בסיור הפן הנוצרי של שפרעם, שקיימנו ביום שישי 26 בנובמבר 2021, ראינו גם התערוכה הנקראת "בתוך הבית שלנו" ועניינה אלימות נגד נשים בחברה הערבית.

 

 

עברנו במקום, עצרנו לרגע ועמדנו נפעמים!

 

יצירות התערוכה ברחובותיה של העיר העתיקה של שפרעם, הכוללת ציורים וצילומים, עוסקות באלימות נגד נשים בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט

 

בתערוכה משתתפות ארבע עשרה אמניות ערביות מישובים שונים: שפרעם, מג'דל שאמס, אום אל פאחם, כפר כנא, יפו ואחרים.

 

כל יצירות התערוכה מלוות בטקסטים בערבית ובעברית מאת המשוררת איאת אבו שמיס.

 

יוזמת התערוכה היא עזיזה דיאב מנהלת מרכז התרבות בעיריית שפרעם ובוגרת תכנית ההכשרה והחממה של אמנות בקהילה במכללת "שנקר".

 

היא פנתה לאוצר עדי יקותיאלי  במטרה להעלות את נושא האלימות נגד נשים בחברה הערבית, באמצעות האמנות.

 

התערוכה יצאה לפועל ביוזמת מחלקת התרבות בעיריית שפרעם ומתנ"ס שפרעם ובתמיכת משרד התרבות, מועצת הפיס ובהפקת העמותה לאמנות בקהילה.

 

*****

סוף דבר,
תערוכה זו בעיניי היא
רעיון מבריק להעברת המסר,
אקווה שיחלחל! 

 

 

 

שפרעם היא אחת מ-12 הערים הערביות בישראל והיא עיר מעורבת בה מתגוררים מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

 

הערים הערביות בישראל בגליל:נצרת, שפרעם, טמרה, סכנין ומע'ר; בוואדי ערה:אום אל פחם;, בשרון: בקעה אל ע'רביה, קלנסואה, טייבה, טירה וכפר קאסם ובנגב: רהט,

 

לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2021 מתגוררים בשפרעם 42,921 תושבים מתוכם 59.2% הם מוסלמים, 14.3% הם דרוזים, ו- 26.5% הם נוצרים.

 

בעבר הקהילה נוצרית בשפרעם הייתה הגדולה ביותר בעיר ואף היוותה רוב.

 

היום, למרות שהנוצרים בשפרעם הם רק רבע מאוכלוסיית העיר (כ-10,400 איש) ואינם מהווים רוב דמוגרפי, הם מהווים את הריכוז הרביעי בגודלו של הנוצרים במדינת ישראל (לאחר נצרת, חיפה וירושלים).

 

התיעוד להלן הוא של ביקור בשפרעם והוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות הערביות וגם הקהילות הנוצריות הארמיות,  בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  

 

הביקור/סיור/צילום בשפרעם התקיים ביום שישי 26 בנובמבר 2021 והוביל אותו איש שפרעם עיסאם נאסרראלה

 

עיסיאם נאסראללה  (יליד 1964), יליד שפרעם ומתגורר בה, נוצרי באמונתו, בן העדה היוונית – קתולית, נשוי ואב לבת ולבן, במקצועו הוא רואה חשבון וכלכלן ומשמש מבקר עיריית שפרעם ובנוסף עוסק בהתנדבות בנושא שימור.

 

הקשר עם עיסאם נוצר באמצעות אריה קוץ חבר ילדות.

 

בסיור היינו קבוצה שכללה שבעה אנשים והם: ניר עמית (שער העמקים), יצחק (פיפ) רותם (סאסא), מיכאל עוזרמן (נתניה), אבס (גניגר), ורדה בן חורין (נטף) ומיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית) ואני (מבשרת ציון).

 

בשעת בוקר נפגשנו בכיכר הסמוכה לבניין עיריית שפרעם.

 

לאחר שיחת היכרות קצרה והצגת תכנית הביקור יצאנו לדרך.

 

במשך כמעט חמש שעות, שוטטנו ברחובות הרובע נוצרי של שפרעם.

 

במהלך השיטוט עיסאם הראה לנו את שוק העיר העתיקה וסיפר לנו על המאמצים לשמר את מורשת הבניה העתיקה

 

בביקור נכנסנו למנזר האחיות מנצרת ולחמש כנסיות של קהילות הנוצרים המתגוררים בשפרעם: היוונית – קתולית, האנגליקנית, הלטינית, היוונית – אורתודוכסית והבפטיסטית.

 

בכל אחת מהכנסיות למדנו מעיסאם על הקהילות אותן הן משרתות, מתי הכנסיות נבנו. התרשמנו מחזותן האדריכלית והמראה הפנימי של והדגשנו את ההבדלים ביניהן.

 

בביקור נחשפנו מעט למהותה של הקהילה נוצרית בשפרעם, לתהליך רב השנים של התמעטותה הדמוגרפית  וגם ליחסים השונים בין הקהילות

 

למדנו גם מהם מוסדות החינוך של הנוצרים בשפרעם.

 

אחד המרכיבים המעניינים של הסיור היה הסיפורים האישיים של עיסאם, התנהלותו כאדם נוצרי. מרגש במיוחד, היה לשמוע את זיכרונות ילדותו ונערותו.

 

הביקור הסתיים בשעת צהרים בסעודה קלה באחת ממסעדות העיר.

 

בדרך חזרה אל המקום בו החנינו את כלי הרכב שמענו מעיסאם עוד על הקהילות הנוצריות ומעט על שפרעם.

 

נפרדנו לשלום מעיסאם וחזרנו איש איש לביתו בתחושה שהיה לנו היה יום נפלא, מרגש, מעניין בכל היבט.

******

מעט מידע על שפרעם

*****

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום בגליל תחתון מערבי
על גבעות אלונים – שפרעם 

מיקום שפרעם
ממזרח לכביש 70
מצפון לכביש 79
מדרום לכביש 781

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף אוקטובר 2021
מתגוררים בשפרעם 42,921 תושבים
מתוכם 59.2% הם מוסלמים,
14.3% הם דרוזים,
ו- 26.5% הם נוצרים.

היבט המוניציפאלי:
שפרעם היא עיר משלהי השלטון העות'מאני
היא הוכרזה עיר משנת 1905
תחום השיפוט שלה הוא 22,000 דונם

גרסאות לגבי שמה
העברי של שפרעם.

גירסה אחת:  השם העברי הוא שילוב של שופר ו-עם.

 

גירסה שנייה השם הוא מלשון שפר, כלומר, טוב, והוא מרמז על טיב המקום.

 

במאה ה-18, לאחר כיבוש העיר ע"י השיח' הבדווי דהאר אל עמר(1761), נתנו לשם פירוש חדש: שפא (הבראה) עמר(על שמו של אל עמר). הפירוש הערבי בא לרמז שאל עמר הבריא ממי המעיין באזור העיר.

 

מעט אודות תולדות שפרעם
ובמיוחד על נוכחות הנוצרית בה

 

בייסודה שפרעם הייתה יישוב יהודי, ערב המרד הגדול, בתקופת בית שני שפרעם הייתה העיר יהודית הגדולה בגליל כך גם בתקופה הרומית אחריו.

 

במאה השנייה הועברה אליה הסנהדרין מאושה. בעיר התגוררו רבי יוסי הגליל שהיה דור שלישי של תנאים  וגם רבי יהודה בן באבא.

 

כנראה, בתקופה הביזאנטית, במאה הרביעית, החלו להתיישב בעיר נוצרים לצד היהודים ובנו כנסייה.

 

לאחר הכיבוש הערבי החלו להתיישב בעיר לצד היהודים והנוצרים גם מוסלמים.

 

בתקופת מסעי הצלב בשפרעם המשיכו להתגורר יהודים, אם כי התגוררו בה גם נוצרים ומוסלמים. הצלבנים בנו בשפרעם מצודה כדי לשלוט על דרך עכו- נצרת, שהייתה דרך בעלת חשיבות אסטרטגית. הם שינו את שם העיר לספרן. שפרעם נכבשה ע"י צלאח א-דין לאחר קרב חיטין (1187) ושמשה כבסיס ממנו יצאו חייליו לתקוף את עכו. ב-1229 חזרה העיר להיות תחת שלטון צלבני.

 

בתקופה הממלוכית במאה ה-13 החלו להשתקע בה גם דרוזים ובסוף המאה ה-15 ובמאה ה-16 השתקעו בעיר יהודים מאנוסי ספרד.

 

בשלהי השלטון הממלוכי איבד השלטון את אחיזתו וכנופיות של בדווים ושודדים הטילו אימתם על תושבי הגליל. עול המיסים היה כבד. בשל מצב הביטחון והמצב הכלכלי הייתה עזיבה חלקית של תושבים כנראה, בעיקר נוצרים ויהודים, שעזבו, עד יעבור זעם, את העיר.

 

לאחר הכיבוש העות'מאני חזרו לארץ גם תושבי שפרעם היהודים והנוצרים שעזבוה בשלהי השלטון הממלוכי.

 

במחצית המאה ה-18 (בשנת 1761) השתלט השיח' הבדווי דהאר אל עומר על המקום ושינה את שמו לשפא עומר. לאחר שעזב ועבר לעכו הוא מינה את בנו עותמן למושל העיר. בתקופת שלטונם נבנו שתי מצודות על-מנת לשלוט על הדרך הראשית לאזור הגליל והן א-סרייה ואל-ברג' ולאחר בנייתן בנה עותמן את הכנסייה השנייה בעיר על שם פטר הקדוש ופאול הקדוש.

 

בסוף המאה ה-19 אוכלוסיית שפרעם הייתה בקירוב כ-2,000 תושבים מתוכם, כמחצית 1,000 נפש היו נוצרים, המוסלמים מנו 500 נפש והדרוזים גם מנו כ-500 נפש.

 

בראשית תקופת המנדט הבריטי בשנת 1921 אוכלוסיית שפרעם כללה 2,288 תושבים מתוכם 1,263 נוצרים, 623 מוסלמים, ו-402 דרוזים,  אולם מאז במשך כמאה שנים חלקם באוכלוסיית העיר, יותר מחצי, פחת בהדרגה וכאמור כיום מהווים רק רבע מאוכלוסייתה.

מקור רבקה שפק ליסק:  שפרעם הייתה בעבר יהודית
בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

הכנסיות הגדולות והמפוארת בשפרעם
הם שריד לדומיננטיות
של האוכלוסייה הנוצרית
שהתגוררה ביישוב
דורות רבים ומשתייכת
לחמישה זרמי נצרות:
היוונית – אורתודוכסית,
הלטינית (קתולית),
היוונית – קתולית,
האנגליקנים
והאוונגלית 

******

היוונים הקתוליים
הם הקהילה הנוצרית הגדולה ביותר בשפרעם

כנסייה יוונית קתולית
כנסיית פטרוס ופאולוס 

פטרוס הקדוש כמו ישוע היה יהודי, דיג מהעיר טבריה שנקרא שמעון בר יונה. הוא הפך להיות בכיר מבין שנים עשר השליחים של ישוע המוזכרים בברית החדשה ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית לשם היווני "פטרוס" (סלע, צור). השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישוע הוא המשיח ובן האלוהים. ישוע ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית, פטרוס) ועל הצור (ביוונית פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.

 

פאולוס מתרסוס (שאול התרסי) או פאולוס השליח היה לפי האמונה הנוצרית והמתואר בברית החדשה אחד מהחשובים שבשליחי ישוע, על אף שלא היה שייך לשנים-עשר השליחים המקוריים ומעולם לא פגש בישוע. הדעה המקובלת היא שהוא תרם תרומה עצומה להתגבשות הנצרות מזרם של היהדות לדת חדשה לגמרי. פאולוס נולד בתרסוס שבאסיה הקטנה (טורקיה), ובצעירותו הוא היה יהודי פרושי-הלניסטי. לפי עדותו בכתביו קיבל חינוך פרושי מקיף ובתחילה שנא את הנוצרים והיה מופקד על רדיפתם, אך בדרכו לדמשק כדי לבער את הקהילה הנוצרית המקומית, נגלה אליו ישוע בחיזיון והמיר אותו. הוא הצטרף למאמיניו והפיץ את בשורתו ברחבי האימפריה הרומית, תוך שהוא עצמו נרדף על ידי הממסד היהודי. לבסוף נאסר ונשלח לרומא למשפט, שם הוסיף להטיף לנצרות ולבסוף הוצא להורג. פאולוס נחשב לקדוש. הוא קידם בעיקר את הפצת האמונה בישוע בקרב לא-יהודים ומתייהדים ואיגרותיו מהוות חלק חשוב מן הברית החדשה. בשל השפעתו העצומה על התפתחות התאולוגיה הנוצרית ועל התרחקותה מהדת היהודית, רואים בו רבים את מייסדה האמיתי של הנצרות.

כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים – כנסייה יוונית קתולית היא הכנסייה הגדולה בעיר

 

היא נבנתה על ידי תושבי שפרעם בתקופת הבישוף אלחג׳אר בשנת 1904.

 

הכנסייה נבנתה על יסודותיה של כנסייה קטנה משנת 1723 על ידי הכומר תומאס דיאס.

 

לא ידוע על כנסייה אחרת מלפני תאריך זה.

מנזר וכנסיית אחיות נצרת

מנזר וכנסיית אחיות נצרת נבנה על שרידיה של כנסייה קדומה מהמאה ה-4 שהוקדשה ליעקב בן זבדי, המכונה "יעקב הקדוש", שהיה אחד מתלמידי ישו.כנסייה זו מוזכרת ברישומיהם של היסטוריונים נוצרים.במקום שבו עמדה הכנסייה ניצבת כיום כנסיית המנזר ובה נראים חלק מעמודי השיש שנשאו את תקרת הכנסייה הקדומה.

 

"מסדר האחיות בנצרת" עזר רבות לתושבי שפרעם במהלך המאה ה-19. אי לכך, בשנת 1857 הציעו תושבי העיר לתרום למסדר חלקת קרקע במרכז העיר, שהיו בה שרידים של כנסייה מהמאה ה-4, ולבנות שם מנזר חדש.

 

לאחר שנבנה המנזר, נחנך בשנת 1860 בית ספר נוצרי בסמוך אליו. בית הספר פעיל עד היום ואף הורחב, ולומדים בו כ-1,000 תלמידים.

 

באותה תקופה לא היו בעיר מערכות בריאות. אחיות המנזר בנו בו מרפאה ונתנו שירותי בריאות לתושבי העיר, ללא קשר לדתם.

 

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הורו שלטונות המשטר העות'מאני לאחיות לעזוב את המנזר, אולם תושבי שפרעם הפצירו בהן להישאר. רוב האחיות אכן היגרו לאירופה, אך מיעוטן נשאר ושמר על המשכיות מפעלו של המנזר.

 

פעילויות נוספות במנזר
מכון "בני מרים" – מכון נוצרי ובו קבוצות לימוד על ישוע והנצרות, העורך גם סיורים בעקבותיו של ישוע.
מכון "סאווה" – מכון המארגן אירועים תרבותיים, אירועי ספורט והצגות תיאטרון, ובו גם בית ספר למחול, בית ספר לציור וגלריה לאמנות.
מקהלת אל-בעת' – מקהלה שהוקמה בשנת 1986, מופיעה בקונצרטים רבים בכל רחבי הארץ ומשתתפת בקונצרטים ואירועי אמנות בינלאומיים רבים.

