ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים (קיבוצים ומושבים) הוא אחד מהמיזמים בהם אני עוסק לסירוגין מאז פברואר 2020.
מטרת המיזם לדעת אודות היישובים, להיחשף לדמותם ולרוחם, להיפגש עם אנשים מעניינים המתגוררים בהם ולהתרשם מפניהם הפיסיים.
ביקור זה הוא גם חלק מהמיזם גבולות ישראל – ריכוז הסיורים לאורכם ובאזורם שמטרתו להכיר את המציאות הגיאוגרפית היישובית באזורי הגבול.
היוזמה לביקורים היא אקראית ולרוב היא תולדה של השיטה הישראלית "חבר מביא חבר".
עניינו של תיעוד זה הוא ביקור במושב רם-און, יישוב שלו מוניטין של "מקום מיוחד" בנוף ההתיישבות החקלאית השיתופית בישראל.
עירית נולדה במושב רם-און. לדבריה, ילדותה הייתה תמימה ומאושרת.
בצבא שרתה ברמת הגולן כקצינת חינוך וידיעת הארץ, שם הכירה את אליעזר ואתו הביאו לעולם יותר מאוחר את שלושת ילדיהם, ניצן, רז ואופיר.
למדה באוניברסיטת תל אביב ואת הדוקטורט עשתה בהנחיית פרופ' יוסי טרקל.
היא ד"ר לזואולוגיה עם התמחות בהתנהגות בעלי חיים.
במשך כ 25 שנה ניהלה את צוות המחקר ופיתוח ב"יחידת עוקץ" – יחידת הכלבנים של צה"ל.
עם סיומו פרק זה בחייה, הקימה עם שותף חברת הזנק, לזיהוי מוקדם של מחלות ומזיקים בחקלאות באמצעות חוש הריח של כלבים. אולם, לצערה החברה לא הבשילה.
כיום היא עובדת בחברת הזנק לזיהוי מוקדם של מחלות הסרטן באמצעות חוש הריח של כלבים.
עירית ואליעזר חובבי טיולים בארץ ובעולם עם אהבה גדולה לטיולים באפריקה.
היא וחברתה רווית אלקיסי-גרמן הן חברות קבוצת "לשתף עצמנו' – מכינה להורים ברוח פעולות ומטרות המכינות הקדם-צבאיות.
ההיכרות שלי עם עירית הייתה לאחר שהיא חברתה רווית פנו אלי וביקשו את עזרתי על מנת ללמוד על המיעוט הערבי הנוצרי בישראל. הצעתי להן להצטרף אלינו לביקור ביום למחרת (12 באוקטובר 2022) אצל ארכימנדריט האב אמיל שופאני ע"ה. לאחר המפגש הצעתי לעירית שנגיע לרם-און, כאמור, במסגרת המיזם ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים
ביום חמישי 4 באפריל 2024 בשעת בוקר הגענו לביתה של עירית גזית ברם-און והסבנו לארוחת בוקר מפנקת.
היינו קבוצה קטנה שכללה את עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), ניר עמית (שער העמקים), גדעון ביגר (ירושלים) וסמדר בן דור ואני (מבשרת ציון).
אביה של עירית, צביקה גזית, ממקימי המושב, סיפר לנו עצמו ובעיקר על ראשית דרכו של המושב והקמתו, על היותו בשנותיו הראשונות "מושבוץ", על אופן ניהולו במהלך השנים לאחר שהפך להיות מושב על ידי האגודה החקלאית בה חברים משפחות החקלאיים והאגודה הקהילתית בה חברים כל תושבי המושב ועל המפעל המצליח פולירם, שהקימה האגודה השיתופית החקלאית של המושב.
צביקה גזית נולד בחיפה ב 1938.
הוריו היו ממקימי מושב בית הלל בשנת 1940.
עם פרוץ מלחמת השחרור פונו תושבי המושב למקומות שונים בארץ. צביקה ומשפחתו פונו למושב בלפוריה משם עברו למושב תל עדשים.
בתיכון למד בבית ספר חקלאי כדורי ושם הצטרף לגרעין חרמש של בני המושבים שמטרתם הקמת יישוב חדש.
יחד עם עוד שלושה גרעיני נחל הקימו את מושב רם און.
הוא פגש את זוגתו רעיה במהלך חופשת רווקים וביחד גידלו חמישה ילדים מקור גאווה להוריהם.
