.

גם הפעם שמחתי
לדעת על
עוד מרכיב
של הפן הקתולי
של נצרת.

תודה לך
האח דומיניקי
שאירחת אותנו במנזר

תודה לך
האב ג'ון
שהסדרת את הביקור.

נצרת – כנסיית מנזה כריסטי שבמעלה הרובע הלטיני

 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

 

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין ועדיין טרם הסתיים.

 

ביום שני 11  במרס 2024  אחרי הביקור בכנסייה המרונית אנטוניוס הקדוש הלכנו פואד באשרת, שולי לינדר ירקוני ויצחק איתן ואני עם אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת. לבקר מבחוץ את כנסיית מנזה כריסטי הסמוכה לכנסייה המרונית אנטוניוס הקדוש.

 

*

מיקום הכנסייה

*

כנסיית מנזה כריסטי  Mensa Christi  ("שולחן המשיח") נקראת בערבית בלאטת אל מסיח ("אבן המשיח") וגם אל-בלאטה ("האבן")

 

הכנסייה שייכת למסדר הפרנציסקנים.

 

הכנסייה וסביבתה בשנות ה-30 של המאה העשרים.

*

המקום היה לאתר עלייה לרגל החל במאה השבע עשרה בשל סלע אשר זוהה כשולחן עליו סעדו ישו והשליחים, כאשר התגלה אליהם לאחר קומו מן המתים.

 

הסלע עשוי אבן גיר והוא שופץ פעמים רבות בשל מנהגם של צליינים לשבור ממנו חתיכות ולקחתן כמזכרת.

 

בסוף המאה השמונה עשרה הוקמה במקום קפלה, אך היא נהרסה עם השנים.

 

בשנת 1861 הוקם מבנה הכנסייה הנוכחי, והחלו לערוך בו מיסות באופן סדיר.

 

לקראת שנת 2000 שופצו הפרסקאות וכיפת המבנה.

 

זמן רב הכנסייה לא פעילה.

 

לדאבוננו היא סגורה ולא ניתן לבקר

 

ניתן רק להתרשם ממנה מבחוץ.

 

*

הכנסייה קטנה למדי והיא בנויה מחלל בודד בצורת ריבוע, שבצידו האחד קורן ממנו אפסיס ומעליו חצי כיפה.

 

כיפת הכנסייה צבועה מבחוץ בצבע אדום ומעליה צלב. היא נחה על תוף מתומן שנישא בתורו על ידי ארבע קשתות.

 

במתומן ארבעה חלונות, דרכם חודר רוב האור אל חלל המבנה.

 

בחזית המבנה קבועה דלת עץ חומה, ומעליה חקוקים באבן סמלי המסדר הפרנציסקני והקוסטודיה של ארץ הקודש.

*

על פי מידע ששמענו, פנים הכנסייה כמעט ואין ריהוט, ובצידה הרחוק מהכניסה מונח סלע גיר גדול ולא מסותת, הנחשב לשולחן הסעודה.

 

מאחוריו מזבח קטן משיש צבעוני, הצמוד לקיר שמאחוריו, ומעליו ציור של סעודת ישו והשליחים.

 

על קירות הכנסייה לוחות שיש אדמדם, והיא מעוטרת בסגנון איטלקי בציורי קיר וביצירות סטוקו בגוונים בהירים, המתארים מוטיבים מעולם הצומח.

 

*

סוף,

שמחתי להכיר
עוד מרכיב
מתמונת הפסיפס העשירה
של הפן נוצרי
של נצרת.

חבל שהכנסייה סגורה
ולא ניתן להתרשם
מהפנים שלה!

נצרת – בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד Opera Don Guanella

 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

 

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין ועדיין טרם הסתיים.

 

ביום שני 11  במרס 2024 בשעת צהרים במסגרת יום ביקור בנצרת הגעתי עם חבריי פואד באשרת (יפיע), שולי לינדר ירקוני (עין הוד) ויצחק איתן (כרם מהר"ל) הגענו לבית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד.

 

בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד – נצרת הוא  אחד מתוך עשרים מרכזים של מסדר דון גואנללה (OPERA DON GUANELLA) שבאיטליה המפוזרים ברחבי עולם ומספקים שירותים לבעלי הצרכים המיוחדים.

 

 

בתחילה נפגשנו עם סגן המנהל הכללי האב ג'ון קנדי שסיפר לנו בתחילה בקצרה עליו ואחר כך הרחיב על בית הספר.

 

בהמשך הצטרפו למפגש סגנית מנהלת בית הספר גב' סאוסן קודחה סעד ומנהלת מרכז היום גב' מריה שקור דוחא.

 

אחרי השיחה במשרד וצילומים למזכרת, יצאנו עם האב ג'ון לסיור ברחבי מתחם בית הספר.

 

להלן מובאים מידע על בית הספר
כפי ששמענו במפגש
ומפורט באתר בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד
ואתר מסדר דון גואנללה
וכן מספר צילומים

מיקום המתחם

צילום יצחק איתן

בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד – נצרת הוא  אחד מתוך עשרים מרכזים של מסדר דון גואנללה (OPERA DON GUANELLA) שבאיטליה המפוזרים ברחבי עולם ומספקים שירותים לבעלי הצרכים המיוחדים.

 

מסדר דון גואנללה הוקם על ידי האב לויג'י גואנללה

 

האב לויג'י גואנללה נולד ב 19 לדצמבר 1842 בכפר פראתשישו, צפון איטליה. בשנת 1866 הוא התמנה לכומר בעיר קומו.

 

כל חייו פעל למתן שירותים ועזרה לנזקקים, מבוגרים וילדים כאחת והקים מרכזים שונים באיטליה, שוויצריה וארה"ב .

 

האב גואנללה  יסד וטפח את מסדר נזירות "בנות מרים להשגחה עליונה " ואת  קהילת כהני הדת " משרתי האהבה "

 

הגשמת חלומו של האב גואנללה בארץ ישראל החלה בשנת 1964 לאחר ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בארץ הקודש.

 

בשנת 1974 בעקבות פנייה ממשרד העבודה והרווחה הגיע האב אוגו סנסי, ממסדר דון גואנללה שבאיטליה לנצרת על מנת להקים את בית ספר לילדים עם צריכים מיוחדים שישרת את ילדי נצרת והסביבה הקרובה.

 

הבניין שנבחר להקמת המרכז הוא בבעלות מסדר הפרנציסקנים ושימש בעבר מנזר של מסדר נזירות סנט קליר שהוקם במאה התשע עשרה והעתיק מקומו לגבעה הסמוכה בשנת 1968.

 

בנייני המנזר היו מוזנחים והצריכו עבודות שיפוצים רבות שכללו במשך השנים הוספת בניינים חדשים ושיפוץ בניינים קיימים ע"מ להתאימם לצורך שהלך וגדל בקליטת ילדים עם צרכים מיוחדים.,

 

השיפוץ הראשון שהסתיים ב 1975 ואז נפתח כאמור בית הספר.

 

השיפוץ שלאחריו היה בשנת 1983, ובהמשך נבנו אגפים חדשים בשנים 1986, 1991, 1999, 2003.

 

מימון השיפוץ והרחבות הסתייע בתמיכה כספית ותרומות של הגופים הבאים:

Opera Don Guanella- Italy

Custodia Di Terra Santa

Municipality of Nazareth

Prefabbricati Zecca- Italy

Arch. Colma – Ing . Monaco- Italy

Kinderhilfe Bethlehem & Friends – Switzerland

Misereor – Erzbist.Koln – Missio Munich – Germany

Kindermissionswerk – Deutcher .Verein – Germany

 

בית הספר מתוקצב על ידי משרד החינוך ומרכז היום מתוקצב על ידי משרד הרווחה.

