בין עמיקם ובין גלעד18 בנובמבר 2016

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 17.7 ק"מ טיפוס-מצטבר: 200 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

טיול זה אליו יצאתי ביום שישי (18/11/2016) היה שונה מהטיולים הרגילים. הצטרפתי לקבוצת "מטיילי רחובות", שמעת לעת מטיילים ברגל. הפעם הם בקשו לחוות טיול באופניים. את הטיול תכנן, ארגן והוביל איל אופק.

 

טיול זה "נולד" לפני מספר חודשים. בעקבות קריאת סיפור טיול שעשיתי עם ביתי רוני רווה מגן שמואל סביב ובתוך פרדס חנה, פנתה אלי נורית גבעוני-רהב, "המארגנת" של טיולי הקבוצה בשנת תשע"ז. היא בקשה שאדריך אותם בטיול ברגל באותו מסלול. לדאבוני, בגלל מגבלות הליכה, המלצתי לה על טיול אופניים והפניתי אותה לחברי אייל אופק.

 

איל אופק, רוכב בעל וותק של 30 שנה בשבילי ישראל, שבא לתחום מתוך אהבה גדולה להיסטוריה של האזור ולטבע המופלא שיש לנו. בשנת 2012 הוא הקים את חברת Go Bike Israel שהיא חברת טיולי אופניים משפחתית ומטרתה במטרה לקדם את תחום תיירות האופניים בישראל. החברה החברה עושה מאמצים רבים ופועלת בתיאום ושיתוף עם משרד התיירות כדי לקדם את תיירות האופניים הנכנסת למדינת ישראל ומציעה טיולי בוטיק מיום ועד שבועיים ברחבי ישראל מהצפון הרחוק ועד הים האדום.

 

כמתוכנן בשעת בוקר, הגיעו והתכנסו חברי הקבוצה במתחם "מיי קדם" בשולי פארק אלונה. שם כבר חיכו להיות האופניים שאיל הביא וגם שני כלי טוק טוק בהם נסעו אלה שאינם רוכבים על אופניים.

 

אחרי ארוחת בוקר קלה, כל אחד מהחברים "הצטוות" על זוג אופניים, התאים אותם למידותיו ותרגל את הרכיבה במגרש החנייה. לאחר תדריך קצר של איל יצאנו לדרך. הקבוצה כללה כ-30 אנשים.

 

בנוסף לאייל ולי, לטיול הצטרפו בתיה, בת הזוג שלו ששמשה מאספת ודניאל בנו, המנהל הלוגיסטי של הטיול, שליווה אותנו לכל אורך הדרך ברכב אליו הייתה רתומה עגלה.

 

*******

המסלול, מעגלי נגד כיוון השעון
מסלול המשלב, גאוגרפיה היסטוריה וטבע
מסלול קצר, יחסית, על דרכים רחבות
בתוואי שטוח עם עליה אחת

אזור הטיול וסביבתו

*******

האזור, מרכז ומערב רמת מנשה

כללי – רמת מנשה היא מרחב של נוף פתוח סמוך למרכז הארץ ולמטרופולין חיפה, אזורים  הבינוי והפיתוח הוא רב. הרצף הפתוח מאפשר קיום למיני חי וצומח במערכות אקולוגיות ברות קיימא. יש בה מכלול של מערך יישובי המשולב ב משאבי טבע, נוף ומורשת. כל אלה הופכים את רמת מנשה  לגן עדן לחובבי טבע, למטיילים, לרוכבי אופניים ורוכבי סוסים.

לרמת מנשה היו בעבר מספר שמות. הערבים קראו לה "בלאד א-רוחה" והיו שתרגמו זאת "ארץ הרוחות" וזאת בגלל שהרמה חשופה לרוחות העזות שנושבות באזור בחורף. אחרים טענו שהתרגום צריך להיות "ארץ הרווחה" כלומר ארץ של נוף פתוח. אחרים טענו שזאת "ארץ הדרכים", אזור מעבר בין צפון הארץ ומרכזה. השמות העבריים ניתנו לאזור רק שהחלה בו התיישבות בתקופת "חומה ומגדל" במחצית השנייה של שנות ה-30' במאה שעברה. יוסף ויץ מראשי הקק"ל הציע את השם "שפלת שומרון" אך, שם זה לא נקלט. במסמכי קק"ל נקרא האזור בשם זמני "חבל יצחק אוכברג" על שם הנדבן שבתרומתו נקנו הקרקעות עליהן הוקמו דליה וגלעד. השם שנקלט ביישוב העברי היה "הרי אפרים". שם זה היה מקובל שנים רבות אבל הטעות בו הייתה כפולה: באזור אין הרים וזאת לא הייתה נחלת שבט אפרים אלא נחלת שבט מנשה. לכן, קבעה ועדת השמות הממשלתית את השם רמת מנשה המבטא נכונה את אופיו הגיאוגרפי של האזור ואת עברו ההיסטורי, נחלת שבט מנשה.

