התיעוד להלן הוא של טיול ברכב בנגב הצפוני, במרחב הפתוח בין רוחמה לאופקים.

 

מדובר על אזור הנמצא בין כביש 334 (צומת שדה צבי – צומת דורות) בצפון ובין כביש 25 (נתיבות – באר שבע) בדרום  ואותו חוצה כביש 293 (צומת שדה צבי – צומת דורות).

באזור זה ובסמוך אליו רכבתי מספר פעמים בין השנים 2016 – 2019 עם חברים מקבוץ שובל וקיבוץ משמר הנגב ונוספים.

 

בסייפא מובאים קישורים של תיעוד טיולים אלה.

 

אחרי מספר שנים שלא טיילתי באזור זה, חשקה נפשי מאוד להגיע אליו שוב ובמיוחד בתקופת הבשלת הדגן, עם ראשית הקציר.

 

מזמן לא צלמתי את נופי השטחים הפתוחים החקלאיים.

 

את הרעיון לטייל באזור "זרקתי" לחברי דורון סלומון על מנת שיהיה לשנינו זמן איכות בשטח.

 

דורון איש כפר עזה, כמו רבים מאנשי קיבוצו, מתגוררים (זמנית) ברוחמה, עד שישובו למקומם שנפגע בטבח השביעי באוקטובר 2023.

 

דורון התלהב מהרעיון לטיול אך הודיע לי שנעשה אותו עם חבריו מקבוצת "מטיילים צעירים ברוחם" שהוא ויוסי וגנר (נחל עוז) מנהלים שנים רבות.

 

האכזבתי!

 

לא הייתה לי ברירה הסכמתי!

 

חשבתי שלא יהיה נכון לוותר על הזדמנות להגיע למקום לטייל ולצלם בו.

 

חשבתי שלא יהיה זה נורא מאוד לצאת עם אנשי הקבוצה שאינם חברים שלי וכמעט ואינם מדברים איתי.

 

מועד הטיול נקבע ליום שלישי, 28 באפריל 2026.

 

כדי להימנע מנסיעה מייגעת בפקקים, החלטתי לנסוע לדרום ברכבת.

 

עם שחר, יצאתי מביתי לתחנת הרכבת חוף הכרמל.

 

מעט אחרי השעה 08:00 הגעתי לשדרות שם חיכה לי דורון.

 

את הטיול התחלנו מרוחמה, ליתר דיוק אתר הראשונים.

 

את ניווט הטיול באזור זה הובלתי בבטחה יחד עם דורון הנהג.

 

במהלך הנסיעה עצרנו מספר פעמים לתצפית, לצילום וגם להשמעת דברי הסברי קצרים.

תיעוד זה כולל הרחבת הנושאים עליהם דברתי בטיול, מספר מפות וצילומים שנעשו במהלכו.

האזור הגיאוגרפי
התפר בין
הקצה המערבי של
השפלה הדרומית הנמוכה,
הקצה הדרום מזרחי
של חוף פלשת,
הקצה הצפון מזרחי
של מישור חוף הנגב

החלק הראשון של המסלול

בין רוחמה ובין שדה צבי

אופי האזור 

האזור ברובו מישורי – גלי בו הפרש הגבהים המתון בין הגבעות משתרע על פני מרחק אופקי רב.

 

על אף הפרשי הגובה הקטנים והשיפועים המתונים, פני השטח אינם חד גוניים.

 

עלהיבט הטופוגרפי של אזור הטיול ניתן ללמוד מהמפה הטופוגרפית ותצלום האוויר לעיל.

 

תבליט האזור, כאמור, מישורי גבעות בצורת גלים מאורכים שגבעם נע בין 140 מ' על פני הים ובין 220 מ' מעל פני הים

 

תכסית האזור היא של שטחים נרחבים של גידולים שדה למיניהם וחורשות ובערוצי הנחלים צמחיה המאפיינת אותם.

בתרונות הלס 

לס היא סוג של קרקע שצבעה הוא צהוב עד חום בהיר והרכבה הוא ממשקעי טין (סילט) של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי (CaCO3), חומר אורגני, תחמוצות ברזל ומינרלים נוספים.

