רמות מנשה בחורף מלא מלא: מים בנחלים, ירוק בכל מקום ושפע פריחה26 בפברואר 2018

קובץ GPX להורדה מרחק: 52 ק"מ טיפוס-מצטבר: 854 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

 

לטיול חורף זה יצאנו ביום שלישי (20/2/2018). בחודש וחצי טרם מסע זה ירד גשם רב, כ-440 מ"מ.

 

 

היינו קבוצה של שנים עשר רוכבים שהגיעו ממקומות שונים מצפון הארץ ומרכזה. חלק מהם גימלאים וחלק עובדים שיצאו ליום חופש. בטיול השתתפו איל אופק (עמיקם), אמנון זוהר (נורדיה), פיפ רותם (סעסא), משה כץ וצביקה אסף (אפק), גיא גולן (נוה זיו), נתי זיו ויעקב פורמן (מולדת), לוי אבנון (חמדיה), חיים רובינצי'יק (ביצרון), אלי פורמברג (תל אביב) ואני (מבשרת ציון)

 

 

את הטיול יזם איל אופק שתכנן את מסלול. הוא הוביל את הקבוצה. לכן, התחלנו ממקום מגוריו במושב עמיקם.

 

******

מסלול הטיול
הכיוון נגד כיוון השעון.

 

 

מסלול הטיול דומה, זהה או קרוב
למסלולי הטיולים האחרים ברמות מנשה המתועדים באתר זה.

מגבעת עדה דרך פאתי כפר קרע למעיינות חבל אלונה: עין ניל"י, עין עמיקם ועין אביאל
בגבעות אלונה בין עמיקם, גבעת ניל"י ואביאל
דרום מזרח רמת מנשה, לאורך נחל קיני ונחל חלמית והרכסים ביניהם
בין עמיקם ובין גלעד
מפאתי עמק יזרעאל טיפוס לדרום רמת מנשה והלאה לרום הר אמיר
במורדות מזרח רמת מנשה, בין מגידו ובין משמר העמק
בלב רמת מנשה ובשוליה המזרחיים, בין צומת אליקים למשמר העמק
במורדות המזרחיים של רמת מנשה, בין עין השופט והזורע
שלכת האלונים בהר חורשן ובכתף הכרמל
במעלה נחל תנינים, לפסגת רמות מנשה ויער משמר העמק
מעמיקם לעין השופט ולאורך נחל רז ונחל תנינים
בין דליה לבין משמר העמק

בתיעוד טיולים זה ניתן ניתן למצוא מידע נוסף
על האזור, על היישובים, על המקומות ועל האתרים 

ערוצי הנחלים במסלול הטיול

 

*****

האזור הגאוגרפי: רמות מנשה

****

כללי – רמת מנשה היא מרחב של נוף פתוח סמוך למרכז הארץ ולמטרופולין חיפה, אזורים  הבינוי והפיתוח הוא רב. הרצף הפתוח מאפשר קיום למיני חי וצומח במערכות אקולוגיות ברות קיימא. יש בה מכלול של מערך יישובי המשולב ב משאבי טבע, נוף ומורשת. כל אלה הופכים את רמת מנשה  לגן עדן לחובבי טבע, למטיילים, לרוכבי אופניים ורוכבי סוסים

****

*******

 

גאולוגיה, טופוגרפיה (תבליט ותכסית) – רמת מנשה היא קער בין קמרי הכרמל והר אמיר, המתרומם מעל עמק יזרעאל לאורכו של העתק יגור-מגידו.  כלפי דרום מערב משתפלת רמת מנשה במתינות וכמו נטמעת בבקעת הנדיב וצפון השרון. הקער של רמת מנשה נמצא בין שני קווי שבר שלאורכם נמצאים עמקי נחל מפרידים אותו מהקמרים ביניהם הוא נמצא. בצפון, נחל תות בינו ובין הכרמל ובדרום, נחל עירון בינו ובין גבעות עירון והר אמיר. רמות מנשה הם בעצם חלק מרכס הכולל את הר אמיר, רמות מנשה והר הכרמל החורג מהכיוון הכללי של שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל שכיוונה דרום-צפון. רכס זה סוטה בצפון השומרון ופונה לצפון-מערב ושוקע בתלילות אל הים ויוצר הפרדה ברציפות מישור החוף בישראל.
הקער גאולוגי בו משתרעת רמת מנשה נטוי, אורכו כ-18 ק"מ (קו דרום-צפון) ורוחבו כ-12 ק"מ (קו מערב-מזרח) והוא בנוי סלעים שלישונים בלתי מקומטים, גיר רך וקרטון המכוסים אדמת רנדזינה אפורה וכל אלה היוצרים נוף מעוגל ורך. גובה  חלקה הדרומי של רמת מנשה הוא 300 – 400 מ' וגובה חלקה הצפוני 250 – 300 מ'.

******

*****

הערוצים היוצאים מקו פרשת המים מערבה הם ארוכים ומתונים ואילו אלה היורדים ממזרח לקו זה מתחתרים לכיוון הקישון והם קצרים ותלולי גדות. מעיינות רבים נובעים בחבל ארץ זה, הם מעיינות שכבה ורובם עונתיים.

******

 

התכסית העיקרית של רמת מנשה היא יערות פארק של אלון תבור וכוללת גם שטחי בתות נרחבים עתירי פריחה, יערות נטע-אדם, שדות וכרמי זית, ביניהם שזורים שרוכים דקים של צומח גדות לאורכם של נחלים.