הכנסייה האנגליקנית – סנט פאולוס

הכנסייה הלטינית סנט ג'וזף 

יוסף הקדוש או יוסף מנצרת או יוסף פנדר או יוסף מבית דוד או יוסף הנגר על פי הברית החדשה, בעלה של מרים אמו של ישוע. על פי האמונה נוצרית אף שלא היה אביו הביולוגי של ישוע, היה יוסף אביו המאמץ. יוסף נחשב לקדוש נוצרי כבר מראשית ימיה של הכנסייה, אולם עד שלהי ימי הביניים לא זכה לפופולריות רבה. רק לאחר שנת 1399 עת המסדר הפרנציסקני החל לחגוג את יום חגו, עלתה הפופולריות שלו, וזו אף גברה כשהמסדר הדומיניקני החל לחגוג את יום חגו. ב-8 בדצמבר 1870 הכריז האפיפיור פיוס התשיעי כי יוסף הקדוש יהיה הקדוש השומר על הכנסייה העולמית. כמו כן באופן בלתי רשמי יוסף הוא הקדוש השומר מפני היסוס. בשל המסורת הקתולית לפיה יוסף נפטר בזרועות מרים וישו, יוסף הוא הקדוש אליו מתפללים למות בשיבה טובה.

פעילות הלטינים בשפרעם

פעילות הלטינים בשפרעם החלה בשנת 1869.

 

מספר שנים קודם, בשנת 1864 התגורר במקום כומר ממסדר הכרמליתים מחיפה על מנת לקבל על עצמו את האחריות הפסטורלית על מנזר אחיות נצרת.

 

בשנת 1867, הפטריארך ייעד אותו לפקח על המאמינים הקתולים הלטיניים (רומיים) בכפר "כדי שהלטינים לא ימירו את אמונתם  לפרוטסטנטיות".

 

בשנת 1869 השתלטה הפטריארכיה על המשימה מידי הכרמליתים ומינתה את האב לואיג'י פיקרדו לכומר הקהילה.

 

בשנת 1887, האב אנרי פונס ירש אותו עד 1901.

הנקודה היהודית

אתנחתא
סימני חג המולד המתקרב

כנסיית קונסטנטין והלנה
כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוקסית.

קוֹנְסְטַנְטִינוּס הראשון שנקרא גם קונסטנטינוס הגדול הוא גַּאיוּס פְלַאבְיוּס וַלֶרְיוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹנְסְטַנְטִינוּס, קיסר הקיסרות הרומית המערבית משנת 312 עד 324, וקיסר האימפריה הרומית כולה משנת 324 עד מותו בשנת 337. בשנות שלטונו שינה קונסטנטינוס את מהלך ההיסטוריה של האימפריה הרומית בסדרה של רפורמות מרחיקות לכת. העיקרית שבהן הייתה אמוץ של הנצרות לדת המדינה של האימפריה הרומית. בתהליך מדורג אך מהיר התנתק קונסטנטינוס והאימפריה שבשליטתו מהעולם הדתי-פגאני שהיו חלק בלתי נפרד מהמהות של התרבות הרומאית ואימץ את הדוגמה הנוצרית מתוך הכרה שהוא נושא בשליחות להציל את האימפריה על ידי הכנסתה אל תחת כנפי הנצרות והפך את האימפריה הרומית לאימפריה נוצרית.
קונסטנטינוס בנה עיר בירה חדשה קונסטנטינופוליס (לימים קושטא ואח"כ אינסטנבול) במטרה להפכה לבירתה החדשה של האימפריה הרומית, או כ"רומא החדשה". קונסטנטינוס העביר לקונסטנטינופוליס את מרכז השלטון של האימפריה והדיח את רומא ממעמדה ההיסטורי.

 

הלנה הקדושה היא פלוויה יוליה הלנה הידועה גם כהלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה הייתה אמו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון. על פי המסורת הנוצרית נשלחה הלנה לירושלים על ידי בנה קונסטנטינוס הראשון,וכך זכתה לשם כעולה לרגל הראשונה. בביקורה תרה הלנה אחר הצלב האמיתי – זה שעליו נצלב ישוע. לפי המסורת הנוצרית היא אספה את היהודים וביקשה כי ישלחו אליה את אלף המלומדים ביותר מביניהם. עם כינוסם של אלו ביקשה שיבחרו בחמש מאות המלומדים ביותר מביניהם ומהם וכך, אט אט, ניסתה לצמצם את הקבוצה למלומדת יותר, עד שנשאר רק היהודי המלומד ביותר, יהודה קיריאקוס שמו. יהודה הבין את רצונה והזהיר את היהודים לא לגלות על מקום המצאו של הצלב, כי מציאתו תגרום לפגיעה ביהדות. יהודה אמר להלנה כי אין הוא יודע על מקום הצלב. הלנה ציוותה להשליך אותו לבאר יבשה ולאחר שבוע ימים, כאשר היה רעב ומפוחד, התפלל לאלוהים ומקום הצלב נגלה לו. הלנה שלחה למקום זה שליחים ובמקום נתגלו שלושה צלבים – האחד היה של ישוע והשניים האחרים של הגנבים שנצלבו עמו. יהודה הציע כי יניחו צלבים אלו על אדם מת וכאשר הניחו אותם קם המת לתחייה. בעקבות הנס נטבל יהודה לנצרות, והיה לבישוף ירושלים. במקום מציאת הצלבים הוקמה כנסיית הקבר.

הכנסייה הבאפטיסטית

****

הבפטיסטים הם הקבוצה הגדולה ביותר
של נוצרים אוונגליסטים כיום בישראל
עם 18 כנסיות וקהילה של 3,000 איש,
בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל.

 

קהילה הבאפטיסטית בישראל

הקהילה הבאפטיסטית בשפרעם כוללת כ-60 מאמינים ובראשה עומד כהן הדת נאדר חייק

 

 

*******

סוף דבר

****

היה זה סיור
מעניין ומרתק מאוד,
היה לנו נעים לשוטט
ברחבי הרובע הנוצרי בשפרעם

******

שמחנו להכיר עוד
מקום יישוב בגליל
בו חייה קהילה נוצרית גדולה מאוד

*****

התרשמנו מאוד
מכל הכנסיות,
מהפאר שבהן,
שניכר שהושקע בה ממון רב

*****

תודה מקרב לב
לעיסאם נסראללה
שהקדיש לנו זמן רב,
הוביל אותנו בסיור,
תיאם ופתח לנו
את דלתות הכנסיות
והסביר לנו עליהן ועל הקהילות,
ובעיקר ובמיוחד שאירח
אותנו בחום לבביות יוצאי דופן
וסיפר לנו הרבה
מעבר למידע המקובל

****

תודה לידידי אריה קוץ
שחיבר אותי עם עיסאם
בלעדיו לא יכולנו לקיים את הביקור

*****
תודה לחבריי המתמידים
ומצטרפים לביקורים לסיורים

 

 

 

תיעוד זה על המיעוט הנוצרי בסכנין מהווה המשך לביקורים בסכנין ב-17 בנובמבר 2021 וב-24 בנובמבר וראו העיר סכנין בלב בגליל התחתון המרכזי

 

בסח'נין מתגוררים 32,588 תושבים לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף ספטמבר 2021  כ-94.8% מהתושבים הם מוסלמים בתוכם יש גם קהילה קטנה של סופים ואילו וכ-5.2% הם נוצרים (כ-1,600 נפש).

 

הנוצרים בסכנין משתייכים לשני זרמים בנצרות, מחציתם נכללים בקהילה היוונית – אורתודוכסית ומחציתם בקהילה היוונית – קתולית.

 

ראוי לציין שבעבר שחלקו של המיעוט הנוצרי מסך תושבי סכנין היה גבוה יותר ובמהלך מאה השנים הלך וקטן. בשנת 1922 הם מנו כ-15% מאוכלוסיית הכפר ובשנת 1945 הם מנו כ-11% מאוכלוסיית הכפר.  

 

 

לכן, חלק האחרון של הביקור בסכנין התייחס גם למיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

האוכלוסייה הנוצרית בישראל  – על פי הנתונים לרגל חג המולד 2020 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-180 אלף נוצרים הם כ-2% מאוכלוסיית המדינה.

 

77.1% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.1% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.

 

רוב הנוצרים הערבים והארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה.

 

היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף).

 

ערבים נוצרים מתגוררים גם בערים המעורבות (1% ואף פחות)  והן: עכו, יפו, רמלה ולוד

 

היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (75%), ג'ש (גוש חלב) (66%), כפר יאסיף ןראמה (50%).

 

יישובים אחרים בגליל בהם האוכלוסייה ערבית-נוצרית היא גדולה (למעלה מ-10%) הם איבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר;

 

יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם הערבים נוצרים מהווים מיעוט (עד 10%) הם : עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, בעינה, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

 

בשעת אחר הצהרים ביום הביקור בסכנין, 17 בנובמבר 2021 המשכנו לנוע בגרעין הכפר הגענו לשכונת הנוצרים (חארת נצרה).

בשכונת הנוצרים ביקרנו בשתי הכנסיות

 

בתחילה בכנסייה היוונית – אורתודוכסית מאר ג'אריאס ושם אירח אותנו כהן הדת אבונה סאלח ח'ורי

 

בתחילה סיפר לנו על עצמו, דור שישי של כהני הדת של הקהילה האורתודוכסית בסכנין מאז מחצית המאה ה-19 שהגיעה למקום מלבנון (בקהילה האורתודוכסית כהני דת יכולים להינשא  )

 

בתוך הכנסייה סיפר לנו על בנייתה, הרחבתה והשיפוצים שנעשו בה במהלך השנים.

 

עוד סיפר שלפני כארבעה עשורים, השכן המוסלמי שביתו גובל עם הכנסייה הגיע לאביו של אבונא צאלח, והודיע לו שבעקבות קול ששמע החליט לתרום את חלק מבית להתרחבת הכנסייה..

 

הוא סיפר לנו גם על הקהילה שמונה כיום כ-750 נפש והשתתפותה בתפילות יום ראשון ובחגים.

 

הוא סיפר לנו על מבנה הכנסייה ואופן התפילה.

 

ואחר כך המשכנו והגענו לכנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית)  סנט ג'וזף שם אירח אותנו כהן הדת עארף ימין.

 

עארף ימין סיפר לנו על עצמו, לשעבר איש חינוך, סגן מנהל בית תיכון שעשה הסבה והפך לפני מספר שנים כהן הדת.

 

הוא סיפר לנו על הקהילה היוונית – קתולית בסכנין שמונה כ-750 נפש, יחסיה הטובים עם האוכלוסייה.

 

הכנסייה הנוכחית נבנתה ב-1985 על חורבות הכנסייה הקודמת שנבנתה בשנות ה-40 'ונחנכה בשנת 2005 .

 

הוא גם סיפר לנו בעצב על האירוע בדצמבר 2020 בו הוצתו שני עצי אשוח מחוץ למתחם הכנסייה והכנסייה האורתודוקסית. ועל תגובת עיריית סכנין שכינסה ישיבת חירום בהשתתפות נציגי כל המפלגות, אנשי דת וכמרים בעיר ובה הוחלט לשקם את העצים ולהציבם מחדש בשני טקסים ובמקביל להאיר את בניין העירייה לאות הזדהות עם הנוצרים וגינוי לשרפה.

 

סיימנו את הביקור בשעת חושך.

 

המשכנו בנסיעה בגרעין הכפר לעבר הקתדרלה החדשה היוונית – אורתודוכסית שנבנית בימים אלה.

 

בזמן זה לא התאפשר ביקור בכנסייה. נותר לצלם את הכנסייה בחושך.

 

בנסיעה בדרך חזרה חשבתי שלא הגעתי לכל המקומות בעיר שחשבתי קודם הביקור ובעצם לא מיציתי את הביקור בה.

 

שבוע לאחר מכן, ביום רביעי 24 בנובמבר 2021, בשעת בוקר הגעתי שוב לסכנין.

 

בשעת צהרים לאחר הסיבוב העיר עם מונדר חליאלה הגעתי שוב למתחם קתדרלה מרים הקדושה של הקהילה היוונית – אורתודוכסית.

 

שם פגשתי את מר אבו ג'ורג' גנטוס, איש הקהילה היוונית – אורתודוכסית, אותו ואת בנו הכרתי בחגיגות סנט' גורג' בלוד בשבוע שעבר.

 

למקום הזדמנה גם מורת הדרך, איילת אורפז, במסגרת הכנה לסיור שתוביל בשבוע הבא.

 

אבו ג'ורג' סיפר לי עליו, על משפחתו ובעיקר על בניית הכנסייה ועל העבודה עליה הוא מפקח.

 

אחרי השיחה, אבו ג'ורג' הציג לי את הכנסייה, מרכיביה ועיטוריה ואת המפלס התחתון המשמש כמקום תפילה של העידה עד השלמת הבנייה.

 

בהמשך הגיע למתחם הכנסייה ד"ר מאג'ד גנטוס, שממונה מטעם הקהילה על תכנון הכנסייה ועיצובה ופועל בהתנדבות מאז שנת 2004.

 

ד"ר מאג'ד גנטוס הוא רופא שיניים במקצועו, צייר חובב ובעל ידע נרחב בהנדסה אזרחית, אדריכלות ועיצוב פנים. השיחה איתו על ההיגיון של בניית הכנסייה הגדולה והמרשימה ועל העבודות הייתה מרשימה ומרגשת.

 

*****

מעט מידע אודות
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית"

"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית ששורשיה בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
* הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
* הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
* הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.

 

גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.

 

לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.

 

מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.

 

כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף. הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

 

הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב.

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים  ששמה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית,  בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה),  הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.

 

הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ירדן ועל חצי האי ערב.

 

הקהילה הערבית האורתודוקסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.

 

הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.

 

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.

 

הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.

 

יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.

 

הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.

 

מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.

הכנסייה היוונית – אורתודוכסית בסכנין
כנסיית מאר ג'אריאס

הכנסייה היוונית -אורתודוקסית מאר ג'ריאאס היא הכנסייה הראשונה שנבנתה סכנין, נחנכה בשנת 1864, נמצאת בלב העיר העתיקה.

 

הכנסייה נבנתה בסגנון ביזנטי, שופצה והורחבה מספר פעמים.

 

כיום האולם משמש לכנסים מרובי משתתפים.

 

****

מעט מידע אודות
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים ירושלים וצפון:

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי והוא החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, יפו, ברמלה ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

בראש המחוז הצפוני שמספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ:
בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו;
בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא
ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען,  יפיע וכפר יאסיף;.
קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה
וגם בכפר הדרוזים חורפיש ופקיעין
מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים וביפו.
מקור נוסף

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

******

כנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית) בסכנין
כנסיית סנט ג'וזף

*****

הקתדרלה החדשה של הקהילה היוונית – אורתודוקסית
נקראת כנסיית מרים הבתולה
הנמצאת ברחוב "אלסיידא מרים אל עד'רא"

 

קתדרלה הכוללת שתי קומות המתנשאת לגובה של 49 מטרים

 

נבנתה על משבצת של 3 דונם שנתרמה לקהילה על ידי עיריית סכנין בשנת 1996

 

בניית הכנסייה החלה בשנת 1999 והיא נבנתה מתרומות אנשי הקהילה היוונית – אורתודוכסית, קבלנים מוסלמים שביצעו את העבודה ללא תמורה ונדבנים נוספים.