 

 

רמת מנשה – קער גאולוגי נטוי שאורכו כ-18 ק"מ (קו דרום-צפון) ורוחבו כ-12 ק"מ (קו מערב-מזרח) הבנוי סלעים שלישונים בלתי מקומטים, גיר רך וקרטון המכוסים אדמת רנדזינה אפורה. גובה  חלקן הדרומי של רמות מנשה הוא 300 – 400 מ' וגובה חלקן הצפוני 250 – 300 מ'. הקער בו נמצאות רמות מנשה נמצא בין שני קווי שבר שלאורכם נמצאים עמקי נחל מפרידים אותו משני קמרים גיאולוגיים: בצפון, נחל תות בינו ובין הכרמל ובדרום, נחל עירון בינו ובין גבעות עירון והר אמיר. רמות מנשה הם בעצם חלק מרכס הכולל את הר אמיר, רמות מנשה והר הכרמל החורג מהכיוון הכללי של שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל שכיוונה דרום-צפון. רכס זה סוטה בצפון השומרון ופונה לצפון-מערב ושוקע בתלילות אל הים ויוצר הפרדה ברציפות מישור החוף בישראל.

 

****

יחידות הנוף במרחב הטיול

 

סקר משאבי הטבע והנוף של רמת מנשה שביצע מכון דש"א, שמתבסס גם על הספרות הגאוגרפית, הבחין ברמת מנשה עשרים ואחת יחידות נוף עיקריות שהוגדרו בשטח על פי מאפיינים של תבליט, תכסית, רציפות ואחידות נופית ושימושי שטח עיקריים. על פי מיקומן של יחידות אלה ניתן לקבצן לשש קבוצות:
(1) היחידות שמצפון-מזרח וממזרח לקו פרשת המים,
(2) המתלולים התוחמים את רמת מנשה כלפי הר אמיר בדרום
(3) מרחב  הרמה
(4) השלוחות המרכזיות והמערביות והערוצים ממערב לקו פרשת המים
(5) הגבעות המערביות ועמקי הנחלים
(6) הר חורשן

אזור הטיול ביחידות הנוף ברמת מנשה

שלוחות גלעד – סדרת שלוחות מאורכות ומתונות המושכות ומשתפלות מערבה, ביניהן מתחתרים ערוציהם המתונים של נחל תנינים עדה וברקן על יובליהם. הטופוגרפיה הולכת ומתמתנת כלפי דרום, הערוצים רדודים ורחבים יותר. גב השלוחות מתון, גם מדרונתיהן יוצרים טופוגרפיה מעוגלת ומתונה. השטח אבני בחלקו וניכרים בו שרידיהם של גלי סיקול. התכסית בעיקרה בתות עשבוניות, כתמים נרחבים של יער פארק של אלון תבור, שיחיות קידה ואשחר א"י, שדות, מטעים וכרמי זית, בחלקה הדרום-מזרחי של היחידה יערות נטע-אדם, בתוך היערות מופיעים נבטים ופרטים צעירים של אלון תבור. כתמי יער הפארק, הנבטים והפרטים הצעירים של אלון התבור מעידים על פוטנציאל השטח. חלקה הדרומי של היחידה מצוי בתחום שטח אש של צהל.
גבעות מנשה – מקבץ של גבעות המתנשאות בתלילות מעל נחלי דליה ומנשה. השתפלות הדרגתית ומדרונות מתונים מאפיינים את עורפן של הגבעות שאינו מופנה כלפי נחלי דליה ומנשה. במתלולים מודגש שיכוב בולט של סלעי קירטון, צור וגיר. התכסית הצמחית כוללת יער פארק של אלון תבור ומיגוון של בתות, שיחייות ויער נטע -אדם.
אלונה – איזור גבעי המתרומם ממזרח לבקעת הנדיב, מופרד לשלשה גושי גבעות המנותקים ביניהם בעמקי הנחלים תנינים ועדה. הגבעות מעוגלות או אליפטיות חרוצות על-ידי ערוצים המתנקזים לכל הכיוונים ויוצרים כיפות המופרדות זאת מזאת בעמקים קטנים. הגבעות מצמיחות חורש מגוון, יער פארק של אלון תבור, בתות עשבוניות ושיחיות של אשחר. העמקים מעובדים: מטעים, כרמים ושדות. רוב השטח שאינו מעובד משמש למרעה בקר.
עמקי הנחל – עמקים אלוביליים מתונים במורד הנחלים דליה, תנינים, עדה, ברקן ועירון. חלק ניכר מהשטח מעובד