הוא חבר באגודה החקלאית של רם און מאז הקמתה.
במסגרת תפקידיו הציבוריים במושב היה פעיל ומעורב בחיי המושב בתפקידים מרכז משק וגזבר.
כיום הוא פנסיונר ועדיין עובד בחקלאות.
צביקה מקדיש זמן רב לתחביבים שונים, לימד שחמט בבית ספר שנים רבות, משחק ברידג' להנאתו, מטייל בשבילי ישראל ברגל ובקבוצת ריינג'רים.
בהמשך הצטרפה לפגישה רעיה אימה של עירית שגם היא סיפרה לנו בקצרה על עצמה והוסיפה גם דברים אודות המושב.
רעיה גזית ילידת קיבוץ עין שמר.
בעת שירותה בצה"ל כמדריכת גדנ"ע פגשה את צביקה וביחד הקימו משפחה במושב רם און. אלה היו ימים של שליחות ושותפות בהקמתו של מושב חדש.
לדבריה "הם גידלו חמישה ילדים טובים, אסנת, עירית, נורית, טלי ושי ובהמשך הדרך התווספו למשפחה 12 נכדים אהובים."
כל חייהם הבוגרים היא וצביקה עוסקים בחקלאות במשק אותו הקימו וניהלו בעבודה עצמית של בני המשפחה. תחילה עם לול הודים, לאחר מכן שנים רבות של חממות ורדים ומטעים וכו'.
כל חייה רעיה עוסקת במוסיקה, ניגנה על פסנתר, חליל צד וחלילית. היום היא משתתפת בתזמורות של מועצות אזוריות מגידו ויזרעאל.
רעיה מנהלת שגרת יום יום מלאה פעילות, צעידה יומית ברחבי המושב, התעמלות פילטיס, שיעורי נגינה, הרצאות וקורסים בדורות בגלבוע, טיולי טרקטורונים עם חבורת המטיילים.
היא כמובן סבתא פעילה עם הנכדים.
אבא צביקה, אמא רעיה ועירית
המשכנו ושוטטנו במושב, בנקודת תצפית על הגבעה.
*
אתר "על הגבעה" הוקם לזכרו של שוקה שגב היוזם והמנהל המיתולוגי של מפעל פולירם
צילום ניר עמית
שם פגשנו את חווה רביד, שסיפרה לנו על פעילותה כצפרית.
*
צילום ניר עמית
הגענו לחצר ביתם של חוה ויהודה דרורי העמוסה בפסלים.
חוה, אמנית מקורית יוצרת פסלים בחימר בשילוב אבן, סיפרה לנו על עבודתה והציגה לנו את יצירותיה ועל חלק מהם סיפרה בהרחבה.
*
צילום ניר עמית
*
שוטטנו מעט במרכז המושב בין מבני הציבור.
לקראת סיום, יצאנו לפאתי המושב ועלינו לאחת מעמדות הצבא מול גדר הביטחון (גדר ההפרדה) על קו הגבול מול ג'נין והכפרים.
*
צילום עירית גזית
בשעת צהרים מאוחרת, נפרדנו ויצאנו שמחים ומרוצים בדרכינו חזרה הבייתה לפקקים של יום חמישי בערב.
להלן יובאו
הדברים ששמענו מפי צביקה גזית,
מידע שנלמד מאתר האינטרנט של המושב,
בתיעוד משולבים מספר מפות
וגם צילומים שנעשו במהלכו
המושב נקרא על שמו של רמאון פלדי (בנו של הצייר ישראל פלדי) שנמנה על גרעין שלח, אחד מארבעה גרעינים שהקימו את המושב. הוא נפל בשירות בהיאחזות הנח"ל כרם אבשלום בשנת 1957.
מושב רם-און
נמצא
בדרום מזרח
עמק יזרעאל
*
*
מושב רם און
חלק מיישובי
חבל תענך
*
חבל תַּעְנַךְ הוא גוש התיישבות בדרום עמק יזרעאל, בין עפולה בצפון לפאתי ג'נין בדרום.
החבל נקרא על שם העיר המקראית תַּעְנַךְ, המזוהה בתל תענכּ הסמוך מדרום־מערב.
כל יישוביו שייכים למועצה אזורית הגלבוע. החבל הוקם בשנות ה-50 של המאה העשרים על מנת לקיים נוכחות מול הקו הירוק.
