בקיץ שעבר במסגרת מיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל החל השלב האחרון שלו והוא המסע להכרת העיר נצרת וראו הפן הנוצרי של העיר נצרת – כללי, ריכוז, סיכום ביניים וכוונות להמשך

ביום רביעי 19 ביולי 2023 יצאתי עם ידידיי ע'אדה ופואד באשראת (יפיע) להמשך המסע בעיר.

מסע זה, שלבקשתי אורגן ותואם על ידי פואד בשאראת, כלל מספר "תחנות".

בשעה לפני הצהרים הגענו למתחם הכנסייה הסלזיאנית שהיא היא כנסייה קתולית הידועה גם ככנסיית ישו הנער. 

בתיאום מוקדם של פואד בשאראת נפגשנו עם גב' מייאדה טנוס מזכירת בית הספר שאירחה אותנו במקום.

לקראת סוף הביקור פגשנו את מנהל בית הספר וראש הכנסייה אבונה אבו ראמי ששוחח איתנו דקות קצרות והזמין אותנו למיסה של יום השנה ה-100 לחנוכת הכנסייה שיערך ב-3 בספטמבר 2023 בראשות הקרדינל הפטריארך הלטיני של ירושלים האב פיירבטיסטה פיצבאלה

כנסיית ישוע הנער היא מהגדולות והמפוארות שבכנסיות נצרת.

*

הכנסייה נמצאת על הרכס שבצפון-מערבה של העיר, בולטת למרחקים וממנה נשקף נוף פנורמי של האזור כולו.

*

אחת משתי הכניסות למתחם הכנסייה

 

בשנת 1902, עוד לפני לפני הקמת הכנסייה, נחנך במקום בית היתומים של מסדר הנזירים האיטלקים הקתולים, מסדר הסלזיאנים

 

השם הרשמי של מסדר הנזירים האיטלקים הסלזיאנים של דון בוסקו הוא מסדר פרנסיס הקדוש סאליסי (Societas Sancti Francisci Salesii).

מקור אתר מסדר הסילאזינים

 

מסדר זה נוסדה בשנת 1869 על ידי הכומר האיטלקי הקדוש ג'ון בוסקו שהיה חלוץ בהפצת התרבות בקרב העניים והוא מפורסם במיוחד בביסוס הנזירות הסלסיאנית .

 

הוא נולד ב- 16 באוגוסט 1815 בכפר ליד טורינו במדינת פיימונטה בצפון איטליה , ששכנה אז בממלכת סרדיניה  הוסמך להיות כומר בטורינו בשנת 1841., ומת ב- 31 בינואר 1888 בטורינו . הוא הוכרז כקדוש בכנסייה הקתולית ב -1 באפריל 1934 .

 

המסדר נקרא על שם פרנסיס דה סאלס הקדוש, בישוף של ז'נבה מהמאה ה-17.

 

המסדר הוקם כדי לסייע צעירים עניים במהלך המהפכה התעשייתית בתחום החינוך והכשרה לכהונה.

 

בשנת 1845, טרם הקמת המסדר הנזיר דון ג'ון בוסקו הקים בוואלדוקו (היום בתחום טורינו שבאיטליה) את בית הספר הראשון

 

בשנים הבאות הוא פתח עוד כמה בתי ספר, ובשנת 1857 קבע את חזון המסדר ועקרונות פעולות. אלה אושרו בשנת 1873 על ידי האפיפיור פיוס התשיעי בתור הכלל של מסדר פרנסיס הקדוש סאליסי. מסדר זה גדל במהירות, עם הקמת מוסדות בצרפת ובארגנטינה תוך שנה מההכרה הרשמית על ידי האפיפיור.

 

במהלך העשור הבא התרחב המסדר לאוסטריה, בריטניה, ספרד וכמה מדינות בדרום אמריקה.

 

מותו של דון בוסקו ב-1888 לא האט את צמיחת המסדר.

 

עד 1911 הקימו הסלזינים במוסדות רחבי העולם, כולל קולומביה, סין, הודו, דרום אפריקה, תוניסיה, ונצואלה וארצות הברית.

 

המסדר ממשיך לפעול ברחבי העולם; בשנת 2021, הוא מנתה 14,232 חברים ב-1,703 מוסדות שנמצאים ב-134 מדינות.

 

להרחבה אודות מסדר הזילאזינים ומייסדו 
וראו גם
סימוניטה דלה-סטה (1987) "מפעל הבנייה והתיישבות של המסדר האיטלקי-קתולי של הסאלזיאנים בארץ ישראל"
בתוך יהושע בן אריה, יוסי בן ארצי וחיים גורן (עורכים) מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית – יישובית של ארץ ישראל, י
רושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 59 – 77

 

תרומות שקיבל המסדר החל בשנת 1905, בעיקר מצרפת ומבלגיה, אפשרו את הקמת הכנסייה בנצרת.

 

מבנה הכנסייה בסגנון גותי תוכנן על ידי האדריכל הצרפתי לוסיה גוטייה ובנייתה החלה בשנת 1906 ונמשכה שנים רבות.

 

בתקופת מלחמת העולם הראשונה פסקה מלאכת ההקמה, אז שימש המבנה כמחנה של הצבא העות'מאני.

 

בתקופת המלחמה שהו גם במבנה מספר מועט של יתומים ונזירים והשתמשו בקריפטה כבית תפילה.

 

הכנסייה נחנכה לבסוף בשנת 1923.

הכנסייה וסביבתה בראשית שנות ה-30' של המאה העשרים

*

הכנסייה וסביבתה הראשית שנות ה-40' של המאה העשרים 

*

המבנה בנוי בסגנון התחייה הגותית, חזיתו מחופה באבני גיר לבנות, ויתר צדדיה של הכנסייה מחופים הכנסייה באבן.

 

החזית מחולקת לשלושה אגפים התואמים את שלוש הספינות של הכנסייה.

 

באגף המרכזי קבועה דלת גדולה אליה מובילים שני גרמי מדרגות סימטריים. בבסיסו של גרם המדרגות דלת נוספת המובילה אל הקריפטה.

 

במרכזה של החזית חלון המחולק על ידי ארבעה עמודים לחמישה חלקים ("חלון פנטפורי") ומעליו חלון רוזטה גדול.

 

שני אגפי הצד של החזית צרים מהאגף המרכזי, ובכל אחד מהם קבוע חלון ביפורי שמעליו חלון עגול בצורת עלי תלתן. כל אחד מאגפי הצד נושא כיפה משולשת שצבעה אפור, וביניהן ניצב פודיום הנושא צלב.

 

גג הכנסייה עשוי מרעפים אדומים, וגגה של הספינה הראשית גבוה משל שתי ספינות הצד.

 

לאורך הגג הראשי וגגות הטרנספט ניצבות שורות של מעין צריחונים, הנושאים צלבי אבן קטנים המקיפים את הכנסייה מכל צדדיה.

