הדפסה

הכינוי המקובל והשגור בפי כל ליישובי הספר מול רצועת עזה הוא "עוטף עזה".

המונח "עוטף עזה" אינו הגיוני, הם אינם מגינים על עזה.

יש לשרש את המונח "עוטף עזה אחת ולתמיד!

יישובים אלה הם חלק ממערך "עוטף ישראל".

נכון וראוי לכנות אותם יישובי הספר בצפון מערב הנגב

יישובים אלה נכללים בתחומי ארבע מועצות אזוריות.

מועצה אזורית אשכול היא הגדולה מבין הארבע.

שלוש המועצות האחרות שנושקות לגבול הרצועה הן: מועצה אזורית שדות נגב, מועצה אזורית שער הנגב ומועצה אזורית חוף אשקלון.

בשבת השחורה והארורה, שמחת תורה תשפ"ד הופקרו יישובים וספגו מכה קשה. אנשי חמאס הרגו מאות מתושבי יישובי המועצה ואלה הם. כמו כן נחטפו מבוגרים, נשים וטף לרצועת עזה ושרפו בתים רבים והפכו חלק מהקיבוצים ל עיי חרבות.

שטח המועצה האזורית מול רצועת עזה וגבול מצרים

מועצה האזורית אשכול היא המאוכלסת ביותר בנגב, המונה כ- 16,000 תושבים המתגוררים בקיבוצים, במושבים ובישובים קהילתיים.

 

המועצה האזורית הוקמה בשנת 1951 בשם "חבל מעון", על-שם היישוב העתיק מעון שהיה קיים בתחומה.

 

ב-19 באוגוסט 1969 הוחלף שמה ל"מועצה אזורית אשכול" לזכר לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל, שנפטר זמן מה קודם לכן.

הפרנסה העיקרית של תושבי מועצה אזורית אשכול היא חקלאות,

 

אשכול היא המועצה החקלאית הגדולה ביותר בארץ ומספקת 60% מהתוצרת החקלאית של מדינת ישראל.

 

ברוב הקיבוצים קיימים גם מפעלי תעשייה, וביישובים הקהילתיים הפרנסה המרכזית היא שירותים.

יישובי המועצה האזורית אשכול

ציר התנועה המרכזי החוצה את האזור הינו כביש 232, המחבר את המועצה עם מרכז הארץ.

 

מרכז המועצה נמצא במרחק של 35 דקות מבאר שבע, 75 דקות מתל אביב, 20 דקות ממכללת ספיר ושדרות, 40 דקות מאשקלון.

כביש 232, הציר המרכזי לאורך שטח המועצה. ממערב ומצפון לו למול הרצועה נמצאים מרבית הקיבוצים מדרום נמצאים המושבים

*

היישובים בתחום המועצה האזורית הוקמו בהדרגה מאז העשור טרם הקמת המדינה .

 

בשנות ה-40' של המאה העשרים בזמן מהקמת שלושת המצפים בנגב והוקם מצפה גבולות לימים קבוץ גבולות

 

במוצאי יום כיפור תש"ז במסגרת הקמת י"א הנקודות  הוקמו אורים, נירים ובארי ואחריהם הוקמו מבטחים וצאלים.

 

לאחר הקמת המדינה בשהות ה-50' וה-60' הוקמו מרבית יישובי המועצה הקיבוצים מגן, ניר יצחק, רעים, עין השלושה, כיסופים, ניר עוז והמושבים  עמיעוז, ישע, כרם שלום, אוהד, תלמי אליהו, צוחר ושדה ניצן.

 

בסוף שנות ה-70' וראשית שנות ה-80' במסגרת פינוי פתחת רפיח היא חבל ימית הוקמו יישובים חדשים והם המושבים עין הבשור, תלמי יוסף ופריגן ודקל  והקיבוצים חולית, וסופה והמושבים החדשים בחבל שלום: יבול, שדי אברהם, יתד ומאוחר יותר גם אבשלום.

 

לאחר פינוי גוש קטיף בעשור הראשון של שנות ה-2000 נבנו הישובים נווה, בני נצרים ושלומית.

הקיבוצים בצפון שטח המועצה

בארי – קיבוץ בארי (הנקרא על שמו העברי של ברל כצנלסון) עלה על הקרקע על אדמות נחביר שעל גבול רצועת עזה, במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946), כחלק ממבצע 11 הנקודות ליישוב הנגב. הקבוצות המייסדות הן: בוגרי "הנוער העובד" וקבוצת "הצופים" ב', שהתאחדו עם חניכי תנועת "החלוץ" מבבל. עד העלייה על הקרקע התארגנו החברים בפלוגת עבודה במושבה גדרה. חלקם עבדו בפלוגת העבודה בסדום. במלחמת העצמאות נהרסו מבני היישוב, כתוצאה מהפגזות המצרים, והחברים בילו את תקופת המלחמה בבונקרים ובתעלות לחימה. עם גמר המלחמה היישוב העתיק את מקומו ליישוב הקבע – 2 ק"מ מזרחה מנחביר. לקיבוץ משק חקלאי הכולל גידולי חיטה, תפו"א, חמניות, בוטנים, גרעיני אבטיח, פרדס, מטעי חוחובה ואבוקדו. הענף העיקרי במשק הוא דפוס בארי – הדפוס הראשון בנגב.