 

קרקעות הלס שאינן משוכבות מכסות כ-10% משטח כדור הארץ ועוביין הממוצע מגיע לכמה עשרות מטרים. אדמת הלס מאפיינת את שוליהם של מדבריות רבות בעולם. מרבצי לס נפוצים בין קווי הרוחב 20° – 50° בחציו הצפוני של כדור הארץ ואלה הנמצאים ב סין וארצות הברית הם מרבצי הלס הגדולים ביותר.

משקע הלס הוא הומוגני ונקבובי, ומכיל גרגרי קוורץ, פלדספר ועוד מינרלים. בנוסף, קרקע הלס נוצרת מהשקעה של חומר דק המכילה שחק של סלעי גיר וקירטון. מאחר שאין סלע אחד המכיל את כל מרכיבי הלס, המסקנה המתבקשת היא שהוא נוצר כתוצאה מבליית כמה סוגי סלעים.‏

קרקע הלס מצטברת בעיקר בערוצים ובכיסי קרקע בהשקעה השניונית של אבק. על כן, היא נאטמת בקלות ובצורה זו מגבירה את הנגר העילי והשיטפונות באזורים המדבריים, היוצרים ערוצונים ונוף של ביתרונות, ובמקומות אלו מתפתח הצומח. לכן קרקע לס היא פורייה וטובה מאוד לגידולים חקלאיים. בנוסף היא קרקע עשירה במינרלים, חומרים אורגניים ואוורירית ולכן היא מנקזת טוב את המים וקל לחרוש ולנטוע בה צמחים. כמו כן, שחיקת הקרקע הינה איטית מאוד והיא נשארת פורייה למשך זמן רב. קרקע הלס בארץ ישראל עשירה במלחים רוב קרקעות הלס בארץ ישראל נמצאות בדרום, ומדלדלות ככול שעולים צפונה ומערבה.

 

בשנים האחרונות ההשערה הרווחת שמקור אדמת הלס הינה כתוצאה של השקעה חולית (איאולית) מאסיבית. מקורות חולות אלו הם ממדבר סהרה וחולות סיני. נראה שכמות האבק פוחתת ככל שמתרחקים מהמקור כיוון שבדרום פוגשים רבדים עבים של משקע איאולי דק זה (בסביבות רוחמה מגיעה ל 15-12 מטר). במישור החוף הדרומי (מישור פלשת) הרבדים האלה הולכים ונעשים דקים יותר ויותר הלאה צפונה במישור החוף אין רבדים אבקיים או חרסיתיים והסחף האיאולי המועט מתערבב על-פי הרוב רק עם החול שלמטה בתהליך של יצירת החמרה רק ברכסי החול.

 

הלס הוא בית גידול המאופיין בצמחייה נמוכה ושיחים נמוכים. לרוב נראה הבית גידול כמו שדה בור פתוח ריק מצמחים ובעלי-חיים. אך הוא מהווה בית גידול למינים רבים הנמצאים בסכנת הכחדה. האזורים של קרקעות לס מהווים בתי גידול שונים של בעלי חיים וצמחים יותר מסוגי קרקע אחרים, ויש בעלי חיים וצמחים שהם אנדמיים ללס. חצרים הוא מוקד חשוב של מישורי הלס בארץ, והוא מהווה בית גידול הנמצא בסכנת הכחדה. הוא מהווה מערכת טבעית וייחודית, אשר מכילה בתוכה מינים ייחודיים. ובמיוחד החוברה המדברית (עוף דוגר קרקע), אשר מרבית אוכלוסייתו בישראל נמצאת בחודשי הקיץ באזור חצרים בישראל. ‏

 

מקור והרחבה

שביל השובלים –  הוא מסלול טיול לרוכבי אופניים. אורכו כ-13 קילומטרים.

 

השביל מתפתל בין מושב ניר משה במערב לבין מנחת רוחמה במזרח.

 

צירי גישה מחברים את השביל עם המושבים הסמוכים לו מדרום: ניר משה, ניר עקיבא, שדה צבי וקלחים.

