מע'ר היא אחת מ-12 הערים הערביות בישראל והיא עיר מעורבת בה מתגוררים מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

 

הערים הערביות בישראל בגליל: נצרת, שפרעם, טמרה, סכנין ומע'ר; בוואדי ערה: אום אל פחם; בשרון: בקעה אל ע'רביה, קלנסואה, טייבה, טירה וכפר קאסם ובנגב: רהט,

 

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף מאי 2022 (אומדן), מתגוררים במע'אר 23,724 תושבים מתוכם כ-60% הם דרוזים, כ-20% הם מוסלמים, וכ-20% הם נוצרים.

 

ביום ראשון 26 ביוני 2020, בקרנו את הקהילה הנוצרית במע'ר.

 

הביקור במע'ר הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

במע'ר עברתי פעמים רבות ומעולם לא עצרתי לבקר ביישוב, קל וחומר לא אצל הקהילה הנוצרית.

 

למתחם הקהילה הנוצרית הגעתי לראשונה באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

 

במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי אודות הקהילה הנוצרית ביישוב ולכן אשוב אליו.

 

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), ורדה בן חורין (נטף), אבס (גניגר), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט).

 

את הביקור במקום תאם עמיתי מורה הדרך מונדר חליאלה (סכנין).

 

אל מע'ר הגענו לאחר הביקור הקהילות הנוצריות בעלבון שבגליל התחתון.

 

על פי התיאום היינו אמורים להגיע עם תום תפילת יום ראשון ואז להיפגש עם כהן הדת, ד"ר אבונה פאוזי חורי.

 

אולם, הקדמנו. כך זכינו להיות נוכחים בחלקה האחרון של התפילה בה נכחו רבים מאנשי קהילה 200 – 300 איש.

 

לאחר התפילה ולאחר שהקהל התפזר, אבונה פאוזי התפנה למספר דקות לשוחח עמנו.  סיפרנו לו על המיזם ועל מטרת הגעתנו למקום.  הוא סיפר לנו על עצמו.

ד"ר אבונה פאוזי חורי (1948), יליד פסוטה משמש ככהן דת של הקהילה הנוצרית יוונית -קתולית מאז שנת 2007. לימודיו לקראת הכשרתו ככהן דת היו באוניברסיטה קתולית בצרפת בין השנים 1964 ל-1971. לאחר הסמכתו חזר לארץ וכיהן ככהן דת של הקהילות בפסוטה, חורפיש, ותרשיחא. בין השנים 1978 ל-1986 למד תיאולוגיה ומדעי דתות בסיומם קיבל תואר שלישי (ד"ר ). בשנת 2005 הוסמך כדיין בבית הדין הכנסייתי.

לצידו פועל ככהן דת גם אבונה מוניר מזאוי שלצערו לא יכל להתפנות לשוחח עמנו.

 

לאחר מכן המשכנו ושוחחנו עם מר ג'אסן רושרוש (חבר ועד הקהילה, גמלאי משטרת ישראל ושגריר המועצה העולמית לשלום) ועם מר איברהים מזלבט (אף הוא חבר ועד הקהילה, ושגריר המועצה העולמית לשלום ועובד כאח במוסד רפואי במגדל). בשיחה השתתפה גם גב' ואפה קרוואני (אם הבית של הכנסייה)

 

השניים הרחיבו וסיפרו לנו על עצמם, על הקהילה, על פעולותיה, על הכנסייה. הם גם דברו על הקשיים הבירוקרטיים בהקצאת קרקע ובקבלת היתרי בניה. השיחה איתם הייתה מרתקת.

 

לאחר השיחה בכנסייה עברנו לבניין הצמוד ועלינו לקומה עליונה לביתו למשרדו של אבונה פאוזי חורי שאירח אותנו לכוס קפה וגם שם המשכנו ושוחחנו.

 

לאחר מכן, הסתיים הביקור ויצאנו איש איש לדרכו.

 

הביקור מפגש / סיור/ צילום בקהילה הנוצרית במע'ר היה מעניין ובו למדנו עוד על הקהילה הערבית נוצרית גדולה בגליל.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו בביקור במע'ר.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

*****

מעט מידע על מע'ר

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום מע'ר בגליל התחתון המרכזי

מיקום מע'ר
על מורדות הדרומיים של הר חזון 
בגובה של כ-400 מ' מפה"י
משני צדדי כביש 806 וכביש 807
ממערב ומדרום לו עובר נחל צלמון.

*****

לפי נתוני
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים במע'אר 23,724 תושבים
מתוכם כ-60% הם דרוזים,
כ-20% הם מוסלמים,
וכ-20% הם נוצרים.

***

היבט המוניציפאלי
מע'ר הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1956,‏
היום היא עיר
שהוכרזה בשנת 2021,
מע'ר היא העיר היחידה בישראל
שבה רוב דרוזי;

תחום שיפוט העיר מתפרש
על פני כ-20,760 דונם

שטח הבנוי של מ'ער
מתפרס על כ-15%
מתחום השיפוט
על כ-3,110 דונם
בעיר שבע שכונות
ואחת היא השכונה הנוצרית 

*****

מעט אודות מע'ר

מע'אר הוא יישוב עתיק. הרומאים קראו לו "זאר".

 

ייתכן כי זהו הכפר שנקרא בתקופה הרומאית ובתקופה הביזנטית "מעריה" – מקום מגוריה של משפחת הכוהנים בילגה.

 

יש האומרים כי השם "מע'אר" מקורו במילה "מערה", בשל המערות הרבות שביישוב.

 

לא ידוע מתי נוסד הכפר מע'ר ומי היו תושביו הראשונים. העדות הראשונה בכתב לקיומו של הכפר  היא במסמך משנת 1168 . לפי מסמך זה מסר מושל חיפה הצלבני את הכפר , יהד עם כפרים אתרים, לידי מושל טבריה, וקיבל בתמורה לכך סכום כסף מסוים .

 

העדות הבאה על מע'אר היא מן המאה הט"ז, והיא כוללת תיאור רחב יותר של הכפר. אולם אין מקורות על מוצאם של תושבי המקום

 

על פי מסורות המקומיות, משפחה אחת מעידה שאבותיה באו לפני כארבע מאות שנה מלבנון ; משפחה אחרת גורסת שהגיעה מתורכיה לפני כמאתיים שנה. יש משפחות קושרות את בואן למע'ר עם הריסת הכפר סלאמה, שנחרב בידי המנהיג הבדווי דאהר  אל-עמר בשנת 1776. דרוזים אתרים באו למקום במחצית הראשונה של המאה העשרים מסוריה ומלבנון, וחלקם עזבו בשנת 1948.

 

בשנת 1852 העריך רובינסון כי שני שלישים מתושבי מע'אר הם דרוזים, והשאר והשליש הנותר נוצרים ומוסלמים. הערכות דומות היו מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1878 בעת העריך גרן כי אוכלוסיית הכפר, בשנת 1887 ששומכר מסר מספרים על אוכלוסיית וכך גם במפקד הרשמי שנערך בשנת 1931,

 

התושבים במע'אר התפרנסו לכל אורך ההיסטוריה ממטעי הזיתים ומענפי חקלאות אחרים. לאורך ההיסטוריה נודע השמן של מע'אר כשמן משובח ביותר. מערות ישנות וחפירות בסלעים שימשו לייצור יין ושמן.

 

לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שערכו רשויות המנדט נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-2,140 נפשות ושטחו השתרע על פני 55,583 דונמים (מתוכם 9,992 דונמים של שטחים ציבוריים). האומדן כלל גם את האוכלוסייה והשטח של הכפר הסמוך אל-מנסורה.

בשנת 1956 הוכרזה מע'אר כמועצה מקומית וראשי המועצה המקומית בעיירה מאז ועד היום היו מבני העדה הדרוזית, עדת הרוב.

 

 

במלחמת לבנון השנייה ספג היישוב מספר פגיעות של רקטות חזבאללה. בהתקפות אלה נהרגו שתי נשים.

 

מקור, הפניות והרחבות ראו גם שכיב סאלח, ‏מע'אר – אנטומיה של כפר מעורב, קתדרה 81, ספטמבר 1996, עמ' 94-75

 

התנגשות בין בני העדה הדרוזית והנוצרית בשנת 2005

חיי היום־יום בין בני העדות השונות במע'ר  מתנהלים לרוב על מי מנוחות, אך לפעמים ניצתות מריבות ומהומות בין בני הנוער על רקע עדתי. ברוב המקרים מתערבים המכובדים ביישוב למניעת מקרים אלה.

 

במרץ 2005 התלקחו ביישוב מהומות קשות שבהן השחיתו צעירים דרוזים רכוש של נוצרים.

 

תושבי המקום, נוצרים ודרוזים, הסתכסכו לאחר שהופצה שמועה זדונית שלא היה לה ביסוס כי אחד התושבים הנוצרים הפיץ באינטרנט תמונות של דרוזיות, בוגרות כיתה י"ב, שעברו עיבוד ממוחשב כך שייראו כתמונות עירום. על פי השמועות, הוא נעזר בחבר, נוצרי מכפר סמוך.

 

השמועה הלכה ופשטה, בערב יצאו דרוזים רבים לרחובות וביקשו להתנקם בנוצרים. למקום הוקפצו כוחות גדולים של משטרה, ובסיוע נכבדי הכפר ניסו להרגיע את הרוחות.

 

יום למחרת התחדשו המהומות ביתר שאת. במרכזה של השכונה הנוצרית הושלכו חזיזים ונפצים ונשרפו כמה בתי עסק ומכוניות, השייכים לנוצרים בכפר. תושבי הכפר דיווחו גם על בתי מגורים שעלו באש, ותושביהם התפנו מהמקום.

 

רבים מהתושבים הנוצרים ששהו בבתיהם חשו באווירת הפחד וחששו כי ההמון הזועם שיצא לרחובות ינסה להגיע לבתים.

 

מספר תושבים סיפרו, כי דרוזים תושבי הסביבה היו מעורבים אף הם במהומות, לאחר שחבריהם ממע'ר הזעיקו אותם למקום.

 

ראשי המועצה המקומית קראו לצעירים לעזוב את המקום במערכת הכריזה.

 

המשטרה שחקרה את העניין הגיעה למסקנה כי "השמועות אודות תמונות העירום הן שמועות מופרכות, שאין אמת בבסיסן".

 

שלושה חודשים אחרי המהומות התקיימה סולחה בין הנוצרים לדרוזים ביישוב מטרתה ליצור תחושה של שלום ואחווה, ותקווה לצאת לדרך חדשה

 

ראו כתבות ב-Ynet  שרון רופא – אופיר כפר מע'ר: סוף שבוע של מהומות, 12 בפברואר 2005 וגם שרון רופא סולחה בין הדרוזים לנוצרים במע'ר, 18 במאי 2005

 

אכן מאז שבו העניינים לסדרם והיחסים בין העדות תקינים.

 *****

במע'ר יש רק קהילה נוצרית אחת
המשתייכת לכנסייה היוונית – קתולית
 המונה כ4,800 נפש
ומדורגת הקהילה היוונית – קתולית
רביעית בגודלה,
אחרי הקהילות בחיפה, נצרת ושפרעם

*****

הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים.

 

מחוז צפון שבו מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל: בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו) בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא) ביישובים מעורבים אחרים (עילבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף) ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) בכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

מחוז ירושלים שבו מיעוט קטן מאד נמצא בערים ירושלים וביפו.

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

"הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" החולש גם על הקהילות בבית לחם, ברמאללה, יפו, ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד הפטריארך יוסוף עבסי. 

 

בראש המחוז הצפוני שכאמור, מספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

 

מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאתא מהכפר עילבון.

 

מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ: בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו; בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא וגם ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, חורפיש,  תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען,  יפיע וכפר יאסיף;. קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, עארבה, ריינה מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.

הכנסייה של הקהילה נוצרית

הכנסייה של הקהילה, על שמו של גאורגיוס הקדוש.' נבנתה בשנת 1964 והיא נחשבת "כנסייה חדשה".

 

כעבור זמן, מסיבות שאינן ידועות, הרסו את הכנסייה הישנה, שנמצאה במרכז הכפר , כמעט בגבול בין השכונה הנוצרית לדרוזית. כנסייה עתיקה זו נבנתה כנראה בראשית שנות השמונים של המאה הי"ט, על שמו של גאורגיוס הקדוש.'

גאורגיוס הקדוש

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית וכך השתמר גם בזרם היווני- קתולי..

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

 

הייחוד של הכנסייה

היא משמרת אלמנטים של הכנסייה המזרחית העתיקה תוך משילוב אלמנטים של הכנסייה הקתולית המערבית

 

כיוון הכנסייה הוא לכיוון דרום ולא לכיוון מזרח כמקובל במרבית הכנסייות. הסיבה כנראה הוא הטופוגרפיה של המשבצת הקרקע עליה נבנתה הכנסייה.