 

רעים – קיבוץ רעים נוסד בשנת 1949, בידי גרעין של תנועת הצופים ו' ששירת בפלמ"ח. בשעת העלייה היו בגרעין מאה חברים. בתחילה הוא נקרא "תל רעים" על שם תל גמה שליד היישוב. מאוחר יותר הוסב שמו לרעים, ששמו הערבי הוא "תל אלג'אמע" ("תל החבורה" או "תל הרעים"), לזכר חברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות. במשך השנים קיבוץ רעים התבסס בעיקר על קליטה של גרעיני נח"ל מתנועות הנוער השונות: הצופים, הנוער העובד, המחנות העולים וגרעינים פרטיים. לצד אלו קלט הקיבוץ עולים חדשים ממדינות שונות באירופה ומצפון אפריקה וחברי תנועות נוער ישראליות. קיבוץ רעים הוא קיבוץ שיתופי. . פרנסת הקיבוץ נשענת על ענף החקלאות (פרדסים וגידולי שדה) ובעלי חיים (רפת, לולים ועוד) בשיתוף פעולה עם קיבוצים נוספים. כמו כן קיימים שני מפעלי תעשייה בקיבוץ: האחד מפעל לעיבוד מתכת בקרני לייזר ("ישרלייזר רעים") והשני, מפעל "ישרביג" העוסק בייצור מבלטים לתעשיית הקרטון. חברי הקיבוץ עובדים בכל הענפים וגם בעבודות חוץ, בענפי השירות וענפי עזר כמו במכבסה, במוסך, בנגריה, בבניין, במשרד החינוך, אצל מעסיקים פרטיים, במפעלים אזוריים ובמקצועות חופשיים נוספים. הקיבוץ מחזיק בחלק מהבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.

 

כיסופים – הקיבוץ נוסד בשנת 1951, על ידי גרעין תנועת נוער מארצות הברית ואמריקה הדרומית. שטחי הקיבוץ משתרעים על כ-9,500 דונם. בעשרות משנותיו הראשונות פעל בקיבוץ מפעל לייצור משקפיים. ענפי החקלאות הם רפת, לול, מטע אבוקדו, פרדסים וגידולי שדה. בכיסופים מוזיאון ובו ממצאים ארכאולוגיים מן האזור (באר שמע ועוד), בשדות הקיבוץ נמצאה בשנות ה-70 של המאה ה-20 שרידיה של כנסייה ביזנטית שרצפתה כללה תיאור של בעלי חיים במחזות ציד וחיים שלווים.

ערוץ נחל הבשור

הקיבוצים והמושב במרכז תחום המועצה

עין השלושה – עין השלושה (עֵין הַשְּלֹשָה) הוא קיבוץ מתחדש השייך לתק"ם הנוער הציוני. הקיבוץ הוקם ב-1950 על ידי בני גרעין של הנוער הציוני מאמריקה הלטינית. בני הגרעין הגיעו לאכלס את קיבוץ נוה יאיר שהוקם כשנה קודם וסבל מקשיים. לאחר מספר חודשים עבר הגרעין המייסד למקומו הנוכחי וייסד את קיבוץ עין השלושה. שם הקיבוץ הוא לזכר שלושה מחברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות.

 

נירים – הקיבוץ הוקם על ידי גרעין "ניר" של השומר הצעיר, שעבר הכשרה בניר דוד. הקיבוץ התארגן ביולי 1946 בראשון לציון ושלח את ראשוני חבריו לגבולות. לאחר שהות של מספר חדשים במצפה גבולות, יצאו חברי נירים במוצאי יום הכיפורים תש"ז, 6 באוקטובר1946, במסגרת עליית 11 הנקודות לנגב הצפוני והתיישבו על 1600 דונם במקומו הראשון של הקיבוץ (ליד קיבוץ סופה של היום), שנקרא דנגור במלחמת העצמאות עמד בקרב נגד הצבא המצרי ויכל לו. לאחר המלחמה, בתחילת 1949 עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי ובשטחו המקורי הוקם הקיבוץ ניר יצחק. שטח הקיבוץ הוא כ-22,000 דונם. עיקר פרנסתו של נירים היא על החקלאות. ענף גידולי השדה חולש על שטחים נרחבים וגידולים מגוונים ומעסיק עובדים מקצועיים רבים, מרביתם בני הקיבוץ. בנירים ענפים חקלאיים נוספים, כמו מטע האבוקדו, החממות והרפת. לקיבוץ שותפות במפעל 'נירלט' ובנוסף, חלק נכבד מחבריו מוצא את פרנסתו מחוץ לקיבוץ בעבודות בתחומי החינוך והאקדמיה, החקלאות, הרווחה ובריאות הנפש, ההנדסה והטכנולוגיה. להרחבה ראו קיבוץ נירים שבמישור חוף הנגב וגם שדות קיבוץ נירים בעוטף ישראל שבנגב המערבי וגם אתר אנדרטת נירים על אדמות דנגור, צמוד לקיבוץ סופה וגם מאגר נירים ועוד בקטע התיכון של דרך הבשור