****

שמות – לחבל ארץ זה היו בעבר מספר שמות. הערבים קראו לה "בלאד א-רוחה" והיו שתרגמו זאת "ארץ הרוחות" וזאת בגלל שהרמה חשופה לרוחות העזות שנושבות באזור בחורף. אחרים טענו שהתרגום צריך להיות "ארץ הרווחה" כלומר ארץ של נוף פתוח. אחרים טענו שזאת "ארץ הדרכים", אזור מעבר בין צפון הארץ ומרכזה. השמות העבריים ניתנו לאזור רק שהחלה בו התיישבות בתקופת "חומה ומגדל" במחצית השנייה של שנות ה-30' במאה שעברה. יוסף ויץ מראשי הקק"ל הציע את השם "שפלת שומרון" אך, שם זה לא נקלט. במסמכי קק"ל נקרא האזור בשם זמני "חבל יצחק אוכברג" על שם הנדבן שבתרומתו נקנו הקרקעות עליהן הוקמו דליה וגלעד. השם שנקלט ביישוב העברי היה "הרי אפרים". שם זה היה מקובל שנים רבות אבל הטעות בו הייתה כפולה: באזור אין הרים וזאת לא הייתה נחלת שבט אפרים אלא נחלת שבט מנשה. לכן, קבעה ועדת השמות הממשלתית את השם רמת מנשה המבטא נכונה את אופיו הגיאוגרפי של האזור ואת עברו ההיסטורי, נחלת שבט מנשה.

 

יחידות הנוף

סקר משאבי הטבע והנוף של רמת מנשה שביצע מכון דש"א, שמתבסס גם על הספרות הגאוגרפית, הבחין ברמת מנשה עשרים ואחת יחידות נוף עיקריות ברמת מנשה שהוגדרו בשטח על פי מאפיינים של תבליט, תכסית, רציפות ואחידות נופית ושימושי שטח עיקריים. על פי מיקומן של יחידות ניתן לקבצן לשש קבוצות: (1) היחידות שמצפון-מזרח וממזרח לקו פרשת המים, (2) המתלולים התוחמים את רמת מנשה כלפי הר אמיר בדרום, (3) מרחב  הרמה (4) השלוחות המרכזיות והמערביות והערוצים ממערב לקו פרשת המים (5) הגבעות המערביות ועמקי הנחלים (6) הר חורשן. בטיול זה עברנו רק בחלק מהיחידות הנוף ותיאורן יובא בסיפור הדרך.

*****

 

דרכים, יישובים וצבא – רמת מנשה תחומה במערכת כבישים ארציים: כביש 65 (ואדי ערה), כביש 66 (צ. מגידו – יקנעם), כביש 70 (ואדי מילח)  וכביש 6 (חוצה ישראל) מבתר אותה מדרום לצפון. כבישים אזוריים ומקומיים מחברים בין הישובים הכפריים המפוזרים ברובם בשטחי הרמה ובתפר עם חבלי ארץ סמוכים. הישובים העירוניים פרוסים בשוליים, יוקנעם נצמדת לקצה הצפוני של רמת מנשה והכפרים הערביים, שרובם ככולם הופכים לישובים פרבריים או עירוניים, נמצאים ברצועה הדרום-מזרחית מעל מדרונות נחל בענה ונחל עירון. שטחה של רמת מנשה מתחלק בין תחומיהן של מספר רשויות מונציפאליות: מועצות אזוריות שהגדולה והעיקרית היא מוא"ז מגידו ואחרות הן מוא"ז אלונה, מוא"ז חוף הכרמל, ומוא"ז מנשה; עיריות יוקנעם אום-אל פחם, וכפר קרע; מועצה מקומית ערערה, מועצות מרחביות: בסמ"ה ומעלה עירון. שטח אש נרחב של צה"ל משתרע במחצית הדרומית של רמת מנשה ובצמוד אליו נמצא בסיס האימונים של חטיבת גולני.

*****

תמורות במערך היישובי

המפה היישובית הנוכחית לעומת המפה היישובית בשלהי המאה ה-19

המפה היישובית ברבע האחרון של המאה ה-19

המערך היישובי ערב הקמת המדינה

רמות מנשה בשני העשורים של המדינה, אזור סמוך לקו שביתת הנשק

המפה היישובית הנוכחית

 

מרבית המסלול של טיול זה היה בתחום המועצה האזורית מגידו

מועצה אזורית מגידו – נקראת על שם העיר העתיקה מגידו הנמצאת בתחום שטח שיפוטה המשתרע על פני 170,000 דונם בין יקנעם עילית בצפון, עמק יזרעאל ממזרח, ואדי ערה מדרום, ורכס הרי הכרמל ממערב. בשטח המועצה מתגוררים כ-9,600 איש, ב-13 ישובים: 9 קיבוצים, 3 מושבים ומושבה אחת. יותר ממחצית  הישובים קמו עוד לפני כינונה של המועצה. ראשון הישובים היהודיים באזור היה קיבוץ משמר העמק (1926). לאחר כמעט עשור הוקמה המושבה יקנעם (1935) ולידה קיבוץ הזורע (1936). הישוב הראשון שעלה מהעמק אל תוך רמת מנשה היה קיבוץ עין השופט (1937), וסמוך לו הוקם קיבוץ דליה (1939) ושניהם הוקמו בדגם חומה ומגדל. שנתיים לאחר מכן הוקם קיבוץ רמת השופט(1941) ושלוש שנים אחריו קם המושב הראשון במועצה -עין העמק (1944). הקיבוצים גלעד (1945) ורמות מנשה (1948) יחד עם מושב אליקים (1949) השלימו את תמונת ההתיישבות על הרמה, ואת מצבת הישובים בעמק השלימו הקיבוצים מגידו וגבעת עוז (1949) ומושב מדרך עוז (1952).
מועצה אזורית מגידו היא אחת מן המועצות האזוריות הוותיקות ביותר במדינת ישראל, אשר הוקמה בשנת 1945 בזמן שבארץ שלטה ממשלת ארץישראל המנדטורית. לפני הקמתה היה שטח המועצה חלק מן היחידה המוניציפלית "גוש נהלל". בעת הקמתה, כללה המועצה האזורית 3000 תושבים, מחמישה ישובים. בעת הקמתה היא נקראה "מועצת הרי אפרים", זאת על אף שבשטח שיפוטה אין הרים, ושנחלת שבט אפרים המקראית אינה עוברת בתחומה. שם המועצה השתנה ל"מועצה אזורית מגידו" בשנת 1952, אך קיבל תוקף רשמי מוועדת השמות של מדינת ישראל רק בשנת 1954. היישוב הוותיק ביותר במועצה אזורית מגידו הוא קיבוץ משמר העמק, שנוסד בשנת 1926. היישוב הצעיר ביותר הוא מושב מדרך עוז, שנוסד בשנת 1952.
סמל המועצה האזורית מגידו עוצב בשנת 1952 על ידי לאו פלטאו מקיבוץ רמות מנשה. המוטיבים של הסמל כוללים את גבעות האזור, שיבולת חיטה המסמלת את אופיה החקלאי והכפרי של המועצה ואריה מזנק. דמות האריה מועתקת מחותם שנמצא בחפירות הראשונות שנערכו בתל מגידו בשנים 1903-1905 על ידי גוטליב  שומאכר מן הקהילה הטמפלרית בחיפה. החותם המקורי התגלגל לאיסטנבול ועקבותיו אבדו. על החותם נכתב בכתב עברי קדום "לשמע עבד ירבעם", והוא זוהה כשייך לאחד מפקידי ירבעם, מלך ישראל. המקור והרחבה