 

******

******

סוף דבר

*****

הגם שביקור מפגש/סיור/צילום זה היה קצר,
הוא היה מעניין ומרתק מאוד

*****
למדנו להכיר עוד הקהילה גדולה
של העדה הנוצרית בישראל בכלל
ושל העדה היוונית – קתולית בפרט

****

נחשפנו מעט מאוד לדמותה של העיר מע'ר

***
התרשמנו מאוד מהכנסייה המרשימה המשרתת את הקהילה 

***

שמחנו שהייתה לנו הזדמנות
להיות נוכחים אפילו לקראת סיום תפילת יום ראשון

****

הסיפורים האישי  של כהן הדת אבונה פאוזי ח'ורי היה מעניין.

*****

גם הפגישה עם אנשי הקהילה ע'רסן רושרוש ואיברהים מזלבט
הייתה מלבבת 

*****
נודה לכל אלה שתרמו להצלחת הביקור:

לעמיתנו מונדר חאלילה שתאם את המפגשים,

לאבונה פאוזי חורי על קבלת הפנים הנעימה

לע'רסן רושרוש ואיברהים מזלבט על השיחה הנעימה והאירוח

לחברי שהצטרפו לביקור

 

אוכלוסיית היישוב הערבי עלבון  הנמצא בגליל התחתון הייתה בעבר כולה נוצרית והיום היא פחות משלושה רבעים ממנה.

ביום ראשון 26 ביוני 2022, בקרנו בשתי הקהילות הנוצריות בעילבון.

 

הביקור בעילבון הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

לעילבון הגעתי לראשונה בדצמבר 2015 ואחר כך באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

 

במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי אודות הקהילות הנוצריות ביישוב ולכן אשוב אליו.

 

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), אבס (גניגר), ענת אמיר יגאל (מעלה גמלא), ורדה בן חורין (נטף), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט).

 

את הביקור במקום תאם עמיתי מודה הדרך מונדר חליאלה (סכנין).

 

בשעת בוקר התכנסנו בכניסה המערבית לעלבון משם נסענו ביחד, מרחק קצר למתחם הכנסייה היוונית – קתולית.

 

בכנסייה פגשנו את כהן הדת אבונה כארים חורי שקיבל אותנו לשיחה קצרה לפני תפילת ייום ראשון. הוא סיפר לנו על עצמו, על הקהילה ועל הכנסייה.

אבונה כארים חורי (1971) הוא נזיר, אינו נשוי, יליד חיפה לאחר לימודי בית ספר התיכון פנה ללימודי מחשב בטכניון אולם לא סיימם מאחר והבין שעליו לשרת כאיש דת. במשך 6 למדים למד באוניברסיטה הנוצרית הקתולית בג'וניה (מצפון לביירות) וסיים תואר ראשון ושני בלימוד תיאולוגיה ופילוסופייה. הסמכתו בשנת 2000, ככהן דת, לאחר השנה השביעית ללמודיו, הייתה במנזר היווני – קתולי מוחלס בצידון. שחזר לארץ שירת כאיש דת בבית לחם, בית סחור, תייאסיר ושפרעם. אבונה כארים חורי מתגורר במבנה הצמוד לכנסייה ושיך לקהילה היונית – קתולית.

לאחר השיחה עם אבונה כארים חורי, הסתובבנו בכנסייה והתרשמנו ממנה.

 

חיכינו בכניסה ובינתיים הגיעו אנשי הקהילה לתפילת יום ראשון שהחלה בשעה 09:30.

 

נכחנו בתפילת במשך מחצי שעה.

 

המשכנו בנסיעה קצרה בכפר והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

לצערנו, תפילת סוף השבוע של הקהילה היוונית – אורתודוכסית התקיימה יום קודם, ביום שבת. לכן, לא פגשנו את כהן הדת של הקהילה אבונה ספדרון שוקהא שניהל באותו זמן את תפילת יום ראשון בכנסייה היוונית – אורתודוכסית בתורען. הוא גם משמש כהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית בכפר בורקין (הסמוך לג'נין) שם מנהל את התפילה ביום שישי.

 

בכנסייה קיבל אותנו מר סלים זרייק הממונה ואחראי על הכנסייה מטעם הקהילה .

 

סלים זרייק סיפר לנו על היווצרות הקהילה היוונית – אורתדוכסית, לפני כמאה שנים שאנשיה, כולם, שייכים לבית זרייק ולפני כן היו שייכים לקהילה היוונית – קתולית כפי שיוצג בהמשך.

 

לאחר הביקור בכנסייה המשכנו ושוטטנו בנסיעה בעילבון ובהמשך נסענו לעבר מע'ר.

 

הביקור מפגש / סיור/ צילום היה קצר, מעניין ובו למדנו עוד על הקהילות הערביות נוצריות ביישובים בגליל.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו מפי כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית ומפי האחראי על הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום עלבון
בגליל התחתון המרכזי

****

מיקום עילבון

על גבעה בגובה 200 מ' מעפ"ה
המהווה את הקצה המזרחי של רכס הרי יודפת
ולמול הקצה הצפון מזרחי של בקעת בית נטופה

היישוב עלבון נמצא
ממזרח לכביש האזורי, כביש 806 
ממערב לדרך הארצית, כביש 65
מדרום ליישוב מע'אר ולמאגר צלמון

*****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בעילבון 5,800 תושבים
מתוכם 71% הם נוצרים
ו-29% הם מוסלמים

****

היבט המוניציפאלי:
עילבון היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1973

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-4,830 דונם

שטח הבנוי של עילבון  
מתפרס על 18%
מתחום השיפוט
על כ-870 דונם

מעט אודות תולדות עלבון

 

ממצא כלי החרס מחפירות שנערכו בשנת 2013 מלמד לראשונה שראשית ההתיישבות בעילבון הייתה כבר בתקופת הברזל 2. נראה כי בתקופות הרומית והביזנטית השתרע היישוב בכל שטח השלוחה. על סמך הממצא הקרמי נראה כי היה פער ביישוב האתר בתקופה האסלאמית הקדומה והוא יושב מחדש בתקופה הממלוכית וממשיך להתקיים עד לימינו.

 

לפי מסורת מקומית היישוב הנוכחי נוסד במאה ה-19 על ידי תושבים ערבים-נוצרים מהיישוב הסמוך דיר חנא וגם מכפרים שכנים אחרים,  עראבה , סח' נין , שפרעם וכפר כנא כמו כן , לכמה מתושבי הכפר היו קרובי משפחה בלבנון.

 

רשימת מיסוי מהתקופה העות'מאנית מעידה כי ההתיישבות בכפר מוכרת כבר במאה ה-15.

 

שם הכפר משמר כנראה את שמו של היישוב היהודי הקדום עיילבו, שבתקופת המשנה והתלמוד התגוררה בה משמרת הקוץ, אחת מ-24 משמרות כהונה. בתחומי היישוב נמצא ציונו של התנא רבי מתיא בן חרש.

 

מכיוון שהכפר הערבי בנוי היום על גבי האתר הקדום, ולא נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות, מעט מאד ידוע על אופיו של היישוב הקדום. למרות זאת, אין ספק שהיישוב העתיק התרכז סביב הגרעין הקדום של הכפר, בחלק הצפוני של השלוחה עליה בנוי הכפר היום.

 

השנת 1875 מציין החוקר הצרפתי ויקטור גרן: "הכפר הזה נבנה באתרה של עיירה קדומה, אשר יש בה עוד שרידים דלים של בנין מקושט בעמודים, שאולי היה בית כנסת". כיום פזורים חוליות עמודים ופריטי בניה מגזית באזור הגרעין העתיק ומורדותיו, (בעיקר במורד המערבי ובאזור בנין הכנסייה החדשה), אך מקום המבנה הציבורי, בית הכנסת העתיק, טרם אותר.

 

עילבון מופיעה במפת הקרן לחקר ארץ ישראל (1880). ב-1879 הוקמה כנסייה קתולית בכפר ביוזמתו של הכומר בולוס אשקר.

 

הכנסייה הראשונה נבנתה בשנת 1886.

 

חדר הלימוד הראשון לבנים בכפר נבנה בשנת 1899 על ידי כמרים גרמנים קתולים. בשנת 1905 נבנה חדר לימוד דומה לבנות.

 

במפקד האוכלוסין שערכו הבריטים ב-1931 נמנו בכפר 85 בתים מיושבים, אשר בהם 404 תושבים, מהם 372 נוצרים והשאר מוסלמים.

 

בשנת 1943 הוקם בית ספר יסודי ממלכתי שמנה שני חדרים. חדרים אלה עדיין מהווים חלק מבית הספר כיום.

לאחר קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות (1948) הכפר נמצא בקו החזית בו חנו בכפר כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י ואנשי הכפר שיתפו איתם פעולה. דיעה אחרת היא וחניית יחידה של צבא ההצלה בקרבתו , עוררו דאגה בקרב התושבים והם טיכסו עצה כיצד לשמור על חייהם ועל בתיהם . רבים מהם חשו שהם נתונים בין הפטיש לסדן , בין צבא ההצלה המציק להם , לבין צה "ל העלול לנקום בהם בגלל התבצרות מתנדבי צבא ההצלה ליד יישובם ( המתנדבים שכנו מחוץ לשטח הכפר אך מפעם לפעם קיבלו סיוע מהתושבים ) .

 

במסגרת מבצע חירם לסילוק צבאו של קאוקג'י מהגליל, נכבש הכפר על ידי חטיבת גולני. בקרב, שנערך החל משעות אחר הצהריים של ה-29 באוקטובר 1948, נתקלו כוחות צה"ל בהתנגדות חזקה וכנראה צעירי הכפר בלחימה לצד חייליו של קאוקג'י. סמוך לחצות יום זה  הצליחו להיכנס לכפר לאחר שכוחות צבא ההצלה נסוגו ממנו. לאחר כיבוש הכפר נרצחו 14 מתושביו על ידי החיילים כנקמה על כך שראשיהם של שני חיילים ישראלים שנהרגו בקרב עם אנשי קאוקג'י נכרתו ונישאו בתהלוכה ברחובות הכפר. הטענה שתושבי הכפר השתתפו בתהלוכה או הריעו לה. לעומת זאת, תושבי הכפר טענו שהם הביעו מורת רוח אל מול התהלוכה והסתגרו בבתיהם בעת התרחשותה. תושבי הכפר גורשו לכיוון גבול לבנון ובכפר נשארו רק מספר כהני דת וזקנים.

 

במפקד האוכלוסין בנובמבר 1948, על פיו נקבע אלו ערבים רשאים להישאר במדינת ישראל, הכפר היה ריק מאדם. חלק מאנשי הכפר נשאר בסביבתו, וחלק אחר הפך לפליטים בלבנון. אנשי הכפר פנו לגורמים שונים בבקשה לחזור אליו. ב-7 בדצמבר 1948 פנה יגאל ידין למשרד החוץ וביקש חוות דעת לגבי השבת אנשי עילבון לכפרם. תשובת יעקב שמעוני הייתה שאין אפשרות להחזיר ערבים שברחו כל עוד המלחמה נמשכת, גם אם נגרם להם עוול. כארבעה חודשים לאחר כיבוש הכפר שלח מוכתר הכפר ביחד עם מספר כמרים מכתב לשר לענייני מיעוטים, בכור-שלום שטרית, ובו בקשה להשיב את תושבי הכפר, מכיוון שהם לא ברחו אלא גורשו. אל שיטרית הגיעו גם לחצים מצד גורמים כנסייתיים בינלאומיים וגורמים פוליטיים בישראל, בהם אנשי מפ"ם. בתחילה הורשו תושבי הכפר ששהו בישראל לחזור לכפר, ובקיץ 1949 הושג הסכם בין המדינה והכנסייה היוונית קתולית, על פיו הורשו תושבי הכפר לחזור לישראל תמורת הבטחת הכנסייה לשתף פעולה עם ישראל. עם זאת, תושבי הכפר נחשבו לנפקדים ונכסיהם נוהלו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

 

בנובמבר 1954 התגוררו בכפר כ-815 תושבים, כולם נוצרים, שבאותו זמן חנכו בכפר כנסייה חדשה.

 

במחצית שנות ה-50'  רוב תושבי הכפר, כ-700 תושבים, היו יוונים קתולים, והשאר היו אורתודוקסים.

 

במחצית שנות ה-50' בין הקתולים, שהפגינו יחס חיובי למדינת ישראל, לאורתודוקסים, שהיו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שררה מתיחות רבה, שהובילה למעשי אלימות. לדוגמה, הנער סוהיל זוריק, נשרף למות לאחר שביתו של אחיו, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בעילבון, הוצת. באוגוסט 1953 הוגלו שבעה פעילים קומוניסטים מהכפר ליפו למשך שנה, לאחר שפקידים ממשלתיים הותקפו על ידי תושבי הכפר, ונטען שהסתה קומוניסטית הייתה הגורם לכך. אולם, עם השנים המפלגה הקומוניסטית זכתה להשפעה רבה יותר בכפר.

 

ביוני 1968 התגוררו בכפר כ-1,600 תושבים, כולם נוצרים. באותו זמן טרם חובר הכפר לרשת החשמל וטרם נסללו בו כבישים פנימיים.

 

במהלך השנים נוספו לכפר תושבים מוסלמים שגרו קודם לכן בכפר חיטין, ובדואים שנדדו באזור.