 

דרכים, יישובים וצבא – רמת מנשה תחומה במערכת כבישים ארציים: כביש 65 (ואדי ערה), כביש 66 (צ. מגידו – יקנעם), כביש 70 (ואדי מילח)  וכביש 6 (חוצה ישראל) מבתר אותה מדרום לצפון. כבישים אזוריים ומקומיים מחברים בין הישובים הכפריים המפוזרים ברובם בשטחי הרמה ובתפר עם חבלי ארץ סמוכים. הישובים העירוניים פרוסים בשוליים, יוקנעם נצמדת לקצה הצפוני של רמת מנשה והכפרים הערביים, שרובם ככולם הופכים לישובים פרבריים או עירוניים, נמצאים ברצועה הדרום-מזרחית מעל מדרונות נחל בענה ונחל עירון. שטחה של רמת מנשה מתחלק בין תחומיהן של מספר רשויות מונציפאליות: מועצות אזוריות שהגדולה והעיקרית היא מוא"ז מגידו ואחרות הן מוא"ז אלונה, מוא"ז חוף הכרמל, ומוא"ז מנשה; עיריות יוקנעם אום-אל פחם, וכפר קרע; מועצה מקומית ערערה, מועצות מרחביות: בסמ"ה ומעלה עירון. שטח אש נרחב של צה"ל משתרע במחצית הדרומית של רמת מנשה ובצמוד אליו נמצא בסיס האימונים של חטיבת גולני.

*******
מראות הדרך לאורך המסלול
מי קדם – שולי מושב עמיקם –
מעט לאורך נחל תנינים –
חציית כביש 6 במעבר תחתי –
עין נילי –
עליה קלה לשלוחת גלעד –
מעבר בין עיי הכפר ח'וביזה –
כניסה לקבוץ גלעד –
יציאה משער הקיבוץ לעבר שולי גבעת הרקפות –
מערבה לאורך מעלה נחל תנינים –
חציית כביש 6 בשנית – הלאה לעמיקם.

סיום התארגנות וריכוז האופניים

קודם ולפני הכל אוכלים….שיהיה כוח לדווש

מתארגנים לרכיבה

תדריך של איל לפני היציאה לדרך

אייל מוביל את הטור בשמחה ובבטחה

התחלת הדרך מחייכים

עמיקם – מושב המשתייך לארגון יישובי חירות – בית"ר. השם סמלי. המושב הוקם בשנת 1950 על אדמות הכפר הערבי הנטוש צברין על ידי עולים יוצאי רוסיה שהתגוררו בסין (חרבין ומנצ'וריה) אליה ברחו אחרי המהפיכה הבולשביקית ואליהם הצטרפו עולים מצפון אפריקה ובשנת 1956 גם מספר משפחות שעלו מפולין. היום מספר החקלאים ביישוב קטן ביותר. רוב התושבים כבר לא רויזיוניסטים והענף העיקרי הוא אנשי צבא לשעבר ואנשי הייטק בהווה.