 

ניר עוז – ניר עוז הוקם בספטמבר 1955 על ידי גרעין של הקיבוץ הארצי, כהיאחזות נח"ל ה-15 והקיבוץ ה-70 של הקיבוץ הארצי. טקס העלייה על הקרקע התקיים ב-29 בספטמבר 1955.  לקיבוץ הוקצו בראשיתו 6,000 דונם והוא יועד להתבסס על לול, רפת, גידולי שדה, בעיקר שעורה, ומטעים. העלייה על הקרקע התאפשרה הודות לצינור מפעל ירקון-נגב שסיפק מים להשקאת 200 דונם שלחין באזור. באפריל 1957 הגיע למקום גרעין הקבע של הקיבוץ. שטח הקיבוץ הוא כ-20,000 דונם. ענפי החקלאות של הקיבוץ. כוללים: פלחה, שלחין, מטעים, בקר (עגלים לבשר) ולול. בקיבוץ נמצא מפעל נירלט לייצור חומרי איטום סיליקוניים, צבעים וחומרי בניין, וגם חברה לתכנון ופיתוח הנדסי. להרחבה ראו קיבוץ ניר עוז בגבול הנגב המערבי וגם גן הפסלים בחצר הבית הלבן במשבצת ניר עוז

 

מגן – את קיבוץ מגן ייסדו בני גרעין של השומר הצעיר מרומניה שחלקם שהו כשנה במחנות המעצר בקפריסין, אליהם הצטרפו בני גרעינים של השומר הצעיר מילידי הארץ ובהמשך בני ובנות גרעינים ממערב אירופה. העלייה על הקרקע הייתה בתאריך 16 באוגוסט 1949 על שרידי משלט שיח' נוראן, שנכבש בראשית דצמבר 1948, במהלך מבצע אסף על ידי גדוד 89 של חטיבה 8, חטיבת יצחק שדה. גבעת השיח' היא הנקודה הגבוהה ביותר באזור ומשמשת נקודת תצפית אל עבר יישובי המועצה האזורית אשכול ודרום רצועת עזה. הקיבוץ נמצא בצמוד למוסדות ציבור רבים, בהם משרדי המועצה האזורית, בית הספר היסודי המשמש את ישובי המועצה, בית הספר התיכון של המועצה ותיאטרון הנגב, ומקהלת אשכול. שטחו החקלאי של הקיבוץ עומד על כ־8,500 דונם. באפריל 2023 עבר הקיבוץ הפרטה, במתכונת של קיבוץ מתחדש. מקורות ההכנסה המרכזיים של הקיבוץ הם מפעל "מגן אקו-אנרג'י" (קודם לכן "פלסטיק מגן") לייצור מערכות אנרגיה סולארית; חקלאות – גידולי שדה (תפוחי אדמה, בוטנים, צנוניות, חיטה, גזר), רפת (בשיתוף הקיבוצים גבולות ובארי), והכנסות מעבודות חוץ.

 

עין הבשור – עין הבשור משתייך לתנועת המושבים, והוקם בשנת 1982 על ידי קבוצת מפונים מחבל ימית שבסיני, מהמושבים שדות, חרובית, נביעות, אוגדה, פריאל, ימית, זהרון, דקלה, נתיב העשרה ותלמי יוסף. תחילה היו במושב 72 משקים. בשנת 2000 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את הרחבת המושב בכ-80 משקים נוספים.^] ב-2004 חתמו המועצה האזורית אשכול, משרד הבינוי והשיכון, ומינהל מקרקעי ישראל, על הסכם להגדלת המושב ל-235 משפחות. בפרויקט בו התווספו 80 המשקים, ו-80 יחידות דיור במסגרת פרויקט "בנה ביתך". אוכלוסיית המושב מונה כ-1,100 אנשים והוא היישוב השני בגודלו מבחינת אוכלוסייה במועצה האזורית אשכול. רוב התושבים עוסקים בענפי חקלאות שונים כגון גידול תבלינים, פרחים, ירקות ועופות. בעין הבשור יש מפעל לאוטומציה בחקלאות וכן בקתות לאירוח כפרי.

