אחד מסוגי צילום אדם הוא צילומי דיוקן (פורטרט) ולרוב נעשה בסטודיו.

 

אחד מסוגי צילום דיוקן הוא צילום "אדם בסביבתו", מדובר על צילום אדם במקום הטבעי בו הוא חי או פועל.

 

סוג צילום זה חביב עלי ולאחרונה אני ממשך לעסוק בו.

 

עד כה, פרסמתי מעט מעבודותיי המוקדשות לאדם בסביבתו
משה כץ אָמָּן פִּסּוּל בִּפְלָדָה בגבעת ישעיהו (אפריל 2022)
האומנית רינה פלג בסדנת הקרמיקה שלה בגלריה לאומנות באום אל פחם (דצמבר 2022).
אדם בסביבתו, אלה אלמוג, פסלת ברשת מתכת בגלריה בבית חשמונאי (מרס 2023)
אדם בסביבתו, יונתן טל צייר ופסל בביתו בקיבוץ רמת דוד (מרס 2023)

 

ביום רביעי 22 במרס 2023 הגעתי לצלם את עמיתי דן גזית, ארכיאולוג חבר קבוץ גבולות.

 

היכרותי עם דן גזית היא רבת שנים.

 

לראשונה הכרתי אותו בסוף שנות ה-80' בעת שירותי כראש מדור דרום בענף תשתית ופריסה באגף התכנון במטכ"ל. אילון ויזן (אז פקח רשות שמורות הטבע ברמת נגב וחבל הבשור) הוא שחיבר בינינו באחד מהסיורים בשטחי האימונים הסמוכים לגבולות.

 

הקשר ביני ובין דן התחדש בשנת 2016, עת התחלתי בטיולי דיווש נגב המערבי ובמיוחד בחבל הבשור .

 

אז דן סייע בתיעוד טיולי הרכיבה. הוא העביר מידע רב שאפשר את לימוד אודות הנגב המערבי ובמיוחד חבל הבשור.

 

מאז, חידוש הקשר בין דן וביני, הוא מנוי על רשימת התפוצה של תיעודי טיוליי וצילומיי. מעת לעת הוא מגיב, שוזר מחוויותיו האישיות על המקום המתועד ולעיתים מציין דבר על אי דיוק בכתוב.

 

באפריל 2021, לאחר תקופת המצור והסגר בעטית מגפת קורונה  הוא אירח אותנו בקיבוצו גבולות וראו קיבוץ גבולות בדיונות שבקצה הארץ הנושבת

 

הביקור בקבוץ גבולות הוא חלק מהמיזם יישובים כפריים – ריכוז ביקורי מפגש/תיור/צילום

 

הוא הסכים ל"התגייס" ולסייע בביקורים וסיורים בנגב המערבי. כך יחד אתו בתיאום מוקדם שלו, יצאנו שלוש פעמים לשטח:
לאתר אנדרטת נירים על אדמות דנגור,  לאנדרטת אוגדת הפלדה לצד כביש כרם שלום – סופה  וגם  ליישובים בני נצרים, נווה ושלומית שבחולות חלוצה למול גבול מצרים (אפריל 2021 )
למושבים שדה נצן ומבטחים שבמישור חוף הנגב (מאי 2021)
קיבוץ ניר עוז שבמישור חוף הנגב מול רצועת עזה וסביבתו הקרובה וגם גן הפסלים בחצר הבית הלבן במשבצת ניר עוז(אוקטובר 2022) 

 

לאחרונה עת התחלתי בסדרת צילומי אדם בסביבתו הצעתי לדן גזית שאגיע אליו לצלם אותו.

 

הוא הסכים!

 

כאמור, ביום רביעי 22 במרס 2023 הגעתי לביתם של דן וניצה גזית.

 

לאחר שיחה קצרה בה סיפרתי להם על מיזם צילום זה, "יצאנו לדרך", יותר נכון התחלנו בצילום.

 

צלמתי את דן בבית, בחצר, ליד תצוגת השרידים הארכיאולוגים ברחבת חדר האוכל ובמחסן השירות שלו.

 

דן גזית, נשוי לניצה  ולהם שתי בנות ובן. שמונה נכדות ונכדים

 

דן נולד בחדרה בשנת 1937.

 

הוא למד בבית החינוך לילדי העובדים על-שם ארלוזורוב ובבית הספר התיכון המקומי.

 

בכיתה ד’ הצטרף לתנועת השומר הצעיר וכחבר גרעין תנועתי שרת בנח”ל.

 

בשנת 1957 הגיע עם גרעין השלמה לקיבוץ גבולות ומאז מתגורר בו וחוקר את הסביבה.

בסוף שנות ה-70 דן סיים בהצטיינות תואר ראשון בארכיאולוגיה ובפרהיסטוריה ובשנות ה-80 גם תואר שני, שניהם באוניברסיטת תל אביב.

 

בינתיים ניהל את בית הספר למבוגרים במועצה האזורית אשכול.

 

בסקר הארכאולוגי לישראל, סקר (ברגל, עם חברים) את שטח מפות אורים וצאלים (ס”ה 200 קמ”ר )

 

הוא גם חפר כמה אתרים עתיקים באזור.

בנוסף הדריך מילואימניקים ברצועת עזה (בהתנדבות בצה”ל) בנושאי ידיעת הארץ.

 

בשנות ה-90 השתתף בצוות מקימי “דרך הבשור” פעל שבע שנים כארכיאולוג המחוז ברשות העתיקות.

 

בשנות ה-2000 למד לתואר שלישי באוניברסיטת בן גוריון (במחלקה ללימודי המזרח התיכון), סיים את לימודיו ומחקרו על חבל הבשור, אך החליט לא הגיש את עבודת הד”ר.

 

בינתיים לימד במוסדות שונים והדריך באזור סיורים לימודיים רבים.

 

כיום דן גזית הוא יועץ-שטח לגופים שונים.

 

כתביו ורשימותיו (מידע ומחשבות) שפורסמו בעבר וחדשות מההווה, מקובצים באתר שהקים בנו ונקרא "אבני גזית" מומלץ לעיין שם!

 

תודה לכם ניצה ודן
שאירחתם אותי

דן שמחתי שהסכמת
להתמסר למצלמה
ושמחתי מאוד לצלם

תודה לך ניצה על הסיוע בצילום

 

 

מקבץ הצילומים להלן הוא של מראות סיבוב בערב חורף במקום מגוריי (שכונת רכס חלילים במבשרת ציון), יום רביעי 15 במרס 2023 .

 

*****

 

אין זה סוד ש"צילום פורטרט" (Portrait), ובמיוחד, "Portrait in situ " כלומר "צילום אדם בסביבתו", הוא סוג צילום חביב עלי.

 

מדובר על צילום אדם במקום הטבעי בו הוא חי או פועל.

 

עד כה, כמעט ולא פרסמתי את עבודותיי בתחום.

 

מעט העבודות שפרסמתי הן
בקור אצל משה כץ אָמָּן פִּסּוּל בִּפְלָדָה בגבעת ישעיהו (אפריל 2022)
האומנית רינה פלג בסדנת הקרמיקה שלה בגלריה לאומנות באום אל פחם (דצמבר 2022).
"צילום פורטרט" של אלה אלמוג, פסלת ברשת מתכת בגלריה בבית חשמונאי (מרס 2023)

 

ביום שבת 11 במרס 2023 הגעתי לצלם את יונתן טל צייר ופסל בביתו בקיבוץ רמת דוד.

 

הפעם לא נדרשתי לשיחה מקדימה בה אכיר את יונתן טל.

 

את יונתן הכרתי בביקור קודם לפני חודש רמת דוד, ביקור במקום ובעיקר פגישה עם הצייר והפסל יונתן טל, ביקור/מפגש שנעשה במסגרת מיזם  ביקורי מפגש/ שיטוט/צילום ביישובים הכפריים

 

שהגעתי אליו בשנית לא נדרשתי לפעול ליצירת האמון ולנכונות להתמסר למצלמה.

 

לאחר הפעם הראשונה שהתארחנו אצלו סכמנו שאגיע לבד לצלם.

 

אל ביתו של יונתן טל הגעתי לאחר סיבוב קטן בקרבת הקיבוץ וראו עמק יזרעאל, העץ של הצנחנים.

 

בתחילה צלמתי את יונתן בחזית ביתו ליד הפסלים שיצר.

 

הצילום העיקרי היה בסלון ביתו בין הציורים הרבים שלו.

 

**********

יונתן נולד בשנת 1941 להורים שהיו מראשוני הקיבוץ להורים ילידי רובנו באוקראינה ובריסק בליטא, חניכי תנועת גורדוניה בפולין.

 

מצעירותו מרד במוסכמות, תכונה שגררה עמה לא מעט עימותים לאורך חייו בקיבוץ ומחוצה לו.

 

יונתן למד תשע שנים בקיבוץ ועוד שלוש שנים נוספות למד נגרות כמקצוע לחיים בבית הספר אורט בנתניה.

 

בשנת 1963 לאחר השירות הסדיר בצה"ל (בחיל השריון) התקבל כחבר בקיבוצו רמת דוד.

 

לאחר מלחמת ששת הימים הצטרף למשרד פרסום "דחף" שם עזר בהכנסת מותג קוקה קולה לישראל.

 

בשנת 1970, בתקופת מלחמת ההתשה, עבד בצוות שהטיס את עובדי שדה הנפט באבו רודס.

 

בהמשך היה בין קומץ האזרחים הראשונים בשארם א-שייך, בה עבד שלוש שנים וחצי בהתפלת מים.

 

לאחר מלחמת יום כיפור, יצא יונתן לבדו להגשמת חלומו הגדול  "מסע סביב העולם" בו פיתח את יכולת ההתבוננות הוויזואלית המופגנת בסגנון ציוריו.

 

בשנת 1977 שחזר לארץ, חידש יונתן את חברותו בקיבוץ רמת דוד ובו משמש כנגר.