שטח המתחם 34.6 דונם

*

*

*

מיקום המתחם וסביבתו בשנות ה-40' של המאה העשרים

*

בבית הספר
נמצאים
160 תלמידים
נוצרים (20%)
ומוסלמים (80%)
המגיעים אליו מנצרת,
נוף הגליל
ויישובי הגליל התחתון
ועמק יזרעאל
בבית הספר משרתים
135 אנשי סגל

*

*

*

עקרונות מרכז
המשפחה הקדושה

כל בני האדם נוצרו בצלמו ובדמותו של אדוני אלוהים, ובזכותו של הכבוד הזה, ראוי כל בן אדם לכבוד נשגב ונעלה, להוקרה ולאהבה עצומה.

 

המטרה הבסיסית של החינוך היא פיתוח אישיותו של החניך בעל הצרכים המיוחדים בהתאם  לכישוריו בכדי  שיוכל לפתח עצמאות אופטימאלית.

 

מעורבות ההורים בתהליך החינוכי-שיקומי של ילדיהם הינו תנאי מרכזי לקידום התפתחותו של הילד.

 

היעד החינוכי מוגשם ע"י עידוד המוטיבציה האישית של החניך ומושגת ביצירת הזדמנויות למידה שונות בחיי היומיום.

 

החינוך  הינו תהליך  של פיתוח פסיכולוגי, חברתי, מוסרי וגופני המבוסס על קשרי  אהבה, קבלה, שותפות ועידוד .

 

המרקם החברתי שמביא להצלחה ופוריות בעבודה מבוסס על קשר חברתי הדוק הן בשיתוף פעולה מקצועי והן בתמיכה והבנה.

 

הסביבה החיצונית הינה גורם משפיע על נפשו של האדם לכן היא צריכה לכלול מרחב נגיש ובטוח המאפשר לתנועה חופשית.

 

פיתוח מתמיד של הידע המקצועי של הצוות החינוכי והטיפולי ע"י ימי עיון, השתלמויות והדרכה.

*

*

המסגרות במרכז 

מעון יום שיקומי לילדים עם אוטיזם מגילאי שנה עד שלוש שנים.

 

גני ילדים: מגיל שלוש עד שש הסובלים ממוגבלות שכלית התפתחותית ברמת תפקוד בינונית, בינונית מורכבת, קשה וסיעודית.

 

בית ספר: מגיל שש  עד עשרים ואחד לילדים ונוער הסובלים ממוגבלות שכלית התפתחותית ברמת תפקוד בינונית, בינונית מורכבת, קשה וסיעודית.

 

ביה"ס מספק שירותי יום לימודים ארוך באחריות של משרד הרווחה, בשעות אחרי הצהרים.

*

המטרות הכלליות של המרכז

 

*

השגת המטרות

יצירת אווירה משפחתית חמה, ידידותית, אוהבת, תומכת  ומהנה שהיא  ביטוי  מעשי לפילוסופיה האנתרופולוגית והחינוכית של האב גואנללה.

 

התערבויות מקצועיות שונות ומגוונות המותאמות לצרכיו של כל תלמיד.

 

מתן שירותים חינוכיים-לימודיים, שירותים פסיכולוגיים, שירותים סוציאליים, שירותי בריאות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בהפרעות בתקשורת, הידרותרפיה, טיפול במוסיקה, סנוזילן, ספריה, מחשבים, אומנות, גינון טיפולי ופעילויות ספורטיביות, מוטוריות ושיקומיות.

 

מתן הדרכה, ייעוץ ותמיכה למשפחות החניכים.

 

מנהל בית הבית ספר הוא האב מרקו ריווה (אבונה מרקו). לצערנו בזמן הביקור נמצא באיטליה

 

הוא יליד העיר קומו שבאיטליה.

 

הוא חבר מסדר דון גואנללה (OPERA DON GUANELLA)

 

הוא הגיע לארץ בשנת 1992.

 

הוא מנהל משנת 2020 את בית ספר המשפחה הקדושה לחינוך המיוחד – נצרת.

 

בנוסף, לתפקידו הוא כהן הדת של הקהילה הלטינית במוקבליה  וראו הקהילה הלטינית וכנסייתה בכפר מוקיבלה שבעמק יזרעאל

המארח סגן המנהל האב ג'ון קנדי

האב ג'ון קנדי (1981) נולד בהודו למשפחה נוצרית קתולית במדינת טמיל נאדו

 

בשנת 2002 הוסמך ככהן דת במסדר דון גוואנלה.

 

האב ג'ון הגיע לנצרת בשנת 2010.

מתחם כיתות טיפוליות

שירותים טיפוליים

שירותי בריאות – מטרתם לאפשר לתלמידים לממש את מלוא הפוטנציאל הבריאותי שלהם.

 

סנוזלן  – יצירת סביבה טיפולית המכילה גירויים חושיים מגוונים. השיטה פותחה לראשונה בהולנד שאומצה בשנת 2000.

 

שירותי הפיזיותרפיה טיפול ביכולת התנועה ובהשלכותיה, שיקום יכולות שאבדו או טרם נרכשו לבין שימור מצב קיים ומניעת החרפה.

 

השירותים הפסיכולוגיים הניתנים על ידי עיריית נצרת.

 

השירות הסוציאלי מתן מידע מפורט למשפחות על המסגרת והשירותים על מנת לאפשר להם לבחור את המיטב עבור ילדיהם.

 

הפרעות בתקשורת על מנת לפתח תקשורת מילולית עקב פגיעה מוטורית, רגשית, קוגניטיבית ועוד.

 

טיפול במוסיקה להשגת מטרות יחידניות או קבוצתיות לא מוסיקאליות שעונות על צרכים פיזיים, רגשיים, קוגנטיביים וחברתיים.

 

גינון טיפולי שיתרונותיו במישור הפיזי (מוטוריקה עדינה וגסה, פעילות גופנית), המישור הקוגניטיבית (לימוד וזיכרון), המישור הפסיכולוגי  (דימוי העצמי, אחריות, יכולת ריכוז ושקדנות, מחזק את יכולת השליטה העצמית ועוד) המישור החברתי (מודעות וערנות לסביבה ועבודת צוות).

 

הידרותרפיה פעילות במים המנצלת את תכונות המים למטרות שיקום וריפוי: הפחתת כאב, הרפיית שרירים, הגדלת טווחי תנועה ויכולת שמירה על שיווי משקל.

 

ריפוי בעיסוק שנועד  לשיפר תפקודי יומיום, תפקודי למידה, תפקודים חברתיים, משחק ושעות פנאי.

בריכת הידרותרפיה

גינה טיפולית

*

שירותים חינוכיים

תקשוב וטכנולוגיהשימוש  בסביבה הטכנולוגית (מחשב, אייפד, לוח חכם…) לקידום התלמידים בתחום הקוגנטיבי, בתחום התקשורתי, בתחום הרגשי והחברתי, פיתוח מיומנויות במטוריקה עדינה ובתיאום עין יד. 

שירותים חינוכיים לימודיים תכנית אישית ב תחום לימודי, קוגניטיבי, כישורי חיים, מוטורי, התנהגותי-חברתי, חושי

אומנות שמטרתה פיתוח רכישת מיומנויות מוטוריות בסיסיות, פיתוח דימוי עצמי, פיתוח הבנת מושגים בסיסיים, והעלאת העידוד והמודעות ליצירה בכל דרך .