 

תחום היישוב עמיקם

 

מבט אל עמיקם מכיוון דרום

מועצה אזורית אלונה היא אחת המועצות האזוריות הקטנות בארץ ותחום שיפוטה הוא כ-21,000 דונם. מועצה אזורית זו כוננה בשנת 1953 וכוללת שלושה מושבים סמוכים זה לזה: עמיקם, אביאל וגבעת נילי, בהם מתגוררים כ-2,500 נפש וכולם משתייכים לתנועת ההתיישבות של הזרם הרביזיוניסטי בציונות – לתנועת יישובי חירות-בית"ר. רוב אוכלוסיית המושבים עוסקת בחקלאות ובעיקר בגידול כרמים ועצי פרי נשירים.

 

תחום המועצה האזורית אלונה

 

בסמל המועצה האזורית אלונה באיים לידי ביטוי שלושה מאפיינים בולטים שלה: עץ האלון, הדומיננטי בחורש שבשטח המועצה בכלל ובפארק אלונה בפרט; אשכול הענבים המסמל את הדומיננטי של יישוביה ומפת ארץישראל השלמה בשני גדות הירדן, סמל תנועת החירות שאליה השתייכו תושבי היישובים בעת הקמתם.

 

 

אחת ההפסקות לצמצום הפערים

מתקדמים יפה

בירידה מזרחה לעבר דרך המוביל וכביש 6

חצינו את דרך המוביל הארצי

מוביל המים הארצי הוא ממפעלי התשתית האדירים שהקימה מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. תכננו החל בשנות ה-50 ובנייתו הושלמה במחצית שנות ה-60. מפעל זה הזרים לאורך השנים את מי הכנרת להשקיית החקלאות בנגב ולשתייה במרכז הארץ. חלקו הראשון של המוביל הוא, בין היתר ובעיקר, בתעלה פתוחה החוצה את הגליל התחתון עד מאגר אשכול בבקעת בית-נטופה. המשכו בצינורות בקוטר ענק מתחת לאדמה לעבר מקורות הירקון והלאה לעבר הנגב המערבי. לאורך דרך המוביל שנסללה מעל הצינור המים הטמון בקרקע נמצאים מתקנים שונים של חברת מקורות המחזיקה ומתפעלת את המוביל. דרך זו טובה מאד ומאפשרת גם נסיעת רכב רגיל לאורכו, קל וחומר גם רכיבה על אופניים, וכך מנגישה את האזורים לאורכו לא רק לחקלאים אלא גם למטיילים.

עוד עצירה על רקע ההר העגול ליד עמיקם

במעבר תחתי חצינו את כביש קטע 18 של כביש 6.

קטע 18 בכביש 6,  בין מחלף עירון (כביש 65) בדרום ועד למחלף עין תות באזור אליקים (כביש 6), משפר את הנגישות לאזור צפון הארץ וממנו חוצה את רמות מנשה מצפון לדרום ומחלק אותן לחלק מזרחי ולחלק מערבי. אורכו של קטע זה כ-18 ק"מ . קטע כביש זה עובר בחבל ארץ בעל רגישות נופית גבוהה ביותר. תוואי הכביש, חוצה שרשרת גבעות רכות שחלקן מכוסה ביער פארק אלון תבור וחלקן בשדות חיטה והוא חוצה שבעה נחלים היורדים מכיוון רמות מנשה לכיוון מערב. בפברואר 2004 הגישה עמותת אדם טבע ודין (אט"ד) עתירה לבג"ץ שהתבקש להורות על הפסקת העבודות בשטח עד שתיבדק האפשרות להעביר את החלק הצפוני של קטע 18 במנהרה וזאת על מנת  למזער את הפגיעה בשטחים הפתוחים. עד אז  סרבו חברת 'דרך ארץ', החברה הבונה את 'חוצה ישראל', והמשרד לאיכות הסביבה לבצע בדיקה כזו. באוקטובר 2004 בעקבות הוראת בג"ץ, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דנה בעניין והחליטה שלא לשנות את התכנית המקורית. המועצה נימקה את החלטתה שלא לשנות את התכנית בכך שמדובר בפרויקט לאומי חשוב, שאושר לאחר דיונים ממושכים וממצים. לדברי המועצה, לא היה במידע שהוצג בפניה כדי להצדיק עיכוב משמעותי בפרויקט. עמותת אדם טבע ודין הגיבה וטענה שההחלטה שהתקבלה מהווה החמצה של הזדמנות לתקן הליך תכנון בלתי נאות. ההחלטה הוכיחה גם שגוף כמו המועצה נכנע ללחצים פוליטיים. חבל מאוד ששטח ירוק בעל ערך ייחודי שאין כמותו בארץ ייעלם וייהרס בשל שיקולים לא ענייניים. לאחר ההחלטה העבודות הסלילה החלו בהתאם לתכנית בה נקבעה תכננו את השתלבות 14 הגשרים בסביבתם, 2 מנהרות באורך כ-350 מטרים המשמשות מעבר אקולוגי. קטע זה נפתח לתנועה ביולי 2009 במתכונת של מסלול דו נתיבי לכל כיוון.

