בשעת ערב מבאר טוביה דרך חצור לעשרת וסיום בגדרה4 במאי 2017

קובץ GPX להורדה GPSies מרחק: 22 ק"מ טיפוס-מצטבר: 120 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

טיול זה התקיים ביום רביעי (3/5/2017) בשעות לפני ערב. הוא היווה המשך לטיול  באזור שהתקיים שבועיים קודם: מבצרון סביב גן יבנה לרכס עזריקם והלאה סביב ש.ת. חצור.

 

הוא נועד להוות הכנה ליצירת מסלול שמטרתו להציג את חלק קרבות "מרדף פלשת" בזמן מלחמת העולם הראשונה.

 

בנוסף, טיול זה הוא המשך לימוד והכרת אופיו הגיאוגרפי הפיסי של מישור חוף פלשת והשינוי שחל במערך היישובי במאה העשרים בחבל ארץ זה ובעיקר השינוי הדרמטי שהתחולל בו בעקבות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל.

 

בטיול זה השתתפנו שלושה: חיים רובינציק (ביצרון), ארז צפדיה (עומר) ואני (מבשרת  ציון).

 

*******

המסלול, קווי
התחלה: באר טוביה
סיום: גדרה

*****

*******

האזור הגאוגרפי
מישור חוף פלשת,
שהוא חלק ממישור החוף הדרומי
בין נחל לכיש ובין נחל שורק 

מישור חוף פלשת שהוא המשכו של מישור חוף יהודה נמצא במישור החוף הדרומי, משתרע בין קו הפרשת המים של נחל איילון ונחל שורק בצפון ונחל נחל שקמה בדרום. בנוסף לחולות בחוף נמצאים בחלק זה של מישור החוף רכסי הכורכר. רב הכורכר בארץ מופיע בשורה של רכסי אורך המקבילים זה לזה ולקו החוף. תופעה זו בולטת ביותר ברכסים הקרובים יותר לחוף. הרכסים הם תוצאה של "התאבנות" דיונות חול, שהיו במקביל לחוף ובקרבתו, ולפיכך רווחה הסברה שמיקומו של כל רכס מציין מיקום קו חוף קדום. כמו כן, על סמך שיקולים הקשורים לתנועות פני הים באגן הים התיכון כולו, הניחו שככל שהרכס מערבי יותר, הוא גם צעיר יותר, כיוון שההצפות המאוחרות יותר חדרו לפנים היבשת במידה פחותה, מאשר אלו שקדמו להן. בדיקות סטרטיגרפיות שנעשו בשלושת הרכסים המערביים ביותר מלמדות שהם בני אותו גיל, וגילם תוארך לגילאים שבין 75,000 שנה ועד ימינו. .רכסי הכורכר באזור זה אינם בולטים בנוף, משום שאינם רצופים ומכוסים בחלקם בחולות. יש הטוענים שבמישור חוף יהודה וחוף פלשת ניתן להבחין בארבעה או חמישה רכסי כורכר ולא בשלושה כמו בשטח שמצפון לירקון. למרות אי הרציפות של הרכסים ניתן להבחין בשטח בסידור של גבעות הכורכר הפזורות בשורות. בין רכסי הכורכר קיימים אזורים נמוכים יותר הנקראים מרזבות או אבוסים והם מנקזים את הנגר מהרכסים שבצידן, ולעיתים גם מאזורים שמחוץ לתחום הרכסים. במרזבות ובאבוסים מצטברים לרוב קרקעות אלוביאליות חרסיתיות ותוצרי בלייה של הכורכר. וניקוזם לים של האבוסים שבין הרכסים המכוסים בחולות גרוע. בשל שטחי החולות הוסטו שפכי הנחלים צפונה, לעומת כיוון זרימתם בהגיעם למישור. תופעה זו ייחודית למישור החוף הדרומי שבו נוטה קו החוף לכיוון מערב בצורה קשתית. קרקעות האזור הן אדמות סחף כבדות המעורבות בחול אדום.

מרחב הטיול,
רכסי הכורכר וגבעות החול 

 

במרחב זה נמצאים יובלים
שחלק מהם כיוונם מדרום לצפון לעבר של נחל שורק

******

*****

 וחלק מהם כיוונם מצפון לדרום לעבר הנחלים ברקאי והאלה

 

******

*******

המקומות לאורך המסלול

האזור הדרומי של המסלול
בתחום שיפוט המועצה אזורית באר טוביה

המועצה אזורית באר טוביה הנקראת בשמו של המושב הוותיק באר טוביה ונמצאת בתחום מחוז דרום בין הערים אשדוד במערב וקריית מלאכי במזרח. שטח שיפוט המועצה משתרע על 140,000 דונם והוא גובל בצפון עם המועצה האזורית חבל יבנה, המועצה האזורית גדרות, המועצות המקומיות גדרה ובני עי"ש, במזרח עם המועצה האזורית נחל שורק והמועצה האזורית יואב, בדרום עם המועצה האזורית שפיר ובמערב עם המועצה האזורית חוף אשקלון, הים התיכון, עיריית אשדוד והמועצה המקומית גן יבנה. העיר קריית מלאכי מהווה מעין מרכז אזורי ליישובי המועצה אך כאמור היא רשות מקומית נפרדת. המועצה אזורית באר טוביה הוקמה בשנת 1950 וכוללת 23 יישובים ובהם מתגוררים כ-21,500 נפש. כמעט כול יישוביה (19) הם מושבים והשאר הם שני מרכזים כפריים, קיבוץ וכפר נוער. בתחום שטח המועצה גם ארבעה אזורי תעשייה רחבים ובתחומה נמצא גם חוף ים. אין ספק מועצה אזורית באר טוביה היא מועצה אזורית חזקה ומבוססת.

 

******

האזור הצפוני של המסלול
בתחום שיפוט המועצה אזורית גדרות

המועצה אזורית גדרות – הוקמה בשנת 1953 כמועצה אזורית של יישובי המעמד הבינוני השייכים לתנועת האיחוד החקלאי. בתחומי המועצה 7 יישובים מהם 6 מושבים חקלאיים: גן הדרום, כפר אביב, כפר מרדכי, מישר, משגב דב, שדמה ועשרת שהוא יישוב קהילתי, ממוצע המרחקים בין היישובים הוא 5.9 ק"מ.