בשנות ה-40' טרם הקמת המדינה אזור חבל תענך היה מחוץ לתחום ההתיישבות היהודית
חבל תענך תוכנן בדומה לחבל לכיש.
ביישובי החבל מוקמו עולים ממרוקו, תוניסיה, כורדיסטן, איראן, טורקיה ופולין.
היישובים בחבל תענך הוקמו כך שלכל שלושה יישובים צמודים ישנו מרכז אזורי משותף המספק את צורכי שלושת היישובים.
יישובי חבל תענך בסוף שנות ה-50' בטרם הקמת רם און
בתחילה, כל יישוביו קיבלו את השם תענך בתוספת אות, עד לקבלת השם החדש (תענך א' – אביטל; תענך ב' – פרזון; תענך ג' – מיטב וכו').
לכן, החבל נקרא לפעמים בשיבוש לשון "תענכים", היות ובשלבים הראשונים של הקמת הישובים לא היו שמות לישובים והיו שהתייחסות אליהם בהכללה כ"תענכים".
חלק משמות היישובים והמרכזים הם בהשראת דבורה הנביאה ושירת דבורה: "בספל אדירים הקריבה חמאה", "יעל אשת חבר הקיני", "חדלו פרזון בישראל", "דבורה וברק בן אבינועם".
מרכזים אזוריים הם מרכז יעל – משרת את אביטל, מיטב ופרזון; מרכז חבר – משרת את ברק, דבורה ואדירים; מרכז אומן – משרת את ניר יפה, מלאה וגדיש.
*
אזור טרם
הקמת המדינה
*
אזור שהיה
בתקופת המנדט
בתחום מחוז ג'נין
*
מבט אל כפר דן מול מעבר לגדר ההפרדה
*
מושב רם-און
הוקם צמוד
לקו הסכם שביתת הנשק
שנחתם עם
ממלכת ירדן
באביב 1949
לימים נקרא
"הקו הירוק"
*
הקמת המושב
להקמת ישוב הקבע קדמה תקופת התארגנות בת שלוש שנים בישוב נורית שעל הגלבוע.
המושב הוקם על ידי ארבעה גרעיני נח"ל בני מושבים ותיקים שהוקמו בתקופת היישוב טרם הקמת המדינה ובוגרי בתי-ספר חקלאים.
הגרעינים הם גרעין שלח (היאחזות כרם שלום) גרעין חרמש (היאחזות בארותיים), גרעין נאות (היאחזות עין יהב) ובהמשך הצטרף גרעין רביעי, גרעין פורת.
בשנת 1958 הגיע הגרעין הראשון, גרעין שלח לכפר נורית (על עיי הכפר הערבי הנטוש נוריס) בו התיישבו עולים תימנים שעזבוהו על מנת לשמש בית זמני עד עלייה למקום הקבע.
חצי שנה לאחר מכן הגיע גרעין חרמש ובהמשך הגיעו השניים האחרים.
הבנייה באתר הקבע בעמק החלה בשנת 1960.
העלייה לקרקע הייתה בשנת 1961.
מיקום נוריס ביחס לרם-און
כאמור, בשנת 1961 עברו המתיישבים ליישוב הקבע.
עד שנת 1963 המושב התנהל כקומונה במודל קיבוץ – "מושבוץ".
כשהוקמו 20 המשפחות הראשונות והושלמה בניית התשתיות – חולקו המשקים לחברים והישוב החל להתנהל כמושב עובדים.
במשך השנים הראשונות הצטרפו למושב משפחות שהגיעו מקבוצים, ממושבים, ומערים שונות.
השטח הבנוי של המושב והשטחים הצמודים אליו במחצית שנות ה-60'
רם-און
יישוב ספר
עד
מלחמת ששת הימים
*
במפה שהודפסה בנובמבר 1966 לא עודכנו הפרטים מאז 1959
מאז הקמתו רם -און היה תופעה ייחודית. חבריו גילו תמיד נכונות ויכולת לבצע בהצלחה פעולות משותפות והייתה להם פתיחות לדפוסים ארגוניים חדשניים.
הבסיס להצלחה נמצא, ככל הנראה, באימוץ מתכונת של מינהל תקין, הרואה במנגנון הציבורי כלי לשירות הפרט, בניגוד לתפיסה שהייתה שכיחה בקואופרטיבים, המעמידה את "צרכי-הציבור" בעדיפות עליונה.