 

השביל עובר בין שדות מעובדים ומטעים, בצד יערות נטועים וערוצי רדודים של נחל זדה ונחל הוגה. תוואי השביל נוח לרכיבה ואין בו שיפועים חדים. השביל וצירי הגישה אליו מסומנים בשלטי הכוונה.

 

שם השביל נגזר מהשמות הראשוניים של היישובים שמדרום לו. בעת היוסדם, בשנות ה-50', הם נקראו "יישובי השובלים" על שם הקיבוץ הסמוך שובל, עד שזכו לשמות  משלהם.

 

את השביל הכשירו בשנת 2013 רשות ניקוז שקמה-בשור, קק"ל מ.א. מרחבים ומשרד החקלאות.  

 

טרם הכשרת השביל אזורים הסמוכים אליו היו זרוקים מקבצי אשפה ענקיים שהיוו מטרד הן מבחינת הריח, הן מבחינת הרס הנוף והן מבחינת היתושים והמזיקים שהגיעו לאזור.

 

הכשרת השביל הייתה חלק משיקום נחל  זידה ופינוי הפסולת.

 

בנוסף לשבילים נסללו מחדש נטעו עצים באזור.

 

עם סיום העבודות בקק"ל התגאו גאים שהפכנו את הנחל המזוהם והמלוכלך לשדרת טיולים מטופחת ומוקד תיירות מקומית.

מרחב הטיול
נחלת שבט שמעון
ועל כן
שם המועצה האזורית
בני שמעון

בנחלת שבט שמעון התקיימה ברכת יעקב לבניו  על הטמעתו כמו זו של שבט לוי:

 

" שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר; אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל) ".בראשית מ"ט). סימן להיטמעות שבט שמעון בתוך שבט יהודה ניתן לראות גם בברכת משה לשבטים שסירב לברך את שבט שמעון אבל רמז לו בברכת יהודה "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה…"

 

הטענה היא כי מספרם הרב של הערים בנחלת שבט יהודה, מאה ושניים עשרה ערים מוקפות חומה, בנוסף לחצרותיהן ובנותיהן ששמותיהן לא נתפרשו, גרמו לכך שהוא התבקש להפריש ערים לשבט שמעון. ועל כך צוין בספר יהושוע:  "וַיְהִי, נַחֲלָתָם, בְּתוֹךְ, נַחֲלַת בְּנֵי-יְהוּדָה. וַיְהִי לָהֶם, בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר-שֶׁבַע וְשֶׁבַע, וּמוֹלָדָה. וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה, וָעָצֶם. וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל, וְחָרְמָה. וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת, וַחֲצַר סוּסָה. וּבֵית לְבָאוֹת, וְשָׁרוּחֶן: עָרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן. עַיִן רִמּוֹן, וָעֶתֶר וְעָשָׁן: עָרִים אַרְבַּע, וְחַצְרֵיהֶן. וְכָל-הַחֲצֵרִים, אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, עַד-בַּעֲלַת בְּאֵר, רָאמַת נֶגֶב: זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם. מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה, נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן: כִּי-הָיָה חֵלֶק בְּנֵי-יְהוּדָה, רַב מֵהֶם, וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי-שִׁמְעוֹן, בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם (ספר יהושע, י"ט,א'-ט').

 

בהמשך בספר שופטים צוין ששבט יהודה גילה יחס של כבוד לשבט שמעון והזמין אותו לצאת עמו להשלמת כיבוש ארץ ישראל: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי, וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי, וְהָלַכְתִּי גַם-אֲנִי אִתְּךָ, בְּגוֹרָלֶךָ; וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, שִׁמְעוֹן שופטים (א',ג').

 

בהמשך, בתקופה שלאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, ככל הנראה שבט שמעון נטמע בתוך שבט יהודה.

 

אולם עוד בימי חזקיה שבט שמעון היה עצמאי במידה מסוימת ואנשיו אף הלכו לכבוש נחלה במבוא גדר (כנראה אזור הערבה), ולהכרית את העמלקים בהר שעיר.

