ביום שבת (28/11/2015) הצטרפתי לקבוצת גלגליגיל שיצאה לטיול ברמות מנשה. זה אזור שאני מאוד אוהב ומכיר, אזור מעניין, יפה ובעיקר אזור שנעים וכיף לרכוב בו. לדאבוני, עד כה כמעט שלא טיילתי בו ברכיבה.

מעמיקם לעין השופט- 28-11-2015

רמות מנשה – אזור קער גאולוגי נטוי שאורכו כ-18 ק"מ ורוחבו כ-12 ק"מ וחלקו הדרומי מגיע לגובה 300 – 400 מ' וחלקו הצפוני לגובה 250 – 300מ'. שני קווי שבר שלאורכם נמצאים עמקי נחל מפרידים את רמות מנשה משני הקמרים שמצדדיו בצפון, נחל תות בינן ובין הכרמל ובדרום, נחל עירון בינן ובין גבעות עירון והר אמיר. רמות מנשה הן אזור הבנוי סלעים שלישונים בלתי מקומטים, גיר רך וקרטון המכוסים אדמת רנדזינה אפורה. רמות מנשה הן בעצם חלק מ"ארץ הכרמל" שהיא על פי הגדרת הגאוגרף יהודה קרמון (ארץ ישראל, גיאוגרפיה של הארץ ואזוריה, עמ' 217) אינה אזור במלוא מובן המלה אלא קבוצת נופים בעלי אופי שונה (הר הכרמל, רמות מנשה וגבעות עירון). רכס הכרמל חורג חורג מהכיוון הכללי של שדרת ההר (דרום-צפון) לאורכה של הארץ ופונה לצפון-מערב ושוקע בתלילות אל הים ויוצר את ההפסק היחיד ברציפות מישור החוף בישראל.

מעמיקם לעין השופט- 28-11-2015

*****

היה זה טיול שונה מבחינות רבות מאלה של החודשים האחרונים.  יצאתי לטיול שאני לא המוביל שלו וזה היה נחמד לי להיות אחד מן העם. יצאתי עם קבוצה גדולה, יותר מזו אני רגיל, – היינו 11 איש, כולם גברים.

בלילה לפני הטיול ישנתי אצל ביתי רוני ובעלה יוני בביתם בקריית השרון שבנתניה – הם פינקו אותי וזה היה נחמד. יצאתי למקום ההתכנסות בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה, ואפילו הספקתי לצלם אותה.

הזריחה כפי שנצפתה בקריית השרון

נקודת התכנסות הקבוצה הייתה במערב רמות ממנשה בתוך מושב עמיקם מול בניין המועצה אזורית אלונה.

עמיקם – מושב המשתייך לארגון יישובי חירות – בית"ר. השם סמלי. המושב הוקם בשנת 1950 על אדמות הכפר הערבי הנטוש סנדיאנה על ידי עולים יוצאי רוסיה שהתגוררו בסין (חרבין ומנצ'וריה)אליה ברחו אחרי המהפיכה הבולשביקית ואליהם הצטרפו עולים מצפון אפריקה ובשנת 1956 גם מספר משפחות שעלו מפולין.

מועצה אזורית אלונה היא אחת המועצות האזוריות הקטנות בארץ ותחום שיפוטה הוא כ-21,000 דונם. מועצה אזורית זו כוננה בשנת 1953 וכוללת שלושה מושבים סמוכים זה לזה: עמיקם, אביאל וגבעת נילי, בהם מתגוררים כ-2,500 נפש וכולם משתייכים לתנועת ההתיישבות של הזרם הרביזיוניסטי בציונות – לתנועת יישובי חירות-בית"ר. רוב אוכלוסיית המושבים עוסקת בחקלאות ובעיקר בגידול כרמים ועצי פרי נשירים. בסמל המועצה באו לידי ביטוי שלושה מאפיינים בולטים שלה: עץ האלון, הדומיננטי בחורש שבשטח המועצה בכלל ובפארק אלונה בפרט; אשכול הענבים המסמל את הדומיננטי של יישוביה ומפת ארצישראל השלמה בשני גדות הירדן, סמל תנועת החירות שאליה השתייכו תושבי היישובים בעת הקמתם.

סמל המועצה האזורית אלונה

יצאנו לדרך ממושב עמיקם דרומה הגענו לנחל תנינים ורכבנו מזרחה לאורך הדרך הצמודה לגדה הצפונית של הנחל מדרום להר העגול עד שהגענו לכביש 6 וליתר דיוק קטע 18 בכיש 6  שסלילתו הייתה שנויה במחלוקת.

קטע 18 בכביש 6,  בין מחלף עירון (כביש 65) בדרום ועד למחלף עין תות באזור אליקים (כביש 6), משפר את הנגישות לאזור צפון הארץ וממנו חוצה את רמות מנשה מצפון לדרום ומחלק אותן לחלק מזרחי ולחלק מערבי. אורכו של קטע זה כ-18 ק"מ . קטע כביש זה עובר בחבל ארץ בעל רגישות נופית גבוהה ביותר. תוואי הכביש, חוצה שרשרת גבעות רכות שחלקן מכוסה ביער פארק אלון תבור וחלקן בשדות חיטה והוא חוצה שבעה נחלים היורדים מכיוון רמות מנשה לכיוון מערב. בפברואר 2004 הגישה עמותת אדם טבע ודין (אט"ד) עתירה לבג"ץ שהתבקש להורות על הפסקת העבודות בשטח עד שתיבדק האפשרות להעביר את החלק הצפוני של קטע 18 במנהרה וזאת על מנת  למזער את הפגיעה בשטחים הפתוחים. עד אז  סרבו חברת 'דרך ארץ', החברה הבונה את 'חוצה ישראל', והמשרד לאיכות הסביבה לבצע בדיקה כזו. באוקטובר 2004 בעקבות הוראת בג"ץ, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דנה בעניין והחליטה שלא לשנות את התכנית המקורית. המועצה נימקה את החלטתה שלא לשנות את התכנית בכך שמדובר בפרויקט לאומי חשוב, שאושר לאחר דיונים ממושכים וממצים. לדברי המועצה, לא היה במידע שהוצג בפניה כדי להצדיק עיכוב משמעותי בפרויקט. עמותת אדם טבע ודין הגיבה וטענה שההחלטה שהתקבלה מהווה החמצה של הזדמנות לתקן הליך תכנון בלתי נאות. ההחלטה הוכיחה גם שגוף כמו המועצה נכנע ללחצים פוליטיים. חבל מאוד ששטח ירוק בעל ערך ייחודי שאין כמותו בארץ ייעלם וייהרס בשל שיקולים לא ענייניים. לאחר ההחלטה העבודות הסלילה החלו בהתאם לתכנית בה נקבעה תכננו את השתלבות 14 הגשרים בסביבתם, 2 מנהרות באורך כ-350 מטרים המשמשות מעבר אקולוגי.קטע זה נפתח לתנועה ביולי 2009 במתכונת של מסלול דו נתיבי לכל כיוון

חלק ראשון של המסלול עד כביש 6

פנינו צפונה ורכבנו כ-1 ק"מ על הדרך הלבנה המקבילה וצמודה לכביש 6 ממערב שהיא בעצם חלק מ"דרך המוביל".

מוביל המים הארצי הוא ממפעלי התשתית האדירים שהקימה מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. תכננו החל בשנות ה-50 ובנייתו הושלמה במחצית שנות ה-60. מפעל זה הזרים לאורך השנים את מי הכנרת להשקיית החקלאות בנגב ולשתייה במרכז הארץ. חלקו הראשון של המוביל הוא, בין היתר ובעיקר, בתעלה פתוחה החוצה את הגליל התחתון עד מאגר אשכול בבקעת בית-נטופה. המשכו בצינורות בקוטר ענק מתחת לאדמה לעבר מקורות הירקון והלאה לעבר הנגב המערבי. לאורך דרך המוביל שנסללה מעל הצינור המים הטמון בקרקע נמצאים מתקנים שונים של חברת מקורות המחזיקה ומתפעלת את המוביל. דרך זו טובה מאד ומאפשרת גם נסיעת רכב רגיל לאורכו, קל וחומר גם רכיבה על אופניים, וכך מנגישה את האזורים לאורכו לא רק לחקלאים אלא גם למטיילים

חצינו את כביש 6 במעבר תחתיו וטיפסנו על השלוחה שקו הרכס שלה (קו מזרח–מערב) מהווה קו פרשת מים מקומי בין היובלים היורדים לנחל תנינים בדרום ונחל דליה בצפון.  קצב הרכיבה של אנשי הקבוצה היה מהיר יותר מזה שאני רגיל אליו. אני רכבתי לאט ובעלייה השתרכתי מאחור. תוך כדי העלייה התגלה המראה המרהיב של הגבעות והשדות המעובדים וביניהם משלובים הקיבוצים רמות מנשה ודליה.

חלק שני של המסלול

על מנת לא לעכב את הקבוצה, בקטע זה של הרכיבה לא עצרתי לצלם וקצת הצטערתי.  הבנתי שזה לא נורא כי אוכל בעתיד לחזור ולרכוב בקטע יפה של המסלול.  לא היה לי נעים שבשלב מסוים החברים נאלצו לחכות לי מספר דקות עד שאגיע. במפגש הדרך עם כביש 672 העובר לאורכן של רמות מנשה מצומת אליקים לקבוץ גלעד הקבוצה חיכתה לי. כפיצוי על ההמתנה הסברתי להם מעט על האזור.

רכבנו מעט על כביש 672 צפונה בנקודה מסוימת פנינו מזרחה לעבר עין השופט.

משבעת הקיבוצים הנמצאים ברמות מנשה וכולם למעט אחד הוקמו בתקופת היישוב טרם ייסוד המדינה. הוותיק מביניהם משמר העמק (1926) נמצא במורדות המזרחיים של רמות מנשה, לא הרחק ממנו נמצא הזורע (1934). שלושת הקיבוצים על פסגות גבעות רמות מנשה הוקמו בתקופת חומה ומגדל והם עין השופט (1937), דליה (1939) ורמת השופט (1941). הקיבוץ הדרומי ביותר הוא גלעד שנקרא גם אבן יצחק (1945) והקיבוץ "הצעיר" ביותר הוא רמות מנשה (1948). כל הקיבוצים משתייכים למועצה האזורית מגידו הכוללת יישובים נוספים. כל הקיבוצים משתייכים לתנועה הקיבוצית המאוחדת ולפני כן שישה מהם השתייכו לתנועת השומר הצעיר וגלעד השתייך לאיחוד הקבוצותו הקיבוצים.

חלק שלישי של המסלול

עברנו בתוך מתחם המוגדר בו נמצאו הפרות והעגלות כמובן שעצרנו לצלם ולהצטלם במקום. איך אפשר שלא?!

מתחם הבקר של עין השופט

ממשיכים הלאה ממתחם הבקר של עין השופט

עקפנו את עין השופט מדרום ובפינה הדרום מזרחית עצרנו לתיקון תקר של אחד החברים.

עצירה לתיקון התקר

מהקצה הדרום המזרחי של הקיבוץ גלשנו לעבר נחל רז .

בירידה לנחל רז

ושם איך לא נאלצנו לעבור את אחד משערי השדות

מעבר הכרחי

רכבנו בתחילה לאורך הגדה הדרומית של נחל רז בתוך השדה. החקלאים המעבדים את השדה ורצו להרחיב את שטח העיבוד, החליטו שהדרך מיותרת וחרשו גם אותה.

לצערנו נחל רז היה יבש לחלוטין וכך גם המעיינות הנמצאים לאורכו. כדי לראות אותם שופעים צריך להמתין שירד  יותר גשם באזור ובהזדמנות זו יאפשר לצמחים החד שנתיים לנבוט ולפרוח על המדרונות מסביב שטרם הוריקו במלוא הדרם.

לאורך נחל רז

נחל רז

גשם טוב יוכל למלא גם את מאגרי המים שעברנו דרכם.

ליד אחד ממאגרי נחל רז

ליד אחד ממאגרי נחל רז

לאחר שחצינו בשנית את כביש 672 גלשנו לעבר במורד נחל רז לעבר חיבורו לנחל תנינים

במורד נחל רז

במורד נחל רז

ושוב עצרנו ליד מאגר מים נוסף שהיה מרשים ביופיו.

המאגר של נחל רז

אי אפשר היה שלא לעצור לצילום קבוצתי נוסף.

צילום אחרון למזכרת

מהמאגר המשכנו ועלינו על הדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל תנינים. רכבנו מערבה, חצינו מתחת לכביש 6 וחזרנו לעמיקם.

*****

הטיול  הקצר והנחמד הסתיים אחרי שלוש שעות מתוכן כשעתיים רכיבה ויתרת הזמן עצירות לצילומים, מעבר גדרות ושערים ולתיקון תקר באופניים של אחד החברים. היה זה יופי של טיול עם אנשים נחמדים ביותר. אהבתי!

ביום שישי (27/11/2015) כמיטב המסורת שהחלה להתפתח בשבוע שעבר, ביתי רוני רווה ואני יצאנו לטיול רכיבה בשעות שלפני כניסת השבת. יצאנו מגן שמואל לכיוון צפון ורכבנו סביב ובתוך פרדס חנה.

מגן שמואל-סוב פרדס חנה 27-11-2015

המסלול של הטיול היה במשבצת ארץ שטרם רכבנו בה ורצינו להכיר אותה uשכוללת את שטח המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור ושטחי המועצה אזורית מנשה. השטח ברובו מישורי הכולל את השטחים הבנויים ואת השטחים הפתוחים, רובם מטעים, פרדסים ושדות.

תכננתי מסלול מעט ארוך בהנחה שנצא שעה קודם  אולם, נאלצנו לקצר אותו. סיימנו עם רדת החשיכה.

מגן שמואל-סוב פרדס חנה 27-11-2015

התחלנו את הטיול מגן שמואל, מקום ששורשיו נטועים עמוק באדמת הארץ ושיש לו היסטוריה ארוכה ומרתקת.

גן שמואל – קיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית מנשה שבעבר היה שייך לתנועת השומר הצעיר ומאז שנת 2000 לתנועה הקיבוצית המאוחדת ומתגוררים בו כ-1000 תושבים. ראשיתו הייתה כחוות ובה מטע אתרוגים בגודל 50 דונם שהוקמה על ידי מתיישבי המושבה חדרה הסמוכה בשנת 1896 לזכרו של הרב שמואל מוהליבר מראשי תנועת חובבי ציון. רבים הקשיים שעברו על החווה בשנותיה הראשונות, לא פעם עמדה על סף חיסול וחידלון. בשנת 1918 הוצע ל"ועד הצירים", שישב בהאג לחסל את הנקודה, כי לדעת מומחים לא תוכל לקיים יותר מ- 10 מתיישבים. בשנת 1920, בראשית העלייה השלישית הגיעה למקום צעירים, יוצאי השומר הצעיר מפולין, גליציה ואוסטריה, ולאט לאט התלכדו כאן לחבורה עובדת ויוצרת ובדצמבר 1921 הכריזו על עצמם כקבוצת גן שמואל שהשתייכה לחבר הקבוצות. בשנת 1933 הצטרפה לגו שמואל קבוצת חברי "פלוגות בנימינה" מיוצאי תנועת השומר הצעיר (השוה"צ) בפולין אשר שהו מספר שנים בבנימינה ובעין שמר. הצטרפותו של גוף חברתי שמנה 40 חברים שינה בבת אחת את הקבוצה הקטנה והפכה לקיבוץ גדול המונה קרוב ל-80 חבר. עם כניסת חברי בנימינה בשנת 1935, הצטרף קיבוץ גן שמואל לקבוץ הארצי – השומר הצעיר. בשנה זו ולאחריה  הצטרף ונקלט גוף תנועתי חדש שכלל חברי קיבוץ מעפילים יוצאי השומר הצעיר בצ'כוסלובקיה. בשנות ה-40 הראשונות קלט הקבוץ את ראשוני הבנים שסיימו את לימודיהם במוסד החינוכי במשמר העמק ויחד איתם הצטרפו לגן שמואל חברי גדוד "השדה", חניכי התנועה הארצישראלית, ולאחריהם הצטרפו חברי תנועות הנוער: "הוינאים" שהתחנכו במקום. בשנות ה-50 קלט הקיבוץ קבוצת עולים גדולה מארגנטינה ובהמשך השנים נקלטו בנים וחניכים של המוסד החינוכי בגן-שמואל, אנשי הארץ ועולים חדשים בוגרי האולפן.
פרנסת הקיבוץ מהענפים הבאים: תעשייה: " גן שמואל מזון בע"מ " – מפעל לייצור חמרי גלם לתעשיית המשקאות בארץ ובעולם; מסחר: דוכן גן שמואל – סופרמרקט המשתרע על פני כ- 2100 מ"ר; פארק מסחרי: כ-20 אלף מ"ר שטחי מסחר להשכרה שיש הטוענים כי הוא מבין מהמוצלחים בישראל; חנות אופניים:  "טרק גן שמואל"; Gan-pro:  עסק להפקה  ומדידה של אירועי ספורט המוניים וחקלאות הכוללת גידולי שדה, פרדס, רפת, לול הודים, מדגה, מכון דגי נוי. בגן שמואל נמצא אולם אזורי ובית תרבות על שם אורי אילן, גלריה לאומנות , מבנים משוחזרים מראשית הישוב וגם שלושה עצי אקליפטוס בני יותר ממאה שנה.
מקור והרחבה על גן שמואל ניתן לקרוא באתר הקיבוץ.

במהלך המסלול נתקלנו בהפתעות – גדרות ושערים רבים, יותר ממה משחשבתי שיהיו בעת שתכננתי את המסלול. חלקם אף לא היו מסומנים במפה. או שהתעכבנו במעבר דרכם או שנאלצנו לשנות את המסלול.

זה התחיל באחד השערים הנעולים בגדר המקיפה את קיבוץ גן שמואל. למזלנו אחד התושבים פתח לנו את השער. יצאנו את חצר המשק

השדה מצפון לגן שמואל

המשכנו ורכבנו בדרך בשולי השדה והמשכה הדרך הצמודה ממערב לקו מסילת הברזל בין חדרה ובין בנימינה.

בדרך הצמודה לקו מסילת הברזל

בנקודה מסוימת פנינו מזרחה ונכנסנו לשטח הבנוי ורכבנו על המדרכה צפונה בדרך במסילה.

המסלול במערב פרדס חנה

הגענו לאתר ההנצחה ומורשת הנח"ל.

אתר ההנצחה ומורשת הנח"ל –  חדר זיכרון צנוע לחללי הנח"ל הוקם לפני עשרות שנים במחנה 80 שבפאתי פרדס חנה, המחנה בו עברו ועוברים מתגייסי הנח"ל לדורותיהם טירונות. בשנת 1982 פנה החבר לוי מנשה  במכתב למפקד פיקוד הנח"ל דאז, תת אלוף יורם גלבוע, וביקש להקים אתר להנצחת חללי הנח"ל. העמותה הוקמה ע"י מספר משפחות, כשזו חיפשה מקום להקמת אתר הנצחה פנתה באופן טבעי למועצת פרדס חנה שהקצתה לפרויקט שטח בן 39 דונם. מטרת העמותה הייתה אחת: הקמת אתר הנצחה שיכבד את זכר הנופלים אך ישמש גם כמקום "חי, נושם ופעיל", ואכן כזה הוא המקום, הפתוח לקהל הרחב מאז 1995.
אתר ההנצחה עוצב כסמל החטיבה וממעוף הציפור קל להבחין כי מבני הבטון הענקיים מוצבים בצורת המגל והחרב. במרכז האתר מתנוסס מגדל התצפית ("החרב") שגובהו כעשרים מטרים. כדאי מאוד לטפס לראשו כיוון שביום בהיר ניתן לראות ממנו אפילו את החרמון. חלקו התחתון של המגדל הוא כותל השמות, עליו חקוקים בשיש שחור שמות 1,008 חללי החטיבה ועוד כ-50 חללי חיל החינוך.
לב האתר הוא אולם ההנצחה בו שוכנים תיקי הנופלים. על אחד הקירות מוקרנות כל העת תמונות מתחלפות ובהן פרטים אישיים של חללים. לאורך הקיר המרכזי תצוגה תלת מימדית של תולדות החטיבה ומורשתה, הכוללת תמונות מן הקרבות השונים, כמו גם מהווי הקמת ההיאחזויות והפעילות הקהילתית.
לנוחות המבקרים הוקמו פינות ישיבה סביב שולחנות זכוכית עגולים, שבסיסם עמודי גרנית, שחם ובזלת – כשם גדודי חטיבת הנח"ל. צמוד לאולם הנצחה אודיטוריום גדול המשמש לכינוסים שונים וכבית כנסת.
להרחבה על האתר ועל מורשת הנח"ל לדורותיו.