 

החלונות ערוכים בגובה רב לאורך קירות הכנסייה ונראות בהן צורות גאומטריות עשויות מזכוכית צבעונית. רוב החלונות ערוכים בזוגות או בשלשות, ולעיתים נוסף מעליהם חלון עגול קטן.

 

מקור תיאור מבנה הכנסייה

*

*

דלת הכנסייה

*

*

חללו של אולם הכנסייה גבוה ושתי שורות שבכל אחת מהן שבעה עמודים מסיביים תומכות בתקרת קמרון צולב.

 

שני העמודים האחרונים בקדמת הכנסייה, קרובים זה לזה, ויוצרים אפקט של אפסיס.

 

הטרנספט של הכנסייה קצר ואולמות הצד שלו נמוכים באופן משמעותי מספינות הצד.

 

צורתם של אולמות הצד היא כשל חצי עיגול, ומבחוץ הן נדמים בצורתם ובממדיהם לקפלות.

 

בקדמת הכנסייה, מאחורי המזבח, מחובר אל הבניין מבנה נוסף שצורתו כשל ריבוע קטן. בקומה השנייה של מבנה זה, ניצב פסל ישו הנער הממקד אליו את תשומת לבו של המבקר. הוא פוסל על ידי הפסל הצרפתי פרדריק לואי בוגינו, והובא אל הכנסייה ב-1911. הפסל בגודל טבעי, מתאר את ישו כנער עם שיער גולש, לבוש בבגד פשוט וחגור בחבל, והאוחז בידיו בצלב. מעל הפסל קבועים בקירות המבנה 12 חלונות גבוהים עשויים זכוכית צבועה, המאפשרים חדירת אור כחלחל המאיר את הפסל.

 

קירות הכנסייה ועמודיה מחופים באבן גיר, וברובם חלקים ומעוצבים בפשטות. פילסטרים ומספר קשתות לאורך קירות הצד ובטרנספט, הם האלמטים היחידים החורגים מקו זה.

 

המזבח הראשי ניצב על במה גבוה שאליה מוליכות שמונה מדרגות. בקדמת הבמה שולחן פשוט המשמש בטקס סעודת האדון, אך מאחוריו מזבח מפואר המעוצב כפתחה של כנסייה, ועליו ניצב קרוסיפיקס גדול). בשני באולמות הצד בטרנספט מזבחים פשוטים, ומעל כל אחד מהם פסל קדוש. מספר פסלים דומים נמצאים גם מאחורי המזבח הראשי.

 

מקור תיאור פנים הכנסייה

*

*

*

*

*

*

*

*

בניין בית היתומים צמוד לכנסייה ממערב.

 

הבניין בן שלוש קומות ובו אגף מרכזי ושני אגפי צד.

 

הוא פעל כבית יתומים עד 1972 ומאז הוא משמש את "בית הספר הטכנולוגי דון בוסקו".

מסדרון בית הספר

*

בית הספר מנוהל על ידי הנזירים וקרוי על שם ג'ובני בוסקו, מייסד המסדר.

 

הבניין ניכר בגג רעפים אדום ובארקאדה שבחזית הקומה השנייה.

 

בקריפטה של הכנסייה הסמוכה פועלת סדנת הנגרות של בית הספר.

 

בסמוך ממערב לכנסייה ולבית הספר נבנה מנזר לאחיות הסלזיאניות.

*

להרחבה אודות הכנסייה ובית הספר בנצרת
וראו גם
סימוניטה דלה-סטה (1987) "מפעל הבנייה והתיישבות של המסדר האיטלקי-קתולי של הסאלזיאנים בארץ ישראל"
בתוך יהושע בן אריה, יוסי בן ארצי וחיים גורן (עורכים) מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית – יישובית של ארץ ישראל,
ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 59 – 77

סוף,

הביקור בכנסיית ישוע הנער
המרשימה היה מעניין.

כנסייה זו ובית הספר הצמוד אליה
הם  ביטוי נוסף של פעילות
הכנסייה הקתולית החל מהמאה התשע עשרה
עבור תושביה של נצרת. 

מתחם הכנסייה ובית הספר
הם חלק מפסיפס הפן הנוצרי של נצרת.

****

תודה לך פואד בשאראת
על תיאום הביקור
ושיחד עם רעייתך ע'אדה
הגעתם איתי לביקור זה.

תודה לגב' מייאדה טנוס שפתחת
לנו את דלתות הכנסייה
ואירחת אותנו בלבביות

בקיץ שעבר במסגרת מיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל החל השלב האחרון שלו והוא המסע להכרת העיר נצרת וראו הפן הנוצרי של העיר נצרת – כללי, ריכוז, סיכום ביניים וכוונות להמשך

ביום רביעי 19 ביולי 2023 יצאתי עם ידידיי ע'אדה ופואד באשראת (יפיע) להמשך המסע בעיר נצרת.

מסע זה, שלבקשתי אורגן ותואם על ידי פואד בשאראת, כלל מספר "תחנות".

בשעת לפני צהרים הגענו לבית החולים המשפחה הקדושה המוכר בשם ביה"ח האיטלקי וראו נצרת, בית החולים המשפחה הקדושה (ביה"ח האיטלקי)

לאחר ביקור בבית החולים, גב' סנא בשאראת (האחות אחראית יח' אבטחת איכות) הובילה אותנו לביקור בבית הקברות הגרמני (Deutscher Soldatenfriedhof) הנמצא בתוך מתחם בית החולים המשפחה הקדושה.

הכניסיה לבית הקברות

חלקו של בית הקברות הוא בית קברות צבאי שבו קבורים 261 חיילים ומפקדים גרמנים אשר נלחמו בארץ ישראל ממלחמת העולם הראשונה לצד האימפריה העות'מאנית במסגרת מעצמות המרכז. בחלקו הוא גם בית קברות אזרחי בו טמונים נזירים ונזירות ששרתו בבית החולים וגם נתינים גרמניים שהתגוררו בנצרת.

 

במהלך מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ ישראל יחידות גרמניות שסייעו לצבא העות'מאני. בשיאו מנה הכוח הגרמני כ-650 קצינים וכ-8,000 חיילים שהיו מופקדים על הפיקוד, הארטילריה, המודיעין, אווירייה, התובלה והמנהלה.

 

בזמן המלחמה נקברו חללים רבים בשדות הקרב ובודדים נטמנו ברחבי הארץ בבתי קברות קטנים או בקברים בודדים.

 

בזמן המלחמה בית חולים המשפחה הקדושה שימש אז בית חולים צבאי שנקרא "בית החולים הגרמני הקיסרי 213". הוא נמצא סמוך למקום בו נמצאה המפקדה הראשית של חיל המשלוח הגרמני בפקודו של פון סנדרס.

