עוטף עזה, מסע אל אתרי אירועי שביעי באוקטובר 2023
המסע לעוטף עזה ביום ראשון 6 באפריל 2025 יועד להגעה אל חלק מאתרי שביעי באוקטובר 2023.
מרבית המקומות בהם ביקרנו הם אתרי הנצחה וזיכרון לטבח המחדל והביזיון.
במסע זה היינו שלושה חברים ניר עמית (שער העמקים), צבי (צוי) גלבוע (ירושלים) ואני (מבשרת ציון)
חלקו של מסלול המסע היה בכבישי העוטף וחלקו האחר על דרכי עפר בין שדות ומטעי היישובים.
המסלול והאתרים
המקומות האתרים
והאנשים אותם פגשנו
נתיב העשרה
*
נְתִיב הָעֲשָׂרָה הוא מושב המשתייך לתנועת המושבים והוא חלק מהמועצה האזורית חוף אשקלון אוכלוסייתו עומדת על כ-1000 איש.
ראשיתו של המושב בשנת 1973 כמושב בחבל ימית בחוף הצפון מזרחי של סיני.
המושב נקרא "עשרה" לזכר שלושה אנשי צוות אוויר ושבעה חיילי יחידת לוחמה אלקטרונית של חיל האוויר ששבו ממשימה מבצעית שמסוק היסעור בו טסו התרסק ליד אל עריש ב-8 ביולי 1971.
המושב התקיים בחבל ימית פחות מעשור. הוא פונה ונהרס עם יישום הסכם השלום עם מצרים.
בשנת 1982 הוקם המושב מחדש במקומו הנוכחי על ידי 70 משפחות שפונו מחבל ימית. כל משפחה קיבלה משק חקלאי והיישוב החדש הוכר כאגודה חקלאית.
להרחבה ראו תיעוד ביקור במושב ביוני 2021 נתיב העשרה על הדיונות מול וצמוד לצפון רצועת עזה שנעשה במסגרת מיזם יישובים כפריים – ריכוז ביקורי מפגש/תיור/צילום
*
במושב נתיב העשרה אירח אותנו בני ברייר שהוא בן דוד שלי (בנו של דב ברייר ז"ל אחיה הקטן והאהוב של אימי לילי לילי אורן ז"ל שבעקבותיה הגיע לישראל מהונגריה בשנת 1949).
בתחילה התארחנו בבית ממשפחתו של בני ובין היתר שמענו על קורותיהם במשך כל שבת 7/10/2023 עד שחולצו מהמושב בשעת ערב ואליו חזרו לאחר יותר של שנה של נדודים במרכז הארץ.
יצאנו ונסענו לחלקו הדרומי של המושב בו בצעו שלושה מחבלי נוחבה את הטבח.
המשכנו והגענו ל"גן העשרים" לזכר בני נתיב העשרה שנרצחו בטבח.
*
*
*
*
מרימים עיניים אל על לצלם את הדגל
*
*
*
גשר דיר סניד
*
*
*
*
*
*
אחד המקומות בו עבר חיימי בנעים ז"ל רוכב האופניים שנרצח על ידי המחבלים
חיימי בנעים היה בן 55, כמעט 56, נשוי למירב ממושב נתיב העשרה ואב לנויה, גאיה ובר. הם התגוררו בבית נפרד במשק של אביה של מירב.
חיימי היה אדריכל נוף מוכשר ומוערך ונכנס לתחום רכיבת השטח רק לפני מספר שנים ותוך זמן קצר הפך לאחת מחיות הרכיבה האגדיות של הנגב.
בבוקר ה-7 באוקטובר גורלו לא שפר עליו והחיוך המדהים שלו נגדע. עם תחילת ההתקפה, לאחר שרכב כתשעה קילומטרים, קיבל חיימי שיחת טלפון מאשתו, מירב, שעדכנה אותו על מתקפת הטילים והוא הסתובב מייד כדי לחזור הביתה. בדרכו הביתה הספיק לשוחח עם אחיו, משה, עם בתו נויה ועם אימו, גליה.