 

*****

תמונת מצב היישוב
בשלהי התקופה העות'מאנית (סוף המאה ה-19)
היישובים בסביבת הנחלים אלה וברקאי

 

היישובים בסביבת נחל שורק

בתקופה העותמ'מאנית
המרחב חלק מסנג'ק (מחוז) עזה

*****

******

זירת "מרדף פלשת" בימי
מלחמת העולם הראשונה

דמות האזור בימי מלחמת העולם הראשונה, 1917

מרדף פלשת – אחרי הבקעת קו החזית העות'מאני בדרום הארץ ב-31 באוקטובר 1917, (קרב באר-שבע, המהווה חלק ממה שמכונה קרב עזה השלישי), נתקל חיל המשלוח המצרי (שמו הרשמי של הצבא הרב-לאומי בפיקודו של הגנרל אלנבי) בקו-הגנה עות'מאני מצפון לבאר-שבע ו-"נתקע" מולו כשבוע.
לאחר הבקעת קו זה התקדמו כוחות אלנבי צפונה במספר צירים, תוך ניהול מספר קרבות עם הכוחות העותמאניים הנסוגים. שלב זה של הקרבות מכונה בכינוי הלא-רשמי מרדף פלשת. חלקו הצפוני של אזור המרדף משתרע באזור הסיור – מאיסדוד (תל אשדוד) ומזרחה, אל עבר המושבים שדה-עוזיהו, אמונים ועזריקם; יער עזריקם; קטע מהגדה המזרחית של וואדי א-מג'מה (קטע מנחל לכיש); הגדות הצפוניות של הנחלים האלה וברקאי; גן-יבנה וקיבוץ חצור-אשדוד.
כוונתו של אלנבי הייתה, לאחר הבקעת הקו העות'מאני מצפון לבאר-שבע, כי יחידות הפרשים שלו יפרצו אל עבר החוף, ינתקו את נתיב הנסיגה של הכוח העות'מאני הגדול שהחל את נסיגתו מעזה צפונה ויביאו לכיתור כוח זה והוצאתו ממעגל הלחימה. אולם, מרבית יחידות הפרשים לא היו כשירות למרדף באותה עת, עקב מחסור חריף במים עבור הסוסים הצמאים. ב-9 בנובמבר 1917, עמדו לרשות של אלנבי רק שתי חטיבות של פרשים קלים אוסטרלים (פ.ק.א.), אשר השתייכו ל-דיביזיית אנז"ק, אשר השתייכה בתורה לקורפוס המדברי הרכוב – זרוע הפרשים של צבא הגנרל אלנבי.
ה-9 בנובמבר היה יום גדול עבור אותן שתי חטיבות פרשים – בריגדות הפ.ק.א 1 ו-2, אשר נעו מג'ממה (סביבת רוחמה) בשני טורים: בריגדת פ.ק.א. 2 התקדמה במהירות, תוך ניהול מספר קרבות (בורייר, חוליקאת, כאוכבה), עד סמוך לקסטינה. במהלך הערב הם נסוגו מעט לאחור, אל סואפיר. גדוד של חטיבה זו פעל מעט ממערב וניהל קרב סמוך לעיבדיס (סמוך לנגבה). במקביל וממערב לגזרת הפעילות של בריגדת פ.ק.א. 2 פעלה הבריגדה השנייה, פ.ק.א. 1. בריגדה זו נעה מערבה, אל מגד'ל (בתחום אשקלון של היום), ומשם לנקודה מדרום לאיסדוד

התנועה ב-9 בנובמבר 1917

ב-10 בנובמבר המשיכה בריגדת פ.ק.א. 1 להתקדם ותפסה את איסדוד (תל אשדוד) וג'יסר איסדוד (גשר עד הלום). הפרשים זיהו נקודות ראויות להשקאת הסוסים ממזרח לאיסדוד, אולם כוח עות'מאני אשר התבצר בגבעות אלו (סביבת המושבים שדה-עוזיהו, אמונים, עזריקם ויער עזריקם) מנע זאת מהם. בינתיים, כוחות מהדיביזיה ה-52 (דיביזיית חי"ר סקוטית מצוינת, אשר כונתה דיביזיית "השפלה" – Lowland) החלו לנוע צפונה באותו בוקר מסביבת נחל שקמה אל עבר איסדוד, במסע רגלי מפרך ובתנאי חמסין. בהתקרבם לאיסדוד, זיהה מפקד כוח החלוץ, הבריגדה ה-157, ירי ארטילרי עות'מאני אל עבר איסדוד עצמה. הוא רכב קדימה ופגש את בריגדת הפרשים האוסטרלית, אשר עדכן אותו על המצב, לרבות העובדה כי אין באפשרותו להשקות את סוסיו עקב הנוכחות העות'מנית ממזרח. המפקד הסקוטי הורה לחייליו היגעים ממסעם המפרך להיערך לנוע מיידית מזרחה, להדוף את הכוח העות'מאני באותן גבעות ולהשתלט על אזור בארות המים.
הכוח הסקוטי נע מאיסדוד מזרחה עם אור אחרון. לאחר רדת החשיכה השתלטו הסקוטים על רכס גבעות והחלו להתבסס במקום תוך חפירת עמדות. תוך זמן קצר הסתבר כי מעט ממזרח להם, מעבר לערוץ סלעי, ניצב רכס גבוה אף יותר (יער עזריקם) ועליו כוח עות'מאני חזק. התפתח קרב לילי מוזר, במהלכו חצו כוחות עות'מאניים וסקוטים את הערוץ שבין שני הרכסים ותקפו מטווח קרוב אלו את אלו. לאחר חצות ערכו העות'מאניים התקפת-נגד חזקה, אולם גם התקפה זו נהדפה על-ידי הסקוטים. לפנות בוקר התברר כי העות'מאניים נסוגו והסקוטים תפסו את הרכס אשר שלט מצפון על אזור בארות המים.

 

ב-11 בנובמבר נעו הפרשים האוסטרלים מעט צפונה ויצרו ראש-גשר על הגדה הצפונית של נחל לכיש. בריגדה 156 של הדיביזיה הסקוטית החליפה את הבריגדה שלחמה על הרכסים מצפון-מזרח לבית-דראס. מימין לסקוטים, דיביזיית הרגלים ה-75 תפסה את אזור סואפיר (סביבת שפיר, עין צורים, מרכז שפירא). שארית דיביזיית אנז"ק ודיביזיית היאומנרי הרכובה עשו דרכם אף הם אל סביבת איסדוד. כוונתו של אלנבי הייתה לרכז כוח גדול במערב, ולתקוף ב-13 בנובמבר את קו ההגנה העות'מאני אשר הגן על צומת מסילות הברזל בוואדי סראר (נחל שורק) ועל דרך ירושלים-יפו. קו הגנה עות'מאני זה התבסס בחלקו על רכס גבעות כורכר – קוביבה וזרנוקה (מערב רחובות), רכס מע'אר, קטרה, גדרה, מסמיה, קסטינה. אולם לפני שהדיביזיה הסקוטית יכלה לנוע אל עבר סביבת מע'אר, קטיה וגדרה, היה עליה לעקור כוח עות'מאני אשר התבסס מצפון לנחלים האלה וברקאי, סביב הכפר ברקה (גן יבנה) וגבעה בולטת מזרחה משם, אשר כונתה "הגבעה החומה" (גבעת קיבוץ חצור-אשדוד).