 

 

הכנסייה היא אחת הכנסיות הגדולות במזרח התיכון.

 

את הכנסייה תכנן האדריכל המוסלמי דר' מחמוד טבעוני יליד נצרת שהיה מהמהנדסים הראשונים במגזר הערבי, והראשון שקיבל תואר שני ודוקטורט באדריכלות מהטכניון. את השראה לתוכנית הכנסייה קבל מכנסייה בירדן.

 

בצורת בנייתה הכנסייה מבטאת פירוש מחודש למסורת הביזנטינית המסתמכת על כיפות וקמרונות, שהתפתחה בקונסטנטינופול טורקיה

 

פירוש חדש ומודרני זה המתכתב עם הקהילה האורתודוכסית, הממשיכה את המסורת הביזנטינית.

 

דר' מחמוד טבעוני לא זכה לראות השלמת הכנסייה, הוא נפטר באופן פתאומי בעת ביקור בדמשק את מקומו בניהול המשרד תפס אשרף טבעוני בשנת 2005. ראו אתר משרד טבעוני אדריכלים ומהנדסים

 

משנת 2004 ד"ר מאג'ד טנגוס, איש הקהילה היוונית -אורתודוכסית שהוא רופא שיניים במקצועו ולו מרפאות בסכנין וכרמיאל הוא שממשיך ומעצב את צורת הכנסייה ומכין את השרטוטים של העיטורים בה. כאמור הוא  צייר חובב ובעל ידע נרחב בהנדסה אזרחית, אדריכלות ועיצוב פנים.

 

*****

סוף דבר,

הביקור הכפול בקהילות הנוצרית בסכנין
היה מרשים מעניין, מרתק ומרגש

******

שמחנו מאוד מהלבביות של כוהני הדת שאירחו אותנו

****

הקתדרלה החדשה הנבנית כבר זמן רב
היא מרשימה ומדהימה בגודלה
בכיפות צריחיה והעיטורים שבה

*****

תודה למונדר חליאליה ויואל שדה
על תיאום הביקור עם כוהני הדת
של הקהילות

****

תודה לאבו ג'ורג' טנגוס
שהזמין אותי לביקור נוסף
באתר כנסיית מריה הבתולה,
אירח אותי
והראה לי את הכנסייה

****

תודה לד"ר מאג'ד טנגוס
שהקדיש לי מזמנו ושוחח איתי
על תהליך בניית הכנסייה
ובעיקר על ההיגיון שבסיסה   

****

תודה למורת הדרך איילת אורפז
ששיתפה אותי ברישומיה דברי אבו ג'ורג'  

 

 

סכנין שנמצאת בהרי הגליל התחתון המרכזי היא אחת משלוש עשרה הערים הערביות בישראל.

 

הערים הערביות בישראל בגליל הן נצרת, שפרעם, טמרה, סכנין, עראבה ומע'ר בוואדי ערה היא אום אל פחם, בשרון הן בקעה אל ע'רביה, קלנסואה, טייבה, טירה וכפר קאסם בנגב היא רהט,

 

אודה על האמת, הגעתי לאזורים ומקומות רבים בארץ ועברתי כמעט בכל דרכיה, אולם, איני יודע מדוע, לא ביקרתי בסכנין ואפילו לא חלפתי דרכה בנסיעה לרוחב הגליל התחתון.

 

החלטתי שהגיעה העת ללמוד על העיר, לבקר בה ולהכיר אותה כראוי.

 

לצורך כך פניתי לידידי ועמיתי מורה הדרך יואל שדה.  הוא גייס את עמיתו מורה הדרך ועו"ד מונדר חליאליה, תושב סכנין, ויחד הם גבשו את תכנית הביקור.

 

מונדר תיאם את מרבית המפגשים, הצטרף לסיור והוביל אותו עם יואל.

 

הביקור בסכנין התקיים ביום רביעי  17 בנובמבר 2021 והשתתפו בו גם חבריי שלמה אשכול (ירושלים), מנו אלון (עין שמר), יורם אלון (הוד השרון), יצחק פיפ רותם (סאסא), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), מיכה ון ראלה (בית לחם הגלילית), שולה ורפי רגב (הוד השרון), ניר עמית (שער העמקים), מוטי ארמלין (גילון) ואני (מבשרת ציון).

 

התכנסו בשעת בוקר בכניסה לפארק תעשיה משגב תרדיון שנמצא בסמוך ממערב לסכנין.

 

לאחר הצגת הסיור יצאנו לדרך.

 

בתחילה טפסנו על מורדות רכס יודפת מדרום לעיר. שם, בנקודת תצפית על העיר, יואל הסביר לנו על מיקומה, זיהה לנו את חלקיה והיישובים סביבה וסקר בקצרה את תולדותיה.

משם נסענו למרכז העיר והגענו למתחם העירייה.

בחדר מועצת העיר פגשנו בתחילה את דובר העיריה מר ר'אזל אבו רייא ואת מנהל לשכת ראש העיר מר אדל חנא

 

ושם הצגתי את מטרת הביקור להכיר את העיר ולפגוש את האנשים בה.

 

ראש העיר סכנין ד"ר ספואת אבו ריא, התפנה מעיסוקיו והגיע לפגוש ולשוחח איתנו.

 

לאחר שבירך אותנו הוא הציג את עצמו: רופא משפחה שעשה הסבה מרפואה לפוליטיקה מוניציפאלית כדי להנהיג את תושבי עירו ולנהל, להוביל את העיר ולהצעידה קדימה.

 

בראשית דבריו הציג את הקונפליקט בו נמצאים ערביי ישראל בכלל ותושבי סכנין בפרט בנושאים הבאים:
* הרצון להשתלב כאזרחים במדינת ישראל בכל תחומי העשייה בענייני חברה וכלכלה.
* היות ערביי ישראל כחלק מהעם הפלסטיני העומדים בתווך בסכסוך המתמשך.
* חוק הלאום, מעמד ערביי ישראל בעייני עצמם הנחשבים כאזרחים סוג ב'.

 

ראש העיר הצר על כך, שבקרב חלקים רבים בציבור יהודי, יש לסכנין תדמית שלילית, אבל, היא בניגוד גמור למציאות.

 

הוא הדגיש שהעיר סכנין מקרבת ומזמינה את כולם לבקר בה ולהתרשם ממה שהעיר מציעה

 

ראש העיר סקר בפנינו את האתגרים בניהול העיר והובלתה העומדים על סדר היום וענה על מספר שאלות ואלה נושאים עליהם דובר:
* אישור וניהול תקציב העירייה
* התמודדות עם מגיפת קורונה,
* האלימות בחברה הערבית שבסכנין כמעט ואינה קיימת,
* השקעה בחינוך, בין היתר בבית הספר המשותף שנמצא מחוץ לתחומי העיר
* מנהיגות בלתי פורמלית – ועד העממי שכולל נציגים מכל גווני הקשת פוליטית וחברתית בכיר וכולל גם את ראש העיר וחברי המועצה הנבחרים
* סוגיות בנושאי איכות הסביבה,
* גאוות העיר על קבוצת כדורגל איחוד בני סכנין שנחשבת לקבוצה הבכירה של המגזר הערבי ואצטדיון דוחה, מגרשה הביתי של הקבוצה.
* גאוות העיר על מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה (נוסדה בשנת 2001) שהיא מוסד בפיקוח ותקצוב של משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה ומנוהלת ע"י עמותת מכללת סכנין
* נושאי תכנון פיזי ולמשל עירוב שימושים לעסקים ומגורים ברחוב ראשי
* תשלומי ארנונה, מרביתם ממגורים ומיעוטם ממסחר ומלאכה
* הכוונה להקמת אזור תעשייה משותף עם המועצה האזורית משגב
* הבקשה להגדלת תחום השיפוט של העיר והכללת קרקעות פרטיות בית העלמין בתוכה

 

לאחר הפגישה עם ראש העיר, דובר העירייה מר ר'אזל אבו רייא הציג לנו מחלון חדר הישיבות את חלקי העיר והוסיף וסיפר לנו עליה.

 

ממתחם העיריה נסענו למתחם הבית הירוק שם נפגשנו לשיחה עם האנדי איגריס סגנית ר' איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה ובקעת סח'נין.

בדבריה סיפרה לנו אלמנטים ירוקים בבניין ששימשו את תרבות הבנייה הערבית המסורתית עוד לפני מאות שנים שטמונים בה עקרונות של שמירה על איכות הסביבה.

 

הבית הירוק הוא מקום משכנו של איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה ובקעת סח'נין – איגוד סטאטוטורי שכמו עשרת האיגודים האחרים, הוקם מכוח חוק איגודי ערים, תשט"ו-1955, על-פי צווים שהוציא שר הפנים והם מושתתים על זיקה מקצועית מובהקת למשרד לאיכות הסביבה ועל מיומנות רב מקצועית.

 

האנדי איגריס סיפרה לנו על האיגוד המשותף ליישובים סח'נין, עראבה, דיר חנא עילבון, כאוכב אבו אלהיג'א, ובועיינה נוג'ידאת.

 

היא ציינה ציינה את קשת שירותים בהם עוסק: ביוב, תכנון סביבתי, ניטור, רישוי, פיקוח ואכיפה, חינוך וכן טיפול במפגעים ומקרי חירום כגון חומרים מסוכנים.

 

המשכנו למשכן חטיבת הביניים אבן ח'לדון ושם נפגשנו עם מנהלה, מר כאמל אבו יונס.

 

השיחה איתו הייתה מרתקת. הוא סיפר לנו על חינוך ילדי 10,000 ילדי סכנין מהווים כשליש מאוכלוסייתה.

 

הוא פירט והציג את שפע מוסדות חינוך הילדים והנוער בעיר וגם הציג את התוכניות ייחודיות בחטיבת הביניים בעיר

 

המשכנו ונסענו לעבר החלק העתיק של העיר והוא גרעין הכפר.

 

הגענו למבנה עתיק "אל – סראיא" (כנראה מהתקופה העות'מנית, מהמאה ה-18) ובו נמצא המרכז המורשת והתרבות הערבית.

 

שם פגשנו את מר אמין אבו ריא מנהל המרכז. בשיחה סיפר לנו בקצרה על תולדות  סכנין

 

הוא סיפר לנו על התעניינות של הציבור היהודי בעיר בשנות ה–90. לדבריו, בין 1994 לשנת 2000 לא הייתה לו שעה פנויה. לסכנין הגיעו אלפי מבקרים. בחודש אוקטובר בשנת 2000 וביום אחד הכול גווע. אפילו קבוצה אחת לא הגיעה לכאן באותה תקופה. הוא ציין שעד אז פעלו בסכנין 50 צימרים שעבדו בתפוסה מלאה. כולם נסגרו באוקטובר 2000 והיום אין אף צימר פעיל בעיר.

 

הוא הרחיב בדבריו ואמר שכל עם שמכבד את עצמו צריך לתעד את תרבותו.

 

הוא סיפר על המוזיאון שהקים המאפשר למבקרים להבין את התרבות הערבית הכוללת ובו מוצגים כ-3,000 פרטים.

 

לאחר השיחה נכנסנו לחדרים בהם מוצגים הפרטים.

 

המשכנו לנוע בגרעין הכפר ובשעת אחר הצהרים הגענו לשכונת הנוצרים שנקראת חארת נצרה ושם ביקרנו בשתי הכנסיות, בתחילה בכנסייה היוונית – אורתודוכסית מאר ג'אריאס ואחר כך בכנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית)  סנט ג'וזף

 

בכנסייה היוונית – אורתודוכסית מאר ג'אריאס  אירח אותנו כהן הדת אבונה סאלח חורי 

 

 

המשכנו לשוטט בגרעין הכפר והגענו למתחם קבר רבי יהושע ד-סיכנין. שם יואל הרחיב וסיפר לנו על נוהגי הקבורה בתקופת בית שני ואחריה.

 

המשכנו לנוע בגרעין הכפר והגענו למתחם הכנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית) סנט ג'וזף שם אירח אותנו כהן הדת עארף ימין.

 

שני כהני הדת שאירחו אותנו סיפרו לנו על עצמם, על הקהילות שהם עומדים בראשן ועל הכנסיות.

 

על הביקור בשתי הכנסיות ראו בתיעוד נפרד

 

סיימנו את הביקור בשעת חושך.

 

המשכנו בנסיעה בגרעין הכפר לעבר הקתדרלה החדשה היוונית – אורתודוכסית שנבנית בימים אלה.

 

בשעת ערב חזרנו איש איש לביתו.

 

בנסיעה בדרך חזרה חשבתי שלא הגעתי לכל המקומות בעיר שחשבתי קודם הביקור ובעצם לא מיציתי את הביקור בה.

 

למחרת, בשיחה עם מונדר חליאליה הוא הסכים לצאת איתי לסיור השלמה.

 

שבוע לאחר מכן, ביום רביעי 24 בנובמבר 2021, בשעת בוקר הגעתי שוב לסכנין.

 

מונדר ואני עברנו בעיר, בתחילה נכנסנו לקמפוס מכללת סכנין, המשכנו למתחם מסגד שיח יוסף אבו שרעה של הקהילת הסופית.

 

בדרך לאצטדיון דוחה, נכנסנו לביקור במרכז יום לקשיש, שם אירח אותנו מנהלו רמי שלאעטה.

 

חזרנו לרחוב ראשי של העיר. באחד הכיכרות עצרנו ליד האנדרטה לזכר שני בני סכנין שנהרגו במהומות סתו 2000.

 

המשכנו לבית העלמין הישן, בלב העיר וביקרנו באנדרטה לזכר ששת בני סכנין שנהרגו במהומות יום האדמה, 30 במרס 1976.

 

המשכנו וביקרנו במסגד השלום.

 

לאחר הסיבוב עם מונדר, המשכתי להסתובב בעיר.

 

הגעתי לקתדרלה מרים הקדושה של הקהילה היוונית – אורתודוכסית, שבנייתה מושלמת בחודשים האחרונים.

 

שם פגשתי את מר אבו ג'ורג' גנטוס, איש הקהילה היוונית – אורתודוכסית, אותו ואת בנו הכרתי בחגיגות סנט' גורג' בלוד בשבוע שעבר.

 

לשיחה הצטרפה גם מורת הדרך, איילת אורפז, שהזדמנה למקום במסגרת הכנה לסיור שתוביל בשבוע הבא.

 

אבו ג'ורג' סיפר לי עליו, על משפחתו ובעיקר על בניית הכנסייה ועל העבודה עליה הוא מפקח.

 

אחרי השיחה, אבו ג'ורג' הציג לי את הכנסייה ואת המפלס התחתון המשמש כמקום תפילה של העידה עד השלמת הבנייה.

 

בהמשך הגיע למתחם הכנסייה ד"ר מאג'ד גנטוס, שממונה מטעם הקהילה על תכנון הכנסייה ועיצובה ופועל בהתנדבות מאז שנת 2004.

