דרום מזרח רמת מנשה, לאורך נחל קיני ונחל חלמית והרכסים ביניהם27 בנובמבר 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 28 ק"מ טיפוס-מצטבר: 585 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

לטיול זה ביום שבת (26/11/2016) יצאתי עם קבוצת "אביטל שם זמני". טיול זה עבורי היה פיצוי על שבוע יוצא דופן במהלכו בגלל תנאי מזג האוויר היו לא נעימים: יובש גבוה, רוחות חזקות, קור עז ואובך, ביטלתי יציאה לשני טיולים מתוכננים. את הפיצוי קיבלתי אביטל לירן, ראשת הקבוצה שהזמינה אותי להצטרף לטיול.

 

טיול זה התקיים על רקע גולת הכותרת של המחצית השנייה הדרמטית של שבוע זה – מאות שרפות שהשתוללו במקומות רבים בארץ, חלקן בעוצמות שעולות על כל דמיון. שרפות כילו בתים ביישובים רבים והותירו אחריהן גלי אפר ופייח בשטחי חורש ויער ושטחים של סוגי צומח טבעי אחרים בהיקף של כמעט 30 אלף דונם.

 

התכנסנו לטיול במתחם תחנת הדלק ובתי האוכל הצמוד לצומת מגידו. יצאנו לדרך קבוצה שכללה 14 אנשים והם, ניצה ודובי טיבי (גבעת אלה), גדי זעירא (חמדיה), מיכל לוינגר (נופית), ציקי שוכמן (כפר סבא), יענקלה פלד (הוד השרון), גדעון מירון (עין הוד), דורון קלייר (חיפה), שלומית כינר בן איש (נשר), דוד יונה (רמת ישי), מיריה רון (יוקנעם המושבה), אביטל לירן וניסן יערי (גבעת אלה) ואני (ממבשרת ציון).

 

******

המסלול
מעגלי עם כיוון השעון,
תחילתו וסופו במתחם תחנת הדלק הסמוך לצומת מגידו

מסלול הטיול

 

מסלול זה תוכנן על ידי אביטל לירן בעקבות מסלול הטיול מפאתי עמק יזרעאל טיפוס לדרום רמת מנשה והלאה לרום הר אמיר אותו תכנן והוביל איל אופק. מסלול זה משיק בחלקו למסלולים נוספים באזור, האחד במורדות מזרח רמת מנשה, בין מגידו ובין משמר העמק והאחר, במעלה נחל תנינים, לפסגת רמות מנשה ויער משמר העמק.

 

מסלול הטיול

 

תצלום אוויר של המסלול

מסלול הטיול על רקע דמות האזור במאה -19

******

האזור הגאוגרפי,
הפינה הדרום מזרחית של רמת מנשה

הפינה הדרום מזרחית של רמת מנשה

 

רמת מנשה – קער גאולוגי נטוי שאורכו כ-18 ק"מ (קו דרום-צפון) ורוחבו כ-12 ק"מ (קו מערב-מזרח) הבנוי סלעים שלישונים בלתי מקומטים, גיר רך וקרטון המכוסים אדמת רנדזינה אפורה. גובה  חלקן הדרומי של רמות מנשה הוא 300 – 400 מ' וגובה חלקן הצפוני 250 – 300 מ'. הקער בו נמצאות רמות מנשה נמצא בין שני קווי שבר שלאורכם נמצאים עמקי נחל מפרידים אותו משני קמרים גיאולוגיים: בצפון, נחל תות בינו ובין הכרמל ובדרום, נחל עירון בינו ובין גבעות עירון והר אמיר. רמות מנשה הם בעצם חלק מרכס הכולל את הר אמיר, רמות מנשה והר הכרמל החורג מהכיוון הכללי של שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל שכיוונה דרום-צפון. רכס זה סוטה בצפון השומרון ופונה לצפון-מערב ושוקע בתלילות אל הים ויוצר הפרדה ברציפות מישור החוף בישראל.