 

בילדותו קיבל מהוריו את הספר הגיאוגרפי "טיסות פלא" שהשפיע עליו שנים רבות ובמיוחד בתשוקה לצאת למסעות ברחבי הגלובוס.

 

שנים הסתובב בארץ ובעולם לדבריו הוא בעל שיא עולמי הרשום ב"ספר השיאים של גיניס" כאשר ביקר ב-134 ארצות בחמש יבשות.  עבר 254,000 ק"מ במשך 1377 יום.

 

עוד הוסיף  "רציתי להוכיח שגם קיבוצניק שאין לו כסף יכול לעשות דבר כזה".

 

יונתן התחיל לצייר בגיל מאוחר יחסית כאשר גמר את הרפתקאותיו אותן החל בשנת 1967 וסיים בשנת 1977 עם חזרתו לקיבוץ.

 

ציוריו של יונתן מבוססים בחלקם הגדול על צילומים ממסעותיו בעולם ומארכיון הקיבוץ והמשפחה.

 

לדבריו, "אני מצייר מהווי הקיבוץ ומההווי של החיים שלי. הציורים שלי ריאליסטיים ופיגורטיביים. בכל ציור יש סיפור שכל אדם יכול להבין אותו. הנטייה בציורים שלי היא לחקלאות ולעבר, לחקלאות של פעם שבה עבדו עם הידיים. בתור ילד ראיתי את הוריי שעבדו עבודת כפיים בחקלאות. זו המורשת שהם העבירו אליי ואני מעביר אותה באמצעות הציורים".

 

ציוריו מצוירים בטכניקה של צבעי שמן על בד בגדלים שונים, בסגנון ריאליסטי – צילומי מדויק, באווירה גרוטסקית-סוריאליסטית, שיש בה אהבת אדם, הומור  וביקורת.

 

ציוריו עמוסים בפרטים, בדמויות  הנמצאות בפעילות מתמדת.

 

יצירתו והמוטו המוביל בה הוא של ביקורת של תופעות חברתיות וקיבוציות ללא התנצלות.

 

לדבריו, יצירתו היא ארכיון קיבוצי מצויר, המביט על תחנות החיים בקיבוץ בעין שוחקת, מלטפת ועוקצת.

באפריל 2021 פורסם אלבום ציוריו של יונתן טל המכיל 240 עמודים.

 

בכל עמוד פרוס ציור פרי יצירתו שהתפרסה על 40 השנים האחרונות והעוסקת בעיקר בהווי הקיבוצי ובחיי משפחתו. לכל ציור מצורפים דברי תיאור והסבר של הצייר

 

את הספר הוציא טל לאור לאחר שנפגש עם נדב מן ממעבדת ביתמונה במרחביה שהציע לו לקבץ את ציוריו לספר.

 

לדבריו, "נדב מן עוסק באיסוף תולדות עם ישראל בצילומים ומאתר ביישובים החקלאיים ארכיונים של צילומים מראשית ההתיישבות בארץ הוא הגיע גם לקיבוץ שלי ומצא בו צילומים. בקיבוץ אמרו לו שאני היחידי שמסוגל לפענח מה רואים בצילומים, אז נפגשנו אצלי בבית והוא ראה את הציורים שלי שתלויים על קירות הבית ומיד הציע לי לקבץ אותם לספר. הוא עורך ספרים מקצועי והוא שלח צלם שצילם את הציורים שלי ואני פניתי לבית הדפוס והוצאתי את הספר לאור".

 

האלבום הופק ע"י נדב מן ממעבדת ביתמונה במרחביה, הציורים צולמו ברובם ע"י דוד עינב (דדה) מבית אלפא, העיצוב והתמליל שבין דפי האלבום הם פרי יצירתו של יונתן.

תודה לך יונתן שאירחת אותי

תודה לך יונתן
שאפשרת לי להציץ על עולמך

התרשמתי מאוד מכישרונך

שמחתי לבקר
שמחתי שהתמסרת למצלמה
ושמחתי מאוד לצלם

המעוניינים להכיר עוד את יונתן טל ראו בסרטון 

 

"העץ של הצנחנים" נקרא גם "העץ של חנה סנש".

 

כן, יש עץ שנקרא כך.

 

זהו עץ אלון התבור מרשים הנמצא בתוך כרם זיתים של קיבוץ רמת דוד.

 

העץ נקרא בשם זה כי הוא שימש יעד צניחה במסגרת קורס הצניחה של חיל האויר הבריטי המלכותי שנערך בשדה התעופה הסמוך, "שדה רמת דוד".

 

העץ שימש נקודת ציון לצניחות האימונים של הצנחנים הישראלים חנה סנש, חביבה רייק, אנצ'ו סירני וחבריהם שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה בשנת 1944.

 

מספרים גם שמפקדת הקורס ישבה לצילו בזמן אימוני הצניחה בשדות.

 

העץ נמצא בסמוך לנהלל. בשנות ה-50-60 נקרא העץ בפי ילדי המושב "העץ הבודד".

 

אומרים שמתחתיו התקיים טקס "יום שדה בדד" בקרב ילדי נהלל במסגרת משימות בר/ת-מצווה.

 

ביום שבת, 11 במרס 2023 שהגעתי לביקור ברמת דוד, יונתן טל הוביל בנסיעה בשדות, תוך חציית ערוץ נחל צבי אל העץ.

 

אלה מראות העץ.

העץ שהוא חלק
מתולדות הארץ והיישוב
מרשים!

שמחתי להכיר אותו.

שמחתי להגיע אליו
בשעת אחר צהרים.

תודה לך יונתן טל
שהובלת אותי לעץ

 

"צילום פורטרט" (Portrait), וליתר דיוק, "Portrait in situ " כלומר "צילום אדם בסביבתו", הוא סוג צילום חביב עלי.

 

מדובר על צילום אדם במקום הטבעי בו הוא חי או פועל.

 

הדגש והמיוחד בסוג צילום זה הוא החשיבות של ההיכרות ההדדית, יצירת האמון ונכונות להתמסר למצלמה.

 

לעיתים תחילת תהליך יצירת קשר עם האדם המצולם כרוך במבוכה ולרוב היא מתפוגגת לאיטה.

 

אחריות הצלם היא לבחור את זווית הצילום הנכונה, את התאורה הראויה ואת הקומפוזיציה המתאימה לרבות הרקע של הצילום.

 

עד כה, לא פרסמתי את עבודותיי בתחום למעט שתיים בקור אצל משה כץ אָמָּן פִּסּוּל בִּפְלָדָה בגבעת ישעיהו (אפריל 2022) האומנית רינה פלג בסדנת הקרמיקה שלה בגלריה לאומנות באום אל פחם (דצמבר 2022).

 

ביום שני 6 במרס 2023 הגעתי לצלם את אלה אלמוג פסלת ברשת מתכת בגלריה שלה הנמצאת במושב בית חשמונאי שבמוא"ז גזר.

 

לאחר שיחת היכרות עם אלה אלמוג ובעלה מישקה אלמוג ("המנוע" המנהלי והכלכלי של פעילותה), התחלתי לצלם.

 

להלן מובא מבחר מהצילומים ומידע על הפסלת אלה אלמוג ועל עבודתה.

אלה, ילידת 1959, עלתה לישראל מליטא בשנת 1978.

 

היא עבדה כאחות בבית חולים במשרה חלקית, ופיסלה בזמנה הפנוי.

 

כעבור שלושים שנה כאחות, נאלצה לבחור בין שני המסלולים והחליטה להפוך את האומנות למקצוע.

 

מאז ועד היום, אלה מקדישה את חייה לפיסול.

 

לדבריה, את התשוקה הבלתי מרוסנת ליצור, לבטא משאלות במישוש החומר, לא יכלה עוד למגר.

 

כאמור, אלה מפסלת ברשת ברזל.

 

אגב, זו הפעם השנייה בזמן האחרון שנחשפתי לסוג פיסול זה. הפעם הקודמת היה בביקור/מפגש בקיבוץ יפעת וראו יפעת, שבע טעימות מביקור בקבוץ (פברואר 2023).

 

לדברי אלה אלמוג, סוג זה שונה מכל פיסול שאנו מכירים היות והרשת היא מתכתית אך גם גמישה (דומה לרשת שאנו מכירים בנפות הקמח או המסננות במטבח)

 

לשיטתה, ניתן ברגש ועדינות ליצור בה כמעט כל מה שחפצה נפשנו, וכל זאת על ידי לחיצות ברשת ומתיחות בעזרת כלי עץ או בעיקר בידיים חשופות.

זאת ועוד הפיסול ברשת ברזל מבטא ניגודים מתריסים של שקיפות מול אטימות, גמישות מול קושיות, תוצר של יש מול רעיון חמקמק.

 

שיטת הפיסול ברשת ברזל (מתכת) של אלה אלמוג היא אמנות. בתהליך עבודתה נוצרים פסלי רשת מיוחדים ויוקרתיים במינם.

 

תהליך זה כולל את השלבים הבאים:
הרעיון – קבלת השראה על הפסל הרצוי.
הכנות – הכנת כלים וגודל הרשת.
תהליך הפיסול – הבלטה ולחיצה על רשת המתכת עם הידיים וכלי עץ.
גימור – כיפוף וביטול שאריות חוטי הרשת בקצוות ומדביקה אותם בדבק.

יצירותיה מתבטאים לא רק את רבדי נפשה.

 

אלה יכולה להאזין לרצונו העיצובי של אדם, לרעד הנסתר בקולו, לתנועות הגוף שהיא מכירה על בוריו, וליצור – יש מאין – תוצר המדייק לטעמו.

 

בין הלקוחות רבים שרכשו את יצירותיה של האלה נמנים בכירים במשק הישראלי והבינלאומי.

 

פסליה מוצגים ונמכרים בגלריות בארץ ובחו"ל, במקומות ציבוריים ובתערוכות שזכו לאהדה רבה.