ספרייה  המהווה סביבה שונה מסביבת הכיתה, המשפיעה על התהליך שעוברים התלמידים מבחינה לימודית, תרבותית וחברתית שהביקור בה מהווה חלק מחינוך לבילוי נבון של שעות הפנאי .

מורות תומכות ללקות ראיה.

*

הכשרה מעשית 

בי"ס המשפחה הקדושה הינו בי"ס להכשרה מעשית, שמשרת את המוסדות להשכלה הגבוהה בישראל בתחומי ההכשרה הבאים:

 

הכשרת מחנכות מטעם – אוניברסיטת חיפה, מכללת גורדון, מכללת בית ברל, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, מכללת אורנים והמכללה האקדמית עמק יזרעאל.

 

פיזיותרפיה בתחום הילדים  – ם החוג לפיזיותרפיה אוניברסיטת תל אביב החוג לפיזיותרפיה אוניברסיטת חיפה ,

 

ריפוי בעיסוק בתחום הילדים מטעם מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטה תל אביב והאוניברסיטה העברית  ירושלים

 

הפרעות דיבור ותקשורת מטעם אוניברסיטת חיפה, החוג להפרעה בתקשורת אוניברסיטת תל אביב, החוג להפרעה בתקשורת

 

הידרותרפיה מטעם- וינגיט.

 

הכשרה לסייעות טיפוליות מטעם משרד החינוך והרווחה.

 

בנוסף ביה"ס משמש כמקום לקיום קורסים וימי עיון מגוונים: קורס התפתחות טיפוסית- חריגה, קורס בובט BOBATH בסיסי לילדים,  קורס טכנולוגיה מסייעת לניידות, קורס בנושא תחושה ודיאטה סנסורית, קורס הכשרה למטפלות (סייעות) בחינוך המיוחד, ימי עיון מגוונים וקורסים ויסטובלרים/

 

אחת מתעודות ההערכה וההוקרה הרבות

כנסייה המנזר לשעבר

*

*

*

*

*

צילומי מזכרת

האב ג'ון קנדי

האב ג'ון מנהלת בית הספר גב' סאוסן קודחה סעד משמאל ומנהלת מרכז היום גב' מריה שקור דוחא מימין.

*

*

*

סוף,

הביקור בבית הספר המשפחה הקדושה,
היה מעניין
ואף ניתן לומר מרגש.

בית הספר
ראוי לכל הערכה.

הוא אי מופלא
בו נעשית "עבודת קודש".

תודה לכם
האב ג'ון,
גב' סאוסן קודחה סעד
ו
גב' מריה שקור דוחא
על האירוח
החם והלבבי.

תודה לך פואד באשרת
על תיאום הביקור.

תודה לכם
שולי ואיציק
שהצטרפתם לביקור. 

נצרת – כנסיית ההשלכה / כנסיית ארמון ההגמון (קאסר אל מוטרן)

 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

 

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין ועדיין טרם הסתיים.

 

ביום שני 11  במרס 2024 בשעת אחר הצהרים המאוחרים, בתום מספר ביקורים בנצרת הגעתי עם חבריי פואד באשרת (יפיע) אשתו ע'אדה, אחותה ראנייה וביתה לינה, שולי לינדר ירקוני (עין הוד) ויצחק איתן (כרם מהר"ל) לראות את כנסיית ההשלכה. 

 

כנסייה זו נמצאת על גבעה בדרום מזרח בסמוך לחלקה הדרום מערבי של נוף הגליל.

*

הסיפור של כנסייה זו מעניין מאוד.

כנסיית ההשלכה ידועה גם בשם כנסיית ארמון הבישוף או בשם כנסיית ארמון ההגמון (קאסר אל – מוטראן)

 

זו כנסייה יוונית -אורתודוכסית שנבנתה במאה התשע עשרה על פסגת הר מדרום מזרח לנצרת  על שטח ההר שנקרא ג'בל אל מוטראן.

 

שנים רבות כנסייה זו הייתה נטושה ומוזנחת

 

הכנסייה שופצה לפני קצת יותר מעשור אבל היום היא אינה בשימוש

 

למרות שהכנסייה נעולה היא מוזנחת.

 

את הכנסייה פתח לנו נאדר נססאר אחראי התחזוקה של המנזר היווני אורתודוכסי בהר תבור.

*

את נאדר הכרתי לפני שלוש וחצי שנים בעת ביקור בכנסיות הכפר מעלול שהתקיים עד מלחמת העצמאות. בביקור נאדר פתח לנו  את שערי הכנסייה היוונית – האורתודוכסית במקום. ראו  מעלול, הכפר שהיה בגליל התחתון, שרידיו וכנסיותיו

*

רכס ג'בל אל מוטראן נמצא למול הר הקפיצה, כקילומטר מצפון לו.

*

*

שטח הכנסייה בשנות ה-40' של המאה הקודמת

על-פי המסורת הנוצרית שהייתה רווחת בעבר בהר הקפיצה אירוע נס לישוע.

 

בעת שהיה צעיר באחת השבתות הוא הטיף לקהל המתפללים בבית הכנסת בנצרת ודיבר על האסון ההולך ומתקרב ועל כך שהעם היהודי שלא הולך בדרך הישר.

 

המתפללים הוציאו אותו מהעיר וביקשו להתנכל לו, אך הוא עבר בתוכם וניצל "”וַיָּקוּמוּ וַיַּדִּיחוּ אוֹתוֹ אֶל-מִחוּץ לָעִיר וַיְבִיאֻהוּ עַד-גַּב הָהָר אֲשֶׁר נִבְנְתָה עִירָם עָלָיו לְמַעַן הַשְׁלִיכוֹ מָטָּה׃ אַךְ-הוּא עָבַר בְּתוֹכָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.” (הבשורה על-פי לוקאס 4, 29-30)."

 

הייתה טענה כי ישוע ברח והגיע אל הר קדומים הוא הר הקפיצה. אז, שהרודפים כמעט השיגו אותו, הוא קפץ אל התהום ונעלם.

 

מסורת זו לפיה קפץ ישוע מההר אל העמק, איננה מקובלת  בגלל המרחק של ההר מהמרכז ההיסטורי של העיר והן בשל כך שהמקורות אינם מציינים זאת.

 

להרחבה הפניות אודות מסורות נוצריות לגבי מיקומו של הר הקפיצה

הכנסייה טרם השיפוץ מקור התמונה

כאמור, הכנסייה המקורית הוקמה במאה תשע עשרה.

 

צורתה של הכנסייה מלבן ובחזיתה מרפסת בעלת קשתות הנתמכות בשני עמודים.

 

הכנסייה עשויה מחלל בודד והיא נמצאת כיום במצב של התפוררות והזנחה.

 

בצידה המזרחי מרפסת קטנה שגגה עשוי בצורת קמרון צולב ונתמך בשני עמודים.

 

מתחת למרפסת, נראים שרידיו של חלל קטן דמוי קריפטה. מקור

החלל מקורה בקמרון חבית, ומצידו המזרחי מוביל אליו פתח החבוי כיום בין שיחים.

 

מהמרפסת מוביל פתח שמעליו לונטה אל פנים המבנה, ומעליו קבוע חלון בצורת צלב מסוגנן.

 

בכל אחד מקירות הצד של חלל הכנסייה קבועים שני חלונות ושלושה פילסטרים.