 

מרחב הטיול

למי ששכח בשני העשורים הראשונים
אזור הטיול היה אזור ספר סמוך לקו שביתת הנשק

מרחב הטיול משני צידי קו פרשת המים,
במורד התלול לכיוון מזרח בו נמצא נחל קיני
ובמורד המתון לכיוון מערב בו נמצא נחל חלמית
שהוא יובל של נחל תנינים
וברכסים המחברים בין שני הנחלים

מרחב הטיול

 

******

יחידות הנוף במרחב הטיול

 

סקר משאבי הטבע והנוף של רמת מנשה שביצע מכון דש"א, שמתבסס גם על הספרות הגאוגרפית, הבחין ברמת מנשה עשרים ואחת יחידות נוף עיקריות שהוגדרו בשטח על פי מאפיינים של תבליט, תכסית, רציפות ואחידות נופית ושימושי שטח עיקריים ועל פי מיקומן הן מקובצות בשש קבוצות כמוצג במפה.

 

יחידות הנוף בהם  עברנו בטיול זה או בסמוך להן הן
* נחל קיני – אגן ניקוז מאורך, שכיוונו מזרח-צפון-מזרח, היובלים ברובם ניצבים לערוץ הראשי והשלוחות ביניהם טרשיות, תלולות מדרונות אך בעלות גב מתון ורחב.
* מתלול עירון – התפר בין קער מנשה לקמר הרי אמיר שהוא  רצועה צרה של מדרונות תלולים החרוצים בערוצים קצרים ותלולים הגולשים אל נחל עירון מצפון לכביש 65 . על המדרונות פרוסים כפרים, כפרונים ומקבצי בתים צמודים למדרונות, סביבם כרמי זית, מטעים ושדות.
שלוחות חמד – איזור מטעי הזיתים והשקדים בין עין איברהים למעוויה והתבליט בו כולל מדרונות מתונים, כלפי דרום הטופוגרפיה הופכת לחריפה יותר וכך גם במדרונות אל נחל חלמית. * שולי פסגות מנשה–   גוש גבוה ההררי ביותר של רמת מנשה, חרוץ כולו בערוצים עמוקים, תלולים ומפותלים.
גבעות געש – שזו יחידה שאינה רצופה אלא  מורכבת משלושה מקטעים מנותקים בהם חמש גבעות בזלתיות.
מגידו –  צמד גבעות קרטוניות המתרוממות מתוך מישורי השדות על גבול עמק יזרעאל, הגבעה הצפונית היא תל מגידו ואילו על הדרומית משתרע קיבוץ מגידו

******

קטעי המסלול, המקומות והמראות

******

קטע ראשון,
במעלה נחל קיני,
למול היישובים ביאדה ומושריפה אל פוקא
ובפאתי עין איברהים שהיא שכונה צפונית של אום אל -פחם
עד קו פרשת המים

קטע ראשון

נחל קייני הוא אחד הנחלים היורד ממזרח רמת מנשה ומתנקז בעמק אל נחל הקישון ליד מנחת מגידו. בקטע קצר שאורכו מספר מאות מטרים בלבד, נובעים בנחל מספר מעיינות ולצידם צמחיית נחל עשירה – עצי ערבה, שיחי פטל קדוש וקנה מצוי, עצי בוסתן (בעיקר תאנה ותות), שרידי טחנות קמח, ומסביב יערות ברושים ואקליפטוסים. שמו העברי של הנחל בא בעקבות שם קדום המוזכר בכתובות הנצחה של תחותמס השלישי, מלך מצרים, שנלחם במגידו וכבש אותה בסביבות שנת 1458 לפני הספירה (לפני כ- 3470 שנה). בתיאור הקרב מוזכרת הגעת המלך "לדרומה של מגידו, אל שפת נחל קינה". הצורה הנוכחית – קיני – מנציחה כנראה גם את שבט הקיני, אולי שבט מדייני שהתיישב בארץ ישראל ( קייני שם נוסף של יתרו) שכפי הנראה שכן באזור בתקופת השופטים (סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור, נס מפני דבורה וברק וביקש מחסה אצל יעל אשת חבר הקיני, ובשירת דבורה מוזכר הקרב נגד הכנענים "בתענך, על מי מגידו"). מי הנחל הזורמים נוצלו להפעלת שש טחנות קמח שפעלו לאורכו עד למאה ה- 20', ושרידיהן ניכרים בשטח עד ימינו.