לדברי אלה אלמוג, האומנות שלה הוזנה בחמלה שספחה מהעבודה הקשה בבית החולים.

 

הפיסול בסגנון ייחודי של אלה נובע, בין היתר, מכך  שבאצבעותיה אשר נגעו ברוך באלפי מטופלים במשך עבודתה כאחות.

האתר של אלה אלמוג 

סוף דבר,

תודה לכם
אלה ומישקה אלמוג
שאירחתם אותי בגלריה,
שמחתי להכיר
ושמחתי לצלם!

 

 

פרויקט "שער הירדן" הינו פרויקט המשותף לישראל וממלכת ירדן, להקמת אזור תעשייה ותעסוקה משותף לשתי המדינות.

 

עד הביקור/מפגש טירת צבי, הקיבוץ הדתי הראשון שעלה על הקרקע ב-1 במרס 2023 לא ידעתי עליו.

 

בשעת אחרי הצהרים המאוחרת, לאחר שראינו למרגלות תל מנורה את שרידי בית כנסת מהמאה השישית לספירה עם קטע פסיפס ברצפתו, המשכנו ונסענו מזרחה לכיוון הירדן.

 

עברנו בתוך מטע הדקלים, מולנו נפרשו הרי הגלעד. הגענו לדרך המערכת.

המשכנו בנסיעה דרומה לאורכה של גדר במערכת.

לפתע ראינו את הגשר שחוצה את הירדן.

גשר מרשים הוא חלק מהמיזם אתר תעשייה והתעסוקה "שער הירדן" המשותף של מדינת ישראל, ממלכת ירדן וארה"ב.

 

עלינו לרחבה מול הגשר.

שם קבלנו מלוי גבעון הסבר מפורט על מיזם "שער הירדן".

עלינו למגדל ומאחת ממרפסותיו צפינו מזרחה אל מעבר לגבול אל הרי הגלעד, היישובים הירדנים שלמרגלותיו והשטחים החקלאיים שלהם.

כפי שתואר בתיעוד הביקור/מפגש בטירת צבי, בשעת האור האחרונה במרפסת המגדל סכמנו את יום ביקור/מפגש.

לדידי, הביקור במקום של  "שער הירדן" משתלב במיזם גבולות ישראל – ריכוז הסיורים לאורכם ובאזורם.

להלן המידע אותו שמענו מלוי גבעון אודות המיזם והרחבה נוספת אותה למדתי מהודעות המשרד לשיתוף אזורי והחלטת הממשלה בעניין.

פרויקט שער הירדן הינו פרויקט המשותף לישראל וממלכת ירדן, להקמת אזור תעשייה משותף לשתי המדינות.

 

הרעיון לפרויקט זה עלה לראשונה בהמשך להסכם השלום בין המדינות משנת 1994.

 

מטרת הפרויקט, הממוקם במוא"ז עמק המעיינות, הינה להקים אזור תעשייה משותף, שבצדו הירדני יוקמו מפעלים ישראליים וירדניים, בעוד שצדו הישראלי יהווה עורף לוגיסטי ובסיס להעברת הסחורות לנמלי ישראל.

 

בין הצדדים הוקם גשר למעבר סחורות והולכי רגל, ללא אפשרות יציאה אל המדינה השכנה.

 

הקמת אזור התעשייה נועדה להעמיק את הקשרים הכלכליים והמסחריים בין ירדן לישראל ובהתאם לזאת את שיתופי הפעולה והיציבות באזור.

 

כמו-כן, אזור תעשייה זה נועד להרחיב את אפשרויות התעסוקה עבור תושבי האזור – בישראל ובירדן – ויתרום לחיזוק ופיתוח האזור.

 

אזור התעשייה מבוסס על עיקרון של סחר חופשי בין המדינות וארה"ב, כאשר במסגרתו יינתן פטור ממכס למוצרים שייוצרו באזור התעשייה וייוצאו לארה"ב.

 

בשנת 1998 נחתם הסכם בין ישראל לירדן על הקמת פארק התעשייה (ההסכם אושר ע"י החלטת ממשלה מס. 5069 בשנת 1999).

 

בהמשך להסכם בין המדינות הקצתה ממשלת ישראל שטח של כ-245 דונם באזור קיבוץ טירת צבי עבור התכנון של אזור התעשייה, לרבות דרכים ובניית גשר אשר יחבר בין המדינות.

 

ירדן הקצתה כ-700 דונם ופעלה להשלמת הצד הירדני (בו יקומו המפעלים) של אזור התעשייה, עד להבאתו לשלב האופרטיבי בו הוא מצוי כיום.

 

במאי 2012 התקבלה החלטת ממשלה אשר הוגשה ע"י המשרד לשיתוף פעולה אזורי (בוועדת שרים) להקמת הפרויקט ולהקמת ועדת היגוי לגיבוש אופן הקמתו ותפעולו.

 

בדצמבר 2013 אושרה החלטת ממשלה נוספת להקמת פארק התעשייה.

 

בתוך כך אומצו המלצות הוועדה המרכזיות שעיקרן: פרסום מכרז מנהל מקרקעי ישראל להקמת התשתית, תפעול וניהול האזור באמצעות זכיין, ופיקוח רגולטורי ע"י מנהלת ובניית גשר והקמת מנהלת במימון המדינה.

 

המקור אתר המשרד לשיתוף פעולה אזורי – אזור התעשייה והתעסוקה "שער הירדן"

 

פרויקט זה קפא על שמריו. במשך 25 שנים סבל הפרויקט מעיכובים ממושכים, ככל הנראה על רקע משבר האמון שנוצר בין שתי המדינות, בעיקר במהלך כהונתו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

 

עם הקמתה של ממשלת השינוי הוסרו המחסומים, שאפשרו את התנעת הפרויקט שיטפח יחסי שכנות טובים בין שני העמים ובין שתי הכלכלות, וישמש דוגמה לעמי האזור לשיתוף פעולה לפיתוח אזורי חוצה גבולות.

 

ב-30 ביולי 2022 הממשלה בראשות יאיר לפיד אישרה את הצעת ראש הממשלה והשר לשיתוף פעולה אזורי, להאיץ את יישומו של פרויקט "שער הירדן".

 

בהחלטת הממשלה צוין כי עבודת המטה להכנת ההחלטה ומודל ההפעלה של המסוף נעשתה בהובלת משרד ראש הממשלה והמשרד לשיתוף פעולה אזורי, ובשיתוף משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד החוץ, משרד הכלכלה ורשות שדות התעופה.

 

כמו כן,  בשנים האחרונות קידם המשרד לשיתוף פעולה אזורי, בשיתוף המועצה האזורית עמק המעיינות, את התכניות לפיתוח הפארק, ופעל להתרת חסמים ועדכון הסוגיות התכנוניות והמשפטיות, לרבות בניית הגשר המחבר בין ישראל לירדן המשמש מעבר בין הפארק בצידו הירדני למקבילו הישראלי, שבנייתו החלה בשנת 2015 ובנייתו הושלמה בסוף שנת 2020.

 

עיקרי ההחלטת הממשלה:
קידום הפעלת מסוף פארק "שער הירדן" למעבר להולכי רגל אשר ישמש למעבר נוח ליזמים המתעניינים במיזם המשותף ובאזור התעשייה בצד הירדני.
רשות שדות התעופה תקים ותפעיל את מסוף פארק שער הירדן על  פי המתווה המפורט בהחלטה, בכפוף להסכמות תקציביות ולאישור ועדת הכלכלה של הכנסת
המסוף יכלול מבנה לאירוח אנשי עסקים ואורחים שיגיעו מהצד הירדני למטרות עסקיות.
בחינת הקמה מיידית של מתחם הכניסה והמבנים הנדרשים לגורמי התפעול בפארק, תוך הקצאת משאבים לפעולות משלימות.
יגובש מתווה לפיתוח המיזם בצד הישראלי בטווח הבינוני והארוך אשר ייבחן לאחר יישום השלב הראשון.
קידום, פיתוח והפעלת הפרויקט יעשו בתיאום ושיתוף עם ממלכת ירדן ובהסכמה הדדית על מטרות הפרויקט והיבטי ההפעלה שלו.

 

הודעות דוברות משרד ראש הממשלה הממשלה החליטה על האצת הפעולות ליישום פרויקט "שער הירדן" – אזור התעסוקה והתעשייה המשותף לישראל ולירדן

הקמת אזור התעשייה המשותף מובלת על ידי משרד ראש הממשלה, ביחד עם משרד החוץ, משרד הכלכלה, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, רשות המיסים, תחבורה, משרד רה"מ החליפי, וכן משטרה, מל"ל וצה"ל

 

אזור התעשייה ישתרע משני עברי נהר הירדן, בצד הירדני ובצד הישראלי, כשכל מדינה שומרת על ריבונותה.

 

האזור עצמו יוקף גדר, ויתנהל כמעין מובלעת – העובדים הירדנים והישראלים יוכלו להיכנס, כנראה ללא דרכונים, ולעבור בחופשיות על הגשר המחבר את שני צדדיו של אזור התעשיה.

 

עם זאת, אזרחי מדינה אחת לא יוכלו לצאת לשטחה של השנייה, מחוץ לשטח המובלעת של אזור התעשייה.

 

הכוונה היא למקסם את היתרון היחסי של שתי המדינות: כוח אדם זול בצד הירדני, והון, טכנולוגיה ויזמות בצד הישראלי.

 

במקום שמפעלים ישראלים, עתירי עבודה זולה, יוקמו בסין או בטורקיה, קמה עתה האפשרות להקים אותם על הגבול של ירדן-ישראל.

 

יתרונות נוספים הם חיבור של התעשיה הירדנית למוצא לים התיכון, דרך נמלי אשדוד וחיפה הישראלים, וגם יבוא לישראל דרך נמלי מדינות המפרץ – ומשם בדרך היבשה עד לשער הירדן.