אתר אנדרטת חטיבת נח"ל

המשכנו צפונה ונתקלנו בשערים של מטעי האגודה החקלאית של פרדס חנה אותם עברנו ורכבנו בדרך צפונה בין הפרדסים והשדות.

בדרך צפונה בין פרדסי המושבה

בדרך צפונה בין שדות המושבה

חלקו הצפוני של המסלול

הכוונה המקורית הייתה להמשיך צפונה להיכנס לתחומי שמורת אחו בנימינה ולחצות אותה מדרום לצפון עד נחל ברקן.

אחו בנימינה הוא שמורת טבע ששטחה כ-200 דונם, אחד מהשרידים האחרונים של ביצות שכיסו בעבר חלקים ניכרים ממישור החוף. זו גם הסיבה שיש בשטח עצי אקליפטוס גדולים שהובאו בתחילת המאה שעברה מאוסטרליה, במחשבה שיסייעו לייבש את הביצה. אין בשמורה שבילים מסומנים. האחו נמצא מערבית לכביש 652, ק"מ דרומית לצומת עדה בשוליים הדרומיים-מערביים של בקעת הנדיב, בין נחל עדה בצפון לאזורי חולות וחמרה בדרום. רוב שטח השמורה שאינה מוכרזת סטטוטורית נמצא בין הכביש למסילת הרכבת, אך יש לה שלוחה מעבר למסילת הרכבת, וכן הרחבה ממזרח לכביש 652. קו מתח גבוה תוחם את האחו מדרום, ולאורכו עובר דרך עפר בה ניתן להיכנס לתחום האחו. דרך נוספת נמצאת לאורך גבולו הצפוני של האחו בצמוד ומדרום לנחל עדה. בחלקים גדולים משטח האחו המוצע להפוך לשמורת טבע מגודרים באינטנסיביות ומתקיים בהם מרעה בקר.
באזור זה יש מי תהום גבוהים ואף נביעות בחלק המערבי, המקיימות מגוון בתי גידול לחים, שדומים להם נכחדו ברוב חלקי הארץ. בתא שטח זה תועדו כ- 20 מיני צומח בסכנת הכחדה בישראל. הקטע המרשים ביותר של האחו נמצא ממערב למסילת הרכבת, באזור נביעות היוצרות אחו ביצתי המוצף ברוב חודשי השנה. שטחי השמורה ממזרח למסילת הרכבת נטועים חורשת אקליפטוסים שעברה כריתה והתחדשות. בחורשה זו נמצאים בין היתר תורמוס צהוב, ערבז צהוב, קיצנית אשכולית וסחלב הביצות. קידומה התכנוני של השמורה נתקל בקשיים בשל בעלות הקרקעות הפרטית באזור זה.
מקור והרחבה

הדרך הגדר החשמלית המקיפה את שמורת אחו בנימינה מנעה מאתנו כניסה אליה ושוב נאלצנו לשנות את המסלול.

גדר המקיפה את שמורת אחו בנימינה

רכבנו מזרחה לאורכה של הדרך המקבילה לגדר הדרומית של השמורה עד  כביש פרדס חנה – בנימינה (כביש 652), חצינו אותו ועברנו עוד שער.

בדרך לאחר חצית כביש 652

נכנסנו בעצם לתחום חוות בקר שנמצאת מדרום לשמורת אחו בנימינה.

בתוך חוות הבקר

גדרות וכלבים לא נחמדים בתחום החווה חייבו אותנו שוב לשנות את המסלול.

אחד הכלבים מוודה שנצא מתחום החווה

שינוי המסלול הוביל אותנו לדרך צדדית וזנוחה בתוך החורש שכנראה מזמן רגל אדם לא דרכה בה. נהינו לרכב בין העצים שהחלו את תהליך השלכת.

בתוך החורש

שער עם גדר היו לנו גם בשתי קצוות הדרך לאורך הגדה הדרומית של נחל משמרות, את השער המערבי והגדר מעליו אחד עקפנו מסביב. רכבנו לאורך הגדה הדרומית של התעלה בה זורם נחל משמרות.

בדרך לאורך הגדה הדרומית של נחל משמרות

נחל משמרות הוא אחד הנחלים של מפעל "נחלי מנשה"

מפעל "נחלי מנשה" הוא מפעל מים שתכנן על ידי תה"ל (תכנון המים בישראל) והוקם ומופעל על ידי חברת מקורות מאז מחצית שנות ה-60'. מפעל זה האוסף את מי הנגר של הנחלים היורדים מרמות מנשה מערבה והם נחל תנינים, נחל עדה, נחל ברקן, ונחל משמרות . המפעל מנצל את המבנה הטופוגרפי של רמות מנשה, שקו פרשת המים  שלה עובר קרוב מאוד לשוליה המזרחיים, כך שכשלושה רבעים ממי הגשמים היורדים באזור (כ-600 מ"מ בממוצע שנתי) זורמים אל נחלים אלה מערבה, לעומת רק כרבע הזורמים מזרחה לנחל הקישון. המים מוזרמים בתעלות  הטיה למאגר שיקוע בחולות קיסריה. מהמאגר המים מחלחלים לאקוויפר מתקופת הפלייסטוקן שמתחת לחולות. קידוחי הפקה מאפשרים שאיבת מים מהאקוויפר במשך כל חודשי השנה.
מקור והרחבה: מסמך יחידת דוברות של חברת מקורות משנת 1994

רכבנו עד הסכר בו מתפצל נחל משמרות לשתי תעלות ולידו נמצא עץ האלון מרשים.

עץ האלון ליד סכר נחל משמרות

בקצה הדרך הגענו לשער השני וגדר מעליו. עברתי אותם בזחילה מתחתיהם.

בדרך החסומה

עוברים בזחילה

מנחל משמרות פנינו וחצינו את משמרות בשוליו. לצערי לא היה לנו זמן לשוטט בתוכו.

משמרות הוא קיבוץ הנמצא בסמוך למושבה פרדס חנה-כרכור, השייך למועצה האזורית מנשה. היישוב הוקם בשנת 1933. הוא נקרא על שם הגרעין שהקים אותו, שהורכב מעולים מרוסיה, מליטא ומלטביה. הקיבוץ מופרט, ובשנים האחרונות נבנו בו שכונת בנים והרחבה קהילתית. שהתפרסם בין היתר בשלוש המוסיקאים המופלאים שגדלו בו (מאיר אריאל ז"ל, שלום חנוך וחנן יובל יבדל"א).
להרחבה אודות הקיבוץ באתר 

בחצי השעה האחרונה לפני רדת החשיכה עברנו בתוך פרדס חנה עצמה.

פַּרְדֵּס חַנָּה–כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית במחוז חיפה שנוצרה בשנת 1969 מאיחוד שתי המועצות המקומיות פַּרְדֵּס חַנָּה שנוסדה בשנת 1929 וכַּרְכּוּר שנוסדה בשנת 1913. מקור השם: חנה – על שמה של חנה רוטשילד אשתו של הברון נתן מאיר רוטשילד,  דודו של הנדיב הידוע, הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. המלה פרדס מתייחסת להדרים, שהיו ענף הפרנסה העיקרי שתוכנן לתושבי היישוב החדש שהוקם על ידי חברת פיק"א בתחילת שנת 1929 בו השתכנו בתחילה 15 משפחות. כחלק מתוכנית היישוב הכשירה פיק"א שטח – היום רח' הראשונים בפרדס חנה – שבו נבנו בתים צנועים עבור פועלים, שתפקידם היה לעבוד בהכשרת השטח החקלאי. בנוסף הוכשרו שני אזורים סמוכים זה לזה ומקבילים, שנועדו לבעלי הון. בשטח אחד – היום חלק מרח' הנדיב – קבוצת ה-800, בשל 800 לא"י שהמתיישבים התחייבו לשלם לפיק"א בתמורה לשטח שהם רוכשים ממנה במושבה, וקבוצת ה-500 – היום רח' הדקלים בקטע שבין רח' החרובים לסוף "גן איתין" – מאותה סיבה. בשנת 1931, נוסדו שכונות תל צבי (הצפונית והדרומית), על שם צבי פרנק, המנהל הכללי של פיק"א. השכונות נוסדו בשיתוף פעולה בין פיק"א לבין "בנק משכנתאות ואשראי", ונועדו למגורי פועלים חקלאים, שיעברו תקופת ניסיון בדרך אל התיישבות הקבע.
עם עליית הנאצים לשלטון פנתה הנרייטה סאלד לוועד המושבה כדי לעזור באימוץ קבוצת בני נוער שבאה מגרמניה. קבוצה זו נקלטה בין משפחות המושבה. באותה שנה, 1933 הוקמה בפרדס חנה שכונת מגד. שכונה זו נוסדה בתחילה כחווה – אחוזת מגד יוזמה של ד"ר זאב ברין, מייסד חברת מטעי פרי ההדר "מגד". בשנת 1939 הצטרפה החווה לפרדס חנה והייתה לחלק אינטגרלי מהישוב. בשנת 1937-8, הוקמה שכונה ברחוב הבטנים, שנועדה לקליטת עולים שברחו מגרמניה. שכונה נוספת שהוקמה באותה תקופה הייתה תל שלום, שנבנתה על ידי משפחת מאייר.
בזמן מלחמת העולם השנייה נבנו סביב פרדס חנה וכרכור מספר מחנות של הצבא הבריטי מתוכם נשארו בשימוש צה"ל מחנה 80 ושדה התעופה עין שמר.
בשנת 1943 הגיעה לפרדס חנה קבוצת יהודים מתימן, שהגיעה דרך הים בעתלית. באפריל 1944 פנה ועד המושבה לפיק"א, וזו נענתה לבקשתו והקצתה שטח אדמה שעליו הוקמה שכונת מגורים לעולים מתימן שנחנכה בראשית שנת 1946.
שכונה יוצאת דופן באופן הקמתה היא שכונת נווה אשר, בדרום פרדס חנה. באמצע שנות ה-40 השיבה פיק"א בשלילה על בקשתו של הוועד להקצות שטח לבניית בתים לפועלים השכירים ולפקידים, וזאת משום שהם אינם גורם יצרני, והדבר סתר את מטרות המושבה על פי התוכנית של פיק"א. אנשי המושבה לא אמרו נואש, ופנו לקרן הקיימת, אשר רכשה עבורם אדמה מידי ניסן רוטמן, תושב חדרה. השכונה קרויה על שמו של אשר ברודצקי, חבר הנהלת הסוכנות בלונדון. כעבור כעשור, שוכנו בשכונה גם עולים חדשים שפונו ממרכז העולים.
בשנת 1945 הוקמה במושבה מדרשיית נעם, הישיבה התיכונית ובה גם פנימייה, נחשבה במשך שנים רבות לאחד המוסדות היוקרתיים בציבור הדתי.
בשנים הראשונות של המדינה הוקם מחנה עולים באחד מהבסיסים הנטושים של הצבא הבריטי ומעט מאוחר הוקמה מעברה שבמרוצת השנים נכללה בשטח היישוב. כמו כן סופחו ליישוב גם היישובים הזעירים תל שלום ונווה אפרים.
בשנת תשכ"ט- 1969 ביוזמת "מרכז השלטון המקומי" אוחדו שתי מושבות והפכו ליישוב אחד, פרדס חנה כרכור.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לדצמבר 2014, התגוררו בפרדס חנה-כרכור 36,715 תושבים. אוכלוסיית היישוב מגוונת למדי, ומורכבת מעולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה, לצד יקים ועולים ותיקים מפולין ומרוקו. נהירת משפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני-גבוה מהמרכז אל פרדס-חנה-כרכור היא תופעה ידועה בעשור ומחצה האחרון. המושבה היא היישוב הגדול ביותר בישראל שלא הוכרז כעיר (מונה כ-פי 2 אוכלוסייה מאור עקיבא שנחשבת לעיר), ולפי הצפי תגיע לכ 40,000 תושבים עד שנת 2020.
המקור והרחבה

המשכנו אך על התכנית לשוטט בתוך כרכור מפאת קוצר הזמן ויתרנו. עקפנו ממזרח ומדרום את הבית ספר החקלאי.

בית הספר החקלאי נוסד ב-1934 ע"י התאחדות האיכרים (ד"ר זאב ברין, משה סמילנסקי) ובית הספר הריאלי בחיפה (ד"ר ארתור בירם)על קרקע שניתנה להם למטרת הקמת מוסד חינוכי חקלאי ע"י הברון בנימין אדמונד רוטשילד (הנאמנים: חברת בית הספר החקלאי פרדס חנה – חברה לתועלת הציבור). בית הספר שכן תחילה בחוות ברין (אחוזת מגד), ביתו של ד"ר זאב ברין  ועבר ב-1935 למיקומו הנוכחי על הציר הראשי בין מושבות פרדס חנה וכרכור. המתחם שגודלו כ-174 דונם כלל מבני כיתות ומעבדות, אולם התעמלות ומגרש ספורט ,בנייני מגורים לתלמידים ולצוות,מגורים למנהל ובריכת מים , חדר אוכל, מועדונים, בריכת שחיה, מרפאה, מכבסה, ספריה ואנדרטה להנצחת בוגרי ומורי ביה"ס.הכפר כולו טבל בירק ובמדשאות ושדרות עצים עיטרו אותו. תלמידי בית הספר למדו במהלך חמישה ימים ויום אחד היה מוקדש לעבודה והתמחות בענפי המשק החקלאי שכלל: רפת, לול, אורווה, מטעים, פרדסים, גידולי שדה, משתלה ונוי.
בעשורים האחרונים דעך בית הספר החקלאי. התאחדות האיכרים (בשם חברת בית הספר החקלאי) והמועצה המקומית פרדס חנה -כרכור יזמו תכנית בנין עיר בה יוכלו להשתמש בקרקע על מנת להתאימה לצרכים ומטרות התכנון העדכניות של הישוב וכן להסדיר תקציבית את פעילותו של בית הספר ולהעבירה לניהול המועצה המקומית ומשרד החינוך. ההסדרה זו באה על חשבון ייעודו המקורי של בית הספר כבית ספר חקלאי ומקומו במורשת החקלאית ההולכת ונעלמת מן הנוף הישראלי. בשנת 2013 קבוצה מבוגרי ועובדי בית הספר בסיוע עמותת אומ"ץ עתרה לבג"צ להילחם בהחלטה הראשונית למכור את המקום למטרות רווח. ככל הידוע הדיון בבית המשפט העליון כנגד מכירתן השנויה במחלוקת של אדמות בית הספר והפסקת פעילותו כבית ספר חקלאי טרם הוכרע.
להרחבה על עמדת המועצה לשימור אתרים

ברכיבה בין רחובות המושבה הרגשנו כיצד השבת נכנסת אט אט. מולנו חלפו אלה השומרים שבת שהיו בדרכם לבית הכנסת.

בתוך פרדס חנה

בדקות האור האחרונות שלפני השקיעה רכבנו בפרדסים מדרום למושבה.

בפרדסים בדרום המושבה לקראת שקיעה

בפרדסים בדרום המושבה לקראת שקיעה

ממש בחושך חזרנו לרכב שחנה במגרש החנייה בכניסה לקיבוץ גן שמואל ושם הסתיים הטיול שנמשך שלוש שעות.

מגן שמואל-סוב פרדס חנה- 27-11-2015

*******

היה לנו יופי של טיול סתיו בשעות אחרי הצהרים המאוחרת ולפנות ערב בפרדס חנה וסביבתה – אזור שלו ופסטורלי. התחושה שלנו בסיום הייתה שלא מיצינו את הטיול בכל סביבה זו ומן הסתם באחת הזדמנויות קרובות נשוב אליו.

טיול אתמול (23/11/2015) במישור החוף הדרומי באזור המשתרע שבין מושב ביצרון וגן יבנה במזרח ובין מוצא נחל לכיש לים באשדוד במערב. זו במשבצת ארץ שמזמן רציתי להסתובב ולהכיר אותה ואת תוכה.

בין ביצרון וגן יבנה וחוף אשדוד 23-11-2015

מסלול הטיול עבר בתוך היישובים החקלאיים, בתוך תחומי היישובים העירוניים, בשטחים החקלאים ובשטחי הבור כפי שניתן לראות בתצלום האוויר.

בין בצרון וגן יבנה וחוף אשדוד, 23-11-2015

שטח משבצת הארץ בה טיילנו נכלל בתחומי חמש רשויות מוניציפליות (לא פחות) ולפי סדר המסלול בתחומי המועצה האזורית באר טוביה, המועצה האזורית גדרות, המועצה האזורית חבל יבנה, שטח השיפוט של העיר אשדוד ושטח שיפוט של המועצה המקומית גן יבנה. מדהים איך בתא שטח כזה קטן מצטלבים שטחים של כל כך הרבה רשויות מקומיות.

הטיול התקיים לכאורה הרחק מהכרך הגדול והרחק מהפיגועים שהתרחשו באותו יום. הטיול היה בעצם כל כך קרוב לאלה. היה זה טיול לא שגרתי ומעניין במיוחד. לטיול יצאנו ארבעה רוכבים הצמאים להכיר את הארץ: חיים רובינציק (מושב ביצרון) שהוביל את הטיול, עופר צינדר (מודיעין), יואב מלין (יד בנימין) ואני (מבשרת ציון). בטיול זה למדנו הרבה על אותה משבצת ארץ ובדרך גם פגשנו אנשים נחמדים.

יצאנו לדרך ממרכז ממקום מגוריו של חיים במושב ביצרון.