החלק השני של המסלול

בין שדה צבי לאופקים

שרידי מסילת הברזל העות'מנית

 

מסילת הברזל מנחל שורק לקוסיימה (קרויה גם "המסילה הדרומית" ו"השלוחה המצרית") היא מסילת רכבת צבאית שנבנתה על ידי העות'מאנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לכוון סיני, על מנת לתמוך, לוגיסטית, במתקפה לכיבוש תעלת סואץ מידי הבריטים.

 

מסילת הברזל מנחל שורק לקוסיימה (קרויה גם "המסילה הדרומית" ו"השלוחה המצרית") הייתה הארכה של המסילה המזרחית והתפצלה ממסילת הרכבת לירושלים ליד תחנת הרכבת נחל שורק והמשיכה דרומה.

 

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה זימן אחמד ג'מאל פאשה (המפקד הראשי של הארמייה ה 4 העת'מאנית) את מתכנן הרכבות הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר למפקדתו בדמשק והורה לו לתכנן מסילת ברזל שתתמוך, לוגיסטית, במתקפת הכוחות העות'מאניים  במצרים.

 

מייסנר בחן שתי חלופות לקו זה: קו לאורך מישור החוף מחיפה, דרך יפו ורצועת עזה לצפון סיני – חלופה זו הייתה נוחה יותר מבחינה טכנית אך מסוכנת עקב שליטת הבריטים בים תיכון.

 

החלופה השנייה הייתה קו המשך למסילה המזרחית – חלופה זו הייתה יותר מאתגרת בגלל הטופוגרפיה ההררית אך רחוקה מטווח תותחי הצי הבריטי.

 

לאחר בחינת החלופות על ידי מייסנר, פאשה ופרידריך קרס פון קרסנשטיין (שמונה למפקד הגייסות העות'מאניים בדרום ארץ ישראל ובסיני) הוחלט על החלופה המזרחית.

 

בשלב ראשון נדרש מייסנר להאריך את המסילה המזרחית מסילת א-ד'אהר שבלב השומרון (התחנה האחרונה אליה הגיעה המסילה עם פריצת המלחמה) דרומה. המסילה הוארכה עד תחנת הרכבת לוד שם התחברה למסילה מיפו לירושלים.

 

מלוד המשיכה המסילה דרומה, התפצלה לייד תחנת הרכבת נחל שורק, הגיעה לבאר שבע ומשם דרום מערבה לסיני.

 

קטע המסילה מבאר שבע דרומה נסלל בקצב, הראוי להערכה, של 500 מטר ליום ובוצע על ידי מספר רב של פועלים. לאורך המסילה בנו הטורקים כ-140 גשרים ומעבירי מים. כ-100 מהם, שנמצאים בין באר שבע לניצנה, תועדו בסקר שנעשה בשנת 2002 על ידי רון טל וערן רישמן מבית ספר שדה "שדה בוקר". השאר נמצאים מצפון לבאר שבע.

התכנית המקורית של עות'מאניים הייתה לסלול את הקו עד תעלת סואץ אולם כישלונם לכבוש את התעלה ונסיגתם מסיני הביאה לכך שהתחנה האחרונה הייתה בעיירה המצרית קוסיימה.

 

על אף השנים הרבות שחלפו מסיום מלחמת העולם הראשונה, ניתן עדיין לראות חלקים רבים של המסילה ובהם סוללות, מבתרים וגשרים. הסוללה והגשרים הוכרזו כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

 

להרחבה על המסילה וקטעיה

נחל גרר
חלק מאגן הניקוז
של נחל הבשור

נחל הבשור" כולל את מערכת הנחלים המתנקזת דרך נחל עזה, הנשפך לים כ- 4 קילומטרים דרומית למרכז העיר וכוללת כוללת שלושה יובלים עיקריים והערוצים הנופלים אליהם:

 

נחל הבשור, המנקז את אזור הנגב הצפוני בין בקעת באר שבע ובין סביבת שדה בוקר שהסעיף עיקרי הנשפך אליו ממזרח והוא נחל רביבים המנקז את הגבעות מערבית לירוחם.

 

נחל באר שבע, המנקז את שיפולי דרום הר חברון ואת בקעות ערד ובאר שבע; סעיפיו העיקריים הנשפכים אליו הם נחל חברון מצפון ונחל סכר מדרום המנקז את רמת חובב וסביבתה.