ככל שהתקרב למושב הבין שזה אירוע חריג והחל לחשוד שמדובר בחדירת מחבלים, לכן העביר להילוך הגבוה ביותר באופניים ורכב בדרך נסתרת יחסית שהובילה למושב. במרחק של כחמש-מאות מטרים מהמושב ירד מהאופניים וברח רגלית לתוך שדה כותנה, אך אז נורה למוות על ידי מחבלים.
במשך ארבעה ימים ארוכים נחשב חיימי לנעדר, ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח
ערוץ נחל שקמה
*
דרך נחל שקמה
*
שדה תפוחי אדמה של קבוץ ארז
כפר עזה
קיבוץ כפר עזה הקיבוץ נוסד ב-23 באוגוסט 1951, כהיאחזות הנח"ל החמישית על גבול רצועת עזה, כחלק מההתיישבות לאורך קווי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות.
בטבח שבעה באוקטובר נהרגו 64 איש, בהם, ילדים וקשישים ונחטפו 20 תושבים לשטח רצועת עזה.
ההרוג הראשון ששמו הותר לפרסום הוא אופיר ליבשטיין, שנהרג כשיצא להגן על הקיבוץ כחלק מפעולת ההגנה של כיתת הכוננות. אופיר ליבשטיין שימש כראש מועצת שער הנגב בחמש השנים האחרונות לחייו והיה מועמד לקדנציה נוספת.
לאחר הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ התחולל קרב ממושך שארך מעל שלושה ימים עד לטיהור הקיבוץ ממחבלים, שבמהלכו נהרגו לוחמים מיחידת דובדבן, מגלן וגדוד 202.
המקום הוגדר במשך חודשים שטח צבאי סגור.
תושבי הקיבוץ פונו בעיקר לקיבוץ שפיים
אתר הנצחה
"כתב ושם"
*
*
*
*
*
בית הביטחון של קיבוץ סעד השכן שעלה לקרקע בי"ב בתמוז ה'תש"ז (30 ביוני 1947), במלאת שנה ל"שבת השחורה" והוקם על ידי בוגרי תנועת בני עקיבא והיה הקיבוץ הדתי הראשון שהוקם על ידי ילידי הארץ. מקומו נבחר בשל קרבתו לקיבוץ הדתי בארות יצחק, ששכן כמה ק"מ מדרום לו (על יד מקומו הנוכחי של קיבוץ נחל עוז). במהלך מלחמת העצמאות עמד קיבוץ סעד בשולי דרכו של הטור המצרי שפלש לארץ עם הכרזת המדינה. הקיבוץ הופגז קשות, ובמשך חודשים חיו חברי הקיבוץ בבונקרים ומנהרות מתחת לאדמה, והמשיכו בשגרת חייהם. כתוצאה מן ההפגזות נהרסו כל המבנים מעל פני האדמה, למעט "בית הביטחון" – המבנה היחיד עשוי בטון שהיה במקום. "בית הביטחון" הפך היום למוזיאון "מעוז מול עזה" המְסַפר וממחיש את עמידת הגבורה של שלושת הקיבוצים הדתיים בנגב בתקופת מלחמת העצמאות: סעד, כפר דרום, ובארות יצחק.
נחל עוז
קיבוץ נחל עוז הוקם ב-26 ביולי 1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, בשם "נחלאים א' – מול עזה"
ההיאחזות הוקמה במרחק 2.5 קילומטרים מהעיר עזה, על אדמות קיבוץ בארות יצחק הישן, שתושביו העדיפו לעזוב אותו לאחר קרב הבלימה והגבורה שלהם מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות.