הקיבוצים בדרום שטח המועצה

ניר יצחק – הקיבוץ הוקם ב-8 בדצמבר 1949, ב"דנגור", הנקודה בה הייתה נירים עד לאחר מלחמת העצמאות. מקימיו היו בני גרעין א"י ט"ו של השומר הצעיר, והיה בהם רוב לקו השמאלי יותר של מפ"ם שבין השאר הצדיקו את האשמות הקומוניסטים במשפטי פראג. אל המייסדים הצטרפו בראשית שנות ה-50 גרעין "גבולות" של צברים מחיפה וכן עולים מבולגריה, רומניה וארגנטינה^]. בתחילה נקרא הקיבוץ "דנגור" ובשנת 1953 הומר שמו ל"ניר יצחק", לזכרו של יצחק שדה. בשנותיו הראשונות התקשה הקיבוץ למצוא אפיק לפרנסתו, שכן בגלל מיקומו הדרומי לא היו במקום מספיק משקעים לחקלאות, והוא נאלץ לעבד אדמות הרבה יותר צפונה. כמו כן, סבל הקיבוץ מסופות חול ומהיבלית שהשחיתה יבולים. צינור המים של מפעל ירקון-נגב לא הגיע עד הקיבוץ והוא נאלץ להמשיך להתמודד עם מנת המים הדלה שלו, גם לאחר שיישובים אחרים בנגב קיבלו הקצבות גדולות יותר של מים. בנוסף, פעילות המסתננים והפדאיון הטרידה את הקיבוץ. כיום בקיבוץ ישנם כ- 400 חברים, וכן מועמדים לחברות, צעירים לאחר הצבא והורי חברים, ובסה"כ מתגוררים בקיבוץ כ-600  נפשות. ענפי המשק העיקריים כוללים גידולים חקלאיים: תפו"א, גזר, בוטנים, פקעות, צנוניות וחיטה, וכן פועלים בקיבוץ רפת ולול. בקיבוץ מפעל תעשייה אחד: "כימדע" – מפעל כימיקלים עדינים לתעשיית התרופות.

 

סופה – ראשיתו של היישוב בהיאחזות נח"ל בשם "נח"ל סוכות" שעלתה לקרקע בפתחת רפיח בשנת 1974. ההיאחזות אוזרחה ב-17 בינואר 1977, והייתה לקיבוץ יחיד בפתחה שהורכבה ממושבים. בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1982 הסכימו חברי הקיבוץ בלחץ תנועת האם, איחוד הקבוצות והקיבוצים, לעבור מחבל ימית לחבל שלום. הבתים בפתחת שלום נבנו בשנת 1981, אך חברי הקיבוץ החליטו לעבור רק ממש לקראת פינוי סיני בשנת 1982, ובינתיים החלו לעבד את האדמות בפתחת שלום במקביל למגורים בסיני. באותה תקופה היו בקיבוץ כ-75 חברים ומועמדים. בשנת 2000 הופרט הקיבוץ והוגדר כקיבוץ מתחדש. בשנת 2017 פתח הקיבוץ את שעריו לקליטה. קיבוץ סופה מספר מקורות הכנסה שרובם מאורגנים כתאגידים עסקיים נפרדים, יחד עם שותפים: חקלאות: ענף גידולי שדה, מטע מנגו, פרדס ושטחים חקלאיים בסדר גודל של 5000 דונם המנוהלים בשיתוף פעולה פורה עם הקיבוצים צאלים וגבולות. רפת פרות (הממוקמת מחוץ לקיבוץ), ענף לול, משתלה ובית רשת לגידול צמח ההיפרקום, תעשייה: מפעלי פולישק תעשיות פלסטיק. אחרים: שירותים מוניציפליים, חינוך ויזמויות פרטיות של תושבי האזור ועסקים פרטיים.

 

חולית – קיבוץ חולית הוקם בשנת 1977 כהיאחזות הנח"ל "אחימר" בחבל ימית. בשנת 1982 לאחר חתימת הסכמי השלום עם מצרים הועתק הקיבוץ למיקומו הנוכחי, בו עמד בעבר עץ אשל יחיד, שהיום נמצא במרכז הקיבוץ. בקיבוץ חיה קהילה צעירה וצומחת של 81 חברים, חדשים וותיקים, אשר פועלים יחדיו לבניית הקהילה. הקיבוץ מתפרנס בעיקר מחקלאות ותעשיה מסורתית. בקיבוץ פועלים רפת חלב, מטע/פרדס, מפעל "זקסנברג" חולית, ושדות חקלאיים המקיפים את הקיבוץ. בקיבוץ חולית פועלות גם שתי מסגרות חינוכיות: מכינת הנגב בחולית- מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית , ותוכנית "מאהל ומגדל"- תוכנית עבודה מועדפת בחקלאות של ארגון השומר החדש. קיום תוכניות חינוכיות הפונות החוצה לחברה הישראלית היא אחת ממטרות הקיבוץ.

 