 

נחל גרר, המנקז את המורדות המערביים של גבעות להב ואת מישורי הליס בצפון חבל הבשור. סעיפו העיקרי הוא נחל פטיש מדרומו, המנקז את צפון מערב בקעת באר שבע.

 

מגבעת חבלנים, הנשקפת אל באר שבע מדרום, נשלחת כעין "אצבע" לצפון מערב, אל תחומי חבל הבשור.

 

שלוחה נמוכה זו, שעליה נבנו הישובים חצרים ואפקים, חוצצת בין תחום הניקוז של נחל גרר מצפון לתחום הניקוז של נחל הבשור מדרום.

נחל גרר הוא הגדול ביובלי נחל הבשור. הנחל מתחיל את דרכו בגבעות השפלה  באזור להב.

 

כשהוא מגיע למישורי הלס הגדולים של הנגב המערבי, ליד תל שֶרַע הנחל מתחתר בשכבות הסחף לכל עומקן, אל מתחת לשכבת סלעי הכורכר, עד לתשתית סלעי הקרטון הלבן שמתחתם שהמים אינם מחלחלים דרכם.

 

סלעי הקירטון נמנים עם הסלעים שהמים אינם חודרים אליהם. כשאפיקו של נחל גרר מתחתר עד אליהם נחשפים המים בסדרה של נביעות.

 

בחורף גשום בנחל גרר ישנה זרימה כמעט רצופה בין תל שרע לתל הֲרוֹר, מהלך כ-8 ק"מ. בקטע זה של הנחל יש כמה נביעות מים מליחים (עד5,000 מ"ג כלור לליטר).

 

המים משמשים להשקיית עדרי צאן ולרווית צימאונן של חיות הבר המתקיימות כאן.

 

תופעה מדהימה וייחודית לנחל גרר היא היעלמותם של המים בחודש יוני. הקנה המצוי שצומח על גדות הנחל, גדל בתקופה זו ב- 10 ס"מ ליום, משתמש למעשה בכל המים הנובעים מגדילתו, אך באוקטובר נפסקת צמיחתו והמים שבים לזרום בערוץ, ללא כל קשר לירידת גשמים.

תל שריע

תל שֶׁרַע  נקרא בערבית תַל אַ-שַרִיעַה ונמצא על רכס כורכר וגובהו  169 מ' מעל פני הים ומתנשא 15 מ' מעל סביבתו ושטחו 20 דונם.

 

התל נמצא על הגדה הצפונית של נחל גרר, על הדרך הראשית מעזה אל בקעת באר שבע, ובאפיק הנחל הסמוך לו יש מעיינות אחדים.

 

זיהוי האתר היה נתון לוויכוח בין הארכאולוגים, ההצעות היו זיהוי האתר עם חרמה, חוקרים אחרים הציעו את גרר ואת גת-פלשתים. לעומתם בנימין מזר, יוחנן אהרוני וארכאולוגים נוספים העדיפו לזהות את תל שרע עם העיר המקראית צִקְלַג. זיהוי זה שנעשה על בסיס שיקולים היסטוריים וגאוגרפיים, נתמך לאחר מכן בממצא הארכאולוגי שנמצא בחפירות באתר, שכללו קרמיקה פלשתית.

 

צקלג שהייתה בנחלת שבט יהודה, אך ניתנה לאחר מכן לשבט שמעון, אם כי היא רשומה ברשימת הערים כשייכת לשניהם כפי שכתוב בספר יהושע: "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה … וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים א'-ה').

 

אולם, צקלג נשארה ככל הנראה עיר פלישתית, והיוותה מקום לבסיס צבאו של דוד לאחר שהשתקע בה עקבות רדיפת שאול המלך אותו. מאוחר יותר מצקלג יצא דוד לחברון, שם הוא נמשח למלך. צקלג נושבה מחדש בתקופת שיבת ציון, בתקופתו של נחמיה, והמשיכה להתקיים עד לתקופה הערבית.

