"שעת הזהב" היא מונח ידוע ומוכר לצלמים.

 

שעת הזהב נמשכת מעט אחרי הזריחה וגם שעה לפני השקיעה.

 

במהלך שעת הזהב התאורה הטבעית היא אידאלית וקסומה לצילום.

 

בתחילת חודש נובמבר 2022 ניצלתי את שהותי בחמי מרפא באחד ממלונות ים המלח לצלם מספר פעמים את חוף הים בשעת הזהב.

 

*******

שעת ערב,
יום שני 7 בנובמבר 2022

*****

******

שעת בוקר,
יום שלישי 8 בנובמבר 2022

 

*****

שעת ערב,
יום שלישי 8 בנובמבר 2022

****

שעת ערב
יום רביעי 9 בנובמבר 2022

*****

סוף

*****

 

נאות הכיכר הוא מושב בצפון הערבה מדרום לים המלח.

 

ביום חמישי 10 בנובמבר 2022, הגענו סמדר ואני לבקר בו.

 

היה זה התחלת ביקור/סיור/צילום רביעי ביישובי ערבה התיכונה והערבה הצפונית: הראשון: מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה תיכונה (מרס 2022), השני מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה תיכונה (אפריל 2022). השלישי מושב עידן ליד גבול ירדן בקצה ערבה תיכונה (מאי 2022)

 

התוכנית המקורית הייתה לבקר במקום באפריל 2022 אולם אז נאלצנו לדחות אותה ברגע האחרון.

 

בזמן שהות בחמי מרפא בים המלח, נוצרה הזדמנות להתחיל את הביקור. אולם, לצערנו התאפשר לנו להגיע למקום רק בשעות האור האחרונות.

 

במעט הזמן הספקנו לראות את היישוב ולהתרשם ממנו.

 

הקשר אל המארחים ביישובי ערבה התיכונה והצפונית נוצר בסיועו באדיבותו של יוני שטרן ולעל כך נתונה לו התודה מראש.

יוני שטרן, תושב נאות הכיכר שבערבות סדום, טייל מנוסה ומוביל מסעות טיולים בארץ ובירדן. יועץ תיירות (בין היתר למועצה אזורית ערבה תיכונה), מורה דרך, מדריך ומרצה בקורסים בידיעת ארץ ישראל ובתיירות

 

הביקור במושב נאות הכיכר נעשה במסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים וגם במסגרת סדרת סיורים לאורכם ובאזורי של גבולות ישראל.

 

אסף מדמוני הוא האיש שאירח אותנו במושב נאות הכיכר יחד עם רעייתו בתיה.

אסף (אביאסף) מדמוני הוא איש אשכולות בנושאי תנ"ך וידיעת הארץ, חוקר, כותב, מרצה ומורה דרך. כפי שהוא מעיד "רק על עצמי לספר ידעתי – בקצרה" ומעט תוספות: יליד ירושלים 1948 (נין לעולי תימן הראשונים שהגיעו לירושלים ב 1881). בתיה היא האשה שאיתו ואם ילדיו והם הורים לארבעה: אביחי, מעוז, הדר ויותם וגם סבתא וסבא לאחד-עשר נכדים. עד כאן הקטע החשוב ביותר בחייו. חונך על ברכי האמונה והמסורת המחייבים נאמנות מוחלטת לארץ-ישראל עם-ישראל ומורשת ישראל. בטרם צבא הדרכה בצופים, שירות סדיר (גד 890) וגם מילואים בצנחנים. מאז 1978 חי ופועל במושב נאות-הכיכר. לפני כן היה היה פקח רשות שמורות הטבע של שמורת עין גדי. את החלום הגדול הוא  מגשים יום-יום ברכישת ידע בספריה הפרטית. ומעשיר את הארכיון הפרטי במסמכים והקלטות. מאז גיל 14 המצלמה צמודה בכל מקום, מעולם לא הייתי צלם, רק אדם שיש לו מצלמה, ויותר מכל מיועדת לקלוט נופים, משפחה, פרחים ובעלי-חיים. כך נכנסו לתוך מצלמתי הצבוע הראשון שצולם בטבע. וגולת הכותרת,  הצילום הראשון של הנמר בטבע (15.10.1974). חובב גדול של עבודות עץ ומתכת. יוצר כוסות קידוש מעץ. ובחצר מיצגים שונים העוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים וגם טיפה הומור. מורה-דרך ברישיון משנת 1988. ומרצה את סיפור ים-המלח והמרחב העוטף בנושאים רבים ומעניינים. אסף ישמח למפגשים ושיחות על כוס קפה, ובבקשה בתאום מראש

שם פגשנו את חברי מיכאל עוזרמן (נתניה) שהוא חבר של אסף מימים ימימה. הוא ציין והוסיף אסף איש מלא מרץ אוהב אדם, שנים רבות מלווה את אלמנות ויתומי הצנחנים ואלה רק מקצת מפעילותו ההתנדבותית.