כרם שלום – ראשית היישוב  בשנת 1956 עת הוקמה במקום היאחזות נח"ל שנקראה "כרם אבשלום", כהד לשם הקודם, על שמו של אבשלום פיינברג שנפל לא הרחק משם. ההיאחזות הוקמה על ידי גרעינים של הצופים הדתיים, בני עקיבא ונוער עולה משדה אליהו. מספר חודשים לאחר העלייה לקרקע שונה השם מכרם אבשלום לכרם שלום. בהמשך החזיקו את ההיאחזות בסבב גרעינים של הקיבוץ הדתי, תנועת המושבים והקיבוץ הארצי. החל מנובמבר 1957 הוחזק המקום באופן קבוע על ידי גרעינים של הקיבוץ הארצי. על פי התוכנית, היה אמור היישוב להתאזרח בשנת 1960, אולם הדבר לא יצא אל הפועל. ההיאחזות אוזרחה בשנת 1968. הקיבוץ עבר לנקודת הקבע שלו בשנת 1971. המתיישבים הראשונים היו גרעין בני קיבוצים של השומר הצעיר אשר ניסו לשחזר את הקיבוץ האידאולוגי של ראשית ההתיישבות. שנה לאחר האזרוח נקלט גרעין נוסף של בני קיבוצים ובשנים שלאחר מכן שני גרעינים של נוער עירוני, שלא היו חברי תנועת נוער. שני הגרעינים הללו התפרסמו לימים כחממה של מובילי תרבות. בשנות השבעים נודע כרם שלום, על ארבעת גרעיניו, כמעוז של אידאולוגיה שמאלנית ויונית, וחברי הקיבוץ הובילו הפגנות, אירועים ועצומות – בין היתר כנגד ההתנחלויות ברצועת עזה ובצפון סיני. בשנת 1995 התפרק הקיבוץ לאחר שנקלע למשבר חברתי וכלכלי אשר בעקבותיו מרבית חבריו עזבו אותו. מספר חברים נשארו לגור במקום ואליהם הצטרפו במשך הזמן עולים חדשים מחבר המדינות. הקיבוץ במתכונתו הנוכחית הוקם בשנת 2001 במסגרת תוכנית לשיקומו. במסגרת התוכנית נחתם חוזה בין הקיבוץ הארצי, קיבוץ ניר יצחק השכן והאגודה השיתופית כרם שלום (הגוף הכלכלי של היישוב). על פי ההסכם, ניר יצחק, לקח על עצמו את שיקום הקהילה והמשק בכרם שלום, וקבל למשך חמש שנים את ניהול השלחין של הקיבוץ. הקיבוץ הצליח להשתקם וקלט חברים חדשים. בתחילת 2012 בגלל מיעוט אוכלוסייתו  הקיבוץ נכנס לרשימת היישובים בתת-אכלוס של משרד החקלאות, הקיבוץ ביקש לנסות ולמשוך תושבים חדשים, אך הממשלה סירבה לסייע במיגון הבתים שמיועדים לקליטה של חברים חדשים והקיבוץ נתקל בקשיים בגיוס תושבים חדשים בגלל קרבתו לעזה. מציאות זאת השתנתה בשנת 2017, אז הוחל בקליטת משפחות דתיות (בני עקיבא) במקום, במטרה להגדיל את היישוב, בשיתוף פעולה עם הקיבוץ הדתי. כיום הקיבוץ ממשיך לקלוט משפחות חדשות.

 

מעבר כרם שלום – המעבר הוקם בסוף 2005 לאחר פינוי רצועת עזה, הוקם לקיבוץ כרם שלום. זה מסוף גדול למעבר סחורות המאפשר מעבר מטען מישראל לרצועת עזה ולמצרים, ולהפך.

*

הקיבוצים במזרח שטח המועצה

גבולות – קיבוץ גבולות הוקם בשנת 1943, כמצפה חקלאי והיה אחד משלושת המצפים הראשונים שנבנו בנגב. היום הוא קיבוץ מתחדש, חילוני, פלורליסטי, מכיל ומכבד. לפני מספר שנים קיבוץ גבולות ביצע שינוי מהותי באורחות החיים שלו וכחלק מאותו שינוי הוא החליט לקלוט אנשים חדשים לחברות מלאה. החברים החדשים יצטרפו כבעלי חובות וזכויות שווים ויבנו כאן את ביתם. הקיבוץ הוא גוף אוטונומי בסביבתו ולכן בתור שכזה משתדלים לקיים מערכת שירותים מלאה ופעילה במגוון רחב של תחומים. להרחבה ראו קיבוץ גבולות בדיונות שבקצה הארץ הנושבת

 

צאלים – הקיבוץ נוסד בינואר 1947 על ידי גרעיני תנועת נוער ממזרח אירופה ומצפון אפריקה. חלק מחברי הקיבוץ הקימו את הנקודה בנגב והתיישבו בה בחודש זה, ושאר חברי הקיבוץ התיישבו בינתיים, באפריל 1947, ליד רחובות, מערבית לגבתון, כקבוצות עבודה, עד שהנקודה תוכשר לקלוט את כולם. היישוב הוקם בהמשך למגמה שהנחתה את ייסוד אחד-עשר היישובים בנגב, ואיתו הוקמו גם מבטחים ועלומים. חשיבותם של יישובים אלו הייתה שהם עלו כהיאחזויות שעל קו המים לנגב, עורק החיים של יישובי הנגב טרום הקמת המדינה ובעת מלחמת העצמאות. ביישוב הוקמו גם מתקנים לאגירת מים ומגדל מים אליו הוזרמו מים מהשלוחה המערבית של קו המים. במלחמת העצמאות שכנה במקום מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת הנגב. לאחר המלחמה עברו במרץ 1949 כל חברי צאלים, הן אלה שבנגב והן אלה שליד רחובות, אל הקיבוץ כפר החורש שליד נצרת, שסבל מעזיבת תושבים. עם עזיבת אנשי צאלים את הנקודה בנגב, או קצת לפני עזיבתם, הגיעה במקומם קבוצה של עולים צעירים, ניצולי השואה ממזרח אירופה, ויישבו את המקום. מיקומו הקבוע של הקיבוץ הוא מעט מדרום למיקומו בהתחלה. באתר המקורי נשארו כמה שרידים, אחד מהם הוא בית הביטחון הישן, שהוכרז כאתר לאומי. אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ-430 תושבים. בקרבת הקיבוץ שוכן המרכז הלאומי לאימונים ביבשה של צה"ל, המכונה על שם הקיבוץ גם בשם "מחנה צאלים".