בצרון- מושב שהוקם בשנת 1935 ומשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית באר טוביה. בביצרון מתגוררים היום למעלה כ-1,200 תושבים. מקימיו היו קבוצת אסירי ציון מערים שונות ברוסיה שהתארגנו בשנת 1929 ונקראה "קרים תל חי" והגיעה לארץ בשנת 1932. בתחילה הגיעו מייסדי בצרון לגן-יבנה לאחר שנענו להצעת המוסדות המיישבים שתמורת עבודתם בפרדסים יקבלו שטח אדמה שעליו יקימו מושב. שלוש שנים מאוחר יותר, עזבו חברי הגרעין את גן יבנה ועלו להתיישב על אדמות הקרן הקיימת הסמוכות. הם קראו לישוב – בצרון "שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכריה ט' י"ב). בתחילה כלל היישוב 30 נחלות משק, 5 דונם לכל נחלה. החברים המשיכו לעבוד בפרדסי גן-יבנה ועם זה לבנות את משקיהם. בין השנים 1942 – 1945 הגיעה קבוצת הרחבה ראשונה, היו אלה נוטרים ממשטרת היישוב (גפירים) אשר גרו במזכרת בתיה (על יד עקרון) והופנו ע"י הסוכנות להתיישבות. בתיהם הוקמו בפאתי המושב ונקראו "שכונת העקרונים". בשנת 1949 הגיעו לביצרון חיילים משוחררים חברי גרעין "בתלם" וזאת בעקבות הצעתו של אברהם הרצפלד-להתיישב במקום ולהגשים בכך אידיאל של עבודת אדמה. וכך נוספו עוד 30 צריפים, 30 משקים וגם רחוב- "רחוב החיילים". אל רחוב החיילים הצטרף מאוחר יותר "רחוב העולים" שנקרא גם "רחוב הבולגרים", שאוכלס ברובו מעולים חדשים שהגיעו מבולגריה ומארצות אירופה נוספות. על שטח אדמה שהוקצה להם במרכז הכפר הוקמו אוהלים שפונו מיושביהם כעבור זמן קצר בשל השיטפונות והשלג של חורף 1950 שהיה קשה במיוחד. הוותיקים קלטו לבתיהם את מפוני האוהלים עד להקמת צריפי המגורים. בשנות ה-60 נבנו בתים ונעלמו הצריפים. משנות ה-90 חלו שינויים רבים בחיי המושב. בנים ובנות מצאו את  דרכם במשק ההורים והיו לבנים ממשיכים וגם משפחות חדשות הצטרפו והמושב זכה לתנופה של פיתוח וגידול.. במושב 108 נחלות, ו-108 בתים בשכונות הרחבות הנקראות "נוריות" ו"נרקיסים", כ 50% ממתיישבי ההרחבות הינם בני המקום, והשאר משפחות שהגיעו מכל הארץ. מקור אתר היישוב

המשכנו מערבה לעבר מושב גן הדרום

גן דרום – מושב שהוקם בשנת 1951 על ידי עולים, שעלו מעיראק במבצע עזרא ונחמיה. המתיישבים הראשונים בגן הדרום שוכנו במעברה בגן-יבנה הסמוכה עד השלמת הכנת התשתיות במושב למגורים. בעת הקמת המושב נציגי רשויות השלטון הציעו את השם "משולם" בעקבות עברות ח'רבת סלם הסמוכה למקום. המתיישבים התנגדו והציעו את השם הנוכחי משום היותם ממוקמים בין היישובים גן-יבנה ובני דרום. מושב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי ונמצא בתחום המועצה אזורית גדרות שכל מושביה משתייכים לתנועת התיישבות זו.

יצאנו מכביש הגישה של המושב גן דרום ומשם שאטנו לעבר מחלפי הכבישים והגשרים מעל מסילת הברזל בכניסה הצפונית של אשדוד.

מחלפי אשדוד צפון

את הכבישים והמחלפים עברנו בבטחה במעברים  תת קרקעיים ואת מסילת הברזל בגשר עילי.

גשר מעל מסילת הברזל

המשכנו הלאה והגענו לשמורת טבע של השיטה המלבינה המשתרעת צפונית-מערבית למחלף אשדוד, בין מסילת הרכבת לנמל אשדוד ותחנת מיתוג של חברת החשמל.

השיטה המלבינה

שמורת השיטה המלבינה אשדוד נקראת גם שמורת מבוא אשדוד ושטחה כ-860 דונם ובה צומח הריכוז הגדול בישראל של העץ שיטה מלבינה. עץ זה, ממוצא אפריקאי, יוצר נוף סוואנה וגדל בארץ בכתמים שונים (בעיקר במישור החוף הדרומי). העץ אינו מתרבה בארץ מזרעים, אלא מרבייה וגטטיבית בלבד, כך שכל ריכוז שלו זהה לחלוטין מבחינה גנטית. בשמורת מבוא אשדוד, נמצא הריכוז הגדול ביותר בישראל של עץ זה, על פני מאות דונמים בחולות. ניתן לפגוש בשמורה מספר עצים נוספים – שקמים ואקליפטוסים, ושרידי בוסתנים – רימונים ומשוכות צבר. כמו כן גדלים בשמורה מיני צומח נוספים, ביניהם נדירים כמו אירוס הארגמן, היפוכריס קרח וגלונית פלישתית, ואחרים כמו רותם המדבר, אטד החוף וטבורית נטוייה. העונה המומלצת לביקור בשמורה היא פברואר-אפריל, כאשר השמורה שופעת פריחה, ובפרט שיחי רותם המדבר הניכרים בפריחתם הלבנה והריחנית, מרבדי סביונים (פריחה צהובה) ופירות אדומים של חומעה עטוייה. בין בעלי החיים בשמורה בולטים הצבאים וניתן להבחין ב"תחנות הריח" שלהם הפזורות בשמורה. כמו כן נמצאים באזור מגוון מכרסמים וזוחלים של אזורי חולות החוף.
בשנת 2006 סומנו שבילי טיול בשמורה: דרך הגישה לשמורה מסומנת בשחור, ובשמורה עצמה מסומן שביל הליכה טבעתי ירוק-כחול. אורכו של המסלול הטבעתי כ- 3 ק"מ (לא כולל 400 מ' דרך הגישה מהכביש הראשי עד פינת השמורה). מקור ולהרחבה על השמורה

בכניסה לשמורה

למעבה השמורה לא נכנסנו בגלל החול והחשש מקוצי השיטה. אבל גם תצפית אל השמורה ורכיבה בשוליה מרשימה ביותר.

השיטה המלבינה

רכבנו בדרך הצמודה לפאה הדרומית של השמורה עד שהתחברנו עם דרך גישה לשמורה ולתחנת המיתוג יוצאת מכביש 41, מעט ממערב למחלף אשדוד. הדרך עוברת בצמוד וממזרח לתחנת המיתוג, וממשיכה לאורך גבולה המזרחי של השמורה. עצוב לראות איך תשתיות החשמל מגיעות עד השמורה ממש. נראה שהן חונקות אותה.

הדרך בין תחנת המיתוג ובין השמורה

המשכנו הלאה ונכנסנו לתוך מושב בני דרום

בני דרום

בני דרום הוא מושב שיתופי של הפועל המזרחי הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית חבל יבנה. המושב נוסד בחודש אדר תש"ט – 1949 כקיבוץ על ידי חברי גרעין "נתיבות כפר דרום", אשר נאלצו לנטוש את יישובם המקורי – כפר דרום, לאחר קרבות עזים מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות. בתחילה כונה היישוב "קבוצת נתיבות"‏. לגרעין המייסד הצטרפה קבוצה נוספת שנקראת גרעין "מורשה"  (מיוצאי אמריקה ודרום אפריקה). מרבית חברי גרעין זה לא התרגלו לאורח החיים הקיבוצי ועזבו את היישוב (חלקם הקים את שכונת בית חזון הסמוכה לכפר הרא"ה). בשנת 1960 הגיע הקיבוץ לידי משבר לאחר שחברים רבים עזבו אותו על רקע ויכוח על לינה משותפת, וגם מגרעינים שהגיעו למקום נשארו רק בודדים. בעקבות זאת ביקש הקיבוץ ליהפך למושב שיתופי אך נתקל בהתנגדות של תנועת הקיבוץ הדתי ושל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית‏. לבסוף בשנת 1961 הפך בני דרום למושב שיתופי על אף ההתנגדויות, והוא נותר כזה עד היום.

במושב בני דרום עלינו לגבעה בה נמצאים שרידי חאן סוכריר

שרידי חאן סוכריר בגבעה בבני דרום

חאן סוכריר נקרא על שם הכפר הערבי הסמוך שהיה סמוך למקום. הגבעה שעליה ניצב הח'אן היא  "ח'  סוכריר",  בה נמצאו שרידים המעידים על קדמותו. מקור השם איננו ידוע.  קיימת הצעה לזהותו עם  "שכרונה"  המופיע בתיאור גבולה הצפוני של נחלת יהודה : "ויצא הגבול אל כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר הבעלה ויצא יבנאל והיו תוצאות הגבול ימה" (יהושע טו יא). אולם, כפי שניתן להבין מהפסוק,  יש לחפש את שכרונה ממזרח ליבנה,  כפי שהציעו רוב החוקרים. האתר לא נחפר מעולם וכל הידוע על הממצא הארכיאולוגי שאוב מסקר,  שפרטיו מופיעים בילקוט הפרסומים ומתייחסים למעשה לח'אן עצמו, ללא כל תארוך.  השרידים הנראים כיום בשטח שייכים למכלול  הח'אן. לפי הדעה המקובלת הוקם ח'אן סוכריר בשלהי התקופה הממלוכית, כחלק מפעולת שיקום מערכת הדרכים בארץ ישראל, אולם נפקד שמו מרשימות הח'אנים במקורות המוסלמיים,  מה שמעיד שהוא מאוחר יותר. הח'אן הוקם במקום קרוב לדרך הרוחב שקישרה בין חוף אשדוד לרמלה.  ח'אן סוכריר, להבדיל מח'אנים אחרים בדרך העולה מעזה לרמלה,  היה נטול כל זיקה לישוב כלשהו. הישוב הקרוב ביותר אליו הוא כאמור, חורבת סוכריר שהיה ריכוז של מספר בקתות קטן בסמוך לגדת נחל לכיש.  לאתר מסוג זה המספק שרותי דרכים בלבד,  ללא ישוב הנמצא בעורפו,  המתפרנס ממנו ומזין אותו בשרותים הנדרשים, אין זכות קיום משל עצמו. בסמוך לח'אן,  כ-9  ק"מ מדרומו,  נמצא ח'אן גדול אחר,  הוא ח'אן איסדוד (אשדוד) שהיה פעיל יותר. המרחק בין ח'אן איסדוד לתחנה הבאה  רמלה  הוא כ-30  ק"מ שזה מהלך כיום רכיבה,  ללא צורך בחניית ביניים. סמיכותם של שני הח'אנים גרמה, ודאי לפיחות במעמדו ובשימושו של הקטן שביניהם, ח'אן סוכריר ולכן הלך וננטש, כנראה במחצית השנייה של המאה ה-19.
המקור: אבי ששון ח'אן סוכריר – בבני דרום בתוך עליון לרכז טיולים בהוצאת החברה להגנת הטבע, מאי-יוני 2002
הרחבה: ששון א., תשס"א, 'ח'אן סוכריר', א. שילר וג. ברקאי, עורכים, ליקוטי ארץ-ישראל (אריאל 147-148), ירושלים 2001, עמ' 26-31

הכוונה בהמשך הייתה לצאת מבני דרום בכיוון דרום לעבר נחל לכיש אבל, הדבר נמנע מאתנו בגלל הגדר ההיקפית של היישוב. חזרנו על עקבותינו. בדרך תקלה קטנה, פנצ'ר באופניים של חיים שתוקן חיש מהר.

תיקון הפנצר

המשכנו ועברנו דרך מתחם הישיבה התיכונית הרצוג ודרך השדות לידה הגענו לנחל לכיש. שם יואב שהיה קצר בזמן עזב וחזר.

הסבר קצר על הדרך לפני פרידה

המשכנו ברכיבה לאורך הדרך הצמודה לגדה הדרומית של נחל לכיש

נחל לכיש הוא נחל אכזב ברובו, וזורמים בו בעיקר מי שיטפונות. אורכו הוא כ 70 ק"מ ואגן היקוותו משתרע על 1,020 קמ"ר. יובליו הראשיים של הנחל הם: נחל גוברין, נחל האלה ונחל ברקאי. הנחל מתחיל את דרכו במורדות המערביים של הרי חברון.  אגן הניקוז של הנחל מורכב מארבע יחידות נוף אורכיות הנחצות ע"י נחל לכיש ויובליו והן מורדות ההר, גבעות שפלת יהודה, מישור החוף הצפוני ורצועת החול. נחל האלה הוא אחד מיובליו העיקריים של נחל לכיש והוא מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ ותחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו  נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד. יובליו  העיקריים הנוספים מצפון לדרום הם נַחַל דִּכְרִין שראשיתו בגבעות ממזרח לבית ניר; נחל עוזרר שראשיתו בגבעות מדרום לבית ניר; נחל גוברין שראשיתו בהדום הר חברון באזור תרקומיא ואליו מתחבר נַחַל פּוֹל שראשיתו בגבעות מצפון למרישה והמתנקז אל נַחַל גַּת; נַחַל מָרֵאשָׁה ואליו מתנקז נחל שחריה; נחל יואב שראשיתו בגבעות מזרום מזרח לקריית גת המתחבר לנחל דגנים באזור נגבה. הנחל נשפך לים בחוף אשדוד בין הנמל ואזור התעשיה בצפון ובין השטח העיר

קטע זה של נחל לכיש בו רכבנו נמצא בתחום המוניציפלי של העיר אשדוד ומחלק אותה לשניים. מצפון נמצא הנמל והשטחים הייעודים סביבו ותחנת הכוח של חברת חשמל, ומדרום משתרע השטח הבנוי.

בגדה הדרומית של מחל לכיש

לאחר שעברנו מתחת לגשר בני ברית הגענו הגענו לפל"א: פארק לכיש – אשדוד.

מגשר "בני ברית" ועד לשפך הנחל לים ניזון נחל לכיש ממי תהום גבוהים, ולכן בשלושת הקילומטרים האחרונים שלו הנחל מלא מים כל ימות השנה, רוחבו מגיע בקטע זה כדי 20 מטרים. תופעה נוספת בנחל האופיינית לנחלי חוף היא: חדירתם של מי ים בנקודת המפגש של הנחל והים, הגורמת לעליית מליחות המים בנחל.
לנחל מתחברים מוצאי מערכת הניקוז שתפקידם לנקז את מי הגשמים לעבר הנחל בחורף, וכן דליפות מים ותקלות שונות כל ימות השנה.
מצפון לשפך הנחל משתרעים מתקני נמל אשדוד ואזור עורף הנמל. סמוך לנחל שוכן גם אזור התעשייה הכבדה. במשך שנים רבות סבל הנחל מזיהומים חוזרים ונשנים מתעשייה זו ומתקלות מכוני הביוב העירוניים, שקרסו מעומס התפתחותה המואצת של העיר. נגרמו מפגעים אקולוגיים לנחל ופגיעה באיכות הסביבה. בחורף 1992-1991 עלה נחל לכיש על גדותיו, הציף שכונות בעיר וגרם לנזקים כבדים. הייתה זו נקודת השפל שלאחריה הוחלט בעיר להתחיל ולתקן את ששובש. ב- 1996 החלה עיריית אשדוד בשיתוף גורמים ציבורים, ממשלתיים והתעשייה המקומית, לשקם את חלק הנחל הקרוב לים. במשרדי האיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד וחבל יבנה הוקמה מנהלת ייעודית לפרויקט השיקום והקמת פארק לכיש- אשדוד. במסגרת פעולות השיקום הופסקה הזרמת השפכים לנחל, האפיק נוקה והגדה הדרומית של הנחל יוצבה וטופחה. זהו למעשה פארק לכיש – אשדוד (פל"א) – רצועת ירק צרה שהפכה לאתר בילוי ונופש, וריאה ירוקה לעיר אשדוד. איכות מי הנחל הלכה והשתפרה, אולם, גם לאחר פתיחתו של הפארק לציבור, יחלפו עוד כעשור וחצי עד שיגיעו לכדי טווח נגיעה לקריטריון הניקיון הדרוש לצורך קיום שיט בנחל. איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד- חבל יבנה, שליווה מקרוב את פעולות השיקום, ממשיך מזה שנים בניטור קבוע של מי הנחל, ומתן תמונת מצב עדכנית לפרנסי העיר על מצבו האקולוגי. מגוון הבדיקות הגדול מוכיח כי בחומש האחרון חל שיפור נוסף, המציב את נחל לכיש בשורת נחלי החוף הנקיים בארץ (וזאת על אף הקושי הגדול בהיעדר זרימת מים טבעית בנחל). לאור השיפור באיכות המים, יש לצפות כי בשנים הקרובות תתאפשר גם חזרת פעילות השיט בנחל לכיש.
המקור ולהרחבה ראו איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד חבל יבנה

המשכנו ורכבנו לאורך דרכי הפארק העירוני .

בתוך פל"א

הגענו עד שפך הנחל לים.

שפך נחל לכיש לים

שפך נחל לכיש לים

בסככה בשפך הנחל – בערך מחצית הדרך – עצרנו להפסקה פגשנו את דפנה עטיה-שלום מגן יבנה שהסתובבה להנאתה בשעת צהרים על החוף. בקשנו שתצלם אותנו שתהייה לנו תמונה למזכרת.

תמונה למזכרת

דפנה כך הייתה נחמדה ולפני שנפרדנו בקשנו והיא הסכימה שתצטלם אתנו למזכרת. תמיד כיף לפגוש בטיול אנשים מאירי פנים!

מזכרת מהמפגש עם דפנה

כשסיימנו את ההפסקה, היה מאוד מפתה ומתבקש לרכוב לאורך טיילת חוף אשדוד. חיים שלל את האפשרות וטען שרכיבה זו צריכה להיות בטיול אחר שיוקדש לעיר עצמה. לא הייתה לי ברירה וויתרתי. חיים היה המוביל! חזרנו על עקבותינו ורכבנו שוב לאורך הדרך הצמודה לנחל לכיש עד גשר עד הלום.

המראות מהרכיבה לאורך הנחל בו מים רבים יפים ומרשימים ובמיוחד בעונה זו שהכל סביב ירוק.

במעלה נחל לכיש לכיוון מזרח

במעלה נחל לכיש לכיוון מזרח

הגענו לגשר עד הלום

הגשר התורכי שנבנה על יסודות גשר רומי וגשר ממלוכי

גשר עד הלום הוא גשר על נחל לכיש  החוצה את כביש 4 ליד אשדוד, 35 ק"מ דרומית מתל אביב, סמוך למחלף אשדוד דרום של ימינו. זהו המקום הצפוני ביותר שאליו הגיע הצבא המצרי שפלש לארץ ישראל במלחמת העצמאות. לאחר התנגשותו בצה"ל נעצר בגשר, ומכאן שמו "עד הלום". הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 מעל אפיק הנחל בדרך בין יבנה ומג'דל על יסודות גשר שנבנה בתקופה הרומית ובתקופה. בגלל מיקומו של הגשר,כ-3 ק"מ מצפון לעיירה איסדוד ונקרא בשם ג'סר איסדוד.

עצרנו  ודברנו על אירועי מלחמת העצמאות. על אתר גשר עד הלום והקרבות שנערכו ניתן לקרוא גם בבלוג של משה הרפז

ראינו את העמדה (פילבוקס) שבנו הבריטים בתקופת המרד הערבי 1936 -1939 על גדת הנחל להגן על גשר מסילת החוף.

עמדת הפילבוקס בגשר עד הלום

ראינו ממול את האובליסק של האנדרטה שבנו המצרים לאחר חתימת הסכם השלום. יש כזו נוספת גם ליד חמי יואב מול מצודת עיראק-סואדן.

האובליסק בגשר עד הלום

משני נערים חרדים שעברו במקום בקשנו שיצלמו אותנו לעוד מזכרת. התמונה יצאה טובה!

מזכרת נוספת מהטיול

נפרדנו מנחל לכיש והמשכנו לעבר גן יבנה בדרך חזרה.