בכרמים מצפון לגבעת נילי

שרידי חורש אלון תבור

 

עין נילי

הסבר קצר

כפרים ערביים שהתקיימו במרחב הטיול עד שנת 1948

בעליה לעבר שלוחת גלעד מעין נילי עולים ברגל

האלון המצוי בדרך לגלעד

השלכת בעיצומה

מבט משלוחות גלעד צפונה לעבר הכרמל

אחד ממקבצי אלון התבור בשלוחות המערביות של רמת מנשה

 

אלון התבור – מבין חמשת מיני האלונים שניתן למצוא בארץ ישראל –  אלון מצוי, אלון תבור, אלון תולע, אלון שסוע ואלון הלבנון – אלון התבור הינו הגדול, הרחב והמרשים ביותר. מדובר בעץ גדול ונשיר, שגובהו אף עולה על 10 מ', בעל גזע מרכזי וצמרת רחבה במיוחד. אפילו בלוטיו של אלון התבור גדולים מאוד, והם נחשבים לטעימים ביותר מבין בלוטי האלונים השונים. הוא עץ העשוי להגיע לגובה של עשרה מטרים ויותר, וגזעו – להיקף של 6 מ'. הענפים יוצרים צמרת כדורית. צבע הקליפה של הענפים והגזע אפור–חום כהה, והיא קשה וחרוצה בחריצים עמוקים. אורך העלים 5 עד 10 ס"מ, והם קשים, ביציים, שפתם משוננת עד מפורצת, מעט קוצנית. הם נישאים על פטוטרת קצרה. אלון התבור הוא עץ שליט בחברת אלון התבור והלבנה הרפואי ובחברת אלון התבור ואלה אטלנטית. כל אלה יוצרים את יער-פארק. זו תצורת-צומח שבה מרוחקים העצים זה מזה, וביניהם משתרעים משטחי עשבוניים. חברה זו מפותחת בשטחים נרחבים במערבו של הגליל התחתון (בגבעות אלונים–שפרעם) ובמרכז הגולן (יער יהודיה) וברמת מנשה. בעבר כיסו יערות של אלון תבור שטחים נרחבים גם במישור החוף, אך הם הצטמצמו מאוד כתוצאה מכריתה ובירוא לצורך ייצור פחמים ולשימוש בעץ הקשה שלהם לייצור כלי עבודה. יש שרידים של יער זה בפארק השרון מדרום ליער חדרה ובמקומות נוספים בשרון. מפורסמות קבוצות של עצים גדולים ממין זה ששרדו ליד מקומות מקודשים כגון חורשת טל בעמק החולה וחורבת צ'רקס בשרון. המין גדל לרוב רק מתחת לרום 500 מ', ונראה שהוא חובב-חום. אין לו העדפות מיוחדות לקרקע, גדל בקרקעות גיר, בזלת, חול ועוד. תפוצתו העולמית של המין מצומצמת למזרחו של הים התיכון, רק בין טורקיה לבין ארץ-ישראל. מקור והרחבה גם עוד מקור  מעניין מאוד ומומלץ לקריאה מאמר על שרידי יער אלוני התבור בשרון

 

ממשיכים מזרחה לעבר גלעד

 