 

אורים – קיבוץ אורים עלה על הקרקע במסגרת מבצע 11 הנקודות במוצאי יום כיפור 1946 . הגרעין המייסד של קיבוץ היו חניכי תנועות הנוער החלוציות יוצאי בולגריה. החל מראשית שנות ה 50- נקלטו בקיבוץ גרעיני נוער מעליות שונות בעיקר יוצאי צפון אמריקה, כמו גם בוגרי תנועת הנוער העובד וקבוצות נוספות. כיום מונה קיבוץ אורים 173 חברים – כ 450- תושבים. הקיבוץ הינו "קיבוץ מתחדש" המתאפיין בשמירה על ערבות הדדית מקיפה מאד ורצון עז להצמיח את הקהילה הקיבוצית. קיבוץ אורים מתבסס כלכלית על שני ענפים עיקריים: "גד"ש אור"ה" – תאגיד חקלאי ועוד מפעל תעשייתי "נועם-אורים". יחד איתם לקיבוץ משק מגוון הכולל רפת, לול הטלה, מפעל לאריזות , אורחן וענף תיירות. כמו כן מפעיל הקיבוץ תחנת דלק בשותפות עם חברת דור אלון. כמו כן עובדים חברים רבים במשרות שונות מחוץ לקיבוץ.

שלושת גושי המושבים בתחום המועצה

המושבים בגוש הוותיק שהוקמו בשנות ה-50' וה-60' ואף אחרי מלחמת ששת הימים נקראים גם יישובי צחר

מבטחים – מושב מבטחים הוקם בשנת 1950 והוא המושב הוותיק במועצה האזורית אשכול וכמו כן היישוב בעל מספר החקלאים הרב ביותר במועצה. היישוב ממוקם על גבעה ובמרכזו נמצאת הנקודה הגבוהה באזור. אופי היישוב מסורתי-חילוני. במרכזו שופץ מתחם שהיה בעבר בית הספר האזורי ונקרא היום פארק המייסדים. ביישוב מתפרנסים בעיקר מגידול ירקות, ועוד מקצועות חופשיים. להרחבה ראו המושבים שדה נצן ומבטחים שבמישור חוף הנגב

 

שדה ניצן – היישוב נוסד בשנת 1973 על ידי עולים מאנגליה ומארצות הברית. שטח המושב הוא כ-3,000 דונם. תושבי המושב מתפרנסים בעיקר מחקלאות. המושב נחשב היום לאחד מאחרוני המושבים השיתופיים, אומנם הוא איננו שיתופי לגמרי אך קיימים בו עדיין יוזמות ומפעלים ברוח השיתופית של פעם. במושב הוקם מפעל לירקות טריים קצוצים, המשווקים בקירור. בתחילת דרכו נקרא המפעל א.נ.פ. בע"מ, על שם בעלי החברה, אבי ונורית פרחי. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 נרכש המפעל על ידי חברת שטראוס ושמו שונה לשטראוס בריאות ירקות טריים בע"מ.להרחבה ראו המושבים שדה נצן ומבטחים שבמישור חוף הנגב

*

ישע – מושב ישע (נקרא בעבר "מבטחים ג'") הוקם בשנת 1957 ומייסדיו היו ילידי מצרים שגורשו לישראל לאחר מבצע קדש. במושב מתגוררים כ-400 תושבים ואופי הקהילה הינו חילוני. המושב מספק לתושביו מספר שירותים קהילתיים כגון: צרכניה, בית כנסת, מגרשי ספורט וגן שעשועים.

 

עמיעוז – מושב עַמִּיעוֹז הוקם לראשונה ב־1956 על ידי יהודים שעלו לארץ ממצרים ורומניה. כאשר לא הצליחו להתיישב במקום עזבו בהשאירם ארבע  משפחות המהוות את אחד הגרעינים ביישוב כיום. בשנת 1961 נעשה ניסיון ליישב במקום היאחזות של חסידי ויז'ניץ, שהתגייסו לצבא לשם כך, אך הניסיון נכשל והחסידים עברו למושב קוממיות. אחריהם בשלהי שנת 1962 הגיעה קבוצת עולים ממרוקו, שבעזרת הסוכנות היהודית הקימו במקום ישוב פורה ומצליח.

 

אוהד – אוהד היה מבני שמעון שהאזור היה בתחום נחלתו. המושב הוקם בשנת 1966 לאחר מלחמת ששת הימים. הוחלט להקפיא האכלוס ורק בשנת 1969 התחילו להגיע משפחות. 15 משפחות ראשונות מבני מושבי הדרום עלו בספטמבר דרך סוכנות תנועת המושבים, עד שנת 1974 הצטרפו למושב כ-30 משפחות. המושב הוא מושב חקלאי על כל המשתמע מכך, במושב 50 משקים המבוססים בעיקר על גידולי ירקות ופרחים. חלקות הגידול מרוכזות ביחידות גדולות מחוץ לאיזור המגורים, וביניהן מתוחה רשת כבישי בטחון המאפשרת גישה נוחה לכל חבר ליחידת משקו.