 

בשנת 1965, במסגרת מדיניות של הקמת מועצות מקומיות ביישובי המיעוטים בגליל, הוחלט להפוך את עילבון למועצה מקומית, אולם הדבר יצא אל הפועל רק בשנת 1973.

 

מקור, הפניות והרחבות 

*****

 הקהילות הנוצריות עלבון
משתייכות לשתי הכנסיות
הרוב לכנסייה היוונית – קתולית, כ-4000 נפש
המיעוט לכנסייה היוונית – אורתודוכסית, כ-400 נפש

 

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בעלבון
"הישנה" נבנתה בשנת 1886

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בעלבון
"החדשה" נבנתה בשנת 1954

הכנסייה נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית בעלבון

הכנסייה נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס).

 

הקהילה האורתודוכסית בעלבון
נוצרה בשנת 1928 

הקהילה האורתודוכסית בעילבון נוצרה בשנת 1928. היווצרות הקהילה נבעה מהרצון של של מוכתר הכפר, סלים זרייק, להתגרש מאשתו שהייתה עקרה ולא יכלה ללדת. מאחר ובכנסייה הקתולית אין גירושין, סלים זרייק ומשפחתו המצומצמת פנו לכנסייה היוונית – אורתודוכסית בה מותר הגירושין.  במהלך מאה שנה גדלה והתרחבה משפחת זרייק וכאמור, כיום כל אנשי הקהילה היוונית אורתודוכסית משתייכים אליה.

 

גם כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית
נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

סוף דבר

*****

הגם שביקור מפגש/סיור/צילום זה היה קצר,
הוא מעניין, ומרתק מאוד

*****
למדנו להכיר עוד הקהילה גדולה
של העדה הנוצרית בישראל

****

נחשפנו במעט לדמותו של היישוב עלבון

***
התרשמנו מאוד משתי הכנסיות
המשמרות את אופייה של הכנסייה המזרחית

***

שמחנו שהייתה לנו הזדמנות
להיות נוכחים בזמן תפילת יום ראשון

****

הסיפורים האישי  של כהן הדת אבונה כארים ח'ורי היה מעניין.
למדנו על דרכו של איש דת המוכשר להיות כהן קהילה גדולה 

*****

גם הפגישה עם האחראי על הכנסייה היוונית – אורתדוכסית 
הייתה מלבבת ונעימה.
שמחנו שהוא פתח לנו את דלתות הכנסייה
הרעיף אהבה
וריתק אותנו בדבריו על היווצרות
הקהילה היוונית – אורתודוכסית בעלבון.

*****
נודה לכל אלה שתרמו להצלחת הביקור:
לעמיתנו מונדר חאלילה שתאם את המפגשים,

לכהן הדת האב כרים חורי,

לאנשי הקהילה היוונית – קתולית
שהסכימו שנהיה נוכחים בזמן התפילה

למר סלים זרייק

לחברי שהצטרפו לביקור 

דברים שכתבה עידית חגי לאחר הסיור: שלום לך עמירם – בזכותך אתמול כולנו זכינו – המיסות בכנסיות, האנשים המאמינים שהגיעו אליהן, השירה הרמה, ההשתתפות של בני כל הגילים, האוירה החגיגית – אפשר היה להרגיש את התרוממות הרוח של המשתתפים, את תחושת הקהילה, המתכנסת יחדיו, כדי לערוך טקס, המקובל על כולם מדורי דורות. זה היה כל כך יפה. תודה

 

יישוב הערבי שעב נמצא במדרונות הרי גליל התחתון המרכזי.

ישוב נמצא ממזרח לעכו בין סכנין במזרח ובין ג'דדה – מכר

בשעב מתגוררים היום רק מוסלמים!!

עד שנת 1946 התגוררו בכפר שתי קהילות נוצריות קטנות:
קהילה יוונית – אורתודוכסית וקהילה יוונית – קתולית.

 

לאחר עזיבת התושבים הנוצרים את המקום נעזבו גם הכנסיות והפכו לעיי חורבות.

 

אחרי עשרות שנים שופצה הכנסייה היוונית – אורתודוכסית ביוזמת הבישוף של עכו ומספר כהני דת מהכפרים בגליל המערבי.

 

ביום חמישי 23 ביוני 2020 עם סיום הביקור כנסיות הקהילות הנוצריות ביישוב ג'דידה – מכר שבגליל המערבי נסענו לבקר בכנסייה המשופצת.

 

הביקור בכנסייה בשעב הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות היום והתגוררו בעבר הקהילות הנוצריות בישראל בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד) שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות. 

 

את הביקור בכנסייה בשעב תיאם כהן הדת האב סאבא חאג' אותו הכרנו ואתו התיידדנו חודש לפני כן בביקור מפגש/סיור/צילום אעבלין שבגליל התחתון המערבי, היישוב והפן הנוצרי שלו.

האב סאבא חאג' ראש העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית באעבלין, שמונה כ 5000 מאמינים. נולד באעבלין בשנת 1972 למד בבית ספר יסודי באעבלין ועבר ללמוד תיכון בסמינר סנט גוזף בנצרת. המשיך ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במחצית הראשונה של שנות ה-90' של המאה הקודמת. בתקופת לימודי המשפטים היה פעיל חברתי ובין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים בחברה להגנת הטבע. בשנת 1997 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. בשנת 2011 מונה להיות דיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בעכו, ובשנת 2013 הוסמך ככהן דת נוצרי אורתודוקסי ומאז הוא כהן כנסיית הקדוש גורגיוס ליוונים אורתודוקסים באעבלין.

הקבוצה בביקור זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והשתתפו בביקור מפגש/סיור/צילום מוטי ארמלין (גילון), ניר עמית (שער העמקים), אמיר יגאל (מעלה גמלא), מונדר חליאלה (סכנין), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט)

לכנסייה נסענו עם כהן הדת אבונה נאסר קאסיס האחראי מטעם הבישוף בעכו על הכנסייה.

אבונה נאסר קאסיס (1939) תושב ג'דידה. סבא רבה שלו הגיע לג'דידה מהכפר סמיע בסוף המאה ה-19 וסבו כבר נולד בג'דידה. הוא הוסמך לכהונה בשנת 1998 מאז משמש ככהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית בבעינה

להלן צילומים של הכנסייה.

********

 

******

סוף דבר,

התרשמנו מאוד
משיפוץ הכנסייה והחזרתה לחיים.

זה "סיפור" מדהים ומרתק

וסמל ראוי לשימור
נכסי עבר של הכנסייה

****

תודה לך אבונה סאבא חאג'
שארגנת את הביקור

תודה לך אבונה נאסר קאסיס
שנסעת איתנו לשעב
ופתחת לנו את דלת הכנסייה 

 

 

 

 

 

היישוב הערבי ג'דידה-מכר הנמצא ממזרח לעכו הוא מועצה מקומית שהוקמה בעשור האחרון של המאה ה-20' מאיחוד וצירוף של שני הכפרים הסמוכים ג'דידה ואל -מכר.

הרוב המוחלט של אוכלוסיית ג'דידיה-מכר  היא מוסלמית ויש בה גם אוכלוסייה נוצרית קטנה שמונה פחות מ-10%.

 

האוכלוסייה הנוצרית בג'דידה -מכר מאורגנת בארבע קהילות שתיים בג'דידה ושתיים באל מכר. שתי קהילות משתייכות לכנסייה היוונית – אורתודוכסית ושתי קהילות משתייכות לכנסייה היוונית – קתולית.

 

ביום חמישי, 23 ביוני 2022, בקרנו בארבע קהילות אלה.

 

הביקור בג'דידה – מכר והוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

לדבר קיומה של קהילה ערבית נוצרית באל -מכר נחשפתי בשני טיולים אופניים בהם עברתי במקום: בסוף הטיול לאורך שלוחת אחיהוד וסביב הר גמל, הלאה לג'וליס, לכפר יאסיף ולכפר מכר (ספטמבר 2016) ובתחילת הטיול במישור החוף הצפוני בקרבת וסביב העיר עכו ובתוכה (יוני 2019). בשני טיולים אלה עברנו ליד שתי הכנסיות הסמוכות באל – מכר.

 

את המפגש ארגן ותיאם כהן הדת האב סאבא חאג' אותו הכרנו ואיתו התיידדנו חודש לפני כן בביקור מפגש/סיור/צילום אעבלין שבגליל התחתון המערבי, היישוב והפן הנוצרי שלו

האב סאבא חאג' ראש העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית באעבלין, שמונה כ 5000 מאמינים. נולד באעבלין בשנת 1972 למד בבית ספר יסודי באעבלין ועבר ללמוד תיכון בסמינר סנט גוזף בנצרת. המשיך ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במחצית הראשונה של שנות ה-90' של המאה הקודמת. בתקופת לימודי המשפטים היה פעיל חברתי ובין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים בחברה להגנת הטבע. בשנת 1997 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. בשנת 2011 מונה להיות דיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בעכו, ובשנת 2013 הוסמך ככהן דת נוצרי אורתודוקסי ומאז הוא כהן כנסיית הקדוש גורגיוס ליוונים אורתודוקסים באעבלין.

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), ניר עמית (שער העמקים), אמיר יגאל (מעלה גמלא), מונדר חליאלה (סכנין), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט)

 

בשעת בוקר התכנסנו במתחם תחנת הדלק לצד כביש 70 בכניסה ליסעור. משם נסענו ביחד למתחם הכנסייה היוונית – קתולית בג'דידה ופגשנו את אבונה סאבא.

 

במקום אירחו אותנו אנשי הקהילה מר גדעון ואטפה וגב' אניסה ואטפה

מר גדעון ואטפה (1961) יליד ג'דידה מורה לערבית בביה"ס התיכון בג'דידה -מכר – ביה"ס ביירוני.  למד ערבית בתואר ראשון והוראה באוניברסיטה העברית (1982) ותואר שני בערבית (1990).

בשיחה ספרו לנו השניים עליהם על קהילתם ואחר כך ביקרנו בבית הקהילה צמודה לכנסייה שגם בה ביקרנו.

 

המשכנו ונסענו לאל- מכר.

 

בתחילה בקרנו בכנסייה של הקהילה היוונית – קתולית ושם אירח אותנו כהן הדת מקריורס  ג'רייס. הוא סיפר לנו על עצמו, על הקהילה אותה משרת ועל פעילותה.

כהן הדת מקריורס  ג'רייס (1992) הוא כהן הדת הצעיר ביותר בישראל. הוא יליד חיפה ולמד בבית הספר נזירות נצרת (רחוב עאבס) בבית הספר היסודי ובית ספר תיכון. אחר כך המשיך ללמוד הנדסה בטכניון במהלכם הבין שנועד לשרת בקודש. בעידוד והכוונת הארכיבישוף אליאס שאקור המשיך ולמד והוסמך שנת 2017 כדיאקון (עוזר של כהן הדת במטלות הרוחניות והמנהליות). בשנת 2018 הוסמך להיות כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית של אל מכר והחליף את כהן הדת איברהים דאוד ששרת 40 שנים, בין 1978 ל-2018. שנשאל עד מתי ישמש ככהן הדת של הקהילה השיב עד שיקבל הוראה מאלוהים לעבור למשרה אחרת.

המשכנו. חצינו את הכביש ונכנסנו לכנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית ושם אירח אותנו כהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית של אל מכר אבונה יעקובוס אבו עקל. כמו קודמיו הוא סיפר על עצמו, על הקהילה שהוא מנהיג ועל פעילותה

אבונה יעקובוס אבו עקל תושב כפר יאסיף (1957) החל דרכו הבוגרת כלבורנט רפואי ותברואן (אורט רמת גן 1977 – 1980). במחצית  שנות ה-80' פנה ללימודי קודש לימוד הוסמך להיות כהן דת אוגוסט 1986. המשיך את לימודיו באקדמיה לתיאולוגיה של הכנסייה הקופטית בירושלים (תואר ראשון 1992 ותואר שני 2006). הוא עבד ושימש ככהן דת במספר מקומות. עכו, כפר מכר, שפרעם, חיפה, ירושלים (מנהל בית ספר של הפטריכיה סנט מטרי 2003 – 2005) אבו סנאן (10 שנים), שכם באר יעקב והגיע שוב לכפר מכר בשנת 2013. היום בנוסף הוא מורה לדת בחטיבת ביניים בבית הספר אבו סנאן. לאבונה יעקובוס אבו עקל ארבעה ילדים, כולם גרים בכפר יאסיף. הוא התגאה שלושה מהם שירתו בצה"ל.

 

המשכנו ונסענו חזרה לג'דידה ואספנו את כהן הדת אבונה נאסר קאסיס מביתו ונסענו אתו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית ושם פגשנו גם את בנו מר יוסוף קאסיס. השניים סיפרו לנו על עצמם, על הקהילה ועל הכנסייה ועל שם הקדוש על שמו היא נקראת.