בתוך קיבוץ גלעד

גַּלְעֵד, או בשמו הקודם אֶבֶן יִצְחָק, הוא קיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית (תק"ץ) ברמות מנשה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו והוא הדרומי ביותר בתחום השיפוט של מועצה זו. קיבוץ גלעד משתייך לזרם השיתופי ומנהל את חיי הקיבוץ על פי עקרונות הקיבוץ שיתופי.
ראשיתו של סיפור הקיבוץ בשנות ה-30 של המאה ה 20. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הקימה תנועת "הבונים" ו "החלוץ" בהנהגתו של גיורא יוספטל, חוות הכשרה עבור הילדים היהודים שנזרקו מבתי הספר הגרמנים, כדי להכינם לקראת העלייה לארץ ישראל. כאן נרקם החלום הראשון על הקמת "קיבוץ עלייה" של בוגרי התנועה בארץ ישראל.  הקיבוץ נקרא "גלעד", לזכר אותם חברים ומשפחות שלא זכו לעלות לארץ ונספו בשואה, וסמל לישוב שצמח מן השואה.  בדצמבר 1939 הקימה קבוצה של 40 חברים, שהיו בהכשרה בגבעת חיים, את קבוצת "הגרעין רעננה" במחנה זמני בין רעננה לגבעת ח"ן. באביב 1945 עלתה הקבוצה להתיישבות ב"הרי אפרים" (היום רמת מנשה). הקיבוץ נקרא תחילה "אבן יצחק" לזכרו של יצחק אוכברג, נדבן מדרום אפריקה, שציווה את כל הונו לקרן הקיימת לישראל בעבור גאולת אדמות ארץ ישראל.
גלעד הוקם כקיבוץ בודד בין כפרים ערביים, רחוק מכל ישוב עברי אחר, אך החלום של קיבוץ שכולו עולי גרמניה החל לקרום עור וגידים בהשראתם והנהגתם של גיורא וסנטה יוספטל. באפריל 1946 עבר הקיבוץ לגבעה בו הוא ממוקם היום וחברי הקיבוץ החלו בבניית בתי הקבע של הקיבוץ.  כ 150 חברים ו 30 ילדים היו בקיבוץ בשנתו הראשונה. 10 שנים קשות ומיוסרות עברו על הקיבוץ, בניסיונות סיזיפיים כמעט להתקיים מחקלאות. ללא קרקע מתאימה, עם מעט מאד מים ואמצעי ייצור שהביאו לעזיבות ואכזבות רבות, קטנה אוכלוסית הקיבוץ יהיה חשש לקיומו.
שנות ה 60 התאפיינו בהתפתחות המשק והתייצבות ענפי החקלאות, שהתאפשרו לאחר קידוח בארות מים עמוקים ואספקה סדירה של מים לקיבוץ ולשטחי החקלאות שלו. בצד החברתי עסקו בקליטת בני הקיבוץ הראשונים וקליטת גרעינים מתנועת "הצופים", שהזרימו דם ישראלי חדש לחברה הקטנה. בתחילת שנות ה 70 נחתם עם קיבוץ משמר העמק, הסכם שותפות במפעל "תמה". גלעד זכתה סוף סוף להיכנס לעידן התעשייתי. השותפות בתמה – שהייתה מוצלחת מימיה הראשונים – עולה, פורחת, משגשגת ומיטיבה עם שני הקיבוצים עד היום. בשנת 1977 עבר הקיבוץ ללינה משפחתית בתהליך מסודר כיאה לקיבוץ "ייקי". במהלך שנות ה 70 וה 80 הצטמצמו ענפי החקלאות: הדיר, הלול, מטע הנשירים ולבסוף גם הפרדס נעלמו מנוף הקיבוץ. ב 1986 הוקם מפעל "ביוגל" המייצר ערכות בדיקה למחלות בעלי חיים. בתחילת שנות ה 2000 הוקם ענף גידול הרימונים.
המרקם החברתי של גלעד השתנה עם השנים והייקים שוב אינם הרוב. רבים מבני ובנות הקיבוץ חזרו וחוזרים אליו, עם בני ובנות זוגם. יחד עם קליטה מתמדת של משפחות מבחוץ, נוצרה בקיבוץ חברה הטרוגנית יציבה ומצליחה.  רוח הצניעות, כיבוד האדם וערכי העבודה – אותם הנחילו הראשונים – ממשיכים לעמוד לנגד עיני החברים גם היום.  בגלעד היום אוכלוסיה של כ 500 נפש מהם יותר מ 250 חברים ומועמדים וכמאה וחמישים ילדים.  שנים רבות התנהל בגלעד אולפן ועם סגירתו הצטרף הקיבוץ לפרויקט תל"מ וקבוצה של כ 10 צעירים ממוצא אתיופי, נמצאת כאן כבר יותר מ 15 שנים.