ההיערכות ב-11 בנובמבר 1917

ב-12 בנובמבר נעו כוחות הבריגדה ה-156 אל עבר ברקה והשתלטו עד-מהרה על קו העמדות העות'מאני הראשון. במהלך השעות הבאות התחולל קרב קשה על שני קווי עמדות נוספים במעלה הרכס, כאשר באחרון שבהם, עם רדת החשיכה, התנהל קרב פנים אל פנים תוך שימוש בכידונים. מזרחה מברקה, בגבעה החומה, התנהל קרב קשה אף יותר. הבטליון (גדוד רגלים) הסקוטי התוקף ספג אבדות רבות ולקראת 16.00 תפס שארית הכוח את פסגת הגבעה, אולם נהדף לאחור בהתקפת-נגד עות'מאנית עזה זמן קצר לאחר-מכן. בשלב זה הצטרף כוח נפאלי מהדיביזיה ה-75 אל שרידי הכוח הסקוטי, אשר קיבלם בתשואות. החשיכה ירדה והכוח המשולב הסתער במעלה הגבעה התלולה בהתקפת כידונים והשתלט סופית על הגבעה החומה. אבדות (הרוגים, פצועים ונעדרים) צבא אלנבי במהלך קרבות ה-12 בנובמבר התקרבו ל-500 (!!), 420 מתוכם סקוטים.

 

ההיערכות ביום 13 בננבמבר 1917

תקופת השלטון הבריטי
קצה מחוז עזה ומחוז רמלה

*****

 

 

בתקופת המנדט אזור קצה של התיישבות יהודית

תמונה מצב בראשית שנות העשרים

תמונת ההתיישבות היהודית בשלהי תקופת המנדט

 

על פי תכנית החלוקה
אזור התפר בין חלקי המדינה היהודית

*****

 

מערך הדרכים ערב מלחמת העצמאות

****

השלטות על המרחב במבצע ברק במלחמת העצמאות

מבצע ברק היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות במסגרת תוכנית ד' שמטרתה הייתה לבסס את השליטה היהודית בדרום הארץ, בין רחובות לבאר טוביה בשטחים שיועדו למדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה קודם עזיבת הבריטים את ארץ ישראל ופלישתם המתוכננת של צבאות ערב.

 

הציר בין יבנה לאסדוד

התקופה הראשונה שאחר אישור 'תוכנית החלוקה' התאפיינה בלחימה בלתי סדירה בין כוחות ערבים ויהודים בשלושה סוגי אזורים עיקריים: לחימה בערים המעורבות, לחימה על היישובים היהודיים המבודדים ולחימה על צירי התנועה. מבאר טוביה ודרומה עברה הדרך אל היישובים היהודים בצפון הנגב דרך יישובים ערביים גדולים ועוינים, בשני צירי תנועה: ציר ג'וליס-ברייר-ניר עם וציר מג'דל-עזה. הנסיעה דרך היישוב הערבי הצפוף חייב נסיעה בשיירות של כלי רכב מוגנים ובליווי צבאי. השיירות נתקלו ביריות של אנשי הכנופיות ובמוקשים שהונחו על הדרכים. ב-16 במרץ לאחר עזיבת הבריטים את האזור חסמו אנשי ברייר את הכביש בתעלות עמוקות שחפרו לרוחב הדרך. ב-26 במרץ פסקו גם השיירות והקשר היחיד עם ישובי צפון הנגב התנהל באמצעות שני מטוסים קלים ("פרימוסים") בלבד. במחצית השנייה של אפריל נפרצה דרך חדשה ממזרח לכפר ברייר שהתחברה לכביש פלוג'ה ובסמוך לה הוקם יישוב יהודי חדש בשם ברור חיל.
בתחילת מרץ 1948 גובשה במפקדת ההגנה תוכנית ד' שעיקרה היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית. במסגרת התוכנית פעלו חטיבות ההגנה ליצירת רצף טריטוריאלי יהודי בשטח שהוכר כמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה ויצירת מצב שייקל על הכוחות לקדם את פלישת צבאות ערב. שתי חטיבות של 'ההגנה' פעלו באזור דרום הארץ:
חטיבה 12 ('הנגב') שהייתה אחראית על המרחב מדרום לציר מג'דל (כיום אשקלון) -פלוג'ה,
וחטיבה 5 ('גבעתי') שהייתה אחראית על השטח מצפון לציר זה
.
ערב הפלישה המצרית הצפויה היו שתי החטיבות עסוקות בהשלמת תוכנית ד'. חטיבת 'הנגב' מנתה כ-800 לוחמים ואילו בחטיבת גבעתי היו כ-3000 לוחמים. שתי החטיבות סבלו ממחסור בציוד ורק לחלק מהחיילים ניתן נשק אישי.

*******

בחזית הדרום כללה תוכנית ד' שתי מטרות אסטרטגיות: לייצר ולבצר את קו היישובים היהודיים, ובנוסף, להטריד את הכוחות המצריים הנעים צפונה ולבלום את התקדמותם. דרכי הפעולה היו טיהור המרחב מנוכחות ערבית, ביצור היישובים היהודיים הסמוכים לציר ההתקדמות הצפוי של הצבא המצרי וניהול פשיטות הטרדה על הציר המצרי.
בתחילת חודש מאי 1948 החלו שתי החטיבות לפעול ליישום חלקה הראשון של התוכנית, כל אחת בגזרתה. חטיבת 'גבעתי' פעלה במטרה להשתלט על "מושבות יהודה, דרום יהודה וצפון הנגב". במסגרת זו יצאה החטיבה יחד עם גדוד מחטיבת 'הנגב' למבצע 'ברק' שנועד לפעול לטיהור מהיר ('ברק') של המרחב שבאחריותה, במטרה ליצור מכשולים וקווי הגנה נגד הצבא המצרי, לחזק את האחיזה במרחב ובדרכי התחבורה, למנוע מהצבא המצרי בסיסים חשובים בהם יוכל להתבסס ולעורר בהלה ודה-מוראליזציה בשורותיו, ובכך לשבש ולמנוע את תוכניותיו. בשלב ראשון תקפה החטיבה כפרים באזור מג'דל-איסדוד-יבנא. בשלב השני נכבשו הכפרים בציר ברייר-כאוכבה.
עוד קודם לכן ב-4 במאי 1948, במסגרת מבצע כיתור הושלם כיבושם של שני כפרים שחלשו על צירי תנועה חיוניים: עקיר הסמוך למזכרת בתיה שחלשה על הדרך לירושלים וקטרה הסמוכה לגדרה שחלשה על הדרך לנגב.
השלב הראשון של מבצע ברק החל סמוך לפלישת צבאות ערב. ב-11 במאי כבשו כוחות של חטיבת גבעתי את הכפר בשית לאחר קרב קשה. ההתקפה הראשונה נהדפה, והכפר נכבש בהתקפה השנייה. באותו יום נכבש גם הכפר בית דראס, כ-4.5 קילומטרים מדרום-מערב לבאר טוביה ותושביו נמלטו לכיוון איסדוד. הכפר הסמוך סוואפיר א-שמליה נכבש ללא קרב. בעקבות כיבוש הכפר ברחו גם תושבי בטני שרקי (צפונית לבאר טוביה סמוך לבסיס חצור).
ב-12 במאי 1948 פוצץ גשר עד הלום שנמצא על ציר ההתקדמות מדרום לצפון. בנקודה זו נעצר הטור המצרי כשבועיים לאחר מכן. באותו לילה נכבש גם הכפר ברקה ששכן 3 ק"מ מזרחית לגשר. בשלב זה נקראה חטיבת 'גבעתי' לסייע לחטיבת הראל במבצע מכבי שנערך בחזית המרכז בדרך לירושלים, ורק גדוד אחד נשאר באזור הדרום.
במקביל לחטיבת גבעתי פעלו בגזרה גם כוחות מחטיבת הנגב. ב-12 וב-13 במאי נכבש הכפר ברייר מצפון מזרח לעזה, ותושביו נמלטו לכיוון עזה. בעקבות כיבוש ברייר נמלטו תושבי חוליקאת וכאוכבה לכיוון מערב. באותו יום גורשו גם תושביהם של סומסום ונג'ד הסמוכים.
ב-15 במאי כבש גדוד 3 של חטיבת גבעתי את הכפר מע'אר ששכן מעל צומת תל נוף ובתיו פוצצו. רובו של הכפר כבר היה נטוש באותו שלב.
בחציו השני של חודש מאי כבשו כוחות מחטיבת 'גבעתי' את הכפרים: סוואפיר אל שרקיה, בטני עראבי, קוביבה וזרנוגה שרוב תושביהם נמלטו עוד קודם לכן, והמעטים שנותרו גורשו ככל הנראה. ב-27 ו-28 במאי כבשה חטיבת הנגב את הכפרים אל מחרקה וכופחה.