 

לצד היתרונות הכלכליים, יש לאזור התעשייה גם יתרונות מדיניים חשובים, בשל הידוק הקשרים הכלכלים של ישראל עם שכנותיה, ויצירת תלות הדדית בינהן.

הפעלת אזור התעשייה המשותף עוררה קשיים וסוגיות לליבון כמו שאלת הכניסה לאזור, מכס ומיסוי, הסמכויות שיהיו למשטרה או לצבא בתוך שטח המובלעת.

 

אזור התעשייה ינוהל בידי רשות שדות התעופה, אבל לא כמסוף גבול אלא כאזור תעסוקה.

 

המדינה תעביר תקציב יעודי לרש"ת לשם כך.

מבט מזרחה
אל מעבר לגבול 

ביקורת על מיקום המיזם – לטענת עורכי תכנית אב לשיקום וטיפוח נהר הירדן הדרומי וסביבתו שפרסמה מנהלת שיקום נהר הירדן בשנת 2019, קידום פרויקט "שער הירדן" לרבות פיתוח האתר ודרכי הגישה אליו, כולל דרך 667 וגשר חדש מעל הנהר, עלולים לפגוע קשות בנוף הפתוח במרחב הדרומי של התכנית.

 

לדעת עורכי התכנית, מבחינה תכנונית-סביבתית עדיף היה שפיתוח מעין זה יתרכז באזור מופר – במעבר הגבול "נהר הירדן" תוך ניצול הפיתוח באזור גשר שיח' חוסיין הקיים, ולא יפותח אזור חדש בשטחים פתוחים ערכיים שאינם מופרים.

ערב בא

סוף דבר,

הביקור במקום היה
הפתעה מעניינת ובלתי צפויה

*****

למדנו עוד על פרויקט מעניין
שמוקם בגבול של שלום

****

על השמחה של
סיום הביקור בטירת צבי, בכלל
ובמקום זה בשעת ערב בפרט
ניתן ללמוד מצילום זה
שנעשה לפני הפרידה

תודה לכם
משה יורב, ראובן אור,
לוי גבעון ונילי בן ארי
שהחלטתם לסיים את
הביקור אצלכם
במקום זה מעורר השראה
ומעורר תקווה לשלום

*****

מי ייתן וקידום
מימוש הפרויקט ימשיך ויתקדם
ובעוד מספר שנים
נראה מקום שוקק חיים!

 

קיבוץ טירת צבי הוא אחד מבין ארבעת קיבוצי תנועת הקיבוץ הדתי הנמצאים בדרום עמק בית שאן

 

קיבוץ טירת צבי הוא אחד מבין ששת קיבוצי תנועת הקיבוץ הדתי הנמצאים בתחום המועצה האזורית עמק המעיינות

 

קיבוץ טירת צבי הוא הוותיק מבין השישה באזורו וגם הקיבוץ הדתי הראשון שעלה על הקרקע עוד לפני שאר קיבוצי תנועת הקיבוץ הדתי שהוקמו בתקופת היישוב טרם הקמת המדינה, במישור חוף יהודה, בגוש עציון ובמערב הנגב.

 

חמשת  הקיבוצים האחרים, השכנים, "צעירים" והוקמו אחרי טירת צבי (1937) והם שדה אליהו (1939), עין הנצי"ב (1946), שלוחות (1948), מעלה גלבוע (1962), ומירב (1982) .

 

ביום רביעי 1 במרס 2023, במסגרת מיזם יישובים כפריים – ריכוז ביקורי מפגש/תיור/צילום  ביקרנו בקיבוץ.

 

באזור טירת צבי טיילתי ברכיבה על אופניים עם חברי לוי אבנון, לפני שמונה שנים, עמק המעיינות מחמדיה לטירת צבי וחזרה (מרס 2015). אז לא נכנסנו לתחום הקיבוץ אלא רכבנו בשטחים החקלאיים שסביבתו.

 

הרעיון לבקר בטירת צבי עלה באביב תשפ"ב (מאי 2022) לאחר פרסום ביקור/מפגש קבוצת יבנה, בין חלוצות ההתיישבות הדתית שיתופית

 

אז פנו אלי חברי טירת צבי נילי בן ארי וראובן אור האחראי על ארכיון הקיבוץ. הם כתבו לי שאני טועה. לדבריהם, קיבוצם הוא הקיבוץ הדתי הראשון שעלה לקרקע, מספר שנים לפני קבוצת יבנה.

 

הם ביקשו שאתקן את מה שכתבתי ואציין שקבוצת יבנה עלתה לקרקע מספר שנים אחרי טירת צבי. לכן, היא בין חלוצות ההתיישבות הדתית שיתופית ולא הקיבוץ הדתי הראשון שעלה לקרקע.

 

הייתי במבוכה! עניתי להם שכתבתי מה שאמרו לי אנשי יבנה שאירחו אותי ואיני מתכוון להיות "שופט" בוויכוח.

 

הוספתי שאם הם מעוניינים שאכתוב שקיבוצם הוא הקיבוץ הדתי הראשון, אזי אוכל לעשות כך אם הם יזמינו אותי לביקור אצלם ויספרו לי אודות הקמת קיבוצם.

 

מאחר והדו שיח איתם התנהל בקיץ, סכמנו שנתאם מועד לביקור אחרי חגי תשרי תשפ"ג (אוקטובר 2022).

 

בינתיים במשך הקיץ הסתבר "שהעולם קטן".

 

בזמן ביקור בכפר עציון (תצפיות בגוש עציון ערב קיץ תשפ"ב) עם חברי יאיר פז, פגשתי במקרה בכפר עציון את משה יורב, אף חבר קיבוץ טירת צבי. ביתו של משה, נעמה היא רעייתו של יגאל עם פז בנו של חברי יאיר פז.

 

סיפרתי למשה יורב על הדו שיח עם נילי בן ארי וראובן אור. מאחר ומשה עובד בארכיון טירת צבי הצעתי שהוא יצטרף לארגון ביקור/המפגש.

 

כך היה, לאחר מספר חודשים, לאחר השהיות קבענו מועד שאגיע עם חבריי.

 

כאמור, הגענו לטירת צבי ביום רביעי 1 במרס 2023.

 

היינו שבעה אנשים: ניר עמית (שער העמקים), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), אמיר יגאל (מעלה גמלא), גדעון ביגר (ירושלים) ואני (מבשרת ציון).

 

הביקור בקיבוץ ובסביבתו היה ארוך, ראשיתו בשעת בוקר וסיומו בשעת אחר הצהרים המאוחרת, אחריה עוד המשכנו לתור עד רדת הערב בשער הירדן מעל גדת הירדן סמוך לגבול. סיימנו בחשיכה!

 

בשעת בוקר הגענו לטירת צבי.

 

בתחילה, בלי תכנון מוקדם, היקפנו בנסיעה את הקיבוץ סביב סביב. לא מצאנו את הדרך למגרש החנייה המרכזי כי כביש הכניסה המרכזי נמצא בשלבי חידוש ונראה היה שהוא חסום.

 

שהגענו שוב לשער, משה יורב הנחה אותנו איך להגיע. ממגרש החנייה הוא הוביל אותנו לבית המדרש ע"ש צבי הירש קלישר שנמצא בבניין ששימש בעבר את המרפאה.

 

באולם בית המדרש חיכתה לנו הפתעה שלא ציפינו לה, ארוחת בוקר.

 

בינתיים הגיעו למקום גם נילי בן ארי, ראובן אור (האחראי על הארכיון), לוי גבעון (הוא גם מורה דרך).

 

אחרי שיחת הפתיחה וארוחת הבוקר, התפנינו לשמוע את המארחים.

 

בתחילה ראובן אור סיפר לנו על הקיבוץ: מקור שמו, על העלייה על הקרקע ועל הימים הראשונים שלו.

 

ראובן גם ציין את שני האירועים הביטחוניים המשמעותיים בעשור הראשון לקיומו של הקיבוץ: הראשון, התקפת כנופיית ערבים חמושה ומאורגנת מצפון השומרון בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט כשמונה חודשים לאחר הקמתו; והשני, תקיפת "צבא ההצלה" של קאוקג'י את טירת צבי במלחמת העצמאות, עוד בטרם הקמת המדינה ופלישת צבאות מדינות ערב אליה.

 

בינתיים הצטרפו לשיחה גם יזרעאלה כספי שהגדירה עצמה בת המחזור השלישי של ילדי טירת צבי  ובני מור שהוא חברו של מאיר רזניק.

 

בהמשך הגיע יגאל שפילמן, מנהל הקהילה ומזכיר הקיבוץ.

 

לאחר שסיפר לנו אודותיו, משפחתו והגעתו לקבוץ בשנת 2010, הוא דיבר  על דמותו דמוגרפי ואופיו החברתי והכלכלי של הקיבוץ שמוגדר היום קיבוץ דתי מתחדש

 

הוא הרחיב על המשבר שעבר הקיבוץ בראשית שנות ה-90 בעטיו עזבו את הקיבוץ 20 משפחות מרכזיות ועל הירידה והצמצום הדמוגרפי שהוביל לכך שהיום חסר בקיבוץ עשור של בני 50 – 60.

 

הוא סיפר גם על התחלת היציאה מהמשבר בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000, על ההרחבה וקליטת תושבים חדשים, על תהליך איחוד סטטוס וקליטת התושבים לחברים בקבוץ בשנים 2021 – 2022.

 

יגאל סיפר לנו על הדמוגרפיה הנוכחית, על התעסוקה של חבריו, על הבסיס הכלכלי של הקיבוץ, ועל תכנית בניין עיר (תב"ע) של הקיבוץ .

 

לסיכום לבקשתנו, הוא ציין מהם ארבעת האדנים, בנוסף לזה הכלכלי, עליהם עומד הקיבוץ.

 

לאחר מכן, גליה חורין, רכזת החינוך של הקיבוץ,  סיפרה לנו על  מערכת החינוך הקהילתי הבלתי פורמלי של הקיבוץ.