 

התחלנו בשיחת היכרות קצרה, התכבדנו בתה ובתמרים מחצר ביתם.

 

אסף התחיל וסיפר בקצרה ומעט על עצמו, על המושב, על האוכלוסייה והקהילה, על החקלאות, על החינוך ועוד.

 

לאחר מכן יצאנו לסיור קצר מאוד מאוד בשטח הבנוי ובשטחים החקלאים הצמודים לו.

 

המשכנו, ובשטח הפתוח הצמוד לשער היישוב פגשנו את "חוג בין ערבים" – שיזמה בתיה. בחוג משתתפות משפחות וילדיהם הקטנים והם מסתובבים בערוצי הוואדיות בשעת האור האחרונה.

 

הצטרפנו אליהם לחלק מהטיול.

 

לקראת חשיכה חזרנו לביתם של בתיה ואסף על מנת להמשיך להתרשם ממוצגי האומנות המפוזרים בחצר ביתם וגם מהספרייה המרשימה.

 

הביקור הסתיים בתחילת הערב. אז, יצאנו חזרה בדרכנו למלון בו שהיינו.

 

***********

להלן מובא מידע שנלמד במסגרת ההכנה טרם הביקור וגם מידע ששמענו מאסף
בנוסף מובאים צילומים שנעשו במהלך הביקור

******

נאות הכיכר הוא מושב
הנמצא בתחומי מועצה אזורית תמר
ומשתייך לתנועת האיחוד החקלאי 

האזור הגיאוגרפי
ערבת סדום

המושב נמצא בסמוך
למוצא נחל הערבה
ונחל אמציה
אל ים המלח

מעט אודות תולדות היישוב 

נאות הכיכר יושבה לראשונה בשנת 1959 כחוות בוקרים, על ידי צעירים ממקומות שונים בישראל, חלקם ותיקי הערבה, שעלו על הקרקע בניגוד לעמדת המוסדות המיישבים שהזהירו מפני קדחת. בנוסף לגידול עדר בקר, גודל במקום מטע תמרים נסיוני, ירקות ופרחים שהושקו ממי תהום מלוחים.

 

באוגוסט 1961 הותקן בחווה מכשיר קטן להתפלת מים שייתר את הצורך להביא מים מסדום. בשנת 1964 כבר סופקו המים משני קידוחים מקומיים.

 

יהדות אוסטרליה תרמו כסף להקמת מבנה מגורים ייחודי המכונה המבצר, המבנה בצורת מרובע סגור והקיפי כלל את דירות תושבי המושב לצד מבני הציבור וחדר האוכל. המבנה תוכנן על ידי נחום זולוטוב. לאחר בניית בתי הקבע, שימש מבנה המבצר כבית הספר של ילדי המושבים נאות הכיכר ועין תמר. לאחר סגירת בית הספר והעברתו לנווה זוהר, ננטש מבנה המבצר. בשנת 2017 שופץ המבנה והוא קולט תוכניות חינוכיות בשיתוף פעולה עם גופי חינוך ציוניים ומשמש כמרכז תנועת האיחוד החקלאי.

 

בשנת 1962 הוקמה בחווה חברת טיולי המדבר "נאות הכיכר" שהייתה הראשונה בתחום תיירות המדבר, תחילה באזור ים המלח ולאחר מכן גם בכל הערבה עד הרי אילת.

 

באוקטובר 1962, לאחר הצטרפות מתיישבים חדשים, הוחלט שהחווה תוכר כיישוב קבע אולם ההחלטה לא יצאה אל הפועל בהיעדר מתיישבים בעלי משפחות. עם זאת, המשק הצטרף לתנועת האיחוד החקלאי.

 

עד שנת 1965 עזבו דור המייסדים, והגיעו במקומם מתיישבים אחרים. עדר הבקר נמכר לאחר שהתברר כגרעוני, ובמקומו הוקמו בריכות דגים. ביישוב הוקמו חדרי־ארוח (צריפים) למטיילים.