 

ד"ר מאג'ד גנטוס הוא רופא שיניים במקצועו, צייר חובב ובעל ידע נרחב בהדסה אזרחית, אדריכלות ועיצוב פנים. השיחה איתו על ההיגיון של בניית הכנסייה הגדולה והמרשימה ועל העבודות הייתה מרשימה ומרגשת.

 

זהו לאחר שנפרדנו, חזרתי לרחובה הראשי של העיר.

 

הנסיעה לאורכו, בדרך מערבה בפקקים בשעת אחר הצהרים, הייתה חוויה משלימה של הביקור בעיר.

******

נתחיל מהסוף
מזכרות מהפגישות

******

ההיבט הגיאוגרפי:

מיקום סכנין  
במורדות הצפוניים של רכס יודפת
ובשולי בקעת סכנין

מיקום סכנין על כביש החוצה
את בקעת סכנין (כביש 805)
בין צומת משגב, במערב
וצומת דיר חנא, במזרח

אזור גיאוגרפי,
גליל תחתון מרכזי

*****

אוכלוסייה

בסח'נין מתגוררים 32,588 תושבים
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף ספטמבר 2021  
כ-94.8% מהתושבים הם מוסלמים
בתוכם יש גם קהילה קטנה של סופים
וכ-5.2% הם נוצרים (כ-1,600 נפש)

****

ההיבט המוניציפאלי:
סכנין הוכרזה כעיר ב- 21 במרס 1995
תחום השיפוט שלה הוא 11,573 דונם

*******

מראה כללי של העיר

*******

סברות למקור השם סכנין

בתקופת ממלכת פרס בשנת 586 לפנה״ס, נכבש המקום ע״י המלך סרגון השני והוא קבע את שמה כ״סיגאנה״ או״סיג׳ני״-שפירושה – ״מקום מושבו של המפקד״ שתפקידו היה לשמור על הבטחון באזורים שנכבשו ע״י הפרסים.

 

סברה אחרת קובעת כי מקור השם סח׳נין בא מהמילה הארמית ״סוכנין״ שפירושה סוכנים/ מוכרים, זאת משום שתושבי הכפר באותה תקופה הפיקו את צבע הארגמן מצדפות שהביאו מוואדי סמוך שנקרא בשם ״ואדי אלקטן״. את הצדפות דרכו בתוך מערה מחולקת לעשר מחיצות, מכאן ״מערת העשרה״ שנתגלתה בכפר. את צבע הארגמן סחרו ומכרו למלכי מצריים ולכוהנים היהודיים אשר בלטו בצבע זה בלבושם. ועל שם סוכנים אלו נקרא המקום בשם סח׳נין.

 

הסבר נוסף לשם הוא מ״סכי״ בערבית שהמשמעות ,"נדיב״

 

המקור אתר עיריית סכנין 

מעט אודות
תולדות סכנין 

 

סכנין היא עיר עתיקה מאוד היא נוסדה כ- 3,500 שנים לפנה"ס ע"י הכנענים.

 

היא נזכרת בפעם הראשונה בתעודות מצריות מימי תחותימס ה- 3 ( ראשית המאה ה- 15 לפנה"ס) בשם סכן או סאכאן. תושביה עסקו בעיבוד עורות ובייצור צבע הארגמן שהופק מחלזונות.

 

בתקופת הבית הראשון סכני הייתה חלק מהמלכה שהקים דוד המלך ולאחר פילוגה עברה סכני לתחום ממלכת ישראל שיסד ירבעם.

 

בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס נכבש הגליל, כולל הגליל התחתון, בידי תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור והאזור הפך לפחחות מגידו. כנראה אז אזור הגליל התחתון התרוקן באופן משמעותי מיושביו.

 

בימיו של מלך אשור, סרגון ה-2, ראשית המאה ה-6 לפנה"ס נקראה סכני בשם סיגאנא או סוגינון. לא ברור אם תושבי סכני הוגלו או הושארו, שכן לא ידוע על הבאת נוכרים לגליל התחתון ע"י אשור.

 

בתקופת הבית השני בשלב מסוים מהמאה 5 לפנה"ס, או בתקופה ההלניסטית התחדש כנראה היישוב היהודי במקום. בהמשך, בראשית המאה ה-2 לפנ"ס סכני נכבשה ע"י תלמי פתולמאוס, (ה- 5 שליט מצרים).

 

סכנין הייתה עיר יהודית משגשגת בתקופת הבית השני שתושביה נמנו עם הקנאים בתקופת המרד הגדול (66 – 70 לס') וכללה גם את אחד המבצרים. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), שהיה מושל הגליל בתקופת המרד, הגיע לסכני, כאשר נאלץ לסגת מערב (עראבה של ימינו) שבהעדר חומה לא ניתן היה להגן עליה.

 

בתקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' – 640 )בתקופת המשנה והתלמוד הייתה סכני למרכז רוחני, יחד עם מספר מרכזים ללימוד תורה של היישוב היהודי בגליל. היה בה בית כנסת, שנזכר בתלמוד הירושלמי. סכני התפרסמה בחכמים, בתנאים ובאמוראים שיצאו מתוכה.

 

רבי חנינא בן תרדיון נחשב לאחד מגדולי החכמים בדורו. הוא חי בסכני ועמד בראש בית הדין המקומי. היה לו גם בית מדרש בו לימד תורה ויהודים מערים אחרות נהגו לפנות אליו בשאלות בענייני יומיום. רבי חנינא בן תרדיון נמנה על "עשרת הרוגי מלכות" בתקופת מרד בר כוכבא (132 – 135 לס'). קברו נמצא בסביבת סכנין.

 

במאה ה- 3 היה בסכני בית כנסת שהתפרסם בשל הנוהג הייחודי שם בקריאת התורה. באחד הבתים בסכנין, בסביבת הקבר, נמצא משקוף ובו חלק מכתובת ביוונית: "אל אחד"…

 

בסכנין נמצא קברו של רבי יהושע דסכנין (מכונה בפי הערבים "נבי א- סאדיק") אשר חי בה במאה ה- 4 לס'. הקבר שימש מקום לעלייה לרגל, ואחד מתלמידיו של הרמב"ן ביקר את קברו של רבי יהושע במאה ה- 14.

 

 

בסכנין התגוררו במאות ה- 2 וה- 3 לס' גם יהודים-נוצרים. זה היה לפני הקרע הסופי בין היהודים ליהודים תומכי ישו. סביר להניח שבתקופה הביזאנטית התיישבו בסכני גם נוצרים.

 

יהודי הגליל, שסבלו מגזירות דתיות ורדיפות , תחת השלטון הנוצרי- ביזאנטי, תמכו בפרסים הססנים שפלשו לארץ ב- 614 לס' ושלטו בה עד 628 לס'. לאחר שהביזנטים הצליחו לגרשם, ערב הפלישה הערבית, הם נקמו ביהודים על תמיכתם בפרסים, וערכו טבח ביהודי הגליל.

 

בתקופה הערבית- מוסלמית המוסלמים כבשו את סכני מידי הביזאנטים לאחר קרב ירמוך בשנת 636 לס'.

 

עפ"י מקור ערבי סכנין הערבית נבנתה בימיו של הכליף עומר (מאה 7 ). היא הוקמה על חורבות סכני, שהייתה ישוב יהודי עד שלהי התקופה הביזנטינית.

 

בתקופת מסעי הצלב עברה סכנין לידי הנוצרים. לא ידוע מה היה גורל הערבים שהתיישבו בה. אבל, לאחר קרב חיטין (1187 ), בו ניצח צלאח א- דין את הצלבנים, חזרה סכנין להיות תחת שלטון מוסלמי.

 

בתקופת השלטון העות'מאני שימשה סכנין כמרכז אזורי . במחצית המאה ה-18 השיח' דהאר אל עומר כבש אותה וספח אותה לממלכתו אך לאחר הובס, עשרות שנים לאחר מכן, סכנין חזרה לידי העות'מאנים.

 

בסוף המאה ה- 19 חיו בה 700 תושבים, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים.

 

 

בשנת 1881 בסקר הקרן לחקירת ארץ ישראל ( P.E.F) סכנין תוארה כך: "כפר גדול של אבן ובוץ, בין מטעי זיתים משובחים, עם מסגד קטן. אספקת המים היא מבריכה גדולה כחצי מייל עד הדרום מזרח. התושבים הם מוסלמים ונוצרים".

 

רשימת אוכלוסין משנת 1887 לערך הראתה כי בסכנין היו כ-1,915 תושבים; 1,640 מוסלמים, 150 נוצרים קתולים ו-125 נוצרים יוונים.

 

 

בתקופת המנדט הבריטי הפכה סכנין בהדרגה למקום מרכזי של ערביי הגליל.

 

במפקד 1922 נמנו בעיר 1,575 תושבים, מתוכם 1,367 מוסלמים ו-208 נוצרים:  87 אורתודוקסים ו-121 יוונים קתולים (מלכיטים).

 

עשור לאחר מכן האוכלוסייה גדלה במפקד 1931 נמנו -1,891 תושבים מתוכם 1,688 מוסלמים, 202 נוצרים ויהודי אחד, בסך הכל 400 בתים.

 

בסטטיסטיקה של 1945 היו בסכנין 2,600 תושבים; 2310 מוסלמים ו-290 נוצרים.

 

שטח השיפוט הכולל של הכפר היה 70,192 דונם של קרקע. 3,622 דונם שימשו למטעים ולאדמות להשקיה, 29,366 דונם לדגנים, אילו 169 דונם היו קרקעות בנויות

 

ובשנת 1948 מספר תושביה היה כ-3,500 נפש.

 

סכנין נכבשה ע"י צה"ל ב- 15 ביולי 1948, במסגרת "מבצע דקל", אך צבא קאואקג'י החזירה , זמנית לידי הערבים. סכנין נכבשה מספר חודשים לאחר מן בזמן "מבצע חירם"

 

מקורות הסקירה:

רבקה שפק ספיבק סכנין הייתה יישוב יהודי עד המאה ה- 7 לספירה

בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

מקור נוסף:

יום האדמה 

בשנת 1976 פרסם מינהל מקרקעי ישראל הודעה בדבר הפקעת מקרקעין באזור כרמיאל לפי פקודת הקרקעות המנדטורית משנת 1943 (רכישה לצורכי ציבור). הפקעת הקרקעות נעשתה לצורך הרחבת העיר כרמיאל, ע"פ תוכנית שתוכננה באותה עת על ידי משרד השיכון לפיתוח עירוני מואץ בגליל (תוכנית פ.ע.מ). ההפקעה כללה כ-20,000 דונם שמתוכם כשליש, באזור דיר חנא, עראבה וסח'נין, היו בבעלות פרטית ערבית.

 

הפקעות אלו היו המשך להפקעות קודמות, עליהן החל הציבור הערבי להתקומם בסוף שנת 1975, שמטרתן הייתה "יהוד הגליל". נציגים של הוועד הארצי של ראשי המועצות המקומיות הערביות, שהוקם ב-1974, נפגשו עם פקידים בכירים וניסו להניא את השלטונות מלבצע את התוכנית ולהגיע לפשרה.

 

במקביל הובילה תנועת רק"ח להקמת "הועד הלאומי להגנה על האדמות", שנטלה על עצמה להיאבק נגד הפקעת הקרקעות. במהלך ההכנות הושגה הסכמה לשיתוף פעולה בין הקיצוניים למתונים יותר. מנהיגים מהציבור הערבי הכריזו על שביתה כללית במגזר הערבי ב-30 במרץ 1976, באופן ספציפי נגד הפקעת אדמות ובאופן יותר כולל נגד מה שכונה "אפליית הערבים במדינת ישראל".

 

ההפגנות נערכו בעיקר בכפרים סח'נין, עראבה ודיר חנא. ההפגנות, שהיו שקטות בתחילה, נהפכו במהרה לאלימות וכללו חסימת כבישים וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. משטרת ישראל לא הצליחה להתמודד עם ההפגנות ופנתה לעזרת צה"ל.

 

בהפגנות נהרגו שישה מפגינים; ארבעה על ידי צה"ל ועוד שניים על ידי המשטרה. ההרוגים היו: ח'יר מוחמד יאסין מעראבה, רג'א חסין אבו-ריא, ח'דר עבד ח'לאילה וח'דיג'ה שואהנה מסכנין, מוחמד יוסף טאהא מכפר קנא וראפת זוהיירי מנור-שמס, שנורה בטייבה. ההפגנות התפשטו לכל הארץ ואף ליהודה, שומרון ועזה אולם דעכו במהרה.

 

מדי שנה ב-30 במרץ מתקיימת עצרת לציון יום האדמה.

******

בתים בעיר 

*****

מסגדים בעיר

הסוּפיות היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה.

 

בעוד ששאר הזרמים באסלאם סבורים כי הנביא מוחמד מת ומורשתו חקוקה בסלע ולא ניתן לשנות בה דבר, הסופים סבורים כי הנביא מוחמד מוסיף לדבר אל מאמיניו באמצעות מורי ההלכה הקדושים, המחוברים בשרשרת מיסטית אל מוחמד והם אלה שקובעים בנוגע לכל דבר.

 

הם שאפו להתאחד עם האל ("איתיחאד") תוך ביטול המהות העצמית שלהם,

 

לצורך כך פיתחו סוג מדיטציה הנקרא מוראקבה המזכיר את מסורות המדיטציה של המזרח הרחוק.

 

הסופים חיו כסגפנים, חיו בעוני מתוך בחירה ומנעו מעצמם שינה, מזון ונוחות פיזית

האנדרטה לציון יום האדמה
בבית הקברות המוסלמי

 

במהלך השנה שלאחר אירועי יום האדמה החליטו עבד עאבדי וגרשון קניספל על הקמת האנדרטה לציון יום האדמה בסכנין, וזאת בתמיכתו של ראש המועצה המקומית של סכנין, דאז, ג'מאל טראבה.

 

ב-30.3.1977 ביום השנה, הציגו האמנים לפני ועד המועצות הערביות בגליל וקהל רב משתתפים את מודל האנדרטה.

 

בנית מבנה האנדרטה בסופו של מרץ 1978 ארכה מספר שעות במאמץ משותף של מספר רב של פועלי בנין מסכנין.

 

האתר כולל שתי אנדרטאות זה ליד זה.

 

האנדרטה הקטנה יותר מבין השניים היא פסל של מחרשה ומולה עומדת האנדרטה המרכזית והמסיבית המתעסקת ביחסים בין האדם לאדמה.

 

האנדרטה בנויה בצורת סרקופג ובארבע פאותיו תבליטים, בצד אחד אנשים משיטים יד לאדמה בואריציות שונות ובצד אחר אנשים שרויים על האדמה הנראים ללא רוח חיים. על האנדרטה אין סממנים דתיים למעט המילה שהיד, שהפכה להיות גם מונח חילוני בלאומיות הערבית והפלסטינית.

 

בקדמת האנדרטה מופיעים שמות ההרוגים, מתחת לאלו ציטוט מהקוראן "הם הקריבו את עצמם שנוכל לחיות.." המהווה אף הוא שימוש חילוני-לאומי בפסוק מהקוראן.

 

המקוא והרחבה וראו גם עבד עאבדי וגרשון קניספל "סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין 1976-2006"

.

******

מערכת החינוך

מערכת החינוך בסכנין כוללת  10,000 ילדים ונוער שהם כשליש מאוכלוסייתה.