 

סיימנו את המפגש בבית המדרש ויצאנו לתור בחצר הקבוץ.

 

הגענו לבית הכנסת. בחזית הבניין התבוננו בקטע רצפת הפסיפס של בניין, כנראה מבית כנסת מהמאה השישית לספירה מתקופת המשנה והתלמוד שנמצא על תל מנורה סמוך לקיבוץ.

 

בכניסה לקבוץ פגשנו את נחום יוסף רום שהוא שליח הציבור. יחד איתו נכנסנו לתוך בית הכנסת. נחום הפליא בקולו וריגש אותנו שהשמיע לנו את התפילה הקצרה לשלום המדינה.

 

המשכנו בסיור והגענו לחצר הקטנה של המוצגים הארכיאולוגים שנמצאו בקרבת הקיבוץ : אבני ריחיים, שעון שמש, גלוסקמה, אבני מיל, מפרכה (של זיתים) ומשקולת של בית הבד.

 

המשכנו עוד ועצרנו ליד מבנה מדרש הראשון ע"ש הרב צבי הירש קלישר שנמצא ב"בית ראשונים".

 

שעת צהרים הגיעה. הוזמנו לסעוד את ארוחת הצהרים בחדר אוכל.

 

אחרי הארוחה המשכנו בשיטוט ובשיאו הגענו למבנה בו שוחזרה הטירה בו הוקם הקיבוץ.

 

שם שמענו ברחבה מפי לוי גבעון אודות הקמת הקיבוץ ועל שני האירועים הביטחוניים בעשור הראשון לקיומו, והעיקריים כפי שצוין לעיל הראשון, התקפת הקיבוץ על ידי כנופיית מחבלים ערבים חמושה ומאורגנת מצפון השומרון בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ב-28 בפברואר 1938, כשמונה חודשים לאחר הקמתו; והשני, תקיפת "צבא ההצלה" של קאוקג'י את טירת צבי במלחמת העצמאות, ב-ו' באדר תש"ח, 16 בפברואר 1948, עוד בטרם פלישת צבאות מדינות ערב למלחמה.

 

המשכנו וצעדנו, לעבר הבניין הצנוע של הארכיון והמוזיאון הקטן הצמוד.

 

שם ראינו צילומים מהימים הראשונים, את נס הקוממיות, מעט מסמכים. גם שוטטנו בין המוצגים מהעבר.

 

המשכנו הלאה, התכנסנו לכלי הרכב ונסענו לעבר תל מנורה (בעבר נקרא תל פרג') שם  נמצאו שרידי יישוב מתקופת המשנה והתלמוד; נמצא בו בית כנסת מהמאה השישית לספירה עם קטע פסיפס ברצפתו.

 

המשכנו ונסענו מזרחה לכיוון הירדן. עברנו בתוך מטע הדקלים, מולנו נפרשו הרי הגלעד.

 

הגענו בנסיעה לאורך דרך המערכת דרומה עד שער הגשר שחוצה את הירדן. גשר מרשים הוא חלק מהמיזם אתר תעשייה והתעסוקה "שער הירדן" המשותף של מדינת ישראל, ממלכת ירדן וארה"ב.

 

שם קבלנו מלוי גבעון הסבר מפורט על מיזם "שער הירדן".

 

עלינו למגדל ומאחת ממרפסותיו צפינו מזרחה אל מעבר לגבול אל הרי הגלעד, היישובים הירדנים שלמרגלותיו והשטחים החקלאיים שלהם.

 

בשעת האור האחרונה במרפסת המגדל סכמנו את יום ביקור/מפגש.

 

לפני שיצאנו לדרך חזרה, זכינו אף לשי קטן מהמארחים: חבילת תמרים.

 

בנסיעה בחושך חזרנו לחצר הקיבוץ, נפרדנו מהמארחים ויצאנו שמחים איש איש בדרכו לביתו.

להלן מובאים המידע אותו למדתי טרם הביקור,
מפות שהוכנו לצורך התיעוד,
המידע הרב ששמענו מפי המארחים שלנו ורובו מופיע באתר הקיבוץ.
בתיעוד משולבים צילומים רבים שנעשו במהלך הביקור/מפגש/סיור
וגם צילומים מן הארכיון של הקיבוץ אותם שלח לי באדיבותו משה יורב.

התחלה מהסוף,
מזכרת מאנשים
שאירחו אותנו

גיאוגרפיה:
מיקום טירת צבי

אזור הגיאוגרפי,
הקצה הדרום מזרחי והנמוך
של בקעת בית שאן
שהיא חלק מבקעת הירדן,
215 – מ' מתחת לפני הים

ב-22 ביוני 1942 נרשמה בקיבוץ הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה עד כה במזרח התיכון, ההמוספירה המזרחית הכוללת את אירופה והמזרח התיכון – 54 מעלות צלזיוס.

איתור טירת צבי
למול הרי גלעד שבעבר הירדן

בקצה כביש 6678,
כ-2 ק"מ מדרום לשדה אליהו,
קצת יותר מק"מ וחצי
ממערב לגבול ישראל – ירדן,
כ-1 ק"מ מצפון למוצא נחל בזק לירדן ,
כ-3 ק"מ ממזרח לכביש 90 

טירת צבי נכלל
בתחום המועצה האזורית עמק המעיינות 

טירת צבי הוא הקיבוץ הראשון שעלה על הקרקע במסגרת תנועת הקיבוץ הדתי.

 

מייסדיו חלמו לבנות קיבוץ שמשלב בתוכו חיי תורה ועבודה במסגרת של גוש קבוצים דתיים שיבססו מוסדות חינוך תרבות וכלכלה משותפים.

 

טירת צבי הוקמה בכ"א תמוז תרצ"ז (30.6.1937) בזמן שהוקמו יישובי "חומה ומגדל".

 

הקמת הייתה אחרת מזו של יישובי "חומה ומגדל". הם הוקמו במהירות (לרוב במהלך יום אחד), כשחומרי הגלם להקמת החומה, המגדל והצריפים הראשונים הוכנו מראש והובאו למקום הקמת היישוב.

 

מקימי הקיבוץ היו כ- 100 חברים מקבוצות ההכשרה של תנועת הפועל המזרחי: שח"ל ברחובות (שהגיעו בעיקר ממזרח אירופה), וכן  בוגרי קבוצת רודגס בפתח תקווה וקבוצה שהוכשרה בכפר יעבץ (שחבריהן בעיקר יוצאי גרמניה).

 

לעליה על הקרקע, קדם מאבק עם מוסדות הישוב. שטח קרקע שהובטח ליד בית שאן, נמסר לשומר הצעיר.

 

כדי לקבוע "עובדות בשטח", עלו כ 10 מחברי רודגס בתחילת ניסן תרצ"ו, לחווה פרטית ליד בית שאן, אותה קראו "בית יהודה". מיד לאחר הפסח, פרץ "המרד הערבי" (מאורעות 36), והמוסדות כפו על הקבוצה להתפנות לבית אלפא.

 

בבית אלפא, נשארה קבוצת חלוץ קטנה שהכשירה את עצמה לעליה על הקרקע.

 

במקום המיועד להתיישבות, כ 10 ק"מ מדרום לבית שאן, נמצאה חווה חקלאית שהוקמה ע"י מוסא אל עלמי, מחברי הועד הערבי העליון, שלאחר הפסדים, נמכרה ע"י "מתווכי קש"  לקק"ל.

 

במרכז החווה ניצב מבנה דו-קומתי בנוי לבני בוץ, שכונה ע"י המתיישבים "הטירה", החווה הוקפה בחומת לבני בוץ .

 

הטירה העניקה למקום את שמו בתוספת "צבי" על שם הרב צבי הירש קלישר, מראשוני הציונות הדתית במאה-19.

 

טירת צבי היה הישוב הראשון שהתיישב מדרום לבית שאן ובמשך שנים רבות, סימן את גבולה הדרומי של בקעת בית שאן

 

להרחבה אודות תולדות טירת צבי ראו באתר הקיבוץ.

טירת צבי היה ועדין יישוב ספר

בשני העשורים הראשונים
טירת צבי היה יישוב ספר
בגבול "המשולש"
בין בקעת בית שאן,
בין הגדה המערבית
ובין עבר הירדן

תמונת הרב קלישר, צויירה ע"י נעמה פז (יורב, ביתו של משה יורב) על פי הצילום בספר דרישת ציון.

הקיבוץ קרוי על שם הרב צבי הירש קלישר,

 

הרב צבי הירש קלישר, 1795 – 1874 היה מגדולי הרבנים באירופה במאה ה-19, ומנהיג רב פעלים בתנועת התחייה הלאומית של ישראל היה רב בעל השכלה רחבה בתחומים רבים, שנמנה עם מבשרי הציונות.

 

יותר מחמישים שנה שימש כרבה של קהילת טורן בפולין שלא על מנת לקבל פרס.

 

הוא לחם בתנועת הרפורמה ביהדות.

 

הוא טען טען שגאולת ישראל לא תבוא באופן ניסי בלבד אלא שלב ראשון שלה צריך להיות עלייה לארץ, התיישבות בה וקיום המצוות התלויות בארץ.

 

ב-1860 הצטרף לאגודה שפעלה להתיישבות בארץ וב-1862 הוציא לאור את ספרו "דרישת ציון".

 

קרא להשתחרר מן החלוקה ולהקים בית ספר חקלאי בארץ ישראל.

 

כאשר הוקם בית הספר החקלאי מקוה ישראל ב-1870, הזמין מייסדו קרל נטר את הרב קלישר להצטרף לצוות המוסד, אך הדבר לא יצא אל הפועל.

 

כמה מרעיונותיו שימשו יסוד לתנועת "חיבת ציון", שקמה ברוסיה בשנת 1881.