 

נחל קיני וסביבתו

התחלת הדרך בין היערות

בעליה בקצה נחל קייני

לקראת סוף העליה בראש נחל קיני

עולים ומתאמצים בין ערימות האשפה. לא נעים!

היישובים בייאדה, מושריפה, מוסמוס
היום מאורגנים במסגרת המועצה המקומית מעלה עירון

למול מושריפה

מעט היסטוריה

 

תמונת מצב במאה ה-19 על פי מפת הקרן המלכותית הבריטית לחקירת ארץ ישראל P.E.F

מושריפה ומוסמוס בשולי מחוז ג'נין במאה ה-19, בשלהי השלטון העותמאני

מושריפה ומוסמוס בתקופת השלטון הבריטי בשולי מחוז ג'נין

 

בתום הקרבות בתחילת הפוגה השניה הכפרים מחוץ לשליטת ישראל

 

הכפרים והשטח סביבם נמסרו לשליטת ישראל

תמונת מצב של האזור בראשית שנות ה-50'

ביאדה ומושריפה חלק מיישובי המועצה המקומית מעלה עירון

 

מעלה עירון נוצרה כרשות מקומית משותפת  בשנת 1996 עבור הכפרים במזרח הר אמיר והם  מוּסמוּס (מוצמוץ)זלַפה , מוּשֵׁיירִפה (מושיריפה), סאלם ובַיָאדָה. למועצה החדשה הוענק שטח שיפוט של 3,048.5 דונם ומספם תושביה  כ-15,000 נפש. ההתחלה הייתה בשנת 1992, אז הוקמה המועצה האזורית נחל עירון שכללה גם את היישובים ברטעה, עין א-סהלה ומועאויה. התושבים הביעו התנגדותם למהלך ההקמה ובעקבותיו הוקמה ועדת חקירה והיא  המליצה לשר הפנים לפצל את המועצה האזורית לשתי מועצות מקומיות. בשנת 1996 הוקמו שתי רשויות: מועצה מקומית מעלה עירון מועצה מקומית בסמ"ה שבה נכללו היישובים ברטעה, עין א-סהלה ומועאויה.

 

בפאתי היישובים

למול מושריפה מצפון

בפאתי מושריפה אל פוקא

בכניסה לחלקו הצפוני של מושריפה

 

מבט על על מושריפה מכיוון דרום, המקור

******

קטע שני
מקו פרשת המים במורד נחל חלמית
בתוך תחום שטח אימונים רמת מנשה
עד עיי הכפר כופרין

קטע שני

במורד לעבר חלקו העליון של נחל חלמית

נחל חלמית וסביבתו ממערב לקו פרשת המים

 

במורד נחל חלמית

 