 

מערכת החינוך כוללת את המוסדות הבאים
* 56 גנים – גני חובה, גני טרום חובה וגנים לחינוך המיוחד.
* 9 בתי ספר יסודיים
* 3 חטיבות ביניים
* 3 בתי ספר תיכוניים.

 

התוכניות ייחודיות בחטיבת הביניים בעיר
* תוכנית מופ"ת ללימודי מתמטיקה, פיזיקה ותרבות
* תוכנית תגבור לתגבור לתלמידים במקצועות המתמטיקה.
* תוכנית פיתוח מקצועי לחיזוק המצוינות בלימודי המתמטיקה והמדעים.
* תוכנית רצף פדגוגי למקצועות המדעים והמתמטיקה.
* תוכנית מדעניות העתיד- לקידום תלמידות במדע ובטכנולוגיה בהובלת משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, ועמותת "ידידי עתידים".

 

 

עבד א-רחמן אבן חַ'לְדוּן  היה היסטוריון והיסטוריוגרף ערבי בולט במאה ה-14 (27 במאי 1332 – 19 במרץ 1406) שחי בטוניס, הרי המגרב ובקהיר.

 

הוא הנחשב לאחד ממבשרי הדרך של ההיסטוריוגרפיה וחקר הסוציולוגיה, הכלכלה, והדמוגרפיה.

 

חיבורו המפורסם ביותר הוא "אקדמות למדע ההיסטוריה", או בשמו הערבי "מוקדימה" שנועד להיות חלק מאנציקלופדיה אסלאמית ראשונה למדעי ההיסטוריה.

 

****

מכללת סכנין

מכללת סכנין  להכשרת עובדי הוראה נוסדה בשנת 2001.

 

המכללה הנה מוסד בפיקוח ותקצוב של משרד החינוך והמועצה להשלכה גבוה (מל"ג)  ומנוהלת ע"י עמותת מכללת סכנין.

 

מכללת סכנין  קיבלה את הכרת המועצה להשכלה גבוהה להעניק תואר בוגר ומוסמך בהוראה ותעודת הוראה

 

מכללת סכנין הוקמה מתוך הכרה בצורך לקידום החינוך הערבי בישראל, עם הקפדה על סטנדרטים מדעיים וחינוכיים גבוהים,

 

מטרת המכללה להכשיר מורים ומחנכים מצטיינים, בעלי השכלה כללית רחבה ובעלי מודעות מוגברת לעבודתם החינוכית והפדגוגית.

 

תהליך ההכשרה מלווה בידע אקדמי ברמה גבוהה במקצועות ההתמחות ובתחומי החינוך והפדגוגיה.

 

במכללת סכנין (ע.ר) הוקמו מרכזים מדעיים, תרבותיים וקהילתיים, במטרה לחבר ולהפגיש בין המבנה התיאורטי במכללה למבנה המעשי בשטח והם:
*המרכז לפיתוח מקצועי, השתלמויות ולימודי תעודה,
* היחידה ללימודי המשך והסבת אקדמאים להוראה,
* מרכז "מט"ע" לפיתוח השפה הערבית.
* מרכז לאבחון וטיפול בלקויות למידה.
* המרכז לספרות ילדים
* המרכז למעורבות חברית וקהילתית
* המרכז ליזמות וחדשנות חברתית
* מרכז השפה האנגלית ומרכז "גשרים" לרב תרבותיות ולדו קיום בשלום,

המקור אתר מכללת סכנין

***

מרכז יום אזורי לזקן

עמותת השלום לטיפול בקשיש הוקמה בשנת 1999 שמונדר חליאלה היה בין מקיימה נועדה לטיפול יומי בקשיש עם עזרה לאספקת צרכי הקשישים. טיפוח ושמירה על תפקוד הקשיש. העמותה פועלת להכנת תוכניות בתחום התרבות והפנאי ושילובם של המבוגרים עם קבוצות שונות בקהילה.

מרכז היום המכיל מחלקת קשישים ומחלקת תשושי נפש משרת את תושבי סכנין, עראבה, דיר חנא, שעב, כוכאב, מג'ד כרום, בועינה, דיר אל אסד ונחף

 

******

הבית הירוק –
המרכז האזורי לחינוך סביבתי,
שימור אנרגיה ומחקר
מקום מושבו של מטה
איגוד ערים לאיכות הסביבה בית נטופה

הבניין הירוק בסכנין משלב אלמנטים ירוקים ששימשו את תרבות הבנייה הערבית עוד לפני מאות שנים

 

הבניין, תוכנן על ידי אדריכל האיגוד, עבד אל רחמן יאסין מהכפר עראבה, ומוטמעות בו שיטות בניה מסורתיות לצד מודלים מתקדמים לשימור אנרגיה ומים.

 

כיום מתקיימות בו בעיקר פעילויות חינוכיות והשתלמויות, בין היתר בתחום איכות הסביבה, הכוללות הרצאות לקבוצות לימוד מהארץ ומחו"ל.

 

הבניין הירוק נחשב לסיפור הצלחה מבחינת האלמנטים הירוקים המוטמעים בו ועוזרים לשוהים בתוכו ליהנות מבידוד טרמי גבוה וצריכת אנרגיה נמוכה במיוחד.

 

בשנת 2007, מיד לאחר שהוקם,  קיבלו מתכנני הבניין טפיחה גדולה על השכם מארגון ארצות הים התיכון שהעניקו לבניין את המקום הראשון בתחרות בנושא שימור אנרגיה ושימוש במקורות אנרגיה חלופיים בבניינים

 

בנוסף לכבוד, קיבלו באיגוד הערים מענק של יותר מחצי מיליון שקל שהושקעו בפיתוח אלמנטים ירוקים נוספים בבניין, כמו למשל טורבינת רוח של 1 קילו-ואט וקולטים סולריים על הגג.

 

בבניין משולבים 20 אלמנטים לחיסכון באנרגיה, שמרביתם הגיעו ממסורת הבניה הערבית הקדומה.

נוצרים בסכנין

בסח'נין מתגוררים 32,588 תושבים לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף ספטמבר 2021  כ-94.8% מהתושבים הם מוסלמים בתוכם יש גם קהילה קטנה של סופים ואילו וכ-5.2% הם נוצרים (כ-1,600 נפש).

 

הנוצרים בסכנין משתייכים לשני זרמים בנצרות, מחציתם נכללים בקהילה היוונית – אורתודוכסית ומחציתם בקהילה היוונית – קתולית.

 

ראוי לציין שבעבר שחלקו של המיעוט הנוצרי מסך תושבי סכנין היה גבוה יותר ובמהלך מאה השנים הלך וקטן. בשנת 1922 הם מנו כ-15% מאוכלוסיית הכפר ובשנת 1945 הם מנו כ-11% מאוכלוסיית הכפר.

 

 

****

אצטדיון דוחה
 המשמש את קבוצת בני סכנין
במשחקיה הביתיים
מכיל 8,500 מקומות ישיבה.

 

לאחר עלייתה לליגת העל בשנת 2003, נאלצה בני סכנין לארח את משחקיה הביתיים הרחק מביתה מפני שהאצטדיון לא היה ברמה הנדרשת על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל לליגת העל.

 

תחילה נבדקה האפשרות להקים אצטדיון חדש ומודרני, בשטח פתוח שבין עראבה לסכנין, אך לא התקבל אישור להקמתו והוחלט על שדרוג האצטדיון הקיים והרחבתו.

 

הקבוצה נתקלה בקשיים לגייס את הכסף הדרוש לשדרוג.

 

הקמת שלב א' של שדרוג האצטדיון שגויס מתורמים רבים בישראל, וגם ממשרד ראש הממשלה הושלם באוקטובר 2005 אז, נערך המשחק הראשון של בני סכנין.  .

 

בראשית  2007,הועד האולימפי הלאומי של קטר שהסכים לתרום 10 מיליון דולר שדרוג האצטדיון ולהקמת כפר ספורט בעיר ואלה הושלמו בקיץ 2009. .

 

כאות הוקרה הוחלט לקרוא לאצטדיון על שם בירת קטאר דוחה.

 

בפגרת הקיץ של 2017 עבר האצטדיון שיפוץ מקיף והרחבה שהושלמו במרץ 2018

*****

מרכז המורשת הערבית

המרכז, הנמצא במבנה עתיק "אל – סראיא" מהתקופה העות'מאנית מציג תערוכה קבועה של כלים ואלמנטים מהמורשת הערבית (כ-3,000 פריטים)

הפרויקט, מיסודו של המרכז למורשת ערבית בטייבה (עמותת מואססת כנעאן ללתקאפה ואלעולום), הוקם על פי הסכם שיתוף פעולה עם עיריית סח'נין.

 

המוזיאון מציג כלי עבודה ששימשו את החברה הערבית, חדר משפחה, כלי בית, מלאכות יד ערביות, רקמה, ובאגף נפרד את הלבוש המסורתי.

 

האתר המשמש גם מוסד להשכלה על תרבות ומסורת, מציע למבקרים מפגש חווייתי של כל החושים עם התרבות והמסורת הערבית .

 

בשנים האחרונות קבעה העמותה מדיניות להעשרת התערוכה הקיימת בתערוכות משתנות בין כותלי המרכז, על מנת למשוך סוגי קהל נוספים

 

*******

סוף דבר,

הסיור בעיר סכנין
והמפגש עם ראש העיר ובעלי התפקידים
היה מרתק, מעניין וגם מרגש.

******

בתום הסיור הייתה לי תחושה
שלא מיציתי את
כל מה שניתן לראות בעיר
ומצאתי לנכון לחזור אליה אחרי שבוע
ולשוטט בה פעם נוספת.
שמחתי על הביקור הנוסף 

******

אודה על האמת,
אני מצר על כך שעבר זמן רב,
מאז שהתחלתי לשוטט בארץ
לפני עשרות שנים,
עד שהגעתי לעיר.

*****

בסיור הרגשנו
שאנחנו אורחים רצויים בעיר.

קבלת הפנים
בכל מקום שהגענו אליו
הייתה מופת.

האירוח היה לבבי ביותר
וביטא יפה את רצון המארחים שנדע,
שהתדמית השלילית
בקרב חלק מהציבור הישראלי,
בטעות יסודה. 

******

בסיור בעיר התרשמנו מאוד מהניקיון שלה.

*****

התרשמנו מצד אחד
מהפיתוח המואץ של העיר
ומצד האחר מהצפיפות של העיר,
שעתודות הקרקע בשטח השיפוט שלה,
כמעט ואינם מאפשרות לה להתפתח ולהתרחב

******

שמחנו שנפתח לנו
אשנב להכיר
עיר ואם ערבית נוספת וחשובה בישראל

******

בסיור למדנו
שראוי ורצוי,
שסכנין תהייה מקום
במפת התיירות של ישראל בכלל,
ובגליל בפרט.
לסכנין יש עבר מפואר
שכדאי לדעת ולהכיר אותו.

*****

דבר תודה,

תודה לחברי ועמיתי
יואל שדה שארגן את הסיור,
הדריך אותנו בנקודת התצפית
ובעיקר שרתם לעניין את חברו ועמיתו
עו"ד ומורה הדרך מונדר חליאליה.

****

תודה למונדר חליאליה שתאם את המפגשים,
התלווה והוביל אלינו במשך כל הסיור
והוביל אותי בסיור ההשלמה

*****

תודה לד"ר ספואת אבו ריא,
ראש העיר שהקדיש מזמנו היקר
והתפנה לשוחח איתנו.

תודה לדובר העיריה מר ר'אזל אבו רייא
ולמר אדל חנא מנהל לשכת ראש העיר
שאירחו אותנו והוסיפו לספר לנו על העיר

*****

תודה לגב' האנדי איגריס
שהפליאה וריתקה אותנו בהסבריה
על הבית הירוק ועל איגוד

******

תודה למר כאמל אבו יונס
מנהל חט"ב הביניים אבן ח'לדון
שסיפר לנו
בהרחבה על מערכת החינוך בעיר

*****

תודה מר אמין אבו ריא
מנהל מוזיאון מורשת התרבות הערבית
שסקר בפנינו את תולדות סכנין
והציג לנו חלק ממוצגים במוזיאון.

****

תודה לכהני הדת של הקהילות הנוצריות
אבונה סאלח חורי ואבונה עארף ימין,
שאירחו אותנו בכנסיותיהם
ורתקו אותנו בדבריהם

*****

תודה למר רמי שלאעטה
מנהל מרכז יום לזקן
על האירוח הלבבי בביקור הספונטני במקום

*****

תודה לחברי שהצטרפו לסיור
ויצרו את הקבוצה הסקרנית

*****
אחרון תודה לידידי שלמה אשכול
שהזמין אותי להצטרף לנסיעה
וחסך ממני את הנהיגה

 

באזור אשלים שברמת הנגב על שטח של 10,000 דונם נבנו בעשור האחרון ארבע תחנות כוח המשלבות שלושה סוגי תהליכי הפקת חשמל.

 

 

אחת מהן היא אורות המדבר שהיא תחנת כוח תרמו – סולרית.

 

תחנת אורות המדבר מופעלת בטכנולוגיה של ריכוז קרינת השמש, באמצעות כ-50,000 הליוסטטים, שהם מראות העוקבות אחרי השמש בעלי משטח פנים של 20 מטר רבוע כל אחד.

 

הקרינה מרוכזת אל מגדל שמש בגובה של 240 מטר, שבו מחממים מים לטמפרטורה של כ־550 מעלות צלזיוס.

 

הקיטור שנוצר מוזרם לטורבינה ומכאן ואילך תהליך ייצור החשמל הוא ככל תחנת כוח רגילה.

 

לאחר המעבר בטורבינה מקורר הקיטור ומוחזר למגדל כמים לשימוש חוזר

 

ביום שישי, 5 בנובמבר 2021, הזדמנתי למקום, במסגרת קורס צילום ברמת הנגב ופתחת ניצנה, ואלה חלק מתוצרי השהייה במקום.

 

*****

******

 

 

מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסיית גאורגיוס הקדוש שבלוד חגיגות גאורגיוס הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  ובשנים האחרונות ניתן להם השם "חגיגות לוד". 

 

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית.

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

חגיגות אלה מתחילות ערב קודם, ב-15 בנובמבר, במיסה חגיגית שנערכת בכנסייה ועליה ניתן לקרוא בתיעוד לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג' (נובמבר 2019)

.

בבוקר 16 בנובמבר מגיעים לכנסייה אלפי מאמינים, הפוקדים את קברו של הקדוש ומשתתפים במיסה שנערכת על ידי הפטריארך  של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.

 

המאמינים המגיעים לכנסייה הם בני העדה היוונית – אורתודוכסית,  רובם תושבי לוד, רמלה ויפו ואחרים ממקומות אחרים מירושלים, חיפה, הגליל וגם משטחי הרשות הפלסטינית.

 

עד לפני שנתיים הגיעו למקום צליינים בני הנצרות האורתודוכסית מרוסיה, גיאורגיה, רומניה, יוון וקפריסין.

 

השנה הגעתי ללוד פעמיים, בשעת ערב ביום שני 15 בנובמבר 2021 ולמחרת, בשעת בוקר ביום שלישי 16 בנובמבר 2021

 

גם בערב וגם בבוקר נכחתי במיסת החג. לפניה ואחריה הסתובבתי בין החוגגים בתוך הכנסייה באזור שמחוץ לה.