ימים ראשונים

ההתקפה על טירת צבי בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט

 

ב-28 בפברואר 1938, כשמונה חודשים לאחר הקמתו, הותקף הקיבוץ על ידי כנופיית מחבלים ערבים חמושה ומאורגנת מצפון השומרון, שהשתייכה לפלג של מוג'אהדין.

 

כחודש לפני כן, פשטה כנופיה זו על תחנת משטרה בריטית שנקראה תחנת חנאזיר (או חונזיר), הסמוכה לטירת צבי ושדדה את מחסן הנשק והתחמושת.

 

התקיפה התנהלה תחת פיקודו של אחד מראשי הכנופיות הערביות בארץ דאז – שייח' עטיה.

 

התקיפה החלה מ-22:30 בלילה ונמשכה עד חצות. תוכניתם של התוקפים הייתה לפרוץ בחשאי את גדר התיל שהקיפה את היישוב, לזחול עד לחומה, מלבני בוץ בגובה של כשני מטר, שהקיפה אותו ולנפץ את הזרקור, ומשם לתקוף את פנים היישוב.

 

התקיפה הצליחה בתחילתה, והלוחמים הערביים הגיעו עד לחפירה ולחומה וניפצו את הזרקור.

 

ניסיונות האיתות ליישובים הסמוכים כשלו בתחילה בשל ניפוץ הזרקור.

 

באמצעות פנס-איתות הצליחו לתקשר עם בית יוסף הסמוך רק ב-23:00;

 

רכב המשמר הנע שיצא מגוש חרוד לעזרה שקע בבוץ בדרך ליישוב והגיע רק עם בוקר.

 

מגיני היישוב הצליחו להכריע את המערכה בכוחות עצמם באמצעות רימונים שהושלכו לעבר התוקפים וירי מאורגן היטב לעבר הכוחות שהמשיכו לנסות ולפרוץ לתוך היישוב.

 

לבסוף נהדפה כנופיית הלוחמים והם נסוגו.

 

עד סוף תקופת המאורעות לא ידעו יישובי עמק בית שאן התקפות ישירות.

בימיו הראשונים של הקיבוץ את תפקיד המוכתר, אחראי קשרי החוץ, מילא בתחילה חבר קיבוץ עין חרוד, גרשון ריטוב.

 

הקיבוץ הדתי הצעיר רצה שגם תפקיד זה יאויש על ידי חבר דתי.

 

חברי הקיבוץ זכרו את יהושע ברוכי שבהיותו חבר רודגס התיידד עם הפועלים הערבים, והזמינו אותו להצטרף אליהם ולמלא את התפקיד, הדורש קשרים תדירים עם ערביי הסביבה.

 

כעבור מס' חודשים, מינתה אותו הקרן הקיימת לישראל באופן רשמי למוכתר הקיבוץ.

 

כמוכתר, קיים ברוכי מערכת יחסי שכנות עם ערביי בית שאן ובייחוד עם הבדואים יושבי העמק.

 

בתוקף תפקידו, עמד בקשרים הדוקים עם השייחים ראשי השבטים והיה מרבה לבקר במאהלים שלהם והם הזמינו אותו להשתתף בשמחותיהם.

 

כמו כן, ברוכי היה איש הקשר של הקיבוץ עם הממשל הבריטי והמשטרה.

 

ב-1943, אחרי רצח חבר הקיבוץ שלמה שכטר תוך-כדי סכסוך עם בדואים על קרקעות, הזמין ברוכי את שבט הרוצח לטקס סולחה בקיבוץ בהתאם למנהגי הבדואים.

ההתקפה על טירת צבי במלחמת העצמאות

 

ב-16 בפברואר 1948 התקיף גדוד הירמוך הראשון של 'צבא ההצלה', בפיקודו של מוחמד צפא, את קיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן.

 

חודש קודם ב-20 בינואר 1948 חצה גדוד הירמוך הראשון של 'צבא ההצלה' את גשר דמיה בשיירה ארוכה והתמקם בסביבות טובאס, בעוד הבריטים מתעלמים מכך. הש"י של ההגנה עקב אחרי תנועות אלה והודיע כי התקפה גדולה עומדת להיות על טירת צבי ומטרת הערבים היא ללכוד את טירת צבי ולהשתלט במהרה על כל יישובי עמק בית שאן.

 

מצב חירום הוכרז בכל יישובי העמק בכלל ובטירת צבי בפרט. תוכניות ההגנה נבדקו ושופרו. הוקמו עמדות חדשות ושופרו ישנות. נחפרו תעלות קשר לעמדות. נמתחו גדרות תיל וזמן קצר לפני ההתקפה נמתחה גדר נוספת. למפקד המקום ניתנו סמכויות רחבות ואיש לא יצא מהמשק ללא רשותו. נערכו תרגילים לאיוש מהיר של קו ההגנה ותמרוני התגוננות. בגלל מצב החירום היה צורך להמשיך בעבודות גם בשבת. הדבר הובא להחלטת החברים שהחליטו פה אחד להמשיך בעבודות גם בשבת.

 

בחצות הליל של 15 – 16 בפברואר קלטה יחידת ההאזנה של ההגנה שישבה במרכזת הטלפונים בעפולה, שיחות טלפון מג'נין לבית שאן: "השייח' יצא לדרך, הכל מוכן" ומג'נין לשכם: "הלילה יירד גשם חם ליד בית שאן". משיחות אלה הגיעו למסקנה כי באותו לילה יתקוף צבא ההצלה את טירת צבי.

 

מיד כשנתקבלה הידיעה בטירת צבי על ההתקפה הממשמשת ובאה החלו להעיר את כל אנשי המשק בחשאיות גמורה כדי להעלים תנועות אלה מהמתקיפים. תוך זמן קצר היה קו ההגנה מוצב והעמדות מאוישות.

 

בשעה 02:45 פתחו הערבים באש על קיבוץ עין הנצי"ב ופוצצו גשרים בסביבה כדי להפריע לתגבורות להגיע לטירת צבי.

 

סמוך לשעה 04:00 החלה הפגזת מרגמות על טירת צבי, וכן על הקיבוצים השכנים שדה אליהו ועין הנצי"ב. התוקפים ירו כשלוש מאות פגזים. פגז אחד פגע בתקרה של בית הילדים אך אף ילד לא נפגע. אש מקלעים נפתחה מתל אבו פרג' (היום נקרא תל מנורה), הנמצא כ-400 מטר צפונית-מערבית לקיבוץ. מיד החלה ההתקפה מכל הכיוונים. המגינים לא השיבו אש עד שהערבים התקרבו לגדר ואז ירו בהם מכל כלי הנשק שעמדו לרשותם. המתקיפים הצליחו לחתוך את הגדר, אך אז נתקלו בגדר תיל חדשה, שלא ידעו על קיומה, ובאש הכבדה שירו המגינים.

 

בסביבות השעה 06:30, בעוד ההתקפה נמשכת, החל לרדת במקום גשם שוטף. הגשם גרם למעצורים בכלי הנשק, ומפקד המקום ריכז במקום מואפל קבוצת חברות שניקו את הנשק והחזירו אותו מיד לעמדות. לערבים לא הייתה אפשרות דומה. תוך כדי ההתקפה נהרג חבר הקיבוץ נפתלי פרידלנדר שהפעיל מקלע לואיס. כוח סיוע ראשון של "ההגנה" יצא משדה אליהו נתקל בחסימה ערבית ושב על עקבותיו. כוח מפלוגה ד' של הגדוד הראשון של הפלמ"ח, עליו פיקד ישעיהו גביש, הגיע מקיבוץ מסילות ופתח באש על הערבים בתל אבו פרג'. כוח נוסף, שכלל מחלקה מקורס מ"כים חי"ש של גדוד 14 של חטיבת גולני, שהגיע מעין הנצ"יב, תקף בדרכו את היחידות הערביות אשר באותו שלב החלו נסוגות .

 

בשעה 08:00 הגיע כוח בריטי מבית שאן והורה למוחמד צפא להתפנות מהמקום. צפא הסכים בתנאי שהבריטים יפתחו על גדודו באש והוא יוכל לתרץ את נסיגתו בלחץ הבריטים. בקשתו נענתה וב-11:30 נסוג צבא ההצלה מהאזור.

 

הבריטים ביקשו מחברי הקיבוץ לעזור בפינוי 57 הגופות של החללים הערבים בעזרת כלי רכב. בכל השטח היו פזורים בבוץ רובים, מקלעים, פגזים, רימונים, תחמושת רבה וחומרי נפץ.

לאחר מלחמת העצמאות, החל המשק להתבסס.

 

אחרי מלחמת ששת הימים נפתח הגבול ובטקס רב רושם, העניקה טירת צבי את מפתח העמק לכפר מחולה שעלה על הקרקע כ 5 ק"מ מדרומה.

 

בשנים 1968-1970, התחוללה באזור מלחמת ההתשה שכללה הפגזות, מיקוש דרכים ושדות וניסיונות חדירה לתוך הישוב.

טירת צבי כיום 

טירת צבי היום הוא קיבוץ דתי מתחדש 

 

בראשית שנות ה-90 עבר הקיבוץ משבר חברתי בעטיו עזבו את הקיבוץ 20 משפחות מרכזיות.

 

בשנת 1987 כלל הקיבוץ 932 נפש ובשנת 1993 כלל היקבוץ 640 נפש.

 

הצמצום הדמוגרפי הוביל לכך שהיום חסר בקיבוץ עשור של בני 50 -60.

 

משנות ה 2000, החלו בטירת צבי הליכי הפרטה ושינוי אורחות חיים שהובילו את טירת צבי להיות קיבוץ מתחדש

 

היציאה מהמשבר הדמוגרפי החלה לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21.

 

בשנת 2008 שווקו 60 מגרשים ואז הגיעו לקיבוץ משפחות צעירות חדשות. מאז גדל בקיבוץ עשור של בני 40 – 50. המצטרפים לקבוץ היו במעמד של תושבים, חברים בקהילה אבל לא חברי קבוץ חברי האגודה השיתופית החקלאית  (אגש"ח).