 

בחזיתה המזרחית של הכנסייה חלון עגול, פתחים בצורת צלב, ופתח נוסף החסום כיום בלוחות פח.

 

המבנה משקיף על כל סביבתו ולצידו עץ אלון בודד.

המבנה טרם השיפוץ מקור

בשנת 2009 הונחה אבן פינה, על ידי הפטריארך האורתודוקסי תיאופולוס השלישי, במטרה להקים במקום את בית הספר האורתודוקסי ‘אל-בשארה’.

באותה עת נערכו עבודות שימור ושחזור של הכנסייה

*

*

*

*

*

*

*

במצבה היום, נדרשות עבודות שיקום מחודשות.

העץ שצומח בתוך המבנה

הסיפור של הכנסייה חושף טפח על הקשר בין הפטריארכיה היוונית – אורתודוכסית  ובין הקהילה האורתודוכסית המקומית בנצרת בענייני נדל"ן.

 

כאמור, השטח עליו נמצאת הכנסייה היה שייך לפטריארכיה היוונית – אורתודוכסית.

 

ביום 20 אוגוסט 1993  נחתם הסכם בין הפטריארכיה היוונית – אורתודוכסית לבין חברת "ארמון ההגמון" שהיא קבוצת אחזקות נדל"ן (נכסים וקרקעות) בנצרת שהייתה בבעלות בחלקים שווים של אפריקה-ישראל ושל סובחי טאנוס, בדיה טנוס ואחמד עפיפי.

 

היה זה הסכם קומבינציה על חלק מהקרקע ולפיו החברה התחייבה לבנות על הקרקע פרויקט שיכיל שטחי מגורים, מסחר, משרדים.

 

בהתאם להסכם, הוטל על החברה לבנות את הפרוייקט בשלמותו, על חשבונה ובתמורה תמסור לכנסייה 28% מהשטחים שיבנו בשטח התחתון של הפרויקט המיועד בעיקרו למסחר ולמשרדים ו-18% מהשטחים שיבנו בשטח העליון המיועד למגורים ולמלונאות ובנוסף ישולם סכום במזומן.

 

החברה התחייבה גם לבנות את בית הספר עבור העידה היוונית – אורתודוכסית ולשקם את כנסיית ההשלכה שנבנתה במאה התשע עשרה.

 

היזמים התכוונו לבנות על השטח בשלב ראשון, 220 וילות, חציין בתחום נצרת הערבית וחלקן בתחום נצרת עלית ובהמשך בנייני מסחר ומשרדים.

 

אבל, הבנייה לא החלה שנים רבות.

 

אחת הסיבות לכך, הייתה תביעה שהגישו שבעה מתושבי נצרת לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד חורי מועין. הם טענו כי הקרקע היא בבעלות בני העדה האורתודוכסית בנצרת ולא בידי הפטריארך והפטריארכיה. הכנסייה אינה רשאית לסחור בקרקעות, אלא רק להחזיקן בנאמנות בעבור בני העדה.

 

בדצמבר  2003 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה.

 

מעט אחר כך, הגישו מועצת העדה האורתודוכסית ושלושה מחבריה תביעה דומה נגד הפטריארכיה היוונית – אורתודוכסית ונגד חברת ארמון ההגמון.

 

חברת ארמון ההגמון דרשה שתביעה זו תמחק על הסף, בטענה שהיא זהה, לתביעה שהגישו חברי העדה, וכבר נדחתה.

 

בית המשפט קיבל טיעונים אלו וקבע כי נימוקי שתי התביעות אמנם אינם זהים, אך הסעד העיקרי שהתבקש – זהה. עוד קבע, כי מועצת העדה ידעה במשך שבע שנים על התביעה השנייה, אך לא ביקשו להצטרף אליה. להבנת בית המשפט עם תום שמיעת הראיות בתיק האחר, הסתבר כנראה למועצת העדה וחבריה שהתובעים האחרים לא יצליחו בתביעתם, ולכן הגישו תביעה שנייה בדיוק על אותם נושאים, וניסו מזלם בשנית.

 

בנוסף, קבע בית המשפט כי בפסיקה הקודמת בדצמבר 2003 נדרשה בדיוק לשאלה שהועלתה בתביעת מועצת העדה. לכן, "יהיה זה בלתי צודק בעליל ושימוש לרעה בהליכי בית משפט, אם נאפשר היום לתובעים להעלות לדיון בדיוק אותן סוגיות שנדונו כבר אחת לאחת ובהרחבה רבה.

 

בחודש יוני 2004 הוסר המכשול האחרון לתחילת בנייתו של פרויקט המגורים, המסחר והמשרדים הגדול "ארמון ההגמון" בנצרת.

 

אז, בית המשפט המחוזי בנצרת דחה על הסף תביעה שהגישו מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת ושלושה מחבריה בעניין הפרויקט.

 

באותה עת החלו המהלכים התכנוניים לאישור הבנייה, לאחר עיכובים של שנים.

 

מקור עיתון גלובס (27/6/2004) נדחתה תביעת האורתודוכסים – הוסר מכשול לפרויקט בכ-50 מיליון דולר בנצרת גם עיתון דה מרקר (30/6/2006) המאבק הקרקעות הקדושות

*

הכנסייה בשטח הבנייה

*

*

סוף,

המקום יפה,
סיפורו מרתק.

חבל שהכנסייה סגורה
ובית הספר
שנבנה אינו בשימוש!

תודה לך נאדר נאסר
שהגעת ופתחת
לנו את הכנסייה ! 

נצרת – הכנסייה המרונית אנטוניוס הקדוש

 

בקיץ 2022 במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל, הגעתי לישורת האחרונה.

 

אז יצאתי למסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת שנמשך לסירוגין ועדיין טרם הסתיים.

 

ביום שני 11  במרס 2024 הגעתי עם חבריי פואד באשרת (יפיע), שולי לינדר ירקוני (עין הוד) ויצחק איתן (כרם מהר"ל) לבקר בכנסייה המרונית אנטוניוס הקדוש בנצרת.

 

ראוי לציין שביקור זה מצטרף לביקורים קודמים בהם למדנו על הכנסייה המרונית בארץ:
ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים (יוני 2019)
חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי (נובמבר 2019)
הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון) (מאי 2020)
הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני) (מאי 2020)
הכפר בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי) (מאי 2020)
יפו, כנסיית המנזר המרוני אנטוניוס הקדוש שבשכונת עג'מי (יולי 2020)
נצרת, כנסייה הבשורה של הקהילה המרונית (אוגוסט 2022)
עוספייה, הקהילה המרונית וכנסייתה (אוגוסט 2022)

 

את ביקור זה תיאם חברי פואד בשאראת שגם "ארגן" לנו חנייה קרובה ונוחה בקרבת הכנסייה.

 

בכנסייה אירח אותנו אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת. הוא אירח לראשונה  בקיץ 2022 בביקור בכנסייה הבשורה של הקהילה המרונית  שהיא הכנסייה החדשה שנבנתה לפני כעשרים שנים.

 

מיקום הכנסייה

*

*

*

*

הכנסייה המרונית

המרונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, הם משתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית הנכללת בנצרות המזרחית קתולית המקבלת את מרות האפיפיור.

 

על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי שנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

איקונה של הנזיר מרון

המרונים הם אחת מהקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המרונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמרו על קיומם וזהותם בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשים במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון מרונים בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה העשרים, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שהשתלטו על אזורם.