אבונה נאסר קאסיס (1939) תושב ג'דידה. סבא רבה שלו הגיע לג'דידה מהכפר סמיע בסוף המאה ה-19 וסבו כבר נולד בג'דידה. הוא הוסמך לכהונה בשנת 1998 מאז משמש ככהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית בבעינה וגם על אחראי על הכנסייה המשופצת בשעב, יישוב שאין בו קהילה מאז שנת 1946. בנו של אבונה נאסר קאסיס הוא מר יוסוף קאסיס (1961)שהוא מזכיר ועד הקהילה היוונית – אורתודוכסית והוא גם סוכן ביטוח (1995) וקודם עבד כמנהל חשבונות מפעל ביטון קדמני.

 

לאחר ביקור בבית הקהילה ובתצפית שעל גגו, בקרנו בכנסייה.

 

משם נסענו ליישוב שעב עם אבונה נאסר קאסיס לראות הכנסייה המשופצת, ביישוב שכיום אין בו קהילה נוצרית ועל כך ראו הכנסייה בשעב, יישוב שלא מגוררים בו נוצרים.

 

חזרנו לג'דידה להחזיר את אבונה נאסר קאסיס לביתו.

 

הסתיים הביקור מפגש/סיור/צילום לאחר שחלקנו סעד באחת מהמסעדות בג'דידה.

בשעת אחר הצהרים, לאחר כשש שעות, הסתיים הביקור / סיור / צילום בג'דידה – מכר ובשעב.

 

לא הרגשנו,  הזמן עבר מהר מבלי שנרגיש.

 

היה זה יום נפלא בו למדנו הרבה.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו עם האנשים שנפגשנו, אודות הכפרים ג'דידה ואל מכר שהפכו ליישוב אחד, הקהילות היוונית – אורתודכסית והיוונית – קתולית בשני הכפרים, אודות הקדושים שעל שמותיהם נקראות הכנסיות.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

 

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

******

מעט מידע על ג'דידה – מכר

******

ההיבט הגיאוגרפי:
במורדות הדרום מערביים של
הרי הגליל העליון מערבי

****

מיקום ג'דידה – מכר 
ממזרח לעיר עכו ולקיבוץ שמרת
ממערב לכביש 70
מצפון לכביש 85 
מדרום מערב לג'וליס ולכפר יאסיף
ממערב לטלאל

***

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בג'דידה -מכר 21,534 תושבים
מתוכם 91.3% הם מוסלמים,
8.7% הם נוצרים.

*****

היבט המוניציפאלי:
ג'דידה – מכר היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1990
ובה חברים 13 חברי מועצה

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-9,030 דונם 

שטח הבנוי של ג'דידה – מכר 
מתפרס על כחמישית
מתחום השיפוט
על כ-9,130 דונם

*****
מעט אודות תולדות ג'ידדה – מכר

הכפר ג'ודֵיידה מוזכר לראשונה במקורות ממלוכיים ובמקורות עות'מאניים מהמאה ה-16במהלך מאה זו התיישבו במקום אזרחים סורים.

 

משמעות שמו של היישוב בעברית הוא "חדשה".

 

הנוסע הצרפתי ויקטור גרן שסקר את האתר בשנת 1875 לא הבחין בו בממצאים כלשהם. הוא ציין שבזמנו הלכו נשות הכפר עד לבאר של חורבת עוצה כדי לשאוב מים. משלחת של הקרן לחקירת ארץישראל (P.E.F) ביקרה באתר ב-1877 אך לא הצביעה על ממצאים.

 

במרס 2007 נערכה חפירת בדיקה במערה שנמצאה בתחומי האתר, סמוך לכביש 70, בין ג'ודֵיידה לצומת טל-אל שנערכה מטעם רשות העתיקות, בראשותו של י' לרר נמצאה באתר קרמיקה מהתקופה העות'מנית. המערה (2.5×3.5 מ') נפגעה בעבר תוך כדי חציבה של תעלת ניקוז. בעקבות מציאת עצמות אדם באדמת המילוי הופסקה החפירה ולכן לא ניתן להשיג את תכנית האתר או לתארך את השימוש בו מקור אתר 57 מפה 20 סקר אריכיאולוגי לישראל 

 

אל-מכר הוקם גם הוא במאה ה-16 על ידי תושבים מלבנון אך במקום ישבו תושבים כבר מהתקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית. במחצית השנייה של המאה ה-19 התגוררו בכפר, על פי הערכה, בין 160-300 נפשות, כמחציתם נוצרים  וכמחציתם מוסלמים. במפקד 1922 נמנו בכפר 281 נפש.

 

יש המעריכים כי במקום שכן היישוב "מכרה" שממנו בא חפר המכרי שהיה מגיבוריו של דוד המלך.

 

הבנייה הכפר אל מכר מכסה אתר קדום של הכפר הנמצא על תל קטן (47 דונם) בדרום הכפר של ימינו, על מדרונותיו של גב הסלע הבולט לתוך מישור הסחף. בקצה הצפון-מזרחי של הכפר יש באר.

 

בשנת 1875 ראה ויקטור גרן באתר שרידי כנסייה, קברים, מאגרי מים חצובים בסלע, עמודים ושברי סרקופגים מחרס. נוסף על כך, הראו לו תבליט שהיה בבעלותו של כומר יווני-אורתודוקסי, ובו תיאור של שני אנשים. מצב ההשתמרות של התבליט היה גרוע. גרן גם ביקר בקפלה חצובה בסלע עם מזבח, שנקראה כנסיית מאר ג'ירגיס. ב-1877 ביקרה באתר משלחת של לחקירת ארץישראל P.E.F.

 

במהלך המחצית השנייה של המאה -20 ביקרו במקום מספר ארכיאולוגים שסקרו אותו.

 

נראה שבאתר קיימים שרידים של שתי כנסיות ביזנטיות מהמאות 5 ו-6 לסה"נ, ובהן יש רצפות פסיפס וכתובת ביוונית. הכנסייה מהמאה ה-6 נחקרה רבות ונמצאו חפצי פולחן נוצריים.

 

מנורה עם כתובת בעברית שמיוחסת לאל-מכר מעידה כנראה על קיומו של בית כנסת קדום באתר. ואולם בכתובת מוזכר היישוב כפר חנניה, המזוהה עם "כאפר ענאן" ולא עם אל-מכר. יתכן שהמנורה התגלתה למעשה במישור שמתחת לאל-מכר. כיום אין שרידים ארכיטקטוניים של בית כנסת קדום באל-מכר.

 

אל-מכר נסקר גם בידי הארכיאולוג  רפאל פרנקל. הממצאים שגילה נמצאים במרכז הארכיאולוגי האזורי בבית העמק.

 

פרנקל מזהה את אל-מכר עם "כפר עכו" התלמודי.  יש המעריכים כי במקום שכן היישוב "מכרה" שממנו בא חפר המכרי שהיה מגיבוריו של דוד המלך.

 

במהלך התקופה הממלוכית האתר מופיע כ"מכר חרסין".

 

על-פי מקורות מקומיים, הכפר המודרני נוסד במאה ה-15 בידי נוצרים לבנוניים.

 

רוב ממצאי הסקר מתוארכים לתקופה הרומית, התקופה הביזנטית ותקופת ימי הביניים. סקרים קודמים ציינו חרסים מהתקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הביזנטית, התקופה הצלבנית/ ממלוכית והתקופה העות'מאנית.  החרסים שנאספו בסקר היו פזורים ברובם על שטח של 200×300 מ' ומתוארכים לתקופה הביזנטית. עולה מכאן שהיישוב הביזנטי על התל העתיק השתרע על 47 דונם.

 

מקור אתר 19 מפה 20 – אחיהוד סקר ארכיאולוגי של ישראל

 

באתר שולי דרום מזרח אל מכר נמצאו שרידים של "מכבש מנות" מן התקופה הצלבנית. מקור אתר 20 מפה 20 סקר ארכיאולוגי לישראל

*****

הקהילות הנוצריות בג'דידה ואל מכר
משתייכות לשתי הכנסיות:
הכנסייה היוונית – אורתודוכסית
והכנסייה היוונית – קתולית

הקהילה הנוצרית באל ג'דידה

*****

בג'דידה מתגוררים היום כ-11,000 נפש
הקהילה הנוצרית מונה כ-680  נפש
מתוכם
הקהילה היוונית קתולית מונה כ-300 נפש
בעיקר שלושה בתי אב: מח'ול, כנעני וואטפה
והקהילה היוונית- אורתודוכסית מונה כ-380 נפש

****

הכנסייה היוונית – קתולית גאורגיוס הקדוש
הכנסייה נבנתה בשנת 1876

******

הכנסייה היוונית אורתודוכסית פטריקיוס הקדוש

הקדוש פטריקיוס

הקדוש פטריקיוס חי במהלך המאה השלישית והיה הבישוף של העיר פרוסה (היום ברוסה) שבביתניה באסיה הקטנה ( היום תורכיה) בזמן האמפרייה הרומית הייתה פאגנית.

 

פטריק הקדוש היה אדם בעל הכשרה תיאולוגית רבה. מתפקיד בישוף של בורסה הוא הטיף בגלוי ובאומץ את תורתו של ישוע המושיע והוקיע את טעותם של עובדי האלילים.

 

הוא בחר בשלושה משתפי פעולה, אקקיוס, מננדר ופוליאנוס, שבעזרתם אימצו עובדי אלילים רבים את הנצרות. אולם הדבר הכעיס את כוהני האלילים, שדיווחו עליו למושל העיר יוליוס.

 

באותו זמן היה יוליוס במסע לטיפול במעיינות חמים, והוא נתן פקודה להביא אחריו גם את הבישוף הנוצרי עם עוזריו קשורים בשלשלאות ברזל.

 

לאחר שנשטף במעיינות החמים, יוליוס הקריב קורבן לאלוהיו, וזימן את פטריקיוס הקדוש ואת שאר האסירים.

 

השליט ניסה בתחילה ללא הצלחה בוויכוחים תיאולוגיים לשכנע את פטריק שמשיח אינו אלוהים. הוא דרש מהם להקריב קורבן לאלים הפגאניים, תוך איום בעונשים במקרה של סירוב.

 

הקדוש פטריקיוס השיב על כך: "אני נוצרי ואני סוגד לאל האמיתי האחד, ישוע המשיח, אשר ברא את השמים ואת הארץ ואת המעיינות החמים הללו לטובת האנושות כולה".

 

בפקודת יוליוס השליכו את פטריקיוס הקדוש למעיין החם, ובאמונה איתנה התפלל השהיד לעזרה: "אדוני, ישוע המשיח, עזור לי, עבדך", – והוא נותר ללא פגע.

 

לאחר שראה את הריסוק הדיאלקטי, הורה שליט יוליוס על עריפת ראשם של פטריק ושל משתפי הפעולה שלו אקסיוס, מננדר ופולינאוס

 

מקור 

הכנסייה נבנתה 1896 ביוזמת הבישוף פטריקיוס מעכו
על משבצת קרקע (דונם) שתרם מוסטפה קאסם ערובי 

כהן הדת של הקהילה היוונית -אורתודוכסית
מסוף שנת 2021 הוא אבונה אליאס עאווד מאעבלין
לפניו משנת 1957 ועד 2015 כהן הדת היה ג'ריס קאסיס 

 

******

הקהילה הנוצרית באל מכר 

******

באל-מכר מתגוררים היום כ-11,000 נפש
הקהילה הנוצרית מונה כ-950  נפש
מתוכם
הקהילה היוונית קתולית מונה כ-630 נפש
והקהילה היוונית- אורתודוכסית מונה  כ-300 נפש

****

****

הכנסייה היוונית – קתולית אנטוניס הקדוש
הכנסייה נבנתה בשנת 1905

כהן הדת מקריוס ג'ריס מאז שנת 2018
קודמו היה אבונה אכרם דאוד 1978 – 2018

אנטוניוס הקדוש

אנטוניוס הגדול (נולד בשנת 251 לערך – נפטר כנראה בשנת 356), הוא קדוש נוצרי הידוע גם כאנטוניוס אב המנזר  או , אנטוניוס הקדוש ממצרים או , אנטוניוס הקדוש מן המדבר, או אנטוניוס אב כל הנזירים.

 

אנטוניוס הגדול היה נזיר מצרי שהשתייך לקבוצת נזירים שנקראה האבות המדבריים במאה השלישית ורביעית. מרבית הידוע על אנטוניוס הקדוש מגיע מכתביו של אתנסיוס הראשון מאלכסנדריה, ספר שנכתב אחרי מותו של אנטוניוס ותורגם ללטינית בשנת 374 על ידי אווגריוס מפונטוס.

 

אנטוניוס נחשב כקדוש בכל הכנסיות שמעמד הקדוש קיים בהן.

 

מקור, הרחבה והפניות

******

הכנסייה היוונית אורתודוכסית מאר אליאס
הכנסייה נבנתה באמצע המאה ה-16
כהן הדת יעקובוס אבו עאקל מאז שנת 2013

אליהו הנביא במסורת הנוצרית
והאמונה שיוחנן המטביל מזוהה אתו

כידוע, אליהו הנביא פעל בזמן אחאב מלך ישראל. הוא נודע במאבקיו באחאב ובאשתו הצידונית איזֶבֶל. בספר מלכים מצטייר אליהו כנביא נחוש שלא חשש מהמלך. הוא נודע בגרימת בצורת על עם ישראל בשל עבודת האלילים, הרג המוני (יש אומרים טבח) של נביאי הבעל בכרמל, התוכחה שהטיח באחאב על שחמד את כרמו של נבות היזרעאלי ועלייתו בסערה השמימה.