 

תלמי אליהו – המושב נקרא על שמו של אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאימקוה ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. המושב הוקם בסוף שנות ה-60 תחת השם "בשור ג". בתחילת שנת 1970 יושב על ידי גרעין "ארנון" שהיה מורכב בעיקר מעולים צעירים מצרפת ושמו נקבע כ "תלמי אליהו". המושב הוקם כמושב שיתופי אך די מהר הפך למושב עובדים. בשנותיו הראשונות הצטרפו אליו קבוצות נוספות של עולים מצרפת.

 

צוחר – צֹוחַר הוא יישוב קהילתי ומתגוררות בו כ-150 משפחות בהן דתיים, חילוניים ומסורתיים.. היישוב הוקם בשנת 1973 כמרכז למושבי חבל אשכול, ונקרא על-שם צֹחַר, אחד מבניו של שמעון, שנחלתו שכנה בסמוך לאזור זה. במהלך גלי העלייה של שנות ה-90, השתכנו עולים מאתיופיה בשכונת קרוונים ביישוב. שכונה זו פונתה לאחר מספר שנים. בספטמבר 2014, עם תום מבצע צוק איתן, עברה לשכונת הקרוונים קבוצה בת 60 חברים מבאר שבע.בנובמבר 2020, אישרה ממשלת ישראל תוכנית סיוע ליישובי עוטף עזה, במטרה התכנית לחזק את השלטון המקומי, רשתות התמיכה הקהילתית ופיתוח הכלכלה המקומית. בשנת 2021,החל היישוב בהרחבה הנקראת "צוחר החדשה", וכוללת 73 מגרשים אשר מיועדים לבניה בשכונה ג' בסמיכות לבית הספר היסודי "יובלי הבשור". יישוב מרכזי בסביבתו נמצאים בו המרכז הרפואי אשכול, בית הספר היסודי לילדי המושבים "יובלי הבשור", תיכון "מקיף הבשור", הספרייה האזורית ואולם ספורט מתקני ספורט ושעשועים ואולפן למוזיקה ולמחול.

מושבי חבל שלום שהוקמו בסוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80' בעקבות פינוי פתחת רפיח במסגרת הסכם השלום עם מצרים

*

אבשלום – שם המושב הינו ע"ש אבשלום פיינברג ז"ל מקבוצת ניל"י שסייעה לכוחות הממלכה מאוחדת בזמן מלחמת העולם הראשונה בהעברת ידיעות. האגדה מספרת שבאחת הפעמים שהם עברו למצריים הם נתגלו ליד רפיח ואבשלום נורה ונקבר באותה סביבה. על קברו של אבשלום גדל דקל. אתר מסויים אותר ונקרא על שמו "דקל אבשלום", עקב קרבת האירועים נקרא היישוב על שמו. הרעיון ליישוב הינו משנת 1979, במסגרת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצריים ופינוי חבל ימית, תוכנן חבל שלום כאיזור חלופי ליישובי חבל ימית , מעבר לגבול המצרי בתוך ישראל. בשנת 1990, עם פרוץ גל העלייה הגדול מחבר העמים ניבנו תשתיות ועליהן 100 קרוואנים שבהם אוכלסו משפחות עולים מחבר העמים. בשנת 1991 ניבנו בסמוך 50 הבתים הראשונים שכיום מאוכלסים ברובם באותן משפחות.

 

דקל – מושב הוקם ע"י גרעין מפוני ימית בפסח 1982. כיום במושב חיות כ-100 משפחות בחתך גילאים רחב – משפחות מייסדים ומשפחות חדשות, ותיקים וילדים בכל הגילאים. קהילת דקל מאוד פלורליסטית ודעות שונות חיות בה בשכנות טובה, אך בד בבד היא מתאפיינת בהכרה ציונית, שמירה על איכות הסביבה והסתייגות ממגמות קיצוניות לסוגיהן.

 

יבול – מושב יבול הוקם בשנת 1977 לאחר שגרעין המשפחות המייסדות מתנועת האיחוד החקלאי אזרחו את היאחזות "נח"ל מורג" (לימים מורג) ברצועת עזה. הובטח להם כי ישבו במקום באופן זמני בלבד ולאחד שמונה חודשים ייבנה עבורם ישוב קבע בפתחת רפיח, אד כשנחתמו הסכמי קמפ דייוויד בסוף 1980 הוקפאה התוכנית. לאחר שנתיים וחצי במקום דרשו לעבור לחבל שלום שהוקם באותה עת. המושב עלה על הקרקע בחבל שלום ב-22 באוקטובר 1981. היישוב מונה כ-45 נחלות (משקים). כמחצית מתושבי יבול עוסקים בחקלאות והשאר בעבודות שונות בסביבה או בערים הקרובות.

 

יתד – מושב יתד הוקם בשנת 1981 ע"י גרעין של בני מושבים, וכיום הוא מונה מעל 600 תושבים כאשר הקהילה בתחומו בעלת אופי חילוני ברובה.