 

לאור העובדה שהמרונים טוענים היום שהם ממוצא סורי ארמי, הם מגדירים עצמם נוצרים ארמים ורבים מקרבם מתנגדים שיזהו אותם כערבים נוצרים.

 

כיום הכנסייה המרונית היא חלק מהכנסייה הקתולית,  אם כי הקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה השמונה עשרה נהוג לכלול את הכנסייה המרונית ברשימת הכנסיות האוניטריות, הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת.

 

משך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה (1962 – 1965), אבל המרונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי (שפה שהמרונים עצמם דיברו בה עד המאה השמונה עשרה). חלק גדול מהתפילות כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).

 

כיום המרונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי). המרונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

בראש הכנסייה המרונית עומד הפטריארך המרוני של אנטיוכיה וכל המזרח מאר בשארה בוטרוס אל-רהי, ומקום מושבו בכפר בקרקי (Bakarki) שבמחוז ג'וניה מצפון לביירות. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המרונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. מאז עצמאות לבנון בשנת 1944 מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. לכנסייה המרונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה בשנת 1895) בדמשק ובפריז.

 

כיום בכנסייה המרונית ישנם שמונה עשר מסדרי נזיריים רבים, נשים וגברים הכוללים יותר מאלף וחמש מאות נזירים ונזירות.

 

קיימות הערכות שונות על מספר המרונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המרונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. במזרח התיכון הקהילות המרוניות הן במחוז קפריסין, הדיוקסיה המרונית של מצרים וסודאן; מחוז חיפה וארץ הקודש המרונית; ירושלים והאדמות שברשות הפלסטינית ועל אדמות הממלכה ההאשמית ירדן; בסוריה חיים כ-40,000 מרונים בשלוש מחוזות (דיוקסיות), הדיוקסיה המרונית של לטקיה, הדיוקסיה המרונית של דמשק הדיוסיה המרונית של חלב. קהילות נוספות של מרונים נמצאות בצרפת, אוסטרליה, ארגנטינה, ארצות מערב ומרכז אפריקה, ברזיל, מקסיקו, מונטריאול בקנדה, מזרח ומערב ארה"ב (לוס אנגלס וניו יורק). בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מרונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המרונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המרונים בקהילות הקתוליות המקומיות

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מרונים ובין היתר בשלושה כפריים בגליל העליון סמוך לגבול לבנון, בכפר בירעם, ג'יש ומנסורה. מרכזי נציגותם נמצאו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של הפטריארך המרוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המרונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום, קהילה מארונית בישראל כוללת כ-6,700 אנשים וקהילותיהם נמצאות בעיקר בחיפה, ג'יש, נצרת, עכו ועוספיה, בערי הגליל מתגוררים -2,000  שהם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שהגיעו לישראל בשנת 2000.

 

ראש הקהילה המרונית בישראל הוא הבישוף מוסא אל־חאג' ומעונו בחיפה. הוא נציג הפטריארכיה המרונית בלבנון בדיוקסיה של ישראל, במחוז חיפה וארץ הקודש

 

מקור, הרחבה והפניות.

 

להרחבה ראו הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)

*

*

הקהילה המרונית בנצרת

הקהילה המרונית בנצרת מונה כיום 1,300 נפש

 

המרונים הגיעו לנצרת בשנת 1622 בעקבות הזמנת הלטינים שביקשו שתגיע לנצרת משפחה מרונית דובר ערבית. כך הגיעה משפחת ימין.

 

בהמשך השנים הצטרפו עוד משפחות.

 

בשנת 1774, בעקבות סכסוך עם הלטינים ולאחר שהתקבל אישור מידי דאהר אל עומר, השלימו המרונים את בניית כנסייתם בשכונת הלטינים (היום ליד השוק בעיר התחתית).

 

הכנסייה נקראה על שם אנטוניוס הקדוש והיא שמשה את הקהילה המרונית עד שנת 2004.

*

מיקום הכנסייה בעיר העתיקה ברובע הלטיני, שנות ה-30' של המאה העשרים

*

אבונה יוסף עיסא

אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת

 

אבונה יוסף עיסא (1951) נולד וגדל בג'יש והוריו פליטי הכפר בירעם שפונה ממקומו באוקטובר 1948.

 

בבית הספר היסודי למד בג'יש והמשיך בבית ספר תיכון סנט ג'וזף בנצרת.

 

באמצע שנות ה-70' המשיך ללימודי תיאולוגיה ופילוסופיה ברומא, איטליה.

 

בשנת 1977 קיבל את הסמכתו ככומר ולמד שנתיים נוספות במוסד פרנציסקאני בירושלים.

 

מאז 1979 אבונה יוסף עיסא גר בנצרת ומנהיג את הקהילה הדתית המרונית.

 

כמו כן לימד גם בבתי הספר של נזירות פרנצסקניות ובית הספר סנט ג'וזף בנצרת ובבית הספר של הנזירות הכרמלתיות בחיפה.

הקדוש אנטוניוס

הקדוש אנטוניוס הגדול (251 – 356), ידוע גם כאנטוניוס אב המנזר או אנטוניוס הקדוש ממצרים או אנטוניוס הקדוש מן המדבר, או אנטוניוס אב כל הנזירים.

 

אנטוניוס הגדול היה נזיר מצרי שהשתייך לקבוצת נזירים שנקראה האבות המדבריים במאה השלישית ורביעית. הוא נחשב כקדוש בכל הכנסיות שמעמד הקדוש קיים בהן.

 

מרבית הידוע על אנטוניוס הקדוש מגיע מכתביו של אתנסיוס הראשון מאלכסנדריה, ספר שנכתב אחרי מותו של אנטוניוס ותורגם ללטינית בשנת 374 על ידי אווגריוס מפונטוס.

 

אנטוניוס היה בן למשפחת אצולה ממרכז מצרים, משפחה אמידה יחסית והיה בעל רכוש משל עצמו, נולד ונתחנך כנוצרי. בשנת 271 לערך מתו הוריו והוא נשאר עם אחותו, עליה היה אחראי.

 

אנטוניוס התקרב לדת והושפע מהאידיאליזציה לנושא העוני והפרישות שרווחה בנצרות הקדומה. הוא החליט למסור את רכושו לעניים לאחר שמכר את שדות הוריו והציוד ונתן חלק מהכסף לאחותו.

 

אנטוניוס חיפש קומונה אליה יוכל להצטרף ולהעמיק את דבקותו בדת, אולם לא מצא כזו. לכן יצא להתגורר סוכה בחצר ביתו ושם התחיל בחיי סגפנות. כשהוא הרגיש  שחיים בחצר הבית לא מספיקים להגשמת רצונו להתבודד עבר לשולי הכפר.

 

לשם עבודת האל אנטוניוס ויתר על אהבת משפחה, ועל כל תענוג אפשרי. ויתוריו כלומר ההתנזרויות וההתמודדות עם הקושי שבוויתורים היו מידות הנזורה אותן טיפח.

 

אחרי שהרגיש שהתחזק בדרכו, אנטוניוס עזב את שולי הכפר ועבר לבית הקברות שם התבודד בתוך מבנה קבר ודימה לעצמו שהוא ממית עצמו בעודו בחיים.

 

בשנת 285 עבר למדבר במצרים, לחיי בדידות, פרישות וסגפנות. זהו המעשה הנחשב כראשיתה של הנזורה הנוצרית.