המועצה האזורית מגידו מנהלת את שטחה כמרחב ביוספרי ולפיכך מוגדרת מועצה אזורית מגידו – מועצה ביוספרית.

מועצה אזורית מגידו – מועצה ביוספרית – מועצה אזורית מגידו כמועצה ביוספרית היא חלוצה בארץ בתהליכי ניהול ציבורי והנחלת אורח חיים מקייםבשנת 2004 בראשית כהונתו של חנן ארז המועצה אזורית מגידו בשיתוף עם שלמה ברנד מנהל האזור בקק"ל בחרה בתכנית אדם וביוספירה (MAB Man And the Biosphere) של אונסק"ו לכלי אסטרטגי לניהול יחסי אדם וסביבה במועצה. הרעיון המרכזי נובע מהקונפליקט המובנה בין שימור ופיתוח המקבל מענה ואפשרות למציאת פתרונות מיטביים. עקרונות ותפקידי המרחב הם שלושה: (1) שימור מגוון תרבותי ומגוון מינים, (2) קידום פיתוח חברתי וכלכלי (3) תמיכה לוגיסטית של חינוך, ניטור ומחקר. עמידה בתנאי התכנית מחייבת יצירת מערכת כללים וממשק לשמירת האיזון בין הפיתוח והשימור והקמת מנגנון ניהולי ליישומם. ראש המועצה הנוכחי של מגידו, איציק חולבסקי שהחל לפעול בשנת 2014 ממשיך ומקדם את הרעיון. המועצה ברשותו מובילה תהליכים משותפים עם תושבים ובעלי עניין, יוצרת ממשקים וכללים לניהול שטחים פתוחים, מפתחת תכניות חינוך חדשניות, עוסקת בטיפוח המורשת המקומית ופיתוח כלכלי. הקמת המרחב הביוספרי יצרה כלי ניהולי חדשני, שקוף ושיתופי. נוצרו קריטריונים מוסכמים, נוצר מצפן, נוצרו ועדיין נוצרים כלים של תהליכי קבלת ומימוש החלטות משופרים. המצפן (חזון) לטווח הארוך מחד והכלים המעשיים מאידך הם אלו שמאפשרים מימוש ויישום. המקור: אדר' הדס בשן, מהנדסת המועצה האזורית מגידו בין השנים 1993 ו-2013
להרחבה: אתר המועצה האזורית מגידו

תחום המועצה האזורית מגידו כמרחב ביוספרי

 

המסלול, המקומות והמראות

******

*******

*****

יחידות הנוף בחלק הראשון, השני והשלישי של המסלול

****

חלק ראשון
לאורך נחל תנינים
במעלה שלוחות גלעד

שלוחות גלעד – סדרת שלוחות מאורכות ומתונות המושכות ומשתפלות מערבה, ביניהן מתחתרים ערוציהם המתונים של נחל תנינים עדה וברקן על יובליהם. הטופוגרפיה הולכת ומתמתנת כלפי דרום, הערוצים רדודים ורחבים יותר. גבולה הדרומי של היחידה תחום בקו פרשת המים שבין נחל ברקן, לנחל עירון. הגבול הצפון-מזרחי תחום ברצועת יער נטע-אדם הנטוע מעל נחל חלמית וראש נחל עדה. גב השלוחות מתון, גם מדרונתיהן יוצרים טופוגרפיה מעוגלת ומתונה. השטח אבני בחלקו וניכרים בו שרידיהם של גלי סיקול.
התכסית בעיקרה בתות עשבוניות, כתמים נרחבים של יער פארק של אלון תבור, שיחיות קידה ואשחר א"י, שדות, מטעים וכרמי זית, בחלקה הדרום-מזרחי של היחידה יערות נטע-אדם, בתוך היערות מופיעים נבטים ופרטים צעירים של אלון תבור. כתמי יער הפארק, הנבטים והפרטים הצעירים של אלון התבור מעידים על פוטנציאל השטח.
חלקה הדרומי של היחידה מצוי בתחום שטח אש של צהל.

*****

*****

נחל תנינים ויובליו בחלק הראשון והשני של הטיול

*****

מפל נחל רז, גלישת מים יזומה מהמאגר אל נחל תנינים

צליחה ראשונה, חציית נחל תנינים מהגדה הצפונית לדרומית

*****

חלק שני
במעלה נחל ספלול
אל פסגות מנשה
והשלוחות המרכזיות

השלוחות המרכזיות – שלוחות צרות בעלות גב מישורי ומדרונות תלולים יחסית. צירה המרכזי של היחידה הוא נחל התנינים, יובליו העליונים של נחל תנינים שהם רז, ספלול,חלמית מפרידים בין השלוחות. רוב השטח מצמיח בתות עשבוניות ובתות סירה. בערוצים צומח גדות נחלים, חלקו כתמי פטל קדוש ושיח אברהם, חלקו מגוון ועשיר יותר.