לאחר מלחמת ששת הימים היווה היישוב יעד לפעילות חבלנית, כולל ירי קטיושות. בינואר 1967 פיגוע חבלני גרם להרס המבנה המרכזי "המבצר" אשר הוחל בבנייתו מספר שנים קודם לכן.

 

בתרומת יהודים מדרום אפריקה ומניו זילנד הוקם עבור המתיישבים מבנה קבע אבל בהיעדר כמות מספקת הוחלט על הבאת גרעין התיישבות שיקים במקום מושב שיתופי ונמנע ממתיישבי המקום להיכנס למבנה הקבע.

 

בשנת 1968 התפרקה קבוצת נאות הכיכר, שהוקמה בסוף שנות החמישים, ונטשה תמורת פיצויים את הצריפים ששימשו אותה באזור המוצא של נחל אמציה למלחת סדום. מחנה הצריפים עבר לידי צה"ל, שהקים במקום, הסמוך לגבול עם ירדן, נקודת משמר

 

בשנת 1969 הושג הסכם עם הסוכנות על פיו שולם למייסדים פיצויים תמורת פינוי המקום, לצורך הקמת היאחזות נח"ל. במקום הוקם בסיס צבאי, בו התרחש אסון נאות הכיכר בדצמבר 1970 עת התמוטט סלע על חדר האוכל של הבסיס. הבסיס הועבר בשנת 1997, ובמקום נותרה אנדרטה לזכר החיילים שנספו באסון.

 

הגרעין החדש של נאות הכיכר, שעלה לקרקע ביוני 1970 למקומו הנוכחי של היישוב, ליד מוצא נחל הערבה, עלה במסגרת האיחוד החקלאי, שנתן חסות לרעיון ההתיישבות הרב תכליתית. רעיון זה היה אמור להוות בסיס לסוג התיישבות חדש, אשר יאפשר מגוון דעות פוליטיות וצורות עבודה וחברות. לאחר שנה, עקב חילוקי דעות פנימיים, פרש בעל הרעיון ומגבש הגרעין, אורי גלעד (גולדשמידט), וניסה להמשיך את דרכו ביישובים חמרה ואשלים.

 

במהלך שנות ה-80 שקע המושב בחובות כבדים.

 

במהלך שנות האלפיים התחדש המושב בתשתיות, מבני הציבור שופצו ומשפחות חדשות נקלטו.

פרנסת אנשי המושב נשענת על חקלאות, תיירות ומקצועות חופשיים רבים ‬במגזר הציבורי (דימונה, ערד, באר שבע, ערבה תיכונה, ירוחם), במלונות ים המלח, בתעשייה (מפעלי‭ ‬ים‭ ‬המלח ורותם, קמ״ג) ובמועצה‭ ‬האזורית‭ ‬תמר.

חינוך

תינוקיה‭ ‬ופעוטון‭ ‬עד‭ ‬גיל 3 ‬במושב‭ ‬השכן – עין‭ ‬תמר

 

גן‭ ‬טרום‭ ‬חובה‭ ‬וחובה‭ ‬בנאות‭ ‬הכיכר‭.

 

בית‭ ‬הספר  ייסודי בבית הספר ‬האזורי‭ ‬״תמר״ בנווה‭ ‬זוהר‭‬  ‬

 

חטיבת‭ ‬הביניים‭ ‬והתיכון‭ ‬ ‬בבית‭ ‬הספר‭ ‬האזורי‭ ‬עין‭ ‬גדי

 

חינוך בלתי פורמלי: תנועת‭ ‬הנוער‭ ‬של‭ ‬האיחוד‭ ‬החקלאי ‭ ‬ומערך‭ ‬חוגים

 

עצור גבול לפניך!

*******

****

בית משפחת מדמוני

מפגש עם חוג בין ערבים 

תצורת הלשון"
שנקראת "חוואר הלשון"
אבל היא אינה חוואר!!!

תצורת הלשון היא תצורה גאולוגית הנמנית עם חבורת ים המלח.

 

התצורה הושקעה משני צדדי נהר הירדן בעת קיומה של ימת הלשון, ומכאן שמה.

 

ימת הלשון היא אגם שכיסה בעבר את אזור בקע ים המלח, כולל בקעת הירדן וחלק מאזור הערבה.

 

בשיאו, לפני כ-25,000 שנה, האגם השתרע מהכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון).

 

אורכו המרבי היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-17 ק"מ.

 

האגם מכונה "לשון" על שם רובדי הסלע המורכבים מארגוניט וחרסיות מהם בנויה לשון ים המלח.