*****

עד פלישת הצבא המצרי השתלטו כוחות ההגנה על רוב היישובים הערביים בחלקו הדרומי של הגוש המרכזי, בשטחים שנועדו למדינה היהודית, ונפתחו דרכי התחבורה בנגב. כיבושי צה"ל הבריחו גם תושבי כפרים רחוקים מאזור הקרבות ומאות פליטים הציפו את מג'דל. המבצע הופסק בשל הזעקת חטיבת הנגב לחזית ירושלים והושלם בסוף חודש מאי.

תמונת מצב בראשית ההפוגה הראשונה

תמונת מצב של היישובים ומערך הדרכים
בראשית ימיה של המדינה


מספר שנים לאחר מכן, הכפרים הערביים נמחקו


המקומות,
החלק הדרומי של המסלול

באר טוביה

באר טוביה מושב עובדים משתייך לתנועת מושבי העובדים בישראל. המושב באר טוביה נוסד בי"א באדר 1930 על חורבותיה של המושבה באר טוביה, שחרבה במאורעות 1929.
ההתחלה הייתה בשנת תרמ"ח, 1887. אז התלכדו 25 משפחות יהודיות שחיו בחבל הארץ, בסרביה, שבמזרח אירופה ויצרו קשר עם מקורבי הברון רוטשילד. המשפחות שלחו משלחת לפריס שניהלה עבורם מו"מ עם הברון על הקמת מושבה בא"י עבור יהודי בסרביה. בזכות הדעה ששררה אז שיהודי בסרביה הם אלמנט רצוי ומסוגל להתיישבות בא"י המו"מ צלח והוחלט להכין את ההתיישבות בכפר קסטינה.
בח' תשרי תרמ"ט, 13 בספטמבר 1888, עלו ראשוני המשפחות לא"י. הדרך עד גדרה הייתה ידועה, אך דרומה משם איש לא היה מעולם. הם טעו בדרך ורק למחרת בבוקר הגיעו אל הכפר קסטינה ומשם פנו מערבה. אחרי תלאות והרפתקאות מצאו גבעה ועליה חורבה עתיקה, על חורבה זו הקימו את המושבה הראשונה, באר-טוביה.
בשנת 1912, הגיע לביקור ד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד בא"י והציע לתגבר את המושבה בקבוצת חלוצים מאנשי הפועל הצעיר, חניכי מקווה ישראל, אשר יזרימו דם חדש למושבה ויכניסו שיטות עבודה מודרניות. הקבוצה לא מחזיקה מעמד במקום ולאחר 12 שנה עזבו האחרונים שבהם אחרי משברים חברתיים וכלכליים רבים.
ביום פרוץ המאורעות בירושלים, ב- 23.8.29, עלה מחנה גדול של ערביי מג'דל (אשקלון) על המושבה בצעקות "עליהום". הערבים הציתו את הגורן ואת בתי המושבה. הקרב היה קשה ותבע קורבנות. כעבור זמן קצר הגיעו שוטרים בריטיים ופינו את התושבים הבלתי לוחמים לרחובות.

 

באר טוביה וסביבתה בראשית שנות ה-20

לאחר המאורעות הוקמה באמריקה קרן שקראה לעצמה "קרן עזרה" אשר שמה לה למטרה לסייע בהקמת הישוב מחדש, והקציבו לשם כך 825 לא"י. תקציב זה היה אמור לשמש למתיישבים הראשונים. במהלך העליה בשנת 1930 הוקמו 44 יחידות משק והאוכלוסיה כללה 120 נפשות בשנת 1935 נוספו 49 משקים. בד בבד עם הקמת המשקים החקלאיים, החלו בהקמת השירותים הקאופרטיביים: צרכניה, מחסן אספקה, מחלבה, מחסן ביצים, מכון מים, הנהלת חשבונות, קופה וריכוז ענייני ההנהלה. לביצוע פעולות אלו נוספו לכפר משפחות נוספות: משפחות עובדי הציבור שקבלו חלקת אדמה להקמת משק עזר.
בשנותיו הראשונות של הישוב בשנים 1930-1935 ההשקפה הכללית היתה הפעלת משק מעורב. בשנים 1935-1948 – נקלטו המתיישבים החדשים והורחבו שטחי השלחין והוחלט על שיויון בגודל היחידות המשקיות בין המתישבים ותיקים כחדשים. יחידת הקרקע נקבעה 53 דונם.
בימי מלחמת השחרור הועמד הישוב במבחנים כבדים, הפגזות, ופינוי הילדים מאחר והיה ישוב דרומי וקרוב לגבול המצרי. עם תום מלחמת השחרור נמסרו חלק מאדמות המושב להקמת מושב "אורות" והעיירה קרית מלאכי. המושב מונה כיום 900 תושבים, 250 משפחות, 96 משקים.
הענפים החקלאיים: רפת הענף המרכזי. במסגרת הרפורמה בענף הוקמו רפתות מודרניות ומשותפות שעונות על כל הדרישות. בבאר טוביה מרכז מזון מודרני ומשוכלל בשם "יציב" המספק מזון לרפתות במושב ומחוצה לו. ענפים נוספים: לולים, מטעים, ירקות, פרחים וגידולי שדה.
מקור

 

שדה תעופה בית דארס,
נבנה בראשית שנות ה-40,
כגיבוי לשדה קסטינה (לימים חצור)