ע"י ניהול נכון מתקיימים ברם-און מפעלים משותפים בהצלחה כלכלית, אשר מקרינה אווירה חיובית גם על הפעילות הקהילתית המשותפת.
עיבוד משותף של שטחי גדולי-שדה ומטעים אשר החבר הבודד אינו מעוניין לעבד בעצמו. זה נעשה במודל ייחודי, המבטא את חלקו של החבר בשותפות לפי היקף אמצעי הייצור שמסר לשותפות.
מיקום מפעלים חקלאים (בעיקר חממות לגידול פרחים וחוות לגידול עופות) במרכזים מחוץ לשטחי המגורים, לשימוש החקלאי הבודד.
גמישות וניידות מרבית בחלקות הקרקע, לניצול מיטבי של מאגרי הקרקע.
האגודה החקלאית של רם און הקיימה מפעל תעשייתי – "פולירם". רם און הוא מושב יחיד שהקים מפעל.
המפעל מגוון את אמצעי הקיום, מאפשר השתלבות בני המקום בתעסוקה שאינה חקלאית, ומשמש אפיק השקעה כלכלית לחברים ועליו יורחב בהמשך.
מאז האינתיפאדה השנייה
והקמת "גדר הביטחון"
וביתר שאת מאז,
מלחמת ה-7 באוקטובר 2023,
היא המלחמה הרב זירתית הארורה
רם-און
הוא
יישוב ספר
צמוד גדר
שהחשיפה והתקרבות
אליה אסורה
בימים אלה
של מתיחות ביטחונית!!!
*
*
ביטחון
עם הקמת גדר-ההפרדה, העוברת בשולי אדמות המושב האחריות לביטחון בישוב עברה לידי הצבא.
הביטחון בישוב מופקד בידי רכז-בטחון-שוטף, שהוא תושב המקום.
קיימת שמירת לילה ע"י שומרים שכירים, המתוגברים בתורנות של תושבי המקום.
המושב מתפעל רשת מידע חרום עצמאית משוכללת, ומפעיל צוותים מיומנים לשעת חרום.
מסביב למושב גדר היקפית עם תאורה.
מאז תחילת מלחמת ה-7 באוקטובר אנשי כיתת הכוננות וחברי מושב נוספים גויסו בצו 8.
למרות היות המושב צמוד גדר באזור סיכון, הוא אינו זוכה להטבות מס כמו יישובים בקו העימות.
*
*
בעזרת המבנה הארגוני-כלכלי השכילה הקהילה, בראשית דרכה, לשמש זרוע תומכת למשפחת החקלאי הבודד וסייעה לבנייתם של משקים מתקדמים, תוך שוויון הזדמנויות.
כך היה המושב מן הראשונים בישראל להקמת ענפים כמו פרחים ואבוקדו לייצוא, עופות-הודים לפיטום ולרבייה, כרמי-יין, כבשים ודבורי-דבש.
רם-און גם היה מן הראשונים והמובילים בגידול כותנה במיכון מודרני, כבר בראשית שנות הששים במאה הקודמת.
כיום המושב מוביל בפיתוח ענף מטעי השקדים באזור.
*
החוסן החברתי, הניהול המתקדם, והמינון הנכון של מפעלים משותפים הוו את הבסיס האיתן להתמודדות עם השינויים הדרמטיים בחקלאות שהתרחשו בסוף שנות ה-80' ושנות ה-90'.
שינויים אלה באו לידי ביטוי בקריסת המערכת הארגונית האזורית והארצית, אשר הייתה הבסיס התומך לכל מפעל ההתיישבות החקלאית בישראל.
הפתיחות המחשבתית, שהפכה למסורת ברם-און, אפשרה יישום השינויים המתחייבים בחברה החקלאית תוך מזעור הנזקים ומבלי להרוס את הבסיס לחיי הקהילה.
*
בעקבות משבר האגודה החקלאית שינתה את תפקידיה, חדלה להוות ארגון-אשראי, בהסכמה כללית ובהדרגה וללא משברי-אמון.
היא ממשיכה להתקיים בדגם שונה, שהותאם למציאות, ובמרכז פעילותה – ניהול הענפים המשותפים.
חובות העבר של החברים ושל האגודה החקלאית הוסדרו במשותף כלפי הנושים, תוך יישום הסדרים פנימיים, שהתבססו על אמון-הדדי ומשמעת פנימית.