*****

במעלה נחל תנינים מזרחה

במעלה שלוחות גלעד

במעלה נחל ספלול

******

****

בצומת הדרכים בשולי ש"א 107

תחום שא 107 ומיקום בא"ח גולני

שטחי האימונים ברמת מנשה שמצפון לוואדי ערה נקבעו בראשית שנות החמישים שני שטחים סמוכים למטרות אימונים. שניהם, המזרחי (ש"א 105 – 20,000 דונם) והמערבי (ש"א 109 – 17,0000 דונם) מוקמו על קרקעות של נפקדים, בשטחי כפרים נטושים, כופרין, חובייזה ועוד, ועל קרקע שבבעלות פרטית של תושבי כפרי ואדי ערה: אום אל פחם, מעוויה, ערה וכפר קרע ועוד. שטחים אלה נכללו בצו הסגירה משנת 1955. בצו הסגירה של שנת 1976 הוקטן במעט שטחם. במהלך השנים התאמנו בחלקו הצפוני של ש"א 105 יחידות ממחנה ג'וערה ובשניהם יחידות הנח"ל ממחנה 80. בשוליים הדרומיים והמזרחיים של ש"א 109 והמערביים של ש"א 105 מצויים כרמי זיתים של תושבי הכפרים שעיבדו את הקרקעות שבבעלותם בעיבודים שנתיים, לרבות בשטחים שלא להם בקרקעות שבבעלות המדינה. הם גם חדרו לשטחים עם עדרי צאן ובקר ואף הקימו מכלאות בתוך השטח. תושבי הקיבוצים ברמות מנשה נכנסו גם הם לשטח לצורך עיבודים חדֿשנתיים, לרעייה ולהקמת מכלאות. במזרח וצפוןֿמזרח ש"א 109 נטעה קק"ל כמה חורשות. נראה היה שהמצב בשטח יוצא משליטה. באוגוסט 1986, בד בבד עם ביטול שטח 9, הורה שר הביטחון יצחק רבין להגביר את האימונים בשטחי ואדי ערה כדי להציג נוכחות בשטחי האימונים המצויים בסמיכות לריכוזי אוכלוסייה ערבית. בעקבות זאת רוכזו בהם מרבית אימוני יחידות הנח"ל ממחנה 80. בשלהי שנות השמונים, בהמשך להנחיית שר הביטחון, אכן הוגברה הנוכחות, ובשטח התאמנו פלוגות שמוקמו בשלושה משטחים בשולי שטחי האימונים: מצפון ובסמוך לכפר קרע ולעין איברהים; ממזרח לקיבוץ רגבים ומדרום לקבוץ גָלעד (אבן יצחק). אף על פי כן המציאות האזרחית בשטח כמעט לא השתנתה. גם הפעלת הסיירת הירוקה למלחמה בפולשים לא הועילה. במצב זה של כניסות "סיטונאיות" לשטחים הסגורים, שהצבא לא אוכף את מרותו, לא היה אפשר להמשיך.
לנוכח הנחיית שר הביטחון והמציאות בשטח, הוצעו בשנת 1989 בעבודת מטה המשותפת לצה"ל ולגורמים אחרים שלוש דרכי פעולה: האחת, השארת המצב בשטח בלי שינוי והמשמעויות היא באיֿשינוי בנוכחות הצבאית, ועקב זאת יוסרו הלחצים מצד תושבי הכפרים ובאזור ישרור שקט שמחירו הפרת החוק והסדר בריש גלי ופגיעה ביכולת האימונים; השנייה, סילוק הפולשים (הערבים והיהודים) ומימוש צו הסגירה בקפדנות. המשמעויות: יצירת מתח לאומני שמקורו בטענה לקיפוח, וחשש שתושבי הכפרים יראו בצעד זה חלק מתהליך רב שלבי שנועד לנשל אותם מקרקעותיהם ולפגוע במבניהם אף שהם נבנו בלי היתר. ההערכה הייתה שלמתח זה תהיה תהודה קצרת טווח ולא תתפשט לאזורים אחרים. גם קיבוצי רמות מנשה עלולים למחות על מניעת פרנסתם; השלישית, סילוק הפולשים מתחום שטחי האימונים תוך מתן הרשאה לתושבי הכפרים להיכנס למטרות עיבודים ורעייה באופן מבוקר, לפרקי זמן מוגדרים ולפי רישיון. נראה היה שדרך זו תאפשר ניצול יעיל של השטח למטרות אימונים ותאפשר הורדת לחץ מתושבי הכפרים והמשך שקט באזור.
אף אחת משלוש ההצעות לא יושמה. ואולם במחצית הראשונה של שנות התשעים, כדי לממש את ההנחייה להגברת האימונים לנוכח הצרכים בהווה ואלה שייגזרו בעתיד מהסדרים עם הפלסטינים, נבחנה אפשרת נוספת כיצד ניתן להגדיל את יכולת האימון בשטחים אלה. לפיכך, לצורך הגדלת "משפכי בטיחות ירי" והרחבת אימון בנשק מחלקתי, הוצע לחבר את שטחי האימונים ולהכיל את צו הסגירה גם על השטח שביניהם – אדמות אֿרוחה, שטח בהיקף של אלפי דונם. מעמדו הקנייני של שטח הרצף לחיבור כלל כשלושה רבעים מקרקע שבבעלות המדינה וכרבע מקרקע שבבעלות פרטית. החיבור נועד לאפשר ביצוע ירי ממערב, מאזור מאהל רגבים לכיוון מזרח, לעבר ש"א 105. לצורך הקטנת חיכוך עם האוכלוסייה המקומית הוצע לגרוע משוליהם הדרומיים של שטחי האימונים חלקים שאינם בשימוש ושמרביתם קרקע פרטית. כן הומלץ על קביעת הסדרי עיבודים ורעייה לתושבי הכפרים ולקיבוצי הסביבה בשטח החדש. חיבור שטחי האימונים באמצעות סגירת השטח שביניהם הייתה צריכה להיות מנוף להגברת האימונים ושילוב יחידות מתאמנות נוספות לאלה של הנח"ל ממחנה 80.
ביוני 1995, לאחר שתכנית חיבור שטחי האימונים הוצגה לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, הוציא הרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקיןֿשחק צו סגירה חדש שימנע כניסה לשטח האימונים המורחב ש"א 107, השטח הכולל את ש"א 105 וש"א 109, וגם את השטח המחבר ביניהם. על אף חיבור השטחים, למעשה לא שונתה מתכונת האימונים שהייתה נהוגה טרם החיבור.