בכניסה לגן יבנה

גן יבנה גן-יבנה נוסדה כמושבה חקלאית שעיקר פרנסתה על הפרדסים, שפריים יוצא לאירופה דרך נמל חיפה. גן יבנה הוקמה על אדמות המרעה של הכפר הערבי "ברקה", על ידי חברת "אחוזה אלף ניו יורק", אשר בבסיסה משפחות יהודיות מרוסיה, פולין ומרכז אירופה, שהיגרו לארה"ב. אחרי המשבר הכלכלי הגדול בשנת 1929, בחיפוש אחר מקורות השקעה חדשים, אפשרויות חדשות וכמיהת היהודים לארץ ישראל, החליטו אנשי חברת "אחוזה אלף" לרכוש אדמות בארץ ישראל, ולשלוח אנשים שיכינו את הקרקע לעת צרה. "אחוזה אלף" קנתה בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-20 אדמות ברעננה וחילקה אותן. כאשר התברר שיש חוסר באדמות, קנתה "אחוזה אלף" גם את אדמות המרעה בברקה במגמה ליישב בה את אנשיהם, שכן אדמות ברקה היו זמינות מחד, וקרובות לתל-אביב מאידך. עם סיום רכישת האדמה, בשנים 1929-1930 הגיעו לאדמות ברקה שמונה משפחות מניו-יורק. מאחר ולאנשי "אחוזה ניו-יורק" לא היה מושג בחקלאות, בניין, הגנה ויתר נושאים מקצועיים, צירף אליהם הישוב המאורגן את גרעין "תל-חי-קרים", גרעין חלוצי-סוציאליסטי שהוקם במסגרת פעולותיו של יוסף טרומפלדור לארגון גרעיני התיישבות ברוסיה לגיבוי תל-חי. חברי הגרעין היו בוגרי גימנסיה שיצאו להכשרה בעבודת החקלאות והבניין, שהגיעו לתגבר את תל-חי המשוועת למגינים ועובדי אדמה. תל חי נפלה בשנת 1928, ולכן חברי הגרעין קיבלו את דין המוסדות והגיעו לארץ ב-1929 להקים את גן-יבנה.
גן-יבנה היתה חלק מהישוב המאורגן. הישוב המאורגן כלל מערכת ניהול: הסוכנות היהודית, קרן היסוד, ההסתדרות על מחלקותיה, לשכת עבודה, מערכת חינוך לילדי עובדים, מערכת שיווק ואספקת תנובה והמשביר; היחידה הישובית, צרכניה על אגפיה, אספקת מזון למשק החי, אספקת מזון וצרכי בית לתושבים, מחלבה לאיסוף החלב ושליחתו לתנובה, ביציה לאיסוף הביצים ושליחתם לתנובה, איסוף ושילוח תוצרת גני הירק והפרי דרך תנובה ועוד. המערכת הפיננסית גובתה על ידי בנק ניר, בנק קופת עם ובנק אפק, לימים בנק הפועלים ובנק לאומי. מכך גם בתחום ההגנה ההיקפית והמקומית, דרכי הגישה ועוד, מתוך תפישת המוסדות המיישבים שיש להקים בכל מקום אפשרי "אשכול יישובים" המחוברים זה לזה, מהווים יחידה ביטחונית אחת וניזונים ממוסדות משותפים כאמור. גם גן-יבנה תוכננה על פי תפישה זו, כמרכז יישובי על שטח שנפרש מצומת "מבטח" דהיום, דרך ביצרון, דרך "רמת השניים" ועד גבעה 11. אשכול הישובים כלל את: תפארת ישראל, ביצרון, רמת השניים, שכונת השוטרים, גן יבנה כישוב מרכזי, גבעת 11 – מול בריכת המים בגן העיר מול המתנ"ס, שהוא גבול גן-יבנה עד מלחמת השחרור.
זמן קצר אחרי הקמת גן יבנה הבינו אנשי גרעין תל חי, שאינם רוצים להישאר פועלים לנצח. לכן דרשו וקיבלו את אדמות הקרן הקיימת והקימו בשנת 1935 את מושב ביצרון. גן-יבנה וביצרון התפתחו בנקודה בה התיישבו, והתרחבו ברבות השנים. תפארת ישראל לא הצליחה לפרוץ את גבול ארבע המשפחות ולימים חוברה לביצרון. רמת השניים שנבנתה כשכונת פועלים עם משקי עזר ושכונת השוטרים, הפכו במהרה לחלק מגן-יבנה. גבעת 11 התפזרה והפסיקה להתקיים כיחידה עצמאית כבר ב-1938.

גן-יבנה וביצרון היו מוקפות יישובים ערביים, כאשר במעגל הקרוב היו סוכריר – ממערב, ברקה – מדרום ויסור – ממזרח. רחוק יותר ניתן למנות את אשדוד בדרום-מערב, בתני בדרום, בית דרס בדרום-מזרח, בשית מצפון וקטרה – הנושקת לגדרה – גם היא מצפון. במלחמת השחרור הייתה גן-יבנה מוצב קדמי מול הכוח המצרי, אשר התקדם מכיוון עזה לעבר תל-אביב.

הכפרים הערבים בסביבת גן יבנה וביצרון עד 1948

בשנת 1950 זכתה גן-יבנה למעמד של מועצה מקומית בישראל. בשנות החמישים נקלטו בגן-יבנה עולים מתימן במבצע "מרבד הקסמים" ובשנות ה-60 עולים מצפון אפריקה ומכורדיסטאן. לקראת סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 כאשר התמלאה הארץ שיכונים, המעברות התחסלו ותושביהם קלטו את הבאים אחריהם. כך בכל רחבי ישראל וכך כמובן גם בגן-יבנה. כיום מתגוררים בגן יבנה כ-25,000 תושבים אולי פחות. שטח השיפוט של גן יבנה משתרע על 10,580 דונם מתוכם מוגדרים 4,800 כאזורי מגורים ו-600 כאזור תעשייה. 5,180 דונם מוגדרים כשטחים חקלאיים, כולל שטחים ציבוריים ושטחים המיועדים לבנייה בעתיד.
המקור על גן יבנה והרחבה אודות היישוב אתר המועצה המקומית גן יבנה.

ביקשתי מחיים שיוביל אותנו דרך הגרעין הוותיק של המושבה וזה המסלול בו רכבנו.

קטע המסלול בתוך גן יבנה 23-11-2015

הגענו לבית המועצה המקומית ששוכן באחד מהמבנים הראשונים. עמדתי וצלמתי.

בית המועצה המקומית גן יבנה

אז נגשו אלי שניים שהתפלאו על כך שאני מצלם לכאורה מבנה סתמי. סיפרתי להם על הטיול ועל הרצון להכיר את המקום. התברר שאחת מהשנים הייתה מרסל הדר דוברת המועצה. לאחר שיחה קצרה קבענו שנהייה בקשר ואגיע לסיבוב יסודי יותר בגן יבנה.

חזרנו למושב ביצרון ושם הסתיים הטיול שאורכו היה 41 ק"מ ונמשך ארבע ורבע שעות מתוכן שלוש שעות רכיבה מהירה!

ביצרון-שיטי אשדוד-נחל לכיש- 23-11-2015

בביצרון הסתיימה הרכיבה אבל לא הטיול. שם התחיל החלק השני שלא ידענו עליו מראש – ביקור בחוות הבופאלו שהיא היחידה בארץ. זהו עסק משפחתי וחיים הוא אחד מבעליה.

על החווה ומוצריה

על החווה

חיים כיבד אותנו בגלידה וביוגורט מחלב הבופאלו. זה היה טעים… טעים…..

מעדני החווה

ביקרנו גם בחנות והתכבדנו בגבינת ריקוטה חמה חמה טבולה בשמן זית ומצופה עלי ריחן. זה היה הורס.

חיים מציג את מוצרי החווה

לסיום הביקור ירדנו לרפת העגלות בנות השנתיים. בופאלו הוא בעל חיים ידידותי  להפליא.

ברפת עגלות הבופאלו

גם חלק זה של הטיול הסתיים. למדנו הרבה, וגם נהנו מהטעימות. היה שווה. תודה לחיים על ההפתעה שהכין לנו. כאן עופר ואני נפרדנו מחיים שחזר לעבודה.

בדרך לבית קפצנו לעידן הלל ברבדים. שם שוחחנו על הא ודא. שיצאנו ממנו השמש החלה דרכה לים ומראה תחילת השקיעה היה מרהיב. ראו בתמונות.

לקראת שקיעה בקבוץ רבדים

******

בשעת ערב חזרנו שמחים ומרוצים לביתנו מיום מופלא שהיה לנו. החדשות על אירועי פיגועי הטרור באותו היום העיבו על מצב הרוח. מתי כבר יהיה שקט בארץ הזו?

בשבת (22/11/2015) שמחתי לחזור ולטפס על הרי יהודה מנחל כסלון עליון להר רפיד ולהר הרוח שניהם חלק מרכס מעלה החמישה. לטיול זה יצאתי עם חברי הנחמדים יניב שושני ויוסי נחמיאס (בית זית) וצחי גל (מבשרת ציון) אחרי הפסקה של מספר שבועות.

מסלול הטיול היה דומה לטיולים הקודמים והרבים בסביבה זו והוא אף פעם לא משעמם.

מבית נקופה להר הרוח- 21-11-2015

יצאנו לדרך מהכניסה למושב בית נקופה וגלשנו לנחל כסלון עליון מצפון לכביש 1. שוב, התרשמנו מעבודת סלילת הכביש החדש. הרמפה שהקימו ועליה יעבור הכביש מרשימה וכך גם עבודות הסדרת אפיק הנחל.

רכבנו במעלה נחל כסלון עד צומת עץ האלון ושם פנינו התחלנו לטפס במעלה הדרך אל מעלה החמישה (אדום במפת סימון שבילים).

בדרך העליה ליער החמישה

הייתה זו עליה בריאה שאנחנו מאוד אוהבים עם השקעת אנרגיה לא מעטה. כדי לא להיקרע יתר על המידה עצרנו שלוש פעמיים לדקות בודדות להסדרת הדופק והנשימה.

בסוף העליה מול מעלה החמישה

מול השער המזרחי של מעלה החמישה גלשנו לעבר נחל הכפירה שמצפון לו נמצא הכפר קטנה.

הכפר קטנה

כמו תמיד רכבנו על הדרך מעל גדר ההפרדה המתפתלת במורד המדרון הצפוני של ההר עליו נמצא קיבוץ מעלה החמישה.

גדר ההפרדה מול מעלה החמישה

עלינו לתצפית המרשימה מהר רפיד.

תצפית הר רפיד

תצפית הר ראפיד

משם המשכנו והגענו לכביש אל נטף. רצינו להוסיף עוד נפח למסלול ומשכנו מערבה ועלינו לסיבוב קטן בהר הרוח.

בדרך אל הר הרוח ממזרח

שחזרנו, בחניון יער הצבא האדום פגשנו מכר של אחד מהחברים וישבנו לפטפט אתו. מאחר ואדם זה בקיא במתרחש ברשות השידור הוא הפליא בסיפורים (די עצובים יש לומר) כיצד פוליטיקאים מסוימים (ואני אוסיף קטנים ועלובים) מתערבים בעבודת השידור הציבורי. אין זה סוד! יחד עם זאת היה עצוב לשמוע על הפכים הקטנים של העניין.

תוך כדי שיחה הגיע למקום רוכב אופניים, חבר של האיש שפגשנו שמתגורר בקרבת מקום ויצא לסיבוב הרכיבה היומי שלו. הוא שאל את הרוכב אם הוא מכיר אותנו. הלה השיב שלא אבל, ציין שיש לו חבר ב-Facebook, שרוכב על אופניים, עמירם שמו והוא גיאוגרף שמתגורר במבשרת ציון וכותב על טיולי אופניים. הוא אף ציין שהוא נהינה לקרוא את כתביו. אמרתי לו שאני הוא האיש. לרגע הוא הופתע, אולי היה נבוך. הוא שמח שפתאום פגש חבר שעד עכשיו היה וירטואלי. קבענו שניצור קשר ואם יזדמן נטייל ביחד באזור.

לאחר ההפסקה המשכנו בטיול בתוך קיבוץ מעלה החמישה. צחי בן המקום הוביל אותנו בין דרכי המשק והראה לנו את השכונה הצופה אל הנוף בה הוא היה אמור לבנות את ביתו אך נאלץ לוותר. הצטערנו בשבילו.

הדרך חזרה לנקודת ההתחלה בבית נקופה הייתה לאורך כביש היורד ממעלה החמישה דרך קריית ענבים. כיף גדול היה לדהור בירידה הארוכה.

אחרי שלוש שעות הסתיים הטיול הנפלא שלנו היום שאורך מסלולו היה כ-19 ק"מ אותם רכבנו במשך שעתיים תוך טיפוס מצטבר של כ-450 מ'. 

מבית נקופה להר הרוח 21-11-2015

*****

טיולי שבת קצרים אלה הם כיף אמיתי מי ייתן ונוכל להמשיך ולהתמיד בהם.

ביום שישי (20/11/2015) הבת שלי רוני רווה ואני יצאנו מתל יצחק וטיילנו בגבעות החול האדום בלב שרון, במרחב תל מונד והמושבים סביבה ועליהן נטועים בעיקר פרדסים ומטעים. טיול זה היה באחת ממשבצות ארץ בשרון שטרם רכבתי בהן עד כה.

גבעות החול האדום הנקראות גם גבעות החמרה הן גבעות נמוכות שמדרונותיהן מתונים מאוד וביניהן נמצאים שטחים מישוריים נמוכים, המכוסים בקרקע סחף, אשר היו מכוסים בעבר בביצות. גרגירי החול של הגבעות צופו בתהליך ארוך בחומרים המכילים ברזל, והחלודה נותנת להם את צבעם האדום. בקרקע החול האדום, בדומה לקרקע החול, המים מחלחלים ונעלמים במהירות בתוך האדמה. גבעות החול האדום הן אחת מיחידות המשנה הפיזיות שנמצאות בשרון כמוצג בחתך שבתרשים.

התחלנו את הטיול בשעת צהרים מאוחרת. מראש ידענו שמשך הזמן עד החשיכה יהיה מוגבל ולא נוכל להאריך את המסלול.

גבעות תל מונד- 20-11-2015

יצאנו ממתחם תחנת הדלק הסמוכה לתל יצחק לכיוון מזרח. כבר בתחילת הדרך פגשנו את עץ האלון הבודד שכמוהו היו רבים בשרון. לפני יותר ממאה שנים יד זדונית שנשלחה על ידי המשטר העות'מאני, כרתה את עצי האלון על מנת להשתמש בהם לשריפה להנעת קטרי הרכבת.

עץ האלון הבודד ממזרח לתל יצחק

המכשול הראשון אתו נאלצנו להתמודד היה מעבר מתחת למחלף בני דרור. דרך למעבר בני אדם ורכב אין במקום. אבל יש מספר מעבירי מים לניקוז נחל דרור.

נחל דרור שאורכו פחות מ-10 ק"מ הוא אחד מיובליו של נחל פולג וראשיתו בגבעות בין מזרח לתל מונד ובין כפר הס.

בלית ברירה עברנו דרך מעבירי המים. המעבר היה ממש לא נורא ואת כביש 4 מתחתיו, חצינו בבטחה.

מעביר המים של נחל דרור מתחת למחלף

מעביר המים של נחל דרור מתחת למחלף

לאחר שרוני עברה דרך צינור המים

המעבר דרך צינור המים

היא מעט קיטרה ולבני המשפחה שלחה תמונה שלי עובר בתוך הצינור הגדול

המעבר דרך צינור המים

וכתבה: "זה הסוף של דרך החתחתים שאבא העביר אותי עד כה בטיול". התגובות היו "זה נראה די הזוי ומפחיד" וגם "תשמרו על עצמיכם בבקשה. אתם יקירים לי". בטיול לא ידעתי שזה היה נורא ורק אחריו למדתי על כך.

המשכנו הלאה מזרחה והתחלנו לרכוב על דרכי החול המהודק בין הפרדסים. בקיץ לא היה שום סיכוי שנוכל לעבור שם. בשלב מסוים נגמרו הדרכים והתחלנו לטפס ברגל על מורדות הגבעות בהן נטועים הפרדסים. לא נורא.

הפרדסים הנטועים על הגבעות

המשכנו ועלינו על הדרך בין הפרדסים שהובילה אותנו לשכונה המערבית של תל מונד.

בין הפרדסים בדרך לתל מונד

 תל-מונד נוסדה כמושבה בשנת 1929 והיא נקראת ע"ש אלפרד מונד (הלורד מלצ'ט) – ציוני אנגלי, תעשיין ואיש חזון אשר בעקבות ביקורו בארץ ובעידודו של חברו הטוב חיים וייצמן החליט להקים את חב' "מטעי ארץ ישראל" אשר רכשה קרקעות, נטעה פרדסים והציעה חלקות מעובדות ליהודי העולם.
תפיסת עולמו הכלכלית אשר הייתה משולבת ברעיון ההדרים התגשמה במלואה כאשר בד בבד עם הפיתוח המואץ, שומרים פרנסי הישוב בקנאות על בניה צמודת קרקע, גינות ופינות נוי מטופחות.
בסוף שנת 1929 הוקם מחנה צריפים (מחנה תל מונד) על גבעה במרכז האזור (שרידים ממנו ניתן לראות בחלקה המזרחי של המושבה). במחנה התגוררו פועלי חברת 'מטעי ארץ-ישראל' וחברי ארגוני ההתיישבות. בשנת 1931 נבנו  בתל-מונד הבתים הראשונים (7 בתים בשכונת הפקידים) על-ידי החברה והם נועדו למגורי הלורד מלצ'ט, משפחתו ומנהלי  החברה. אחד משבעת הבתים משמש כיום כמרכז התיעוד – שריד נוסף להסטוריה של המקום.
במקביל לנטיעת הפרדס ועיבודו מכרה החברה  לפועלים שעבדו בפרדסים חלקות קרקע להקים עליהם בתים ומשקי-עזר ובמשך הזמן הפכו לשלושה מושבים סביב תל מונד: כפר הס, עין ורד וחרות. בחלוף הזמן רכשה קק"ל שטחי קרקע נוספים להקמת שכונת פועלים – שכונת זיו (רחובות התבור, הגלבוע, מצדה, הגולן).
בשנת 1944 הגיעו לתל מונד עולים חדשים מתימן שהתגוררו תחילה באוהלים ולאחר מכן הקימו את שכונת יעקב (רחובות התמר, התאנה וחלק מהאלון).
אחרי קום המדינה הוקמה בה מעברת-עולים גדולה. הוקמו שכונות וולפסון, שפרינצק, אלי כהן  וחלק מרחוב הדקל. בשנת 1954 קיבלה תל-מונד את מעמדה כמועצה מקומית.
בחלוף הזמן גדלה והתרחבה המושבה באופן הדרגתי ומבוקר. שטח השיפוט המועצה הוא כ- 8.000 דונם מתוכם מחצית אדמה חקלאית ומחצית שטח בנוי וקרקע המיועדת לבניה. כאשר בשנים האחרונות ניתן דגש מיוחד על תכנון קפדני של השירותים הציבוריים והתאמתם לקליטת משפחות חדשות ונוספות – וזאת בכל הקשור לאיכות החיים ולאיכות הסביבה. בשנים האחרונות הוקמו שכונות חדשות, גנים ופינות נוי, ככרות, תשתיות חדישות בכל הישוב ועוד – כל זאת יחד עם שמירה קפדנית על צביונה הכפרי והייחודי של המושבה.
המקור: אתר המועצה המקומית
.

רכבנו ברחובה הראשי של המושבה

בית הלורד מלצט בלב המושבה הנקרא גם בית הראשונים

בגינה בכיכר המרכזית מול מגדל המים עצרנו להפסקה קצרה. המטרה הייתה לאפשר לרוני לאזן את רמת הסוכרים ולצאת ממצב ה"היפו". אלה שמכירים את מחלת הסכרת ובמיוחד אלה המתמודדים אתה יומיום שעה שעה, יודעים על מה אני מדבר. שלושה תמרים וכוס תה עשו את העבודה.

מול מגדל המים

אחרי הפסקה קצרה המשכנו מזרחה לעבר כפר הס. לא היה זמן להיכנס למושב.

כפר הס – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים בתחום המועצה האזורית לב השרון ומתגוררים בו 950 תושבים ושטחו כ-3,800 דונם. המושב הוקם בשנת 1933 במסגרת "התיישבות האלף" על ידי אנשי העליה השלישית – יוצאי פולין, רוסיה ורומניה, חברי ארגון "יזרעאל". היישוב נקרא על שם משה הס מחבר הספר "רומי וירושלים". בזמן מלחמת העצמאות היה היישוב בקו החזית ובשני העשורים הראשונים היה יישוב ספר שסבל מפגיעות מסתננים שהגיעו משומרון וחצו את הקו הירוק. ענפי המשק העיקריים: פרדס, מטעים, לול, תרנגולי הודו, פרחים וירקות. 