המערכת היצרנית המשותפת, חקלאית ותעשייתית, חוזקה והותאמה לתנאים המשתנים.
חברים פיתחו פעילויות לא חקלאיות פרטיות מגוונות, בתחומי הייצור, המסחר, האירוח, הריפוי, והייעוץ.
הקהילה החליטה להתרחב ולקלוט ביישוב משפחות צעירות כתושבים שאינם חקלאים.
הוקמה אגודה נפרדת לניהול השירותים המוניציפליים ונוסד תקנון ליישוב קהילתי המכבד את צרכיהם של כל תושביו על בסיס שוויוני.
*
האגודה המוניציפלית
בשנת 1992 הוקמה האגודה המוניציפלית, שמעמדה הוא "ישוב קהילתי כפרי, אגודה שיתופית בע"מ".
האגודה מכנסת תחת ישות אחת את כל התושבים – החקלאים והקהילתיים גם יחד.
לאגודה זו יש הסכם עם האגודה החקלאית לאספקת מים ושירותים אחרים.
האגודה החקלאית מסרה לאגודה המוניציפלית, ללא תמורה, את כל הנכסים המשמשים את חיי הקהילה, בריכת השחייה, בית העם, מועדונים וגני ילדים, וכיו"ב.
.
דמוגרפיה
בראשיתו כלל המושב 59 משקים חקלאיים.
ההרחבה הראשונה הייתה בתוך שטח הישוב הוותיק, ובה הופרטו כמעט כל הבתים בנחלה בגודל של כ-1.1 דונם שהיו שייכים לאגודה החקלאית, ונמכרו בעיקר לבני ובנות המושב.
ההרחבה השנייה הייתה ממזרח לישוב, וכללה 40 מגרשים חדשים בגודל של כ- 0.7 דונם וגם בה נקלטו בעיקר בני ובנות המושב, ועוד מתיישבים מבחוץ – רובם ככולם משפחות צעירות.
בשנת 2010 הושלמו השלבים האחרונים בביצוע ושיווק של שלב ג', שכולל 83 מגרשים נוספים בגודל של כ-0.5 דונם.
הרחבה שלב ד' המתוכננת הוקטנו המגרשים לגודל של כ-250 מ"ר
כיום מונה רם -און 59 משקים חקלאיים ועוד כ- 180 יחידות מגורים צמודות-קרקע.
אוכלוסיית הישוב מונה 240 בתי-אב, כ- 1000 נפש, היא מורכבת גם מתושבים ששכרו דירות פנויות בחצרות המשקים ובין בתי ההרחבה. דור המייסדים, גילאי 70-/+, מונה כ- 60 בתי-אב, ושאר המשפחות הן צעירים בשנות ה- 40 וה- 50 לחייהם. ברם-און כ- 360 ילדים (וכ- 100 מתחת לגיל 6). בשנתונים האחרונים היו בישוב בין 10 ל- 20 לידות בכל שנה.
הקהילה
הקהילה אמנם שומרת על צביון חברתי אחיד, אולם הרכבה הפך להיות מגוון מאוד: חיים בה חקלאים לצד מהנדסים וטכנאים, עובדי תעשיה, רופאים ואחיות, אנשי מחשבים ותקשורת, טייסים, נהגים, מורות ומורים, עובדים סוציאליים, אנשי מכירות, יועצים ומתווכים, אנשי עסקים, קבלני-בנין, חוקרים, מעצבים, מסגרים ונגרים, עורכי-דין, אנשי-צבא ואמנים, וכמובן אנשי התעשיה שבמפעל 'פולירם' המקומי.
זוהי קהילה חיה ותוססת המקיימת חיי תרבות פעילים ומקדישה ממיטב אמצעיה לשיפור נוף הכפר ולרווחת הילדים הגדלים בה.
תכניות רבות מומשו לשיפור ולהרחבת הגינון, הדרכים, מתקני הספורט, בריכת השחייה והמרכז הקהילתי.
ברם-און מאמינים שיחד עם השלמת תכנית ההרחבה, תלך התשתית ותתרחב, הכפר יהיה למקום עוד יותר נאה ואיכות החיים של חבריו תוסיף להשתפר.
מושב רם-און
נכלל בתחום
המועצה האזורית גלבוע
*
המועצה האזורית גובה מהתושבים מסי ארנונה ואגרות אשפה וביוב, כמקובל.