 

רובדי סלע אלה נקראים תצורת הלשון ובשמם העממי "חוואר הלשון".

 

ימת הלשון הצטמקה סופית לפני 17,000–15,000 שנה כתוצאה משינויי אקלים, ובסופה נותרו ים המלח וים הכנרת כפי שאנו מכירים אותם כיום.

לעיתים נקראת התצורה גם בשם "חוואר הלשון" בשל צבעה ופריכותה, אולם מדובר בטעות: תצורת הלשון אינה מורכבת מחוואר.

 

סלעי התצורה כוללים וָרווֹת – שכבות ריבוד עונתיות או שנתיות של סלעי משקע.

 

בעונות החורף שקעו בימה חרסיות וחומרי סחף שנשטפו לימה על ידי מערכת נחלים ויצרו את השכבות הכהות.

 

בעונת הקיץ פסקה זרימת המים לאגם, והחלה התאדות אשר הביאה לעליית מליחות המים. בתנאים אלה החלו לשקוע ארגוניט וגבס אשר יצרו את השכבות הבהירות.

 

עובי התצורה הוא כ-45 מטרים. שכבות תצורת הלשון הורבדו במהלך הפליסטוקן בימת הלשון בתקופה שבין 14–70 אלפי שנים לפני זמננו.

 

הקמטים בשכבות תצורת הלשון נוצרו כתוצאה מרעידות אדמה, שערבלו את שכבות הבוץ בהם שקעו שכבות חרסית וארגוניט צעירות שלא הספיקו להתגבש לגמרי. בדרך זו נוצרו הקימוטים המאפיינים את שכבות הלשון בנחל.

 

המים מתחתרים בקלות בסלע הפריך של תצורת הלשון ויוצרים את הבתרונות של דרום ים המלח. מערת הקמח בערוץ נחל פרצים היא דוגמה טובה לתהליכי הבליה החלים על הסלע.

 

מקור והרחבות 

*****

עוד משהו אסון נאות הכיכר

ביום רביעי, 30 בדצמבר 1970, בשעה 12:15 בצהריים, התמוטט לפתע חלק מצוק בגובה 12 מטר ופגע בצריף ששימש מטבח ושק"ם של היחידה.

 

מיד לאחר מכן התמוטט כל הצוק, שהיה מורכב מסלעי חוואר הלשון, ונפל על חדר האוכל בשעה שחיילי הבסיס אכלו ארוחת צהריים. האסון נבע מתופעה מוכרת באזור: גשמים שירדו באזור בימים שלפני ההתמוטטות, ערערו את יציבות המצוק.

 

חיילים ששהו מחוץ לחדר האוכל הזעיקו עזרה, וכעבור פחות משעה כבר נחת במקום מסוק ראשון של חיל האוויר עם צוות רפואי.

 

פינוי הסלעים שמחצו את הצריף (בגובה של כשלושה מטרים ורוחב של ארבעה עד חמישה מטרים) חייב שימוש בציוד מכני כבד. תחילה הגיע למקום ציוד מכני ממפעלי ים המלח הנמצאים בסמוך, ובהמשך הגיעו גם כלים של חיל ההנדסה.

 

העבודות נמשכו ברציפות והתנהלו בלילה לאור זרקורים ולפידים. עד חצות הוצאו כל הפצועים וההרוגים שהיו קבורים מתחת ל-1,500 טונות של סלעים ועפר.

 

במהלך פעולות ההצלה ביקרו במקום שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל חיים בר-לב, אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון והרב הצבאי הראשי שלמה גורן.

 

הבסיס הצבאי עמד במקומו עד 1997.

 

במקום האסון תחת הסלעים שהתמוטטו הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים.

 

תושבי היישובים נאות הכיכר ועין תמר עורכים מדי שנה את טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל במקום.

 

*******

 

******

סוף דבר

*****

ביקור מפגש/סיור/צילום זה
היה קצר מאוד מאוד!

למרות זאת יכולנו ללמוד
מעט על המקום
ולהכיר אותו
ואת סביבתו הקרובה

*****

אודה על האמת
הצטערנו שהיה לנו
זמן הקצר להיות במקום
ונמנע מאתנו סיבוב ארוך
בשטח הבנוי
ובעיקר בשטחים החקלאיים
וכן נמנע מאתנו מפגש
עם אנשים נוספים במושב
כפי שהיה לנו בביקורים הקודמים
במושבי ערבה תיכונה.

******

בקרוב נחזור לנאות הכיכר
להשלים את החסר.