 

תלמי יוסף – המושב נקרא על שמו של יוסף ויץ, מראשי הקרן הקיימת לישראל. התושבים במושב מתפרנסים בעיקר מחקלאות. תלמי יוסף בפתחת שלום הוקם עבור מתיישבי תלמי יוסף בסיני שפונו ממנה בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. סיכום על הקמת היישוב החדש הושג עוד בשנת 1979, ובכך היה תלמי יוסף מהיישובים הראשונים שהגיעו לסיכום על מעבר משותף לחבל שלום. בפברואר 1980 הוחל בהקמת המושב החדש בחבל שלום. הקמת המושב הותנתה במציאת 30 משפחות המעוניינות לעבור אליו, אולם גיוס המשפחות נתקל בקשיים מפני שהזכאים לפיצויים, שהגיעו למושב בסיני לפני אוקטובר 1978, נדרשו לוותר על הפיצויים אם יבקשו לעבור למושב בחבל שלום. אחרי פינוי סיני במאי 1982 קם המושב החדש בחבל שלום, והחל בגידול עגבניות לייצוא. בשנת 1983 נקלע המושב, יחד עם שאר המושבים בחבל שלום, לחובות, עקב ירידה במחירי הירקות, זינוק באינפלציה ומגבלה על מכסות הייצור. לאחר שהפגינו במעבר רפיח הובטח לתושבים סיוע מיידי, אך הקשיים נמשכו לאחר שבעקבות האינתיפאדה הראשונה לא יכלו להעסיק פועלים מעזה. רוב חובות מושבי חבל שלום נמחקו בהמשך בהסדר חובות המושבים. בשנת 2000, הוכרז על תכנית הרחבה למושב, שמנה אז 40 משקים ברחוב אחד, והוחלט על הקמת רחוב שני ובו נחלות בשטח 10 דונם. בשנת 2006 אישר מינהל מקרקעי ישראל את ההרחבה לאחר שחרור שטחי אש לטובת שטחים חקלאיים נוספים, ולאחר שמשרד החקלאות אישר מכסה חדשה של 1.4 מיליון קוב מים למושב. 

 

פרי גן – מושב פרי גן הוקם על ידי יוצאי מושב פרי גן (סיני) ששכן בחבל ימית. הגרעין המייסד התארגן במושב שדה עוזיה, עלה על הקרקע במקום זמני בפתחת רפיח בשנת 1978, ובשנת 1981 עברו ליישוב הקבע במקום הנוכחי. התושבים מתפרנסים בעיקר מגידול ירקות ופרחים.

 

שדי אברהם – שְׂדֵי אַבְרָהָם הוא מושב ונקרא על שמו של אברהם הרצפלד, מראשי תנועת העבודה. שמו המקורי של המושב בהקמתו היה "יסודות הדרום", לאחר זמן מה שונה ל"שדי אברהם". המושב נוסד בשנת 1981. התושבים עוסקים בעיקר בגידולים חקלאיים.

אנדרטת אוגדת הפלדה

אנדרטת אוגדת הפלדה –  האנדרטה מנציחה את נופלי אוגדה 84 בקרב רפיח ובהמשכו במלחמת ששת הימים. היא העתק של זו שהייתה קיימת בימית עד להריסת העיר עם פינוי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים בשנת 1982. וראו אנדרטת אוגדת הפלדה לצד כביש כרם שלום – סופה

היישובים החדשים בחולות חלוצה שהוקמו לאחר ההתנתקות מגוש קטיף

בני נצרים – היישוב קם לאחר ההתנתקות מגוש קטיף ע"י משפחות מנצרים. בבני נצרים התורה היא מרכז חיי הישוב בלימודה וקיומה. בישוב מוסדות חינוך מגיל הרך עד תיכון. כמו כן קיימים בישוב שירותי ציבור הכוללים מכולת, קופת חולים, מרפאת שיניים, ספריה ומשחקיה. בישוב קימת חקלאות ציבורית וחקלאות פרטית.

 

נווה – נווה הוקם לאחר ההתנתקות מגוש קטיף. אז התגבש גרעין של משפחות שבחרו בחיים ועלו על הקרקע הבראשיתית של חולות חלוצה. אל הגרעין הראשון הצטרפו לאורך השנים עוד עשרות משפחות. החזון של הישוב הוא בניית קהילה תורנית ועל יסודות של יראת שמים, אשר מגמתה הקמת התיישבות חקלאית כערך תורני וכהגשמת חזון תחיית עם ישראל. ביישוב הוקמו מגוון מוסדות חינוך ביניהם מכינה קדם צבאית-"עצם", אולפנה, ישיבה, בתי ספר יסודיים. כמו כן ביישוב יש מקווה נשים וגברים, מדשאות, פארקים, ג'ימבורי וספרייה.

 

שלומית – שְׁלוֹמִית הוא יישוב קהילתי דתי המונה כ-400 נפשות, ושותפים להקמתו מועצה אזורית אשכול, החטיבה להתיישבות, תנועת אמנה והמשרד לפיתוח הנגב והגליל והוקם לאחר פינוי גוש קטיף .

 

להרחבה ראו בני נצרים, נווה ושלומית שבחולות חלוצה למול גבול מצרים

*

סוף