השירותים מוניציפאליים שהמושב מקבל ממועצה האזורית הגלבוע הם: פינוי אשפה, אחזקת רשתות הביוב ותאורת רחובות, טיפול בגינון הציבורי, החזקת גני-ילדים במושב, ניהול בתי-ספר אזוריים ומערכת ההיסעים אליהם, מתנ"ס אזורי, מרכז לאוכלוסיית הקשישים, וכיו"ב.
ניהול היישוב
קיום הישוב כאגודה שיתופית מאפשר לתושבים מעורבות מלאה בקביעת סדר העדיפויות בחיי הקהילה, בשונה מישובים המנוהלים ע"י 'ועד-מנהל' המופעל ע"י הרשות האזורית.
שירותים תרבותיים וחברתיים נוספים מתקיימים ע"י הקהילה, באמצעות האגודה, במסגרת תקציב המאושר באסיפה הכללית אחת לשנה.
שתי האגודות מנוהלות בנפרד.
ניהול החשבונות והכספים המוניציפלים שבוצע בעבר בהנהלתהחשבונות של המושב מבוצע כיום במיקור חוץ.
חיי הקהילה, החברה והתרבות מתנהלים דרך ועדות נבחרות, הפועלות בהתנדבות, הכוללות: ועד הנהלה של האגודה, ועדת ביקורת, ועדת קליטה, ועדת חינוך, ועדת נוער, ועדת נוי, ועדת תרבות, ועדת בריאות, ועדת ספורט, ועדת חסד-של-אמת האחראית לנושאי קבורה, אבל, והנצחה.
*
חינוך
בישוב ישנם שני גני ילדים לגילאי שלוש עד שש, אשכול פעוטונים, "תינוקיה" ומועדון-נוער.
ביה"ס היסודי 'יד-לחמישה' נמצא במרכז-חבר.
חטיבת-ביניים וחטיבה-עליונה נמצאות בביה"ס 'ניר-העמק' ליד עפולה, או בביה"ס המקיף 'אורט' בעין-חרוד. לכל המוסדות הללו ישנן הסעות מסודרות מטעם המועצה האזורית גלבוע.
ישנן משפחות ששולחות ילדיהם לבתי ספר אחרים על חשבונם, לדוגמא בית הספר הדמוקרטי בנהלל.
בישוב פועלת מרפאה של 'שרותי-בריאות כללית', בה אחות ורופא משפחה.
שירותים נוספים – במרפאת 'עומר' ובבית החולים 'העמק' בעפולה
*
תרבות
ברם -און חוגגים במשותף וברוב עם את יום-העצמאות, את פורים ואת חג השבועות שהוא גם חג הכפר.
כמו כן מתקיימים טקסים מכובדים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בקיץ מאורגנים מספר 'ימי-כיף' למשפחות בבריכת השחייה.
בית-העם ומועדון לחבר משמשים להתכנסויות הללו, וגם מושכרים, במחיר עלות, לחברים לאירועים פרטיים.
*
ספורט
במושב מגרש כדורסל וטניס, ובריכת שחיה, הפתוחה לשימוש חופשי בקיץ.
אירועי ספורט לכל המשפחה, כגון מסעות ניווט, תחרויות, ומסעי אופניים, חדרו למסורת המקומית.
במושב מופעלים ע"י זכיינים צרכניה/מיני-מרקט, וחנות לציוד לחקלאות, גינון ובניין.
פולירם תעשיות פלסטיק בע"מ (Polyram) היא היום חברה ציבורית.
החברה עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של תרכובים תרמופלסטיים, המשמשים חומרי גלם לתעשיית מוצרים פלסטיים
המפעל הוקם ע"י האגודה החקלאית ופעל כחברה בבעלותה מאז 1987.
בשנת 2003 הפך המפעל לחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בהצלחה רבה בבורסה של תל-אביב, והוא צומח באופן מתמיד.
האגודה וחבריה מחזיקים ברוב המניות בחברת רם און השקעות שמחזיקה כיום כ26% ממניות המפעל במשותף עם קרן פימי.
.
מבט מעל על שטח המפעל
בשנת 2015 נמכרו 65% מהאחזקות במפעל לקרן פימי תמורת כ 360 מיליון ש"ח.