בספטמבר 1953 אוזרחה ההיאחזות על ידי גרעין נח"ל של בני רחובות, קריית חיים ותל אביב של התנועה המאוחדת כקיבוץ במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים
ברבות השנים שהעיר עזה גדלה והתרחבה, השכונה המזרחית של שג'אעייה התקרבה למרחק של 700 מ' מנחל עוז.
ב-7 באוקטובר 2023, נכבש הקיבוץ על ידי מחבלים פלסטינים מארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי ואזרחים מעזה, שהסתובבו בו במשך שעות.
בטבח נרצחו 15 איש ואישה – 13 מחברי ותושבי הקיבוץ, וביניהם 4 ילדים, ושני אזרחים זרים – האחד מתאילנד והשני מטנזניה (שגופתו נחטפה לעזה ועדיין מוחזקת בשבי). חמישה לוחמים נהרגו בקרב על הקיבוץ. שמונה אזרחים נחטפו מהקיבוץ לשטח רצועת עזה, ואחד מהם נרצח בשבי. בנוסף פגעו המחבלים בבתי התושבים, הרסו ובזזו אותם.
הקיבוץ פונה לאחר הטבח והוכרז כשטח צבאי סגור. התושבים פונו לפנימיית שומריה, המוסד החינוכי הראשון של השומר הצעיר, שבקיבוץ משמר העמק. בהמשך עברו להתגורר בקרוואנים.
*
בנחל עוז התארחנו בביתם של רותי ויוסי וגנר שהם חברים בקבוצה "הג'יפאים" אותם הוביל ניר עמית מדי שבוע בטיולי שטח בזמן שהותם במשמר העמק.
בתחילה הם ספרו לנו קורותיהם ביום שבת שהמחבלים עברו ליד ביתם והחליטו לפסוח עליהם וכך הם נצלו.
יצאנו לסיבוב קצר בקבוץ והתעכבנו תצפית גדר הקבוץ מול פאתיה המזרחיים של שכונת שג'אעייה שבעיר עזה.
*
גדר הביטון מהגינה על כביש הכניסה לנחל עוז
השער המערבי של הקיבוץ שגם דרכו חדרו המחבלים
*
*
תצפית גדר נחל עוז
*
*
*
*
*
עיי שכונת שג'אעייה שבמזרח העיר עזה
מביטים לשכונת שג'אעייה מעבר לגדר מרחק 700 מ' בלבד!
שרידי עמדה ישנה משנת 1956
מזכרת היינו כאן
"אתר תקומה"
מתחם כלי הרכב השרופים
*
*
*
בתחילת הביקור נפגשנו עם ידידינו רפי בביאן, צילום ניר עמית
רפי בביאן חבר קיבוץ עלומים הוא קב"ט המועצה האזורית שדות נגב וגם צלם חובב מקצועי.
את רפי הכרתי בשנת 2012 באחד מטיולי אופניים באזור ומאז שמרנו על הקשר.
עקבתי בהערצה אחרי פעילותו בזמן הלחימה נגד החמאס בקיץ 2014, בעת מבצע "צוק איתן".
ביתו מרוה ז"ל הלכה לעולמה בסתיו תשע"ה (נובמבר 2014) שהיא רק בת 18 לאחר מאבק עיקש של שנה וחודשיים במחלת הסרטן. בזמן מחלתה החליטה מרווה להשלים ולסיים את כל בחינות הבגרות והפכה את השגרה לניצחון. מהיום שבו התגלתה בגופה המחלה ועד היום שבו הלכה מרווה לעולמה, היא הקפידה לעשות את כל מה שעשו חברותיה בתיכון קבוצת יבנה שם למדה: פעילויות חברתיות, השתתפה בטיולים שנתיים, טסה בקיץ לפולין, עשתה את כל העבודות שהוטלו עליה וניגשה לכל בחינות הבגרות. היא נפטרה לאחר שהשלימה את כל מבחני הבגרות. התעודה נמסרה להוריה בקיבוץ עלומים במעמד מרגש ביותר. למרות גילה הצעיר מרווה ז"ל השפיעה והותירה את חותמה בקרב אנשים רבים. המוטו שהוביל אותה בחייה היה: לחיות, לצחוק, לאהוב.