המשכנו הלאה ובין הפרדסים

בין הפרדסים ממזרח למושב חירות

הגענו למושב חירות

חירות – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים בתחום המועצה האזורית לב השרון ובו מתגוררים 1200 תושבים ושטחו 3,800 דונם. המושב הוקם בשנת 1930 על ידי קבוצת פועלים אנשי העליה הרביעית – יוצאי רוסיה, פולין וגרמניה בשנת 1927. אנשי הקבוצה היו פעילים החברים בארגון "חרות יהודה". מקור השם היישוב לציון 1,800 שנה למרד בר כוכבא ומלחמתו לחרות ישראל. על המטבעות מתקופת מרד בר-כוכבא מוטבעות המלים "חרות יהודה" ומכאן שמו הראשון של הארגון. ענפי המשק העיקריים: פרדס, מטעים, לול, תרנגולי הודו ופרחים.

בית הראשונים במושב חירות

גוש תל מונד – במשך תקופת היישוב טרם הקמת המדינה כפר הס, חירות, תל מונד, כפר זיו ועין ורד היוו יחד את גוש תל מונד. הקמת הגוש הייתה לקח שנלמד במוסדות היישוב ממשבר העלייה הרביעית. שיטת ההתיישבות התבססה על תפיסת תכנון חדשה של ריכוז מספר יישובים בעלי מאפיינים דומים הקרובים זה לזה, ועל שיתוף פעולה בין היוזמה פרטית, במקרה זה חברת מטעי ארץ ישראל בבעלות אלפרד מונד, לממסד ההתיישבותי הציוני, המחלקה להתיישבות בהסתדות הציונית והמרכז החקלאי. ההתיישבות הגושית נועדה לחסוך בהוצאות תכנון ותשתיות, לספק מענה לצרכים הכלכליים, לחזק את הארגון הביטחוני, ולהרחיב את המערכת החברתית של המתיישבים. גוש תל מונד היה אזור ההתיישבות המתוכנן הראשון בארץ אשר נוצר כאמור סביב פרדס תל מונד.
המקור ולהרחבה על גוש תל מונד ראו: רינה (רייניץ) אידן, עירית עמית-כהן וניר מן (עורך) (2013 ) השרון וכל נתיבותיו, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 140 – 159

המשכנו דרומה והגענו למושב משמרת.

משמרת – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים בתחום המועצה האזורית לב השרון ובו מתגוררים 400 תושבים ושטחו 3,800 דונם. המושב הוקם בשנת 1946 על ידי חיילים משוחררים אשר שרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. מקור שם היישוב סמל לעמידת הגבורה של חיילים משוחררי הצבא הבריטי  ששמרו על המולדת. ענפי המשק העיקריים: לול ופרחים.

בית הראשונים במושב משמרת

בנקודה מסוימת החלטנו לפנות מערבה. נכנסנו באחת הדרכים בין נחלות המושב. שם פגשנו אדם עם שני כלבים שעצר אותנו והזהיר אותנו מהם. תוך כדי שיחה הסתבר שהוא רכש את המשק מאדם שהכרתי לפני 30 שנים. הוא סיפר לנו על כך. איזה עולם קטן!

המשכנו מערבה בגבעות החול לעבר כביש 4

בין הפרדסים מערבה למושב משמרת

וחצינו את צומת הדרים מתחת לכביש 4. המשכנו ומול צומת הכניסה לחרוצים פנינו מערבה לדרך המקבילה לאפיק נחל פולג.

נחל פולג חוצה את השרון למלוא רוחבו. הנחל, שאורכו כ- 17 קילומטרים, מתחיל את דרכו בסביבות קיבוץ רמת הכובש. ליד מושב בצרה, הנחל פונה צפונה כדי לעקוף רכס הכורכר המזרחי של השרון ואחר כך ממשיך מערבה. סמוך למושב אודים הנחל מתגבר על רכס כורכר נוסף (הרכס התיכון) כשהוא נעזר בפרצה מלאכותית הידועה בשם "שער פולג". לקראת השפך, הנחל עובר בדיונות חול מצפון לרכס הכורכר המערבי, והוא נשפך לים מצפון למכון וינגייט.
לנחל פולג ישנם מספר יובלים: נחל דרור, המנקז את צפון גבעות תל מונד ואליו ליד מאגר תל יצחק הסמוך לכלא הדרים הקולט את מי שיטפונות החורף ואת הקולחים הזורמים בנחל מצטרף  נחל חירות שראשיתו בגבעות שמדרום לתל מונד. נחל דרור נשפך לנחל פולג מדרום לתל יצחק. שני יובליו של נחל פולג המגיעים אליו מדרום הם נחל רעננה המנקז את הגבעות שמצפון לעיר והוא מתנקז לנחל רשפון הזורם צפונה באבוס הצפוני ומצטרף לנחל פולג באזור שבין יקום ותל יצחק. יובל צפוני של נחל פולג הוא נחל אודים המנקז את הגבעות אבן יהודה וכפר נטר.

השמש כבר שקעה, והחושך כמעט ירד. רצינו להתקדם מהר ברכיבה. אולם הדבר לא התאפשר. חלק מהדרך הייתה עם בוץ רב מאוד מאוד.

בדרך המקבילה לנחל פולג

נאלצנו לעקוף אותו ותוך כך גלגלי האופניים נעטפו בבוץ שהצטבר על חול זה מהגבעות. תוך כדי המעבר ראינו מצידו השני של הנחל את התל הקטן  שנקרא תל זוּ‏רֵיקִיָ‏ה

תל זוּ‏רֵיקִיָ‏ה שגובהו 25 מטר מעל פני הים נחלק לשני חלקים, צפוני ודרומי. בחלק הצפוני נמצאו שרידי בנייה וחרסים מהתקופה הפרסית. במקום זה התקיים במאה ה-19 יישוב ערבי קטן בשם ח'ירבת א-זוריקיה. בחלק הדרומי נחשפו שרידי מצודה מתקופת הברונזה היוותה חלק ממערך ההגנה של ממלכת אפק הכנענית. האתר ממוקם באופן אסטרטגי לצד מעברה קדומה בביצות הפולג ובקרבתו נובע המעיין עין א-זוריקיה. בימי מלחמת העולם הראשונה נערך במקום קרב בין הטורקים והגרמנים לבין הבריטים שהתקדמו צפונה בכיבוש ארץ ישראל לאחר צליחת הירקון.

החלק האחרון של הטיול היה טיפוס מדרום על הדרך החולית לעבר תל יצחק. בדקות האור האחרונות, אחרי כמעט שלוש וחצי שעות טיול, כמו שאומרים, הגענו מרוצים ושמחים לנקודת התחלה.

גבעות תל מונד- 20-11-2015

גבעות תל מונד- 20-11-2015

*****

. היה לנו טיול לא שגרתי כמו ברוב הטיולים באזור שאינו מהווה יעד רכיבה פופולרי. יופי! אפשר לסמן עוד משבצת שלמדנו להכיר תוך כדי הוצאת אנרגיה ובעיקר זמן איכות של אב ובת.

"חמישי עירוני" – זה היה טיול שלנו היום (19/11/2015) בתל אביב מפארק הירקון בצפון העיר ועד קצה יפו מול בת ים.

מהירקון לקצה יפו 19-11-2011

מזג האוויר השבוע הכתיב אותו. רצינו להימנע מרכיבה בשטח בדרכים בהן סביר להניח יהיה הרבה בוץ שנוצר בעקבות הגשמים הרבים בתחילת השבוע.

עד הבוקר היה לי ספק גדול אם אוכל לצאת לרכיבה בכלל ולטיול זה בפרט. ביום שלישי, בלי שום סיבה, ככה פתאום החלו לי כאבים בשריר הגב התחתון. התכווצות כנראה! נראיתי כמו סימן שאלה! מאחר שמזה שנים רבות יש לי התמחות ארוכה וניסיון רב בענייני גב ועמוד שדרה, החלטתי שלא אוותר ואתאושש מהר ואחזור לשגרה. הבוקר קיבלתי מהגוף אור ירוק לצאת לדרך וגם הבטחה שהמצב ישתפר בעקבות הרכיבה. כך היה!

עופר צינדר (ממודיעין) ואני נפגשנו עם מיכאל סופר (תל אביב) בשבע טחנות ומשם יצאנו לדרך. הטיול החל בפארק הירקון.

בפארק הירקון

מעל גשר ביילי חצינו את הירקון ורכבנו לאורך רח' אבן גבירול עד כיכר מלכי ישראל.

כיכר מלכי ישראל, היא ככר רבין

המשכנו במעלה שדרות חן

במעלה שדרות חן

והלאה עד קצה שדרות רוטשילד שהוא מוקד המע"ר (מרכז העסקים הראשי) בו ממוקמים מטות הבנקים וחברות הביטוח. רכבנו לאורך השדרה עד פאתי שכונת נווה צדק.

שדרות רוטשילד

עבור מיכאל (פרופ', במח' לגיאוגרפיה באוניברסיטת בר אילן) חלק מטיול זה היה הכנה לקראת סיור שהוא יקיים בשבוע הבא עם הסטודנטים שלו בקורס "מבוא לגיאוגרפיה כלכלית עירונית".

הסיור עוסק בהיבטים של פעילויות המגזר השלישוני בעיר, ייצור ואספקת שירותים, מסחר, מימון ואספקת אמצעים להתגבר על חיכוך המרחק (תחבורה ותקשורת). הסיור בוחן את הסיבות להתכנסות מסחר לאזור מסוים – שכונת המרכז המסחרי – ובמיוחד את ההתמחות ענפית ברמת הרחוב, כאשר כל רחוב או חלק מהרחוב מתמקד בענף מסוים. מסתבר שריכוז יחידות עסקיות הומוגניות (עסקים מענף דומה) במרחב גיאוגרפי אחיד, מהווה מוקד משיכה לצרכנים המבקשים לבחור בין מספר חלופות (הנובע מהיצע גדול של מוצרים) במחיר נמוך יחסית. זאת ועוד, סמיכות אזורי התמחות בתוך המרחב של ה'מרכז המסחרי', יגרום לצרכן להרחיב את סל הקניה, מעבר למוצר המקורי אותו ביקש לרכוש. שלישית, רוב הצרכנים המגיעים לשכונת 'המרכז המסחרי' עושים זאת על בסיס 'מוניטין', הקשור לרמת ידע לגבי תכונותיו המסחריות של האזור, שהבולטת בהן היא הריכוזיות התפקודית במקום. מסתבר כי הריכוזיות המרחבית של הענפים השונים, איננה תולדה של תכנון עירוני מוקדם, אלא תהליך כלכלי ספונטני שהוא תוצר של החלטות יזמים, השואפים למקסם את רווחיהם במקביל 'לשרשור עסקים' או לכוחות שוק שונים. אופי פריסת העסקים במרחב הריכוזי היא מרכיב מרכזי באסטרטגית ההישרדות של הפירמות המאפשר לבעל העסק להגדיל את רווחיו. היתרונות הנוצרים הם לבעל העסק, לקמעונאי שמגיע לסיטונאים שונים הנמצאים באותו מרחב ולצרכן הסופי אשר יכול לבחון במרחב מצומצם מגוון של מוצרים.

המשכנו ונכנסנו לבית רומנו. המבוגרים בינינו ודאי זוכרים שהיה זה הקניון הראשון של העיר תל אביב שנבנה שנים רבות לפני הקמת המדינה. בילדותינו שם קנו לנו את הבגדים.

בית רומנו הנשכח

המשך הטיול היה בשכונת המרכז המסחרי, שוק לוינסקי ושכונת פלורנטין שם ביקש מיכאל לתאם פגישה של מספר סוחרים עם הסטודנטים בשבוע הבא בסיור של הקורס.

רחוב וולפסון, רחוב התאורה

בחזית חנות הסדקית

רחוב כפר גלעדי

שוק ליטוינסקי, שוק התבלינים והפיצוחים

משם רכבנו לעבר מקום המושבה האמריקאית שנבנתה ביפו בסוף שנות ה-60' של המאה התשע עשרה והתקיימה שנים מעטות עד שנמכרה לטמפלרים שבנו בה את כנסיית עמנואל.

כנסיית עמנואל

המשך הטיול היה ביפו. בתחילה לאורך שדרות ירושלים עד בית חולים צהלון (נקרא פעם דונולו)

שדרות ירושלים ביפו

המשכנו בתוך שכונות ע'גמי וג'בליה עד הקצה הדרומי של יפו מול בת-ים. המסלול בדרך חזרה היה לאורך החוף אליו ירדנו בחוף גבעת עליה שלצדו נמצא "מרכז פרס". המשכנו לעבר חוף מדרון יפו ובפסגת הגבעה חנינו להפסקת ותצפית.

מבט צפונה מגבעת מדרון יפו

אחריה, רכבנו בקצב מזורז לנמל יפו ולאורך טיילת העיר עד נמל תל אביב ושפך הירקון. משם חזרנו דרך פארק הירקון בו נפרדתי מחברי והגעתי לנקודת ההתחלה מול גבעת נפוליאון ברמת גן.

*****

היה זה יופי של טיול שלכזה אני אוהב לצאת מעת לעת. מסלולו היה באורך 30 ק"מ והוא נמשך כארבע שעות מתוכן שעה ויותר הוקדשה לעצירות למטרות שונות. מזג אוויר האיר לנו פנים אף כי האוויר לא היה נקי ב-100%, היה אובך קל מאוד. את מראות הטיול ניתן לראות בתמונות המצורפות. חלק מהן הוא פרי תרגול של מה למדתי בשיעור הראשון של הקורס ביסודות הצילום.

יום שישי (13/11/2015) יצאתי לטיול בצפון הר הנגב, אזור חדש שטרם רכבתי בו. זו הייתה הפעם הראשונה (כן כן) שיצאתי לרכיבה בטיול במדבר. לא סתם מדבר אלא כזה שהתכסה בפלומה ירוקה לאחר הגשמים הראשונים.

את הטיול הוביל שי יגל (מדרשת שדה בוקר) והשתתפו בו גם ארז בלשי (תל מונד) ודוד מאיר (קיבוץ נגבה). היה זה יום חג אמתי עבורי.  חזרתי לטייל בהר הנגב אחרי זמן רב מאוד מאוד שלא הייתי בו – כמעט עשור, אם זיכרוני אינו מטעה אותי. ככה יצא ואני אפילו מתבייש! בשנים שעברו לפני כן הסתובבתי בנגב בכל מקום ובכל פינה.

כאמור, הטיול היה בצפון הר הנגב ומסלולו עבר בעיקר רכס חלוקים מצפון מערב לשדה בוקר.

בין רכס חלוקים ורכס בוקר- 13-11-2015

על מנת להבין את מהלך מסלול הטיול מן הראוי להקדים ולהציג בקצרה את מבנה הנוף בנגב הצפוני והמרכזי.

הנגב הצפוני והמרכזי כולל  גושים ההררים או רכסים שסדרם מדרום לצפון כמוצג במפה הם: הר הנגב המרכזי: רכס מחמל וגוש רמון, הר הנגב הצפוני: רכס חצירה, רכס חתירה, רכס חלוקים-ירוחם (המשכו הר דיה), רכס בוקר (הר צבוע) וכתף שבטה (המשכה הר שחר).רכסים אלה אינם תוצרים של ארוזייה אלא הם מבני קימוט  ובלשון הגאואולגיה קמרים (אנטיקלינות) שבהם כל השכבות מקומרות. למערכת הקמטים בהר הנגב תכונות משותפות אחדות: לכולם כיוון אחיד – מדרום מערב לצפון מזרח; המבנה שלהם הוא א-סימטרי, החלק הדרום מזרחי תלול מאוד (עד ל-90 מעלות ולעיתים יותר) והחלק הצפון  מערבי מתון (5 – 10מעלות); במקום בו ציר הקמר משנה את כיוונו ממזרח-צפון-מזרח לצפון-מזרח נוצרו בהם כיפות גבוהות ובהם פריצות סחיפה שהובילו ליצירת מכתשים; המצאות שבר עמוק בתחתית הקמר, שבר היורד עד לתשתית הפריקמברית של הקרום; כל הנחיתות (מדרונות) הדרומיות של קמרי הנגב הצפוני מסתיימות בקו נחל צין.
בין הרכסים מצויים שקעים טופוגרפיים ובלשון הגאולוגיה קערים (סינקלינות) שבהם השכבות קעורות. בשקעים אלה עוברים הנחלים (נחל צין, נחל אפעה, נחל הבשור, נחל הרועה ועוד) ואף הדרכים החשובות (דימונה – שדה בוקר, ערד – אורון).
מרכיב נוסף בנוף הר הנגב הוא הרמות הגבוהות משני עברי מכתש רמון: רמת עבדת מצפון ורמות הר עריף והר לוץ מדרום. התפתחות רמות אלה קשורה בקיומם של אזורים רחבים, נמוכים מעט מהרכסים שבשוליהם אשר מצטיינים ביציבות גיאולוגית, כמעט ללא הפרעות ניכרות בתוכם. רמות אלה מכוסות בסלעי גיר או דולומומיט קשים שיוצרים אופי במתי-רמתי ואינם מאפשרים התפתחות נוף חתור וגבעי. רמת עבדת  נוחתת בצורה מתונה ורצופה בשעור מעלה עד שתיים צפונה. רמת עבדת הכוללת גם רמת ציפורים ורמת מטרד  ובמרכזה סדרה של חמישה הרים קטנים מהר סעד עד שלוחת קדש ברנע).
את הנגב חוצים מספר מערכות העתקים גדולים ולשון הגאולוגיה שברי גזירה והם נמשכים מערבה עמוק לתוך סיני. בנגב הצפוני והמרכזי הוא קו העתק צין שכיוונו מזרח – מערב ובו נמצא נחל צין שהוא מרכיב חשוב בהבנת חלוקת הנגב ליחידות מורפולוגיות-גאולוגיות.

מבנה הנוף בנגב הצפוני והמרכזי

המקור לסקירה ולמפה ולקריאה להרחבה:
עקיבא פלכסר, "הגיאולוגיה של הר הנגב", בתוך זאב משל (עורך) (1191) הר הנגב נופים וטיולים, משרד הביטחון, ההוצאה לאור (עמ' 25 – 42)

את מסלול הטיול ניתן לחלק לארבעה חלקם. החלק הראשון: יציאה ממדרשת שדה בוקר חציית כביש 40 וטיפוס דרך אחד הנחלים במעלה המדרון הדרומי של רכס חלוקים וגלישה במדרון הצפוני לעבר נחל הבשור.

חלק ראשון של מסלול הטיול

החלק השני של המסלול לצפון מערב אורך נחל הבשור, הלאה מזרחה ופנייה לנחל בוקר ובחיבור עם נחל הרועה צפון מערב לעבר המדרון הדרומי של רכס בוקר בו נמצאת שמורת החלמוניות.

חלק שני של המסלול

נַחַל הַבְּשׂוֹר הוא מבין מגדולי נחלים בנגב, אורכו כ-80 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו, כולל נחל באר שבע ונחל גרר הוא כ-3,400 קמ"ר. ראשיתו של נחל הבשור במדרונות הר מחיה, רמת ציפורים ומדרונות רמת מטרד. בעבר הגאולוגי הרחוק תחילת נחל הבשור הייתה ברמת עבדת אולם קטע זה "נשבה" על ידי נחל צין שבסיס הסחיפה שלו נוצר בעקבות הווצרות השבר הסורי-אפריקאי. בתחילת דרכו יורד נחל הבשור אל המישור הרחב המפריד בין מתלולי הגיר של רמת עבדת כארבעה קילומטרים מצפון להר מחיה נכנס הנחל לקער המפריד בין קמר חלוקים לקמר בוקר, וממשיך לאורכו עוד כארבעה קילומטרים, עד למפגש עם הנחל הרועה ונחל בוקר. כאן פונה הנחל חדות מערבה, ותוך כדי יצירת מפער מים עמוק ומרשים ("דייקה"), הוא חוצה את קמר בוקר, ולאחריו ב"דייקה" נוספת את הקמר של כתף שבטה. ליד מושב אשלים יוצא נחל הבשור מתחום הרי הנגב הצפוני, אל מישורי חולות חלוצה. מכאן הוא ממשיך צפונה, מהלך 17 קילומטר, עד חלוצה העתיקה. מחלוצה ממשיך הנחל במישור עוד כ-12 קילומטר, עד לחיבורו עם נחל באר שבע, ליד באר אוסנת.מכאן פונה הנחל לצפון-מערב, לעבר צומת צאלים, שהוא נקודת המעבר של הנחל מתחום החולות של חלוצה אל מישורי הלס הגדולים של מערב הנגב הצפוני. נחל הבשור נשפך לים התיכון מדרום לעיר עזה.