מקבלים הסבר מאמנון להב טרם הכניסה למוזיאון על תולדות הקיבוץ והאוסף הארכיאולוגי

המוזאון ארכאולוגי המציג ממצאים מהסביבה. המוזאון הוא המשכו של האוסף הפרטי של מיכאל מאיר, ארכאולוג חובב חבר הקיבוץ שנפטר בשנת 1999.

 

בתוך המוזיאון הקטן, האוסף מרשים ביותר!

ביציאה מקיבוץ גלעד, אנו בתחום המועצה האזורית מגידו

מועצה אזורית מגידו – נקראת על שם העיר העתיקה מגידו הנמצאת בתחום שטח שיפוטה המשתרע על פני 170,000 דונם בין יקנעם עילית בצפון, עמק יזרעאל ממזרח, ואדי ערה מדרום, ורכס הרי הכרמל ממערב. בשטח המועצה מתגוררים כ-9,600 איש, ב-13 ישובים: 9 קיבוצים, 3 מושבים ומושבה אחת. יותר ממחצית  הישובים קמו עוד לפני כינונה של המועצה. ראשון הישובים היהודיים באזור היה קיבוץ משמר העמק (1926). לאחר כמעט עשור הוקמה המושבה יקנעם (1935) ולידה קיבוץ הזורע (1936). הישוב הראשון שעלה מהעמק אל תוך רמת מנשה היה קיבוץ עין השופט (1937), וסמוך לו הוקם קיבוץ דליה (1939) ושניהם הוקמו בדגם חומה ומגדל. שנתיים לאחר מכן הוקם קיבוץ רמת השופט(1941) ושלוש שנים אחריו קם המושב הראשון במועצה -עין העמק (1944). הקיבוצים גלעד (1945) ורמות מנשה (1948) יחד עם מושב אליקים (1949) השלימו את תמונת ההתיישבות על הרמה, ואת מצבת הישובים בעמק השלימו הקיבוצים מגידו וגבעת עוז (1949) ומושב מדרך עוז (1952).
מועצה אזורית מגידו היא אחת מן המועצות האזוריות הוותיקות ביותר במדינת ישראל, אשר הוקמה בשנת 1945 בזמן שבארץ שלטה ממשלת ארץישראל המנדטורית. לפני הקמתה היה שטח המועצה חלק מן היחידה המוניציפלית "גוש נהלל". בעת הקמתה, כללה המועצה האזורית 3000 תושבים, מחמישה ישובים. בעת הקמתה היא נקראה "מועצת הרי אפרים", זאת על אף שבשטח שיפוטה אין הרים, ושנחלת שבט אפרים המקראית אינה עוברת בתחומה. שם המועצה השתנה ל"מועצה אזורית מגידו" בשנת 1952, אך קיבל תוקף רשמי מוועדת השמות של מדינת ישראל רק בשנת 1954. היישוב הוותיק ביותר במועצה אזורית מגידו הוא קיבוץ משמר העמק, שנוסד בשנת 1926. היישוב הצעיר ביותר הוא מושב מדרך עוז, שנוסד בשנת 1952.
סמל המועצה האזורית מגידו עוצב בשנת 1952 על ידי לאו פלטאו מקיבוץ רמות מנשה. המוטיבים של הסמל כוללים את גבעות האזור, שיבולת חיטה המסמלת את אופיה החקלאי והכפרי של המועצה ואריה מזנק. דמות האריה מועתקת מחותם שנמצא בחפירות הראשונות שנערכו בתל מגידו בשנים 1903-1905 על ידי גוטליב  שומאכר מן הקהילה הטמפלרית בחיפה. החותם המקורי התגלגל לאיסטנבול ועקבותיו אבדו. על החותם נכתב בכתב עברי קדום "לשמע עבד ירבעם", והוא זוהה כשייך לאחד מפקידי ירבעם, מלך ישראל. המקור והרחבה

 

המועצה האזורית מגידו מנהלת את שטחה כמרחב ביוספרי ולפיכך מוגדרת מועצה אזורית מגידו – מועצה ביוספרית.