 

במהלך המלחמה ואחריה ובסמוך לבית החולים נקבע בית הקברות בו נטמנו 51 חיילים גרמנים, חלקם נפלו בקרב ואחרים נפטרו באותה עת. חלק מהלוחמים הגרמנים היו טייסים, אשר על קברם הוצב צלב אשר נעשה ממדחפי-עץ של המטוסים הגרמנים. מאוחר יותר חלק ממדחפי-עץ אלו נקבעו על הקירות הפנימיים של מגדל הפעמונים שהוקם במקום.

 

בשנת 1928, בהתאם לתנאי חוזה ורסאי (סעיף 225 לחלק השישי), הגיעה ממשלת ארץ ישראל המנדטורית להסכם עם הקונסול הגרמני בארץ ישראל על הקמת בית קברות מרכזי בנצרת שבו ייקברו כל החיילים הגרמנים שנמצאו באזור המנדט הבריטי (פלסטין ועבר הירדן) מלבד אלו שנקברו בבית הקברות בהר ציון בירושלים וקברי שבויי מלחמה בבתי הקברות הבריטיים,

 

ב-1934 רכש הנציב העליון מהפלג האוסטרי של מסדר האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים (Fatebenefratelli) שהקים את בית החולים המשפחה הקדוש משבצת קרקע בגודל 1,200 מ"ר שצמודה ממזרח לבית החולים. נכס זה הושכר אז לרייך הגרמני למשך 999 שנים.

 

הוועדה הגרמנית לבתי קברות צבאיים (Volksbund Deutsche Kriegsgräberfürsorge) נטלה על עצמה את מימון בניית בית הקברות.

מיקום בית החולים ובית הקברות במחצית הראשונה של שנות ה-30' במאה העשרים

*

ב-30 ביוני 1935 נחנך בית העלמין. בית העלמין הצבאי לשעבר, שהיה כיום מול בית העלמין החדש ודרכו ניתן להגיע לבית העלמין החדש הזה, הושאר בידי מסדר הנזירים האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים

 

שרידי החיילים הגרמנים נאספו מרחבי הארץ והובאו לקבורה מסודרת במקום. חלקת הקבורה של החיילים הגרמנים שליד בית החולים הושארה על כנה.

 

היום בבית הקברות הצבאי טמונים במקום 261 חללים גרמנים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ובכללם גם חלל יהודי.

 

בשנת 1936 עם פרוץ המרד הערבי, האזור סביב בית הקברות הוחזק על ידי חיילי הממלכה המאוחדת. הגרמנים בקושי יכלו לבקר בבית הקברות כך גם בהמשך בימי מלחמת העולם השנייה.

 

אז נזירי האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים דאגו לבית הקברות הגרמני. באמצעות הקונסול הספרדי בירושלים הם שמרו בקשר עם משרד החוץ בברלין עד תום מלחמת העולם השנייה.

 

בית הקברות סבל עם השנים מנזקים עקב הקרקע הלא יציבה שתחתיו, מרעידות אדמה שהתרחשו באזור וכן ממעשי גנבה וונדליזם.

 

בשנת 1959 העבירו האחים האוסטרים את בית החולים ועמו את הטיפול בבית הקברות הגרמני לאחיהם האיטלקים ממחוז מילאנו.

 

בשנת1967, לאחר כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, שופץ בית הקברות, והוא שופץ שוב בשנת 1982. המהנדסת של העבודה הזו, אניס סרוג'י, נשארה אחראית לתחזוקה.

 

הקרדינל הופנר תרם מגדל פעמונים חדש ומנוע לצלצול הפעמון (הפעמון הגדול ביותר בארץ הקודש!)

*

*

בשנת 1984, עם סיום התיקונים הגדולים החלה שגרירות גרמניה לקיים בבית העלמין טקס אזכרה שנתי ביום האבל הלאומי אליו מוזמנים נספחים צבאים ממדינות השונות.

 

כמדי שנה, רב צבאי השתתף בטקס, לצד כוהני דת גרמנים. חזן צבאי  נושא קדיש לזכרו ועילוי נשמתו של החייל היהודי הטמון במקום.

 

מקורות
הוועדה הגרמנית לקברי מלחמה (Volksbund Deutsche Kriegsgräberfürsorge) 
דב גביש (1982) "בית הקברות הגרמני בנצרת" בתוך נצרת ואתריה , קרדום 19 עמ' 94 – 95
ערן תירוש טקס לציון 'יום האבל הלאומי' הגרמני בבית-הקברות הצבאי הגרמני בנצרת
יונתן זיגמנד אבן זיכרון גרמנית מימי מלחמת העולם הראשונה בצמח/סמח'

*

*

לסיום ראוי לציין ד"ר נורברט שוויקה שהיה רופא בבית החולים האיטלקי (ראש המחלקה הגריאטרית). אביו שירת במלחמה בצבא גרמניה. הוא עלה לארץ, הוא ושלושת ילדיו שירתו בצה"ל.

 

מתוך עניין אישי החל לחקור ולתעד את תולדות בית החולים המשפחה הקדושה ואת מעורבות הכוחות הגרמניים בלחימה בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה.

 

הוא  גייס משאבים לתחזוקת בית הקברות ולהנצחת החללים הגרמנים.

 

הוא פרסם ספר ובנושא
Norbert Schwake, Deutsche Soldatengraeberin Israel: Der Einsatz deutscher Soldaten an der Palaestinafront im Ersten Weltkrieg und das Schicksal ihrer Grabstaetten, Muenster: Aschendorff, 2008

החלק האזרחי של בית העלמין 

*

*

*

*

למעלה מימין שער הכניסה לבית העלמין הצבאי

*

סוף

הביקור בבית העלמין הגרמני בנצרת
היה מעניין במיוחד.

בית עלמין זה הוא
מרכיב נוסף
בפן הנוצרי של העיר נצרת.

בית עלמין זה
הוא גם ציון חשוב
להכרת אירועי מלחמת העולם הראשונה
בארץ ישראל

**** 

תודה לך פואד בשאראת
על תיאום הביקור
ושיחד עם רעייתך ע'אדה
הגעתם איתי לביקור זה.

תודה לכם גב' אודיט עזר שומר
וגב' סנא בשאראת
על שאפשרתם את הביקור בבית העלמין

תודה לעמיתי
פרופ' חיים גורן,
ערן תירוש
ויונתן זיגמנד
על המידע שמסרתם לי
ושסייע בכתיבת התיעוד

טרם תמה פעילות מיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל – מידע כללי וריכוז תיעודי ביקורי מפגש/סיור/צילום ועוד.

בקיץ שעבר החל השלב האחרון והוא המסע להכרת העיר נצרת וראו הפן הנוצרי של העיר נצרת – כללי, ריכוז, סיכום ביניים וכוונות להמשך

ביום רביעי 19 ביולי 2023 יצאתי עם ידידיי ע'אדה ופואד באשראת (יפיע) להמשך המסע בעיר נצרת.