מעל נחל הבשור למול רכס בוקר

שמורת החלמוניות במדרון רכס בוקר

חלמונית גדולה  יש הטוענים שאם צריכים לבחור את פרח הבר היפה והגדול ביותר בארץ, אין ספק כי  החלמונית הייתה מועמדת מועדפת. פרח ענק זה, בעל צבע חלמון עמוק הבוהק למרחקים בתקופה שבה רוב הצמחים יבשים, הוא מחזה נפלא. החלמונית הגדולה היא פרח יוצא דופן בגודלו, בצבעו ובעונת הפריחה שלו.  היא נמנית על קבוצה מיוחדת של צמחי בצל ופקעת פורחי סתיו, המותאמים להפריד את עלוותם מפריחתם – בעוד העלים מופיעים בעונת הגשמים, הפריחה מקדימה ומופיעה בסתיו ללא תלות בגשם.  את זאת עושה החלמונית באמצעות הבצל שלה – איבר האוגר את חומרי המזון המיוצרים בעליו בחורף, שומר עליהם בתת הקרקע בקיץ היבש ומזין את הפרחים המופיעים רק בחודש אוקטובר בצפון הנגב. הסתיו בארצנו הוא העונה הדלה ביותר בפריחה.   בעונה זו שולטת בפריחה קבוצה של גיאופיטים, צמחי בצל ופקעת הפורחים קרוב לקרקע – כמעט לכל פורחי הסתיו, כרכום, סתוונית, הכדן והבן-חצב פרחים בצבע לבנבן-ורוד עד סגול. רק לסוג חלמונית יש פרחים בצבע צהוב. להרחבה על החלמוניות, אתרי ומועדי הפריחה

החלמוניות בשיא תפארתם

במורד אל נחל בוקר

החלק השלישי של מסלול הטיול – חציית כביש 40 וכניסה לנחל נוקד וטיפוס בו עד לשיטה הגדולה מקום הפסקה. הלאה טיפוס על המדרון הצפוני של רכס חלוקים וגלישה במורד הצפוני לעבר שדה צין.

החלק שלישי של מסלול הטיול

בתוך נחל נוקד

השיטה הגדולה בנחל נוקד

על קו רכס חלוקים לפני הגלישה דרומה לשדה צין

החלק הרביעי של מסלול הטיול חציית שדה צין עליו נמצאים קיבוץ שדה בוקר ומדרשת שדה בוקר והלאה לאורך המצוק מעל נחל צין למול מצוקי רמת עבדת.

החלק רביעי של מסלול הטיול

תצפית ממצד צין לעבר נחל צין

צילום למזכרת מהטיול

אחוזת הקבר של דוד בן גוריון ואשתו פולה — כמה חבל ומעציב שחסרים לנו מנהיגים ענקים שכמותו

*******

אחרי כ-3 שעות הסתיים הטיול. בשביל ההתחלה של טיול במדבר היה זה טיול נהדר. אפשר ליהנות מטיול בנגב שאין בו כמעט סינגלים. מזג אוויר היה נפלא הגם שבקטע מסוים הרוח המזרחית הנגדית לא הקלה בטיפוס אבל זה לא היה נורא. החברה בטיול הייתה נעימה ביותר.

את טיול מוצלח זה שניתן להגדיר אותו "טיול מדבר למתחילים ראשונים" והוא הגדיל אצלי את התיאבון וחיזק את הרצון להמשיך לטייל בנגב בזמן הקרוב. אני מאמין ומקווה שכך יהיה.

יום רביעי (12/11/2015) פרק הגשם הסתיים ובבוקר השמש האירה פנים בין העננים. מזג אוויר הנפלא היה גורם מדרבן לצאת לשטח. יצאתי לטיול יחד עם עופר צינדר ממודיעין להרי יהודה וליתר דיוק ברכס מבשרת ציון, נחל כסלון עליון וברכס הר אדר ומעלה החמישה.

ממבשרת ציון למעלה החמישה 11-11-2015

זה אחד ממסלולי הבית שתמיד נעים ומעניין לרכב אותם באחד האזורים היפים בארץ! במסלול זה טיילתי באביב ובקיץ האחרונים שש פעמים ובכל פעם הוא נראה אחרת ועליו גם כתבתי שישה דפי טיול, באחרון שבהם הפניות לשאר.

יצאנו לטיול בשעה 11:00 זמן נהדר לצאת לדרך בחורף – לא צריך להשכים וכבר לא קר. בדף זה יובאו מעט תמונות מחלק מהמראות של הטיול והשאר נמצאות בגלריית התמונות.

מפגש עם עדר עיזים ליד עין נקופה

הקסטל מול יער הסתדרות המורים

מצבת הנצחת הקמת יער הסתדרות המורים בתשכ"ד (1964) במלאות שישים שנה להקמתה

מדרון מעלה החמישה מול נחל הכפירה ובאופק העיר מודיעין

הדרך המחורבנת שנוצרה מהזרמת שפכי רפת מעלה החמישה

תצפית הר רפיד

צילום הסתווניות

כל מילה מיותרת

מבט על מנזר קריית יערים מכיוון צפון

המסגד מרכזי החדש באבו גוש שנבנה בתרומת כספים מצ'צניה

עבודות לסלילת כביש 1 ליד בית נקופה

מבט על נחל כסלון עליון ממדרון מבשרת ציון

ממבשרת ציון למעלה החמישה 11-11-2015

ביום ראשון בבוקר (8/11/2015) בהחלטה של הרגע קבענו חיים רובינציק מביצרון ואני שנצא בצהרים לטיול באזור מגוריו. יוזמה זו נבעה מחידוד נוהל הרכיבה בחורף. בשבוע שעבר ביטלתי שלוש יציאות לטיולים בגלל אירועי מזג האוויר: אובך כבד, רוחות עזות וממטרים רבים. בעקבות ביטול זה הבנתי שכדאי, רצוי ואם אפשר, לנצל כל הזדמנות שאין גשם ורוח לצאת לטייל, קל וחומר, אם השמש זורחת. מזג אוויר בבוקר יום ראשון היה נפלא. התחזית ליום שני הייתה שירד גשם שאכן ירד.

הטיול "סובב ביצרון, בין עד הלום ובין ראם (מסמיה)" היה בלב מישור החוף הדרומי, אזור שאינו מוגדר אזור טיולים. למרות זאת הטיול היה מעניין מאוד ולמדנו הרבה על אזור זה. 

מרחב הטיול היה במרובע שבין הכבישים הארציים: שני קטעי כבישי האורך: במערב, כביש אשדוד – אשקלון (כביש 4) ובמזרח כביש גדרה – קריית מלאכי (כביש 40); ובין שני קטעי כבישי הרוחב: בצפון, כביש 41 בין צומת גדרה לצומת בני דרום ובדרום כביש 3 מצומת מלאכי לצומת אבא הלל. 

סובב ביצרון 08-11-2015

במרכז אזור הטיול נמצאים שלושה מקומות שאליהם לא נכנסנו ורק עברנו בסמוך להם: היישוב העירוני גן יבנה, קיבוץ חצור-אשדוד ושדה התעופה הצבאי חצור.

גו יבנה ברקע הפרדסים

למול קבוץ חצור

ולכן ניתן להגדיר את מסלול הטיול גם "סובב גן יבנה וחצור (הקיבוץ והשדה)".

סובב גן יבנה וחצור8-11-2015

המסלול היה בשטחים החקלאיים של יישובי המועצה אזורית באר טוביה.  

מסלול הטיול בין שדות יישובי המועצה אזורית באר טוביה

המועצה אזורית באר טוביה הנקראת בשמו של המושב הוותיק באר טוביה ונמצאת בתחום מחוז דרום בין הערים אשדוד במערב וקריית מלאכי במזרח. שטח שיפוט המועצה משתרע על 140,000 דונם והוא גובל בצפון עם המועצה האזורית חבל יבנה, המועצה האזורית גדרות, המועצות המקומיות גדרה ובני עי"ש, במזרח עם המועצה האזורית נחל שורק והמועצה האזורית יואב, בדרום עם המועצה האזורית שפיר ובמערב עם המועצה האזורית חוף אשקלון, הים התיכון, עיריית אשדוד והמועצה המקומית גן יבנה. העיר קריית מלאכי מהווה מעין מרכז אזורי ליישובי המועצה אך כאמור היא רשות מקומית נפרדת. המועצה אזורית באר טוביה הוקמה בשנת 1950 וכוללת 23 יישובים ובהם מתגוררים כ-21,500 נפש. כמעט כול יישוביה (19) הם מושבים והשאר הם שני מרכזים כפריים, קיבוץ וכפר נוער. בתחום שטח המועצה גם ארבעה אזורי תעשייה רחבים ובתחומה נמצא גם חוף ים. אין ספק מועצה אזורית באר טוביה היא מועצה אזורית חזקה ומבוססת.

מפה מועצה אזורית באר טוביה

יצאנו לדרך ממושב בצרון שסיפורו מעניין מאד.

בצרון- מושב שהוקם בשנת 1935 ומשתייך לתנועת המושבים ובו מתגוררים היום למעלה כ-1,200 תושבים. מקימיו היו קבוצת אסירי ציון מערים שונות ברוסיה שהתארגנו בשנת 1929 ונקראה "קרים תל חי" והגיעה לארץ בשנת 1932. בתחילה הגיעו מייסדי בצרון לגן-יבנה לאחר שנענו להצעת המוסדות המיישבים שתמורת עבודתם בפרדסים יקבלו שטח אדמה שעליו יקימו מושב. שלוש שנים מאוחר יותר, עזבו חברי הגרעין את גן יבנה ועלו להתיישב על אדמות הקרן הקיימת הסמוכות. הם קראו לישוב – בצרון "שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכריה ט' י"ב). בתחילה כלל היישוב 30 נחלות משק, 5 דונם לכל נחלה. החברים המשיכו לעבוד בפרדסי גן-יבנה ועם זה לבנות את משקיהם. בין השנים 1942 – 1945 הגיעה קבוצת הרחבה ראשונה, היו אלה נוטרים ממשטרת היישוב (גפירים) אשר גרו במזכרת בתיה (על יד עקרון) והופנו ע"י הסוכנות להתיישבות. בתיהם הוקמו בפאתי המושב ונקראו "שכונת העקרונים". בשנת 1949 הגיעו לביצרון חיילים משוחררים חברי גרעין "בתלם" וזאת בעקבות הצעתו של אברהם הרצפלד-להתיישב במקום ולהגשים בכך אידיאל של עבודת אדמה. וכך נוספו עוד 30 צריפים, 30 משקים וגם רחוב- "רחוב החיילים". אל רחוב החיילים הצטרף מאוחר יותר "רחוב העולים" שנקרא גם "רחוב הבולגרים", שאוכלס ברובו מעולים חדשים שהגיעו מבולגריה ומארצות אירופה נוספות. על שטח אדמה שהוקצה להם במרכז הכפר הוקמו אוהלים שפונו מיושביהם כעבור זמן קצר בשל השיטפונות והשלג של חורף 1950 שהיה קשה במיוחד. הוותיקים קלטו לבתיהם את מפוני האוהלים עד להקמת צריפי המגורים. בשנות ה-60 נבנו בתים ונעלמו הצריפים. משנות ה-90 חלו שינויים רבים בחיי המושב. בנים ובנות מצאו את  דרכם במשק ההורים והיו לבנים ממשיכים וגם משפחות חדשות הצטרפו והמושב זכה לתנופה של פיתוח וגידול.. במושב 108 נחלות, ו-108 בתים בשכונות הרחבות הנקראות "נוריות" ו"נרקיסים", כ 50% ממתיישבי ההרחבות הינם בני המקום, והשאר משפחות שהגיעו מכל הארץ. מקור אתר היישוב

המשכנו הלאה ודרך שער המערבי של בצרון רכבנו לעבר מושב גן דרום.

גן דרום – מושב שהוקם בשנת 1951 על ידי עולים, שעלו מעיראק במבצע עזרא ונחמיה. המתיישבים הראשונים בגן הדרום שוכנו במעברה בגן-יבנה הסמוכה עד השלמת הכנת התשתיות במושב למגורים. בעת הקמת המושב נציגי רשויות השלטון הציעו את השם "משולם" בעקבות עברות ח'רבת סלם הסמוכה למקום. המתיישבים התנגדו והציעו את השם הנוכחי משום היותם ממוקמים בין היישובים גן-יבנה ובני דרום. המושב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי ונמצא בתחום המועצה אזורית גדרות שכל מושביה משתייכים לתנועת התיישבות זו.

המשכנו ברכיבה לעבר כביש 4 ורכבנו בדרך מקבילה אליו

בדרך המקבילה לכביש 4

הגענו לגשר עד הלום ובמקום ארבעה גשרים: הגשר הראשון העתיק, גשר כביש 4, גשר הרכבת וגשר הולכי רגל בפארק

מבט על גשר עד הלום בכיש 4 מעל נחל לכיש

גשר עד הלום הוא גשר על נחל לכיש  החוצה את כביש 4 ליד אשדוד, 35 ק"מ דרומית מתל אביב, סמוך למחלף אשדוד דרום של ימינו. זהו המקום הצפוני ביותר שאליו הגיע הצבא המצרי שפלש לארץ ישראל במלחמת העצמאות. לאחר התנגשותו בצה"ל נעצר בגשר, ומכאן שמו "עד הלום". הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 מעל אפיק הנחל בדרך בין יבנה ומג'דל על יסודות גשר שנבנה בתקופה הרומית ובתקופה. בגלל מיקומו של הגשר,כ-3 ק"מ מצפון לעיירה איסדוד ונקרא בשם ג'סר איסדוד. במהלך המרד הערבי הגדול בשנות ה-30' של המאה הקודמת הקימה ממשלת ארץ-ישראל  המנדטורית עמדת פילבוקס על מנת להגן על הגשר.

הגשר שנבנה בתקופה העותמאנית

בעמדנו על גשר המזרחי ניתן היה לראות את החיבור בין נחל לכיש אליו מצטרף נחל האלה ובשניהם שפע מים שהתנקזו אליהם בזמן האחרון בעקבות הגשמים הרבים שירדו באגני הניקוז שלהם.

מפגש הנחלים לכיש והאלה

נחל לכיש הינו נחל אכזב ברובו, וזורמים בו בעיקר מי שיטפונות. אורכו הוא כ 70 ק"מ ואגן היקוותו משתרע על 1,020 קמ"ר. יובליו הראשיים של הנחל הם: נחל גוברין, נחל האלה ונחל ברקאי. הנחל מתחיל את דרכו במורדות המערביים של הרי חברון.  אגן הניקוז של הנחל מורכב מארבע יחידות נוף אורכיות הנחצות ע"י נחל לכיש ויובליו והן מורדות ההר, גבעות שפלת יהודה, מישור החוף הצפוני ורצועת החול. יובליו  העיקריים מצפון לדרום הם נַחַל דִּכְרִין שראשיתו בגבעות ממזרח לבית ניר; נחל עוזרר שראשיתו בגבעות מדרום לבית ניר; נחל גוברין שראשיתו בהדום הר חברון באזור תרקומיא ואליו מתחבר נַחַל פּוֹל שראשיתו בגבעות מצפון למרישה והמתנקז אל נַחַל גַּת; נַחַל מָרֵאשָׁה ואליו מתנקז נחל שחריה; נחל יואב שראשיתו בגבעות מזרום מזרח לקריית גת המתחבר לנחל דגנים באזור נגבה. הנחל נשפך לים בחוף אשדוד בין הנמל ואזור התעשיה בצפון ובין השטח העיר.
נחל האלה מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ והוא יחד עם נחל גוברין ונחל ברקאי מהווים את שולשה היובלים העיקריים של נחל לכיש. תחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו  נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד.

המשכנו מזרחה ורכבנו לאורך הגדה הצפונית של נחל האלה עד כביש הגישה למושב שתולים

שתולים – מושב המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית באר טוביה. המושב הוקם בשנת תש"י 1950 על ידי עולים מתימן, שהגיעו במסגרת מבצע 'מרבד הקסמים'. בתחילה נקרא המושב 'ביתניה החדשה'. שם המושב סמלי מתוך ספר תהילים פרק צ'ב פסוק י'ד: " שתולים בית ה' בחצרות אלוהינו יפריחו". השם מזכיר את נבואתו של יחזקאל המדמה את ישראל לענף "מצמרת הארז הרמה..ושתלתי אני על הר גבוה ותלול. בהר מרום ישראל אשתלנו, ונשא ענף ועשה פרי'.  במושב, שכונת 'תלתן' (בתים דו משפחתיים), 96 נחלות חקלאיות.10 משקי עזר.200 יחידות דיור בהרחבה.

בכביש גישה למושב שתולים חצינו בגשר חצינו נחל אלה ופנינו לדרך נוף נחל האלה המתפתלת לאורך בגדה הדרומית של הנחל.

בכניסה לדרך נוף נחל האלה

לאורך דרך נוף נחל האלה

התקדמנו מזרחה לאורך הדרך ליד מושב עזריקם

עזריקם – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית באר טוביה. המושב הוקם בשנת 1950 על חורבות של יישוב ערבי בשם "בתני על ערבי. בשנה הראשונה גרו התושבים באוהלים ללא חשמל, ללא מים זורמים וללא כבישים. גרעין מייסדי היישוב כלל עולים מטוניס שהתארגנו כקבוצה לעלות לארץ בעזרת תנועת גורדוניה (מפא"י). העולים שהגיעו לארץ הורדו בחסות החשיכה, באמצע שום מקום. במהלך השנה הראשונה עזבו חלק נכבד מהעולים ובמקומם שיכנה הסוכנות בשנת 1951 עולים מפרס, עיראק, הודו ותימן. בשנת 1955 התווספו העולים ממרוקו. במהלך השנים שבו בנים ובנות רבים ליישוב והקימו דור חדש וצעיר הן בתחום היישוב המקורי והן בהרחבות שעדיין ממשיכות להתפתח ולהיבנות גם בימים אלה

התחלנו לעלות לרכס הכורכר.

רכס עזריקם הוא משאר מרצועת רכסי הכורכרים הדרומיים וליתר דיוק הרכסים הפנימיים של מישור החוף הדרומי כמוצג במפה. מדרום לרכס עזריקם נמצאים הרכסים באזור בארי ובאזור ניר-עם וגברעם ומצפון לו הרכסים של גדרה ורחובות.
להרחבה על הכורכרים הדרומים

כורכרים דרומיים

התחלנו לטפס על הרכס בו נמצא יער באר טוביה וחורשת עזריקם.