שטחי האימונים ברמת מנשה שמצפון לוואדי ערה נקבעו בראשית שנות החמישים שני שטחים סמוכים למטרות אימונים. שניהם, המזרחי (ש"א 105 – 20,000 דונם) והמערבי (ש"א 109 – 17,000 דונם) מוקמו על קרקעות של נפקדים, בשטחי כפרים נטושים, כופרין, חובייזה ועוד, ועל קרקע שבבעלות פרטית של תושבי כפרי ואדי ערה: אום אל פחם, מעוויה, ערה וכפר קרע ועוד. שטחים אלה נכללו בצו הסגירה משנת 1955. בצו הסגירה של שנת 1976 הוקטן במעט שטחם. במהלך השנים התאמנו בחלקו הצפוני של ש"א 105 יחידות ממחנה ג'וערה ובשניהם יחידות הנח"ל ממחנה 80. בשוליים הדרומיים והמזרחיים של ש"א 109 והמערביים של ש"א 105 מצויים כרמי זיתים של תושבי הכפרים שעיבדו את הקרקעות שבבעלותם בעיבודים שנתיים, לרבות בשטחים שלא להם בקרקעות שבבעלות המדינה. הם גם חדרו לשטחים עם עדרי צאן ובקר ואף הקימו מכלאות בתוך השטח. תושבי הקיבוצים ברמות מנשה נכנסו גם הם לשטח לצורך עיבודים חדֿשנתיים, לרעייה ולהקמת מכלאות. במזרח וצפוןֿמזרח ש"א 109 נטעה קק"ל כמה חורשות. נראה היה שהמצב בשטח יוצא משליטה. באוגוסט 1986, בד בבד עם ביטול שטח 9, הורה שר הביטחון יצחק רבין להגביר את האימונים בשטחי ואדי ערה כדי להציג נוכחות בשטחי האימונים המצויים בסמיכות לריכוזי אוכלוסייה ערבית. בעקבות זאת רוכזו בהם מרבית אימוני יחידות הנח"ל ממחנה 80. בשלהי שנות השמונים, בהמשך להנחיית שר הביטחון, אכן הוגברה הנוכחות, ובשטח התאמנו פלוגות שמוקמו בשלושה משטחים בשולי שטחי האימונים: מצפון ובסמוך לכפר קרע ולעין איברהים; ממזרח לקיבוץ רגבים ומדרום לקבוץ גָלעד (אבן יצחק). אף על פי כן המציאות האזרחית בשטח כמעט לא השתנתה. גם הפעלת הסיירת הירוקה למלחמה בפולשים לא הועילה. במצב זה של כניסות "סיטונאיות" לשטחים הסגורים, שהצבא לא אוכף את מרותו, לא היה אפשר להמשיך.
לנוכח הנחיית שר הביטחון והמציאות בשטח, הוצעו בשנת 1989 בעבודת מטה המשותפת לצה"ל ולגורמים אחרים שלוש דרכי פעולה: האחת, השארת המצב בשטח בלי שינוי והמשמעויות היא באיֿשינוי בנוכחות הצבאית, ועקב זאת יוסרו הלחצים מצד תושבי הכפרים ובאזור ישרור שקט שמחירו הפרת החוק והסדר בריש גלי ופגיעה ביכולת האימונים; השנייה, סילוק הפולשים (הערבים והיהודים) ומימוש צו הסגירה בקפדנות. המשמעויות: יצירת מתח לאומני שמקורו בטענה לקיפוח, וחשש שתושבי הכפרים יראו בצעד זה חלק מתהליך רב שלבי שנועד לנשל אותם מקרקעותיהם ולפגוע במבניהם אף שהם נבנו בלי היתר. ההערכה הייתה שלמתח זה תהיה תהודה קצרת טווח ולא תתפשט לאזורים אחרים. גם קיבוצי רמות מנשה עלולים למחות על מניעת פרנסתם; השלישית, סילוק הפולשים מתחום שטחי האימונים תוך מתן הרשאה לתושבי הכפרים להיכנס למטרות עיבודים ורעייה באופן מבוקר, לפרקי זמן מוגדרים ולפי רישיון. נראה היה שדרך זו תאפשר ניצול יעיל של השטח למטרות אימונים ותאפשר הורדת לחץ מתושבי הכפרים והמשך שקט באזור.
אף אחת משלוש ההצעות לא יושמה. ואולם במחצית הראשונה של שנות התשעים, כדי לממש את ההנחייה להגברת האימונים לנוכח הצרכים בהווה ואלה שייגזרו בעתיד מהסדרים עם הפלסטינים, נבחנה אפשרת נוספת כיצד ניתן להגדיל את יכולת האימון בשטחים אלה. לפיכך, לצורך הגדלת "משפכי בטיחות ירי" והרחבת אימון בנשק מחלקתי, הוצע לחבר את שטחי האימונים ולהכיל את צו הסגירה גם על השטח שביניהם – אדמות אֿרוחה, שטח בהיקף של אלפי דונם. מעמדו הקנייני של שטח הרצף לחיבור כלל כשלושה רבעים מקרקע שבבעלות המדינה וכרבע מקרקע שבבעלות פרטית. החיבור נועד לאפשר ביצוע ירי ממערב, מאזור מאהל רגבים לכיוון מזרח, לעבר ש"א 105. לצורך הקטנת חיכוך עם האוכלוסייה המקומית הוצע לגרוע משוליהם הדרומיים של שטחי האימונים חלקים שאינם בשימוש ושמרביתם קרקע פרטית. כן הומלץ על קביעת הסדרי עיבודים ורעייה לתושבי הכפרים ולקיבוצי הסביבה בשטח החדש. חיבור שטחי האימונים באמצעות סגירת השטח שביניהם הייתה צריכה להיות מנוף להגברת האימונים ושילוב יחידות מתאמנות נוספות לאלה של הנח"ל ממחנה 80.
ביוני 1995, לאחר שתכנית חיבור שטחי האימונים הוצגה לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, הוציא הרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקיןֿשחק צו סגירה חדש שימנע כניסה לשטח האימונים המורחב ש"א 107, השטח הכולל את ש"א 105 וש"א 109, וגם את השטח המחבר ביניהם. על אף חיבור השטחים, למעשה לא שונתה מתכונת האימונים שהייתה נהוגה טרם החיבור.