מסע זה שלבקשתי , אורגן ותואם על ידי פואד בשאראת, כלל מספר "תחנות".

בשעת לפני צהרים הגענו לבית החולים המשפחה הקדושה המוכר בשם ביה"ח האיטלקי נצרת הנמצא בשכונת נמסאווי בצפון-מזרחה של העיר.

שם אירחו אותנו גב' אודיט עזר שומר מנהלת מח' יחסי ציבור ודוברות של בית החולין  וגב' סנא בשאראת אחות אחראית יח' אבטחת איכות.

השתיים סיפרו לנו על תולדות בית החולים, מייסדיו, דמותו בהווה והאחיות הנזירות המשרתות בו.

לקראת תום השיחה הגיע וכיבד אותנו המנהל הרפואי של בית החולים דר' איברהים חרבג'י

אחר כך  הסתובבנו מעט בבית החולים וביקרנו בכנסייה שבו.

עם סיום הביקור יצאנו לראות את מתחם בית הקברות הגרמני הנמצא בתחום שטח בית החולים וראו נצרת, בית הקברות הגרמני.

מיקום בית החולים

מבט ממעל

מקור: אתר בית החולים

בית החולים נוסד ב-1882 על ידי הפלג האוסטרי של מסדר זירים קתולי בינלאומי הנקרא האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים הידוע גם בשם Fatebenefratelli

מקור

 

מייסד המסדר, יוחנן של האלוהים היה קדוש נוצרי שנולד 8 במרץ 1495  Montemor-o-novo , פורטוגל בתור ז'ואאו סידאדה דוארטה.

 

משפחתו של ז'ואאו דוארטה הייתה משפחה שירדה מנכסיה, אימו מתה בצעירותו ואביו הצטרף למסדר דתי בספרד.

 

היה נזיר אשר הפך לאחת הדמויות החשובות בתולדות הדת בספרד והקים מסדר דתי, האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים.

פסל דמותו של מייסד המסדר בחזית בית החולים

 

לאור העובדה שבית החולים הוקם על ידי הפלג האוסטרי של המסדר האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים, זכה האזור בו נמצא וכן בית החולים שכונת נמסאווי ("נמסה" היא אוסטריה בערבית).

 

מסדר האחים ההוספיטלרים של יוחנן של האלוהים, השואב את השראתו מן החיים, בהוראה של מייסדו – סנט ג'ון של האלוהים.

 

מסדר נזירים זה של אחים קתולים הוא כאמור מסדר דתי בינלאומי , המסור לטיפול לעניים, לחולים, הגוססים והנכים ומפעיל יותר מ -250 בתי חולים ב-52 מדינות באפריקה, אסיה, אוסטרליה, אירופה וצפון ודרום אמריקה.

ערכים של המסדר הם: כבוד בערכם ובזכויותיהם של הפרט; גישה הוליסטית טיפול וסיוע; יצירת סביבה שבה כל אדם מרגיש בברכה ומוערכת; מתן טוב טיפול בפרקטיקה מקצועי; עדיפות למבחר ורצונותיו של הפרט והמשפחה שלו.

להרחבה ראו John of God
וגם

Norbert Schwacke, 'The Austrian Hospital in Nazareth', Marian Wrba (ed.), Austrian Presence in the holy Land in the 19^th and early 20^th century, Tel Aviv 1996, pp. 81—97

בית החולים התחיל את פעילותו כמרפאה בבית צנוע במרכז העיר וקרוב לכנסיית הבשורה.

המקור פרסום של בית החולים

בשנת 1884 נחנכה מחלקת אשפוז שבה ארבע מיטות, והוקמו במקום מנזר וכנסייה.

 

בשנת 1893 נסגר בית החולים בשל מחסור במשאבים ונפתח מחדש בשנת 1899 במיקומו הנוכחי עם 30 מיטות אשפוז.

המקור פרסום בית החולים

 

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שימש המקום כבית חולים צבאי גרמני, וכחמישים חיילים גרמנים שנפטרו בו נקברו בקרבתו, דבר שהיווה את תחילתו של בית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרת הנמצא בחצר בית החולים.

 

המקום שב לתפקד כמוסד אזרחי ב-1918, אך ללא מחלקת אשפוז.

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נעצרו הנזירים האוסטרים בידי שלטונות המנדט הבריטי, ובית החולים נתפס על ידי כוחות צבא הממלכה המאוחדת.

 

לאחר הקמת המדינה, הנזירים שבו אליו בשנת 1958 ומאז הוכר ע"י משרד הבריאות כבית חולים ציבורי בבעלות פרטית אחד משבעה הפועלים בישראל  (האחרים הם מרכז רפואי עין כרם (ירושלים), ביה"ח הדסה הר צופים (ירושלים), ביה"ח שערי צדק (ירושלים), ביה"ח האנגלי (נצרת),ביה"ח הצרפתי (נצרת) וביה"ח לנייאדו (נתניה).

 

בשנת 1963 היו בו חמישים מיטות אשפוז.

 

בשנות ה-70 של המאה העשרים נבנו במקום מבנים חדשים ונחנך חדר מיון חדש, והמבנים הישנים נהרסו.

 

בשנת 2000 הסתיים פרויקט הרחבה נוסף.

כיום בבית החולים ישנן כיום 200 מיטות. בית החולים כולל ארבע חדרי ניתוח ממגונים, מתחם לידה (כולל ארבע חדרי לידה), שבע מחלקות אשפוז ושלוש מחלקות כרוניות, שבעה מכונים, שש מרפאות ושש מעבדות.

 

על פי קביעת פקוד העורף, בעת אירוע רב נפגעים (אר"ן), בית החולים פועל בית חולים ממיין ממנו מעוברים הנפגעים בהתאם לדרגת הפציעה לבתי החולים בעפולה (העמק), בטבריה (פוריה) ובחיפה (רמב"ם)

 

בית החולים מסונף לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן.

 

להרחבה אודות בית החולים ראו באתר בית החולים

בבית החולים פועלות מאז הקמתו בשנת 1884 אחיות ממסדר נזירות איטלקיות "האחיות מריה במבינה" מסדר אחיות החסד של  Bartolomea Capitanio שהוקם  Lovere באיטליה ב -21 לנובמבר 1832 על ידי הנזירות  Bartolomea Captanio ו- Gerosa Catarina  שתיהן הוכרזו כקדושים על ידי האפיפיור פיוס השנים עשר. ב-18 מאי 1950.

 

מסדר זה כולל היום 4538 אחיות בשירות פעיל ובעבר 12,674 אחיות. ופועל יש ברחבי העולם בצפון ודרום אמריקה, אירופה, אפריקה ואסיה כדי להושיט יד לאנשים נזקקים מכל תחומי החיים.

 

כיום משרתות חמש נזירות ממסדר זה מוצא כולן הודו.