 

על פי הברית החדשה, בבשורות (מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן) מתארות את קורות חייו, מותו ותחייתו של ישוע הנוצרי דמותו, יוחנן המטביל המבשר על בוא המשיח מזוהה עם אליהו הנביא.

 

ההסתמכות המקראית היא על נבואת הנביא מלאכי על אליהו הנביא שיגיע לפני בוא יום ה' הגדול והנורא ויטיף לתשובה. "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם–פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (ספר מלאכי, פרק ג, 23 -24) . לפי הנצרות נבואה זו מזוהה עם יוחנן המטביל שבואו קדם להגעתו של ישוע המשיח.

 

בפסוקים נוספים בברית החדשה מצוין כי ישוע אמר כי אליהו הנביא ויוחנן המטביל הם אותה דמות. כך "וְאִם תִּרְצוּ לְקַבֵּל הֲרֵי הוּא אֵלִיָּהוּ הֶעָתִיד לָבוֹא" (ספר הבשורה על פי מתי י"א 14) "שְׁאָלוּהוּ הַתַּלְמִידִים: "מַדּוּעַ זֶה אוֹמְרִים הַסּוֹפְרִים כִּי אֵלִיָּהוּ צָרִיךְ לָבוֹא תְּחִלָּה?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אֵלִיָּהוּ אָמְנָם יָבוֹא וְיָשִׁיב אֶת הַכֹּל,(מלאכי ג' כג') אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁאֵלִיָּהוּ כְּבָר בָּא וְלֹא הִכִּירוּהוּ אֶלָּא עָשׂוּ בּוֹ כִּרְצוֹנָם; כָּךְ גַּם בֶּן-הָאָדָם עָתִיד לִסְבֹּל מִיָּדָם." אָז הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים כִּי עַל יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל דִּבֵּר אֲלֵיהֶם" (ספר הבשורה על פי מתי  י"ז 10–13) וגם "רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְיֵלֵךְ לְפָנָיו בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ וּגְבוּרָתוֹ, (מלאכי ג' א') לְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים,(מלאכי ג' כד') וְסוֹרְרִים אֶל תְּבוּנַת הַצַּדִּיקִים, לְהַכְשִׁיר עַם מוּכָן לַיהוה (הבשורה על פי לוקס א' 16-17).

 

על פי המסורת הנוצרית, בתיאור אירוע ההשתנות (טרנספיגורציה), שהיה אירוע מכונן בחייו של ישוע, שבמהלכו השתנה על פסגת הר (לפי האמונה הר תבור) והציב אותו במעמד שווה למשה ולאליהו שעמם הוא נראה מדבר. ההשתנות אישרה שוב את מעמד ישוע כבן האלוהים, כפי שאושר בבת קול שנשמעה במהלך האירוע.

 

******

סוף דבר

*****

היה זה סיור
מעניין, ומרתק מאוד

****

התרשמנו מאוד מהכנסיות שקיימות שנים רבות
ומשמרות את אופיה של הכנסייה המזרחית

***

למדנו לא רק הקהילות
אלא גם הקדושים של הכנסייה

****

הסיפורים האישיים של כהני הדת היו מרתקים 

*****

שמחנו שאבונה סאבא חאג'
ארגן את הביקור, תאם אותו, הוביל אותנו וגם 
והוסיף מידע. 

*****

הפגישה עם כהני הדת
ועם אנשי הקהילות
הייתה מלבבת ונעימה.
שמחנו שהם פתחו את דלתות הכנסיות
ובעיקר פתחו את ליבם,
הרעיפו אהבה
וריתקו אותנו בדבריהם

*****
נודה לכל אלה שתרמו להצלחת הביקור:
המארגן
אבונה סאבא חאג'
והמארחים:
אבונה נאסר קאסיס,
אבונה יעקובוס אבו עקל,
אבונה מקריוס ג'ריס,
מר גדעון ואטפה,
גב' אניסה ואטפה
ומר יוסוף קאסיס
וחברי
שהיוו גם הפעם
קבוצה מלוכדת ומתעניינת

******

אלה הדברים שכתבו החברים על הטיול

 

תודה מקרב לב לאבונה סאבא שהתגייס והתמסר לארגן את הסיור בג'דידה, מכר ובשעב. בלעדיו סיור זה לא יכל להתקיים. תודה על החום שאתה ועמיתיך כהני הדת שפגשנו הקרנתם והלבביות שהרעפתם עלינו. תרומתכם להבנת המיעוט הנוצרי לא תסלוא בפז. אנו מחזקים את ידיך ומקווים ובטוחים שתמשיך ללוות אותנו למקומות נוספים כדי להעמיק את הידע על המיעוט הנוצרי ביישובי הגליל.

 

אני מודה מאד על ההזדמנות לסייר ולטייל, להקשיב ולראות וללמוד על אוכלוסייה, שחיה ביננו, כל החיים, ואנחנו כל כך מעט יודעים עליה, וכל כך מעט נפגשים עם התרבות והמסורת והאנשים הטובים והראויים, שמלמדים אותנו פרק חשוב בהסטוריה של כולנו ובחיי מיעוט שבמיעוט בארץ, ובהיאחזות באמונה ובדת ובמנהגים, שלאורם הם חיים ובהם הם מאמינים כל חייהם. אותי זה מרתק ! תודה לאבונה סבא, על הארגון הטוב ועל הידע הרב שמשפיע עלינו ועל נוכחותו וחברתו הטובה !

 

ושוב אתמול היה זה יום מיוחד ומיוחד!" חשיפה מעניינת עם סיפור מדהים של קהילות שלא ניתן היה ללא הדרך המיוחדת שלך עמירם לפגוש, ולהיחשף אליהם. תודה לך ותודה גדולה לאבונא סאבא על הזכות שניתנה לי להיות שותף לביקור.

 

אתמול היה לנו עוד סיור מרתק ומלמד אחד מיני רבים על שכנינו הערבים הנוצריים בישראל. ישובים ואתרים שבלי עמירם הבלתי נלאה , (שלא מתעייף אף פעם )שבלעדיו לא היינו מגיעים אליהם וחברינו אבונא סבא שליווה אותנו והכיר לנו את הכנסיות ואת אחיו כהני הדת.
וכמו תמיד חבורה שכיף לפגוש אותה. תודה רבה לכולכם. להתראות בסיורים הבאים.

 

עמירם , אני רוצה להודות לך ולאבונה סאבא על ארגון סיור למופת בג'דדה ובמכר . המפגש עם מנהיגי הקהילה הנוצרית הכנסת האורחים הנפלאה והאינפורמציה שקיבלנו מכוהני הדת אפשרה היכרות חשובה ומעמיקה עם הקהילה הנוצרית ביישובים אלה. הביקור בכנסיה בשעב היה מרגש במיוחד…

 

עמירם אתה יחד עם אבונה סאבא ואנשי הקהילות הנוצריות, מצליחים להעביר לנו את "הסיפור" של המיעוט הנוצרי בתוך החברה הערבית שהוא מיעוט שבמיעוט. המיידע היסטורי ועכשווי שהועבר בסיור לא היה ידוע לי בפרטים ועתה נחשפתי אליו. חזק ואמץ !

 

אני מבקש להודות לך אבונה סאבא על חוויה מיוחדת על יום נפלא של לימוד, והיכרות, עם אנשים נפלאים מיוחדים, התורמים להבנה לסובלנות לחברה בה אנו חיים, המון המון תודות.

תשובת אבונה סאבא לדברים 

מדהים מה שכתבתם ומאוד מרגש אותי. לא עשיתי הרבה. זה מוכיח עד כמה שתרומה קטנה מכל אחד מאתנו כמה היא יכולה להיות חשובה לאחרים וכמה היא יכולה לחולל אצל אחרים. תודה לכם על המילים היפות ועל ההערכה זה מעודד אותי לתת יותר… נהיה בקשר… להתראות חברים ❤️🌹🙂

 

 

לפני זמן רב חברי יאיר פז המתגורר באפרת הציע שנסתובב במספר תצפיות בגוש עציון.

 

ביום שני, 20 ביוני 2022, יום לפני היום הארוך בשנה, מימשנו את הצעתו.

 

במשך שלוש שעות האור האחרונות הגענו למספר תצפיות כמוצג במפה.

 

מיותר לציין שהמטרה הייתה לצלם את מראות הנוף בשעות אלה בזמן זה.

 

כך היה!

 

מוזמנים להתרשם מהמראות.

 

*******

תצפית גבעת עוז

*******

תצפית גבעת חי"ש
(אלון שבות)

******

תצפית גבעת המנזר
המנזר הרוסי

******

תצפיות דרך האבות

 

******

סוף

***** 

תענוג היה להסתובב ולצלם
בשעת ערב של קיץ
בנוף המרהיב
של הרי חברון

****

תודה יאיר על
ההזמנה ומימושה.

 

 

ביום שני, 12 ביוני 2022 הגענו מיכה ון ראלטה ואני לכנסיית "שילוש הקדוש", שהיא הכנסייה האורתודוקסית (הפְּרָבוֹסלַאבית) הרוסית, הנמצאת ב"מגרש הרוסים" בירושלים.

 

ביום זה ציינה הכנסייה האורתודוכסית את חג פנטקוסט.

פֶּנְטֵקוֹסְט הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו במהלך החג בירושלים. החג חל בחג שבועות, ששמו היווני הוא "פנטקוסט"  – חמישים ימים לאחר חג הפסחא. החג מסיים את עונת הפסחא.

 

שם החג, "פנטקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו, בהקבלה לספירת העומר שבין פסח לשבועות). בגרמנית הוא מכונה "Pfingsten" ("חמישים"), ובאנגלית "Whitsunday" או "Whitsun" ("יום ראשון הלבן"), על שם הגלימות הלבנות שנהגו המוטבלים ללבוש בערב החג.

 

בדומה לכל חגי עונת הפסחא, גם פנטקוסט הוא חג נע, ומועדו נקבע בכל שנה בהתאם למועדו של הפסחא.

 

במאה ה-21 חל החג בין 10 במאי ל-13 ביוני במערב, ובין 24 במאי ל-27 ביוני במזרח. בחלק מהמדינות נחשב גם יום שני של פנטקוסט לחג רשמי, אם כי מאז ועידת הוותיקן השנייה, הדבר אינו מחויב.

 

הגעתי למקום על פי הזמנת אבונה סאסא חאג', כהן הדת של הקהילה האורתודוכסית הערבית באעבלין שהגיע למקום עם אנשי קהילתו במסגרת סיור בירושלים לרגל החג.

 

מיכה ואני צפינו בטקס.

 

אודה על האמת לא הבנו את מהלכו ואת תוכנו.

 

התרשמנו מהאווירה ונהינו מאוד מהזמרה המופלאה של מקהלת הנשים.

 

את הטקס ניהל ראש הכנסייה הרוסית בירושלים ארכימנדריט אלכסנדר 

 

הכנסייה האורתודוקסית (הפְּרָבוֹסלַאבית) הרוסית היא כנסייה עצמאית, אוטוקפאלית, במסגרת הנצרות האורתודוקסית המזרחית

 

השם "פרבוסלבי" הוא תרגום מילולי לרוסית עתיקה של המונח "אורתודוקסי" (מחזיק באמונה הישרה) .

 

בראש הכנסייה האורתודוקסית (הפְּרָבוֹסלַאבית) הרוסית עומד פטריארך מוסקבה.

 

לכנסייה זו משתייכים לה כ-145 מיליון מאמינים ברחבי העולם, כולל רובם המוחלט של הנוצרים ברחבי ברית המועצות לשעבר וקהילות מהגרים שיצאו משטחיה לרבות ישראל.

 

בטקס נכח גם הפטריארך של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים תיאופילוס השלישי

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות : הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה, הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים), הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית) והפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.

 

הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-האורתודוקסי של ירושלים או הפטריארך המזרח אורתודוקסי של ירושלים, רשמית פטריארך ירושלים, הוא הבישוף הראשי של הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים, המדורג רביעי מתשעה פטריארכים בכנסייה האורתודוקסית המזרחית.

 

בתום הטקס הוחלפו ברכות ותשורות בין ראש הכנסייה הרוסית בישראל ובין פטריארך של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

בטקס נכח גם שגריר רוסיה בישראל מר אנטולי דמיטרייביץ' ויקטורוב.

 

לאחר הטקס עברו כהני הדת והמאמינים לחצר סרגי הסמוך לארוחה קלה.

 

מיותר לומר, שבמהלך הטקס, לפניו ואחריו צלמתי הרבה.

 

להלן מובאים מספר צילומים נבחרים.

 

*******

כנסיית השילוש הקדוש שהיא חלק ממתחם מגרש הרוסים, נבנתה בין השנים 1860–1872 על ידי "החברה הארץ-ישראלית הרוסית-אורתודוקסית הקיסרית" שפעלה בירושלים בתקופה העות'מאנית.

******

******

 

******

בחצר סרגי 

 

חצר סרגיי נמצא ברחוב הלני המלכה 13 פינת רחוב מונבז בקרבה למגרש הרוסים.