בשנת 1998 קיבלו הכפריים בעלי הקרקעות הודעות מצה"ל שאל להם לעלות עוד על אדמתם, אלא אם כן יבקשו ויקבלו אישור. הם ראו בצו הסגירה החדש מעין הפקעה של כֿ700 דונם מקרקעותיהם הפרטיות. בספטמבר 1998, בתגובה וכמחאה על הוצאת צו הסגירה והמשמעויות ממנו כפי שהבינו אותן הכפריים ומנהיגיהם, פרצו מהומות שהובילו להתנגשויות אלימות בין התושבים באזור ואדי ערה למשטרה, שנמשכו שלושה ימים. במהלך העימותים הקשים ובעקבות תגובת השוטרים למעשי האלימות נפגעו יותר משלוש מאות בני אדם. עקב האירועים הורה שר הביטחון יצחק מרדכי לא לממש את סגירת השטח שבין השטחים ולהתחיל במשא ומתן עם התושבים הערבים. המשא ומתן בין מדינת ישראל לבין "הוועד הציבורי להגנת אדמות אֿרוחה" והרשויות הערביות בואדי ערה הסתיים בדצמבר 2000 בהסכם הבנות שבו הומלץ גם להגדיל את תחום השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות.
על פי מסמך ההבנות, ובהנחיית שר הפנים חיים רמון, מונה בפברואר 2001 פרופ' יוסף גינת, לשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, לעמוד בראש ועדת חקירה מוניציפלית. בדצמבר 2002 הגישה הוועדה את המלצותיה. בשל רגישות המצב היא נדרשה על ידי המנכ"ל לבצע בדיקה נוספת. תוצאותיה הוגשו לשר אברהם פורז שאף הוא דרש השלמות שהוגשו בנובמבר 2003. לאחר ההשלמות שביצעה בנובמבר 2003 סיימה הוועדה את עבודתה והעבירה את המלצותיה לשר. הן פורסמו רק במרס 2004. הוועדה המליצה להגדיל את שטח השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות באזור ואדי ערה כך שיכללו גם שטח מתחום שטחי האימונים. בֿ25 במאי 2005, על פי המלצות הוועדה, חתם שר הפנים החדש אופיר פזֿפינס על הצווים והמפות המרחיבים את תחום שיפוט הרשויות המקומיות בוואדי ערה.
הרחבת התחום המוניציפלי של הרשויות הערביות לא פגמה בשטח האימונים והוא ממשיך להתקיים. איחוד השטחים והרחבתם לרצף גדול יותר אפשרו את הנמרצות בשימוש בשטח. באזור רגבים בשוליים המערביים של שטח האימונים הושלמה בשנת 2004 בניית מתקן האימונים החטיבתי של גולני שהועבר ממחנה בזק בצפון השומרון. פעילות האימונים של יחידות מתקן זה מתבססת על השטח המאוחד שהוא בעל טווח נתירי ירי גדול יותר.
המקור עמירם אורן ורפי רגב (2008), ארץ בחאקי, הוצאת כרמל, עמ' 388 – 391

 

אחת ממטלית היער בתוך שטח האימונים

המולה בנחל

חציית נחל חלמית

ניסן כתב: "עמירם במשעולי ישראל"