בעקבות העסקה חילקה החברה הציבורית דיבידנד לכלל בעלי מניותיה בסך של 6.42 ₪ למניה ובסה"כ 108 מיליון ₪.
בעקבות העסקה שינתה החברה הציבורית את שמה מפולירם 1999 בע"מ לרם-און השקעות ואחזקות.
כיום מחזיקה רם און השקעות בכ 26% ממניות חברת פולירם תעשיות פלסטיק, אף היא חברה ציבורית שנסחרת בבורסה בתל אביב.
פולירם תעשיות פלסטיק הינה החברה שנולדה אגב העסקה ורכשה את כלל פעילותה של פולירם 1999.
כיום מטה שתי החברות הציבוריות נמצא במושב רם און.
פולירם תעשיות מונה היום כ-280 עובדים.
החברה מפעילה שישה אתרי ייצור: ברם און עפולה, בסין, בארה"ב , בבריטניה ובגרמניה ויש לה תשע חברות בנות הפזורות בגלובוס.
*
ביקור אצל
חוה דרורי
*
*
*
*
פסל עקידת יצחק, צילום ניר עמית
חוה דרורי על "עקדת יצחק"
"אברהם עומד לעשות את המעשה הבלתי נתפס, מוכן להקריב את בנו יצחק כקורבן לאל. זהו פסל המשקף רגע של כאב והתמודדות עם פקודה אלוהית בלתי ניתנת להבנה. רגע של ניסיון עליון והתעלות. אברהם נראה כזה שמושך כוח מתוך עומק הנשמה, כוח שאנו רואים בעיניו של כל אחד שהיה חלק מאירועי ה-7 באוקטובר. יש קו ישיר בין ההתמסרות לפקודות לבין הכוח לשרוד ולהמשיך למרות הקורבנות האישיים. אברהם מחפש תשובות נחמה לאחר אירוע טראומטי וכואב כמו אירועי ה – 7 באוקטובר. מלאך המוות עוצר את ידו להקריב את בנו ומראה לו את האל. זהו סמל לקורבנות שנמנעו, הכוח הנחמה של העתיד שאנו מצפים לו- המקביל לרגעים אחרי אירועי ה 7 באוקטובר. כאשר אנו מחפשים נחמה ותקווה לעתיד טוב יותר. אנו נתקלים במשמעות חדשה ובהבנה עמוקה יותר של הקשר בין הקורבן האישי לקורבן הלאומי. אפשר לראות את הפסלים כאמצעי להתמודד עם הכאב והקורבנות של אירועי ה 7 באוקטובר וכיצד עם ישראל ממשיך לשאת את זכרם לפעמים במתח ולפעמים בתקווה. התובנה של מורכבות החיים ההחלטות הקשות שאנו נדרשים לקבל כמו בסיפור העקדה יכולה להדהד במיוחד בהקשר של האירועים ב 7 באוקטובר. מישהו היה חייב לנער אותנו. מצב העם לפני מלחמת אחים! המשבר היה כל כך חזק שמדינת ישראל אף פעם לא עברה. אלוהים ניסה אותנו. ומסתבר שהחוזק הלאומי שלנו גבר על הקורבן. המצב קשה וכואב אנו מקריבים את מיטב בנינו כדי שהמדינה תמשיך להתקיים אנו עומדים במלא חוזקנו להוכיח לעולם שאנו כאן וזה ביתנו."
הגר וישמעאל
חווה דרורי על פסל גירוש הגר ובנה ישמעאל במדבר
"מקשר אותנו לעזיבתם של המושבים והקיבוצים לידי החמאס. מדינת ישראל לא עשתה במשך שנים, שום דבר להתקפות החמאס והשאירה אותם ״ללא מים״…״ללא הגנה מספיקה וללא יכולת להציל את ילדיהם״. הגר היא סמל להישרדות כאשר המוות היה כפיסה ממנה. הבאר היא העם שלנו הנחוש לשרוד. וכמו הגר אנו נהיה לעם גדול כשישמעאל יהיה לגוי גדול. ״גרש את האמה הזאת ואת בנה: כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק״ גם כאן אנו נאבקים על הארץ הזאת ואנו נוכל לה.
*
*
*
*
*
*
*
*
סיכום
אצטט את שקראתי באתר המושב:
"רם-און הוא יישוב שהוכיח כי בהתנהלות-עצמית נאותה,
יכולה קהילה כפרית ליצור לעצמה איכות חיים גבוהה,
תוך שמירה על אופייה החברתי הכפרי."