רפי אביה ובני משפחתה בקשו להנציח את זכרה באתר בו פורחות הכלניות, במקום הקרוב אל ביתה, קיבוץ עלומים אליו הלכה עם חבריה. יחד עם קק"ל, שנרתמו לפרויקט ועבדו סביב השעון. בחורף תשע"ו (ינואר 2016) הוכשרו הדרך למקום וחניון למטיילים. ראו חג הכלניות באתר באר מרוה בצפון מערב הנגב
*
*
*
*
*
רפי שמעוני אביו של "גיבור ישראל" בן בנימין שמעוני ז"ל. הוא סיפר לנו על קרות בנו בנו בשבת השחורה.
צילום ניר עמית
בן בנימין, בנם של פנינה ורפאל, נולד ביום י"א באייר תשנ"ב, (14.05.1992). אח בכור לאבינועם ולחי.
בן גדל והתחנך ביישוב דוגית שהוקם בצפון חבל עזה. היה ילד חכם ומוכשר ושנות ילדותו עברו עליו במקום הקסום והשליו, קרוב לחוף הים.
בשנת 2005, כשהיה בן 13, פונה היישוב דוגית מתושביו במסגרת תוכנית ההתנתקות. באותו הזמן נפרדו הוריו והוא עבר לגור עם אביו במושב בוסתן הגליל מדרום לנהריה, החל ללמוד במסגרת חינוכית חדשה והשתלב בה. לאחר כשנתיים הצטרף לביתם אחיו, אבינועם.
אחרי לימודיו בן התגייס לצבא ושירת כלוחם חוד בחיל איסוף קרבי, באזור עוטף עזה.
בתום שירותו הצבאי עבר עם אביו להתגורר בעיר מודיעין. לאחר מכן פתחו עסק משותף בתחום המסעדנות ובן החל להכיר את עולם העסקים. בחריצות ובמסירות עבד והשקיע את כל זמנו כדי לקדם את העסק. במרוצת השנים עשה חיל, התפתח והצליח מאוד בתחום המסעדנות וחיי הלילה והפך לבעלים של מספר עסקים בירושלים. בן אהב את ירושלים ופיתח קשרי חברות עם רבים מתושבי העיר שאהבו אותו מאוד והוקירו את פעילותו הענפה בעיר.
בן נהנה מפירות ההצלחה ונהנה לחלוק אותה עם משפחתו. הוא היה קשור מאוד להוריו ולאחיו הצעירים. כשהגיע לבקר את אימו, פנינה ואת אחיו הצעיר, חי, בעל הצרכים המיוחדים – לא היה מאושר מהם. בן תמיד הציע את עזרתו וסייע במה שצריך ואת הכול עשה בשקט ובצנעה.
ב-2018 הכיר את ג'סיקה אלטר, ובין השניים התפתח קשר זוגי יפה ואהבה גדולה. בני הזוג היו בלתי נפרדים, לכל מקום הלכו יחד, בילו ונהנו. כעבור זמן קצר בני הזוג עברו לגור בבית אימו שבאשקלון.
במהלך 2023 החליט לעזוב את עסקיו בירושלים והחל לעבוד כסו-שף אצל חברו הטוב, מתן צפריר, במסעדת הבשרים "פיטמאסטר", בסניף פתח תקווה. בן היה מאוד מרוצה שהשיג את המטרות המקצועיות ששאף אליהן. חבריו לעבודה סיפרו שהיה מקצועי, אכפתי ומסור ושהיה נכון לו עתיד מבטיח ברשת.
בזמנו הפנוי נהנה מפעילויות אקסטרים, ובייחוד מנהיגה מהירה בכלי רכב ובאופנועים במסלולי מרוצים. הוא אהב לחגוג את החיים ונהנה מחיי לילה וממסיבות.
ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, שהו בן וג'סיקה אצל אימו באשקלון ואכלו ארוחת ערב חגיגית. בן תכנן לנסוע מאוחר יותר לפסטיבל ה"סופרנובה" שהתקיים בדרום, פסטיבל שחיכה לו בקוצר רוח. ג'סיקה החליטה הפעם שלא להצטרף אליו ולהישאר בבית עם אימו.
בשבת לפנות בוקר, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, נסע לפסטיבל שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיע לשם הצטרף לחבריו תום ומיכל ול-3,000 החוגגים שבילו שם.
בשעת בוקר כשהחלו האזעקות התקשר בן לאימו וביקש שתעיר את כולם ושייכנסו לממ"ד. כשראה את פקק התנועה ביציאה ממתחם הפסטיבל, החליט לסטות מהכביש ולנסוע דרך השדות. בן פעל בקור רוח, היה נהג מנוסה ומקצועי שהכיר את השטח היטב משירותו הצבאי. במהלך הנסיעה אסף אל רכבו ארבעה נוסעים שלא הכיר תוך שהוא מרגיע אותם. בדרכו יצר קשר עם אביו, המתגורר בבאר שבע ושאל אותו אם הוא יכול להביא אותם אליו הביתה. לבסוף הבין שזה יעכב אותו והחליט להוריד אותם בכניסה לעיר.
הארבעה שהציל, ג׳וד קוטלר, עמית שליט, משי לינדנר וטל גוזגל, הפצירו בו שיישאר איתם ושלא יחזור לאזור הפסטיבל אך בן היה נחוש להציל את חבריו שנשארו שם. במשך כל אותו הבוקר, בזמן הנסיעות הלוך ושוב מאזור קיבוץ רעים, הספיק לשוחח עם חבריו ועם משפחתו וכולם ביקשו ממנו בקשה אחת – שלא יחזור לאזור השורץ מחבלים. למרות זאת חזר ובאומץ רב חילץ שמונה אנשים נוספים, והוריד אותם בנתיבות. לאחר מכן חזר בפעם השלישית כדי למצוא את חבריו תום פרץ ומיכל אוחנה, אף שגם הם הפצירו בו שלא יגיע. הוא נסע למיקום האחרון ששלחו לו, אך כשהגיע הם כבר מצאו מסתור אחר.
בן ידע שגם גאיה חליפה, שעבדה איתו ב"פיטמאסטר" הייתה באזור. הוא יצר איתה קשר וביקש שתשלח לו מיקום. גאיה הסתתרה עם חברתה, רומי גונן, בשיח קטן בוואדי ליד חניון רעים. היא שלחה לו מיקום אך לאחר מכן כתבה לו "אל תבוא, יש יריות שוב." הוא בכל זאת איתר אותן והעלה אותן לרכב. איתן עלו בני הזוג תומר ושובל, אך עברו בהמשך לרכב של שוטר חמוש שלקח אותם מהאזור. אחרי שהם ירדו הבחין בן באופיר צרפתי שנשאר בשטח, וצירף גם אותו לרכב. הארבעה החלו בנסיעה מהירה לכיוון אשקלון על כביש 232. לאחר מספר קילומטרים כשהוא משוחח עם ג׳סיקה בטלפון, אמר לה שהוא רואה דמויות ושנראה לו שהם מחבלים. בשעה 10:12, כשהגיעו לצומת עלומים, נתקלו במחבלים שירו עליהם ירי מסיבי. הרכב נעצר ובן וגאיה נרצחו במקום. אופיר ורומי נפצעו ונחטפו לעזה.
במשך חמישה ימים ארוכים נחשב בן לנעדר ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח. מאוחר יותר נודע שגם אופיר נרצח בשבי. כל האנשים האחרים שלקח בדרכו ניצלו.