לקראת חציית נחל חלמית

חצייה נוספת של נחל חלמית והמשך מערבה

בירידה לעבר עין כופרין

אל-כפרין ("שני הכפרים") שכן על ראש גבעה מוקפת ואדיות. הצלבנים כינו את הכפר בשם כַּפוֹראנה. בסוף המאה ה-19 התגוררו במקום בבתי מלט ובוץ 200 איש, כולם מוסלמים. בכפר היו מסגד ובית ספר יסודי לבנים, אשר נוסד בסביבות שנת 1888, ובסביבתו היו כעשרה מעיינות ובארות. בשנים 1944-45 גרו בכפר 920 תושבים, ושטחו הכולל עמד על 10,882 דונם. רוב השטח הוקדש לגידול דגנים. בכפר נמצאו שרידים עתיקים, כמו יסודות של בניינים, עמודים וקברים. הכפר נכבש ונהרס במהלך קרבות משמר העמק בתחילת אפריל 1948. כיום אין כל התיישבות על אדמות הכפר, חלקן מצויות בתוך שטח האימונים וחלקן משמש אזור מרעה לבקר. מתחם ובו גלי אבנים גודר והתמלא אשפה, קוצים וסבך שיחים. עצי שקד, זית ותאנה פזורים באתר.

 

הכפר כופרין

המאה ה-19 כופרין בתחום מחוז חיפה

בתקופת השלטון הבריטי הכפר כופרין בשולי מחוז חיפה

כופרין וסביבתו ערב מלחמת העצמאות

בין עיי אל כופרין

מתחם מרעה הבקר בין כופרין

******

קטע שלישי,
חזרה במעלה אל קו פרשת המים
דרך חורשות היער במורד נחל קיני
ולסיום מול גבעת הבזלת

קטע שלישי

מבט על על מעלה הדרך מכופרין לעבר קו פרשת המים

הסבר בתצפית…מישהו אמר אחד יותר מדי…מישהו אחר שאל עוד ועוד

למול גבעת הבזלת של גבעת יאשיהו

גבעת יאשיהו היא אחת מגבעות הגעש קטננות במזרח רמות מנשה, היא בזלתית ונוצרה משפכי לבה. שמה בערבית "תל אל אסמר" שפרושו התל השחור. הגבעה קרויה ע"ש המלך יאשיהו שנקטל במגידו ב-610 לפנה"ס כאשר יצא אל מול פרעה נכו בצעד שעד היום לא ממש מובן מבחינה אסטרטגית. במקום שרידי מצודה שהתקיימה במקום מהתקופה הפרסית (מאות 2-4לפנה"ס) עד התקופה הביזנטית (מאות 4-7לספירה). בצידה השני של הגבעה מחציבה.

 

שמחים ועליזים

******

סוף דבר,
טיול נהדר שאפשר עוד הזדמנות להסתובב
בחבל ארץ מעניין שהנגישות אליו אינה קלה
וכמעט ואינו מתויר 

******

תודות

לאביטל, שהזמינה אותי למסלול טיול נהדר
במסלול יפה שבנתה (גם אם לא התכוונה מראש) תפר
את כל מרכיבי השטח בחבל ארץ זה.
לניסן שהפליא כמו תמיד בצילומיו,
לגדי זעירא שהוביל את הטיול

לכל חברי הקבוצה שמהווים חבורה מופלאה שהלכידות החברתית שלה
היא בין מאפיינה ויש אומרים שהם כמו משפחה,
שמחתי להתארח!

 

 

  • Avital Liran

    תודה לך עמי, על ההארה הגדולה שאתה מאיר את הטיול. דרכך רואים בו צבעים חדשים. אתה תמיד מוזמן בשמחה.

  • Nissan Yaari

    היה תענוג. כרגיל

  • Moshe Katz

    כופריין בהסטוריה האישית שלי – אחרי מלחמת יום כיפור באימון גדוד מילואים לפני עליה לקו, בבסיס האימונים אלייקים, יצאנו לתרגיל לילה בכופריין, עברנו דרך עין השופט והדרמנו. עכשיו ראיתי בדיוק איפה היה האימון.