 

 

בשנים 1972-1979 נערכו בתל שרע שש עונות חפירה על ידי משלחת ארכיאולוגית מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בראשות פרופ' א. אורן. בחפירה הובחנו שלוש עשרה שכבות יישוב החל משכבה המאוחרת מהתקופה הביזנטית ועד שכבה הקדומה מהתקופה הכלקוליתית. על גבי חורבות היישוב הכנעני האחרון נמצאו שרידים של יישוב המתוארך לתקופת הברזל א'.

 

על פי הממצאים בתקופת הברונזה המאוחרת (מאות 15-13 לפנה"ס) שכנה בתל נקודת שלטון מצרית ובה בית מושל בסגנון מצרי. המדרונות של התל מאוד תלולים ובמקום שופעים מספר מעיינות.

 

ממצא מאוד מעניין שנמצא במקום מהברונזה המאוחרת הוא בורות גניזה עם כלי פולחן רבים שחלקם יובאו ממיקני ומקפריסין. האזור היה שופע מקדשים קטנים ואולמות רחבים. הפלשתים התיישבו באתר במאה ה-11 לפנה"ס והישוב היה מאוד דל על פי הממצאים.

 

מבראשית תקופת המלוכה נמצאו במקום מבנה גזית גדול ובתי ארבעת המרחבים האופיינים לתקופה הנדונה. מצודה נבנתה במאה השביעית לפנה"ס אך לא שרדה את הכיבוש המצרי של המקום על פי הממצאים כמו מגנים חרבו ושרשראות לטיפוס על חומה.

 

בתקופה הפרסית הממצאים מראים על ישוב פורח.

 

בתקופה הלניסטית הישוב יורד מהתל למטה מדרום במישור.

 

בתקופה הרומית באותו מישור התגלתה וילה מפוארת מאוד. ומדרום לאתר התגלה בית מרחץ קטן ביזנטי.

 

עוד על החפירות בתל

 

תל שריע בזמן
מלחמת העולם הראשונה

לאחר מאות שנים שבהן פסק הישוב על תל שרע, והאזור שימש כשטח מרעה לנוודים – חזר התל למלא תפקיד משמעותי ואסטרטגי במהלך מלחמת העולם הראשונה באוקטובר 1917,

 

כאשר הופעלה מסילת הברזל שנסללה במהירות בתחילת מלחמת העולם דרומה, מטול כרם לבאר שבע ולסיני, הפך תל שריעה למרכז חשוב: לוגיסטי ואסטרטגי.

 

כאשר כוחות הממלכה המאוחדת וחבר העמים שנקראו "חיל המשלוח המצרי" בפקוד גנרל אלנבי התקדם צפונה לעבר ארץ ישראל, נקבע קו ההגנה העות'מני מעזה לבאר שבע

 

הפיקוד הגרמני קבע את מפקדת החזית בתל שריעה, הנמצא במרכז הגזרה ומאחורי הקו.

 

המתחם התפתח: מלבד כוחות רבים, לוחמים ותותחים, שחנו במקום ונהנו מהמים הרבים שנבעו לרגלי התל, נוספו בו הרבה עמדות, תעלות קשר, גדרות תיל, מנחת מטוסים, מצבורי ציוד ובית חולים צבא

הצילום נעשה ע"י טייסת 304 הגרמנית, ב- 24.8.1918, כמעט שנה לאחר שנסוגו מהמקום צפונה.

 

כל האוהלים שייכים לחיל-מצב בריטי שהושאר כאן.

 

נחל גרר (ואדי שריעה) זורם מהפינה הימנית העליונה לכל רוחב הצילום.

 

גשר שבע הקשתות נראה במרכז. בפינה הימנית העליונה, התל מתנשא מעל ומצפון לואדי.

 

תוואי המסילה הראשי מגיע מצפון באמצע הגבול העליון של הצילום, ונמשך בקו ישר מעל הגשר ודרומה. לאחר מעבר הגשר התפצלה המסילה ל-2 נתיבים מקבילים, ונתיב שלישי שפנה בקו מעוגל מזרחה (בתחתית הצילום, מימין). נראה שזו שלוחה למילוי מים מהנחל. במרכז ה'עיגול' נראה מאהל של 25 אוהלים.