*****

שנת 1998 קיבלו הכפריים בעלי הקרקעות הודעות מצה"ל שאל להם לעלות עוד על אדמתם, אלא אם כן יבקשו ויקבלו אישור. הם ראו בצו הסגירה החדש מעין הפקעה של כֿ700 דונם מקרקעותיהם הפרטיות. בספטמבר 1998, בתגובה וכמחאה על הוצאת צו הסגירה והמשמעויות ממנו כפי שהבינו אותן הכפריים ומנהיגיהם, פרצו מהומות שהובילו להתנגשויות אלימות בין התושבים באזור ואדי ערה למשטרה, שנמשכו שלושה ימים. במהלך העימותים הקשים ובעקבות תגובת השוטרים למעשי האלימות נפגעו יותר משלוש מאות בני אדם. עקב האירועים הורה שר הביטחון יצחק מרדכי לא לממש את סגירת השטח שבין השטחים ולהתחיל במשא ומתן עם התושבים הערבים. המשא ומתן בין מדינת ישראל לבין "הוועד הציבורי להגנת אדמות אֿרוחה" והרשויות הערביות בואדי ערה הסתיים בדצמבר 2000 בהסכם הבנות שבו הומלץ גם להגדיל את תחום השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות.
על פי מסמך ההבנות, ובהנחיית שר הפנים חיים רמון, מונה בפברואר 2001 פרופ' יוסף גינת, לשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, לעמוד בראש ועדת חקירה מוניציפלית. בדצמבר 2002 הגישה הוועדה את המלצותיה. בשל רגישות המצב היא נדרשה על ידי המנכ"ל לבצע בדיקה נוספת. תוצאותיה הוגשו לשר אברהם פורז שאף הוא דרש השלמות שהוגשו בנובמבר 2003. לאחר ההשלמות שביצעה בנובמבר 2003 סיימה הוועדה את עבודתה והעבירה את המלצותיה לשר. הן פורסמו רק במרס 2004. הוועדה המליצה להגדיל את שטח השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות באזור ואדי ערה כך שיכללו גם שטח מתחום שטחי האימונים. בֿ25 במאי 2005, על פי המלצות הוועדה, חתם שר הפנים החדש אופיר פזֿפינס על הצווים והמפות המרחיבים את תחום שיפוט הרשויות המקומיות בוואדי ערה.
הרחבת התחום המוניציפלי של הרשויות הערביות לא פגמה בשטח האימונים והוא ממשיך להתקיים. איחוד השטחים והרחבתם לרצף גדול יותר אפשרו את הנמרצות בשימוש בשטח. באזור רגבים בשוליים המערביים של שטח האימונים הושלמה בשנת 2004 בניית מתקן האימונים החטיבתי של גולני שהועבר ממחנה בזק בצפון השומרון. פעילות האימונים של יחידות מתקן זה מתבססת על השטח המאוחד שהוא בעל טווח נתירי ירי גדול יותר.
המקור עמירם אורן ורפי רגב (2008), ארץ בחאקי, הוצאת כרמל, עמ' 388 – 391

שולי ש"א 107

חציית יובל נחל ספלול

חציית אחד מיובליו נחל ספלול 

ממתינים לאחרונים

בדרך צפונה מתחום ש"א לפסגות המרכזיות

בעלייה לפסגות המרכזיות

*****

חלק שלישי
גלישה מקו פרשת המים
אל שלוחות מדרך
גבעות הגעשיות
ואשדות משמר העמק
הלאה ליערות משמר העמק
ושלוחות השופט

שלוחות מדרך – סדרת שלוחות מאורכות וצרות בין אגן נחל קיני לבין מדרך עוז, רוב השלוחות כיוונן מדרום לצפון, בגבן מחשופי סלע גדולים ובמדרונותיהן התלולים נחשף שיכוב בולט. חלק נרחב מהשטח נטוע בעיקר במחטניים, יערות וותיקים וצעירים. אשחר א"י, לבנה ואלה א"י הם העצים השכיחים בשטחים של צומח טבעי. מגב השלוחות תצפיות רחבות.
גבעות געשיות –  נוף תוצר פעילות וולקנית בשולי עמק יזרעאל בצפון- מזרחה של רמת מנשה. היחידה אינה רצופה אלא מורכבת משלושה מקטעים מנותקים. חמש גבעות בזלתיות מעוגלות וחשופות כמעט מצומח מעוצה, מתנשאות מעל שטחים מתונים עד מישוריים המאופיינים באדמות כהות שחלקן בזלת בלויה. הנחלים קיני, שלו ומדרך המלווים בקטעים של צומח גדות, בוסתנים וחורש יוצרים רצועה ירוקה המתפתלת בנוף השדות הכהים למרגלות הגבעות הבזלתיות.
אשדות משמר העמק – רצועת כרמי הזית והשקד בצפון-מזרח רמת מנשה המתרוממת מעל עמק יזרעאל בין מדרך עוז להזורע.
יערות מנשה – המדרונות הצפון-מזרחיים של רמות מנשה, חרוצים בנחלים עמוקים תלולי מדרונות,  קרת, השופט, סנין, גחר, זהורה, ג'וערה, משמר, משמר העמק.  בין יובליהם שלוחות צרות וכיפות מעוגלות. חלק מהערוצים מושכים מים כל השנה ובחלקם יש נביעות עונתיות. רובו של השטח מיוער באורנים.