 

לקראת סוף העשור השני הוחלט בקיבוץ לפעול להרחבת מספר חברי הקיבוץ על ידי צירוף התושבים בתהליך של איחוד סטאטוס. תהליך זה נעשה תוך מספר ויתרים מצד חברי הקיבוץ ובעקבותיו הצטרפו בשנים 2021 – 2022, 120 חברים חדשים.

דמוגרפיה –

בטירת צבי מתגוררים היום 936 נפש מתוכם
362 הם חברים,
37 הם תושבים,
320 ילדים ונוער (א' – י"ב),
100 פעוטים
והשאר תושבים זמניים ועוד

חינוך

בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, הצטרפו ילדי טירת צבי לבית הספר המשותף של הקיבוץ הדתי בעמק בית שאן.

 

היום תלמידי בית הספר היסודי לומדים בבתי ספר שקד ושדות ותלמידי חטיבת הביניים והתיכון בבית הספר בשדה אליהו.

 

מערכת החינוך הבלתי פורמלי 

מאז שנת 1977 עברו הילדים ללינה בבית ההורים.

 

לאחר ביטול בתי הילדים התפתחה מערכת חינוך משלים שהיא מערכת חינוך בלתי פורמלית מגוונת המעשירה את הילדים בערכי פרט וחברה, אומנויות ואהבת העם והארץ.

 

מערכת החינוך הבלתי פורמלית בקיבוץ טירת צבי מרכזת את כל הפעילות שאחרי שעות הלימודים.

 

חזון המערכת ומטרת העל שלה מוגדרת במשפט: "הגעה לכל ילד" "חינוך הנער ע"פ דרכו".

 

למעשה עוסקת המערכת במגוון נושאים רחב גם מעבר להגדרות של חינוך בלתי פורמלי

 

למעשה מערכת זו הביטוי המודרני למערך החינוך בקיבוץ הישן של שנות ה-50-60-70-80 שהתבסס על בתי ילדים בלינה המשותפת.

 

במערכת ארבע קבוצות גיל (תלתון): צעיר לכיתות א-ג, בוגר לכיתות ד-ו, חטיבת הביניים, כיתות ז-ט , ותיכון.

 

התלתונים פועלים במסגרת בית ילדים המכיל בתוכו את כל הפונקציות הנדרשות לקיים עם הילדים פעילות איכותית חינוכית הוא מאפשר גם לקיים ארוחות בבית הילדים ובחודשי הקיץ להתקלח כחלק מפעילות רחצה. לא ניתן כיום לישון בבית הילדים ואין הוא בנוי לכך כבר .

 

החטיבה והתיכון מייצרים לעצמם את המסגרת בעזרת רכזים (מדריכים) המנחים את הפעילות לאורך השבוע ובחופשים.

 

חזון המערכת ומטרת העל שלנו מוגדרת במשפט:"הגעה לכל ילד" "חינוך הנער ע"פ דרכו".

 

ממטרה זו נגזרת דרך הפעולה של הצוותים השונים שבה מושם דגש רחב על מציאת מקום לכל ילד והתאמת התוכנית לרצונו. יכלת הצוות להכיר את הילד ברמה מעמיקה ולסייע במידת הצורך בבניית פעילות מתאימה, העצמה, או חיבור גורמים שונים שיכלו לעזור לו.

 

עבר התחנכו בטירת צבי  קבוצות בני נוער שלמדו בבית ספר תיכון וגדלו בחברה תומכת.

 

מזה שנים מתקיימות קייטנות קיץ לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

 

היום גרות בקיבוץ ב"הבית בטירה" בנות בסיכון.

 

גרים בקבוץ גם בני ובנות גרעין " צבר" שהגיעו מארה"ב והתגייסו לצה"ל וטירת צבי הוא ביתם.

האדנים עליהם מבוסס קיבוץ טירת צבי בהיבט החברתי והקהילתי

חינוך,
רוח ומסורת (דתית וקיבוצית),
תרבות
ואחווה (שותפות קהילתית)

משק וכלכלה

תעסוקה – מרבית אנשי הקיבוץ עוסקים במקצועות חופשיים כשכירים ועצמאיים,

 

"טיב טירת צבי" – מפעל למוצרי בשר ונקניקים, מהגדולים בארץ. מוחזק בשותפות (50%) עם תנובה. המפעל הוקם כבר בשנת 1946 והתבסס על אספקת בקר מעדרי הערבים בסביבה.

 

חקלאות – כ-50 חברים מעוסקים בחקלאות לקיבוץ שטחי חקלאות נרחבים, ובהם
גידולי שדה גד"ש מעיינות ושותפות גזר בגלבוע עם מעלה גלבוע לשיווק וגידול, כרמים (בשיתוף עם בננות החוף),
מטע תמרים (1,600 דונם) בין הגדולים בארץ המשווק גם לולבים , מטע ליצי וחוחובה,
מדגה  "דג טג"-שותפות עם קיבוץ מעלה גלבוע לגידול דגים ו"דג הארץ"-שותפות לאריזה ושיווק הדגים,
בעל חיים – הוד טבע בגלבוע- שותפות לגידול הודים עם קבוצת יבנה ומעלה גלבוע, ורפת לפיטום עגלים עד 1,200 ראש בקר.

 

הסעדה ואירוח – הקיבוץ מארח קבוצות ובודדים, מציע שירותי הסעדה במסגרת "טיב ביתי"- קייטרינג מוסדי למפעלים באזור ולאירועים ולינה כפרית "גן בעדן" הכולל יחידות נופש חדשות ומעוצבות.

 

יזמות – הקיבוץ מעודד יזמויות בתחומים שונים – רפואה משלימה, גילוף עץ אמנותי, ייצור ויטראז'ים, תיירות חקלאית.

בית הכנסת,
אחד משני מבניי הציבור המרכזיים

בית הכנסת ממוקם במרכז הקיבוץ ובסמוך לחדר האוכל.

 

בית התפילה של הקיבוץ.

 

הוחל בבנייתו בתש"ב 1942 ונחנך בתשי"ז 1957.  כ

 

אמור בחזיתו מוצגת רצפת פסיפס עתיקה.

 

החדרים הצמודים לבית הכנסת משמשים לשיעורים ולספרייה תורנית עשירה.

נחום יוסף רום נושא את התפילה לשלום המדינה שרלוונטית מאוד לימינו ובמיוחד ליום הביקור שהוגדר על ידי אנשי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, "יום השיבוש הלאומי"

תפילה לשלום המדינה היא תפילה הנאמרת בשבתות ובחגים בבתי הכנסת בישראל ובתפוצות, שמתפלליהם נמנים עם החוגים הדתיים לאומיים.

 

בתפילה מובעת בקשה להשראת הברכה על מדינת ישראל והצלחתה, לסיוע מן השמים למנהיגי המדינה, ולקיבוץ גלויות לתוכה.

 

תפילה זו היא למעשה הגרסה הישראלית של תפילה לשלום המלכות, שהייתה נהוגה בגלויות השונות.

 

תפילה זו נתקנה בידי הרבנים הראשיים לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון חי עוזיאל.

 

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.

 

וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ, וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן-דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ.

 

הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אָמֵן סֶלָה.

 

למעשה הפכה אמירת תפילה זו, ובמידה פחותה התפילה לשלום חיילי צה”ל, לאחד ההבדלים המרכזיים בין התפילה בבתי כנסת חרדים לבין התפילה בבתי כנסת דתיים לאומיים.

מגדל המים – המגדל ששימש את ראשוני המתיישבים. על גגו הוצבה עמדת מקלע. ניתן לראות סימני קליעים על הקירות החיצוניים.

דגם חצר הטירה 

הטירה הייתה מבנה גדול בן שתי קומות, בנוי מלבני בוץ ומוקף בחומה.

 

הוא נבנה בשנת 1930 על ידי מוסא אל-עלמי, ממקורבי המופתי של ירושלים חג' אמין אל-חוסייני, ושימש כמרכז לחווה חקלאית שהייתה במקום.

 

במאורעות 1936 נאלץ אל-עלמי לברוח ללבנון והוא מכר את החווה לקרן הקיימת.

 

הבית שימש כבית תינוקות, מחסן נשק, סליק, מרפאה, חדר תרבות, תחנת אלחוט.

 

חברי הקיבוץ התגוררו באוהלים ובצריפים שהוקמו בחצר הטירה.

 

בשנת 1973 נהרסה הטירה בגלל התפוררות לבני הבוץ.

 

בשנת 1987 לרגל יובל לקיבוץ, הוקם דגם של הטירה בתוך הקיבוץ.

נס הקוממיות 

נס הקוממיות הוא אות הוקרה שהוענק על ידי צה"ל במסדר צבאי ליישובים ולמוסדות אשר לחמו במלחמת העצמאות ונשארו על מקומותיהם, ולא נטשו אותם.

 

ביום העצמאות בשנת תשט"ו (1955) נס הקוממיות חולק ל-91 יישובים. ל-70 מהם ניתן הנס בטקס מרכזי באצטדיון רמת גן בנוכחות שר הביטחון דוד בן-גוריון, ול- 20 יישובים הוא ניתן בטקסים מקבילים בעפולה ובבאר-שבע.

 

טירת צבי נכלל בין עשרת היישובים שהיו עתידים לקבל את הנס בטקס בעפולה. בדיווח עליהם נאמר, שהם הצטיינו במלחמת השחרור. לכל יישוב נלוותה לנס מגילת קלף המספרת את סיפור הגבורה של עמידתו בקרבות. כל יישוב שלח שני נציגים. שר הפנים יצחק גרינבוים הוא זה שהעניק את נס הקוממיות והתעודה.

 

בתעודה שנלוותה אל נס הקוממיות של טירת-צבי נרשם: "וזאת התעודה בישראל כי קיבוץ טירת צבי היה בלוחמי מלחמת הקוממיות, ועזר באמונה לניצחון צבא ההגנה לישראל, ועל כן הוענק לו אות הקוממיות"‏.