*
צילום ניר עמית
*
שדות בארי
*
צילום ניר עמית
*
*
*
נפלאות הטבע
על מצוק הלס
בגדת נחל גרר
*
בחורף הבא יחזרו הכלניות
*
*
אתר מסיבת הנובה
*
*
הטבח במסיבת מוזיקה נובה ביער רעים הוא פיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ומהגדולים בהיסטוריה האנושית.
120 מחבלים מארגון הטרור חמאס טבחו והרגו 393 אזרחים בשטח הפסטיבל ומחוצה לו, ופצעו מאות אחרים.
בנוסף, נחטפו 44 אזרחים על ידי המחבלים לרצועת עזה, אחדים מהם שוחררו במסגרת עסקת החטופים ומבצע לשחרור חטופים, וחלקם נרצחו בשבי. ישנן ראיות לפשעי מין שביצעו המחבלים במהלך הטבח.
במקום בו נערך הטבח הוקמה אנדרטה לזכרם של הנרצחים על ידי יזם הנדל"ן בן זלץ וקבוצת תקליטנים ביניהם ה־DJ סקאזי אשר הציבו חודשיים אחרי הטבח, עמודים שעליהם נתלו תמונות הנרצחים והחטופים, לצד דגלי ישראל.
למרגלות העמודים הונחו יצירות בדמות כלניות אדומות שיצרו אומנים ברחבי הארץ כדימוי לכלניות שפורחות בחורף ביער הסמוך לרעים, וכמשל אלגורי לפרחים שנקטפו בדמי ימיהם
בהמשך הוקם מיצג אומנותי בשם 'כלניות לפני הגשם', בו הוצבו אלפי כלניות מלאכותיות בצורת מגן דוד המוקף בפרחי כלניות נוספים.
בט"ו בשבט תשפ"ד שתלו משפחות הנרצחים עצים לזכר יקיריהן, בנוסף חברי החמ"ל האזרחי פרסו שלט ועליו הקריאה: "Bring them home now", ובד עם ציור של 40 פרפרים צבעוניים, כמניין האנשים שנחטפו במסיבה.
מאז הטבח, אלפים רבים הגיעו לאתר להניח זרים. כמו כן קבוצות של תלמידי בית ספר, אנשי כוחות הביטחון, משלחות מחו"ל ועוד, מגיעות באורח קבע למתחם
*
*
*
*
*
אלמוג סרוסי ז"ל, נחטף מהמסיבה, שרד 11 חודשים ונרצח במנהרות רפיח
*
*
*
*
*
שדרות גן הזיכרון והנצחה
בו עמד בניין המשטרה
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
סוף,
סיור זה היה
קשה ועצוב
בו למדנו
עוד על
טבח השביעי באוקטובר.
*****
טבח זה הוא
תוצאה של מחדל אדיר
ששותפים לו רבים,
והוא בעצם ביזיון עצום.
*****
הטבח והביזיון
הם כתם שחור
על דמותה של המדינה
שטרם נרפאנו ממנו.
****
בזמן ביקור עדין
ישנם 59 חטופים חיים ומתים בעזה .
****
מסיבה שאינה מובנית
לא נעשה מאמץ
על מנת לחלץ אותם.
ההעדפה של "מנהיגנו הנערץ"
והסובבים אותו
להמשיך במלחמה על מנת לשרוד.
*****
תודה, לניר עמית
יוזם הסיור,
שגם הוביל אותנו
תודה לצוי גלבוע
שהצטרף תמך וסייע
תודה לבני ברייר
שאירח אותנו
בנתיב העשרה
תודה לרותי ויוסי וגנר
שאירחו אותנו
בנחל עוז
תודה לרפי בביאן
שהתפנה מעיסוקיו
לפגוש אותנו.
תודה גדולה לרפי שמעוני
שסיפר לנו על קרות
בנו בן בנמיני ז"ל
"גיבור ישראל"