 

*****

ח' בֵּית רֹאשׁ נקראת ח' בֵּית רָאס  שהיא גבעה שלטת בסביבתה, שימשה "כמשלט" של כוחותינו במלחמת השחרור, וסייעה רבות לעמידתה של משמר העמק בקרבות על קיומה. הוחזקה בכל ימי המלחמה ע"י לוחמים חברי הקיבוצים עין השופט, רמת השופט, ודליה ב"תורנות" בניהם.
זהו תל ובו שרידי יישוב בראש גבעה גבוהה (כיום באזור מיוער). השרידים באתר נפגעו פגיעה קשה כשנחפרו בו תעלות קשר והגנה במלחמת העצמאות, ומאוחר יותר בפעולות פיתוח (נטיעת יער ופריצת דרכים). במרכז התל מוטלים פריטי בניה, ששימשו במבני ציבור, וחוליות עמודים אחדות. בשולי התל אותרו שרידים של מבני מגורים מן התקופה העות'מאנית. במדרון המזרחי, התלול, של הגבעה — בורות מים רבים ומערות קבורה חצובות (מהן שהוסבו לשמש לאגירת מים). שתיים מן המערות נוקו; נתגלו בהן שברים של כלי חרס משלהי תקופת הברזל (המאה הז׳ לפני סה״נ). במערה אחרת נתגלו שברי קנקנים מן התקופה ההלניסטית. לרגלי המדרון הדרומי־מזרחי של הגבעה נחצבו בסלע מערות קבורה; חזיתותיהן עוצבו כקיר זקוף ובו פתח מלבני רחב. חלק מן המערות נסתם בעפר או נהרס בעבודות פיתוח. שתיים מן הגדולות שבמערות אלה הוסבו לימים לשמש למגורים ולמחסות לצאן. בממצאים מן המערות – שברים מעטים של כלי חרס מן התקופות הרומית (המאה הב׳ לסה״נ) והעות׳מאנית. בשלוחה הנמשכת מן הגבעה לצפון ולצפון־מערב (נ״צ 22157 22183,16254 16242) אותרו מערות קבורה חצובות, שמתכונתן דומה למערות שאותרו לרגלי המדרון הדרומי־מזרחי. ממצאים  חרסים משלהי תקופת הברזל ומן התקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית. המקור סקר ארכיאולוגי ישראל אתר 135 מפה 32

אנדרטת הקיבוצים היא אנדרטה דו קומתית המשקיפה על כל עמק יזרעאל, הוקמה ב-2006 על ידי ברית התנועה הקיבוצית וקק"ל לזכרם של הנופלים במערכות ישראל מקרב התנועה הקיבוצית. האתר תוכנן ע"י האמן סלו שאול חבר קיבוץ עין גב

*****

תנוחה אופיינית בטיול

עצירה להסבר קצר

שוויץ זה כאן!

קרבות משמר העמק

קיבוץ משמר העמק היה קיבוץ גדול שאוכלוסייתו מנתה אז כ-600 נפש שהוקם בשנת 1926 על כביש ג'נין – חיפה (כיום – כביש 66), בקרבת צומת מגידו בו עוברת הדרך המרכזית בין מרכז הארץ לצפונה (כיום – כביש 65). בשל חשיבות הצומת החליטו כוחות צבא ההצלה, צבא המתנדבים ממדינות ערב בפיקוד פאוזי קאוקג'י, לתקוף את הקיבוץ. מנגד העמיד ארגון ההגנה כוח חטיבתי, מחטיבות יפתח, גולני וכרמלי, בפיקוד יצחק שדה. בקרבות אלה הופעל לראשונה, במקביל למבצע נחשון בשפלה, כוח צבאי בסדר גודל חטיבתי. בראשית חודש אפריל 1948 החלו כוחות צבא ההצלה בתקיפת הקיבוץ. במהלך עשרה ימי קרבות הצליחו כוחות ההגנה לתקוף את היישובים הערבים במרחב ואת ריכוזי הצבא הערבי. בסיום הקרבות נסוג צבא ההצלה לג'נין. קיבוץ משמר העמק שרד את ההתקפה, והוסר האיום על הדרך לחיפה. קרבות אלה היו מהראשונים במלחמת העצמאות שבהם נכבשו כפרים ערבים, ושטחים שמחוץ לשטחי היישובים היהודים עברו לשליטת הצד היהודי. במקביל לקרבות משמר העמק, התלקחו הקרבות גם בגזרת קיבוץ רמת יוחנן, ובהמשך נערכו קרבות ההכרעה בחיפה ובסביבתה.