 

חלוקת הנס הביאה לטענות על קיפוח של יישובים שונים אשר לא נכללו ברשימה. אצל חלק מהיישובים התעוררה מחלוקת לגבי זכאותם לנס הקוממיות.

 

בשם טירת צבי קיבל את נס הקוממיות צבי בן צבי, שנפצע בהתקפה על טירת צבי. על ידו ניצבה רחל אשל.

 

טירת צבי הייתה בתחילה היחידה מקבוצות "הקיבוץ הדתי" שקיבלה את הנס, על אף שמעשרת קיבוצי התנועה בפרוץ מלחמת הקוממיות, חמישה חרבו בקרבות וכולם עמדו בקו האש.

 

רק בשנת תשכ"ט, 1969, לאחר שבני כפר עציון שבו והקימו אותו מחדש, הוענק הנס גם להם.

 

גם בארות יצחק קיבלה אותו ב-1981, ועין צורים ומשואות יצחק ב-1982.

מבחר המוצגים הארכאולוגיים

הצצה אל חפצים מעבר 

תל מנורה 

תל מנורה הוא אתר ארכאולוגי הסמוך לכניסה לקיבוץ בעבר נקרא תל פרג'.

 

תל מנורה קיבל את שמו בעקבות גילוי שרידי בית כנסת עתיק מתקופת התלמוד ופסיפס מדהים של מנורה ושופר שאותרו למרגלותיו

 

בחודשים ינואר ופברואר 2011 נערכה חפירת הצלה כ-300 מ' מדרום-מזרח לתל בשוליים הדרומיים של אתר גדול מתקופת הברונזה הביניימית.

 

בראשית שנות ה-60' של המאה העשרים נמצאו במדרונות התל חרסים מהתקופות הברונזה הקדומה 1, הברונזה התיכונה 1 ו-2, הברונזה המאוחרת, הברזל 1 ו-2, הפרסית, ההלניסטית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה.

 

בראשית שנות ה-70' בחפירות ארכיאולוגיות בקיבוץ טירת צבי התגלו קברים ומערות קבורה מהתקופות הברונזה הקדומה 1 ו-2, הברונזה הביניימית והברזל 1 ושרידי מבנים וממגורה מהתקופה הביזנטית שפגעו במערות. כ-300 מ' מצפון-מזרח לתל מנורה ומדרום לעין פדות נערכה בעבר חפירה ארכיאולוגית ונחשפו בה קטעי קירות מהתקופה הביזנטית, שרידי מבנים בנויים לבנים, כלי חרס תמימים, תנור וממגורה מראשית תקופת הברזל וחרסים רבים מתקופות הברונזה הביניימית והברונזה התיכונה 2

 

בחפירת בדיקה, כ-50 מ' מצפון לתל מנורה, נחשפו שרידי בניין בן ארבע יחידות מתקופת הברזל ומעליו שרידי בית כנסת מהמאה הו' לסה"נ. בבית הכנסת אולם אחד מרוצף בפסיפס ובו מנורה שלה שבעה קנים ושופר

 

במשך למעלה מ 20 שנה פסיפס המנורה היה שמור בתוך מרתפי מוזיאון ישראל, עד שלבסוף הוחזר לקיבוץ טירת צבי וכיום כפי שהוצג הוא מוצב בכניסה לבית הכנסת של הקיבוץ.

 

במקום שאותר הפסיפס המקורי כיום עומד לו שחזור מדויק שילדי קיבוץ טירת צבי יחד עם רשות העתיקות בנות.

 

להרחבה על החפירות הארכאולוגיות והפניות ראו חדשות ארכיאולוגיות גליון 125 משנת 2013

 

במהלך מלחמת העצמאות התבצרו בתל גייסותיו של קאוקג'י, בניסיונם להתקיף את טירת צבי הסמוכה.

 

בפסגת התל הוקם מצפה מתניה לזכרו של מתניה ראבינסן ז”ל, שהיה בן קיבוץ טירת צבי ונהרג במבצע חומת מגן בפעילות מבצעית בג’נין.

בחודש מרס 2019 נערכה חפירה בשרידי בית הכנסת העתיק במסגרת פרויקט 'אמץ אתר'.

 

החפירה נעשתה  מטעם רשות העתיקות ובמימון אגף מורשת במשרד ראש הממשלה, ובהשתתפות חברים ושכבות הנוער והילדים מקיבוץ טירת צבי.

 

החפירה נערכה בשרידי בית הכנסת ומתחת להם במבנה מתקופת הברזל שנחשפו בעבר, במטרה להסיר חלק מתשתית הפסיפס לצורך שימור בית הכנסת והתקנת תשתית חדשה להעתק (רפליקה) של הפסיפס שהוצא ממקומו בעבר.

 

מקור והרחבות ראו חדשות ארכיאולוגיות גליון134 משנת 2022

לקראת סוף היום

סוף דבר,

****

הביקור/מפגש/סיור/צילום
בטירת צבי
היה מעניין, מרתק ומרגש!

*****

זכינו לאירוח חם, לבבי ונדיב

הרגשנו  שאנו אורחים רצויים
שהמארחים שלנו חפצים ביקרם. 

*****

ההגעה לטירת צבי הייתה מיוחדת
ונבעה מהרצון לתיקון
והדגשת מקומו של קיבוץ טירת צבי –
הקיבוץ הדתי הראשון שעלה לקרקע

*****

ניתן לומר שאחרי הביקור
נפתח לנו צוהר זעיר
להכיר את קיבוץ טירת צבי 

*****

בביקור/מפגש זה
למדנו כמה פרקים: 
פרק על הקמת ההתיישבות החקלאית השיתופית
ב"תקופת היישוב"
ועמידה מול אתגרים ביטחוניים באותה עת.
פרק על ראשית תנועת הקיבוץ הדתי 
פרק על ההתיישבות בספר, בעמק בית שאן,
פרק על החיים היום בקיבוץ דתי מתחדש

******

התרשמנו מאוד,
עד כמה שאפשר בזמן מועט,
מהאיתנות החברתית והקהילתית של הקיבוץ
ומהשגשוג הכלכלי שהוא נהנה ממנו.

*****
התרשמנו שקיבוץ זה שחווה משבר עמוק,
התגבר עליו, יצא לדרך חדשה,
עבר הפרטה, צירף חברים חדשים
והפך למקום שרבים רוצים ונהנים לחיות בו

*****

התרשמנו מאוד מהגדרת
ארבע האדנים עליהם
מבוסס הקיבוץ
בהיבט החברתי והקהילתי,
בנוסף למסד הכלכלי
והם
חינוך, רוח ומסורת (דתית וקיבוצית),
תרבות ואחווה (שותפות קהילתית)

*****

נהנו לתור בחצר הקיבוץ ובסביבתו

*****

התרשמנו מאוד בית הכנסת,
מהפשטות של המבנה

******

התרשמנו מאוד
מהתודעה של שימור המורשת
ובמיוחד
שחזור דגם המצודה,
הארכיון העשיר,
תצוגת החפצים מהעבר
ותצוגת הממצאים הארכיאולוגים
שנמצאו בסביבתו.

*****

התרשמנו מאוד
מהמראה הפיזי הצנוע של הקיבוץ
והנוי המטופח 

******

******

תודה לנילי בן ארי
שהעלתה את הרעיון לביקור בקיבוץ,
ליוותה אותנו כל היום,
וגם העמידה את הקלנועית שלה
שתהווה לי תחליף לקביים

*****

תודה למשה יורב
שנרתם לארגון הביקור
ויחד עם ראובן אור תכננו אותו לפרטיו.
גם הם ליוו אותנו כל היום
ואחרי הביקור טרחו ושלחו
אלבום תמונות לצורכי התיעוד

******

תודה ללוי גבעון,
מורה הדרך שהסביר, סיפר וריתק אותנו
במשך כל הביקור
ובמיוחד במהלך השיטוט
****

תודה לאנשי הקיבוץ
שהתפנו מעיסוקיהם והגיעו לפגוש אתנו:
יגאל שפלמן, מנהל הקהילה ומזכיר הקבוץ,
גליה חורין, רכזת החינוך,
יזרעאלה כספי, אחת הותיקות
ונחום יוסף רום, שליח הציבור בבית הכנסת.

*****

תודה לחברי
שהצטרפו לביקור/ מפגש זה

****
תודה לניר עמית ולוי אבנון
שצלמו והעשירו את
מבחר הצילומים לצורכי התיעוד

*****
מילה לסיום :
הביקור/מפגש בטירת צבי
העלה את הרף
ומהווה דוגמא נוספת
כיצד ראוי שיתנהל ביקור/מפגש
במסגרת מיזם זה.  

לאחר פרסום התיעוד כתבה לי נילי בן ארי: " עמירם אתה גדול (תרתי משמע). בלעתי כל מילה וכל משפט. גם עבורנו היה הביקור משמעותי מאד, מעניין, מעשיר ומלמד. ניסיתי לכתוב תגובה צמודה לתיאור, וברגע שמתחילים לדרוש ממני סיסמאות – אני טובעת, מצרפת מה שכתבתי ולא הצלחתי להעביר: עמירם עשית עבודה נפלאה. אכן טירת צבי הוא מקום נהדר שכיף לחיות בו, וכל יושביו חדורי גאוות יחידה. נהננו מכם מאד. חבורה עליזה, סקרנית, תוססת ובעלת ידע רב. כלנו למדנו במהלך הסיור, וחשנו – שזכינו. תודה להם תודה לעמירם שהגיע, ובחריצות תיעד את מראה עיניו. סוף סוף גם לנו יש תיעוד רחב שנוכל להעביר לידידנו ולבנינו החיים מחוץ לקיבוץ. אתה וידידך אפשרתם לנו לראות את ביתינו באמצעות משקפי המבקרים. זכינו למבקרים מקסימים. מוזמנים שוב!!! תודה"