 

לקראת הצהרים צפיתי במצעד של שבטי חניכי הצופים הערבים מלוד, רמלה ובית ג'אלא שבתחום הרשות הפלסטינית

 

המצעד החל מהרחבה הסמוכה לבניין העירייה בקצה הדרומי של שדרת צה"ל (שנבנתה בעיר בתקופת השלטון הבריטי).

 

המצעד התנהל הייתה לאורך השדרה  עד מתחם הכנסייה.

 

עניין רב  היה לי לצלם שעות רבות ו"היבול", כמו לפני שנתיים היה של מאות צילומים ומותכם בחרתי את אלה ההתרחשויות וואלה של האנשים הרבים שראיתי.

******

יום שני בערב

*****

*****

******

יום שלישי בבוקר

*****

*****

******

*****
מצעד שבטי הצופים הערביים:
שבט הצופים האורתודוכסים לוד
שבט הצופים המוסלמים לוד,
שבט הכנסיה הלטינית רמלה,
שבט הצופים האורתודוכסים רמלה,
שבט הצופים האורתודוכסים בית ג'אלא

*******

סוף דבר

*****

הייתה זו חוויה מעניינת ומרתקת
למרות שזו פעם שניה שהגעתי אליה

*****

שמחתי להיחשף לחגה המיוחד
של הקהילה הערבית אורתודוכסית
שהפך במשך השנים לחג
של ערביי לוד ורמלה נוצרים ומוסלמים

*****

התרשמתי מאוד מהדבקות של
המאמינים המגיעים לחגיגות מקרוב ומרחוק

****

שמחתי לפגוש שוב את כהני הדת
אבונה קוסטנטין מיפו
ואבונה גבריאל נאדף מיפיע
ודרכם להכיר עוד כמה כהני דת נוספים
****

מצעד שבטי הצופים
היה מרשים
ודרכו ניכר כי בחינוך הילדים והנוער
מושקעים משאבים רבים 

*****

חבל מאוד שקהל מצומצם הגיע למקום.

****

משרד התיירות ועיריית לוד
חייבים לעשות יותר בפרסום האירוע
ולהפוך אותו למנוף לפיתוח התיירות בעיר!!

****

חבל מאוד מאוד שאירוע זה זוכה
להתעלמות מוחלטת ואפשר  לומר מבישה
של התקשורת הישראלית.

אז האם בגלל שזה אינו חג של היהודים ?!

******

תודה לאלי אבוטבול מלוד
שקישר ביני ולאנשי הקהילה:
דאוד קרקר, סלים מונייר וג'ורג' קרקר
שאירחו אותי לפני, תוך כדי ואחרי החגיגות !!

 

נוף עירוני בכלל, ומבנים בפרט, הם מבין נושא הצילום אותם אני אוהב.

 

הרבה פעמים בזמן האחרון, בנסיעה בנתיבי איילון בשעת בוקר, חשבתי שראוי להקדיש דיווש/צילום באזור משני צדדיו.

 

כוונה זאת מומשה ביום שבת, 13 בנובמבר 2021, בשעת בוקר מוקדמת.

 

מיכאל עוזרמן ואני יצאנו לדווש בתל אביב טרם השתלטות האובך הנורא ששרר במשך כל שעות היום.

 

בתחילה רכבנו משני צידי נתיבי איילון בין דרך לה גוורדיה, בדרום לבין דרך השלום, בצפון.

 

*****

סוף

האם יש איזשהו ספק שנהניתי לדווש ולצלם ?

***** 

שלמה אשכול, ידידי ועמיתי האדריכל ומתכנן הערים,  לאחר פרסום התיעוד כתב לי כך:

"מה אתה מבין ולומד על האוסף המקרי של המבנים בקטע זה של העיר. מורפולוגיה? סדר? קריאות והבנה? איכויות ועיצוב? חומרים? אנשים, מה הם מרגישים בתוך היער האורבני הגבוה והצפוף? הרבה שאלות שחייב לשאול עצמו ככל מתכנן ומעצב מרחב ציבורי?"

תשובתי

"יש תחומים שאיני מבין דבר. גם באדריכלות אני הדיוט. צלמתי את מה שראיתי תוך כדי רכיבה. הפעם אני מסתפק בכך שאני מציג את התמונות. איני מפרש אותן ואיני שואל שאלות. את הפרשנות והמלל אני משאיר לאנשים המבינים, החכמים ובעלי כושר ביטוי מוצלחים ממני למשל, כמוך."

 

בדיווש/צילום ברחבי תל אביב היום, שבת, 13 בנובמבר 2021, חברי מיכאל עוזרמן הציע שנעבור ברחוב נווה שאנן.

 

הסכמתי!.

 

נדהמתי ממה שראינו בחציו הדרומי של הרחוב!

 

מאות, אולי, אלפי פועלים סינים שעובדים בישראל, כנראה בבניין, מגיעים לרחוב, ליתר דיוק, לשלושה אשנבים של המרת כספים.

 

נדהמתי! כתבתי כבר?

 

אלה שבע התמונות שצלמתי שחלפנו בדיווש במקום.

*****

 

*****

סוף דבר,
גם אלה פני ישראל
בראשית העשור השני של המלניום,
תקנו אותי אם אני טועה !!!   

כבר למעלה משני עשורים, מדי מספר ימים ולעיתים יום אחר יום, אני מגיע לשחות בבריכת בית הלוחם.

 

בשנה וחצי אחרונה, טיפולי הידרותרפיה, הם מטרה נוספת להגעתי למקום.

 

  בתי הלוחם הינם מרכזי ספורט שיקום וחברה לנכי צה"ל וגופי מערכת הביטחון ובני משפחותיהם השייך ומופעל על ידי ארגון נכי צה"ל.

 

ייעוד בית הלוחם למצוא פתרון הולם לבעיות חבריו הנכים אשר מחמת מגבלותיהם לא יכולים למצוא מסגרת רגילה בה יוכלו לעסוק בפעילות חיונית לבריאותם הגופנית והנפשית

 

בית הלוחם בירושלים נפתח לפעילות בשנת 1994 ומשרת כ-2,800 נכים פעילים מאזור העיר ירושלים וסביבתה. יחד עם בני משפחותיהם, מונה אוכלוסיית המשתמשים בו כ-9,000 נפש.

 

בית הלוחם נבנה על כ-40 דונם בדרום מערב העיר, סמוך לגן החיות ולשכונת גבעת משואה.

 

שטחו הבנוי של בית הלוחם כ-5,500 מ"ר.

 

מתחם בית הלוחם כולל אולם ספורט רב שימושי, בריכת שחייה מקורה, אודיטוריום, חדרי כושר, פיזיותרפיה וטיפולים, חדרי חוגים, משרדים, מגרשי טניס ושטחי חנייה נרחבים.

 

להרחבה אודות בית הלוחם, פעילותו מתקניו ועוד 

 

ביום רביעי, 10 בנובמבר 2021 בעידוד מנהל בית הלוחם מר הרצל מורד נוצרה הזדמנות להגיע לבית הלוחם לשוטט ולצלם בו.

 

אלה המראות

*****

*****

*******

******

******

*****

*****

סוף

******

על צילום בבית הלוחם
אני חושב כבר זמן רב.

תודה להרצל מורד
שעודד ואפשר לי לממש אותו.

 

בנסיעה לעת ערב מניצנה לכיוון באר שבע, קובי אלון ואני ראינו במראת הרכב את תחילת השקיעה.

 

עצרנו בצומת הכניסה למשאבי שדה לחזות בשקיעה ולצלם אותה.

 

לשקיעה פנים רבות המשתנות בהתאם לעונות השנה ולפי מצב העננות או אין עננות.

 

אלה שבע הפנים שהשקיעה שהייתה בעיצומו של סתו תשפ"ב, בתחילת נובמבר 2021 בערב של יום חם.

 

 

*******

*****

יש המלגלגים ואומרים
שתמונות של שקיעה
הן קיטש אחד גדול.

שיגידו!

אני אוהב את הקיטש את הזה.

בכל הזדמנות
שרק שתהייה לי
ובכל מקום,
אנציח את השקיעה!  

 

חולות עגור הם חלק מאזור הדיונות בנגב המערבי, מרביתן הם חולות חלוצה.

 

מקורם של החולות הוא בבליית הרי גרניט במזרח אפריקה, שהוסעו לאורך הנילוס לעבר הים התיכון, ונישאו על ידי הרוח לפנים הארץ מצפון סיני.

 

שטחי חולות אלה אינם נגישים לציבור הרחב מאחר ומרביתן נמצאות בתוך שטחי אימונים של צה"ל.

 

בעיצומו של סתו תשפ"ב, בצהרי יום שישי 5 בנובמבר 2021 שהיה יום חם והגשם אינו נראה באופק, קובי אלון ואני שוטטנו בשולי חולות עגור.

 

תחילת השיטוט, למול גדר הגבול עם מצרים, היה במסגרת שיעור שטח של קורס צילום.

 

לאחר השיעור, המשכנו שנינו בשיטוט.

 

נענו לאורך הכביש המחבר בין שלושת היישובים שהוקמו באזור בראשית שנות ה-90', לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים והם כמהין, ניצני סיני ובאר מילכה והשטחים החקלאיים שלהם.

 

 

אלה שלושה
המרכיבים המרכזיים
של המרחב בהם
התמקד הצילום בשיטוט זה: 

נוף הדיונות
החממות
גדר הגבול 

****

הדיונות בשיא תפארתן

*****

עצור גבול לפניך!

******

המוציא לחם מן הארץ

*****

באר מילכה 

 

ביר מילכה הידועה בשם "ביר-מלגה" או "ביר-מלקה" כלומר באר המפגש.

 

הבאר כרויה מדרגות סחף, ותוחמת את אפיק נחל לבן מדרום ונמצאת בסמוך למפגש עם נחל רות.

 

עומק הבאר כ-19 מטר, בחלקה התחתון היא חצובה בסלע גיר ובחלקה העליון היא חצובה ומדופנת באבני גיר.

 

על פי הבאר יש תקרה מקומרת עם פתח מלבני מחושק בפסי ברזל.

 

ארבע שקתות יצוקות בטון מקיפות את פי הבאר.

 

הבאר נבנתה בתקופת השלטון הבריטי על מנת לשמש את שבטי הבידואים במרחב זה

 

******

סוף,

אין ספק שחבל ארץ זה,

שהוא פחות מתויר, הוא מרתק ומעניין!

הסיבה לכך היא
בגלל שהוא כולל את
המשולש שקדקודיו:
נוף,
התיישבות
וביטחון

מומלץ לשוטט בו

*****

סוף עונת העגבניות, סתו תשפ"ב.

 

כך נראית החממה כנראה, בסוף הקטיף, אולי קודם!

 

המקום: אחד ממשקי מושב באר מילכה, מצפון לניצנה וממערב לשולי חולות עגור, למול גבול מצרים.

 

******

 

******

ביציאה מהחממה
נשארה חידה בלתי פתורה:
מדוע עגבניות אלה,
שנראות מוצלחות במיוחד
לא נקטפו?

 

בתחילת נובמבר 2021, בעיצומו של סתו תשפ"ב, בבוקר חם במיוחד, שהגשם אינו נראה באופק, נסעתי עם קובי אלון לצילום באזור ניצנה.

 

ברמת הנגב, בנסיעה בין צומת הנגב לצומת משאבים, ירדנו לתוואי בו עבר הכביש הישן.

 

כביש זה נסלל בתקופת המנדט והמשיך להיות בשימוש שנים רבות, עד שנסלל הכביש החדש הצמוד אליו.

 

יצאנו מהרכב להימתח מהנסיעה, שלפנו מצלמות, הבטנו שמאלה וימינה למעלה ולמטה ואלה המראות שקלטה העין באתנחתא הקצרה.

 

*******

 

*****

*******

*****

*****

 

עניינו של תיעוד זה הוא ביקור ביאפא א-נאצרה (להלן: יפיע) הנמצא בהרי הגליל התחתון המרכזי ובדגש על סיור/צילום של הפן הנוצרי של היישוב .

 

בעבר יפיע נחשב כפר סמוך לנצרת. במשך השנים עם גידולו הוא התפתח להיות יישוב עירוני הגובל ומתחבר עם נצרת. אורח המגיע למקום היום לא יוכל להבחין היכן הוא נמצא, ביפיע או בנצרת. 

 

הביקור ביפיע נעשה במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (יפו, רמלה ולוד) בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות הערביות וגם הקהילות הנוצריות הארמיות 

את הביקור, הסיור והמפגשים ארגן לפי בקשתי ידידי ועמיתי הישאם בשאראת, תושב יפיע.

הישאם בשאראת, בן הקהילה היוונית – קתולית, נולד בנצרת (1965), גדל והתחנך ביפיע. הוריו היו תושבי הכפר מעלול שהתקיים עד מלחמת העצמאות. הישאם נשוי ואב אב לשתי בנות בוגרות הנדסת חשמל בטכניון וכעת עובדות בהייטק. כ-35 שנים ברציפות, עד מחצית שנת 2020 הוא ניהל את מחלקת הספורט במועצה המקומית יפיע. במשך השנים יזם כל פעילויות ספורט במסגרת אגודות ספורט, מועדוני שכונות, מועדוני בתי ספר אירועים עממיים ותחרותיים. במחצית העשור הקודם גילה ביפיע כמו בכל רחבי הארץ את הפוטנציאל הגדול בתחום האופניים והחל לפעול בקרב אוכלוסיית היישוב.

 

בראשית 2015, נודע להישאם שקק"ל ביחד עם מתנדבים מהאזור התחילו לפתח חד-שביל (סינגל) אופניים ביער כפר החורש בסמוך למקום מגוריו. אז, הכיר את נדב המאירי וביחד אתו יזמו גיוס מתנדבים מיפיע, נהלל והישובים הסמוכים, והתחילו לסלול יחד את סינגל כפר החורש ובתמיכת והכוונת שלי בן ישי, אז היערן האזורי של קק"ל. להישאם היה חשוב להעביר את הסינגל דרך שרידי הכפר מעלול (מקום מקור משפחתו) שנהרס בעת מלחמת העצמאות בשנת 1948 בתוך יער כפר החורש הפסטורלי.

 

כיום הישאם ממלא תפקיד של יו"ר משותף ביחד עם אמיר גבאי ממגדל העמק, לפרויקט שיזמה אותו שותפות 2000 פועלת באיזור עמק יזרעאל, מגדל העמק והרי נצרת והוא נקרא שביל השותפות "נעים ביחד". שביל אופניים שחוצה ומחבר בין קהילות באיזור.

 

את הישאם באשראת הכרתי לראשונה בפברואר 2016 בטיול אופניים שהוביל יער רכס כפר החורש ועיי הכפר מעלול במורדותיו. ביוני 2020 יזמנו את הביקור המעניין והמרגש מעלול, הכפר שהיה בגליל התחתון, שרידיו וכנסיותיו

 

הביקור ביפיע התקיים ביום רביעי 3 בנובמבר 2021 והשתתפו בו גם חבריי ניר עמית (שער העמקים) ומוטי ארמלין (גילון).