חורשת עזריקם שביער באר טוביה שוכנת בין באר טוביה ועזריקם. היער ניטע על ידי קרן קיימת לישראל בשנות ה-50 במסגרת עבודות דחק והספקת פרנסה וכבוד לעולים החדשים שהתיישבו במושבי הסביבה. מאוחר יותר הפכו חלקים מהגבעות לשתי מחצבת כורכר. המחצבות העמיקו עד מי התהום ולכן חברת מקורות הפכה אותם למאגרי החדרה המעשירים מי תהום. למרות קרבתה למרכז הארץ, מבחינת הציבור הרחב זוהי חורשה נידחת למדי, ורק מטיילים מעטים נכנסים בין שעריה. בני המושבים, לעומת זאת, מכירים את המקום בזכות מחנה הנוער של תנועות המושבים, שקבע את מקומו ביער. חורשת עזריקם סבלה במשך שנים מ"התעללות". משאיות נפטרו בין עציה מפסולת בניין וגם פסולת חקלאית מצאה את דרכה למקום. קבוצה קטנה של תושבי המקום קצה במצב וארגנה את קבוצת נאמני היער והתחילה בפעילות בשיתוף קק"ל בשיקום האזור. הנאמנים, בשיתוף המועצה האזורית באר טוביה, גייסו את התושבים לניקוי היער במסגרת יום הניקיון הבין-לאומי וארגנו ימי נטיעות בט"ו בשבט. הטענה של נאמני היער היא שלמרות המאמצים שהקהילה משקיעה בחיבור עם קק"ל ועם המועצה האזורית, למרות הישיבות הרבות, הסיורים והרצון הטוב, היער טרם מימש את החזון שלו וחורשת עזריקם טרם זכתה לטיפול שהיא ראויה לו. להרחבה על היער, שיקומו ואתריו

יער עזריקם

בתחילה טיפסנו מצפון אל גבעת הבריכה, ירדנו ממנה מצד דרום והמשכנו בדרך בשולי מחנה הנוער ומאגר החדרת מיי התהום. עברנו ליד שרידי הסליק של באר טוביה ומשם טיפסנו לגבעת האהבה בראשה נבנתה בשיתוף קק"ל ותנועת המושבים, אך טרם הושלמה, האנדרטה המרכזית של חללי תנועות המושבים. האנדרטה עשויה כיכר מרוצפת אבן וחמישה חללים מתוחמים בקירות אבן מעוגלים שגובהם כגובה אדם, כל חלל מוקדש לאחת מתנועות המושבים בישראל. האנדרטה גדולה מאוד ויש האומרים שבנייתה גרמה לפגיעה בגבעה. מראש הגבעה יש תצפית נאה על מאגר ההחדרה של מקורות ומספרים שכאשר המאגר מלא מים המראה מרהיב. המשכנו לתיאטרון הפתוח מול המטווחים שבשטח המחציבה שם עצרנו להפסקת שתיה.

הסליק של באר טוביה שנזרק ליער

לאחר ההפסקה המשכנו מזרחה לעבר גבעת היונים אבל אליה לא טיפסנו. בגבעה זו נמצא בעבר החלק העליון של הכפר בטאני א-שרקי. במדרונות הגבעה נותרו עצי שקמה, משוכות צבר ועצי בוסתן, בעיקר תאנה וזית. קק"ל הוסיפה גם היא עצי בוסתן משלה.

אל-בטאני אל-שרקי – הוא הכפר המזרחי ממערב לו נמצא הכפר התאום לו, אל-בטאני אל-ע'רבי. שמות הכפרים זיהו אחד כמזרחי (שרקי) ואחד כמערבי (ע'רבי). אתר ארכיאולוגי בתחומי הכפר הכיל שרידים כגון רצפת פסיפס, אגן ניקוז, יסודות מבנים עתיקים וחרסים. האזכור המוקדם ביותר של הכפר מצביע על כך שהוא נוסד כחווה עבור הח'ליף מועוויה אבי סופיאן (661-680 לספירה). ב-1596 מנה הכפר 39 תושבים. בשלהי המאה ה-19 תואר הכפר כבעל צורה מלבנית, וסביבו בארות וגנים. הצפות הנחל בחורף כפו התרחבות מזרחה של הכפר, לאורך הדרך המובילה לאל-בטאני אל-ע'רבי, עד שהמרחק בין שני הכפרים הצטמצם לשני קילומטר. בתי הכפר נבנו בסמוך זה לזה מלבני בוץ וקש עם גגות עשויים עץ וקנים, כשסמטאות צרות מפרידות ביניהם. בזמן מלחמת העולם הראשונה, ב-12 בנובמבר 1917, הציבו כאן הבריטים תותחים, שהרעישו את עמדות הטורקים שתבצרו בכפר בורקה הסמוך לגן יבנה, בגדה הצפונית של נחל האלה. בהמשך עמדות הטורקים נכבשו על ידי כוחות אנז"ק (הפרשים הקלים האוסטרלים והניו-זילנדים) והצבא הבריטי המשיך בדרכו לכבוש ירושלים. בשנת 1931 התגוררו בכפר 424 תושבים ב-85 בתים, וב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-650 נפש, מוסלמים כולם. אדמות הכפר השתרעו אז על 5,764 דונם, מהם נרכשו 70 בידי יהודים. פרנסת תושבי הכפר התבססה על חקלאות, בעיקר דגנים והדרים. חלק מהגידולים הושקו במי גשם ואחרים באמצעות בארות, ששימשו גם לצריכת מים ביתית. בנוסף, עסקה הקהילה בגידול בעלי-חיים ועופות. שני כפרי אל-בטאני חלקו בית-ספר יסודי שנפתח ב-1947 עם 119 תלמידים והחזיקו מסגד ומספר חנויות קטנות. שני הכפרים אל-בטאני אל-שרקי ואל ע'רבי נכבשו ב-13 במאי 1948 במהלך מבצע ברק בידי חטיבת גבעתי שהתקדמה דרומה, בדרכה להלחם בכוחות מצרים. כנראה שהכפרים נתפסו מיד על ידי הכוחות המצרים ונכבשו שוב לקראת ההפוגה הראשונה ב-11 יוני 1948 על אדמות הכפר לא נבנו ישובים ישראלים, ושרדה ממנו רק תחנת משטרה רעועה מתקופת המנדט, שכוללת שלושה מבני בטון בעלי גגות שטוחים. באתר הכפרים פזורים שיחי-צבר ועצי אקליפטוס, תאנה ושקמה, וניתן לזהות בבירור אחד מרחובות-הכפר. המקור: אתר זוכרות

הכפרים הערבים שנמצאו בתחום הטיול עד מלחמת העצמאות

ירדנו משולי גבעת היונים והתחברנו לדרך כורכר סלולה שהיא דרך בריטית, דרך סולינג שחיברה בין שדה התעופה קסטינה (היום שדה חצור) ובין שדה בית דארס שהיה שדה החלופי לו.

בדרך הסולינג למול שדה חצור

המשכנו לעבר גדרות שדה התעופה חצור ורכבנו מזרחה לאורך הגדה הדרומית של נחל האלה עד מול הקצה הדרום מזרחי של השדה וליד מושב אורות

אורות – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית באר טוביה. הוקם בשנת 1952 על ידי עולים חברי תנועת "האיכר העובד" בארה"ב. מקור השם "טל אורות" (ישיעהו כ"ו, י"ט). מספר תושביו כ-600 נפש.

חצינו שוב את נחל האלה לעבר הגדה הצפונית שלו. החצייה הייתה כרוכה במעבר בתוך המים.

מקום חציית נחל האלה, המבט מצפון לדרום

לאחר חציית נחל רכבנו בתוך מטעי המושב כפר אחים.

כפר אחים: מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית באר טוביה. המושב נקרא ע"ש האחים צבי ואפרים גובר, בני כפר ורבורג, שנפלו במלחמת העצמאות. המושב נוסד בשנת תש"ט (1949), ע"י עולים מפולין ומרומניה, רבים מהם יוצאי מחנות הסגר. המושב נקרא בראשיתו: קסטינה א' ,הוקם במחנה הצבאי קסטינה. כעבור שנתיים עבר לאתר הקבע. נבנה בעזרת הועד השבדי לעזרת ישראל. ביישוב מתגוררים כ-700 נפש והוא מונה: 70 נחלות חקלאיות, 4 משקי עזר ,80 יחידות דיור בהרחבה.

מאחר והיה חשש שהמשך הדרך תהייה בוצית הארכנו מעט ונכנסנו לתחום המושב השכן תלמי יחיאל.

תלמי יחיאל – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית באר טוביה. המושב הוקם בשנת 1949 ע"י עולים מבולגריה, רומניה ופולין. שמו נקרא ע"ש יחיאל צ'לנוב, מנהיג ציוני רוסיה. בגלל הקשיים שנבעו מחוסר ניסיון קודם בחקלאות, התפרנסו המתיישבים הראשונים בדוחק ממשק מעורב: רפת קטנה, לול, ירקות ומעט מטעים. לכן נטשו רבים וטובים את המושב ובעברו לערים. התנועה הפנתה למושב גל עולים חדשים שעלו מצפון אפריקה בשנת 1955. במשך השנים התבססו התושבים בענפים חקלאיים שונים. בסוף שנות השבעים הגיע לכפר "גל, של מתיישבים ילידי הארץ, שרכשו משקים שהתפנו אז. היום חיים במושב כ- 700 תושבים ב- 75 נחלות (משקים) ו- 70 בתי משפחות בהרחבה (מתכוננים כ- 80 בתים).

רכבנו לכל אורכו של מושב תלמי יחיאל והגענו עד צומת עם כביש 40 ורכבנו צפונה בדרך מקבילה אליו. התקדמנו צפונה בין מטעי הרימונים וחצינו את נחל ברקאי. התקדמנו מול הלאה וראינו מבנה בודד בשדה היחיד שנותר מבין מבני הכפר הערבי יאסור שהתקיים במקום עד שנת 1948.

יאסור – בתקופה הממלוכית (1205 – 1517) שכנה ביַאסֿוּר תחנת דואר בין עזה לדמשק, שהועברה מאוחר יותר לבית דראס. ב-1596 חיו בכפר 303 תושבים, וב-1931 נמנו בו 654 תושבים, שהתגוררו ב-129 בתים שנבנו בצפיפות מלבני בוץ וטיט, והופרדו באמצעות סמטאות צרות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים בכפר ל-1,070, מוסלמים כולם, ואדמותיו השתרעו על 16,390 דונם, מתוכם נמכרו 2,871 ליהודים. במרכז הכפר עמד מסגד נאה, כמה חנויות ובית ספר יסודי שנפתח ב-1923 ולמדו בו 132 תלמידים באמצע שנות ה-1940. הכפר התקיים בעיקר מחקלאות, ותושביו גידלו דגנים, הדרים, בננות, זיתים וירקות. תושבי הכפר שאבו מים מבארות בעומק 25 – 40 מטרים לצרכים ביתיים ולהשקיית מטעי הפרי והירקות, ואילו הדגנים הושקו במי גשם. הכפר נכבש בלילה האחרון שלפני ההפוגה הראשונה, בין ה-10 ל-11 ביוני 1948.על ידי הגדוד הראשון של חטיבת גבעתי. על אדמות הכפר הוקמו תלמי יחיאל ובני עי"ש. אתר הכפר שימש שנים רבות שטח צבאי סגור שברבות הימים פונה והוקם בו פארק ראם להלן. המקור אתר זוכרות

המבנה שנותר מהכפר יאסור

התקדמנו מערבה בדרך הצמודה לאורך תעלת מים, אחת מרבות באזור המנקזות את שדה התעופה חצור ונכנסנו לתחום פארק ראם.

אזור התעשייה פארק ראם (מבצע) – נמצא בחלק הצפוני שבשטח שיפוט המועצה האזורית באר טוביה והוא אחד מארבעת אזורי התעשייה שנמצאים בתחומה. האחרים הם: אזור תעשייה באר טוביה, אזור התעשייה עד הלום, ואזור התעשיה כנות. אזור התעשייה שימש בעבר מפעלים ביטחוניים ובו אוכסנה תחמושת שלל מזמן מלחמת ששת הימים. באמצע שנות ה-80 לאחר שפונה השטח הצבאי התפתח במקום אזור תעשייה ייחודי ובו מרכזים לוגיסטיים של רוב יבואני הרכב בארץ. במקום: מפעל ת.א.ת. לאביזרי תעופה/יהודה פלדות/סקופ ואחרים. כמו כן נמצאים במקום שטחים לתעשייה בעיבוד חקלאי של חברת 'נטע'.

לאחר המעבר באזור התעשייה ראם המשכנו מערבה לעבר מושב ביצרון ובשעת חושך הסתיים הטיול המופלא והמעניין שלנו בו למדתי להכיר עוד משבצת ארץ שאינה מהווה אזור טיולים מובהק. הטיול נמשך כמעט ארבע שעות.  הטיול היה גם אימון טוב לנוכח העובדה שבקטעים מסוימים הרכיבה הייתה מהירה ונמרצת.

ביום שבת (7/11/2015) ביתי רוני רווה יצאנו לרכיבה נוספת בסדרה של הטיולים להכרת ערי השרון והפעם טיילנו בהרצליה. בטיול זה גם למדנו להכיר את עוד העיר, יותר ממה שאנו יודעים.

הטיול עם רוני היה מתוכנן מראש. לא ויתרתי עליו למרות שבאמצע השבוע הוצע לי לטייל ביום שבת ברמת נגב לראות את פריחת החלמוניות. היה לי יותר חשוב לטייל היום עם רוני שביום שישי (6/11/2015) חגגה את יום הולדתה ה-30. רציתי שהרכיבה תהייה לה תשורה נוספת וביקשתי גם להמשיך לעזור לה לחזור לכושר. לא הצטערתי בכלל. לטייל עם רוני זה כיף וכמו תמיד עוד זמן איכות שאסור לוותר עליו. כאמור, היה לנו טיול נפלא בהרצליה.

שיצאתי בבוקר ממבשרת ציון בדרכי להרצליה היה לי ספק אם הטיול יתקיים. בתחילת הדרך ירד מבול כזה שאני חושב שהיה חזק יותר מזה שחווה נוח (ההוא עם התיבה). חששתי שהיום תהייה הפעם הרביעית השבוע שתתבטל הרכיבה בגלל מזג האוויר. בימים רביעי וחמישי (4-5/11/2015) הרכיבה התבטלה בגלל האובך הכבד והרוחות החזקות וביום שישי (6/11/2015) התבטלה הרכיבה בגלל הממטרים הכבדים (כל טיפה כמו כוס מים!). הסתבר שהמבול שאליו נקלעתי בנסיעה היה מקומי. ענן ישב על האזור שבין ההר ובין גבעות בן שמן.  מאזור בקעת אונו ובמישור החוף מזג אוויר היה אחר לגמרי. שהגעתי להרצליה לא היה זכר לגשם. השמש זרחה ובשמים לכיוון הים לא נראה שום ענן מאיים.

ההחלטה לצאת לטיול עירוני נבעה מהידיעה שדרכי השרון תהיינה היום בוציות לאחר מספר ימי גשם ועדיף יהיה לרכב בדרכים סלולות.

דוגמא לבוץ והשלוליות לאחר הגשם

טיול זה היה הזדמנות טובה לרענן את הידע על העיר הרצליה

העיר הרצליה המונה כ-100 אלף תושבים נוסדה כמושבה חקלאית בשנות ה-20' של המאה הקודמת,  נמצאת בשרון הדרומי כ-10 ק"מ מצפון לתל אביב וגובלת עם רמת השרון מדרום וברעננה בצפון מזרח. שטח העיר כ-26,000 דונם והיא משתרעת מהים מזרחה ומכילה פני שטח מגוונים הכוללים את חוף הים, רכסי הכורכר (המערבי והמזרחי), אבוס השרון וגבעות החול האדום.
הקרקע עליה הוקמה העיר הייתה זו של הכפרים אל-חראם וג'ליל שיהושע חנקין, גואל אדמות הארץ, רכש בשנת 1921, כ- 16 אלף דונם מבעליה. "קהיליית ציון"
– חברה ציונית אמריקאית 1914 כשמטרתה לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל – רכשה מחנקין 14 אלף דונם ואותם הציעה למכירה ליהודים בארצות הברית באירופה ובארץ ישראל.
ראשית המושבה היה ב-23 בנובמבר 1924. בשעת בוקר מוקדמת ביום כ"ו חשוון תרפ"ה, הגיעו שבעה חברי קבוצת החלוץ ועל המדרון המערבי של רכס הכורכר הקימו את הצריף ראשון למגוריהם (הסיפור דומה להקמת פתח תקווה מספר עשורים קודם לכן). הקבוצה כללה את שמעון זאב לוין (יוצא אמריקה), יצחק בינדר (יוצא גרמניה), יוסף דוד בוהוקוב, משה כהני, ויהושע אבני (יוצאי ליטא), יעקב גוטהרץ (יוצא אוסטריה) ונחמיה גינצבורג (עלה ארצה מרוסיה בילדותו). על פי מורשת העיר, שבעת המייסדים (שברבות הימים כונו שבעת הכוכבים) והצריף הראשון מסמלים את האמונה בחזון הציוני, חזונו של בנימין זאב הרצל אשר על שמו נקראה הרצליה. למרות הקשיים בהם תקלו והבדידות בה נמצאו החלו השבעה בפיתוח היישוב. בשנת 1925, הצטרפו אל המייסדים קבוצת חקלאים בני מושבות ותיקות, מארגון בני בנימין שביקשו להבדל מאנשי המושבה ודרשו להקים שכונה נפרדת מהרצליה. בין השנים 1935-1926, חל גידול משמעותי במושבה הרצליה. הוקמו שכונות חדשות, ניטעו אלפי דונם של פרדסים ומטעים ופותחו ענפים חקלאיים. בשנת 1926 נפתח בית הספר הראשון, לימים, ביה"ס וייצמן.
בשנת 1931 כבר מנתה אוכלוסיית המושבה 1,210 תושבים. המושבה הרצליה הייתה מבודדת מהיישוב היהודי בשרון במזרח ובצפון ומתל אביב ורמת גן בדרום. סביבה נמצאו שלושה כפרים ערביים:  אל-חראם (סידנא עלי) (כ-800 נפש) מצפון מערב על רכס הכורכר מעל חוף הים בסמוך למסגד סדנה עלי; ג'ליל א-קבלייה (הדרומי) וג'ליל א-שאמלייה (המזרחי) שניהם גם על רכס הכורכר המזרחי מדרום מערב להרצליה; וגם שישה מאהלים של שבטי בדואים: ערב אל-עבאשה (כ-100 נפשות) במאהל מצפון מזרח לכפר-שמריהו; אבו קישק (כ-300 נפש) במאהלים מצפון לירקון במרחב שבין רמת-השרון והרצליה במערב ובין מגדיאל, רמתיים, רמות השבים ורמת הדר במזרח (היום, שטח  תע"ש); ערב שובאקי (כ-50 נפש) באזור ממזרח למושבה (היום שכונת "יד התשעה"); חמולת אל-עוואסאת (כ-150 נפש) במאהל באזור ממזרח למושבה בין אבו-קישק לבין שובאקי (היום, שכונת נווה עמל); חמולת ערב אבו גנדיל (ערב אל-חג'ג'וי) (כ-80 נפשות) במאהל על שפת הביצה (ה"באסה") לרגלי רכס הכורכר; וערב אל-קורעאן (כ-150 נפש) בדיונות מדרום לתל מיכל למול המרינה היום. לנוכח בידודה נאלצו תושבי הרצליה להיערך להגנה עצמית במסגרת ארגון ה"הגנה". המנהרה הרומית העתיקה ברכס הכורכר בסמוך למושבה הפכה לאתר מטווחים ואימונים, ובחופי הרצליה עסקו אנשי המושבה בקליטת ספינות מעפילים אשר מאוחר יותר הונצחו באנדרטה לזכר המעפילים הניצבת עתה בכניסה לעיר, על כביש חיפה – תל-אביב ("צומת הסירה).
בשלהי מלחמת העצמאות, בשנת 1948, הגיע מספר תושבי הרצליה ל-5,300 נפש ושנתיים מאוחר יותר, עם גלי העלייה הגדולה כבר מנה הישוב כ-12 אלף נפש. גידול נוסף חל במושבה לאחר צירוף שטחי המעברות לתחומה: מעברת ג'ליל שנקראה גלילות בשטח הכפר הערבי אג'ליל מול אזור התעשייה של ימינו (בשנת 1954) ומעברת סידנא עלי שנקראה רשף שנבנתה סמוך לנוף-ים ליד מסגד סידנא עלי והכפר הערבי אל-חרם הוקמה (בשנת 1952). המעברות פונו לאחר בניית שיכונים חדשים ופיזור העולים בהם. המושבה המשיכה וגדלה ובשנת 1960 מנתה אוכלוסיית הרצליה 26 אלף נפש וב- 11 שנה זו הכריז שר הפנים על הרצליה כעיר.
המיתון הגדול של אמצע שנות ה-60' לא פסח גם על העיר והשלטון המקומי בה וחלף על ידי משרד הפנים למשך כשנתיים בוועדה קרואה במגמה לחלץ את העיר מהמצוקה אליה נקלעה.  על אף המשברים הלכה הרצליה והתפתחה כיישוב עירוני: הוקמו מוסדות חינוך ובתי-ספר, מועדוני נוער, אולמות ספורט, נסללו כבישים, מדרכות, הותקנה תאורה ברחובות, ניטעו עצים וגנים. שנות ה-70' עמדו בסימן הקמתם של מוסדות תרבות מרכזיים: בית יד לבנים, לזכר בני הרצליה שנפלו במערכות ישראל, ומאוחר יותר מוזיאון הרצליה לאמנות שהפך למרכז אמנות על- אזורי בתחום הפיסול והציור והחינוך לאמנות. ב-1981 הוקמה גם התזמורת הקאמרית הרצליה.
בשנות ה-80' שמונים ואחריהן המשיכה תנופת פיתוח העיר. במסגרת פרויקט שיקום השכונות עברו מספר שכונות מהפך פיזי וקהילתי אחרות עברו גם הן פיתוח ושיפוץ מבנים אשר הקיף שדרוג תשתיות רחב. בשנים אלה הוקמה טיילת עילית לאורכה של רצועת החוף ומבואה מרשימה בחוף השרון, ובתוך כך עבר אזור התעשייה של הרצליה מהפך ובו הוקמו עשרות מפעלים עתירי ידע.  בהמשך הוקם מרכז הספורט העירוני הכולל את האצטדיון העירוני והמטווח האולימפי ע"ש יגאל אלון, נבנה הקאנטרי קלאב, הושלמה הקמת 'היכל אמנויות הבמה' והאודיטוריום הממוקם בבית חיל האוויר, הוקמו גם המוזיאון ההיסטורי לתולדות הרצליה "בית ראשונים" ומאוחר יותר נבנה "בית ההורים העירוני ע"ש שלום כספי" שמרבית מדייריו הם ותיקי העיר. עבודות פיתוח ובינוי שבוצעו בשנים אלה הפכו את דרכי הגישה להרצליה וממנה לשדרות רחבות ידיים ומרשימות: כך שדרות שבעת הכוכבים, שדרות בן גוריון, דרך ירושלים ושדרות בגין. גם שכונות חדשות הוקמו: פנורמה, גני הרצליה וצמרות. גל העלייה בשנות ה-90 הגיעו להרצליה למעלה מ- 7,000 עולים מארצות חבר העמים. באותן שנים המשיך הפיתוח הפיזי של העיר ונבנתה המרינה הכוללת מעגנה ל- 800 כלי שייט ומהווה אתר לנופש ולתיירות.
המקורות: אתר העירייה וגם ויקיפדיה