צילום אחרון של המארחים לפני סיום
סוף
היה זה ביקור
מעניין ומרתק.
למדנו על יישוב
שמעטים יודעים עליו.
רם-און הוא
מופת להתיישבות
חקלאית חלוצית.
הוא הוקם
כיישוב ספר
וגם היום הוא כזה.
התרשמנו מהערבות ההדדית
ומהחופש שניתן לפרט.
המוניטין שיצא למושב
כזהיר וצנוע בהתנהלות הכלכלית
מוכיח עצמו.
התרשמנו שהקהילה
איתנה ומתקיימת
בה פעילות ענפה.
עוד התרשמנו
שאנשי המושב
אוהבים את המקום
בו הם חיים וגאים בו.
**********
תודה לך עירית
מקרב לב
שגייסת" את אבא,
תכננת את הביקור,
תיאמת את המפגשים,
אירחת אותנו בביתך
וגם סייעת בהכנת התיעוד.
תודה לך צביקה
שסיפרת לנו בנועם וחביבות
על קורות המושב
והתנהלותו הכלכלית והחברתית
והיית שותף להובלת השיטוט בו.
תודה לך חוה דרורי
שאירחת אותנו
והצגת את עבודותיך
עם קורטוב של הומור וחיוך
תודה לך חוה רביד
שהתפנית ופגשת אותנו
וסיפרת לנו על פעילותיך.
תודה לחבריי שהגיעו
ויצרו יחד
את הקבוצה
הסקרנית והמתעניינת.
משוב החברים שהשתתפו בביקור:
הנסיעה המייגעת בפקקים בכבישים העמוסים חזרה לבית לא גרעה מאומה מהכיף בביקור היום במושב רם-און. תודה לך עירית על תכנון, תיאום ואירוח, תודה לאביה צביקה על ההסברים המעניינים ותודה לאימה רעיה שהוסיפה לנאמר. למדנו על מקום שהוא עוד חלק מהפסיפס של ההתיישבות החקלאית והמושבית שהוא מופת ודוגמא. שמחנו לשמוע מהצפרית חווה רביד. הביקור והמפגש עם האומנית חווה דרורי היה מרתקם. לסיכום עוד יום מהנה ומלמד של מפגש עם אנשים מאירי פנים. קשה לכתוב, אבל מי שלא הגיע החמיץ.
מצטרף בהנאה ובהערכה לכל שנאמר למעלה.
עירית ואבא שלך ואמא שלך – תודה !! זה מדהים כמה אנשים טובים וסיפורים מעניינים וביקורים מרתקים אנחנו פוגשים במקומות השונים בהם אנחנו מבקרים ! ואתם – אפשרתם לנו להכיר במשהו את מצוינות המושב, נופיו ותולדותיו, מעט מהאנשים המסקרנים, שהם תושביו, ובעיקר אותכם – נהדרים שכמותכם ! נהנינו !
תודה לעירית למשפחת גזית, שוב מגלים, אחרי שנים, שמעבר לשלט רם-און, יש ממלכה, מרתק מעניין מרגש תודה אנשים יקרים שפתחתם את הבית.
המשך למשוב הקודם, אולי הכל מתחיל בשלט הכניסה לרם און – פסיפס צבעוני ומיוחד כמוהו לא ראיתי באף מושב / קבוץ. התרשמתי מאוד מהרוח הטובה השורה על המושב, מהנוי המטופח ומהבתים הצנועים. כמו תמיד, אנשים טובים הם אלו שעושים את המקום.
כל כך קרוב וכל כך רחוק. הכרתי ואני מכיר אנשים מרם-און אבל את הסיפור הגדול לא הכרתי. תודה למשפחת גזית לעירית שאירחה אותנו ולהורים עוד שנים רבות בבריאות טובה.
משוב המארחים:
עירית גזית: תודה רבה על הביקור. זכינו להכיר אנשים טובים, נעימים ומעניינים. גם אנחנו נהנינו מאוד. נשמח להיות בקשר.
צביקה גזית: עמירם, הרבה תודה על ביקור מאלף ובעל עניין שלך והחברים שצרפת. נתת לי חוויה של זיכרונות עבר. מקווה שיכולתי להעביר את אשר עבר מושבנו מאז היוסדו ועל כך התודה.