 

התחלנו את הסיור בשעת בוקר בקצה הדרומי של יפיע בתצפית מרהיבה לעבר עמק יזרעאל, גבעת המורה התבור שכללה הסבר שלי על המיקום הגיאוגרפי של היישוב ברכס הרי נצרת.

 

נסענו לגרעין הכפר בו בשטח קטן יחסית, מרוכזות כל הכנסיות.

 

צעדנו לעבר שתי הכנסיות היווניות – אורתודוכסית: מאר ג'ריאס (העתיקה) ומאר סאבא (החדשה, שנחנכה בשנת 2019). שם אירח אותנו מר סאלם עביד.

סאלם עביד הממונה על ענייני הכנסיות, אחזקתן והפעלתן. הוא בן למשפחה אורתודוקסית שגרה בסמוך למתחם הכניסיות, איש חביב וידידותי, אוהב אנשים ובעל יחסים טובים עם כל האוכלוסיה ביפיע. הוא משרת את הקהילה ומבלה את רוב היום בקרבת המקום בקיוסק שלו כדי להתפרנס.

 

לאחר הביקור פגשנו בחצר הכנסייה את איש הציבור סמיר סאלם הוא סיפר לנו על עצמו, משפחתו ועל פעילותו במועצה המקומית.

סמיר סאלם, אחד מבין ארבעה נוצרים החברים במליאת המועצה המקומית הכוללת שלושה עשר חברים. בן למשפחה יוונית קתולית, מלכיתית מהגרת מהישוב הסמוך מעלול שנהרס בזמן מלחמת העצמאות בשנת 1948, איש ציבור מוכר ביישוב, חבר המועצה המקומית מטעם סיעה שמייצגת את מהגרי הכפר מעלול כממונה על תיק הרווחה, ידוע כאיש ישר ובעל סגולות, משרת את כלל האוכלוסיה ביפיע ללא קשר להשתייכותם הדתית או העדתית.

 

משם צעדנו לעבר המתחם הקתולי (הלטיני) הכולל את המנזר, את כנסיית יוחנן בן זבדי, את הקפלה המוקדשת למארי אלפונסין דניל גטאס ואת בית הספר.

 

שם אירח אותנו ראש הכנסייה והמנזר אבונא נידאל קנזועה, שנשלח בשנת 2016 על ידי הפטריכה הלטינית להיות ראש העידה הלטינית ביפיע.

האב נידאל קנזועה, הוא משמש כראש העדה הקתולית רומית (לטינית) ביפיע. הוא יליד ג'יפנה, הכפר הפלסטיני מצפון לרמאללה, בו הוא גדל. לאחר מכן עבר לירושלים ולמד את תורת הנצרות.במשך מספר שנים התמנה לראש הקהילה הלטינית בכפרים הסמוכים לג'נין שבצפון הגדה המערבית. ומאז 2016 הוא משרת ביפיע.

בתחילה שוחחנו איתו במשרדו. הוא סיפר לנו על עצמו על דרכו והכשרתו ככומר. כמו כן סיפר לנו על הקהילה הלטינית ביפיע המונה בקירוב כ-1,000 איש.

 

אבונא נידאל, עוד הוסיף,  בכל המנזרים השייכים לכנסייה הערבית הקתולית רומית (לטינית) הוקמו בתי"ס. בחלק מהמנזרים הכומר אשר מהווה ראש המנזר, הכנסייה והעידה הוא בעצמו מנהל גם את בית הספר. לעומת זאת, ביפיע המערך הניהולי מתבטא בהפרדה אדמיניסטרטיבית בין המנזר, הכנסייה והעדה מצד אחד לבין ניהול מערכת בית הספר מצד שני. את בית הספר מנהל בהצלחה ומקצועיות רבה המנהל קייסר ראשד.

 

אח"כ הוא הוביל אותנו במפלס התחתון של המנזר שם ראינו את שרידי הכנסייה הקדומה וברות המים. המשכנו ביקרנו בכנסייה הנוכחית, הגדולה והמרשימה. המשכנו לשוטט בחצר המנזר ונכנסנו גם לקפלה המוקדשת למארי אלפונסין דניל גטאס.

 

אח"כ חזרנו והגענו למתחם הכנסייה היוונית – קתולית הנקראת כנסיית הבשורה. שם פגשנו את מר חנא מסעד הממונה על ענייני הכנסייה אחזקתה ותפעולה ומשמש גם ראש קבוצת הצופים של הכנסייה.

מר חנא מסעד, איש חינוך למשך עשרות שנים, מילא עוד תפקידים כגון יועץ השר לענייני דתות ומיעוטים, למעלה מארבעים שנים שירת את הקהילה, השקיף ושמר על הכניסיה, ייסד וניהל ושר בעצמו עם המקהלה הכניסייתית לדורותיה, ייסד וניהל את קבוצת הצופים הקתוליים על שם הארכבישוב מכסימוס סלום ז"ל, הקים את גני הילדים הראשונים בישוב, ארגן פעילויות תרבות וספורט וקייטנות קייץ עבור כל תושבי יפיע, ועוד ועוד. לסמל של המקום הוא נחשב.

 

בתוך הכנסייה הוא סיפר לנו על עצמו, על הקהילה הייונית-קתולית ביפיע ועל קבוצת הצופים אחר כך הראה לנו את אוצרות הכנסייה.

 

פסק זמן קצר עשינו בצהרים באחת המסעדות. החומוס והתוספות היו טעימים ביותר.

 

המשכנו והגענו למתחם הכנסייה הבאפטיסטית. שם פגשנו את בשארה דיב, הרועה הרוחני של הקהילה ביפיע. כמו קודמיו הוא סיפר לנו על עצמו, על דרכו בכהונה ועל הקהילה הקטנה אותה הוא מנהיג הכוללת היום כ-35 מאמינים, אחזקתה .

 

חזרנו שוב לגרעין הכפר ונכנסנו למתחם הכנסייה הלטינית מאר יעקב הנמצאת בראש הגבעה.

 

לאחר הביקור בה, מפאת קוצר הזמן של הישאם הסענו אותו לביתו ונפרדנו ממנו לשלום.

 

חזרנו שוב לגרעין הכפר, פגשנו את מר מאהר ברקואוי שהוביל אותנו למפלס התחתון של ביתו בשם נמצאו לפני עשרות שנים שרידי בית הכנסת היהודי.

 

את הביקור יפיע חתמנו בתצפית בדרום היישוב, במקום בו היינו בבוקר. התצפית אחר הצהרים הייתה יפה ומעניינת שהשמש האירה את עמק יזרעאל וההרים הסמוכים אליו.

 

לאחר הסיור, ירדנו מיפיע דרך מגדל העמק לגניגר. שם הערב ירד, ישבנו מרפסת ביתו של אבס וסיפרנו לו בהתלהבות מה הוא החציץ שלא הצטרף לסיור. לא הזרדרזנו לעזוב שלחיה הצטרפה גם רעייתו מיכל.

 

זהו נגמר היום ויצאנו איש איש לביתו בהרגשה שהייתה לנו חווית ביקור שהיה יוצא דופן, מעניין ומרגש.

 

******

התיעוד להלן כולל מידע רב, מספר מפות ושפע צילומים

*****

מיקום יפיע
נקרא גם
יאפת א-נאצרה – "יפו של נצרת"
במורדות המערביים של רכס הרי נצרת
הגולשים לעבר עמק יזרעאל

מיקום יפיע על כביש חיפה – נצרת (כביש 75)
בין נצרת במזרח ומגדל העמק במערב

******

אזור גיאוגרפי,
גליל תחתון מרכזי

*****

אוכלוסייה

לפי אומדן למ"ס,
נכון לסוף אוגוסט 2021,
ביישוב מתגוררים כ- 19,470 תושבים

עד המלחמה ב- 1948 הנוצרים היו רוב ביפיע

, לאחריה הגיעו ליפיע פליטים ממעלול מוג'ידיל ושבטי בידואים מהסביבה
ומאז, מספרם הולך וקטן !!

כיום 82% מתושבי יפיע הם מוסלמים
ו18% הם נוצרים הנכללים בארבע קהילות 

****

ההיבט המוניציפאלי,
מועצה מקומית שהוקמה בשנת 1960
ותחום שיפוטה 4,090 דונם,

******

מעט אודות יפיע 

 

הכפר העתיק יפיע (יאפע) נמצא על גבעת גיר (354 מ' מעל פני הים)

 

חפירות בתל הקדום של יפיע, הנמצא באזור הכנסיות של הכפר יאפא הערבי, הוכיחו שהמקום היה מיושב מתקופת הברונזה התיכונה ( 2000 – 1550 לפנה"ס ) ואילך.

 

יפיע, המכונה גם יאפה א-נצרה (יפו של נצרת), היא כנראה המקום שנזכר בשם יַאפּוּ במכתבי אל-עמארנה (המאה ה-14 לפנה"ס) כיישוב כפוף לעיר מגידו

 

במקרא הכפר מזוהה כיישוב בגבול שבט זבולון: " וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד … וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעַל יָפִיעַ" (יהושע יט: 12),

 

בשלהי ימי הבית השני הייתה יפיע הכפר הגדול בגליל. יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד הראשון ברומאים, ביצר את המקום בחומה כפולה, בהכנות למרד היהודים נגד הרומאים. במהלך המצור הרומי על יודפת בקיץ 67 לסה"נ, נשלחה יחידה של הלגיון העשירי ליפיע, כבשה את העיירה וטבחה את תושביה.

 

בתקופה הרומית, בימי המשנה והתלמוד התחדש היישוב במקום תושביו היו כנראה יהודים.

 

הממצאים הארכיאולוגים ביפיע מלמדים כי המקום היה מיושב לאורך כל התקופה הרומית, וראשית התקופה הביזאנטית.

 

עד התקופה הביזאנטית עלתה יפיע בגודלה על נצרת שכנתה. המצב התהפך בתקופה הביזאנטית כאשר נצרת הפכה לעיר חשובה לנצרות.

 

יפיע הייתה מיושבת בתקופה הערבית וכנראה ננטשה בתקופה צלבנית

 

יפיע הייתה מיושבת בתקופה הממלוכית וכך גם בתקופה העות'מנית.

 

ברבע האחרון של המאה ה-19, הנוסע הצרפתי גרין  (שביקר במקום בשנת 1875) ציין כי הכפר נחלק לשני רבעים והשתרע על שתי גבעות.

 

אנשי סקר קרן לחקירת א"י P.E.F ציינו את יפיע ככפר בינוני בנפת (קצ'א) נצרת במחוז (סנג'ק) עכו .

 

הגרעין העתיק של הכפר על גבעת גיר תלולה המכונה 'מר יעקוב' שבראשה עדיין עומדת על תלה כנסיית אבן עתיקה, 'כנסיית מר יעקוב', המנציחה את המסורת הפרנציסקנית מן המאה הט"ז לסה"נ, שעל פיה יפיע הייתה מקום הולדתם של השליחים יעקב ויוחנן, בניו של זבדי.

 

בשנות ה-70 של המאה הי"ט נתגלתה במרכז הכפר סמוך לכנסייה הלטינית מערכת תת-קרקעית, שהתמוטטה בחלקה, של עשרה בורות פעמון, חצובים בשלוש קומות, ומערכת נוספת, קטנה יותר. בשנת 1869 נמצא באחד הבורות כד חרס שהכיל 200 מטבעות רומיות אימפריאליות.

 

בשנת 1921 פרסם ונסן שני משקופי אבן שנמצאו בשימוש משני בבתי הכפר, שלדעתו העידו על קיומו של בית כנסת עתיק ביפיע; על האחד מופיעה מנורה ועל השני שני נשרים מכונפים

 

בשנת 1950 חפר סוקניק בית כנסת מהתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית על המדרון המזרחי של הגבעה. למבנה, שכיוונו מזרח–מערב, תוכנית בזיליקלית עם  שתי שורות בסיסי עמודים, כותרת קורינתית ורצפת פסיפס צבעונית ובה דגמים גיאומטריים ושני פנלים של מעגל 12 השבטים או גלגל המזלות

 

כיום ניתן לראות רק שרידים דלים של בית הכנסת מתחת לבית מודרני.

 

ירדנה אלכסנדר יפיע חדשות ארכיאולוגיות גליון 124 שנת 2012

 

 

בתקופת השלטון הבריטי ועד מלחמת העצמאות הייתה יפיע כפר קטן.

 

במפקד אוכלוסין בשנת 1922  נמנו בכפר 615 תושבים ומתוכם 400 נוצרים (65%) ו-215 מוסלמים( 35%).

 

במפקד האוכלוסין בשנת 1931 גדל מספר תושבי הכפר ל-833. מספר זה כלל את השבט הבדואי אלע'זאלין שחנה בסביבת הכפר.

 

בשנת  1945 חיו בכפר 1,070 תושבים ועם תחילת מלחמת העצמאות מנו תושבי הכפר 1,578 תושבים.

 

הכפר יאפא נכבש במלחמת העצמאות, במבצע דקל, שהתקיים במסגרת קרבות עשרת הימים (בין ה- 9 ל- 18 ביולי 1948 ).

 

אחרי מלחמת העצמאות והגיעו התיישבו במקום פליטים מהכפרים מעלול ומוג'ידיל שחרבו במהלך המלחמה.

 

 

מקורות הסקירה 
סקירתה של רבקה שפק ליסק יפיע הייתה עיר יהודית כ- 2000 שנה
רדנה אלכסנדר יפיע חדשות ארכיאולוגיות גליון 124 שנת 2012
בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני
בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

 

 

*****

גרעין הכפר
מקום הימצאות הכנסיות

*****

הנוצרים ביפיע משייכים לארבע זרמים:

הקהילה הלטינית,
שנוסדה על ידי האחים הפרנציסקנים ב-1641,
מונה 1,200 חברים.

 קהילת מלכית היוונית,
שנוסדה במחצית הראשונה של המאה הקודמת,
מונה כ-400 חברים.

הקהילה היוונית-אורתודוקסית,
שנוסדה ב-1910,
מונה 2,000 נפשות.

הקהילה הבאפסטיסטית
שנוצרה לפני עשרות שנים
וכוללת כ-40 מאמינים

*****

מתחם הכנסיות היווניות – אותדוכסיות

 

כנסיית מאר ג'ריאס (גאורגיוס הקדוש)
הכנסייה העתיקה 

 

כנסיית מאר סאבס

סבאס, או בכינויו מר סבא, היה אחת הדמויות החשובות בתנועת הנזירות, שבמדבר יהודה שבתקופה הביזנטית.

 

סבאס היה תלמידו של אותימיוס. הוא הקים מנזרים רבים (לאורות וקוינוביונים) ושימש כנציג הכנסייה בארץ ישראל בחצר המלוכה הביזנטית.

 

מנזרו הגדול והמפורסם ביותר מנזר מר סבא, הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם.

 

קובץ החוקים שהנהיג במנזריו הפך ברבות הימים לטיפיקון, המשמש עד ימינו

 

כשהיה בן 44 יצא סבאס למדבר וחי בבדידות מוחלטת, למעט ביקורים בודדים של נזירים נוספים. בתקופת שהותו במדבר אירעו ניסים שונים שסייעו לו בהתמודדות, והבליטו בכך את היותו קדוש ואת החסד האלוהי ששרה עליו

 

הרחבה והפניות

אתנחתא שיחה
עם סמיר סאלם,
אחד מחברי המועצה המקומית

המתחם הלטיני

הקהילה הלטינית ביפיע

בשנת 1865 ביקשו כמה מהמאמינים ביפיע מהפטריארך הלטיני ולרגה לשלוח מיסיונר לכפרם.