****

תודה למיכאל עוזרמן
שהציע שנבקר
במקום במועד זה

*****

תודה לאסף
על האירוח החם והלבבי
שלא חסך מלספר,
להראות ולהוביל אותנו
בשיטוט הקצר

******

תודה לבתיה
שהזמינה אותנו
לפעילות חוג בין ערבים

****

תודה לסמדר על הצילום.

 

 

 

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות, הכנסיות והמנזרים והמוסדות השונים והביקור במקומותיהם (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (29/10/2019) בארבעה מתחמים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית ראו חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית.

 

בביקור זה לא התאפשרה כניסה לשתי כנסיות ונאלצתי להסתפק בצילום אותן מבחוץ.

 

ביום שישי 4 בנובמבר 2022, בחלוף שלוש שנים, התאפשרה כניסה אליהם.

 

את דלתות הכנסיות פתח לנו כאמיל סרי מחיפה הנמנה על הקהילה היוונית קתולית (מנהל מחוז צפון ברשות העתיקות) שאת הקשר איתו יצר גלעד צינון (מנהל אזור גליל מערבי ברשות העתיקות)

 

בביקור בשתי הכנסיות השתתפו חבריי שולי ירקוני – לינדר (עין הוד) וניר עמית (שער העמקים).

 

*******

הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

אנטיוכיה, או בשמה העכשווי אנטקיה, נמצאת מאז שנת 1939 בשטח טורקיה.

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת  זרמי הכנסייה בעולם העתיק (הפנטארכיה).

 

ארבע מתוך חמש הפנטארכיות היו בתחומי האימפריה הביזנטית:  כנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה, הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: הפטריארכיה של רומא.

 

חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו  והיא הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (הסייראנית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם נמצאים בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

ראש הכנסייה המלכיתית הוא "פטריארך אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"

 

פטריארך אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור ומקום מושבו בדמשק, סוריה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים: ירושלים והצפון.

 

מחוז ירושלים שנקרא פטריארכית בירושלים הוא הקטן ומאמינים נמצאים בירושלים וביפו. בראש מחוז ירושלים עומד סגן (ויקאר)של "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים"

 

סגן (ויקאר) חולש בנוסף על הקהילות בירושלים וביפו, גם על הקהילות בתחומי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית: בבית לחם, ברמאללה ובכפרים.

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עמד הפטריארך יוסוף עבסי.

 

במחוז צפון מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל. הם נמצרים בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו), בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא), ביישובים מעורבים (עלבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף), ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) ובכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

בראש המחוז הצפוני עומד "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" מכונה מוטראן ומושבו בחיפה. מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאטא מהכפר עלבון.

 

הקהילה הנוצרית בחיפה

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות אוכלוסיית חיפה הערבית מנתה יותר מ 70,000 תושבים ובערך מחצית מתוכם, כ-35,000 נוצרים.

 

כיבוש חיפה על ידי כוחות ההגנה באפריל שנה זו גרמה לקריסת מרכז עירוני הערבי בעקבות נטישת הערבים אותה.

 

שנה לאחר המלחמה האוכלוסייה הערבית מנתה פחות מ-4,000 תושבים.

 

מאז שנות החמישים עם ביטול הממשל הצבאי בעיר, התחדשה ההגירה של האוכלוסייה הערבית לחיפה.

 

חיפה שבה והפכה להיות מרכז אורבני לאוכלוסיה הערבית שהיום מהווה כ-10% מסך האוכלוסייה בעיר וכאמור, קצת יותר ממחציתה 5.5% הם נוצרים.

 

מאז שנות החמישים ובמשך עשרות שנים האחרונות, חיפה מהווה, במיוחד לצעירים, יעד הגירה לאוכלוסייה הערבית הנוצרית, בעיקר מכפרי הגליל.

 

הקהילה היוונית – קתולית היא הקהילה הגדולה ביותר בחיפה ומונה כמה אלפים ולהרחבה אודותיה ראו חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית.

 

בחינת פריסת האוכלוסייה הערבית בחיפה מראה כי קיים ריכוז של תושבים באזור רחוב עבאס, ואדי נסנאס והעיר התחתית בשולי המושבה הגרמנית, במערב הדר הכרמל ובעין הים. חלקם מתגוררים גם בשכונות אחרות בעיר.

 

כנסיית גיאורגיוס הקדוש

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוכסית.

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

כנסייה שנבנתה בשנות ה-30
של המאה הקודמת
בשכונת ואדי אל ג'ימל
לימים שכונת עין הים

שכונת עין הים (ואדי אל-ג'מאל) הוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים.