כנסיית בית החולים

*

סוף

מזכרת מהביקור: מימין גב' ע'אדה בשאראת, דר' איברהים חרבג'י, מר פואד בשאראת, גב' סנא בשארת, גב' אודיט עזר שומר

*****

הביקור בבית החולים היה מעניין ומרגש.

שמחתי על ההזדמנות

ללמוד על מרכיב נוסף בפסיפס
של הפן הנוצרי של העיר נצרת
ושל מקומות היישוב של המיעוט הערבי הנוצרי הישראל.

בית חולים המשפחה הקדושה נצרת
מהווה נדבך של מערכת הבריאות הציבורית
של מדינת ישראל
המשרת את כל האוכלוסייה
המתגוררת בתחום הגיאוגרפי הסמוך אליו

****

תודה לך פואד בשאראת
על תיאום הביקור
ושיחד עם רעייתך ע'אדה
הגעתם איתי לביקור זה.

תודה לכם גב' אודיט עזר שומר
וגב' סנא בשאראת
על האירוח הלבבי
והדברים שספרתם לנו על בית החולים

תודה דר' איברהים חרבג'י,
שהגעת לברך אותנו.

טרם תמה פעילות מיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל – מידע כללי וריכוז תיעודי ביקורי מפגש/סיור/צילום ועוד.

בקיץ שעבר החל השלב האחרון והוא המסע להכרת העיר נצרת וראו הפן הנוצרי של העיר נצרת – כללי, ריכוז, סיכום ביניים וכוונות להמשך

ביום רביעי 19 ביולי 2023 יצאתי עם ידידיי ע'ארדה ופואד באשרת (יפיע) להמשך המסע בעיר נצרת.

מסע זה שלבקשתי , אורגן ותואם על ידי פואד בשאראת, כלל מספר "תחנות".

בשעת צהרים הגענו לשכונת הקופטים ובמרכזה כנסיית הבשורה הקופטית.

מיקום הכנסייה

*

*

שם נפגשנו עם איש העדה הקופטית מר עדנאן קובטי. הוא פתח לנו את דלתות הכנסייה וסיפר לנו אודות הקהילה הקופטית בנצרת.

הנצרות הקופטית

הכנסייה הקופטית-אורתודוכסית היא גם כנסייה עצמאית בסיסה במצרים והיא נכללת בקבוצת הכנסיות המזרחיות העתיקות.

 

הכנסייה הקופטית מייחסת את עצמה לשליח מרקוס (נקרא מרקוס הקדוש). לפי המסורת הנוצרית ליווה מרקוס המבשר את שאול התרסי (פאולוס) ואת ברנבא, אחד ממפיצי הנצרות הראשונים במסע המיסיונרי הראשון של שאול. לאחר מחלוקת ביניהם נפרדו דרכיהם, ברנבא ומרקוס עברו לקפריסין הסבר לכך שמרקוס צידד בברנבא היא המסורת לפיה מרקוס וברנבא הם בני דודים ומכאן שאף מרקוס הוא ממשפחת ברנבא.

 

הכנסייה הקופטית טוענת כי נוסדה במאה הראשונה לספירה, בערך בשנת 42.

 

הקופטים רואים עצמם כיורשים הלגיטימיים היחידים של הנצרות במצרים.

 

לפי מסורת הקופטים, דת ישוע הובאה, כאמור, למצרים על ידי השליח  מרקוס שהיה גם ראש הכנסייה הקופטית הראשון הפטריארך של אלכסנדריה.

 

השם קופטים (Copt) נגזר מהכינוי של היוונים למצרים אייגיפטוס. ישנן שתי השערות לגבי מקורו של הכינוי: לפי ההיסטוריון היווני סטראבון, הכינוי נגזר מהביטוי היווני מתחת לים האגאי לפי סברה אחרת, הכינוי הוא שיבוש של הביטוי המצרי "חות-קא-פתח" שמשמעו "מקדשו של האל פתח", שהוא אחד האלים המצריים המרכזיים. במקור היה משמעה של המילה קופטי פשוט מצרי, אך היום מתייחסת מילה זו אל האוכלוסייה הנוצרית של מצרים. בלשון חז"ל נקראו הקופטים גיפּטים (מסכת מגילה דף י"ח ע"א), בעוד הכינוי קופטים שבעברית מודרנית הושפע מכינויָם בשפות המודרניות הזרות.

*

מרכזה של הכנסייה הקופטית במצרים ושפתה כיום ערבית על אף שבמקור שפת התפילה הייתה קופטית (ניב של המצרית הקדומה). גם היום, חלק מהליטורגיה הוא בשפה הקופטית.

 

הכנסייה הקופטית היא הזרם הנוצרי הגדול ביותר במצרים ומזוהה בעיקר עם הקבוצה האתנית הקופטית, צאצאי המצרים הקדומים שלא התאסלמו ולא הסתערבו אלא שימרו את דתם הנוצרית ואת שפתם הקופטית. מלבד זאת, לזרם יש נוכחות חזקה באפריקה ובמזרח התיכון ושלוחות ברחבי תבל, בתפוצת המהגרים הקופטית ומחוצה לה.

 

לאחר הכיבוש הערבי של מצרים במאה השביעית, הנוצרים נחשבו כאחד מעמי הספר, והותר להם להמשיך במנהגי דתם, תחת ההגבלות של החוק המוסלמי, השריעה. הגנה זו נבעה בחלקה מחדית' שבו נאמר, "כשאתם כובשים את מצרים, היטיבו עם הקופטים שכן הם חבריכם ואחיכם", וכן מצורך באנשי מנהל מוצלחים. למרות המהפך הפוליטי, מצרים נותרה ברובה ארץ נוצרית. המרות דת הדרגתית לאסלאם במשך מאות השנים עד סוף המאה השתים עשרה הפכה את מצרים מארץ שהיא בעיקר נוצרית לארץ שהיא בעיקר מוסלמית. תהליך זה הוחש בשל רדיפות בזמן ולאחר תקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי אל חַאכֶּם בִּאַמְרִ אללה (996 – 1021) ובשל מסעות הצלב, וגם בשל האימוץ של הערבית כשפה ליטורגית בידי פטריארך אלכסנדריה, גבריאל אבן-טורייק.

 

המעמד של הקופטים החל להשתפר בתחילת המאה התשע עשרה תחת היציבות והסובלנות של שושלתו של מוחמד עלי. הקהילה הקופטית הפסיקה להיחשב בידי המדינה כיחידה אדמיניסטרטיבית, ובשנת 1855 הוסר מס ה"ג'יזיה", שהוטל תמיד רק על עמי הספר. זמן קצר לאחר מכן, הנוצרים החלו לשרת בצבא המצרי. בזמן שלטונו של מוחמד עלי את ארץ ישראל ושליטתו בה בעשור הרביעי של המאה ה-19 הגיעו בעקבותיו גם הקופטים לארץ ישראל בכלל וליפו בפרט.