 

כאשר קיסרי אומא מקסימינוס דאיה ודיוקלטיאנוס רדפו את הנוצרים יצא אנטוניוס בשנת 311 לאלכסנדריה לעזור לנוצרים הנרדפים.

 

בתום גל הרדיפות חזר אנטוניוס למדבר ואיתו באו חסידים רבים חדשים. כמו אנטוניוס ואנשיו היו עוד מתבודדים והמדבר המצרי הפך למקום ריכוז של נזירים.

הקדוש שרבל

שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש היה נזיר מארוני שחי במאה התשע עשרה ואשר נחשב לקדוש נוצרי בנצרות הקתולית.

 

שרבל נולד ב-8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב-16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.

 

בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מארון הקדוש במנזר הכפר אנאיה בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים.

 

בדומה למארון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898. שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים. שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.

 

בעת המיסה, ב-16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מארון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלו הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המארונים שבהם). אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.

 

בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים-עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית. בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זו, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו למרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.

 

בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים-עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהינו שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"), וב-5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן. שנה לאחר מכן, ב-1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב-9 באוקטובר 1977 בוותיקן.

 

מקור הרחבות והפניות

מזכרת מהביקור

* 

הצלמת שולי ירקוני

סוף

הביקור בכנסייה המרונית
בעיר העתיקה היה מעניין. 

הפגישה השנייה
עם כהן הדת
אבונה יוסף עיסא

הייתה נעימה ומלבבת. 

שמחנו שנפתח לנו
שוב צוהר על

הקהילה המרונית בנצרת.

התרשמנו מהכנסייה
העתיקה הצנועה והיפה. 

תודה לך אבונה יוסף עיסא
על האירוח הלבבי וחם.  

תודה לך פואד באשרת
על תיאום הביקור.

תודה לכם
שולי ואיציק
שהצטרפתם לביקור. 

נצרת – מצפור הר הקפיצה

 

מצפור הר קדומים (הנקרא גם הר הקפיצה) הוא אחד ממצפורי הנוף היפים ביותר בארץ.

 

ביום שני 11 במרס 2024, בשעת אחרי הצהרים המאוחרים, לאחר יום ביקור בנצרת עלינו למצפור.

 

היינו פואד באשרת, רעייתו ע'אדה, אחותה ראנייה והבת שלה לינה, שולי לינדר -ירקוני, איציק איתן ואני.

 

הר הקפיצה הנקרא גם הר קדומים, הוא הוא חלק מרכס הרי נצרת המתרומם מעל עמק יזרעאל וגובהו  396 מטר מעל פני הים.

 

על-פי המסורת הנוצרית שהייתה רווחת בעבר במקום אירוע נס לישוע.

 

בעת שהיה צעיר באחת השבתות הוא הטיף לקהל המתפללים בבית הכנסת בנצרת ודיבר על האסון ההולך ומתקרב ועל כך שהעם היהודי שלא הולך בדרך הישר.

 

המתפללים הוציאו אותו מהעיר וביקשו להתנכל לו, אך הוא עבר בתוכם וניצל "”וַיָּקוּמוּ וַיַּדִּיחוּ אוֹתוֹ אֶל-מִחוּץ לָעִיר וַיְבִיאֻהוּ עַד-גַּב הָהָר אֲשֶׁר נִבְנְתָה עִירָם עָלָיו לְמַעַן הַשְׁלִיכוֹ מָטָּה׃ אַךְ-הוּא עָבַר בְּתוֹכָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.” (הבשורה על-פי לוקאס 4, 29-30)."

 

הייתה טענה כי ישוע ברח והגיע אל הר קדומים הוא הר הקפיצה. אז, שהרודפים כמעט השיגו אותו, הוא קפץ אל התהום ונעלם.

 

מסורת זו לפיה קפץ ישוע מההר אל העמק, איננה מקובלת  בגלל המרחק של ההר מהמרכז ההיסטורי של העיר והן בשל כך שהמקורות אינם מציינים זאת.

 

להרחבה הפניות אודות מסורות נוצריות לגבי מיקומו של הר הקפיצה

*

*

*

שנים רבות פעלה במדרון הדרום מערבי של ההר מחצבה.

 

לקראת סוף שנות ה-90' של המאה הקודמת, לאחר סיום פעולת המחצבה ונטישתה, נותרה במקום צלקת נופית, מדרונות חצובים חשופים בגובה של עשרות מטרים.

 

שיקום המחצבה נראה הכרחי, ותוכניות בעניין זה קרמו עור וגידים עם תחילת המאה ה-21.

 

בתחילה תוכנן כביש שיעבור דרך ההר, ויחבר את עפולה ישיר לנוף הגליל, במקום קטע הכביש התלול והמפותל הישן שהגיע לכניסה הדרומית לנצרת (צומת נצרת דרום).

 

פעולות התכנון והבינוי ארכו שנים, ולוו במערכה משפטית של תושבי האזור שהתנגדו לסלילת הכביש.

 

לבסוף, ב-19 בנובמבר 2008 נחנך הקטע בכביש 60, העובר דרך מנהרה בהר, ומקשר את עפולה לנצרת ולנוף הגליל אורכו של הקטע הוא שישה קילומטרים.

 

המצפור

לקראת ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בישראל בשנת 2009, נבנה בהר הקפיצה תיאטרון ענק הצופה לעיר נצרת היכול להכיל עד 45,000 צופים. במקום הוקמו טריבונות מבטון ל-7,500 איש.

 

כמו כן הוכשרו שני כבישי אספלט מפותלים המטפסים אל ההר מצפון, וסמוך ממערב לו הוכשר מנחת מסוקים.

 

המתחם הוקם על ידי עיריית נצרת, קק"ל ומשרד ראש הממשלה.

 

האפיפיור קיים במקום מיסה המונית ב-14 במאי 2009  ולפי ההערכה הגיעו כ-40,000 אנשים להשתתף בתפילה.

מבט אל נצרת

*

*

מבט לעבר הר תבור

*

חלק קטן מהאזור עליו יש תצפית

מבט אל גבעת המורה

מבט אל עפולה במרכז

מבט אל מערב העמק

 

סוף,

האם נכתב כבר
שמצפור הר קדומים
(הנקרא גם הר הקפיצה)
הוא אחד
ממצפורי הנוף
היפים ביותר בארץ?

.

תל אביב, מקבץ מראות אקראי (חורף תשפ"ד)

 

רכיבה בעיר חביב עלי מאוד.

 

משולבים בה גם פעילות פיזית וגם צילום.

 

בזמן האחרון ההעדפה היא לרכוב בתל אביב בשבת בבוקר בזמן שהתנועה רגועה.

 

ביום שבת בבוקר, 9 במרס 2024 יצאתי עם חברי מיכאל סופר לסיבוב בעיר.

 

מראש קבענו רק את כיוון מסלול ואת משך הרכיבה.

אלה מראות הדרך שנתפסו בעין המצלמה.

התחלה
במתחם הבורסה
ברמת גן 

שכונת שפירא

*

*

מתחם
כנסיית פטרוס הקדוש
,
הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית
באבו כביר

*

*

*

*

*

*

* 

רחוב הרצל ושוליו

*

*

*

*

*

שכונת פלורנטין

*

*

*

מתחם בית הקפה
בשולי שוק לוינסקי

*

*

*

שדרות רוטשילד

כיכר צינה דיזנגוף

*

*

*

*

סוף,

נהניתי  לרכוב,
נהניתי לצלם.