אזור משמר העמק ערב מלחמת העצמאות

לאחר שנכשל קאוקג'י בהתקפתו על טירת צבי הוא בחר במשמר העמק להתקפה גדולה במטרה להשתלט על ציר ואדי מילח דרכו עברה אז התחבורה היהודית לצפון הארץ. כיבוש משמר העמק היה מקנה לקאוקג'י יוקרה רבה במחנה הערבי ומשמש קרש קפיצה לפריצה מעמק יזרעאל לעבר חיפה. לשם ביצוע ההתקפה גייס קאוקג'י כוח בסדר גודל של חטיבה. הכוח היה מורכב משני גדודים של צבא ההצלה ולוחמים רבים מכפרי הסביבה. הם הסתייעו בשתי סוללות של תותחי שדה שעד כה לא השתתפו בקרבות בארץ, במרגמות 81 מ"מ ובפלוגה של עשר שיריוניות. להגנה היו ידיעות מוקדמות אך לא מדויקות, על כוונותיו של קאוקג'י. הקיבוץ לא היו מבוצר והיו בו מבנים בודדים עשויים בטון דק.
בבוקר ה-4 באפריל 1948 הבחינו הרועים של הקיבוץ שיצאו עם העדרים למרעה בגבעות, בריכוזי צבא ערבי בכפר מנסי ובמכוניות הסהר האדום הנעות שם. קבוצות אחרות הודיעו לקיבוץ בעזרת רצים-קשרים, על הצבת תותחים ומרגמות וריכוזי אויב בשאר הכפרים. באותה עת היו בקיבוץ 600 נפש מחציתם ילדים. הוכרז מצב חירום. כל העובדים הוחזרו מעבודתם בשדות. הילדים והזקנים הוכנסו למבני הבטון והלוחמים – לעמדות ההגנה. בשעה 16.50 פתח "צבא ההצלה" בהפגזת תותחים כבדה על הקיבוץ. מספר חברים נהרגו ונגרם נזק רב לבניינים. החשמל נותק ומשק החי נפגע קשה. תחת ההפגזה החלו 400 לוחמים ערבים מלווים בחיפוי אש של שישה משוריינים להתקדם לעבר משמר העמק. באש המגינים נהדפה ההתקפה על גדרות הקיבוץ. עם רדת החשיכה נסוגו הערבים. הפוגת הלילה נוצלה להתארגנות מחודשת. בלילה הגיעו לקיבוץ דרך שדות עמק יזרעאל מאה לוחמים מחטיבת גולני בפיקודו של מאיר עמית שהצטרפו למגינים ותפסו עמדות סביב לקיבוץ למנוע התקפת פתע.
למחרת, ב-5 באפריל 1948 התחדשה ההפגזה על הקיבוץ ומספר הנפגעים גדל. באותו יום הגיעה יחידה בריטית לקיבוץ והציעה הפסקת אש ל-24 שעות. בתחילה חשבו שזו יוזמה של הבריטים אבל לאחר הקרב התברר שזו הייתה יוזמה של קאוקג'י. חברי הקיבוץ קבלו את ההצעה בעיקר כדי לפנות את הפצועים והילדים. הפצועים פונו באותו לילה דרך קווי הערבים כדי לקבל טיפול מהיר בבית חולים ואילו הילדים פונו למחרת דרך שדות העמק על ידי אנשי הקיבוץ. בינתיים הכיר הפיקוד העליון של ההגנה בחשיבות המערכה על משמר העמק. יצחק שדה נתמנה למפקד הכוחות באזור וקבע את מפקדתו בבית האבן בג'וערה. שיירת מכוניות עם חמרי ביצור ואספקה ו-50 פועלי סולל בונההגיעו לקיבוץ והחלו מיד בביצור המקום. יצחק שדה החל לרכז כוחות לקראת פתיחת התקפה על הכוחות הערביים הצרים על הקיבוץ. למקום הגיע הגדוד הראשון של הפלמ"ח (גדוד העמק) שהופעל לראשונה במסגרת גדודית. למקום הגיעו גם פלוגות מחטיבת כרמלי וחטיבת אלכסנדרוני. לאחר 24 שעות חזרו הבריטים והציעו להאריך את הפסקת האש. מטרת קאוקג'י הייתה להעביר חלק מכוחותיו לאזור הקרבות בדרך לירושלים. הפעם השיבו חברי הקיבוץ בשלילה. ב-8 באפריל 1948 פתח שדה בהתקפת נגד. כוחות הפלמ"ח כבשו את רוביה אל פוקה ומשלטים נוספים השולטים על הקיבוץ. הערבים הגיבו בהתקפות נגד.
בליל ה-11 באפריל 1948 נכבשו הכפרים אבו שושה ואבו זוריק מצפון למשמר העמק וחודש הקשר עם חיפה. בליל ה-12 באפריל 1948 הגביר שדה את התקפתו וכבש משלטים וכפרים ערבים באזור‏. קאוקג'י הגיב בהתקפת נגד חזקה בסיוע תותחים. כוח ערבי גדול נע בסיוע תותחים מהכפר מנסי למשמר העמק. כוחות הפלמ"ח המתינו במארב ופתחו עליו באש חזקה. לקאוקג'י נגרמו 100 נפגעים ותותח שהתפוצץ על תחמושתו.‏ לאחר קרב קשה נסוגו כוחות קאוקג'י מהאזור ולמחרת החלה מנוסת ערבים מכל כפרי הסביבה. בתי הכפרים פוצצו וכל השטח ממשמר העמק לצומת מגידו נשאר ריק מערבים.
להרחבה אודות קרבות משמר העמק מומלץ לקרוא את המחקר המפורט של עמירם אזוב משמר העמק לא תיפול! נקודת מפנה בתש"ח שהתפרסם בשנת 2013.

***

קרב משמר העמק שנמשך כעשרה ימים בין 4 ל-14 באפריל 1948 הסתיים בתבוסת הכוחות הערביים וכיבוש הכפרים הערביים באזור אבו שושה, אבו זריק, אל כפרין, א-נע'נע'יה, אל-ע'ביה א-תחתא, אל-ע'ביה אל-פוקא, אל מנסי ועין אל מנסי ולגון. לפיכך, הוסר האיום על יישובי עמק יזרעאל וחיפה.
הניצחון בקרב משמר העמק ובמבצע נחשון לשחרור הדרך לירושלים שנערכו באותו זמן, היוו נקודת מפנה חיובית לטובת הכוח היהודי במלחמת העצמאות ואפשר את המבצעים האחרים להרחבת התחום של שטח המדינה היהודית עד הכרזת המדינה ב- 15 במאי.