 

בשנת 1869 קיבל הפטריארך את המשמורת על המיסיון ומונה לכומר הקהילה את האב לואיג'י פטורי, שבנה כנסייה קטנה ומנזר בשנת 1872.

 

בשנת 1888 נבנתה שם כנסייה נוספת.

 

מסדר הנזירות האחיות רוזרי הצטרפו לקהילה ב-1885 כדי לפקח על בית הספר. אחת מהן הייתה האם מארי-אלפונסין גטאס, (כיום הקדושה מארי אלפונסין), מייסדת קהילת האחיות המחרוזת.

 

בקהילת הפטריארכיה הלטינית  יש כנסייה ובית ספר שהוקם בשנת 1879.

 

בבית הספר פועל מרכז לפעילות חינוכית חברתית לנוער, כמו: קבוצת כדורגל, קבוצת ריקוד פולקלורי ועבודת כפיים.

 

במתחם הכנסייה, מתחת לפני הקרקע, נמצאת מערכת קדומה של מבנים וקמרונות מתקופות קדומות ובה בור מים מקודש.

הכנסייה הלטינית על שם יוחנן בן זבדי

יוחנן בן זבדי, הידוע גם כיוחנן השליח, כיוחנן הקדוש או יוחנן כותב הבשורה היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו, ועל פי המסורת הנוצרית האהוב שבהם.

 

יוחנן נחשב לתלמידו האהוב של ישו, ובציור הסעודה האחרונה של ליאונרדו דה וינצ'י הוא מופיע לימינו.

***

 

במסורת הנוצרית מיוחסים ליוחנן בן זבדי, מספר כתבים בברית החדשה, והם הבשורה על-פי יוחנן, שלוש איגרות יוחנן, וספר ההתגלות, אם כי חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שהוא אכן חיבר כתבים אלה.

 

יוחנן היה בנם של זבדי ושלומית, אחות של מרים אם ישוע, והיה אחיו של השליח יעקב בן זבדי הידוע גם בשם יעקב הקדוש שגם הוא אחד מתלמידי ישו. יעקב בן זבדי נחשב לקדוש נוצרי ונושא בדרך כלל את השם "יעקב הגדול", על מנת להבדיל בינו לבין שליח אחר ששמו יעקב (יעקב בן חלפי; יעקב הקטן).

 

הוא ואחיו התפרנסו מדיג באגם הכנרת. בברית החדשה מתוארים יוחנן ויעקב, שנקראו "בני רעם", כשניים מתלמידיו הראשונים של ישו. מוזכר כי יעקב ויוחנן שהו עם אביהם בסירה ותיקנו את רשתות הדיג, כשישו קרא להם להפוך לתלמידיו. יוחנן ויעקב, יחד עם שמעון כיפא (פטרוס), היו שלושה השליחים היחידים אשר חזו בהשתנות של ישו בהר תבור.

 

יוחנן ופטרוס נשלחו על ידי ישו להכין את סדר הפסח בירושלים, היא הסעודה האחרונה. יוחנן ופטרוס היו הראשונים להגיע לקברו של ישו עם תחייתו מחדש. במעשי השליחים נזכרת פעילותו יחד עם פטרוס בירושלים, בריפוי אדם פיסח בשערי בית המקדש ובשהות לילה במעצר. השליח שאול (פאולוס) הגדירו כ"אחד מעמודי התווך" של הנצרות, יחד עם פטרוס ויעקב.

 

יוחנן בן זבדי היה השליח היחיד שמת מוות טבעי, בסביבות שנת 100, באפסוס שבאסיה הקטנה. הוא נקבר בקתדרלת יוחנן הקדוש בעיר, ששרידיה קיימים עד ימינו.

 

ב"מעשי השליחים" מסופר כי אגריפס הראשון ציווה להוציא את יעקב בן זבדי להורג במכת חרב, וכך הפך אותו למרטיר הראשון מבין שנים עשר השליחים.

 

ראשו הופרד מגופו ונקבר בקתדרלת יעקב הקדוש ברובע הארמני בעיר העתיקה של ירושלים. מסופר עוד כי עצמותיו נדדו על גבי צדפה, עד שהגיעו לחופי חצי האי האיברי. על האתר שבו, על פי האגדה, מצוי קברו, נבנתה העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד. (סנטיאגו הוא שמו הספרדי של יעקב בן זבדי, ובשם זה נקראו מקומות רבים בארצות הדוברות ספרדית). דרך סנטיאגו באותו אזור נקראת גם היא על שמו ומשמשת צליינים לעלייה לרגל לכנסיית קברו. הוא נחשב לקדוש המגן של ספרד.

הקפלה המוקדשת למארי אלפונסין דניל גטאס

מארי אלפונסין דניל ג'טאס (4 באוקטובר 1843 – 25 במרץ 1927) הייתה נזירה ערבייה-קתולית, חברת מסדר האחיות "סן ז'וזף של ההתגלות" בירושלים. היא נודעה כמייסדת מסדר אחיות הרוזרי בירושלים, שהיה המסדר הפלסטיני-קתולי הראשון במזרח התיכון, וכן בהיותה אחת הנזירות הפלסטיניות הראשונות שעברו קאנוניזציה בכנסייה הקתולית והוכרזה כקדושה.

 

מארי אלפונסין נולדה בשם סולטנה מריה דניל למשפחת ג'טאס הערבית-נוצרית בירושלים. היא התחנכה בבית הספר לנערות של מסדר האחיות סן ז'וזף, המשתייך למסדר הדומיניקני, וכבר מצעירותה שאפה להקדיש את חייה לעבודת האל ולהפוך לנזירה.

 

בגיל 14 ביקשה להצטרף למסדר כנזירה מן המניין, אך הדרך היחידה לכך באותה עת הייתה לעזוב את הארץ ולהצטרף לאחד המנזרים בצרפת או באיטליה. משפחתה התנגדה לשלוח אותה בגילה הצעיר לאירופה, ורק לאחר מאמצים רבים הצליחה סולטנה העיקשת לשכנע את הוריה ברצינות כוונותיה.

 

בעקבות כך הפעיל האב את קשריו והשפעתו בפטריארכיה הלטינית וקיבל עבור בתו אישור להפוך לנזירה בהליך חריג, שבו הכשרתה תתקיים בירושלים.

 

בגיל 15 השלימה סולטנה את השלב הראשון בקבלתה למנזר ונדרה את נדריה הראשונים על גבעת הגולגולתא בכנסיית הקבר. אז גם בחרה לראשונה את שמה החדש – מארי אלפונסין – אולי בשל הערצתה לכומר הישועי מארי אלפונס רטיסבון שהקים בימיה את מסדר האחיות ציון בירושלים.

 

בגיל 19 נשלחה מארי אלפונסין ללמד נצרות בבית ספר בבית לחם ושם חוותה כמה התגלויות של מרים, אם ישו. המשמעותית שבהן התרחשה, כך על פי יומנה, בחג האפיפניה, ב-6 בינואר 1874, שאז התגלתה בפניה מריה והנחתה אותה להקים מסדר-בת עבור נזירות פלסטיניות-קתוליות בשם "אחיות מחרוזת התפילה" (אחיות הרוזרי). החיזיון חזר על עצמו שוב ושוב, עד שגמלה בלבה ההחלטה להגשימו.

 

בהיותה אשה לא יכולה הייתה מארי אלפונסין להקים את המסדר לבדה, ולכן חיפשה פטרון שיסייע לה להוציא את התוכנית לפועל. ב-1880 התגייס לעזרתה הכומר יוסף טאנוס, שהיה יועצו של הפטריארך הלטיני בירושלים. יחד קיבצו השניים שבע נערות צעירות שהיוו את המסד למסדר-הבת החדש במשכנו הראשון בעיר העתיקה.

 

מארי אלפונסין ביקשה להצטרף למסדר החדש, אך לשם כך היה עליה לקבל את אישור הוותיקן להתיר את נדריה למסדר סן ז'וזף. הדבר לווה במרמור רב מצד גורמים במסדר, אשר שכנעו את הקרדינל האחראי על המסדר בוותיקן לפעול נגד עזיבתה והתרת נדריה. שלוש שנים היא נאבקה עד שקיבלה לבסוף את אישור האפיפיור לפרוש ממסדר נעוריה. בעקבות השערורייה הובהר לה כי לעולם לא תוצב בראש מסדר אחיות הרוזרי, או כל מסדר אחר.

 

מארי אלפונסין הפכה באופן רשמי לנזירה העשירית במסדר אחיות הרוזרי ביום "חג גבירתנו של המחרוזת" שחל ב-7 באוקטובר 1883. כשנה וחצי לאחר מכן, ב-7 במרץ 1885, היא השלימה את נדריה והתקבלה רשמית לקהילה, במעמד הפטריארך הלטיני של ירושלים.

 

ב-1886 הקימה מארי אלפונסין בית ספר לבנות בבית סאחור ולאחר מכן הקימה בתי ספר דומים נוספים בשכם ובעיר סַלְט שבירדן. בריאותה התערערה והיא שבה לירושלים, אולם לאחר שהתחזקה הקימה בית ספר נוסף בעיירה א-זבאבדה שבשומרון. קהילת אחיות הרוזרי הקימה בהשראתה בתי ספר, תוכניות ללימוד נצרות, מרפאות ובתי יתומים בכל רחבי המזרח התיכון, שאותם היא מפעילה עד היום.

 

מארי אלפונסין הקימה סניף של המסדר בעין כרם, למרגלות כנסיית הביקור, שבו התגוררה באחרית ימיה. היא נפטרה בביתה שבעין כרם במהלך חג הבשורה, ב-25 במרץ 1927 בגיל 83. ביתה הפך לאתר צליינות ותיירות וב-2015 אף נקבע על חזיתו השלט "בית מארי אלפונסין". היא הפכה לדמות מופת בקהילה המקומית ומחרוזת התפילה ששימשה אותה בחייה מוצגת כחפץ קודש במנזר

 

כדי לשכנע את הוותיקן ב"כשרות" מסדר אחיות הרוזרי, הוא הוצג מלכתחילה כפרי יוזמתו וביצועו הבלעדיים של יוסף טאנוס, ולמעשה עד שנת 1968 איש לא ידע כלל על מעורבותה הרבה של מארי אלפונסין.

 

חשיבותה של מארי אלפונסין בקרב הקהילה הערבית-קתולית בארץ הביאה למאמץ גדול במשך שנים לשכנע את הוותיקן להכריז עליה באופן רשמי כקדושה. הקדשה בכנסייה הקתולית (קאנוניזציה) נעשית בתום תהליך קפדני וממושך, שבו נבדקים אישיותו ומעשיו של המועמד לתואר, תוך דגש מיוחד על נסים שחולל.

 

האחיות במסדר הרוזרי היו מעורבות מאוד בקידום תהליך הקאנוניזציה של מארי אלפונסין ואף נסעו לרומא כדי לספר על נִסֵי ריפוי והצלה שחוללה.

 

נס הריפוי וההצלה המפורסם שבהם התחולל בכפר יפיע בשנת 1886, כאשר תלמידת בית ספר ניגשה לשאוב מים מבור, אך מעדה ונפלה לתוכו. עד שהגיעה עזרה וחבל שולשל פנימה, כבר הייתה הנערה ללא הכרה, אולם מארי אלפונסין ששהתה במקרה באותה עת בבית הספר נזעקה למקום, השליכה אל הבור את המחרוזת שלה ונשאה תפילה למריה. בתוך זמן קצר נאחזה הנערה בחבל ונמשתה מן הבור, כשמחרוזת התפילה תלויה על צווארה.

 

באתר המוקדש עד היום לזכרה של מארי אלפונסין בלב הכפר יפיע ניצב בור המים בלב מבנה קטן המשמש כבית תפילה, ועל משקוף הפתח נכתב בערבית "תפילתה הטובה של מארי אלפונסין". על פתח הבור עצמו תלויה מחרוזת תפילה וכן דמות דיוקנם של מארי אלפונסין ויוסף טאנוס.

 

נסים נוספים המיוחסים למארי אלפונסין לאחר מותה התחוללו בבית לחם, כאשר אדם עיוור נרפא מעיוורונו לאחר שהונחה על עיניו המחרוזת שלה. אדם אחר שמת קם לתחייה, לאחר שנגעו בו במים קדושים ובמחרוזת שלה.

***

 

בנובמבר 2009 הוכתרה מארי אלפונסין בתואר "מבורכת", בטקס שנערך בכנסיית הבשורה בנצרת על ידי הפטריארך הלטיני של ירושלים.

 

במאי 2015 קידם אותה האפיפיור למעמד "קדושה" ואחריה זיכה בתואר זה נזירה פלסטינית אחרת בשם מרים בוארדי, שייסדה במאה ה-19 את המנזר הכרמליתי בנצרת.

 

אלפי מאמינים נוצרים מהמזרח התיכון נכחו בטקס ההקדשה ברומא, ובהם אבו מאזן ולצדו באסל גטאס, שהוא בן משפחה רחוק של מארי אלפונסין. גטאס עמד על הקשר בין ההכתרה ובין העובדה שארבעה ימים קודם לכן הודיע הוותיקן על הכרתו במדינה הפלסטינית.

 

לאחר הכתרתה הועברו שרידי עצמותיה של מארי אלפונסין לאולם התפילה של הכנסייה במנזר אחיות הרוזרי ברחוב אגרון בירושלים, שם הם מוצגים בתוך ארון בנישה עגולה, כשמעליהם פסל של מארי אלפונסין. הכנסייה והמנזר כולו מלאים בדיוקנאות של מארי אלפונסין, הנחשבת לפטרונית המסדר.

 

המקור המידע והתמונה 

כנסיית מאר יעקוב, הלטינית
בראש הגבעה של גרעין הכפר

מתחם הכנסייה המלכיתית, היוונית – קתולית

שרידי בית הכנסת

מתחם הכנסייה הבאפטיסטית

לקראת סיום
תצפית לפנות ערב

סוף דבר,

ביקור/סיור צילום זה
היה יוצא דופן בכל מובן וחוויה מרגשת

****
כולנו חזרנו בהרגשה
שהיה לנו יום מיוחד במינו. 

היה לנו מעניין ללמוד
על עוד חלק מהפיספס
של מקומות בהם מתגוררות קהילות
הערבים נוצרים:
יוונים-אותדוכסים, לטינים,
יוונים-קתוליים ובאפטיסטים

****

יותר מכל שמחנו
על ההזדמנות להכיר
עוד אנשים שפתחו לנו
דלתות למקומותיהם
ובעיקר פתחו את ליבם.

השיחות עם איש איש מהם היו מרתקות.

הכנסת האורחים הייתה

מעל ומעבר למצופה

*****

תודה מקרב לב להישאם באשרת
שאירח אותנו בלבביות ונדיבות,
השקיע מזמנו ומרצו
הן בתכנון ותיאום הביקור,
הוביל והסביר
וגם דאג שלא נהייה רעבים.

****

השיחות איתו וגישת חייו
באשר לדו – קיום בין הערבים ובין הישראלים
מעניינת ומיוחדת
וראוי שתהייה מופת ודוגמא לכולם.