תודה מיכאל
שהזמנת אותי
(תרתי משמע). 

טיילת חדשה במעלה נחל תבור למול דבורייה

 

נַחַל תָּבוֹר שנקרא בערבית ואדי אל-בִּירָה, חוצה את הגליל התחתון המזרחי.

 

מוצאו של הנחל במורד המזרחי והדרומי של הרי נצרת.

 

הנחל עוקף את הר תבור מדרום וממשיך לכיוון דרום-מזרח עד לנקודת המפגש שלו עם נהר הירדן כ-3 ק"מ סמוך לקיבוץ גשר.

 

 

ישנם חוקרים הסבורים כי נחל תבור של ימינו הוא למעשה נחל קישון המקראי, או למצער המזרחי מבין שני הנחלים שנקראו כך (נחל קישון של ימינו נקרא בערבית – "אל-מוּקַטַע"). זאת בשל מספר טעמים:

 

תחילתו של הנחל היא בסמוך לח'רבת קיסון, המזוהה עם עיר הלויים המקראית קישיון שבנחלת שבט יששכר.

 

אוסביוס מקיסריה (תחילת המאה ה-4 לספירה) מציין באונומסטיקון כי קישון הוא שמו של נחל בסמוך להר תבור.

 

אשתורי הפרחי, חוקר הארץ מראשית המאה ה-14, מציין בספרו כפתור ופרח כי נחל קישון נשפך לנהר הירדן מדרום לירמוך, ונקרא בימיו "קיסון".

 

יוסף בן מתתיהו מציין בספרו קדמוניות היהודים כי בני ישראל רדפו אחר גייסותיו של סיסרא בכיוון מזרח.

 

התיאור המקראי של גריפת צבא סיסרא בנחל קישון מתאים יותר לערוצו הקניוני של נחל תבור מאשר לערוצו המישורי של נחל קישון של ימינו.

 

במפות מימי הביניים ועד ראשית המאה ה-19 מסומן נחל קישון כנחל שזורם מזרחה, באופן שמתאים למיקומו של נחל תבור.

 

מקור 

 

בשני טיולים קודמים ניר עמית ואני עברנו לאורכו האחד, דרך נוף נחל תבור עליון והשני מורד נחל תבור תחתון.

 

ביום שני 4 במרס 2024 לאחר סיום הטיול במורדות המזרחיים של הרי נצרת בין נוף הגליל ובין בית קשת ניר הציע שנמשיך דרומה מדבוריה לראות את קטע הטיילת החדשה שנבנתה במעלה נחל תבור.

 

נסענו, ראינו והתרשמנו.

 

*

צילום ניר עמית

למול דבוריה

 

*

*

*

*

צילום ניר עמית

*

צילום ניר עמית

*

*

הגשר מעל הנחל

סוף,

שמחתי להכיר
עוד אתר חדש
ולעבור לאורכו
של נחל תבור
בחלקו העובר
בבקעת כסלות
למרגלות
הרי נצרת. 

תודה ניר
על היוזמה
להגיע למקום.  

במורדות המזרחיים של הרי נצרת בין נוף הגליל ובין בית קשת

 

ישנם אזורים בארץ, שמסיבה שאיני יודע מהי לא עברתי לאורכם בהם.

 

אחד מהם הוא המורדות המזרחיים של הרי נצרת היורדים אל רמות הבזלת של מזרח הגליל התחתון.

 

ביום שני 4 במרס 2024 יצאתי לתור באזור זה עם חבריי ניר עמית (שער העמקים), דורון קדמיאל (פרדס חנה -כרכור) ועומרי בונה (גבעת אלה).

 

לאחר הסיבוב בהר יונה, אירוס נצרתי ועוד  גלשנו במורד המזרחי של הרי נצרת לעבר דרך הנוף המקיפה את הר כסולות, המשכנו ועלינו להר דבורה ונסענו צפונה לאורך דרך הנוף יער בית קשת.

 

*

המסלול במדרונות המזרחיים של הרי נצרת היורדים אל בקעת כסולות רמות הבזלת של מזרח הגליל התחתון.

מראות הדרך

קטע ראשון
במורדות הר כסולות
ובמעלה הר דבורה 

מבט על התבור מבית העלמין של נוף הגליל

מבט מדרום לעבר עין מאהיל

מבט ממורדות הר כסולות לעבר הכפר אכסל בבקעת כסולות

ממורדות הר כסולות דרומה לעבר בקעת כסלות

מבט מטיילת הר כסולות

מבט ממורדות הר כסולות לעבר הר תבור והכפר דבורייה למרגלותיו

*

*

עוד מבט ממורדות הר כסולות לעבר הר תבור והכפר דבורייה למרגלותיו

פסגת הר דבורה

מבט מהר דבורה על הר תבור הכפר דבורייה

פסגת הר דבורה

*

*

*

צילום ניר עמית

*

קטע שני
בדרך נוף ביער בית קשת 

יער בית קשת המשתרע על פני 25 אלף דונם, הוא יער מגוון. ניטעו בו עצי מחט ובהם מיני אורן, ברוש ואף עצי ארז.

 

בין העצים הנטועים טיפחו יערני קק"ל את עצי החורש הטבעי ובמיוחד את חלקות יער אלון התבור, עץ ששלט בעבר במרחב זה.

 

קק"ל סללה ביער דרך נוף המקשרת בין אזור צומת גולני להר דבורה ולנצרת עילית. אורכה כ-18 ק"מ.

 

חלק נוסף של הדרך, שאורכו כחמישה קילומטרים, מתחבר אליה משער קיבוץ בית קשת. הדרך עבירה לרכב פרטי.

 

חלקים ממנה סלולים אספלט וחלקים אחרים עשויים מצע כבוש.

 

קק"ל הציבה שלטים בדרך, ולצדה הקימה חניונים לבילוי בחיק הטבע, פרצה שבילי טיול רגליים והציבה מצפורים המשקיפים לעבר הנוף המרהיב.

*

*

*

מבט על צידו הצפוני של הר תבור

*

*

*

*

*

*

*

*

*

מרומי התל

*

מבט לכיוון העלייה

*

*

*

*

*

*

*

*

להרחבה באתר קרן קיימת
אודות המצפורים והחניונים
בדרך נוף יער בית קשת

סוף,

מסלול מרהיב ביופיו
ובמיוחד בחורף!

כל מילה
נוספת מיותרת.

תודה לכם
חבריי לטיול.

תודה עומרי
שהבאת את המפתח
לקטע הסגור
ועל הסברים שנתת בדרך.

עמק יזרעאל, מתחם באר שריד

 

בשנים האחרונות נחנכים אתרים רבים המשמרים את מורשת העבר ומשמשים לרווחת הבאים אליו.

 

אתרים חדשים אלה גם מוגשים לבעלי מוגבלויות.

 

אחד מאתרים אלה הוא מתחם 'באר שריד' בפארק שגיא 2000 בעמק יזרעאל.

 

האתר נחנך לפני מספר שבועות, במחצית חודש ינואר 2024.

 

ביום שני 4 במרס 2024, בשעת אחרי הצהרים המאוחרות, בדרך חזרה מטיול במורדות המזרחיים של הרי נצרת, חברי ניר עמית הציע שנראה את המקום.

 

סטינו מהדרך ונכנסנו להתרשם מהמתחם הקטן והצנוע.