*****

 

*****

*****

במעבה יער משמר העמק מעל נחל גחר

הנחלים היורדים מזרחה מקו פרשת המים לכיוון משמר העמק

במעלה נחל משמר

*****

*****

יחידות הנוף בחלקים הרביעי והחמישי של המסלול

*****

חלק רביעי
במורד נחל השופט
שלוחות השופט
ומדרון יקנעם

שלוחות השופט – יחידת מעבר בין הרמות לערוצו הדומיננטי של נחל השופט. מקבץ מדרונות ושלוחות שטוחות גב ותלולות מדרונות העוטפים את מעלה נחל השופט ויובליו השניים, מגדלים, סנין, זהורה.  לאורך הערוצים צומח גדות מגוון, קטעים של יער אולמוסים וערבות, אחו לח, צומח מעיינות ועשבוניים. קטעים שונים מושכים מים כל השנה. רוב שטחן של השלוחות מכוסה בבתות. תת יחידות הנוף הן נחל סנין וגבעת המגדלים, שלוחת השניים, חורבת פריר, עמק השלום, נחל השניים, מדרונות השניים, שלוחת עין העמק, נחל השופט עליון, מורדות ריחניה, משולש רמת השופט, מדרון השופט, שלוחת השופט, ראש נחל השופט, עין יואש, שדות השופט, רמת דיצה, ראש זהורה, מדרון עין השופט, מדרון ג'וערה.
נחל השופט הוא הנחל המטויל והיפה ביותר ברמת מנשה. רוב המטיילים מתרכזים בקטע קצר של הנחל, בו הוא זורם בחורף ובאביב בגיא בין גבעות מיוערות, ולאורכו עצים רבים, בריכות מים ואף מפלונים קטנים – דבר שזיכה את המקום בתואר "שוויצריה של רמת מנשה".

בירידה לעבר נחל השופט וממול יקנעם

לקראת סוף הירידה

*****

גם אני מגיע בסוף הירידה…..כיף גדול!

שלוחות השופט

הכל ירוק!

*****

מפל נחל השופט מדרום לקיבוץ הזורע

*****

עין חשרת (עין אמי). שמו העברי של המעיין (חשרת – מקבץ, ריכוז) מציין את ריכוז הניקבות המובילות מים לבריכת הנביעה, כאשר הניקבה המרכזית מגיעה לאורך 27 מ'. פתח המעיין בנוי בצורת קשת המזכירה להפליא מערת קבורה. בבריכת הנביעה משייטים דגי זהב – מין פולש המסכן את בעלי החיים הטבעיים (צפרדעים, סרטנים ירודים ועוד), ונוכל לזהות גם "שבילים" בקרקעית אותם יצרו חלזונות שחריר הנחלים. המעיין אומץ בידי חברי קיבוץ הזורע, המכנים אותו בשם "מעיין אמי" על שם חבר קיבוץ הזורע, אמי ברנר (אמנון בר-נר) ז"ל, שנפל בעת במלחמת ההתשה בגבול הצפון בשנת 1970.

******

 

*****

בעליה מול יקנעם

*****

רמת השניים

*****

עמק השלום  בה הייתה חווה חקלאית מבודדת שנוהלה במשך עשרות שנים ע"י גרמנים אוהבי ישראל, וכיום מנוהלת בידי עמותת לוטם הדואגת לבעלי מוגבלויות.

החבורה בחזית חוות עמק השלום

נחל השופט ויובליו

******

חלק חמישי,
גלישה מרמת מנשה
דרך השלוחות המערביות
לעבר אלונה

רמת מנשה – אזור רמתי המשתרע משני צידי פרשת המים ולאורכו נמצאים חלק מיישובים המועצה אזורית מגידו והם מצפון לדרום: אליקים, עין העמק, רמת השופט, עין השופט ודליה מסביב להם שטחי פלחה ומטעים.
השלוחות המערביות אלה הן שלוחות מקבילות, מאורכות ומתונות, מופרדות ביניהן בערוצים מתונים. השלוחות מעובדות בחלקן או מכוסות בבתות עשבוניות, בתות סירה ואזוב ובקטעים הן מצמיחות כתמי גריגה של קידה שעירה. חלקיהם העיליים של הנחלים מצמיחים בעיקר שומר ועשבוניים במורד מלווים בצומח גדות מגוון ובכתמים של אחו לח בסמוך למעיינות. חלק מהנחלים מושכים מים רוב השנה.

****

החלק החמישי של מסלול הטיול

חציית נחל שלף

נחלים רמות נמשה היורדים מערבה בחלק החמישי של מסלול הטיול

מראה סוף הדרך לקראת שקיעה

 

*****

סוף דבר

יצאנו מעט אחרי השעה 07:00 וסיימנו בסביבת השעה 16:00.

**********

במדידת הזמן שלי הרכיבה הייתה כשבע שעות והעצירות נמשכו שעתיים.
זמן הרכיבה של האחרים היה קצר יותר
ומשך העצירות ארוך יותר.
הם חיכו בסבלנות לרוכבים אטיים ובעיקר לי.

**************

מסלול טיול זה היה מגוון כי
עבר ביחידות נוף רבות של רמות מנשה.
למדנו להכיר אותן עוד ועוד. 

******

כאמור בתחילה, באזור זה ירדו בחודש וחצי האחרון כ-440 מ"מ גשם.
הדבר ניכר בשפע המים בנחלים וביובלים לצידם רכבנו וחלק מהם חצינו.
היה לנו לא גם קטעי בוץ בתחילת הדרך ובסופה.
אולם, הם בטלים לנוכח שפע הפריחה וגווני הירוק בהם נתקלנו.

 

*****

אודה על האמת, המאמץ הרב שהושקע בדיווש וגם הליכה היה רב
אבל היה "שווה".
חזרנו כמו שנאמר בקילשאה
"עייפים ומבסוטים"

 

מסע רכיבה זה היה מיוחד במינו,
ניתן להגדירו עצמתי.

*****
תודה

לאיל אופק, היוזם, המתכנן,
המוביל ואחד מהצלמים
לכל החבורה הנעימה וסולידרית
לאלי פורמברג וגיא גולן
הצלמים הנוספים
שתרמו והוסיפו לאלבום התמונות

 

מראה השקיעה בשולי רמות מנשה בנסיעה בדרך לבית

 

השאר תגובה