פרסומו בעת מבצע "חסידה" ערב מבצע נחשון,
1 באפריל 1948

מבצע "חסידה" היה מבצע צבאי סודי להנחתת מטוס בודד נושא נשק מצ'כוסלובקיה, במהלך מלחמת העצמאות וטרם הכרזת העצמאות, הנשק הזה היה חיוני לביצועו של מבצע נחשון. ב-288 במרץ דרבן בן-גוריון את אהוד אבריאל: "אני כותב לך בפעם האחרונה. עליך לסדר משלוח על ידי אווירונים . אם אינך יכול או… שזה לא ייתכן – עליך לבוא מיד… בשום אופן אינך יכול להישאר עוד באירופה ולטפל עוד בעניינים האלה…".
מבצע חסידה נערך סמוך לחצות ליל ה-1 באפריל 1948, המטוס שנחכר מחברה אמריקנית היה מטוס תובלה דאגלס C-54 סקיימאסטר ארבע-מנועי, המוטס בידי טייס אמריקני. שם הקוד של המטוס היה "בלק-1" והוא היה הראשון בסדרת המטוסים ברכבת האווירית של מבצע בלק.
המבצע הוטל על גדוד 53 של חטיבת גבעתי בפיקודו של יצחק פונדק, אליו סופחו אנשי שירות האוויר בפיקודו של אהרון רמז (לימים מפקד חיל האוויר הישראלי) ואנשי חימוש בפיקודו של אשר פלד.
לשם הנחתת המטוס נבחר מנחת חירום בריטי נטוש ליד הכפר הערבי בית דראס הסמוך לבאר טוביה. על גדוד 53 הוטל לאבטח את שדה התעופה שהיה סמוך לכפרים ערביים עוינים. על היחידות הנספחות הוטלו תפקידים כמו יצירת קשר עם המטוס, הארת המסלול בעזרת גנרטור ומערכת תאורה מאולתרת, תדלוק המטוס ופריקת המשלוח במהירות בטרם יתערבו הערבים או הבריטים.
סמוך לחצות הודלקו אורות מסלול הנחיתה, ברגע שבו נשמעה מרחוק נהמת מנועי המטוס. הנחיתה עברה בשלום, התאורה כובתה, המטען פורק במהירות והוצא מן האזור. במקביל המטוס תודלק, נבדק על ידי מכונאים והמריא תוך זמן קצר, כאשר כל הפעולה ארכה כ-80 דקות. המטען כלל 200 רובי מאוזר "צ'כיים" 40 מקלעי מגל"ד ו-150 אלף כדורי תחמושת. הנשק הועבר עוד בליל המבצע ליחידות שעמדו לפתוח במבצע נחשון.

משטרת ביטאני

 

משטרת באטאני היא תחנת משטרה בריטית שהמבנה ששימש אותה נמצא סמוך למושב באר טוביה ועיי הכפר בית דראס. השם באטאני ניתן למשטרה בגלל סמיכותה לכפר ערבי קטן שהיה במרחק של כקילומטר ממנה. במרחק של כשני קילומטר מדרום מערב למשטרה שכן הכפר בית דראס. מבנה המשטרה הוקם על ידי ממשלת המנדט בשנת 1936, כדי לספק הגנה למושב באר טוביה כנגד פורעים ערבים. באותה תקופה, טרם בניית מצודות טגארט, נבנו תחנות קטנות יותר. בתחנה זו היה מספר שוטרים קטן יחסית: שני שוטרים בריטים ושניים ערבים. לפעמים התאכסנה בה יחידת רוכבים. בשנים 1936-39 יצרו הבריטים את משטרת היישובים העבריים (JSP – Jewish Settlement Police). השוטרים חבשו כובעים אוסטראלים כאשר לכל גוש היה על הכובע משולש בצבע שונה. בהמשך הפכו היחידות למשטרת היישובים כאשר לכל גוש היה משמר נע (המ"ן) משלו. הבריטים סיפקו את הטנדרים ואת הנשק.
עם תחילת עזיבת הבריטים את הבסיסים והמשטרות שלהם במחצית מרץ 1948, השתלטו כוחות גבעתי בדרום עליהם. המשטרות היוו יעדים מועדפים עקב היותן מבצרים מבטון שחלשו על סביבתם. המשטרה הראשונה שנתפסה בדרום הייתה משטרת באטאני הכפרית ששכנה במבואותיה המערביים של באר טוביה. היא נתפסה על ידי אנשי באר טוביה עצמם במחצית מרץ 1948, זמן קצר לאחר פינוי מחנה בית דראס והמנחת הסמוך לו.
חנוך ברודז'יצקי, היה סמל במשטרה הבריטית ותושב באר-טוביה והיה מוצב בבניין המשטרה, לקראת עזיבת הבריטים את הארץ, הרגו השוטרים הערבים את הסוסים שהיו באורווה ועזבו את המבנה. חנוך נותר בתחנה עם שני שוטרים בריטים והצליח לשכנע אותם להפקיד בידיו את מפתחות השער של המבנה ולהסתלק. הבריטים אכן עזבו את המקום בהשאירם שני משוריינים. חנוך נשאר לבדו במבנה במשך שלושה ימים רצופים, מגן על המבנה עדיין כשוטר בריטי מהשתלטות פורעים ערביים שיכלו לסכן את באר טוביה והיישובים הסמוכים. שומר השדות של באר טוביה הגיע מדי כמה שעות על סוסו וצייד את חנוך במזון. לאחר שלושה ימים, הגיעו אנשי גבעתי והשתלטו על המבנה והציוד שנותר
מקור

הצדעת הרוכבים לכבוד הנוטרים

שרידי דרך הסולינג המחברת בין
שדה תעופה בית דארס ובין שדה קסטינה

 

עיי הכפר בטאני שרקיה

אל-בטאני אל-שרקי – הוא הכפר המזרחי ממערב לו נמצא הכפר התאום לו, אל-בטאני אל-ע'רבי. שמות הכפרים זיהו אחד כמזרחי (שרקי) ואחד כמערבי (ע'רבי). אתר ארכיאולוגי בתחומי הכפר הכיל שרידים כגון רצפת פסיפס, אגן ניקוז, יסודות מבנים עתיקים וחרסים. האזכור המוקדם ביותר של הכפר מצביע על כך שהוא נוסד כחווה עבור הח'ליף מועוויה אבי סופיאן (661-680 לספירה). הצפות נחל האלה בחורף כפו התרחבות מזרחה של הכפר, לאורך הדרך המובילה לאל-בטאני אל-ע'רבי, עד שהמרחק בין שני הכפרים הצטמצם לשני קילומטר. בזמן מלחמת העולם הראשונה, ב-12 בנובמבר 1917, הציבו כאן הבריטים תותחים, שהרעישו את עמדות הטורקים שתבצרו בכפר בורקה הסמוך לגן יבנה, בגדה הצפונית של נחל האלה. בהמשך עמדות הטורקים נכבשו על ידי כוחות אנז"ק (הפרשים הקלים האוסטרלים והניו-זילנדים) והצבא הבריטי המשיך בדרכו לכבוש ירושלים. בשלהי תקופת המנדט אדמות הכפר השתרעו אז על 5,764 דונם, מהם נרכשו 70 בידי יהודים. פרנסת תושבי הכפר התבססה על חקלאות, בעיקר דגנים והדרים. חלק מהגידולים הושקו במי גשם ואחרים באמצעות בארות, ששימשו גם לצריכת מים ביתית. בנוסף, עסקה הקהילה בגידול בעלי-חיים ועופות.  שני הכפרים אל-בטאני אל-שרקי ואל ע'רבי נכבשו ב-13 במאי 1948 במהלך מבצע ברק בידי חטיבת גבעתי שהתקדמה דרומה, בדרכה להלחם בכוחות מצרים בציר החוף. כנראה שהכפרים נתפסו מיד על ידי הכוחות המצרים ונכבשו שוב לקראת ההפוגה הראשונה ב-11 יוני 1948 על אדמות הכפר לא נבנו ישובים ישראלים, ושרדה ממנו רק תחנת משטרה רעועה מתקופת המנדט, שכוללת שלושה מבני בטון בעלי גגות שטוחים. באתר הכפרים פזורים שיחי-צבר ועצי אקליפטוס, תאנה ושקמה, וניתן לזהות בבירור אחד מרחובות-הכפר.