 

בניין נחנך בשנת 1890 ונקרא "מגרש הרוסים החדש" או "בניין סרגיי" על שם הנסיך סרגיי, שהיה באותו זמן נשיא החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית.

*****

סוף דבר

****

הביקור בכנסייה הרוסית
היה מעניין
ובמיוחד בזמן טקס הפנטקוס
בו נכח הפטריארך היווני אורתודוכסי
של הכנסייה בירושלים

*****

הייתה זו הזדמנות
נוספת להיחשף
לכנסייה הפרובוסלבית הרוסית,
זרם נוסף של הכנסייה המזרחית
שנוכח בישראל

****

הצילום במקום
היה אתגר לא קל
בגלל תנאי התאורה
ובגלל הצפיפות במקום.

****

תודה לך אבונה סאבא חאג'
שהזמנת אותנו

****

תודה לך מיכה שהצטרפת אלי

 

 

 

אעבלין הוא יישוב ערבי ומתגוררים בו מוסלמים ונוצרים וגובל עם העיר שפרעם מדרום ועם העיר טמרה מצפון.

 

לראשונה ביקרתי באעבלין בטיול באזור בשנת 2006 ופעם שנייה במסגרת טיול רכיבה באופניים עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא (יוני 2016)

 

ביום רביעי, 30 במאי 2022, הגעתי עם מספר חברים לביקור נוסף במקום.

 

ביקור באעבלין והוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019 .

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים.

 

בביקור זה היינו קבוצה שכללה את חבריי והם ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), חיים מלמן (כפר סבא), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט) ואני (מבשרת ציון)

 

יואל שדה (מצפה אביב) תכנן את המסלול ופעל מול כהן הדת האב סאבא חאג', שתאם את המפגשים, הוביל אותנו בביקור וארח אותנו בכנסיית קהילתו.

האב סאבא חאג' ראש העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית באעבלין, שמונה כ 5000 מאמינים. נולד באעבלין בשנת 1972 למד בבית ספר יסודי באעבלין ועבר ללמוד תיכון בסמינר סנט גוזף בנצרת. המשיך ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במחצית הראשונה של שנות ה-90' של המאה הקודמת. בתקופת לימודי המשפטים היה פעיל חברתי ובין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים בחברה להגנת הטבע. בשנת 1997 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. בשנת 2011 מונה להיות דיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בעכו, ובשנת 2013 הוסמך  ככהן דת נוצרי אורתודוקסי ומאז הוא כהן כנסיית הקדוש גורגיוס ליוונים אורתודוקסים באעבלין.

בשעת בוקר נפגשנו עם יואל שדה במתחם תחנת הדלק מצפה אביב הסמוכה לכניסה המזרחית של אעבלין.

 

לאחר הצגת תכנית הביקור והסבר קצר על היישוב יצאנו לדרך.

 

נסענו ואספנו מביתו את האב סאבא חאג' ויחד איתו נסענו לגרעין הכפר בו התקיים רוב הסיור.

 

התחלנו במתחם הקהילה היוונית – קתולית שם אירח אותנו איש הקהילה, חבר הוועד של הכנסייה איברהים חורי . ביקרנו בכנסיית הקהילה מאר ג'ריאס  וגם בקפלת מאריה בווארדי – הנזירה בת הכפר שהוכרזה קדושה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 למאי 2015.

 

המשכנו ונסענו לקריית החינוך של מוסדות מאר אליאס.

 

בתחילה נפגשנו במשרדו של נשיא מוסדות מאר אליאס ומייסדם כבוד הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור שהוא תאולוג, מחנך ומנהיג דתי

 

את השיחה הוא התחיל שציין את זהותו פליט שנעקר מכפרו בירעם ומגדיר עצמו:  ערבי- פלסטינאי – נוצרי- אזרח מדינת ישראל.

 

הוא דיבר בכאב על חוק הלאום שלטענתו רואה בו כאזרח נחות.  לשיטתו, הארץ אינה שייכת לתושביה יהיו אשר יהיו אלא ההיפך, התושבים הם השייכים לארץ. הוא הדגיש כי כל אחד נולד כאדם שאין לו זהות דתית ופוליטית.

 

האב הדגיש בדבריו את חשיבות דו-קיום וקירוב היחסים בין ערבים ליהודים במדינת ישראל.

 

כבוד ארכיבישוף אליאס שאקור סיפר על ילדותו כבן למשפחה יוונית -קתולית יחידה בכפר המרוני בירעם שנעקרה ממקומה בנובמבר 1948 ועבר לכפר גי'ש.

 

הוא ריתק אותנו שסיפר בהרחבה על קורותיו ולימודיו מאז שהיה ילד, נער ובוגר ועל הגעתו לאעבלין בשנות ה-60' ותפקידו מאז, כמנהיג דתי ורוחני.

 

הוא  סיפר על הקמת מוסדות החינוך שהקים מאר אליאס שכוללת גן ילדים, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון ובית ספר להנדסאים ופירט את מספר הילדים והנערים בכל אחד מהם.

 

לאחר פרידה מארכיבישוף אליאס שאקור, צעדנו לעבר הכנסייה מפוארת והמרשימה של מוסדות החינוך הנקראת "כנסיית הדרשה על ההר". שם אירח אותנו מיכה שאקור, איש האחראי על התחזוקה במוסדות. הוא סיפר לנו על בנייתה, על העיטורים הרבים בה. הוא גם הרחיב והסביר לנו על האקוסטיקה בכנסייה והדגים בשירה קצרה של מזמורי תפילה במספר אוקטבות.

 

המשכנו וחזרנו לגרעין הכפר. החנינו את כלי הרכב בחצר הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

צעדנו לעבר בניין המועצה המקומית ושם אירחו אותנו ראש המועצה מר מאמון שיח אחמד וסגן ממלא מקום מר יוסף ג'רג'ורה.

 

ראש המועצה סיפר לנו שנבחר לראשונה לתפקיד בדצמבר 2010, לאחר תקופה של ארבע שנים שבמהלכן ועדה קרואה ניהלה את המועצה. לראש המועצה שלושה סגנים: סגן בשכר (מינואר 2015) ושני סגנים בתואר.

 

עוד סיפר על גודל היישוב, ומספר תושביו והתפלגות מספר התושבים המוסלמים והנוצרים. הוא ציין כי במליאת המועצה מכהנים 11 חברים מתוכם 6 הם מוסלמים ו-5 הם נוצרים.

 

בדבריו הדגיש כי הוא רואה בתפקיד ראש המועצה שליחות ומחויבות עמוקה, בעיקר ובראש ובראשונה לתושבים. ואמר כי דלתו ודלת עובדי המועצה פתוחה עבור התושבים תמיד לכל הארה, הערה ותובנה.

 

הוא אמר כי הוא ואנשי המועצה פועלים לעצב את חזון אעבלין עבור התושבים ועבור הדורות הבאים וציין שערכי תושבי המקום נטועים באדמתם.

 

שאיפתו ופעולותיו הם על מנת לבסס חינוך מצטיין, ערכי וחדשני, סולידריות ותמיכה חברתית, וגם יציבות כלכלית באמצעות קידום מנופי צמיחה למועצה. כל זאת, תוך איזון מתמיד בין חדשנות לשמירה על הקיים, בין פיתוח פיזי וכלכלי לבין שימור סביבתי ואקולוגי, בין קידום הפרט לבין העצמת הקהילה. הכל תוך שמירה על העקרונות המרכזיים של פעילות המועצה: שירות לציבור, מקצוענות, מצוינות, חדשנות, שקיפות ושיתוף הציבור.

 

ראש המועצה גם הרחיב על פרויקטים בתחום התכנון שנמצאים בשלבי תכנון, אישור סטאטוטרי וביצוע והם תכנית מתאר חדשה – הרחבה, תכנית מתאר חדשה – הסדרת השטח הקיים, תכנית לבנייה למגורים חדשה-תמ"ל 1092-שכונה מזרחית דרומית, והקמת אזור תעסוקה ומלאכה-מערבית לכביש 781.

 

לאחר הפגישה במועצה שוטטנו ברחובות גרעין הכפר והגענו לחצר דאוד שהוא מתחם הכולל מבנים וחצרות היסטוריים השייכים למשפחת דאוד ומהווה מוזיאון חי (פרטי) המדגים כיצד נראה המקום הכפרי העתיק.

 

שם אירח אותנו אסעד דאוד, יליד 1972 דור שמיני באעבלין. הוא אדריכל בוגר הטכניון שהחל בשנת 2009 ללמוד לתואר בשימור במכללת הגליל המערבי.

 

ישבנו בסוכת הגפנים ליד בריכת  דגי הזהב הקטנה, שבנה אסעד בחצר ביתו.

 

אסעד סיפר לנו על בית המשפחה שהוא מבנה עתיק בן 120 שנה ועל חלומו להקים בכפר מסלול תיירותי שיציג את מה שנשאר מהגרעין הקדום שלו.

 

הוא הדגיש את אכזבתו שהבית שנמצא במתחם חצר דאוד, שבו נולדה מאריה  בוארדי (1846-1878), כאמור, הנזירה בת הכפר שהוכרזה קדושה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 למאי 2015, לא הפך להיות אתר עלייה לרגל למאמינים וצליינים נוצרים ותיירים בני דתות אחרות.

 

המשכנו ביקרנו בבית בד המכני עתיק שהוקם בשנת 1949 ועבד עד 1992 ונשתמר עם כל חלקיו המקוריים שכוללים מנוע דיזל אנגלי שהפעיל את כל מכונות בית הבד.

 

המשכנו והסתובבנו וראינו את המבנים עתיקים ששמשו למטרות שונות וגם את שרידי הבית שנולדה בו מרים בוארדי (1846-1878).

 

המשכנו בסיור בגרעין הכפר והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית מאר ג'ריאס ושם אירח אותנו האב סאבא חאג' שהוא כהן הדת, המנהיג הרוחני וראש העדה הנוצרית יוונית אורתודוכסית באעבלין, שמונה כ- 5000 מאמינים..

 

בתחילה סיפר לנו האב סאבא חאג'  על לימודיו מאז היותו ילד ונער ועד הסמכתו כעורך דין לאחר לימודיו באוניברסיטה העברית, על היותו פעיל חברתי בתקופת לימודי המשפטים שבין היתר הדריך בחוג סיירות של ילדים יהודים וערבים בחברה להגנת הטבע, על פעילותו כעורך דין שכיר ועצמאי, על מינויו כדיין בבית הדין הכנסייתי האורתודוקסי בעכו ועל דרכו והסמכתו להיות כהן דת נוצרי אורתודוקסי.

 

האב סאבא חאג'  סיפר לנו על הכנסייה שנבנתה כנראה במאה ה-18, ומאז שופצה והורחבה והרחיב וסיפר על האיקונות וציורי הקיר המרהיבים.

 

לקראת סיום האב סאבא הפתיע וסיפר שבשנים האחרונות הוא החל גם לרכוב על אופניי שטח. חלק מהחברים שאף הם רוכבים, התלהבו ומיד החליפו איתו מספרי טלפון על מנת להזמין אותו לצאת לרכוב איתם.

 

בתום הביקור בכנסייה היוונית – אורתדוכסית האב סאבא חאג' ויואל שדה הובילו אותנו ברחבי היישוב על מנת למצוא מקום לסעוד. לא מצאנו! נפרדנו מהם והמשכנו למקום אחר מחוץ לאעבלין

 

זהו לאחר כשש שעות הסתיים הביקור / סיור / צילום באעבלין. לא הרגשנו איך הזמן חלף וטס מבלי שנרגיש. היה זה יום נפלא מעניין, מענג, מרתק ומרגש. למדנו המון.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר שמענו במהלכו עם האנשים שנפגשנו  אודות אעבלין כיישוב, אודות הקהילות היוונית – אורתודכסית והיוונית – קתולית, אודות האב ארכיבישוף אליאס שאקור ומוסדות מאר אליאס, אודות  מאריה  בוארדי הנזירה בת הכפר שהוכרזה קדושה, ואודות חצר דאוד. למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור

 

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

מעט מידע על אעבלין

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום בגליל תחתון מערבי
על גבעות אלונים – שפרעם

מיקום אעבלין 
צמוד למצפה אבי"ב
מדרום לכביש 781
ממערב לכביש 784
ממזרח לכביש לכביש 781,
מצפון לשפרעם

 

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף אפריל 2022 (אומדן),
מתגוררים באעבלין 13,733 תושבים
מתוכם 57.5% הם מוסלמים,
42.5% הם נוצרים.

היבט המוניציפאלי:
אעבלין היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1960

מליאת המועצה כוללת 11 חברים
ומתוכם 5 נוצרים ו-6 מוסלמים

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-12,400 דונם
והוא גובל בתחום שיפוט
עיריות שפרעם וטמרה.

שטח הבנוי של אעבלין
מתפרס על כחמישית
מתחום השיפוט
על כ-2,800 דונם

לעניין הבנייה אעבלין נכללת בתחום
הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעות אלונים
הכוללת את גם היישובים
 שפרעם, כפר מנדא,
ביר אל מכסור וכאוכב אבו אל-היג'א

ב-10 בנובמבר 2020 הוועדה הארצית לקידום מתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל), אישרה תוכנית ענק להקמת שכונה באעבלין.