 

בפינה השמאלית העליונה של הצילום נראה קו אלכסוני, תוצאה של שבר בצילום.  סמוך לקו זה נראית מסילה נוספת המסתעפת לדרום-מערב, וחוצה את הנחל על גשר קטן יותר, נמוך יותר, דבר שחייב חפירת תעלה להמשך המסלול עד להתחברות למסילה הראשית (מחוץ לתחתית הצילום).

 

בתחתית הצילום ניתן להבחין במבני התחנה בחיבור שתי במסילות, ואוהלים לידם.

 

המעקף המערבי נועד לאפשר המשך סלילת המסילה ע"י התורכים תוך כדי בניית הגשר. כשזה הושלם – נטשו את המעקף הזמני. אבל ייתכן וגשר 7 הקשתות יצא משימוש או נחבל, והמעקף שימש את הבריטים בשנים 1927-1920.

אחר נפילת באר שבע בידי הבריטים ב-31 באוקטובר 1917, התפצל האיום הבריטי על מערך ההגנה העות'מני לשלושה מוקדים:

 

עזה במערב, תל שריעה במרכז ותל חווילפה (קיבוץ להב) שעל גבעות השפלה במזרח.

 

בעוד שעיקר הדאגה של עותמאניים  הייתה מפני התקפה (שלישית) על עזה, או התקדמות דרך חווילפה לחברון ולירושלים דרך ההרים, באה ההתקפה העיקרית דווקא במרכז, על מתחם כאוכה שמדרום לנחל גרר (תאשור) ומתחם תל שריעה.

הקרב על התל היה קשה ביותר.

 

מעט הנקודות בהן ניתן היה לחצות את הואדי – היו מטווחות ע"י הארטילריה האוסטרו-הונגרית.

 

במשך חמישה 5 ימים – מ-2 עד ל-7 בנובמבר 1917 – הצליחו הלוחמים המגינים על תל שריעה לבלום את הבריטים, עד שקרסו ונסוגו צפונה.

 

אז החל "מרדף בפלשת".

 

חיל המשלוח המצרי התקדם במהירות לכיוון מרכז הארץ.

 

סיפור מעניין וחריג התפרסם על המג"ד הבריטי קולונל בורטון שעוטר ב"צלב ויקטוריה" על אומץ ליבו ומנהיגותו בקרב על תל שריעה

 

גדודו תקף את תל שריעה ונעצר מול מחסום-אש עות'מנית. החיילים לא היעזו להתרומם ולהמשיך בהתקדמות.

 

בורטון קרא לחייל בגדוד שהיה תמיד עם כדורגל. "בעט הכי קדימה שאפשר" פקד, וכשזה ביצע זאת, זעק לאנשיו לרוץ כמוהו בעקבות הכדור.

 

הפעם קמו החיילים והסתערו קדימה אל מול החיילים העות'מאניים ההמומים.

 

סוף,

נהניתי
לחזור
לטייל ולצלם
באזור הפתוח
מאופק עד אופק

*****

תודה דורון
על התמיכה הלוגיסטית,
על החברותא
ועל מי שאתה,
אחד שיודע להקשיב
ומבין גם בין השורות

******

תודה יוסי
על הטרמפ חזרה
לתחנת רכבת אופקים

 

 

להרחבה אודות אזור הטיולים ראו

בנחלת שמעון, בין שובל ובין תל שרע בגדת נחל גרר (מאי 2016)
במרחבי הלס בין שובל ובין ביתרונות רוחמה (אוגוסט 2016)
בין שובל, בית קמה, שדה צבי וקלחים (אפריל 2017)
משובל דרך רהט למשמר הנגב, הלאה לאורך נחל גרר לתל שרע וחזרה דרך נחל קמה (יוני 2017)
לאורך ערוצי נחל שמריה ופטיש, בין משמר הנגב ובין בטחה ורנן (אוקטובר 2017)
נחל גרר ויובליו: הנחלים קמה, צידה, הגדי, פטיש ושמריה (דצמבר 2017)
בשדות מזרח מישור חוף הנגב בין קטע נחל גרר ויובליו: נחל צידה ונחל קמה (אפריל 2018)
סוף הקיץ בשדות יישובי בני שמעון (אוגוסט 2018)
בשדות הירוקים בין משמר הנגב ושובל ביום חורף (פברואר 2019)