הגבעה בה נמצא הכפר ביטאני א-שרקיה

לצד הגדה הדרומית של נחל האלה

נחל האלה שקרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ ותחילתו  ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. . יובליו  העיקריים הנוספים מצפון לדרום הם נַחַל דִּכְרִין שראשיתו בגבעות ממזרח לבית ניר;נחל עוזרר שראשיתו בגבעות מדרום לבית ניר; נחל האלה ונחל ברקאי מתנקזים אליו בקרבת גשר "עד הלום".

 

מבט מצפון לעבר רכס הכורכר של עזריקם 

 

חציית נחל האלה מדרום לצפון

 

מרחב שדות קיבוץ חצור
בין נחל האלה ונחל ברקאי
וממערב לגדר שדה תעופה חצור

ארז "משקיעי" בצילום שדה הנוריות

זה מה שקלטה מצלמתו

כל כך יפה שהכרח להנציח. כותרת תמונה צ"ל בשם סדרת הסרטים בהם כיכבו לורדי והרדי (שמן והרזה)

נכנסנו בשער קיבוץ חצור

חָצוֹר אַשְׁדּוֹד הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר השייך למועצה אזורית באר טוביה. שמו של היישוב הוא כשם עיר בנחלת שבט יהודה שנקראה "חצור". התוספת "אשדוד" לחצור על שם העיר אשדוד הפלישתית נועדה להבדיל מחצור הגלילית.
הגרעין המייסד של הקיבוץ התגבש בשנת 1936 על בסיס גרעין ארץ-ישראלי ג' של תנועת "השומר הצעיר". חברי הגרעין שהו שנה במשמר העמק ובשנת 1937 עברו לראשון לציון, שם שהו תשע שנים עד שנמצא להם מקום להתיישבות קבע. במשך זמן זה הצטרפו אליהם גרעיני "השומר הצעיר" מבולגריה ומצפון אמריקה. בשנת 1943 הקימו חברי הקיבוץ את מצפה גבולות, שם שהו במשך שלוש שנים.  בשנת 1946 הוחלט במוסדות המיישבים שהקיבוץ יעזוב את גבולות ויתיישב במקום הנוכחי, שנקרא אז "יסור". גבעת הכורכר שעליה הוקם הקיבוץ (גובה כ-60 מטר מעל פני הים) הייתה אז חשופה ובצידה הדרומי מחצבה נטושה. סביבה שכנו ארבעה כפרים ערביים: יסור, ברקה, בתני שרקיה ובתני ע'רביה ומחנה קסטינה של חיל האוויר הבריטי (היום בסיס חצור של חיל האוויר הישראלי. חברי הקיבוץ הגיעו למקום ביוני 1946 והשתכנו בבית האריזה בפרדס. בעקבות החבלה של האצ"ל במטוסים בריטיים במחנה הסמוך, במסגרת התקפת שדות התעופה הבריטיים, וחשש המוסדות מתגובת הצבא הבריטי, נדחתה העלייה על הגבעה במשך מספר חודשים. בספטמבר ניתן לבסוף האישור, והחברים עלו לגבעה והחלו לבנות את ביתם החדש. העברת הקיבוץ מראשון לציון הסתיימה רק בנובמבר 1947.
במלחמת העצמאות היה הקיבוץ סמוך לקו החזית של הצבא המצרי, שהגיע עד סמוך לגשר עד הלום מצפון לאיסדוד. ילדי הקיבוץ פונו לבית ספר בחולון. המצרים הפגיזו את הקיבוץ והחברים ים המעטים שנותרו להגן על היישוב הסתתרו בתעלות. עלון הקיבוץ שנקרא "על התל" שינה באותם ימים את שמו ל"מתחת לתל". לאחר מבצע יואב, שבו הילדים לקיבוץ וחברי הקיבוץ חזרו לעבודה החקלאית. במבצע ברק נכבשו הכפרים הערביים הסמוכים, ותושביהם הפכו לפליטים ברצועת עזה. חלק מאדמותיהם, שהוכרזו כאדמות מדינה לפי חוק נכסי נפקדים, הוחכרו על ידי מינהל מקרקעי ישראל לקיבוץ.
במשך שנות קיומו קלט גרעינים של השומר הצעיר מארה"ב, מקנדה, מבולגריה ומצרפת.
ענפי המשק העיקריים: ענפי כלכלה עיקריים בתחום החקלאות: גידולי שדה, חממות, מטעים, רפת ולול. בתחום התעשייתי: מפעל "אמן" – מפעל ליציקות לחץ, אביזרי חשמל, אביזריי השקייה, כספות. "חצור לטף"- מתפרה, ו"סולבר"- מפעל לעיבוד חלבון מסויה.

 

מעט ארכאולוגיה בחצור

על הגבעה גבעה בתחום הקיבוץ חצור אשדוד, נמצאו שרידי יישוב שנהרס בזמן בניית הקיבוץ. בחתכים בתחום הקיבוץ נראו חרסים מן התקופה הביזנטית ובגינות של התושבים נמצאו: אבן ריסוק של בית בד, אבן רחיים מבזלת, משקולות בזלת ועמודי שיש. במקומות שונים פזורות אבני בניה מסותתות מכורכר (מידותיהן 0.20 ×0.25×0.40 מ'). לפי ה- ,Geographical Listהיו באתר יסודות ובורות מים בנוים באבני גוויל. י' עורי דיווח על שני בורות מים מטויחים בעלי צורת חרוט וכן על מציאת חרסים ועצמות אדם המעידים על שרידי קברים מתקופת הברונזה התיכונה. המקור: אתר 66, מפת גדרה  מס' 85 , סקר ארכיאולוגי בישראל 

******

בשנת 1956 בשדות חצור, במישור לרגלי הגבעה עליה נמצא הקיבוץ, בקרבת הגדה הדרומית של נחל ברקאי בשטח כיום נמצא בתחום שדה התעופה נמצאו בחפירה של י' עורי ור' סופר שרידי כנסיה שריד כנסיה ביזנטית מהמאה החמישית לסה"נ. האתר היה בגודל 15×10.20 מ'. נמצאו שלושה סטווים מופרדים בשורת עמודים ואפסיס אחד (לא שרד). בצידה הצפוני נמצאה שורת חדרים מרוצפים בפסיפס צבעוני מעוטר במוטיבים גיאומטריים, דמויות של בעלי חיים וכתובות ביוונית. כיום נהרסו השרידים וריצוף הפסיפס המעוטר של הכנסיה נמצא בירושלים, במוזיאון רוקפלר. המקור: אתר 70, מפת גדרה  מס' 85 , סקר ארכיאולוגי בישראל 

החלק הצפוני של המסלול

*****

נוה מבטח – המושב המשתייך לתנועת המושבים,נוסד בשנת תש"י 1950, על ידי עולים, ניצולי שואה, ממזרח אירופה,ואחרים שהיו חקלאים עוד בארץ מוצאם. שם המושב סמלי ומציין את הביטחון שמצאו העולים בהתיישבם במדינת ישראל. מקור השם: ספר תהילים "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" או לפי ספר ירמיהו: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו והיה כעץ שתול על פלגי מים". המושב מונה 60 נחלות חקלאיות, 20 משקי עזר, 65 יחידות דיור בהרחבה.