 

התוכנית קודמה בשיתוף של רשות מקרקעי ישראל והמועצה המקומית באעבלין, ונערכה על ידי משרד האדריכלים אילן איזן.

 

השכונה ממוקמת בדרום-מזרח היישוב, ומתכוננים בה 770 יחידות דיור, לצד שטחי תעסוקה ומסחר.

 

על פי מינהל התכנון, התוכנית להקמת השכונה משמרת ואדי פנימי שחולף במרכז היישוב, וכוללת הקמת בית ספר יסודי חדש, שטחי ציבור, ואת הסדרת מאסף הביוב האזורי של אעבלין ושפרעם.

 

התוכנית האמורה מצטרפת לתוכנית המתאר החדשה של אעבלין, שהופקדה להתנגדויות הציבור בספטמבר 2020 בוועדה המחוזית צפון והיא חלק מהחלטת הממשלה מ-2014 לקידום בנייה ופיתוח ביישובי המגזר הערבי

 

התכנית עתידה להפוך את אעבלין לעיר. על פי התוכנית מתוכננת בנייתן של 3,500 יחידות דיור וכך תשולש האוכלוסייה הקיימת באעבלין ל-34 אלף תושבים בעשורים הקרובים.

 

לאעבלין יש קבוצת כדורגל:
הפועל עירוני בני אעבלין,
המשחקת בליגה ג' גליל תחתון,
הקבוצה מנוהלת על ידי
עירוני בני אעבלין לכדורגל וספורט ע"ר
ונתמכת על ידי המועצה המקומית 

מעט אודות תולדות אעבלין

הכפר העתיק של אעבלין נמצא לצד הדרך הרומית העתיקה המחברת בין עכו דרך ציפורי לטבריה ונחשב תמיד לנקודת שליטה חשובה על הקטע הצר שלה 

 

לפי הסברה, שם היישוב משמר את שם העיירה היהודית הקדומה אבליים (גם: כפר אובלין), הנזכרת בהקשרים שונים במקורות חז"ל. כך, בתוספתא נזכר התנא מהדור החמישי רבי אלעזר בן יהודה איש אבלין. כמו כן, נזכר ביקורו של רבי אליעזר בעיירה לעניין הלכות עירובין: ”מעשה שהלך רבי אליעזר אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו לאובלין“.

 

פירוש השם "אבל", לפי אחת ההצעות, הוא יובל מים, והוא מתקשר למקורות המים של היישוב.

 

שרידי יישוב מזוהים כאן כבר מהתקופה הביזנטית.

 

באעבלין נמצאו אבנים שעליהן חקוקה מנורה, וכן אבן ועליה כתובת ארמית קדומה.

 

סברה אחרת למקורו של שם היישוב היא שהיישוב נקרא על שמו של בית שנשתמר בכפר מהתקופה הצלבנית ושמו "בית אבלין".

 

אעבלין נזכרת בשמה הנוכחי בכתבים מגניזת קהיר הנוגעים לחיי הקהילה היהודית ביישוב בשלהי האלף הראשון לספירה.

 

בשנת 1047 לספה"נ בקר במקום הנוסע המפורסם נאסר ח'סרו וכתב: "והמשכתי לכפר אחר, הנקרא אעבלין  ובה קבר הוד עליו השלום בקרתי בו … כמו כן בקרתי שם בקבר הנביא עזיר עליו השלום" 

 

הכפר לא מופיע בחוזה הברית ממלוכי צלבני ממחצית המאה ה 13 לספה"נ ולא ברשימת המיסוי העותמאנית מסוף המאה ה 16 לספה"נ וכנראה חידוש ההתיישבות במקום התחילה רק בראשית המאה ה- 18 לספה"נ, בתקופת השליט ד'אהר אל-עמר, אשר הקיף את הישוב בחומת גדר מחוזקת במגדלים על שטח קטן מן העיר העתיקה .

 

בימי ד'אהר אל-עמר נבנה מסגד גדול על ידי אחיו יוסף בשנים 1766-7. תוספת למסגד נבנתה במאה ה- 20.

 

עקיל אלאגא, אחרון השליטים העצמאיים של הגליל במאה ה-19 קבע בשל כך את מקום מושבו בכפר ואף קבור בו. בגלל היותו לוחם מהולל, נחשב קברו כמספק מרפה לסוסים חולים, והיה בעבר נקודת עלייה לרגל לבעלי סוסים כאלה.

ליישוב חשיבות
במסורת הקתולית המקומית,
מפני שבו נולדה הקדושה
הנזירה הכרמליטית מאריה בוארדי

מרים בוארדי ( 5 בינואר 1846  – 26 באוגוסט 1878 ) הייתה מיסטיקנית ונזירה לבנונית כרמליתית מתבודדת.

 

היא הוכרזה כמבורכת קתולית ב-13 בנובמבר 1983 בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, וכקדושה בידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 במאי 2015.

 

היא מוכרת גם בשם המסדר שלה "מרים של ישוע הצלוב", ובכינויים "מרים מאעבלין", "הערביה הקטנה" ו"פרח המזרח".

 

על מקום הולדתה של מרים בוארדי יש מחלוקת. על פי המקובל היא נולדה באעבלין להורים יוונים קתולים ממוצא לבנוני וסורי. אבל, תושבי חורפיש טוענים בנחישות ללא כחל וסרק שהיא נולדה בכפרם. לדידם יש את האסמכתאות המעידות שאכן נולדה בחורפיש.

 

לאחר שהוריה שכלו את כל שנים-עשר בניהם בגיל צעיר, הם עלו לרגל לבית לחם והתפללו למרים שתחון אותם בבת. לבני הזוג נולדה בת לה קראו מרים, ושנתיים לאחר מכן נולד להם בן נוסף.

 

בהיותה בת שלוש מתו שני הוריה בהפרש של מספר ימים, ומרים ואחיה היחיד נמסרו לקרובי משפחה שונים ולא נפגשו שוב מעולם.

 

בהיותה בת שמונה עקרה משפחת דודה שגידל אותה לאלכסנדריה.

 

כשמלאו לבוארדי 13, ביקש דודה להשיאה, אך היא סירבה שכן בקשה להקדיש את חייה לדת. עקב כך החל דודה להשפילה ומקץ שלושה חודשים גילתה את ליבה בפני משרת המשפחה לשעבר, אשר הציע לה להמיר את דתה לאסלאם. משסירבה מרים להצעה, שיסף האיש את גרונה והשליכה באחד מרחובות העיר. כשבוארדי התעוררה, היא מצאה את עצמה במערה ואחות לבושה בכחול טיפלה בה משך ארבעה שבועות. לימים ספרה מרים כי זיהתה באותה אחות את הבתולה בעצמה.

 

לאחר שהחלימה עבדה כמשרתת אצל מספר משפחות בערים שונות, וב-1865 הגיעה למרסיי שבצרפת.

 

בגיל 19 הצטרפה בוארדי לקהילת נזירות במרסיי, אך מקץ שנתיים השפיעה עליה הנזירה החונכת אותה להצטרף למסדר הנשים הכרמליתי.

 

בשנת 1867 היא הצטרפה למנזר כרמליתי בצרפת ושלוש שנים לאחר מכן יצאה עם קבוצת נזירות לקרנאטקה שבהודו כדי לייסד שם את מנזר הכרמליתיות הראשון במדינה.

 

ב-1871 נדרה את נדר הפרישות שלה, ושבה לצרפת ב-1872.

 

ב-20 באוגוסט 1875 היא יצאה עם מספר נזירות לארץ ישראל כדי לייסד את המנזר הכרמליתי בבית לחם. בהיותה הנזירה היחידה שדיברה את השפה הערבית פיקחה בוארדי על עבודות הבנייה, והמנזר אויש ב-21 בנובמבר 1876.

 

בנוסף פעלה להקמת המנזר הכרמליתי בנצרת.

 

ב-22 באפריל 1878, ביום שני של פסחא, התגלה בפני בוארדי חיזיון, ובו ראתה מקום פלוני עליו נאמר לה: "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס". לאחר שבועיים היא הזדמנה לאמאוס ניקופוליס וזיהתה את המקום אותו ראתה בחיזיון. עקב כך שוב עלה זיהויה של אמאוס ניקופוליס עם האירוע המתואר בברית החדשה, ובשנת 1879 קנו הכרמליתיות את השטח מהכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות.

 

בוארדי שהתה במנזר הכרמליתי בבית לחם עד מותה בגיל 32, כתוצאה מנמק שנגרם לאחר שבר בזרועה.

 

המקור 

השרידים ארכיאולוגיים באעבלין 

במרכז העתיק של הכפר,  שנמצא בראש הגבעה עליה ניצב הכפר, מצוי מתחם מקודש לאוכלוסייה הנוצרית, הקשור לחייה של הקדושה מרים בוארדי, שפעלה במקום במאה הי"ט.

 

לפני מספר שנים משפחת דאווד יוזמת פיתוח של המתחם, ובעקבות יוזמה זו ערכה רשות העתיקות שתי חפירות בדיקה מצומצמות. בשני השטחים נמצא ייצוג ארכיאולוגי של אותן התקופות.

 

התקופה הרומית יש לציין מתקן שכולל בריכה, שבדופן הדרומית שלה גרם מדרגות רחב, ובדופנה הצפונית פתח קמור שהוליך אל חדר קטן נוסף. המתקן טויח בטיח הידראולי וככל הנראה יש לזהות מתקן זה כמקווה טהרה יהודי. אם כן, המקווה מחזק את עדותן של מערות הקבורה מאותה תקופה. המקווה יצא משימוש על ידי חציבת מחילה בדופן המערבית של החדר הקטן. המחילה הובילה אל חדר עגול נוסף המחובר גם הוא למתקן שלא נחפר במערב דרך פתח מקומר. כנראה, שחוצבי המחילה ויתרו על המקווה ויצרו מערכת מסתור מתוכננת תוך חיבור חללים ומתקנים הידועים להם.

ב

לאחר מכן, כנראה בתקופה הביזאנטית, נבנתה סתימה בפתח המקווה והמחילה טויחה בטיח הידראולי שהכיל חרסים כתושים, השונה מן הטיח המקורי של המקווה. מן התקופה הביזאנטית נחשפו שרידי מבנה הכוללים שלושה חדרים שמורים היטב  המעידים על עוצמתו הרבה של הישוב בתקופה זו ובולט גם השימוש הנרחב באבני גזית.

 

מכלול כלי החרס המיוחסים לשכבה זו אופייני לאתרי הגליל המערבי ובולטים בו כלי יבוא רבים.

 

אל התקופה העבאסית ניתן לשייך שרידים דלים בלבד. אלה כוללים קיר בודד ומצבורי חרסים שבה בולטים כלי  ה- Buff הבהירים וקערות מונכרום מזוגגות בירוק צהוב.

 

שרידי התקופה הצלבנית מעידים על בנייה מסיבית שכוללת קיר, אליו סמוכה אומנה רחבה.

 

מן התקופה העות'מאנית המאוחרת נותרו בתים רבים שעדיין משמשים את תושבי הכפר במתחם זה. ממצא החרסים כולל חרסים מזוגגים ומקטרות חרס ונראה שאת רובם ניתן לשייך למאות הי"ח והי"ט לספה"נ.

 

לסיכום בחפירה מצומצמת זו נתגלה רצף של ישוב למן התקופה הרומית ועד התקופה הממלוכית שכלל הפסקות קטנות והוא תואם את המידע מהמקורות ההיסטוריים.

 

בתקופה הרומית נראה כי היה במקום ישוב יהודי ואין בידי הארכיאולוגים מספיק מידע לזהות את אופי האוכלוסייה החל מן התקופה הביזאנטית ועד לתקופת ד'אהר אל-עומר במאה ה 18 לספה"נ. 

 

מקור רשות העתיקות חפירות חדשות בכפר אעבלין

הקהילה היוונית – אורתודוכסית באעבלין
מונה כ-5,000 תושבים

כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית באעבלין,
כנסיית מאר ג'ריאס (גאורגיוס הקדוש), 

הכנסייה נבנתה בשלהי המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19 ועברה בשנים האחרונות תהליך שימור

על קירותיה מתנוססים ציורי קיר מרהיבים שצוירו ע"י אמן יווני בסגנון ביזנטי מיוחד

גאורגיוס הקדוש

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

הקהילה היוונית – -קתולית  באעבלין
מונה כ-1,500 תושבים

מתחם  הקהילה היוונית – קתולית באעבלין,
כולל
את
כנסיית מאר ג'ריאס (גאורגיוס הקדוש),
ואת
קפלה מאריה בוארדי

זו כנסייה יוונית – קתולית טיפוסית,
למרות שהקהילה משויכת לזרם הקתולי,
הכנסייה משמרת את המאפיינים
של הכנסיות המזרחיות העתיקות.