מועצה אזורית מגידו – מועצה ביוספרית – מועצה אזורית מגידו כמועצה ביוספרית היא חלוצה בארץ בתהליכי ניהול ציבורי והנחלת אורח חיים מקייםבשנת 2004 בראשית כהונתו של חנן ארז המועצה אזורית מגידו בשיתוף עם שלמה ברנד מנהל האזור בקק"ל בחרה בתכנית אדם וביוספירה (MAB Man And the Biosphere) של אונסק"ו לכלי אסטרטגי לניהול יחסי אדם וסביבה במועצה. הרעיון המרכזי נובע מהקונפליקט המובנה בין שימור ופיתוח המקבל מענה ואפשרות למציאת פתרונות מיטביים. עקרונות ותפקידי המרחב הם שלושה: (1) שימור מגוון תרבותי ומגוון מינים, (2) קידום פיתוח חברתי וכלכלי (3) תמיכה לוגיסטית של חינוך, ניטור ומחקר. עמידה בתנאי התכנית מחייבת יצירת מערכת כללים וממשק לשמירת האיזון בין הפיתוח והשימור והקמת מנגנון ניהולי ליישומם. ראש המועצה הנוכחי של מגידו, איציק חולבסקי שהחל לפעול בשנת 2014 ממשיך ומקדם את הרעיון. המועצה ברשותו מובילה תהליכים משותפים עם תושבים ובעלי עניין, יוצרת ממשקים וכללים לניהול שטחים פתוחים, מפתחת תכניות חינוך חדשניות, עוסקת בטיפוח המורשת המקומית ופיתוח כלכלי. הקמת המרחב הביוספרי יצרה כלי ניהולי חדשני, שקוף ושיתופי. נוצרו קריטריונים מוסכמים, נוצר מצפן, נוצרו ועדיין נוצרים כלים של תהליכי קבלת ומימוש החלטות משופרים. המצפן (חזון) לטווח הארוך מחד והכלים המעשיים מאידך הם אלו שמאפשרים מימוש ויישום. המקור: אדר' הדס בשן, מהנדסת המועצה האזורית מגידו בין השנים 1993 ו-2013
להרחבה: אתר המועצה האזורית מגידו

 

תחום המועצה האזורית מגידו

מערבה, במורד נחל תנינים

עצירה מתודית לפני חציית נחל תנינים מהגדה הדרומית לצפונית

אלוני התבור מלווים אותנו בדרך לאורך נחל תנינים

לפני החציה השניה של כביש 6

לקראת סיום נזכרו שאנחנו צריכים תמונה למזכרת, אורנה ואיתי חברי מתקופת נערותינו בצופים ברמת גן. זה היה מזמן….מזמן…

 

עצירה אחרונה לפני הכניסה לעמיקם בדרך חזרה

במושב עמיקם לקראת סיום

בדרך חזרה מתרשמים מהבתים הראשונים של מושב עמיקם

"סיבוב נצחון" בתום הטיול בהצדעה לאיל

*******

לפני סיום,
קצת היסטוריה על ההתפחות היישובים

שלהי המאה ה-19

 

המפה היישובית בשלהי התקופה העות'מאנית

 

תקופת השלטון הבריטי

המפה היישובית בתקופת השלטון הבריטי

 

אזור הטיול ריק מהתיישבות יהודית בתקופת המנדט

פריסת היישובים ברמת מנשה ערב מלחמת העצמאות

עשורים ראשונים מאז הקמת המדינה

האזור בשני העשורים הראשונים, לא רחוק מקו שביתת הנשק, כביש 6 עדין לא קיים. עדין לא חלמו עליו.

*******

סוף דבר

היה זה טיול מיוחד במינו ששילב
בצורה מושלמת את האפשרויות הגלומות
בטיול אופניים גם לאנשים שאינם רוכבים באופן קבוע.

הרכיבה באופניים היא עוד דרך להכיר את הארץ בצורה מעניינת ומרתקת. 

*******
לסיום משאלה ובקשה
בסוף נובמבר הגיע הזמן
שירד כבר הגשם ובכמויות, ישטוף את האוויר,
ירווה את האדמה
ויכסה אותה בפריחה של ירוק עם שלל צבעים.
תפילה ותחינה לבורא עולם לא תזיק !