 

לפי חלק מההערכות, כיום ישנם כ-15 מיליון קופטים אורתודוקסים בעולם: הם מצויים בעיקר במצרים (בין 8 ל-16 מיליון), ארצות אפריקה (כ-400 אלף), צפון אמריקה (כמיליון), וכן באירופה, אוסטרליה, כווית, וישראל. מספר הקופטים במצרים אינו ידוע בוודאות, אולם מוערך בכ-20%-10% מכלל האוכלוסייה, הכוללת כ-100 מיליון נפש, כלומר – בין 10 מיליון (הערכת הממשלה), ועד לכ-20 מיליון (טענת נציגי הכנסייה הקופטית).

 

תוואדרוס השני הוא האפיפיור ה־118 של הכנסייה הקופטית. ב־23 בדצמבר 1989 נעשה לכומר. ב־15 ביוני 1997 הוקדש לבישוף על ידי האפיפיור שנודה השלישי. ב־4 בנובמבר 2012, כשבעה חודשים לאחר מותו של האפיפיור שנודה השלישי, נבחר תאודורוס השני לאפיפיור.^[הוא הוכתר כאפיפיור בטקס שנערך ב־18 בנובמבר 2012.

*

עדויות על נוכחות קופטית בירושלים קיימות מראשית המאה התשיעית לספירה. בשנת 1236 התמנה ארכיבישוף קופטי בירושלים, ומאז ועד היום קיימת בה פטריארכיה קופטית. מבנה הפטריארכיה מצוי במנזר דיר אנטוניוס, סמוך לכנסיית הקבר. כמו כן יש לקופטים חזקה במספר תאי תפילה בכנסיית הקבר.

 

עימות רב שנים קיים בין הקופטים ובין הכנסייה האתיופית ביחס לבעלות על דיר אל סולטאן, מתחם המצוי על גג כנסיית הקבר וכן על קפלות קטנות במעבר מהמתחם לרחבה שלפי כנסיית הקבר. כיום מתגוררים במתחם  נזירים אתיופים ונזיר קופטי אחד. בשל הסכסוך מצוי המבנה במצב ירוד ורעוע.

 

מרבית הקופטים בירושלים מתגוררים בח'אן הקופטים, מבנה ברובע הנוצרי התוחם מצפון את בריכת חזקיהו, שנבנה בשנת 1838. כיום מתגוררות בירושלים כמה עשרות משפחות קופטיות.

שכונת הקופטים ובמרכזה הכנסייה

*

הקהילה הקופטית בנצרת כולל 1500-2000 נפש. בחיפה מתגוררות כיום כמה משפחות מבני העידה שעברו מנצרת.

 

שם המשפחה של אנשיה הוא קובטי (שיבוש בשפה הערבית של המילה קופטי). שם זה הוא כינוי לזרם הנצרות שהם שייכים לה.

 

הקופטי הראשון, סוליאמן סיאד קובטי הגיע ממצרים בשנת 1818, כשני עשורים לפני פלישת אברהים פחה המצרי לארץ ישראל בשנות ה-30' של המאה התשע עשרה.

 

בשנת 1984  הקימו אנשי הקהילה בנצרת את " עמותת סנט מרקוס לקופטים האורתודוקסים בנצרת " וכל כמה שנים הם מתאספים לבחירת נציגיהם בעמותה. תפקיד העמותה לשמור על הקשר בין בני העדה, לדאוג לצרכי הכנסייה ובית הקברות ולשמור עליהם.

*

כנסיית הבשורה הקופטית שייכת באופן ישיר לכנסייה הקופטית והאפיפיור במצרים. בנייתה החלה בשנת 1949 הסתיימה בשנת 1952.

 

בכנסייה מקיימת פעמיים בשבוע מיסה, בימי שבת

 

בחגים ובמיוחד בשבוע הקדוש בפסח ישנה תפילה כל ימי השבוע בשעות שונות בבוקר בצהרים בערב ובלילות . המיסה הקופטית הינה לרוב בשפה הערבית בגלל שימוש המועט וכמעט לא מוכר של השפה הקופטית העתיקה. לתפילה מוכנסים גם קטעים מהתפילה בשפה הקופטית.  בשלושה סגנונות של המיסה לפי המסורת הקופטית  העתיקה.

 

חברי, הארכיאולוג דן גזית שהתמחה גם באגיפטולוגיה ציין "בזכות הלשון הקופטית, ידוע לנו כיצד לבטא מלים ומושגים במצרית קדומה ("הירוגליפית"), כי בכתב ההירוגליפי הקדום לא היו אימות-קריאה והחוקרים המודרניים בטאו את כל התנועות בסגול מחוסר ידע כיצד לבטאם נכון – עד שחקרו את הלשון הקופטית העתיקה."

*

*

*

*

ראוי לציין כי  ביפו הייתה קהילה קופטית שהגיעה לעיר בשנות ה-30' של המאה התשע עשרה בעקבות פלישת אברהים פחה המצרי (1831-1840).

 

קהילה זאת התרכזה בחלק המזרחי של שכונת עג'מי סביב מנזר אנטוניוס הקדוש שנבנה בשנת 1855 וכלל כנסייה ואכסניה לאירוח עולי הרגל הקופטים שהגיעו ממצרים דרך הים לנמל יפו  לירושלים בדרכם.

 

קהילה הקופטית התקיימה ביפו עד מלחמת העצמאות.

 

המנזר ביפו עדין קיים כיום ומחזק על ידי נזיר אחד הנתמך על ידי בני עדתו מנצרת וראו יפו, מנזר הקופטי אנטוניוס הקדוש ממצרים

המנזר ביפו

עוד מבט על שכונת הקופטים

סוף,

הביקור בכנסייה הקופטית בנצרת
מהווה עוד מרכיב מעניין
בהכרת הפסיפס של הפן הנוצרי בעיר!

תודה לך פואד בשאראת
על תיאום הביקור

תודה לך עדנאן קובטי
על הכנסת האורחים

נושא "גבולות ישראל" וליתר דיוק נושא "קווי תיחום ישראל" הוא מרתק ונוגע לתחומי צבא וביטחון, יחסים בינלאומיים, התיישבות, מחקר אקדמי, ידיעת הארץ  ועוד.

כיום יש ספרות ענפה העוסקת בגבולות ישראל, בין היתר ובמיוחד בהיבט של ההסטוריוגרפיה של היווצרותם.

הציבור המתעניין והמסייר בשטח, שאני נמנה עליו, מבקש להכיר, ללמוד ולדעת מהי המציאות גיאוגרפית פיזית והגיאוגרפיה היישובית באזורי הגבול הן בעבר ובמיוחד בהווה

בסיור בשטח, יש ענין רב בהגעה ליישובים ולשטחים החקלאיים סביבם וגם לתצפיות, לאתרי הטבע, מורשת וארכיאולוגיה הנמצאים במרחבם.   .