קפלת מאריה וארדי נבנתה בשנת 2015

****

מוסדות חינוך מאר אליאס

מקימה ונשיאה
הארכיבישוף האב ד"ר אליאס שקור

הארכיבישוף האב ד"ר אליאס שקור הוא תאולוג, מחנך ומנהיג דתי. הוא רואה עצמו כפליט שנעקר מכפרו בירעם ומגדיר עצמו ערבי- פלסטינאי – נוצרי- אזרח מדינת ישראל

 

האב אליאס שקור ידוע בשל הצהרותיו ועמדתו בנושא דו-קיום וקירוב היחסים בין ערבים ליהודים במדינת ישראל והוא המייסד של מוסדות החינוך מאר אליאס באעבלין והיום משמש כנשיאם.

 

האב אליאס שקור נולד ב-29 בנובמבר 1939 בכפר הנוצרי מרוני בירעם בגליל העליון למשפחה השייכת לקהילה היוונית – קתולית.

 

בהיותו בן 8, בזמן מבצע חירם בסיום מלחמת העצמאות פונתה משפחתו, כמו שאר תושבי הכפר מבירעם ועברה לג'יש.

 

האב אליאס שקור בבית ספר יסודי בנצרת וסיים את לימודי התיכון סנט ג'וזף בנצרת ולאחר מכן למד שש שנים תאולוגיה בפריז שבצרפת.

 

לאחר סיום לימודי התאולוגיה חזר לישראל, ומונה לכומר על ידי הארכיבשוף  ג'ורג' חכים, הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל.

 

בשנת 1965, לאחר שקיבל את מינויו ככומר, עבר להתגורר באעבלין.

 

הוא המשיך את השכלתו בשנת 1966 החל ללמוד באונ' העברית – ירושלים מקרא ותלמוד בנוסף ללימודי השפה הסורית והשפה הארמית, והפך לערבי הראשון שמסיים תואר שני באוניברסיטה אז

 

במשך לימודיו שם שימש כמדריך רוחני לסטודנטים הערביים.

 

האב שקור קיבל תואר דוקטור בתיאולוגיה מאונ' ז'נווה .

 

שקור דובר תשע שפות: אנגלית, עברית, ערבית, צרפתית, גרמנית, ארמית, לטינית, יוונית ופורטוגזית.

 

ב-6 פברואר 2006  בכנסיית "הדרשה על ההר" השייכת למוסדות מאר אליאס הוא מונה כארכיבישוף של העדה היוונית-קתולית (מלכיתים) הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל.

 

הוא היה הפלסטיני הראשון בתפקיד הארכיבישוף של העדה היוונית-קתולית בישראל,  זה. מושבו בעיר חיפה

 

במהלך שנות כהונתו בחיפה היה הארכיבישוף דמות מרכזית בין אנשי הדת, הזדהותו עם תושבי חיפה הייתה מוחלטת .

 

במהלך מלחמת לבנון השניה כאשר החיזבאללה קרא לתושבי חיפה הערבים לנטוש את חיפה כדי שלא ייפגעו מהתקפות הטילים, קרא הארכיבישוף לחברי הכנסיה להישאר בחיפה והראה דוגמא אישית . בעת התקפת הטילים נפגעו בתים רבים, ברחוב קיסריה שם נהרג תושב ערבי של חיפה ונגרם הרס רב לבתים רבים , הגיע הארכיבישוף למקום והציע לראש העיר כל עזרה, כמו במהלך השריפה הגדולה בכרמל כאשר הגיע הארכיבישוף למטה כוחות הביטחון בכרמל והציע להלין את תושבי חיפה שיפונו מבתיהם.

 

הארכיבישוף היה בין יוזמי הרעיון ושותף למאמצי העירייה להבאת האפיפיור לחיפה לעריכת המיסה בשטח נמל כרמל. נאומו של הארכיבישוף בפני ועדת ההכנה שהייתה מורכבת מנציגי האפיפיור. נאומו המרגש באירוע היה בלתי נשכח.

 

האב אליאס שאקור שימש בתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל עד התפטרותו בתאריך 27 ינואר 2014 שהוחלף על ידי הארכיבישוף ג'ורג' בקעוני.

 

כחלק מפעילותו בנושאי הדו-קיום וקידום השלום הוא נוסע מדי פעם למדינות שונות. על פעילותו זו קיבל פרסים שונים, כולל פרס ניוואנו לשלום, שקיבל ב-19 בפברואר 2001 ביפן.

 

הארכיבישוף ד"ר אליאס שקור כתב שני ספרים רבי-מכר: "אחים בדם" (Blood Brothers), המספר על חייו בכפר בירעם והתבגרותו, עד לחייו ככומר. הספר תורגם ל-28 שפות. ו"אנחנו שייכים לאדמה" (We Belong to the Land), המספר על מאמציו ועבודתו למען ייסוד מוסדות מאר אליאס והרחבתם. הספר תורגם ל-11 שפות.

מוסדות מאר אליאס
מרביתם נקראים
על שם הקדושה מאריה בוארדי

מוסדות מאר אליאס הם קבוצת מוסדות חינוך באעבלין שהוקמו בסוף שנות ה-70' על ידי הארכיבישוף האב ד"ר אליאס שקור, המכהן כנשיא מוסדות מאר אליאס ומנוהלות על ידי  עמותת מוסדות חינוך מאר אליאס – אעבלין (ע"ר)

 

המוסד הראשון שהוקם בשנת 1981 היה גן הילדים  אחריו הוקמו המוסדות האחרים.

 

גן הילדים גן ילדים מרים בוארדי נפתח בשנת 1968, והיה הראשון בכפר. בשנת 1978 נבנה בניין בין 3 קומות לאכלס את גן הילדים הגדל. היום יש בו כ-300 ילדים בין הגילים שלוש לחמש

 

הילדים המסיימים את גן הילדים יכולים להמשיך י לבית ספר היסודימרים בוארדי שבו לומדים כיום כ- 1150 תלמידים. בית הספר קיבל הכרה ממשלתית שנתיים לאחר תחילת פעולתו. בניין בית הספר היסודי והעל יסודי נבנה ליד התיכון.

 

בחטיבת הביניים בתיעון לומדים כ-1200 תלמידים נוצרים ומוסלמים, שחלקם הם מחוץ לכפר אעבלין מפסוטה בצפון ועד לקיה בדרום

 

מכללת מאר אליאס להנדסאים הוקמה על מנת למלא את הפער שנוצר אחרי סיום התיכון לבין השתלבות בעבודה בחיים המעשיים. המכללה מעודדת את הסטודנטים להמשיך את לימודיהם האקדמיים באוניברסיטאות, וכוללת תחומים כגון מסחר, טכנולוגיה ושרות. במכללה לומדים כ-1200 סטודנטים

 

בשנים 2003–2006 קמפוס מאר אליאס היה שלוחה של אוניברסיטת אינדיאנפוליס בארצות הברית, שבה למדו כ-200 סטודנטים. בהמשך הפך מיזם זה למכללת המוסד האקדמי נצרת.

כנסיית מוסדות מאר אליאס,
כנסיית "הדרשה על ההר"

הקדוש מקסימיליאן מריה קוֹלְבּה (‏; 8 בינואר 1894 – 14 באוגוסט 1941) היה נזיר פרנציסקני פולני שנכלא באושוויץ בשנת 1941 על שסיפק מקלט לנרדפי הנאצים, בהם כ-2,000 יהודים. בזמן שהותו במחנה התנדב קולבה להיענש ולגווע ברעב במקומו של אסיר אחר. ב-17 באוקטובר 1971 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על קולבה כעל מרטיר, וב-10 באוקטובר 1982 הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדוש. קולבה נחשב לקדוש המגן של מכורי הסמים, המשפחות, עובדי תחנות הכוח, חובבי הרדיו והמאה ה-20.

 

חצר דאוד
בגרעין הקדום של אעבלין.

בית הבד היחיד בארץ שפעל לפני שנת 1949 ועדיין עומד שלם

 

אבן גרניט עגולה לריסוק הזיתים, מתקן סחיטה צרפתי, צנטריפוגה להפרדת השמן והכל מנוהל על ידי מנוע דיזל "רובסון" בריטי עם 17 כוחות סוס, יליד המהפכה התעשייתית.

 

מחסן שמן הזית הצמוד, שבו הונחו מספר כדי חרס (“פרנג’יה”) גדולים ועתיקים. בכדים יש ציפוי גלזורה פנימי, שמונע חימצון אפשרי ולכן, ניתן היה לאחסן בהם שמן. כדי שמן אלו יוצרו במאה ה-19 בעיר ביוט בדרום צרפת, שידועה בתעשיית הקרמיקה המיוחדת שלה

 

משפחת דאוד הפעילה את בית הבד עד שנת 1992 ואז הפסיקה את פעילותו בגלל שלא היה ריווחי "האנשים מעדיפים היום להשתמש בבתי בד מודרניים למרות שהשמן פחות איכותי",

 

בעבר היו משפחות הכפר מביאות את הזיתים שלהן אל בית הבד בתקופת המסיק, ומשאירות כתשלום 10 אחוז מן השמן המופק. בית הבד היה הומה בתקופה הזו, והופעל ללא הפסק כמעט מן השעה 6 בבוקר ועד 2 אחרי חצות.

חצר שנייה שבה נתגלו ישנם שרידי חפירה ארכאולוגית.

 

בחדר הקטן אמר אסעד נולדה ב-1846 מרים בווארדי.

עד היום לא הקימו כאן קפלה.

 

אסעד אמר שייתכן שנוח לכולם שמקום נמצא בידי המשפחה שהיא אורתודוכסית.

 

המקום לא התפתח למקום קדוש למרות למרות מזבח הלבנים הפשוט שהקים מישהו בסמוך כדי לחפות על נרות הנשמה.

 

סוף דבר

****

היה זה סיור
מעניין ומרתק מאוד,
היה לנו נעים לשוטט
בגרעין של אעבלין
במוסדות מאר אליאס

*****

שמחנו שאב סאבא חאג' ליווה
והוביל אותנו
והוסיף מידע על קהילתו היוונית – אורתדוכסית
ועל היישוב

*****

הפגישה עם כבוד
ראש המועצה המקומית מר מאמון שיח אחמד
וסגן ממלא מקום מר יוסף ג'רג'ורה.
הייתה מעניינת,
למדנו ממנו על ההיבט המוניציפאלי של היישוב

****
הפגישה עם כבוד
הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור
הייתה מרתקת ומרגשת.  

******

שמחנו להכיר עוד
מקום יישוב בגליל שבעברו כנראה היה נוצרי 
והיום חייה קהילה נוצרית גדולה
שמהווה היום מעט
פחות ממחצית אוכלוסייתו 

*****

התרשמנו מאוד
מכל הכנסיות,
מהפאר שבהן,
שניכר שהושקע בה ממון רב

*****

התרשמנו מאוד גם חצר דאוד
ושמענו בצער את האכזבה
שהמקום לא הפך
להיות אתר עלייה לרגל

 

*****

תודה מקרב לב לאנשים
שהקדישו מזמנם:

האב סאבא חאג'
שתאם את הביקורים, הוביל
והסביר על קהילתו ועל הכנסייה,

כבוד הארכיבישוף ד"ר אליאס שאקור
שפגש אותנו,

כבוד ראש המועצה המקומית
מר מאמון שיח אחמד
וסגן ממלא מקום
מר יוסף ג'רג'ורה
שיארחו אותנו .

אסעד דאוד
שאירח אותנו בחצר דאוד

איברהים חורי
שפתח את דלתות
המתחם הקהילה היוונית – קתולית

מיכה שאקור
שאירח אותנו בכנסיית הדרשה על ההר 

ולחברי שהצטרפו לביקור! 

*****

דברי חלק
מהחברים המשתתפים

היה יום נפלא מעניין, מענג, מרתק ומרגש. למדנו המון. תודה מקרב לב ליואל שדה שתאם ובעיקר לאבונה סאבס שתאם את המפגשים, לווה והוביל אותנו כל היום וריתק אותנו בסיפורים ובמידע.

 

שוב נוכחנו שהמקומות שביקרנו בהם הם רק חלק מפסיפס המורכב מאנשים מרתקים שהם הסיפור המעניין מעבר לעובדות ההיסטוריות. תודה גדולה ליואל וכמו תמיד תודה לעמירם שאף פעם לא מתעייף. כמובן תודה גדולה לאבונא סבא שליווה אותנו וריתק בדבריו.

 

רוב תודות ליואל, עמירם, אבונא וכל המארחים האדיבים והסבלניים על הסיור המרתק וההזדמנות המיוחדת להכיר וללמוד משהו על שכננו. היה יום ממש מרתק. תודה.

 

עד היום היה עיבלין שם על שלט בכביש 871, אבל לאחר הביקור המרתק שלנו בו, זהו מקום, ישוב, אנשים, אמונות, אווירה, כפר חי במרחק לא ממש גדול ממקומותינו. טוב שהגענו לשם ! תודה לעמירם ההוגה וליואל המבצע ולכל המשתתפים והשותפים.

 

שמחתי לתוספת נדבך נוסף לצוהר שנפתח לי לגבי הקהילה הנוצרית בחברה הערבית.

 

האב סאבא חאג': יום טוב לכולכם. תודה רבה לכם שמח מאוד שנהניתם ושמחתי לארח אתכם ולפגוש אתכם נהיה בקשר.