 

 

משלוש הכפרים ברקה – יסור – בשית

ברקה – הכפר שכן במישור החוף, כשבעה ק"מ ממזרח לים התיכון ו-37 ק"מ מצפון-מזרח לעזה. במקום נמצאו שרידים יווניים, שכללו באר, גילופי-אבן וחרסים; קיימת סברה כי הכפר נבנה על אתר העיר היוונית ברקה, שהרומאים כינו בארֶקה. ב-1931 התגוררו בכפר 600 תושבים מוסלמים ב-123 בתים צפופים, שהיו בנויים ברובם מלבני-בוץ וקש וביניהם עברו סמטאות צרות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-890 נפש, ואדמות הכפר השתרעו אז על 5,206 דונם, מהם נרכשו 226 בידי יהודים. בכפר ניצב מסגד וסביבו מספר קברים. במרכז הכפר היו חנויות קטנות. ילדי הכפר למדו בבית-ספר בכפר הסמוך אל-בטאני אל-ע'רבי. כלכלת הכפר התבססה על חקלאות, שכללה גידול דגנים, ירקות ופירות, בעיקר הדרים. תושבי הכפר קדחו מספר בארות לצורכי השקיה, אם כי רוב החקלאות הייתה חקלאות בעל שמושקית ממי-גשם. תושבי הכפר פינו אותו עם תחילת ההתקפה של חטיבת גבעתי בין ה-10 ל-13 במאי 1948. על אדמות-הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. הישוב גן יבנה נוסד ב-1931 בסמוך לאתר הכפר, מצפון. מושב שתולים נבנה ב-1950 ליד לכפר, על אדמות הכפר אסדוד. רק שני בתים מהכפר ברקה נותרו עומדים: בית-בטון שמשמש כמחסן ובית-אבן שעומד נטוש בלב צמחייה שגדלה פרא. אתר-הכפר מכוסה עשבים, שיחי-צבר, אקליפטוסים ועצי-דקל. ישראלים מעבדים את האדמה שסביב האתר.

 

המרחב במשולש הכפרים ברקה , יסור, בשית

 

יאסור – בתקופה הממלוכית (1205 – 1517) שכנה ביַאסֿוּר תחנת דואר בין עזה לדמשק, שהועברה מאוחר יותר לבית דראס. הכפר התקיים בעיקר מחקלאות, ותושביו גידלו דגנים, הדרים, בננות, זיתים וירקות. תושבי הכפר שאבו מים מבארות בעומק 25 – 400 מטרים לצרכים ביתיים ולהשקיית מטעי הפרי והירקות, ואילו הדגנים הושקו במי גשם. הכפר נכבש בלילה האחרון שלפני ההפוגה הראשונה, בין ה-10 ל-11 ביוני 1948.על ידי הגדוד הראשון של חטיבת גבעתי. על אדמות הכפר הוקמו תלמי יחיאל ובני עי"ש. אתר הכפר שימש שנים רבות שטח צבאי סגור שברבות הימים פונה והוקם בו פארק ראם

 

בשית וסביבתו הקרובה

 

בשית או בשיט היה כפר ערבי במישור חוף יהודה בין גדרה לקיבוץ יבנה, בגובה 66 מטר מעל פני הים. הכפר היה שייך לנפת רמלה מחוז לוד (1945), על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי קרקעותיו היו 18,553 דונם ובשנת 1945 מנה 1620 נפשות. במלחמת העצמאות במהלך מבצע ברק ב-11 במאי 1948 הכפר נכבש ותושביו ברחו או גורשו.
מקור השם הוא בקבר עתיק, אשר לפי המסורת הערבית, הוא קברו של נבי שית (שת, בנו של אדם הראשון). בדורות קודמים נקרא הכפר בית-שית ואחר כך אוחדו המילים ל-בשית. המקום מוזכר לראשונה בכתביו של הגאוגרף הערבי יאקות אל-חמאווי, שחי במאה ה-13.
ב-1938 במהלך המרד הערבי הגדול תקפו חלק מתושבי הכפר בסיוע תושבי כפרים נוספים בסביבה את עובדי חברת החשמל הארצישראלית ונוטרים יהודיים במה שנודע כקרב צומת מסמיה. בתחילת מלחמת העצמאות שהו בבשית לוחמים עיראקים שאימנו את צעירי הכפר וארגנו את השמירה בו. ערביי בשית תקפו את התחבורה היהודית באזור.
חטיבת גבעתי שפעלה באזור, תכננה מבצע צבאי שכונה מבצע השמד. מטרתו של מבצע זה הייתה לפגוע בתחבורה הערבית בכביש יבנה-איסדוד ולהשמיד את התגבורות הערביות שיבואו מכפרי הסביבה. חלק מהכוחות מוקמו על גבעות ממערב לבשית למנוע התערבות של תגבורות מכפר זה. הכוחות יצאו מקיבוץ יבנה בליל ה-30 במרץ 1948. המבצע לא עלה יפה. המארב נתגלה על ידי הערבים שהפסיקו מיד את התחבורה בכביש. לשמע היריות הוחשה תיגבורת של 150 לוחמים מבשית להתקיף את כוחות גבעתי. כוח אחד כמעט כותר אך הצליח לסגת לקיבוץ יבנה לאחר שנפלו שלושה לוחמים חברי קיבוץ גבעת ברנר. שני הרוגים נשארו בשטח והוחזרו למחרת על ידי המשטרה הבריטית. גופה אחת הייתה ערופת ראש וניכרו עליה סימני התעללות של ערביי בשית. במבצע נהרגו כ-30 ערבים מקומיים, אך לא מתנדבים מ"צבא ההצלה" אשר בהם התכוונה הפעולה לפגוע.
במסגרת מבצע ברק, שאחת ממטרותיו הייתה לגרום לגירוש תושבי הכפרים מהאזור, הותקפה בשית ב-11 במאי 1948 על ידי כוחות מגדוד 52 ו-54 של חטיבת גבעתי. לאחר קרב קשה הכפר נכבש ובתיו פוצצו.  בקרב נפלו ארבעה מלוחמי גבעתי.
על אדמות בשית הוקמו ישובי "מועצה אזורית גדרות": עשרת, כפר מרדכי, שדמה, משגב דב, כפר הנוער כנות, גן הדרום, כפר אביב, ומישר. 1200 דונם בקרבת גדרה חולקו על ידי הקרן הקיימת בין תושבי גדרה. במרכז המושב עשרת נותר מסגד הכפר ולידו שלטים המספרים על הקרב. בשולי גבעת המסגד נמצא "גן דוד", אתר הנצחה לנופלים במערכות ישראל מישובי גדרות. הגן על שם דוד מרכוס.