שמחים ועליזים יצאנו לטיול בעיר במסלול המוצג במפה.

סיבוב בהרצליה 07-11-2015

מפארק הרצליה יצאנו לעבר צפון העיר.

פארק הרצליה משתרע על שטח של 700 דונם מול קניון שבעת הכוכבים, הספורטק והאצטדיון העירוניים.  אזור הפארק תחום בין רחוב יוסף נבו במזרח, נתיבי איילון במערב, שדרות מנחם בגין בצפון ושדרות בן ציון מיכאלי מדרום. הפארק הרצליה תוכנן על ידי משרד האדריכלים שלמה אהרונסון בשיתוף עם עיריית הרצליה בין השנים 2004 – 2009. הפארק נחנך בקיץ 2008 לאחר שהסתיים שלב א' בבנייתו, אז השתרע שטח הפארק על 120 דונם לאחר סיום עבודות הרחבה שלב ב' בשנת 2011 גדל שטחו ל-180 דונם

פארק הרצליה נבנה על שטחה של שלולית החורף הרחבה, שקרויה הבאסה תוך שימור חלק מממנה במצבה הטבעי והיא בעצם חלק מנוף הפארק. אודה על האמת שעד הטיול לא ידעתי על קיומה של ביצה זו שנהינו לעבור דרכה.

ביצת הרצליה כחלק מהפארק העירוני

המשכנו צפונה לעבר שדרות מנחם בגין, הכביש הראשי בצפון העיר שכוונו מערב – מזרח. התקדמנו מזרחה ועברנו בסמוך למתחם המרכז הבין תחומי.

מתחם המרכז הבין תחומי שהוקם בשנת 1994 הוקם בשטח שהיה בעבר מחנה צבאי (בקלות ניתן להבחין בכך לפי עצי האקליפטוס בתוכו וסביבו שנטעו בראשית שנות ה-50' של המאה הקודמת על מנת להסוות את המחנה ובעצם להסתירו. המחנה ששימש את בית הספר להגנה אווירית שנקרא בעבר מערך נגד מטוסים (נ"מ)  וחלק ממבניו עדיין משמשים את המרכז האקדמי. לצד מבנים אלו, הוקמו בקמפוס מבנים חדשים. שטח אימונים של בסיס זה היה רצועת המצוק בין געש למכון וינגיט שהירי היה לכיוון הים.

המשכנו ונכנסו לתוך שכונת גן רש"ל עברנו בשולי השכונה וממול ראינו את עבודת הפיתוח של סלילת "כביש חוצה שרון דרומי", כביש 531.

גן רש"ל – שכונה שנבנתה בראשית שנות ה-50' של המאה הקודמת דרומית לפרדסי גן רש"ל הנקרא על שם ראשי התיבות רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של הפרדס.  בחלק המערבי של השכונה שהוא החלק החדש ביותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות ה-70' לזוגות צעירים. בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים

התקדמנו הלאה לעבר השכונה הצפונית ביותר של העיר נחלת – עדה. גם הפעם אודה על האמת לא הכרתי אותה ולא ידעתי על קיומה.

שכונת נחלת עדה היא השכונה הצפונית ביותר בהרצליה. מדרום היא גובלת ברחובות אסירי ציון ואיגרת תימן ומיתר הכיוונים היא גובלת בשדות חקלאיים. השכונה מרוחקת כשני קילומטרים ממרכז העיר הרצליה ומאות מטרים מהעיר הסמוכה רעננה. השכונה  הוקמה בסוף שנות ה-40 והתיישבו בה בעיקר עולים מתימן. לאחר קום המדינה הוקמה בה מעברה גדולה, מעברת "נחלת עדה", שנהרסה סופית רק בתחילת שנות האלפיים, כשנבנו בשכונה בתי מגורים חדשים לזוגות צעירים. הצעירים שהגיעו לשכונה מצאו בה פתרון זול יחסית למחירים הגבוהים במרכז הרצליה. השקט בשכונה מופר, בעיקר בשעות הערב, מהרעש של שדה התעופה הרצליה הסמוך. בנוסף, במרחק 200 מטר צפונית לשכונה נסלל בימים אלה כביש 531 והחשש בקרב התושבים הוא שהכביש הראשי יפריע את מנוחתם.

מבט על שכונת נחלת – עדה מדרום מערב

לאחר סיבוב בשכונת נחל עדה חזרנו לדרך שדרות בגין, המשכנו מערבה על המדרכה הצמודה לגדרות שדה תעופה הרצליה.

שדה התעופה הרצליה הוא שדה תעופה אזרחי לתעופה קלה. השימוש בשדה החל בראשית יוני 1948, מספר ימים לפני תחילת ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות. השדה שימש את טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר, טייסת 101. כיום משמש השדה כמרכזה של התעופה הקלה בישראל: בו פועלים רוב בתי הספר לטיסה בארץ בהם ניתן לעבור קורס טיס אזרחי, מעשי, תאוריה, לשכור מטוס לפי שעה. כמו כן יוצאות מהשדה טיסות מסחריות: טיסות צילום, מוניות אויר, טיסות רומנטיקה וכדומה. עיריית הרצליה מתנגדת להמשך פעילותו של השדה בגלל קרבתו לשכונות מגורים, ובעיקר לאור פעילות בתי הספר לטיסה, הוא מהווה סכנה בטיחותית. למעשה התקבלה החלטה לסגור שדה זה אך היא טרם מומשה ולא ידוע מתי תמומש.

המשכנו מערבה וחצינו את הגשר מעל נתיבי איילון והתרשמנו מעבודות הפיתוח והסלילה המתבצעים בהם וחיבורם לכביש חוצה שרון דרומי (531). המשכנו ונכנסנו לתוך כפר שמריהו.

כפר שמריהו – יישוב פרוורי עירוני אמיד שבו מתגוררים כ- 2,350 תושבים בכ-670 משקי בית ומשתרע על  שטח של 2,627 דונם ונמצא בראש הדירוג  הסוציו-כלכלי של היישובים בישראל (רמה 10). בראשיתו הוא היה יישוב חקלאי שיתופי קטן שהוקם על ידי חברת רסק"ו בשנת 1937 על קרקע פרטית. היישוב נבנה על ידי חברת רסק"ו עבור קליטה ויישוב 55 משפחות מעולי גרמניה בני המעמד הבינוני שהגיעו לארץ בזמן העלייה החמישית לאחר שנמלטו מאיימת הנאצים שעלו לשלטון.  על הקמת חברת רסקו ופעילותה ראו במאמר שבקישור
לאחר מלחמת העולם השנייה, בסיוע חברת עמידר, נקלטו בכפר עוד עשרים וארבע משפחות ניצולי שואה, אשר הקימו משקי עזר ושלבו מלאכות שונות עם חקלאות. בשנות החמישים, במסגרת התוכנית ליישוב הכפרים, הורחבה תוכנית הפיתוח והוקצו אדמות מדינה לבנייה פרטית, לבעלי מקצועות חופשיים.

לאחר סיבוב בתוך כפר שמריהו והתרשמות מבתי המידות והגנים המטופחים בו הגענו לשוליו המערביים ואז חצינו את כביש החוף, כביש 2 בגשר הולכי הרגל העילי. ירדנו והתחלנו לרכוב בתוך שכונת נוף ים.

נוף ים – שכונה שנבנתה בשנת 1946 על ידי אנשי "נווה עובד" בצפון מערב העיר, מצפון להרצליה פיתוח, כשבינה לבין הים נמצא הכפר הערבי הנטוש אל-חראם ומסגד סידנה עלי. לאחר קום המדינה, נבנתה בשכונה מעברת נוף ים ובהמשך השנים פורקה בהדרגה. בנוסף לבנייני הרכבת שהוקמו בראשיתה, נמצאים בשכונה בתים פרטיים ישנים, שאחדים מהם נהרסו והוקמו תחתיהם בתים חדשים ומפוארים. מצפון מערב לשכונה, סמוך מאוד לבתי התושבים, שכן מפעל של תע"ש. בשנת 1992 אירע בו פיצוץ גדול שהותיר אחריו נזק רב לבתי התושבים ושני הרוגים. בעקבות הפיצוץ ולחץ התושבים נסגר המפעל תוך שנים אחדות, אך רוב שטחו עדיין סגור בשל חשש מחומרים רעילים.

קטע המסלול בצפון העיר

דרך שולי שכונת נוף ים ה הגענו לגדרות הגן הלאומי אפולוניה שבטיול זה החלטנו לוותר על כניסה אליו. המשכנו והגענו למצוק רכס הכורכר מעל החוף הנקרא רכס אפולוניה והתיישבנו בקצהו מעל חוף הים בצמוד למתחם מצפה ים ולמול מתחם מסגד סדנא על.

בקצה רכס אפולוניה

מצפה ים – מוסד שיקומי לעבריינים קטינים  ליד חוף הים. מבנה המוסד שימש בתקופת המנדט הבריטי כתחנת משטרה שהיה מותקן עליה מכ"ם לגילוי ספינות מעפילים. ב-23 בנובמבר 1945 הצליחה אוניית המעפילים ברל כצנלסון להגיע לחופי הארץ ליד חוף שפיים. הספינה התגלתה בידי הבריטים במשטרת סידנא עלי והם הזעיקו כוחות צבא שעצרו חלק מהמעפילים ומאנשי הפלמ"ח שלא הספיקו להתפנות. בעקבות מקרה זה הוחלט לתקוף ולפוצץ את תחנות משטרת החופים הבריטית בסדנא עלי ובגבעת אולגה. הפעולה בוצעה ב-25 בנובמבר 1945. הבריטים הבחינו בכוח המתקרב ופתחו באש לעברו. הכוח פרץ למקום והניח את חומר הנפץ. הבריטים הוזהרו כי המקום עומד לפני פיצוץ. רובם עזבו את המקום והנשארים נפגעו מהפיצוץ. בעקבות פעולה זו הטילו הבריטים עוצר על קיבוץ שפיים ועל מושב רשפון, וערכו במקום חיפוש נרחב עם מכשירים מגנטיים לגילוי מחבואי נשק.‏^[ הבריטים שיקמו את הבניין תוך זמן קצר והשתמשו בו עד צאתם מהארץ בקיץ 1948.

בקצה רכס אפולוניה

בקצה רכס אפולוניה מול סדנה עלי

מסגד סידנא עלי (בערבית "אדוננו עלי") היה המסגד של הכפר הערבי אל-חרם ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. במסגד קבור הקדוש המוסלמי עלי בן-עולים, מצאצאי החליף עומר בן אל-ח'טאב לפי המסורת הערבית היה הלוחם  שנהרג בקרבות עם הצלבנים  בסביבת אפולוניה בשנת 1250. הערבים קוראים למקום גם "חַרַם (מקום קדוש) סידנא עלי" או בקיצור אֶל-חַרַם (המקום הקדוש) וזה היה כאמור שמו של הכפר הערבי שהיה שם עד שנת 1948. המבנה הנוכחי של המסגד הוקם בתקופה הממלוכית בשנת 1481. מאז, הערבים נהגו לבוא למקום לחגיגה עממית בסוף עונת הקטיף האבטיחים. בשנת 1990 הוחזר המסגד למוסלמים. המקום שופץ והיום קיים בו בית תפילה מוסלמי פעיל.

לאחר הפסקת שתיה על הרכס המשכנו לעבר חלקה הדרומי של שכונת נוף ים והתקדמנו לעבר תחום הרצליה פיתוח

הרצליה פיתוח הוא האזור המערבי של העיר ומשתרע בין חוף הים במערב ובין כביש החוף במזרח ובין נוף ים בצפון והשטחים הפתוחים בדרום, נחשב לאחד מאזורי המגורים היוקרתיים בישראל, ומרבית בתי המגורים שבו הם  צמודי קרקע. האזור כוללת את שכונת ריבלין, שיכון אכדיה (שיכון חיילים ועולים) ושיכון הפרוגרסיבים. הרצליה פיתוח מחוברת לחלקה המזרחי (העיקרי) של הרצליה ולכביש החוף בשני מחלפים:  מחלף כפר שמריהו ומחלף הסירה.

המשכנו ברכיבה רחוב גלי-תכלת שנמצא בצד המערבי של הרצליה פיתוח מעל המצוק הצמוד לחוף הים ומשקיף על הים. כמו תמיד במעבר ברחוב זה התרשמנו מהבתים היקרים ביותר בארץ הבנויים בו. חלפו על פני בתי המלון השרון, דניאל, ודן אכדיה.

קטע המסלול לאורך החוף

טיילת חוף הרצליה

המשכנו וירדנו לרכב לאורך הטיילת שלאורך החוף.

בירידה אל טיילת החוף

התקדמנו לעבר המרינה הנמצאת בקצה הדרומי של רצועת המלונות

מרינה הרצליה היא המרינה הגדולה במדינה שהוקמה בתחילת שנות ה-90' ביוזמה משותפת של מנהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, הנמצאת בשליטת העירייה. היזמים זכו במחצית משטח המתחם לצורכי מסחר, נופש ותיירות בתמורה להקמת המרינה על כל מתקניה. המרינה נפתחה בשנת 1995 כאשר הוכרזה כנמל בינלאומי. היא משתרעת על שטח של כ-500 דונם ובה מקומות עגינה ל-680 כלי שיט.

רכבנו בתוך המרינה וגם על המזח הארוך המקיף אותה.

במעגן המרינה

שובר הגלים של המרינה

מבט משובר הגלים של המרינה

בדרכנו חזרנו עברנו ליד התל הארכאולוגי הקדום הסמוך לחוף הנקרא תל מיכל

תֵּל מִיכַל הוא אתר ארכאולוגי בו חמש גבעות, ארבע מהן צמודות זו לזו, והוא מתנשא לגובה מרבי של 30 מטרים מעל פני הים. שמו הקדום של האתר אינו ידוע. בערבית הוא כונה בשם "מכמיש", ונראה כי מקור שמו הנוכחי בהצעה משנות ה-20' של המאה הקודמת אשר ייחסה את השם הערבי לאל הפניקי רשף שהיה ידוע גם בשם "מקאל". בתל נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מתקופת האדם הקדמון אך הסימנים הראשונים להתיישבות במקום הם מתקופת הברונזה התיכונה. לפי ממצאים פולחניים באתר נראה כי הפיניקים היו מעורבים בהקמת היישוב במאה העשירית לפנה"ס. בתל נמצאו כמה   קברים מהמאה ה-13 שהם העדויות האחרונות לקיומו של יישוב במקום. לאחר מכן התל ננטש וכוסה בחול.

החלק האחרון של המסלול עבר בתוך אזור התעשייה של הרצליה.

אזור התעשייה הוקם בשנות ה-60' של המאה הקודמת והיה היה מרוחק משכונות המגורים ונפרד  מהרצליה פיתוח. שכנו שם בעיקר בתי חרושת וביניהם אדרת – מפעל לטקסטיל, תגום -מפעל למוצרי גומי; אמרון – מפעל של קבוצת אמקור שייצר תחילה מקלטי רדיו ובהמשך מקלטי טלוויזיה ברישיון של חברת נורדמנדה הגרמנית; ארדי- מפעל למוצרי מזון וכן מפעלי חמצן וארגון לייצור והפרדה של גזים. במשך השנים נסגרו מרבית המפעלים ומסוף שנות ה-80' התפתחה באזור זה תעשיית היי-טק. חברת סאיטקס מחלוצות ההיי-טק בישראל, הקימה בו את מפעליה, ובעקבותיה הגיעו מפעלי היי-טק נוספים ונציגויות של חברות היי-טק רב-לאומיות, להם נבנו מגדלי משרדים חדשים. אין זה סוד שהיום נחשב האזור לאחד מאזורי התעשייה המתקדמים בישראל. יש באזור מסעדות רבות ושטחי מסחר נרחבים, המושכים גם לקוחות רבים שמחוץ להרצליה פיתוח.

הרכיבה בין מבני ההי-טיק בהרצליה שבשבת ריקים מאדם הייתה נעימה.

בין מבני אזור התעשיה של הרצליה

בין מבני אזור התעשיה של הרצליה

בדרך חזרה חצינו שוב את כביש החוף והפעם במדרכות מחלף הסירה

דרך מחלף הסירה

לאחר שלוש וחצי שעות של רכיבה חזרנו לחניון בפארק. ניתן לומר שהיה לנו יופי של טיול שהתנהל בנחת במזג אוויר מופלא ונעים לאחר הגשם.

מסלול הטיול