 

מסדר הכרמליתים, שהיה באותה עת, הבעלים של הקרקע במורדות הר הכרמל, החליט למכור חלקות אדמה לבני העדה הנוצרית במטרה לבנות בתי מגורים באזור.

 

על פי המסמכים הרשמיים ממסדר הכרמליתים, נראה כי בשנת 1933 ,קיבל הוותיקן  ברומא החלטה, כי מסדר הכרמליתים יכול למכור חלקות אדמה בשכונת ואדי אל-ג'מאל לטובת משפחות נוצריות לבניית בתי מגורים. במסמך נכתב, כי הכנסייה תמכור
קרקעות בעדיפות ראשונה לזוגות צעירים העומדים להתחתן. המטרה, לסייע לזוגות צעירים לבסס את  חייהם ומכאן, נכתב בהחלטה כי הכנסייה תמכור את הקרקעות במחיר מסובסד

 

לאחר קום המדינה, בעיקר לאחר הגעת גלי העלייה היהודיים ממדינות ערב בשנות ה- 50 ,הפכה השכונה למעורבת, ועד ימים אלו גרים בה מגוון מייצג של האוכלוסייה בישראל: ערבים ויהודים, חילוניים, מסורתיים ודתיים, עולים חדשים ותיקים, מבוגרים וצעירים.

 

מקור והרחבה ראו ספרו של כאמיל סרי עין הים ואדי ג'מל סיפורה של שכונה קסומה בחיפה

בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה
התגוררו בה פליטים
הכנסייה נזנחה משנות ה-70'
ושופצה לאחרונה 

בכל יום ראשון בערב מתקיימת בכנסייה תפילה
בה משתתפים אלה שלא הגיעו בבוקר
לתפילה בקתדרלה הראשית מאר אליאס
לאור מיקומה של הכנסייה
על שפת הים מתקיימות בה גם חתונות

כנסיית  גבריאל
בחיפה עתיקה

בנצרות המלאך גבריאל מוכר כ"מלאך המבשר", כלומר, המלאך שבישר על הולדת ישו הנוצרי לאמו מריה (מרים).

 

בספר הבשורה על פי לוקאס שבברית החדשה (פרק א, 26 -38) מסופר שגבריאל מבשר את מרים "בשורה גדולה", בה הוא מודיע לה שהיא עתידה להוליד בן שיושיע את האנושות מן העוול והרשע

 

26 וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת־גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל־עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃ 27 אֶל־בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר־שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃ 28 וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת־חֵן יְהוָֹה עִמָּךְ (בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים)׃ 29 וְהִיא (בִּרְאוֹתָהּ) נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃ 30 וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ 31 וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ 32 וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַיהוָֹה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ 33 וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃
34 וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל־הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ 35 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃ 36 וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ אֲשֶׁר קָרְאוּ־לָהּ עֲקָרָה גַּם־הִיא הָרָה לָלֶדֶת בֵּן בְּזִקְנָתָהּ וְזֶה לָּהּ הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי׃ 37 כִּי לֹא־יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל־דָּבָר׃ 38 וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת יְהוָֹה יְהִי־לִי כִּדְבָרֶךָ וַיֵּצֵא מֵאִתָּהּ הַמַּלְאָךְ׃

הכנסייה נבנתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת

שנים רבות לאחר הקמת המדינה
הכנסייה הייתה מוזנחת,
כיום הכנסייה משמשת את
הקהילה האוקראינית הקתולית בחיפה

  

******

סוף דבר

*****

שמחנו שהתאפשרה כניסה
לכנסיית גיאורגיאוס הקדוש בשכונת עין הים
ולכנסיית גבריאל בחיפה אל עתיקה
ובכך להשלים את התמונה
אודות מתחמי הקהילה
היוונית קתולית בחיפה
שהיא הגדולה
מבין הקהילות הנוצריות בעיר

*****

התרשמנו מפשטות הכנסיות

*****

כנסיות אלה
ובעיקר מיקומן מהווים
עדות אילמת לגודלה ופריסתה
של הקהילה היוונית – קתולית בחיפה
בתקופה טרם הקמת המדינה

****

תודה לך כאמיל סרי
שפתחת לנו את דלתות הכנסיות
ובעיקר שלא ויתרת והצלחת
להשיג גם את המפתח
של כניסיית גבריאל
שזמן רב נחשב כאבוד!