המסיירים בשטח מבקשים גם ללמוד על האירועים, בעיקר הצבאיים, שהתרחשו לאורכם.  

שמדובר על, גבולות ישראל בעבר, הכוונה לקווי שביתת הנשק שהתקיימו מתום מלחמת העצמאות (1949) עד מלחמת ששת הימים (1967) – הקו הירוק, לקווי הפסקת הלחימה בתום מלחמת ששת הימים (1967)ובתום מלחמת יום הכיפורים (1973).

גבולות ישראל בהווה הם שונים, נבדלים זה מזה וההבחנה ביניהם גיאוגרפית והם כוללים את אלה הבאים:

* גבול הלבנון

* גבול רמת הגולן והחרמון

* גבול ירדן (עמק ירדן ועמק המעיינות)

* מרחב התפר סביב שומרון

* עוטף ירושלים

* גבול ירדן (בקעת הירדן וצפון ים המלח)

* מרחב התפר סביב יהודה

* גבול ירדן (ערבה)

* גבול מצרים

* גבול רצועת עזה

גבולות אלה, שקיימים היום, חלקם הם גבולות בינלאומיים מוכרים וחלקם אינם כאלה

גבולות אלה נקבעו במהלך השנים כדלקמן

* תום מלחמת ששת הימים (1967)

* תום מלחמת יום כיפור (1973)

*במסגרת הסכם השלום עם מצרים (1982)

* במסגרת הסכם השלום עם ירדן (1994)

* במסגרת "הסכמי אוסלו" עם הרשות הפלסטינית (1995)

* בעקבות היציאה מלבנון (2000)

* בעקבות בניית גדר הביטחון ( 2003 – 2021)

* בעקבות התנתקות (2005).

מאז היותי נער וחייל באמצע שנות ה-70' ובעשורים בהמשך, סיירתי פעמים רבות לאורך הגבולות.

חלק מהסיורים היו במסגרת השירות הצבאי – פעילות ביטחון שוטף בשירות סדיר ומילואים ועבודת מטה מקצועית במסגרת שירות קבע.

חלק אחר מהסיורים היו במסגרת האזרחית, לימוד, מחקר ועוד.

מאז שנת 2015, בה התחלתי לתעד את טיוליי, הקדשתי לנושא גבולות ישראל סיורים רבים אותם בצעתי עם חבריי, בתחילה ברכיבה על אופניים ובהמשך בנסיעה ברכב.

באביב 2021 (שנת תשפ"א) לאחר פניית חלק מחבריי הקמתי קבוצה שסיירה יחד איתי באזורי הגבול ובמרחב התפר.

בחורף 2022 (שנת תשפ"ב) קבוצה זו התרחבה וזכתה לשם "נוער הגבולות". 

המכנה המשותף של חברי נוער הגבולות המתגוררים ביישובים רבים הוא שכולם סקרנים ושוחרי ידע, אוהבי הארץ, ומרבים לטייל בה לאורכה ולרוחבה.

להלן ריכוז הסיורים באזורי הגבול שבוצעו משנת 2015 ותועדו באתר "עמירם במשעולי ישראל"

גבול לבנון
* גבול לבנון, לאורך הגזרה המערבית והמרכזית (פברואר 2021)
* גבול לבנון, לאורך הגזרה המזרחית (אפריל 2021).

גבול רמת הגולן
* מאלרום דרך מורדות חרמונית אל בוקעתא וברכת רם והלאה למסעדה ויער אודם (יולי 2017)
* מצומת נטור (בג'וריה) דרך גבעת אורחה (גו'חדר) לתל פארס, הלאה לח' פרג' וחזרה דרך ציר המפלים (ספטמבר 2017)
* מדרונות מרכז הגולן, בין קצרין במערב ובין חושניה והר יוסיפון במזרח (אוקטובר 2017)
* געש בגולן, הר יוסיפון, רכס בשנית, עין זיוון, בקעת קוניטרה, לוע אביטל ואורטל (יוני 2018)
* צפון רמת הגולן, בין צומת וסט, הר בנטל ויער אודם (אוקטובר 2018)
* מראות חורף בגולן ובמורדות החרמון (מרס 2019)
* דרום רמת הגולן – נוף, חקלאות וביטחון (אוקטובר 2021)

גבול ירדן (עמק הירדן ועמק המעיינות) 
* עמק המעיינות מחמדיה לטירת צבי וחזרה (מרס 2015)
* בין הירמוך לבין הירדן בנגב כינרות (דצמבר 2017)
* לאורך גאון הירדן (הזור) וכיכר הירדן (הע'ור) ממול גשר עד מול חמדיה (אפריל 2021)
* נהריים – הסכר, האגם, גשרי הכביש והרכבת והגבול (אפריל 2021)
* טירת צבי, הקיבוץ הדתי הראשון שעלה על הקרקע (מרס 2023)
* "שער הירדן" אזור התעשייה והתעסוקה המשותף למדינת ישראל וממלכת ירדן (מרס 2023)

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – גלבוע ועמק יזרעאל
* סובב תענך וכתף הגלבוע (אוקטובר 2016)
* הקהילה הלטינית וכנסייתה בכפר מוקיבלה שבעמק יזרעאל (מרס 2022)
* רכס הגלבוע בשלהי חורף תשפ"ב – תצפיות, אנשים ופריחה (מרס 2022)
* מושב רם-און בחבל תענך שבעמק יזרעאל (אפריל 2024)

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – הר אמיר ושלוחות עירון
* מפאתי עמק יזרעאל טיפוס לדרום רמת מנשה והלאה לרום הר אמיר (ספטמבר 2016)
* מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש (נובמבר 2016)
* צוהר לחריש, העיר החדשה הנבנית על גבעות עירון (מרס 2020)
* הצצה לכפר אום אל קוטוף בגבעות עירון (מרס 2020)
* עֶבְרֵי הַקַּו הַיָּרֹק וְגֶדֶר הַהַפְרָדָה בִּצְפוֹן מַעֲרַב הַשּׁוֹמְרוֹן (פברואר 2022)
* ברטעה – שם אחד לשני יישובים (ישראלי ופלסטיני) נפרדים, צמודים ומעורבים (אפריל 2022)

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – שומרון
* בשולי מרזבת השרון ובמורדות השומרון הנושקות לה, בין ניצני עוז ובין מגל (יולי 2016)
* במרחב התפר בין הקו הירוק לגדר ההפרדה, בין קיבוץ איל ובין היישוב הקהילתי סלעית (אוגוסט 2016)
* במרחב התפר בין "הכפרים", כפר סבא וכפר קאסם (נובמבר 2016)

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – שפלה צפונית ועמק איילון
* דרום ומזרח גבעות מודיעין ומזרח עמק איילון (יוני 2015)
* עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016)
* מעינת למערב נחל שילה והגבעות שמדרום לראש העין (נובמבר 2017)
* מרחב התפר מול מטרופולין תל אביב והשרון (ברכב) (יוני 2018)

 מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – פרוזדור ירושלים
 * בדרום מזרח פרוזדור ירושלים, במורד נחל רפאים ומעלה הר עמינדב ורכס לבן (פברואר 2016)
* ברכסי הרי יהודה בצפון פרוזדור ירושלים בקרבה לקו הירוק וגדר ההפרדה (ספטמבר 2016)
* סתיו בין פסגות צפון הרי יהודה ובנחל שביניהן (דצמבר 2019)
* הרי יהודה, בחלקו הצפוני של פרוזדור ירושלים (יוני 2020)
* היישוב נטף שבמורדות הרי ירושלים (דצמבר 2020)
* קיבוץ מעלה החמישה ברום רכסי פרוזדור ירושלים (אוגוסט 2023)

שכונות התפר בעוטף ירושלים  
* פסגת זאב ונווה יעקב, במרחב הבנוי ובשטחים הפתוחים (יולי 2019)
* דרום ירושלים, טיפוס לגילה והלאה לרמת רחל (יולי 2019)
* רמות אלון שבירושלים, מראות בדפנות השכונה (פברואר 2020)
* הקצה הדרומי של תחום ירושלים – מדף הדסה, רכס לבן, גילה והר חומה (מאי 2021)
* הקצה הצפוני של תחום ירושלים – עטרות שדה עטרות ואזור תעשיה (מאי 2021)
* ירושלים, שכונות (יהודיות וערביות) בצפון וצפון מזרח העיר (יוני 2021)
* תל אל-פול (גבעת שאול) שבצפון ירושלים (יוני 2021)
* ירושלים, דרך השכונות המזרחיות הערביות אל הכביש האמריקאי דרום (יוני 2021)

גבול ירדן (בקעת הירדן)
* אתר הטבילה קאסר אל יהוד מקום אירועי חג ההתגלות (אפיפנה) (ינואר 2020)
* מראות ערב לאורך צפון כביש הבקעה (כביש 90) (מאי 2020)
* המישור לרגלי קיבוץ קליה – חוואר ודקלים (ינואר 2022)
* קיבוץ קליה בחוף צפון מערב ים המלח (פברואר 2022)
* "גלריה מינוס 430" בחוף קלי"ה (ינואר 202)
* אתר קאסר אל יהוד (חורף 2022) (פברואר 2022)
* מנזר דיר חג'לה מדרום מזרח ליריחו (פברואר 2022)
* מורדות מזרח שומרון ורכס אום זוקה (חורף תשפ"ב) (מרס 2022)

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – מול הר חברון
* בחבל עדולם וסביבתו, בין בית גוברין ונחושה (יוני 2015)
* שלוחות סנסנה (דצמבר 2017)
* בגבעות השפלה הדרומית, בין הנחלים כלך ואדוריים ויובליהם (מרץ 2018)
* בין בית גוברין ובין נחושה, בגבעות ובעמקי ערוצי הנחלים (יוני 2018)
* מראות כביש להב – שקף (358) המתפתל בתפר המשולש (יוני 2020)
* קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה (דצמבר 2021)
* לאורך הקו ירוק וגדר ההפרדה בין אמציה ללהב (ינואר 2022)
* נוער הגבולות – לאורך קו הירוק בדרום הר חברון (פברואר 2023)

גבול ירדן (ערבה)
* מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה תיכונה (מרס 2022)
* מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה תיכונה (אפריל 2022)
* מושב עידן ליד גבול ירדן בערבה (מאי 2022)
* מושב נאות הכיכר בערבת סדום (נובמבר 2022)
* מושב באר צופר בערבה תיכונה ליד גבול ירדן – אנשים ומקום (נובמבר 2022)
* היישוב צוקים בערבה תיכונה למול גבול ירדן (נובמבר 2022)
* חוות "בין השיטין" בערבה (פברואר 2023)
* ראשית היישובים בערבה הצפונית צמוד לגבול עם ירדן (פברואר 2023)
* גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה – היווצרות ומציאות (פברואר 2023)
* נופי תצורת הלשון בערבה הצפונית למול גבול ירדן (פברואר 2023)
* ערבת סדום, הצצה לחבל ארץ ייחודי ומעניין (פברואר 2023)
* לאורך גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה הצפונית (אפריל 2023)

גבול מצרים

* החותם העות'מאני ועוד בציר שבין ניצנה ובין עזוז (דצמבר 2020)
* בני נצרים, נווה ושלומית שבחולות חלוצה למול גבול מצרים (אפריל 2021)
* שולי חולות עגור שבמערב הנגב – נוף, חקלאות וביטחון (נובמבר 2021)

גבול רצועת עזה
* ירוק ואדום בסובב עלומים ובאזור שמבארי ועד גבול הרצועה (פברואר 2016)
* קיבוץ נירים שבמישור חוף הנגב וגם שדות קיבוץ נירים בעוטף ישראל שבנגב המערבי (נובמבר  2020)
* קיבוץ גבולות בדיונות שבקצה הארץ הנושבת (אפריל 2021)
* אתר אנדרטת נירים על אדמות דנגור גם אנדרטת אוגדת הפלדה לצד כביש כרם שלום – סופה (אפריל 2021),
* המושבים שדה נצן ומבטחים שבמישור חוף הנגב (מאי 2021)
* נתיב העשרה על הדיונות מול וצמוד לצפון רצועת עזה (יוני 2021)
* קיבוץ ניר עוז שבמישור חוף הנגב מול רצועת עזה וסביבתו הקרובה (אוקטובר 2022)
* גן הפסלים בחצר הבית הלבן במשבצת ניר עוז (אוקטובר 2022)
* מושב נתיב העשרה בגבול מול רצועת עזה, מלחמת "השבת השחורה" (אוקטובר 2023)
* יישובי המועצה האזורית אשכול מול גבול רצועת עזה (אוקטובר 2023)
* קבוץ נירים בגבול הנגב במערבי, מלחמת "השבת השחורה" (אוקטובר 2023)
* יוכקה ועודד ליפשיץ חברי ניר עוז, אנשים נפלאים חטופים בעזה (אוקטובר 2023)
* קיבוץ ניר עוז בגבול הנגב המערבי, מלחמת "השבת השחורה" (אוקטובר 2023)

******

סוף 

היה נעים לשוטט בנמל יפו בשעת ערב ביום רביעי 12 ביולי 2023 ובהזדמנות לתעד חלק מהמראות.

*****

*

*

*

*

*****

*

*

*

*

*****

*

*

*

******

*

*

*

*

****

שער הכניסה מהנמל למנזר היווני -אורתודוכסי סנט גבריאל בעיר העתיקה של יפו דרכו נכנסו הצליינים לארץ הקודש

*****

*

*

*

****

*

סוף