****

קבר שיח נביא שית – מקום המקודש לנביא שית. מבנה מקומר ומכוסה שלוש כיפות, המזרחית גדולה מן השתיים האחרות. הכיפות מטויחות מבחוץ בטיח לבן עבה. ניכרים במבנה לפחות שני שלבי בניה. למבנה שני חדרים גדולים רבועים בעלי קמרונות מצטלבים, לכל חדר פתח מקומר בצד דרום, שנסתם בשלב מאוחר יותר. בחדר המזרחי היה מחרב שאליו מובילות שלוש מדרגות. ממערב לחדרים אלה, חדר שלישי, קטן יותר ללא פתחים. בקיר הדרומי של חדר זה מצוי מחרב רדוד. לפי פטרסן יתכן שקבר הנביא היה כאן. מלבד החדר המערבי שבנוי מאבני גוויל, המבנה בנוי מאבנים מסותתות. חדר נוסף, שלא מכוסה כיפה, נבנה מצפון לחדר המזרחי. הקירות הפנימיים של המבנה היו מטויחים טיח לבן עבה. הכניסה היא דרך חצר שבמרכזה בור מים, במזרח המבנה. סביב המבנה, חפורים קברי יחיד רבים בתוך החמרה מן התקופה האסלאמית , הפתחים והדופן הפנימית של הקברים מדופנים באבנים קטנות. על פני הקרקע פזורים חרסים מעטים. האתר נחפר (צ' קניאס, 1999). י' עורי ביקר באתר בתאריך 26-7-1947, ודיווח על מציאת לוח שיש בתוך המבנה. במקום נמצאו חרסים מן התקופות הפרסית (חרס בודד), הביזנטית (בודדים),  האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית. המקור: אתר 31, מפת גדרה  מס' 85 , סקר ארכיאולוגי בישראל 

 

קבר שיח בשית בגבעה בה נמצאים עיי הכפר

 

מבט מפונה מנבי בשית לרכס מע'ר

מבט מנבי בשית לצפון מזרח לעבר קטרה ובאופק כרמי יוסף במערב השפלה הנמוכה

עשרת 

עֲשֶׂרֶת הוא יישוב קהילתי ליד המועצה המקומית גדרה, השייך למועצה אזורית גדרות. היישוב נקרא על שם עשרת חברי ביל"ו שהקימו את גדרההיישוב הוקם ב1954 כמרכז יישובי של המועצה האזורית גדרות, ומתפקד כך גם כיום. בתחילה נודע המקום גם בשם הכפר בשיט על חורבותיו הוקם.
עשרת הוא מרכז של שישה כפריםמישרמשגב דבכפר אביבכפר מרדכישדמה וגן הדרום, המכונים "יישובי גדרות". בעשרת נמצאים המוסדות המוניציפליים הנותנים שירותים ליישובי המועצה האזורית "גדרות", כגון: בנין המועצה, בית הספר היסודי, גני הילדים, מעונות, המתנ"ס ובריכת השחייה, המרפאה, מועדון הוותיקים, הספרייה, בית הדואר, בית כנסת, שבט צופי "גדרות", מכון תערובת המשמש את לולי הסביבה, מרכז מסחרי, מפעל הנייר והדפוס "אניה" וגן דוד, שבו אנדרטה לזכר בני האזור שנפלו במלחמות ישראל ובעת מילוי תפקידם.

******

דרך מישר לגדרה

מֵישָׁר הוא מושב  השייך למועצה אזורית גדרותאת היישוב הקימו עולים מגרמניה ומפולין בשנת 1950  כיום רוב תושבי הכפר מוצאים פרנסתם מחוץ לכפר וחלק מועט עדיין עוסק בחקלאות הכוללת בעיקר מטעים ולוליםבמישר פועל יקב מישרבמושב אחד מהלולים הגדולים בישראל בבעלותה של חברת "גליקסמן שיווק ביצים" בהם מוחזקות 260 אלף תרנגולות. בצמוד ללולים מכון אוטומטי למיון ביצים.

שניים משבעת המינים ליוו אותנו בדרך לגדרה.

********

סוף דבר

היה זה טיול קצר יחסית למקובל שנמשך פחות משלוש שעות ומתוכן רק שעתיים רכיבה

******

אזור הטיול הוא ללא "אטרקציות" מיוחדות. לכאורה אמירה זו נכונה.
למדנו על אופי הפיסי של מישור הדרומי
נחשפנו לאירועי הקרבות בזמן מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העצמאות
הבנו מה הייתה הפריסה הערבית שהייתה והורחבה ולמעשה נמחקה
הכרנו עוד נדבך בארגון המוניציפאלי המפוצל והמורכב שהוא בעצם אנכרניסטי

*****

היה תענוג לדווש בשעת ערב במזג אוויר נעים ולהתענג על מראות השדות,  המטעים והפרדסים
הדיווש בתוך היישובים עצמם גם היה מעניין

החיוך מסביר הכל

*****
תודה מגיע לחיים שהוביל אותנו בבטחה

 מומלץ לצאת לטייל באזור, המפה למטה מציגה חלק מהאפשרויות

 

מסלולי רכיבה אופניים באזור חצור

****

  • Israel Mitrany

    וואו. הרצאה מקיפה ומעניינת. ממש אוניברסיטה משודרת. תודה לך על כל המידע. כיף.

  • disqus_0TygtVLWR6

    כאיש באר טוביה, שמחתי לקרוא וללמוד. תודה.
    כמה הערות לגבי המושבה באר טוביה:
    בבאר טוביה הוקמו 2 מושבות שונות. הראשונה אכן היתה מושבת ברון שהוקמה ע"י מתיישבים מבסרביה ב-1888. מרבית המתישבים עזבו אותה במהרה, בגלל התנאים הקשים וגם בשל היחס המשפיל של פקידי הברון. ב-1890 נשארו במקום רק 2 משפחות והמושבה למעשה חדלה מלהתקיים כישוב חי. מרבית האדמות הוחכרו לפאלחים מכפרי הסביבה. ב-1896 נרכשו האדמות ע"י אגודת חובבי ציון לצורך הקמת "מושבה לדוגמא", נבחרו מתיישבים חדשים, מרביתם פועלים שעבדו אצל איכרי המושבות הותיקות. מושבה זו התקיימה (בקושי, אך בנחישות) עד החורבן ב-1929.
    החורבות שנמצאו באתר המושבה היו של מיצד דרכים תורכי – "טאבה", וככל הנראה, זה מקור השם הערבי של המקום, "ביר טבייה". השם העברי השתמש במצלול הקיים והעניק לו משמעות חיובית.
    שמה של המועצה האזורית באר טוביה ניתן לא על שם המושב אלא במפורש על שם המושבה.

    אורי עמיר

  • Pingback: צפון מערב שדות פלשת: עד הלום, תל אשדוד, בית דארס ורכס עזריקם - עמירם במשעולי ישראל()