 

*

*

פארק 'באר שריד', הינו חלק מאזור התעשייה 'שגיא 2000' והוקם בשיתוף הפעולה בין עיריית מגדל העמק והמועצה האזורית עמק יזרעאל

 

מטרת הקמתו לחבר בין התעשייה לנוף, הקהילות השונות בעמק ובין האדם לטבע.

 

הפארק שבמרכזו נמצאת הבאר כולל גם גן עצי פרי ופינות ישיבה לרווחת הציבור.

*

מיקום הבאר

כאמור, במרכז הפארק נמצאת באר ששימשה כנראה מקור מים של העיר קדומה הנמצאת על תל-שדוד (תל שריד) והמזוהה עם העיר שָׂרִיד בקצה נחלתו של שבט זבולון ועל שמו נקרא הקיבוץ.

 

המים מהבאר הובאו לקיבוץ בחביות עץ גדולות על עגלה רתומה לפרדות.

 

בראשית שנות ה-30' של המאה העשרים  נקדחה באר עמוקה יותר שממנה נשאבו המים והוזרמו בצינור למגדל המים שעל הגבעה והלאה לשריד.

 

הבאר המשיכה לשמש כמקור מים לרועים ערביים שהשקו במימיה את עדרי הצאן.

הבאר, הקיבוץ והתל בראשית שנות ה-40' של המאה העשרים

"מעשה חלם" ראבק….מי החכם שקבע את צבע המלל, מישהו מצליח לקרוא?

 

פרויקט הקמת הפארק הוא פרי מאמציו של חבר קיבוץ שריד גדעון ברטל ז"ל  שראה בשימור המקום ושחזורו משימה לאומית חשובה.

 

גדעון ידע שבמקום ממזרח לשריד, שהוקם בשנת 1921, נמצאת באר שממנה הביאו מים לקיבוץ, כנראה משנת 1926.

 

לגדעון ז"ל היה חלום שכאשר הוא יפרוש לגמלאות הוא יחשוף את הבאר ויבנה במקום פינת חמד לימים שעברו.

 

בתחילה כדי להכשיר את המקום הוא חשף בידיו את הבאר שהייתה חבויה בסבך הקנים.

 

הקנים בשולים מעידים כיצד נראה מקום טרם חשיפת הבאר

 

במהלך שנת 2017 הבאר שוקמה ושוחזרה ביוזמת קבוצת חברי שריד ובעזרת רשות ניקוז קישון, מ.א. עמק יזרעאל וקיבוץ שריד.

 

חנוכת המקום הייתה בט"ו בשבט תשע"ח (תחילת פברואר 2018) אז, ילדי הגן בשריד נטעו בסמוך לבאר שיחים ועצי פרי.

 

בהמשך הזמן הועברו למתחם גם עצי זית שהועתקו מאזור הבנייה של שכונת שריד במגדל העמק.

 

גדעון גייס גם את משפחתו של זאב צחר ז"ל שהיה אחראי על המים בשריד והמשפחה שלו גם תרמה סכום כסף על שמו.

 

לאחר מותו של גדעון ניתנה הבטחה שיהיה המשך לפרויקט ואכן ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל אייל בצר בשיתוף עם ראש עיריית מגדל העמק אלי ברדה השלימו את הקמת הפארק.

 

*

קבוצת ילדי מצווה בקיבוץ הכינה שלט מוזאיקה על הרצפה לפי תמונה של השור המוביל את המים 

*

כל הבאר בנויה מאבני גיר מסותתות.

 

עומקה של הבאר כ-3 מטר ויותר.

 

חלקה התחתון הוא עגול וחלקה העליון הוא מרובע.

 

המים נובעים מתחתית הבאר במשך כל השנה ותפוקתה כ–5 מ"ק לשעה או 50000 מ"ק לשנה.

 

*

צילום ניר עמית

אבן לזכרו של איש המים של קיבוץ שריד – זאב צחר ז"ל.

צילום ניר עמית

סוף,

האתר הצנוע מכובד,
נגיש, מרשים
ומשמר מורשת העבר.

כן ירבו אתרים שכאלה!

תודה ניר
על היוזמה
להגיע למקום
שלא הכרתי.

הר יונה, אירוס נצרתי ועוד (חורף תשפ"ד)

 

איריס נצרתי הוא פרח הדור ומפואר.

 

לרוב פריחתו תלויה במזג האוויר והיא מתחילת מהמחצית השנייה של פברואר ונמשכת עד לתחילת אפריל. תקופת הפריחה העיקרית היא באמצע מרץ.

 

את האירוס הנצרתי ניתן לראות במספר מקומות בארץ.

 

ביום שני 4 במרס 2024, רצינו לראות את האירוס הנצרתי בנקודת ההתחלה של הטיול במורדות המזרחיים של רכס הרי נצרת בפסגת הר יונה שנמצא בתחום נוף הגליל (לשעבר נקראה נצרת עילית).

 

 

היינו ארבעה: ניר עמית (שער העמקים), עומרי בונה (גבעת אלה), דורון קדמיאל (פרדס חנה כרכור) ואני (מבשרת ציון).

 

אל פסגת הר יונה עלינו בדרך החוצה את אתר הבנייה החדש במורדת המזרחיים בהר.

 

*

צמוד, בדרך קרוב לפסגה, פגשנו את האירוס הנצרתי שהודיע לנו "אני כאן ואני היפה ביותר שתוכלו לראות היום, ולכן כדאי לכם לעצור לראות אותי, להתרשם ממני ולצלם" הוא עוד הוסיף "אני חושב שבזמן זה אני היחיד בפסגה השאר טרם פרחו".

 

כך היה!

 

עצרנו, התלהבנו וצלמנו.

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

 

עלינו לפסגה ויצאנו לסיבוב בשביל סביבה.

*

*

אירוס נצרתי כמעט ולא ראינו, אבל מראות הסיבוב  היו מופלאים.

 

מוזמנים לראות את המראות ובסייפא את מראה האירוס הנצרתי.

 

צילום ניר עמית

*

*

*

צילום ניר עמית

*

*

*

*

*

*

*

******

 

 

אִירוּס נַצְרָתִי או אִירִיס נַצְרָתִי הוא מין בסקציית אירוסי ההיכל, בתת-סוג אירוס בסוג אירוס.

 

האירוס הנצרתי אנדמי לצפון ארץ ישראל, לבנון, ירדן וסוריה.

 

המין גדל בארץ ישראל בהרי נצרת, גבעת המורה בהרי נפתלי ולרגלי החרמון. מן העבר המזרחי של הירדן, האירוס הנצרתי צומח בחבל הגלעד במדינת ירדן

 

*

 

עלה העטיף הפנימי הוא לבן עד תכלת בהיר, מרושת בעורקים דקים ומנוקד בנקודות קטנות בגוון כהה יותר.

 

עלה העטיף החיצוני מנוקד בצפיפות בנקודות כהות על רקע לבן עד קרם בהיר, המתלכדות ליצירת כתם כהה במרכזו.

 

העלים רחבים, והם כפופים כמגל. פוריות הפרחים נמוכה, ונוצרים מעט מאוד זרעים.

 

הצמח מתרבה בעיקר על ידי קני שורש, השולחים שלוחות ארוכות לצדדים, ויוצרות קבוצות של צמחים זהים על שטח של מספר מטרים.

 

*

 

להרחבה אודות האירוס הנצרתי ראו באתר "צמח השדה"

סוף,

המראות של הפריחה מרהיבים
ובמיוחד של האירוס הנצרתי.

מומלץ להגיע ולראות!

תודה עומרי
שהובלת אותנו למקום!